הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו על"ח 25705-11-18

לפני:

כב' השופטת בכירה עידית איצקוביץ

המערערת
דינה שלו
ע"י ב"כ עו"ד עמירם סבר
-
המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד תום עופר

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטה של הוועדה רפואית לעררים (מס הכנסה) מיום 31.7.18 אשר קבעה כי למערערת נכות רפואית יציבה בשיעור 87.4%. הערעור מתייחס לקביעות הוועדה בתחום הקרדיאלי ובתחום הריאות.

2. להלן עיקר טענות ב"כ המערערת

טעתה הוועדה בכך שהיא לא התייחסה למצבה הבריאותי החריג של המערערת, ילידה 1945, בגובה 1.61 ומשקל של כ-100 ק"ג.

טעתה הוועדה בכך שלא נרשמו בפרוטוקול הוועדה המסמכים הרפואיים שהיו לפנייה. סעיף 6 לפרוטוקול הוועדה ("התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים") הינו ריק לחלוטין.

טעתה הוועדה בכך שלא התייחסה לתוצאות בדיקת תפקוד הריאות במאמץ ו/או לא ביקשה עריכת בדיקות כאמור.

טעתה הוועדה בקבעה, ללא ביסוס, כי הנכות בגין שריר לב מעובה נקבעה עבור מצב קבוע של הפרעה בזרימת הדם ולא בגין עליה בתגובה לגורם חיצוני. זאת, על אף שמחלת הריאות שממנה סובלת המערערת הינה מחלה כרונית, קבועה ומתמשכת, עם התקפי אסטמה, כמעט לאחר כל מאמץ מינימאלי, למשך שנים. על הוועדה היה לנמק מדוע היא נמנעה מלהתחשב בצירוף מחלת הריאות והמחלה הקרדיאלית, בנוסף ל- BMI גבוה מאוד.

טעתה הוועדה שלא התייחסה לבדיקת האקו מיום 19.7.17, שערכיה מעל הנורמה.

טעתה הוועדה בהעדר התייחסות לחוות דעתו של ד"ר רסין מיום 23.8.17 ומשלא נימקה מדוע המערערת אינה סובלת מקרדיומיופטיה. הוועדה לא התייחסה לכך שהמערערת סובלת ממחלת דיאסטולית קשה .

בין חברי הוועדה היה אמור להיות רופא ריאות, או על הוועדה היה להתייעץ עם מומחה בתחום זה.

3. להלן טענות ב"כ המשיבה

הערעור לא מגלה נימוק משפטי כלשהו המאפשר ו/או מצדיק את התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה לעררים.

הרכב הוועדה כלל קרדיולוג. המערערת התייצבה לפני הוועדה בליווי ד"ר טובי רסין והשמיעה טענותיה ותלונותיה, כמפורט בפרוטוקול. הוועדה בדקה את המערערת, עיינה בתיעוד הרפואי ועל בסיס האמור קבעה כי הנשמת במאמץ אינה קשורה לשריר הלב המעובה אלא למחלה הריאות. הוועדה קיבלה את ערר המערערת בגין יתר לחץ הדם.

הוועדה שללה שהמערערת סובלת ממפל לחץ כפי שהציע ד"ר רסין ושללה קיומה של קרדיומיופתיה חסימתית קשה, או בכלל. על בסיס ממצאי בדיקתה והתרשמותה המקצועית קבעה הוועדה שמדובר בהתעבות קלה ותגובתית של שריר הלב, ללא מאמץ קבוע וללא הפרעה בחיי היום יום.

הוועדה נימקה את קביעתה בתחום הריאות, כאשר לפי תיעוד הביקור במרפאה בית החולים קפלן מיום 31.7.14 מצבה של המערערת בתחום זה יציב בשנים האחרונות. מדובר בקביעה רפואית מובהקת.

4. דיון ומסקנות

כלל ידוע הוא שבתי הדין לעבודה מוסמכים לדון בערעורים על החלטת הוועדה הרפואית לעררים רק בשאלות משפטיות ובית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (בר"ע 22955-07-14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014) ).

הוועדה הרפואית לעררים שדנה בעניינה של המערערת הייתה מורכבת מרופא פנימאי-קרדיולוג, אורטופד ופסיכיאטר. ב"כ המערער טען בערעור כי הוועדה הייתה צריכה לכלול רופא מומחה בתחום הריאות. אולם, לא הגישה המערערת חוות דעת בתחום זה. לכן, בהתאם לפסיקה, לא הייתה חובת התייעצות עם רופא מומחה בתחום זה (הוועדה כללה פנימאי).

הוועדה התכנסה ביום 11.4.18 ושמעה את תלונות המערערת, שהופיעה לוועדה בליווי של ד"ר רסין. נשמעו באותו דיון תלונות המערערת באשר למחלת ריאות, לב, לחץ דם, עיניים, כבד שומני, ציסטה בכליה וכו'. ממצאי הבדיקה נרשמו בסעיף 6 לפרוטוקול הוועדה.

ב"כ המערערת טוען כי קיים פגם בהחלטת הוועדה בכך שלא התייחסה ל -BMI לפיו המערערת סובלת מעודף משקל. אולם, לא הועלתה תלונה כזו מטעם המערערת בדיון לפני הוועדה (או בכתב ערר), והיא לא הציגה מסמכים רפואיים המצביעים על ליקוי בתחום זה. בכל מקרה, זכאית המערערת לשוב ולבקש בדיקה נוספת בהתייחס לכך.

ב"כ המערערת אף טוען שבסעיף 6 לפרוטוקול הוועדה תחת כותרת "התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים" לא נרשם כלום, הסעיף נותר ריק.
אולם, אין ספק מתוכן פרוטוקול הוועדה מיום 11.4.18 ובישיבה המסכמת מיום 31.7.18 כי עמדו לפני הוועדה מסמכים רפואיים שהוועדה התייחסה אליהם.

בדיון מיום 11.4.18 קבעה הוועדה, בנוגע למחלת הלב של המערערת:
"לגבי מחלת הלב הוועדה דוחה את הערר. קיימת אמנם התעבות שריר קלה, אולם התעבות זו הינה תגובתית ללא ממצא קבוע ולפי בדיקת האקו אין מפל לחצים במנוחה אלא רק בתגובה לנשיפה מאומצת. הוועדה ערה לעובדה שבזמן התקפים נוספת בעיה של הפרעה בזרימת הדם ללב, אולם בדיקות האקו שוללות הפרעה כזו בחיי היום יום ולדעת הוועדה הנכות בגין שריר לב מעובה נקבעת עבור מצב קבוע בזרימת הדם ולא בגין עליה בתגובה לגורם חיצוני. בגין יתר לחץ דם, הוועדה מקבלת את ערר התובעת וקובעת נכות בשיעור 30% לפי 9(3)(ב) II אם כי לדעת הוועדה הנשמת במאמץ אינה קשורה לשריר הלב המעובה אלא למחלת הריאות".

הוועדה לא פוסלת את קיומה של היפרטרופיה ראשונית של שריר הלב, אך סבורה כי אין היא גורמת להגבלה תפקודית, או להגבלה תפקודית קלה, המקנה נכות בשיעור 10%. זאת, בעוד שלטענת המערערת מדובר בהגבלה תפקודית קשה עם הפרעה דיאסטולית קשה, המקנה נכות בשיעור 100%. כמו-כן שוללת הוועדה קיום של קרדיומיופתיה חסימתית קשה, אם בכלל. הוועדה סברה שמדובר בהתעבות קלה ותגובתית של שריר הלב, ללא ממצא קבוע וללא הפרעה בחיי היום-יום.
מדובר בקביעות רפואיות שנעשו על פי שיקול דעתם המקצועי של חברי הוועדה ולא התגלתה באותן קביעות טעות משפטית מהותית אשר מצדיקה את התערבותו של בית הדין.

אשר לנכות בתחום הריאות, טענה המערערת כי טעתה הוועדה בקביעתה לפיה מצבה של המערערת סביר, כאשר היא לא התייחסה לתוצאות בדיקות תפקודי ריאות במאמץ ולא ביקשה עריכת בדיקות כאלה.

הוועדה קבעה בתחום זה:
לגבי מחלת הריאות, הוועדה מוצאת את התובעת במצב ריאתי סביר תחת הטיפול התרופתי ללא אשפוזים בשנים האחרונות ואם כי מצבה היה קשה משנים 2000-2005, הרי בשנים האחרונות התובעת מאוזנת די טוב מבחינת מחלת האסטמה.
לפי התיעוד הרפואי שהמערערת הגישה לוועדה, מצבה שלה בתחום הריאות יציב בשנים האחרונות.

אף זו קביעה רפואית מבוססת שבה אין לבית הדין סמכות להתערב.

נוכח כל האמור, לא מצאתי פגם מהותי בהחלטת הוועדה אשר מצדיקה התערבות של בית הדין.

5. לסיכום

נוכח האמור, הערעור נדחה.

כמקובל בהליכים של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

6. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה תשרי תש"פ, (24 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .