הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ע"ר 66709-01-19

27 פברואר 2019

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) גב' הילנה ערד שטיינבך

המערערים
1. צל ארזים מוצרי הומאופתיה 2005 בע"מ
2.מאיה כהנא
3.אירית כהנא
4.רבקה כהנא
ע"י ב"כ עו"ד מאיה כהנא
-
המשיבה
מרי בן שמעון
ע"י ב"כ עו"ד קרן פסח

פסק דין

1. לפנינו בקשת ערעור על החלטת כב' הרשמת קארין ליבר - לוין מיום 17.1.09. בהחלטתה קבעה כב' הרשמת כדלקמן (ס' 25-26 להחלטה):
"באשר לגובה הערובה - בשים לב לכך שלא מדובר בתחליף להליך גביית ההוצאות שנפסקו לחובת התובעת ובשים לב להוצאות הנפסקות בבית הדין וזכות הגישה של התובעת לערכאות ומנגד מספר ההליכים שנוהלו על ידי התובעת וסכום ההוצאות שלא שולם על ידן, אני קובעת כי התובעת יפקידו ערובה בסך 10,000 ₪ לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת בהליך זה.
26. לאור האמור, אני מורה כי התובעות יפקידו סך 10,000 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן תימחק תביעתן כנגד הנתבעת ללא התראה נוספת.
27. המועד להגשת כתב הגנה יהיה תוך 30 ימים מיום תשלום ההוצאות שנפסק.
28. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך על ידי המותב שיישב בתיק".

רקע דיוני
2. להגשת הבקשה על ידי המערערות קדמו הליכים משפטיים רבים אשר נוהלו בין הצדדים. להלן נעמוד על הליכים אלו בתמצית, כפי שעמדה על כך כב' הרשמת בהחלטתה.

3. המשיבה בהליך זה היא הנתבעת בתיק סע"ש 52695-10-18 במסגרתו הוגשה הבקשה לחיוב המערערות בערובה, נשוא בקשת ערעור זו. המשיבה עבדה במערערת 1 מיום 1.12.94 ועד ליום 14.7.2010. ביום 6.6.2013 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המערערות למשיבה בתביעת המשיבה לזכויות הנובעות מתקופת העסקתה ומסיומה וזאת בהליך ס"ע 10444-04-12 שהתנהל בפני כב' הרשמת (בדימוס) עדי ריכטמן אשר נפתח ביום 23.4.2012.בהסכם הפשרה הוסכם על תשלום סך של 140,000 ₪ למשיבה , בשישה תשלומים וכן הוסכם כי ככל שיופר ההסכם ישולם פיצוי מוסכם בסך 250,000 ₪.

4. ביום 31.3.2014 הגישו המערערות תביעה לביטול הסכם הפשרה וזאת במסגרת תיק סע"ש 61995-03-14 אשר נדון בפני כב' השופט סילורה. בדיון שהתקיים בפני כב' הש' סילורה ביום 27.10.14 הגיעו הצדדים ל הסכמה לפיה ישולם למשיבה 140,000 ₪ ובנוסף ישולמו לה עוד 60,000 ₪ כפיצוי מוסכם והכל עד ליום 31.5.2015. עוד הוסכם כי הפרת ההסכם תחייב בפיצוי מוסכם בסך 400,000 ₪.

5. ביום 17.5.2016 הגישו המערערות בקשה במעמד צד אחד למתן צו עשה בטענה של זיוף פסק הדין מיום 6.6.2013. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 23.5.2016, בפני סגנית הנשיאה כב' השופטת יהלום, חזרו בהן המערערות מהבקשה ונפסקו כנגדן הוצאות בסך 8,000 ₪.

6. ביום 16.8.2016 הגישו המערערות תביעה נוספת (סע"ש 38942-08-16) לביטול פסק הדין בהליך ס"ע 10444-04-12 שנתן תוקף להסכם הפשרה, בין היתר, בטענה של זיוף. ביום 17.1.2017 הכריע כב' השופט סילורה בבקשה ודחה אותה לגופה לרבות דחיית טענת הזיוף שהעלו המערערות בתביעה אותה הגישו לבית דין זה (סע"ש 52695-101-8).

7. המערערות הגישו ביום 28.3.2017 בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית הדין הארצי בר"ע 30219-02-17. בדיון שהתקיים בבית הדין הארצי ביום 28.3.2017 הגיעו הצדדים לפשרה לפיה ישולם למשיבה סך של 140,000 ₪ וכן 110,000 ₪ פיצוי מוסכם וזאת בתשלומים של 1,000 ₪ לחודש החל מיום 1.5.2017. עוד הוסכם כי בתקופה בה נושאות המערערות בתשלומים, יעוכב הליך ההוצאה לפועל שנקטה המשיבה כנגד המערערות בשל אי תשלום פסק הדין והוא ייסגר עם השלמת תשלום מלוא התשלומים. כן הוסכם כי ככל שלא יכובד ההסכם, פסק הדין בתיק 61995-03-14 יעמוד על כנו, והכל כמפורט בהסכם הפשרה גופו.

8. ביום 22.10.2018 הגישו המערערות כתב תביעה בתיק סע"ש 52695-10-18 אשר במהותו הוא תביעה לביטול החלטת כב' השופט סילורה בבקשה לביטול פסק דין ב הליך 38942-08-16, אשר היה ביסוד ההסכמות שניתנו על ידי התובעות בבר"ע 30219-02-17 , וזאת בשל הפרה יסודית של תנאי הסכם הפשרה וכן עמידתן על טענת הזיוף ש הוכרעה בהליך בבית הדין אולם נבחנת לבקשתן על ידי משטרת ישראל וטרם הוכרעה שם.

9. עוד יצוין, כי המשיבה הגישה תביעה בהליך ק"ג 16669-03-12 כנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, בקשר להתרשלות נטענת בדבר וידוא ביצוע הפרשות בהתאם לחבות המוטלת מכוח חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958. לבקשת מגדל צורפו המערערות כנתבעות להליך אולם התביעה לסעד הצהרתי כנגדן נדחתה בפסק דינו של כב' השופט שגב מיום 25.5.2015 שם ניתן סעד הצהרתי כנגד מגדל.

טענות הצדדים
10. נימוקי בקשת הערעור בתמצית הם כי שגתה כב' הרשמת בהחלטתה לחיוב המבקשות בערובה ובהחלטתה המורה על הגשת כתב הגנה 30 יום לאחר תשלום הערובה, הואיל ומדובר בהחלטה הפוכה מהחלטת כב' נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 22.10.18 בתיק סע"ש 52695-10-18, אשר קב עה כי על המשיבה להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהמצאת כתב התביעה והקובעת כי בהיעדר כתב הגנה יינתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד.

11. לטענת המערערות החלטת הרשמת ניתנה בחוסר סמכות מאחר והיא סותרת את החלטת כב' הש' תומר סילורה מיום 6.12.08, המורה למשיבה להגיש כתב הגנה עד ליום 20.12.18. עוד טענו המערערות, כי הרשמת שגתה גם לגופה של ההחלטה, מאחר והמשיבה לא סתרה את טענות המערערות בתגובתן לבקשת הערובה. לעמדת המערערות מתגובתן עולה כי המשיבה ניצלה לרעה את הליכי המשפט אותם ניהלה כנגד המערערות במשך כחמש וחצי שנים, כדי לקבל כספים שלא כדין. לאור האמור, טענו המערערות כי יש לבטל את החלטת הרשמת. יצוין כי בתשובת המערערות לתגובת המשיבה, חזרו הן על עיקרי טיעוניהן והודיעו דבר הסכמתם להכרעת הערעור על סמך כתבי הטענות.

12. המשיבה טענה מנגד, כי יש לדחות את בקשת הערעור. תמצית, נימוקי התגובה הם כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה על ידי המשיבה מאחר ומערכת בתי המשפט נדרשה למעלה מ - 27 פעמים להכריע בבקשות המערערות, אשר מתחמקות מתיק ההוצל"פ שנפתח כנגדן בגין אי קיום פסק דין. מאחר והמערערות מעולם לא שילמו למשיבה את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתן, פנתה המשיבה בבקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

13. המשיבה הדגישה כי נימוקי ה ערעור אינם מצדיקים את קבלתו שכן מדובר בטעמים אשר אינם רלבנטיים. בכל הקשור לטענת המערערת כי החלטת הרשמת ניתנה בניגוד להחלטת כב' השופט סילורה, טענה המשיבה כי הסמכות להכריע בבקשה להפקדת ערובה ניתנה לרשמת בהתאם לתקנות.

14. עוד טענה המשיבה כי המקרה שבפנינו הינו המקרה המובהק בו יש לקבוע כי על המערערות לערוב לתשלום ההוצאות של המשיבה הואיל ו עד ליום זה נפסקו לחובת המערערות למעלה מ - 50,000 ₪ , בגין הוצאות שלא שולמו עד ליום זה.

דיון ומסקנות
15. בהתאם להלכה הפסוקה , "החלטה על חיוב בערובה היא החלטה בסדרי דין הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, אשר " ערכאת הערעור ככלל, תימנע מלהתערב בה" (בר"ע ( ארצי) 54352-10-15 סאמח גאבר - אנה מלר (10.4.16))" (ברע (ארצי) 25084-12-18 אסתר חזקי נ' שרה כוכבי אלסטר, פורסם בנבו, ניתן ביום 20.1.19).

16. לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק, שוכנענו כי יש לדחות את בקשת הערעור שעה שלא מצאנו כי מתקיים טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתה של הרשמת ובנימוקיה.

17. ראשית, החלטת הרשמת מנומקת ומבוססת על התנהלות המערערות אשר לא שילמו את סכומי ההוצאות שנפסקו לחובתן בהליכים השונים:
"19. התובעות אינן מכחישות בתגובתן את אי תשלום ההוצאות שנפסקו כנגדן בהליכים השונים אשר מגיעים יחד לסכום מצטבר של כ-50,000 ₪ אלא מעלות טענות באשר להתנהלותה של הנתבעת המקנה להן זכות, לטענתן, לנקוט בהליך זה.
20.יובהר כי טענותיהן של התובעות נבחנו במספר לא מבוטל של הליכים ובמספר ערכאות ובסופו של יום מצאו המותבים השיפוטיים לפסוק כנגדן הוצאות אשר יש בהן כדי להבהיר לתובעות את התנהלותן, שכן דרך כלל הוצאות נפסקות כנגד מי שבקשתו נדחית או שההליך מסתיים שלא לטובתו. התובעות אשר אינן בוחלות בשימוש במערכת המשפטית, אינן מכבדות את החלטותיה ושבות ופונות אליה לצורך מתן הכרעה שוב ושוב.
...
22. התנהלותן של התובעת באי תשלום הוצאות מספיקה לבדה להצדקת הטלת ערובה כנגדן" (ס' 19 – 22 להחלטה).

18. הרשמת הוסיפה והפנתה להלכה הפסוקה לאורה אי עמידה בחיובים של בעל דין , מהווה שיקול להטלה ערובה : "עוד יוטעם כי הפסיקה קבעה זה מכבר שכאשר לבעל הדין התובע " היסטוריה" של אי עמידת בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות (ראה: בש"א ( ארצי) 199/05 מריה אלקין – חיימובה גולנרה, (2005) והאסמכתאות שם)" (ס' 17 להחלטה).

19. שנית, המערערות לא הוכיחו כי נפל פגם בשיקול דעת הרשמת. גם בבקשת הערעור, לא הכחישו המערערות כי לא שולמו על ידן ההוצאות המשפטיות אשר נזקפו לחובתן, בהליכים השונים אשר התנהלו מול המשיבה. בהתאם לכך, בצדק קבעה הרשמת כי מדובר במקרה חריג המצדיק חיוב המערערות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה.

20. עוד שקלנו בהקשר זה את הטענות הנוספות אשר הועלו על ידי המערערות בבקשת ה ערעור, לפיהן הוכח כי בכוונת המשיבה לרמות ולגנוב את כספי המערערות. כך למשל, טענו המערערות כי המשיבה זייפה את פסק הדין אשר התקבל כנגד המערערות וכי הנושא נמצא בטיפול המשטרה.

21. מעיון בהחלטת הרשמת, עולה כי הרשמת התייחסה גם לטענת הזיוף אותה העלתה המערערת (ס' 22 להחלטה): "עוד יצוין כי טענת הזיוף שהתובעות שבות וטוענות באופן חוזר, הוכרעה כבר בבית הדין והתובעות פונות שוב באותו עניין שכאמור הוכרע. אכן, לטענתן המשטרה חוקרת נושא זה אולם טרם ניתנה הכרעת המשטרה ולאור התנהלותן של התובעות והפסיקה שהובאה לעיל, אין מקום להתיר להן לנהל את ההליך שחלק מהשאלות שמועלות בו הוכרעו זה מכבר, וזאת ללא הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת כאמור".
מעבר לאמור וכפי שצוין לעיל, די בהתנהלות המערערות אשר לא שילמו הוצאות , כדי להוות שיקול מכריע לקבלת הבקשה להטלת ערובה.

22. כמו כן מצאנו להבהיר כי שקלנו את הטענות הנוספות אותן העלו ה מערערות בבקשה (ס' 9 - 15 לבקשה) אולם, לא שוכנענו כי יש בהן כדי להוכיח כי נפל פגם בשיקול דעתה של הרשמת. כב' הרשמת אף ה בהירה בהחלטתה בעניין הערובה, כי מדובר בהחלטה אשר אינה ההחלטה הסופית בהליך על כן אינה פוגעת בזכות הגישה לערכאות: "ויובהר, כפי שצוין לעיל, זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד וייתכן והמותב שיישב בתיק ימצא כי בטענותיהן של התובעות יש ממש, אולם אין מקום להתיר להן לנהל הליך זה טרם הפקידו ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת ככל שההליך כנגדן יידחה, שכן התנהלותן מעידה שהן אינן משלמות הוצאות כלל וכאמור אף לא הכחישו זאת בתגובתן" (ס' 21 להחלטה)". גם מטעם זה, מצאנו כי לא נפל פגם בהחלטת הרשמת ובשיקול דעתה.

23. שלישית, שקלנו את טענת המערערו ת כי החלטת הרשמת סותרת את החלטת כב' הש' סילורה. בהחלטתו מיום 6.12.18 הבהיר כב' הש' סילורה כי המועד להגשת כתב הגנה מוארך עד להכרעה בבקשה למתן ערובה: "הבקשה לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה תועבר לתגובת המשיבות עד ליום 20.12.2018 בשלב זה המועד להגשת כתב הגנה מוארך עד להכרעה בבקשה זו". לפיכך, בניגוד לטענת המערערות, בהתאם להחלטת כב' הש' סילורה, לא הוגבל המועד להגשת כתב הגנה עד ליום 20.12.18.

24. בדומה, דין טענת המערערות כי החלטת הרשמת סותרת את החלטת נשיאת בית הדין בדבר המועד להגשת כתב הגנה, להידחות. ההחלטה אשר ניתנה ביום 22.10.18 ניתנה על ידי מזכירות בית הדין, בשם נשיאת בית הדין, הינה החלטה פרוצדורלית הקוצבת מועד להגשת כתב הגנה. ממילא, הבקשה להפקדת ערובה הוגשה רק ביום 6.12.18, לאחר שניתנה החלטה זו.

25. לסיכום, לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא מצאנו טעם לביטול החלטת הרשמת. בהתאם לכך, בקשת הערעור נדחית.

המערערות יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ₪ בגין ניהול ההליך, אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, (27 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' הילנה ערד שטיינבך