הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ע"ר 53798-11-18

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה
נציגת ציבור עובדים גב' רונית עזר
נציג ציבור מעסיקים מר איתן קירשנר

המערערת
פאר הדיור בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מור אלגריסי

-
המשיב
אבראהא מוסי
ע"י ב"כ עו"ד דניאל ועקנין

פסק דין

1. בפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת רעות שמר-בגס מיום 17/11/18, אשר דחתה את בקשת המערערת (הנתבעת) לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להוצאות.
עוד הוגש ערעור על החלטת הרשמת, לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט בגין הבקשה, בסך 2,500 ₪.

2. עיון בתיק 45149-06-18 מעלה כי עסקינן בתביעה של התובע, בטענה שהועסק על ידי הנתבעת מיום 1/4/17 עד 20/4/18 ופוטר. בכתב התביעה נתבע תשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופש ודמי הבראה, פנסיה ורכיבים נוספים.

3. בכתב ההגנה לא הוכחשה העסקתו של התובע וכן לא הוכחשה תקופת העבודה.
נטען כי התובע הוא זה שהתפטר וכן נטען שאינו זכאי לסכומים שנתבעו על ידו. לכתב ההגנה צורפו תלושי שכר של התובע.

4. התובע הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ובית הדין נעתר לבקשתו
בכתב התביעה המתוקן הוספה נתבעת נוספת וכן נתבעו סכומי כסף נוספים.

5. בהחלטה מיום 13/9/18, חוייב התובע בהוצאות משפט בסך 750 ₪ בגין תיקון כתב התביעה.

6. ביום 1/11/18 הגישה הנתבעת בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות.
התובע הגיש תגובה לבקשה.
הנתבעת הגישה תשובה לתגובה.

7. בהחלטת כב' הרשמת שמר בגס נקבע כי יש לדחות את הבקשה, זאת לאור קיומה של ראשית ראיה להוכחת התביעה.
עוד הופנו הצדדים לכתב ההגנה מיום 1/11/18 שבו הנתבעת לא הכחישה שנותרה חייבת כספים לתובע ובמסגרת ההחלטה ניתן פירוט של הכספים.
עוד התייחסה כב' הרשמת לטענת הקיזוז של הנתבעת וכן לתלושי השכר שצורפו.
בהתייחס לחיוב בהוצאות משפט שהושת על התובע בגין תיקון התביעה, הבהירה כב' הרשמת כי לטענת התובע, סכום ההוצאות שולם אף כי באיחור.
ולעניין אי ציון כתובת התובע, הבהירה מדוע אין בכך כדי להצדיק חיוב בהפקדת ערובה להוצאות והפנתה לפסיקה.
נוכח כל אלה, הבקשה נדחתה והנתבעת חוייבה בתשלום הוצאות משפט.

8. עיון בהודעת הערעור מעלה כי מרבית הנימוקים נדונו והוכרעו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ובאשר להם – אין כל עילה להתערבות בהחלטת הרשמת, אשר יישמה נכונה את ההלכה.
כך לעניין קיומה של עילת תביעה, הודאה של הנתבעת לפחות בחלק מהחבות והעדר הכחשה של עצם ההעסקה ותקופת ההעסקה.

9. שני נושאים שהועלו בהודעת הערעור, טעונים ליבון.
האחד – אי ציון כתובת התובע.
השני – העובדה שסכום ההוצאות שהושת על התובע, שולם במקביל להגשת תגובה לבקשה לחיובו בהפקדת ערובה להוצאות.

10. לגבי אי ציון כתובת, טען ב"כ התובע בתגובה, כי התובע הינו מבקש מקלט בישראל וכי בית הדין ערך איזון נכון בין עובדה זו לבין העובדה שהנתבעת הודתה בסכומי כסף שנותרה חייבת לתובע ואשר טרם שולמו.
לגבי אי תשלום ההוצאות אישר התובע שאלה שולמו באיחור, אך טען ששולמו לפני שניתנה החלטה בבקשה, ולכן לטענתו, היה על הנתבעת למשוך את הבקשה שהגישה ומשלא עשתה כן – כדין חוייבה בהוצאות משפט.

11. במסגרת התשובה לתגובה התייחסה הנתבעת לאי ציון כתובת וכן לעיתוי הגשת הבקשה אל מול עיתוי תשלום ההוצאות על ידי התובע.
לטענת הנתבעת, החלטת הרשמת כי אי ציון כתובת מגורים נשקלת רק לחובת תובע הגר בדרך קבע מחוץ לגבולות ישראל, היא החלטה שגויה ותקדימית.

12. תקנה 116 א' לתקנות קובעת כך:
"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע
לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 ( סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאתיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".

13. עוד טרם כניסתה לתוקף של תקנה 116 א', מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ניתנה ביד בית המשפט או הרשם אפשרות לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.

14. בית הדין הארצי דן בסוגיית הפקדת ערובה וקבע כי זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא ואילו החריג לכלל זה הינו בתקנה 519 המכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקלות להטלת החיוב במתן ערובה.
ע"ע ( ארצי) 1424/02 פתחי אבו נאסר – Saint Peter In Gallicantu, ניתן ביום 6.7.2003.

15. בדברי ההסבר לתקנה זו נכתב:
"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא ' ראשית ראיה' להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו".

16. ביחס ליישום תקנה 519 נקבע בבית המשפט העליון כי מכיוון שהתקנה על פי לשונה אינה קובעת אמות מידה או תנאים להחלתה, יש למלא את החסר לאור הפסיקה, ערכי השיטה והזכויות המתנגשות.
עוד נקבע, כי כשמדובר בהטלת ערובה במסגרת הערכאה הראשונה, פוטנציאל הפגיעה בזכות הגישה לערכאות הטמון בערובה הינו ממשי ורב במיוחד, על כן מצווה בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת המוענק לו, במתינות, בזהירות ואף בריסון. רע"א 2142/13 שוהידי נעאמת נ' יצחק קרמין, מיום 14.11.14.

17. הצדק עם הנתבעת כי על פי פסיקת בית הדין הארצי שקדמה להוראת תקנת 116 א', אי ציון כתובת מגורים עדכנית בתביעה ותושבות חוץ הם נתונים העשויים להצדיק חיוב בהפקדת ערובה.
בש"א ( ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26.11.2006.

18. יחד עם זאת, אי ציון כתובתו של התובע מהווה שיקול לחובת התובע - לחייבו בהפקדת ערובה, אך אין האמור מתחייב והדבר נתון לשיקול דעת בית הדין, בכפוף לשקילת יתר השיקולים הרלוונטיים ומכלול הנסיבות.
לאחר עיון בהחלטת כב' הרשמת, לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטתה, אשר ניתנה בהתבסס על מכלול הנתונים שעמדו בפניה.

19. באשר לעיתוי תשלום ההוצאות שהושתו על התובע בגין תיקון כתב התביעה - עיתוי התשלום, במקביל להגשת הבקשה להפקדת ערובה, עשוי להעיד על היעדר תום לב מצד התובע .
ואולם, התשלום כשלעצמו מהווה שיקול כנגד חיובו של התובע בהפקדת ערובה, בהיותו הוכחה לכך שהתובע הינו בעל יכולת פירעון.

20. סיכומו של דבר – מצאנו כי כב' הרשמת בחנה היטב את כתבי הטענות ושקלה את השיקולים הנדרשים, תוך עריכת איזון ראוי בין אינטרס הנתבעת להבטחת תשלום הוצאותיה לבין זכות הגישה של התובע לערכאות ו תוך יישום אמות המידה שצוינו בפסיקה.

21. על כן לא מצאנו להתערב בהחלטת הרשמת הדוחה את הבקשה להפקדת ערובה.

22. אף לא מצאנו הצדקה להתערב בסכום ההוצאות שנפסקו על ידי הרשמת, משאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בקביעת שיעור הוצאות המשפט , אלא בנסיבות חריגות , שאינן מתקיימות בענייננו.

23. סוף דבר, הערעור נדחה.

24. הוצאות הערעור ישקלו במסגרת פסק הדין בתיק העיקרי.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ט, (13 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגץ עובדים גב' עזר

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציג מע סיקים מר קירשנר