הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ע"ר 28807-12-17

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב" ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' דבורה פינקלשטיין
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר בר – אל

המערערים

  1. נחום מרדכייב
  2. זכרוב זכר

-
המשיבה
שרותי ישראל צ.ב. (2007) בע"מ

פסק דין

1. בפנינו ערעור שהגישו התובעים, באמצעות ב"כ, על החלטתה של כבוד הרשמת ע. ריכטמן מ- 10.12.17, שלא לבטל החלטתה מ- 26.6.17 ולאשר תיקון כ"ה מטעם המשיבה, ע"י הוספת טענת התיישנות לענ יין רכיב פיצויי הלנת שכר ("הרשמת" ; "ההחלטה").
טעתה כבוד הרשמת באפשרה למשיבה לתקן הגנתה כאמור, חרף הזדמנויות קודמות להעלאת הטענה ובלא שניתנה הזדמנות להגשת עמדת התובעים כמתחייב מתקנות ביה"ד" ע, תקנה 41 ותסד "א, תקנה 41 2(ג) ובנגוד לסעיף 3 לחוק ההתיישנות.
ודאי כך, משהועלתה בהגנה טענת התיישנות ספציפית לגבי רכיבי תביעה אחרים (חופשה והבראה), אך לא בהקשר להלנה.
בבקשה לתיקון ההגנה ציינה המשיבה כי הנתבעת 2 טענה להתיישנות הלנה, וגם אז לא פנתה לבקשה לתיקון ההגנה.
הנתבעת 2 נמחקה וממילא הגנתה . ניסיון להפנות להגנתה לא רלוונטי ולא קביל.
בדיון הקד"מ טענה המשיבה טענות לגופא, אך לא נטען להתיישנות, גם לא לאחר שנמחקו נתבעות 3 – 2.
לא ברורה טענת המשיבה בבקשה לפיה מדובר בענין " הרכיב הארי" של התביעה ובאותה נשימה לטעון כי "לנתבע לא יגרם כל נזק" (כך, בסעיף 13 להודעת הערעור; צ"ל : "לתובע/ים").

לא ברורה טענת המשיבה בבקשה לתיקון לפיה העלאת הטענה בשלב כה מאוחר זה "תסייע להגיע לחקר האמת וללבן את מחלוקות הצדדים".

באשר לטענת המשיבה כי מדובר בטענה משפטית להבדיל מעובדתית – כשעסקינן בטענת התיישנות אין לכך נפקות, מש עפ"י דין יש להעלותה בהזדמנות הראשונה ובאופן מפורש, ולהבדיל מטענות משפטיות אחרות שניתן להסתמך עליהן בלי לפרשן (שמא צ"ל: "לפרטן")בתביעה.

כבוד הרשמת טעתה ואף חרגה מסמכותה, משניתנה החלטתה בניגוד לס' 3 לחוק ההתיישנות.

לאור האמור טענו המערערים כי טעתה כבוד הרשמת, כשבחרה לאשר את תיקון ההגנה ע"י הוספת טענת התיישנות, כשלא איפשרה להם להשיב לבקשה לתיקון וכשלא ביטלה את החלטתה.
למערערים יגרם נזק רב אם תשאר ההחלטה על תיקון ההגנה על כנה.

לפיכך, עתרו להורות על ביטול החלטת הרשמת מ- 10.12.17 "הנעתרת לבקשה לתיקון כתב ההגנה... וכן להורות כי הנתבעת 1 מושתקת מלהעלות את טענת ההתיישנות לגבי רכיב פיצויי הלנת השכר".

2. המשיבה בתגובתה (מיום 17.1.18) עתרה לדחיית הערעור, ומטעמים פרוצדוראליים, משעפ"י תקנה 77 לתקנות בית הדין לעבודה, 7 ימים בלבד נקבעו להגשת ערעור על החלטה אחרת של רשם, כשההחלטה המתירה התיקון ניתנה ב- 26.6.17.

למען הזהירות טענה המשיבה גופא:
ביה"ד רשאי, עפ"י תקנה 41 לתקנות ביד"ע, בכל עת, להתיר תיקון כתב טענות (ההדגשה במקור).
הטענה הועלתה בהזדמנות הראשונה, לאחר הגשת כ"ה , בטרם התקיים דיון כלשהו בענין, למערערים לא נגרם כל נזק, מדובר בטענה משפטית בלבד, טענה שהועלתה גם ע"י נתבעות 2-3 שנמחקו, טענה שלא נעלמה מעיני ביה"ד.
הדיון שהתקיים בפני כבוד הרשמת ב- 20.6.17 התמקד כל כולו בבקשת המחיקה של המשיבות 2-3 ומיד לאחריו, ב- 26.6.17 הוגשה הבקשה, שנעתרה ע"י הרשמת.

במקום לערער בחרו המערערים להגיש ביום 28.6.17 בקשה לביטול, כאילו הרשמת היא ערכאת ערעור על עצמה – בקשה שנדחתה עוד ביום 28.6.17, תוך שקבעה דיון קד"מ נוסף; ואכן ' ביום 10.12.17 ניתנה החלטתה לפיה יש להת יר התיקון.

בדין ניתנה החלטת התיקון. טענת התיישנות הלנת שכר, מטיבה ומטבעה טענה מהותית, שאין חל בה הכלל שיש להעלותה לראשונה, הואיל וקבלתה מביאה למסקנה כי המערערים לא יכלו להעלותם בתביעה.
(המשיבה מפנה לבר"ע 21294/99 טיולי הגליל בע"מ נ' ימין נינט, מפי כבו' השופט דן ארבל). מדובר בהתיישנות מהותית וביה"ד נוקט בגישה ליברלית בתיקון כתבי טענות וסמכותו רחבה (כן הפנתה לבר"ע 14760-03-12 אפלברג עמוס נ' IDI מכון היהלומים הישראלי בע"מ, מפי כבוד השופט איטח; ע"ע 248/03 אקרון נ' החברה הכלכלית לפרדס חנה כרכור בע"מ).
מדובר ברכיב (הלנה) המהווה כ- 85% מ סכום התביעה. ניכר כי המערערים חשים כי בסיס תביעתם "המנופחת להפליא" קורס כמגדל קלפים, שאחרת לא היו עומדים בחות"ל על סירובם לתיקון ההגנה.
כלל ידוע כי מקום בו ניתן לרפא מחדל דיוני בהשתת הוצאות – יעדיפו זאת בתי המשפט . כאן, בשל השלב הכה מקדמי , לא ראתה כב' הרשמת ובצדק , להשית הוצאות.
המשיבה עתרה לדחיית הערעור ולחיוב המערערים בהוצאות (שאף לא נזכרו בערעור).

3. המערערים בתשובתם (מ- 30.1.18) חזרו על טענותיהם בערעור והפנו לכך כי כבוד הרשמת החליטה כי הבקשה לביטול ההחלטה, תידון בדיוק הקד"מ השני 10.12.17 ואכן ניתנה ההחלטה בדיון.
המערערים מפנים להלכה, לפיה משלא הועלתה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה – לא תשמע (ע"ע 18424-02-12 ני ו ליין קוסמטיקס בע"מ נ' שרון מור עלימה; ע"ע 203/07 בועז קוסובסקי נ' קבוצת א.א. ארזי שמירה בע"מ; ע"ע 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי; ע"ע 46242-10-10 יואב טובי נ' מחמוד בני עודה ; ע"ע 1406/02 עירית גבעתיים נ' משה ברקוביץ ואח').
התנהלות המשיבה היא בחות"ל, כשבנגוד לחוק "ובצורה ביריונית ומקוממת" סרבה לשחרר כספי המערערים בקרן הפנסיה, למעלה משנתיים וחודשיים לאחר הפסקת העסקתם!!!" (ע"ע 533/09 עופרה אילן ואח' נ' שירותי בריאות כללית). העלאת טענת ההתיישנות היא שימוש בזכות דיונית בחות"ל (ע"ע 35888-11-15) כבוד הרשמת טעתה וחרגה מסמכותה ויגרם להם נזק רב באם תשאר ההחלטה על תיקון ההגנה על כנה ובשלב כה מאוחר.
המערערים עתרו לבטל החלטת כבוד הרשמת מ- 10.12.17 "הנעתרת לבקשה לתיקון..." ולענין פסיקת ההוצאות אין צורך או חובה לבקשן בצורה מפורשת, משממילא מצויה היא בסמכותו הטבועה של ביה"ד.

4. ולהכרעתנו –
הצדדים האריכו, לטעמנו שלא לצורך, שמא ע"מ שלא "ל דוק פורתא" בטענותיהם.
ויובהר – אין בפנינו ערעור על ה חלטה המתירה תיקון כתב ההגנה ע"י העלאת טענת התיישנות לפיצויי הלנה. ואגב, אין מדובר ב"פיצויי הלנת שכר" אלא בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין.

בפנינו ערעור על החלטה מ- 10.12.17, שאיננה ההחלטה המתירה
תיקון ההגנה ואיננה ההחלטה המאפשרת העלאת טענת ההתיישנות!!

לא למותר להזכיר למערערים כי ההחלטה המתירה תיקון כאמור,
ניתנה עוד ב- 26.6.17 וככל ששגויה היתה, כטענתם, חלף עבר
המועד לערער עליה (במועד בו הוגש הערעור דנא).
לא למותר להזכיר עוד: יחסי העבודה בין הצדדים נסתיימו ב- 31.5.15
(המערער 1) ו-10.6.15 (המערער 2), כשתביעותיהם הוגשו ב- 17.8.16
וב- 7.8.16 (בהתאמה).
אין כל רלוונטיות איפוא ל"הגיונה" של ההחלטה מ- 20.6.17,
לביסוסה, או להיותה בלתי מבוססת, או אם הועלתה טענת
ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, כאמור בחוק ההתיישנות, ואף לא
אם אכן המועד בו הועלתה, הוא- הוא "ההזדמנות הראשונה" (כטענת
המשיבה, משדיון הקד"מ הראשון התמקד במחיקת הנתבעות 2- ו- 3)
וכיוצ"ב טענות .
הצדדים דנו ארוכות זה בכֹה וזה בכֹה בטענותיהם לפגמים או להצדקת החלטת התיקון – אלא שאין בכל טענותיהם כדי לשנות לכאן.

כבוד הרשמת בהחלטתה ביום 10.12.17, בבקשת הביטול שהגישו
המערערים – בפועל לא נעתרה לבקשה לביטול תוך שהבהירה מדוע
התקבלה החלטת התיקון.

בפועל, אין בפנינו במה שגתה כבוד הרשמת בהחלטתה מ- 10.12.17, שהרי שקלה טענות הצדדים בבקשה לביטול, הגם לא נעתרה לה.

ממילא, משאין בפנינו פגם או מדוע היה עליה לבטל החלטתה ודאי
משעסקינן בעניין שהיה בסמכותה (תיקון כתבי טענות) – אין לנו אלא לדחות הערעור.

אין צו להוצאות .

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, (19 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' ד. פינקלשטיין נ.צ. (עובדים)

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

מר מאיר בר – אל נ.צ. (מעסיקים)

נחתם ע"י נ.צ. ביום 19.2.18.
אביבה