הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 9765-09-15

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציג ציבור עובדים גב' עליזה הרפז
נציג ציבור מעסיקים גב' נירה עילם

התובע
זוהר וייזינגר
ע"י ב"כ: עו"ד אסף ברנזון
-
הנתבעת
נייס-סיסטמס בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד מרים קליינברגר אתר

פסק דין

1.        התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעת וסיומה.
הנתבעת הגישה תביעה שכנגד.

2.        בפנינו העידו התובע ומר יהודה איילון.
מטעם הנתבעת העידו מר יוסי אופק – מנהל חטיבת המודיעין , גב' סיגל גיל-מור פפרמן – סמנכ"ל משאבי אנוש ומר נפתלי גרנות.
בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.
 
3. אלה עיקרי העובדות העולות מחומר הראיות:
א.       הנתבעת, חברה העוסקת במתן פתרונות תכנה, הנה חברה ציבורית ישראלית, אשר הוקמה בשנת 1986 ונסחרת בבורסה בישראל ובארה"ב.
הנתבעת מתמחה בפיתוח וייצור מערכות תקשורת ממוחשבות, בין היתר לשירותי מודיעין וכן ציוד להקלטה ופענוח של אודיו ווידאו.
ב.        בתקופה הרלוונטית לתביעה נחלקה פעילות החברה לפעילות בתחום העסקי ופעילות בתחום הביטחוני.
ג. התובע עבד בחברה מיום 2/8/09 עד 24/3/15. התובע עסק בתפקידים שונים בתחום המכירות.
ד. במהלך תקופת עבודתו חלו שינויים בהגדרת תפקידו וכן בתנאי עבודתו.
ה. בחודש נובמבר 2014 , בעקבות כוונת החברה לערוך שינוי בתפקיד התובע, הציע התובע כי יעבור לעבוד במתכונת של נותן שירותים עצמאי .
הצדדים ניהלו משא ומתן בעניין, אך לא הגיעו להסכמות.
ו. בסוף חודש דצמבר 2014 הודיע התובע על סיום עבודתו. בהתאם להסכם העבודה, התובע זכאי לשישה חודשי הודעה מוקדמת.
ז. ביום 24/3/15 שלחה החברה לתובע מכתב שכותרתו "הודעה על הפסקת עבודה לפני נקיטה בהליכים משפטיים".
ח. ביום 1/4/15 החל התובע לעבוד בחברת Logic Industries Ltd. ( להלן – לוגי'ק).
ט. הנתבעת שילמה לתובע פדיון תקופת ההודעה המוקדמת לתקופה 25/3/15 עד 30/6/15 (כולל חופש ה, הבראה, חלף הפרשות סוציאליות, כעולה מתלושי השכר לחודש 3/15 ו- 4/15). כן שחררה לטובת התובע את הכספים המופקדים בחברת הראל ובקרן ההשתלמות .
  
4. תביעת התובע - הסעדים הנתבעים
במסגרת כתב התביעה, התובע מנה רשימה ארוכה של סעדים, הנובעים מטענות חלופיות בדבר הפרשנות המשפטית שיש לייחס לנסיבות סיום עבודתו.
להלן פירוט הסעדים לפי החלופות, כמפורט בסיכומים:

אם יקבע כי התובע פוטר שלא כדין ביום 24/3/15:
(1) פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
(2) פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת (1.4.15 עד 30.9.15).
(3) פיצויים בגין עמלות שנמנעו מהתובע בעד הרבעון השלישי של שנת 2015 (1.6.15 עד 1.9.15).
(4) פיצוי בגין זכויות תלויות וותק בזמן ההודעה המוקדמת שנמנעה ( פדיון חופשה/דמי הבראה/פיצויי פיטורים).
(5) פיצויים בגין אופציות בתקופת ההודעה המוקדמת.
(6) PAR VALUE OPTIONS ביום 29.8.15.
(7) הפרשי פיצויי פיטורים בגין עמלות.

לחילופין - אם יקבע כי התובע התפטר בדין מפוטר בחודש ינואר 2015 וכי ביום 24/3/15 קוצרה תקופת ההודעה המוקדמת שלא כדין.
(1) פיצוי בגין עצם קיצור תקופת ההודעה המוקדמת של התובע שלא כדין לפי 6 משכורות.
(2) זכויות שנמנעו מהתובע בגין קיצור שלא כדין של תקופת ההודעה המוקדמת ( פדיון חופשה דמי הבראה, פיצויי פיטורים, הפרשי פיצויי פיטורים בגין רכיב עמלות).

עוד, בסיכומי התובע נכלל ו סעדים שנתבעו "בכל מקרה":
(1) פיצויים בגין עגמת נפש והתנכלות תעסוקתית.
(2) פיצויים בגין הוצאת דיבתו של התובע רעה.
(3) הפרשי עמלות בגין הרבעון הראשון של שנת 2015.
(4) עמלות בגין הרבעון השני של שנת 2015.
(5) PAR VALUE OPTIONS להם היה זכאי התובע ביום 1.3.15.
(6) החזר הוצאות שהוציא התובע בעד נסיעות בתפקיד לחו"ל.

נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

6. סיום עבודתו של התובע
התובע טען בכתב התביעה שפוטר. לחלופין, טען שהתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.
נפרט להלן את ההשתלשלות העניינים הנוגעת להעסקתו של התובע וסיומה, כפי שעולה מהראיות.

7. התובע התקבל לעבודה בחברה בחודש אוגוסט 2009 בתפקיד נשיא חטיבת "פבליק סייפטי".
שכרו החודשי עמד על 55,000 ₪ (הסכם העבודה צורף ת/1) .

8. בחודש ספטמבר 2010, בהתאם לשינוי מבני שנערך בחברה, עבר התובע לתפקיד EVP Sales and Business Development .
בתפקיד זה התובע עבד תחת ניהולו של מר יוסי אופק, מנהל חטיבת המודיעין.
שכרו החודשי עמד על 51,000 ₪ (נספח ב' לתצהיר הנתבעת) .

9. בחודש אוגוסט 2011 התקבלה בנתבעת החלטה על סיום עבודתו של התובע והצדדים חתמו על הסכם סיום עבודה, על פיו סיום יחסי עובד ומעסיק נקבע ליום 28/2/12 ( נספח ו' לתצהיר הנתבעת). בפועל, התובע המשיך לעבוד.

10. בחודש מרץ 2012 סיים מר אופק את עבודתו בחברה. במקביל, הגיע התובע להסכמה עם החברה לפיה הסכם סיום העבודה מבוטל והתובע ימשיך לעבוד בחברה בתפקיד Nice Track VP Sales.
תנאי עבודתו של התובע החל מחודש מרץ 2012 נקבעו בכתב מינוי מיום 18/3/12 ( נספח ד' לתצהיר הנתבעת) בתפקיד זה עמד שכרו החודשי על 45,000 ₪ ולאחר מכן, החל מיולי 2013 - 50,000 ₪.

11. בחודש יולי 2014 שב מר אופק לעבוד בחברה כמנהל חטיבת המודיעין והיה ממונה על התובע.
בסוף שנת 2014 התקיימה שיחה בין התובע למר אופק. בשיחה זו הציע מר אופק לתובע שינוי בתפקידו, כך שיעסוק במכירות בלבד ולא בניהול, וזאת כעצמאי נותן שירותים.

12. בין החודשים נובמבר 2014 עד דצמבר 2014 ניהלו הצדדים משא ומתן על תנאי ההסכם למתן שירותים.
מהראיות עולה כי משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, הודיע התובע לחברה על סיום עבודתו. הודעה כתובה לא הוצגה אולם על פי תצהי רי הצדדים, אין מחלוקת כי ניתנה הודעה כאמור על ידי התובע, למר אופק.

13. בעקבות הודעת התובע, ניהלו הצדדים משא ומתן, בחודשים ינואר ופברואר 2015, בנוגע לתנאי סיום העבודה. בין הצדדים הוחלפו טיוטות של מסמך המפרט את תנאי סיום העבודה.

14. ביום 24/2/15, משהצדדים לא הגיעו לנוסח מוסכם, שלחה החברה לתובע מכתב בנוגע לתנאי סיום עבודתו ומועדם. למכתב צורף "כתב ויתור והצהרה בדבר שמירת על סודיות ואי תחרות" לחתימתו של התובע ( נספח כט' לתצהיר הנתבעת).
על פי האמור במכתב, סיום העבודה נקבע ליום 31/3/15 . עוד נאמר כי יתרת ההודעה המוקדמת תשולם כפדיון, בצירוף חלף הפרשות סוציאליות.

15. ביום 25/2/15 שלח התובע לגב' סיגל גיל-מור פפרמן ולמר אופק מייל, בו התייחס למסמך ששלחה לו החברה.
התובע הבהיר כי המסמך כולל תנאים שאינם מקובלים עליו. עוד, הביע רצונו לקבוע את יום העבודה האחרון ליום 31/3/15 ומועד סיום יחסי עובד ומעסיק ליום 30/6/15.
כך כתב ( נספח ל' לתצהיר הנתבעת):

"Sigal and Yossi,
I've reviewed the latest version of your proposal for the agreement.
As I have communicated to both of you, these include certain terms which I cannot agree to (for example, the new non-compete, the commercial terms…
Therefore …I would like to follow what both of us stated in our meetings:
-March 31, will be my final work day, however I will continue to be a NICE employee through June 30.
-During this period I will receive full salary, benefits and options will continue as usual and I will be entitled to commissions… Also I may commence employment with another company as of April 1.

In light of the above, I don't think that as agreement will be needed."

16. הנתבעת לא הסכימה לדרישה זו של התובע.
ביום 2/3/15 השיבה גב' פפרמן לתובע ושלחה לו את המסמך הסופי והמעודכן ביחס לתנאי סיום עבודתו. בכך העמידה הנתבעת את התובע על חוסר הסכמת החברה לראות ביום 30/6/15 את מועד סיום יחסי עובד ומעסיק. המועד שנקבע על ידי הנתבעת הוא 31/3/15.

17. ביום 24/3/15 שלח התובע מייל למר ברק עילם – מנכ"ל הנתבעת ובו הודיע כי הוא מתחיל לעבוד בחברת לוג'יק.

18. ביום 24/3/15 הודיעה הנתבעת לתובע על ניתוק יחסי עובד ומעסיק עמו באופן מיידי, זאת עקב התקשרותו עם לוגי'ק ( נספח לב' לתצהיר הנתבעת).
במכתב נאמר:

"13. התקשרותך עם לוג'יק בעת הזו והאופן בו ניהלת את המשא ומתן באשר לתנאי פרישתך מעבודתך בחברה, מהווה התנהלות בחוסר תום לב משווע שהיא מזיקה לחברה והחברה לא תסכין לה.
14. אין, ולא יכול להיות ספק, כי הצטרפותך כעובד בכיר בלוג'יק, מהווה, לכשעצמה, הפרה ברורה, בוטה וחד משמעית של כל חובותיך כלפי החברה, ובכללן, של חובות הנאמנות ותום הלב, שמירה על סודיות, הימנעות משידול עובדים ואי תחרות.
15. הצטרפותך ללוג'יק בעת הזו, תוביל, בהכרח, לחשיפת סודותיה המסחריים של החברה, אליהם נחשפת במהלך עבודתך בחברה. בכך, תפר גם את התחייבותך לשמירת סודיות.
16. ...
17. אשר על כן, כאמור לעיל, תם ונשלם המשא ומתן באשר לתנאי פרישתך מעבודתך בחברה. עבודתך בחברה מסתיימת לאלתר, על כל המשתמע מכל והנובע ממעשיך החמורים וההפרה היסודית של חובותיך כלפי החברה. הודעה מתאימה מטעם החברה מצורפת למכתב זה."

19. האם התובע פוטר ביום 24/3/15
בסעיף 49 לתצהיר, התובע מאשר כי הוא זה שהודיע לנתבעת על סיום עבודתו.
התובע לא טען כי חזר בו מהתפטרותו.

20. למרות זאת, בסעיף 61 לתצהיר, טוען התובע:

"ביום 24.3.15, באופן חד צדדי, ניתקה אותי נייס מהרשת ומהגישה למחשבי החברה, פיטרה אותי לאלתר במכתב שהגיע לביתי על-ידי שליח (...) והודיעה על ביטול הצעותיה במשא ומתן על הסכם פרישה וזאת שלא כדין וללא הליך שימוע".

התובע העיד בעניין זה:
"מבחינתי ברגע שקיבלתי מכתב הביתה שמפסיקים את עבודתו ונותקתי מהרשת של נייס אז אני מפוטר".

21. במכתב המדובר נאמר לתובע:

"...החברה רואה בחומרה רבה את התנהלותך. היא רואה בך אחראי לכל הנזקים שיגרמו לה ושנגרמו לה עקב מעשה זה, ואין בכוונתה להשלים עם תוצאות הפרתן של חובותיך כלפיה. ככל שלא תמנע או תחדל ממעשיך החמורים והמפרים, החברה לא תהסס לנקוט כלפיך בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה לשם הפסקה מיידית של התנהלותך המפרה כלפיה.
אשר על כן ומשלא הותרת לחברה כל ברירה אחרת נאלצת החברה לנתק באופן מיידי את יחסי עובד ומעסיק עימך, על כל המשתמע מכך".

22. ייאמר כבר כעת, כי גרסתו של התובע מעוררת קושי, בשל כך שהתובע טוען לאורך כל הדרך טענות עובדתיות חלופיות – פעם אחת טוען שהתפטר ופעם אחרת טוען שפוטר.

23. משהוכח שהתובע לא חזר בו מהודעת ההתפטרות, לא יכולה להיות מחלוקת כי התפטר מעבודתו.
יתירה מכך, התובע אישר כי ביום 28/2/15 חתם על הסכם עבודה עם חברת לוגי'ק, זאת לאחר שקיים שיחות עם מנכ"ל לוג'יק בעניין מחודש 12/14.
כן אישר כי במועד בו קיבל את מכתב הנתבעת מיום 24/3/15 היה מנוי וגמור עמו להתחיל לעבוד בלוג'יק בתאריך 1/4/15.
התנהגותו בפועל מלמדת על כוונה ברורה לסיים את יחסי העבודה עם הנתבעת ביוזמתו של התובע.
אשר על כן, אין מדובר בפיטורים. הודעת הנתבעת לתובע מיום 24/3/15 אינה אלא הודעה על קיצור ההודעה המוקדמת.

24. לטענת התובע, החלטת הנתבעת מיום 24/3/15 על סיום עבודתו בפועל ביום 24/3/15 , היתה חסרת כל בסיס ונבעה מנקמנות והתעמרות.
בהקשר זה טען כי חברת לוגי'ק אינה חברה מתחרה לנתבעת.

25. בהתאם לסעיף 6( ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, לנתבעת היתה זכות חוקית להקדים את מועד סיום יחסי עובד ומעסיק עם התובע, בכפוף לתשלום פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של התובע בעד התקופה שלגביה ויתרה על עבודתו.
כעולה ממכתב הנתבעת לתובע מיום 24/3/15 החלטתה לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת נבעה הן מהתקשרותו עם לוג'יק והן מכך שסברה כי לאור התקשרות זו, התובע למעשה ניהל את המשא ומתן באשר לתנאי פרישתו, בחוסר תום לב.

26. סוף דבר, טענת התובע כי פוטר על ידי הנתבעת ביום 24/3/15, נדחית.
משכך, נדחות התביעות שעניינן פיטורים שלא כדין. כמו כן, נדחית תביעת התובע לתשלום שישה חודשי הודעה מוקדמת, החל מיום 24/3/15.
המועד למניין תקופת ההודעה המוקדמת הוא מועד ההתפטרות – ינואר 2015.

27. האם התובע התפטר בדין מפוטר
התובע טוען כי לאורך תקופת העבודה, התנהלות הנתבעת כלפיו היתה כזו שאילצה אותו, בסופו של דבר, להתפטר בדין מפוטר.
התובע מפנה בעניין זה לכך שפוטר בשנת 2011 ופיטוריו בוטלו. לטענתו פוטר פעם נוספת לאחר מכן, אולם לכך לא צירף ראיות כלשהן והנתבעת הכחישה זאת.
עוד הלין התובע על הפחתות בשכר ועל שינויים בתפקיד, אשר הצטברותם גרמה לכך שנוצרו תנאים שלא איפשרו את המשך עבודתו ולמעשה אילצו אותו להתפטר.

כבר עתה יאמר כי טענות אלה אינן מ הוות הצדקה להתפטרות מחמת הרעת תנאים או מחמת נסיבות אחרות בהן אין לדרוש מהתובע כי ימשיך לעבוד.
כעולה מהראיות, התובע היה שותף לכל ההחלטות שהתקבלו בעניינו. נוהלו עם התובע שיחות בנושאים אלה והתובע הציע הצעות משלו, עד שהגיעו הצדדים להסכמות, מעת לעת. פיטורים של התובע בשנת 2011, בוטלו.
בנוסף, התובע המשיך לעבוד זמן רב לאחר אותם שינויים ולא טען מעולם כי מדובר בהרעת תנאים או בנסיבות שאינן מאפשרות את המשך עבודתו.

28. לטענת התובע, לאחר חזרתו של מר אופק לחברה בחודש יולי 2014, חל שינוי לרעה בתנאי עבודתו, זאת עד להתפטרות בפועל.
התובע הצהיר בעניין זה:
"במהלך חודש נובמבר 2014 נקראתי לשיחה במשרדו של מר אופק, במהלכה יידע אותי מר אופק בדבר החלטתו על שינוי מהותי ופוגעני במבנה גוף המכירות בחטיבת המודיעין ועל חלוקה מחודשת של האחריות בין מנהלי המכירות בחטיבה, בניגוד גמור להלך העניינים בחטיבה ולהצלחות שנחלתי בתחום המכירות ובניגוד להבטחתו כלפי בפגישה לפני חזרתו לתפקיד.

מר אופק הודיע לי באופן סופי וחד צדדי, כי במסגרת השינוי הנ"ל בכוונתו לנהל בעצמו את תחום המכירות בחטיבה.
...
כתוצאה מהשינוי האמור חל צמצום משמעותי וקריטי במעמדי, בסמכויותיי, בתפקידי הנוכחי ובהכנסותיי. במילים אחרות, כמי שעד אותה עת היה מנהל המכירות והפיתוח העסקי באירופה, אפריקה, המזרח התיכון ודרום אמריקה, הוצע לי כעת לנהל את מכירות החטיבה במספר מדינות מצומצם בלבד, ללא אנשי מכירות, ומעשה לשמש באיש מכירות שאינו חבר הנהלה, בתואר של סגן נשיא, תוך גריעה מהותית ממעמדי, סמכויותיי והכנסותיי.
...
לקחו לי מספר רגעים לעכל את הצעתו המשפילה, בכל הכבוד, של מר אופק ונפגעתי ממנה קשות. אולם, מרגע שהבנתי את טיב התפקיד שהוצע לי זה עתה, השבתי עוד באותה הפגישה, כי אינני מעוניין בתפקיד החדש שהוצע לי במבנה החדש.
...
הרעת התנאים המתמשכת מצד נייס והתעמרותה הקיצונית בי, הובילה אותי להבנה ברורה, כי אין בידי כל אפשרות להמשיך את העסקתי בנייס וכי נייס עושה כל שביכולתה על מנת להראות לי את הדרך החוצה ממנה.

יחד עם זאת, מתוך הכרת תודה לנייס על שנות העבודה הפוריות שחוויתי, מתוך נאמנות לנייס ולחבריי לעבודה, וכן גם מתוך דאגה לעתידי המקצועי והכלכלי, הצעתי לנייס לעבור למתכונת ההעסקה של נותן שירותים על בסיס ריטיינר ואחוזים..."

29. לגרסת הנתבעת, כעולה מתצהירו של מר אופק, התובע תיפקד בעבודה באופן לקוי. כך העיד מר אופק:
"בשנת 2014 תפקוד התובע היה עדיין לקוי " בהיבט של ניהול הארגון תחת אחריותו, וחלק נכבד מתפקידו נפל על כתפיי".
...

מתוך הבנה ברורה כי התובע אינו מתאים לשמש כמנהל גוף המכירות אך מתאים לשמש כאיש מכירות, נדונה עמו האפשרות לערוך שינוי נוסף בפקידו בחברה, כך שהתובע יעסוק אך ורק במכירות".

החברה נתנה מספר דוגמאות להתנהלות קלוקלת של התובע ובכללן אי ארגון פגישות שאותן התבקש לארגן, אי יצירת קשר עם איש קשר כפי שהתבקש, אי העברת דיווח שהתבקש להעביר. כמו כן טענה לכך שהתובע פעל שלא לפי נהלי החברה הנוגעים לנסיעות עסקיות ולהוצאות.

30. אין חולק כי בחודשים נובמבר – דצמבר 2014 הצדדים ניהלו משא ומתן בנוגע לתנאי ההתקשרות עם התובע כנותן שירותים עצמאי, זאת כפי העולה מהתכתובת שצורפה ואשר עיקריה יובאו להלן:

31. ביום 19.11.14 שלח מר אופק לתובע מייל בו העלה על הכתב את עיקרי ההסכמות בין הצדדים:
"As discussed during our meeting, you will have monthly retainer and you will also earn certain percentage for the deals you will bring. You will be allowed to work with other countries as long as we don’t face a conflict of interests.
Please send me the list of countries you believe should be in our agreement as well as other topics you would like to raise."

לאחר תכתובת נוספת ופגישה שהתקיימה בין הצדדים, ביום 8.12.14 שלח התובע למר אופק מסמך מעודכן בו פירט את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

ביום 8.12.14 כתב מר אופק לתובע:

"I am ok with the issues you've raised, let's close the details tomorrow. Good luck to you and nice"

ביום 9.12.14 שלח התובע למר אופק מסמך נוסף המבוסס על ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, לאישורו של מר אופק. במסמך ציין את בקשתו כי ינתן לו פרק זמן של תשעה חודשים ממועד סיום יחסי עובד ומעביד, על מנת למכור את האופציות שברשותו.

ביום 10.12.14 שלח מר אופק את הערותיו. בעניין ה"אופציות" כתב כי יתייעץ עם מחלקת משאבי אנוש. עוד העיר כי הסכום שתשלם הנתבעת כ"ריטיינר" יקוזז מהעמלות, על פי מנגנון שיוסכם בין הצדדים.
לאחר תכתובת נוספת ופגישה שהתקיימה ביום 11.12.14 שלח התובע ביום 15.12.14 טיוטה מעודכנת בו הוסיף מנגנון לקיזוז הריטיינר.
ביום 16.12.14 השיב מר אופק לתובע והציע הצעה נגדית.

ביום 17.12.14 השיב התובע למר אופק כך:
"For few weeks we are in discussions about the idea and I have to say that at this point with all the information I got from you I don’t feel comfortable moving into this direction.

For summary and without going into details again, with the financial offer and the many open issues in the document sent to you like travel, options, countries, etc. I cannot make a decision in favor of this move. It is too risky for me" .

ביום 17.12.14 השיב מר אופק לתובע:
"This is a fair proposal since:

This is my best offer. Please give this a serious thought and get back to me…"

32. התובע טען כי עקב כשלון המשא ומתן עם הנתבעת בנוגע למעבר להיות נותן שירותים עצמאי , נאלץ להודיע על התפטרותו.
הודעת התפטרות כתובה לא הוצגה. כל שהוצג הן הודעות של התובע כי אינו יכול לקבל את הצעתה האחרונה של הנתבעת.

בהודעת דוא"ל מיום 19/12/15 כתב התובע כך:

"Hi Yossi
The idea was very appealing to me, the potential is huge for both sides, there are many large opportunities on the table,
As I stated in my last emails below my last offer presented to NICE is fair for both sides. I compromised on many issues, I can't go below my last offer
It is your call"

ביום 20/12/14 כתב מר אופק לתובע:

"After considering all issues, I think the offer I gave you is fair and attractive
I understand it is bellow your expectations, however this is my final offer".

33. התובע טוען כי הנתבעת ומר אופק דחו כל אחת מההצעות שהציע, והכל במטרה להביאו לידי עזיבת העבודה.
לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בחומר הראיות, אנו קובעות שאין לקבל את טענת התובע בעניין זה.
מעיון בתכתובות הרבות בין הצדדים עולה כי הצדדים ניהלו משא ומתן ענייני. לא התרשמנו כי המשא ומתן נוהל שלא בתום לב מצד הנתבעת. מטבע הדברים, הנתבעת לא היתה חייבת להסכים לתנאים שהציע התובע. בסופו של דבר הצדדים לא הגיעו להסכמות וכל אחד מהם דבק בהצעתו האחרונה.
כעולה מהמסמכים, מאחר ולא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, בחר התובע שלא לקבל עליו את התנאים שהוצעו על ידי הנתבעת.
איננו מקבלים את טענת התובע כי הנתבעת "דחקה אותו לפינה" על מנת לגרום לו להתפטר או כי "העמידה בפניו שתי ברירות בלבד" – להסכים לשינוי או לפרוש.
ההיפך הוא הנכון. מהתכתובות עולה כי מר אופק עודד את התובע להמשיך את ההתקשרות, אך זאת בתנאים שהציע.
התובע לא הוכיח כי המשא ומתן נוהל בחוסר תום לב. מהעדויות עולה תמונה הפוכה.

34. התובע לא עמד גם ביתר התנאים הנדרשים להוכחת התפטרות בדין מפוטר –
התובע העיד כי חתם על הסכם העבודה עם לוג'יק ביום 28/2/15 אך אישר כי מנכ"ל לוגי'ק פנה אליו כבר במהלך חודש דצמבר 2014 בהצעת עבודה. זאת במהלך תקופה שבה הוא עובד של הנתבעת ומנהל מולה משא ומתן בעניין תנאי התקשרות כעצמאי. התובע לא גילה לנתבעת על כך שהוא מנהל מגעים עם חברה אחרת, אשר התברר בדיעבד שהיא חברה מתחרה לנתבעת.

35. מסקנת האמור היא כי התפטרותו של התובע לא נבעה מהרעת התנאים או מנסיבות אחרות בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, אלא משיקולים של התובע.
התובע בחר, משיקוליו, לדחות את הצעת הנתבעת ולקבל את הצעת לוגי'ק.
בנוסף, לא הוכח כי התובע העמיד את הנתבעת על כוונתו להתפטר או כי נתן לה אפשרות לתקן את ההפרה הנטענת.

36. אנו סבורות כי לא נפל פגם בהחלטת הנתבעת על הקדמת מועד סיום יחסי עובד ומעסיק וכי בנסיבות העניין מדובר בהחלטה סבירה, לאור זכותה החוקית של הנתבעת.
עוד, לא מצאנו כי היתה חובה על הנתבעת לערוך לתובע שימוע קודם למשלוח המכתב. הנתבעת השתמשה בזכות חוקית הקיימת לה.
על פי הסכם העבודה וקיצרה את תקופת ההודעה המוקדמת תוך תשלום מלוא הזכויות.

37. לאור האמור, התביעה לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, נדחית.

38. התקופה בגינה יש לחשב את זכויותיו של התובע
לטענת התובע, הודעת הנתבעת מיום 24/3/15 מקנה לו את הזכות להודעה מוקדמת בת שישה חודשים שתחילתה ביום 24/3/15.
טענה זו עומדת בסתירה לאופן שבו הציג התובע את מועדי הפסקת ההתקשרות כפי שיובא להלן.

39. בסעיף 27 להסכם העבודה ( ת/1), תחת הכותרת " סיום ההתקשרות" נכתב כי הן במקרה של פיטורים והן במקרה של התפטרות, זכאי התובע, לאחר שהשלים שנת עבודה בנתבעת, ל:

"6 (ששה) חודשים של הודעה מוקדמת, במהלכם תמשיך לעבוד בפועל במשך 3 ( שלושה) חודשים לשם העברה מסודרת של תפקידך. למען הסר ספק, יתרת תקופת ההודעה המוקדמת ( שלושה חודשים), תהיה שלא בעבודה בפועל ותהיה זכאי לקבל בתקופה זו את מלוא שכרך וההטבות הנלוות ולצבור את כל הזכויות הקשורות לוותק."

בסעיף 30 להסכם העבודה נכתב:
"למען הסר ספק, מובהר כי החברה תהיה רשאית על פי שיקול דעתה לסיים את יחסי העבודה בכל עת ולשלם לך תשלום בגובה ההודעה המוקדמת לה תהיה זכאי, ובלבד שתשלום זה מגלם בתוכו את כל ההטבות והזכויות אשר היו מתקבלות ונצברות אצלך אילו המשכת לעבוד ו/או או להיות במעמד של עובד של החברה במשך כל תקופת ההודעה המוקדמת.

בסעיף 31 להסכם העבודה נכתב:

"על אף האמור בסעיף 29-30 לעיל, תהיה החברה רשאית לסיים את יחסי העבודה לאלתר, על רקע הפרת אמונים שיש עמה קלון, גניבה, מעילה, תוך שלילת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים".

40. בהודעת דוא"ל מיום 24/2/15 שאליה צורף מכתב הנתבעת לתובע מיום 8/2/15 נכתב:
"בהתאם להסכם העבודה שלך עליך לתת לחברה הודעה מוקדמת בת 6 חודשים ( קלנדריים) ("תקופת ההודעה המוקדמת"). לפי סיכום ביננו תקופת ההודעה המוקדמת שהחלה ביום 1.1.15 תסתיים ביום 31.3.15 (" מועד סיום יחסי עובד ומעסיק"). יתרת תקופת ההודעה המוקדמת בת 3 חודשים קלנדריים (" יתרת תקופת ההודעה המוקדמת"), תפדה לך בהתאם להוראות סעיף 3.4 למכתב זה".

כעולה מטיוטת הסכם הפרישה שהוחלפו בין הצדדים ומהערותיו של התובע, מועד סיום יחסי עובד ומעסיק תוקן, על פי בקשת התובע, מיום 30/6/15 ליום 31/3/15 .
מכתב הנתבעת נושא תאריך 8/2/15 מעגן את הסכמות הצדדים בעניין זה.

התובע אישר את הדברים בעדותו, אך לטענתו:
"החברה קיבלה את התיקון אבל התנתה אותו בחתימה על כתב ויתור וסילוק."

טענה זו של התובע , כי הנתבעת התנתה את התיקון בחתימתו על כתב ויתור וסילוק, אינה יכולה להתקבל מאחר וכבר בטיוטה הקודמת שהועברה לתובע ובה הופיע תאריך סיום עבודה 30/6/15 (נספח כד' לתצהיר הנתבעת), נדרש התובע לחתום על כתב ויתור וסילוק.

41. מסקנת האמור היא כי יחסי עובד ומעסיק היו אמורים להסתיים בתאריך 31/3/15 והוסכם כי הנתבעת תשלם לתובע פדיון של יתרת ההודעה המוקדמת בתקופה 1/4/15 עד 30/6/15 .

42. בהודעת דוא"ל מיום 25/2/15 ( נספח ל' לתצהיר הנתבעת) חזר בו התובע מהסכמה זו והודיע לנתבעת, באופן חד צדדי, כי יום עבודתו האחרון בפועל יהיה יום 31/3/15 ואילו יחסי עובד ומעסיק יסתיימו ביום 30/6/15.

בהנתן ההסכמה הקודמת בין הצדדים בעניין מועד סיום יחסי עובד ומעסיק, לא היתה הנתבעת חייבת לקבל את הודעתו המתוקנת של התובע.
ואכן, כאמור, ביום 2/3/15 השיבה גב' פפרמן לתובע ושלחה לו את המסמך הסופי והמעודכן ביחס לתנאי סיום עבודתו ו בכך העמידה אותו על חוסר הסכמתה לראות ביום 30/6/15 את מועד סיום יחסי עובד ומעסיק.

43. כעולה מהראיות, ביום 24/3/15 הודיע התובע למנכ"ל הנתבעת, מר ברק עילם, לראשונה, על כך שהוא מתעתד להתחיל לעבוד בלוג'יק.
רק במועד זה, שלחה הנתבעת לתובע מכתב ובו הודיעה לו על הקדמת ניתוק יחסי עובד ומעסיק מתאריך 31/3/15 לתאריך 24/3/15.

44. סיכומו של דבר –
טענת התובע כי זכאי היה להודעה מוקדמת בת ששה חודשים שתחילתה ביום 24 /3/15 נדחית.
בהתאם למוסכם על הצדדים, התובע זכאי היה לחישוב זכויותיו כאילו התקיימו יחסי עובד ומעסיק עד ליום 31/3/15 ולחלף זכויות בגין שלושה חודשים נוספים, עד ליום 30/6/15 .

45. בהתאם לקביעותינו כאמור לעיל, נדון להלן ביתר רכיבי התביעה.

46. הפרשי עמלות
רבעון ראשון בשנת 2015 (חודשים ינואר עד מרץ)
בגין הרבעון הראשון של שנת 2015 שילמה הנתבעת לתובע עמלות בסך 102,973 ₪ בהתאם לחישוב המופיע במכתב הנתבעת מיום 18.6.15.
התובע טוען כי הינו זכאי לעמלה בסך 146,250 ₪ לפחות, בהתאם לממוצע העמלות שלו בשנים קודמות. לפיכך עתר לתשלום ההפרש בסך 43,277 ₪.

במכתב הנתבעת לב"כ התובע מיום 18/6/15 וכן בתצהירו של מר אופק, פורט אופן חישוב העמלות בגין הרבעון הראשון לשנת 2015.
בחקירתו, אישר מר אופק כי העמלות עבור הרבעון הראשון לשנת 2015 חושבו על פי שיעור עמידה ביעד כמפורט בנספח להסכם הפרישה עם התובע ( נספח כט').
על פי סעיף 3.5 לנספח כט', חישוב העמלות בגין " החציון הראשון של שנת 2015 " נערך על פי תנאי תכנית העמלות NICE Systems 2014 sale Incentive Plan Intelligence.
בחקירתו נשאל התובע על התכנית הנ"ל ולא הכחיש שקיבל אותה.
כעולה מהראיות, התובע חתם על תכנית העמלות לשנת 2014.

לאור האמור, החישוב שערכה הנתבעת בנוגע לעמלות עבור הרבעון הראשון לשנת 2015, המבוסס על תכנית העמלות לשנת 2014 , מתקבל.
התובע לא זכאי להפרשי עמלות עבור הרבעון הראשון מעבר לסכום ששולם לו.

47. רבעון שני בשנת 2015 (חודשים אפריל עד יוני)
לטענת התובע, זכאי היה לעמלות בגין תקופה זו המהווה חלק מתקופת ההודעה המוקדמת. התובע עתר לתשלום עמלות בסך 146,250 ₪, בהתאם לממוצע העמלות בשנים קודמות.

הנתבעת טענה כי על פי תכנית התמריצים של החברה, בהיעדר יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, לא קמה לתובע זכאות לתגמולים ולתמריצים.
הנתבעת הפנתה למצגת שצירף התובע בנוגע לתכנית התמריצים, נספח 11 לתצהירו, בה נכתב כי בשונה מהתכנית הקודמת, לאחר ניתוק יחסי עובד ומעסיק אין זכאות לתשלום עמלות.
כן הפנתה בעניין זה לתכנית העמלות לשנת 2014 נספח נ/2.

התובע אישר בעדותו שחתם על מסמך היעדים האישיים שלו לשנת 2014 ( נספח לה' לתצהיר הנתבעת). בתחתית המסמך נכתב:

"I acknowledge receipt of the 2014 NICE Sales Incentive plan. I have read and understand the plan and its terms and understand it is effective 1 January 2014 – 31 December 2014…"

משכך, התובע אינו זכאי לעמלות עבור התקופה החל מיום 1/4/15, שבה לא מתקיימים בינו לבין הנתבעת יחסי עובד ומעסיק.
מהראיות עולה שהנתבעת היתה נכונה לשלם לתובע גמול גם על שלושת החודשים הנוספים (1/4/15 עד 30/6/15) בכפוף לחתימתו על הסכם הפרישה. זאת לדבריה " באופן מיטיב ובכפוף לחתימה על כתב ויתור וסילוק" (סעיף 3.5.2 למכתב הנתבעת, נספח כט' לתצהירה).
מאחר והתובע לא חתם על כתב הויתור, לא ניתן לחייב את הנתבעת לשלם לתובע תשלומים להם הוא אינו זכאי.
תביעתו ברכיב זה נדחית.

48. אופציות לרכישת מניות
לטענת התובע, קמה לו זכאות לאופציות מהסוגים הבאים:
א. ביום 29.5.15 היה זכאי לקבל 562 אופציות למניות במחיר 39.73 דולר. נטען כי שווי ההטבה בהנחה שמחיר המניה באותו יום היה 62.97 דולר הינו 13,060 דולר.
ב. ביום 29.8.15 היה זכאי לקבל 562 אופציות למניות במחיר 39.73 דולר. נטען כי שווי ההטבה בהנחה שמחיר המניה באותו יום היה 61.95 דולר הינו 12,487 דולר.
ג. ביום 1.3.15 זכאי היה ל - Par Value Options לפי 750 X 58.62 דולר ובסה"כ 43,965 דולר.

49. לטענת הנתבעת, בהתאם להסכם האופציות ותכנית האופציות החלים על התובע, התובע רשאי לממש רק אופציות שהבשילו בתקופה בה התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין החברה. לפיכך, אופציות שהבשילו לאחר 31/3/15, אינן ניתנו למימוש שכן במועד זה נותקו יחסי עובד ומעסיק.

50. על פי הסכם הקצאת האופציות עליו חתם התובע ( נספח מד' לתצהיר הנתבעות) זכאותו לאופציות ולמימושן הותנתה בהסכם, באופן מפורש, בכך שהתובע יקיים את מלוא ההתחייבויות הנוגעות להימנעות מתחרות.
כפי שיפורט בהמשך פסק הדין, מצאנו כי התובע הפר את התחייבויותיו לשמירת סודיות ואי תחרות.
על כן תביעתו בכל הנוגע לאופציות לרכישת מניות הנתבעת שהבשילו עד 31/3/15 נדחית אף היא .

51. החזר הוצאות
לטענת התובע, במהלך החודשים פברואר – מרץ 2015 מסר למזכירת החטיבה מספר דוחות בגין הוצאות נסיעה שהוציא אולם לא קיבל החזר בגין הוצאות אלה ונמסר לו כי הדוחות אינם נמצאים בחברה.

התובע צירף לתצהיר גילוי המסמכים המשלים מטעמו, דו"ח אחד בגין נסיעה בחודש פברואר 2015 בסך 5,325 ₪ ( מייל מיום 18/3/15).

לטענת הנתבעת, התובע טס במחלקת עסקים בניגוד לנהלי החברה וללא אישור.
נטען בנוסף כי ההוצאות הנקובות בדו"ח שהוצג אינן מעידות על כך שהוצאות אלה הוצאו בפועל .

הנתבעת לא הציגה את נהלי החברה הנוגעים להוצאות ולכן לא הוכיחה שחל איסור על העובדים לטוס במחלקת עסקים .
מר אופק העיד:
"ברוב המקרים העובד משלם מלון ומשלם הוצאות ונסיעות פנימיות ומציג קבלות".
עוד העיד כי למיטב זכרונו ההחזר מבוצע תוך 30 יום.

ביחס לדוח ההוצאות שהוצג ואין מחלוקת כי לא שולם, לא נטען כי מדובר בהוצאות שאינן מוצדקות או שלא היתה כוונה לאשרן.

52. התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובע החזר הוצאות בסך 5,325 ₪ ברוטו , כפי שפעלו הצדדים בעבר.

53. פדיון זכויות בגין קיצור תקופת הודעה מוקדמת
לטענת התובע, הנתבעת מנעה ממנו זכויות בגין קיצור שלא כדין של תקופת ההודעה המוקדמת. בעניין זה תבע פדיון חופשה, דמי הבראה ואת החלק היחסי של פיצויי פיטורים.
כעולה מתלושי השכר לחודשים 3/15 ו- 4/15, הנתבעת שילמה לתובע את מלוא זכויותיו.
בשכר חודש 3/15 שולמה לתובע משכורת מלאה, כן שולמו דמי הבראה ופדיון חופשה , בהתאם לזכאותו עד לסוף חודש 3/15.
בשכר חודש 4/15 שילמה הנתבעת לתובע "הודעה מוקדמת" בסך 208,114 ₪. בסעיף 117.2 לסיכומים פירטה את אופן חישוב הסכום:
א. 150,000 ₪ בגין שלושה חודשי הודעה מוקדמת.
ב. הפרשות מעסיק בשיעור 21.833% (פיצויים, תגמולים וקרן השתלמות) בסך 32,749 ₪ בגין שלושה חודשים.
ג. 25,364 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת בת שבוע
ד. 5.5 ימי חופשה בסך 12,496 ₪.
ה. 750 ₪ בגין החלק היחסי של דמי ההבראה.

משהוכח כי הנתבעת שילמה לתובע את מלוא זכויותיו בגין ההודעה המוקדמת, נדחית תביעתו בעניין זה.

54. עוגמת נפש והתנכלות תעסוקתית
לטענת התובע הנתבעת פעלה כלפיו בחוסר תום לב קיצוני, על פני תקופה ארוכה. בכלל זאת נטען להפרת הסכם, הורדה בדרגה, פיטורים פעמיים בתוך זמן קצר. לטענת התובע, התנהלות זו של הנתבעת מזכה אותו בפיצוי בגין עגמת נפש.

55. במסגרת הסיכומים הועלתה טענה חדשה, לפיה התנהלות הנתבעת מהווה התנכלות תעסוקתית המזכה את התובע בפיצוי.
הטענה להתנכלות תעסוקתית מהווה הרחבת חזית ולכן לא נתייחס אליה.

56. בכל הנוגע לפיצוי בגין עגמת נפש, לא הוכח בפנינו כי השינויים שנעשו בתנאי עבודתו של התובע נבעו משיקולים זרים, או שנעשו בחוסר תום לב או שפגעו פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו של התובע.
מעטים המקרים בפסיקה, בהם נפסק פיצוי בגין עוגמת נפש. מדובר במקרים קיצוניים בלבד, שלא כמו בעניין שבפנינו בו הוכח כי לאורך כל הדרך, השינויים בתנאי עבודתו של התובע היו פרי הסכמות עמו, לאחר שניהל משא ומתן מתוך רצון חופשי.

לטעמנו, בכל הנוגע למכתב מיום 24/3/15, היה מקום לזמן את התובע עם היוודע דבר ההתקשרות בינו לבין לוג'יק, לשיחת בירור, לפני משלוח המכתב.

יחד עם זאת, מהטעמים הנ"ל ולאור תוצאות פסק הדין הן התביעה והן בתביעה שכנגד, לא מצאנו כי בעניינו של התובע מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש.

57. פיצויי הלנה בגין איחור בשחרור כספים בפוליסה
לטענת התובע, פיצויי הפיטורים אשר שולמו לו באמצעות מכתבי שחרור לפוליסת ביטוח המנהלים ב"הראל חברה לביטוח", נמסרו רק ביום 2.6.15 . לטענתו, מדובר בהלנה בת 60 ימים המזכה אותו בפיצויי הפיטורים.
לעניין זה יאמר כי נוכח קביעותינו לעיל, לפיהן התובע לא פוטר ואף לא התפטר בנסיבות המזכרות בפיצויי פיטורים, הרי ששחרור הכספים המופקדים בקופות נעשה מכח הסכם בין הצדדים, ואינו נושא פיצויי הלנה. ממילא, נוכח הטענות שהועלו כלפי התובע והתקשרותו עם חברת לוג'יק, לא מצאנו לנכון לחייב בפיצויי הלנה.

58. הפרשה לפיצויים על רכיב "תמריץ מכירות"
לטענת התובע, היה על הנתבעת לחשב את פיצויי הפיטורים גם על רכיב העמלות ש שולמו לו מעת לעת בתקופת עבודתו, בסכום ממוצע של 47,669 ₪ ואשר כונה בתלושי השכר "תמריץ מכירות".

59. משקבענו שהתובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, מתייתר הצורך לדון ברכיב זה.
נציין כי התובע לא טען טענה חלופית לפיה היה על הנתבעת לבצע הפרשות לפנסיה מרכיב " תמריץ מכירות". ממילא, לו היה מעלה טענה כזו, הרי שבהסכם העבודה נקבע מפורשות כי ההפרשה לפנסיה תהיה על "המשכורת" שהיא שכר הבסיס בלבד. ואילו לגבי העמלות, שהוסדרו בתוכניות תמריצים מעת לעת, נקבע בתכנית התמריצים לשנת 2014 (נספח נ/2) כי העמלות לא יהוו חלק משכר הבסיס.

60. לשון הרע ועוגמת נפש
לטענת התובע, ביום 24.3.15 כפתה עליו הנתבעת " היעלמות מיידית" ממקום העבודה ומנעה ממנו באופן משפיל לסיים את עבודתו בצורה מכובדת, לאסוף את חפציו האישיים, להוציא חומרים פרטיים מהמחשב ולהפרד כראוי מעמיתיו לעבודה.
נטען כי מעשה זה גרם לפגיעה בשמו הטוב, המקצועי והאישי.

עוד טען כי ביום 18.3.15 הנתבעת שלחה מייל למספר עובדים, ממנו עולה כי התובע " בגד" בנתבעת עת עבר לחברה מתחרה. לטענת התובע, הדבר נעשה על מנת להציגו באור שלילי כאדם לא אמין ולבזות אותו בעיני עמיתיו לעבודה.

כך נאמר במייל מיום 18.3.15 שנשלח לשמונה מנהלים בחברה:

"All,

As you know Zohar leaves us on the 31/3. I was informed that he was announced today as VP sales in Logic which I see as a competition. As such I would like you to stop any work related communication with him as of now.
Please instruct your teams accordingly."

61. הנתבעת טענה להגנות מכח חוק לשון הרע ובכלל זאת הגנת " אמת דיברתי", קיום עניין ציבורי בפרסום, ההגנות הקבועות בסעיף 15 (2) ו – (7) לחוק לרבות תום לב.

 62. על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 "לשון הרע" הוא דבר שפרסומו עלול:
"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
 
63. על מנת לקבוע כי מדובר בלשון הרע, אין צורך להשתכנע שנגרמה השפלה או ביזיון לתובע. די בכך שיקבע כי הפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו.
ע"ע ( ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת ואח', מיום 31.3.15.

64. באשר לאופן הפרסום נקבע בסעיף 2 לחוק:
"(א) פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".
 
65. בסעיף 3 לחוק נקבע:
"אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה."
 
66. בסעיפים 14-16 לחוק מפורטות הגנות אשר בהתקיימן יקבע שאין מדובר בלשון הרע המזכה בפיצוי.
 
בסעיף 14 לחוק נקבע:
 "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
 
באשר למידת ההוכחה הנדרשת להוכחת " אמת בפרסום" נקבע:
 "מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת טענת אמת בפרסום, נלמדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום".
 
ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, מיום 4.10.08.
 
באשר לשאלה האם קיים עניין ציבורי בפרסום נקבע כי מדובר בשאלה ערכית:
"הבוחנת האם קיים אינטרס חברתי המצדיק הכשרת פרסום פוגעני שיש בו לשון הרע... שאלה זו מושפעת ממדיניות שיפוטית, ועניינה הוא נורמטיבי, בעל מימד אובייקטיבי, הנבחן על רקע נסיבות המקרה".
 
עניין אבידן ועניין נודלמן הנ"ל.

67. בסעיף 15 לחוק נקבע:
            "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
            ...
 (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום; 
...
(7) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;

68. לעניין שאלת תום הלב, בסעיף 16 לחוק נקבע:
 
"(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
(1) הדבר לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו.
                        ...
(3)      הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15".
 
69. בעניין ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' איילון הרציקוביץ, פ"ד נח' (3) 558, נימנו ארבעת השלבים שעל פיהם, יש לבחון האם אמירה או התבטאות, מהווים לשון הרע.
הדברים אומצו בבית הדין לעבודה. בעניין אבידן נאמר:

"בחינת התקיימותה של לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים –
בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים.
בשלב השני, יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו - 2 לחוק.
בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 - 15 לחוק.
בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע..".

70. נבחן את טענות הצדדים בהתאם לפסיקה המובאת לעיל.

71. האם מדובר בלשון הרע?
לטענת התובע, המייל מיום 18/3/15, כפי שנוסח, מציג אותו באור שלילי, כמי שבגד בנתבעת כדי לעבוד בחברה מתחרה. לטענתו, מר אופק בעצמו לא ראה בחברה אליה עבר התובע, כחברה מתחרה.

בנסיבות העניין שבפנינו לא שוכנענו כי דבריו של מר אופק עולים כדי לשון הרע או מציירים את התובע באור שלילי.
מדובר בהודעה המתייחסת להיבטים מקצועיים בלבד ולא לאופיו של אדם, ואשר כוללת הנחיה עניינית המתייחסת להפסקת קשרי עבודה ולא יותר מכך.

אף לא מצאנו כי היה בפרסום כדי לפגוע במשרתו של התובע או בקשריו המקצועיים, שהרי התובע ממילא עמד לסיים עבודתו בנתבעת ולהתחיל במקום חדש.

72. הגנת אמת דברתי ועניין לציבור
מר אופק אישר כי לא בדק עם התובע את מהות התפקיד החדש ובכל זאת ציין כי הוא ראה בתפקידו החדש של התובע, משום תחרות.
כפי שיפורט להלן בהמשך פסק הדין, שוכנענו כי לוגי'ק התחרתה עם הנתבעת בתחום מצומצם בלבד.
יחד עם זאת, הגם שמדובר בתחום צר שלגביו קיימת תחרות בין החברות, הרי שבמסגרת הפררוגטיבה הניהולית של מר אופק, מתן הנחייה הנובעת מחששו בעניין זה, היא סבירה ומידתית. במיוחד שעה שהנחיה זו יועדה לציבור עובדי הנתבעת שהיה להם ממשק עבודה עם התובע – ציבור אשר יש לו עניין בפרסום.

73. לאור האמור לעיל, אין מדובר בלשון הרע כמשמעות המונח בחוק.
משזו קביעתנו, אין עוד צורך לדון בהגנות הנוספות הקבועות בחוק.
תביעת התובע שעניינה לשון הרע, נדחית.

74. התביעה שכנגד
לטענת הנתבעת, התובע, שהיה עובד בכיר מאוד ונחשף לסודות מסחריים שלה במהלך עבודתו אצלה, הפר את חובות האמון שלו, גזל סודות מסחריים של הנתבעת והתחרה בה תחרות לא הוגנת.

הנתבעת ייחסה לתובעת שלוש הפרות –
א. מעבר לעבוד בחברת לוגי'ק, לגביה נטען כי התחרתה עם הנתבעת ביחס לעסקה מסויימת בתחום הביטחוני, אשר על פיתוחה עבד התובע בנתבעת.
ב. גזל סודות מסחריים ( פרטים הנוגעים ל"עסקת ענק") והעברתם לחברה מתחרה אחרת.
ג. שימוש במידע פנימי רגיש של הנתבעת

75. נבחן להלן את טענות הנתבעת.

76. מעבר של התובע ללוגי'ק
בפסיקה נקבעו אמות מידה לבחינת הגבלת חופש העיסוק, במקרים מסויימים שבהם קיימת התנגשות בין עקרון חופש העיסוק לבין זכות הקניין של המעסיק בסודותיו המסחריים.

"בטרם יגביל בית-הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן:

(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם...
( ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת...
(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד.
( ד) חובת תום-הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום-לבם של העובד ו/או המעסיק החדש... דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו...
ע"ע ( ארצי) 164/99 פרומר ואח' - רדגארד בע"מ, מיום 4.6.99.
 
עוד נקבע בעניין רדגארד הנ"ל:
"... ארבעת הנסיבות הנ"ל אינן מהוות רשימה סגורה ועל בית-הדין לשקול כל מקרה לגופו, על-פי מכלול נסיבותיו; כאשר הכלל המנחה הוא, שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות כמפורט לעיל. יצוין, כי אין בקיומה של אחת הנסיבות הנ"ל כדי לחייב את בית-הדין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק וההכרעה תיעשה על-פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לעניין ועל-פי מכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה."

77. עם תחילת עבודתו בנתבעת, חתם התובע על כתב התחייבות הכולל סעיפי שמירת סודיות ואי תחרות ( ת/1) כדלקמן:

"שמירת סודיות
ידוע לי כי במהלך עבודתי בחברה ו/או כתוצאה מכך יגיע אלי מידע של החברה או של מי מטעמה: א) של כל חברת בת שלה או תאגיד קשור בה, בנושאים שונים ( להלן: "המידע") לרבות, אך מבלי לגרוע מכלליות האמור, מידע מקצועי, טכנולוגי, עסקי, מסחרי, שיווקי, ניהולי וכיוצ"ב ולרבות מידע הקשור לתכנון, פיתוח, ייצור והרכבה של מערכות ו/או ציוד ו/או תכנה, מידע אודות מדיניות עסקית, שיטות פרסום, שיווק, מכירה וניהול, היקף עסקים ומכירות, פרטים כלשהם הקשורים באופן כלשהו ללקוחות ו/או ספקים של החברה ומערכת היחסים שבינם לבין החברה וכיוצ"ב וכן כל רעיון, שרטוט, תכנון, תפיסה, טכניקה, המצאה, תגלית או שיפור בין אם הם ניתנים לרישום ובין אם לאו אשר יבוצעו ו/או יהגו על ידי ו/או על ידי אחרים בסמן תקפו של כתב התחייבות זה ( להלן: "המצאות"). ידוע לי כי כל מידע כאמור שאינו נחלת הרבים הנו רכושה הבלעדי של החברה ומהווה סוד עסקי של החברה אשר גילויו לכל צד ג' עלול לגרום לחברה ו/או ללקוחותיה לנזק חמור".

בהתחייבות זו " צד ג'" – לרבות לקוחות ו/או ספקי החברה ו/או מי מהם.

אני מתחייב לשמור בסוד את המידע בכל עת ולנקוט באמצעי זהירות קפדניים לשמירתו לרבות לאחר תום עבודתי בחברה ( מכל סיבה שהיא) ולא לגלות את המידע או כל חלק ממנו לכל צד ג' שהוא, בין במישרין ובי בעקיפין, וכמו כן לא אעשה שימוש במידע אלא במסגרת עבודתי עבור החברה וכמתחייב מתפקידי בחברה ובמידה שהותרה על ידי החברה ולטובתה."

...

אי תחרות וזכויות בהמצאות
הנני מתחייב בזה כי במשך תקופת עבודתי בחברה ובמשך תקופה של 12 חודשים לאחר תום עבודתי בחברה ( מכל סיבה שהיא) לא אעסוק, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בתמורה ובין ללא תמורה, בין כעצמאי ובין כשכיר ובין אחרת בכל עסק אשר מתחרה בעסקיה של החברה בתחומים בהם אני עוסק או אעסוק בחברה. הנני מקבל על עצמי התחייבות זו לאחר שיקול דעת ותוך הבנה כי הגבלת עיסוק זו שאני מקבל על עצמי הנה מיועדת וחיונית להגנת האינטרסים הלגיטימיים של החברה וכי הגבלה זו הנה סבירה בנסיבות העניין, בין היתר לאור תחום עיסוקה של החברה.

הנני מאשר כי התמורה שאקבל על פי הסכם העסקה אליו צורף נספח א' זה מהווה תמורה מלאה ונאותה עבור התחייבותי זו לאי תחרות."

78. בחודש דצמבר 2015 ניהלו הצדדים משא ומתן על תנאי סיום עבודתו של התובע. לתובע הועברה טיוטת הסכם פרישה, לה צורף מסמך "כתב ויתור וסילוק והצהרה בדבר שמירה על סודיות ואי תחרות" לחתימת התובע.
במסגרת התיקונים שערך התובע במסמך, מחק את החלק העוסק באופן ספציפי בשמירה על סודיות ואי תחרות. התובע הסכים לאשר את ההתחייבויות שעליהן חתם בהסכם העבודה מיום 1/8/2009.
כאמור, טיוטת הסכם סיום העסקה לא נחתמה בסופו של דבר.

79. ביום 18/3/15 שלח התובע מייל למנכ"ל הנתבעת בו הודיע על תחילת עבודתו בלוגי'ק ( נספח לא' לתצהירי הנתבעת) וכך כתב:

"I would like to share with you that I will join Logic Industries, a company whose focus has been in the safe city market and security of critical facilities in specific territories.

80. באותו יום הודיעה הנתבעת לתובע על סיום עבודתו באופן מיידי ( נספח לב' לתצהירה).
במכתבה נטען כלפי התובע כי תחילת עבודתו בלוגי'ק מהווה הפרה של חובותיו, באשר מדובר במתחרה ישירה של החברה. הנתבעת דרשה שהתובע יודיע באופן מיידי כי יעמוד בכל התחייבויותיו לשמירת סודיות ולאי תחרות.

81. ביום 19/4/15 השיב התובע לנתבעת באמצעות באי כוחו ( נספח לט' לתצהיר הנתבעת). במכתב התשובה ציין כי לא קיימת תחרות בין תפקידו של התובע בלוג'יק ותפקידו בנתבעת. כן טען כי אינו חולק על מחויבותו לשמור על סודותיה של החברה וכי לא מסר ולא ימסור ללוגי'ק מידע סודי של הנתבעת.
כן התחייב כי לא יפנה ללקוחות המשתמשים במוצריה של הנתבעת, בגבולות הזמן והתנאים שהוכרו בפסיקה.

82. האם מדובר בחברות מתחרות
לגרסת הנתבעת, היא מתמחה בפיתוח וייצור מערכות תקשורת ממוחשבות, בין היתר לשירותי מודיעין וציוד להקלטה ופענוח של אודיו ווידאו.

מר אופק העיד כי תחום עיסוקה של לוג'יק הוא:
"הגנה פיזית על מתקנים קריטיים".

בתצהירו טען מר אופק:
"במרץ 2015 נודע לי כי התובע, שמטפל בעסקה שבה מתחרה החברה בחברת Logic Industries Ltd. ( לוגי'ק) עובר לעבוד דווקא בלוגי'ק".

בהמשך תצהירו הבהיר את התחרות הנטענת עם חברת לוגי'ק:

"נייס ולוגי'ק הן חברות מתחרות. ללוג'יק היה פרוייקט ספציפי במדינת היעד, ומדינת היעד ביקשה לסיים את התקשרותה עם לוגי'ק במסגרת אותו פרוייקט. הנתבעת ניסתה להכנס לפרוייקט במקום לוגי'ק ועל עסקה זו עבד בין השאר התובע. מדינת היעד אף היתה כלולה בטיוטת הסכם הייעוץ שהוכנה בין התובע לחברה".

83. על פי עדותו של מר אופק, מעבר בין החברות יכול שייחשב כלגיטימי בנסיבות מסויימות. כך העיד:

"ש. אתה הבאת את אריק אלקלעי?
ת. כן. המגעים התחילו ב 1/15.
...
ש. אלקלעי עבד באותו זמן בלוגי'ק?
ת. כן.
ש. הן לא חברות מתחרות?
ת. אחד מתחומי העסקים של נייס מתחרה במה שלוג'יק עושה"
ש. לא הפריע לכם לקחת עובד של לוגי'ק לנייס בתחומים מתחרים?
ת. כדי שזה לא יפריע עשיתי פעולות. שמתי את אריק אחראי על כל דבר שלא קשור למתקנים קריטיים. הוא יכול למכור מערכות ניטור תקשורת למדינה הזו. מותר לו למכור הגנה על מתקנים קריטיים בכל העולם חוץ מהמדינה הזו. "

מר אופק גם אישר כי אינו יודע מה בדיוק עשה התובע בלוג'יק:

"ש. אתה יודע מה התובע עשה בלוגיק?
ת. לוגי'ק הוקמה והתחילה את הפעילות שלה כדי לעשות הגנה על מתקנים קריטיים במדינה ספציפית. אם הוא לא עסק לא בזה ולא בניטור תקשורת, אז אין בעיה שהוא יעבוד שם."

ובהמשך עדותו -

ש. מפנה לסע' 32 לתצהירך. מפנה למייל נספח לג' (בתצהיר כתוב בטעות לב'). כתבת שהוא יעזוב ב- 31/3. כבר ידעת אז שהוא עובר ללוג'יק?
ת. זה מייל מ- 18/3 לפני שקיימנו את הדיון. כשהבנתי שהוא עובר ללוג'יק לעסקה ספציפית שהתחרתה, הוא עבד אצלי על עסקה ספציפית שנועדה להחליף את לוג'יק במדינה הספציפית הזו. כשהבנתי שהוא הולך לעבוד בלוג'יק, החלטתי שאני צריך לדאוג שמידע נוסף מעבר למה שעבר, לא יעבור ללוג'יק ואז הוצאתי את המייל לקבוצה שלי.
ש. זה לקח עוד שבוע?
ת. כן.
ש. עד שהוצאתם את המכתב
ת. כן.
ש. עכשיו באותו זמן גם לא ידעת מה יהיה התפקיד של התובע בלוג'יק
ת. לא ידעתי. VP סיילס. אריק שמע את זה מאנשים בלוג'יק והוא עדכן אותי.
ש. לא בדקת עם התובע אם זה נכון.
ת. לא בדקתי.
ש. בדיעבד אתה יודע אם הוא עבד בתפקיד שאמרת קודם.
ת. אני לא זוכר מה הוא כתב. אני יכול לחפש. חוץ ממה שהוא כתב אני לא יודע.
ש. אחרי שהתייעצתם והמכתב זה מתבסס על ההנחה שלך שהוא הולך לתפקיד הנ"ל
ת. זה לא משנה לאיזה תפקיד.
ש. אם אריק עובר אליכם זה בסדר, אבל אם התובע עובר ללוגי'ק ולא משנה באיזה תפקיד זה לא בסדר?
ת. לוג'יק עשתה בתקופה ההיא עסקה של מיליארדים באבטחה של מתקנים במדינה. לוג'יק עומדת לצאת מהפרויקט הזה ואנחנו עומדים להחליף את לוג'יק. זוהר מקדם את הזה בתקופה הזו וזה אחד הדברים הכי משמעותיים שהוא היה אמור לעשות. זה אחד הלקוחות האסטרטגיים שרציתי לשים אותו כ VP של לקוחות אסטרטגיים. אמרתי לו אתה יכול לעבוד בכל המדינות ואתה יכול לעבוד במדינה הזאת בתחומים אחרים, אבל לא יעבוד במדינה הזו בתחום הספציפי הזה.
ש. האם מאז ועד היום בדקת מה היה התפקיד של התובע בלוגי'ק?
ת. לא בדקתי.
ש. ואם אגיד לך שהתפקיד שלו היה סמנכ"ל פיתוח עסקי בכל הנושאים חוץ מהתחום העיקרי של לוג'יק שעליו דיברת.
ת. אני לא יודע.

84. על פי עדותו של מר אופק, על מנת שעבודתו של התובע בלוגי'ק תהווה תחרות בלתי הוגנת בנתבעת , עליו לעבוד מול מדינה ספציפית בתחום של מתקנים קריטיים או בתחום של ניטור תקשורת.
התובע הכחיש שעסק באיזה מהתחומים הנ"ל. ואילו מר אופק אישר כי לא ידע בזמן אמת ואינו יודע היום, במה עוסק התובע בלוגי'ק.

85. גב' פפרמן מנהלת משאבי אנוש בנתבעת, אישרה בעדותה כי לא ראתה לנכון לבדוק בזמן אמת מה התפקיד הספציפי של התובע בלוגי'ק. לטענתה, בחברה היה ידוע רק שהתפקיד "קשור למכירות".

86. התובע הפנה לדוחות הכספיים של הנתבעת, בהם מנתה את החברות שהיא רואה בהן כמתחרות. לוג'יק אינה נמנית ביניהן.

87. הנתבעת ייחסה לתובע הפרת חובת סודיות ואי תחרות, ביחס לעסקה מסויימת, במדינה זרה, אשר לטענת הנתבעת, התובע עבד על פיתוחה בתקופת עבודתו בנתבעת.
מהותה של אותה עסקה, מידת מעורבותו של התובע בה בתקופת עבודתו בנתבעת והשלכותיה של אותה עסקה על עבודתו בלוגי'ק, לא הובררו.
כמו כן לא הוכח כי התובע מסר מידע סודי ללוגי'ק ביחס לעסקה זו או כי פעל לקידומה במסגרת עבודתו שלא בנתבעת.

88. מהראיות שבפנינו עולה כי קיימת תחרות בין הנתבעת ללוג'יק, בתחומי עיסוק מצומצמים, וזאת אך ורק ביחס להתקשרות עם אותה מדינה ספציפית.

יחד עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה כי תפקידו של התובע בלוג'יק היה משום תחרות בנתבעת ולא הצביעה על אינטרס לגיטימי שלה, אשר יצדיק את מניעת העסקתו של התובע בלוגי'ק או שיזכה אותה בפיצוי כספי.

89. גזל סודות מסחריים
לטענת הנתבעת, חלק מעבודתו של התובע היה מושתת על קשרים עם גורמים שיכולים לסייע בקידום עסקאות שונות וכי ההיכרות עמם והמידע על אנשי הקשר בתחום העיסוק הנדון, הם סודות מסחריים של הנתבעת.
נטען כי במהלך חודש מאי 2015, התובע העביר סודות אלה לחברה מתחרה ( להלן - החברה מהרצליה).

90. סעיף 5 ל חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 קובע כי "סוד מסחרי" הינו -

"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחרהו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמירת סודיותו".

סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות קובע:
"(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד"

בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע:
"סוגיית קיומו או העדרו של סוד מסחרי היא סוגיה בראש ובראשונה עובדתית, התלויה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה."

ברע (ארצי) 38380-03-17‏ ‏ טל כהן נ' טריגו חברה להשקעות ושיווק נדל"ן בע"מ, ניתן ביום 11.6.17.

91. לגרסת הנתבעת, בראשית שנת 2015 פנו שני אנשי קשר למר אופק, והציעו הזדמנות לעסקה משמעותית במדינה זרה, באמצעות מתווך אירופי.
מר אופק ששהה אז בחו"ל נועץ בתובע והחליט להפגיש את אנשי הקשר עם יועץ של החברה - מר גרנות, כדי לבחון אפשרות של עבודה משותפת.
נטען כי כך התוודע התובע לדבר קיומם של אנשי הקשר, המתווך האירופי, דבר קיומה של העסקה ודבר קיומה של הפגישה בין מר גרנות לאנשי הקשר וכי הוא הצטרף לפגישה עמם, בתחילת חודש פברואר 2015 " מאחורי גבו" של מר אופק.

92. לגבי אותה פגישה והשתלשלות האירועים לאחריה הצהיר מר גרנות כך:
"6. מהפגישה למדתי את הפרטים הבאים: נציג המדינה מצוי בקשר עם בכיר בשירותי הביון באחת ממדינות אירופה (" המתווך האירופי"), בקשר עם רכישה של מערכת ביטחונית ממודרת, בתחום ירוט התקשורת. המתווך האירופי פנה אל אנשי הקשר, אשר פנו ליוסי בנוגע לרכישת המערכת מאת נייס. בפגישות עם אנשי הקשר סיכמנו, במפורש, את הדברים הבאים: המתווך האירופי יגיע ביחד עם נציג המדינה אל משרדי נייס בישראל, בהם יוצגו להם המערכת של נייס ויכולותיה; העסקה ( ששוויה נאמד בעשרות מליוני דולרים) תהיה בלעדית לנייס ולא תוצע לחברה אחרת שהיא מתחרת בנייס, אשר מכרה מערכת דומה לזו של נייס, ומשרדיה היו ממוקמים בהרצליה פיתוח (" המתחרה"). זוהר נטל חלק פעיל בהגעה לסיכומים האלה והיה מודע לפרטיהם.
7. זמן מה לאחר מכן, וכשזוהר כבר לא עבד בנייס התקיימו פגישות בארץ ובחו"ל לקידום העסקה ולהשגת האישורים הנדרשים להוצאתה לפועל. סוכם כי באמצע חודש מאי 2015 יגיעו המתווך עם אנשי הקשר שלו, ונציג המדינה אל משרדי נייס לצורך הצגת המערכת.
8. המתווך, אנשי הקשר שלו ונציג המדינה הגיעו לישראל במאי 2015, כמתוכנן. בעקבות שינוי בשעת הפגישה התעורר בי חשד. החלטתי לעשות מעשה והתייצבתי ביום הפגישה, בשעת בוקר מוקדמת בפתח משרדי המתחרה בהרצליה פיתוח. החשד שלי התאמת. למשרדי המתחרה בהרצליה פסעו יחדיו זוהר, אנשי הקשר, המתווך ונציג המדינה.
9. אין זה מפתיע, לכן, כי בסופו של דבר, הקשר עם נייס בנוגע לעסקה התפוגג, והקשר שלי עם המדינה " נשרף" משום שלא הוכיח את עצמו. בהקשר זה אציין, כי עסקאות רכש נוספות מסוגה של העסקה הנ"ל היו אמורות להתבצע דרך נייס בלבד. בשל העברת העסקה הספציפית לידי המתחרה נפגעה הבלעדיות של נייס בעסקאות רכש אלה. במובן זה, הפגיעה בנייס היתה עמוקה ומשמעותית מעל ומעבר לאבדן העסקה הספציפית.
10. ההתנהלות של זוהר, שהיה בסוד העניין כעובד נייס, ואשר נתתי לו אמון בלתי מסוייג, היתה בלתי הגונה בעיני. קבעתי איתו פגישה. באותה פגישה, .... זוהר הודה בפני שהוא הביא את המתווך, אנשי הקשר ונציג המדינה לפגישה בחברה המתחרה. הוכחתי את זוהר על ההתנהלות הזו, ואמרתי לו שעשה מעשה חמור מאוד והסב נזק לי ולנייס. זוהר הופתע מהישירות של דברי. מאז, ניתקתי מגע עם זוהר."

93. מהראיות שבפנינו עולה כי מדובר היה בעסקה מורכבת ורגישה.
מדובר במידע ששייך לנתבעת, שאינו נגיש לציבור, שלא ניתן להשיגו בנקל ואשר מקנה יתרון מסחרי ברור לנתבעת על פני מתחריה.

מר איילון, אחד משני אנשי הקשר אשר נכח בפגישות בנוגע לעסקה, העיד מטעם התובע ואישר כי המידע הנוגע לעסקה – לרבות זהות המתווכים, הוא מידע סודי ( עמ' 6 ש' 4 ואילך).

94. האם התובע עשה שימוש במידע הסודי של הנתבעת
התובע אישר בעדותו כי הכיר את אנשי הקשר בתור עובד הנתבעת.
כן אישר כי נודע לו על הקשרים שלהם עם המדינה הזרה במסגרת עבודתו בנתבעת, וכי הכיר את הפרטים על העיסקה ודרישות הלקוח, עקב עבודתו בנתבעת ( עמ' 26 ש' 12 ואילך).

מר איילון אישר בעדותו כי התובע השתתף בפגישה שהתקיימה במשרדי החברה בהרצליה, בחודש מאי 2015. לטענתו, התובע השתתף בפגישה כנציג מטעמו ומטעם שותפו ( אנשי הקשר) לבקשתם, בשל אילוץ רגולטורי, כיוון שהיה בעל אישור לכך ממשרד הביטחון, ללא כל תמורה.
כך העיד –

"ש. אני מניחה שההשתתפות של זוהר בפגישה היתה בגלל שהיו ביניכם קשרי עבודה ולא מתוך חברות?
ת. אני לא בטוח. יש הכרות, ידעתי שהוא יכול להיות שם בחדר, ידעתי שהוא איש מקצוע ושזה לא עומד בסתירה לפעילויות האחרות שלו ולכן חשבתי לנכון שהוא יהיה בחדר.
ש. איזה פעילויות אחרות?
ת. הוא כבר לא היה עובד בנייס. היה מכר וסוג של חבר. ההכרות היא די קצרה. איש מקצוע, היה אמון עלינו וביקשנו שיהיה שם בחדר".
...
ש. בלי תמורה?
ת. ממש בלי תמורה. בלי כלום. בלי שום הבטחה לשום דבר."

95. התובע אישר כי נכח בפגישה בהרצליה בחודש מאי .
עוד אישר שהפתרון הרגולטורי שהיה בידו ומתוקפו יכול היה להשתתף בפגישה, הושג במסגרת עבודתו בנתבעת:
"אני חתמתי על הסכם סודיות מול החברה בהרצליה מטעם חב' נייס. אני היחיד שחתם על המסמך הזה. נייס קיימה עם החברה קשרים עסקיים. באותה תקופה קיימתי עם החברה הזו קשרים עסקיים לגבי עסקה בדרום אמריקה, עבור נייס. לכן הייתי רשאי מבחינת סיווג של משרד הבטחון להצטרף לפגישה".

96. התובע טען, בהתייחס לפגישה הנ"ל, כי היא:
"לא היתה על עסקה ספציפית והיא גם לא קשורה לעסקה שנייס הציעה".

אולם עדותו עומדת בסתירה לעדותו של מר איילון בעניין זה.

97. עוד לגרסת התובע, העיסקה עם הנתבעת לא נסגרה בסופו של דבר, בשל כך שהנתבעת לא הצליחה להציג ללקוח הדגמה של המוצר עליו דובר. התובע הפנה לתכתובת מייל שצורפה לתצהירו של מר איילון בעניין זה.

98. הצדדים שמרו על עמימות בנוגע למהותו המדוייקת של המוצר שעמד בבסיס העסקה ולגבי המוצר שנמכר בסופו של דבר למדינה.
לגרסת הנתבעת, מדובר "במערכת דומה" ( סעיף 6 לתצהיר גרנות).
לגרסת התובע, המוצר שהנתבעת נפגשה לגביו וכינתה אותו בשם " גלובל" "כלל איננו אותו מוצר" לגביו התקיימה הפגישה עם החברה בהרצליה ( סעיף 22 לתצהיר איילון).

99. על פי עדותו של מר איילון החברה מהרצליה אכן מכרה למדינה הזרה מוצר:

"כל המגעים עם נייס שהחלו, נייס אמרו שיש להם מוצר גלובל שיתן מענה לכל הדרישות. התהליך עם נייס התקדם והבנו מה קיים ומה לא קיים. הם אמרו שיש להם אבל לא היה להם כמעט דבר. לחברה מהרצליה יש מוצר. המוצר נרכש באותה מדינה ולמיטב ידיעתי פעיל גם היום מבצעית במדינה. לא דובר עם החברה מהרצליה על פיתוח ייחודי למדינה" (עמ' 11 ש' 7-11).

100. אין בידינו די נתונים לקבוע האם מדובר באותו מוצר, אם לאו.
מכל מקום, מתכתובת מייל שצורפה לתצהירו של מר איילון מחודש יולי 2015 , עולה כי הלקוח מנהל משא ומתן עם מספר חברות בחיפוש אחר מוצר שיתן לו את הפתרון הטוב ביותר.

"It Is true that we are currently in the process of negotiating with other solution providers, as a matter of fact this has been on going before, during and after the meeting with NICE and we are transparent about it. This is our field and we continuously search globally for the most effective solutions at the best possible price.

101. אף אם בסופו של דבר העסקה עם הנתבעת לא בוצעה בשל כך שלא עמדה בדרישות הלקוח, ואף אם העסקה עם החברה המתחרה לא התממשה, אנו סבורות כי הנתבעת הוכיחה שהתובע ניצל יתרון עסקי, מידע וקשרים אשר היו ברשותו עקב עבודתו בנתבעת, השתתף בפגישה בחודש מאי, בסמיכות לסיום עבודתו בנתבעת וגרם להעברת המידע והקשרים אליה. נוכח כל אלה, הרי שהתובע למעשה גזל את סודותיה המסחריים של הנתבעת ופעל בחוסר תום לב כלפיה.

102. בנסיבות שהוכחו בפנינו, יש לחייב את התובע בתשלום פיצוי בהתאם לסעיף 13 א' לחוק עוולות מסחריות.
התובע חתום על התחייבות מפורשת לשמירת סודיות ולאי תחרות, אותה היה עליו למלא. האמור נובע הן מהסכם העבודה עליו חתם והן מההסכם להקצאת אופציות מיום 3/11/13 ( נספח מד' לתצהיר הנתבעת).
בשים לב לחומרת ההפרה של הוראות הסכם העבודה והדין, אנו מחייבות את התובע לשלם לנתבעת פיצוי בסך 35,000 ₪.

103. העברת חומרים מסווגים של הנתבעת ללוגי'ק
הנתבעת טענה כי במהלך ניהול התובענה התגלה כי התובע העביר ללוגי'ק פרטים רגישים אחרים השייכים לחברה. הנתבעת הפנתה בעניין זה לת/3.
מדובר בתכתובת דוא"ל שהחליף התובע עם מר אופק וגורמים נוספים בחברה, כחלק מהמשא ומתן אותו ניהל, בעניין מעבר להסכם של נותן שירותים.
מדובר בתכתובות הנוגעות לענייניו האישיים של התובע, אולם הן כוללות מידע רגיש בנוגע לעסקאות ומדינות עמן קשורה הנתבעת.

התובע העיד בעניין זה כי הקבצים אינם נמצאים על השרת של לוג'יק אלא על דיסק און קי או שנשלחו לגימייל הפרטי שלו. לטענתו, התכתובות אינן נשמרות על השרתים של לוגי'ק. טענתו לא נסתרה.

לאור האמור לא הוכח כי התובע העביר מידע סודי השייך ללוגי'ק. התביעה שכנגד ברכיב זה נדחית.

104. שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
לטענת הנתבעת, התובע פעל כלפיה באופן המצדיק שלילת זכאותו לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 ו כן שלילת זכאותו לדמי הודעה מוקדמת על פי הוראת סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות.
נטען כי התמורה ששולמה לתובע על פי הסכם ההעסקה, נועדה להוות גם תמורה עבור התחייבותו לאי תחרות . לפיכך, עליו להשיב לחברה כל תמורה מיטיבה ומיוחדת שקיבל.

105. הכללים הנוגעים לסוגיית שלילת זכאות לפיצויי פיטורים נקבעו בסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963.
סעיף 17 מפנה לכללים שבהסכם הקיבוצי החל על מרבית העובדים במשק. בהתאם לכך, יש לבחון האם מעשיו של התובע היו בגדר "עבירת משמעת חמורה" המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים, באופן מלא או חלקי.
בעניין ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב, מיום 31.5.07, הובאו השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו להחליט האם יש לשלול זכאות עובד לתשלום פיצויי פיטורים. בכלל זאת נסקרה התכלית שבשלילת פיצויי פיטורים, שהיא בעלת שתי פנים, ענישה לעובד מחד ומסר לכלל העובדים מאידך ונקבע כי על בית הדין לשקלל ולהכריע בין מכלול האינטרסים, הן שיקולים לחומרה, כגון חומרת המעשה, הנזק לנגרם למעסיק, היקף הנזק והשלכותיו, תקופת העבודה ומעמדו של העובד.
מאידך, יש לשקול את תרומתו של העובד למקום העבודה, עוצמת הפגיעה הצפויה כתוצאה משלילה מליאה או חלקית של פיצויי הפיטורים, נסיבותיו האישיות של העובד ועוד.

בעניין שבפנינו, הצדדים קבעו באופן מפורש בהסכם העבודה את המקרים בהם תתכן שלילת פיצויי פיטורים לתובע:
"18. הסכומים שיועברו בשיעור 8.33% כאמור לעיל, כולל הרווחים שיצטברו, באים על חשבון תשלום פיצויי פיטורים. במקרה של סיום העבודה בזכאות לפיצויי פיטורים, תשחרר החברה לזכותך את הסכומים שנצברו בגין פיצויים (או תעביר לזכותך את הבעלות על הפוליסה – לפי המקרה). באם הסכומים שנצברו אינם מכסים א ת מלוא הפיצויים, תשלים לך החברה את ההפרש.
19. האמור בסעיפים 19 ו- 20 לעיל לא יחול במקרה של הפסקת עבודתך על רקע של הפרת אמונים שיש עמה קלון, גניבה, מעילה והחברה תשחרר לך במקרה כזה רק את חלקך בהפרשות".

106. כפי שקבענו לעיל, התובע גזל סוד מסחרי של הנתבעת במקרה אחד בלבד . אף לגבי מקרה זה, אין מדובר בגניבה במובנה הפלילי.
יתר טענות הנתבעת בעניין הפרת חובותיו של התובע, נדחו.

עוד נתנו דעתנו לכך שכספי הפיצויים שהופקדו על ידי הנתבעת לפוליסה של התובע , מהווים חלק מהפנסיה שלו. שלילת הזכאות לסכומים שהופקדו, תפגע בזכויותיו הפנסיוניות. מדובר בשיקול כבד משקל העומד כנגד מעשיו של התובע.

בנסיבות אלה, אנו קובעות כי די בפיצוי בו חוייב התובע על פי חוק עוולות מסחריות ואין מקום להורות בנוסף, על השבת פיצויי הפיטורים לנתבעת.

107. הנתבעת עתרה להשבת דמי ההודעה המוקדמת ששולמו לתובע בגין ששה חודשים , בצירוף התשלומים עבור זכויותיו הסוציאליות בתקופה זו.

אין חולק כי במהלך שלושה חודשי ההודעה המוקדמת (ינואר עד 24 במרץ 2015) עבד התובע בפועל בנתבעת והיה זכאי לשכר עבודה ולכל יתר הזכויות . על כן אין מקום להורות על השבת סכומים אלה לנתבעת.
אף ביחס לתקופה מיום 24/3/15 עד 30/6/15, בגינה שולם ל תובע חלף הודעה מוקדמת בצירוף זכויות נלוות, לא מצאנו מקום להורות על השבת הסכומים לנתבעת.
זכאותו של התובע לזכויות ששולמו לו, נקבעו בהסכם העבודה עמו, אשר כלל הודעה מוקדמת מוארכת לפיטורים ולהתפטרות. התובע לא קיבל זכויות עודפות על אלה שנקבעו בהסכם.
בהסכם העבודה לא צויין כי התשלומים בגין ההודעה המוקדמת המוארכת, משולמים לתובע כנגד התחייבותו לשמירת סודיות.
כאמור, בגין גזל סוד מסחרי ביחס למקרה אחד, חו ייב התובע בפיצוי כמובא לעיל. מעבר לכך אין מקום לחייבו להשיב לנתבעת סכומים שולמו לו על פי הסכם העבודה.

108. סיכומו של דבר, טענות הנתבעת ביחס לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, נדחות.

109. סוף דבר
תביעת התובע נדחית ברובה למעט ברכיב החזר הוצאות.
הנתבעת תשלם לתובע סך 5,325 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

110. התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי.
התובע ישלם לנתבעת פיצוי בסך 35,000 ₪ בהתאם לחוק עוולות מסחריות.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

111. לעניין הוצאות משפט, בשים לב לתוצאות פסק הדין ולהליכים שהתקיימו, אנו קובעים כי התובע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, כ' אדר ב' תשע"ט, בה עדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים גב' הרפז

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציגת מע סיקים גב' עילם