הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 8573-05-16

23 מרץ 2017
לפני:
כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

התובע:
שלמה חגולי
ע"י ב"כ: עו"ד ניסים נברו
-
הנתבעים:

  1. סקופ אוף וורק בע"מ
  2. ערן מנגן

ע"י ב"כ: עו"ד אליאסף אוחיון

החלטה

התובע והנתבעים הגישו בקשות לגילוי מסמכים ספציפים.

הרקע לבקשה

1. התובע הגיש תביעה לקבלת כספים לרבות עמלות המגיעות לו מן הנתבעים.

2. התובע הועסק אצל הנתבעים ממרץ 2012 עד ינואר 2016. התובע טען שנחתם בין הצדדים מסמך, הנחזה להיות הסכם עבודה, כאשר "במסגרת ההסכם היה על הנתבעת להעביר לתובע עמלות הנגזרות מתקבולי החברה בשיעורים הקבועים בהסכם כדלקמן: א. מתוך כל פעולת מכירה של שירות – 10% .8 ב. בגין הכנסות החברה - שיעור משתנה שבין 3.5% ל – 8%. ג. בגין עבודה בייעוץ והדרכה, הכנסות מפרוייקטים שיבוצעו ע"י התובע – 71.5% ד. הכנסות ממכירת שאינן נובעות ממשאבי כוח האדם של החברה – 50%. ה. הפרשים בשיעורים המפורטים לעיל בגין הכנסות שיתקבלו בחברה משך תקופה בת 6 חודשים לאחר הפסקת עבודת התובע " (ר' סעיף 11 לכתב התביעה).

3. עוד טען התובע בתביעתו, כי הנתבעים נמנעו מלהעביר את הכספים אותם היתה הנתבעת 1 מחויבת להעביר לקרנות הפנסיה וקופות הגמל להן זכאי התובע, כך בלשונו (ר' סעיף 14 לכתב התביעה) וציין, כי ניכו משכרו את חלקו בהפקדות לקופות הגמל אך חרף ביצוע הניכוי לא הועברו הכספים ליעדם.

4. התובע ציין, כי הוסכם בין הצדדים כי למשך שלושה חודשים יופחת שכרו ב 3,500 ש"ח לחודש, אך בחלוף שלושת החודשים הנזכרים סרבו הנתבעים להשיב את שכרו של התובע לגובה השכר הרגיל טרם ההפחתה (ר' סעיף 10 לכתב התביעה).

5. התובע טען כי נאלץ להפסיק את עבודתו אצל הנתבעים בשל ההפחתה בשכרו, הסתרת הנתונים העומדים בבסיס זכאותו לקבלת עמלות והניכויים שבוצעו משכרו לטובת קופות הגמל ולא הועברו ליעדם (ר' סעיפים 16-15 לכתב התביעה).

6. בתביעתו טען התובע כי הוא זכאי לפדיון ימי חופשה, גמול שעות נוספות ותשלומים נוספים אחרים.

7. בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי "העמלות ששולמו לתובע חושבו על בסיס אחוזים מהכנסות החברה מתחום בדיקות התוכנה וההדרכה בלבד, מהכנסות החברה מתחומי פעילות נוספים לא קיבל התובע עמלות. העמלות נחלקו לשני סוגים- הכנסות מפעילות אישית של התובע בהדרכה וגיוס לקוחות בתחום בדיקות התוכנה, והכנסות כלליות של החברה מפעילות של עובדים אחרים ושל הנתבעת 2 בהדרכה ובדיקות תוכנה" (ר' פרק א' סעיפים יג'-יד').

8. הנתבעים הודו שבעת האחרונה נקלעה הנתבעת 1 לקשיים תזרימיים ועל כן חל עיכוב בהעברת הכספים לקופות הגמל וקופת הגמל אף הגישה תביעה נגד הנתבעת 1 בגין אי העברת התשלומים/העברתם באיחור (ר' סעיפים מד'-מב' בפרק ג' לכתב ההגנה).

9. הנתבעים טענו שהתובע הקים עסק מתחרה בעודו עובד אצל הנתבעת 1 ומיד עם התפטרותו הפסיקה מכללת האקריו את התקשרותה עם הנתבעת 1 אשר הכנסותיה היוו 90% מהכנסות הנתבעת 1 (ר' סעיפים קט', צט'-ק' לכתב ההגנה).

10. בכל הנוגע הפחתת השכר טענו הנתבעים, כי החל מהרבעון השני לשנת 2014 חלה ירידה בהכנסות מפרויקטים אישיים של התובע "ועל כן החליט הנתבע כי שכר היסוד אשר שולם עבור שעות ניהול יפחת ל – 2,500 ש"ח לחודש" (ר' סעיף כ' לכתב התביעה).

11. עוד ציינו הנתבעים בכתב ההגנה כי עבור ניהול פרויקטים אישיים שולם לתובע שכר יסוד ו"עבור הכנסות החברה מהלקוחות שגייס התובע, קיבל התובע בנוסף גם אחוזים" (ר' סעיפים יח'-יז' לכתב ההגנה).

12. הנתבעים הגישו נגד התובע כתב תביעה שכנגד במסגרתו נטען כי בשנת 2014 ובמקביל לעבודתו אצל הנתבעים ייסד התובע חברה מתחרה, הפסיק להשתמש בתיבת הדוא"ל של הנתבעת 1, את כל ההתכתבויות שלו עם עובדי הנתבעת 1 ולקוחותיה ביצע מתיבת הדוא"ל האישית שלו על מנת להסתירן מהנתבעים, ואף את הלידים – מידע על עסקאות פוטנציאליות - בחר להעביר לתיבת הדוא"ל הפרטית שלו ומנע מן הנתבעים את ההכנסות שיכולות היו להתקבל אצלה מהלידים (ר' סעיפים כד'-כ' לכתב התביעה שכנגד).

13. במקביל להתרחבות עסקיו של התובע, כך לגרסת הנתבעים, פחתו הכנסות הנתבעים והוא חדל מלגייס לקוחות נוספים (ר' סעיפים לג'-לב' לכתב התביעה שכנגד). לטענת הנתבעים בשנת 2015 הציע התובע ללקוחותיה שרותים זהים או בעלי דמיון רב לאילו שמספקת הנתבעת 1 (ר' סעיפים לח'-לז' לכתב התביעה שכנגד).

14. הנתבעים טענו, כי התובע פנה למכללת האקריו אשר הכנסותיה היוו 90% מכלל הכנסות הנתבעת 1 ואשר "היתה לקוחה של מנהל התובעת שכנגד עוד לפני מועד התאגדותה של התובעת שכנגד, בתקופה בה מנהלה סיפק שרותי הדרכה תחת תיק עוסק מורשה" (ר' סעיפים מה'-מא' לכתב התביעה שכנגד) והציע לה לספק שרותי הדרכות באמצעות חברה בבעלותו.

15. מכללת האקריו הפסיקה את התקשרותה עם הנתבעים מיד לאחר עזיבתו של התובע את עבודתו אצלם ועל כן מבקשים הנתבעים כי התובע יחויב בתשלום פיצוי ממוני בסך של 600,000 ש"ח אשר משקף אבדן הכנסות מהאקריו ומשני לקוחות נוספים למשך שנתיים (ר' סעיפים פז'-פו ו – צא' לכתב התביעה שכנגד).

16. עוד עמדו הנתבעים על שלילת פיצוי הפיטורים שהיו מגיעים לתובע בהתאם להוראות נוסח האישור הכללי עליו חתמו הצדדים, וזאת לאור מעשיו החמורים של התובע, המעילה החמורה באמון הנתבעת שכנגד וההפרה הבוטה של חובת תום הלב המוטלת עליו" ועוד (ר' סעיפים עה' ו – עח' לכתב התביעה שכנגד).

17. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען התובע, כי "כל הפגיעות להן טוענת התובעת שכנגד בכתב תביעתה מופנות כנגד חברת ש.א.י., והגם שלידיעת הנתבע שכנגד אין בהם כל ממש, הרי שלאור עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, היה על התובעת שכנגד להפנות תביעתה כנגד חברת ש.א.י בלבד, שכן בעניין זה אין לה כל יריבות אישית למול הנתבע שכנגד. לעניין זה יאמר כי התובעת שכנגד לא ביקשה בכתב תביעתה להרים את מסך ההתאגדות של חברת ש.א.י ולא טענה לאחריות אישית של הנתבע שכנגד כמנהל חברת ש.א.י. בהתאם לאמור דין התביעה שכנגד כלפי הנתבע שכנגד להידחות ו/או להימחק על הסף" (ר' סעיפים 7-5 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

18. עוד ציין הנתבע שכנגד, כי "החברה שהקים הוקמה בידיעתו ובהסכמתו של מנהל התובעת שכנגד, מר ערן מנגן, וכי הנתבע שכנגד שיתף אותו מעת לעת במידע על הפעילות של החברה שהוקמה ועל לקוחותיה, אשר התובעת שכנגד בעצמה הייתה אחת מהן. הנתבע שכנגד לא פנה מעולם לשדל אף אחד מלקוחות התובעת שכנגד על מנת שיקבלו שירותים מהחברה שהקים. מרבית הלקוחות של חברת הנתבע שכנגד כלל לא היו לקוחות של התובעת שכנגד ואילו אלו שהיו בעבר לקוחות של התובעת שכנגד פנו לקבל שירותים מהחברה האמורה רק לאחר שהפסיקו את ההתקשרות עם התובעת שכנגד" (ר' סעיף 24 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

19. באשר להפסקת ההתקשרות בין התובעת שכנגד למכלל האקראיו טען התובע/הנתבע שכנגד, כי לא פנה למכללת האקריו לפני סיום עבודתו אצל התובעת שכנגד לא במישרין ולא באמצעות החברה שבבעלותו, ואף סיפק למכללת האקריו שרותים בידיעת התובעת שכנגד, בתחום ה DBA (ר' סעיפים 48, 50 ו – 53 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

20. הנתבע שכנגד חזר וטען, כי ככל שלתובעת שכנגד יש טענות בנוגע לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עם מכללת האקריו ולקוחות נוספים עליה להפנות את טענותיה לחברת ש.א.י (ר' סעיף 60 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

בקשת הנתבעים

21. הנתבעים ביקשו כי אורה לתובע לגלות להם את המסמכים הבאים:

  1. רשימת לקוחות + כרטסות לקוחות לשנים 2015-2014
  2. כרטסת לקוח + חשבוניות מכללת האקריו- לשנים 2016-2014
  3. כרטסת לקוח +חשבוניות נאו גיימס- לשנים 2016-2014
  4. כרטסת לקוח + חשבוניות קולדטה- לשנים 2016-2014
  5. תעודת התאגדות של החברה.
  6. מצגות של הקורס בדיקות תוכנה QA בהתאם לרשימה הבא: מצגת לקורס מיון מבחן לקורס מיון מצגות של כל המפגשים של הקורס המורחב מצגות וחומרי הכנה למבחני ה ISTQB מבחנים של הכנה ISTQB מצגות של מפגשים של בדיקות מובייל מצגות של בדיקות אוטמציה מצגות של קורס בדיקות עומסים מצגות של מבוא לרשתות מצגות וחומרים של מבוא לבסיסי נתונים.

22. עוד ציינו הנתבעים, כי לעניין המסמכים המפורטים בסעיף 6 מבוקש להורות כי אלו יגולו בלווי תצהיר מטעם התובע, כי לא בוצעו בהם שינויים, וכי נכון לחודשים ינואר עד יוני 2015 נעשה שימוש בחומרי לימוד במתכונת ובתוכן זהה.

23. התובע בתגובתו לבקשה טען, כי הבקשה מופנית כלפי ש.א.י סופטוור אנד סרוויסס בע"מ (להלן – "ש.א.י"), אשר אינה צד לתביעה (ר' סעיף 2 לבקשה) וכי הדברים עולים אף מכותרת הבקשה הממוענת כלפי ש.א.י סופטוור אנד סרוויסס אשר הוכתרה כ"משיבה-צד ג'" בבקשה.

24. עוד ציין התובע כי מדובר במסע דיג אחר ראיות "שעה שכתב התביעה שכנגד הוגש מבלי שצורף לו כל מסמך, ולו אחד ויחיד...ושעה שאין בידי המבקשים ולו בדל של ראיה המצביעה על האפשרות כי יש במסמכים המבוקשים לבסס את טענותיהם" (ר' סעיף 3 לתגובה).

25. לדידו של התובע, ש.א.י אשר שהוקמה בידיעת הנתבעים והנתבעת 1 אף היתה לקוחה שלה, הינה אישיות נפרדת מן התובע, שהוא בעל המניות בה, והיא "ניהלה ומנהלת עסקים נפרדים בלא קשר לסוגיות נשוא התובענה" (ר' סעיפים 8-7 לתגובה).

26. טוען התובע, כי בראש ובראשונה צריכים היו הנתבעים, כתנאי להמצאתם של המסמכים המבוקשים, להציג "ראיות כלשהן לכך שאכן חלה בכלל פגיעה ברווחי המבקשת (הנתבעת – י.ז.ג) 1" (ר' סעיף 10 לתגובה). משלא עלה בידי הנתבעים, כך לגרסת התובע, להציג ראיות לאבדן רווחים כתוצאה מפעילות התובע ו/או ש.א.י ואף אם הנתבעים בחרו שלא להציגן, די בכך כדי לדחות את בקשתם (ר' סעיפים 14-13 לתגובה).

27. התובע מפנה בענין זה לאישור רואה החשבון שצורף על ידי הנתבעים לבקשתה שהוגשה על ידם להפקדת ערובה ממנו עולה, כי רווחי הנתבעת 1 עמדו על 750,000 ש"ח ולטענתו של התובע, "רווחים בשיעור כזה לא היו קיימים קודם לכן" (ר' סעיף 13 לתגובה).

28. עוד טוען התובע, כי מנוסח הבקשה לגילוי מסמכים ספציפי ואף מהדברים שנשמעו בדיון המוקדם עולה, כי מטרתם של הנתבעים לבסס תביעה בבית המשפט האזרחי כנגד ש.א.י לאור מחלוקות שנותרו בין החברות: הנתבעת 1 מזה ושא.י מזה ועל כן אין כל רלוונטיות למסמכים המבוקשים על ידם לנטען על ידם בתביעה זו (ר' סעיפים 21-20 לתגובה).

29. התובע אף ציין, כי בהיות התביעה שכנגד תביעה בגין אבדן רווחים להבדיל מתביעה למתן חשבונות, אין מקום לאפשר לנתבעים "לעקוף" את הצורך בקיום דיון לגופו של ענין בשאלת זכאותם לקבלת חשבונות.

30. כמו כן ציין התובע, כי המסמכים שמבקשים הנתבעים לקבל לידיהם הם בגדר סוד מסחרי והמצגות וחומרי הלימוד הם קניינו הרוחני של התובע ועל כן חוסים תחת הגדרת "סוד מסחרי" (ר' סעיפים 34-30 לתגובה).

דיון והכרעה

31. "על מנת להגשים את התכליות של חשיפת האמת, הגינות ויעילות דיונית, מקובלת בשיטת משפטנו חובה רחבה של גילוי מסמכים, כדי שההליך האזרחי יתנהל "בקלפים גלויים" (תקנות 122-112 לתקנות); רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 522 (1995) (להלן: עניין הדסה); רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520 (1999); ...
יחד עם זאת, העיקרון התומך בגילוי נרחב אינו חזות הכל ולעיתים יעמוד כנגדו אינטרס מתחרה שהמשפט נכון להכיר בחשיבותו ולהגביל בגינו את זכות הגילוי והעיון במסמכים. או-אז יידרש בית המשפט לאזן בין הערכים המתחרים, להעריך את משקלם ולקבוע את היקף הגילוי הראוי בנסיבות העניין".

(רע"א 5247/15 תיאופילוס ג'אנופולוס – הימנותא בע"מ (2016))

32. עוד נקבע בפרשת הימנותא הנזכרת, כך:

"השאלה אם בהליכי גילוי מסמכים שומא על בית המשפט לבחון גם את עוצמת התביעה, נדונה בפסיקה, ונקבע כי בעל דין אינו נדרש להראות תשתית ראייתית להצלחה בתביעה, כדרישה עצמאית, אלא כחלק מאיזון מול דרישת ההכבדה (עניין בן צבי). בהיבט זה של הכבדה, במשולש הצלעות עוצמת התביעה-עוצמת הרלוונטיות-עוצמת החיסיון/האינטרס המוגן, מקום בו התביעה היא גבולית מלכתחילה, אין לתלות עליה תלי תלים של הליכי גילוי מסמכים".

33. ענין לנו, איפוא, במשולש שווה צלעות אשר שלוש הצלעות שלו, המחזיקות זו את זו ונתמכות זו בזו הן: עצמת התביעה, עצמת האינטרס המוגן ועצמת הרלוונטיות של המסמכים שגילוים מבוקש. אקדים ואומר, כי האינטרס המוגן של התובע ושל הצד השלישי, כמו גם חולשת הרלוונטיות של המסמכים שגילוים מבוקש, מטה את כפות המאזניים לכיוון דחיית בקשתם של הנתבעים.

34. הלכה היא שעל בקשת גילוי המסמכים להצביע על רלוונטיות המסמכים למחלוקת העומדת בבסיס התובענה ויש להזהר שמא תהפוך הבקשה ל"מסע דיג". ובלשונו של בית המשפט העליון:

"במצב שבו מתבקש גילוים של סוגי מסמכים, ואין ביכולתו של המבקש להצביע על מסמכים ספציפיים, עלול להיווצר "מעגל שוטה": המבקש יידרש להוכיח את רלוונטיות המסמכים כתנאי לעיון בהם, אך הוא יוכל להצביע על רלוונטיות, אם בכלל, רק לאחר שיעיין באותם המסמכים. על-מנת להיחלץ מפרדוקס זה מן הראוי ליצור זיקה בין דרישת הרלוונטיות לבין הסעד המבוקש. המבקש את גילוים של סוגי מסמכים יידרש להוכיח כי על פניו סוגים אלה רלוונטיים לעניינו.
גישה זו לא נועדה להעניק הכשר לבעל-דין לעיין ללא מגבלה במסמכיו של יריבו. בתי-המשפט כבר עמדו על ההבחנה שבין "מסע דיג" של מסמכים, הפורץ את גדרי השאלות שבמחלוקת, לבין איתור מסמכים המכוון לבירור המחלוקת הנדונה. על-מנת שהדבר יותר, נדרש המבקש לשכנע את בית-המשפט כי לכאורה קיימת זיקה ישירה בין המסמכים (או סוגיהם) לבין העניין שבפניו".

(רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 197 (2002); ר' גם רעא 1743/16 גד זאבי נ' זאב רום (2016))

35. נפנה כעת לבחינת בקשת הנתבעים.

36. בסעיפים 9-8 לבקשתם מציינים הנתבעים:

"8. המשיבה תבעה בכתב התביעה שכנגד את הסעדים הבאים: א. שלילת כספי הפיצויים שהופקדו בקרן הפיצויים על שם המשיב. ב. פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בגין הפרת חובת תום הלב. ג. פיצוי בגין נזק ממוני- הפסד רווחים הנובע מגזילת הלקוחות- מכללת האקר יו- הפסד רווח של כ-18,000 ₪ בחודש (לאחר קיזוז הוצאות), נאמגיימס וקולדטה- הפסד רווח בסך של 7,000 ₪ לחודש.
9. לצורך הוכחת טענותיה, נדרשת המבקשת לעיין במסמכים המבוקשים"

(הדגשה שלי – י.ז.ג)

37. עינינו הרואות, כי לא בכדי לא צירפו הנתבעים כל ראיה, ולו לכאורית, לטענתם, כי התובע באמצעות ש.א.י גרם להם להפסד רווחים כתוצאה מגזילת לקוחות מאחר ולא מצויה בידם ראיה להוכחת טענותיהם וראיה כאמור מבקשים הם לקבל על מנת לבסס את תביעתם, באמצעות בקשה זו.

38. אלא, שאין מטרתו של הליך גילוי המסמכים לנסות ולבסס את תביעתם של הנתבעים. לא ברור מדוע לא יעשו הנתבעים שימוש בדו"חות הכספיים של הנתבעת 1 על מנת להוכיח הפסד רווחים כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עם הלקוחות ששמם נזכר על ידם בבקשתם?

39. דברים דומים נכתבו על ידי בית המשפט העליון בהליך בו התבקש בית המשפט להורות על מכירה כפויה של מניות חברה בה החזיקו שני בעלי מניות שלא שורר ביניהם עוד אימון והאחד, כך לטענת השני, פעל ופועל באופן שיטתי לריקונה של החברה המשותפת. על מנת להוכיח טענתו זו ביקש בעל המניות האחד כי יחשפו הדוחות הכספיים של חברה אחות של אחת מן החברות המחזיקות במניות החברה המשותפת. וכך נקבע:

"דו"חות כספיים של אוניפארם לשנים 2015-2011 – בבקשה נטען כי החל מחודש דצמבר 2011 פעלה אוניפארם באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טובתה של תרימה, בדרך של קיזוז חד צדדי של כספים המגיעים לתרימה וניוון פעילותה שאינה נוגעת למוצרי אוניפארם, וזאת במטרה להשתלט על תרימה. נטען כי חשיפת הדו"חות הכספיים חיונית על מנת ללמוד על צמיחתה ורווחיה של אוניפארם, שמקורם בקיזוז כספים המגיעים לתרימה, בד בבד עם שחיקת רווחיותה של תרימה, על אף שהיא זו המייצרת עבור אוניפארם כמעט את כל מוצריה.

מוקשית בעיני הטענה כי על מנת להוכיח את ניסיון ההשתלטות הנטען על תרימה נדרשים דוחותיה הכספיים של אוניפארם, והקיבוץ לא הראה מדוע על קיזוז הכספים הנטען ועל הפעולות שעשתה לכאורה מוטיבן בתרימה לא ניתן ללמוד ממסמכיה של תרימה עצמה, שהרי אם קיזזה אוניפארם כספים המגיעים לתרימה על פי חשבונותיה, הדבר משתקף במסמכי תרימה. גם הטענה בדבר הקשר בין רווחיותה של מוטיבן לדשדוש ממנו סבלה חברת תרימה נטענה בעלמא, ואין בכך כדי לשכנע שהדוחות רלוונטיים לבירור טענתה לגופה".

(רע"א 8571/16 מעברות נכסים-אגודה שיתופית חקלאית בע"מ – מוטיבן בע"מ (2016)) (להלן – " פרשת מעברות")

40. זאת ועוד. מקובלת עלי טענת התובע, כי הדו"חות הכספיים של ש.א.י. מהווים "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. הדברים נכונים מכח קל וחומר מקום בו הנתבעת 1 וש.א.י הן חברות מתחרות, אף לגישת הנתבעים. בפרשת מעברות הנזכרת קבע בית המשפט העליון, כי כאשר מדובר בשני גופים מתחרים "על פניו המסמכים המבוקשים (כמו דוחות כספיים) עולים כדי סוד מסחרי כמשמעותו בסעיף 5 ל חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. קיומו של סוד מסחרי מחייב את המבקש בהצבת תשתית ראייתית מינימלית להוכחת טענותיו בתובענה, ובמסגרת האיזון בין אינטרס הגילוי לבין הרצון להגן על סוד מסחרי, ישקלו עוצמת הראיות וקיומן של ראיות חלופיות להוכחת טענותיו של מבקש הגילוי".

41. זאת ועוד. הנתבעים, הם התובעים שכנגד בתביעה במסגרתה מבוקש על ידם גילוי המסמכים הנדון, אינם יכולים להסתתר מאחורי הטענה הסתמית של אבדן רווחים ופגיעה בתחרות על מנת לקבל לעיונם של הדוחות הכספיים, החשבוניות והמצגות שעושה בהן שימוש ש.א.י. נקודת האיזון בין תובע לנתבע אינה זהה. כפי שתובע שטוען לנזק נפשי שנגרם לו על ידי נתבע אינו יכול לסרב לגלות את מסמכיו הרפואיים מטעמים של צנעת הפרט כך גם בעניננו, לא יכולים הנתבעים/התובעים שכנגד להחזיק קרוב לחזה את הדוחות הכספיים שלהם, לא להציגם ולא ליתן כל מידע אודות מצבה הכספי של הנתבעת 1, ומנגד לדרוש כי הנתבע שכנגד יחשוף את קרביו של התאגיד בו הוא משמש כבעל מניות.

42. בפסק דינו של בית המשפט העליון רע"א 7515/16 עמוס לוזון – צבי ברקוביץ (2016)) (להלן – " ענין לוזון") נכתבו דברים אלה היפים לענייננו:

"כבר הובעה בעבר הדעה, לפיה כאשר בעל הדין שנדרש לחשוף את המסמך הכולל סוד מסחרי הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לסרב לגלות חומר העשוי לשמש את יריבו... בניגוד לתובע, הנתבע נגרר בעל כורחו להליך המשפטי. לגביו, לא ניתן להניח שהוא נכון לשלם את מחיר החשיפה הכרוך בהליך, ולכן נקודת האיזון תהא שונה. לכן, יש צדק בטענתו של המשיב כי משעה שהמבקשים הגישו תביעה כספית נגד המשיב, חזקה שהיו מוכנים לחשיפה הכרוכה בניהול תביעתם, לרבות חשיפת מסמכים העלולים לפגוע בהם, ובלבד שמסמכים אלה רלוונטיים להליך דנן".

43. בבר"ע (ארצי) 39603-09-16 דפוס ידיעות תקשורת בע"מ – ענת באום ( 2016) נכתב:

מושכלות ראשונים, שלפיהם "הליכי גילוי מסמכים מתנהלים בין בעלי הדין בלבד, ועל כן בסכסוך בין ראובן לשמעון, בית המשפט לא יתן צו לגילוי מסמכים כנגד לוי ... הדרך הדיונית הרגילה להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי היא אפוא באמצעות זימון הצד השלישי, אם לצורך מתן עדות ואם לצורך הצגת המסמכים כאמור בתקנות 178 ו– 183 ל תקנות סדר הדין האזרחי" (רע"א 3816/15 ב.ש ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ' ת.ק.ש אלפיים (1997) בע"מ (23.8.2015)). תקנות אלה חלות בבית הדין לעבודה מכח אימוצן המפורש בתקנה 53(ג) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

44. בתובענה זו ה"צד השלישי" אינו ישות נפרדת מן התובע אלא בשר מבשרו, במובן זה שהוא הקים את ש.א.י, היא הצד השלישי ממנו מבקשים הנתבעים לקבל מידע כמפורט לעיל. משכך, עסקינן ב"צד שלישי קרוב" המהווה חריג להלכה לפיה גילוי מסמכים נעשה בין בעלי הדין בלבד ואינו מופנה, דרך כלל, כלפי צדדים שלישיים. אלא, שאף לאחר שקבעתי כי דינו של הצד השלישי, חברת ש.א.י, כדין התובע עצמו יש לבחון האם הצליחו הנתבעי ם להראות מדוע רלוונטית הצגת המסמכים שגילוים התבקש.

45. במסגרת בקשתם היה על הנתבעים להציג תשתית ראייתית ראשונית המצדיקה גילוי מסמכים וודאי בנסיבות בהן מדובר בגופים מתחרים ובחשיפה של דו"חות כספיים, כאשר על פניו יכולים היו הנתבעים באמצעות חוות דעת חשבונאית או חשיפת הדו"חות הכספיים של הנתבעת 1 לבסס טענתם בדבר ירידה ברווחיות הנתבעת 1 כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עם הלקוחות (ר' לענין זה רע"א 7327/16 אברהם ברק – גזית-גלוב בע"מ (2016) (להלן – " פרשת גזית גלוב"). אלא שזאת לא עשו ומכאן שיש לדחות את בקשתם.

46. יפים לענייננו דבריו של כב' השופט עמית אשר כתב ב ענין לוזון הנזכר לעיל: "בהקשר של נתונים כספיים של חברה פרטית כבר הבעתי בעבר את דעתי, כי אלה מהווים, ככלל, מידע סודי, שנדרשת הצדקה כבדת משקל כדי לגלותו. אמנם הדברים נאמרו בהקשר של עתירה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, אולם הדברים יפים גם לענייננו ".

47. עוד נקבע בפרשת גזית גלוב הנזכרת לעיל:

"הפסד כספי הוא כשלעצמו אינו יכול לבסס תשתית ראייתית ראשונית לתמיכה בבקשה לגילוי מסמכים על פי סעיף 198א לחוק. זאת שכן הפסדים הם חלק בלתי נפרד מהמציאות העסקית המאופיינת לרוב בניהול סיכונים היכולים להניב רווחים או להסב הפסדים ובלשונו של ליכט - "ניהול לפי שיקולים עסקיים והימנעות מסיכון כדי להישמר מהפסד כספי הם תרתי דסתרי".

48. מכל הטעמים שנזכרו לעיל נדחית בקשת הנתבעים לגילוי מסמכים ספציפי.

בקשת גילוי המסמכים של התובע

49. התובע ביקש כי הנתבעים יגלו לו את המסמכים הבאים:

טפסי 106 ו-161 שהופקו בעניין התובע
דוחות כספיים לשנים 2014 עד 2016
מאזנים כספיים לשנים 2014 עד 2016
מאזני בוחן לשניס 2014 עד 2016
החשבוניות שהנפיקה הנתבעת לוואלהשופס בשנים 2014 עד 2016.
חשבוניות ממערכת הנהלת החשבונות הקודמת של הנתבעת מס' 369 ,376, 383 ,197 וממספר זה ואילך
חשבוניות ממערכת הנהלת החשבונות החדשה של הנתבעת מס' 1/18 ,6/18 ,11/18 ,24/18 ,30/18 וממספר זה ואילך
חשבוניות מן הסדרה החדשה שהונפקה ע"י הנתבעת במספור שמבנהו כדוגמת 536/01 ,הן חשבוניות שהופקו לפני חשבונית זו והן לאחריה, החל משנת 2015.
כל נתוני הפקדות לחברות הביטוח ולקרנות ההשתלמות ביחס לתובע, לרבות כל הודעות השכר לחברות הביטוח/קרן ההשתלמות, כל נתוני ההעברות הבנקאיות ו/או השיקים, וכך כל הכתובת שנערכה בין הנתבעת לחברת הביטוח ביחס לתובע".

50. בבקשתו טען התובע בלקוניות כי מסמכים אלה הם מסמכים חשבונאיים ויהיה בהם כדי לשפוך אור על טענות הצדדים (ר' סעיף 9 לבקשה).

51. הנתבעים ציינו כי אינם מתנגדים להמצאת טפסי 106 בגינו של התובע, אף שלא ברורה להם הרלוונטיות של המסמכים אך מתנגדים להמצאת טופס 161 מאחר והם עומדים על טענתם כי התובע פוטר בנסיבות המאפשרות לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים ועל כן המצאת טופס 161 תאיין את טענתם זו שכן התובע יוכל לעשות שימוש בטופס 161 על מנת למשוך את כספי הפיצויים מקופת הגמל.

52. באשר לדוחות הכספיים לשנים 2014-2016, המאזנים כספיים לשנים 2014 עד 2016 ומאזני בוחן לשנים 2014 עד 2016 - לא הובהר, לטענת הנתבעים, מהי הרלוונטיות של המסמכים לתובענה דנן. עוד ציינו הנתבעים, כי "מדובר במסמכים חסויים הכוללים נתונים וסודות מסחריים של הנתבעת 1. בדוחות הכספיים ובמאזנים כלולים כל נתוניה המסחריים של הנתבעת, לרבות הכנסותיה, רשימת לקוחותיה, תחומי פעילותה, ועוד" (ר' סעיף 14 לתגובה).

53. באשר למסמכים המסומנים ה'-ח' טענה הנתבעת, כי "מדובר בסדרת חשבוניות שהפיקה החברה עבור מגוון שירותים שהיא מספקת ללקוחותיה, לרבות מכירה והתקנה של ציוד קצה, מכירת מחשבים, מכירות תוכנות מחשב, מכירות אביזרים לסלולר ומכשירים סלולריים" (ר' סעיף 14 לתגובה) והוסיפה, כי התובע לא הבהיר מהי הרלוונטיות של אותם מסמכים לתביעתו.

54. בכל הנוגע למסמכים המסומנים ט' טענו הנתבעים, כי "לצורך הוכחת טענתו, אין לתובע כל צורך במסמכים אותם הוא מבקש, כל שעל התובע לעשות בעניין זה הוא להפיק דו"ח הפקדות נומינאלי מקרן הפנסיה שבבעלותו, מדו"ח ילמד התובע כמה כספים הופקדו לטובתו במדויק" (ר' סעיף 14 לתגובה).

55. עוד ציינו הנתבעים, כי בכתב התביעה כלל לא נתבע סעד שענינו הפקדות לקרן השתלמות ומטעם זה אין מקום למסור לתובע נתונים בענין זה.

56. בתשובתו טען התובע, כי זכותו לקבלת עמלות מבוססת על הסכם ההעסקה שצורף כנספח "א" לכתב התביעה. לדידו של התובע, זכאותו לקבלת עמלות אינה מוגבלת להכנסות הנתבעת 1 מתחום ההדרכות ובדיקות התוכנה אלא מתחום המיחשוב כולו (ר' סעיף 5 לתשובה) ועל מנת שלא לרוקן את הסכם העסקה מתוכן על הנתבעים להמציא לידיו את כל נתוני המכירות של הנתבעת 1 (ר' סעיף 6 לתשובה).

57. באשר למסמכים המבוקשים על ידו ומסומנים ה' עד ח' השיב התובע:

"יובהר כי מדובר בחשבוניות שהפיקה הנתבעת/התובעת שכנגד בגין מכירת ושירותים בתחום המחשוב. בגין חשבוניות אלה זכאי התובע לעמלות על יסוד הסכם העבודה עמו (נספח א' לעיל ולכתב התביעה). לתובע ידוע כי הנתבעים מסתירים מפניו חשבוניות אשר בגינן הוא זכאי לעמלות, בין היתר מתוך העובדה שלא הועברו לו העתקי החשבוניות לחברת "וואלה שופס" אשר בגינן הוא זכאי לעמלה וכן בשל העובדה שידוע לו שהנתבעת החליפה את מספרי החשבוניות.
מספרי החשבוניות ידועים למבקש גם מעצם העובדה שחשבוניות אלה היו חסרות מפרוט החשבוניות שהועבר למבקש בתקופת עבודתו, כאשר כלל החשבוניות היה מועבר לעיונו בתום כל חודש, וכאשר גילה שמספר חשבוניות הוסתרו מפניו, ללא כל הסבר. יצוין שמיספור החשבוניות הוא כרונולוגי וניתן לראות שמספר חשבוניות הושמטו מהפירוט הכללי" .

(ר' סעיפים 15-13 לתשובה)

58. התובע צרף לתגובתו העתקי תכתובות דוא"ל בינו לבין הנתבעים מהם עולה, כי נושא החשבוניות הועלה על ידו שוב ושוב בתכתובות כמו גם הטענה כי קיים חוסר בחשבוניות שהועברו אליו. כמו כן ציין התובע:

"מההתכתבויות האמורות עולה שנושא החשבוניות, שהמשיבים חייבים להעביר למבקש מכוח הסכם העבודה, לא הוכחש על ידם והם לא טענו את טענות הסרק הנטענות על ידם כיום, כאילו מדובר בחשבוניות בלתי רלוונטיות. אלא ההיפך הוא הנכון, שהרי אם המבקש לא היה זכאי לעמלה בגינן, הרי שכבר במועד דאז היה נאמר לו ע"י המשיבים שאין להעבירם לידיו ולא היה מובטח לו שוב ושוב להעבירם".

(ר' סעיף 20 לתגובה).

59. הקף הגילוי הראוי הוא פועל יוצא של מבחן הרלוונטיות. בענין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה:

"שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות.

אולם אין זה תנאי מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי.

בתום השלב הראשון של בחינתו, היה ובית הדין הגיע למסקנה, כי מתקיימים התנאים הנדרשים למבחן הרלבנטיות בהיבט הרחב, לא תמה מלאכתו. בשלב השני, יבחן בית הדין ב"מבט על" וישקול את מכלול האינטרסים והאיזון ביניהם, של מבקש הגילוי מחד, ושל הצד שכנגד המתנגד לגילוי, וכל זאת, על רקע נסיבותיו של המקרה הספציפי".

(ע"ע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל נציבות המים – קלרק אבנצ'יק (2007)).

60. הסכם ההתקשרות שנחתם עם התובע קובע:

"תקף לתחום המחשוב בלבד.
כל חישוב האחוזים ייתוסף לשכר הברוטו של העובד ויחושב מערך המכירה ללא מע"מ.
פעילות מכירתית אישית של העובד (הבאת לידים וכו') תזכה את העובד ב 10% מערך המכירה
העובד יקבל 6% מהכנסות החברה
אם בחודש מסוים תרדנה ההכנסות מתחת ל 100,000 ש"ח יקבל העובד 3.5% מההכנסות באותו חודש. במידה ומכירות ההדרכה לבדן עולות על 100,000 יקבל העובד 8% מההדרכות ו 6% מהשאר.
חישובי הכנסות החברה החודשיים לא כוללים פעילויות עבורן קיבל העובד שכר כפעילות פרוייקטלית.
הכנסות ללא הוצאות כ"א נוספות, כדוגמת בונוסים מהלקוחות על כניסה לקורסים והשמות, או מכירת חוברות וכו' תזכה את העובד ב 50% מההכנסות פחות ההוצאות הישירות (הדפסה לדוגמא) בלבד. לא יחושבו הוצאות עקיפות נוספות".

61. לאור נוסחו של הסכם ההתקשרות איני מקבלת את טענת הנתבעים כי זכותו של התובע לקבלת עמלות מוגבלת להכנסות מתחום ההדרכה ובדיקות התוכנה. לא בכדי צוין ברישת הפרק הדן בעמלות התובע בהסכם ההעסקה שענינו בתחום ה"מיחשוב".

62. אמנם להגדרת "מיחשוב" ניתן לצקת תוכן רחב יותר או רחב פחות, אך בשלב מקדמי זה ובהתאם לפרשנות הלכאורית של הסכם ההתקשרות, לא ניתן לומר כי יש לצמצם את ההגדרה לתחום ההדרכה ובדיקות התוכנה, ולו מן הטעם כי לו היתה זו כוונת הצדדים חזקה כי היו כותבים כך במפורש.

63. קיימת, לדעתי, זיקה ברורה בין המידע שגילויו מבוקש, דהינו: הדוחות הכספיים של הנתבעת 1 לשנים 2014-2016 לבין טענות התובע בתביעתו דבר זכאותו לקבלת עמלות מהכנסות הנתבעת 1. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות.

64. הרלוונטיות של מסמכים אלה לתביעת התובע ברורה: מאחר וסוכם עם התובע על תשלום עמלות מהכנסות הנתבעת 1 בתחום המיחשוב ומאחר ולטענת הנתבעים מדובר בחשבוניות בגין שרותים שונים שמספקת הנתבעת 1 ללקוחותיה, ובין היתר, מכירה והתקנה של ציוד קצה, מכירת מחשבים, מכירות תוכנות מחשב, מכירות אביזרים לסלולר ומכשירים סלולריים, על מנת שתפרש בפני בית הדין התמונה במלואה וניתן יהיה, לאחר שהמותב שישב בדין יעמוד על פרשנות המונח "הכנסות ממיחשוב", לבחון את הקף הכנסות הנתבעת 1 מפעילות המיחשוב בגינה זכאי התובע לעמלות, כי כל החשבוניות כולן תחשפנה לעיונו. זהו ההבט הרחב של מבחן הרלוונטיות.

65. באיזון הנדרש בין סודותיה המסחריים הנטענים של הנתבעת 1 מזה לזכותו של התובע לקבלת מידע על הכנסות הנתבעת 1 מזה, לאור התחייבותה של הנתבעת לשלם לתובע אחוזים מתוך הכנסותיה, אני מורה לנתבעת 1 להמציא תצהיר של רואה חשבון מטעמה, אשר יציין מה היו הכנסותיה של הנתבעת 1 בין השנים 2016-2014 על פי חלוקה כמפורט להלן:
הכנסות מפעילות מכירתית אישית של התובע;
הכנסות ממכירות הדרכה;
פעילויות עבורן קיבל התובע שכר כפעילות פרויקטלית;
הכנסות מבונוסים מלקוחות על כניסה לקורסים, השמות ומכירת חוברות וביחס לאחרון – תצוינה גם העלויות הישירות.

66. מאחר והתובע הציג ראשית ראייה לכך, שבתקופת עבודתו העלה שוב ושוב טענות בנוגע ל"הסתרתן" של חשבוניות (ר' נספח "ג" לתשובת התובע לבקשה לגילוי מסמכים) שצריכות היו להיות מועברות לעיונו על מנת שיוכל לוודא כי כל הכספים המגיעים לו משולמים לו כסדרם, אני מורה לנתבעים להמציא לתובע העתקי כל החשבוניות הנזכרות בסעיפים ה'-ח' לבקשה.

67. המצאתן של החשבוניות רלוונטית אף היא, כפי שהוסבר מוקדם יותר בהחלטתי, לבחינת זכאותו של התובע לקבלת עמלות מהכנסות הנתבעת 1. יתרה מזאת, המצאת החשבוניות תפיג כל חשש אפשרי הקיים אצל התובע כי הנתבעת 1 מסתירה ממנו חשבוניות ו/או מידע מאחר וניתן יהיה לבסס את המידע בדבר הכנסות הנתבעת 1 מחד, ולבודד את הפעילויות השונות שעמדו בבסיס המונח "הכנסות ממיחשוב" ככל שיקבע, כי יש ליתן פירוש מצמצם למונח זה.

68. בכל הנוגע למסמכים המבוקשים בענינן של קופות הגמל – ראשית אציין, כי אף שהתובע לא ציין מפורשות בכתב התביעה את המונח "קרן השתלמות", אזי מאחר וקרן השתלמות היא קופת גמל (ר' חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005) , די בכך כדי לדחות את טענת הנתבעים כי התובע אינו זכאי לכל מידע בענין זה.

69. עוד נציין, כי העובדה שהוגשה נגד הנתבעת 1 תביעה על ידי קופת הגמל והודאת הנתבעים, שכמוה כהודאת בעל דין, כי בשל קשיים תזרימיים חל עיכוב בהעברת הכספים לקופת הגמל, מהווים ראיה ראשונית המקימה לתובע זכות לקבלת המידע המבוקש בענין זה. עם זאת על מנת שלא להכביד יתר על המידה על הנתבעים, אני מורה לנתבעים להמציא לתובע את כל נתוני הפקדות לחברות הביטוח ולקרנות ההשתלמות ביחס לתובע. הנתונים יוצגו בתצהיר רואה חשבון מטעמם של הנתבעים אשר יצהיר על נכונותם לרבות, מועד העברת הכספים לקופות הגמל השונות, הסכום שהועבר בגינו של התובע, מועד תחילת ביצוע ההפקדות לקופת הגמל וכיוב' .

70. בהסכמת הנתבעים יומצאו לתובע טפסי 106 לכל שנות העסקתו.

71. באשר לטופס 161 – מאחר והנתבעים העלו בתביעה שכנגד דרישה לשלילת פצויי הפיטורים המגיעים לתובע לטענתו, אזי יש מקום לעכב, בשלב זה, את המצאת טופס 161 שיכול ותאפשר לתובע למשוך את הכספים שהצטברו במרכיב הפיצויים בקופת הגמל (ר' בענין זה בר"ע (ארצי) 45253-12-16 ששון חלצסי – יובלי אביב עקירב בע"מ (2017) ).

72. באשר לבקשת הנתבעים לקבלת הוראות – בשלב זה אין מנוס מניהולן של תביעה זו במקביל ולצד תביעת קופת הגמל, כלל חברה לביטוח בע"מ, כנגד הנתבעים, בין היתר, לאור נטלי הראיה השונים והעובדה כי המידע בענין זה מצוי בידי קופת הגמל בעוד התובע דכאן חסר את המידע המבוקש. ככל שבמסגרת הסדר פשרה או פסק דין שינתנו בתביעת קופת הגמל ישלמו הנתבעים סכומים כאלה או אחרים לקופת הגמל, ימציאו הנתבעים הודעה מתאימה לבית הדין.

סיכום

73. מאחר ובקשת הנתבעים נדחתה ובקשת התובע התקבלה, ישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסך של 3,500 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים מהיום.

74. הנתבעים ימציאו את המסמכים/התצהיר אותו חויבו להמציא כאמור בהחלטתי דלעיל בתוך 30 ימים ממועד פרסומה של החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ז, (23 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.