הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 80734-01-19

28 פברואר 2019
לפני:
כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) – גב' הילה ידיד-ברזילי
נציג ציבור (מעסיקים) – מר יוסף רובינשטיין

המבקשת
התובעת:
ילנה שפירא
ע"י ב"כ: עוה"ד שירית קדם שלו וגיא ירושלמי

-
המשיבה
הנתבעת
עיריית גבעתיים
ע"י ב"כ: עו"ד ענת נבל

החלטה
1. בפנינו בקשת המבקשת (מיום 31.1.19) העותרת למתן צו עשה זמני במעמד צד אחד, שימנע כניסתם לתוקף של פיטוריה, האמורים להכנס לתוקף ב-28.2.19, פיטורים שאינם תקפים משפטית ובהתנכלות אישית על רקע אפליה גזענית ועל רקע שחיתויות שנחשפו, כנגד עובדת מקצועית מסורה ומוערכת, בוגרת נבחרת רוסיה, שהענף הינו מפעל חייה והיא פועלת בו למעלה מ-25 שנה ללא כל דופי.

עוד עתרה ליתן צו קבוע ופס"ד הצהרתי צו זמני המורה על החזרתה לעבודה ועל המשך עבודתה בתפקידה כרכזת ענף ההתעמלות האמנותית בעיריית גבעתיים ("המבקשת" ; "העיריה").

עוד עתרה לקביעת מועד דחוף לדיון בבקשה, תוך זימון מר פיני אדרי, נציג ועד העובדים בעירייה, שהתנגד לפיטורים ("הוועד"), ע"מ להבין את פשר "השינוי" שחל בעמדתו בעניין פיטוריה.

כל הסעדים נתבקשו עד להכרעה בתיק העיקרי, בו עתרה לקבוע כי פיטוריה מ-1.1.19 בטלים ולהשבתה לעבודה.

טוענת המבקשת, כי תנאי מוקדם לפי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות ("החוקה") הוא הסכמת נציגות העובדים לפיטורים וכי יהיו מסיבה מספקת, מה שלא התקיים בענייננו וכי הוועד הודיע מפורשות, כי הוא מתנגד לפיטורים; כך גם נאמר על ידי בא כוחה בשימוע אך לא נסתר. רק בדיעבד נתקבל מכתב יו"ר הוועד שניתנה הסכמתו (בדיעבד) – טענה סתומה.

כל טענות העירייה למניעים אמיתיים לפיטורים כולן בדיות, טענות שווא, סילוף חמור ומעוות של המציאות, אירועים שקריים, האשמות שווא מומצאות וחמורות הגובלות בהוצאת דיבה אסורה, מחוסרי כל בסיס/אסמכתא/ ראייה, ולו הקלים ביותר.

מנהלה של המבקשת, מר עמוס פרישמן ("פרישמן"), מנכ"ל עמותת הספורט של המשיבה ("העמותה") , גמר אֹמר מזה כמה שנים "להפטר" ממנה, כשהוא "תופר תיק" למבקשת, דוחק בצוות ומרע תנאיהן, כשהוא מסלק מדרכו, ע"מ להחליף את צוות "הרוסיות" מטע מי מוצא וגיל. אגב, אפליה קשה וחמורה, תוך הרס/הרס חלקי של הענף בעירייה, באמצע השנה, באופן פתאומי ותוך פגיעה בשגרת האימונים; מנגד, המבקשת רק מילאה את תפקידה בצורה הטובה ביותר שנים ארוכות, תפקוד מקצועי לעילא ולעילא.

לא התקיימו הכללים המחוייבים לקיומו של הליך שימוע, אי קיום החובה בגילוי כל המסמכים הרלוונטיים, לשמוע את המבקשת טרם קבלת החלטה על פיטוריה; לא ניתנה לה הזדמנות להגיב למסמך שהוצג לראשונה בשימוע, בענין פגישה בין פרישמן עם הורים, פגישה עליה לא ידעה.

לא הומצא לה או לב"כ, עד להגשת הבקשה, פרוטוקול השימוע. משמדובר בעובדת ציבור הנותנת שירות חשוב ומרכזי לציבור המתאמנות, יש לאמץ הפסיקה לאכיפת יחסי עבודה בטרם יווצרו נסיבות בלתי הפיכות ותקופח זכותה של המבקשת, שהינה בת 57.

המבקשת משמשת כמאמנת ראשית של נבחרת התעמלות אמנותית, כשכל הצוות כפוף אליה (5 מדריכות; נבחרות וחוגים). (לא פרטנו טענות שאינן מתייחסות למבקשת).

המבקשת סבלה פעמים רבות מיחס מתנכל ומתעמר מפרישמן, שדיבר אליה בתוקפנות, צעק והרים קולו פעמים רבות, שבאו לביטוי בין היתר בסרוב לאשר חופשות (לאחר נוהל שנים ארוכות, לחופשה בחוהמ"ס, כיֶתר עובדי המחלקה, כשהעיריה סגורה) בתואנות שווא , התעלמות ואי התייחסות במשך שבועות ארוכים, לבקשות חופשה בכתב, ביטול נסיעות הנבחרת לתחרויות שכבר או שרו ושולמו ועוד ועוד.

ב-13.9.18 זומנה המבקשת לשימוע לפני פיטורין (ה' לבקשה) , במכתב בו הועלו טענות סרק שקריות, עליהן השיבה ב"כ, ב-26.11.18, בטענות שהועלו גם בע"פ בשימוע מ-27.11.18.

המבקשת מפרטת התנהלותה מול יו"ר הוועד ואת דבריו שעיקרם הועלה בסיכום הפגישה מ-3.10.18 (כשלא הובהר מי כתב הסיכום שהוגש; נספח ז'), במהלך השימוע לא טען יו"ר הוועד טענות בעדה (שטען כי יטען בשימוע) ובחלק מהזמן אף יצא מהחדר ואף לא אמר כי שינה עמדתו.

ב-3.10.18 ארעה למבקשת תאונת אימונים ושברה את ידה. בעקבות כך נדחה השימוע ( כאמור במכתב העיריה מ-24.10.18).

יצויין, כי נספח ח', מכתב שחרור מ-3.10.18 לא צורף דף 2. באישורי המחלה שצורפו נקבעה תקופת מחלה מ-4.10.18 – 7.12.18.

שוב זומנה לשימוע מ-27.11.18 במכתב מ-24.10.18 (י' לבקשה).

המבקשת וב"כ העלו בשימוע הטענות שהופיעו במכתב ב"כ המבקשת. לעיריה לא היה כל מענה של ממש ; יו"ר ה וועד ש"מחוייב לנהל מו"מ" מטעם המבקשת , כלל לא דיבר ; המבקשת וב"כ התייצבו לפגישה עם יו"ר הוועד שלא הופיע ומספר ימים אח"כ, הופתעו לקבל מכתב ולפיו, הפיטורים נעשו על דעתו ובהסכמתו (מכתב ב"כ יו"ר הוועד מ- 16.1.19, י"ג לבקשה).

בכך לא תמה "מסכת שקרים של העיריה ונציגיה" . ההורים ההמומים ק יבלו הודעה מפרישמן על פיטוריה, פנו לראש העי ריה וקיבלו תשובה ממנו הכוללת אף היא אמירות שאינן אמת (תשובה מ-9.1.19, י"ד לבקשה).

משפטית נטען, כי הפיטורים פסולים בלתי חוקתיים ובלתי חוקיים, בהליך פיטו רים פסול לכל אורכו, בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של הליך, שבוצע באופן משפיל, מבזה ובלתי הוגן, שכלל הכפשות שווא, ללא כל הצדקה עניינית ואך מתוך שיקולים פסולים וז רים.

יש ליתן צו מניעה, שכן המבקשת מעוניינת להמשיך בעבודתה בפועל (וכך גם בנות הנבחרת והוריהן) תוך קבלת זכויותיה כדין.

הפיטורים מנוגדים לסעיף 70, 71 (א) 82, 84 לחוקה וכי עד להכרעה בבוררות מוסכמת, אין כל מקום להותיר הפיטורים על כנם.

המשיבה בהסתייעה "באופן פסול בהסכמה בדיעבד (שלאו הסכמה היא)" של יו"ר הוועד – הפרה באופן בוטה את החוקה, בנסיבות מקוממות, בהליך הלוקה בפגמים רבים ומהותיים היורדים לשורשו של הליך, של מעסיק ציבורי.

התנהלות המשיבה ופרישמן מעידה, כי כבר גיבשו ההחלטה זמן רב קודם לכן (וקיימים מספר עדים לכך) ובפועל, לא ניתנה לה הזדמנות כנה ואמיתית להשמיע גרסתה.

כן יש לשקול בין היתר נסיבות אישיות, גיל ומצב העובד והקושי ההכרחי במציאת מקום עבודה חלופי.

הפסיקה הוגמשה למתן סעד של אכיפת יחסי עבודה. קיימות ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה; יש לשמור המצב הקיים ומאזן הנוחות נוטה בברור לטובתה; פנייתה נעשית בניקיון כפיים.

לבקשה צורף תצהיר המבקשת ונספחים.

2. בהתאם להחלטה מ-31.1.19 הוגש כתב תביעה בו ביום (31.1.19) בו עתרה המבקשת לצו עשה קבוע ולפס"ד הצהרתי המורה כי פיטוריה בטל ים בהיותם נוגדים החוקה.

נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 3.2.19.

3. המשיבה הגישה תגובתה (3.2.19) בה עתרה לדחיית הבקשה.

טוענת המשיבה, כי הבקשה לוקה בהעדר תום לב מובהק ובחוסר נקיון כפיים חמור, כשעל אף המלל הרב אינה מתמודדת עם הטענות החמורות שהועלו כנגדה ואינה מוסרת גירסה ברורה ביחס אליהן; מתקפה שלוחת רסן כנגד המשיבה וממוניה.

ההחלטה בדבר פיטוריה לא התקבלה כלאחר יד או מטעמים שרירותיים, כי אם בכובד ראש ולאור שיקולים ענייניים ע"י כל חברי ועדת הפיטורין, לרבות נציג ועד העובדים, לאחר שבחנו בקפידה כל טענותיה, והטענות שהועלו כנגדה, שלא הופרכו מצידה.

החלטת הפיטורין תקינה ואין ראוי כי ביה"ד יורה על החזרתה לעבודה, בפרט נוכח יחסי האמון המיוחדים הנדרשים בינה למשיבה נוכח תפקידה הבכיר.

מ-1.7.92 הועסקה המבקשת במשיבה כרכזת ענף בהתעמלות אמנותית ומאמנת והחל מ-2015 הועברה לעסקה במסגרת העמותה ובכפיפות ישירה לפרישמן (על רקע שינויים ארגוניים כלל מערכתיים במשיבה לאור הנחיות משרד הפנים), כשהמבקשת (ככלל העובדים) נשארה עובדת עיריה, מעבר שהמבקשת התקשתה להשלים עימו וסרבה לקבל מרותו-הנחייתו של פרישמן והתנהלה באופן לא תקין, תוך עקיפת סמכותו והתנהלות בלתי תקינה, עד לאי סדרים. המשיבה מפנה לנהלי נסיעה לחו"ל/ לתחרויות (פניות מ-2016 – 2018); נהלי תשלום בעמותה (פנייה מ-2017); בירור משמעתי מ-9.1.18, אי סדרים בהתנהלותה (2017, 2018) – כשחרף טענותיה והתנהלותה, ניתנ ו לה הזדמנויות חוזרות להשתפר ואף הומלצה לקורס שופטות בינ"ל (2017). באוגוסט 2018 ערך פרישמן מפגש עם הורים של מתעמלות בענף, לאור תלונות מטעמם.

המבקשת זומנה לשיחת בירור אצל מנכ"ל המשיבה, אליה לא התייצבה; אין איפוא בסיס לטענתה, כביכול, הופתעה מהזימון לשימוע מ-13.9.18 (זימון המפ רט את עיקר הטענות שהועלו כנגדה). המבקשת זומנה ל-7.10.18, שימוע שנדחה ל-21.10.18 ואח"כ ל-27.11.18, לבקשתה וב"כ.

בשימוע מ-27.11.18 נכחו מנכ"ל המשיבה, היועמ"ש הפנימית, נציג הגזברות, סמנכ"ל המשיבה, יו"ר הוועד, פרי שמן וב"כ היועמ"ש החיצונית, המבקשת ובאת כוחה. למבקשת ניתנה הזדמנות לשטוח כל טענותיה היטב ובאריכות, ומעבר לתגובה שהעבירה בכתב יום קודם.

לבקשתן בשימוע אף ניתנה להן ההזדמנות להגיב בכתב, ומשלא עשו כן, יצאה תזכורת ביום 10.12.18 (10 למשיבה).

ועדת הפיטורין בחנה את כל הטענות שהועלו, שקלה בכובד ראש ולאור דיון פנימי החליטה, כולל הוועד, כי אין מנוס מפיטוריה (ההחלטה צורפה כנספח 11), שנכנסו לתוקף ב-3.1.19 , תוך תשל ום חלף הודעה מוקדמת.

מחליפתה החלה בעבודתה ב-10.1.19, וביום 31.1.19 אף נערך מפגש מקצועי עם הורי המתאמנות (נכחו מרבית ההורים, כ-30 מתוך כ-38) וממילא, לא נגרמה כל פגיעה לענף, הממשיך לשגשג.

יש לסלק הבקשה מחמת השיהוי המשמעותי בו לוקה היא, משהוגשה רק ב-31.1.19, בפיטורים שנכנסו לתוקף ב-3.1.19, כשנותקו יחסי עבודה כחודש קודם לבקשה.

עילת הבקשה/התביעה חד הן, מדובר בזהות סעדים והעתרות לבקשה תרוקן מתוכן התביעה העיקרית. לא הוכחו, ולו לכאורה, נסיבות חריגות לאכיפת יחסי העבודה, אין כל שיקול זר, אפליה או התנכלות.
ההחלטה על פיטוריה התקבלה משיקולים ראויים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של העירייה.
משהתקבלה הסכמת הוועד, אין להדרש לוועדה פריטטית.

לטענה בדבר אפליה על רקע מוצא – זו טענה כבושה ומופרכת וחסרת תום לב, משלמוצאה לא היה כל קשר לפיטוריה. העסקתה הממושכת (כ-25 שנה) אינה מתיישבת עם טענתה.

הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנה למבקשת במהלך 4 שנים כולל קידומה המקצועי – אינן מתיישבות עם טענות התנכלות ואפליה.
המבקשת הגיעה לאימונים גם לאחר פציעתה. המבקשת אף הודתה בכך בשימוע, מה גם שהשימוע התקיים בפועל לאחר סיום ימי המחלה.

המבקשת היתה מודעת לפגישת פרישמן עם ההורים (וחלקם אף ציינו, כי התבקשו לא להגיע לפגישה עם פרישמן), מה גם שהיתה מכותבת לסיכום.

מאזן הנוחות וסיכויי התביעה – נוטים בבירור לטובת המשיבה, בפרט שעה שהמבקשת קפאה על השמרים בבקשתה.
לתגובה צורף תצהיר פרישמן ותצהיר מר אסף אדרי, סמנכ"ל מינהל משאבי אנוש ("אדרי") ונספחים.

4. ביום 3.2.19 נתקיים בפנינו דיון בבקשה.
המבקשת נחקרה.
בתום הדיון משביקשה המבקשת לאפשר לה להתכונן לח.נ. של עדי המשיבה (משקיבלה התגובה רק כשעה טרם הדיון) – נדחה הדיון ליום 14.2.19 ואכן נחקרו אדרי ופרישמן.

5. ולהכרעתנו –
א. עסקינן בהכרעה בהליך בו נתבקש סעד זמני. ממילא, כל הכרעה וכל קביעה במסגרתו הן לכאוריות בלבד.
ב. אין כל בסיס, אף לא לכאורה, לטענה בדבר אפליה, שנדמתה כטענה שיועדה אך ע"מ שניתן יהא "להתעלם" מכל טענה שעפ"י דין. כך, באשר לאפליה מטעמי "מוצא" – וכך באשר לאפליה מטעמי "גיל"; הראשונה, שהרי מוצאה של התובעת (מדינות ברה"מ לשעבר) אינו "חדש" ואף לא היה בלתי ידוע, מעת בה התחילה לעבוד במשיבה, כ-25 שנה אחורה.

נזכיר כי המבקשת לא הציגה ולו בדל ראייה לטענה זו. ועוד יותר כך: – בתשובה לשאלה בנדון, אישרה כי "בד"כ יודעים שאני מרוסיה " ואז הוסיפה טענה חדשה "בגלל שאני זרה".

ובאשר לטענת אפליה מטעמי גיל – אף זו, נדמתה כנטענת "מן השפה ולחוץ", שהרי בגינה לא הובאה ולא ממש נטענה טענת עובדה רלוונטית כלשהי. נזכיר, כי 2 הטענות בנדון אינן מתייחסות כלל ל"קבוצת השוויון" מולן נטענה אפליה כביכול. לא בכדי הקשינו על המבקשת היכן (טרם ההליך) טענה לאפליה – והיא שבה והשיבה כי טענה כך בפניותיה לראש העיר, כי "ניתן להבין" ממה שכתבה לראש העיר, כי עסקינן באפליה (בלא שביארה על איזה רקע ובלא שהוגשה אסמכתא לכך) , ומנגד, ודאי אין למצוא "אפליה" בסעיף 7 לנספח ו' , כשעולה, כי בנספח זה טענה המבקשת לאפליה מול "טניה" [ונבהיר (ובזהירות המתבקשת!) כי נניח, כי אף טניה מוצאה מברה"מ לשעבר. עוד נזכיר, כי אף נטע ריבקין, מוצא הוריה הוא מברה"מ].

ג. המבקשת, משום מה, לא השלימה טיעוניה לאחר השימוע, וחרף תזכורת שניתנה לה בנדון – גם לא העבירה התייחסות כלשהי מטעמה לנושאים שהועלו טרם השמוע ובמהלכו (הגם שניתנו לה עוד 7 ימים ממועד השימוע (11 למשיבה עמ' 3 מסיפא הדיון) ומאידך, בדוא"ל לב"כ המבקשת מ-10.12.18, עד 13.12.18, כשאין חולק כי לא נעשה כל שימוש בארכה זו, כשמכתב סיום העסקה (א' למבקשת) הוא מתאריך 26.12.18 – קרי: עוד כשבועיים מאוחר יותר!

ממילא, אין מקום לכל טענה (חדשה) שהעלתה רק בבקשתה-תביעתה, ודאי לא למתן צו זמני שיאיין פיטוריה [נציין כי אין שחר לטענה, כביכול, על המשיבה היה לזמן את טניה לשימוע, ועוד יותר כדי שב"כ המבקשת תוכל "לחקור אותה".
כמדומה, בעצם העלאת הדרישה והטענה – מפריכה המבקשת עצמה את טענותיה שלה!].

גם התמקדות המבקשת בהתנכלות אישית וכיוצ"ב – מאיינת טענותיה כביכול, בדבר " אפליה" בעילה איזשהי, שלא נטענה כלל!

ובהקשר זה ולמעלה מן הצורך – גם הודעת הע מותה להורים (12 למשיבה) – מאיינת טענת "אפליה" מטעמי "מוצא" – שהרי המאמנת הנזכרת של נבחרת ישראל (והענף) – אף היא "מוצאה", כך נניח, דומה.
[עוד נציין, אגב נספח י"ד לבקש ה, פניית הָאֵם (הגב' תמר מורד, שאף נכחה ב- 2 הדיונים) לראש העיריה לאחר פיטורי המבקשת – ודאי אינם פניית המבקשת ואין בה טענת אפליה].

ד. אין חולק, כי עולה ממכלול הנתונים והנסיבות, את ש"היטיבה להסביר" המבקשת (אגב, בלא שהוכיחה כלל אלא 'דווקא סתרה טענת "אפליה מטעם מוצא או גיל") – היא מבינה בענף יותר מאשר פרישמן, היא יודעת להביא (את הענף) לאן שהביאה אותו לפני 26 שנה ופרישמן חושב שהוא יודע יותר טוב ורוצה לנהל אותו אחרת, וזה לא כדורסל אלא התעמלות אומנותית (עמ' 9-10): והגם שגיל המבקשת ידוע (כעולה מנספח ח' לבקשה) – ברי כי לא בו טמונה המחלוקת בין הצדדים אלא, כפי שציין גם יו"ר הוועד בדיון הפנימי שלאחר השימוע: המבקשת פשוט לא קיבלה על עצמה, כי היא אינה אדון לעצמה וכי עליה לקבל מרותו וכפיפותה לפרישמן, לעמותה! כאמור, כפי ש"היטיבה" המבקשת עצמה להסביר.

לא ביה"ד, ודאי לא בהליך דנא, יבחן אם המבקשת מיטיבה לדעת מפרישמן, כיצד יתנהל הענף במסגרת העמותה! העיקר הוא, ודאי להליך דנא – כי גם בתשובתה האמורה , הראתה כי צדקה ה משיבה בהחלטתה והנמקתה (וכך גם יו"ר הוועד).

ה. סיכום וכללי
במכלול כל שהובא בפנינו – נדחית הבקשה למתן צו זמני כמתבקש בבקשה.
נבהיר למען הסר ספק, כי לא מצאנו להדרש, להכרעתנו, לטענת השיהוי – הגם שאין חולק, כפי שאף הבהרנו במהלך הדיון, כי לא "אצה" הדרך למבקשת בהגשת בקשתה. המבקשת אינה מועסקת בפועל מ-3.1.19, כשכל התקופה עד 28.2.19 היא תקופת "חלף הודעה מוקדמת" (ס' 4 לנספח א' לבקשה).
הגם שעסקינן ברשות עירונית, בגוף ציבורי – אין חולק כי תמוה ע ד מאוד העיתוי שנמצא למ בקשת לפנות לביה"ד, חודש (ויותר) לאחר שקיבלה הודעה על סיום העסקתה.

עוד נציין כי מֶלל וזמן רב הושחת בנושא עמדת נציגות העובדים, פניית המבקשת וב"כ ליו"ר הוועד והעלאת דבריו ובשמו – לא "הובילה", משום מה, להבאת גרסתו בפנינו, וודאי לא באופן שנ דרש ע "י צד הטוען כי הוועד התנגד להפסקת עבודתה!

בל נשכח, כי המבקשת לא דאגה להגשת תצהירו של יו"ר הוועד ולמצער, להצגת אסמכתא כלשהי לטענותיה בהקשר זה. המבקשת, הטוענת להתנגדות הוועד לפיטוריה – הציגה דווקא אסמכתא הפוכה (יג' לבקשה).
אין לשכוח עוד כי יכול שב-2.10 הביע יו"ר הוועד התנגדותו לפיטורי המבקשת (כנטען בנספח יא' לבקשה) .
יודעת ודאי המבקשת, כי החלטה בשימוע, היא -היא הקובעת את עמדת הוועד, ולא דברים שנאמרו כנטען , יותר מחודש טרם השימוע!

לא בכדי הבהיר ב"כ יו"ר הוועד את המצב המשפטי לאשורו – ולענייננו, כי נציגות העובדים איננה "חותמת גומי" לעובד ואיננה "חותמת גומי" למעסיק. חובה על ארגון העובדים להביע עמדתו עניינית, בכל מקרה עפ"י נסיבותיו, תוך שקילת העובדות והנסיבות כולן – כפי שנעשה כאן (ראה השימוע; ראה יג' לבקשה).

יובהר, כי אין בכל שנאמר לעיל (ואגב, בהליך, גם מטעם המשיבה), חלילה , טענה כנגד מקצועיותה או יכולותיה של המבקשת בענף!

מעניין לציין כי המבקשת אינה מפרטת כלל מהן הפעולות בהן נקטה מזימון I עד לפציעתה, מחד ומאידך, פעולותיה לדחיית הזימון ה- II (למעט מכתב ב"כ יום טרם השימוע שבסיפא לו נטען כי היא בתקופת מחלה.. או פעולות שנקטה בהן טרם הודעת הפיטורין או אזכור דוא"ל המשיבה 10.12 10 לתגובה.
ספק אם מכתב 26.11 הוא "פרק זמן סביר טרם השימוע"(ס' 9 לזימון).
אגב נציין כי מכתב הזימון והמכותבים בהם זהים! – מה שלא מנע פעולתה טרם השימוע/לאחריו, לכל גורם ודאי וועד /יו"ר ועד.

כך גם לא נטען "מי חשף שחיתויות" או מתי ואלו.

עם זאת, במאזן הנוחות – תשובת המבקשת [עמ' 9 – 10, מה שאישש פרישמן בעדותו (עמ' 20)] ברי כי בנסיבות שתוארו אין להמשיך בעבודה משותפת. הגם שכך התרשמנו , לא התרשמנו כלל כי "בהתנכלות" של פרישמן למבקשת עסקינן – אלא בדרישה של מ נהל לכפיפיו לנהוג בדרך שהתווה [שלא להזכיר כי המלצתו להשתתפותה בקורס שיפוט בינ"ל (ומימונו) – אף הם שולל ים טענת התנכלות].

ולת/1 (20.9.18; שהוצג משום מה, רק ב-14.2.19) – נציין כי מדובר בפניית ב"כ המבקשת ביום ה' אחה"צ, כשביום א' לאחריו, חל ערב סוכות, כשידוע היה לכותבת כי המבקשת סורבה לבקשתה לצאת לחופשה בחוהמ"ס! להליך דנא, לעת זו, "קשה" להבין הטענה להעדר מענה.

ובאשר לטענה בדבר חתימת פרישמן על התצהיר "בלנקו" – פרישמן השיב עניינית לשאלת אופן הכנת תצהירו, ולהליך דנא – די בכך.

באשר לתצהיר אדרי – אכן זה הוגש לא חתום, אך אישר תצהירו בפנינו.

2 הצדדים בכתביהם (הגם לא בסיכומיהם בע"פ) עתרו להוצאות.
משעסקינן בעובדת רשות ציבורית שפוּטרה – מצאנו שלא ליתן צו להוצאות, עניין שישקל בהליך העיקרי.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, (28 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

הילה ידיד ברזילי
נ.צ. עובדים

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

יוסף רובינשטיין
נ.צ. מעסיקים

נחתם על ידי נציגי הציבור ביום 28.2.19.