הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 7717-06-15

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר – כץ

התובעת:
קרן עמית ת"ז: XXXXXX229
ע"י ב"כ: עו"ד ערן כהן ועו"ד אסף מסדה
-
הנתבעת:
סטוק אלקטריק בע"מ ח"פ: 513567073
ע"י ב"כ: עו"ד כרמית אלון

פסק דין

התובעת עברה ניתוח בכף ידה. התובעת פוטרה מעבודתה . האם קמה לתובעת הגנה על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

התובעת עבדה כפקידת יבוא בנתבעת, חברה העוסקת בייבוא ובשיווק גופי תאורה ונורות חסכוניות.
התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.10.2010 וסיימה לעבוד ביום 9.3.2015.
בעלה של התובעת והנתבעת מצויים בסכסוך עסקי. בעלה של התובעת עבד בעבר אצל הנתבעת ופוטר. בעלה של התובעת עובד בחברה מתחרה לנתבעת.
התובעת הייתה אמונה על הקשר עם מכון התקנים.
ביום 12.1.15 הנתבעת הוגדרה על ידי מכון התקנים כ"לקוח מפר אמון", הגדרה אשר גרמה לנתבעת לנזקים.
ביום 5.2.15 זומנה התובעת לשימוע לאותו יום בשעה 15:00. במהלך השימוע נרשם פרוטוקול בכתב יד שלאחר מכן הוקלד.
ביום 8.2.15 נמסר לתובעת הפרוטוקול וכן נמסר לה מכתב פיטורים נושא תאריך 6.2.15. התובעת אספה חפציה בו ביום.
התובעת סבלה מבעיות בכפות ידיה.
ביום 9.2.15 נותחה התובעת בכפות ידיה ושוחררה באותו יום. בטופס השחרור לא הומלץ על מתן ימי מחלה.
התובעת המציאה 3 אישורים רפואי על ימי מחלה בחלוף 9 ימים ובאופן רטרואקטיבי למשך כחודשיים: חופשת מחלה ראשונה בעבור התקופה 9.2.15 – 13.3.15 ניתנה ביום 18.2.15 וחופשת מחלה שנייה ניתנה ביום 9.3.15 בעבור התקופה 9.3.13 – 8.4.15 וכן ניתן אישור מחלה ביום 1.4.15 בעבור התקופה 19.3.15 – 19.4.15 (ת/7 לכתב התביעה).
שכרה האחרון של התובעת שולם לה ביום 10.4.15.
ביום 12.5.15 ניתן לתובעת טופס שחרור של הכספים המצויים בקרן הפנסיה (או ביטוח מנהלים).

המחלוקות:

הצדדים חלוקים בסוגיות הבאות:

האם פוטרה התובעת בשל מצבה הרפואי.
האם הליך הפיטורים נעשה כדין.
האם פוטרה התובעת מטעמים ענייניים.
האם ידעה הנתבעת על הניתוח שאותו מתעתדת התובעת לעבור בטרם נערך לתובעת שימוע.
האם שילמה הנתבעת במועד את פיצויי הפיטורים.
האם היה על התובעת להתייצב לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת.
שכרה של התובעת הופחת מחודש 8/2014 מ- 35.5 ₪ לשעה ל-35 ₪ לשעה. האם יש מקום למתן סעד בגין הפחתת השכר.
בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה. האם זכאית התובעת לסעד בגין מחדל זה.
האם הוסכמה ע"י הצדדים מסגרת בהיקף של 5.5 שעות עבודה ביום . האם נערכו תלושי השכר כדין.

התובעת העמידה את רכיבי תביעתה על סך 250,901 ₪.

לטענת התובעת היא הופלתה ופוטרה על רקע מוגבלותה (50,000 ₪), לא נערך לה שימוע כדין (61,484 ₪), היא פוטרה שלא כדין (71,484 ₪). כמו כן טוענת התובעת כי היא זכאית ליתרת פיצויי פיטורים (11,881 ₪), לחלף הודעה מוקדמת (5,270 ₪), דמי מחלה (13,445 ₪), פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד (15,000 ₪), תשלום דמי חג ודמי חופשה שכן הועסקה מעבר ל-5.5 שעות עבודה ביום (7,223 ₪), הפרשי שכר בשל הפחתת שכר עבודה מחודש 8/2014, הפרשות פנסיוניות על פי צו ההרחבה בענף הייבוא, הייצוא, המסחר בסיטונאות והשירותים (4,452 ₪) ופיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין (10,000 ₪).

עדויות:

שמעתי את עדות התובעת והעדה מטעמה, גב' אסתר כהן, מנהלת החשבונות ומנהלת המשרד בנתבעת מיום 8.3.09 ועד 13.4.14.

מטעם הנתבעת העידו:
מר דרור נשיא, המנכ"ל והבעלים של הנתבעת;
גב' איריס ניסן, אשר משמשת כמנהלת חשבונות בנתבעת החל מחודש 3/2014;
גב' רינת נשיא, עובדת הנתבעת ואשתו של המנכ"ל;
גב' טילי לוין, אשר עבדה בנתבעת כאחראית מחלקת הזמנות מיום 24.10.11 ועד ליום 30.6.16.

הכרעה:

לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במסמכים ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה .

פיטורי התובעת:

שוכנעתי כי התובעת פוטרה מטעמים ענייניים ואנמק.

התכתבות הנתבעת מול מכון התקנים נעשית בנתבעת באמצעות מערכת "מסלול" ובכתובת דוא"ל ייעודי ת, אליה הגיעו התראות והתכתבויות מכון התקנים . התובעת קיבלה לאחריותה את הטיפול בהתקשרות עם המכון. ההתכתבות עם הספקים והלקוחות של הנתבעת נעשית באמצעות שתי כתובות דוא"ל ראשיות של הנתבעת באמצעותן מתקשרים הלקוחות והספקים עם הנתבעת. הנתבעת נוהגת כך כדי למנוע מצב בו תיבת דוא"ל של עובד תיסגר עקב הפסקת עבודתו ואז יאבדו התכתבויות עם ספקים ולקוחות. אל הנתבעת מגיעים כל הדוא"לים ל-2 תיבות הדואר הראשיות של הנתבעת. ברי כי הדבר נעשה בשל שיקולים מערכתיים, שכן ניתן לפתוח תיבת דוא"ל פרטי לעובדים בעלות נמוכה (ס' 12 לתצהיר דרור נשיא).

מהראיות התחוור כי התובעת לא בדקה אישורים ממכון התקנים. כתוצאה מאי מתן מענה על ידי התובעת על פני למעלה מ- 3 חודשים הוגדרה הנתבעת כ"לקוח מפר אמון" על ידי מכון התקנים. כעולה מעדותה של טילי לוין היא הודיעה לתובעת כי הגיע דוא"ל ממכון התקנים דרך מערכת "מסלול" אולם ככל הנראה התובעת, מסיבותיה, התעלמה מכך. אולם גם אם טילי לא הודיעה לה, גם אז האחריות הייתה על התובעת לבדוק מה עלה בגורל בקשתה למכון התקנים :

"ש: נניח שטילי לא הודיעה לך ואת הגשת בקשה, יכול להיות מצב שיעבור שבוע שבועיים חודש שטילי לא תגיד לך הגיע מייל מהמכון ואת יודעת שהגשת בקשה ואת לא תיכנסי לפתוח לא את המייל ולא את המסלול?
ת: אבל זה לא היה בצורה כזאת,
ש: אני שאלתי האם היה מצב כזה שטילי לא הודיעה לך,
ת: אני עונה לך. אבל אני עונה לך,
ש: כן.
ת: זה לא היה בצורה כזאת כי אני הסברתי שב רגע שנפתחת בקשה למכון תקנים מתחיל טיפול בבקשה עד שהוא מסתיים, הטיפול בבקשה יכול להיות יום אחד הטיפול בבקשה גם יכול להיות מספר ימים והטיפול בבקשה גם יכול להגיע מעבר לשבוע, ככה זה עבד. "
(עמ' 35 לפ' שורה 24 עד עמ' 36 שורה 2 לעדות התובעת ).

לאחר שהתובעת ביצעה את פעולותיה מול מכון התקנים , התבצע התשלום ע"י מנהלת החשבונות.

בעטיה של התובעת, שהייתה אחראית על הפעולות לאישור הבקשה למכון התקנים, הוכרזה הנתבעת כלקוח מפר אמון. התובעת לא מילאה חובותיה וזכותה של הנתבעת לפטר את התובעת אם היא סברה שהתובעת התרשלה בעבודתה.

"ש: לכולם. תגידי לי, איך נודע לך שמכון התקנים הכריז על סטוק אלקטריק כלקוח מפר אמון?
ת: דרך דואר אלקטרוני.
ש: דואר אלקטרוני שהגיע לאן?
ת: הוא התקבל במערכת,
...
ש: באיזה תאריך את ראית את זה באי מייל? את ראית את המייל הזה? את עצמך ראית את המייל הזה.
ת: כן.
ש: באיזה תאריך ראית אותו? לא באיזה תאריך הוא כתוב במייל שזה הגיע אני שואלת באיזה תאריך את גילית את זה?
ת: ב-29 בינואר." (
(עמ' 15 לפ' שורות 29-18 לעדות התובעת)

לא זו אף זו, הנתבעת חששה בצדק מזליגת מידע מהנתבעת לחברה שבה עובד בעלה של התובעת, "קוביקום".

עד לשנת 2008 פעל דרור נשיא באמצעות הנתבעת בשותפות עם מר קובי חייק. בתקופת השותפות עסקה הנתבעת בעיקר בייבוא ומכירת מערכות אינטרקום, שלטים חכמים, פעמונים אלחוטיים, אזעקות, נורות חסכוניות ומוצרי תאורה. השותפות פורקה. חייק פתח עסק בשם קוביקום דיגיטל בע"מ. ככל הנראה, קיימת תחרות בין קוביקום לנתבעת או למצער הנתבעת סבורה כך.

בחודש 11/2014 פוטר בעלה של התובעת. בעלה של התובעת החל לעבוד בקוביקום בחודש 12/14.

גם אם בפועל לא נכנסה חברת קוביקום לשוק הנורות, אם כי קיים ספק בעניין זה (ראו נספח ח' לתצהיר נשיא) , גם אז חששה של הנתבעת מזליגת מידע מהנתבעת אל החברה המתחרה, מוצדק.

זכותה של הנתבעת להגן על עצמה באמצעות פיטורי התובעת, וזאת נוכח עדותה של התובעת בעצמה:

"עו”ד אלון: אז אני אשאל אותה אחרת כשאלה אחת עדיין, בתפקיד שלך כפקידת יבוא האם את ראית מחירים ואת כל המוצרים ואת שמות הספקים?
עו”ד מסדה: זה אותו דבר גברתי.
עו”ד אלון: אוקי אז תחלקי לה,
עו”ד מסדה: לא, תחלקי את לשתי שאלות.
עו”ד אלון: האם ראית את כל המוצרים שהחברה מזמינה מחו"ל?
העדה, גב’ עמית: כן.
ש: האם ידעת את המחירים של המוצרים שהוזמנו מחו"ל?
ת: כן.
ש: האם ראית וידעת את שמות הספקים מהם החברה מזמינה סחורה מחו"ל?
ת: כן." (עמ' 12 לפ' שורות 12-2 לעדות התובעת).

לכן, הנתבעת פרסמה מודעת דרושים כבר בחודש 12/14:

"ש: מתי מצאת את העובדת המחליפה?
ת: ב-24.12 פרסמתי את ההודעה, במהלך כל חודש ינואר היו אצלי ראיונות של בנות ואני נסעתי למרוקו אחרי זה ושחזרתי וקרה את מה שקרה, לפני זה החלטתי יותר נכון להעביר את קרן מתפקידה שהיא ביבוא לא יכולה להמשיך בגלל הניגוד אינטרסים עם איתן. שקרה מה שקרה עם מכון התקנים אז כבר החלטתי שאני כבר לא רוצה להמשיך איתה, ואחרי שפיטרתי את קרן עברתי על כל הקורות חיים שהיו אצלי הבנות לפני זה, קבעתי עם בחורה שהיא גם עבדה והיא עזבה מקום עבודה במיוחד כי לחצתי עליה ושהיא תתחיל לעבוד וקרן הייתה אמורה לבוא ולעשות חפיפה איתה. קרן בהתחלה אמרה לי כן כן כן אני אבוא אני אבוא אבל מיום שהיא הלכה היא לא התייצבה יותר במשרד, לא חפיפה ולא כלום."
(עמ' 48 לפ' שורות 13-5 לעדות המנכ"ל)

משכך, הסיבה העיקרית לפיטוריה של התובעת הייתה חששה של הנתבעת מפני העברת מידע מהתובעת אל בעלה.

די בשתי הסיבות: התרשלות התובעת והחשש מפני העברת מידע ע"י התובעת לבעלה ו בכל אחת מהן בנפרד כדי לקבוע כי הנימוקים לפיטוריה של התובעת היו ענייניים.

השימוע:

אין מחלוקת כי לתובעת נערך שימוע אשר נקבע ליום שבו נמסר לה מכתב הזימון לשימוע. אין כל מניעה כי שימוע ייעשה ביום הזימון, אלא אם העובד מבקש לדחות את מועד השימוע. התובעת לא הלינה על כך ולא ביקשה לדחות את השימוע וגם לאחר שקיבלה את פרוטוקול השימוע, לא הלינה על דבר.

לא מצאתי פגם בפרוטוקול השימוע ואסביר.

כעולה מהפרוטוקול הועלו טענות כנגד התובעת, התובעת השמיעה טענותיה לפיהן טילי לוין לא יידעה אותה בדבר הודעות הדואר שנתקבלו ואף לקחה על עצמה את האחריות בנוגע להתנהלות מול מכון התקנים.

לא ברורה לי טענת התובעת כי הפרוטוקול אינו משקף את השימוע שנעשה. ראשית, אין כל חובה בדין לתעד כל מילה ומילה ואף אין חובה כלל לערוך פרוטוקול בכתב. שנית, הפרוטוקול ממצה את טענות הצדדים ואת ההתנהלות בשימוע. לא זו אף זו, אין דין חברה גדולה כדין חברה קטנה באשר לאופן עריכת שימוע. בזו האחרונה הכללים לעריכתו פחות נוקשים אלא העיקר הוא שיזומן העובד לשימוע, יועלו כנגדו טענות והוא ישיב עליהן. כ ך נעשה במקרה דנא.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות:

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נועד למנוע פגיעה בעובדים אשר לוקים במוגבלות פיסית, נפשית או שכלית . אין הכוונה לניתוחים או למחלות שגרתיות.

סעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע:

" "אדם עם מוגבלות" – אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים"

בבג"צ 6069/10 רמי מחמלי נ' שרות בתי הסוהר (ניתן ביום 5.5.14, פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 22 לפסק הדין ) נקבע כי:

"המושג "תחומי החיים העיקריים" לא זכה להגדרה, ונותר, במכוון, "פתוח". יחד עם זאת, ניתן ללמוד, במקרה הצורך, על היקף התפרשותו של מושג זה מההנחיות שפורסמו על ידי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה של ארצות הברית, בהן נקבע כי "תחומי החיים העיקריים" כוללים, בין היתר, את: "יכולת האדם לדאוג לענייניו, הליכה, ראייה, שמיעה, דיבור, נשימה, למידה, עבודה, עמידה, נשיאה, חשיבה, יכולת ריכוז, ואינטראקציה עם אחרים" (ראו: אריאלה אופיר ודן בורנשטיין "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998: אמנציפציה בסוף המאה ה-20" ספר מנחם גולדברג 42, 62-61 (אהרון ברק, סטיב אדלר, רות בן ישראל, יצחק אליאסוף ונחום פינברג עורכים, 2002))."

קרי, על פי הדין מוגבלות היא באחד מתחומי החיים העיקריים.

התובעת איננה אדם עם לקות. התובעת שהתה בבית החולים כשעה וחצי בלבד (ת/7) , כך שאין עסקינן בניתוח מורכב או כזה המצדיק דחיפות או למצער לא הובאה כל חוות דעת מטעם התובעת כי הייתה קיימת דחיפות בניתוח. לא זו אף זו, במכתב השחרור מבית החולים לא הומלץ על ימי מנוחה (ת/7).

כעולה מהמסמכים שהוצגו בפנינו עולה כי עוד בחודש 12/2014 התובעת ידעה שהיא עומדת בפני פיטורים. התובעת הזדרזה לנצל את ימי המחלה שעמדו לרשותה על מנת לעבור ניתוח שהוא אלקטיבי ולא הוכחה דחיפותו. נציין כי לא הוכח על ידי התובעת כי הודיעה למאן דהוא בסמוך ליום 6.2.15 שבכוונתה לעבור ניתוח. אישורי המחלה ניתנו בדיעבד 9 ימים לאחר הניתוח (ת/8).

לפיכך, אין כל קשר בין פיטורי התובעת לניתוח שאותו עברה ביום 9.2.15. התובעת אף לא הוכיחה ולוּ בראשית ראיה כי פוטרה עקב גילה או מוגבלות רפואיות בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

צר לנו שנעשה שימוש לצורך תביעה זו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובוודאי בתביעה על סך 50,000 ₪ שאין לה כל יסוד.

סיכום ביניים:

פיטורי התובעת נעשו כדין וממניעים ענייניים, ללא קשר לניתוח שאותו עברה התובעת. לפיכך דין רכיבי תביעתה לפיצוי בגין הפליה על רקע מוגבלות להידחות.

דין תביעתה לפיצוי בגין אי קיום שימוע כדין ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין להידחות.

הוכח על ידי הנתבעת כי התובעת פוטרה מחשש לניגוד עניינים עקב עבודת בעלה בחברת קוביקום, המתחרה בנתבעת , ועקב רשלנותה הו כרזה הנתבעת כלקוח מפר אמון במכון התקנים.

"הקש ששבר את גב הגמל" הוא כשנודע לנתבעת כי היא הוכרזה כלקוח מפר אמון ולפיכך פנתה להליך פיטורי התובעת .

פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים

התובעת פוטרה לאחר 53 חודשי עבודה בנתבעת.

בשל היותה של התובעת עובדת שעתית, הרי שהסכום המגיע לתובעת בגין פיצויי פיטורים הוא לפי ממוצע שעות עבודתה בחודש ב- 12 החודשים האחרונים במכפלת השכר השעתי במכפלת הו ותק שצברה בנתבעת.

הנתבעת שחררה לידי התובעת 11,867 ₪ מקרן הפנסיה (טופס 161 צורף ע"י הנתבעת כנספח ד' לתצהירי הנתבעת ).

הנתבעת נדרשה להשלים לתובעת את יתרת פיצויי הפיטורים ודרשה מהתובעת לחתום על כתב ויתור. בהמשך, הבינה הנתבעת כי עליה לשלם לתובעת את יתרת הפיצויים ללא חיוב התובעת בחתימה על כתב ויתור ורק אז העבירה לתובעת את הסכומים לחשבונה בהעברה בנקאית ביום 9.6.15 (ס' 51 לתצהיר נשיא)

בנסיבות העניין, לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מאחר שבסופו של יום הפקידה הנתבעת לחשבונה של התובעת את יתרת השלמת הפיצויים ביום 9.6.15. עסקינן ב טעות כנה, שאינה מזכה בהלנה.

הודעה מוקדמת:

התובעת פוטרה בטרם עברה ניתוח ובטרם הודיעה לנתבעת על כך. לפיכך משהודעת הפיטורים ניתנה ביום 8.2.15, הרי שהודעה מוקדמת היא עד ליום 8.3.16 ולא מעבר לכך. התובעת עזבה בו ביום הרי שהיחסים נותקו באותו יום ולתובעת ניתן חלף הודעה מוקדמת.

עם זאת, חודש פברואר מונה על פי רוב 28 ימים והנתבעת חישבה אותו כ- 30 ימים (במסגרת חלף ההודעה המוקדמת):

"ש: הבנתי, ממתי הודעת לתובעת על פיטוריה?
ת: ביום, השימוע היה ב-4 לחודש? נכון? יום רביעי. אני לא זוכר, אחרי שנגמר השימוע למחרת בבוקר באתי וכתבתי את המכתב, גם את ההשלמה בפרוטוקול וגם את המכתב ושהיא באה ביום ראשון אני נתתי לה את המסמכים.
ש: הבנתי, זאת אומרת התחת לספור מהמועד שכתבת את המכתב שזה היה יום חמישי התחלת לספור ממנו, אבל את הודעת הפיטורים נתת רק ביום ראשון נכון?
עו”ד אלון: זה לא מה שהוא אמר.
עו”ד מסדה: זה בדיוק מה שהוא אמר, זה בדיוק מה שהוא אמר,
עו”ד אלון: הוא לא אמר יום חמישי,
עו”ד מסדה: זה בדיוק מה שהוא אמר, הוא אמר השימוע היה ביום רביעי, הוא אמר השימוע היה ב-4 בחודש, גברתי הוא אמר שהשימוע היה ב-4 בחודש הוא אמר שבאותו חודש הימים היו חופפים לתאריכים השבוע,
עו”ד אלון: אבל,
עו”ד מסדה: סליחה, הימים היו חופפים לתאריכי השבוע, הוא אמר שזה יום אחרי זה.
העד, מר נשיא: השימוע היה ב-5 לחודש? אז ב-5 לחודש יום חמישי.
ש: וספרת, אז ביום שישי ב-6 בחודש? ממתי ספרת את ימי ההודעה המוקדמת?
ת: מהיום שכתבתי את מכתב פיטורים.
ש: ב-6 בחודש?
ת: 6 זה יום שישי יוצא.
ש: אתה עובד בימי שישי?
ת: אני עובד בימי שישי.
ש: וכתבת את המכתב ביום שישי? וספרת את הימים מיום שישי?
ת: אז יכול להיות,
ש: מעולה. כמה ימי הודעה מקודמת מגיעים לתובעת.
ת: 30 יום.
ש: כמה ימים היו בפברואר באותה שנה?
ת: פברואר זה 28."
(עמ' 59 שורה 17 עד עמ' 60 שורה 11 לעדות נשיא)

לפיכך נותרה הנתבעת חייבת לתובעת 2 ימי הודעה מוקדמת (2 * 251 ₪) ובסך הכל 502 ₪.

לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות ברובו .

דמי מחלה:

התובעת הייתה זכאית לנצל את ימי המחלה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. ברי כי חופשת מחלה למשך חודשיים עבור ניתוח CTS, איננה מתיישבת עם השכל הישר.

לוּ אכן הייתה התובעת מפוטרת לאחר שהנתבעת הייתה יודעת על הניתוח המתקרב, ייתכן שהתובעת הייתה זכאית לדמי הודעה מוקדמת לאחר תום תקופת המחלה או למצער לא ניתן היה לנתק את יחסי עובד מעסיק כל עוד התובעת הייתה בתקופת מחלה.

ברם, התובעת פוטרה לפני שיצאה לחופשת מחלה. התובעת עזבה ביום הפיטורים. ביום 8.2.15 עוד טרם הניתוח, הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת והחלה אוספת את כל ציודה האישי ממשרדה. התובעת כעסה על פיטוריה ועזבה. יחסי העבודה התנתקו באותו היום. מאז לא הופיעה כלל לעבודה ולא עבדה בתקופת ההודעה המוקדמת למרות שהייתה מחויבת לעשות כן (ס' 46 לתצהיר נשיא) .

חופשת המחלה הראשונה שניתנה לתובעת ניתנה, כאמור לעיל, בדיעבד (ראה לעיל סעיף 22 לפסק דין זה). לכן, הנתבעת איננה מחויבת בתשלום דמי המחלה.

חופשת המחלה השנייה ניתנה לאחר שנותקו יחסי העבודה בין הצדדים ו התובעת אף קיבלה דמי אבטלה באותה תקופה:

"עו”ד מסדה: לא, יש יום הלוך יום חזור הרי אנחנו מדברים בארצות הברית.
עו”ד אלון: תאשרי בבקשה שאת הגשת תביעה לדמי אבטלה ממועד פיטוריך 9.3.15?
העדה, גב’ עמית: כן.
...
עו”ד אלון: אז אני שואלת יותר משלושה חודשים?
העדה, גב’ עמית: כן."
(עמ' 19 שורות 19-17 וכן עמ' 20 שורות 24-23 לעדות התובעת)

אם כן, ברי כי יחסי העבודה התנתקו עוד טרם חופשת המחלה השנייה ולכן, הנתבעת איננה מחויבת בתשלום דמי המחלה.

הפרשי שכר:

התובעת העידה כי לא שמה לב כלל כי שכרה הורד ב-1/2 ₪ לשעה וברור כי לא הלינה על ההפחתה בשכרה. הנתבעת הודתה בטעותה ולכן עליה להשיב הפרשים אלו בסך 662 ₪.

עסקינן בטעות כנה שאינה מזכה בפיצוי בגין הלנת שכר.

תחולת צו ההרחבה

התובעת טענה כי הנתבעת עוסקת בייבוא ושיווק נורות חסכוניות וכך גם עלה מהעדויות כי עיסוקה של הנתבעת הוא ייבוא נורות.

באתר האינטרנט של הנתבעת נכתב "עוסקת ביבוא ושיווק מאז שנת 2002, ומציעה לצרכן הישראלי את מיטב נורות החשמל החסכוניות, סדרות לד איכותיות וסרטי לד צבעוניים לעיצוב הבית והמשרד. כל הנורות עוברות בקרת איכות קפדנית ועומדות בתקנים הבינלאומיים המחמירים" וכך גם נראה בקטלוג מוצריה (ת/10 לתצהיר התובעת).

נשיא אישר בעדותו כי הנתבעת עוסקת ביבוא ובמכירת נורות ומכירת מוצרים בתחום התאורה :
ש: נכון שהציוד שאתם מביאים הוא נורות?
ת: נורות, גופי תאורה."
(עמ' 62 לפ' שורות 3-1 לעדות נשיא )

"העד, מר נשיא: עובד עם נורות.
ש: אה אוקי עובד עם נורות בבקשה יש לנו, צורכי חשמל שונים,
ת: צרכי חשמל לא,
ש: יש לך עוד דברים חוץ מנורות?
ת: לא לא.
ש: אין לך. אין בעיה. עכשיו, למי אתה מוכר? מי הלקוחות שלך?
ת: אני עובד עם חנויות חשמל,"
(עמ' 63 לפ' שורות 19-11 לעדות נשיא )

וכך גם עלה מעדותה של גב' נשיא:

"עו”ד מסדה: תאשרי לי בבקשה שהעסק עוסק בייבוא מחו"ל ומכירה סיטונאית בארץ.
העדה, גב’ נשיא: סליחה? מה השאלה?
ש: העסק עוסק ההכנסות של העסק מגיעות באופן שהעסק מייבא נורות מחו"ל ומוכר אותם באופן סיטונאי בארץ נכון?
ת: נכון.
ש: ואנחנו מדברים רק על נורות נכון?
ת: כל תחום התאורה.
ש: מה זה תחום התאורה?
ת: יש כל מיני סוגים של נורות.
ש: יש עוד משהו חוץ מנורות?
ת: יש, אני הגרפיקאית אז אני מכינה את כל הקטלוגים והכול אז אני יודעת שיש שם ציוד נלווה כמו קונקטור כל מיני דבירם כאלה."
(עמ' 72 לפ' שורות 19-30 לעדות גב' נשיא).

נורות הן ציוד חשמלי. ברשימת הענפים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי שהורחב בצו הרחבה מופיע– "חשמל – חומרים וציוד" (פריט 57).

על פי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2011, "מסחר סיטוני במוצרי חשמל וגז ביתיים" (סדר G – מסחר סיטוני וקמעוני, ענף ראשי 46, מסחר סיטוני בצורכי חשמל 4646 , בעמ' 260): " מסחר סיטוני במוצרים חשמליים לשימוש ביתי: מקררים, מכונות כביסה, מזגני אוויר, תנורי בישול ואפייה, מגהצים, מערבלים וכו'; נברשות ואביזרי תאורה; מערכות אזעקה ביתיות; מטהרי מים". (ההדגשה לא במקור – א.ג.כ.)

לפיכך יש להחיל על הנתבעת את צו ההרחבה בענף היבוא, היצוא, המסחר בסיטונות והשירותים.

הפרשי פנסיה:

על פי צו ההרחבה, היה על הנתבעת לבצע הפרשות פנסיוניות לתובעת בשיעור 5% הפרשות מעסיק ו-5% הפרשות עובד, שיעורים אשר עודכנו ל-6% הפרשות מעסיק ו-5.5 הפרשות עובד ( על פי ההסכם מסגרת שהורחב בצו ההרחבה).

משכך מחויבת הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,452 ₪ , אם כי בערכי ברוטו שכן לוּ הייתה הנתבעת מפרישה כספים אלו לתובעת, היו אלו מחויבים במס. התובעת הציגה תחשיב אשר לא נסתר.

פיצוי עקב הפרת החוק להגנת השכר:

עיון בתלושי השכר מעלה כי התובעת השתכרה על פי שעות עבודתה ופורטו בהם שעות עבודה וימי העבודה מידי חודש מחודש 9/2014. כמו כן, בתלושי השכר נערך חשבון עו"ש של ימי החופשה והמחלה כדין.

לפיכך דין רכיב תביעה זה להידחות.

הודעה לעובד:

לא הוצגה בפנינו הודעה לעובד. לא מצאנו מקום לפסוק מעבר לסכומים שנפסקו כאן גם פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו. על פי חוק הודעה לעובד, מעסיק שאינו מציג הודעה לעובד חל עליו סעיף 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב-2002 הקובע כי הנטל להוכיח מה היו תנאי העבודה של העובד עובר למעסיק:

"בתובענה של עובד נגד מעבידו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעביד לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971."

המשמעות בהעדר הודעה או הסכם היא העברת נטל הראייה למעסיק והפיצוי, אם יפסק, נתון לשיקול דעת בית הדין.

שכר בימי חופשה וחג

כאמור לעיל, לתובעת לא ניתנה הודעה על תנאי עבודה. התובעת הוכיחה כי ממוצע מסגרת שעות עבודתה היומית עלתה על 5.5 שעות (ראו חישובי התובעת בסעיף 68 לתצהירה ובסעיף 97 לכתב התביעה). טענת הנתבעת לפיה עבדה התובעת באיטיות לאו טענה היא. העובדה כי התובעת עבדה בממוצע יותר מ-5.5 שעות ביום (7 – 8 שעות ביום) היא הקובעת. לפיכך התובעת זכאית לה פרשי חג וחופשה על שכר גבוה יותר.

התובעת עבדה בפועל פחות מ - 186 שעות בחודש . עלות יום עבודה תחושב בתאם למספר שעות העבודה הממוצע ליום באותה השנה. הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי. הנתבעת תשלם לתובעת בסך של 7,223 ₪ בגין השלמת שכר עבור ימי חג וחופשה שנתית.

סוף דבר:

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
השלמת שכר עבור ימי חג וחופשה שנתית בסך 7,223 ₪;
פיצוי בגין הפרשי פנסיה בסך 4,452 ₪;
הפרשי שכר בסך 662 ₪;
2 ימי הודעה מוקדמת בסך 502 ₪.
הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.6.15 ועד התשלום בפועל.

משמרבית התביעה נדחית, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י"ט שבט תשע"ח ( ‏04 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

ק. אסף כהן