בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 7218-01-18

03 אוקטובר 2019

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר

התובע
רונן אלעזר
ע"י ב"כ: עו"ד ש. גבע
-
הנתבעת
מאיה נהול תברואה ושרותים 1995 בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד א. לזר

פסק דין

לפני תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות הנובעות מתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ונסיבות סיומה.

עיקר העובדות הצריכות לענין הן כדלקמן:
הנתבעת היא חברה שעיסוקה בפינוי אשפה, אשר מספקת את שירותיה לרשויות מקומיות ברחבי הארץ.
התובע, התקבל לעבודה בנתבעת בחודש מאי 2015 ועבד בשירותה כנהג משאית פינוי אשפה. התובע עבד במתכונת עבודה קבועה, שישה ימים בשבוע, בשעות הבוקר ושולמה לו משכורת חודשית .
ביום 3/10/17 (יום לפני ערב חג סוכות) התובע הודיע לממונה עליו כי הוא לא רוצה לעבוד יותר בנתבעת. בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין הרקע למשלוח ההודעה ונסיבותיה. ואולם אין חולק כי ביום 3/10/17 התובע שלח לממונה עליו הודעת ווצאפ אשר נוסחה כדלקמן:
"אריאל תוריד את מה שאני חייב לך תחמש אלף אני יבוא ביום ראשון למשרד תכין לי תלושים משכורת שלי של כל התקופה שעבדתי אצלך, אני לא רוצה לעבוד אצלכם אנחנו ניפגש בבית המשפט אתה יודע שזו עבירה פלילית לא לשלם פנסיה תודה."
בהמשך הדברים, התובע התייצב בקופת חולים, והוציא אישור מחל ה לימים 4/10/17 עד 6/10/17.
ביום 8/10/17 (יום ראשון בשבוע, במהלך חופשת חול המועד סוכות) התובע התייצב במשרדי הנתבעת ופגש את הממונה עליו אריאל. בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין הדברים שהוחלפו ביניהם.
כך או כך, לאחר הדברים הללו, ועל אף שחופשת המחלה הסתיימה, התובע לא התייצב עוד לעבודה בנתבעת.
בתלוש השכר לחודש ספטמבר נוכה סכום "הלוואה" בסך 5,000 ₪ ובתלוש אוקטובר נכלל תשלום בגן שלושה ימי עבודה, יום חג ודמי הבראה, ואולם מסכום השכר נוכו דמי הודעה מוקדמת וכן סכום "הלוואה" בסך 15,000 ₪ דהיינו בפועל לא שולם לתובע דבר.
התובע פנה להסתדרות העובדים על מנת למצות את זכויותיו מול הנתבעת, ו ביום 21/11/17 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה בסיוע נציגת הסתדרות העובדים .
לא ברור אילו בדיקות נעשו על ידי נציגת ההסתדרות עובר לחתימת ההסכם, ומכל מקום במסגרת ההסכם נקבע כי ישוחררו לזכות התובע הכספים הצבורים בקרן הפנסיה , וכי הנתבעת לא תתבע ממנו השבה של סכ ום בסך 15,000 ₪ שניתן לו בגין טיפולי שניים (בנסיבות עליהם נעמוד להלן), עוד הוסכם, כי יועברו לתובע העתקים מתלושי השכר האחרונים , וכן טופס 161 ומכתב שחרור.
בחלוף כחודש וחצי ממועד החתימה על הסכם הפשרה כאמור, התובע פנה לעו"ד על מנת למצות את זכויותיו כנגד הנתבעת . ב"כ התובע נענה על ידי הנתבעת כי נחתם הסכם פשרה בין הצדדים.

טענות התובע
התביעה דנן הוגשה ביום 3/1/18 ובמסגרתה טען התובע כי פוטר מעבודתו שלא כדין ואף מבלי שנערך לו הליך של שימוע, רק משום שהעז להעדר מעבודתו מחמת מחלה. לפיכך, לטענתו הוא זכאי לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת וכן לפיצוי בגין הפגמים בהליך הפיטורים. לטענת התובע הוא כלל לא הבין את תוכן הסכם הפשרה שנחתם בינו לבין הנתבעת שכן הוטעה על ידי נציגת ההסתדרות להאמין כי היא דואגת למיצוי זכויותיו.
לטענתו, לכל אורך תקופת העסקתו, הנתבעת פגעה בזכויותיו, לא מסרה לו טופס הודעה לעובד וכן לא מסרה לו תלושי שכר. לטענתו הוסכם בינו לבין הנתבעת על תשלום שכר בערכי נטו (בתחילת העבודה 8,500 ₪ ובסיומה 9,000 ש"ח) לטענתו הנתבעת, על דעת עצמה, כללה בשכר ו רכיבים שונים בלא הסכמתו . עוד טוען התובע, כי על אף שהייתה לו קרן פנסיה פעילה, לא הופרשו עבורו כספים ע"ח גמל ופ"פ אלא בחלוף 7 חודשים מתחילת עבודתו, ואף זאת בחסר, בגין חלק מרכיבי השכר בלבד.
בנוסף התובע טוען להפרשים בגין דמי הבראה, חופשה ומחלה, וכן פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, ובגין אי מסירת תלושי שכר.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו.

טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת כי התובע הודיע על התפטרותו, לאחר שהממונה עליו סירב לתת לו הלוואה נוספת, בהמשך להלוואה שכבר קיבל. לטענתה, התובע מעולם לא ביקש לחזור בו מהודעת ההתפטרות שמסר בהודעת ה- sms מיום 3/10/ 17.
עוד טוענת הנתבעת כי לתובע שולמו כל תנאי השכר להם היה זכאי, לרבות הפרשות לקרן פנסיה , וכי בסמוך לאחר סיום העסקתו, בסיוע נציגת הסתדרות העובדים, חתם על הסכם לסילוק סופי של טענותיו כלפי הנתבעת, במסגרתו הסכימה הנתבעת לשחרר עבורו כספים שהיו צבורים בקרן פנסיה .
מטעם הנתבעת העיד מר אריאל בוקריץ אשר היה הממונה על התובע בתקופת עבודתו.

הכרעה
נסיבות סיום ההעסקה
מהראיות שבפני עולה בבירור כי ביום 3/10/17 התובע הודיע לנתבעת באמצעות יישומון הודעות (ווצאפ) כי אין לו עניין להמשיך בעבודתו אצלה וזאת מטעמים הנוגעים לתנאי עבודתו (בהודעה צויין "שזו עבירה פלילית לא לשלם פנסיה"). התובע אף הודיע באותה הודעה כי בכוונתו להתייצב במשרדי הנתבעת ביום 8/10/17, וביקש כי יכינו לו תלושי שכר לתקופת עבודתו.
בהמשך למשלוח ההודעה התובע הוציא אישור מחלה לשלושה ימים ולא התייצב לעבודה (מהעדויות לא ברור מתי, אם בכלל המציא את אישור המחלה לנתבעת) .
אשר לטענתו של התובע כי פוטר משיקולים זרים בשל בקשתו לצאת לחופשת מחלה כדין, הרי שאין בידי לקבל טענות אלה.
מסקנתי זו מבוססת בראש ובראשונה על הודעת SMS ששלח התובע לנתבעת ביום 3/10/17. בהודעה זו אין כל זכר לטענה בדבר מחלה, אלא שעולה ממנה בבירור כי ביסוד הודעת התובע על כך שאין לו עניין להמשיך בעבודתו עומדים עניינים הקשורים לתנאי העבודה (בין אם הויכוח פרץ בשל חוסרים בהפרשות לפנסיה כפי שטוען התובע ובין אם בשל סירוב של הנתבעת לתת לתובע הלוואה נוספת – כטע נת הנתבעת). כך או כך, בהודעה אין מילה וחצי מילה על היותו של התובע חולה ועל סירובה של הנתבעת לאפשר לו להעדר מחמת מחלה.
אשר לטענה כי מדובר בדברים שנכתבו בעידנא דריתחא, ראשית יצויין כי הדעת נותנת כי אם היה ממש בטענה בדבר ויכוח שפרץ על רקע מחלה, הרי שגם בעידנא דריתחא היה עניין המחלה נזכר בהודעת הוואצאפ, ולא היא.
עוד יש להבהיר כי טענת התובע כי הודיע בזמן אמת כי הוא מבקש לחזור בו מהדברים שאמר ב"עידנא דריתחא" לא נתמכה בכל ראיה.
ראשית יש לציין כי על אף שהתקשורת בין הצדדים התבצעה בין היתר בהודעות בכתב, הרי שהתובע לא הציג הודעה כלשהי בה פנה בבקשה לשבצו לעבודה או בה הודיע כי ה וא חוזר בו מהודעתו מיום 3/10/17, או שבה הביע ענין בהמשך יחסי העבודה. מול המסקנה העולה במפורש מהודעת הוואצאפ, אין בפני בית הדין ראיה כלשהי, ממנה אפשר ללמוד כי הנתבעת היא שיזמה את סיום יחסי העבודה עם התובע.
אין חולק כי התובע התייצב במשרדי הנתבעת ביום 8/10/17. התובע טוען כי באותה הזדמנות חזר בו מהאמור בהודעת הוואצאפ וביקש לחזור לעבודה, ואולם אריאל טוען כי התובע התייצב במשרדים על מנת להתעמת איתו בעניין זכויותיו הכספיות בלבד, וכי לא חזר בו מהודעתו על רצונו לסיים את יחסי העבודה.
בנסיבות העניין, בשים לב לכך שכבר בהודעת הווצאפ מיום 3/10/17 התובע הודיע כי בדעתו להתייצב ביום 8/10/17 במשרד על מנת לקבל העתקים מתלושי השכר, ו בהעדר כל ראיה בלתי תלויה אחרת, אין בידי להעדיף את גרסת התובע בעניין, ואין בידי לקבוע כי מדובר בהתייצבות לעבודה או בחזרה מההודעה מיום 3/10/17.
עם זאת, מעיון בראיות עולה כי הודעתו של התובע לפיה הוא אינו מעוניין להמשיך בעבודת ו התקבלה אצל הנתבעת בלא תאריך. התובע לא הודיע כי הוא מתפטר לאלתר, ואף טרח להוציא אישור מחלה לתקופה הסמוכה להודעת ההתפטרות.
אשר ליתרת תקופת "ההודעה המוקדמת" להתפטרות משלא הוברר תוכן השיחה בין התובע לבין אריאל ביום 8/10/17 הרי שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובע סירב להעמיד עצמו לרשות המעביד בתקופת ההודעה המוקדמת ומאידך לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת ויתרה על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת.
לנוכח האמור לעיל התובע זכאי לשכר בגין שלושת ימי המחלה בלבד, ואילו הנתבעת לא הייתה רשאית לנכות משכר של התובע סכום כלשהו בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
אשר על כן התביעה של התובע לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים נדחית. כך גם טענת הנתבעת בדבר ניכוי הודעה מוקדמת.
מנגד, זכאי התובע לתשלום בגין 3 ימי ההודעה המוקדמת בהם נעדר מחמת מחלה כמפורט בתלוש השכר לחודש אוקטובר 2017 .

הודעה לעובד ותלושי שכר
לטענת התובע עובר לתחילת העסקתו הוסכם בינו לבין הנתבעת כי שכרו החודשי יהיה בערכי נטו ויעמוד על 8,500 ₪, ו כי במהלך עבודתו הועלה השכר החודשי לסך 9,000 ₪ נטו. לטענתו, על אף שמתכונת עבודתו ושכרו היו קבועים, הנתבעת חילקה את השכר באופן פיקטיבי לרכיבי "בונוס" ו"שעות נוספות גלובליות" וזאת על מנת להקטין את חבותה בהפרשות לפנסיה.
הנתבעת טוענת כי ניתנה לתובע "הודעה לעובד" וכי לאורך תקופת עבודתו נמסרו לו תלושי שכר מפורטים.
במסגרת הליכי הגילוי הנתבעת אף העבירה לעיון התובע טופס הנושא כותרת הודעה לעובד (צורף כנספח ד' לתצהיר התובע) .
בנסיבות העניין מאחר שאין חתימה של התובע על ה "הודע לעובד", אין ראיה לכך שהטופס אכן הוצג/נמסר לתובע עובר לתחילת עבודתו. זאת ועוד, עיון בטופס מעלה כי הוא נושא תאריך 1/5/11 כאשר אין חולק כי התובע החל לעבוד בנתבעת במאי 2015.
עוד עולה מהטופס כי צויין בו כי שכרו הכולל של התובע יעמוד על 7,000 ₪ נטו לחודש בעת שלטענת התובע מראשית עבודתו שולם לו שכר חודשי בסך 8,500 ₪ נטו .
הגם שיש להניח כי בידי הנתבעת מצויים העתקים מתלושי השכר של התובע לכל תקופת עבודתו, לא הוצגו מטעם הנתבעת אלא תלושים הנוגעים לשנת עבודתו האחרונה של התובע, ותלושים אלה מתיישבים אם טענתו לפיה שכרו עמד על 8500 ₪ נטו, ולאחר מכן 9000 ₪ "נטו". כך או כך, טענתו של התובע כי עם תחילת עבודתו שולם לו שכר בערכי נטו בסך 8500 ₪ לחודש לא נסתרה.
מכל מקום, עיון בטופס ההודעה לעובד איננו מבהיר בכל דרך מהם תנאי ההעסקה של התובע (פרט לקביעה כי שכרו יכלול תמורה בגין 60 שעות נוספות גלוב ליות). האמור בהודעה לעובד אף איננו מתיישב עם האופן בו נערכו תלושי השכר של התובע.
כך לדוגמא, עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי מדי חודש, בוצעה חלוקה של השכר למספר רכיבים כאשר לא ברור כלל מה הקשר בין האופן בו נערך התלוש לבין העבודה שבוצעה בפועל. בכל תלוש מופיע סכום אחר בגין "שכר יומי" (!) , בכל תלוש מצויין סכום אחר ע"ח "בונוס שוטף" (שכלל לא נזכר בהודעה לעובד) ולא ניכר כי שולם בגין ביצוע מטלה מיוחדת כזו או אחרת , והרושם הוא כי בעיקרו של דבר שולם לתובע שכר חודשי קבוע בסך כ 8500 ₪ ולאחר מכן בסך כ 9,000 ₪ נטו לחודש, באופן המתיישב עם טענת התובע בדבר הסכמה על תשלום שכר בערכי נטו , מבלי שניתן להסביר את החלוקה שבתלוש.
לנוכח האמור לדידי, ואף אם אניח לטובת הנתבעת כי נמסרו לתובע "תלושי שכר" ו"הודעה לעובד" הרי שמדובר במסמכים שערכם מוגבל ביותר, אין בהם כדי להגשים את תכלית החקיקה של חוק הודעה לעובד ושל חוק הגנת השכר שכן פרט לשכר נטו ששולם בתום החודש, כמפורט בשורה התחתונה שבתלוש, לא ניתן ללמוד מהם בכל דרך מהם תנאי העבודה של התובע ומהן זכויותיו.
אשר על כן, והגם שהשכר ששולם לתובע תאם את המוסכם (8500-9000 ₪ לחודש) מצאתי לפצות את התובע בפיצוי כולל על פי חוק הודעה לעובד ולפי חוק הגנת השכר בסך 5,000 ₪. אציין כי בעת קביעת סכום הפיצוי נתתי דעתי לכך שהתקלות בכל הנוגע להבהרת תנאי העבודה של התובע פעלו לחובת הנתבעת בעת שקבעתי את זכאות התובע להשלמת הפרשות לקרן הפנסיה (ר' לעיל).

ביטוח מנהלים/הפרשות פנסיוניות
בכתב התביעה התובע העלה מספר טענות ביחס להפרשות לקרן הפנסיה ה תובעת טען כי בסיס השכר שממנו בוצעו ההפרשות היה נמוך, ולא שיקף את שכרו המוסכם (ראה סעיף 46, וסעיף 55 לכתב התביעה) , וכן טען כי לא בוצעו עבורו הפרשות לפנסיה בחודשי העבודה הראשונים על אף שעמדה לרשותו קרן פנסיה פעילה מתקופת עבודתו הקודמת, בחברת אל על, וכן טען לאיחורים בביצוע ההפרשות. לנוכח האמור, לא ברורה כלל טענת הנתבעת לענ יין "הרחבת חזית".
לטענת התובע מאחר שהייתה לו קרן פנסיה עובר לתחילת עבודתו אצל הנתבעת, הוא היה זכאי בתקופת עבודתו להפרשות לפנסיה כנגזרת של מלא שכרו המוסכם (9,000 ש"ח) במכפלת כל חודשי ההעסקה (29 חודשים) . לפי תחשיבו בגין תקופת העסקתו היה זכאי להפרשות בסך 31,320 (ע"ח גמל + פ"פ). ואולם לטענתו נצברו לו בקופת הפנסיה הפרשות בסך 12,973 בלבד, ולפיכך הוא תובע את היתרה, בתוספת פיצויי הלנה .
הנתבעת (בכתב ההגנה ובסיכומים) לא חלקה על טענת התובע כי הייתה לו קרן פנסיה פעילה. עם זאת, לטענתה , כל ההפרשות לקרן הפנסיה בוצעו על ידה כדין וככל שחלו עיכובים בשיוך הכספים לפוליסה אזי יש לזקוף אותם לחובת קרן הפנסיה.
אשר לשיעור ההפרשות מהשכר, הנתבעת טוענת כי ביצעה את הניכוי על פי הדין, ובשים לב לכך שאין חובה לבצע הפרשות לקרן פנסיה בגין עבודה בשעות נוספות.
כידוע, צו הרחבה לפנסיה חובה במשק קובע את הכלל לפיו השכר המהווה בסיס לצורך חישוב ההפרשות לפנסיה הוא השכר של העובד כמשמעו בחוק פיצויי פיטורים ובתקנות פיצויי פיטורים.
פסיקת בתי הדין לעבודה קבעה זה מכבר כי ההכרעה בדבר "המשכורת הקובעת" של עובד לצורך חישוב פיצוי פיטורים תתקבל לאחר בדיקה מהותית של השכר ותוספות השכר ששולמו לעובד בתמורה לעבודתו, ולא על יסוד הכותרת או השם שניתן לכל רכיב שכר (ראה לדוגמא תב"ע (ארצי) מב/3-36 מקורות חברת מים בע"מ - זאב קריב , יד (1) 003 , ע"ע (ארצי) 384/03 יעקב פישהנדלר - קואופרטיב הנמל החדש בע"מ (פורסם בנבו, 04.01.2006).
בבוא בית הדין ליישם את המבחנים שנקבעו בפסיקה, התכלית שמשמשת נר לרגליו היא הרצון להתחקות אחר "השכר הרגיל" של התובע, דהיינו השכר ששולם לו עבור ביצוע עבודה רגילה במשרה רגילה (ללא שעות נוספות). לא פחות ולא יותר.
מקום שתוספת שכר משקפת תמורה עבור עבודה חריגה או תמורה עבור עבודה שבוצעה מעבר לשעות העבודה הרגילות, הרי שתוספת כאמור לא תהיה חלק מהשכר לחישוב פיצויי פיטורים וכתוצאה מכך אף לא חלק מה משכורת הרגילה לצורך הפרשות לפנסיה, ולהפך.
עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי השכר החודשי שלו פוצל באופן שחלקו כונה "שעות נוספות גלובליות" (בהיקף של כ- 60 שעות נוספות לחודש) וחלקו כונה "בונוס".
לעניין תוספת הבונוס כבר ציינתי כי תוספת זו כלל לא צויינה בטופס ההודעה לעובד ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לעניין האופן בו חושבה תוספת הבונוס ששולמה לתובע מדי חודש בחודשו בסכום משתנה כאשר לא ברור איזו עבודה מיוחדת נידרש התובע לבצע מדי חודש, כדי להצדיק תשלום בונוס חודשי בסך 1800-2500 ₪.
אשר לתשלום "שעות נוספות גלובליות" כבר הובהר בפסיקה כי מקום שהתמורה שולמה לעובד עבור ביצוע בפועל של שעות נוספות הרי שמדובר בתשלום עבור עבודה שמעבר למשרה מלאה, ולפיכך התשלום איננו חלק מהשכר הקובע לפיצוי פיטורים (ולהפרשות לפנסיה) ולהפך, כאשר שולמו לעובד שעות נספות גלובליות מבלי שנדרש בפועל לעבוד בשעות נוספות הרי שמ דובר ברכיב שהוא חלק מהשכר הרגיל (ראה : עע (ארצי) 129/05 ארגמן טורס בע"מ - נחום גידו).
טענתו של התובע (ר' סעיף 18 לכתב התביעה) , לפיה עבד במתכונת עבודה קבועה שישה ימים בשבוע, מדי יום משעה משעה 05:00 עד שעה 13:00 (8 שעות ביום) לא נסתרה , ואף לא הובאה כל ראיה לכך שביצע עבודה מעבר לשעות הללו. לנוכח האמור, התובע ביצע 5 שעות נוספות בשבוע דהינו כ - 22 שעות נוספות בחודש. לנוכח האמור לעיל, הסיווג של חלק ניכר מהשכר כ"שעות נוספות גלובליות" (אשר אינן מזכות בהפרשות לפנסיה) , לוקה לטעמי בחוסר אותנטיות, ואיננו משקף תמורה אמיתית עבור עבודה בשעות נוספות בהיקף המתקרב לזה שצויין בתלוש, וכל תכליתו להקטין את חבות המעביד תוך פגיעה בזכותו של העובד לקבל הפרשות לפנסיה בהתאם לשכרו הרגיל.
בהקשר זה אציין כי התחשיב של התובע ביחס להפרשות לפנסיה בוצע על פי שכר נטו בלבד, ומאידך לא הוצג תחשיב כלשהו מטעם הנתבעת ואף לא ברור מה היה שכרו השעתי / היומי של התובע. לנוכח האמור, והגם שנכון היה לבצע את התחשיב בהתאם לשכר ברוטו ובניכוי 22 שעות נוספות בחודש, הרי שבנסיבות שנוצרו, לאור המחדלים של הנתבעת בפירוט תנאי ההעסקה של התובע אינני רואה מנוס מאימוץ התחשיב מטעמו.
עם זאת, בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק פיצויי הלנה. בבחינת ידיעה שיפוטית היא כי פעמים רבות עיכובים בהפרשות לפנסיה מתרחשים בשל מעשים שאינם רובצים לחובת המעסיק (לרבות מחדלים סוכן הביטוח או של קרן הפנסיה. בנסיבות העניין משלא בואר פשר העיכוב, ובאשר בכל הנוגע לבסיס השכר מדובר במחלוקת כנה, לא מצאתי לחייב את המעסיק בתשלום פיצויי הלנה.
אשר על כן בגין חוסר בהפרשות לקרן הפנסיה תשלם הנתבעת לתובע 18,347 ₪.

שכר ספטמבר – אוקטובר והניכויים מהשכר
כפי שציינתי בפרק הנוגע לסיום יחסי העבודה, בגין חודשים ספטמבר ואוקטובר למעשה בפועל לא שולם לתובע שכר.
מתלוש השכר של חודש ספטמבר (שכלל חודש עבודה מלא) עולה כי נוכו 5,000 ₪ בגין הלוואה, וכן 4 ,194 ₪ בגין "ימי חופשה" (כך שהתלוש נותר במינוס) , משכר חודש אוקטובר (שכלל תשלומים בגין 3 ימי עבודה, יום חג ודמי הבראה) נוכה סכום בסך 15,000 ₪ בגין "הלוואה" ו כן סכום בסך 5,571 בגין אי מתן הודעה מוקדמת וכן נוכה סכום נוסף ע"ח חופשה בסך 1001 ש"ח (כך שגם תלוש זה נותר ביתרה שלילית) .
כפי שכבר פירטתי לעיל, לדידי בנסיבות העניין לא עמדה לנתבעת זכות לנכות משכרו של התובע כל סכום בגין "אי מתן הודעה מוקדמת".
אשר לסכומים האחרים שנוכו מהשכר, הרי שלדידי הנתבעת הי יתה רשאית לנכות סכום הלוואה שאיננו במחלוקת בסך 5000 ₪ (ראה הודעת הווצאפ מיום 3.10.17), וסכום זה בלבד.
אין חולק כי סכום בסך 15,000 ₪ ניתן לתובע לצורך מימון טיפולי שיניים להם נזקק על רקע תאונת עבודה שאירעה לו. מעדותו של התובע עולה כי הסכום ניתן בהמחאות לפקודת רופא השיניים.
הנתבעת לא הציגה כל ראיה לפיה הוסכם עם התובע כי סכום זה ניתן לו בהלוואה על מנת שישיבה, ומקל וחומר שלא הוכחו תנאי ההלוואה והמועדים להחזר ההלוואה/הפיכתה למענק.
בנסיבות העניין אין לשלול את טענת התובע לפיה אין מדובר בהלוואה אלא בתשלום שביצעה הנתבעת בנסיבות העניין מבלי שהתובע נדרש להשיבו.
התובע אמנם חתם על הסכם שבו ויתר על טענותיו בעניין זה אלא שכפי שיובהר להלן – לא מצאתי לתת כל תוקף לאמור בהסכם.
אשר לניכוי בגין חוב חופשה - הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה ממנו ניתן יהיה ללמוד באופן ברור כי לתובע עמד חוב בגין ניצול ימי חופשה ביתר.
אציין כי לעיתים בית הדין מסתפק במאזן החופשה המופיע בתלושי השכר, על מנת להסיק ממנו מסקנות בדבר ניצול ימי החופשה של העובד. דא עקא , ש לנוכח מסקנתי לפיה האמור בתלושים איננו משקף בדרך כלשהי את תנאי העבודה של התובע ואת זכויותיו פרט לציון הסכום ששולם לו בערכי נטו, אני מתקשה ליחס מהימנות לחשבון החופשה המופיע במאזן החופשה שבתלושים.
אשר על כן, לא שוכנעתי כי עמדה לנתבעת זכות לנכות משכרו של התובע סכומים בגין ניצול ימי חופשה ביתר.
לנוכח האמור הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין חודש ספטמבר ישולם לתובע שכר בערכי נטו בסך 4000 ₪ (9000 ₪ בניכוי הלוואה בסך 5000 ש"ח), ובגין חודש אוקטובר ישולמו לתובע הפרשי שכר כמפורט בתלוש השכר בסך 2032 ₪.
בשים לב לקיומה של מחלוקת כנה לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע ולמכלול זכויותיו וחובותיו לא מצאתי לפסוק פיצוי הלנת שכר.

תוקפו של הסכם הפשרה מיום 21/11/17
כידוע, בית הדין איננו נוטה לתת תוקף להסכמים שנחתמים בין עובד ומעביד שבמסגרתם מוותר העובד על זכויות קוגנטיות, ובפרט כאשר הרושם הוא שהעובד לא היה מודע לזכויותיו בעת החתימה או כי הופעל עליו לחץ לחתום על ההסכם.
בנסיבות העניין דנן לא שוכנעתי כי התובע היה מודע לזכויות עליהן הוא ויתר ב "הסכם הפשרה", במסגרתו לא קבל למעשה כל טובת הנאה , ועולה ספק של ממש ביחס לבדיקה שביצעה נציגת ההסתדרות לענ יין זכויותיו, באשר מעיון בהסכם הפשרה עולה כי נושא ההפרשות לקרן הפנסיה כלל לא נבדק כדבעי בטרם הוצע לתובע לחתום על "כתב ויתור" , וספק רב אם נבדקו עניינים אחרים כנדרש.
ודוק, ה"תועלת" היחידה שצמחה לתובע מהחתימה על הסכם הפשרה באה לידי ביטוי בשחרור כספים שנצברו בקרן הפנסיה, זאת כאשר התובע היה זכאי ממילא לשחרור הכספים הללו בלא כל תנאי, ויש פגם בכך שהנתבעת התנתה את שחרור הכספים שבקרן בחתימה על התובע על מעין "כתב ויתור" תוך ניצול ברור של מצוקתו הכלכלית.
לנוכח האמור, ובשים לב למשך הזמן הקצר שחלף ממועד החתימה על הסכם הפשרה ועד להגשת התביעה, לא מצאתי לתת כל משקל ל"הסכם הפשרה" שנחתם.

כללו של דבר
בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע בפשרה את הסכומים הבאים :
בגין שכר ספטמבר ואוקטובר 6,031 ₪.
בגין חסרים בהפרשות לפנסיה 18,347 ₪.
בגין פגמים בהודעה לעובד וליקויים בתלושי השכר 5,000 ₪.
משמרבית התביעה נדחתה אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' תשרי תש"פ, (03 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .