הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 71122-07-18

23 דצמבר 2018
לפני:
כב' הרשמת רעות שמר בגס

התובע:
Aburai Mohamed Muawy
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטיינוביץ'
-
הנתבעים:
1. כ.ת.ר מהנדסים לבניין ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ ח'ורי בולוס ואמיר סלאמה
2. אל-הר הנדסה ובנין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל בן דיין
3. חאלד חסן גבן
ע"י ב"כ: עו"ד סייאב נאסר או סירין אבו אחמד

החלטה
לפניי בקשה להפקדת ערובה שהגישה הנתבעת 2 (להלן – המבקשת) לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה המשפטיות.

טענות המבקשת
לטענת המבקשת, אשר נתמכה בתצהירו של מנכ"ל המבקשת מר אייל אוהב ציון, המבקשת מעולם לא העסיקה את המשיב ומעולם לא התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה.
המבקשת טוענת כי שימשה כקבלנית ראשית של כל הקבלנים שהועסקו בפרויקט בו הועסק המשיב עד לחודש ספטמבר 2016 וכי הנתבע 3 הוא זה שהעסיק את המשיב.
עוד טוענת המבקשת כי הנתבע 3 הוא קבלן פעיל ובר פירעון המוכן לשלם למשיב את הזכויות המגיעות לו, ככל שמגיעות לו זכויות כאמור, וזאת כעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמו . הנתבעת 1 אשר אף היא חברה פעילה וברת פירעון, מסרה כתב שיפוי והתחייבות לעניין תביעת המשיב.
לפיכך טוענת המבקשת כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה שיהא בה כדי להבטיח את זכויותיה לנוכח גרירתה להליך סרק.

טענות המשיב
המשיב הגיש תגובה אשר לא נתמכה בתצהיר, ואשר במסגרתה טוען הוא כי הוא מתנגד לבקשה לחיובו להפקדת ערובה, תוך שהוא מפנה לפסק הדין שניתן בע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' Saint Peter In Gallicantu (6.7.2003).
המשיב טוען כי הכלל הוא שערובה מוטלת רק במקרים חריגים שבהם נראה כי סיכויי ההצלחה בתביעה קלושים וכי בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה בערכאה ראשונה, אין שיקול זה יכול להביא לחיובו בהפקדת ערובה.
לטענת המשיב המבקשת היא מזמינת השירות בפועל, בחצרותיה ועבורה הועסק המשיב וכך נטען גם בכתב ההגנה. המשיב טוען כי המבקשת לא פיקחה על תשלום שכרו וזכויותיו ובהתאם להלכה הפסוקה יש לחייבה בתשלום שכרו וזכויותיו.
לחילופין טוען המשיב כי במידה ולא תתקבל גרסתו, הרי שמתקיים בעניינו של המשיב אחד החריגים שנקבעו לעניין הפקדת ערובה, שכן המבקשת תוכל להיפרע מהסכומים שייפסקו לזכותו מהמשיב 3 להליך.

המסגרת המשפטית
תקנה 116 א' (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ו – 1991 קובעת כדלקמן:
"היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט – 1969 יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בהתאם לתקנה זו, שעה שמדובר בעובד זר מאחת המדינות שאמנת האג אינה חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, אלא אם יעלה בידו להציג "ראשית ראיה" להוכחת תביעתו או בהתקיים אחד החריגים האחרים המפורטים בתקנה. "ראשית ראיה" הנדרשת לצורך פטירת התובע מערובה נלמדת מדברי ההסבר לתקנה (ק"ת התשע"ו 7697, 1714 (2.8.2016):

על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו.

מהאמור לעיל עולה כי על מנת שניתן יהיה לקבוע כי המשיב הציג ראשית ראיה, על בית הדין להשתכנע לא רק כי הציג מסמך בכתב המעיד על קיומם של יחסי עבודה עם המבקשות בתקופה הנטענת אלא גם שקיים יסוד לטענתו כי המבקשת לא שילמה את שכרו או קיפחה זכויותיו בדרך אחרת בתקופה הנטענת בכתב התביעה.

מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי המשיב לא הציג ראשית ראיה בכתב לתביעה כנגד המבקשת, ובנסיבות אלה יחול הכלל הקבוע בתקנה 116א' (ב) המורה על הפקדת ערובה, ועל כן דין הבקשה להתקבל.
להלן הטעמים להחלטתי:
המסמכים היחידים שאותם צירף התובע לכתב התביעה הם שישה תלושי שכר לחודשים 11/15, 7/16, 10/16, 1/17, 6/17, 12/17. תלושים אלו הונפקו לכאורה על ידי הנתבע 3, מר גבן חסן חאלד ומצוין בהם שמו, מספר תיק הניכויים ומספר זהותו של הנתבע 3.
מסמכים אלה אינם מהווים ראשית ראיה להוכחת עילת תביעה נגד המבקשת ואין בהם כדי להצביע על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים ואף לא על חוב שחבה המבקשת למשיב.
המשיב מבסס את תגובתו על פסיקה אשר איננה רלוונטית עוד, משעה שנכנסה לתוקפה תקנה 116א' אשר שינתה את המצב המשפטי שהיה קיים קודם לכן (ראו: בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' שרת המשפטים (17.9.2018).
המשיב לא צירף לתגובה מטעמו תצהיר או כל מסמך אחר שיהיה בו כדי לבסס ראשית ראייה כנגד המבקשת ולא הבהיר מדוע יש להטיל עליה אחריות כלשהי, בשים לב לכך שלא נטענה כל טענה כנגד כושר פירעונם של הנתבעים 1 ו-3. אף הנתבע 3 מודה במפורש בסעיף 31 לכתב ההגנה כי הוא היה מעסיקו של המשיב, הוא זה ששילם את שכרו והנפיק את תלושי שכר ואין למשיבים האחרים כל קשר או היכרות עם המשיב.
תימוכין נוסף לכך נמצא גם בכתב השיפוי שצורף לבקשת הנתבעת 1 לסילוק על הסף מיום 12.9.18 שממנו עולה כי הנתבע 3 מודה כי המשיב הועסק על ידו ומקבל על עצמו אחריות מלאה על כך.

סוף דבר
מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל שוכנעתי כי לא הונחה ראשית ראיה הנדרשת לפטור את המשיב מהפקדת ערובה.
לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות מצאתי לנכון להסתפק בהטלת ערובה בסכום של 1,500 ₪ בלבד שאותה יפקיד המשיב בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות המבקשת וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תימחק תביעתו נגד המבקשת ללא התראה נוספת.
הואיל והבקשה התקבלה יישא המשיב בהוצאות המבקשת בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
אבהיר כי כל הקביעות בהחלטתי הן קביעות לכאוריות בלבד הנשענות על המסמכים והראיות המצויים בתיק כעת ובטרם נשמעו העדויות.
התיק יובא לעיוני ביום 24.1.2019.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ט, (23 דצמבר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.