הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 70337-05-18

לפני:
כב' השופטת שרה מאירי

התובע:
מחמוד מחמוד אלחואמדה
ע"י ב"כ: עו"ד אבו חמאד רפיק

-
הנתבעת:
יצ-אר בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אלי נחום

החלטה

לפניי בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המבקשת") להורות לתובע (להלן: "המשיב") להפקיד ערובה בסך 10,000 ₪ להבטחת הוצאותיה, מכוח תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות ביה"ד").
טענות המבקשת
המשיב הינו תושב הרשות הפלסטינאית.
הסיכוי לקבלת התביעה הינ ו קלוש ביותר, נוכח קיומם של יחסי עובד-מעביד תקופה קצרה ביותר , בת כ-18 חודשים בלבד, במהלכם שולמו מלוא זכויותיו של המשיב באמצעות המת"ש שברשות מנהל האוכלוסין.
לתביעה לא צורפה ולוּ ראשית ראיה לקיום יחסי עובד-מעסיק בתקופה אחרת.
מקובל כי ביה"ד ישתמש בסמכות הקבועה בתקנה 116א לתקנות ביה"ד, כאשר המדובר במשיב שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט (בשטחי הרשות הפלסטינאית) ואין בידיו לה צביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על המבקשת לגבות הוצאותיה אם ייפסקו לטובתה.

טענות המשיב
בתקנות ביה"ד לעבודה, לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1983, הדנה בחיוב התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע.
בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של המשיב תושב השטחים אין בה לכשעצמה כדי לחייבו בהפקדת ערובה [ראה לעניין זה ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETET IN GALLICANTU (פורסם בנבו, 16.07.13).
תביעתו סבה על מימוש זכויותיו הסוציאליות הנובעות, לטענתו, מעבודתו וסיומה אצל המבקשת.
משהמבקשת אינה מכחישה קיומם של יחסי עובד- מעביד לחלק מהתקופה, טענה זו מצריכה בירור עובדתי משפטי ולא ניתן לקבוע בשלב זה כי המדובר בתביעה מופרכת. כך גם עולה מדיווחי השכר ראיה לכאורה לזכויותיו.

ולהכרעתי-
המסגרת הנורמטיבית לבקשה היא תקנה 116 א לתקנות ביה"ד לעבודה , שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות".
התקנה קובעת כהאי לישנא:
"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג...יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה." (ההדגשות הוספו).
סעיף 116א, הותיר בידי ביה"ד סמכות שבשיקול דעת להורות על עובד זר להפקיד ערובה. סמכות זו יש להפעיל מתוך מטרה לצמצם תביעות סרק המוגשות לביה"ד, תוך איזון עם זכות הגישה לערכאות [ראה לעניין זה בג"ץ 7016/16 עדאלה-נמרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (פורסם בנבו, 17.09.18) .
כעולה מדברי ההסבר לתקנות, על התובע להציג ראשית ראיה לעצם קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים ולכך שיש יסוד שהנתבעים לא קיימו חבות אחרת שלהם. כמו כן, המשיב יכול להמנע מהפקדת ערובה אם הציג ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת להפרע מרכושו או כספו מקום בו תדחה התביעה.
בענייננו, אין מחלוקת ל קיום יחסי העבודה בין הצדדים. כמו כן, אין מחלוקת כי המשיב הועסק כ- 18 חודשים ע"י המבקשת.
המשיב עותר בתביעתו לתשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת לעובד, תשלום שעות נוספות, דמי הבראה, השלמת פנסיה, דמי חגים, חופשה שנתית, שי חג, אש"ל, אי מתן הודעה על תנאי עבודה. עוד טען המשיב בתביעתו כי על הצדדים חל צו הרחבה בענף הבניין.
מעיון בכתבי הטענות עולה כי חלוקים הצדדים על תחולת צו ההרחבה בענף הבניה וכל הזכויות הנובעות עקב תחולתו , מחד ומאידך, אין למצוא בראיות שהוצגו בסיס לרכיבים השונים שנתבעו (כולל תביעה לשעות נוספות שעולה לכאורה כי שולמו לתובע, כמו גם דמי הבראה). הגם שטוען התובע בתשובתו כי בידיו "ראיות חותכות המפריכות" כל טענות המבקשת , לא הוצגו בפנינו ראיות לכך כי המבקשת לא שילמה את שכר המשיב.
לאור האמור, עלינו לבחון ראיות שהן בבחינת ראשית ראייה להוכחת התביעה.
עוד אוסיף כי המשיב אינו תושב ישראל (ואינו אזרח מדינה שאמנת האג חלה עליה) ואף לא צויינה כתובתו בתביעתו (עם זאת, כתובתו אף לא צויינה בתלושי השכר בעת עבודתו בנתבעת).
בקד"מ, השיב התובע לשאלת ביה"ד, כי ישן "כל הלילות בישרש", מושב ליד רמלה. כמו כן עבד בעזה מאפריל 2016 עד ספטמבר 2016, והיה ישן אצל המעסיק (עמ' 2 שורות 12 – 15) .
משלא הוכח כי המבקשת תוכל להפרע מהמשיב, ככל שתביעתו תד חה ומשאין למשיב כתובת ידועה/קבועה שניתן לאתר ו, לא מצאתי טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור אותו מהפקדת ערובה ואין בפנינו ראיות לכאורה להוכחת עילותיו .
לאחר שנתתי דעתי לזכות המשיב לגישה לערכאות, כזכות יסוד ומנגד, לזכותה של המבקשת שלא למצוא עצמה בפני שוקת שבורה בסופו של ההליך, כמו גם לסכום התביעה ולשיעור ההוצאות המקובל – מצאתי לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בסכום כולל של 1, 500 ₪.
הסכום יופקד תוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידי המשיב.
ככל שלא תופקד הערובה במועד שנקבע – תמחק התביעה.
בנסיבות – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א שבט תשע"ט, (17 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.