הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 69896-10-18

28 יולי 2019
לפני:
כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

התובע:
אייל שולמן ת.ז XXXXXX113
ע"י ב"כ עו"ד ברוך פליקר

-
הנתבעים:
1. יו-נט, פיננסים והשקעות בע"מ ח.פ 512856188
2. הפועל יונט חולון החדשה (2013) בע"מ ח.פ 514923051
שתיהן ע"י ב"כ עו"ד יעקב שדה
3. כוכב עולה- עמותה לספורט ונופש
ע"י ב"כ עו"ד אמיר אלטשולר

החלטה
בפני בקשות הנתבעות לעיכוב ההליך ולהעברת הסכסוך לבוררות בהתאם לסע' 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן- חוק הבוררות).
רקע עובדתי
התובע עותר לחיוב הנתבעות לשלם לו פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין ביטול הסכם, פיצויי פיטורין ו דמי הודעה מוקדמת, בסך 23,421 ₪ כל אחד ודמי הבראה בסך 1,890 ₪.
בין התובע לבין הנתבעת 2 נחתם ביום 21.6.15 הסכם העסקה לפיו הנתבע ישחק 3 עונות, החל מ-2015 ועד 2018 (נספח א' לכתב התביעה. לעיל ולהלן- ההסכם) בקבוצת הפועל יונט חולון ( להלן – הקבוצה).
חרף ההסכם, סיים התובע את העסקתו בקבוצה כבר בתום עונת המשחקים הראשונה.
התובע והנתבעות 1-2 ניהלו דין ודברים ביחס לסיום יחסיהם בטרם תום תקופת ההסכם והסכימו, בהסכם מיום 1.8.16, על סיום היחסים כנגד תשלום פיצוי מוסכם לתובע בסך 50,000 ₪ (להלן – הסכם הביטול). ביום 10.8.16 הודיעו הנתבעות 1-2 לתובע על ביטול הסכם הביטול, לטענתן מן הטעם שהוא נחתם על סמך מצגים כוזבים שהציג בפניהן התובע.
מכל מקום, יחסי הצדדים לא נמשכו ובעונת המשחקים 2016/2017 ואילך שיחק התובע בקבוצה אחרת.
להשלמת התמונה יצוין ביום 31.10.2016 , לאחר ביטול הסכם הביטול עם ועל ידי הנתבעות 1-2, חתם התובע על " כתב קבלה", שחרור וסילוק" כלפי הנתבעת 3.
טענות הצדדים
לטענת הנתבעות 1-2, סע' 23 סיפא להסכם קובע כי ההסכם כפוף למוסדות השיפוט של איגוד הכדורסל. סעיף זה נשען על סע' 10-11 לחוק הספורט, התשמ"ח ( להלן- חוק הספורט), אשר מכוחם הותקן תקנון המוסד לבוררות של איגוד הכדורסל ( להלן- התקנון).
מהוראות אלו עולה כי קיימת חובה סטטוטורית לקיום הליכי בוררות בסכסוכים בין שחקן לבין קבוצה , כך שבית הדין יעכב הליכים אלו כל אימת שתוגש אליו תביעה שיחסי הצדדים לה כפופים לחוק הספורט ולתקנון ויפנה אותם למוסד הבוררות שליד איגוד הכדורסל.
מהות הסכסוך דנא הינה בנושאים חוזיים שבין קבוצה לשחקן, נושאים שבסמכות המוסד לבוררות. התובע עצמו ציין בכתב התביעה כי ידוע לו שהיה עליו להגיש את תביעתו למוסד לבוררות של איגוד הכדורסל, דבר המהווה הודאת בעל דין. התובע טען כי לא עשה כן משום שתקופת ההתיישנות על פי התקנון הינה 24 חודשים, ולכן תביעתו התיישנה. התובע מבקש לנצל בחוסר תום לב את סמכות בית הדין, במטרה פסולה לעקוף את תקופת ההתיישנות.
במכתב מקדים ששלח התובע לנתבעות 1-2 דרש רק את הפיצוי בהתאם להסכם הביטול ולא את יתר הסעדים המבוקשים בתביעתו, ללמד כי סעדים אלו הועלו על מנת לקנות את סמכות בית הדין ולהתחמק מהמוסד לבוררות, כפי שמחייבת המערכת ההסכמית בין הצדדים.
הנתבעת 3 הצטרפה בכתב הגנתה ובבקשה נפרדת שהגישה לטענות הנתבעות 1-2 ביחס לעיכוב ההליכים והעברת התביעה לדיון במוסד לבוררות. בנוסף העלתה הנתבעת 3 טענה להעדר יריבות ומחיקה על הסף בהעדר עילה ואולם בקשה זו תידון בקדם המשפט ולא במסגרת החלטה זו.
מנגד טוען התובע כי על פי התקנון המוסד לבוררות אמור לדון רק בסכסוכים חוזיים והוא אינו מוסמך לדון ולהעניק את הסעדים המבוקשים בהליך דנן, מתחום משפט העבודה.
קבלת הבקשה תפגע מהותית בזכויותיו ובטענותיו של התובע.
בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעסיק, אשר מכוחם נגזרות זכויותיו של התובע שהסמכות לדון בהם נתונה לבית הדין. פיצוי בגין ביטול ההסכם הינו סעד נלווה ונגרר לזכויותיו של התובע, אשר יש בסמכות בית הדין לדון בו, וזאת מכוח סע' 76 לחוק בתי המשפט, התשמד-1984.
התובע פנה אל הנתבעות והציע להם לוותר על טענת ההתיישנות תמורת העברת תביעת המשיב למוסד לבוררות, אולם הנתבעות דחו הצעה זו.
דיון והכרעה
סע' 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן- חוק בית הדין) קובע כי לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעות בין עובד למעסיקו. סע' 28 מחריג סמכות זו וקובע לעניין בוררות:
"שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור"
סע' 10 לחוק הספורט קובע הקמתם של מוסדות שיפוט פנימיים והתקנת תקנונים שיסדירו אותם. ס' 11(א) לחוק הספורט קובע כי "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף".
סע' 2 לתקנון קובע את נושאי הבוררות, בין היתר כל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה לשחקן ( סע' 2ב), וכן כל סכסוך בין שחקן ו/או בין קבוצה לאיגוד, בכל הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה לשחקן ( סע' 2ד). בסע' 3 לתקנון נקבע כי כל סכסוך כאמור סע' 2 יובא אך ורק במסגרת הבוררות.
בסע' 5(א) לחוק הבוררות נקבע, שכאשר הוגשה תובענה לבית הדין בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובעל דין שהוא צד להסכם ביקש לעכב את ההליכים בתובענה, על בית המשפט לעכבה. יחד עם זאת, ס' 5(ג) מסייג וקובע כי בית המשפט רשאי שלא לעכב הליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות. כן קובע ס' 3 לחוק הבוררות קובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים".
בית הדין הארצי נתן דעתו למתח שבין סמכותו הייחודית של בין הדין לעבודה לבין זו המוקנית למוסדות הבוררות בספורט, ביחס לזכויות קוגנטיות, שאינן ניתנות להתנייה, וכך נקבע בע"ע ( ארצי) 791/05 דורון כץ נ' רועי ספיר (4.5.2006, להלן- עניין כץ), פסקה 11:
"אין חולק על תוקפן המחייב של הוראות החוק והתקנונים שהותקנו מכוחו, אלא שהוראות אלה אינן יכולות לעמוד אל מול זכויות הנתונות לעובד במשפט העבודה המגן כלפי מעסיקו. לא מתקבל על הדעת שזכויות קוגנטיות עליהן לא ניתן להתגבר בהסכמה ואשר לגביהן מסורה סמכות שיפוט ייחודית לבתי הדין לעבודה יתבררו במסגרת של " מוסד לבוררות" פנימי של איגוד ספורט זה או אחר...
בחינת תכליתם של דיני העבודה וחקיקת המגן אל מול תכלית חוק הספורט, מוליכים בבירור למסקנה שהמקום הראוי לדון בזכויות עובדים מתחום המשפט המגן הוא בית הדין לעבודה ולא מוסדות השיפוט של אגודות הספורט. מסקנה זו אין בה כדי לגרוע מתפקידם החשוב של מוסדות השיפוט הפנימיים של אגודות הספורט הממשיכים להיות בעלי סמכות בתחומי פעילות רבים שמעבר למשפט העבודה המגן. לא יכול להיות ספק אפוא שב"התמודדות" בין סמכות השיפוט של בתי הדין לעבודה לבין סמכות השיפוט של מוסדות השיפוט הפנימיים של אגודי השיפוט, ידו של בית הדין לעבודה על העליונה בכל הקשור לבירור תביעות שמקורם במשפט העבודה המגן. זהו לא רק הדין המצוי על פי בחינת תכלית החקיקה וההלכה הפסוקה, אלא זה גם הדין הרצוי."
בבג"ץ 2852/16 מעונות ילדים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (11.5.2016) חזרו על ההלכה הנהוגה באשר לאי העברתו של סכסוך הנוגע לזכויות קוגנטיות של עובדים להליכי בוררות ( ההדגשות אינן במקור- מ.נ.ד):
"הלכה היא, כי סכסוך הנוגע לזכויות עובד על-פי חוקי המגן אינו יכול להימסר להכרעת בורר. סעיף 3 לחוק הבוררות קובע, כי ' אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים'. זכויות המגן זכו להגנה קוגנטית מאת המחוקק על יסוד מדיניות סוציאליות המכוונת להגן על העובד, וברי כי אין להסכים עליהן ולשנותן, שאם לא כן – לא יוגן העובד מפני לחץ וניצול, וההגנה עליו תסוכל. בהתאם לכך נפסק, כי אין למסור להכרעת בורר מחלוקות הנוגעות לזכויות קוגנטיות של עובד, ואף לא לתנאים המוקדמים לזכאות להם (בג"ץ 289/79 דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה (29.5.80); רע"א 9542/06 ליכטנשטיין נ' איי.אי.ג'י החזקות במשכנתאות (14.1.10); בג"ץ 8229/09 אלבז נ' בית הדין הארצי לעבודה (6.12.09); רע"א 4710/00 גושן נ' סמינריון גבעת חביבה (15.1.01); רע"א 285/15 גורן נ' תהל מהנדסים (26.7.15)".
כך לדוגמא, לגבי פיצויי פיטורים נקבע כי -
"אי אפשר להתנות על פיצויי פיטורים סטטוטוריים להבדיל מפיצויים המגיעים לפי הסכם... ופועל הכלל שבדיני בוררות, שאין הצדדים יכולים להסמיך בורר לעשות את מה שהם עצמם אינם יכולים לעשות"
(דבע ( ארצי) לח/ 3-87 יאיר שבס נ' בנק הפועלים פ"ד י (1) 62).
מן הכלל אל הפרט
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה וכן בכתבי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. להלן יפורטו נימוקיי.
למעשה אין חולק כי בין הצדדים תניה הסכמית המחייבת להפנות סכסוכים בקשר עם ההסכם לבוררות איגוד הכדורסל. כך, בסע' 23-24 לכתב התביעה הודה התובע כי "כבחירה ראשונה" הוא היה אמור להגיש את תביעתו למוסד לבוררות של איגוד הכדורסל ואולם משהתברר לו כי על פי תקנון המוסד לבוררות מתיישנת תביעה כנ"ל בתוך שנתיים מיצירת העילה, הוגשה התביעה לבית הדין.
כאמור לעיל, תניה זו אינה חלה כאשר המחלוקת בינה בשאלת זכויות קוגנטיות או ביחס לתנאים המקדימים לזכאות להם.
תביעת התובע הוגשה בגין ארבעה סעדים: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצוי מכוח הסכם הביטול. שלושת הרכיבים הראשונים הינם רכיבים קוגנטיים, אשר אינם ניתנים לבירור בבוררות, כפי האמור בפסיקה לעיל. מנגד, תביעת התובע לפיצוי מכוח הסכם הביטול, אינה לזכות קוגנטית, אלא לזכות הסכמית גרידא, אשר ההכרעה בה נתונה למוסד לבוררות של איגוד הכדורסל.
מכאן, שבתביעתו של התובע לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה יש לדון בבית הדין לעבודה, חרף תניית הבוררות המוסכמת ואילו בתביעתו לפיצוי על פי הסכם הביטול יש לדון במוסד לבוררות.
אמנם ייתכנו מקרים בהם בשים לב לכלל הנסיבות תידון כלל תביעתו של התובע בבית הדין, חרף האבחנה האמורה לעיל ואולם אינני סבורה כי זהו אחד המקרים האמורים . כפי שעולה מכתבי הטענות, הסכם הביטול הינו הסכם העומד בפני עצמו ואינו קשור לתביעה לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת. השאלה האם הסכם הביטול עומד בתוקפו, שמא ביטולו נעשה כדין ועל כן ההסכם אינו מחייב, תוכרע – כעולה מטענות הצדדים בכתבי טענותיהם - על פי מערכת נסיבתית שונה, הבוחנת את שאלת המצגים שהוצגו ביחס להשתכרותו של התובע בקבוצה בה עבר לשחק, את זהות הקבוצה אליה עבר ואת השתכרותו שם בפועל. אין מתאם בין שאלות אלו לבין השאלה האם הפסקת יחסי הצדדים הייתה ביוזמת העובד או המעסיק, כנדרש לצורך הכרעה בתביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
משכך, ראוי כי תביעת התובע תפוצל, כך שהתביעה לזכויות קוגנטיות: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה, תידון במסגרת תביעה זו ואילו התביעה לפיצוי על פי הסכם הביטול תוכרע בבוררות.
אשר לטענות הצדדים ביחס לסוגיית ההתיישנות, לא מצאתי כי יש בה כדי להוריד או להעלות לצורך הכרעה בבקשה שבפני. ככל שהדבר נוגע לזכות שיש להכריע בה במסגרת בוררות מוסכמת, הרי שעצם העובדה כי עשוי לקום בפני התובע מחסום ההתיישנות, היא כשלעצמה אינה מצדיקה סטייה מהסכמות הצדדים בדבר בוררות. לא למותר להפנות בהקשר זה לסע' 19 לחוק ההתיישנות הקובע כי צדדים רשאים להסכים בכתב על תקופת התיישנות קצרה מהקבוע בחוק (לתביעות שאינן במקרקעין), כך שבין אם מדובר בזכויות קוגנטיות ובין אם לאו, אין פסול בהוראה הסכ מית הקובעת תקופת התיישנות קצרה מזו הקבועה בחוק.
סוף דבר
לאור האמור לעיל – התביעה לפיצוי בהתאם להסכם הביטול לא תידון בהליך דנן והתובע רשאי לפעול לשם בירורה במוסד לבוררות איגוד הכדורסל, על פי כל דין.
במסגרת התיק דנן תוכרע התביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה.
טענות הנתבעת 3 בבקשתה לסילוק על הסף תיבחנה בנפרד. יחד עם זאת מוצע, שככל שהתובע מסכים לסילוק התביעה כנגד הנתבעת 3 (טרם נמסרה תגובתו לבקשה), יבוא בדברים עם בא כוחה על מנת למקד את גדר התביעה ולחסוך בהוצאות.
בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ט, (28 יולי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.