הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 668-10-16

20 אוגוסט 2019

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר חיים בצלאל
נציג ציבור (מעסיקים) מר בועז קמר

התובע
אחמד קדומי
ע"י ב"כ: עו"ד מ. סואלחה
-
הנתבעת
וליד חסן תשתיות עפר ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד א. אגבריה ועו"ד ל. מסעוד

פסק דין

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ונסיבות סיומה

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
חברת וליד חסן תשתיות עפר ופיתוח בע"מ [להלן:"הנתבעת"] היא חברה ישראלית הפעילה באזור איו"ש בתחום ביצוע עבודות פיתוח. הנתבעת מספקת את שירותיה בין היתר למועצה האזורית שומרון (בתוך ישובים ישראלים ומחוץ להם .
יצוין, כי הנתבעת היא חברה משפחתית , אשר מנוהלת על ידי בניו של וליד חסן , וכי בהתאם לעיסוקה העיקרי חלות עליה הוראות צו הרחבה בענף הבניה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים.
התובע, תושב כפר ג'יוס (קלקיליה) עבד בנתבעת בתפקיד מפעיל צמ"ה.
בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה, לתובע לאו הונפקו תלושי שכר, ושכרו שולם במזומן. על רקע האמור, בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין תקופת העבודה של התובע, היקף העבודה ותנאי העבודה.
יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בחודש ספטמבר 2015 בנסיבות הנתונות במחלוקת בין הצדדים.
התביעה דנן הוגשה ביום 5/10/16. לטענת התובע, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשל נסיבות סיום העסקתו. עוד טוען התובע כי בתקופת עבודתו בנתבעת אשר נמשכה 5.5 שנים, הוא קיבל שכר יומי בלבד ולפיכך הוא תובע זכויות סוציאליות בגין תקופת ההעסקה.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
הנתבעת מכחישה את כל טענות התובע לעניין תקופת העסקתו והיקפה, לטענתה היא העסיקה את אחיו של התובע באופן קבוע ומתמשך, ורק כאשר חסרו לה עובדים הצטרף התובע לעבודה, וזאת על בסיס נקודתי ספורדי בלבד. לטענת הנתבעת, בספטמבר 2015 התובע היה מעורב בתאונת דרכים שאיננה קשורה לעבודתו, שלאחריה הוא התפטר מעבודתו ועבר לעבוד עם אחיו שאדי.
מטעם הנתבעת העידו האחים עבד וחוסאם חסן, שניהם בעלי תפקיד ים בנתבעת.

הכרעה
תקופת ההעסקה ומתכונתה
כפי שכבר ציינו, התובע חדל להתייצב לעבודה בחודש ספטמבר 2015 (בנסיבות אליהן נידרש בהמשך הדברים) . המחלוקת בין הצדדים נוגעת איפה למועד תחילת ההעסקה ולהיקפה.
התובע טוען כי החל לעבוד בשנת 2010 והועסק על ידי הנתבעת למשך 5.5 שנים במשרה מלאה ואף למעלה מכך, ואילו הנתבעת טוענת כי התובע הועסק באופן ספורדי החל משנת 2012-2013 וכי מאחר שהייתה מניעה להעסיק אותו בתוך ישובים ישראלים הוא הועסק באופן חלקי ביותר ועל בסיס יומי.
יש לציין כי הוצג בפני אישור העסקה אחד שניתן לנתבעת על מנת שתוכל להעסיק את התובע בשטחי איו"ש לתקופה שמינואר 14 עד יולי 14. דא עקא שאין חולק כי התובע המשיך להיות מועסק על ידי הנתבעת גם לאחר פקיעת ההיתר, במשך למעלה משנה , ונדמה כי יש בכך כדי ללמד כי הנתבעת לא ראתה מניעה להעסיקו גם לפני מתן ההיתר. אזכיר כי אין חולק כי חלק מעבודת הנתבעת מבוצעת מחוץ לתחומי הישובים הישראלים באיו"ש, בשטחים שבהם העסקת עובדים פלסטינאים איננה מצריכה היתר (ראה עדות התובע ביחס לעבודה בהרחבות של ישובים קיימים בעמ' 7 שורות 15-17) , בנוסף לכך, אין לדעת מה מידת הבדיקה שביצעו אנשי הביטחון ביחס לעובדי הנתבעת בכל אחד מהישובים בהם עבדה ה נתבעת.
התובע מבקש לתמוך את גרסתו לעניין תקופת ההעסקה על תמליל של שיחת טלפון שקיים עם עבד זמן מה לאחר סיום העסקתו. במהלך אותה שיחה אמר התובע כי עבד ארבע וחצי שנים ואילו עבד לא הכחיש את הדברים. בשיחה נאמר כך:
התובע : אמרתי להם אם הם כועסים על שאדי בגלל שהוא הגיש תביעה, אני עבדתי אצל ארבע וחצי שנים, חמש..
עבד: נו ...
אנו סבורים כי אין מקום ליחס משקל רב לכך ש עבד לא הכחיש על אתר את טענת התובע כי עבד בנתבעת ארבע וחצי שנים.
ראשית נזכיר כי גרסת התובע בשיחה הטלפונית (ארבע וחצי שנים) איננה מתיישבת עם הגרסה של התובע בכתב התביעה לפיה עבד 5.5 שנים.
שנית נזכיר, כי עבד ריצה עונש מאסר ארוך החל משנת 1995 ועד לשחרורו ביום 19/12/16, הגם שאין חולק כי בתקופת מאסרו היה מעורב בניהול העסק המשפחתי, הדעת נותנת כי לא יכול היה לשלוף בכל רגע נתון פיסות מידע אודות תקופת ההעסקה של כל אחד מהעובדים הרבים של הנתבעת, מה גם שנושא תקופת ההעסקה לא עמד במרכז השיחה הנ"ל אלא הועלה על ידי התובע בדרך אגב, מבלי שעבד התבקש להתייחס לאמירה הנוגעת למשך ההעסקה באופן ישיר.
שלישית, לתצהיר התובע צורף צילום של מעטפות שנמסרו לו לטענתו על ידי הנתבעת ובהם שכרו החודשי. המעטפות נושאות לוגו של הנתבעת ועליהם מופיע בכתב יד הכיתוב "אחמד ג'יוס" (נזכיר כי התובע מתגורר בכפר ג'יוס) . דא עקא שהתובע הציג 36 מעטפות ולא יותר.
זאת ועוד, מעדותו של התובע עלה כי ניהל מחברות ובהן רשם את ימי עבודתו לצורך חישוב שכרו ( עמ' 8 שורות 14-21), אלא שמחברות אלה לא הוצגו ועניין זה פועל לחובתו של התובע ומפחית ממשקל גרסתו בדבר תקופת עבודתו .
מנגד, יש להזכיר כי עבד אישר בעדותו כי התובע החל לעבוד בשירות הנתבעת בשנת 2012 או 2013 ראה (ראה עמ' 13 שורות 5-9 לפרוטוקול) הגם שטען כי עשה כן ב אופן ספורדי ובמשרה חלקית של העדר היתר .
בשקלול כל הראיות והעדויות שהובאו לפנינו, כאשר עדותו של עבד מתיישבת עם המעטפות שהציג התובע, אנו קובעים כי עלה בידי התובע להוכיח כי עבד אצל הנתבעת למשך תקופה בת 36 חודשים .
אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה באותם 36 חודשים התובע הועסק במשרה חלקית על בסיס ספורדי. ראשית נציין כי הנטל לנהל פנקס נוכחות מוטל על הנתבעת ומשלא ניהלה רישום של העבודה הרי שעניין זה פועל לחובתה. המעטפות שהציג התובע מציגות סכומי שכר בסכומים משמעותיים, ברוב המעטפות מצויין סכום בסך למעלה מ- 6,000 ₪ (כולל הוצאות נסיעה כפי שנפרט להלן) . לנוכח האמור לעיל מקובלת עלינו טענת התובע לפיה עבד על בסיס יומי (תחילה השתכר 250 ₪ ליום ובהמשך 280 ₪ ליום) וכי שכרו הקובע עמד על סך 6,160 ₪ לחודש.

נסיבות סיום העסקתו של התובע
בטרם נדרש לפרשת סיום העסקתו של התובע, נציין כי במשך תקופה מסוימת, במקביל להעסקתו של התובע, העסיקה הנתבעת גם את אחיו שאדי. העסקתו של שאדי הסתיימה למעלה משנה לפני שהסתיימה העסקתו של התובע ושאדי אף הגיש תביעה לבית הדין בגין תקופת העסקתו, וניהל את תביעתו בעת שהתובע המשיך לעבוד בשירות הנתבעת (לא הוגשו לתיק דנן מסמכים הנוגעים לתביעת האח, ואולם ממספר התיק, סע"ש 20342-07-14, ניתן ללמוד כי התביעה של האח הוגשה למעלה משנה לפני סיום העסקתו של התובע.
על רקע האמור טוען התובע כי הוא פוטר מעבודתו בשל התביעה שהגיש אחיו ולאחר שביום 15/9/15 בדרכו לעבודה הוא עבר תאונת דרכים אשר גרמה לאשפוזו בבית חולים ולהיותו בתקופת אי כושר. לטענתו הוא פנה לנתבעת על מנת לקבל טופס בל/ 2 50 (הודעה על פגיעה בעבודה) ואולם הנתבעת התנתה את החתימה על הטופס בכך שאחיו יבטל את התביעה נגדה. לטענתו בהמשך הדברים, לאחר שאחיו סירב לבטל את התביעה הנתבעת פיטרה אותו.
הנתבעת מכחישה את טענותיו של התובע מכל וכל. לטענתה היא המשיכה להעסיק את התובע לאחר שאחיו הגיש נגדה תביעה ולא ראתה בכך כל קושי. לטענתה, בחודש ספטמבר 2015 התובע החליט לעבור לעבוד עם אחיו, ולפיכך התפטר מעבודתו.
לדידנו בנסיבות העניין לא עלה בידי התובע להוכיח כי פוטר מעבודתו. ראשית נציין, כי התביעה דנן הוגשה זמן רב לאחר סיום יחסי העבודה, כאשר אין חולק כי לאחר סיום העסקתו אצל הנתבעת, בחודש ספטמבר 2015 או בסמוך לאחר מכן, התובע עבר לעבוד עם אחיו (ראה עדות התובע בעמ' 10 שורות 16-19 ) ולא מן הנמנע כי עשה כן מרצונו החופשי.
עוד יובהר, כי נושא תאונת הדרכים שהתובע טוען כי היה מעורב בה בדרך לעבודתו לא הוברר כלל, משלא הובאו כל עדויות או מסמכים באשר למהות הפגיעה ונסיבותיה.
התובע לא צירף מסמכים רפואיים או תעודות מחלה על מנת לתמוך את טענתו בדבר הפגיעה, ובדבר משך התקופה בה היה מנוע מלשוב לעבודתו אצל הנתבעת , וממילא אף לא ברור מתי התקיימה שיחת הטלפון שבה ביקש לשוב לעבודתו, והאם התקיימה לאחר תקופה שבה עבד עם אחיו .
לנוכח האמור לעיל אנו דוחים את טענות התובע לפיה פוטר מעבודתו, וקובעים כי התובע זכאי אך לסכומים שהיה על הנתבעת להפריש לזכות התובע לקרן פנסיה ולהם בלבד.
אשר על כן התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת נדחית.

הפרשות לפנסיה (גמל + פ"פ)
בהתאם להוראות צו הרחבה בענף הבניה, הת שתיות, צמ"ה , עבודות ציבוריות ושיפוצים , זכאים עובדי הנתבעת להפרשות לקרן פנסיה בשיעור 6% לגמל ו- 6% לפ"פ החל מיום עבודתם הראשון.
לאור קביעתנו בדבר תקופת עבודתו של התובע (36 חודשים) והשכר (6,160), ומשאין חולק כי לא הופרשו לתובע כספים לחשבון חסכון / פנסיה הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע חלף הפרשות לפנסיה (גמל + פ"פ) בסך 26,611 ₪.

דמי חופשה
בהתאם לצו הרחבה, זכאי התובע בגין תקופת עבודה בת 3 שנים ל- 31 ימי חופשה בתשלום. משלא הוכח כי שולמו לתובע דמי חופשה בתקופת עבודתו, זכאי התובע, בגין פדיון חופשה לסכום בסך 8,680 ₪.

דמי הבראה
בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לדמי הבראה בגין 14 ימים (7+7) במכפלת ערך יום הבראה – 374 ₪ , ובסך הכל 5,236 ₪. הנתבעת לא ערכה כל תחשיב נגדי.
משלא הוכח כי שולמו לתובע דמי הבראה בתקופת עבודתו אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין דמי הבראה סכום בסך 5,236 ₪.

דמי חגים
בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לתשלום בגין 34 ימי חג (בגין תקופת עבודה שנמשכה לטענתו 5.5 שנים) . אמנם התובע לא פירט את ימי החגים אחד לאחד ואולם לאור קביעתנו כי התובע עבד בעיקרו של דבר במשרה מלאה וכי ניתן להניח שלפחות 5/7 מהחגים חלו בימי עבודה, הרי שאף ללא פירוט של ימי החג, לטעמנו בבחינת ידיעה שיפוטית היא כי בדרך כלל בכל שנה, לפחות 5 ימי חג חלים בימי עבודה. אשר על כן, ובשים לב לתקופת העבודה כפי שנקבעה על ידינו, התובע זכאי לדמי חגים בגין 15 ימים.
אשר על כן התובע זכאי לסכום בסך 4,200 ₪ בגין דמי חגים.

החזר הוצאות נסיעה
לטעמנו לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת לא שילמה לו הוצאות נסיעה כדין. עיון במכלול הראיות שלפנינו, לרבות בעדותו של התובע שבה אישר כי נהג לאסוף ברכבו עובדים אחרים על מנת להוביל אותם לאתר העבודה וכי הנתבעת שילמה לו בעבור כך (עמ' 8 שורה 33 עד עמ' 9 שורה 5) ומלמד כי עובדי הנתבעת לא עשו שימוש בתחבורה ציבורית, אלא שהנתבעת הסדירה את הגעת העובדים לאתרים השונים תוך שימוש ברכב של אחד העובדים ושיפויו בגין הוצאות הרכב והדלק .
כך, על אחת המעטפות הנושאות את שמו של התובע נרשם הכיתוב – רכב+דלק – 1500 , על מעטפות רבות אחרות נרשם רכב – 1200 . הרושם העולה מעדות התובע ומהמעטפות הוא כי בהעדר תחבורה ציבורית , היה בין הצדדים הסכם ברור ביחס להסדרי הנסיעה של התובע מכפר ג'יוס לאתרי העבודה, בין אם הצטרף לעובד אחר שהסיע אותו ובין אם בתקופה אחרת, הסיע בעצמו עובדים וקיבל על כך תשלום.
התובע לא הבהיר מה היה תוכן ההסכמה בינו לבין הנתבעת ביחס לגובה התשלום בגין הנסיעות ואין לדעת בגין איזו תקופה שולם לו סכום בסך 1500 ₪ / 1200 ₪ בגין שימוש ברכב / דלק.
כך או כך, אף לא עלה בידי התובע לשכנע כי התשלום ששולם לו לא כיסה את ההוצאות בפועל בגין הנסיעות לאתרים השונים ולא כל שכן - לא צירף קבלות להוכחת טענותיו כנדרש לפי צו ההרחבה.
לנוכח האמור לעיל, התביעה לתשלום הוצאות נסיעה נדחית.

כלל של דבר
בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל:
בגין חלף הפרשות לפנסיה 26,611
בגין דמי חופשה 8,680
בגין דמי הבראה 5,236
בגין דמי חגים 4,200
בנוסף הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח

ניתן היום, י"ט אב תשע"ט, (20 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר חיים בצלאל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר בועז קמר
נציג מע סיקים