הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 6500-12-16

11 דצמבר 2018
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

התובע:
ליאת גולדנברג
ע"י ב"כ: עו"ד נחום פיינברג ועו"ד מיכל שמיר

-
הנתבעת:
ד.ג.ר. השקעות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר כץ

החלטה

1. בפניי שתי בקשות אשר הוגשו מטעם הנתבעת: הראשונה, בקשה מטעם הנתבעת להגשת תצהיר חוקר לאחר שלב שמיעת ראיות התובעת ( להלן: הבקשה הראשונה). השנייה, בקשה לזימון לעדות את הגורם הרלבנטי המעורב בתיקה האישי של התובעת בחברת " כלל". להלן הכרעתי בכל אחת מבקשות אלו -

הבקשה הראשונה
2. תמצית נימוקי הבקשה הראשונה הם כדלקמן - הנתבעת טענה כי בידיה דו"ח החקירה הסמויה אשר נוהלה על ידי חברת הביטוח " כלל" בעניין זכאות התובעת לקצבת אובדן כושר עבודה. לטענת הנתבעת, הראיה נוצרה בשלב מאוחר של ההליך ולאחר שהתובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.

3. לטענת הנתבעת, בהצגת תצהיר החוקר יש כדי להראות כי גרסת התובעת אינה אמת וכי התובעת מנסה להוציא מהנתבעת כספים שלא כדין. עוד טענה הנתבעת כי במידה והראיה תוגש בטרם חקירת התובעת ישנו חשש כי התובעת תסכל את מהות הראיה ותשבש אותה וכן תשנה את גרסתה והדבר עלול לפגוע ביכולת להגיע לחקר האמת. לעניין זה הפנתה הנתבעת לרע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999, להלן: הלכת סוויסה) וכן לפסקי דין נוספים אותם ציינה בבקשה. יצוין, כי הנתבעת הגישה לבית הדין את הראיה אשר ביקשה לדחות את הגשתה, במעטפה סגורה לעיני בית הדין בלבד.

4. התובעת הגישה את תגובתה לבקשה ( להלן: התגובה), בה הבהירה כי היא מתנגדת בתוקף לבקשה. נימוקי התגובה בתמצית, הם כי הנתבעת לא פירטה מדוע לא יכולה להציג את תצהיר החוקר בשלב קודם לדיון ההוכחות הקבוע בתיק ואף טרם שלב גילוי המסמכים. עוד ציינה התובעת, כי במסגרת תצהירה הבהירה במפורש את נושא אובדן כושר העבודה וכן את מסקנות החקירה הנטענות על ידי חברת הביטוח אליהן לא התכחשה התובעת במסגרת תביעתה זו.

5. לטענת התובעת, בהתאם להלכה, הסיכון בחשיפת תובע לראיות הנתבע אינו יכול לשמש כשלעצמו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות. כך, קבעה גם פסיקת בית הדין הארצי לעבודה כי אין לדחות את מועד העיון בראיות כדוגמת דו"ח חקירה, לאחר שלב ראיות התביעה.

6. עוד טענה התובעת כי הבקשה עולה כדי חוסר תום לב מהותי וניסיון לנצל לרעה הליכי משפט וכן למקצה שיפורים בניגוד להוראות הדין. לאור האמור, ביקשה התובעת להורות לנתבעת להעבירה לידיה באופן מידי עותק מדו"ח החקירה אשר נערך בעניינה, עוד טרם מועד דיון ההוכחות הקבוע.

7. הנתבעת הגישה את תשובתה לתגובת התובעת לבקשה הראשונה, בה חזרה על טענותיה וטענה כי דחיית הגשת הראייה לאחר חקירת התובעת הכרחית ביותר ואף תביא לדיון הוגן.

8. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות בבקשות ובתגובות, את כלל החומר בתיק וכן עיינתי בדו"ח החקירה אשר הוגש לבית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לדחיית הגשת הראייה למועד מאוחר יותר לאחר שמיעת ראיות התובעת, מהטעמים הבאים -

9. טרם הכרעה בבקשה, אעמוד בתמצית על עיקרי התביעה אותה הגישה התובעת, כפי שעולה מכתבי הטענות. התביעה אותה הגישה התובעת כנגד הנתבעת, סוכנות ביטוח, עוסקת בזכויות כספיות שונות להן התובעת טוענת כי הינה זכאית מכוח עבודתה בנתבעת בשנים 2006 – 2015.

10. בין היתר, טוענת התובעת כי הינה זכאית פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פיצוי בגין עוגמת נפש עקב התנכלות והעסקה פוגענית. עוד טוענת התובעת, כי סיימה את עבודתה בשל אובדן כושר עבודה בגין בעיה רפואית. הנתבעת מכחישה את מלוא טענות התובעת מכל וכל.

11. על רקע דברים אלו, לא שוכנעתי כי מתקיים בענייננו טעם המצדיק סטייה מההלכה בדבר משחק בקלפים גלויים. הנתבעת טענה בבקשה כי יש לדחות את מועד הגשת הראיה, לאור חשש לשינוי גרסת התובעת ושיבוש ראיה. בהתאם להלכה, אין די בטענה כללית בדבר חשש משינוי גרסה על מנת להצדיק חריגה מסדר הראיות: "הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל" (רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני, פורסם בנבו, 15.8.10).

12. יתר על כן, בענייננו התובעת כבר מסרה את גרסתה בפירוט במסגרת תצהיר העדות הראשית אותו הגישה. בתצהיר אותו הגישה עוד ביום 14.3.18, הצהירה התובעת תחת הפרק אשר כותרתו " פיצוי בגין הפרשה חסרה לביטוח מנהלים – הפרשי קצבת אובדן כושר עבודה", בסעיפים 123 – 124, 128 לתצהיר, כדלקמן: "לאור האמור לעיל, בהתאם לייעוץ משפטי שניתן לי, אטען כי, על הנתבעת היה להפריש בעבור רכיב אובדן כושר עבודה גם בעבור הרכיבים אשר פוצלו משכרי באופן פיקטיבי וללא הסכמתי – כאמור " תוספת תפקיד" בסך 2,000 ₪ ו"חניה" בסך 400 ₪ וסה"כ – 2,400 ₪.
124. כפי שפירטתי לעיל, בהתאם לאישורים הרפואיים שצירפתי לעיל, איני כשירה לעבודה ועל כן אושרה לי קצבת אבדן כושר עבודה מחברת הביטוח " כלל" מיום 15.12.2015 ועד ליום 30.9.2017 בשיעור של 75%, כאשר החל מיום 1.10.2017 ועד ליום 1.2.2018 אושרה לי קצבת אובדן כושר בשיעור של 50%, כמו כן, אציין כי נכוטן להיות אני נמצאת במו"מ עם חברת הביטוח כלל לעניין המשך זכאות קצבת אבדן הכושר החל מיום 1.2.18.
...128. לפיכך...אבקש כי בית הדין הנכבד ימצא כי על הנתבעת לשלם לי בעבור פיצוי בגין הפרשה חסרה לביטוח מנהלים – הפרשי קצבת אובדן כושר עבודה סך של 43,5000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית...".

13. לתצהירה צירפה התובעת מספר מכתבים אשר נשלחו אליה מחברת כלל אשר עניינם בזכאותה לקצבת אובדן כושר עבודה. במכתב האחרון מחברת " כלל" מיום 19.10.17, נכתב כי זכאותה לקצבת אובדן כושר עבודה ירדה מ – 75% ל- 50%, כאשר בבסיס ההחלטה עומדים ממצאי חקירה סמויה שברשות " כלל" (צורפו כנספח י"ב לתצהיר התובעת).

14. מכאן, כי מדובר בסוגיה אשר כבר באה לידי ביטוי בתצהיר התובעת. הנתבעת לא פירטה מהו החשש הקונקרטי לשיבוש ראייה ומדוע מתקיימות נסיבות ייחודיות השונות מכל מקרה אחר. למותר לציין, כי לרשות הנתבעת עומד כלי החקירה הנגדית והנתבעת תוכל לעלות את טענותיה לעניין זה בסיכומיה, בהתאם לגרסה אותה תעלה התובעת. לפיכך, אין די בטעמים הכלליים להם טענה הנתבעת בבקשתה כדי להצדיק את הגשת הראיה לאחר עדויות התביעה.

15. דברים אלו יפים מקל וחומר נוכח העובדה כי גם לגרסת הנתבעת, מדובר בסוגיה עקרונית וחשובה בהליך זה. במכתב אותו שלחה הנתבעת לחברת " כלל" ביום 1.8.18 ( צורף כנספח 1 לבקשה השנייה), ציינה הנתבעת כי תצהיר החקירה הסמויה אשר נוהלה בעניינה של התובעת, דרוש לה שכן " קיימת גם אפשרות כי תוצאות ההליך יביאו לשינוי הסטאטוס גם בעבור תקופת העבר, לרבות ביטוח או הפחתה באחוזים שנקבעו לה עקב " אובדן כושר עבודה".

16. לפיכך, לעמדת הנתבעת יש בראיה זו כדי להכריע בעניין זכאות התובעת לקבלת כספים מהנתבעת בגין הפרשי קצבת אובדן כושר עבודה. אין מדובר בסוגיה אשר יש בה כדי להשליך אך על מהימנות התובעת, כטענת הנתבעת, אלא מדובר בסוגיה מרכזית ונדרש כי מלוא התמונה העובדתית המלאה תוצג בפני בית הדין והצד שכנגד על כן, גם מטעם זה, לא מצאתי כי יש מקום לחרוג מסדר הראיות המקובל.

17. זאת ועוד. מסקנה זו עולה גם מעיון בראיה אשר הוגשה לעיניי בית הדין . מדובר בתצהיר של הגורם הרלבנטי אשר פעל במסגרת החקירה אותה ניהלה חברת " כלל" בעניינה של התובעת. לתצהיר זה מצורפים ארבעה נספחים, לרבות דו"ח החקירה. לפיכך, מדובר במסמכים רלבנטיים אשר יש בהם כדי לסייע בהצגת התמונה העובדתית המלאה בפני בית הדין והשלב הנכון להצגתם הוא במסגרת תצהירי הצדדים, טרם ישיבת ההוכחות.

18. אוסיף כי הנתבעת לא הציגה כל הסבר מדוע ראיה זו ( התצהיר) הוגשה רק בשלב זה של ההליך, ביום 2.12.18. בבקשה הראשונה אותה הגישה הנתבעת, טענה הנתבעת כי הראיה, הדו"ח, נוצר רק לאחר הגשת תצהיר עדותה הראשית של התובעת אולם, תצהיר עדותה הראשית של התובעת הוגש עוד ביום 14.3.18. מכאן, כי לא ברור מדוע הנתבעת השתהתה בהגשת הבקשה.

19. יתר על כן, הנתבעת צירפה לבקשה השנייה, הבקשה לזימון עד, מכתב אותו שלחה לחברת " כלל" במסגרתו ביקשה לקבל את תיקה האישי של התובעת וכן את דו"ח החקירה הסמויה. עיון במכתב ( צורף כנספח 1 לבקשה השנייה) מעלה כי המכתב נשלח עוד ביום 1.8.18. מכאן, כי חלף פרק זמן ממושך גם ממועד משלוח מכתב זה. הנתבעת, אשר הייתה ערה ככל הנראה לשיהוי בו לוקה הבקשה, טענה בבקשה השנייה, כי " כלל" לא הגיבה למכתב עד למועד בקשה זו אולם, מדובר בטענה עובדתית אשר לא נתמכה בתצהיר כנדרש.

20. טרם סיום אציין כי עיינתי בפסקי הדין אותם פירטה הנתבעת בבקשתה. בהלכת סויסה, אליה הפנתה הנתבעת נקבע כי יש לאפשר לבעלי הדין " לשחק" בקלפים גלויים, "למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראייה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא הייתה בידו אפשרות לבדקה ולהכין חומר ראיות לסתור. לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם " מועילים" ובין שהם " מזיקים". "מסמכים מועילים" - הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש ו"מסמכים מזיקים" הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות" (פסקה 5 לפסק הדין).

21. יחד עם זאת נקבע בהלכת סוויסה, כי במקרים מסוימים בית המשפט רשאי להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר וזאת בהתאם לשיקול דעתו ובהתאם לנסיבות מייחדות של כל מקרה. כפי שציינתי לעיל, לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות בענייננו.

22. נוסף על כך, עיון בפסקי הדין הנוספים אליהם הפנתה הנתבעת מעלה כי אין בהם כדי לסייע לנתבעת לאור הטעמים אותם ציינתי לעיל ומאחר ובפסקי דין אלו מדובר בנסיבות שונות מהמקרה אשר בפניי. בתמצית, אציין כי בפסקי הדין בעניין סע"ש 37193-11-14 כימי – בורדה קונסטנטין ( פורסם בנבו, 22.11.15) וכן בעניין ע"ב 9867/04 א.ח. יצור ושיווק אופנה בע"מ נגד לוי שמעון ( פורסם בנבו, 15.5.15), דובר בבקשות אשר הוגשו עוד טרם הגשת תצהירי העדות הראשית והתבקשה דחיית הגשת הראיה לאחר שלב השאלון וכן הגשת תצהיר התובע. בעניינו, כאמור, תצהירה של התובעת ובו גרסתה, כבר הוגש.

23. על אבחנה זו כבר עמד בית הדין הארצי, בעניין ( ארצי) 24275-05-16 אי.די.אס למניאר בע"מ נ' שאול עטרי (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.7.16, להלן: עניין עטרי). בעניין עטרי דובר בבקשת רשות ערעור על בקשה שעסקה, בין היתר, במתן צו לגילוי מסמכים לגביהם טענה המבקשת, במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמה, טענת "חיסיון", אשר משמעה כי גילוי המסמכים ידחה למועד שלאחר הגשת תצהירי התביעה. הכוונה לדוחות חוקר פרטי על נספחיו, וכן הקלטות ותמלילים.

24. בית הדין הארצי דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כדלקמן: " ...ויודגש, בקשה לדחיית מועד עיון במסמך, אשר אינה משנה את סדר הבאת הראיות, שונה במהותה, חרף הדימיון שניתן למצוא, מבקשה לדחיית מועד עיון שמשמעה היא שינוי סדר הבאת הראיות, קרי למקרה בו הנתבע יציג את ראיותיו טרם שהוצגו ראיות התביעה כולן. בעניין סוויסה ההתייחסות היתה בעיקרו של דבר לבקשה מ"הסוג הראשון" – דחיית מועד עיון שאינו משנה את סדר הבאת הראיות. בעניין פלוני ההתייחסות היתה בעיקרו של דבר לבקשה מ"הסוג השני" – דחיית מועד עיון המביא לשינוי סדר הבאת הראיות..
צודקת המבקשת כי הנימוק הראשון עליו נסמך של בית הדין האזורי רלוונטי לבקשה מ"הסוג השני", בעוד שעסקינן בבקשה "מהסוג הראשון". יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה חרף העובדה שגרסת המשיב לקונית וכללית, ואסביר:
כפי שבית הדין האזורי קבע, ובצדק, גרסת המשיב לקונית וכללית מאחר והמבקשת לא הציגה לו את החשדות הקונקרטיים אליהם הוא אמור להתייחס. בנסיבות אלה, ממילא לא יהיה בדחיית מועד העיון במסמכים שבמחלוקת כדי להועיל. שכן, בתצהיריו לא יוכל המשיב להתייחס ל"חשדות" נגדו, יותר משהתייחס אליהם בכתב התביעה. גרסה לקונית וכללית עשויה להיות שיקול בדחיית מועד העיון בבקשה מ"הסוג הראשון" מקום בו קיימת קונקרטיזציה מסויימת של התשתית העובדתית. במקרה הנוכחי, טענות המבקשת הן כלליות ובהתאמה גם הכחשתו של המשיב. די בטעם זה כדי לדחות את בקשת המבקשת לדחיית מועד עיון המשיב במסמכים שבמחלוקת...".

25. הנה כי כן, גם בהתאם לעקרונות אותם התווה בית הדין הארצי, אין מקום להורות על דחיית הגשת הראיה לאחר שלב ראיות התביעה.

26. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
הנתבעת תמציא העתק הראיה הנוספת אשר ברשותה ( התצהיר והנספחים שצורפו לו) לתובעת, עד ליום 16.1 2.18.

הבקשה השנייה
27. בבקשה השנייה ביקשה הנתבעת לזמן לעדות גורם רלבנטי המעורב בתיקה האישי של התובעת ב"כלל" בעניין אישור קצבת אובדן כושר עבודה. כן התבקש בית הדין להורות לעד להביא עמו כל מסמך רלבנטי הקשור בהליך אישור קצבת אובדן כושר העבודה.

28. התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי לא ברורה הרלבנטיות של העד המבוקש. לחילופין טענה התובעת, כי יש להורות לנתבעת להעביר לידי התובעת עותק של דו"ח החקירה הסמויה.

29. לאחר ששקלתי את מלוא הטענות והחומר בתיק, הנני קובעת כי דין הבקשה להתקבל. כפי שציינתי לעיל, מצאתי כי דו"ח החקירה הסמויה וכן התצהיר אותו הגישה הנתבעת, רלבנטיים לפלוגתאות בתיק זה. בהתאם לכך, סוגיית ממצאי החקירה רלבנטית לתיק זה עם זאת, הנתבעת לא פירטה בבקשה את פרטי העד אותו היא מבקשת לזמן. בהתאם לכך, הנתבעת תגיש עד ליום 16.1 2.18 בקשה בה יפורטו פרטי העד אותו מבוקש לזמן לעדות.

30. סוף דבר - הבקשה מתקבלת, בכפוף להגשת בקשה מפורטת עם פרטי העד עד ליום 16.1 2.18.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ט, (11 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.