הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 63208-01-15

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

התובעים

  1. עזבון המנוח שפיר אולג ז"ל
  2. יצחק בוננשטיין
  3. זיאד עויסאת
  4. אבנר מכלוף
  5. רפי ברנס
  6. יום טוב בן מאור
  7. ערן יצחק אלקסלסי

ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור
-
הנתבעת
דגנית עין בר תעשיות מזון ואפיה שותפות מוגבלת

ע"י ב"כ: עו"ד אורלי לייבו

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעת, לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתם וסיומה.

2. ביום 30.1.18 ניתן על ידי הח"מ פסק דין בתיק תצ (ת"א) 52452-10-14 עואד עמאש נ' דגנית עין בר תעשיות מזון ואפיה שותפות מוגבלת (להלן - עניין עמאש) בעניינו של עובד אחר של הנתבעת.
ערעור לבית הדין הארצי על פסק הדין, תלוי ועומד (עע 47735-02-18).

במסגרת ההליך הנ"ל הוגשה גם בקשה לאישור תביעה ייצוגית, אשר נדחתה בהחלטה מיום 4/9/16 (על ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור בר"ע 49762-09-16, שנמחקה בהסכמה).

חלק מהסוגיות שבמחלוקת בתביעה כאן, נדונו בפסק הדין בעניין עמאש ובהחלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. נפרטם בהמשך.
הפרוטוקולים בתיק עמאש צורפו לחומר הראיות, על פי הסכמת הצדדים.

3. במסגרת ההליך המאוחד, ולאחר שחלק מהתובעים הגיעו להסכמי פשרה שהוגשו לתיק, התקיימו דיוני הוכחות.

בפניי העידו התובעים 2 עד 6 וכן גב' גלינה שפיר אלמנת התובע 1.

מטעם הנתבעת העידו מנכ"ל הנתבעת מר אוברקוביץ, מר מאיר בן סימון- חשב שכר בנתבעת ומנהל הלוגיסטיקה מר רונן לוי. כן העיד רו"ח דרור זילכה.

בתום שמיעת העדויות, הוגשו סיכומים בכתב.

4. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. הנתבעת, שותפות מוגבלת, הוקמה על פי הסכם מיום 13.8.97 בין שותפיה , במטרה להפעיל ולנהל מאפיה בקיבוץ עינת, חלף פעילותן הנפרדת של "עין בר מפעלי אפייה בע"מ" (להלן – עין בר") ו-"דגנית משמר השרון שותפות מוגבלת" (להלן – דגנית משמר השרון).

ב. התובעים 1-3 היו עובדי הנתבעת , אשר נקלטו לעבודה בנתבעת לאחר שהועסקו בדגנית משמר השרון.

ג. התובעים 4-6 נקלטו לעבודה בנתבעת לאחר שהועסקו בעין בר.

ד. תובע 7 עבד בנתבעת בלבד.
תקופות העבודה ביחס לכל תובע יפורטו בהמשך פסק הדין.

5. תחולת ההסכמים הקיבוציים/צו ההרחבה בענף האפייה על העסקתם של התובעים

בתצהיר מנכ"ל הנתבעת מר מנחם אוברקוביץ פורטו הנסיבות שהביאו להקמת הנתבעת. האמור בתצהירו לא נסתר ואפרטו להלן:

א. בקיבוץ עינת פעלה מאפיה בשם "עין בר מפעלי אפיה בע"מ".

ב. בקיבוץ משמר השרון פעלה מאפיה בשם "דגנית משמר השרון שותפות מוגבלת".

ג. בחודש אוקטובר 1996 פרצה שריפה במאפיית דגנית משמר השרון. בעקבותיה הופסקה פעילות הייצור והמשיכה פעילות חלקית בלבד.

ד. ביום 13/8/97 נחתם הסכם להקמת מאפיה חדשה, בשם "דגנית עין בר תעשיות מזון ואפיה, שותפות מוגבלת". השותפים במאפיה החדשה – מאפיה מרחבית קריית שמונה בע"מ, קיבוץ עינת, דגנית ו- דגנית עין בר (ניהול) בע"מ.

6. הסכם השותפות להקמת המאפיה החדשה, מיום 13/8/97, צורף נספח א' לתצהיר הנתבעת.
בסעיף 5 להסכם נקבע:
"5.1. מטרת ההסכם בין הצדדים הינה הקמת המאפיה החדשה, המשותפת למרחבית, עין בר ודגנית שתופעל על ידי שותפות בה יהיו שותפים הצדדים להסכם זה בהתאם ליחסים האמורים להלן, וזאת חלף פעילותן הנפרדת של מאפיות עין בר ודגנית. למען הסר ספק מובהר במפורש כי בכל הנוגע לנתונים שנמסרו ככל שנמסרו ... .
5.2. המאפיה החדשה תופעל במבנה המאפיה הקיים בקיבוץ עינת וכן במקרקעין נוספים שתשכיר עינת לשותפות. מקרקעי המאפיה יושכרו לשותפות על ידי עין בר וקיבוץ עינת או גוף שיבוא במקומם באופן ובתנאים המתוארים.
5.3. במסגרת הקמת המאפיה החדשה תשכיר דגנית לשותפות את ציוד דגנית בתמורה ובתנאים המתוארים להלן. חלק מציוד עין בר ירכש על ידי השותפות וחלקו האחר ירכש על ידי דגנית ויושכר לשותפות. בנוסף תרכוש דגנית ציוד נוסף ותשכירו לשותפות.
5.4. בתקופת הביניים ימשיכו דגנית ועין בר בהפעלה עצמאית ונפרדת של פעילותן ...".

בסעיף 8.4 להסכם נקבע:

"הצדדים להסכם זה יעשו כמיטב יכולתם כדי שעובדים מעובדיהם אשר השותפות תרצה להעסיקם, יסכימו לעבור ולעבוד עבור השותפות בהתאם לתנאים אשר יסוכמו בינם לבין השותפות. כל עובד כאמור שיכנס לעבוד בשותפות יתקבל לעבודה בשותפות כעובד בתנאים כפי שיסוכמו בינו לבין השותפות כשהוא חותם על כתב ויתור בנוסח שתקבע השותפות. צד להסכם זה אשר העסיק עובד כאמור מתחייב לשלם לעובד זה ו/או להשלים עבורו ולאשר זאת בכתב לשותפות – תוך 7 ימים ממועד הודעת השותפות בכתב על כוונתה להעסיק את העובד – את כל זכויותיו על פי דין ו/או על פי תנאי העסקתו ו/או על פי ההסכמים החלים בגין תקופת עבודתו ועקב סיום עבודתו, לרבות פיצויי פיטורים, והפרשות לתגמולים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה (כולל תנאים סוציאליים), יתרת חופשה וכיוצא בזה, אם מגיעים לעובד זה, עד למועד סיום עבודתו אצל הצד הרלבנטי".

7. כעולה מתצהיר מר אוברקוביץ, עם רישום השותפות והקמת המאפיה החדשה, עין בר הפסיקה את פעילותה ואילו דגנית משמר השרון המשיכה לפעול לפרק זמן נוסף, עד לסגירתה בחודש ספטמבר 1999.

8. עקב סגירת מאפיית דגנית משמר השרון, פוטרו כל העובדים ושולמו להם מלוא הזכויות.
כעולה מנספח ב' לתצהיר הנתבעת, גם התובעים 1-3, אשר הועסקו בדגנית משמר השרון, פוטרו ביום 30.9.99 ושולמו להם פיצויי פיטורים.

9. לטענת התובעים, על העסקתם בנתבעת חלים ההסכמים הקיבוציים בענף האפייה, על כל הזכויות הכספיות הנובעות מהסכמים אלה.

10. התובעים טענו והנתבעת אינה מכחישה, כי מאפית דגנית משמר השרון ומאפית עין בר, היו חברות באיגוד האופים, שחתם על מספר הסכמים קיבוציים ענפיים. כן הפנו להוראות ההסכם הקיבוצי שקבע כי כל ההסכמים הקיבוציים בענף האפיה, יחולו על איגוד האופים.

11. לטענת התובעים, בהסכם 11/1998, שנחתם לקראת הקמת הנתבעת, קבעו הצדדים כי זכויות כלל עובדי הנתבעת, הן אלה שיעברו מעין בר והן כלל העובדים החדשים שיקלטו במאפיה החדשה, יהיו תוך שמירה על זכויות שהיו קיימות לאותם עובדים קודם להקמת השותפות.

12. ההסכם הקיבוצי המיוחד שצורף לתצהירי התובעים (הסכם 11/1998) נחתם בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין "עין בר מפעלי אפייה בעינת בע"מ".
בסעיף 2 להסכם הנ"ל נקבע:
"והואיל: והצדדים מעוניינים להבטיח את מכלול זכויות העובדים, הן העובדים העובדים במועד חתימת הסכם זה בעין בר (להלן – העובדים הוותיקים) ובין העובדים החדשים אשר יקלטו לעבודה במאפיה החדשה, באופן שזכויות העובדים לא תיפגענה כתוצאה מהשינויים המבניים".

ובסע' 2 להסכם, העוסק בשמירת זכויות העובדים, נאמר:
"הצדדים מסכימים כי במסגרת הבטחת זכויותיהם הקיימות והעתידיות של העובדים ונציגות העובדים, ישמרו ולא יפגעו מכלול תנאי העבודה, הן באשר לעובדים הוותיקים שעבדו בעין בר והן באשר לעובדים החדשים אשר יקלטו במאפיה חדשה ובלא לגרוע מכלליות האמור לעיל, לרבות תנאי שכרם, וותק מצטבר, זכויות צבורות, זכויותיהם הסוציאליות ... והכל בין שהוקנו בהסכם קיבוצי ו/או בהסדר קיבוצי ו/או אישי ו/או בנוהג ו/או בנוהל ו/או על פי כל דין".

בסעיף 3 ואילך להסכם, נדונו זכויות של "העובדים הוותיקים" שהם, על פי הגדרת ההסכם, עובדים שהועסקו בעבר בעין בר.
לגבי אלה נקבע כי זכויות הנובעות מוותק, יחושבו בהתאם לוותק הקיים החל ממועד תחילת עבודתם בעין בר. כך גם לעניין זכאות לפיצויי פיטורים.

דהיינו, מהסכם 11/1998 עולה כי זכויותיהם של עובדים שהועסקו בעבר בעין בר, דוגמת התובעים 4-6, ישמרו. מדובר בתנאי העבודה ששולמו להם בתקופת עבודתם בעין בר, לרבות זכויות הנובעות מוותק.
אין הוראה כאמור, לגבי עובדים של דגנית משמר השרון, התובעים 1-3.

הסכם 11/1998 אינו מקנה לתובעים אשר עבדו בעין בר זכויות הנובעות מההסכם הקיבוצי, ככל שאלה לא שולמו להם בתקופת העסקתם בעין בר.

13. התובעים הפנו להוראת סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים הקובעת:
"עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, יראו את המעביד החדש כמעביד שעליו חל ההסכם הקיבוצי".

לטענת התובעים, עסקינן באיחוד בין שתי מאפיות, באופן שממשיכות לחול על העובדים שמועסקים על ידי ההתאגדות החדשה, ההסכמים שחלו עליהם אצל כל אחת מהשותפות.

14. התובעים 1-3 הפנו למכתב ששלח מר אוברקוביץ לעובדי דגנית משמר השרון ביום 24/8/1999 בו נאמר:

"לעובדי דגנית שלום רב!

החל מתאריך 30/9/99 הינכם מסיימים את עבודתכם במאפית דגנית משמר
השרון.
אתר המאפיה והשיווק עובר למאפיה "דגנית – עין בר" בקיבוץ עינת.
בכוונת מאפית "דגנית – עין בר" להמשיך להעסיק את העובדים במאפיה החדשה שנבנת בקיבוץ עינת.
במהלך הימים הקרובים אנו נפגוש כל עובד ועובד לשיחה והתחלת תהליכי קליטה כעובד "דגנית – עין בר".
ברצוני להודות לכולכם על האחריות ועל המסירות שגילתם בשלוש השנים האחרונות, ומאחל לכולנו דרך חדשה מוצלחת ומשותפת במאפית "דגנית עין – בר".

לטענת התובעים, מכתב זה מעיד על כוונת הנתבעת לקלוט לשורותיה את עובדי מאפית דגנית משמר השרון, ולהמשיך את העסקתם תוך שמירת זכויותיהם, לרבות אלה שהיו מעוגנות בהסכמים הקיבוציים שחלו על עין בר ועל דגנית משמר השרון.

15. הנתבעת טוענת בתגובה, כי לא הצטרפה לוועד בעלי המאפיות שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף האפיה ולא היתה קיימת בעת הקמתו של איגוד האופים ובעת שחתם על הסכם האימוץ של הוראות ההסכם הקיבוצי בענף האפיה (בשנת 1988).

ועוד טענה במסגרת הסיכומים כי:
"איש מהתובעים לא הוכיח שמעסיקתו הקודמת יישמה את הוראות ההסכם הקיבוצי הענפי על יחסי העבודה אצלה".

עוד נטען כי מדובר בהקמת יישות משפטית עצמאית ושונה ולא באיחוד או במיזוג בין שתי מאפיות.

16. דנתי בטענות אלה של הצדדים בעניין עמאש ואין לי אלא לחזור על הקביעות שם, כי בעת העסקת התובעים על ידי דגנית משמר השרון ועל ידי עין בר , היו התובעים זכאים לזכויות מכח הוראות ההסכם הקיבוצי בענף האפייה, זאת משהוצגו הסכמים קיבוציים עליהם חתום איגוד האופים ומשהנתבעת אישרה שדגנית משמר השרון ועין בר היו חברות באיגוד האופים.

על כן בעת שהתובעים 1-6 עבדו בדגנית משמר השרון ובעין בר, היו זכאים לזכויות מכח ההסכם הקיבוצי בענף האפיה.

יחד עם זאת, משלא הוצגה על ידי התובעים כל ראיה לתשלום זכויות על פי ההסכמים הקיבוציים בענף האפייה, מתקבלת טענת הנתבעת כי ההסכמים הקיבוציים שעליהם חתם איגוד האופים, לא יושמו בפועל בדגנית משמר השרון או בעין בר.

בדיון בתביעה הייצוגית קבעתי כי דגנית משמר השרון לא שילמה לעובדיה זכויות על פי ההסכם הקיבוצי בענף האפיה, ואף לא על פי צו ההרחבה בענף האפיה.

17. בענייין עמאש קבעתי כי אין מדובר באיחוד או מיזוג בין חברות, אלא שמדובר בהקמת גוף חדש לחלוטין. אחזור על עיקרי הדברים להלן.

בהסכם ההקמה (נספח א' לתצהיר הנתבעת) נאמר:
"הואיל: וברצון הצדדים לשתף פעולה בהפעלה ובניהול של מאפית עין בר שתורחב ותוגדל (להלן – המאפיה החדשה) וזאת חלף הפעילויות הנפרדות של המאפיה עין בר ודגנית, והכל כמפורט בהסכם זה".

התובעים 1-3 פוטרו מעבודתם בדגנית משמר השרון ולאחר מכן נשכרו כעובדים חדשים של הנתבעת, כאשר חתמו על הסכם עבודה חדש ועל כתב ויתור כלפי דגנית משמר השרון.

תובעים 2 ו – 3 אישרו בעדותם כי בעת המעבר ידעו כי אינם עוברים לעבוד בנתבעת עם הוותק שלהם מדגנית. תובע 2 אף העיד כי "מי שלא רצה לחתום הלך הביתה". משמע, בחר לעבוד בנתבעת בתנאים שהוצעו לו ואשר היו ידועים לו.

18. על הנתבעת, שהוקמה בשנת 1997, לא חלים ההסכמים הקיבוציים בענף האפייה, באשר מדובר בהתאגדות חדשה, שהוקמה בשנת 1997 ולא הצטרפה לארגון המעסיקים שעליו חל ההסכם הקיבוצי בענף האפייה.
אין מדובר באיגוד או במיזוג של מפעלים ובתחולת סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים, כי אם בהקמת חברה חדשה, נפרדת ובשכירת עובדים כעובדים חדשים, לאחר שפוטרו על ידי המעסיקה הקודמת.

19. לגבי עובדי עין בר אשר נקלטו לעבודה בחברה החדשה, נחתם הסכם קיבוצי 11/1998. הסכם זה מסדיר את זכויותיהם הנובעות מוותק והוא אינו מקנה זכויות הנובעות מההסכם הקיבוצי, ככל שאלה לא שולמו לתובעים 4-6 בתקופת העסקתם בעין בר.

20. סוף דבר –
על העסקתם של התובעים לא חלים ההסכמים הקיבוציים בענף האפייה, זאת מאחר והנתבעת אינה חברה באיגוד האופים ומאחר ולא הוכח כל מקור נורמטיבי אחר המטיל עליה חובה לשלם לעובדיה את זכויותיהם הקבועות בהסכמים הקיבוציים בענף האפיה.

על העסקתם של התובעים בנתבעת חלות הוראות צו ההרחבה בענף המאפיות וכן הוראותיהם של הסכמים אישיים עליהם חתמו.

21. עובדי כפיים
בהתאם להגדרות שבהסכם הקיבוצי בענף האפייה, יחולו הוראות צו ההרחבה על עובדים שהם "פועלי כפיים".

תובעים 3-7 הועסקו בנתבעת כנהגי חלוקה, לגביהם קבעתי במסגרת ההחלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניי ן עמאש , כי מדובר בעובדי כפיים :

"15. האבחנה בין מי שעובד עבודת כפיים לבין מי שאינו עובד עבודת כפיים, היא אבחנה קשה ביותר.
במיוחד קשה היא עם ההתקדמות הטכנולוגית, שכן אין להשוות "עבודת כפיים" שנעשתה בשנת 1966 עת נכנס לתוקפו ההסכם הקיבוצי (או 1971 – עת הורחב ההסכם בצו ההרחבה) לעבודת כפיים הנעשית היום, במאה העשרים ואחת.
לו היינו יורדים לעומק הניתוח העובדתי, ובוחנים את עבודתם של הפועלים המועסקים בהכנת הלחם, דומה שהיינו מוצאים הבדל עצום בין העבודה שנדרשה להכנת לחם לפני 40 שנה, לזו הנדרשת היום.
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בתעשיה באופן כללי, כאשר מפעלים שלמים הפכו מתעשיות ידניות לחלוטין לתעשיות המנוהלות על ידי מחשבים, ואילו תפקידם של העובדים הוא בעיקר פיקוח על עבודת הייצור אך אין הם נוגעים כלל בחומרי הגלם.
לכן, הגדרות שניתנו לפני ארבעים וחמישים שנה לעבודת כפיים, ספק אם הן רלוונטיות לימינו.

16. העיתים השתנו ואילו ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה לא השתנו ולא התאימו עצמם, בהגדרותיהם, לתעשיה בשנות האלפיים, על כל השינויים מרחיקי הלכת שחלו בה במהלך השנים.
העדר עדכון של ההגדרות בהסכמים הקיבוציים ובצווי ההרחבה, מחייבת את בתי הדין לעבודה ליצוק תוכן פרשני למונחים שבמובן מסויים, אבד עליהם הכלח.
במסגרת עבודה פרשנית זו, לטעמנו, חובה עלינו לפרש את המונח עבודת כפיים באופן רחב יותר מהפרשנות שניתנה לו בעבר, כך שיכנסו תחת כנפי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, גם אוכלוסיות אשר לא היו נכללות בגדר "עובדי כפיים" בהגדרה הבסיסית של מונח זה.
בעניין זה מקובלת עלינו פסיקת חברתי כב' השופטת ויסמן בענין תע"א (תא) 4394/07 משה לוי נגד עמישב שרותים בע"מ (מיום 16/2/11) לפיה, יש לפרש את המונח באופן שיכלול בתוכו קשת רחבה יותר של עובדים.

17. מהראיות עלה שהמבקש שימש כנהג, אך במסגרת תפקידו זה , ביצע גם עבודות חלוקה פיזיות של לחם, לרבות המעסה ופריקה מהמשאית וכן הובלה לחנות, לעיתים באמצעות עגלה ולעיתים באופן ידני.
עוד העיד, ועדותו לא נסתרה, כי בחלק מהמקרים סידר את הסחורה במדפי החנות.

בין אם היה זה חלק עיקרי של עבודתו ובין אם חלק קטן ביותר, כטענת המשיבה, עדיין מדובר בעבודה פיזית.

18. זאת ועוד. חלק בלתי נפרד מפעילות המאפייה, מלבד ייצור הלחם, הוא אריזתו ולאחר מכן שינוע הלחם לחנויות.
אין מדובר במאפיה שמייצרת מוצרי מאפה, והלקוחות באים לקנות ממנה.
מדובר במאפיה המייצרת לחם ומשנעת אותו ללקוחות.
למעשה, הובלת הלחם לחנות היא חלק משרשרת הפעולות שהן בעצם טיבה וטבעה של המאפייה.
מנכ"ל המשיבה העיד שמבחינתו כל העובדים שנוגעים בלחם עד להיותו ארוז, הם עובדי כפיים. לכן, לטענתו, עובדים שמקבלים את החלות הארוזות ומניחים בארגזים, אינם עובדי כפיים.
לטעמנו, כל חוליה בשרשרת מהווה חלק מתהליך הייצור של המפעל. בכלל זאת עובדים שעוסקים בלישה ובאפיה, אורזים וכן עובדים שמשנעים את הלחם לחנויות. ניתוק חלק אחד מהחוליה , יגרום לכך שהמאפיה לא תספק את המוצר שלשמו הוקמה.
מבחינה זו עבודת הנהג והחלוקה של הלחם ללקוחות, הינה חלק משרשרת הייצור.
נציין במאמר מוסגר כי ההבחנה שטוען לה מנכ"ל הנתבעת, אינה עומדת במבחן המציאות שכן על פי הודאתו, אינו משלם תוספת ותק לאף עובד במאפיה, גם למי שאין חולק כי הוא בגדר "עובד כפיים".

22. בהתייחס לתובעים 1 ו- 2, על פי תצהיר מר אוברקוביץ, העובדים הנ"ל הועסקו כמחסנאים.

גב' גילנה שפיר העידה לעניין עבודתו של בעלה המנוח (התובע 1):

"ש. נכון שבעלך עבד כמלגזן במחסן במאפייה?
ת. הוא היה רשום כעובד במלגזה אבל הוא עבד לא רק במלגזה. גם כסבל, עבודת כפיים, היה פורק ומעמיס את הסחורה."

גרסתה לא נסתרה.

תובע 2 העיד -
"עבדתי במחסן. מכין תעודות משלוח לנהגים, מקבל הזמנות בטלפון, משנה הזמנות".

ובהמשך עדותו -
"... זו לא עבודה רצופה כל הזמן אלא זה עניין של פיקים. יש שעות עם פחות עבודה ויש שעות עם עבודה מטורפת שכבר לא יכולתי להרגיש את האצבע. לא היתה שום הפסקה".

בהתאם להנמקות המפורטות בעניין עמאש לעיל לעניין נהגים, אף לגבי התובעים 1-2 אני קובעת כי היו "עובדי כפיים".
מהראיות עולה כי העבודה במחסן הנתבעת, בין אם בפריקה ובהעמסה ובין אם בהכנת משלוחים והזמנות, מצריכה מאמץ פיזי בלתי מבוטל.
בנוסף, פעולה זו, כמו פעול ההובלה של המוצרים, מהווה חלק משרשרת הפעילות של המאפיה, שלא ניתן לוותר עליו.
הרציונל שהביא למסקנה להכיר בנהגים כפועלי כפיים כמשמעם בצו ההרחבה, מחייב להכיר גם במי ששימשו כמחסנאים, כפועלי כפיים לכל דבר ועניין.

לאור קביעות אלה, אדון להלן בזכויות של כל אחד מהתובעים כפי שנטענו בכתב התביעה.
אדון תחילה בעניינו של התובע מר זיאד עויסאת, שכן רכיבים רבים שתבע, משותפים לכלל התובעים.

23. תובע 3 – זיאד עויסאת
התובע הועסק כנהג בדגנית משמר השרון מיום 1.12.1993.
ביום 1.10.99 נקלט לעבודה בנתבעת ועבד בה עד ליום 17.6.10.

24. נסיבות סיום העבודה
מהראיות עולה כי ביום 6.11.09 נפל ממדרגות המשאית עליה עבד ועד ליום 7.2.10 קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי.

לטענת התובע, בסיום התקופה נפגש עם מר אוברקוביץ וביקש לשוב לעבודה ומר אוברקוביץ אמר לו כי כרגע אינו יכול לשבצו לעבודה וביקש ממנו להמתין שלושה חודשים ושכרו ישולם לו. למרות הבטחה זו, לא שולם שכרו ונמסר לו כי "הנושא בטיפול".
לטענת התובע, ביום 30.5.10 הציג לנתבעת מכתב מרופא תעסוקתי המציין כי הוא כשיר לשוב לעבודה תוך שעליו להמנע ממאמץ גופני הכרוך בהרמת משאות כבדים.
לטענת התובע, נמסר לו על ידי חשבת השכר כי לא יוכל להמשיך לעבוד בחברה לאור ההגבלות וביקשה כי ישלח מכתב בו יבקש להתפטר בדין מפוטר אך התובע סירב ולאחר שישה שבועות קיבל מכתב בו נכתב כי "מתקבלת בקשתו להתפטר בדין מפוטר".

התובע העיד:
"ש. בתצהיר של מנה הוא מספר סיפור אחר על הפיטורים שלך. מפנה לסע' 48 ואילך. (מקריאה). זה נכון?
ת. הוא לא אמר שצריך אישור של רופא תעסוקתי. אני הלכתי למנה אחרי שבועיים וביקשתי לחזור לעבודה. הוא אמר לי שאלך ואשב בבית על חשבונו. התקשרתי לחגית בהנהלת חשבונות כי לא היה לי כסף. אמרתי לה שאני מקבל 25 אג' משכורת. היא אמרה שהיא מטפלת אבל היא לא טיפלה. שלושה חודשים לא קיבלתי כלום. אמרה לי שאלך לרופא תעסוקתי ואביא פתק. שלחו אותי לרופא תעסוקה ואמרו שאני כשיר לעבודה. הבאתי את הפתק לחגית והיא אמרה שהיא רוצה להעביר לעו"ד. אחרי שבוע אמרתי לחגית מה קורה איתי אני רוצה לחזור לעבוד והיא אמרה שלא רוצים אותי והיא תכין לי מכתב פיטורים. פיטרה אותי בלי לשבת איתי ולדבר איתי. כמו כלב זרקו אותי. עשו לי מוות שם. הייתי יוצא לחלוקה בלי עוזר ואמרו לי שאתקשר לילדים שלי שיבואו לעזור לי. הייתי מגיע הביתה בארבע אחה"צ.
ש. מציגה לך את נספח ח' לתצהירך. זה המכתב מהרופא?
ש. במקצוע שלך היית אמור להרים ארגזים עם סחורה?
ת. כן. היה לי קו קשה וגדול.
...

ש. כשהבאת את המכתב של הרופא התעסוקתי, דיברת עם מנה?
ת. לא. עם חגית. מנה לא עונה לטלפונים. עם מנה נפגשתי רק שבוע אחרי שנפגעתי. אמרתי לו שאולי ייתן לי לנהל את הקו ולשבת. והוא אמר שאני אשב בבית שלושה חודשים והוא ישלם לי.
ש. אולי לא הבנת והוא התכוון שביטוח לאומי ישלם לך שלושה חודשים?
ת. ביטוח לאומי לא משלם מייד. אני עד עכשיו חולה וביטוח לאומי לא משלם לי.
ש. אחרי שהיתה לך תאונת עבודה קיבלת כסף לשלושה חודשים מביטוח לאומי?
ת. כן . קיבלתי. מתי שבאתי להתפטר. את הכסף מביטוח לאומי קיבלתי רק אחרי כמה חודשים. חגית ידעה. היא שאלה איך אני חי ואמרתי שאמא שלי נותנת לי.

25. הנתבעת טוענת כי לקראת תום 90 ימי ההיעדרות עקב תאונת העבודה הגיע התובע למאפיה, נפגש עם מר אוברקוביץ וביקש לשוב לעבודה. נטען כי מר אוברקוביץ ביקש ממנו להמציא אישור רפואי לפיו הוא אכן כשיר לחזור לעבודה אך התובע נעלם ולא ענה לטלפונים וכי רק בתחילת חודש 06/10 הציג את המכתב מאת הרופא התעסוקתי אשר אינו מאפשר לו לבצע את עבודתו הרגילה ולכן ביקש לסיים את עבודתו בנתבעת עקב מצבו הבריאותי. נטען כי הנתבעת מעולם לא התחייבה לשלם את שכרו בתקופה שבה לא עבד.
עוד נטען כי לפנים משורת הדין, הסכימה הנתבעת להכיר בחלק מתקופת היעדרותו כחופשה שנתית , על חשבון חופשתו הצבורה.
מר אוברקוביץ אישר בעדותו כי לאור האישור מרופא תעסוקתי שהוצג, נמסר לתובע שלא יוכל לחזור לתפקיד שלו.

26. עיון בחומר הראיות מעלה כי התובע שינה גרסאותיו בנוגע לאופן הפיטורים.
בתצהיר טען כי התבקש לשלוח מכתב בו מבקש להתפטר בדין מפוטר.
מאידך בעדותו טען שחגית מסרה לו ש"לא רוצים" אותו והיא תכין לו מכתב פיטורים.

הנתבעת הציגה מכתב המופנה למנהלת מחלקת כח האדם בנתבעת, מיום 2.6.10 (נספח ו' לתצהיר הנתבעת) בו נכתב:

"אני מבקש מכבודך לנצל את ימי החופש מהימים שמגיעים אלי מעבודתי אצלכם במפעל. אני מודה לך מאוד על הטיפול האדיב".

התובע אישר בחקירתו כי חתם על המכתב.

מכתב זה אינו עולה בקנה אחד עם טענת התובע כי ביקש להמשיך לעבוד בנתבעת. המכתב מחזק את גרסת הנתבעת, כי התובע ביקש לסיים את עבודתו ולמצות את זכויותיו.

טענות התובע כי פנה להנהלת החשבונות בנוגע לשכר שהובטח ולא שולם וכי נמסר לו כי "הנושא בטיפול" לא הוכחה.

27. לאור האמור, אני קובעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
כמו כן, אינו זכאי לתשלום שכר בתקופה שבה נעדר מהעבודה מחמת התאונה שארעה לו.

28. תוספת ותק
בהתאם להוראות צו ההרחבה, התובע זכאי לתוספת ותק בגין תקופת העסקתו על ידי הנתבעת.

על פי תחשיב התובע, שצורף לתצהירו, יש לחשב את הוותק שלו לפי הוותק בדגנית משמר השרון, דהיינו מחודש דצמבר 1993.

התובע טוען כי יש לחשב את תוספת הוותק בהתייחס לשכר המופיע בדרגה ב' לטבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי ותוך הצמדתו למדד המחירים לצרכן מיום חתימת ההסכם ועד ליום 1.1.08, הוא החודש הראשון שבגינו זכאי התובע לתשלום, לאור ההתיישנות.
התובע נוקב בתוספת ותק בסך 50.22 ₪ לחודש לכל שנת עבודה ולפי וותק של 15 שנה, נוקב בתוספת וותק של 753.3 ₪ החל מחודש 1.1.08.

29. תוספת הוותק המצויה בצו ההרחבה, נקובה בלירות. זאת בניגוד להסכם הקיבוצי אשר מתעדכן מעת לעת והסכומים הנקובים בו הינם באגורות.
  כמו כן, לא צויין בצו ההרחבה כי על תוספת הוותק להיות צמודה למדד. 

בנוסף, הוכח שהתובע נשכר לעבודה בנתבעת כעובד חדש, במקום עבודה חדש. על כן אין לחשב את תוספת הוותק ביחס לשנות עבודתו בדגנית משמר השרון. לאור כל אלה, לא ניתן לקבל את התחשיב שהציג התובע.

30. הנתבעת הגישה תצהיר מאת רו"ח זילכה ובו חישוב של תוספת הוותק אשר אמורה היתה להיות משולמת לתובע בגין תקופת עבודתו בנתבעת בלבד.
על פי התצהיר, תוספת הוותק השעתית שווה לפער שבין ערך השעה הרגילה התחילית הנקוב בטבלאות השכר בצו ההרחבה, לבין ערך השעה הנקוב בו בהתאם לשנות הוותק של העובד, תוך התחשבות בתוספות היוקר ובשיערוך לשקל חדש.
על פי חוות דעתו, תוספת הוותק השעתית עמדה על 0.3149 ₪ בחודש 01/07 ועל סך 0.4499 ₪ בחודש 10/09.
עוד על פי חוות הדעת, תוספת הוותק החודשית עמדה על 58.58 ₪ בחודש 01/07 ועל סך 83.69 ₪ בחודש 10/09.
על פי התחשיב שהוצג, סך תוספת הוותק המגיעה לתובע עומדת על 2,336.88 ₪.

רו"ח זילכה נחקר על אופן החישוב והאמור בתצהירו לא נסתר.
לאור הודאת הנתבעת ולאור העובדה שלא ניתן להתבסס על הסכומים שבהם נקב התובע, מתקבל החישוב שהציגה הנתבעת.
הנתבעת תשלם לתובע סך 2,337 ₪ בגין תוספת ותק.

31. תוספת משפחה
התובע טען כי בתקופת עבודתו בנתבעת היה נשוי ובת זוגו לא עבדה והדבר היה ידוע לנתבעת שכן בתלושי השכר צוין כי הוא נשוי ובת זוגו אינה עובדת.
בשל התיישנות, חודש הזכאות הראשון הנתבע הוא ינואר 2008.

32. הזכאות לתוספת משפחה על פי צו ההרחבה בענף האפייה קמה לעובד אשר אשתו אינה עובדת.
התובע צירף לתצהירו תלושי שכר לתקופה מחודש יולי 2008 עד מאי 2010 בהם נרשם כי הוא נשוי ואשתו לא עובדת.
הנתבעת לא הציגה כל ראיה שיש בה לסתור את טענת התובע בדבר זכאותו לתוספת משפחה.

על פי תחשיב התובע, שצורף לתצהירו, תוספת המשפחה כשהיא מוצמדת למדד המחירים לצרכן הינה בסך של 73.54 ₪ לחודש.
תוספת המשפחה בצו ההרחבה נקובה בלירות ולא צוין כי עליה להיות צמודה למדד, על כן לא ניתן לקבל את תחשיב התובע.  

33. הנתבעת הגישה תצהיר מאת רו"ח זילכה ובו חישוב של תוספת המשפחה ככל שיקבע כי התובע זכאי לה.
על פי התצהיר, תוספת המשפחה הנקובה בצו ההרחבה הוצמדה לתוספות היוקר מחודש 2/71, ובתוספת 4% בהתאם לצו ושיערוך לשקלים חדשים, תוספת המשפחה עומדת על 6.63 ₪ לחודש.
על פי התחשיב שהוצג, תוספת המשפחה המגיעה לתובע עומדת על 225 ₪.

רו"ח זילכה נחקר על אופן החישוב והאמור בתצהירו לא נסתר.
לאור הודאת הנתבעת ולאור העובדה שלא ניתן להתבסס על הסכומים שבהם נקב התובע, מתקבל החישוב שהציגה הנתבעת.
הנתבעת תשלם לתובע סך 225 ₪ בגין תוספת משפחה.

34. קרן השתלמות
לאור קביעתי כי חלות על העסקתו של התובע הוראות צו ההרחבה בענף האפייה וכי לא חלות על העסקתו הוראות ההסכם הקיבוצי, הרי שהתובע אינו זכאי לתשלום עבור קרן השתלמות. הוראה זו לא הורחבה בצו ההרחבה.

התביעה לקרן השתלמות נדחית בזאת ביחס ליתר התובעים ולא נשוב לדון בה.

35. השלמת שכר מינימום
התובע טוען להפרשי שכר מינימום כדלקמן:
בחודשים 1/07 עד 3/07 שולם שכר יסוד בסך 3,079 ₪, בעוד שכר המינימום עמד על 3,585.18 ₪.
בחודשים 04/07 עד 06/08 שולם שכר יסוד בסך 3,079 ₪ בעוד שכר המינימום עמד על 3,710.20 ₪.
בחודשים 7/08 עד 1/09 שולם שכר יסוד בסך 3,335 ₪ בעוד שכר המינימום עמד על 3,850 ₪.

הנתבעת טוענת כי שכרם של הנהגים מורכב משכר יסוד ומפרמיה, שכונתה בתלוש "פרמיית קידום מכירות" ובפועל חושבה על בסיס אחוזים מככל המכירות שבוצעו על ידי כל אחד מהתובעים.

התובע הכחיש בעדותו כי קיבל פרמיה על מכירות. אולם , משהוצגו לו תלושי השכר לחודשים 2/09 ו-12/08 בהם צוין שקיבל פרמיה, לא השיב.

על פי חומר הראיות, וכפי שקבעתי בעניין עמאש השכר של התובע היה מורכב משכר יסוד ומעמל ות. עמלות אלה נקראו "פרמיה" אך על פי מהות הרכיב , מדובר בעמלה שהינה חלק משכר היסוד לכל דבר ועניין.

36. משהנתבעת הוכיחה כי שכרו של התובע היה מורכב משכר בסיס ומעמלות בגין מכירות שביצע ומשהובהר שהשכר, המורכב משכר בסיס ומעמלות, עלה על שכר המינימום הקבוע בחוק, התביעה להפרש שכר מינימום נדחית.

37. שעות לילה
סעיף 7 לצו ההרחבה בענף האפיה קובע כך:
"שעות נוספות ועבודת לילה:
(ב) בעד עבודה בשעות לילה בין השעות 10 בערב עד 6 בבוקר – כולל הכנה שהותרה מכח החוק, יקבלו הפועלים תוספת שכר של 50% מהשכר הכולל".

הנתבעת אישרה שלא שולמה לתובעים תוספת לילה (סעיף 27 לתצהירו של מר אוברקוביץ).

38. התובע 3 טען בסעיף 20 לתצהירו כי עבד כדלקמן:
בימים א'-ד' מ- 23:45 עד 14:00 ביום שלמחרת.
ביום ה' מ -23:45 עד 18:00 ביום שלמחרת .
ביום ו' מ -23:45 עד 14:00 ביום שלמחרת.

בסעיף 21 לתצהיר הציג גרסה שונה לעניין שעות העבודה. בסעיף זה טען שהגיע למפעל בשעה 00:45 וסיים לעבוד בסביבות השעה 13:00 למחרת ובימי ו' סיים בשעה 10:00. עוד טען כי מידי לילה היה יוצא מביתו בשעה 23:00, אוסף עובד אחר, בהוראת הנתבעת, ומגיע למפעל בשעה 00:45.

39. לטענת הנתבעת, התובע היה מגיע לעבודה בסביבות השעה 02:30 ועבד כ-3.5 שעות לילה בכל משמרת.
הנתבעת צירפה לתצהירה דוחות נוכחות של התובע.
מהדוחות עולה שהתובע הדפיס בדרך כלל את שעת הכניסה לעבודה בין 02:00 ל – 03:00 ומספר דקות לאחר מכן, הדפיס את שעת היציאה.
בעניין עמאש קבעתי כי דוחות הנוכחות שהציגה הנתבעת אינם משקפים את שעות העבודה. הדברים נכונים גם בעניין התובעים שלפני, כפי שיפורט להלן.

40. מר לוי הצהיר בעניין זה כך –
"בהתאם לנהלים בנתבעת, כפי שאנחנו חוזרים ומרעננים לנהגים, עליהם להחתים כרטיס נוכחות עם הכניסה לשטח המאפיה בתחילת המשמרת ומיד להחתים פעם נוספת ליציאה ולא ידוע לי שמי מהתובעים פעל אחרת מבחינת מועד החתמת כרטיס הנוכחות. מטרת ההחתמה הינה לוודא שהעובד עבד באותה משמרת."

מר לוי העיד –
"ש. האם יש לכם תיעוד כלשהו לתקופה כלשהי, עד היום, של הזמן שחולף מהשעה שהעובד נכנס לעבודה עד רגע שהוא מחתים את כרטיס?
ת. מה שנכון לאז לא נכון לתקופה של העובדים היום.
ש. בתקופה שהתובעים עבדו.
ת. יש רק תעודת העמסה.
ש. והיא שופכת אור על השאלה הזו?
ת. צריך לראות הנתונים. היא צריכה להיות חופפת לזמן החתמת האצבע. לגבי נתון בדבר השאלה מתי העובד הגיע בפועל למקום העבודה, אין לנו תיעוד על כך.
ש. למי שעובד היום, יש תיעוד?
ת. היום אנחנו יודעים לפי ההחתמה ואת המשטחים שהוא מוריד במחסן ההחזרות, אם הוא מוריד.
ש. עובד שמגיע היום לעבודה, יש תיעוד באיזו שעה הוא נכנס לעבודה?
ת. אין.
ש. יש תיעוד בדבר הזמן שחולף מהרגע שהוא מגיע לעבודה ועד שהוא מחתים כרטיס?
ת. לא.
ש. האם לעובדים היו טכוגרפים?
ת. לפי חוק הם אמורים להשתמש בטכוגרפים אבל הם לא נשמרים כל התקופה. בזמנו היה לתובעים טכוגרף.
ש. אתה מסכים איתי שהטכוגרף יכול היה להוכיח מתי העובד סיים?
ת. זה לא מחייב. זה לא אומר שהוא סיים את העבודה שלו כי הוא יכול לעשות נסיעות פרטיות. אולי אם הפער הוא גדול זה יכול היה לשקף מתי הוא סיים.
ש. הטכוגרף גם יכול לשפוך אור כמה זמן חלף מהרגע שהוא נכנס לעבודה ועד לרגע שהוא החתים כרטיס?
ת. לא מחייב. אני מאשר שזה יכול היה לשפוך אור.
ש. למה לא צרפת טכוגרפים של התובעים?
ת. אם לא צרפנו כנראה שאין.
ש. בדקתם אם יש טכוגרפים?
ת. אני לא קיבלתי דרישה לבדוק אם יש.
ש. אתה יכול להראות לי את הנהלים שאליהם אתה מפנה בסע' 4 לתצהירך?
ת. אין נוהל עבודה כתוב שמורה לנהג לחתום כרטיס כשהוא מגיע לעבודה. כל עובד שאני קולט אני לוקח אותו לעשות שעון ועושה לו אצבע."

משמע, מר לוי אישר כי ניתן היה באמצעים שונים לדווח זמן תחילת משמרת וסיומה אך הנתבעת לא דרשה זאת. כן אישר כי זמן החתמת הכרטיס אינו מעיד על זמן ההגעה למפעל.
מכל מקום, על פי תצהירו, מטרת החתמת הנוכחות היתה לוודא שהעובד עבד באותה משמרת ולא ניתן להסתמך על הנתונים שהודפסו להוכחת משך המשמרת.

41. מר אוברקוביץ העיד בעניין זה:
"ש. שמעת את התובעים לגבי הזמן שחולף מהרגע שמגיעים עד למחתימים את הכרטיס. מה יש לך להגיד?
ת. אני חושב שהדריכו אותם מה לענות. כולם חזרו על אותו פזמון. לדוגמא יום טוב, בראש העין, היו יוצאים מהמאפיה גם בחמש וחצי. זו חלוקה של שתיים, שעתיים וחצי. הם חוזרים למאפיה ואז מתדלקים ועושים החזרות. לא בלילה. עניינית, שעון הנוכחות זה המדידה הראלית וזכותו של כל עובד היה להגיע למפעל להחתים כרטיס ואז לעשות את כל הפעולות האחרות. כל אחד בחר את הנוחיות שלו. לא אני הכתבתי להם איך ומה לעשות. כל העובדים מחתימים שעון ועל ידי זה משלמים את שכרם. גם אלה שעשו את הפעולות כפי שהם מתארים, כניסה למפעל, הורדת החזרות, יש תביעה שביקשו מאיתנו לראות צילומים של שעונים. הנהג צריך לבוא מסודר עם ההחזרות ולא לעשות את זה במפעל. אז התהליך הזה לוקח בגדול, חצי שעה. לגבי הנהג ברנס, הוא היה יכול לשבת גם שלוש שעות על הרמפה. כי במקום להעמיס את האוטו ולצאת לחלוקה הוא העדיף לחלק את כל הלקוחות שלו והכין קרטון קרטון לכל לקוח ואז כשהוא מגיע לחנות הוא מוריד קרטון וזה סיים. כל אחד עשה את העבודה לעצמו. אני חשוב שהכינו אותם. אני מכחיש את לוחות הזמנים. זה לקח חצי שעה גג. חובתו של כל עובד להגיע למאפיה ולהחתים כרטיס.
ש. הזכרת בתשובתך שיש לכם תיעוד מסודר שיכול להעיר את עיני בית הדין על הזמן מהרגע שעובד מגיע עד שמחתים כרטיס?
ת. נכון. זה אמור להיות מוצג בתיק אחר.
ש. מדוע לא הצגת את התיעוד שמוכיח את גירסתך?
ת. מפני שהתיעוד הזה זה תיעוד של שנתיים שלוש שהתקנו את מערכת המצלמות. זה לא רלבנטי לתקופה כאן. זה משנת 2015.
ש. את התיעוד התחלתם לבצע מ 2015?
ת. בגדול כן. שינינו את שיטת המחסן והעבודה. וגם, כמו שעוה"ד אמרה, את התוכנות.
ש. טכוגרפים היו?
ת. אני מעריך שכן.
ש. בוודאי יש לך אותם?
ת. לא יודע. לא יודע מה אומר החוק על כך. לא בדקתי אם יש לי אותם."

משמע, מר אוברקוביץ מאשר כי הנתבעת לא הקפידה לדרוש מהנהגים להדפיס כרטיס נוכחות מיד עם הגעתם למפעל, למרות שלגרסתו, זכותם היה לעשות כן.

42. התובע 3 העיד לעניין שעות עבודתו:

"ש. אם אני רואה שהחתמת כרטיס בין שתיים וחצי לשלוש בבוקר מה זה אומר?
ת. שמסיימים להעמיס, להוריד מהארגזים, ואין לי עוזר, שלושה משטחים של עוגות, לפרוק את המסופון אצל איציק ואז מחתימים אצבע, מחכים כמה דקות בשביל לעשות יציאה. אנחנו לוקחים את המסופון ופורקים את מה שעבדנו אתמול. זה לוקח כמה דקות ולפעמים יותר אם אין תקשורת. זה היה קו מאוד קשה. כמה פעמים אישתי והילדים שלי עזרו לי.
ש. נכון שאת הלחמים צריך היה להביא מוקדם?
ת. נכון.
ש. אז למה אתה אומר שעבדת עד שתיים?
ת. הייתי מסיים בתשע את בלי המלון בנתניה ואז נוסע לאום אל פאחם ומוריד שלושה משטחים, עוגות, לחם חיטה מלאה ועוד והיו המון חזרות. הייתי חוזר מאום אל פאחם לנתניה, חזרות ומי שרוצה לקחת לחם. אני והילדים עשינו יחד החזרות.
ש. איך אתה אומר שעבדת ביום חמישי עד שש בערב?
ת. הייתי מתחיל את החלוקה בבוקר, מסיים, חוזר למאפייה, יעקב היה אומר תביאו את המשאיות ובודק את המשאיות ואז הולכים לפקידה בשם פירה שעושה סגירה של השבוע והיינו הולכים למנהל הגבייה זאב ואח"כ מסיימים. הייתי מעמיס חלות לסופר דיל הדרים ולממן והם רצו חלות חמות. הייתי מגיע בחמש בערב וקורא לילדים לעשות את החזרות.
ש. סיפרת את זה לעורך הדין שלך כי זה לא כתוב בתצהיר?
ת. אז מה כתוב בתצהיר?
ש. מפנה לסע' 21 לתצהירך. כל השעות שאתה כותב שונות לגמרי. כתוב רבע לאחת ובסעיף קודם כתוב ברבע ל- 12?
ת. לפעמים ככה, לפעמים ככה. יש חזרות ושם אנחנו נתקעים לפעמים. לא נכנסים ישר למאפיה.
ש. א"כ אתה אומר שהחלוקה הסתיימה באחת וסע' קודם כתוב בשתיים. אז מתי סיימת לחלק?
ת. אני לא מסתכל על השעון. אין דבר כזה שסיימתי לפני שתיים.
ש. כתבת שביום שישי עבדת עד שתיים ובמקום אחר עד עשר בבוקר.
ת. בשום פנים ואופן . לא קרה דבר כזה. הייתי הולך לתנובות וגם לפעמים כשהגעתי הביתה הייתי חוזר.
ש. איפה גרת?
ת. בבקעה אל גרביה.
ש. כמה זמן זה נסיעה בלילה מביתך למאפיה?
ת. לא יודע. אולי 45, 50 ד'".

43. מכלל חומר הראיות עולה אם כן, כי התובע הגיע למפעל בכל לילה לפני השעה שבה החתים כרטיס. עוד עולה שנהג להחתים כרטיס לאחר שסיים את פעולות ההעמסה והפריקה.

מר אוברקוביץ העיד כי תהליך העבודה לפני החתמת הכרטיס אמור לקחת כחצי שעה לכל היותר.
בסיכומי הנתבעת נטען כי יש להוסיף לכל היותר שעת עבודה אחת לפני שעת החתמת הכרטיס, זאת בגין הפעולות שהיה על התובעים לבצע ובכלל זה פריקת הארגזים המסודרים, קבלת ברקוד לכל משטח, השארת דו"ח, חיבור המסופון לקבלת נתונים והעמסת סחורה.

44. נוכח כל הראיות והעדויות שהובאו בפניי, של התובע ושל התובעים האחרים וכן נוכח הסתירות בתצהירו של התובע ובעדותו, אני קובעת כי שעת תחילת עבודתו של התובע היתה בשעה 00:45.
אציין כי על פי כלל העדויות, מדובר בפרק זמן סביר לביצוע הפעולות של הגעה למפעל, פירוק החזרות והעמסת סחורה .

45. אשר לשעת סיום המשמרת –
לגרסת הנתבעת, חלוקת מוצרי המאפיה – מסתיימת בין 06:30 ל – 07:30 ופעם עד פעמיים בשבוע עשויה להמשך עד 09:00 (סעיף 27.3 לתצהיר אוברקוביץ).

התובע טען לשעות סיום שונות בהתאם לימות השבוע. כאשר נשאל לגבי הפערים בשעות הסיום, בתצהיר עצמו, השיב "לא הסתכלתי על השעון" וכן "פעם ככה ופעם ככה".
לאור אי הבהירות לא ניתן לקבל את עדותו של התובע לעניין שעת סיום העבודה ובוודאי לא ביום ה' או ו'.
בהעדר ראיות אחרות אני קובעת כי התובע סיים לעבוד מידי יום בממוצע, בשעה 8:00.

46. התובע טען כי כל שעות עבודתו בנתבעת הינן בגדר עבודת לילה ומשכך הוא זכאי לקבל את תוספת הלילה עבור כל שעות עבודתו ולא רק בין השעות 22:00 הערב ל – 06:00 בבוקר.
התובע מבסס טענה זו על פירוש "עבודת לילה" בחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א – 1951 הקובע כי עבודת לילה היא עבודה ששתי שעות ממנה לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06:00.

טענה זו אינה מתקבלת, באשר ההוראה שבצו ההרחבה ברורה ומפורשת ואין להרחיב את החבות הכספית המוטלת על המעסיק, מעבר לקבוע בצו ההרחבה.

התובע זכאי לתוספת 50% בגין השעות 00:45 עד 06:00, דהיינו בגין 5.25 שעות בכל משמרת.

47. בטבלה שצורפה לתצהירו, לא פירט התובע את האופן בו חישב את תוספת הלילה.
על פי החישוב שערכה הנתבעת, יש לחשב התוספת על פי שכר המינימום השעתי בתקופות הרלוונטיות.
לגרסת הנתבעת אשר לא נסתרה, התובע עבד בתקופה הרלוונטית 846 משמרות.
על פי תלוש השכר שהוצג (נספח ה' לתצהיר הנתבעת) עמד שכרו של התובע על שכר המינימום.
שכר המינימום השעתי במועד סיום עבודתו בחודש 05/10 עמד על 20.70 ₪.
על כן זכאי לתשלום תוספת לילה בסך 45,970 ₪ (10.35 ₪ X 5.25 שעות X 846 משמרות).

48. ימי חג
סעיף 14 לצו ההרחבה בענף האפיה קובע:
"דמי חגים:
(א) המעבידים ישלמו לפועליהם בעד 17 ימי חג לשנה כדלקמן:
7 ימי פסח ועוד שני ימים צמודים לתשלום פסח, יום שבועות, שני ימי ראש השנה ויום נוסף צמוד לתשלום זה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות ויום העצמאות."

התובע דורש תשלום עבור 8 ימי חג.
לטענתו, שולמו לו ימי חג באופן חלקי בלבד, שכן נדרש ממנו לעבוד בימים הצמודים לחג הפסח וביום הצמוד לראש השנה והוא קיבל עבור ימים אלה שכר רגיל בלבד.

49. התובע היה עובד חודשי ושכר הבסיס שולם לו גם בחודשים שבהם חלו חגים. לגרסת הנתבעת שלא נסתרה, כאמור בסעיף 9 לתצהירו של מר בן סימון, עובדים חודשיים קיבלו את משכורתם המלאה גם בחודשים בהם חלו החגים ובנוסף, קיבלו השלמה לממוצע הפרמיה לפי 90 הימים שקדמו לחודש בו חל החג. ראה לעניין זה עדותו של מר אוברקוביץ בעניין עמאש.

התובע טען כי נדרש לעבוד בערבי החג והנתבעת לא הכחישה זאת.
התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לשלם לו תשלום נוסף על שכרו הרגיל בגין עבודה בערבי חג.
על כן, התביעה לתשלום בגין ימי חג, נדחית.

50. הפרש פדיון ימי חופשה
בתלוש השכר לחודש 06/10, נספח א' לתצהיר התובע, שולם לתובע פדיו ן חופש עבור 105 ימים, על פי תעריף 214 ₪ ליום.

לטענת התובע, ערך יום עבודה או בסך 450.15 ₪, כאשר סכום זה כולל תוספת וותק, תוספת משפחה, תוספת לילה, נסיעות ופרמיית קידום.
התובע חישב את שכרו הממוצע, כולל את הרכיבים הנטענים בחודשים 06/09 עד 08/09.

51. הנתבעת טענה כי חישוב פדיון חופשה נעשה על בסיס ממוצע 90 הימים שקדמו, כאשר נלקחים בחשבון שכר היסוד והפרמיות. נטען כי שכרו הקובע של התובע עמד על 5,374 ₪ (סעיף 92 לסיכומי הנתבעת).

טענת התובע כי היה על הנתבעת לכלול את תוספת הוותק והמשפחה, מתקבלת.
מאידך, דמי נסיעות ותוספת לילה אינם חלק משכרו הקובע לצורך חישוב ערך יום חופשה.

התובע לא הסביר מדוע חישב את שכרו הממוצע בחודשים 06/09 עד 08/09 דווקא , בעוד שעבד באופן מלא טרם פציעתו עד ליום 05/11/09.

לפיכך, מתקבלת טענת הנתבעת כי שווי יום חופשה של התובע ללא תוספת וותק ומשפחה עמד על 214.94 וכולל תוספות וותק ומשפחה, עמד ערך יום חופשה על 218.2 ₪ (75 ₪ + 6.6 ₪ / 25).

לאור כל האמור, זכאי היה התובע לפדיון ימי חופשה בסך 22,911 ₪.
על פי נספח א' שילמה הנתבעת לתובע פדיון חופשה בסך 22,470 ₪
הנתבעת תשלם לתובע את ההפרש בסך 441 ₪.

52. הפרש תשלומים לקופת גמל
לטענת התובע, על הנתבעת היה לבצע הפרשות לקופת גמל בגין הרכיבים תוספת לילה, תוספת וותק, תוספת משפחה, תוספת השלמת שכר מינימום, תוספת חלוקת נהגים וממוצע פרמיה.

כפי שקבעתי בעניין עמאש, ההסכם הקיבוצי בענף האפיה שמספרו 7042/1986 קובע חובת הפרשה לפנסיה עבור התוספת המשולמת עבור שעות לילה. הוראה דומה אינה מצויה בצו ההרחבה בענף המאפיות.
משלא חלות על העסקתו של התובע בנתבעת הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף האפיה, ומשהתובע לא הצביע על כל מקור אחר המחייב ביצוע הפרשות לפנסיה בגין רכיב "תוספת לילה", טענתו בעניין זה נדחית.

53. התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי המזכה אותו בביצוע הפרשות לקופת גמל בגין ממוצע פרמיה. טענותיו בעניין זה נדחות. אין מדובר בתוספת קבועה לשכר.

עיון בריכוזי השכר של התובע ובתלושי שכר שצורפו לתצהירו מעלה כי כלל לא קיבל תוספת חלוקת נהגים.

משקבעתי כי התובע אינו זכאי להשלמת שכר מינימום נדחית טענתו גם בעניין זה.

54. בהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תוספת וותק ותוספת משפחה הם חלק מהשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים. משכך היה התובע זכאי להפרשות לגמל ברכיבים אלה.
לטענת התובע היה על הנתבעת להפריש שיעור של 7.5% מרכיבים אלה והנתבעת לא חלקה על השיעור הנטען.
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל בגין תוספת וותק ותוספת משפחה בסך 192 ₪ (2,337 ₪ + 225 ₪ * 7.5%).

55. הפרשות לפיצויי פיטורים בגין תוספת לילה, תוספת וותק ותוספת משפחה
בדומה להפרשות לגמל, אין בצו ההרחבה בענף האפיה הוראה המחייבת את הנתבעת לבצע הפרשות לרכיב פיצויי פיטורים בגין תוספת לילה.
התובע לא הצביע על מקור נורמיטיבי אחר המחייב ביצוע הפרשות כאמור. לפיכך, טענתו בעניין זה נדחית.

התובע זכאי היה לביצוע הפרשות לפיצויי פיטורים בגין תוספת וותק ותוספת משפחה, המהוות חלק משכרו הקובע לפיצויים על פי דין.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפיצויים בגין תוספת וותק ותוספת משפחה בסך 213 ₪ (2,337 ₪ + 225 ₪ * 8.33%).

56. סיכום
הנתבעת תשלם לתובע 3:

א. 2,227 ₪ בגין תוספת וותק.
ב. 225 ₪ בגין תוספת משפחה.
ג. 45,970 ₪ בגין תוספת לילה.
ד. 441 ₪ בגין פדיון חופשה.
ה. 192 ₪ בגין הפרשות לגמל.
ו. 213 ₪ בגין הפרשות לפיצויי פיטורים.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

54. התובע 2 – יצחק בוננשטיין
הועסק כמחסנאי בדגנית משמר השרון מיום 1.9.1996.
ביום 1.10.99 נקלט לעבודה בנתבעת ועבד בה עד ליום 16.5.2011.

55. תוספת ותק
בהתאם להוראות צו ההרחבה, התובע זכאי לתוספת ותק בגין תקופת העסקתו על ידי הנתבעת.
לאור האמור לעיל בעניינו של התובע 3, התחשיב שהציגה הנתבעת לעניין תוספת ותק מתקבל .
על פי חוות דעת רו"ח זילכה, תוספת הוותק השעתית עמדה על 0.3149 ₪ בחודש 01/07 ועל סך 0.4948 ₪ בחודש 04/11.
על פי חוות הדעת, תוספת הוותק החודשית עמדה על 58.58 ₪ בחודש 01/07 ועל סך 92.04 ₪ בחודש 04/11.
בהתאם לאמור בחוות הדעת, סך תוספת הוותק המגיעה לתובע עומדת על 3,988 ₪.

56. תוספת משפחה
התובע טען כי בתקופת עבודתו בנתבעת היה נשוי וכי אשתו לא עבדה החל מחודש אוקטובר 2010 שכן במועד זה יצאה לפנסיה.

57. הזכאות לתוספת משפחה על פי צו ההרחבה בענף האפייה קמה לעובד אשר אשתו אינה עובדת.
התובע העיד כי אינו יודע אם קיבל תוספת משפחה בתקופת עבודתו בדגנית משמר השרון וטען כי "אישתי עבדה רוב הזמן. היא יצאה לפנסיה זמן קצר לפני".
משהודה כי אשתו עבדה רוב תקופת עבודתו ומשלא הוצגה כל ראיה המעידה על מועד הפסקת עבודתה, לא הוכחה זכאותו של התובע לתוספת משפחה.
התביעה ברכיב זה נדחית.

58. ימי חג
התובע דורש תשלום עבור 11 ימי חג.
לטענתו, שולמו לו ימי חג באופן חלקי בלבד, שכן נדרש ממנו לעבוד בימים הצמודים לחג הפסח וביום הצמוד לראש השנה והוא קיבל עבור ימים אלה שכר רגיל בלבד.

כעולה מתלושי השכר של התובע, נספח א' לתצהירו, התובע היה עובד יומי. לטענת הנתבעת, התובע קיבל תשלום נפרד בגין ימי חג, לרבות הימים הצמודים וחול המועד פסח, בהתאם לימים בהם עבד בפועל.

59. לטענת הנתבעת, התובע לא עבד בערבי החג בראש השנה ופסח, כפי שעולה מדוחות הנוכחות שצורפו לסיכומי הנתבעת, על כן הוא אינו זכאי לתשלום בגין ימים אלה.

טענת הנתבעת אינה מתקבלת. על פי צו ההרחבה התשלום בגין ימי חג אינו מותנה בעבודה בפועל. דמי החגים נועדו לפצות עובד יומי אשר נבצר ממנו לעבוד בשל החג.
על כן, התביעה לתשלום 11 ימי חג מתקבלת.

שכרו היומי של התובע היה 154 ₪ ובצירוף תוספת הוותק ליום – 158 ₪.
הנתבעת תשלם לתובע דמי חגים בסך 1,738 ₪.

60. הפרש פדיון ימי חופשה
התובע טען כי בתלוש השכר לחודש 11/11, שולמו לו פדיון 51.9 ימי חופשה, על פי תעריף 155.56 ₪ ליום חופשה.
לטענת התובע, שולם לו פדיון ימי חופשה בחסר, שכן שכר המינימום עמד על 20.7 ₪ לשעה על כן ערך יום היה אמור להיות משולם לפי 167.36 ₪ (שכר מינימום X 8 שעות).

טענת התובע אינה מתקבלת.
סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 קובע כי דמי החופשה לגבי עובד בשכר הינו שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה.
שכרו היומי של התובע בשנת עבודתו האחרונה לא השתנה ועמד על 154 ₪.
על כן לא מצאתי כי הנתבעת חישבה את פדיון ימי החופשה של התובע בחסר.
התביעה ברכיב זה נדחית.

61. השלמה בגין ימי חופשה, ימי מחלה וימי חג ששולמו בחסר
התובע מוסיף וטוען כי רכיב ימי החופשה, ימי מחלה וימי חג ששולמו לו בתקופת עבודתו שולמו בחסר בשל כך ששולמו לפי חישוב של יום עבודה בן 7.44 שעות במקום יום עבודה בן 8 שעות.
בהתבסס על תחשיב שצורף לתצהיר, התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על 638 ₪.

עיון בדוחות הנוכחות שצירפה הנתבעת לסיכומיה, לחודשים 9/10 ו – 4/11 מעלה כי במקרים רבים התובע לא השלים 8 שעות עבודה ביום. על כן אין לקבל את טענתו כי היה על הנתבעת לבצע את חישוב זכויותיו על יום עבודה בן 8 שעות.
התביעה ברכיב זה נדחית.

62. השלמת פיצויי פיטורים
לטענת התובע היה על הנתבעת לכלול את תוספת הוותק ותוספת המשפחה כחלק משכרו לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
לתצהיר התובע צורף חישוב של פיצויי הפיטורים הנטענים, בחלוקה לשתי תקופות בהן לטענתו השתנה שכרו הממוצע. התובע לא צירף את הנתונים עליהם התבסס התחשיב.
התובע טען שקיבל מהנתבעת פיצויי פיטורים בסך 55,016.3 ₪ וכי נותר הפרש לתשלום בסך 19,091.5 ₪ אולם לא הובאה כל ראיה לתשלום הנטען ולא הוכח כי פיצויי הפיטורים שולמו לתובע בחסר.
משקבענו כי התובע זכאי היה לתוספת וותק, על הנתבעת לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים ביחס לרכיב זה בלבד.
הנתבעת תשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך 1,074 ₪ ( 92.04/12 ₪ *140 חודשי עבודה).
63. סיכום
הנתבעת תשלם לתובע 2:

א. 3,988 ₪ בגין תוספת וותק.
ב. 1,738 ₪ בגין דמי חגים.
ג. 1,074 ₪ השלמת פיצויי פיטורים.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

64. תובע 1 – עזבון המנוח שפיר אולג ז"ל
המנוח הועסק בדגנית משמר השרון מיום 17.12.95.
ביום 1.10.99 נקלט לעבודה בנתבעת ועבד בה עד ליום 31.12.11.
המנוח נפטר ביום 24.2.12. אשתו, הגב' גלינה שפיר הינה היורשת היחידה על פי צו ירושה מיום 5.6.12 (נספח א' לתצהירה).

65. תוספת ותק
בהתאם להוראות צו ההרחבה, התובע זכאי לתוספת ותק בגין תקופת העסקתו על ידי הנתבעת.
לאור האמור בפסק הדין לעיל ובהתאם לתחשיב הנתבעת, תשלם הנתבעת לתובע סך 4,760 ₪ בגין תוספת ותק.

66. תוספת משפחה
הגב' שפיר הצהירה כי בתקופת עבודתו של המנוח אצל הנתבעת, היתה נשואה למנוח ולא עבדה, כפי שמופיע בתלושי השכר של התובע.
בשל התיישנות, חודש הזכאות הראשון הנתבע הוא ינואר 2008.

67. על פי נספח ז' לתצהיר הנתבעת, בחודשים 1/08 עד 3/08 שולמה למנוח "תוספת אישה".
בתלושי השכר שצורפו לתצהיר הגב' שפיר לחודשים 1/09 עד 12/09 צויין כי מצב משפחתי "נשוי" ובת זוג "עובדת".
הגב' שפיר העידה לעניין זה כך:
"ש. נכון שעבדת בחלק מהזמן שהוא עבד במאפיה?
ת. אני נכה ומקבל קצבת נכות ולא עובדת עד היום.
ש. בתלושי משכורת של בעלך, רואים שיש תקופה שהוא קיבל תוספת לאשה לא עובדת. מפנה לנספח ז'.
ת. לדעתי הוא לא קיבל תוספת. למרות שהראנו כל שנה טופס 101 לא קיבלנו שום תוספת".

מעדותה של גב' שפיר לא עולה כי לא עבדה משך כל תקופת עבודתו של בעלה המנוח. טענתה אינה מתיישבת עם ראיות הנתבעת שהוצגו.
אף אם לא עבדה במהלך תקופה מסויימת, כטענתה, הרי שלא הוכיחה מתי הפסיקה לעבוד. על כן זכאות התובע לתוספת משפחה לא הוכחה.
התביעה ברכיב זה נדחית.

68. דמי חגים
התובע דורש תשלום עבור 12 ימי חג.

כעולה מתלושי השכר של המנוח, נספח ב' לתצהיר, המנוח היה עובד יומי. לטענת הנתבעת, המנוח קיבל תשלום נפרד בגין ימי חג, לרבות הימים הצמודים וחול המועד פסח, בהתאם לימים בהם עבד בפועל.

לטענת הנתבעת, המנוח לא עבד בערבי החג בראש השנה ופסח, כפי שעולה מדוחות הנוכחות שצורפו לסיכומי הנתבעת, על כן לא היה זכאי לתשלום בגין ימים אלה. טענת הנתבעת אינה מתקבלת. על פי צו ההרחבה התשלום בגין ימי חג אינו מותנה בעבודה בפועל. דמי החגים נועדו לפצות עובד יומי אשר נבצר ממנו לעבוד בשל החג.
על כן, התביעה לתשלום 12 ימי חג מתקבלת.

69. שכרו היומי של המנוח היה 154 ₪ ובצירוף תוספת הוותק ליום – 158.3 ₪.
הנתבעת תשלם לתובע דמי חגים בסך 1,900 ₪.

70. הפרשי תשלומים לגמל
משקבעתי כי המנוח אינו זכאי לתוספת משפחה נדחית הטענה בעניין זה.

בהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תוספת וותק היא חלק מהשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים ומשכך היה המנוח זכאי להפרשות לגמל ברכיב זה.
על פי החישוב בתצהירה של הגב' שפיר, היה על הנתבעת להפריש שיעור של 5.5% לגמל והנתבעת לא חלקה על השיעור הנטען.
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל בגין תוספת וותק בסך 262 ₪ (4,760 ₪ * 5.5%).
כל יתר טענות התובעת לעניין הפרש תשלומים לגמל, נדחות.

71. הפרשי פיצויי פיטורים
משקבענו כי התובע זכאי היה לתוספת וותק, על הנתבעת לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים ביחס לרכיב זה בלבד.
הנתבעת תשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך 1,266 ₪ (103.4/12 ₪ *147 חודשי עבודה).

72. סיכום
הנתבעת תשלם לתובע 1:

א. 4,760 ₪ בגין תוספת וותק.
ב. 1,900 ₪ בגין דמי חגים.
ג. 262 ₪ בגין הפרשות לגמל.
ד. 1,266 ₪ השלמת פיצויי פיטורים.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

73. התובע 4 – אבנר מכלוף
התובע הועסק כנהג בעין בר מיום 27.11.93.
עד ליום 25.1.11 הועסק בנתבעת.

74. תוספת לילה
התובע 4 טען בסעיף 20 לתצהירו כי שעות עבודתו בנתבעת היו משעה 23:00 ועד לשעה 09:00- 10:00.
בפתח הדיון מיום 11.9.17 טען ב"כ התובעים כי בתצהיר נפלה טעות וכי שעות עבודתו של התובע היו משעה 03:00 עד 10:00 .

על פי דוחות הנוכחות שצירפה הנתבעת לתצהירה, היה התובע מדפיס כניסה בדרך כלל בין השעות 04:30-05:00. לעיתים החתים יציאה מספר דקות לאחר מכן ולעיתים, מחודש 4/10 ואילך, החתים יציאה מספר שעות לאחר הכניסה.

התובע העיד לעניין זה:
"ש. נכון שנוהל העבודה במאפיה שבכניסה לשטח המאפייה צריך להדפיס כרטיס נוכחות?
ת. לא. אתה נכנס לרמפה, מעמיס, מחכה ללחם, אחרי שסגרת את כל העניינים אתה מחתים אצבע ואחרי עוד כמה דקות מחתים שוב. לא מתי שאתה מגיע למאפיה.
ש. נכון שמרגע שאתה מגיע למאפיה עד הרגע שאתה מחתים זה אורך חצי שעה ארבעים דקות?
ת. לא. אתה מעמיס ומחכה ללחם ועוד. זה לוקח שעה וחצי בערך.
ש. אתה היית מחתים כטיס רק אחרי שהיית מעמיס את המשאית?
ת. אמת. רובם עשו כך".

75. בהעדר ראיות לסתור ונוכח העדויות כולן, אני קובעת כי שעת תחילת עבודתו של התובע היתה בשעה 03:00 כפי שטען בתיקון לתצהיר .

התובע זכאי לתוספת 50% בגין השעות 03:00 עד 06:00, דהיינו 3 שעות במשמרת.

76. לגרסת הנתבעת אשר לא נסתרה, התובע עבד בתקופה הרלוונטית, מחדש ינואר 2008 עד דצמבר 2010, 762 משמרות.

שכר המינימום השעתי במועד סיום עבודתו של התובע עמד על 20.70 ₪.
על כן זכאי לתשלום תוספת לילה בסך 23,660 ₪ (10.35 ₪ X 3 שעות X 762 משמרות).

77. הפרשי שכר ותמורת הודעה מוקדמת
לטענת התובע, שולמה לו מדי חודש, ללא תנאי וכחלק בלתי נפרד משכרו "תוספת מיוחדת" בסך 900 ₪.
נטען כי התוספת לא שולמה בחודש 10/2010 ללא כל הסבר וכי לא שולמה במסגרת תמורת ההודעה המוקדמת ששולמה לתובע בחודש 12/2010.

הנתבעת לא הציגה כל גרסה לגבי ה"תוספת המיוחדת" ומהותה, למעט טענתה בסעיף 93 לסיכומים כי מדובר בתוספת מותנית שאינה חלק מהשכר לצורך חישוב זכויות סוציאליות.

על פי תלוש השכר של התובע לחודש 10/2010 (נספח א' לתצהירו) התוספת שולמה לתובע. על כן נדחית טענתו בעניין זה.

מאחר וכעולה מתלושי השכר שצורפו, התוספת שולמה מדי חודש בסכום קבוע ובהעדר הסבר מטעם הנתבעת, אני קובעת כי היתה חלק משכרו של התובע לצורך ההודעה המוקדמת. משלא ניתן כל הסבר לאי הכללת התוספת בתמורת ההודעה המוקדמת ששולמה לתובע, מתקבלת תביעתו ברכיב זה. הנתבעת תשלם לתובע את יתרת ההודעה המוקדמת בגין התוספת המיוחדת בסך 900 ₪.

78. פדיון חופשה
התובע טען כי בתלוש השכר לחודש 12/2010 שולמו לו פדיונם של 93 ימי חופשה, על פי תעריף 154 ₪ ליום חופשה.
לטענת התובע, שולם לו פדיון ימי חופשה בחסר, שכן התוספת המיוחדת ששולמה לו מדי חודש לא נלקחה בחישוב יום חופשה.
משקבעתי כי התוספת המיוחדת היתה חלק משכרו של התובע, מתקבלת תביעתו ברכיב זה.

הנתבעת תשלם לתובע הפרשי פדיון חופשה בסך 3348 ₪ (900 ₪/25 * 93).

79. השלמת פיצויי פיטורים
לטענת התובע, פיצויי הפיטורים אשר שולמו לו חושבו על בסיס שכר היסוד בלבד ועל הנתבעת לשלם לו הפרשי פיצויי פיטורים בגין רכיב התוספת המיוחדת.
מטופס 161 של התובע, שצורף לכתב ההגנה, עולה כי פיצויי הפיטורים לתובע חושבו לפי משכורת חודשית בסך 6,415 ₪, סכום העולה על שכר היסוד שלו. על כן, טענתו כי פיצויי הפיטורים חושבו על בסיס שכר היסוד, אינה מתקבלת.
התביעה ברכיב זה נדחית.

80. הפרשות לקופת גמל
לטענת התובע, היה על הנתבעת לבצע הפרשות לגמל בגין הרכיב "תוספת מיוחדת".
משקבעתי כי התוספת היתה חלק משכרו של התובע, מתקבלת התביעה ברכיב זה, בכפוף להתיישנות ובהתאם לחישוב בתצהיר התובע.
הנתבעת תשלם לתובע הפרשים לגמל בגין התוספת המיוחדת בסך 1,944 ₪ (900 ₪ * 6% * 36 חודשים).

81. סיכום
הנתבעת תשלם לתובע 4:

א. 23,660 ₪ בגין תוספת לילה.
ב. 900 ₪ בגין יתרת הודעה מוקדמת.
ג. 3,348 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.
ד. 1,944 ₪ בגין הפרשות לגמל.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

82. התובע 5 – רפאל ברנס
התובע הועסק כנהג בעין בר מיום 1.5.90.
עד ליום 9.2.12 הועסק בנתבעת.

83. תוספת לילה
התובע 5 טען בסעיף 20 לתצהירו כי שעות עבודתו בנתבעת היו משעה 23:00 ועד לשעה 09:00- 10:00.

מר לוי, מנהל הלוגיסטיקה בנתבעת הצהיר כי התובע היה מגיע לעבודה בסביבות השעה 02:00.
על פי דוחות הנוכחות שצירפה הנתבעת לתצהירה, היה התובע מדפיס כניסה בדרך כלל בין השעות 01:00 ל - 02:00 והדפיס יציאה מס' דקות לאחר מכן.

התובע העיד לעניין זה:
"ש. מנה ורונן אומרים שהיית מגיע למאפיה בסביבות השעה שתיים.
ת. שקר וכזב. יש טכוגרף ואפשר לראות את זה. אני הגעתי בשעה 11 והייתי מתחיל תהליך של תדלוק, חזרות, העמסה, וזה היה לוקח זמן. זה היה סידור העבודה שלנו. זה היה לוקח בערך שעתיים, שעתיים וחצי. תלוי בתורים ואם מקבלים את כל הסחורה וסדר עדיפויות".

84. נוכח כל הראיות והעדויות שהובאו בפניי, אני קובעת כי שעת תחילת עבודתו של התובע היתה בשעה 23:00 כפי שטען.

התובע זכאי לתוספת 50% בגין השעות 23:00 עד 06:00, דהיינו 7 שעות במשמרת.

85. לגרסת הנתבעת אשר לא נסתרה, התובע עבד בתקופה הרלוונטית, מחדש ינואר 2008 עד פברואר 2012 , 1170 משמרות.

שכר המינימום השעתי במועד סיום עבודתו של התובע עמד על 22.04 ₪.
על כן זכאי לתשלום תוספת לילה בסך 90,254 ₪ (11.02 ₪ X 7 שעות X 1,170 משמרות).

משהעמיד התובע את תביעתו ברכיב זה על 82,766 ₪, תשלם הנתבעת לתובע סך 82,766 ₪ בגין תוספת לילה.

86. השלמה לשכר מינימום
התובע טען כי מספר חודשים קיבל שכר הנמוך משכר המינימום.

כפי שנקבע לעיל, משכרו של התובע היה מורכב משכר יסוד ומעמלות, הרי שלא הוכח כי שכר כולל זה היה נמוך משכר המינימום ולכן התביעה ברכיב זה נדחית.

87. הפרש תשלומים לגמל
לאור המפורט לעיל, טענות התובע להפרשות לגמל בגין תוספת לילה והפרשי שכר מינימום, נדחות.

לגרסת הנתבעת, ביצעה הפרשות לגמל בשיעור 7% מהרכיבים קידום מכירות, פרמיית קידום מכירות ופרמיית מגש גדול. האמור אף עולה מריכוזי השכר של התובע, נספח ז' לתצהיר הנתבעת.

התובע לא הוכיח זכאותו לביצוע הפרשות פנסיוניות ברכיב פרמיית ארגזים באשר מדובר בתוספת אשר סכומה השתנה מדי חודש והתובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לבצע הפרשות לגמל בגינה.
לאור האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.

88. השלמת פיצויי פיטורים
תוספת הלילה אינה מהווה רכיב לפיצויי פיטורים.
התובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לבצע הפרשות לרכיב פיצויי פיטורים בגין פרמיית ארגזים אשר שולמה מעת לעת וגובהה השתנה.
לגרסת הנתבעת, ביצעה הפרשות לפיצויי פיטורים ברכיב "קידום מכירות". האמור עולה מריכוזי השכר של התובע, נספח ז' לתצהיר הנתבעת.
לאור האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.
89. הפרש פדיון חופשה
התובע טען כי פדיון החופשה אשר שולם לו על ידי הנתבעת שולם בחסר בשל כך שהנתבעת לא הביאה בחשבון את תוספת הלילה.
טענה זו אינה מתקבלת. מדובר בתוספת לשכר שאינה חלק משכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פדיון חופשה, על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

90. סיכום
הנתבעת תשלם לתובע 5:

82,766 ₪ בגין תוספת לילה.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

91. תובע 6 – יום טוב בן מאור
הועסק כנהג בעין בר מיום 27.12.92.
עד ליום 1.3.11 הועסק בנתבעת.

92. תוספת לילה
התובע טען בסעיף 21 לתצהירו כי שעות עבודתו בנתבעת היו משעה 23:45 ועד לשעה 09:45.
בדיון מיום 6.9.17 ביקש לתקן את הסעיף וטען כי שעות עבודתו היו בין 00:00 ל – 10:00.

מר אוברקוביץ הצהיר כי התובע היה מגיע לעבודה בסביבות השעה 04:00 וכי בחודשים האחרונים לעבודתו היתה לו לפחות משמרת בוקר אחת בשבוע.
על פי דוחות הנוכחות שצירפה הנתבעת לתצהירה, היה התובע מדפיס כניסה בדרך כלל בין השעות 03:30 ל - 04:00 והדפיס יציאה מס' דקות לאחר מכן.

התובע העיד לעניין זה:
"ש. איך אתה אומר שהגעת לעבודה בחצות אם את דו"חות הנוכחות אתה מחתים בארבע?
ת. היינו מגיעים בלילה, מפרקים מגשים, מפרקים חזרות, באים לרמפה ומעמיסים, אח"כ הולכים להחתים ארבע ומחכים שתיים, שלוש דקות, ועושים יציאה. זה לוקח שעה וחצי, שעתיים. כשאני לוחץ יציאה אז אני יוצא לחלוקה".

טענת התובע לפיה הגיע לעבודה בשעה 00:00 אינה מתיישבת עם עדותו כי פעולות הפירוק וההעמסה טרם החתמת הכרטיס לקחו שעה וחצי – שעתיים.

93. נוכח כל הראיות והעדויות שהובאו בפניי, ומשהתובע החתים כרטיס בשעות 3:30 או 4:00, אני קובעת כי שעת תחילת עבודתו של התובע היתה בשעה 02:00.

התובע זכאי לתוספת 50% בגין השעות 02:00 עד 06:00, דהיינו 4 שעות במשמרת.

94. לגרסת הנתבעת אשר לא נסתרה, התובע עבד בתקופה הרלוונטית, מחדש ינואר 2008 עד מרץ 2011, 872 משמרות.

שכר המינימום השעתי במועד סיום עבודתו של התובע עמד על 20.7 ₪.
על כן זכאי לתשלום תוספת לילה בסך 36,100 ₪ (10.35 ₪ X 4 שעות X 872 משמרות).

95. הפרש פדיון חופשה
תוספת לילה אינה מהווה חלק מהשכר לעניי תשלום פדיון חופש. התביעה ברכיב זה נדחית.

96. הפרש תשלומים לגמל
כעולה מריכוזי השכר של התובע, נספח ז' לתצהיר הנתבעת רכיב "ממוצע פרמיה" לא שולם מדי חודש וסכומו השתנה. אין מדובר בתוספת קבועה המהווה חלק משכרו של התובע לצורך חישוב זכויותיו והתובע לא הצביע על מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לבצע הפרשות לגמל בגינו.

יחד עם זאת, על פי ריכוזי השכר תוספת חלוקה בסך 1,150 ₪ שולמה לתובע מדי חודש בסכום קבוע. על כן, התוספת היתה חלק משכרו של התובע והיה על הנתבעת לבצע בגינה הפרשות לגמל.
לאור האמור, התביעה תשלם לתובע הפרשי תשלומים לגמל בגין התקופה מחודש 01/08 עד 02/11 בסך 2,622 ₪ (38 חודשים * 6% * 1,150 ₪).

97. הפרש תשלומים לפיצויי פיטורים
התובע זכאי היה לביצוע הפרשות לפיצויי פיטורים בגין תוספת החלוקה אשר שולמה לו מדי חודש בחודשו בסכום קבוע.
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפיצויים בגין תוספת זו בסך 3,640 ₪ (1,150 ₪ * 38 חודשים * 8.33%).

98. סיכום
הנתבעת תשלם לתובע 6:

א. 36,100 ₪ בגין תוספת לילה.
ב. 2,622 ₪ בגין הפרשות לגמל.
ג. 3,640 ₪ בגין הפרשות לפיצויים.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

99. תובע 7 - אלקסלסי ערן
התובע החל עבודתו כנהג בנתבעת ביום 18.1.2002 ועבד עד 30.11.12.

100. תוספת ותק
בהתאם לתחשיב רו"ח זילכה, סך תוספת הוותק המגיעה לתובע לתקופה 01/08 עד 11/11 הינה בסך 2,936.10 ₪.

לאור הודאת הנתבעת ולאור העובדה שלא ניתן להתבסס על הסכומים שבהם נקב התובע, מתקבל החישוב שהציגה הנתבעת.
רו"ח זילכה חישב את תוספת הוותק עד לחודש 11/11.
משאין מחלוקת על כך שהתובע עבד בנתבעת עד לתאריך 30.11.12, הרי שזכאי הוא לתוספת וותק בגין שנה נוספת בסך 903.40 ₪ (75.28 * 12).

הנתבעת תשלם לתובע סך 3,839 ₪ בגין תוספת ותק.

101. תוספת לילה
התובע טען בסעיף בתצהירו כי שעות עבודתו בנתבעת היו בימים א' – ו' משעה 23:00 ועד לשעה 10:00.

מר אוברקוביץ הצהיר כי עד לחודש 03/2012 היה התובע מגיע לעבודה בסביבות השעה 13:00 ולאחר חודש זה היה מגיע בסביבות השעה 01:30. עוד הצהיר כי בכל חודש נעדר התובע מספר ימים.
מר לוי הצהיר אף הוא כי התובע היה מגיע לעבודה בין השעות 01:00 ל – 01:30.

בנוסף, על פי תצהירי הנתבעים ועל פי תלושי השכר, לתובע שולמה תוספת בסך 80 ₪ לכל משמרת אשר שולמה בגין עבודתו בלילות.

על פי דוחות הנוכחות בשנת עבודתו האחרונה של התובע, שצירפה הנתבעת לתצהירה היה התובע מדפיס כניסה בדרך כלל בין השעות 01:00 ל - 01:30 והדפיס יציאה מס' דקות לאחר מכן.

התובע העיד לעניין זה:
"ש. לפי דו"חות הנוכחות שלך הגעת לעבודה באחת אחת וחצי, למה עכשיו תיקנת ל – 11?
ת. דו"חות הנוכחות הם הדפסה של כניסה ויציאה. כניסה ויציאה היינו מדפיסים אחרי פריקת חזרות, ספירת החזרות שפרקנו, החזרת אריזה ריקה, תדלוק משאית, העמסת משאית ואז מחתימים כניסה יציאה ופריקת מסופון וטעינה. בכל העמדות האלה שאני מגיע אני לא לבד שם, יש עוד חמישה אנשים ואני צריך לחכות שהם יסיימו את הפריקה והטעינה ואח"כ בדלק אותו הדבר וגם בפריקה של אריזה ריקה.
ש. נכון שהנוהל היה להחתים כרטיס בכניסה למאפייה?
ת. לא. עבדתי שם 12 שנה ואף פעם לא אמרו את זה.
ש. גם המנהל וגם המנכ"ל אמרו שהיה נוהל. הם משקרים?
ת. כנראה שאף אחד לא אכף את זה.
ש. נכון שכל הסיבוב שאתה טוען לו שעשית במאפייה לפני שהחתמת כרטיס ערוך לכל היותר עד שעה?
ת. ממש לא. לפעמים היינו מחכים ללחמים יותר משעה שהיה ברמפה."

102. נוכח כל הראיות והעדויות שהובאו בפניי, אני מקבלת את גרסת התובע כי התחיל לעבוד בשעה 23:00.
כפי שנקבע לעיל, הוכח כי כלל התובעים החתימו כרטיס רק לאחר שסיימו את שלב ההעמסה ולקראת היציאה לחלוקה. הנתבעת לא הוכיחה כי עניינו של תובע 7 שונה מכלל התובעים.
שנית, מדובר בפרק זמן סביר של כשעתיים לביצוע הפעולות הנטענות - הגעה למפעל, פירוק החזרות והעמסת סחורה, לפני השעה בה בדרך כלל הדפיס את כרטיס נוכחות.

103. הנתבעת טוענת כי לתובע שולמה תוספת בסך 80 ₪ לכל משמרת המחליפה את תוספת הלילה, אינה יכולה להתקבל.
מריכוזי השכר של התובע עולה כי לתובע שולמה מדי חודש תוספת שכונתה בתלוש "תוספת חלוקה" בסכומים משתנים. לא הוצג הסכם עבודה או ראיה אחרת שתעיד על כך שמדובר בתוספת על עבודה במשמרת לילה.
יחד עם זאת, התובע בעדותו אישר:

"ש. נכון שמייד שנקלטת לעבודה הוסכם שתקבל 80 ₪ על כל משמרת תוספת לילה?
ת. נכון. קיבלתי כי גם קבעו שאקבל שכר מינימום ומעליו התוספת ושכר המינימום נשאר אותו הדבר כל השנים למרות שכר המינימום השתנה אבל אצלי לא".

משכך, התובע קיבל למעשה תשלום עבור תוספת לילה ואינו זכאי לתשלום נוסף מעבר לכך. על פי תחשיבי הנתבעת וכעולה מתלושי השכר, שולם סה"כ בגין תוספת זו 104,0 00 ₪ בתקופה הנטענת בכתב התביעה. התובע לא נתן הסבר לתוספת זו למעשה אישר כי מדובר על תוספת עבור עבודה בלילה.
לאור האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.

104. השלמת שכר מינימום
התובע טוען כי בחלק מהחודשים שכרו פחת משכר המינימום.
משהנתבעת הוכיחה כי שכרו של התובע היה מורכב משכר בסיס ומעמלות בגין כל מכירה שביצע, ומשהובהר שהשכר, המורכב משכר בסיס ומעמלות, עלה על שכר המינימום הקבוע בחוק, התביעה להפרש שכר מינימום נדחית.

105. ימי חג
התובע דורש תשלום עבור 15 ימי חג.
לטענתו, שולמו לו ימי חג באופן חלקי בלבד, שכן נדרש ממנו לעבוד בימים הצמודים לחג הפסח וביום הצמוד לראש השנה והוא קיבל עבור ימים אלה שכר רגיל בלבד.

106. התובע היה עובד חודשי ושכר הבסיס שולם לו גם בחודשים שבהם חלו חגים. לגרסת הנתבעת שלא נסתרה, כאמור בסעיף 9 לתצהירו של מר בן סימון, עובדים חודשיים קיבלו את משכורתם המלאה גם בחודשים בהם חלו החגים ובנוסף, קיבלו השלמה לממוצע הפרמיה לפי 90 הימים שקדמו לחודש בו חל החג. ראה לעניין זה עדותו של מר אוברקוביץ בעניין עמאש.

התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לשלם לו תשלום נוסף על שכרו הרגיל בגין עבודה בערבי חג. על כן, התביעה לתשלום בגין ימי חג, נדחית.

107. הפרש פדיון חופשה
לטענת התובע, שולם לו פדיון ימי חופשה בגין 20.7 ימי חופשה על פי תעריף 172 ₪ ליום חופשה.
לטענת התובע, ערך יום חופשה חושב בחסר וכי היה על הנתבעת לחשב יום חופש לפי תעריף 385.8 ₪ ליום, הכוללים תוספת וותק, תוספת לילה, תוספת חלוקת נהגים, פרמיית קידום מכירות וממוצע פרמיה.

הנתבעת טענה כי עם הגשת כתב ההגנה שילמה לתובע סכום נוסף בגין פדיון ימי החופשה.
נטען כי בשלושת חודשי ההעסקה האחרונים הסתכמה בסך 6,396 ₪ ולפיכך ערך יום העבודה לצורך תשלום דמי חופשה עמד על 246 ₪.
נטען כי בשל טעות שבתום לב חושב פדיון החופשה לתובע על פי ערך יום נמוך ועת התגלתה הטעות נשלחה אל התובע המחאה בגין יתרת פדיון החופשה בסך 796.80 ₪ נטו. צילום תלוש השכר ובו השלמת הסכום לפדיון צורף לכתב ההגנה.

הנתבעת טענה כי חישוב פדיון חופשה נעשה על בסיס ממוצע 90 הימים שקדמו, כאשר נלקחים בחשבון שכר היסוד והפרמיות (סעיף 7 לתצהירו של מר בן סימון).
מהראיות עולה כי אכן, ערכו של יום חופשה עלה בהרבה על שכר היסוד של התובע.

לאור האמור, משהוכח כי הנתבעת כללה את ממוצע הפרמיות בחישוב ערך יום חופשה, נדחית טענת התובע בעניין זה.
דמי נסיעות ותוספת לילה אינם חלק משכרו הקובע לצורך חישוב ערך יום חופשה.

טענת התובע כי היה על הנתבעת לכלול את תוספת הוותק בחישוב ערך יום החופשה, מתקבלת.
תוספת לערך יום החופשה בגין תוספת הוותק הינה בסך 2.9 ₪ (75.3 ₪/26) ובמכפלת 20.7 ימי חופשה, על הנתבעת לשלם השלמת פדיון חופשה בסך 60 ₪.

108. הפרש תשלומים לקופת גמל
התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי המזכה אותו בביצוע הפרשות לקופת גמל בגין ממוצע פרמיה, תוספת חלוקת נהגים או שעות לילה. טענותיו בעניין זה נדחות.

משקבעתי כי התובע אינו זכאי להשלמת שכר מינימום נדחית טענתו גם בעניין זה.
תוספת וותק הינה כאמור חלק מהשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים ומשכך היה התובע זכאי להפרשות לגמל בגינה.

לטענת התובע היה על הנתבעת להפריש שיעור של 7.5% והנתבעת לא חלקה על השיעור הנטען.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל בגין תוספת וותק בסך 288 ₪ (3,839 ₪ * 7.5%).

109. השלמת פיצויי פיטורים
לטענת התובע היה על הנתבעת לכלול בחישוב פיצויי הפיטורים שלו את תוספת הוותק, תוספת לילה, תוספת חלוקת נהגים, פרמיית קידום מכירות וממוצע פרמיה כחלק משכרו לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
התובע טען כי על הנתבעת לשלם לו השלמת פיצויי פיטורים על פי ממוצע התשלומים ברכיבים המפורטים, בשנת העסקתו האחרונה.

לטענת הנתבעת ביצעה הפרשות לפיצויי פיטורים ברכיב פרמיה קידום מכירות. האמור עולה מריכוזי השכר שצורפו, נספח ז' לתצהיר הנתבעת.

תוספת חלוקה אף היא אינה מהווה רכיב לפיצויי פיטורים מאחר ומדובר בתוספת אשר השתנתה מדי חודש בחודשו ולא הוצג כל מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לבצע הפרשות בגינה.

משקבענו כי התובע זכאי היה לתוספת וותק, על הנתבעת לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים ביחס לרכיב זה בלבד.
הנתבעת תשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסך 822 ₪ (75.3/12 ₪ *131 חודשי עבודה).

110. סיכום
הנתבעת תשלם לתובע 7:

א. 3,839 ₪ בגין תוספק ותק.
ב. 60 ₪ בגין פדיון חופשה.
ג. 288 ₪ בגין הפרשות לגמל.
ד. 822 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

111. סוף דבר
התביעות מתקבלות בחלקן.
הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים המפורטים בפסק הדין לעיל.

112. בקביעת הוצאות משפט, נתתי דעתי לכך שחלק ניכר מרכיבי התביעה התקבל, אולם חלק בלתי מבוטל נדחה.
כמו כן נתתי דעתי לכך שהנתבעת לא שילמה לעובדיה תוספת ותק על אף הוראות מפורשות בצו ההרחבה בענף המאפיות.
בשים לב לכלל ההליכים אני קובעת כי הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד לכלל התובעים בסך 17,000 ₪.

ניתן היום, (23 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .