הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 62793-12-18

05 יוני 2019
לפני:
כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

התובע:
יוסף חלפה
ע"י ב"כ: עו"ד צור יוסף
-
הנתבעת:
א.ל. גבעת שמואל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד סימה רמתי אסרף
החלטה

הנתבעת הגישה בקשה זו שבפני למשלוח הודעת צד ג' לגב' שרונה משיח, מי ששימשה, כך על פי הבקשה, דירקטורית יחידה בנתבעת ובעלת שליטה בה .

הבקשה, התגובה והתשובה

1. טוענת הנתבעת, כי גב' משיח מכרה בחודש 3/2016 מחצית ממניותיה בנתבעת לגב' טלי אסרף אך המשיכה בפועל לנהל את הנתבע ת תוך מידורה של בעלת הבית החדשה. בחודש 7/2017 מכרה גב' משיח את יתרת מניותיה אולם "סרבה להעביר את הניהול הפיננסי לידי הבעלים החדשים ועשתה (בנתבעת – י.ז.ג) כבתוך שלה" (ר' סעיף 5 לבקשה).

2. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע, בן זוגה לשעבר של גב' משיח (ר' סעיף 7 לבקשה) הגיש תביעה זו המשתרעת על פני תקופה בה כלל לא הועסק על ידי הבעלים החדשים אשר אין להם כל מידע בגין תקופת ההעסקה הנטענת וכי "לא צרף ... כל ראיה כי אכן עבד בחברה למעט העובדה שבתלושי השכר שהוצאו החל מ 3/2016 מצויין כי החל עבודתו באפריל 2015" (ר' סעיף 8 לבקשה).

3. עוד נטען בבקשה, כי היות וגב' משיח היא ששימשה כמעסיקתו של התובע החל משנת 2015 ולא שילמה לו את זכויותיו יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות ו"להטיל את האחריות לתשלום זכויות התובע בעבור התקופה שהיתה גב' משיח שותפה במסעדה (הנתבעת - י.ז.ג) ואשר בערמה התחמקה מהאחריות כלפי עובדיה לרבות כלפי התובע" (ר' סעיף 10 לבקשה) ולשם כך יש להתיר לנתבעת לשלוח הודעת צד ג' לגב' משיח (ר' סעיף 12 לבקשה).

4. גב' משיח היא צד דרוש לצורך בירור הסכסוך בין הצדדים ועילתה של תביעה זו באה בגדרם של המקרים שבהם אילו הוגשה התובענה בנפרד היתה מצויה בסמכותו הענינית של בית דין זה (ר' סעיף 15 לבקשה).

5. התובע בתגובתו טען, כי הגב' משיח מכרה בחודש 5/2016 מחצית ממניותיה לגב' אסרף ובחודש 3/2017 מכרה את המחצית השניה של מניותיה למר חיים אסרף ולמר ליאור אסרף (ר' סעיפים 3-2 לתגובה). משכך, טוען התובע, הושלמה רכ ישת מניות הנתבעת כשנה לאחר שרעיתו של מר חיים אסרף כבר היתה לשותפתה של גב' משיח ומטבע הדברים בחנה את הנתבעת לפני ולפנים וכך גמרו בדעתם ה"ה חיים אסרף וליאור אסרף לרכוש את יתרת המניות לאחר שמצאו את הנתבעת מתאימה למטרותיהם (ר' סעיפים 4-2 לתגובה).

6. עוד ציין התובע, כי גרסת הנתבעת לפיה לאחר מכירת המחצית השניה של מניותיה לה"ה אסרף סרבה הגב' משיח להעביר את מושכות הניהול הפיננסי לה"ה אסרף, אינה מתקבלת על הדעת (ר' סעיפים 8-7 לתגובה).

7. בתשובת הנתבעת נטען, כי התובע, בן זוגה לשעבר של גב' משיח, לא הציג כל ראיה לכך שהעסקתו אצל הנתבעת החלה בחודש אפריל 2015, למעט תלושי שכרו; כי גב' משיח המשיכה להיות בעלת הסמכות בנושאים הפיננסיים עד למכירת המניות לה"ה אסרף בחודש 7/2017 וכי לבקשת גב' משיח בוצעה מכירת המניות בשני שלבים היות וגב' משיח לקחה הלוואה ומשכנה לטובתה את ביתה ועל כן סרבה לתת לניהול הפיננסי של המסעדה לחמוק תחת ידיה.

8. לטענת הנתבעת, לבעלים החדשים לא היה כל מידע על שהתרחש בין 2015 ל-3/2016, היא (גב' משיח – י.ז.ג) "סיכלה במעשיה ו/או במחדליה את היכולת של הבעלים החדשים של הנתבעת לשלם את חובותיו (כך במקור – י.ז.ג) כלפי התובע בגין התקופה בו (כך במקור – י.ז.ג) הועסק על ידם ואשר אולצו להמשיך ולהעסיקו כל עוד היתה בתמונה" ו"צרופה כצד ג' עשוי לשפוך אור על המחלוקת ועלהתקופה בגינה אין לבעלים החדשים של הנתבעת כל מידע (ר' סעיפים 11-10 לתשובה).

9. עוד ציינה הנתבעת, כי הגב' משיח יצרה כלפיה מצג שווא היות ובהסכם רכישת המניות לא אוזכרו העובדים והעיסקה כללה את העברת המסעדה בלא שניתנה הדעת ביחס לעובדיה ומה יעלה בגורלם (ר' סעיף 11 לתשובה).

10. מצג השווא שהוצג על ידי גב' משיח כלפי הבעלים החדשים גרם להם לנזק (ר' סעיף 11 לתשובה) והנסיון להטיל את האחריות לאי תשלום זכויות התובע לפיתחה של הנתבעת, מקום בו התובע הועסק במרבית התקופה הנטענת תחת שרביטה של גב' משיח, בין כבעלים יחיד ובין כבעלת 50% ממניות הנתבעת, דינו להדחות (ר' סעיפים 14, 19 לתשובה) . משכך, סבורה הנתבעת, כי עד לחודש 3/2016 יש להטיל על גב' משיח את מלוא החבות לתשלום זכויות התובע והחל מחודש זה ועד 7/2017 יש להטיל עליה מחצית מן האחריות למחדליה.

11. הנתבעת חזר ה על בקשת ה להתיר לבעלים החדשים ל שלוח הודעת צד ג' לגב' משיח, להורות על הרמת מסך ההתאגדות או לחלופין לצרפה כנתבעת נוספת (ר' סעיף 24 לתשובה).

12. עוד ציינה הנתבעת, כי "אף עילה נזיקית שבסמכות בית הדין הנכבד אינה מחייבת קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים ולפיכך ישנה עילה כנגד צד ג', במקרה דנן הגב' משיח, שלכאורה טענתה הינה אדם פרטי ולא התקיימו יחסי עובד ומעסיק...כאשר במודע עברה על כל חוק אפשרי באשר לזכויות התובע וכפי הנראה גם כלפי עובדים אחרים" (ר' סעיף 25 לתשובה).

דיון והכרעה

13. תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, אינן מאפשרות לצדדים לתובענה להגיש בקשה למשלוח הודעת צד ג'. אולם, בתי הדין לעבודה אימצו, בנושא זה, את הוראת תקנה 216 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהתאם להלכת תדיר גן ( ע"ע (ארצי) 23018-05-12 תדיר-גן מוצרים מדוייקים 1993 בע"מ – רימס אינטרנשיונל בע"מ) (2014) טרם תנתן החלטה בבקשה למשלוח הודעת צד ג':

"נדרש בירורן של שתי שאלות מפתח והן אלה:
האם לאור מהות העניין ראוי הסכסוך מושא ההודעה לצד שלישי, להתברר בבית הדין לעבודה; האם עילת ההודעה לצד שלישי, מקימה זיקה מהותית לתביעה העיקרית ואינטרס ישיר וממשי לצד השלישי או כלפיו.

ככל שמדובר בעניין אשר לו זיקות של סמכות עניינית למספר ענפי משפט, יש לברר מהו ענף המשפט הדומיננטי שבמחלוקת, כפי שהוגדרה על פי העילה ומסכת העובדות בהודעת הצד השלישי. ובהתאם, לקבוע האם העילה של הודעת הצד השלישי באה במסגרת הכוללת של הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה." (פרשת ליטבק)."

(ר' גם בר"ע (ארצי) 46934-11-11 שיב"א ייזום יעוץ והשקעות בע"מ – דפוס חמד ירושלים (2004) בע"מ (2012))

14. מהי, איפוא, עילת ההודעה לצד השלישי? בחינת טענות הנתבעת מעלה, כי עיקר טענות הנתבעת כלפי הגב' משיח נעוצות בהולכתם של הבעלים החדשים שולל, כך לגרסתם, שעה שהגב' משיח לא העבירה את מושכות הניהול הפיננסי לידיהם ובכך הסתירה מהם את חו בותיה כלפי התובע ועובדים נוספים, ככל הנראה, והציגה בפניהם מצג שווא במסגרת הסכם הרכישה, היות והסכם הרכישה "שתק" בכל הנוגע לסוגית עובדי הנתבעת, החבות לתשלום זכויותיהם בגין תקופת העבר וכדו'. הנזק שנגרם לבעליה החדשים של הנתבעת מקורו בהתנהלותה חסרת האחריות של גב' משיח כלפי עובדיה ואי תשלום זכויותיהם. כך על פי הבקשה והתשובה.

15. עוד נשאל עצמנו האם עילתה של ההודעה לצד השלישי מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה – בענין זה נקבע בבר"ע (ארצי) 206/07 קדם הדרכות (2002) בע"מ – יואל שי (2007):

"משלוח הודעת צד ג' אפשרי בבתי הדין לעבודה אך מקום בו לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתביעה כלפי אותו צד שלישי. המבחן לקיום הסמכות כאמור הינו – האם היתה לבית הדין סמכות לדון בתביעה שבין הצד מבקש משלוח ההודעה לבין הצד השלישי, לו הוגשה היא במישרין כלפי אותו צד שלישי – כנתבע".

16. ברע"א 2407/14 מורן רוחם – אג'נס פרנס פרס בע"מ (2015) נדונה השאלה מהי הערכאה המוסמכת לדון בתביעות שמגיש מעסיק כנגד עובד בגין גניבת כספים ממקום העבודה או פעולות אחרות שביצע העובד, שלא כדין, בנכסי המעסיק. וכך נכתב בפסק הדין:

"הקמתו של בית הדין לעבודה והענקת סמכויות שיפוט ייחודיות לו עוררה מניה וביה את הצורך להתוות את קווי התיחום ויחסי הגומלין שבין בית הדין לעבודה, שסמכויותיו מוגדרות בעיקר בחוק בית הדין לעבודה, לבין בתי המשפט האזרחיים, שסמכויותיהם מוגדרות בחוק בתי המשפט. העיקרון הבסיסי שהוחל בעניין זה הוא פשוט וברור: מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה ".

(ההדגשה במקור – י.ז.ג)

17. עינינו הרואות, כי מצווים אנו לפרש את סמכותו של בית הדין לעבודה בדווקנות בהתאם למצוות המחוקק וכפירוש שניתן לדברי המחוקק על ידי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה.

18. בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן – בסט שירותי קרור בע"מ (2017) (להלן – "פסק דין גיספאן) נקבעו דברים אלה היפים אף לעניננו:

"מבחינת הפגיעה בשלטון החוק אין זה רצוי שמערכת בתי הדין לעבודה תדון בעניין המסור לסמכותן של הערכאות האזרחיות (עקב שגגה בדחיית בקשה לסילוק על הסף) כשם שאין זה ראוי שערכאה אזרחית תדון בנושא המסור לסמכותו הייחודית של בתי הדין לעבודה (עקב שגגה בקבלת בקשה לסילוק תובענה). משכך, ועל מנת לצמצם את הסיכון לשגגה מוטלת על בית הדין החובה לברר את טענת הסמכות בזהירות וקפדנות, תוך שבית הדין מתייחס לטענות הצדדים אך הוא אינו כבול להן".

ובהמשך נכתב:

"בענין רוחם נקבע, כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו: האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק ; מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה ; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזקיות שאינן בסמכותו של בית הדין לעבודה. את מבחן תלת שלבי זה נפנה ליישם במקרה דנן".

19. טענת הנתבעת כי לבעלים החדשים נגרם נזק עקב אי תשלום זכויות העובדים על ידי מי ששימשה כבעלי הנתבעת, בין כבעלים יחידה ובין שלא, אינה מצויה בסמכותו הענינית של בית הדין לעבודה. עיון בהסכם למכירת המניות שצורף כנספח לתשובת הנתבעת מעלה, כי אכן ענינם של עובדי הנתבעת נעדר מן ההסכם.

20. אלא מאי? ההסכם קובע ברחל ביתך הקטנה, כי "הקונים מצהירים כי הם מכירים וכי בדקו וראו את מצבה של החברה לרבות מצבה המשפטי, התחייבויותיה ונכסיה וכי מצאם מתאימים לדרישותיהם ומטרותיהם" (ר' סעיף 3.1 להסכם) וכי "בדקו את הדוחות הכספיים של החברה" (ר' סעיף 3.3 להסכם). מכאן, כי ככל שסבורים הבעלים החדשים כי הולכו שולל והונו על ידי גב' משיח, עליהם לברר תביעתם זו בערכאה המוסמכת, שאינה בית הדין לעבודה.

21. אף בחינה של סעיף 30 ל חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – "החוק") תביא אותנו לכלל מסקנה, כי הנטל לתשלומן של הזכויות להן זכאי התובע, ככל שיקבע כי הוא זכאי להן, כולן או מקצתן, רובץ לפיתחה של הנתבעת ובעליה החדשים, וככל שיחויבו לשלם לתובע סכומים אלה או אחרים עומדת להם הזכות להגשת תביעה לשיפוי נגד גב' משיח בערכאה המתאימה:

"ערבות מעביד חדש לחוב קודמו
(א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חודשים מיום העברה החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חודשים כאמור."

22. רישת הסעיף ענינה אחריותו של המעביד החדש לתשלום שכר עבודה והפקדות בקופות גמל ביחס לעובדיו של המעסיק הקודם. אין זאת אלא, שהאמור ברישת הסעיף עומד בהלימה להוראת סעיף 1 ל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 הקובע, כי הזיקה של העובד היא או למעבידו או למקום העבודה. אזכיר, כי הבעלים החדשים של הנתבעת לא טענו כי פורסמה על ידם הודעה המורה לעובדיה של הנתבעת שהחל ו עבודתם אצלה טרם חלופי הבעלים להגיש תביעותיהם ודרישותיהם, תקופה לאחריה חדל המעביד החדש מלהוות כתובת לתביעות בגין העבר.

23. דהיינו: ככל שעובד, שעסקו של מעבידו הועבר לאחר, אך הוא המשיך לעבוד באותו מקום עבודה מבחינה פיזית (מבחינה גאוגרפית למשל), יחשב אותו עובד כמי שהמשיך לעבוד ברציפות אצל אותו מעביד כך שלמעשה, מעסיקתו החדשה תשא בכל החבויות כלפיו הנובעות מותקו, שכרו וכיוב'.

24. אין מחלוקת, כעולה אף מכתב ההגנה, כי הנתבעת היא תאגיד שהוקם בשנת 2009 וכי הבעלות בו השתנתה פעמיים במהלך השנים: ראשית, בחודש מרץ 2016 מכרה גב' משיח, שהיתה עד אותה עת הבעלים היחידה של מניות הנתבעת, 50% ממניותיה לגב' טלי אסרף, ושנית, בחודש יולי 2017 עת מכרה את המחצית הנותרת של מניותיה לה"ה אליאור וחיים אסרף (ר' סעיף 12 לכתב ההגנה). מכאן, שאין חולק שהתובע – אף שהבעלים החדשים חזרו והדגישו כי אין להם כל מידע האם החל עבודתו בנתבעת במועד שצוין על גבי תלושי השכר –המשיך לעבוד ברציפות אצל הבעלים החדשים ובאותו מקום עבודה מבחינה גאוגרפית/פיזית.

25. יתרה מכך. טרוניתם של הבעלים החדשים נוגעת אך ורק לכך שלא בוצעה התחשבנות בינם לבין גב' משיח ביחס לזכויות העבר של העובדים ולא נערך עם העובדים גמר חשבון, ובלשונם: "בשום שלב בהסכמי המכירה לא הוגדר שום פרק לענין העברת העובדים כמקובל במכירה מעין זו אשר עובדים מועסקים בפועל ויש לערוך תחילה גמר חשבון עם העובדים על מנת שהאחריות על זכויות העבר לא יפלו על הקונה" (ר' סעיף 5 לתשובת הנתבעת) (הדגשה שלי – י.ז.ג).
26. טענות אלה של הבעלים החדשים כלפי גב' משיח הנעוצות בדיני החוזים, הרשלנות והנזיקין והעומדות בבסיס בקשת הנתבעת למשלוח הודעת צד ג' נגד גב' משיח, אינן מצויות בסמכותו הענינית של בית הדין לעבודה ועל כן איני מוצאת מקום להתיר לנתבעת לשלוח הודעת צד ג' לגב' משיח.

27. באשר לבקשת הנתבעת לצירופה של גב' משיח כנתבעת – כב' השופטת חני גנדלר אופק כתבה בענין זה (ר' בר"ע (ארצי) 40796-09-17 נגרית בן איתי בע"מ – גולן בן ברוך (2017)) :

"נקודת המוצא היא כי ההחלטה בדבר צירוף בעל דין הינה החלטה דיונית מובהקת, אשר ערכת הערעור ממעטת להתערב בה. לענין זה נפנה לדברי השופט סולברג ברע"א 1949/16 ‏ ‏ מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' דוד רחמים [פורסם בנבו] (7.4.16) (להלן: ענין רחמים). וכך נאמר:
 
"אזכיר כי ההחלטה על צירופם של בעלי דין היא החלטה דיונית מובהקת, הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בהחלטות מסוג זה, לא תמהר ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים (רע"א 8247/12 טלל בע"מ נ' Doruk ev Gerecleri Sanayi ve Ticaret Limited Sirketi, [פורסם בנבו] פסקה 6 וההפניות שם (24.12.2012); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמעון, [פורסם בנבו] פסקה 33 (22.1.2015); רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 19 וההפניות שם (9.7.2015) (להלן: "עניין נתיבים")). מקרה זה איננו מסוג המקרים המצדיקים התערבות כאמור".
 
עוד יצויין כי השימוש שנעשה בסמכות צירוף נתבעים לבקשת נתבע וחרף רצונו של התובע הינו במשורה ובצמצום. ברוח זה נאמר בענין רחמים הנזכר לעיל "השימוש בפועל שנעשה בתקנה זו איננו נרחב, ובית המשפט נוהג בריסון בהפעילו את הסמכות האמורה. כמו כן, ועל אף שאין בתקנה הבחנה בין תובע לנתבע, עמדה הפסיקה על כך שקיימת חשיבות למיהות בעל דין המצורף. ככל שההחלטה על צירוף בעל דין איננה חזון נפרץ, על אחת כמה וכמה נכון הדבר, מקום שבו מדובר בצירוף נתבע (או בענייננו, מקבל הודעת צד שלישי) בניגוד לרצונו של תובע".

28. התובע התנגד, כך עולה מתגובתו, לצירופה של גב' משיח כנתבעת נוספת. לטענתו, הענות לבקשת הנתבעת יהיה בה כדי לגרום לו לעינוי דין ולהמשכות ההליכים "שעה שלתובע אין דבר וחצי דבר עם הגב' משיח שכאמור הינה אישה פרטית זרה לתביעה לחלוטין" והציע, כי הנתבעת "תתכבד ותתבע את גב' משיח על "שקריה" בתביעה הראויה לכך ובמנותק מזכויות התובע שמקופחות די והותר" (ר' סעיפים 12-11 לתגובה).

29. לא מצאתי, כי יש להעתר לבקשת הנתבעת לצירוף גב' משיח כנתבעת נוספת, היות וזכותם של בעליה החדשים של הנתבעת להפרע מגב' משיח את חלקה הנטען בזכויות התובע, ככל שהנתבעת תחויב בתשלום זכויותיו הנטענות, מקורה ביחסי השותפות שנרקמו בין הצדדים, בצורך בבירור טענת הבעלים החדשים לתרמית מצידה של הגב' משיח, מצג שווא שהוצג להם, לטענתם, אודות מצבה של הנתבעת בראי זכויות העובדים ועוד, תביעות שאינן מענינה של תביעה זו וצירופה של גב' משיח כנתבעת יהי ה בו כדי לסרבל את תביעת התובע שלא לצורך.

30. לאור כל האמור לעיל, בקשת הנתבעת נדחית. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בגין בקשה זו שנדחתה בסך של 3,000 ₪ אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידיה.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ט, (05 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.