הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 62540-02-15

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) גב'שולמית עתניאל שמואלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי ענתבי

התובע
אגוס קסטה

-
הנתבעות

  1. קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון, תחזוקה וניקיון בע"מ
  2. קפלן את לוי בע"מ

פסק דין
1. התובע, אזרח אריתריאה, הועסק כמנקה ברחובות תל אביב על ידי הנתבעות מס' 1-2, למשך תקופה השנויה במחלוקת בין הצדדים.

בתביעה שלפנינו נתבעו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, תוספת ותק והחזר שכר שנוכה בגין הפסקות, פדיון חופשה והבראה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות, דמי חגים ופיצויים סטטוטוריים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 וסעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה, הליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002.

2. רקע עובדתי
א. שתי הנתבעות הן חברות למתן שירותי ניקיון אשר התקשרו עם עיריית תל אביב - יפו בחוזים למתן שירותי ניקיון ברחובות העיר.
ב. התובע, אזרח אריתריאה, הועסק כמנקה ברחובות רמת אביב, באמצעות הנתבעות.
ג. על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון. בענף זה פורסמו שני צווי הרחבה הרלוונטיים לתובענה זו –י"פ 6759, התשע"ד, 9.2.14, עמ' 3942 (להלן - צו 2014) ובי"פ 2406, התשל"ח, 22.1.1978, עמ' 980 (להלן - צו 1978; ר' גם י"פ 2574, תש"מ, 1.11.79).
ד. מהעדויות עולה כי לשם שמירה על ניקיון רחובות העיר, עיריית תל אביב -יפו התקשרה עם חברות ניקיון שונות, שנתנו לעירייה שירותים במקביל, כל אחת בשכונה או אזור מסויימים (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 7-11).
ה. בחודש מאי 2012 סיימה הנתבעת מס' 2 (להלן - קפלן את לוי) את ההתקשרות עם עיריית תל אביב – יפו בכל הנוגע לניקיון רחובות רמת אביב (עבר הירקון). החל מאותו מועד, הנתבעת מס' 1 (להלן – ש. ניר) החלה להפעיל את שירותי הניקיון באזור.
ו. ההתקשרות בין עיריית תל אביב – יפו ובין ש. ניר הגיעה לסיומה בתחילת חודש נובמבר 2014.
ז. ביום 4.11.14 העבירה ש. ניר מכתב שיבוץ לתובע, במסגרתו הוא התבקש להגיע למשרדי הנתבעת ביום 9.11.14 לצורך קבלת שיבוץ חלופי, בסניף השופרסל (נספח ג' לתצהיר התובע).

3. להלן תמצית טענות הצדדים:
א. לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבעות בניקיון רחובות ברמת אביב, בשירות עיריית תל אביב -יפו, במשך כ-40 חודשים ברציפות. במשך תקופת העסקתו, זכויות התובע קופחו, הוצאו לו תלושים פיקטיביים וחלקם על שם עובד אחר. על יסוד טיעון זה נתבעו זכויות על פי צווי ההרחבה בענף הניקיון, בהתאם לתקופת העסקתו הכוללת של התובע (התובע חילק את רכיבי התביעה לגבי כל אחת מהנתבעות, על פי תקופת העבודה אצלה).

עוד נתבעו פיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה וכן בגין קבלת תלושי שכר שנערכו שלא כדין.

בהתייחס לתביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, נטען שהתובע עבר לעבוד בחברת ש. ניר על רקע חילופי קבלנים במקום העבודה. בסופו של דבר, גם עבודתו בחברת ש. ניר הגיעה לסיומה עקב אי זכיה במכרז. התובע הוסיף וטען שמכתב השיבוץ שש. ניר שלחה אליו היה מן השפה אל החוץ ובפועל הוא פוטר מעבודתו ואילו המכתב נמסר לו רק לאחר הפיטורים. התובע גם הפנה להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון וטען שעם חילופי מעסיקים במקום העבודה יש לראות בעובד כמי שפוטר מעבודתו.
ב. הנתבעות טענו שגרסת התובע היא גרסה "מתגלגלת", שהתפתחה לאורך ההליך והצביעו על הבדלים בין המתואר בכתב התביעה ובין תצהירו של התובע, בעיקר לגבי תקופת ההעסקה.

לטענת הנתבעות, התובע לא הועסק על ידן באופן רציף, ומדובר בתקופה קצרה מזו שהתובע טען. כמו כן נטען כי מרבית זכויותיו של התובע שולמו כנדרש ואף ביתר.

בעניין הפסקת עבודתו של התובע בחברת ש. ניר, נטען שהתובע התעלם ממכתב השיבוץ שנשלח אליו וסירב להשתבץ במקום עבודה חלופי כנדרש.

4. ההליך
א. בכותרת כתב התביעה לא צוין שמו של התובע בהליך זה, אלא שמו של אדם אחר, בשם "אגוס קסטה", שמטבע הדברים אוחז במספר דרכון שונה מזה של התובע. כלומר, בכותרת כתב התביעה נרשמו פרטים (שם ומספר דרכון) של אדם אחר שאינו התובע.

עניין זה עלה בכתבי ההגנה שהנתבעות הגישו, בהן טענו כי שמו של התובע ("אגוס קסטה") ומספר הדרכון / רישיון שצויינו לא נמצאים ברישומיה של קפלן את לוי. טיעון דומה נטען גם על ידי ש. ניר (סעיף 15 לכתב ההגנה).

בישיבת קד"מ שהתקיימה בפני כב' השופט סילורה, התובע עמד על כך שאין ברצונו לתקן את התביעה, למרות הטעות בזיהוי התובע.

על פי החלטתו של כב' השופט סילורה, כתב התביעה תוקן על דרך תיקון שמו ומספר דרכונו של התובע (החלטה מיום 23.2.16).

ב. כתב התביעה תוקן שנית, על דרך של הגדלת סכומי התביעה (החלטה מיום 27.9.16). גם במסגרת כתב התביעה המתוקן, חזר התובע על הטעות המקורית, כלומר – לא נרשם שמו של התובע, אלא שמו של מר אגוס קסטה.

ג. התביעה הוגשה גם כנגד עיריית תל אביב - יפו. לאחר שהעירייה הגישה תצהיר עדות ראשית, התביעה כנגדה נדחתה בהסכמה (פסק דין מיום 7.3.17).

ד. כתב ההגנה שהגישה קפלן את לוי תוקן, על דרך של הוספת טענת קיזוז (בנוגע לנקודות זיכוי שנלקחו בחשבון במסגרת חישוב הסכום נטו ששולם לתובע, ואת שוויין קפלן את לוי נדרשה לשלם לרשות המיסים, שלא הכירה בזכאות התובע לנקודות זיכוי בגין תושבות (החלטת כב' השופט סילורה מיום 6.7.15)).

ה. בישיבת ההוכחות עדות התובע נשמעה באמצעות מתורגמן לשפה הטיגרית. מטעם ש. ניר העיד מנהלה, מר ניר אלבז (להלן - אלבז) ומטעם קפלן את לוי העיד מנהלה, מר עזיז עאצי (להלן - עאצי).

ו. כבר בפתח פסק הדין מצאנו לציין כי כלל העדויות לא תרמו לבירור המחלוקות העובדתיות שבהליך. עדות התובע בכללותה היתה בלתי עקבית הן לגבי תקופת עבודתו, הן לגבי השכר ששולם לו והן בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתו. בנוסף, עדותו של התובע בנושא תלוש השכר שהונפק לו בטעות על שם עובד אחר היתה מוגזמת ובלתי מהימנה בעינינו.

גם העדויות מטעם הנתבעות לא תרמו רבות לליבון המחלוקות העובדתיות. ניכר היה מהתשובות שנמסרו על ידי עדי הנתבעות שהם ניסו להרחיק את עצמם ככל הניתן מאחריות להעסקת התובע. לאורך כל העדויות שנשמעו מטעם הנתבעות עלה שוב ושוב שהעדים אינם שולטים בפרטים הרלוונטיים (ואלה מצויים בידיעת חשבי השכר בחברות שבניהולם, אשר לא התייצבו להעיד מטעם הנתבעות).

בנסיבות אלה, הכרעתנו תתבסס בעיקרה על המסמכים שהוצגו בהליך ובהתאם לנטלי ההוכחה והשכנוע הקבועים בדין.

דיון והכרעה
תקופת העבודה
5. גרסת התובע לגבי תקופות העבודה אצל הנתבעות לא היתה אחידה כלל.

א. במסגרת כתב התביעה טען התובע כי הוא הועסק על ידי קפלן את לוי בחודשים מאי 2012 - מרץ 2013 ועל ידי ש. ניר בחודשים אפריל 2013 ועד לחודש נובמבר 2014 (סעיפים 2-3 לכתב התביעה).

ב. במסגרת תצהירו טען התובע כי עבד אצל קפלן מחודש יולי 2011 ועד לחודש פברואר 2013 ואצל ש. ניר - מחודש מרץ 2013 ועד ליום 4.11.14 (סעיפים 3-5 לתצהיר התובע).

התובע הוסיף שהחל לעבוד בקפלן את לוי ארבעה ימים לאחר שהגיע לישראל (הגיע ביום 21.7.12) ועבר לעבוד בחברת ש. ניר כבר בחודש מאי 2012. בנוסף, אדם בשם שלומי, שהוא נציג של ש. ניר, כינס את העובדים, בכללם התובע, במחסן העבודה שם נמצא ציוד העבודה והודיע להם כי "עזיז", מנהלה של קפלן את לוי, לא ימשיך לנהל את עבודות הניקיון ומכאן ולהבא הוא יהיה אחראי על העסקתם. לדבריו, רק בחודש מרץ 2013 החלה ש. ניר להנפיק לו תלושי שכר (סעיף 18-19 לתצהיר התובע).

ג. בחקירתו הנגדית בבית הדין התובע טען שהוא הועסק על ידי ש. ניר מחודש מאי 2012, וכלשונו "במחצית 2012, חודש חמש עזיז עזב את העבודה" (עמוד 5 שורה 25).

6. התובע עומת עם העובדה שבתצהירו טען כי מועד התחלת עבודתו בש. ניר היה מרץ 2013, אך לא השיב, שוחח עם המתורגמן שטען כי הוא אינו מבין את התובע ולא יישב את הסתירה בגרסאותיו (עמוד 9 שורות 24-32).

7. קפלן את לוי טענה בכתב ההגנה שהעסיקה את התובע עד לתחילת חודש מאי 2012, מועד בו התובע נטש את עבודתו ושב לעבודה סדירה לחודשים נובמבר 2012 עד ינואר 2013. בהמשך שב לעבודה בחודש מאי 2013 (יום אחד בחודש זה; סעיף 6 לכתב ההגנה המתוקן, טופס ריכוז משכורות נספח א' לכתב התביעה).

לגבי גרסתו החדשה של התובע בתצהירו, קפלן את לוי הבהירה בתצהירה שהיא מתנגדת להרחבת החזית, כיוון שבכתב התביעה נטען כי תקופת העבודה נשוא התביעה היא מחודש מאי 2012 בלבד ועל כן אין לדון בטענות הנוגעות לתקופת עבודה קודמת.
עוד הוסיפה קפלן את לוי, שבחודשים נובמבר 2012 - ינואר 2013 התובע עבד ברעננה וביתר התקופה התובע עבד בתל אביב (סעיפים 9-14 לתצהיר עאצי). בהקשר זה העיד עאצי כי בחודש מאי 2012 קפלן את לוי לא זכתה במכרז לביצוע עבודות ניקיון בעבר הירקון (עמוד 16 שורות 26-33).

קפלן את לוי הציגה תלושי השכר של התובע מהם עולה כי התובע עבד בחודשים ינואר - מאי 2012, נובמבר 2012 - ינואר 2013. כמו כן צורף תלוש שכר לחודש מאי 2013, בו פורט תשלום של 22 ₪ בגין "הפרשי גמל" ולא בגין עבודה בפועל (נספח ב' לתצהיר התובע). הוצגו גם העתקי המחאות לחודשים אלה, בסכומים התואמים לאלה הנקובים בתלושי השכר (נספח ג' לתצהיר עאצי).

8. אשר למועד סיום ההתקשרות עם עיריית תל אביב יפו (מועד חילופי המעסיקים, מנקודת מבטו של התובע), עאצי העיד שההתקשרות הנ"ל עם קפלן את לוי הופסקה בחודש מאי 2012 (עמוד 16 שורות 32-33). עדות זו מתיישבת עם המתואר בתצהיר עדות ראשית שהגישה עיריית תל אביב יפו, לפני שניתן פסק הדין שדחה את התביעה כנגדה (סעיף 7 לתצהיר ניב יהושע).

עוד עולה מעדותו, שהחברה המשיכה לספק לעיריית תל אביב יפו שירותי ניקיון באתרים אחרים ברחבי העיר, דוגמת הטיילת (עמוד 16 שורה 31 עד עמוד 17 שורה 13).

9. ש. ניר טענה שהחלה להעסיק את התובע מחודש מרץ 2013 ועד לחודש נובמבר 2014 באופן לא רציף בחודשים הבאים: מרץ-אפריל 2013, ספטמבר, נובמבר 2013 עד נובמבר 2014 (ר' טופס ריכוז משכורות נספח א' לתצהיר אלבז).

מנהל של ש. ניר, אלבז, העיד שאינו יודע כמה זמן עבד התובע בחברה וכמה זמן עבד בחברת קפלן את לוי, באותו אתר (עמוד 27 שורות 8-9, 21-24, 32-33, עמוד 29 שורות 21-23). אלבז גם לא הבהיר מדוע ישנן הפסקות בתקופת עבודתו של התובע. על פי עדותו של אלבז, הוא נהג להעביר את דיווחי הנוכחות לחשבות השכר בחברה ואלה היו אמונות על חישוב הזכויות המגיעות לתובע (עמוד 29 שורות 1-5). אלבז ציין כי ברגיל הוא "לוקח אחריות" על עובדיו, אך המקרה שלפנינו הוא חריג, בלשונו (עמוד 29 שורות 30-31):

"ש. אתה לא לוקח אחריות על עובדים שלך?
ת. לוקח אבל לא במקרה הזה, אין לי מושג מה היה עם הבנאדם הזה, עד היום."

10. כאמור לעיל, גרסתו של התובע לא היתה אחידה. בסעיפים הבאים נסקור את העולה מהמסמכים שהתובע הציג.

מכרטיסי נוכחות שהתובע צירף, עליהם מופיע סמליל (לוגו) של קפלן את לוי וצוין שהתובע עבד ברמת אביב (נספחים ז' – ח' לתצהיר התובע), עולה שהתובע עבד בשורותיה בחודשים הבאים: ספטמבר, נובמבר-דצמבר 2011, ינואר - מאי 2012.

עוד הוצגו כרטיסים של קפלן את לוי, לחודשים נובמבר 2012- ינואר 2013. בדוחות אלה צוין שהתובע עבד ברעננה ובראש המסמך נרשם "ת"א" (בדו"ח דצמבר שם העובד נכתב "הבט האטי", ומספר הדרכון של התובע ובחודש נובמבר נרשם שמו של התובע בצירוף השם "האטי" - "הבט האטי קסיטי"). מספר העובד על דוחות אלה זהה למספר שנרשם על כלל דוחות הנוכחות של קפלן את לוי - 6580).

11. התובע צירף צילום כרטיסי נוכחות נוספים, לחודשים פברואר - אפריל 2013, דוחות אלה אינם נושאים כל סימון או סמליל מזהה של מעסיק ושם העובד צוין "גוסטה אבו-סחי". על הדוחות חתם "רובי" אשר אין חולק שהיה עובד חברת ש. ניר במועדים הרלוונטיים (נספח ד' לתצהיר התובע).

רק בחקירתו הנגדית התובע טען לראשונה שבשנה הראשונה לעבודתו רובי כינה אותו בשם "אבו סחי" (עמוד 10 שורה 29 עד עמוד 11 שורה 8).

12. במסגרת נספח ד' לתצהירו וכן בנספח ט' לתצהיר, התובע הציג כרטיסי נוכחות נוספים עליהם לא נרשם שם העובד, חודש העבודה לגביו נרשמו הנתונים בכרטיס או שם המעסיק. החתימה על הכרטיסים הללו אינה מזוהה.

לטענת התובע, מדובר בדוחות לשנת 2014 ובאת כוחו היא שהוסיפה את התאריכים על גבי הדוחות (סעיף 5 לתצהיר התובע).

13. עוד הציג התובע צילומי מעטפות לבנות שלטענתו רובי מסר לו (נספח ה' לתצהיר התובע). על גבי מעטפה אחת נרשם הסכום 4,660 ₪ ושמו של התובע. לטענת התובע, מדובר בסכום ששולם לו במזומן. כאמור, לא צוין על המעטפה תאריך או חודש התשלום.

נוסף על כך הוצגו שלוש מעטפות שאינן נושאות את שם התובע וככל הנראה התאריך שנרשם על גבן נכתב על ידי התובע (לצד התאריך המספרי נרשמו מילים בודדות בשפה זרה, באותיות שאינן מערביות):

מעטפה ראשונה עליה נרשם: "2/2013 גוסה אבו סחי 3600-20 להוריד";
מעטפה שניה עליה נרשם: " 4/2013 גוסה אבו סחי 3350+ 30 להוסיף";
מעטפה שלישית עליה נרשם: "5/2013 גוסטה אבו - סחי להוריד 10".
מעטפה רביעית עליה נרשם "40- 3840 אבו סחי" (ללא ציון תאריך).

14. נוסף על כך התובע הציג תלושי שכר שהנפיקה ש. ניר על שמו ועל שם עובד נוסף בשם "אגוס קסטה". לטענת התובע, מדובר בתלושים שמשקפים שכר ששולם לו, אך הונפקו על שם עובד אחר (נספח ב' לתצהיר התובע).

15. לטענת התובע, המסמכים שהציג, לרבות אלה שעליהם נרשמו שמות שונים משלו (אגוס קסטה ואבו סחי), תומכים בגרסתו לפיה הוא עבד בשורות הנתבעות באופן רצוף מחודש ינואר 2012 ועד לחודש נובמבר 2014.

16. בהקשר זה התובע הוסיף וטען שכאשר עבד אצל "שלומי", מנהל העבודה מטעם ש. ניר (לעניין זהותו של שלומי, ר' עדות אלבז עמוד 30 שורות 4-18), ש. ניר התייחסה אל התובע כאל עובד אחר - קסטה אגוס, ובשלב כלשהו הנפיקה לו תלוש שכר על שמו של העובד הנוסף "אגוס" (נספח י"א לתצהיר התובע).

התובע תיאר בתצהירו שלא יכול היה לפרוע את ההמחאה שקיבל כתשלום שכר, כיוון שגם ההמחאה לא נרשמה לפקודתו, אלא על שם העובד האחר. רק לאחר שהתובע פנה לנציג העירייה – בועז, העניין טופל. התובע הגיש תמליל שיחה של "בועז" עם "משה" (ככל הנראה נציג חברת ש. ניר), ממנו עולה שהתובע קיבל המחאה על שם "קסטה חגוס" (סעיף 7 לתצהיר התובע, נספחים י' וי"א לתצהיר התובע).

לטענת התובע, עליה חזר בחקירתו הנגדית, ש. ניר פעלה כך במתכוון, תוך ניצול העובדה שהוא עובד זר ואינו שולט בשפה העברית (עמוד 9 שורות 14-16, עמוד 10 שורות 1-12, עמוד 11 שורות 11-30).

17. אין חולק שבחודש נובמבר 2013, חלה טעות בציון שמו של התובע על תלוש השכר ועל ההמחאה שנמסרה לו כשכר. אלבז אישר כי הדבר אירע באופן נקודתי, בחודש נובמבר 2013 (סעיפים 8-14 לתצהיר אלבז), אך בחקירתו הנגדית טען שלא ידע על האירוע, וכי לראשונה, רק במסגרת הליך גישור שהתקיים בתיק שלפנינו, הוא שמע על מקרה זה (עמוד 29 שורות 6-18).

18. למרות שעדותו של אלבז בבית הדין אינה מתיישבת עם המתואר בתצהירו, הרי שעל פי הראיות שהוצגו, מדובר היה בטעות שתוקנה ולא חזרה על עצמה. בנסיבות אלה ונוכח ההתרשמות הכללית מעדות התובע, איננו מקבלים את טענת התובע לפיה מדובר היה בצעד מכוון. זאת למרות שההתרשמות הכללית מהעדות שנשמעה מטעם ש. ניר העידה על אדישות מסויימת לעובדיה (ר' סעיף 9 לעיל).

19. לאחר שסקרנו את גרסאות הצדדים בקשר לתקופת העבודה של התובע ואת הראיות שהוצגו, יש להכריע בטענה לגבי שינוי חזית.

כזכור, התובע הגיש תביעה בגין התקופה הבאה: מאי 2012 -נובמבר 2014, ובתצהירו טען לראשונה שהחל לעבוד בחברת קפלן את לוי עוד בחודש יולי 2011.

קפלן את לוי טענה שמדובר בהרחבת חזית ודרשה למחוק את האמור בתצהיר התובע.

אכן מדובר בכשל של ממש ואיננו סבורים שיש לקבל את טענת התובע, לפיה מקורה של הטעות היא באי הבנה הנובעת מכך שהתובע אינו דובר עברית, אשר גרמה ל"קצר בתקשורת" בין התובע ובין באת כוחו (סעיף 6 לתצהיר התובע). מאחר שמדובר בתאריכים ומספרים, ולא בגרסה עובדתית מורכבת, טענת התובע בעניין זה אינה סבירה. בכל מקרה, היה על התובע ובאת כוחו לפעול בשקידה סבירה על מנת לכלול את הפרטים המהותיים הרלוונטיים בכתב התביעה.

יתרה מזאת, התובע דיבר בעברית במהלך הדיון והרושם העולה מעדותו הוא שהתובע מבין עברית ברמה בסיסית. על כן הטענה לפיה הטעות המשמעותית לגבי תקופת עבודתו של התובע נבעה מ"קצר בתקשורת" לאור שליטתו הדלה של התובע בשפה העברית, אינה משכנעת כלל.

זאת ועוד - אם אכן לגרסת התובע, הוא החל לעבוד בקפלן את לוי רק ארבעה ימים לאחר שנכנס לישראל, יש בכך לחזק את המסקנה כי בנקל ניתן היה לגלות את מועד תחילת עבודתו.

לאמור לעיל נוסיף כי אין מדובר בטעות המהותית היחידה שבכתב התביעה. באת כוחו של התובע עצמה טעתה בשמו של התובע ובמספר הדרכון שלו - שני פרטים אלה מהווים פרטים מהותיים ובסיסיים לצורך ניהול ההליך. טעויות אלה במצטבר מטילות סימני שאלה משמעותיים על מידת הרצינות שבניסוח כתב התביעה.

20. למרות האמור לעיל, מאחר שהוצגו מסמכים רלוונטיים מהם ניתן ללמוד על תחילת העבודה, כאשר קפלן את לוי אישרה בכתב ההגנה שהתובע עבד אצלה עוד קודם למועד שהתובע ציין, יש לבחון את טענות התובע ואת זכויותיו על פי משפט העבודה המגן, על יסוד התשתית העובדתית שהוכחה הלכה למעשה.

21. בטרם נפרט את מסקנתנו בעניין תקופת עבודתו של התובע, מצאנו לדחות את טענת התובע, לפיה בנושא זה הנתבעות לא עמדו בנטל המוטל על שכמן שכן העדים שהתייצבו מטעמן בהליך לא היו מעורבים בהעסקתו בפועל, והנתבעות לא זימנו עדים רלוונטיים כגון שלומי ורובי, שעבדו בש. ניר.

נטל ההוכחה בדבר תקופת ההעסקה מוטל על שכמי התובע. במיוחד בנסיבות בהן התגלו קשיים משמעותיים בגרסת התובע ובכלל התנהלותו הדיונית בכל הנוגע לפרטים הבסיסיים ביותר הדרושים לבירור תביעה כלשהי, קל וחומר תביעה בבית הדין לעבודה: השגיאות בשם התובע ובמספר זהותו ושינוי החזית שבוצע בכל הנוגע לתקופת עבודתו.

22. את תקופת עבודתו של התובע יש לקבוע על פי המסמכים שהוצגו.

מתלושי השכר שהנפיקה קפלן את לוי עולה שמועד התחלת עבודתו של התובע היה 1.8.11, ועל כן נקבע שזהו מועד התחלת עבודתו של התובע בקפלן את לוי.

כמו כן כעולה מכרטיסי הנוכחות שהתובע הציג (נספחים ז'-ח' לתצהירו), שהתובע הועסק על ידי קפלן את לוי בחודשים הבאים: ספטמבר, נובמבר 2011 עד מאי 2012 ובחודשים נובמבר 2012- ינואר 2013- סך הכל 12 חודשים.

23. טענת התובע לפיה הוא הועסק באופן רצוף על ידי קפלן את לוי אינה מתיישבת עם כרטיסי הנוכחות שהתובע הציג. גם נתוני השכר המצטברים המפורטים בתלושי השכר שהציגה קפלן את לוי מתיישבים עם טענותיה בנושא תקופת עבודתו ותומכים במסקנה לפיה התובע לא עבד בשורותיה ברציפות.

24. אשר לתקופת עבודתו של התובע בש. ניר - התובע צירף כרטיסי נוכחות שנערכו לטענתו, על ידי נציגי החברה. חלק מהכרטיסים על שמו של התובע וחלקם על שם עובד אחר בשל אגוס קסטה, לגביו גם הוצגו תלושי שכר הנושאים את שמו (אגוס קסטה).
התובע מבקש שנראה בכרטיסי נוכחות ובתלושים אלה, שלא נרשמו על שמו של התובע, כראיה להוכחת תקופת עבודתו של התובע בש. ניר. למעשה, התובע נתלה בטעות נקודתית במסגרתה הועבר לו תלוש שכר והמחאה על שם עובד אחר, על מנת לטעון שעבד בש. ניר באופן רצוף.

איננו מקבלים טיעון זה.

כאמור, התובע טען כי הועבר לידיו תלוש שכר ושיק על שם העובד אגוס קסטה, עובד בעל שם משפחה זהה לשלו. התובע פנה לנציג עיריית תל אביב ודרש לקבל את השכר המגיע לו כנדרש והקליט לטענתו שיחה שקיים נציג העירייה עם נציג חברת ניר (תמליל השיחה - נספח י' לתצהיר התובע).

אף שהתובע לא היה שותף לשיחה זו (לטענתו השיחה התקיימה בפניו) ואף לא הובהר אימתי השיחה התקיימה (עדות התובע בעמוד 11 שורות 25-33, עמוד 12 שורות 2-12), תוכנה עולה בקנה אחד עם טענות התובע בעניין קבלת תלוש והמחאה שאינם על שמו. מבלי לקבוע מסמרות לגבי המשקל שיש לתת להקלטה או לתמלול, עולה מהם שהתובע פנה לנציג עיריית תל אביב – יפו במקרה בו נעשתה טעות והועברו לידיו המחאה ותלוש שגויים, על שם עובד אחר. מדובר באירוע נקודתי ונראה שהתובע אשר היה מודע לזכויותיו, פנה לגורמים המוסמכים בעיריית תל אביב – יפו ועמד על קבלת שכרו כנדרש.

העובדה שפנייה מעין זו היתה ברורה וחד פעמית מלמדת כי אין מדובר בטעות סדרתית. ויודגש – גם בשיחה שהוקלטה אין אינדיקציה לכך שמדובר בהתנהלות סדרתית, כטענת התובע.

על כן יש לדחות את טענת התובע לפיה יש לקבל את תלושי שכרו של אגוס קסטה ואת כרטיסי הנוכחות של עובד זה כמסמכים הנוגעים לתובע עצמו.

לאמור לעיל נוסיף שמעיון בתלושי שכרו של העובד הנוסף (אגוס) והשוואתם לאלה של התובע, עולה שנתוני השכר המצטברים של השניים שונים אלה מאלה. הנתונים המצטברים בנוגע לתובע מלמדים שהוא לא הועסק באופן רציף, אלא בחודשים הנטענים על ידי הנתבעת.

25. לא מצאנו לתת משקל לכרטיסי נוכחות או מעטפות שהתובע הציג בתמיכה לטענות בנושא תקופת העבודה בש. ניר.

על גבי כרטיסי הנוכחות שהוצגו אמנם חתום רובי, ואין חולק שאדם בשם זה הועסק בחברה, אך לא ניתן לקשור בין התובע ובין הכרטיסים. על גבי הכרטיסים לא צוין שם העובד או תאריך, לא ברור אימתי נערכו, האם מדובר בכרטיסים כפולים והאם הם נוגעים לתובע עצמו. על כן לא ניתן לקבוע על בסיס ראיות אלה שהתובע עבד בתקופה הנטענת על ידו אצל ש. ניר.

אשר למעטפות – מדובר במעטפות חלקות, ללא לוגו, תאריך או כל פרט אחר הקשור לנתבעת. מעבר לכך, על גבי רוב המעטפות נרשם שם שונה משמו של התובע ("אבו סחי") ואין כל פרט אחר שרשום עליהן, שיכול לקשור אותן עם התובע. גם לא הוצגו המעטפות המקוריות, כך שכלל לא ברור אם התובע הוא זה שקיבל לידיו את המעטפות. בנוסף, על המעטפה היחידה עליה נרשם שמו של התובע לא צוין מועד התשלום.

בנסיבות אלה, גם לגבי צילום המעטפות, לא שוכנענו שמדובר בראיה התומכת בגרסת התובע לגבי תקופת עבודתו של התובע בש. ניר.

26. על פי טופס ריכוז משכורות שהציגה ש. ניר (נספח לתצהיר אלבז) ומתלושי השכר שצירף התובע (נספח ב' לתצהיר התובע), התובע הועסק על ידי ש. ניר החל מיום 1.3.13, בחודשים הבאים: מרץ- אפריל 2013, ספטמבר, נובמבר – דצמבר 2013 ובחודשים ינואר - נובמבר 2014, עד ליום 4.11.14 (שני ימי עבודה בחודש נובמבר 2014) סך הכל 15 חודשי עבודה.

רצף העסקה וסיום יחסי העבודה
27. לטענת התובע, לכל אורך תקופת עבודתו עבד בשירות עיריית תל אביב - יפו ברמת אביב (סעיף 20 לתצהיר התובע). לדבריו בחודש מאי 2012 עבר לעבוד בשירות חברת ש. ניר שזכתה במכרז להפעלת שירותי ניקיון באזור בו עבד, כשבפועל קפלן את לוי היא ששילמה את שכרו. כאמור, התובע טען כי יש לראות את עבודתו אצל שתי הנתבעות כתקופה אחת רציפה לצורך חישוב זכויותיו משעבד באותו מקום עבודה לכל אורך התקופה. לדבריו, עבודתו אצל ש. ניר הגיעה לסיומה בעקבות הפסקת ההתקשרות בינה ובין עיריית תל אביב - יפו, ומשכך עתר לתשלום פיצויי פיטורים ולחלופין לתשלום רכיב הפיצויים שהיה על הנתבעת להפריש לזכותו, לקרן הפנסיה.

28. קפלן את לוי טענה שמחודש מאי 2012 לא נתנה שירותי ניקיון באזור עבר הירקון (רמת אביב), אלא שבאותה תקופה סיפקה שירותי ניקיון לעיריית תל אביב - יפו באיזור הטיילת (עדות עזיז בעמוד 16 שורה 31 עד עמוד 17 שורה 13). כאמור, גם עיריית תל אביב יפו אישרה כי זהו המועד בו החלה את ההתקשרות עם ש. ניר.

29. במסגרת ההליך הוצגו כרטיסי נוכחות של התובע, עליהם נרשם מקום העבודה – רעננה, אם כי בראש המסמך נרשם גם "ת"א". לטענת התובע, קיבל את הכרטיסים מהעירייה.

נסיבות עריכת הכרטיסים לחודשים נובמבר 2012-ינואר 2013 לא הובהרו.
מחד גיסא, במועדים הרלוונטיים (נובמבר 2012 עד ינואר 2013), קפלן את לוי לא נתנה שירותי ניקיון באיזור רמת אביב ואכן על גבי הכרטיסים נרשם שמקום ביצוע העבודה הוא רעננה.

מאידך גיסא, נרשם בראש הכרטיס "ת"א" ולטענת התובע, הכרטיסים הועברו לידיו מהעירייה.

זאת ועוד – לטענת קפלן את לוי, התובע עזב את עבודתו אצלה מכיוון ש"בחר להמשיך עבודתו באותו מקום עבודה תחת מעסיק אחר" (סעיף 16 לתצהיר עאצי). גרסה זו אינה מתיישבת עם הטענה לפיה התובע עבד ברעננה במועד סיום עבודתו בחברת קפלן את לוי.

30. כפי שציינו לעיל, עדות התובע בכללה היתה מתחכמת ולא עקבית, וכאמור, מצאנו לדחות גרסתו בכל הנוגע לעניין תקופת עבודתו וכן דחינו את עדותו בכל הנוגע לרישומו כעובד אחר "אגוס קסטה". מנגד, גם גרסתו של עאצי בעניין סיום עבודתו של התובע אינה מתיישבת עם הטענה לפיה במועד סיום עבודתו בחברת קפלן את לוי, התובע עבד ברעננה, שכן, לגרסתו התובע בחר לעבור לקבלן אחר שעבד באותו מקום עבודה בו עבד התובע. אף לא הובהר מדוע על גבי הדוחות נרשם גם "ת"א".

מששני הצדדים לא פעלו להבהרת המסד העובדתי ועדויותיהם לא היו משכנעות, כאשר החובה על ניהול רישום נוכחות מוטלת על הנתבעת ומשעל פני הדברים טענותיה בעניין סיום עבודתו של התובע אינן מתיישבות עם הרישומים שהוצגו מטעמה, נקבע שלא הוכח שהתובע עבד ברעננה במועדים הרלוונטיים.

לאור האמור, אנו קובעים כי התובע סיים את עבודתו בחברת קפלן את לוי על רקע רצונו להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה, ברמת אביב, באמצעות חברת ש. ניר.

31. על פי הדין, יש לראות את המפעל ואת מקום העבודה לא רק כנשוא של בעלות אלא גם כנשוא של זכויות, כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל (דב"ע מב/ 3-132 להבים עבודות שרברבות בע"מ – פרנסה, פד"ע יד 264 (1983); דב"ע שם/ 3-67 נוסבאום – עירית גבעתיים, פד"ע יב 194 (1981); עדמ (ארצי) 300259/98 פרגו בע"מ – ורשבסקי, 20.1.00).

בית המשפט העליון נדרש לפרשנותו של סעיף 1(א) ל חוק פיצויי פיטורים, ובהקשר זה נקבעו הדברים הבאים:

"הזכויות שבהן מדובר בענייננו הינן הזכות לפיצויי פיטורין והזכות לפדיון חופשה. בשני החוקים העוסקים בכך קבע המחוקק עיקרון של שמירת זכויות העובד בעת חילופי מעבידים, כך שהנטל לקיום הזכויות לפיצויי פיטורין ודמי חופשה עובר אל כתפי המעביד החדש עבור תקופת העבודה אצל המעביד הקודם והחדש כאחד...
הרעיון העומד מאחורי הוראות אלה וכן הוראות דומות נוספות... הוא, שקיימת זיקה בין העובד לבין 'מקום העבודה'. זיקה זו היא מרכזית ומשמעותית ביחסי העבודה ומחייבת הגנה. המחוקק הבטיח, כי זכויותיו על -פי חוק של עובד יישמרו גם כאשר הוא עובר ממעביד למעביד באותו מקום עבודה (ח' הרדוף, זכויות עובדים בחילופי מעבידים, בפירוק חברה ובכינוס נכסים (מלוא, תשמ"ח) 22, 25). על עיקרון זה עמד גם בית הדין לעבודה בשורה של פסקי-דין... חוקים אלו נועדו להגן על זכויות מסוימות, ולפיכך עיקרון זה של הבטחת המשכיות הזכויות חל רק לגבי אותן זכויות. ... כאמור, הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש, אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. אם המשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה, נשמרות זכויותיו, ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות."
(ע"א 415/90 מזרחי נ' הנאמן על נכסי אריה שטנדר פושט-רגל, פ"ד מו (4) 601, 606 – 607 (1992), ההדגשה הוספה - ד.ו).

32. בנסיבות העניין, להוציא הפסקה בת חודש ימים, התובע המשך לעבוד באותו מקום עבודה - ברמת אביב, הן באמצעות קפלן את לוי והן באמצעות ש. ניר. הפסקה זו אינה מנתקת את רצף העבודה ועל כן יש לראות בתובע כמי שהועסק ברציפות על ידי שתי הנתבעות. כלומר, 27 חודשי עבודה (12 חודשים בקפלן את לוי ו – 15 חודשים בש. ניר).

סיום העבודה בחברת ש. ניר
33. אין חולק כי בחודש נובמבר 2014 הופסקה ההתקשרות בין ש. ניר לעיריית תל אביב -יפו. ש. ניר העבירה לתובע מכתב נושא תאריך 4.11.14, לפיו עבודתו בשירות העירייה תגיע לסיומה והוא נדרש להגיע למשרדיה ביום 9.11.14 על מנת לקבל שיבוץ חלופי (נספח ג' לתצהיר התובע).

34. לטענת התובע, בחודש נובמבר פנה אליו בחור ממוצא ערבי שאינו מוכר לו, ואמר לו לא לבוא לעבודה יותר, מאחר שעוברים למקום חדש בו יש צורך בארבעה עובדים בלבד מתוך 14 שעבדו יחד עם התובע. לטענת התובע מיד לאחר מכן התובע ויתר העובדים שעבדו לצדו פנו לעירייה. לטענתו, נציג העירייה שוחח עם מנהלו ו"אמרו לנו שלא מגיע לנו כסף". התובע גם הציג תמליל שיחה, ממנו עולה לטענתו ש"קיבלנו מכתב ואמרו לנו ללכת הביתה כי בעל הבית הוחלף" (נספח י"ב לתצהיר התובע).

לטענת התובע רק לאחר שעבודתו הגיעה לסיומה, כשהגיע למשרדי ש. ניר לקבל את שכרו ואת תלוש השכר, נמסר לו מכתב שיבוץ, הנושא תאריך 4.11.14 וזה נכתב "מן השפה אל החוץ" (בלשונו – "כסתח") ולמעשה שבוע לאחר סיום עבודתו נאמר לו "לא לבוא לעבוד יותר" (סעיפים 22-26 לתצהיר התובע).

35. בבית הדין התובע העיד שרובי (עובד חברת ש. ניר) הוא שאמר לו לא להגיע לעבודה ולמחרת היום פנה התובע עם חבריו לעבודה אל עיריית תל אביב - יפו. עוד הוסיף שהוא התקשר לשלומי ושלומי הגיע, בפגישה זו פנו לשלומי עובדים השולטים בשפה בעברית והלינו על כך שלא נמסרה לעובדים הודעה בדבר הפסקת העבודה מוקדם יותר ואילו התובע הוא הקליט את השיחה (עמוד 13 שורות 12-15).

כאשר התובע התייחס לנושא ההקלטה, העיד בבית הדין שמי שהוקלט בשיחה הם "שלומי והמתורגמן שלי" (עמוד 12 שורה 16) וההקלטה בוצעה ביום בו עזב את העבודה (עמוד 12 שורה 3). כשב"כ הנתבעת הפנתה את התובע לכך שמההקלטה עולה ששלומי לא אמר לעובדים לא לבוא לעבודה, אלא אחד מהעובדים אמר דברים אלה, טען התובע - "בא מחליף של משה הוא אמר לנו מחר לא לעבוד" (עמוד 13 שורות 2-5).

36. נוסיף שגרסת התובע לעניין ההודעה על סיום עבודתו היתה בלתי עקבית. בתצהירו טען כי גורם עלום שם, שהתובע זיהה אותו רק כ"ערבי", מסר לו את ההודעה הראשונית לפיה הוא אינו נדרש להגיע לעבודה. רק בבית הדין התובע טען שמדובר באדם בשם "רובי". גם העדות לגבי לוחות הזמנים בעניין הפנייה לעירייה היתה בלתי עיקבית. בנוסף, עדות התובע בכל הנוגע לתמלול ולדברים שלטענתו אמר שלומי, היתה מתחמקת.

37. זאת ועוד - לא ברור אם התמליל משקף את השיחה בכללותה ואם הוא כולל גם את הדברים שנאמרו בתחילת השיחה ובסיומה. בכל מקרה, מהקטע שהוצג עולה ששלומי לא אמר לעובדים ללכת הביתה כטענת התובע, גם כשהדובר ניסה להביאו לאמר זאת (עמוד 1 לתמליל שורות 16-27):

"שלומי: מה אתם רוצים? אתם רוצים כולם ללכת הביתה! אתם רוצים לשבת פה כל היום?
דובר: אמרת הביתה , נכון!
שלומי: כולם מה? מה רוצים עכשיו, עכשיו מה רוצים?
דובר: עכשיו רוצים דף.
דובר ב': דף של הביתה, הביתה.
שלומי: עכשיו. עכשיו. עכשיו?
דובר: כן.
שלומי: אין דף. בעבודה. תעבדו אני בא היום נותן דף כל אחד ואחד יקבל דף. זהו.
דובר: אם אתה לא בא מה נעשה ? אנחנו לא בעבודה מחר.
שלומי: אני פעם אמרתי לך משהו וזה לא היה?"

זאת ועוד - דברי שלומי בפתח התמליל מחזקים את הטענה לפיה נמסר לתובע מכתב שיבוץ וכי כלל העובדים קיבלו מכתבים באותו יום בו נערכה השיחה. זאת בשונה מעדות התובע, לפיה המכתב נמסר לו רק לאחר שנמסרה הודעה על הפסקת עבודתו: " היום יהיה רשום הכול בדיוק מה צריך להיות ואיך, מי שלא רוצה להמשיך לעבוד, קודם כל כולם מקבלים דף, מי שממשיך ומי שלא ממשיך מקבל דף. כולם מקבלים דף, כולם , גם מי שממשיך לעבוד מקבל דף."

38. אלבז העיד שהתובע קיבל מכתב שיבוץ, אך אינו יודע אם התובע הגיע למשרדים לצורך שיבוץ (עמוד 31 שורות 15-25). הגם שאלבז לא תרם בעדותו דבר לצורך בירור הסוגייה, בנסיבות בהן נטל ההוכחה מוטל על שכמי התובע, ובשים לב לגרסתו שהיתה בלתי עקבית ובלתי מהימנה בעינינו, מצאנו לדחות הטענה לפיה התובע לא קיבל מכתב שיבוץ כנדרש.

39. כך או אחרת, על שתי הנתבעות חלה החובה להפריש 8.33% משכרו של התובע על חשבון פיצויי פיטורים (סעיף 9(ב)(1) לצו 2014 וסעיף י'1 לצו 1978). בנוסף, לפי סעיף 33(ד) לצו 2014, יש לראות בתובע כמי שפוטר מעבודתו מש. ניר. תוצאה זו מתיישבת עם פסיקת בית הדין הארצי לפיה -

"רואים את אירוע חילופי ספקי שירות במפעל - שעה שהעובד נותר לעבוד במפעל, תחת ספק השירות הבא שזכה במכרז - כפיטורים, אשר בתור שכאלו מקנים לעובד שנשאר במפעל אצל ספק השירות החדש, זכאות לפיצויי פיטורים, כל זאת ללא תלות בהוראה מסויימת בהסכם הקיבוצי או בהתקיימות תנאי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, לרבות קיומה של הצעת עבודה כזו או אחרת מצד המעסיק.
(ע"ע (ארצי) 4893-10-12 גושן שירותי ביטחון פרטיים ומסחריים בע"מ – ביתן, 4.3.18).

לאור פסיקה זו, למרות שהתובע לא הבהיר אם המשיך לעבוד בפועל בשירות עיריית תל אביב יפו לאחר סיום עבודתו בחברת ש. ניר, אין בנתונים אלה לשלול מהתובע את זכאותו לפיצויי הפיטורים.

40. כפי שיפורט בהמשך, הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את הנתונים המפורטים בתלושי השכר של התובע ואלה הסכומים ששולמו לתובע בפועל. מתלושי השכר שהנפיקה ש. ניר עולה שלזכות התובע נזקפו הפרשות מעסיק בשיעור 14.33% משכרו וסכומים אלה הגדילו את סכום הנטו ששולם לתובע.

אלבז הצהיר כי לזכות התובע שולם סך של 5,190 ₪ בגין רכיב זה (סעיף 19 לתצהיר אלבז). ערים אנו לכך שבעדותו, אלבז לא נקב בסכומים וכשנשאל כיצד שולמו הסכומים ולאן הופרשו, טען שאינו יודע וכי האמור בתצהירו נכתב בהתאם למידע שמסרה לו חשבת השכר בחברה (עמוד 32 שורות 4-7) . כמו כן, נציין כי אלבז העיד שאינו יכול להעיד על הסכומים המגיעים לתובע או על סכומים ששולמו לו. על פי עדותו, הוא העביר דוחות נוכחות ושילם את הסכומים שנדרש לשלם, בהתאם להוראת אנשי המקצוע (ר' עדותו לעניין תשלום דמי הבראה בעמוד 29 שורות 4-5). חרף האמור בעדותו של אלבז, נוכח האמור בתלושי השכר ובהעדר ראיות לסתור מצידו של התובע, מצאנו כי התובע קיבל בפועל את הסכומים שפורטו בתלוש השכר על חשבון פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בחברת ש. ניר.

41. שונה הדבר לגבי תוספת ותק. כפי שיפורט בהמשך (סעיפים 48-52 לפסק הדין) , התובע זכאי לתוספת וותק בסכום מצטבר של 920 ₪ בגין תקופת עבודתו בש. ניר. בגין רכיב זה התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך 77 ₪ ( 8.33% X 920ׂ).

42. בהערת אגב נציין כי תשלום חלק המעסיק בפיצויים, כתוספת לשכרו החודשי של התובע, לכאורה אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, האוסרת על תשלום שכר הכולל פיצויי פיטורים, ללא היתר משר הכלכלה. עם זאת, מאחר שאיש מהצדדים לא העלה עניין זה במסגרת הליך זה וכאשר ברי כי אין מדובר בתשלום שכר כולל פיצויי פיטורים, אלא תוספת של שווי ההפרשה לפיצויים, על השכר השעתי הרגיל, איננו נדרשים לסוגיה זו.

43. על פי תלושי השכר שהנפיקה קפלן את לוי, לתובע שולמו סכומים בגין רכיב גמל (5%) ופנסיה (8.33%). כלומר, רכיב הפיצויים שולם לתובע גם בגין תקופת עבודתו בנתבעת זו ומשכך יש לדחות התביעה ברכיב זה.

44. בשולי הדברים ואף שהדבר אינו דרוש להכרעתנו נציין כי הן התובע והן קפלן את לוי טענו שעבודתו הגיעה לסיומה על רקע חילופי קבלנים במקום העבודה. למרות שעאצי הצהיר שנמסר לתובע מכתב שיבוץ, על מנת לשבצו באתר חלופי (סעיף 16 לתצהיר עאצי), מכתב זה לא הוצג ובעדותו של עאצי לא ניתן לכך הסבר (עמוד 23, שורות 15-16).

עוד נוסיף כי במסגרת תצהירו עתר עאצי לקיזוז דמי הודעה מוקדמת המגיעים לו מהתובע, בסך 648 ₪ שכן לטענתו, היה באפשרות התובע להמשיך לעבוד בשירות עיריית תל אביב - יפו באותם תנאים, באיזור הטיילת (סעיפים 16-17 72 לתצהיר עאצי). מאחר שמדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה, איננו נדרשים אליה.

שכר התובע
45. לטענת התובע, בתקופת עבודתו בקפלן את לוי, שולם לו שכר שעתי בסך 20 ₪ במזומן. בתקופת עבודתו בש. ניר שולם לו סך של 22 ₪ לשעה ובהמשך סך של 23 ₪ לשעה (סעיף 21 לתצהיר התובע).

בהקשר זה נטען כי תלושי השכר שהונפקו על ידי קפלן את לוי לא הועברו לידי התובע ובכל מקרה מדובר בתלושים פיקטיביים. עוד נטען שגם תלושי השכר שש. ניר הנפיקה היו פיקטיביים ולא שיקפו את שכרו של התובע בפועל, מאחר ששולם לו שכר בגין שעות עבודה בלבד וכל הזכויות הסוציאליות אשר פורטו בתלוש לא שולמו לידיו בפועל (סעיף 21, סעיפים 31-34 לתצהיר התובע). לתמיכה בטענה זו הציג התובע מעטפות שלטענתו הועברו לו על ידי רובי ועליהן נרשם הסכום ששולם לו, המהווה מכפלה של שעות העבודה בשכר היסוד (נספח טו' לתצהיר התובע - מעטפה לחודש מאי 2015 בצירוף לוח שנה לחודש זה). התובע הוסיף שמאחר שלטענת ש. ניר, סכומים רבים שולמו לו ביתר, עניין זה מחזק את המסקנה לפיה מדובר ברכיבים פיקטיביים (סעיף 32 לסיכומי התובע).

46. כאמור, קפלן את לוי הציגה את תלושי השכר והעתקי המחאות והללו מתיישבים אלה עם אלה. על כן נקבע שהשכר ששולם לתובע על ידי קפלן את לוי עולה בקנה אחד עם התלושים שהוצגו. על פי הנתונים העולים מתלושי שכר אלה, עד לחודש מאי 2012 עמד על 25 ₪ לשעה ומחודש נובמבר 2012 שולם לתובע שכר מינימום - 23.12 ₪ לשעה. מכאן יש לדחות את טענת התובע לפיה שכרו שולם לידיו במזומן ובשיעור הנטען על ידו.

47. אשר לטענות הנוגעות לשכר שש. ניר שילמה לתובע - התובע הציג את המעטפות הנזכרות לעיל (נספח ה' לתצהיר התובע, נספח יז' לתצהיר התובע). כאמור, מצאנו כי אין במעטפות שהוצגו כדי ללמד דבר לגבי השכר ששולם בפועל לתובע והן אף אינן נושאות את שם התובע. בהקשר זה נחזור ונציין שהטענה לפיה התובע כונה "אבו סחי" (השם המופיע על גבי המעטפות) לא נטענה בתצהיר התובע והועלתה לראשונה בעדותו. בנסיבות אלה, מאחר שתלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13), ומשהתובע לא הפריך האמור בהם וגרסתו היתה בלתי מהימנה בעינינו, נדחות טענותיו לגבי מהימנות התלושים. על כן נקבע, כעולה מתלושי השכר שש. ניר הציגה, כי שולם לתובע שכר שעתי של 24.98 ₪ לשעה נוסף על תשלום זכויות סוציאליות.

תוספת וותק
48. לטענת התובע, שיעור תוספת הוותק לה הוא זכאי עומד על 0.35 ₪ לשעה לשנת עבודתו השניה, 0.7 ש"ח לשעה לשנת עבודתו השלישית, 1.05 ₪ לשנת עבודתו הרביעית, ובסך הכל נתבעו ברכיב זה 3,050 ₪ (סעיפים 63-67 לתצהיר התובע).

49. לטענת ש. ניר, הזכאות לתוספת קמה רק עם כניסתו של צו ההרחבה החדש לתוקף, בחודש פברואר 2014 והתובע זכאי לכל היותר לסך של 545.65 בגין רכיב זה. בפועל שילמה לו ניר סך של 605 ₪ (סעיף 27 לתצהיר אלבז).

קפלן את לוי טענה כי שכרו השעתי של התובע כלל תוספת וותק ובכל מקרה טענתו בדבר הזכאות לתוספת ושיעורה לא הוכחה (סעיף 44 לתצהיר עאצי).

50. מאחר שהתובע עבד אצל קפלן את לוי שנה אחת בלבד, הוא אינו זכאי לתוספת וותק בגין תקופת עבודתו בנתבעת זו.

51. בצו ההרחבה הישן, שחל בתקופת עבודתו בקפלן את לוי ובחלק מתקופת עבודתו בש. ניר נקבעה התוספת בלירות. בהתאם לצו ההרחבה הישן התובע היה זכאי לתוספת וותק בשיעור 57.2 לירות לחודש, 2.2 לירות ליום. בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיעור התוספת היומי עומד כיום על 2.03 ₪ ליום (כ-0.25 ₪ לשעה) והתוספת החודשית עומדת על 53.75 ₪ לחודש http://www.cbs.gov.il/reader/?MIval=%2Fprices_db%2FMachshevon_4_H.html&MD=a&MySubject=37&MyCode=11120010).

כלומר, בגין התקופה הרלוונטית לעבודתו של התובע בש. ניר (5 חודשי עבודתו הראשונים אצלה), התובע זכאי לתוספת ותק בסך 268.75 ₪ בגין רכיב זה.

52. אשר לתוספת וותק מכח צו 2014, הסכום הנתבע עולה על זה שנקבע בצו (0.35 ₪ החל מהשנה השנייה לעבודה, כאשר רק החל מהשנה השישית הסכום עומד על 0.46 ₪).
לאור הוראות סעיף 7 לצו ההרחבה, החל מפברואר 2014, התובע זכאי לכל היותר לסך של 651 ₪ (0.35X 186 X 10 חודשים). בהתחשב בסכום ששולם לתובע בפועל (605 ₪), התובע זכאי להפרשים בסך 46 ₪ בגין רכיב זה.
לסיכום, על ש. ניר לשלם לתובע סך של 315 ₪ בגין תוספת וותק.

הקף משרה והפסקות – ש. ניר
53. אין חולק כי בתקופת עבודתו של התובע אצל קפלן את לוי, הוא עבד בימים א'-ו' בשעות 5:00 עד 12:00. לטענת התובע, עד לחודש ינואר 2014 הוא עבד בש. ניר בהיקף דומה. עוד נטען שהתובע לא ניצל הפסקה במהלך עבודתו בקפלן את לוי וכי מנהל העבודה ולעיתים עאצי עצמו הגיע לאתר ונהג לזרזו לעבוד ללא הרף, וללא הפסקה (עמוד 6 שורות 17-28).

54. אף שלא נתבע סעד הנוגע לניצול זמן ההפסקה או לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בתקופת העבודה בקפלן את לוי (התובע עתר להחזר קיזוז הפסקות שביצעה ש. ניר), קפלן את לוי הבהירה שהתובע ניצל הפסקה בת חצי שעה ביום (סעיף 19 לכתב ההגנה המתוקן, סעיפים 24-28 לתצהיר עאצי). עאצי שב וטען כי מסגרת עבודתו של התובע עמדה על 7 שעות שכללו הפסקה בת חצי שעה ביום. עאצי הכחיש כי הגיע לאתר העבודה והאיץ בתובע כטענתו (עמוד 20 שורות 17-32, עמוד 21 שורות 16-20).

לטענת קפלן את לוי, היקף משרתו של התובע עמד על 85% ולמעשה, התובע עבד פחות מ-42 שעות שבועיות. עאצי התקשה לציין מה היקף משרתו של התובע (עמוד 20 שורות 16-20), אך כאמור, העיד באופן עיקבי כי התובע ניצל הפסקות שהועמדו לרשותו.

55. עדותו של עאצי בעניין ניצול הפסקה היתה עיקבית ובהירה ומצאנו לקבלה. היא גם מתיישבת עם הגיונם של דברים, לפיהם מאחר שהתובע עבד ברחובות העיר, למעשה היה פנוי לעשות כרצונו בזמן ההפסקה. עם זאת, כעולה מתלושי שכרו של התובע (נספח ב' לתצהיר עאצי), קפלן את לוי שילמה לתובע תמורה יומית בגין 7 שעות עבודה (מחילוק מספר ימי העבודה במספר שעות העבודה שפורט בתלוש). כלומר, היא גילתה דעתה כי יש לכלול את זמן ההפסקה במסגרת שעות עבודתו של התובע. על כן אין להתחשב בהפסקות לצורך חישוב חלקיות המשרה של התובע (ע"ע (ארצי) 45431-09-16 גורביץ - א.ב.מ. תעשיות פלסטיקה (1989) בע"מ , 16.1.18).

מהנתונים שהוצגו עולה שהתובע עבד 7 שעות ביום, על פי רוב שישה ימים בשבוע, היינו 42 שעות בשבוע, ומדובר בהיקף הקרוב למשרה מלאה (42/43 =97.6%).

ניכוי הפסקות וגמול בגין עבודה בשעות נוספות
56. לטענת התובע בתקופת עבודתו אצל ש. ניר הוא עבד בימים א'-ה' בשעות 5:00 -12:00, ובשלב כלשהו עבר לעבוד בשעות 5:00 -13:00 (שמונה שעות ביום), שישה ימים בשבוע. על יסוד זה נתבע גמול עבודה בשעות נוספות, בגין עבודה בימי ו'.

כמו כן נתבעו הפרשי שכר בגין ניכוי זמן הפסקה ("ניכוי הפסקות"). בעניין זה התובע טען שהוא לא יצא להפסקה (סעיפים 48-54 לתצהיר התובע). התובע לא פירט את אופן חישוב הסכומים שנתבעו ברכיב זה. במסגרת סיכומיו הבהיר התובע כי החל מחודש ינואר 2014 החל לעבוד שמונה שעות ביום (סעיף 50 לסיכומי התובע).

57. אלבז, העד מטעם ש. ניר, הצהיר שהתובע ניצל הפסקה במהלך היום (סעיף 22 לתצהיר אלבז). עם זאת, בעדותו הבהיר כי אינו יודע מדוע נוכה משכר התובע רכיב ההפסקה וכי הוא ביצע את ההנחיות שמסרו לו מחלקת שכר בהתאם לדיווחים (עמוד 28 שורות 15-24, שורות 29-31). לאור עדותו של אלבז, יש לקבוע כי ש. ניר לא הוכיחה שהתובע ניצל בפועל הפסקות במהלך עבודתו ועל כן לא היה מקום לנכות את זמן ההפסקה משכר התובע.

על כן התובע זכאי להחזר ניכוי הפסקה בסך 3,043 ₪ בהתאם לריכוז משכורות שצורף (נספח לתצהיר אלבז).

58. בשים לב לשעות עבודתו של התובע בתקופה האחרונה לעבודתו (8 שעות ביום), התובע עבד 48 שעות בשבוע, כלומר, התובע זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בימי ו'- שעתיים בתעריף 125% ושלוש שעות בתעריף 150%.

59. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה שפורטו בו שעות עבודתו, כולל זמן הפסקות וכן נוכה זמן ההפסקה. בחודשים בהם שולם לתובע שכר רגיל בגין כלל שעות העבודה (כולל שעות נוספות) הגמול בגין עבודה בשעות נוספות יחושב בתעריפים של 25% ו-50%.

עם זאת, החל מחודש מאי 2014, ש. ניר פיצלה בין השעות הרגילות שהתובע עבד ובין השעות הנוספות שעבד ואף שילמה לתובע גמול מתאים. לכן חישוב הגמול המגיע לתובע מחודש זה ועד לסיום עבודתו יבוצע בתעריף 125% ו-150%.

במקרים בהם שולם לתובע שכר רגיל בגין שעות נוספות, זה ינוכה מהסכום המגיע לתובע. כמו כן יש לנכות את רכיב השעות הנוספות ששולם לתובע בפועל.

בנוסף – לאור הקביעה לגבי הזכאות לתוספת וותק, גמול השעות הנוספות יחושב בצירוף תוספת זו. כלומר, עד לחודש פברואר 2014: 0.25 ₪ לשעה, היינו שכר שעתי רגיל של 25.23 ₪ (24.98+0.25), ומחודש זה - 0.35 ₪ לשעה, היינו שכר שעתי של 25.33 ₪ (24.98+0.35).

בהתאם לכך, התובע זכאי להפרשי שכר על פי הפירוט הבא:

א. ינואר 2014 - 200 שעות עבודה, 24 ימי עבודה, ארבעה ימי שישי:
4 X 25% X 2 שעות נוספות X 25.23 ש"ח שכר שעתי =50. 66;
4X 50% X 3 שעות נוספות X 25.23 ש"ח שכר שעתי= 151.38;
סך הכל- 201.84 ₪

ב. פברואר 2014 - 192 שעות 24 ימי עבודה, ארבעה ימי שישי:
4 X 25% X 2 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי =50.66;
4X 50% X 3 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי= 151.98;
סך הכל - 202.64 ₪.

ג. מרץ 2014- 200 שעות 25 ימי עבודה, ארבעה ימי שישי- 202.64 ₪.

ד. אפריל 2014 - 192 שעות 24 ימי עבודה, שני ימי שישי (פסח ושביעי של פסח)
2 X 25% X 2 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי = 25.33;
2X 50% X 3 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי= 75.99 ;
סך הכל - 101.32 ₪.

ה. מאי 2014- (בתלוש - 188 שעות רגילות ו- 20 שעות נוספות) 26 ימי עבודה, ארבעה ימי שישי :
4 X 125% X 2 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי =253.3 ;
4X 150% X 3 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי= 455.94 ;

סך הכל 709.24 ₪

שולם בפועל 700 ₪ (450+ 250 ש"ח), כלומר התובע זכאי להפרשים בסך 9.24 ₪.

ו. יוני 2014 – בתלוש פורטו 200 שעות רגילות, 6 שעות נוספות - 25 ימי עבודה שלושה ימי שישי (לאור מספר ימי העבודה, התובע לא עבד בשבועות):
3 X 125% X 2 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי = 190;
3X 150% X 3 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי= 342;

סך הכל - 532 ₪.

מסכום זה יש לנכות את הסכום ששולם לתובע בגין עבודה בשעות נוספות 187 ₪ וכן השכר הרגיל ששולם לתובע בגין 14 שעות נוספות, בסך 349.7 ₪. סך הכל שולם לתובע 536.7 ₪ (187 + 349.7) ועל כן התובע אינו זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בגין חודש זה.

ז. יולי 2014 - בתלוש שולמה תמורה בגין 201 שעות רגילות ו-15 שעות נוספות (6 שעות בתעריף 125%, 9 שעות בתעריף 150%), 27 ימי עבודה, ארבעה ימי שישי:
4 X 125% X 2 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי =253.3;
4X 150% X 3 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי = 455.94;

סך הכל 709.24 ₪.

מסכום זה יש להפחית את השכר הרגיל ששולם לתובע בפועל בגין 15 שעות נוספות 374.7 ₪ [(186- 201= 15) (15X 24.98= 374.7)], וכן את הגמול ששולם לתובע בגין עבודה בשעות נוספות בסך 524 ₪ (337+187) – 898.7 ₪ (סך הכל 898.7 ₪= 524+374.7). על כן התובע אינו זכאי להפרשים בגין חודש זה.

ח. אוגוסט 2014 -175 שעות רגילות ועשרים שעות נוספות - 26 ימי עבודה ארבעה ימי שישי זכאי לסך של - 709.24 ₪ כפי שחושב לעיל.

שולם בפועל בגין עבודה בשעות נוספות 700 ₪ (450+250), על כן התובע זכאי להפרשים בסך של 9.24 ₪ בגין חודש זה.

ט. ספטמבר 2014- 182 שעות רגילות ו-10 שעות נוספות, 24 ימי עבודה, שלושה ימי שישי :
3 X 125% X 2 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי = 189.9;
3X 150% X 3 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי= 341.9;

סך הכל - 531.8 ₪.

שולם בפועל 350 ₪ (225+125), על כן התובע זכאי להפרשים בסך 181.8 ₪ (531.8-350)

י. אוקטובר 2014- 190 שעות רגילות ו-10 שעות נוספות, 25 ימי עבודה, שני ימי שישי (התובע לא עבד בחג הסוכות ובשמחת תורה):
2 X 125% X 2 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי =126.65 ;
2X 150% X 3 שעות נוספות X 25.33 ש"ח שכר שעתי= 227.97;

סך הכל - 354.62 ₪

שולם בפועל 350 ₪ (225+125), ואף שולם שכר בגין 4 שעות רגילות 99.92 ₪ (4X 24.98= 99.92). על כן בגין חודש זה התובע אינו זכאי להפרשי שכר.

יא. נובמבר 2014- 15 שעות, שני ימי עבודה - התובע אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

לסיכום סעיף זה, התובע זכאי להפרשי שכר בסך – 909 ₪ .

60. פדיון הבראה
א. לטענת התובע, לא שולמו לו דמי הבראה לכל אורך תקופת עבודתו והאמור בתלושי השכר לא שיקף את הסכומים ששולמו לידיו בפועל. ברכיב זה נתבע פדיון הבראה בסך של 7,597 ₪ (סעיפים 55-58 לתצהיר התובע). התובע לא הבחין בין תקופות עבודתו בנתבעות שלפנינו.

ב. קפלן את לוי טענה ששילמה לתובע 551.15 ש"ח בגין רכיב זה, כמפורט בתלושי שכרו. לטענתה, מאחר שהתובע לא השלים שנת עבודה מלאה הוא אינו זכאי לדמי הבראה ועל כן יש לקזז את הסכום ששולם לתובע ברכיב זה מכל סכום שייפסק נגדה (סעיפים 29-35 לתצהיר עאצי).

ג. מאחר שהתובע השלים 12 חודשי עבודה בקפלן את לוי, הוא זכאי לדמי הבראה בסך 1810.5 ₪ (5 ימי הבראה בתעריף 371 ₪ X 97.6% חלקיות משרה; סעיף י' 5 לצו ההרחבה). לאור הסכום ששולם לתובע (551.15 ₪) , המפורט בתלושי השכר שהוצגו על ידי קפלן את לוי (מינואר 2012), התובע זכאי להפרשי הבראה בסך של 1,259 ₪.

ד. ש. ניר טענה כי שילמה לתובע סך של 3,659.25 ₪, בעוד שהתובע היה זכאי לסך של 3,065 ₪ (סעיף 25 לתצהיר אלבז, הצהרת ב"כ הנתבעת בעמוד 26 שורות 5-7).

על פי תלושי השכר וטופס ריכוז משכורות שש. ניר הנפיקה, ברכיב הבראה היא שילמה לתובע סכום מצטבר של 3,591 ₪. עד לחודש פברואר נקבעה חובת זכאות של חמישה ימי הבראה בשנה וממועד זה, עם כניסתו של צו ההרחבה החדש לתוקף, נקבעה זכאות ל - 7 ימי הבראה לשנה (סעיף 11 לצו ההרחבה). לאור תקופת עבודתו בש. ניר, התובע היה זכאי לדמי הבראה בסך 3,166 ₪ ((9/12 חודשי עבודה X 7 ימי הבראה) X 423 ₪ (תעריף הבראה, סעיף 11 (ב) לצו 2014) ועוד 6/12 חודשי עבודה X 5 ימי הבראה X374 ₪= 935 ₪).
על כן התובע אינו זכאי להפרשים בגין דמי הבראה.

61. פדיון חופשה
א. לטענת התובע, הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 7496.64 ₪ (36X 8 X 26.03 ש"ח) ובניכוי הסכום ששולם לו (2 ,998 ₪), הוא זכאי לסך 4 ,498.64 ₪ (סעיפים 59-62 לתצהיר התובע).

ב. קפלן את לוי טענה שלאור תקופת עבודתו אצלה, התובע זכאי לדמי חופשה בסך 648 ₪ ובפועל שולמו לו 645 ₪ (סעיפים 37-43 לתצהיר עאצי). עאצי לא הבהיר בעדותו אימתי התובע יצא לחופשה (עמוד 21 שורות 31-32, עמוד 22 שורות 1-5).

ג. ש. ניר טענה שהתובע זכאי לדמי חופשה בסך 2,862.73 ₪ בגין תקופת עבודתו אצלה, אך בפועל שולם לו סכום גבוה יותר (2,998 ₪). בתצהיר מטעמה הועלתה טענת קיזוז, בדבר סכומים ששולמו ביתר בגין רכיב זה (סעיף 26 לתצהיר אלבז). גם אלבז בעדותו לא הבהיר אלו ימי חופשה ניצל התובע (עמוד 28 שורה 32 עד עמוד 29 שורה 2).
ד. על פי ההלכה הפסוקה, "הימנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה מעביר אליו את הנטל להוכחת יתרת החופשה לעובד" (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג 215, 219 (1972)).
הנתבעות לא הציגו פנקס חופשה ולא הוכיחו מתי התובע ניצל ימי חופשה בפועל (קפלן את לוי שילמה לתובע מידי חודש בחודשו דמי חופשה בגין 0.88 -0.83 ימי חופשה וספק אם התובע ניצל ימי חופשה כנדרש בחוק). בנסיבות אלה אין מקום לייחס את הסכומים שהנתבעות הצביעו עליהם כאל דמי חופשה. עם זאת, משהתובע הסכים לקיזוז 2,998 ₪ ששולמו לו על ידי ש. ניר, יש להפחית סכום זה מהסכום שייפסק לזכותו.

ה. לאור תקופת עבודתו של התובע, התובע היה זכאי ל -31 ימי חופשה, כלומר פדיון חופשה בסך 6,282 ₪ (25.33 ₪ X 8 X 31) ובניכוי הסכום שהתובע מודה כי יש לנכות מרכיב זה (2,998 ₪), התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 3,284 ₪.

מאחר שנקבע שיש לראות בתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעות כתקופה אחת, וש. ניר היא מעסיקתו האחרונה, חובת תשלום פדיון החופשה חלה עליה (ר' סעיפים 3, ו-17 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951).
62. דמי חגים
א. לטענת התובע הוא זכאי לדמי חגים בגין 24 ימי חג ויום בחירות נוסף, ובסך הכל ל – 5,206 ₪ ברכיב זה (בהתאם לשכר של 26.03 ₪; סעיפים 68-74 לתצהיר התובע)

ב. לטענת קפלן את לוי, התובע קיבל דמי חג בסך 350 ₪ בימי החג בהם עבד ביום שלפני החג וביום שלאחריו והיא שילמה לתובע ביתר בגין רכיב זה.

לטענת ש. ניר, התובע זכאי לדמי חגים בסך 2,308 ₪ (בגין ימי חג שלא חלו בשבת), מהם שולמו לתובע 1,601, ₪ כך שהתובע זכאי להפרשים ברכיב זה, בסך 707 ₪ (סעיף 28 לתצהיר אלבז).

ג. לאור תקופת עבודתו של התובע בקפלן את לוי, התובע זכאי לדמי חגים בגין יום העצמאות ושביעי של פסח 2012 (חג הפסח חל בשבת). הנתבעת שילמה לתובע דמי חג בסך 350 ₪ וסכום נוסף (350 ₪) בגין יום העצמאות (ר' תלוש שכר לחודש אפריל 2012). כלומר, קפלן את לוי אינה חייבת לתובע הפרשי שכר בגין דמי חגים. (למרות שקפלן את לוי לא טענה דבר לעניין התשלום ששולם לתובע בגין יום העצמאות, יש להתחשב בנתון זה העולה בבירור מתלוש השכר).

ד. בגין תקופת עבודתו של התובע בש. ניר, התובע זכאי לדמי חגים כדלקמן:

שנת 2013 - פסח, יום העצמאות, שבועות, שני ימי ראש השנה, סוכות ושמחת תורה;
שנת 2014 - פסח, שביעי של פסח, יום העצמאות, שבועות, שני ימי ראש השנה, סוכות, שמחת תורה;
סך הכל 15 ימי חג בסך 3,040 ₪ (8 שעות X 25.33 ₪ X 15), בניכוי הסכום ששולם לתובע בפועל – 1,601 ₪ (1,150 ₪ בשנת 2014 ו- 451 ₪ בשנת 2013), התובע זכאי להפרשי שכר בגין דמי חגים בסך 1,439 ₪.

63. דמי גמולים לפנסיה
א. התובע עתר לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה (סעיפים 75-78 לתצהיר התובע. כפי שפורט לעיל בעניין ההפרשות על חשבון פיצויים, הנתבעות שילמו לתובע מידי חודש בחודשו סכומים בגין רכיב הגמל והפיצויים. ש. ניר שילמה סכומים בשיעור של 14.33% משכר התובע, כלומר 6%- גמל ועוד 8.33% לפיצויים וקפלן את לוי שילמה לתובע סכומים בשיעור של 5% בגין רכיב הגמל.

ב. צו ההרחבה שעמד בתוקף עד לחודש פברואר 2014 (9.2.14, מועד כניסתו של צו ההרחבה החדש בענף הניקיון) קבע חובת ביצוע הפרשות בשיעור של 5% (הצו המקורי קבע חובת הפרשה של 4% והשיעור הוגדל בצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה, י"פ 3596, התשמ"ט, 27.11.1988, עמ' 367). כלומר, הסכומים ששולמו לתובע על חשבון פנסיה על ידי קפלן את לוי שולמו במלואם כדין.

ג. מסקנה זו יפה גם לגבי ש. ניר ששילמה לתובע סכומים בשיעור של 6% משכרו בגין רכיב זה עוד בטרם נכנס הצו החדש לתוקף שקבע חובת הפרשות בשיעור 5%, עד לחודש פברואר 2014. אף שהסכומים חושבו בהתאם לשכרו הרגיל, ללא תוספת וותק, מכיוון שבכל מקרה, ש. ניר הפרישה לזכות התובע סכומים ביתר, מעבר לשיעור הקבוע בצו ההרחבה, מצאנו כי התובע אינו זכאי להפרשים בגין תקופה זו.

ד. עם כניסתו של צו ההרחבה החדש לתוקף (סעיף 9(ב)(1)(א) לצו 2014), התובע היה זכאי לביצוע הפרשות בשיעור של 7% משכרו (ההפרשות בשיעור זה נתבעו מחודש מרץ 2014). על כן בגין תקופה זו, התובע זכאי להפרשים בסך 394 ₪ המהווה 1% משכרו (כולל תוספת ותק) בחודשים מרץ-נובמבר 2014.

64. קרן השתלמות
א. התביעה ברכיב זה מבוססת על הוראת צו ההרחבה, היינו מחודש מרץ 2014 ועד לסיום עבודתו של התובע. לטענת התובע, הסכומים שפורטו בתלושי שכרו בגין רכיב זה הינם פיקטיביים ואין להידרש אליהם (סעיף 79 לתצהיר התובע). בסיכומי התובע נטען שהוא זכאי לביצוע ההפרשות החל מחודש אוקטובר 2014, והעמיד הסכום שנתבע על 465 ₪ (26.05 ₪ X 207 שעות עבודה בחודש X 1.15 חודשים).

ש. ניר טענה ששולם לתובע סך של 718 ₪ בגין רכיב זה, כלומר התובע קיבל סכומים ביתר (סעיף 30 לתצהיר אלבז).

ב. לאור הסכומים ששולמו לתובע (ר' תלושי שכר לחודשים אוקטובר-נובמבר 2014), ובשים לב לסכום התביעה, כמפורט בסיכומי התובע, התביעה ברכיב זה נדחית.

ג. בשולי ההתייחסות לרכיב תביעה זה ראוי לציין שמאחר שסעד זה לא נתבע מקפלן את לוי, לא נדרשנו לעובדה שבטופס הודעה לעובד נרשם שהתובע זכאי להפרשות לקרן השתלמות ובפועל לא בוצעו הפרשות כאמור (סעיף 55-56 לתצהיר עאצי, עדות עאצי בעמוד 25 שורות 19-20).

65. הודעה בכתב על תנאי העסקה
א. לטענת התובע, הנתבעות לא מסרו לו הודעה בדבר תנאי עבודתו ועל כן ברכיב זה נתבע פיצוי בסך 3,000 ₪ מכל אחת מהנתבעות (נתבע פיצוי כולל בסך 9,000 ₪ משלוש הנתבעות, כולל עיריית תל אביב יפו). התובע הוסיף וטען שגם אם יימצא שהוא חתם על הודעה בדבר תנאי העסקה, הוא לא הבין את תוכנה (סעיפים 80-82 לתצהיר התובע).

ב. קפלן את לוי טענה שהעבירה לתובע הודעה בדבר תנאי העסקה וצירפה טופס הודעה מתאים (סעיף 57 לתצהיר עאצי, נספח ד' לתצהיר עאצי).

ש. ניר טענה כי התובע היה מודע לתנאי עבודתו (סעיף 32 לתצהיר אלבז).

ג. טענות התובע לגבי ההודעה בכתב על תנאי העבודה הן חלופיות. לטענתו הוא לא קיבל כל הודעה בדבר תנאי עבודתו ולחלופין נטען כי גם אם קיבל הודעה זו הוא לא הבין את תוכנה. בכל מקרה, קפלן את לוי הציגה טופס הודעה לעובד בו פורטו תנאי עבודתו של התובע בעברית ובטיגרית (נספח ד' לתצהיר עאצי) ועל כן התביעה כנגדה נדחית.

ד. אשר לש. ניר - משלא הוצגה הודעה בכתב על תנאי עבודה לתובע, יש לקבל התביעה ברכיב זה. מאחר שלא נתבע הפיצוי המקסימלי, התביעה ברכיב זה מתקבלת, באופן היחסי לנתבעת זו ובהתחשב בכך שהסכום המקורי נתבע ביחס לשלוש נתבעות. היינו ש. ניר תשלם לתובע ברכיב זה 3,000 ₪.

תלושי שכר
66 התובע עתר לפיצויים בגין פגמים שנפלו בתלושי השכר שכן לטענתו, התלושים היו פיקטיביים ולא שיקפו את השכר ששולם לו בפועל. כמו כן טען שהחל לקבל תלושי שכר רק בתקופת עבודתו בש. ניר וכלשונו - "שמשה התחיל לעבוד איתי" (סעיפים 83-86 לתצהיר התובע). התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על סך 15,000 ₪, היינו 500 ₪ לכל חודש עבודה.

בשים לב למסקנתנו לגבי תוכנם של תלושי שכרו של התובע, נדחית הטענה לפיה מדובר בתלושים בפיקטיביים.

67. אשר לטענה לפיה התובע לא קיבל תלושי שכר מקפלן את לוי - טענה זו הוכחשה על ידה, (סעיפים 58-63 לתצהיר עאצי). מאחר שתלושי השכר הוצגו ואין ראשית ראיה לכך שלא נמסרו בזמן אמת לתובע, נדחות טענות התובע בנושא.

לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה נדחית.

68. טענת קיזוז - נקודות זיכוי במס
א. לטענת קפלן את לוי, במהלך עבודתו של התובע היא זקפה לזכותו נקודות זיכוי. בדיעבד, במסגרת שומה שהוצאה לה לאחר סיום עבודתו של התובע (ביום 20.5.15), היא חויבה בתשלום נקודות הזיכוי שזקפה לזכות עובדים "מסתננים". על יסוד טיעון זה, נטענה טענה לקיזוז סכום של 1,719.44 ₪, כמפורט בריכוז השכר (נספח ב' לתצהיר עאצי; סעיפים 64-71 לתצהיר עאצי, העתק השומה - נספח ה' לתצהיר עאצי).

ב. לטענת התובע, קפלן את לוי היתה מודעת לכך שמסתננים אינם זכאים לנקודות זיכוי והדבר נקבע עוד בשנת 2012. עוד נטען שקפלן את לוי היא חברה הקשורה לחברת י.ב.שיא משאבים בע"מ, אשר בעניינה נדונה סוגייה דומה ואף נקבעה הלכה פסוקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה.

ג. נקודת המוצא היא כי חיוב המס הוא אישי ומוטל על שכמו של העובד. במצב בו המעסיק טעה וזקף לזכותו של עובד נקודות זיכוי במס שלא כדין, הוא נדרש לשלם לרשויות המס את שווי נקודות הזיכוי. השאלה העומדת להכרעתנו היא האם קפלן את לוי רשאית לנכות סכומים אלה בדיעבד מהסכומים שנפסקו נגדה.

סוגיה זו נדונה בבר"ע (ארצי) 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ - HITAM ABAKER , 26.2.15 (עתירה שהוגשה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 1953/15 י.ב. שיא משאבים נ' בית הדין הארצי לעבודה, 23.6.16) ובמסגרתה נקבע:
"מקום בו מחויב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהיה על העובד לשלם, לא מן הנמנע כי יתאפשר למעסיק 'לחזור' אל העובד. ככלל, עובד רשאי להניח כי מעסיקו נוהג כדין ומנכה משכרו את אשר יש לנכות. השאלה אימתי יתאפשר למעסיק שטעה בניכוי המס לחזור אל העובד צריכה להיבחן בכל מקרה בנסיבותיו. כך למשל יש לבחון האם סוכם עם העובד על שכר 'נטו' או על שכר 'ברוטו', ואם סוכם על שכר 'ברוטו' יש לבחון את התנהגות הצדדים, בדומה למקרים בהם משולם לעובדים שכר ביתר מתוך טעות (השוו: ע"ע (ארצי) 39/99 יהושע אסרף – מדינת ישראל, פד"ע לז 179 (2001); ע"ע (ארצי) 704/06 קרן מחקרים רפואיים – לורין קדם (23.9.2008)). כך בין היתר, יש לבחון את תרומת המעסיק או העובד לטעות. "

באותו מקרה, המעסיקה זקפה נקודות זיכוי לזכות עובדיה, שהיו מבקשי מקלט, אף לאחר שכבר נודע לה כי היא מנועה לעשות כן, לאור ביקורת הניכויים שערכו רשויות המס בעניינה. בכך אפשרה לעובדיה להסתמך על המצג שיצרה כלפיהם.

סוגייה זו נדונה גם בבר"ע (ארצי) 51717-06-15 י.ב. שיא משאבים בע"מ - DESTA Onon Adhanom (21.12.15). באותו מקרה סוכם עם העובדים על תשלום שכר בערכי נטו, בגובה שכר המינימום החוקי. לאור זאת, נקבע כי יש לדחות את הטענה מאחר שממילא המעסיק התחייב לשאת בגובה המס המוטל על העובד. כמו כן, באותו מקרה המעסיקה ידעה על המניעה החוקית בדבר זקיפת נקודות זיכוי למבקשי מקלט עוד בטרם שהעובד נקלט לשורותיה וחרף זאת המשיכה לזקוף לזכותו נקודות זיכוי.

ה. במקרה שלפנינו, רק ביום 20.5.15, לאחר שעבודתו של התובע הגיעה לסיומה, השומה נמסרה לנתבעת ולפיה זקיפת נקודות זיכוי לתובע היתה שגויה והנתבעת נדרשה לשלם מס בשווי נקודות הזיכוי שזקפה לזכות עובדיה (ר' גם עדות עאצי בעמוד 24 שורות 15-17, ובשורות 26-29).

הטענה לפיה קפלן את לוי היא חברה הקשורה לי.ב. שיא משאבים שבעניינה ניתנו פסקי הדין שנזכרו לעיל נטענה בעלמא ואין לה עיגון בראיות. למעשה, פסקי הדין המחייבים שניתנו בנושא, ניתנו לאחר סיום עבודתו של התובע, בשנת 2015. על כן מקובלת עלינו הטענה לפיה קפלן את לוי זקפה את נקודות הזיכוי בתום לב.

עם זאת, מאחר שקפלן את לוי הגישה השגה על השומה, הנושא נמצא עדיין בדיון והסכומים טרם שולמו לרשויות המס (עמוד 25 שורות 1-2), בשלב זה טרם השתכללה זכאותה לקיזוז הסכום. מסיבה זו, נדחית טענת הקיזוז.

69. במסגרת כתב ההגנה ש. ניר טענה שיש לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת המגיעה לה מידי התובע, מכל סכום שייפסק נגדה. במסגרת תצהירה הוסיפה ש. ניר וטענה שיש לקזז גם סכומים ששולמו לתובע ביתר - דמי הבראה (סעיף 25 לתצהיר אלבז), תוספת וותק (סעיף 27 לתצהיר אלבז) והפרשות לקרן השתלמות (סעיף 30 לתצהיר אלבז). כפי שפורט בהרחבה לעיל, מצאנו כי דין מרבית הטענות להידחות לגופן. בנוסף, מקום בו הטענות נטענו לראשונה בתצהירו של אלבז ולא הועלו בכתב ההגנה, גם מסיבה זו יש לדחותן.

70. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן -
א. חברת קפלן את לוי תשלם לתובע פדיון הבראה בסך 1,259 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.13 ועד לתשלום בפועל.

ב. חברת ש. ניר תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
(1) הפרשי פיצויי פיטורים בסך 77 ₪;
(2) פדיון חופשה בסך 3,284 ₪;
(3) דמי חגים בסך 1,439 ₪;
(4) פיצויים לפי סעיף (ב) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה, הליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002, בסך 3,000 ₪.

הסכומים המפורטים לעיל (ס"ק 1-4) יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.11.14 ועד לתשלום בפועל.

(5) תוספת ותק בסך 315 ש"ח ;
(6) הפרשי שכר (החזר ניכויים) בסך 3,043 ₪;
(7) פיצוי בגין אי הפרשת דמי גמולים לפנסיה (תגמולים) בסך 394 ₪.

הסכומים המפורטים לעיל (ס"ק 5-7) יישאו הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה המזכה (1.1.14) ועד לתשלום בפועל.
(8) הפרשי שכר (גמול עבודה בשעות נוספות) בסך 909 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה המזכה (1.5.14) ועד לתשלום בפועל.

71. הוצאות –
א. משרוב התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, קפלן את לוי, נדחתה, והתובע כרך את התביעות כנגד שתי הנתבעות כאחת, התובע יישא בהוצאות הנתבעת מס' 2 בסך 4,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ב. לאור הפער המשמעותי בין סכום התביעה לסכום שנפסק לזכות התובע מהנתבעת מס' 1, ש. ניר, ובשים לב להתנהלותו הדיונית של התובע, בהתייחס לנתבעת זו - כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י' אייר תשע"ח, (25 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

שולמית עתניאל שמואלי, נציגת ציבור (ע)

דגית ויסמן, שופטת

אבי ענתבי, נציג ציבור (מ)