הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 61484-12-18

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה
נציגת ציבור עובדים גב' רונית עזר
נציגת ציבור מעסיקים גב' נירה עילם

המבקשת:
נצחיה יכיני
ע"י ב"כ: עו"ד אורן גרוס

-
המשיבה:
עיריית יהוד
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר גופר

צד נדרש: הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מרחב גבעתיים
ע"י ב"כ: עו"ד יעל גברוביץ

החלטה
1. המבקשת הגישה בקשה למתן סעד זמני, שעניינה ביטול החלטת המשיבה על השעייתה מעבודתה עד סיום ההליכים המשמעתיים הננקטים בעניינה בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות.

2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הודיעה כי היא תומכת בבקשה.

3. דיון בבקשה נקבע ליום 6/1/19.
במהלך הדיון הסכימו הצדדים לוותר על חקירות וכי החלטה בבקשה תינתן על בסיס סיכומים בכתב.
בהתאם, הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

4. אלה העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שעולות בשלב זה ההליכים:

א. המבקשת עובדת במשיבה – עיריית יהוד מונוסון משנת 1984 ברציפות, בתפקידים שונים.
ב. בתפקידה הנוכחי מועסקת כמזכירה בספריה העירונית – אגף השירות. בתפקידה הקודם, עד לחודש ספטמבר 2017 , שימשה כעוזרת למנהל מחלקת הגנים.
ג. המבקשת כיהנה בתקופות שונות כחברת וועד עובדי העירייה.
מחודש 6/13 מכהנת המבקשת כחברה וועד עובדי העירייה ברציפות.

5. ביום 14/11/18 נשלח למבקשת מכתב:

"זימון לפני השעיה דחופה בפני וועדת משמעת בעקבות הגשת קובלנה משמעתית".

הזימון לשימוע נסוב על שני אירועים:

האירוע הראשון - פוסט שפרסמה המבקשת בפייסבוק, לגביו נטען כי מדובר בהכפשת התנהלות העירייה ועובדיה והכפשת ראש העירייה וזאת בסמוך למועד הבחירות. עוד נכתב כי מדובר בפוסט שיש בו משום הסתה כלפי העירייה ועובדיה.

האירוע השני – מייל ששלחה המבקשת ביום 9/10/18 למנכ"ל העיריה בעקבות אירוע חריג שהתקיים באחד מגני הילדים בעיר. נטען שהמבקשת הציגה עצמה כנציגת עובדים ללא ידיעת יו"ר ועד העובדים וחבריו, והלינה על העובדה שסייעות הגן זומנו לשימוע. נטען כי ההודעה נשלחה להורי ילדי הגן וכן לגורם בתחום התקשורת, על מנת שיפרסמה בפומבי.
ביחס להודעה זו נכתב כי המסמך ששלחה התובעת מציג את הדרג הניהולי בעירייה ככזה שפועל בצורה אינה מקצועית, דבר שעלול גרום לחוסר אמון במערכת. נטען כלפי התובעת כי בנסיבות אלה אינה יכולה להמשיך להיות עובדת ציבור ולייצג את המערכת אשר היא פונה נגדה. בנוסף נטען להתנהגות בלתי מהימנה המעלה חשש להדלפת מידע שאליו נחשפת המבקשת במהלך ביצוע תפקידה, דבר שמהווה פגיעה בעובדי העירייה ובתדמית העירייה.

6. התובעת הודיעה על מחלה ולא התייצבה לשימוע במועד שנקבע.
ועדת השימוע התכנסה ביום 18/11/18 בהיעדרה של התובעת וביום 19/11/18 החליטה על השעייתה של המבקשת ל– 14 יום, שתחילתם בתאריך 19/11/18.

7. לאור בקשת המבקשת, ביום 25/11/18 נערך שימוע נוסף אליו התייצבה המבקשת בליווי ב"כ - עו"ד גלעד בראור.
בשימוע נכחו חברי וועדת השימוע: מנכ"ל העירייה – גב' שירה דקל כץ, גזבר העירייה – מר גל לניאדו ויועמ"ש העירייה – מר רוני חלמיש.
כן נכחו עו"ד גופר מטעם העירייה וגב' עינבל אלוש – מנהלת אגף משאבי אנוש.
פרוטוקול השימוע צורף לתיק בית הדין.

8. ביום 26/11/18 נשלחה למבקשת הודעה כדלקמן:

"הנדון: השעייתך הדחופה מעבודתך בעיריית יהוד מונוסון

  1. מצ"ב העתק פרוטוקול שימוע שהתקיים ביום 25.11.2018.
  2. בהתאם להחלטה שהתקבלה לאחר השימוע, השעייתך הדחופה מהעבודה אשר החלה ביום 19.12.2018 נותרת על כנה.
  3. בתקופת ההשעייה ישולם שכרך לפי חוק המשמעת."

9. ביום 29/11/18 הודיעה ראשת העיר למבקשת כי החליטה על הארכת השעייתה הדחופה עד ליום 18/12/18.

10. המבקשת פנתה ביום 2/12/18 באמצעות הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בבקשה לביטול ההשעייה הדחופה.

11. ביום 4/12/18 השיבה המשיבה לב"כ ההסתדרות, כי הבקשה לביטול ההשעייה נדחית וכי בכוונת העירייה להגיש תובענה משמעתית כנגד המבקשת ולהשעותה עד תום ההליכים.

12. ביום 18/12/18 הוגשה לבית הדין המשמעתי "תובענה בעניין עבירות משמעת כנגד המבקשת" לפי חוק הרשויות המקומיות ( משמעת), תשל"ח – 1978.
בנוסף לשני האירועים בגינם זומנה המבקשת לשימוע, פורט בתובענה אישום שלישי כדלקמן:
"בשנים 2015-2017 פעלה הנאשמת, יזמה וארגנה, קיומם של כ – 10 קורסים להכשרה לגמול השתלמות א' לעובדי ועובדות העירייה במכללת מחמ"ט גדרה ... כאשר היא מציגה עצמה כנציגת וועד העובדים, כל זאת ללא ידיעה וללא מעורבות של יתר חברי וועד עובדי העייריה ויו"ר הועד.

נטען כי הנאשמת ידעה או שהיה עליה לדעת כי המכללה הפסיקה פעילותה כבר בשנת 2015 ולא היתה מוסמכת לתת הסמכה ו/או אישורים לצורך גמול השתלמות. עוד נטען כי בפעולות אלה הסבה הנאשמת נזק לקופה הציבורית ולתשלום כספי ציבור במרמה ובניגוד לדין והן לעובדי העירייה אשר שילמו 3,000 ₪ דמי השתתפות בקורס.

13. ביום 18/12/18 הודיעה ראשת העיר למבקשת על השעייתה מעבודתה בעירייה עד תום ההליכים המשמעתיים.

14 אלה טענות המבקשת, בבקשה ובסיכומים:
א. ההחלטה על השעייתה של המבקשת התקבלה מבלי שהעירייה שקלה את השיקולים הרלוונטים, כפי שהותוו בפסיקת בית הדין הארצי.
ב. השעיית המבקשת אינה סבירה ואינה נחוצה והיא אינה חלק מהבירור המשמעתי, באשר המבקשת אינה מתכוונת לפרסם בעתיד פוסטים שעניינם המחלוקת בינה לבין העירייה ו/או מי מטעמה.
ג. על העירייה היה לבדוק חלופה להשעיה והיא לא עשתה כן.
ד. מעורבותה של ראשת העיר באופן אישי בהחלטת ההשעיה, אינה כדין.
החלטת ההשעיה נולדה ומבוססת בעיקרה על הפוסט שפורסם בפייסבוק כנגד התנהלותה של ראשת העיר.
ה. הנזק שנגרם למבקשת גדול לאין ערוך מהנזק שייגרם למשיבה במידה ותבוטל החלטת ההשעיה.

15. אלה טענות המשיבה:
א. יש לדחות את הבקשה על הסף באשר קיימת זהות בין הסעד הזמני לסעד העיקרי שהתבקש ובהיעדר התחייבות לפיצוי המשיבה.
ב. הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובהיעדר נקיון כפיים, שכן הוצגו עובדות לא נכונות.
ג. יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת שיהוי ומחמת היותה בקשה למצן צו עשה, אשר יינתן בנסיבות חריגות.
ד. לא נפל כל פגם בהשעיית המבקשת והיא נעשתה כדין לאחר שקילת השיקולים המנחים.
ה. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה וטובת הציבור, בין היתר בשל כך שסיכויי הבקשה והתביעה העיקרית נמוכים.

16. השאלה העומדת להכרעתנו בהליך זה היא האם החלטת העירייה על השעיית המבקשת עד תום ההליכים המשמעתיים, התקבלה כדין , או שמא קיימת הצדקה להתערב בה.

17. יובהר כי מדובר בהחלטה בבקשה לסעד זמני ולכן הקביעות בה הן ברמה הלכאורית, נכון לשלב זה של ההליך.

18. להלן יובאו הוראות החוק הרלוונטיות המקנות למשיבה סמכות להפעיל אמצעי של השעיית עובד.

סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח – 1978 קובע:
"עובד רשות מקומית שעשה אחת מאלה אשם בעבירת משמעת:
(1) עשה מעשה או התנהג באופן שפגע במשמעת עובדי הרשות המקומית;
(2) ...
(3) התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד הרשות המקומית או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתה או בשמה הטוב של הרשות המקומית;
(4) התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר אתו;"

סעיף 14 ( א) לחוק קובע:

"ראה התובע שיש בקובלנה ובחומר החקירה ראיות מספיקות לכאורה לאישום עובד רשות מקומית בעבירת משמעת, רשאי הוא להגיש נגדו תובענה לבית הדין";

סעיף 1 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת)(התאמת הוראות), תשל"ט – 1979 קובע:

"חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן – חוק המשמעת), יחול על עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים האמורים בתקנות אלה."

סעיף 7 לאותן תקנות קובע:

"במקום האמור בסעיף 47 לחוק המשמעת קרי:

47(א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 11 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית, בהתייעצות עם ועדה שמינתה מועצת הרשות המקומית לפי סעיף 171 א(2) לפקודת העיריות, ובאין ועדה כזו בהתייעצות עם המועצה, להשעותו ממשרתו בשירות הרשות המקומית לתקופה שלא תעלה על ארבעים וחמישה ימים.

( ב) הוגשה תובענה נגד עובד לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית להשעותו או להאריך את השעייתו לפי סעיף קטן ( א), לתקופה שלא תימשך מעבר לגמר הליכי הדיון בתובענה ( להלן – גמר ההליכים המשמעתיים).

(ג) ...
(ד) ראש רשות מקומית לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה לפני ראש הרשות המקומית או לפני מי שהוא הסמיך לכך דרך קבע או לענין פלוני.
(ה) ...

סעיף 48 לחוק שירות המדינה ( משמעת), תשכ"ג-1963 קובע:

"(א) היה לשר יסוד סביר להניח כי עובד המדינה, ביודעין, מעל בתפקידו או השתמש בו לרעה, או שהפר את המשמעת הפרה זדונית וחמורה, או עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון, והיה השר סבור כי המשך עבודתו של העובד יביא לפגיעה חמורה בשירות המדינה, רשאי הוא להשעותו לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים, לאחר שנתן לו, תוך תקופה שיקצוב לו, הזדמנות להביא טענותיו לענין זה לפניו או לפני מי שהוא הסמיך לכך, דרך כלל או לענין מסוים.
(ב) במקום להשעותו, רשאי השר להעביר את העובד לעבודה אחרת באותו משרד, במשרה שאליה רשאי נציב השירות להעבירו לפי סעיף 47, בתנאים ולתקופה האמורים בסעיף קטן ( א).
(ג) השר רשאי להאריך את תקופת ההשעיה או ההעברה כאמור, לתקופה שלא תעלה בסיכום על שלושים ימים.
(ד) סמכויות השר לפי סעיף זה נתונות גם למנהל הכללי של משרדו ואינן גורעות מסמכות נציב השירות לפי סעיף 47."

19. על פי ההלכה הפסוקה, אמצעי ההשעיה אינו עונש ואינו חלק מהבירור המשמעתי. כל תכליתו להגן על שמו הטוב של השירות הציבורי ועל אמון הציבור בו.

ע"ע ( ארצי) 1487/04 נציב שירות המדינה - שרה אהרון, מיום 21.11.2004;
ע"ע ( ארצי) 151/05 חיים טולדנו - עיריית נצרת עילית, מיום 26.2.2007.

20. השיקולים המנחים אשר על הרשות לשקול טרם קבלת החלטה בדבר השעיה של עובד רשות ציבור, נקבעו בפסיקה וסוכמו בפסק הדין בעניין טולדנו:

"בבחינת החלטת השעיה יתייחס בית הדין הן לפגמים הנובעים מאי מילוי תנאים מוקדמים, או פגמים שמקורם בתנאים פורמאליים שנקבעו בחוק או בהלכה; והן לפגמים שנפלו בהחלטה גופה. בפסק הדין בעניין שבח לעיל עמד בית דין זה על השיקולים אשר יובאו בחשבון בעת בחינת תקינותה של השעיה. בתוך כך נקבעו השיקולים להם יש להידרש, במסגרת הראיה הכוללת של דיני המשמעת החלים על עובדי ציבור, טרם קבלת החלטה בדבר השעיה של עובדי ציבור. בין היתר ייבחנו שיקולים אלה: אופי העבירה, היקפה וחומרתה; תפקידו של העובד, מעמדו ומקומו בהיררכיה של מקום העבודה; מידת ההשפעה על הציבור ועל עובדים אחרים במקום העבודה; מידת ההשפעה על המוסר והמשמעת בעבודה, כתוצאה מההעמדה לדין או מפתיחת חקירה משמעתית וחקירה פלילית נגד העובד; מניעת אפשרות של ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד על ידי העובד; התחשבות בהתנהגות קודמת של העובד; התחשבות בנסיבותיו האישיות המיוחדות של העובד; התייחסות ערכאות השיפוט המשמעתיות לעבירות מסוג העבירה המיוחסת לעובד הנדון ואמצעי המשמעת שהוטלו בגין אותן עבירות [ דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח – ראש עירית תל אביב – יפו ואח', פד"ע כו 395 סעיף 11 ( להלן: עניין שבח)]. עוד נפסק, כי יש לבחון את התוצאות הכלכליות והאישיות כלפי העובד המושעה [ דב"ע מט/138-3 חיים שוורץ - עירית תל-אביב, פד"ע כא 174, 179; דב"ע נז/147-3 אברהם פרץ - יוסף כהן, פד"ע ל 346]."

עוד נקבע כי מוטל על ראש הרשות, קודם שיחליט בדבר השעיית עובד, לבחון חלופה מידתית אחרת כגון העברה לתפקיד אחר ברשות.
דב"ע ( ארצי) נו/3-16 ראש העיר ירושלים - יאיר מנחם, פד"ע כט 241 (1995).

21. באשר להיקף הביקורת השיפוטית של בית הדין בהחלטת הרשות להשעות עובד, נקבע:
"הפיקוח השיפוטי על החלטת ההשעיה, ייעשה לאור הכללים המקובלים להתערבות בהחלטה מינהלית " על-פיהם בוחן בית המשפט האם ההחלטה חורגת מסמכות, או פוגעת בכללי הצדק הטבעי, האם היא נגועה בשיקול זר, או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשם של דברים".
אשר להיקף הביקורת השיפוטית: ככלל, שיקול הדעת הנתון לרשות הממנה רחב הוא ותחום ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת הרשות, צר ושמור למקרים קיצוניים וחריגים בלבד. "כלל זה חל באשר למערך המינויים בשירות הציבורי דרך כלל" וחל הוא אף בענייננו, המכוון נגד החלטת השעיה.
ודוק. הרשות השופטת אימצה " לכל רוחב הקשת של הביקורת השיפוטית על פעולותיהן ועל החלטותיהן של הרשויות השלטוניות, כללים שונים, אשר המכנה המשותף להם מבטא ריסון עצמי שיפוטי" ובהם " מיתחם הסבירות", הכלל לפיו בית-המשפט אינו מחליף את שיקול-דעת הרשות בשיקול-דעתו שלו; עילות הסף של המשפט המינהלי; ו"חזקת הכשרות" של המינהל.
אי לכך, התערבות שיפוטית בהחלטת מינוי, לרבות השעיה, תמצא מוצדקת בהתקיים סטייה בולטת מהאיזון הראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים, על רקע תפיסות היסוד של המשפט הישראלי. ואם קיימים שיקולים לכאן ולכאן " וניתן היה על בסיס אותה תשתית נתונים לקבל החלטות שונות העומדות, כל אחת, במתחם הסבירות, יימנע בית המשפט מלהתערב".

ע"ע ( ארצי) 478/07 שוקי ויטה – נציב שירות המדינה, מיום 3.3.08.

22. תפקידו של בית הדין מתמצה, אם כן, בבחינת השאלה אם נפל פגם כלשהו בשיקולים שנלקחו בחשבון טרם קבלת החלטת ההשעיה. אין זה מתפקידו של בית הדין לבחון לגופן את עבירות המשמעת שבהן הואשם העובד, והוא אינו נדרש לבירור עובדתי לגופם של האישומים המופיעים בתובענה המשמעתית. על אלה מופקד בית הדין המשמעתי.
דב"ע נ/23-4 מועצת פועלי ירושלים - מדינת ישראל, פד"ע כג 160.

23. בענייננו, כעולה מחומר הראיות, וועדת השימוע התכנסה ביום 18/11/18 בהיעדרה של המבקשת והחליטה באותו יום על השעיה דחופה.
לבקשת המבקשת, הוועדה התכנסה בשנית, בתאריך 25/11/18 בנוכחות המבקשת ובא כוחה, אשר התייחסו לשני האירועים שפורטו במכתב הזימון לשימוע.

לעומת זאת, בתובענה לבית הדין המשמעתי, התווסף אירוע שלישי, הנוגע למעורבותה הנטענת של המבקשת ברישום לקורסים לצורך קבלת גמול השתלמות א'. אישום זה לא פורט במכתב הזימון לשימוע ולמבקשת לא ניתנה הזדמנות לטעון טענותיה ביחס אליו במהלך השימוע .

די בכך כדי לקבוע שמדובר בפגם בהליך ההשעייה, היורד לשורשו של ההליך, במיוחד בשל טענת המשיבה, בסעיף 83.20 לפיה "מדובר באישום החמור ביותר לשיטת העירייה".

24. בזימון לשימוע שנמסר למבקשת לא ציינה המשיבה כי בכוונתה לשקול את השעייתה עד לתום ההליכים המשמעתיים בעניינה.
המשיבה טענה כי עניינו של השימוע שקויים למבקשת, היה ביחס להשעייה הדחופה מעבודתה בעירייה לתקופה של 14 יום (שהחלה ביום 19.11.18) ואשר הוארכה לאחר מכן עד ליום 18.12.18 . לטענת המשיבה, בהתאם לדין החל, החלטה על השעיה עד תום ההליכים אינה דורשת קיומו של שימוע.

טענת המשיבה אינה מתקבלת.
חובת השימוע מחוייבת על פי החוק.
סעיף 7(ד) לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת)(התאמת הוראות) קובע במפורש:
"ראש רשות מקומית לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה".

אדרבא, השעיה דחופה בהתאם לסעיף סעיף 48 לחוק שירות המדינה ( משמעת), המוגבלת ל – 30 ימים, אינה כהשעיה עד לתום ההליכים המשמעתיים אשר עשויים להמשך מספר חודשים ופגיעתה בעובדת חמורה בהרבה .

25. ההחלטה על ההשעיה במקרה הנדון הינה החלטה לקונית שאינה מפרטת נימוקים או שיקולים כלשהם.
במסגרת חובתה של רשות ציבורית, עליה למסור נימוקים להחלטתה, והדבר לא נעשה. במיוחד אמורים הדברים בהליך של השעיה שבו על הרשות להוכיח כי נשקלו שיקולים כנדרש בחוק ובפסיקה. בהעדר הנמקה כלשהי בהחלטת ההשעיה, הרי שמדובר בפגם היורד לשורשו של עניין ומצדיק ביטול ההחלטה.

26. במסגרת התגובה לבקשה והסיכומים, העלתה המשיבה טענות רבות ושונות לעניין חומרת המעשים המיוחסים למבקשת, תפקידה בארגון, הצורך למנוע ביצוע עבירות בעלות אופי דומה, וכן טיעונים לגבי מצבה האישי של המבקשת וגילה.
כל אלה לא צויינו בהחלטת ההשעיה. משלא היתה התייחסות אליהם, לא ניתן לבחון האם שיקול הדעת שהופעל בעת קבלת ההחלטה היה שיקול דעת נכון והאם נפלו בו פגמים כאלה המצדיקים התערבות בהחלטה.
נדגיש במיוחד בעניין זה כי לא הוכח ולו לכאורה שנשקל הגיל של המבקשת ומצבה האישי והיותה קרובה לגיל הפרישה וכן לא הוכח שנשקלו חלופות להשעיה כגון העברה לתפקיד אחר.

27. בסיכומים טענה המשיבה כי לא היתה קיימת חלופה להליך ההשעייה, בשל העובדה כי זמן קצר קודם להשעייתה ניסתה המשיבה לנייד את המבקשת לתפקיד אחר והמבקשת נקטה בהליכים לסיכול הניוד באמצעות ההסתדרות הכללית החדשה.
לכך נשיב בשניים.
ראשית, מנספח 14 לתגובה עולה כי המבקשת אמנם הביעה חוסר שביעות רצון משיבוצה אך השינוי בוצע בפועל.
שנית, אין דומה ניוד כתחליף להשעיה, לניוד מסיבה אחרת. לו היתה מוצבת בפני המבקשת העובדה שככל שלא תסכים לניוד, תשקל השעיתה, לא מן הנמנע שתגובתה היתה שונה.

28. סיכומו של דבר, מצאנו כי בהחלטה על השעייתה של המבקשת נפלו מספר פגמים מהותיים המצדיקים את ביטול ההשעיה.
כך, לא צויין במכתב הזימון כי קיים אישום שלישי ולא ניתן למבקשת להתגונן מפניו.
ההחלטה על ההשעיה היתה לקונית, ללא נימוקים, באופן שלא איפשר לדעת אילו שיקולים נשקלו אם בכלל, בטרם קבלת ההחלטה ומה המשקל שניתן לכל אחד מההיבטים.
המשיבה לא הוכיחה כי קודם להחלטה על השעיה נשקלו חלופות להשעיה.

29. לעניין מאזן הנוחות, מצאנו כי הוא נוטה לטובת המבקשת.
להחלטה בדבר השעייה של עובד יש תוצאות כלכליות ואישיות קשות. הבקשה שבפנינו נוגעת להשעיית המבקשת עד לתום ההליכים המשמעתיים נגדה, שתחילתה ביום 18/12/18 וסופה מי ישורנו .
נדגיש כי השעיית המבקשת מתאריך 19/11/18 ועד ליום 18/12/18 בעינה עומדת והמבקשת כבר נשאה בתוצאותיה.

30. בטרם סיום נבקש להדגיש כי המעשים המיוחסים למבקשת הינם מעשים חמורים וכי אין בהחלטה זו כדי להקל ראש בהם.

31. סוף דבר, הבקשה מתקבלת.
ההשעיה של המבקשת, בהתאם להחלטה מיום 18/12/18, מבוטלת בזאת.

32. המשיבה תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ט, (23 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציגת עובדים גב' עזר

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציגת מע סיקים גב' עילם