הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 61082-07-17

05 דצמבר 2017
לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט

המבקשת:
טיולי הדקל בע"מ ח.פ. 511746281
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור ואח'
-
המשיבה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד תמר שריאל מפרקליטות מחוז ת"א

ה ח ל ט ה

1. לפני בקשת המבקשת לעיכוב מימוש כספים בהתאם "להודעת עיקול" מהמרכז לגביית קנסות.

2. העובדות הצריכות להכרעה –
א. במהלך שנת 2015 נערכה חקירה במשרדי המבקשת.
ב. בהמשך לחקירה שלחה המבקשת למשיבה ביום 1.7.15, באמצעות המייל, תלושי שכר של עובדים המפורטים בהודעה.
ג. ביום 27.12.15 ניתנה החלטה על ידי הממונה לעיצומים כספיים, כהגדרתו בחוק להגדרת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן: " החוק"), הכוללת הודעה על כוונת חיוב על סך 107,220 ₪ בגין הפרה של הוראה המנויה בפריט 8 לחלק ג' לתוספת השניה לחוק:
"העברת סכומים שנוכו לפי סעיף 25 א' לחוק הגנת השכר – כלפי שלושה עובדים עבור חודש ינואר 2015".
כן הוטלו על המבקשת ארבע התראות מנהליות לפי סעיף 15 לחוק בשל הפרת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק הודעה לעובד, חוק הגנת השכר וצו הרחבה לפנסי ית חובה.
ההתראות המנהליות אינן רלבנטיות להחלטה (נספח א' לתגובת המשיבה).
ד. החלטת הממונה נשלחה למבקשת בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת המבקשת כפי שנמסרה על ידה למפקחים וכפי שהיא רשומה ברשם החברות וכפי שהיא מופיעה על תלושי השכר אשר הנפיקה לעובדיה: "רחוב בירנבוים 22 בני-ברק".
ה. אישור מסירה הוצג (נספח ב' לתגובת המשיבה).
לטענת המבקשת, כפי שיפורט , לא קיבלה המבקשת את ההחלטה.

ו. אל מנכ"ל המבקשת, מר יהודה מליחי, נשלחה התראה למנכ"ל.
התראה שנשלחה לכתובתו במרשם האוכלוסין חזרה בציון "לא נדרש". התראה נוספת נשלחה לכתובת המבקשת ונמסרה ביום 17.3.16 (נספח ג' לתגובת המשיבה).
ז. המבקשת לא ניצלה את זכות הטעון כעולה מסעיף 6 לחוק, לטענתה מאחר ולא קיבלה את ההתראה על כוונת החיוב מיום 27.12.15.
ח. ביום 25.9.16 הועבר החוב למרכז לגביית קנסות.
ט. ביום 18.7.17 הוטל עיקול, הוא מושא בקשתנו.

3. ביום 10.9.17 התקיים דיון בבקשה.
במהלך הדיון ביקשה המבקשת להגיש תצהיר, כי מי שנחזה להיות חתום על אישור המסירה אינו עובד המבקשת.

4. המשיבה ביקשה פירוט של עובדי המבקשת בתקופה הרלבנטית.

5. ביום 18.9.17 הוגש תצהיר חתום על ידי מר מליחי מנכ"ל המשיבה לפיו:
"הריני מאשר כי לא קיבלנו מעולם את המסמכים נשוא אישורי המסירה שצורפו לתגובת המשיבה ".
כמו כן הוגשה רשימת העובדים לחודש ינואר 2016.
ברשימת העובדים מופיעה עובדת בשם "דה פז אסתר".

6. על אישור המסירה מופיע שם העובד: "דפז אתי".

7. טענות המבקשת –
א. המבקשת לא קיבלה הודעת קנס או כל דרישה אחרת.
לאחר החקירה שהתבצעה בשנת 2015 העבירה המבקשת מסמכים לחוקר והיתה סבורה כי התשובות הניחו את דעתו של החוקר.
המבקשת לא קיבלה תגובה כלשהי למסמכים שהועברו על ידה.
ב. המבקשת אינה מכירה את מי שחתום על אישור המסירה.
אין קשר בין העובדת אסתר דה פז לשם המופיע על אישור המסירה.
אישור המסירה אינו כולל חודש, שנה, שם מלא של הדוור או המוסר.
ג. המבקשת עותרת לכך כי יינתן לה יומה בהליכים המוקנים לה על פי החוק, במיוחד כאשר מדובר בקנסות גבוהים וכאשר למבקשת טענת הגנה ראויה.

8. טענות המשיבה –
א. ההחלטה הכוללת הודעה על כוונת חיוב נשלחה למבקשת בדואר רשום עם אישור מסירה עליו חתמה "דפז אתי".
בהתאם לגובה השכר, מדובר בעובדת בכירה.
אין כל ספק כי החתימה על אישור המסירה "דפז אתי" מתייחסת לעובדת אסתר דה פז ולפיכך מדובר במסירה כדין.
מכל מקום עומדת למשיבה חזקת התקינות בכל הקשור למסירת דבר דואר.
ב. משהמבקשת לא ניצלה את זכות הטיעון, הרי שלפי סעיף 7(ג) לחוק יראו את ההודעות על כוונת חיוב כדרישת תשלום שנמסרה למבקשת במועד.
ג. המבקשת אף לא ניצלה את זכות הערר לפני וועדת הערר הקבועה בסעיף 18 לחוק ואשר היתה קיימת לה עד ליום 21.2.16 (14 יום מחלוף 30 הימים ממועד המסירה, 5.1.16).
ד. משכך, הפ כה דרישת החוב לחוב חלוט.
ה. כך או כך, אף אם יוגש ערר לוועדת הערר אין בהגשת הערר כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי. ככל שהעיצום הכספי יבוטל על ידי וועדת הערר , יוחזר העיצום הכספי ששולם.

המסגרת הנורמטיבית –

9. סעיף 3 לחוק מקנה לממונה סמכות להטיל עיצום כספי על מעסיק אשר הפר את הוראות החיקוק שבתוספת השנייה לחוק.
סעיף 5(א) לחוק קובע:
"היה לממונה יסוד סביר להניח כי מעסיק הפר הוראת חיקוק המנויה בתוספת השניה, ובכו ונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי סעיף 3, ימסור למעסיק הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בפרק זה – הודעה על כוונת חיוב)".

סעיף 6 לחוק מעניק למעסיק זכות טיעון בתוך 30 יום ממועד מסירת ההודעה על כוונת החיוב:
"מעסיק שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 5 רשאי לטעון את טענותיו, בכתב, לפני הממונה, לענין הכוונה להטיל עיצום כספי ולענין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה".

סעיף 7 לחוק דן בהחלטת הממונה ודרישת התשלום:
"(א)  טען מעסיק את טענותיו לפני הממונה לפי הוראות סעיף 6, יחליט הממונה, לאחר ששקל את הטענות שנטענו, אם להטיל על המעסיק עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 8.
(ב)(1)  החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א) להטיל על המעסיק עיצום כספי, ימסור לו דרישה לשלם את העיצום הכספי (בפרק זה – דרישת תשלום); בדרישת התשלום יציין הממונה, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו;
(2) החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א) שלא להטיל על המעסיק עיצום כספי, ימסור לו הודעה על כך.
(ג)   לא הגיש המעסיק את טענותיו לפי הוראות סעיף 6, בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על כוונת חיוב, יראו הודעה זו, בתום 30 הימים האמורים, כדרישת תשלום שנמסרה למעסיק במועד האמור".

סעיף 18 לחוק קובע את זכות הערר:
"מעסיק או מזמין שירות רשאי להגיש ערר על החלטת הממונה שניתנה בעניינו לפי סעיף 7 או לפי סעיף 15(ג), לפני ועדת ערר כאמור בסעיף 19, בתוך 14 ימים מיום שנמסרה לו; ועדת הערר רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 14 ימים".

10. האם ההודעה על כוונת חיוב נמסרה למבקשת כדין –
אין בחוק הוראות הקובעות אמצעי מסירה, ולפיכך יש לעשות היקש מן ההוראות של חוק העבירות המנהליות התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק העבירות המנהליות").
[ראה לענין זה על"ח 91695-05-15 אבי אוזברקמן - מדינת ישראל ( 3.8.15)].

סעיף 35 לחוק עבירות מנהלות הקובע:
"הודעה או מסמך אחר שיש להמציאם לאדם לפי חוק זה המצאתו תהיה באחת מאלה:
(1)...
(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם התאגיד או חבר בני אדם, עם אישור מסירה;
התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה".

בענייננו נשלחה ההודעה על כוונת החיוב בדואר רשום עם אישור מסירה למשרדיה של המבקשת.
המבקשת אינה כופרת שזוהי כתובתה, אך טוענת כי האישור אינו נושא את חתימתו של מי מעובדיה.
טענה זו נדחית על ידי.
על אישור המסירה רשום במפורש השם "דפז אתי". במועד המסירה עבדה אצל המבקשת עובדת בשם אסתר דה פז.
בנסיבות אלה שוכנעתי כי מדובר בעובדת של המבקשת אשר חתמה על אישור המסירה.
המבקשת יכולה היתה בנקל לסתור טענה זו על ידי הזמנתה של גב' אסתר דה פז לעדות אולם נמנעה מלעשות כן.
תחת זו הומצא מטעם מנכ"לה תצהיר כללי, לפיו ההודעה על כוונת החיוב לא נמסרה וכי " ...לא היה בחברה אף עובד בשם "דוד אמי" או "דור אמי".
לא ניתן כל הסבר לשיבוש השם כאשר מאישור המסירה עולה בבירור כי שם החותם הוא "אתי דפז".
11. המבקשת טוענת לפגמים נוספים באישור המסירה לפיהם אין תאריך מסירה ולא מופיע שמו המלא של המוסר.
תאריך המסירה מופיע 5.1 ללא שנה.
יחד עם זאת הוגש פרטי מידע על דבר הדואר שמספרו RA358275126IL לפיו הדואר התקבל למשלוח ביום 3.1.16 ונמסר ביום 5.1.16.
מספר דואר זה הוא המספר המופיע על אישור המסירה. על האישור רשום "שמשון" ומצויה חתימתו.
שוכנעתי כי מדובר במסירה כדין.

12. משהמסקנה הינה כי המסירה בוצעה כדין, הרי שלמבקשת עמדה לפי סעיף 6 לחוק זכות טיעון עד ליום 5.2.16.
המבקשת לא ניצלה זכות זו ולפיכך לפי סעיף 7(ג) לחוק יש לראות בהודעה על כוונת החיוב כדרישת תשלום שנמסרה למעסיק ביום 5.2.16.

13. זכות הערר הינה תוך 14 יום מהיום שנמסרה דרישת התשלום לפי סעיף 7 לחוק.
יחד עם זאת לוועדת הערר נתונה סמכות להאריך את התקופה האמורה מטעמים מיוחדים שיירשמו ל- 14 ימים נוספים.

הסמכות להארכת המועד להגשת ערר –

14. את הסמכות להארכת המועד להגשת הערר יש לפרש בהתאם למטרתו של החוק ותכליתו.
כפי שנאמר על ידי חברי כב' השופט ד. ספיבק בעל"ח 11618-11-14 תקין מכשירים פיננסים בע"מ – וועדת הערר לעיצומים כספיים במשרד הכלכלה (1.7.15):
"כאמור, הרציונאל העומד בבסיס החוק הינו ייעול אכיפתם של דיני העבודה והגברת ההרתעה מפני הפרתם באמצעות השתת עיצומים כספיים על המפרים בהליך מנהלי מהיר יחסית, "בלי סממנים פליליים כלשהם" (השוו: עתמ (ים) 1092/09 קבוצת ברן בע"מ נ' רשות לניירות ערך (28.7.09, כב' השופט נעם סולברג)). סיווגו הוא כהליך אזרחי-מנהלי ש"לכל היותר מצוי הוא בתחום הביניים שבין המישור האזרחי לפלילי" (השוו: ברמ 2657/14 אלון חברה להשקעות ובנין בע"מ נ' הממונה על חוק המכר (דירות)(הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 (22.6.14, כב' השופטת דפנה ברק-ארז)).
...
להשלמת התמונה, ובטרם אפנה לגופה של המחלוקת שלפנינו, אציין שלאחר חקיקת החוק הותקנו מכוח סעיף 8(ב) לחוק תקנות להגברת האכיפה של דיני עבודה (הפחתה של סכום העיצום הכספי), תשע"ב-2012, הקובעות את העילות והתנאים לפיהם רשאי הממונה להפחית את סכום העיצום שהוטל על מעסיק, וכן את שיעורי ההפחתה".

15. יש לתת את הדעת לכך כי זכות הערר קמה מיום מסירת דרישת התשלום.
אלא שבענייננו לא נמסרה דרישת תשלום אלא הודעה על כוונת חיוב אשר הפכה לדרישת תשלום מכח העובדה כי המבקשת לא ניצלה את זכות הטיעון.
לאור תוצאות ההליך והעובדה שהמבקשת אף לא ניצלה את זכותה לשכנע בהפחתת סכום העיצום הכספי, אם לא ביטולו , יש לטעמי לאפשר למבקשת להגיש ערר לוועדת הערר.
אף המשיבה לא כפרה בכך בתגובתה לבקשה.

16. אלא שהסמכות להכריע אם יש מקום להאריך את המועד אם לאו (כמו גם לדון לגופו של ענין) בשלב זה הוא לוועדת הערר.
סמכותו של בית הדין לעבודה קמה רק לאחר החלטת ועדת הערר בערעור על החלטתה מכח סעיף 21 לחוק.

17. אשר לבקשה לעיכוב מימוש הכספים, מקובלת עלי טענת המשיבה כי אף בהגשת ערר אין כדי לעכב את התשלום קל וחומר כשלא הוגש ערר.
סעיף 22 לחוק קובע:
"(א)  אין בהגשת ערר או ערעור לפי סימן זה כדי לעכב תשלום של העיצום הכספי, אלא אם כן ועדת הערר, בית הדין האזורי או בית הדין הארצי, לפי העניין, הורו אחרת.
(ב)  התקבלו ערר או ערעור לפי סימן זה באופן שהעיצום הכספי בוטל או הופחת, לאחר ששולם, יוחזר העיצום הכספי או כל חלק ממנו אשר הופחת כאמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד יום החזרתו".

18. הכלל הוא כי הגשת ערר או ערעור אינה מעכבת את תשלום העיצום הכספי.
המבקשת לא הצביעה על כל נימוק לסטי יה מהכלל.
ראשית, על אף שנמסרה למבקשת ההודעה על כוונת חיוב, לא ניצלה המבקשת את זכות הטיעון.
שנית, עד היום לא הוגש ערר.
שלישית, המבקשת לא הצביעה על כל טעם שיש בו כדי לחרוג מהכלל ולא טענה מהן טענות ההגנה כדי שניתן יהיה לבחון את סיכוי ההגנה.
כאשר נשקלים שיקולים אלה ביחד עם חומרת ההפרה המיוחסת למבקשת, סכומים שנוכו ולא הועברו לביטוח פנסיוני של העובדים, אין מקום לסטות מהכלל שאין בהגשת הערר או הערעור כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי.

19. התוצאה הינה כי נדחית הבקשה לעיכוב מימוש הכספים וכתוצאה מכך מבוטלת ההחלטה מיום 26.7.17.
למבקשת פתוחה הדרך להגיש ערר לוועדת הערר אשר תדון בטעמים להארכת מועד ולגופו של ענין.
זכות ערעור על החלטת וועדת הערר עומדת לצדדים בהתאם להוראת סעיף 21 לחוק.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ח, (05 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים.