הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 6039-01-13

23 אוקטובר 2017

לפני:

כב' השופט אורן שגב

התובע והנתבע שכנגד

1. דוד לזריאן ת.ז. XXXXXX703
ע"י ב"כ: עו"ד שלמה ברוך
-
הנתבעת והתובעת שכנגד

  1. מלרג תשתיות (2004) בע"מ
  2. מלרג 2011 הנדסה וקבלנות בע"מ

ח.פ. 511474629
ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור

פסק דין

לפניי 2 תביעות שהגיש התובע: האחת - כנגד הנתבעת 1, מלרג תשתיות 2004 בע"מ (להלן: "מלרג תשתיות 2004"), והשנייה - כנגד הנתבעת 2, מלרג 2011 הנדסה וקבלנות בע"מ (להלן: "מלרג הנדסה 2011").
בתביעתו כנגד מלרג תשתיות 2004, עותר התובע לתשלום שכר עבודה, שלטענתו לא שולם לו , החל מחודש מאי 2011 עד לסוף דצמבר 2012, בצירוף פיצויי הלנה; פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין ; פדיון חופשה.
בתביעתו כנגד מלרג הנדסה 2011, עותר התובע לגמול שעות נוספות; פיצוי בגין היעדר שימוע לפני פיטורים; הפרשי פיצויי פיטורים; פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת; תשלום מענק מיוחד שלטענתו הובטח לו מדי חודש; תשלום בונוס שנוכה משכרו בטענה כי מדובר בהלוואה.
מנגד, הגישו כנגדו מלרג תשתיות 2004 ומלרג הנדסה 2011 תביעות שכנגד בגין יתרת חוב שנותרה לטענתן לחובת התובע, לאחר שקוזזה מתלוש השכר האחרון שלו הלוואה שניתנה לו על ידן, ובגין נזק שנגרם להן בשל אי החזרת טלפון נייד ומחשב השייך להן. מלרג הנדסה 2011 עתרה גם לפיצוי בגין הפרת חובת נאמנות, בשל חתימתו על דו"חות נוכחות של עובדים בזמן מחלתו.
יצוין כי ביום 11.11.13 ניתנה החלטת כבוד השופט טננבוים, על איחוד הדיון בשני התיקים.

הרקע העובדתי
מלרג הנדסה 2011 הנה חברה ציבורית, שעוסקת בניהול וביצוע פרויקטים של עבודות תשתית ובניה, וכן בהשקעות של עסקאות נדל"ן בחו"ל. שמה הקודם של חברה זו היה "מלרג-הנדסה וקבלנות בע"מ". ביום 27.9.10 הגישה החברה לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה דחופה למתן צו הקפאת הליכים, וכן בקשה דחופה לאישור הסכם השקעה והסדר נושים (פר"ק 38141-09-10). ביום 27.9.10 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה להקפאת הליכים, ומינה את רו"ח חן ברידיצ'ב כנאמן של החברה (להלן: "הנאמן").
ביום 25.1.11 אושר הסדר הנושים וניתן לו תוקף של פסק דין. החל ממועד זה, יצאה החברה מהקפאת ההליכים. פעילותה של החברה לאחר אישור הסדר הנושים, נעשתה תחת שמה החדש "מלרג 2011 הנדסה וקבלנות בע"מ".
מלרג תשתיות 2004 הנה חברה פרטית, שלטענתה הנה חברת בת של מלרג הנדסה 2011 (סע' 2 לתצהיר מטעמה). נציין כי לא הוגשו על יד מי מהצדדים העתקי נסחים מרשם החברות.
ביום 15.10.06 החל התובע עבודתו במלרג הנדסה 2011, בתפקיד מנהל עבודה בפרויקטים אשר ניהלה (בשמה הקודם "מלרג- הנדסה וקבלנות בע"מ"; הסכם עבודה מיום 15.10.06 צורף כנספח ח1 לתצהיר מטעם מלרג הנדסה 2011).
ביום 1.1.08 החל התובע את עבודתו במלרג הנדסה 2004. זאת, במקביל לעבודתו כאמור במלרג הנדסה 2011. התובע קיבל את שכרו מכל אחת מהחברות בנפרד.
יצוין כי לטענת מלרג תשתיות 2004, התובע עבד אצלה מיום 1.1.08 עד ליום 31.5.11.
מנגד, התובע טען כי עבודתו במלרג תשתיות 2004 הופסקה ללא כל הסבר והוא לא קיבל פיצויי פיטורים, ולכן לפי מיטב הבנתו, כך נטען, הוא נשאר בגדר עובד נכון למועד הגשת התביעה כנגדה.
כאמור לעיל, ביום 27.9.10 נעתר בית המשפט המחוזי בת"א לבקשת מלרג הנדסה 2011 להקפאת הליכים, ומינה את רו"ח חן ברידיצ'ב כנאמן של החברה.
עולה מהראיות כי התובע הגיש לנאמן "תביעת חוב" לגבי החובות שהוא זכאי להן בדין קדימה, בגין עבודתו במלרג הנדסה 2011. ביום 2.5.11 ניתנה החלטת הנאמן בתביעת החוב. ביום 11.7.11 ניתנה החלטה מתוקנת בתביעת החוב, לאחר שהתובע הגיש השגה בעניין. על החלטות אלה אעמוד בהמשך פסק הדין.
ביום 30.6.11 נחתם חוזה עבודה חדש בין התובע ובין מלרג הנדסה 2011.
החל מיום 1.9.12, שהה התובע בתקופת מחלה ו ביום 21.12.12 הודיע, כי בסוף חודש 12/12 הוא צפוי לסיים את תקופת מחלתו ולשוב לעבודה.
במכתב, מיום 26.12.12, זומן התובע לשימוע בטרם סיום העסקתו במלרג הנדסה 2011:
"הנדון: זימון לשימוע
1.אנו שמחים להתבשר על הבראתך.
2.כידוע לך, בהמשך לשיחות קודמות שקיימנו איתך במהלך חודש אוקטובר, הפרויקט שבו היית משובץ הסתיים ולצערנו לא נמצא תפקיד חלופי בפרויקטים אליהם ניתן לשבץ אותך.
3.בנסיבות אלו, אבקש להביא לידיעתך כי אנו נאלצים לשקול את סיום העסקתך.
..".
ביום 31.12.12 התקיימה לתובע שיחת שימוע (פרוטוקול השימוע צורף כנספח י"ג לתצהיר מלרג הנדסה 2011).
במכתב מיום 6.1.13 הודיע מר גיא גורן (מ"מ מנכ"ל מלר"ג הנדסה 2011) לתובע על סיום העסקתו במלרג 2011:
"בהמשך לפגישתך מיום 31 בדצמבר 2012 עם הח"מ, הננו מצטערים להודיעך כי לאחר בחינת השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה הדברים שנאמרו על ידך, הוחלט על סיום העסקתך במלרג 2011..בתוקף מיידי, החל מיום 6.1.13 ("מועד סיום יחסי העבודה").
...".

דיון והכרעה:
מטעם התובע העידו: התובע בעצמו, מר מיכאל הירשברג, אשר שימש כמנכ"ל מלרג הנדסה 2011 בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה, והיה אחד מהבעלים שלה עד למועד כניסתה להקפאת הליכים. לטענתו שימש במקביל גם כמנכ"ל במלרג תשתיות 2004, בתקופת עבודתו של התובע בחברות אלה (להלן: "מר הירשברג"); מר יצחק קצב- שימש כמנהל עבודה ראשי של קבלן המשנה, חברת אלקו בע"מ, לביצוע עבודות חשמל באתר לה גארדיה בשנים 2007 עד 2009; מר אורי צור- שימש כמנהל פרויקטים מטעם מלרג הנדסה 2011 אשר ביצעה עבודות עבור רכבת ישראל באתר "בית גמליאל"; מר סטפן אנורה- עוזר ראשי למנהל שני האתרים לה גרדיה ובית גמליאל בשנים 2009-2007 מטעם מלרג הנדסה 2011;
מטעם הנתבעות העיד מר גיא גורן- מ"מ מנכ"ל מלרג הנדסה 2011 ו דירקטור במלרג תשתיות 2004 (להלן: "מר גורן").
כן הוזמנו לעדות מטעמן: הנאמן מר חן ברידיצ'ב- מונה כאמור כנאמן במסגרת הליך הקפאת ההליכים ולאחר מכן כנאמן במסגרת הסדר הנושים; מר אסף אייל- כיהן כחשב במלרג הנדסה 2011 מחודש מרץ 2008 עד ספטמבר 2010, ושימש כסמנכ"ל כספים לאחר יציאתה מהקפאת ההליכים וזאת עד לחודש ספטמבר 2011. מר אסף אייל הוא גם מי שהחתים את התובע על הסכם ההלוואה שצורף לתיק.
להלן נדון ברכיבי התביעות כפי סדרן.

התביעה כנגד מלרג תשתיות 2004:

הפרשי שכר עבודה והלנת שכר עבודה:
התובע הגיש את תביעתו לתשלום הפרשי שכר עבודה, בהסתמך על תחשיב שצורף לטופס התביעה.
בתביעתו לתשלום פיצויי פיטורים, ציין התובע כי עבד במלרג תשתיות 2004 מיום 1.1.08 עד ליום 31.12.12. לעניין סיבת הפסקת העבודה טען כדלקמן:
"העבודה הופסקה באופן חד צדדי ע"י המעביד ללא כל הסבר ואף לא קיבלתי מכתב פיטורין, ולפי מיטב ידיעתי הנני עדיין עובד".
עוד ציין התובע בטופס התביעה, כי פיצויי הפיטורים היו אמורים להיות משולמים עד ליום 10.5.11.
מהאמור לעיל, עולה כי התובע טוען בעצמו כי עבודתו הופסקה על ידי מלרג תשתיות 2004 וכי היה אמור לקבל פיצויי פיטורים בחודש מאי 2011. בכך התובע למעשה אישר את גרסת מלרג תשתיות 2004 כי סיים את עבודתו בחברה זו בחודש מאי 2011.
לאור זאת, הרי שלא ברורה כלל תביעתו של התובע לתשלום שכר עבודה (כולל פיצויי הלנת שכר עבודה) בסך כולל של 1,801,810 ₪ (!) עבור חודשים בהם כלל לא עבד אצלה. גם אם התובע לא קיבל מכתב פיטורים, הרי שכאמור היה ברור לו כי עבודתו בחברה זו הופסקה, והוא המשיך לעבוד בחברת מלרג הנדסה 2011 בלבד.
יצוין כי בתחשיב שצורף לתביעה, נתבעו גם פיצויי הלנה בגין חודשים ינואר-מאי 2011, וזאת בהיעדר פירוט מינימלי האם בכלל עבד בפועל בחודשים אלה, או האם לא קיבל שכר בגין עבודתו אצלה בחודשים אלה.
לאור האמור, דין תביעתו של התובע להפרשי שכר עבודה להידחות.

פיצויי פיטורים והלנת פיצוי פיטורים:
התובע טוען כאמור כי פיצויי הפיטורים בגין עבודתו בחברה זו היו אמורים להיות משולמים לו ביום 10.5.11. לכן, לטענתו הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 188,084 ₪.
עולה מהראיות כי חודש לאחר הפסקת עבודתו של התובע במלרג תשתיות 2004, חתם התובע על חוזה עבודה חדש עם מלרג הנדסה 2011 (נספח ט לתצהיר מלרג הנדסה 2011), ממנו עולה כי קיבל העלאה בשכרו כך ששכרו הכולל בגין עבודתו עמד על 20,378 ₪ (וראו לעומת זאת חוזה העבודה משנת 2006, לפיו שכרו הכולל בגין עבודתו עמד על 10500 ₪- נספח ח1 לתצהיר מלרג הנדסה 2011).
לא הוצגה על ידי התובע כל ראיה לפיה במועד סיום הפסקת עבודתו במלרג תשתיות 2004, או במועד כלשהו אחר, דרש לקבל את פיצויי הפיטורים בגין עבודתו בחברה זו.
מכך ניתן ללמוד בבירור כי התובע למעשה הסכים לכך כי תשלום זכויותיו בגין עבודתו במלרג תשתיות 2004, יישמר וישולם לו על ידי מעסיקתו האחרונה- מלרג הנדסה 2011.
עולה מהראיות כי עם סיום עבודתו של התובע במלרג הנדסה 2011, שילמה לו האחרונה פיצויי פיטורים בסך 24,960 ₪ בגין עבודתו במלרג תשתיות 2004 (תלוש השכר לחודש ינואר 2013- נספח ט"ו לתצהיר מלרג הנדסה 2011 ומכתב סיום העסקה- נספח י"ד לתצהירה).
לאור זאת, הרי שהתובע לא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
אשר לסכום פיצויי הפיטורים להם היה זכאי התובע- התובע טען כי שכרו הקובע עמד על סך של 7,405 ₪, ואילו מלרג תשתיות 2004 שילמה לתובע פיצויי פיטורים בהסתמך על שכר קובע של 7275 ₪ (טופס 161 שצורף לתצהיר מטעם מלרג תשתיות 2004). התובע לא טרח לצרף ולו תלוש שכר אחד לצורך תמיכה בטענתו בדבר השכר ששולם לו. לכן, מתקבל תחשיב מלרג תשתיות 2004 המסתמך על שכר קובע של 7275 ₪ לחודש.
בגין תקופת עבודתו מיום 1.1.08 עד ליום 31.5.11 שולמו לו כאמור פיצויי פיטורים בסך 24,960 ₪. לכן, התובע לא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים.
נציין כי עולה מתלוש השכר לחודש ינואר 2013, כי מלרג הנדסה 2011 קיזזה משכרו של התובע סך של 64,455 ₪ בגין הלוואה שכביכול ניתנה לו. עניין זה יידון בהמשך פסק הדין.

פדיון חופשה:
התובע טען כי הוא זכאי לפדיון חופשה בגין 28 ימי חופשה בסך 9,408 ₪ בצירוף פיצויי הלנה.
מלרג תשתיות 2004 טענה כי התובע קיבל את דמי החופשה המגיעים לו וממילא דמי חופשה אינם בגדר שכר מולן.
בסיום העבודה זכאי עובד לפדיון חופשה בגין שלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום העבודה, בנוסף לזכאותו לימי החופשה בשנה השוטפת (ע"ע 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה, מיום 8.10.07).
עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") חייב מעביד לנהל פנקס חופשה, בו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי חופשה ששולמו ותאריך תשלום.
ההלכה הפסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה הוא על המעביד:
"מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215 (1972). דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ' מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584 (1997)).
מלרג תשתיות 2004 לא צרפה כל ראיה בדבר תשלום דמי חופשה במהלך תקופת עבודתו של התובע. כמו כן, לא הוצג כל פנקס חופשה מטעמה. לכן מתקבל תחשיב התובע בדבר זכאותו לפדיון חופשה בגין 28 ימי חופשה.
בהתאם לשכר קובע של 7,275 ₪, זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 9,259 ₪.
אשר לתביעתו לפיצויי הלנה- כבר נפסק כי אין פדיון חופשה בגדר שכר מולן כמשמעו בסע' 1 לחוק הגנת השכר (דב"ע לה/22,3-21 פולקה בע"מ נ' יעקב פרוינדליך פד"ע ו 241 (1975)). לכן התובע לא זכאי לפיצוי הלנה בגין פדיון החופשה.

התביעה כנגד מלרג הנדסה 2011:

תשלום בונוס או שמא הלוואה:
התובע טוען כי הובטח לו ע"י מנכ"ל מלרג הנדסה 2011 דאז, מר הירשברג תשלום בונוס מיוחד עבור עמידה בלוח זמנים מקוצר בגין האצת פרויקט ההפרדה המפלסית בבית גמליאל. לטענתו, מר הירשברג אכן מימש הבטח ה זו, ושולם לו תשלום בונוס בסך 60,000 ₪. לטענתו, מנכ"ל מלר"ג הנדסה 2011 בחר לרשום תשלום זה בספרי החשבונות של החברה כהלוואה שניתנה כביכול לתובע. לטענתו, בביקורת שערך הנאמן נשאל חשב החברה לפשר ההלוואה הרשומה הנ"ל, ונאמר לו כי מדובר בתשלום בונוס ולא הלוואה. לטענתו, הנאמן דרש כי יוגש תצהיר מטעם מר הירשברג ואכן הוגש מטעמו תצהיר, לפיו התשלום שקיבל התובע היה עבור בונוס בסך 60,000 נטו ולא הלוואה. לאור ראיות אלה, אישר הנאמן כי אכן מדובר בבונוס ולא בהלוואה. לטענתו, למרות קביעתו זו של הנאמן, בסמוך לפיטוריו, הודיע לו מר גורן כי בכוונתו לנכות ממשכורתו האחרונה את הסך של 60,000 ₪ (בצירוף ריבית והצמדה). לטענתו, מר גורן התנה את אי ניכוי הסך הנ"ל, בהצהרה שייתן התובע בפני הנאמן כי מדובר בבונוס נוסף שיש לזכות אותו בו. לטענתו, לאור סירובו להצהיר בפני הנאמן הצהרה שקרית, ניכתה מלרג הנדסה 2011 את הסכום הנ"ל ממשכורתו האחרונה.
מנגד מלרג הנדסה 2011 טוענת כי התובע מנסה להטעות את בית הדין תוך ערבוב בין 2 הלוואות שונות שקיבל. לטענתה, בתקופת עבודתו לפני הסדר הנושים, נרשם כי התובע קיבל הלוואה. לטענתה, התובע טען במסגרת תביעת החוב לנאמן כי מדובר בבונוס והנאמן אכן קיבל את טענתו זו במסגרת תביעת החוב. עם זאת, לטענתה, בחודש מרץ 2011, לאחר כניסתו לתוקף של הסדר הנושים, קיבל התובע הלוואה חדשה בסך 60,000 ₪, אשר לא הוחזרה על ידו ואותה הייתה רשאית לקזז ממשכורתו האחרונה.
כפי שיפורט להלן, הגם שגרסתו של התובע בעניין זה לא הייתה קוהרנטית, הרי שלאחר שקלול מכלול הראיות שהוצגו לפניי, הגעתי לכלל דעה כי לא הייתה הצדקה לקזז ממשכורתו האחרונה של התובע "הלוואה" בסך 60,000 ₪, שכן בפועל היה מדובר בתשלום בונוס. ואסביר.
עולה מחומר הראיות כי בתאריך 10.5.10 קיבל התובע ממלרג הנדסה 2011 בונוס בסך 50,000 ₪, אשר נרשם כ"הלוואה ללא החזר" (סע' 7 א' לתצהיר התובע; סע' 22 לתצהיר מלרג הנדסה 2011).
מלרג הנדסה 2011 טענה כי כאשר הנאמן דן בתביעת החוב של התובע, הוא קיזז תחילה סכום זה מהמגיע לתובע בנימוק שמדובר בהלוואה (החלטת הנאמן- נספח ב' לתצהיר מלרג הנדסה 2011). לטענתה, הסך של 56,000 ₪ שקוזז בפועל לפי החלטת הנאמן, הנו סכום ההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה.
לטענתה, לאחר שהוכיח התובע בפני הנאמן כי מדובר בבונוס ולא בהלוואה, הורה הנאמן להשיב לו סכום זה בנטו, וכך נעשה (נספח ד' לתצהירה).
לדידי, יש קושי לקבל את גרסתה כי החלטתו זו של הנאמן עסקה בתשלום בסך 50,000 שהועבר לתובע ביום 10.5.10 . ראשית לא הוצג כל תחשיב לפיו מהסכום הנ"ל, לאחר צירוף הפרשי הצמדה , מתקבל הסכום של 56,000 ₪. שנית החלטת הנאמן המתוקנת קיבלה את גרסת התובע ומר הירשברג, שאף גובתה בתצהירים מטעמם, כי הובטח לו בונוס בסך 60,000 ₪. ראו לעניין זה תצהירו מיום 30.6.11 של מר הירשברג שהוגש לנאמן:
"..מר דוד לזריאן ניהל ביצוע שני פרויקטים משמעותיים ביותר לחברה- מחלף לה גרדיה והפרדה מפלסית בית גמליאל.
לוח הזמנים בפרויקטים אלו היה צפוף ביותר וחייב עבודה מסביב לשעון 24 שעות ביממה.
בבית גמליאל קיבלה מלרג בונוס מהרכבת עקב פתיחת ההפרדה המפלסית בדיוק נמרץ בהתאם ללוח הזמנים.
מר דוד לזריאן, אשר בשני הפרויקטים המצוינים עבד ימים ולילות תוך השקעת שעות עבודה הרבה מעבר למקובל בתקופה של חצי שנה בכל אחד מהפרויקטים, היה הגורם העיקרי לעמידה בלוח הזמנים.
לאור זאת החליטה הנהלת החברה לתת למר לזריאן בונוס של 60,000 ₪ נטו כפיצוי על השעות הרבות והמאמצים שהשקיע".
קרי לא דובר על קבלת בונוס בסך 50,000 ₪ אלא על קבלת בונוס בסך 60,000 ₪ (וראו לעניין זה עדות הנאמן שלא יכול היה לספק הסבר לאי התאמה זו- עמ' 78 לפרוטוקול).
לכן גם אם כוונת הנאמן הייתה לגבי הבונוס בסך 50,000 ₪ שאין חולק כי שולם לתובע, הרי שהתצהירים שהוגשו בעניין זה עסקו בקבלת בונוס אחר- בסך 60,000 ₪.
לעניין זה ראו האמור בתצהירו של מר הירשברג שהוגש לבית הדין בענייננו, לפיו למעשה אושרו לתובע 2 בונוסים- האחד בסך 50,000 ₪ בגין עבודתו המאומצת בפרויקט של מחלף לה גרדיה, והשני בסך 60,000 ₪ בגין עבודתו המאומצת בפרויקט ההפרדה המפלסית בבית גמליאל:
"מר לזריאן ניהל את ביצועם של שני פרויקטים משמעותיים ביותר לחברה-מחלף לה גארדיה, והפרדה מפלסית של הרכבת ליד הישוב בית גמליאל. בלה גארדיה עבד מ-15.10.2006 עד תחילת שנת 2008.
לוח הזמנים בפרויקטים אלה היה צפוף ביותר וחייב עבודה מסביב לשעון 24 שעות ביממה.
בבית גמליאל בוצעה ההפרדה המפלסית בדיוק נמרץ בהתאם ללוח הזמנים שנקבע. בפרויקט ההפרדה המפלסית עבד מתאריך מאי 2009 עד סוף שנת 2009.
ככל הזכור לי קיבל מר דוד לזריאן בונוס בגין מאמציו המרובים בפרויקט לה גארדיה סך של 50,000 ₪.
מר דוד לזריאן אשר עבד בשני הפרויקטים המצוינים לעיל עבד ימים ולילות תוך השקעת שעות עבודה מרובות, הרבה מעבר למקובל בתקופה של חצי שנה בכל אחד מהפרויקטים. מר לזריאן היה הגורם העיקרי לעמידה בלוח הזמנים של החברה בפרויקטים אלה.
לאור מאמציו המרובים, החליטה הנהלת החברה להעניק למר לזריאן בונוס בשיעור
60,000 ₪ נטו בגין המאמצים הרבים שהשקיע בפרויקט ההפרדה המפלסית בבית
גמליאל. עניין זה הודגש גם בפני הנאמן מר חן ברדיצ'ב...".
ראו גם האמור בחקירתו שלא נסתרה (עמ' 23 לפרוטוקול):
"ש.. האם אדוני אישר תשלום 60,000 ₪ למען לזריאן?
ת. כן.
ש. אישרת.
ת. כבונוס, 60,000 ₪.
ש. כבונוס.
ת. 2 בונוסים, סליחה.
ש.2 בונוסים.
ת. בוא נדייק,אה, מר לזריאן אישרתי 2 בונוסים בגין 2 פרויקטים.
ש. כן.
ת. שהוא היה מנהל האתר.
ש. כן.
ת. מנהל השטח.
ש. כן.
ת. על פרויקט לה גארדיה.
ש.כ ן.
ת. מנהרת לנ גארדיה שהיא נמצאת לא רחוק מפה, 50,000 ₪.
ש. כן.
ת. ועל הפרדה מפלסית בבית גמליאל 60,000 ₪".
אם כן, לתובע אושרו למעשה 2 בונוסים- האחד על סך 50,000 ₪, שאין חולק כי שולם לתובע ביום 10.5.10, והשני על סך 60,000 ₪ שלא ברור אם ומתי שולמו לו. ראו לעניין זה עדותו של מר הירשברג, כי התצהיר שהגיש לנאמן עסק לדעתו בבונוס שהובטח לתובע על סך 60,000 ₪ (עמ' 25-24 לפרוטוקול):
"על ה-50,000 ₪ בכלל לא הייתה שאלה, זה בונוס שהוא קיבל עוד הרבה קודם ונדמה לי שהשאלה הועלתה לגבי ה-60,000..שבו הצהרתי שה 60,000 שקל הנ"ל הם, אה, בונוס שאני התחייבתי למר לזריאן בגין המאמץ הרב שהשקיע בעמידה בלוחות זמנים של פרויקט בית גמליאל...זה המסמך שאני זוכר שהעברתי לנאמן".
ובהמשך עדותו העיד (עמ' 25 לפרוטוקול):
"50,000 שקל הוא קיבל, את ה-60,000 ₪ אני לא הספקתי לתת לו עד שהחברה נכנסה להליכים".
ויודגש, הגם שהוכח כאמור כי לתובע הובטח בונוס נוסף על סך 60,000 ₪, מלרג הנדסה 2011 לא הביאה כל ראיה לפיה בונוס זה אכן שולם לתובע במועד כלשהו.
עולה מחומר הראיות כי ביום 15.3.11 (3 חודשים בטרם נמסרו לנאמן התצהירים של התובע ומר הירשברג לגבי קבלת בונוס בסך 60,000 ₪), נחתם בין התובע לבין מלרג הנדסה 2011 הסכם הלוואה על סך של 60,000 ₪. נקבע כי ההלוואה תישא ריבית שקלית שנתית בשיעור 4% והיא תוחזר על ידו החל מיום 14.3.13. ביום 21.3.11 קיבל התובע שיק על סך 60,000 ₪ (ראו נספח י"ב לתצהיר מלרג הנדסה 2011).
הלוואה זו ניתנה לתובע לאחר אישור הסדר הנושים ויציאתה של מלרג הנדסה 2011 מהקפאת ההליכים, ולכן על פניו החלטת הנאמן בתביעת החוב של התובע לא אמורה להיות קשורה להלוואה זו. עם זאת, ראוי להדגיש בשנית כי התצהירים של התובע ומר הירשברג בעניין זה, הוגשו בסמוך מאוד לחתימה על הסכם ההלוואה ונקבו בסכום של 60,000 ₪, שהוא בדיוק סכום ההלוואה שקיבל התובע בהתאם להסכם ההלוואה.
יצוין כי גרסתו של התובע בעניין חתימתו על הסכם ההלוואה לא הייתה קוהרנטית. בחקירתו העלה התובע לראשונה את הטענה כי חתם כביכול רק על העמוד הראשון של הסכם ההלוואה וחתימתו על העמוד השני זויפה כביכול (עמ' 44-40 לפרוטוקול). ברור כי אין לקבל את גרסה כבושה זו. יצוין כי בתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובע, צירף התובע בעצמו את 2 העמודים להסכם ההלוואה.
גם גרסתו על פי תצהירו לא הייתה סדורה, כאשר טען לפתע כי שולם לו כביכול הבונוס כבר בחודש ינואר 2011, דבר שלא היה ולא נברא. בטענתו זו הסתמך התובע בטעות על תלוש השכר לחודש ינואר 2011, שתוקן בכלל בדיעבד בחודש יולי 2011 בעקבות החלטתו המתוקנת של הנאמן, שאישר כאמור את טענת התובע בדבר קבלת הבונוס בסך 60000 שהובטח לו.
כמו כן, בפניותיו של התובע אל הנאמן העלה התובע גרסה נוספת, כאילו החתימה על הסכם ההלוואה נעשתה רק לאחר קביעת הנאמן כי מדובר בבונוס ולא בהלוואה (ראו נספחים כ"ד ו-כ"ה לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובע). גם גרסה זו לא מתיישבת עם המציאות, שעה שהחלטתו המתוקנת של הנאמן הייתה ביום 11.7.11 ואילו התובע חתם על הסכם ההלוואה 4 חודשים קודם לכן. ב"כ התובע ציין בדיון כי השיק על סך 60,000 שהעתקו צורף כנספח י"ב לתצהיר מלרג הנדסה 2011, לא נפרע על ידי התובע (עמ'91, 94 לפרוטוקול). זאת הגם שהתובע אישר כי פרע את השיק (עמ' 46 לפרוטוקול).
חרף האמור לעיל, לא הוכח כי הבונוס בסך 60,000 ₪ שהובטח לו בגין עבודתו בפרויקט בבית גמליאל, שולם לו על ידי מלרג הנדסה 2011 במועד כלשהו.
עולה מהראיות כי מר הירשברג שעדיין כיהן באותו זמן כמנכ"ל, הוא שביקש לאשר לתובע "הלוואה" בסך 60,000 ₪. זאת כאשר היה ידוע לו כאמור כי התובע היה זכאי לקבל בונוס בסך 60,000 ₪ שלא שולם לו. לעניין אישורו של מר הירשברג ל"הלוואה", ראו מייל מיום 21.3.11 ששלח מר אסף אייל, סמנכ"ל הכספים ליו"ר הדירקטוריון- מר שמעון הייבלום, שבו צוין כי מר הירשברג אישר את ההלוואה. לעניין זה ראו גם סע' 7 ב' לכתב התביעה, שם צוין על ידי התובע כי מר הירשברג בחר לרשום את התשלום כבונוס. לאור זאת, אינני מקבל את עדותו של מר הירשברג, כאילו לא היה לו חלק במתן "ההלוואה" (עמ' 26 לפרוטוקול).
יודגש כי בניגוד לטענת מר אסף אייל, לפיה לאחר יציאתה של מלרג הנדסה 2011 מהקפאת הליכים היא נוהלה על ידי אחרים, עולה מעדותו של מר הירשברג כי המשיך לכהן כמנכ"ל גם בשנת 2011 (עמ' 19 לפרוטוקול). כאמור לעיל, גם ראינו במייל ששלח מר אייל ליו"ר הדירקטוריון, כי ההלוואה אושרה על מר הירשברג, קרי באותו זמן היה מר הירשברג מנכ"ל מלרג הנדסה 2011.
מחקירתו של מר אסף אייל, התברר כי עד כניסתה של מלרג הנדסה 2011 להקפאת הליכים, דרך פעולה זו של רישום בונוס בכסות של הלוואה לא הייתה דבר חריג בחברה (עמ' 87 לפרוטוקול):
"..עד הקפאת הליכים החברה הייתה מנוהלת בידי מנהלים אחרים, זה היה עד ספטמבר, החברה נוהלה, והיה נהוג בחברה, זאת אומרת, אני כחשב בזמנו נתקלתי במקרה שבו הפכו הלוואה לבונוס..".
כאמור, דרך פעולה זו נעשתה גם בתשלום בונוס בסך 50,000 ₪ שקיבל התובע בשנת 2010, שנרשם על ידי מלרג הנדסה 2011 "כהלוואה ללא החזר".
ניתן להבין מכך, כי כאשר אישר מר הירשברג לתובע "הלוואה " בסך 60,000 ₪, בעצם המשיך את אותה דרך פעולה שהייתה נהוגה בחברה לא אחת, של מתן בונוס בכסות של הלוואה. לעניין זה ראוי להפנות שוב לנספח י"ב לתצהיר מלרג הנדסה 2011, שם אף ניתן לראות כי בטרם מתן "ההלוואה" נשלח מייל ליו"ר הדירקטוריון, מר הייבלום, שבו הביע גורם בחברה תמיהה על אישור מתן "הלוואה" זו לאחר הארגון מחדש ותחילת פעילותה של החברה לאחר הסדר הנושים.
יודגש שוב כי תצהירו של מר הירשברג מיום 30.6.11 שהוגש לנאמן, לפיו הוחלט לתת לתובע בונוס בסך 60,000 ₪ , נעשה סמוך מאוד למועד מתן "ההלוואה" בסך 60,000 ₪. מכאן ניתן ללמוד על ההקשר הברור בין האמור בתצהירו בעניין תשלום הבונוס לבין "ההלוואה" ששולמה לתובע (שהיא למעשה הבונוס שאושר לו בעבר).
על העובדה שמר גורן בעצמו לא ראה בכך כפעולה חריגה, ניתן ללמוד מכך כי בסמוך למועד סיום עבודתו של התובע במלרג הנדסה 2011, ניסח בעצמו(!) עבור התובע מכתב שהופנה לנאמן, על מנת שזה יאשר לו תשלום בונוס נוסף (בדיוק בגובה "ההלוואה" שניתנה לו).
כך ניסח מר גורן עבור התובע במכתב הנושא תאריך 11.11.12:
"במהלך עבודתי בחברה ניהלתי שני פרויקטים משמעותיים ביותר והובטח לי בונוס בגין כל אחד מהפרויקטים.
בפועל במסגרת החלטתך הוכח בונוס אחד בלבד.
כלומר יש לזכות אותי בבונוס נוסף בסך של 60,000 ₪..".
אדגיש כי אינני מקבל את גרסתו של גורן, לפיה התובע הוא שביקש ממנו לעזור לו בניסוח פנייה לנאמן בבקשה לקבלת בונוס כפול (סע' 27 לתצהירו). לעניין זה מצאתי לקבל במלואה את גרסתו של התובע כי היוזמה לכתיבת המכתב הייתה של מר גורן בלבד (סע' 7 ח' לתצהירו; סע' 4 לכתב התביעה), ובמה דברם אמורים?
עולה מהראיות כי בסמוך למועד הנ"ל, היחסים בין הצדדים כבר עלו על שרטון- ראו לדוגמא נספח י"ב לתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובע- מכתב מיום 1.11.12 ששלח התובע לנאמן, בו הוא מציין בפניו כי מר גורן ביקש ממנו שיחפש מקום עבודה אחר, ולאור דרישתו של גורן כי יחזיר את תשלום "ההלוואה" שניתנה לו (מעשה רמייה לטענתו), מבקש התובע לפתוח מחדש את הטיפול בעניין הכספים שמגיעים לו לטענתו בגין שעות נוספות. לאור יחסים אלה, הרי שניתן להבין את סירובו של התובע לחתום על המכתב שנוסח על ידי מר גורן, שהיה ככל הנראה מונע את ניכוי "ההלוואה" מתשלום המשכורת האחרונה שלו.
עם זאת, ברור שאי חתימתו של התובע על מסמך זה, לא מעניקה למלרג הנדסה 2011 הצדקה לקזז תשלום זה שהיה למעשה בונוס לכל דבר. אדגיש כי התרשמתי כי אי חתימתו של התובע על מסמך זה שהוכן על ידי מר גורן, נבעה מאי הבנה של האמור במסמך. התובע הבין ממסמך זה כי כביכול צוין בו שתשלום בסך 60,000 ₪ לא שולם לו בכלל (ראו גם עדותו בעניין זה- עמ' 70 לפרוטוקול). עם זאת, מה שבעצם צוין במסמך (מבלי לציין זאת באופן ברור) הוא שתשלום הבונוס שולם לו לאחר כניסתו לתוקף של הסכם הנושים (וסיום תפקידו של הנאמן בהליך הקפאת ההליכים).
סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אני קובע כי התשלום בסך 60,000 ₪ שקיבל התובע ביום 15.3.11 היה בגדר בונוס שהובטח לו. הגם שתשלום זה נרשם כהלוואה , לא היה מדובר בפועל בהלוואה.
ראוי להוסיף- גם אם החלטתו הראשונית של הנאמן לקיזוז הלוואה בסך 56,000 ₪, נגעה לבונוס שקיבל התובע ביום 10.5.10 ונרשם "כהלוואה ללא החזר", הרי שלא הייתה כל הצדקה לניכוי זה. זאת שכן במסמך אישור התשלום צוין כאמור כי מדובר "בהלוואה ללא החזר", והתובע אף לא הוחתם על כל מסמך כי תשלום זה הנו הלוואה כביכול. לכן, כלל לא ברור מדוע נדרש התובע להחתים בכלל את מר הירשברג על תצהיר לפיו מדובר בבונוס ולא בהלוואה. ראינו לעיל כי התצהיר שהגיש מר הירשברג לנאמן, בעצם התייחס למתן הבונוס השני בסך 60,000 ₪ ולא לגבי הבונוס הראשון בסך 50,000 ₪.
אם כן, לא הייתה כל הצדקה לקיזוז הסך של 60,000 ש"ח מהמשכורת האחרונה של התובע, כפי שעשתה מלרג הנדסה 2011.

אי עריכת שימוע
התובע טוען כי לא נוהל כלל הליך שימוע בטרם פיטוריו. לטענתו, השיחה שקוימה עמו ביום 26.12.12 עסקה אך ורק בטענת מלרג הנדסה 2011 בדבר החוב בגין הלוואה שכביכול ניתנה לו. על כן, הוא עותר לפיצויים בסך 60,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע.
לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה, כי הליך סיום עבודתו של התובע נעשה כדין, ואין כל הצדקה להעניק לו פיצוי, ואבהיר.
במכתב הזימון לשימוע צוין כי:
"הנדון: זימון לשימוע
1.אנו שמחים להתבשר על הבראתך.
2.כידוע לך, בהמשך לשיחות קודמות שקיימנו איתך במהלך חודש אוקטובר, הפרויקט שבו היית משובץ הסתיים ולצערנו לא נמצא תפקיד חלופי בפרויקטים אליהם ניתן לשבץ אותך.
3.בנסיבות אלו, אבקש להביא לידיעתך כי אנו נאלצים לשקול את סיום העסקתך.
כמו כן, בניגוד לטענת התובע כי לא קיים פרוטוקול שימוע, הרי שצורף לתצהיר מלרג הנדסה 2011 פרוטוקול שימוע (נספח י"ג לתצהירה), ממנו עולה כי התובע ידע על סיבת הפיטורים והשלים עם כך, ולמעשה טענתו היחידה הייתה לגבי תשלום הפיצויים:
"גיא: כידוע לך הפרויקט שבו היית מנהל העבודה הסתיים ולא נמצא תפקיד חלופי בפרויקט שבביצוע.
אנו בוחנים את המצב אך בין האפשרויות סיום העסקתך.
דוד: זה היה ידוע לי וכבר אמרתי לך בעבר שאסיים את תקופת ימי המחלה אפשר להודיע על סיום העסקתי.
גיא: אנו בוחנים את האפשרויות ותוך ימים נעדכן אותך.
..
דוד: אתם עושים טעות, באשר לפיצויים המגיעים לי ואני אקבל את כל מה שמגיע לי...".
יודגש כי מר גורן לא נשאל דבר בחקירתו לגבי פרוטוקול השימוע שצורף לתצהירו.
לאור האמור, משקוים לתובע הליך שימוע כדין, תביעתו ברכיב זה נדחית.

גמול שעות נוספות
התובע טוען כי בגין ביצוע הפרויקט באתר בית גמליאל בשנת 2009, ובגין ביצוע הפרויקט באתר לה גארדיה בשנים 2008-2006 ביצע שעות נוספות רבות, ולכן לטענתו הוא זכאי לגמול שעות נוספות בשני אתרים אלה בסך של 594,431 ₪.
מנגד, מלרג הנדסה 2011 טוענת כי תביעה זו לגבי התקופה שקדמה למועד אישור הסדר הנושים, היא בסמכות הנאמן ולבית הדין אין סמכות לדון בה.
כאמור השעות הנוספות הנתבעות על ידי התובע הם בגין תקופת עבודתו במלרג הנדסה 2011 (בשמה הקודם) בשנים 2009-2006. כאמור, עולה מהראיות כי ביום 27.9.10 נעתר בית המשפט לבקשה להקפאת הליכים ומינה את רו"ח חן ברידיצ'ב כנאמן של החברה.
ביום 25.1.11 אושר הסדר הנושים וניתן לו תוקף של פסק דין. החל ממועד זה, יצאה החברה מהקפאת ההליכים.
כידוע, כל תביעותיהם של העובדים לגבי התקופה שקדמה ליציאתה של מלרג הנדסה 2011 מהקפאת ההליכים (קרי עד ליום 25.1.11), היו צריכים להיות מוגשים לנאמן. עולה מהראיות כי התובע אכן הגיש תביעת חוב לנאמן. הגם שהתובע ניסה להתחמק בעדותו מכך שלמעשה הגיש תביעת חוב לנאמן, הרי שלבסוף הודה כי מדובר ב"דרישת חוב" לנאמן (ראו עדותו עמ' 33-29 לפרוטוקול).
החלטתו המתוקנת של הנאמן ניתנה ביום 11.7.11. בגוף ההחלטה צוין כי נושה המעוניין לערער על החלטת הנאמן, יוכל לעשות זאת לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 ימים מיום שהומצאה ההחלטה בידיו.
התובע לא העלה בפני הנאמן כל דרישה בעניין גמול שעות נוספות שהוא זכאי להן. בפנייתו אל הנאמן כחודשיים לאחר מתן החלטתו המתוקנת, כל שנטען הוא כי הוחלט לשלם לו בונוס בשל השעות הנוספות שעבד:
ראו האמור במכתבו מיום 5.9.11 אל הנאמן (נספח ה' לתצהיר מלרג הנדסה 2011):
"משנה 2006 עד שנת 2010 עבדתי שעות עבודה נוספות (ללא בונוס) בערך כספי של
320,000 ₪ (היות והחברה הייתה בשלבי היפרדות מהשותפות לא היה לבעלי החברה אפשרות לטפל בשעות הנוספות.
החברה מצאה לנכון לתת לי בונוס משיקולים שלה ורשמה את הבונוס כהלוואה..".
בפנייתו זו אל הנאמן ,דרש התובע כי סכום הבונוס שאושר לו על ידי הנאמן יהיה בערכי נטו, ואכן דרישתו זו נתקבלה על ידו (ראו הבהרה להחלטה בתביעת החוב- נספח ד' לתצהיר מלרג הנדסה 2011).
קרי, עולה בבירור מהראיות כי התובע בחר במודע שלא להעלות בפני הנאמן דרישה לגמול שעות נוספות, אלא תביעת החוב שלו עסקה אך ורק בתשלום הבונוס שנרשם כהלוואה.
עולה מהראיות כי רק שנה וארבעה חודשים לאחר פנייתו כאמור אל הנאמן, במכתב מיום 1.11.12 (נספח י"ב לתצהיר גילוי מסמכים של התובע), פנה התובע שוב אל הנאמן והעלה בשנית את אותה טענה בדבר שעות נוספות שעבד. במכתבו זה אל הנאמן ציין התובע כי לאור דרישת מר גורן להחזר ההלוואה, הוא דורש לקבל את כספי השעות הנוספות שהוא זכאי להם לטענתו.
מכך ניתן ללמוד כי דרישתו של התובע לגמול שעות נוספות, באה אל העולם אך ורק לאור דרישת מלרג הנדסה 2011 להחזר "ההלוואה" בסך 60,000 ש"ח. לעניין זה ראו גם עדותו כי אם לא היה מקוזז לו הסך של 60,000 ₪ בגין הלוואה נטענת, הרי שלא היה מגיע לבית הדין בכלל (עמ' 44 לפרוטוקול).
משקיבלתי לגופה את טענת התובע כי לא מדובר בהלוואה אלא בפועל בבונוס, הרי שלמעשה מתייתרת טענתו לתשלום נוסף בגין שעות נוספות, וברור שאין כל מקום ליתן לו פיצוי כפול.
מכל מקום, ככל שהיה התובע מעוניין להגיש תביעת חוב נוספת בעניין זה, הרי שהיה עליו לפנות לבית המשפט המחוזי לבקשת ארכה לתביעת חוב נוספת (ראו תקנות 15 ו-21 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר) התשס"ב-2002); להלן: "תקנות החברות"). כמו כן, לא הוגש על ידו ערעור על החלטת הנאמן לפי סעיף 24 ו' לתקנות החברות. משלא עשה כן, הרי שבכל מקרה דין תביעתו להידחות מחוסר סמכות עניינית של בית דין זה לדון בעניין זה. יצוין כי גם בחוזה העבודה מיום 30.6.11 שנחתם בין התובע לבין מלרג הנדסה 2011, צוין בפירוש כי ידוע לעובד כי כל התשלומים והזכויות שהגיעו לו בגין תקופת העסקתו עד ליום 25.1.11, מוסדרים וישולמו במסגרת הסדר הנושים של החברה אשר אושר ע"י בית המשפט המחוזי בת"א במסגרת תיק הפירוק (סע' 3 לחוזה העבודה.

מענק מיוחד
התובע טוען כי בנספח להסכם העבודה נקבע כי הוא יהיה זכאי לקבל מענק מיוחד בסך 1,750 ₪ עבור כל חודש עבודה, אשר ישולם בסוף כל שנה. לטענתו, משלא שולם לו מענק זה מעולם, הרי שהוא זכאי להפרשי שכר עבודה בסך 131,250 ₪ בצירוף פיצויי הלנה.
מנגד, מלרג הנדסה 2011 טוענת כי מעולם לא הסכימה לשלם מענק מיוחד, והתובע מסתמך בתביעתו על מסמך פיקטיבי שאינו חתום על ידה.
עולה מהראיות כי ביום 22.11.12 פנה התובע בתביעת חוב נוספת אל הנאמן לגבי תשלום רכיב זה, ובה הוא דורש תשלום של למעלה משני מיליון ₪ (כולל פיצויי הלנה).
ביום 3.1.13 ניתנה החלטת הנאמן, בה נקבע כי תביעת החוב הוגשה בשיהוי ועל כן נדחית:
"..תביעת החוב האמורה הוגשה לאחר פרק זמן של כשנה וארבעה חודשים ממועד מסירת החלטת הנאמן לנושה, ולאחר שחלפו כשנתיים מהמועד בו היה על הנושים להגיש תביעות חוב לנאמן.
לאור השיהוי הרב בו נקט הנושה, הן מהמועד המקורי אשר נקבע כי על הנושים להגיש תביעות חוב לנאמן, והן מהמועד בו נמסרה החלטת הנאמן לנושה, אין באפשרותי לקבל את תביעת החוב של הנושה והיא נדחית על הסף.
..".
כפי שקבעתי לעיל בעניין גמול השעות הנוספות, ככל שהתובע היה מעוניין להגיש תביעת חוב נוספת בעניין תשלום מענק מיוחד, הרי שהיה עליו לפנות לבית המשפט המחוזי לבקשת ארכה לתביעת חוב נוספת (תקנות 15 ו-21 לתקנות החברות). כמו כן, לא הוגש על ידו ערעור על החלטת הנאמן לפי סעיף 24 ו' לתקנות החברות. משלא עשה כן, הרי שבכל מקרה דין תביעתו להידחות מחוסר סמכות עניינית של בית דין זה לדון בעניין זה.
בנוסף לאמור לעיל, הנספח להסכם העבודה, עליו הסתמך התובע, כלל לא חתום על ידי החברה. כמו כן, במהלך כל תקופת העסקתו לא פנה התובע בכל דרישה אל מלרג הנדסה 2011 לתשלום רכיב זה, ודרישה זו באה אל העולם לראשונה רק בסמוך למועד סיום עבודתו.
לאור האמור, דין תביעתו ברכיב זה להידחות.

פיצויי פיטורים
התובע טוען כי בהתאם למשכורת אחרונה בסך 22,954 ₪, הרי שבגין תקופת עבודתו במלרג הנדסה 2011, הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 143,462.50 ₪.
מנגד מלרג הנדסה 2011 טוענת כי התובע קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו, לרבות בשחרור כספי הקופות. לטענתה, בגין התקופה עד 25.1.11 קיבל התובע כל המגיע לו מהנאמן במסגרת תביעת החוב שהגיש וההתחשבנות בתקופת הקפאת ההליכים. בגין התקופה מ-25.1.11 קיבל התובע את מלוא פיצויי הפיטורים על ידי שחרור הקופות.
בהתאם לטופס 161 שהומצא לתיק (נספח י' לתצהיר מלרג הנדסה 2011), בגין התקופה מיום 15.10.2006 עד ליום 25.1.11 היה זכאי התובע לסה"כ פיצוי פיטורים בסך 55,668 ₪. עוד צורף לתיק מכתבי שחרור הכספים אשר נצברו לטובתו בפוליסות.
בהתאם לטופס 161, הרי שבגין תקופה זו נצברו לתובע כספי פיצויים בסך 43,555 ₪ ו-7,321 ₪ בפניקס חברה לביטוח בע"מ.
עוד צוין שם כי התובע זכאי לתשלום בסך 4,792 ₪ ממלרג הנדסה 2011.
התובע לא הביא כל ראיה ממנה ניתן ללמוד, כי לא שוחררו לו כביכול הכספים שהיו כאמור צבורים בקופת הפיצויים של חברת הפניקס בגין תקופת עבודתו זו.
עם זאת, מלרג הנדסה 2011 לא הביאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי הסך של 4,792 ₪ אכן שולם לתובע. מלרג הנדסה 2011 הפנתה לתלוש ינואר 2011, שבו לא הופיע כל תשלום בגין פיצויי פיטורים.
לאור זאת, הרי שהתובע זכאי ליתרת פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו זו בסך 4,792 ₪.
לא מצאתי לפסוק פיצויי הלנה משנראה כי אי תשלום יתרת הפיצויים אירע עקב טעות כנה.
אשר לתקופת עבודתו מיום 26.1.11 עד ליום 6.1.13- אין בידי לקבל את טענת התובע בדבר השכר הקובע. לא הובאה על ידו כל ראיה לפיה הוסכם כי שווי השימוש ברכב מהווה חלק משכר העבודה. לכן מתקבל תחשיב מלרג הנדסה 2011 לגבי השכר הקובע של התובע.
עולה מהראיות כי במסגרת חוזה העבודה מיום 30.6.11 הוסכם כי:
"תשלומי החברה לתכנית ביטוח המנהלים ולקרן הפנסיה יבואו במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים המגיעים לעובד או לשאיריו; החברה תהיה פטורה מכל תלום פיצוי פיטורים לעובד או לשאיריו בגין חלק המשכורת הקובעת המבוטח בביטוח מנהלים ובקרן הפנסיה; כל זאת לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, ובהתאם ל"אישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח מנהלים במקום פיצויי פיטורים". נוסח האישור הכללי מצ"ב להסכם זה כחלק בלתי נפרד ממנו כנספח א".
בהתאם לטופס 161 שהומצא לתיק (נספח ט"ו לתצהיר מלרג הנדסה 2011), בגין תקופת עבודתו זו היה זכאי התובע לפיצוי פיטורים בסך 33,519 ₪. יצוין כי בהתאם לטופס שהמציא התובע לתצהירו (נספח י' לתצהירו), אישרה חברת הפניקס כי פדתה עבורו כספים מתקופת עבודתו במלרג הנדסה 2011 בסך 34,219 ₪.
עם זאת, מכיוון שחוזה עבודתו של התובע הנו מיום 30.6.11, הרי שלא ברור אם בכלל הופרשו עבורו כספים לקופה זו בגין תקופת העבודה מיום 26.1.11 עד ליום 30.6.11. לכן, בגין תקופת עבודה זו זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 8,491 ₪ (לפי שכר קובע בסך 20,378 ₪).
לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנה בשל טעות כנה.

הודעה מוקדמת:
בהתאם לתלוש השכר לחודש ינואר 2013, שולם לתובע בגין "הודעה מוקדמת" הסך של 20,377 ₪. לכן דין תביעתו ברכיב זה להידחות.
יצוין כי אינני מקבל את טענת התובע, לפיה הודעת הפיטורים נמסרה לו רק ביום 18.1.13- עולה מהראיות כי במכתב מיום 9.1.13 ששלח התובע לנאמן (נספח י"ט לתצהיר גילוי המסמכים של התובע), צוין על ידו כי כבר נמסר לו בטלפון תוכן מכתב הפיטורים, ולכן יש בכך כדי לסתור את גרסתו בדבר אי קבלת הודעת הפיטורים.

תלוש שכר לחודש 1/13- גמר חשבון:
במכתב סיום ההעסקה מיום 6.1.13, הודיעה מלרג הנדסה 2011 לתובע על התשלומים להם הוא זכאי במסגרת גמר החשבון:
"במועדים הקבועים לכך בדין, ייערך עמך גמר חשבון וישולמו לך כל התשלומים המגיעים לך בגין עבודתך בחברה וסיומה, ובכלל זה"(א)5825 ₪- יתרת שכר נטו בגין חודש דצמבר 2012;(ב)3575 ₪- שכר בגין חודש ינואר 2013; 4418 ₪- פדיון ימי חופשה צבורים;(ד)2831 ₪- יתרת דמי הבראה;(ה)20,377 ₪- תשלום חלף הודעה מוקדמת; (ו)24,960 ₪- השלמת פיצויי פיטורים בגין התקופה שתחילתה ביום 1 בחודש ינואר 2008 ועד ליום 31 בחודש מאי 2011 (שהינו המועד בו עברת ברצף ממלרג תשתיות בע"מ לחברה) וזאת בגין השכר שקיבלת מחברת מלרג תשתיות בע"מ.
..".
עיון בתלוש השכר לחודש 1/13 מעלה כי המשכורת בסך 5,825 ₪ נטו בגין חודש דצמבר 2012 לא שולמה לתובע. כמו כן, בגין חודש 1/13 שולם לתובע שכר של 2,827 ₪ במקום 3,575 ₪ כפי שהובטח. לכן, על מלרג הנדסה 2011 לשלם לתובע רכיבים אלה וכן לבטל כאמור את הניכוי בסך 64,455.13 ₪ בגין הלוואה. לאחר תיקון הרכיבים הנ"ל, תשלם מלרג הנדסה לתובע את הכספים להם זכאי בהתאם לחישוב מחדש שתבצע כאמור.

תביעות שכנגד:
מלרג תשתיות ומלרג הנדסה 2011 הגישו תביעות שכנגד נפרדות, אשר עסקו למעשה באותם רכיבים (למעט רכיב אחד נפרד שהוגש על ידי מלרג הנדסה 2011):
לגבי הטענה בדבר יתרת חוב שנותרה לנתבע שכנגד (להלן: "לזריאן") לאחר קיזוז ההלוואה- קבענו לעיל כי לא הייתה הצדקה לניכוי זה ולכן יש לדחות תביעתן ברכיב זה.
לגבי הטענה בדבר מחשב וטלפון שנלקחו על ידי לזריאן ולא הוחזרו על ידו- הרי שטענתן בעניין זה נטענה בעלמא וללא כל הוכחה בדבר הנזק הנטען.
כך גם לגבי טענת מלרג תשתיות 2004 בדבר הנזק שנגרם לה בגין השימוש שעשה לזריאן ברכבו- לא הוכח כלל הנזק הנטען, וגם לא ברור מדוע נזק זה נתבע על ידה כאשר בתקופה זו לזריאן כלל לא היה עובד שלה.
לגבי טענת מלרג הנדסה 2011 לפיצוי בגין הפרת חובת נאמנות, בשל חתימה על דו"חות נוכחות של עובדים בזמן מחלתו- לעניין זה מתקבלת גרסתו של לזריאן שלא נסתרה ועליה אף לא נחקר- כי מדובר בדו"חות שכבר היו חתומים ונשלחו אליו מחדש בעקבות תיקונים שבוצעו בהם על ידי מר גורן (סע' 6 לכתב הגנה שכנגד).
אם כן, דין התביעות שכנגד להידחות במלואן.

סוף דבר:

מלרג תשתיות 2004 תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, פדיון חופשה בסך 9,259 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.11 ועד לפירעון.
מלרג הנדסה 2011 תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים כדלקמן:
הניכוי בסך של 64,455.13 ₪ שבוצע משכרו האחרון של התובע ע"י על מלרג הנדסה 2011 – מבוטל. בנוסף, היא תשלם לתובע את הרכיבים שהובטחו לו במכתב סיום העסקת: - יתרת שכר נטו בגין חודש דצמבר 2012 בסך 5825 ₪ ו שכר בגין חודש ינואר בסך 3,575 ₪ (במקום 2827 ₪ כפי ששולם בפועל).
מלרג הנדסה תוציא תלוש מתוקן עם ניכויים כדין, ותשלם לתובע את הסכומים להם זכאי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.13 ועד לפירעון.
בגין תקופת עבודתו מיום 15.10.2006 עד ליום 25.1.11, תשלם לתובע יתרת פיצויי פיטורים בסך 4,792 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.2.11 עד לפירעון.
בגין תקופת עבודתו מיום 26.1.11 עד ליום 30.6.11, תשלם לתובע יתרת פיצויי פיטורים בסך בסך 8 ,491 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.13 ועד לפירעון.
בנסיבות דנן, ולאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ח, (23 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .