הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 60277-06-14

לפני:

השופטת נטע רות
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ'

התובעות
הנתבעות שכנגד

  1. במברגר - רוזנהיים בע"מ
  2. פרופימקס בע"מ
  3. פרופימקס (ישראל) בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד אלעד בקר, עו"ד תהילה דותן ועו"ד אילן סופר
-
הנתבע
התובע שכנגד
1. ארז רוזנוקס
ע"י ב"כ: עו"ד אסנת רזין ועו"ד לאה רותם

פסק דין

בפנינו תביעה ותביעה שכנגד אשר במסגרתן נדרש בית הדין להכריע , בין היתר , בשאלה האם מי מהצדדים הפר את הסכם הפרישה שנערך ביניהם עובר לסיום עבודתו של הנתבע והתובע שכנגד ומ ה הם הסעדים הנגזרים מהפרה זו, ככל שהייתה.

רקע עובדתי
התובעת 1 הוקמה בשנת 1969 על ידי הילה במברגר ז"ל ואלחנן רוזנהיים המכהן כמנכ"ל התובעת 1. עיקר עיסוקה של התובעת 1 הינו בייצוג משקיעים בהשקעות נדל"ן בעולם.

התובעות 2 ו-3 הינן חברות המצויות בשליטתה של התובעת 1.

הנתבע והתובע שכנגד (להלן – ארז) עבד בתובעת 1 (להלן – החברה) משך תקופה של כ-11 שנים. תחילה כאיש מכירות ובשנים האחרונות לעבודתו היה מנהל IT ואחראי לפיתוח תכנה אשר נועדה לארגן מחדש את מסד הנתונים של החברה ולשפר את מערכת הדיווח למשקיעים.

אין חולק כי ביום 14.4.03 חתם ארז על מסמך שכותרתו "כתב התחייבות עובד לשמירות סודיות", שבמסגרתו הוא התחייב, בין היתר, לשמור בסודיות מוחלטת, לא לגלות ולא להעבי ר מידע או כל חומר השייך לחברה. במסמך זה אף נכללה הוראה המתייחסת לתקופה שלאחר סיום עבודתו בחברה , אשר בו נכתב כך:

"לאחר סיום עבודתי אצל המעסיק, מכל סיבה שהיא, לא להשאיר ברשותי כל מסמך ו/או חומר כולל על מדיה מגנטית או אלקטרונית שנמסרו לי או הגיעו לרשותי בעקבות ו/או כתוצאה מעבודתי אצל המעסיק ולהחזיר מיד, כל מסמך, מכשיר, חפץ או חומר כאמור עם סיום עבודתי אצל המעסיק ו/או להשמיד בתיאום מראש עם המעסיק כל מידע שנאסף ו/או נשאר ברשותי ושלא הועבר לרשות המעסיק" (ר' סעיף 3 לכתב ההתחייבות).

יצוין כי החברה הסבירה בכתב התביעה כי היא רואה בשמירת הסודיות "ערך עליון" ולכן , נוקטת במדיניות ברורה לשמירת מידע העומד בבסיס פעילותה העסקית במטרה להגן על סודותיה העסקיים. דבר שקיבל חשיבות מיוחדת בעניינו של ארז לאור המעמד הבכיר של ו בחברה.

אין חולק כי בתקופה האחרונה לעבודתו של ארז יחסי הצדדים לא התנהלו על מי מנוחות, כאשר לכל צד היו בעניין זה טענות שונות. החברה טענה כי ארז החל להעלות דרישות כספיות מופרכות לטענתה, וזאת בעקבות עזיבתו של אחד מהמנהלים הבכירים בחברה בשם איתי גורן (להלן – איתי), עזיבה שלוותה ב"טונים צורמים ובחילוקי דעות קשים" ובשים לב לכך שארז עבד שנים רבות תחת איתי וניהל עמו מערכת יחסים קרובה. מנגד, טענתו של ארז היא כי החברה התנכרה להסכמות שהיו בין הצדדים בקשר לתנאי העסקתו ובעיקר בנוגע לתשלום הבונוסים, וזאת לאורך תקופה ממושכת.

לאור המחלוקות הללו נוהל בין הצדדים משא ומתן, כאשר בסופו נערך ביניהם הסכם פרישה מיום 2.12.12, אשר כלל מספר תנאים ובכלל אלה:

תשלום "יתרת מלוא הבונוסים" להם זכאי ארז בסך 116,832 ₪; השלמת פיצויי פיטורים בסך של 38,080 ₪; "תשלום לפי הסכם 'תגמול בחו"ל' מאוגוסט 2008" בסך של 17,277 ₪; השלמה לדמי הבראה בסך של 2,092 ₪ .

ארז מצדו חתם על הודאה, המאשרת כי הסכומים שקיבל לפי הסכם הפרישה משולמים לצורך סילוק סופי ומוחלט של כל טענותיו כלפי החברה בקשר עם יחסי העבודה ששררו ביניהם וסיומ ם, לרבות שכר, פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, הוצאות, אש"ל, עמלות, אחזקת ר כב, תגמולים, דמי הבראה, דמי מחלה, קופות גמל, קרן השתלמות וכל תשלום או זכות אחרת על פי כל עילה שהיא.

בנוסף נקבע באותו הסכם כי ההתחייבות לשמירת סודיות שעליה חתם ארז תמשיך לעמוד בתוקפה וכי ארז מתחייב לפעול על פי האמור בה, למעט האמור לעניין אי תחרות.

בנוסף נקבע בהסכם הפרישה, בסעיף נפרד , כי תניית אי תחרות שלפיה התחייב ארז , למשך תקופה של 18 חודשים שתחילתה בחתימת הסכם הפש רה, שלא לעבוד במישרין או בעקיפין, כעצמאי או כשכיר , באופן אישי או באמצעות חברה בכל עיסוק שהוא מעסקי ה חברה כפי שהם הוגדרו בהסכם ובכלל אלה: גיוס כספים ממשקיעים, ניהול השקעות בנדל"ן, ארגון קבוצות משקיעים להשקעות נדל"ן, ייצוג חברות נדל"ן בישראל ובחו"ל וייצוג קרנות נדל"ן בישראל ובחו"ל.

עוד נקבע בהסכם כי הפרה של תניית אי התחרות תיחשב כהפרה יסודית וכי:
"תמורת התחייבותו של העובד לאי תחרות... ולשמירת סודיות כאמור בהסכמי הסודיות, ישולם לעובד סך של 98,000 ₪ בתוספת מע"מ... כנגד חשבונית מס על פי הדין שינפיק העובד במועד ביצוע תשלום זה לעובד". אשר לאופן תשלום התמורה נקבע כי היא תופקד במעמד חתימת ההסכם בחשבון נאמנות של ב"כ המעסיק, בפיקדון נושא ריבית, בהתאם להוראות העובד, וכי תמורת אי התחרות והסודיות תועבר לארז על ידי הנאמן , בתום 18 חודשים ממועד חתימת ההסכם (אלא אם כן הומצא לנאמן תצהיר ערוך כדין על ידי המעסיק, כי העובד הפר את התחייבותו המצוינת בסעיף 5 לעיל [התחייבות לאי תחרות ולשמירת סודיות] ו/או את התחייבותו לשמירת סודיות. "ניתן תצהיר, הנאמן ישמור בידיו את תמורת אי התחרות והסודיות, ויפעל בו אך ורק בהתאם להוראות שיינתנו על ידי שני הצדדים או על ידי בית המשפט המוסמך, ובלבד שהמעסיק הגיש תביעה בגין הפרת תניית אי התחרות ו/או הפרת סודיות כאמור, בתוך 30 יום ממועד מסירת התצהיר. לא הגיש המעסיק תביעה כאמור, תועבר תמורת אי התחרות והסודיות לידי העובד" (ר' סעיף 8 ב' להסכם הפרישה).

כמו כן, נקבע בהסכם הפרישה כי שלילת תמורת אי התחרות והסודיות במקרה של הפרת התחייבות על ידי ארז תהא בנוסף , ומבלי לפגוע בכל סעד אחר שהמעסיק זכאי לו.

דא עקא, שלא רק יחסי הצדדים במהלך התקופה האחרונה להעסקתו של ארז לא ידעו שלווה, אלא גם יחסיהם לאחר סיום העבודה, כאשר עיקר "הקצף" של החברה יצא סביב ההתנהלות של ארז והחלק שנטל בתביעה שהגיש איתי נגד החברה ונגד מר רוזנהיים בתיק ס"ע 32705-02-12 בע ילה של לשון הרע.

לצורך ההכרעה במחלוקת ובשל הרלבנטיות של הדברים, נסטה מעט מתיאור השתלשלות האירועים שבה פתחנו ונפרט את העובדות הרלבנטיות הנוגעות לתביעתו של איתי כדלקמן:

עילת התביעה של איתי אשר הופנתה כנגד החברה וכנגד מר אלחנן רוזנהיים, התייחסה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פיצוי בגין היעדר הפרשות לגמל, פיצוי בגין עגמת נפש ובגין פגיעה בפרטיות ופיצוי בגין לשון הרע.

במסגרת אותה תביעה טען איתי כי הוא נאלץ לסיים את עבודתו בחברה בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה. בנוסף, טען כי מר רוזנהיים השמיץ אותו בפני עובדי החברה וגורמים עסקיים נוספים, כינה אותו בכינויים משפילים ומבזים; העליל עליו כי הוא תכ נן את עזיבת החברה, במטרה "לגנוב" את פעילותה ו כי מר רוזנהיים אף סיפר כי הוא (איתי) הצי ג עצמו באופן שקרי כמנכ"ל החברה וניסה לסחוט אות ו, וכן ייחס לו בהתרסה את האמירה כי הוא (איתי) יעשה הכל להשיג את מבוקשו "להיות מיליונר עד גיל 40" ובנוסף, העליל עליו כי הוא (איתי) נטל עמו מסמכים השייכים לחברה וקיים פגישות במשרדי החברה, שעניינ ן הקמת עסק מתחרה.

אין חולק כי ארז ערך תצהיר בתמיכה לתביעתו של איתי, מיום 28.5.13, שבמסגרתו סיפר, בין היתר, דברים ש אמר לו לטענתו מר רוזנהיים אודות איתי. כך למשל בסעיף 9 לתצהיר כתב ארז כך:

"ב-6.2.12 כינס מר רוזנהיים את כל עובדי החברה לישיבה מיוחדת ודחופה. מר רוזנהיים התעקש על התייצבות מלאה של כלל עובדי החברה. נכחו בישיבה כ-20 איש... בישיבה זו ניכר היה היטב על מר רוזנהיים שהוא כועס ועצבני, הוא רעד ודיבר בבוטות וטען בפני כל עובדי החברה כי הוא מתחלחל מהפשע שנעשה בחברה על ידי האדם הזה, בכוונתו למר גורן [איתי] . מר רוזנהיים כינה את מר גורן בשמות גנאי (גנב לנו, גונב לי) והשמיע גידופים שונים, וכן אמר שמר גורן הציג עצמו באופן שקרי כמנכ"ל הנתבעות. מר רוזנהיים חזר ואמר בהתרסה, כי מר גורן יעשה הכל להשיג מבוקשו – 'להיות מיליונר עד גיל 40' והאשים את מר גורן ועו"ד גיל רווה בקונספירציה נגדו... כמה מהאמירות של מר רוזנהיים זכורות לי היטב עד היום. הוא טען שמר גורן הרוויח עשרות אלפי שקלים, בעוד הוא משתכר 3,800 ₪ בלבד, שנערך מעקב אחר המיילים של מר גורן, רמז על גניבת התיק האישי של מר גורן, שמר גורן הצליח להפיל בפח אפילו את עו"ד גיל רווה, שלא למר גורן ולא לעו"ד רווה מגיע לעבוד במדינה הזו, שכל פושע עושה פעם אחת את הטעות שלו, בבית הסוהר אנחנו נכניס אותו ושסוף גנב לתליה, ושהוא, מר רוזנהיים, לא עבד בשנה האחרונה כי ניסה להגן עלינו מפני פושע אמיתי שניסה לעשות דברים איומים ונוראים, שזה יום עצוב, אדם שאהב כמו בן" (ר' סעיפים 9-11 לנספח 5 לכתב התביעה).

בנוסף, במסגרת התצהיר מסר ארז כי באותה ישיבה מר רוזנהיים אמר לעובדים שהוא מעולם לא בדק מיילים של עובדים, למרות שהוא (ארז) התבקש בעבר להתקין תכנת מעקב במחשב של עובד וכן מסר כי בתום הישיבה מר רוזנהיים ביקש ממספר עובדים להישאר והזהיר אותם מפניו של איתי שיכול לסבך כל אחד ושהוא [איתי] "חתיכת טינופת" (ר' סעיף 15 לתצהיר ארז).

במסגרת פסק הדין שניתן בתביעתו של איתי, קיבל בית הדין את התביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תוך שהוא קובע, בין היתר, כי יש לראות בחלק מן האמירות שנאמרו על ידי מר רוזנהיים על איתי בישיבה מיום 6.2.12 בפני פורום אנשים נרחב שעבד עם איתי, כלשון הרע. בית הדין הסתמך בהקשר זה על האמור בתצהירו של ארז, וכן על ההקלטה שבוצעה על ידי ארז במהלך אותה ישיבה אשר התקבלה כחלק מחומר הראיות בתיק. זאת, תוך שהוא מצטט מן התמליל, שבו נכתב בין היתר כך :

"לא איתי ולא גיל מגיע להם שיעבדו במדינה הזאתי... כל פושע עושה פעם אחת את הטעות הגדולה שלו... זה היה בחודשים הקודמים, שעברו על האימיילים של איתי שאספנו כזה חומר, שהוא בבית הסוהר, אנחנו נכניס אותו יום אחד. סוף גנב לתליה... בשנה האחרונה ניסיתי להגן עלינו מפני פושע אמיתי שניסה לעשות דברים איומים ונוראים... אבל הוא החליט להיות מיליונר בגיל 40. מיליונרים בגיל 40 עושים את זה בדרכים לא כשרות. הוא. ב, ניסה לעשות בדרך לא כשרה, לא בבית ספרנו... וכמו שאמרתי סיפרתי לכם רק חלק קטן...".

בית הדין הוסיף וקבע כי האמור בתמליל עולה בקנה אחד עם תצהירו של ארז שהיה נוכח בישיבה ועוד קבע כי יש לדחות את טענות ההגנה של מר רוזנהיים על פי חוק איסור לשון הרע. על רקע האמור קיבל בית הדין כאמור את התביעה בעילה זו של לשון הרע וחייב את מר רוזנהיים בפיצוי לפי אותו חוק בסך של 30,000 ₪. זאת, בנוסף ליתר הרכיבים שאותם קיבל ובכלל אלה : תשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשות ל קופת גמל ותשלום דמי הבראה.

ביום 12.11.13, הגיש ארז תצהיר נוסף במסגרת תביעתו של איתי ובתמיכה לבקשה להוספת ראייה, שבו כתב כי לקראת דיון ההוכחות ביום 11.11.13 הוא סיפר לראשונה לבאת כוחו של איתי כי יש בידיו הקלטה של השיחה מיום 6.2.12 וכי ביום 12.11.13 הוא נתן את הסכמתו להגישה ולערוך תצהיר בהתאם.

מפרוטוקול הדיון בתיק בעניינו של איתי עולה כי ארז נחקר בחקירה נגדית, אשר במהלכה העיד כי הוא ערך את ההקלטה בעצמו במכשיר הקלטה שאותו רכש. בתשובה לשאלה לצורך מה הוא ערך את ההקלטה הוא השיב כי המטרה הייתה להקליט שיחות שבהן היה נוכח מר רוזנהיים, וכי הוא החל להקליט ברגע שהרגיש "שדברים מוזרים קורים, עשיתי לעצמי סוג של ביטוח והקלטתי מספר דברים". בהמשך ובתשובה לשאלה על איזה דברים מוזרים הוא מדבר מסר ארז כי "הקלטתי כמעט הכל". זאת לדבריו, במהלך תקופה של שנה מאחר והייתה לו תחושה שמר רוזנהיים מקליט אותו. ארז הוסיף והעיד כי את ההקלטות הוא ערך עבור עצמו, מאחר והיו בינו ובין מר רוזנהיים הסכמות לגבי נושאים כספיים ולגבי בונוסים, ולכן עשה את ההקלטה כ"תעודת ביטוח".

בהמשך הדברים הודה ארז כי ההקלטה בוצעה במכשיר הקלטה השייך לאיתי, שאותו קיבל מאיתי על פי בקשתו, בלא שאיתי התעניין לשם מה, כאשר לדבריו איתי אף לא ידע אודות ההקלטה. יחד עם זאת ארז הכחיש בתוקף, בתשובה לשאלה שנשאל בחקירתו הנגדית , כי הוא סיפק מידע לאיתי כאשר לדבריו הוא גם לא עדכן את איתי אודות הישיבה שהוקלטה. בנוסף נכתב בפרוטוקול הדיון בעניינו של איתי (אשר תיעד את חקירתו הנגדית של ארז) כך :

"שאלה: זו עדותך ועורכת הדין ניסחה את התצהיר. שאלה כזו נשאלה בעת כתיבת התצהיר?

תשובה: לא. שמעתי את ההקלטה הזאת. היו דיונים עם הנתבע 4 [מר רוזנהיים], אני איש של פשרות והיה לי חשוב לנסות להגיע לפשרה במסגרת ההכנות בנושא שלי שמעתי מספר הקלטות וזו ביניהם".

יצוין כי מתוך דברים אלה ניסתה החברה ללמוד כי במועד מתן העדות בעניינו של איתי, היו בידיו של ארז הקלטות רבות שאותן ערך במהלך התקופה שבה שררו יחסי עבודה בינו לבין החברה וכי ההקלטה בעניינו של איתי הייתה אחת מהן. זאת על אף שלפי דבריו של ארז כוונתו הייתה לכך ששמע את ההקלטות במסגרת ההכנות הנוגעות לדיון בעניינו שלו .

ביום 1.6.14 דהיינו, כ-7 חודשים לאחר המועד שבו העיד ארז בעניינו של איתי, שלחה החברה מכתב לנאמן, שכותרתו "הודעה על הפרת הסכם לסיום יחסי העבודה שנחתם ביום 3.12.12 בין במברגר רוזנהיים בע"מ למר ארז רוזנוקס". מדובר במכתב שנשלח לנאמן כ-7 חודשים לאחר העדות שנתן ארז בעניינו של איתי , סמוך למועד שבו היה על החברה לשלם לארז את התמורה בגין אי תחרות ושמירת סודיות. מפאת חשיבות הדברים נביא את תוכן המכתב התמציתי כלשונו:
"1. ביום 3.12.12 נחתם הסכם לסיום יחסי העבודה (להלן: הסכם הפרישה) בין החברה לבין מר ארז רוזנוקס (להלן – ארז).
2. בהתאם לסעיפים 7 ו-8 להסכם הפרישה, החברה הפקידה סך של 98,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בחשבון בנק עליו מונית כ'נאמן'. סכום זה הופקד כנגד התחייבותו של ארז בעניין אי תחרות ושמירה על סודיות, זאת כמפורט בסעיף 4 ו-5 להסכם הפרישה.
3. רצ"ב למכתבי תצהיר מטעם בעל השליטה בחברה, מר אלחנן רוזנהיים, לפיו ארז הפר הפרה יסודית את הסכם הפרישה.
4. לפיכך, כקבוע בסעיף 8 ב' להסכם הפרישה, הינך מתבקש שלא לשחרר את כספי הנאמנות.
5. יוער, כי בתוך התקופה הנקובה בהסכם (סעיף 8 ב'), החברה תגיש תביעה לבית המשפט המוסמך.
6. אין באמור במכתבי זה או במה שלא נאמר בו, כדי לגרוע מזכויות אחרות".

יצוין כי בתצהיר של מר רוזנהיים נכתב ביחס לעילה למתן התצהיר כי "ארז הפר את הסכם הפרישה באופן יסודי", זאת ולא מעבר לכך.

ביום 2.6.14 שלח ארז מכתב לנאמן וכן לבא כוח החברה שכותרתו " הודעה בדבר הפרת הסכם מיום 1.6.14 – פרופימקס ובמברגר – רוזנהיים – רוזנוקס. " במסגרת מכתבו נכתב , בין היתר , כך:

"...2. עיתויו של 'התצהיר' ו'ההודעה' כמו גם נוסחו 'המפורט' של התצהיר, מעידים על המשך דרכו והתנהלותו חסרת תום הלב של מר רוזנהיים הנוהג להלך אימים על עובדיו, ולא בוחל לעשות שימוש בכוחו ובמשאביו, גם כלפי העובד שהיה נאמן ומסור במשך כ-11 שנים! כך 'המתין' מר רוזנהיים עד ליום האחרון שלפני העברת הכספים לידי מרשי, וזאת בתום תקופה ממושכת של 18 חודשים ממועד חתימת ההסכם, לצורך העלאת טענה על הפרה עלומה כביכול של ההסכם, שאיש אינו יודע מהי, והיא לקוטה מן האוויר.

3. מרשי דוחה מכל וכל, [את] הניסיון הנואל של מר רוזנהיים והחברות שבשליטתו לדחות ו/או להתחמק מהעברת התשלום שהופקד בנ אמנות.

4. ההודעה בדבר הפרתו כביכול של ההסכם, בשים לב במיוחד לעיתויה, תכנה, טיבה, היעדר הפירוט המינימלי בה והתצהיר המצורף לה, היא המהווה את הפרתו היסודית של ההסכם על ידי מר רוזנ היים והחברות שבשליטתו.

5. בנסיבות אלה, אין כל תוקף לתצהיר ולהודעה , ומרשי עומד על העברת מלוא הכספים לידיו , בהתאם להוראות ההסכם.

6. לא יועברו מלוא הכספים בהתאם להוראות ההסכם בתוך 72 שעות מעת מכתבי זה, ינקוט מרשי בצעדים המוקנים לו על פי הדין למימוש זכויותיו.

7. מרשי רואה בנסיבות אלה הן את מר רוזנהיים, אשר חתם על תצהיר כזב, והן את הנאמן שנתן ידו למהלך זה, כאחראיים באופן אישי לתשלום מלוא החוב, וכן לכל נזק אשר נגרם וייגרם למרשי בגין אי העברת הכספים, ובכלל זאת ההוצאות המשפטיות הכרוכות בעניין.

7. אין באמור במכתבי זה כדי לפגוע באלו מזכויות מרשי ו/או להוות הודעה או ויתור מצדו...".

ביום 5.6.14 השיבה החברה למכתב בא כוחו של ארז, במכתב התשובה כתבה כי ההודעה בדבר הפרת הסכם הפרישה על ידי ארז והתצהיר שצורף לה נערכו בהתאם לקריטריונים שהוסכמו על הצדדים ועוגנו בהסכם הפרישה. עוד נכתב "למעלה מן הצורך", כי ארז הפר את חובת האמון שלו לחברה וביצע, בין היתר, פעולות שהפרו באופן יסודי את סעיפי הסודיות ואי התחרות הקבועים בסעיפים 4 ו-5 להסכם הפרישה. במכתבה האמור הודיעה החברה גם על כוונתה להגיש כתב תביעה תוך 30 יום מעת מסירת ההודעה והתצהיר וכי הכספים המצויים בחשבון הנאמנות לא ישוחררו.

ביום 6.7.14 הגישה החברה תביעה נגד ארז, אשר במסגרתה עתר ה, בין היתר , למתן צו הצהרתי שלפי ארז הפר את הסכם הפרישה; כי הוא איננו זכאי לגמול הקבוע בסעיף 7 להסכם הפרישה בסך של 98,000 בתוספת מע"מ. כמו כן עתרה החברה לחייב את ארז בתשלום פיצוי בסך של 100,000 $ כפיצוי מוסכם בגין הפרת ההתחייבות לשמירה על סודיות הקבועה בהסכם הפרישה וכן לחייב את ארז בסך של 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, כפיצוי ללא הוכחת נזק בגין גזל סוד מסחרי של החברה וכן להורות לארז להשיב לידי החברה את כל החומרים והמסמכים הנוגעים לחברה המצויים ברשותו או בשליטתו ובכלל אלה: קלטות, רשימת לקוחות של החברה, תוכנות וכל מסמך אחר.

ביום 23.10.14 הגיש ארז כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד. במסגרת כתבי הטענות, טען ארז כי תביעתה של החברה איננה אלא מעשה נקם של מעסיק, אשר הפר באופן בוטה את הסכם הפרישה, שנערך כפשרה, במטרה להימנע מלשלם כספים המגיעים לו וזאת , לאחר שארז מילא את חלקו בה סכם ונמנע בדבקות מלהתחרות בחברה במשך 18 חודשים תמימים על פי אותו הסכם פרישה. ארז הוסיף וטען כי התביעה שהוגשה על ידי החברה הינה תביעת סרק, שיסודה במעשה נקם , נוכח העובדה שארז העז להעיד נגד מר רוזנ היים בהליך משפטי שיזם איתי, שבו חויב מר רוזנהיים בתשלום פיצוי בגין הפרת חוק איסור לשון ה רע בהסתמך על עדותו של ארז. ארז הוסיף והדגיש את העיתו י שבו ניתנה ההתראה על ידי החברה על הפרת הסכם, כביכול, יום אחד לפני תום 18 החודשים של תקופת אי התחרות לה התחייב, וזאת במסגרת הודעה לקונית, ללא כל נימוק, בלי שניתן הסבר לשיהוי העצום בהגשת ההודעה. זאת, בחלוף כ-7 חודשים לאחר שארז ה עיד בבית הדין בתביעתו של איתי.

עוד נטען במסגרת התביעה שכנגד כי הסכם הפרישה היה למעשה הסכם פשרה, נוכח דרישותיו של ארז מהחברה לתשלום הפרשים בגין שכר עבודה , לתשלום מחצית הבונוס בגין שנת 2007, לתשלום תגמול נדחה, הפרשות סוציאליות, דמי הבראה, תמורה בעבור שעות נוספות, הפרשות לקרן השתלמות, פיצוי בגין משא ומתן בחוסר תום לב והוצאות משפטיות. ארז הדגיש כי הוא הסכים לוותר על סכומים נכבדים, שלהם ה יה זכאי לטענתו במסגרת עבודתו בחברה, כנגד קבלת סכום שנקבע בהסכם הפשרה, כאשר בנוסף הוא התחייב שלא להתחרות בחברה במשך תקופה ממושכת של 18 חודשים, תוך שמירה על סודיות, בתמורה לתשלום של 98,000 ₪ בתוספת מע"מ . לפי טענתו, היה זה תנאי מבחינת החברה להגעה להסדר כולל לגבי יתר הרכיבים. עוד נטען כי ארז קיים את חלקו בהסכם, נמנע מלהתחרות בחברה ועסק בתקופת אי התחרות בתחום המחשוב, שאינו קשו ר לעסקי הנדל"ן שבהם עוסקת החברה; כי ארז לא הפר את הסכם הסודיות שעליו חתם וכי הצגת הקלטת שבה הכפיש מר רוזנהיים את איתי, איננה באה בגדר מידע עסקי שאליו מתייחס הסכם הסודיות.

על רקע האמור טען ארז כי החברה הפרה את הסכם הפ רישה. הפרה שהתבטאה, לשיטתו, בהעלאת טענות סרק כלפיו על מנת לחמוק מתשלום ה סכום לו היה זכאי על פי הסכם הפרישה. זאת לאחר שארז מילא את חלקו בהסכם; כמו כן, התבטאה ההפרה לשיטתו של ארז בדרך הגשת המכתב לנאמן ללא בסיס ראייתי בצירוף תצהיר בן 9 שורות, חסר כל פירוט ובשיהוי עצום של 7 חודשים. אי לכך, נטען כי ארז רשאי לבטל את הסכם הפרישה כולו, תוך חיוב החברה בתשלומים המגיעים לו וכן בתשלום פיצויים על פי הרכיבים שפורטו בכתב התביעה שכנגד. לחילופין ביקש ארז לאכוף על החברה לקיים את הוראות הסכם הפרישה, וכן לחייבה בפיצויים בגין הפרתו.

יצוין כי במסגרת התביעה שכנגד כלל ארז, מעבר לרכיבים מושא הסכם הפרישה, גם רכיבים נוספים, ובכלל אלה: פיצוי פגיעה בשמו הטוב לפי חוק איסור לשון הרע, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות ופיצוי בגין הליך פיטורים שהיה שלא כדין ובסך הכל העמיד את תביעתו הנגדית על סך של 857,863 ₪.

מטעם החברה העיד מר רוזנהיים . במסגרת תצהירו התייחס מר רוזנהיים להתדרדרות ביחסים שבין הצדדים, החל משלהי אוגוסט 2010, בעת שהוחלט כי ארז יחדל לבצע את תפקידו כאיש מכירות ל טובת ביצוע משימות שדרוג של תכנות מסד הנתונים של החברה, וזאת לאור המלצתו של ארז ולאור המצג שהציג לדבריו בפני החברה שלפיו הוא יבצע את עבודות הפיתוח בכוחות עצמו. לפי דבריו של מר רוזנהיים, ארז ואיתי, שהיה אז מנהל בכיר בחברה ויד ימינו, אף הגיעו להסדר שכר בנושא, שהועלה על הכתב ונשלח אליו במייל על ידי איתי . עוד העיד מר רוזנהיים כי ההסכם שבין ארז לבין איתי התבסס על מצג שהציג ארז שלפיו הוא יעמוד בביצוע המשימה במהלך תקופה קצובה, אולם בדיעבד ארז ניסה להציג בפניו הסכמה זו בדרך אחרת, כאילו נאמר לו על ידי איתי "ייקח כמה זמן שייקח" ; כי ארז המשיך בעבודת הפיתוח מעבר לתקופה שנקצבה לכך; כי במהלך התקופה הנ"ל היו ח ילוקי דעות בין הצדדים בנוגע לתנאי השכר של ארז; כי עם עזיבתו של איתי את החברה, החל ארז לבצע פעולות תמוהות ולהעלות דרישות כספיות מופרכות באופן שהוביל למשבר בין הצדדים, לרבות טענות הנוגעות לתנאים כספי ים שאושרו לו בעבר על ידי איתי.

מר רוזנהיים הוסיף והעיד כי בעקבות ההרעה ביחסים, הגיעו הצדדים בסופו של יום להסכמה שנוסחה בהסכם הפרישה, אולם למרבה הצער, ארז הפר את ההסכם והחל לשתף פעולה עם איתי בשעה שעדיין עבד בחברה על מנת להקליט פגישות שהתנהלו במשרדי החברה. בכלל כך הגיש ארז תצ היר בתביעה שהוגשה על ידי איתי נגד החברה ונגד מר רוזנהיים באופן אישי, כאשר במהלך בירור התביעה התברר כי בידי ארז מצויות הקלטות שערך במשך תקופה של כשנה לפני עזיבתו את החברה, הקלטות שנעשו בתיאום ובידיעת איתי. מר רוזנהיים הוסיף והעיד כי ארז אף הפר את תניית אי התחרות, מששיתף פעולה עם חברה מתחרה, שהייתה בבעלות איתי, וכן הפר את הסכם הסודיות.

מטעמו של ארז העיד ארז עצמו, רו"ח ברקוביץ' וכן איתי . במסגרת תצהירו, פרש ארז את היסטוריית היחסים שבינו לבין החברה ובינו לבין מר רוזנהיים . במיוחד , בהתייחס לתקופה שמאז אוגוסט 2010, שבה התבקש לעזוב את מחלקת המכירות ולהשקיע את ז מנו בפיתוח של מסד הנתונים בחברה. לשינוי זה נלוותה לטענתו הסכמה להפחתה זמנית בשכר ולתשלום סכומים נוספים בעתיד, אשר היו אמורים להשתלם לארז לאחר השלמת מערכת מסד הנתונים, רטרואקטיבית למועד תחילת ביצוע העבודה.

ארז הוסיף והעיד כי עם הזמן הוטלו עליו משימות נוספות; כי מר רוזנהיים לא שילם לו את השלמת השכר, כפ י המתחייב, כאשר החברה המשיכה לשלם לו את שכרו המופחת. זאת למרות שהיקף העבודה שה וא נדרש לבצע הלך ותפח. עוד העיד ארז כי במהלך הזמן שולמו לו מקדמות על חשבון הסכומים שלהם היה זכאי, כי מר רוזנהיים התנה את קבלת הסכומים כאמור ברישומם כמקדמות; כי מר רוזנהיים היה מודע ללחץ הכספי שבו היה מצוי ארז לאחר שהסתמך על הבטחותיו של מר רוזנהיים וכי מר רוזנהיים ניסה להתחמק מתשלום המגיע לארז בתירוצים שונים ומשונים.

ארז הוסיף ו העיד כי לאחר מספר חודשים שבהם עבדה החברה עם המערכת ש אותה פיתח והטמיע, החליט מר רוזנהיים להתנות את תשלום חובות החברה כלפיו בחתימתו על הסכם חדש, שכלל התניות מקפחות ובלתי סבירות; כי בהמשך חלה הרעה נוספת בתנאי העסקתו וכי כתוצאה מהנסיבות הללו הוא החל להקליט חלק מהשיחות שהתקיימו בינו למר רוזנהיים במהלך שנת העבודה האחרונה וכן תיעד את חילופי הדברים ביניהם במייל. הקלטות אלה לא כללו לדבריו מידע עסקי, אלא נגעו לענייניו האישיים ולעניינים הכספיים שבינו לבין החברה. ארז הוסיף ועיד כי בסופו של יום ולאור ההתנהלות האמורה הוא נתן לחברה ביום 9.7.12 התראה על התפטרותו בדין מפוטר. התראה אשר בתגובה לה הוא "גורש" לדבריו ממקום העבודה, תוך שמר רוזנהיים מכפיש את שמו ומגדף אותו במסדרונות המשרד.

ארז הוסיף והעיד כי לאחר הדברים הללו מר רוזנהיים החליף את המנעולים במקום העבודה, חיטט בתיבת המיילים הפרטית שלו והכפיש אותו במהלך ישיבת שימוע שהתקיימה במשרדי החברה. אולם, לאחר סיום הליכי השימוע הוא ביקש מארז לשוב מידית לעבודה, כאילו דבר לא אירע ולאחר מכן הורה לו לצאת לחופשה כפויה. לאור זאת ובהמשך, נוהל בין הצדדים משא ומתן, במטרה להגיע להסדר פשרה שיביא לסיום העסקתו של ארז, כאשר במהלך תקופה זו הוחלפו בין הצדדים טיוטות אשר הובילו בסופו של דבר לכריתת הסכם הפרישה שהוא גם הסכם פשרה.

איתי העיד, בין היתר, על יחסיו עם ארז וכן על כך שארז לא העביר לו ולא הציע להעביר לו כל מידע הקשור לתחום עיסוקיו והוא אף לא ביקש מארז מידע שכזה. איתי הוסיף והעיד כי הקשר היחיד שהיה בינו לבין ארז הינו קשר חברי בלבד ובנוסף תמך בטענותיו של ארז בכל הנוגע להפרת ההבטחות לתגמל את ארז עם השלמת העבודה על מסד הנתונים ועל הנזק שנגרם לארז עקב כך.

הכרעה
אשר להיבט העובדתי, נקדים ונציין כי לא שוכנענו בטענה שלפיה ארז עשה שימוש בסודות מסחריים של החברה, או התחרה בה במהלך התקופה מושא המחלוקת. בהקשר זה יצוין כי החברה אף לא הוכיחה את עצם קיומם של סודות מסחריים; לא הוכ יחה שיתוף פעולה עסקי בין ארז לבין איתי , בתקופה מושא המחלוקת; לא הוכיחה כי ארז עסק בתחום עיסוקה של החברה במהלך התקופה הנ"ל. כמו כן, לא שוכנענו כי ארז הפר את הסכם הסודיות אשר נועד בעיקרו למנוע זליגה של מידע סודי או מידע מסחרי של החברה לגורמים חיצוניים , או הימצאות מידע שכזה מחוץ לשליטתה של החברה. מחומר הראיות עולה כי לתוכן ההקלטות היחידות שנותרו בידי ארז לאחר סיום עבודתו, לא היה כל קשר להתנהלות העסקית של החברה. מדובר בהקלטות ספורות, שבהן הקליט ארז את מר רוזנהיים מכפיש ומשמיץ את איתי. הקלטות אשר בסופו של יום שימשו כראייה שעל יסודה חייב בית הדין את מ ר רוזנהיים בתשלום פיצוי לאיתי בעילה של לשון הרע. עדותו של ארז, שלפיה הוא ערך את ההקלטות על מנת להגן על זכויותיו, נוכח מה שהוא ראה כהפרת הבטחות מצדו של מר רוזנהיים, ולכן שמר אותן עד למועד החתימה על הסכם הפרישה מקובלת עלינו ונראית סבירה והגיונית. בהקשר זה אף לא מצאנו סתירות מהותיות בגרסתו של ארז, אשר העיד כי הוא נהג למחוק חלק מן ההקלטות בזמן אמת, ככל שהתוכן שהוקלט נראה לו בלתי רלוונטי לצורך מיצוי זכויותיו.

משהצדדים הגיעו להסכם (הסכם הפרישה), שכלל גם סעיף סודיות גורף, כמפורט לעיל, הרי שארז לא ראה צורך בשמירת ההקלטות אשר השימוש בהן עשוי היה לעמוד לו לרועץ בכל הנוגע למימוש זכויותיו על פי ההסכם.

כללם של דברים
לא שוכנענו בטענות החברה שלפיהן ארז הפר את הסכם הפרישה ; לא שוכנענו כי ארז עשה שימוש בסודות מסחריים של החברה ואף לא שוכנענו כי ארז הפר את סעיף התחרות. מכאן שנותר לנו לדון בשאלה האם החברה היא שהפרה, בהפרה יסודית, את הסכם הפרישה וזאת באופן ש הקים לארז זכות לבטל את ההסכם.

נקדים ונציין כבר כאן כי לדעתנו יש להשיב לשאלה זו בשלילה, וזאת משני טעמים: הטעם האחד עניינו בכך שלהבנתנו, אין לראות באופן ההתנהלות של החברה, על אף שאין הוא חף מקשיים, הפרה יסודית של ההסכם. הטעם השני נעוץ בכך שאף לו ראינו בהתנהלות החברה הפרה יסודית – וכאמור אין זו דעתנו - הרי שהפרה כאמור לא הקימה לארז זכות לביטול הסכם הפרישה כולו. זאת מאחר על פני הדברים נראה כי מדובר בהסכם שניתן להפריד בין חלקיו ומכאן שהפרה של החברה אותו חלק שבהסכם בנוגע להסדר אי התחרות לא אפשרה לארז לבטל את ההסכם כולו ולא אמורה הייתה לפתוח את הפתח להגשת התביעה שכנגד. להלן נסביר את דברינו לעיל.

אשר לקביעה שלפיה החברה לא הפרה את הסכם הפרישה – ייאמר כי ערים אנו לכך שהחברה השתהתה במתן ההודעה על ההפרה המיוחסת לארז ובהגשת התביעה לבית הדין בהתאם לסעיף 8.ב. להסכם הפרישה, כך שההודעה לנאמן נמסרה יום לפני המועד שבו היה על החברה לבצע את חלקה בהסכ ם ולשלם לארז את התמורה המיוחדת בגין אי התחרות. יחד עם זאת, אין להתעלם גם מההתנהלות של ארז, אשר הקליט באופן גורף את שיחותיו עם מר רוזנהיים, במשך תקופה שלמעלה משנה לפני סיום יחסי העבודה בין הצדדים והחתימה על הסכם הפרישה.

אף אם נקבל את גרסתו של ארז, שלפיה נוצר משבר אמון בין הצדדים, והתגלעו ביניהם חילוקי דעות בנוגע לתנאי העסקתו הרי שעדיין, קשה למצוא הצדקה להתנהלות הבלתי מידתית של ארז בכל הנוגע להיקף ההקלטות ולמשך הזמן שבו הקליט את מר רוזנהיים. יודגש, כי בדברינו אלה אין כדי לפסול התנהלות של עובד המקליט באופן מידתי את השיחות שהוא עורך עם המעסיק, ככל שהוא סבור כי הדבר הינו חיוני לצורך מימוש זכויותיו. אולם, במקרה הנוכחי, אף שעה שאנו מביאים בחשבון את אופי המחלוקות המתמשכות בין הצדדים, הרי שקשה למקם את ההקלטות הגורפות של ארז, שהשתרעו על תקופה של למעלה משנה, במתחם המידתיות או תום הלב הנדרש במסגרת יחסי העבודה .

בנסיבות הללו, משההתנהלות של ארז נודעה לחברה במהלך הדיון שהתקיים ב משפטו של איתי, אז למדה החברה על ההיקף הגורף של ההקלטות שהקליט ארז את מר רוזנהיים, הרי שאין ליחס לה חוסר סבירות בכך שהיא חשדה בארז כי הוא הפר את הסכם הסודיות . זאת במיוחד נוכח היחסים הקרובים שהיו בינו לבין איתי ובשים לב לכך שהקלטה בוצעה במכשיר ההקלטה שמסר איתי לארז . זאת, לאחר שארז אף ניסה להסתיר עובדה זו ומסר גרסה סותרת בנוגע לזהות הבעלים של מכשיר ההקלטה: בעוד שבתחילת העדות במשפטו של איתי העיד ארז כי הוא הקליט את השיחות במכשיר הקלטה שאותו רכש בעצמו , הרי שבהמשך הדברים העיד כי הוא הקליט באמצעות מכשיר הקלטה שמסר לו איתי. לשון אחרת, בנסיבות העניין, לאור ההתנהלות של ארז, נראה כי החשד של החברה בכך שארז מפר את הסכם הסודיות ואי התחרות היה סביר, גם אם לא עלה בידה להוכיח כי היה לו בסיס איתן. משמע עולה מן המכלול כי לאחר החתימה על הסכם הפרישה התחוורו לחברה עובדות שונות אשר עשויות היו לעורר חשד סביר בנוגע להפרת החובות שנטל על עצמו ארז, לרבות במסגרת הסכם הפרישה עוד הרבה לפני שהסכם זה נחתם.

על רקע זאת אין לראות את השימוש בזכות הקבועה בהסכם להביא לביטול ההסדר הנוגע לתשלום פיצוי בגין אי תחרות ושמירה על סודיות כהפרה יסודית של ההסכם. יחד עם זאת, יש קושי מסוים בכך שהחברה המתינה 7 חודשים עד למתן ההודעה על הפרת ההסכם ו להגשת התביעה לבית הדין, 30 יום לאחר מכן. זאת, לאור הוראת סעיף 40 לחוק החוזים, הקובע כי יש לבצע חיובים שבהסכם תוך פרק זמן סביר, כאשר זמן ההמתנה של החברה ב הקשר זה עלה על הסביר ולא ניתנה לו כל הצדקה. זאת בעת שארז מצדו, ממשיך לקיים את תניית אי התחרות.

חרף האמור, משלא מצאנו כי בנסיבות המקרה השיהוי במתן ההודעה, לכשעצמו, הסב לארז נזק כלכלי או כי ארז הסתמך עליו באופ ן משמעותי, הרי שלא ראינו מקום לקבוע כי מדובר בהפרה יסודית מצד החברה שהצדיקה את ביטול ההסכם. כך גם אין בידינו לקבל את הטענה שלפיה החברה הפרה את ההסכם מאחר והיא מסרה הודעת ביטול לקונית, ב ליווי תצהיר תמציתי. זאת בשים לב לכך ש החברה הגישה תוך 30 יום ממועד מתן התצהיר כתב תביעה מפורט ובשים לב לכך שבהסכם הפרישה לא נכתב כי על החברה למסור תצהיר מפורט בנסיבות שבהן היא נדרשת להגיש תוך 30 יום כתב תביעה .

מעבר לדרוש ייאמר - כי אף לו סברנו שהחברה הפרה את הה סכם הפרה יסודית, כפי שטוען ארז - הרי שהפועל היוצא מכך היה כאמור התגבשותה של עילה לביטול אותו חלק שבהסכם הנוגע לנושא התחרות ושמירת הסודיות בלבד . בהקשר זה יצוין כי עיון בהסכם הפרישה מלמד כי על קיומה של אבחנה חדה וברורה בין ההוראות הנוגעות לנושא אי התחרות ושמירת הסודיות לבין יתר הוראות שבהסכם. כך למשל, על פי ההסכם ארז היה זכאי לפיצוי של 98,000 ₪ בתוספת מע"מ, פיצוי שהוגדר באופן ספציפי כתמורה לאי תחרות ושמירה על סודיות. בנסיבות אלה, כל שיכול היה ארז לעשות לנוכח ההפרה - ולו היה מדובר בהפרה יסודית - הוא לתבוע את הנזק שנגרם לו עקב הביטול של הסדר אי התחרות. זאת להבדיל מהתביעה שכנגד, שכללה רכיבים נוספים אחרים שאין להם כל קשר לאותו הסדר .

כללם של דברים
על יסוד כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי יש לדחות את טענות החברה שלפיהן ארז הפר את תנאי ההסכם בדבר אי תחרות ושמירה על סודיות. מנגד לא הוכח כי החברה הפרה את הסכם הפרישה וכי ארז היה זכאי להודיע עקב כך על ביטול הסכם הפרישה בשל הפרה יסודית מצד החברה. בהתאם לכך יש לדחות את תביעתה של החברה על מכלול רכיביה וכן את התביעה שכנגד, למעט הרכיב החלופי בתביעתו של ארז לקבלת הפיצוי שנקבע בהסכם הפרישה.

משמע - המסקנה המתבקשת מכל האמור היא כי הסכם הפרישה הינו בתוקף, ומשכך ארז זכאי לתשלום הפיצוי שנקבע בהסכם זה בסך של 98,000 ₪ בתוספת מע"מ. זאת בתוספת פרשי הצמדה וריבית החל מיום .. ועד למועד התשלום בפועל.

אשר לנושא ההוצאות הרי שלאור התוצאה שאליה הגענו ובשים לב לסכום התביעה של ארז אשר מרביתה נדחתה לא ראינו מקום לפסוק הוצאות למי מן הצדדים.

סוף דבר
לאור כל האמור, תביעתה של החברה נדחית. על החברה לשלם לארז את הפיצוי לפי הסכם הפרישה בסך של 98,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.6.14 ועד למועד התשלום בפועל. זאת תוך 30 יום מהמועד שבו יומצא לה פסק דין זה. יתר רכיבי התביעה שכנגד נדחים.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ח, (28 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מרדכי מנוביץ', נציג ציבור מעסיקים

נטע רות, שופטת