הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 58670-05-13

03 דצמבר 2017

לפני:
כב' השופטת מיכל לויט , שופטת בכירה

נציג ציבור (עובדים) גב' אורית הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים) מר עודי שינטל

התובע
כורש אפשרי
ע"י ב"כ: עו"ד שחר אנושי
-
הנתבעות

  1. טריאקי , מסעדת אירועים בע"מ
  2. אינטליסאיט מסעדות בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד עמי בן ששון

פסק דין

1. התביעה שלפנינו עניינה עתירתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצויי הלנת שכר ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בדבר תנאי העסקה.

טענות הצדדים

2. התובע טען כי החל לעבוד כטבח במסעדה שבבעלות הנתבעת 1 בפתח תקווה וכי עקב שביעות הרצון מעבודתו, בחודש דצמבר 2012 הוא הועבר לעבוד תחת הנתבעת 2, כמנהל סניף שבבעלותה בקרית אונו.
לטענתו, הנתבעת 2 הכירה בותקו מתחילת העבודה עבור הנתבעת 1, כפי שצוין גם במפורש בתלושי השכר שהונפקו לו.
לטענת התובע, יש לראות בתקופות עבודתו אצל הנתבעת 1 ואצל הנתבעת 2 כתקופה רציפה, שכן הוא לא פוטר על ידי הנתבעת 1 ולא נערך לו גמר חשבון, ואף הנתבעת 2 בעצמה הכירה בותקו המלא וציינה אותו בתלושי השכר שהנפיקה, כך שיש לחייב את הנתבעות בתשלום זכויותיו גם בגין התקופה בה עבד עבור הנתבעת 1, קרי בגין תקופה של 19 חודשים.
לטענתו, שכרו השעתי האחרון עמד על 33 ש"ח נטו, שכרו היומי עמד על 264 ש"ח נטו, ושכרו החודשי בהתאם להיקף העסקתו הממוצע (167 שעות) עמד על 5,511 ש"ח נטו.
לטענת התובע, עם הזמן התברר לו כי הנתבעות לא שילמו לו את מלוא שכרו והזכויות הסוציאליות להן היה זכאי, אולם פניותיו למנהל הנתבעת 2 בבקשה לשלם לו את מלוא זכויותיו לא נענו והחל מחודש פברואר 2013, עשה האחרון כל שביכולתו על מנת לגרום לו לסיים את עבודתו מיוזמתו, על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. כך למשל צמצם את כוח האדם שעבד עם התובע, דבר שאילץ אותו לעבוד קשה יותר ולבצע עבודות שאינן במסגרת תפקידו ובכל פעם שפנה אליו, ענה לו שהוא יכול להתפטר אם הוא רוצה.
התובע טען כי משכלו כל הקצין, הוא הודיע למנהל הנתבעת בסוף חודש מרץ כי הוא נאלץ לסיים את עבודתו בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו ובשל נסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.
לטענת התובע, מאחר והוא התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או מחמת נסיבות בהן לא היה מקום לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד, הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
כמו כן, טען כי הנתבעות לא שילמו לו דמי חופשה ועל כן עתר לתשלום פדיון חופשה בגין 19 ימים (12 ימים בגין השנה הראשונה ו- 7 ימים בגין חלק השנה השנייה) בקיזוז הסכום ששולם לו בחודש 4/2012.
בנוסף טען כי לא שולמו לו מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי ועל כן עתר לתשלום דמי הבראה בגין 8.5 ימים בקיזוז דמי ההבראה ששולמו לו בחודש דצמבר 2012.
עוד טען כי הנתבעות לא שילמו לו דמי חגים במשך תקופת עבודתו ועל כן עתר לתשלום דמי חגים בגין 11 ימי החג שחלו במהלך תקופת העבודה.
נוסף על כך טען כי הנתבעות לא שילמו לו גמול עבודה בגין השעות הנוספות שביצע.
באשר להפרשות לפנסיה טען התובע, כי עם סיום העסקתו התברר לו כי קיימים פערים ניכרים בין הסכומים שנוכו משכרו לבין הסכומים שנצברו בקרן הפנסיה ועל כן עתר לתשלום פיצוי בגובה מלוא ההפרשות לפנסיה ( עובד ומעסיק ) במשך תקופת העסקתו.
התובע טען כי הנתבעות לא מסרו לו הודעה על תנאי עבודתו בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד ( תנאי עבודה) תשס"ב – 2002, ועל כן עתר לתשלום פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין הפרת הוראות החוק.
בנוסף עתר לתשלום פיצוי בגובה סכום המס שיהא עליו לשלם, ככל שתתקבל התביעה, בשל קבלת הסכום כולו בבת אחת.

3. לטענת הנתבעות, התובע היה עבריין שהובא על ידי שף המסעדה על מנת לשקמו, ומאחר ולא יכול היה לעבוד באופן מסודר ומתוך רצון ללכת לקראתו, השף סיכם עמו כי יעבוד משרה מלאה של 9 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע, תוך שאפשר לו להחסיר שעות מיום מסוים ולהשלימן ביום אחר. לטענתן, הוסכם עם התובע שלא ישולמו לו שעות נוספות, כל עוד לא מילא את מכסת השעות באותו חודש, כך שאף אם הוא עבד מעבר ל- 9 שעות ביום מדובר היה בהשלמת מכסת השעות המוסכמת ולא בשעות נוספות.
לטענתן, התובע לא היה אחראי או מנהל סניף ותפקידו התמצה בהכנות עבור טבחים אחרים וסיוע לטבחים.
על פי הנטען, אשתו של התובע היא חשבת שכר שמדי חודש ערכה חישוב מדויק של שכרו, שבהתאם לו שולמה לו התמורה, כשגם לאחר סיום העסקתו, ערכה חישוב של זכויותיו, שהינו נמוך משמעותית מהדרישה בתביעה זו.
לטענת הנתבעות, התובע הועסק אצל הנתבעת 1 מחודש 10/2011 ועד למחצית חודש 9/2012, אז הודיע על התפטרותו ולאחר מכן חזר לעבוד אצל הנתבעת 2 בסוף חודש 10/2012, כשבעת שהודיע על התפטרותו שולמו לו דמי חופשה ודמי הבראה.
לטענתן, לתובע שולמו מלוא דמי החופשה להם היה זכאי בתלושים לחודשים 5/2012 ו- 12/2012, ימי החג נרשמו כימי עבודה רגילים והתובע קיבל בגינם שכר הגם שלא עבד בהם, ובמסגרת ביטוח מנהלים שנערך לו הופקדו עבורו כספי הפיצויים המתייחסים לתקופה בה עבד אצל הנתבעת 2 ואף הופקדו תגמולי הפנסיה במלואם.
לטענת הנתבעת 2, היא לא הרעה את תנאי העסקת התובע ולא צמצמה את כוח האדם מיוזמתה, ואף דוחות הנוכחות מצביעים על כך שבחודשים פברואר-מרץ 2013 התובע עבד בהיקף מצומצם ביותר.
על פי הנטען, בתחילת חודש מרץ פנה התובע אל הנתבעת 2 ודרש העלאה בשכרו ואיים כי אם שכרו לא יעלה הוא יתפטר ויעבור לעבוד במסעדה שנפתחה על ידי השף הקודם שלה. מנהל המסעדה דחה את בקשתו ואמר לו כי אם מחזור המכירות יעלה בחזרה, יהיה מקום לדון בבקשתו.
שבוע לאחר מכן הודיע התובע כי הוא מפסיק את עבודתו מאחר והוא מתחיל ללמוד ואז חדל להופיע לעבודה בטענה שחלה, ולמעשה נטש את העבודה מבלי לתן הודעה מוקדמת ומבלי לאפשר לנתבעת 2 להתארגן ולמצוא עובד אחר תחתיו, כשבמעשיו גרם לסגירת המזנון בקריית אונו תוך גרימת נזקים העולים על 150,000 ש"ח.
בנסיבות אלו, לטענתן, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת ואף יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכותו, ככל שייפסק, דמי הודעה מוקדמת.
בנוסף עתרו הנתבעות לקיזוז חוב בסך 3,000 ש"ח בגין עלויות חינה שערך אצלן, ולקיזוז תשלום של 6 ימי מחלה שלטענתן קיבל במרמה כשעבר ניתוח אלקטיבי ומתוכנן מראש בעוד הציג זאת כמחלה שאירעה לו בזמן עבודתו ואף הגיש בגינו תביעה נזיקית כנגד קרנית.

תצהירים ועדויות

4. מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן אשתו, הגב' מעיין כורש.
מטעם הנתבעות העידו מר עמי בן ששון, ששימש מנהל מיוחד של הנתבעות ומר סיסו שמעון, מנהל המסעדות בפתח תקווה ובקרית אונו.

דיון והכרעה
תקופת העבודה וזהות המעביד

5. התובע טען כי הועסק אצל הנתבעת 1 מחודש 10/2011 ועד לחודש 11/2012, אז הועבר לעבוד תחת הנתבעת 2 עד לסיום העסקתו בחודש מרץ 2013, כך שלטענתו הוא עבד עבור הנתבעות ברציפות במשך 19 חודשים.
הנתבעות טענו כי התובע עבד עבור הנתבעת 1 עד לחודש 9/2012, אז התפטר, וחזר לעבוד תחת הנתבעת 2 ביום 6.11.12, כך שהייתה לו הפסקת עבודה של כחודש וחצי בין שתי תקופות ההעסקה.

6. מעיון בתלושי השכר ובשוברי הנוכחות שצורפו לתצהיר התובע ( נספחים א' ו- ו' לתצהיר), עולה כי התובע עבד תחת הנתבעת 1 עד לחודש נובמבר 2012 והחל מחודש דצמבר 2012 עבר לעבוד תחת הנתבעת 2.
בחקירתו הנגדית נשאל מר בן שושן מדוע הונפקו לתובע תלושי שכר בחודש אוקטובר אם הוא לא עבד עבור הנתבעות בחודש זה, והשיב כי חרף העובדה שהתשלום נרשם כשכר, מדובר היה בתשלום בגין זכויות ( ר' עדותו, עמ' 43, ש' 18-25).
תשובה זו אינה הגיונית וסותרת את האמור בתלושי השכר ובשוברי הנוכחות ומכל מקום, בהמשך עדותו אישר מר בן שושן כי התובע עבד בסך הכול במשך שנה ושבעה חודשים ( ר' עמ' 48 לפרוט', ש' 21).
יתרה מכך, הנתבעות אישרו הן בכתב ההגנה ( סעיף 18) והן בתצהיר מר בן שושן ( סעיף 43 לתצהיר) כי הנתבעת 2 הכירה בותקו של התובע אצל הנתבעת 1 לצורך רציפות זכויותיו. גם בתלושי השכר שהונפקו על ידי הנתבעת 2 בחודשים 2-3/2013 צוין כי " לצורכי תנאים סוציאליים מוכר ותק של 15 חודשים".

7. לאור האמור, מאחר והתובע הועסק תחת שתי הנתבעות ברציפות ומשלא נערך לו גמר חשבון בתום תקופת עבודתו אצל הנתבעת 1, אנו קובעים כי יש לראות בתקופת העסקתו אצל שתי הנתבעות כתקופה רציפה.

8. נוכח רציפות ההעסקה, משלא נערך גמר חשבון בעת העברת התובע מהנתבעת 1 לנתבעת 2, ומשמעדותו של מר שושן עולה כי הנתבעות היו קשורות זו לזו, כשהוא שימש כמנהל המיוחד של שתיהן והחזיק את מניותיהן בנאמנות עבור לקוח, יש לראות את שתיהן כמעסיקותיו במשותף, ויש לחייב את שתיהן, ביחד ולחוד, בכל חיוב שייפסק בפסק דין זה.

נסיבות סיום העסקת התובע

9. אין מחלוקת כי התובע התפטר מעבודתו.
התובע טען כי התפטר לאחר שפניותיו בבקשה לתשלום זכויותיו לא נענו ולאחר שהנתבעות הרעו משמעותית את תנאי עבודתו, כך שמדובר בהתפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ובשל נסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו, בעוד הנתבעות טענו כי לא חלה הרעה בתנאי העסקתו וכי התובע התפטר לאחר שדרישתו להעלאת שכרו לא נענתה ומאחר והחל ללמוד.

10. זכאותו של עובד לקבל פיצויי פיטורים בעקבות התפטרות שמקורה בהרעת תנאי עבודה ו/או מחמת נסיבות בהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, מעוגנת בסעיף 11( א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, הקובע:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
נטל ההוכחה להראות כי התקיימו בעובד הנסיבות כאמור בסעיף 11( א) לחוק פיצויי פיטורים מוטל על העובד ( דב"ע מח/159-3 חיים שלום - מירון סובל שור ושות', פד"ע כ, 290).

11. הלכה פסוקה היא, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11( א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה נטלים שונים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה " הרעה מוחשית" או " נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי העמיד את מעסיקו על כוונתו להתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כך שתהיה למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב ( ר' דב"ע שן/3-10 חיים כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; דב"ע נא/3-74 יצחק מנדלברג ואח' - אמנון אלוני, פד"ע כג' 197; דב"ע מח/3-174 טלסיס בע"מ – מיכאל רוגל, פד"ע כ 421).

12. בעניין שלפנינו, התובע טען כי הנתבעות לא שילמו לו את מלוא שכרו וזכויותיו הסוציאליות וכי בתקופה האחרונה לעבודתו, עקב צמצום בכוח האדם, הוא נאלץ לעבוד קשה יותר ולבצע עבודות שאינן במסגרת תפקידו. לטענתו, הוא פנה למנהל הנתבעת 2 בעניין זה לא פעם ונאמר לו שהוא יכול להתפטר אם הוא רוצה, כך שבלית ברירה, משפניותיו לא נענו, הוא נאלץ להודיע על התפטרותו.
התובע הציג מסרונים שהוחלפו בינו לבין מר שמעון בחודש אפריל 2013, מהם עולה כי בתקופה האחרונה לעבודתו התובע התלונן כי הוא נתון בעומס גדול בעבודה, כי יש מחסור בכוח אדם ויש חסרים בשכר ששולם לו ( ר' נספח ד' לתצהיר התובע).
כך למשל ביום 10.4.13 כתב התובע למר שמעון: "התקשרתי אליו הוא לא עונה לי סיסו באמת שאין לי כח לזה באור שאני רואה תדבר אתו בבקשה ממך די כבר כמה אפשר לדרוך אלי נשמר לי כבר אחי לא יכול יותר סיסו".
ביום 11.4.13 כתב התובע " בוקר טוב סיסו לי יש חוסר של 250 ש"ח במשכורת... תגיד את זה לעמי"
ביום 13.4.13 הודיע מר שמעון לתובע: "כורש מחר אפרים לא מגיע, אח שלו נפטר עכשיו, הודיעו לי כרגע" והתובע הגיב: "מה אתה רוצה שאני יעשה עכשיו סיסו ישטוף כלים אמרת יש לך מישהו אם אפרים הולך תביא אותו..".

13. לאור המסרונים שנכתבו זמן קצר לפני סיום העסקתו, התובע עמד בנטל להוכיח כי בתקופה שלפני התפטרותו נוצרו נסיבות בהן לא היה מקום לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו ואף הרעה מוחשית בתנאי העבודה, וגם הוכיח כי התריע בפני מנהל המסעדה, ביקש ממנו לדווח למר בן ששון ואף ציין שהוא " לא יכול יותר".

הנתבעת, מנגד, לא הציגה כל תימוכין לגרסתה לפיה התובע התפטר לאחר שדרישתו להעלאת שכר לא נענתה או על מנת להתחיל ללמוד.

14. בנסיבות אלו, אנו קובעים כי התובע התפטר במהלך חודש אפריל 2013 ( המסרון האחרון הוא מיום 14.4.13) כשהתפטרותו עונה על ההגדרות של התפטרות בדין מפוטר בהתאם לסעיף 11( א) לחוק פיצויי פיטורים, ועל כן, הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

פיצויי פיטורים

15. שכרו השעתי האחרון של התובע עמד על 33 ש"ח. על פי הנתונים שהציג התובע הוא הועסק בממוצע במשך 167 שעות בחודש.
משכך, מקובלת עלינו גרסתו לפיה שכרו החודשי הקובע עמד על 5,511 ש"ח (33 ש"ח X 167 שעות).
משכך, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 8,726 ש"ח (5,511 ש"ח X 19/12 חודשים).

16. באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – מצאנו לנכון להעמידם על הפרשי הצמדה וריבית בלבד ממועד סיום ההעסקה, וזאת נוכח מחלוקת כנה בדבר זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו.

פדיון חופשה

17. התובע עבד אצל הנתבעות במשך 19 חודשים, ועל כן, זכאי היה ל- 19 ימי חופשה.
שכרו השעתי האחרון עמד על סך של 33 ש"ח נטו ולטענתו הוא עבד בהיקף של 88% משרה, דבר התיישב עם ממוצע שעות עבודתו החודשי.
משכך, התובע זכאי היה בסך הכול לתשלום פדיון חופשה בסך של 4,414 ש"ח (8 שעות X 19 ימים X 88% משרה).

18. בתלוש המשכורת של חודש 4/2012 שולם לו פדיון חופשה בסך 864 ש"ח ובתלוש 4/2013 שולם לו פדיון חופשה בסך 778 ש"ח.
לאור האמור, התובע זכאי לתשלום יתרת פדיון חופשה בסך של 2,772 ש"ח.

דמי הבראה

19. מתלושי השכר שהוצגו עולה כי הנתבעות לא שילמו לתובע את מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי.
עבור שנת עבודתו הראשונה התובע זכאי היה לדמי הבראה בגין 5 ימים ועבור שבעת החודשים הנוספים בהם עבד זכאי היה ל- 3.5 ימים נוספים.
בתלוש השכר לחודש 12/2012 שולמו לו דמי הבראה בסך 1,855 ש"ח בגין 5 ימים בלבד.

20. משכך, על הנתבעות לשלם לתובע יתרת דמי הבראה בסך של 1,299 ש"ח (3.5 ימי הבראה X 371 ש"ח).

דמי חגים
21. על פי צו ההרחבה - הסכם מסגרת 2000, עובד שאינו עובד חודשי זכאי, לאחר 3 חודשי עבודה, לתשלום דמי חגים, בתנאי שלא נעדר יום לפני או יום אחרי החג ובתנאי שימי החג לא חלו בשבת.

22. התובע פירט את ימי החג שחלו במהלך תקופת עבודתו, שלא חלו בשבת, כשעל פי הפירוט מדובר ב- 11 ימי חג.
הנתבעת לא טענה וממילא גם לא הוכיחה כי התובע נעדר בימים הסמוכים לימי חג אלו.
לפיכך, התובע זכאי היה לתשלום בגין 11 ימי חג בסך של 2,904 ש"ח (11 ימי חג X 264 ש"ח שכר יומי).

23. מתלושי המשכורת שהוצגו עולה כי בחודש 3/2013 שולמו לו דמי חגים בסך 313 ש"ח ובחודש 4/2013 שולם לו סך של 264 ש"ח.
לאור האמור, התובע זכאי לתשלום יתרת דמי חגים בסך של 2,327 ש"ח.

גמול עבודה בשעות נוספות

24. התובע טען כי עבד במשך תקופת העסקתו בשעות נוספות, בגינן לא שולם לו גמול מתאים.

25. הנתבעות, מנגד, טענו כי שף המסעדה סיכם עם התובע שעליו לעבוד במשרה מלאה, כשהוא רשאי להחסיר שעות ביום מסוים ולהשלימן ביום אחר, כשלטענתן, הוסכם שלא ישולמו לו שעות נוספות, כל עוד לא מילא את מכסת השעות באותו חודש.
הנתבעות לא הציגו כל ראיה בכתב לסיכום כאמור בין התובע לבין השף של המסעדה.

26. התובע פירט בתצהירו את כלל השעות הנוספות שלטענתו ביצע ( ר' טבלה בסעיף 48 לתצהירו).
הנתבעות לא הציגו דוחות נוכחות של התובע ( מלבד דו"ח שגוי אחד) הגם שמחוייבות היו לעשות כן בהתאם לחובות הרישומיות החלות עליהן, וחרף העובדה שעל פי עדות מר שמעון, הן החזיקו בדוחות נוכחות ממוחשבים ( ר' סעיף 2 לתצהירו וכן עדותו, עמ' 21 לפרוט', ש' 13-14).

27. מאחר והנתבעות לא עמדו בחובתן להציג דוחות נוכחות, גרסת התובע בדבר עבודתו בשעות נוספות, כפי שפורטו בתצהירו, לא נסתרה, ועל כן, אנו מחייבים את הנתבעות בתשלום גמול עבודה בשעות נוספות בהתאם לפירוט שבסעיף 48 לתצהיר, בסך של 2,328 ש"ח.

28. באשר לפיצויי הלנה - מצאנו לנכון להעמידם על הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום ההעסקה ועד למועד התשלום בפועל לתובע, נוכח המחלוקת הכנה באשר לזכאותו לתשלום בגין שעות נוספות.

פיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה

28. התובע טען כי הנתבעות לא העבירו את מלוא הכספים הנדרשים לפנסיה וכי קיימים פערים בין הסכומים שנוכו משכרו לבין הסכומים שנצברו בקרן הפנסיה, בעוד הנתבעות טענו כי הפרישו עבורו את מלוא הכספים הנדרשים.

29. בהתאם לדו"ח של חברת " הפניקס" שצורף לתצהיר התובע ( נספח ה' לתצהיר), נצבר בחברה סך של 1,990 ש"ח בגין תגמולים, בעוד בהתאם לטבלה שבסעיף 40 לתצהיר התובע, המפרטת את שכרו במשך תקופת עבודתו ואת שיעורי ההפרשות שהיה על הנתבעות להפריש עבורו, היה עליהן להפריש במשך תקופת העסקתו ( לאחר 6 חודשים) סך של 5,701 ש"ח.

30. הנתבעות טענו כי השכר שפורט בטבלה אינו תואם את השכר ששולם לו בפועל וכי בחודש 10/2012 הוא כלל לא עבד אצלן ומדובר היה בתשלום בגין זכויות נלוות. ואולם, מעיון בתלושי השכר ובטבלה שערך התובע, עולה כי קיימת התאמה בין השכר בתלושים ( כולל מחלה וחופשה המהווים חלק מהשכר הקובע) לבין השכר המצוין בטבלה. כמו כן, כפי שכבר פורט לעיל, שוכנענו כי התובע עבד אצל הנתבעות בחודש 10/2012 וכי התשלום המצוין בתלוש לחודש זה היה בגין משכורת ולא בגין זכויות נלוות.
משכך, אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה לא הופרשו עבורו לקרן הפנסיה מלוא הכספים להם היה זכאי ומקבלים את התחשיב שערך בתצהירו.

31. מאחר ויחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ואין עוד אפשרות להעברת הכספים ישירות לקרן הפנסיה, על הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בגין אי ההפרשה המלאה בסך של 3,711 ש"ח.

32. באשר לפיצויי הלנה - מצאנו לנכון להעמידם על הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום ההעסקה ועד למועד התשלום בפועל לתובע, וזאת מאחר והנתבעות הפרישו לתובע כספים לפנסיה באופן חלקי ונוכח המחלוקת באשר לזכאותו לסכומים נוספים בגין רכיב זה.

פיצוי בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי עבודה

33. התובע טען כי הנתבעות לא מסרו לו הודעה על תנאי עבודתו ובכך הפרו את החובה המוטלת עליהן לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) תשס"ב – 2002.

הנתבעות לא הציגו בכתב ההגנה או בתצהיר כל גרסה לעניין זה (התייחסו לפיצוי שנתבע כאל פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת), כשבסיכומיהן אישר בא כוחן כי לא הוצג הסכם העסקה בשל אי סדרים מנהליים וסגירת המסעדה, כשלטענתו, מבחינה מהותית התובע היה מודע לתנאי שכרו בשל היותו נשוי לחשבת שכר (ר' סעיף 14 לסיכומים).
אף אם התובע היה מודע לזכויותיו, אין בכך כדי לענות על דרישות החוק וכאמור, לא הוצג הסכם העסקה או טופס הודעה לעובד שנמסר לו, כנדרש.

34. משכך, אנו קובעים כי הנתבעות לא מסרו לתובע כל הודעה בדבר תנאי העסקתו ובכך הפרו את הוראות החוק.

לעניין זה יש לציין, כי לו היו הנתבעות מוסרות לתובע הודעה בדבר תנאי העסקתו או מחתימות אותו על חוזה העסקה, היו חלק מהשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים באות על פתרונן, לרבות שאלת זהות המעסיק, רציפות תקופת העבודה ותשלום חלק מהזכויות, דבר שיכול היה לייתר את הגשת התביעה ואף חוסך זמן שיפוטי יקר.

35. בנסיבות אלו, אנו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בסך של 3,000 ש"ח בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי העסקתו, בניגוד לחובתן על פי חוק.

גילום מס

36. התביעה לתשלום גילום המס נזנחה בסיכומי התובע ועל כן מתייתר הדיון בה.
מכל מקום, אף לגופו של עניין, טענות התובע בדבר הפרשי מיסוי עקב תשלום סכום התביעה בבת אחת, טעונות הוכחה וראויות להתברר מול רשויות המס ולא בבית הדין.

טענות הקיזוז
37. הנתבעות טענו כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע, ככל שייפסק, דמי הודעה מוקדמת, חוב של התובע בגין חינה שערך אצלן ודמי מחלה שקיבל בגין ניתוח אלקטיבי שעבר במהלך תקופת העבודה אצלן.

קיזוז דמי הודעה מוקדמת

38. כפי שפורט לעיל התובע התפטר מעבודתו, כשמהמסרונים שהוצגו ומעדות מר שמעון עולה כי יום עבודתו האחרון היה יום 14.4.13 ( ר' נספח ד' לתצהיר התובע וסעיף 5 לתצהיר מר שמעון).

39. התובע טען כי הודיע למנהל הנתבעת 2 עוד בסוף חודש מרץ 2013 כי הוא מתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו אולם לא הציג כל אסמכתא לכך.
על פי עדות מר שמעון התובע הודיע על התפטרותו במהלך חודש אפריל 2013, מבלי שנקב בתאריך מדויק של מתן ההודעה.
מאחר ולא הוצגה בפנינו הודעה מסודרת בכתב מטעם התובע, אנו מקבלים את גרסת הנתבעות לפיה התובע הודיע על התפטרותו בחודש אפריל, כשלצורך העניין, ייחשב הדבר כאילו נתן את הודעה ביום 1.4.13.

40. משכך, התובע לא נתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים טרם התפטרותו כנדרש על פי חוק, ועל כן, אנו מקבלים את בקשת הנתבעות לקיזוז דמי הודעה מוקדמת מהסכומים שנפסקו לזכותו, וקובעים כי יש לקזז מהסכומים דמי הודעה מוקדמת בגין שבועיים, קרי סך של 2,756 ש"ח (5,511/2 ש"ח).

קיזוז עלויות החינה
41. הנתבעות טענו כי התובע ערך אצלן חינה אולם שילם עליה באופן חלקי, כשלטענתן, נותר חוב של כ- 3,000 ש"ח לאחר שקוזזו משכרו סכומים בגין זכויותיו.
42. הנתבעות הציגו הסכם עריכת אירוע ( נספח ג' לתצהיר מר בן ששון) וכן חשבוניות שעל פי הנטען הוצאו בגין האירוע ( נספח ג'1 לתצהיר ומוצג ת/1), כשבתצהירו של מר שמעון נטען כי חובו של התובע עמד על 5,850 ש"ח, כי קוזז משכרו לבקשתו סך של 2,950 ש"ח וכי הוא שילם סכום נוסף בסך 2,900 ש"ח במזומן.
לא ברור אפוא מהו הסכום שלטענת הנתבעות לא שולם על ידי התובע, וממילא גם לא הוצגה כל אסמכתא בכתב לסכומים הנטענים, הן באשר להתחייבות התובע והן באשר לסכומים שכבר שולמו על ידו.
43. מכל מקום, בסיכומי הנתבעות הבהיר בא כוחן כי החברה תתבע את הכספים מהתובע בבית המשפט המוסמך ביחד עם נזקים שלטענתה נגרמו לה, כך שנראה כי הנתבעות ויתרו על תביעתן לקיזוז עלויות החינה.
44. משכך, טענת הקיזוז בעניין זה – נדחית.

קיזוז דמי מחלה

45. הנתבעות טענו בנוסף כי יש לקזז מהסכומים שייפסקו לזכות התובע סך של 1,175 ש"ח בגין דמי מחלה ששולמו לו על ידן, מאחר ולטענתן מדובר היה בניתוח אלקטיבי שהתובע אף הגיש בגינו תביעה כנגד קרנית.
46. אף אם מדובר היה בניתוח אלקטיבי, אין בכך כדי לגרוע מזכאות התובע לתשלום דמי מחלה בגין הימים בהם נעדר מהעבודה בעקבות הניתוח. כמו כן, לא הוכח כי התובע הגיש תביעה נזיקית בגין הניתוח ומכל מקום, לא הוכח כי מדובר בתביעה חופפת לתשלום דמי המחלה מהמעביד.
משכך, דין טענת הקיזוז בעניין זה – להידחות.

47. באשר לטענות קיזוז נוספות שהועלו בתצהיר מר בן שושן, משאלו לא נטענו בכתב ההגנה – יש לדחותן.

סוף דבר
48. התביעה מתקבלת ברובה.
49. בהתאם לכך, ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהן, את הסכומים הבאים:
א. סך של 8,726 ש"ח בגין פיצויי פיטורים.
ב. סך של 2,772 ש"ח בגין פדיון חופשה.
ג. סך של 1,299 ש"ח בגין יתרת דמי הבראה.
ד. סך של 2,327 ש"ח בגין יתרת דמי חגים.
ה. סך של 2,328 ש"ח כגמול עבודה בשעות נוספות.
ו. סך של 3,711 ש"ח כפיצוי בגין אי הפרשה מלאה לפנסיה.
כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה (14.4.13) ועד למועד התשלום בפועל לתובע.
50. בנוסף יישאו הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 3,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל לתובע.
51. מהסכומים המפורטים לעיל יש לקזז דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,756 ש"ח.
52. כמו כן, יישאו הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת התובע בסך כולל של 6,000 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליהן, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.
ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"חבהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור גב' אורית הרצוג, עובדים

מיכל לויט, שופטת

נציג ציבור מר עודי שינטל, מעסיקים