הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 58334-01-16

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציגת ציבור (עובדים) גב' שושנה שורק
נציג ציבור (מעסיקים) מר איתן קירשנר

התובעת
נטלי חכמוב
ע"י ב"כ עו"ד עומר לובושיץ
-
הנתבעת
אוניל זאבי
ע"י ב"כ עו"ד מידן גריסרו

פסק דין

1. הנתבעת ניהלה במועדים הרלוונטיים לתביעה, עסק בתחום הציפורניים.
התובעת הועסקה על ידי הנתבעת ובסיום העסקתה הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות.

2. בפנינו העידו התובעת, אחותה וכן עובדת לשעבר בבית העסק.
כן העידו הנתבעת ואימה.

במהלך עדותה של האם, התפרצה התובעת כלפי הנתבעת, שהיתה באותה עת בהריון, והתרחש אירוע אלים שבעקבותיו זומנו מאבטחים לאולם.

בנסיבות אלה הסכימו ב"כ הצדדים כי התצהיר שהוגש מטעם בעלה של הנתבעת, ימשך מהתיק ויוגשו סיכומים בכתב.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. הנתבעת ניהלה במועדים הרלוונטיים לתביעה, עסק בתחום טיפוח ציפורניים בשם "אוניל קוסמטיקס".

ב. התובעת הועסקה בעסק כמעצבת ציפורניים החל מחודש אוגוסט 2012.

ג. ביום 10/4/14 התובעת התפטרה והעתיקה מקום מגוריה לאילת.

ד. התובעת שבה לעבודה בחודש יולי 2014 ועבדה עד לחודש פברואר 2015.

4. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

5. תשלומים במהלך תקופת העבודה
בתחילת העבודה, ביום 10/8/12 חתמו הצדדים על "הסכם העסקה אישי" נספח א' לתשובת הנתבעת.
בהסכם נקבע שכר עבודה בסך 30 ₪ לשעה ועוד "בונוסים על מכירות".
התובעת אישרה שחתמה על ההסכם.
אמנם טענה בעדותה שחתמה על עמוד אחד מתוך כלל העמודים אך החתימות על העמודים כולם הן אותן חתימות.

6. התובעת התפטרה בחודש אפריל 2014, ועברה לגור עם בן זוגה באילת.
הנתבעת צרפה מסרון שממנו עולה כי מחתה בפני התובעת על עזיבתה הפתאומית ואילו התובעת השיבה:
"אני לא זבל. באמת שאני אוהבת אתכם אבל הלב שלי שייך לצחי. מצטערת".

הנתבעת צרפה מכתב ששלחה לתובעת ביום 13/4/14 ובו מחתה על עזיבת העבודה ללא התראה מוקדמת ועל הנזק שנגרם לעסק עקב כך.
התובעת טענה שלא קיבלה את המכתב.

בעדותה טענה שהודיעה על עזיבה "שבועיים מראש" אולם גירסה זו עומדת בסתירה לאמור בתצהיר, שם טענה שהמעבר היה:
"ללא תכנון ארוך מראש ומתוך אילוצים אישיים מורכבים".

כמו כן עומדת בסתירה לעדות של אחותה של התובעת, שאישרה שהתובעת עזבה ללא הודעה מראש, בערב פסח, בשיא הלחץ. העדה לא הכחישה שהתובעת עזבה ללא מתן הודעה מוקדמת, בתקופה לחוצה ביותר. לדבריה:
"היא העתיקה את מקום מגוריה לאילת וזה שיקולים שלה".

7. ביום 18/5/14 התייצבו בבית העסק התובעת ביחד עם אחותה ובן הזוג דאז של האחות, מר גנגינה.
הנתבעת תארה את המפגש בעדותה כך:

"ש. את טוענת שהתובעת קיבלה ממך 10,000 ₪. מפנה לנספח ד' לתצהירך. למה לא כתוב את הסכום שהיא קיבלה?
ת. כל כך היינו בלחץ וכל כך פחדתי. (הנתבעת מתרגשת). זה היה מאוד מהר.

הדיון הופסק למס' דקות על מנת לאפשר לעדה להרגע.

ת. גם היו צריכים להגיע אליי אנשים ופחדתי וכל האנשים רואים את זה.
ש. עורך הדין ששלח לך את המכתב טוען שהתובעת הגיעה בליווי גברתן ואח"כ טענת בתצהיר שהיא הגיעה עם שני אנשים ודרשה סכום אחר.
ת. היא הגיעה עם אחותה ועם בעלה. גברתן זה שפה גבוהה בשבילי אבל אני מבינה שזה גבר אחד".

לטענת הנתבעת, באותו אירוע מסרה לתובעת 10,000 ₪ ולאחר מכן החתימה את התובעת על מסמך (נספח ד' לתצהירה) בו נאמר:

"אני נטלי אברמוב ... קיבלתי מאוניל קוסמטיקס את מה שמגיע לי. אין לי תביעה נגדית בבית הדין לעבודה".

8. התובעת בתצהירה, תארה כך את הדברים:

"33. אצהיר, כי לאחר ששבתי לביתי מהעיר אילת במהלך חודש מאיר 2014, הגעתי אל בית העסק של הנתבעת במטרה לדרוש לקבל את הפיצויים והזכויות המגיעות לי בגין תקופת עבודתי.
34. יודגש, כי לגבי האירועים שקרו בנקודת זמן זו, מתחלקת הגרסה העובדתית של התובעת, לשתי גרסאות עובדתיות שונות.
35. כך לדוגמא, גרסתה הראשונה של התובעת לאירועים נרשמה ותועדה במכתבו של בא כוחה הנושא תאריך 12.04.15 (נספח ד' לתצהיר), בו נטען בסעיפים 5 ו-8, כי סוכם ביני לבין הנתבעת שעבור עבודתי אקבל תשלום בסך 500 ₪ בתור משכורת והיתרה תשולם כנגד חשבונית.
36. אולם, גרסה עובדתית זו לא קיבלה ביטוי בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הנתבעת בהליך זה.
37. כמו כן, נטען במסגרת אותו מכתב בסעיפים 12-13, כי כאשר שבתי מאילת, הגעתי אל העסק של הנתבעת ביום 18.05.14 כאשר אני מלווה בגברתן ואיימתי על הנתבעת ודרשתי לקבל לידי סך של 40,000 ₪ ואם לא אפגע בנתבעת, והנתבעת שילמה לי 10,000 ₪ והסכימה לחדש את ההתקשרות איתי.
טענות אלו הן טענות שקריות.
...

43. אצהיר, כי בפועל, הגרסה האמתית לאופן קרות הדברים היא שהייתי במצב נפשי שברירי, וביקשתי להיעזר באחותי ובגיסי ללוות אותי ולתמוך בי כאשר ביקשתי מהנתבעת לשלם לי את זכויותיי, אך הנתבעת לא אוימה בשום דרך שהיא.
44. כמו כן, בהמשך הכינה הנתבעת את המסמך בכתב ידה שלה הנושא תאריך 18.05.14 כאילו אני מוותרת על הזכויות המגיעות לי.
45. אצהיר, כי בכל מקרה באותו המעמד לא קיבלתי מהנתבעת אגורה שחוקה. בוודאי שלא קיבלתי תשלום בסך 10,000 ₪ ולא בכדי הנתבעת לא פירטה כיצד לטענתה שילמה לי את התשלום וגם במסמך שהוכן על ידי הנתבעת עצמה (נספח ה' לתצהיר) לא מעיד שקיבלתי כל תשלום מן הנתבעת".

ואילו בעדותה שינתה את גירסתה והעידה:
"ש. אחותך הצהירה שהגיעה יחד עם הגרוש שלה על מנת לדרוש את הזכויות שמגיעות לך. זה היה ב- 18/5 כשחתמת על המסמך?
ת. כן.

ש. למה גנגינה היה צריך להצטרף אליכן?
ת. כי היא לא רצתה לתת את הכסף, את המשכורת שהגיעה לי.

ש. במסמך כתוב שקיבלת את כל מה שמגיע לך. מה קיבלת בפגישה הזו?
ת. אני לא זוכרת מה היה. היא כל הזמן היתה אומרת לי תחתמי פה ותחתמי שם.

ש. אבל כנראה שקיבלת כסף.
ת. קיבלתי אבל לא הרבה. קיבלתי את החצי משכורת שהגיעה לי. אחותי היתה איתי.

ש. בתצהיר כתבת שלא קיבלת כלום. עכשיו פתאום כן קיבלת.
ת. אני קיבלתי חצי מהמשכורת שהגיעה לי כשעזבתי לאילת. את הפיצויים וכל מה שהגיע לי לא קיבלתי.

ש. אבל הבאת את גנגינה שכדי לקבל את מה שמגיע לך?
ת. הוא היה הגיס שלי ובא לעזור לי.

ש. ויצאת משם בידיים ריקות?
ת. לא. קיבלתי את החצי משכורת כשנסעתי לאילת.

ש. אחרי שקיבלת את החצי משכורת, היו מגיעים לך עוד כספים?
ת. כן. אני לא יודעת כמה. צריך לעשות חישוב.

ש. אז למה כתבת שקיבלת את כל מה שמגיע לך?
ת. כי זה מה שהיא ביקשה ממני לרשום ואם לא, היא לא היתה משחררת לי את הכסף.

ש. בדר"כ את חותמת על מסמכים ואח"כ מתכחשת?
ת. אני לא מתכחשת. זה היה ב- 18/5 כשנסעתי לאילת. אח"כ עוד חזרתי ועבדתי אצלה".

התובעת אישרה בסופו של דבר שחתמה על המסמך מ-18/5/14. אמנם תחילה טענה שלא קיבלה דבר כנגד החתימה על המסמך, אולם לאחר מכן הודתה שקיבלה תשלום.

9. ובאשר לגיס שהתלווה לפגישה, מר גנגינה, העידה אחותה של התובעת, שהיתה אז נשואה למר גנגינה והיום היא גרושתו :

"ש. מפנה לסע' 9 לתצהירך. מי עוד הגיע איתכם לפגישה?
ת. אני והגרוש שלי. באותה תקופה היינו נשואים. שמו ליאור גנגינה.

ש. ספרי לנו מי זה ליאור גנגינה?
ת. בחור שהתחתנתי איתו והתגרשנו ואין לי מה לדבר עליו. הוא קצב.

ש. יהיה נכון לתאר אותו כאדם גדול מימדים?
ת. נכון. מעל 2 מ' ורחב.

ש. יש לו עבר פלילי?
ת. כן. אני לא רוצה להכנס על מה הגישו כתבי אישום. זה לא קשור.

ש. למה הוא היה צריך להצטרף אליכן?
ת. הגענו לגשר.

ש. נכון שנטלי הלוותה לגנגינה כספים?
ת. נכון.

ש. נכון שהוא הבטיח שהוא יסחט את הנתבעת ויוציא ממנה כספים וכך הוא יחזיר חלק מההלוואה?
ת. לא נכון.

ש. ביקשת ממנו לבוא להעיד שהוא לא איים על אוניל?
ת. לא. אני לא מדברת איתו. גם נטלי לא ביקשה ממנו".

10. לאחר ששמענו את העדים אנו מקבלים כמהימנה את גרסת התובעת, לפיה בפגישה שאליה הגיעו התובעת ביחד עם אחותה ומר גנגינה, שילמה הנתבעת לתובעת 10,000 ₪ במזומן ו לאחר מכן חתמה התובעת על מסמך לפיו אין לה טענות ודרישות נוספות.

הסתירות בגירסת התובעת והסתירות בין גירסתה היא לגירסת אחותה, כה בולטות לעין, עד שאין אלא לקבל כמהימנה את עדותה של התובעת.
התובעת טענה שלא קיבלה באותה פגישה ולו אגורה. לאחר מכן טענה שקיבלה חצי משכורת, לאחר מכן טענה שאת חצי המשכורת קיבלה מיד כשנסעה לאילת ואילו הפגישה התקיימה לאחר מכן, ולאחר מכן בחודש מאי חתמה על מסמך שאין לה עוד תביעות ומכאן שקיבלה כספים בחודש אפריל, שאחרת לא היתה חותמת.

11. נבהיר כי המסמך מחודש מאי 2015 אינו בבחינת הודעת סילוק כמשמעה בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, זאת לאור העובדה שלא פורט בגין מה שולם ולפי איזה חישוב.
הסכום ששולם, 10,000 ₪, אינו מאיין את זכויות התובעת אלא יש להפחיתו מכל סכום שיקבע כי מגיע לתובעת, ככל שכך יקבע.

12. התובעת שבה לעבוד בחודש יולי 2014.
קיימת מחלוקת האם היוזמה לכך היתה של התובעת או של הנתבעת. אין אנו נדרשים להכריע בשאלה זו, שכן הרלבנטי לענייננו הוא חזרתה לעבודה, וחתימתה על תוספת להסכם העבודה, נספח ה' לתצהיר הנתבעת.
במסמך נאמר:

"(חוזה עבודה) בין אוניל ונטלי אברהמוב (אברמוב) ת.ז. XXXXXX334 אוניל 312008840.
משכורת חודשית תלוש 500 ₪ כל חודש.
תחילת עבודה 7.7.14.
מה שהיה ליפני לא ניחשב.
שעות עבודה 20:30 – 12:00 כולל יום שישי 15:00 – 9:00 אם צריך.
אם לא מגיעה לעבודה מורידה ממשכורת כמה שנעדרה לפי יום שעה תלוי.
אם אוזבת את העבודה צריכה להודיעה חודש ליפני אם לא לא מקבלת משכורת של החודש שעבדה.
משכורת תשולם ב 10 לחודש ולא יאחר בתשלום.
אם נטלי תדה ליום חופש פעם בחודש 100 יורד מהמשכורת".
(השגיאות במקור)

התובעת טוענת כי בעת שחזרה לאילת "אולצה" לחתום על המסמך נספח ה' הנ"ל.

לטענתה, בעת שחזרה מאילת סוכם בין השתיים על שכר חודשי בסך 6,000 ₪ ועל אחוזים ממכירות ואולם לטענתה, לא קיבלה אחוזים ממכירות.

13. לאחר ששמענו את עדות התובעת ועדות הנתבעת, מסקנתנו היא כי התובעת לא אולצה לחתום על המסך נספח ה' וכי חזרה לעבודה וחתמה על המסמך, בהסכמה מלאה.

ראשית, כעולה מהראיות, המסמך נוסח על ידי התובעת ובכתב ידה.

שנית, התובעת העידה שכאשר חזרה מאילת, מצאה עבודה במקום אחר אולם נעתרה לבקשת הנתבעת וחזרה לעבוד אצל הנתבעת. אם היתה לה עבודה במקום אחר, הרי שהיה באפשרותה לא לחזור לעבוד אצל הנתבעת, ובכל זאת חזרה. מכאן שלא אולצה לחזור לעבודה ולא אולצה לחתום על המסמך נספח ה'.

14. הנתבעת הצהירה כי בעת שהתובעת חזרה מאילת, שכרה לא השתנה ועמד על 30 ₪ לשעה.
לטענתה, התובעת ביקשה שתוציא תלוש על 500 ₪ בלבד, שכן באותה עת קיבלה כספים מהמוסד לביטוח לאומי.
עוד טענה כי לו התובעת היתה עובדת במשרה מלאה, היתה מקבלת 6,000 ₪ לחודש (שהם 200 שעות) אולם בפועל, עבדה במשרה חלקית בלבד.

15. מעדות הנתבעת עולה באופן ברור ששולמו לתובעת סכומים במזומן, שאינם מפורטים בתלושי השכר.
כך אמרה :
".... יש שני סכומים, אחד לפי החוק ואחד לפי מה שסוכם בינינו".

ובמקום אחר:
"ש. שילמת לתובעת תשלומים עבור שעות נוספות?
ת. תמיד.
ש. איפה רואים את זה?
ת. היא קיבלה במזומן או בסוף היום היא קיבלה בונוס על מה שהיא מכרה שעות".

התובעת אישרה בעדותה כי בחלק מהתקופות שעבדה אצל הנתבעת, ק יבלה הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, בסך 1,200 ₪ לחודש.
מכאן תימוכין לטענת הנתבעת כי היוזמה לתשלומים "מחוץ לתלוש" היתה של התובעת.

16. הפסקת עבודה בחודש פברואר 2015
התובעת טענה כי בחודש ינואר 2015 פנתה אליה הנתבעת והציעה לה לרכוש ממנה את העסק תמורת 200,000 ₪, נוכח החלשות ההכנסות מהעסק.
לטענת התובעת, סרבה להצעה.
התובעת טענה כי הנתבעת קיזזה משכרה סכומים שונים.

לדבריה:

"64. כך, "הקש ששבר את גב הגמל" אירע במהלך חודש פברואר 2015, אז בחרה הנתבעת לקזז סך של 1,500 ₪ משכר עבודתי וכשעמדתי על קבלת התשלום המלא בגין הימים בהם עבדתי ללא קיזוז, סילקה אותי הנתבעת מבית העסק ואמרה לי בזלזול "זה המצב, ואם לא נראה לך את יכולה לעוף מפה".
65. כתוצאה מחילופי הדברים הקשים, ולאור העובדה שקיזזה הנתבעת סך של 1,500 ₪ משכר העבודה שלי ללא כל סיבה מוצדקת, וכן העובדה ששכר העבודה שלי לא היה משולם לי במלואו, לרבות הזכויות הסוציאליות הנגזרות ממנו, סיימתי את עבודתי אצל הנתבעת.
66. לאחר שעזבתי את מקום העבודה בנסיבות המתוארות לעיל, לא נפגשתי עוד עם הנתבעת, היא לא ביקשה שאחזור למקום העבודה, כאשר היה ידוע שבכוונתה של הנתבעת לפתוח בית עסק חדש (ככל הנראה על מנת לחמוק מנושיה)".

17. הנתבעת מנגד העידה כי התובעת עזבה בחודש פברואר 2015, מיוזמתה.
עוד הוסיפה כי התובעת פנתה לחמותה דאז, שהיא רואת חשבון, וזו ערכה חישוב של הזכויות המגיעות לתובעת לרבות שעות נוספות, דמי הבראה, נסיעות, דמי חגים ועוד.
הנתבעת צרפה את נספח ו' לתצהירה, שהוא כתב קבלה וסילוק. במסמך הוסף בכתב יד - 15,900 ₪ והתובעת חתמה עליו.

18. לגבי המסמך הנ"ל הצהירה התובעת:
67. אצהיר, כי לא חתמתי על גבי מסמך הנושא כותרת "כתב קבלה וויתור" שצורף כנספח ה'. לכתב התביעה שכנגד ולא קיבלתי מהתובעת סך של 15,900 ₪ או כל סכום אחר לגמר חשבון, ככל הנראה המסמך לעיל נערך על ידי הנתבעת לקראת ההליכים המשפטיים".

גם בעדותה, התובעת הכחישה מכל וכל שקיבלה סכום כנ"ל וכן הכחישה שחתמה על המסמך.

מאידך, התובעת אישרה כי חמותה ערכה חישובים והגיעה לסך 15,900 ₪.
ועוד - כשהוצג לה המסמך המקורי ועליו חתימתה, טענה שאין זו חתימתה וכי מדובר במסמך מזויף.

19. באשר לנסיבות הפסקת העבודה, התובעת הופנתה לנספח טו לתצהיר הנתבעת, מסמכים שהוחלפו בין התובעת לנתבעת בחודש פברואר 2015.
ביום 6/12/15 מודיעה התובעת לנתבעת:
"אני לא אוכל להגיע היום לעבודה. אני חולה מתה".

ביום 11/2/15 הודיעה:
"היום אני לא מגיעה. אני רוצה לחשוב אם אני רוצה להמשיך לעבוד איתכם".

התובעת העידה בעניין זה:

"ש. ב- 11/2 שלחת מסרון שאת לא מגיעה לעבודה ושאת רוצה לחשוב אם את ממשיכה לעבוד. איך זה מסתדר עם הטענה שלך שפוטרת?
ת. היא פיטרה אותי. שאני עבדתי יום לפני המסרון הזה, אוניל רבה איתי וזה היה בחודש פברואר כשלא היתה עבודה והיא אמרה שהיא לא צריכה אותי ושאני יכולה ללכת הביתה ושמבחינתה אני מפוטרת ואני למחרת שלחתי לה את ההודעה.

ש. אם היא פיטרה אותך מה יש לך לחשוב אם את רוצה להמשיך?
ת. היא פיטרה אותי. אני לא זוכרת למה שלחתי ב- 11/2 את המסרון. נכון שאחרי 11/2 לא חזרתי לעבודה.
ש. מה- 1/2 עד 11/12 יש 11 ימי עבודה כולל ימי שישי. ראינו שב- 6/2 היית חולה וגם ב- 11/2. אז איך את טוענת שעבדת 10 ימים בחודש פברואר?
ת. אז עבדתי יום פחות.

ש. כמה ימי הודעה מוקדמת נתת לאוניל?
ת. היא פיטרה אותי".

מנגד, הנתבעת העידה כי במהלך חודש פברואר ניסתה להתקשר לתובעת ולברר מדוע אינה מגיעה לעבודה ואולם התובעת לא ענתה.
עוד טענה כי בחודש פברואר התובעת עבדה ימים בודדים ועזבה.

20. סיכומו של דבר, אנו קובעים כי התובעת היא זו שהתפטרה בחודש פברואר 2015.
התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה שפוטרה על ידי הנתבעת בחודש פברואר 2015 או בכלל. טענת התובעת, כי פוטרה על ידי הנתבעת בשיחה בין השתיים, עלתה לראשונה בעדותה וממילא לא הוכחה.
המסרונים מעידים כי ההפך הוא הנכון, וכי היתה זו התובעת שהודיעה לנתבעת, ביום 11/2/15, כי היא שוקלת אם להמשיך לעבוד. הודעה כזו אינה מעידה על פיטורים אלא מעידה באופן ברור על התפטרות.

21. באשר לנספח ו' לתצהיר הנתבעת, הוכח שהתובעת חתומה על המסמך.
התובעת הכחישה בעדותה שקיבלה 15,900 ₪ מהנתבעת אולם הודתה שחמותה ערכה חישוב וכי זהו הסכום שנקבע על ידי חמותה כמגיע לה בגין תקופת עבודתה .
כמו כן, החתימה על המסמך נחזית להיות חתימה של התובעת , בהיותה דומה עד מאוד לחתימות הנוספות של התובעת. התובעת לא הציגה חוות דעת של מומחה לכתבי יד שיאשר כי מדובר בזיוף.

ב"כ התובעת מפנה למכתב התשובה של ב"כ הנתבעת למכתב הדרישה של התובעת, וטוען שבמכתב זה אין איזכור לסכום של 15,900 ₪ ומכאן שסכום זה לא שולם לתובעת.
הנתבעת נשאלה על כך בעדותה והשיבה שזו הסיבה שעזבה את עורך הדין שכתב את המכתב.
אשר למסקנתנו – אכן, אי איזכור של הסכום הנ"ל במכתב התשובה מעורך הדין של הנתבעת מעורר ספק בשאלה האם אכן הסכום שולם לתובעת. יחד עם זאת, העובדה שהתובעת אישרה כי זה הסכום שחישבה חמותה וכן העובדה שהתובעת חתומה על המסמך נספח ו', כמו גם הסתירות בעדותה של התובעת בנושאים אחרים, כמובא לעיל, מעידים כולם שהסכום אכן שולם לתובעת בסיום יחסי עובד ומעביד.
סכום זה יש להפחית מכל סכום שיקבע שמגיע לתובעת, במסגרת פסק דין זה.

22. סוף דבר, אנו קובעים שהתובעת התפטרה במהלך חודש פברואר 2015. עוד אנו קובעים שעם סיום יחסי עובד ומעביד בוצע גמר חשבון ושולם 15,900 ₪ לידי התובעת.

23. נציין כי הנתבעת צרפה לתצהירה תמליל של שיחת טלפון שערכה עם לקוחה בשם אוסי כהן, ואשר הוברר כי התובעת מכירה את הלקוחה וכי הלקוחה שימשה כסוכנת הנסיעות של התובעת.
בשיחה מאשרת הלקוחה שהתובעת קיבלה סכומי כסף מהנתבעת.
משגב' כהן לא הוזמנה למתן עדות, לא ניתן לקבל ראיה זו כראיה קונקלוסיבית מטעם הנתבעת.
קביעתנו לעיל, בדבר תשלום סכומים לתובעת, נסמכה על עדות התובעת והנתבעת ועל המסמכים שהוגשו.
תמליל השיחה עם הלקוחה גב' כהן, הינו אלא בבחינת סיוע ולא מעבר לכך.

24. משהתובעת התפטרה, אינה זכאית לפיצויי פיטורים וכן אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת.
באשר לסכומים שהיה על הנתבעת להפריש לקרן פנסיה, במרכיב פיצויי פיטורים, נדון בכך בהמשך.

25. פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד
נוכח קביעתנו לעיל, לפיהם התובעת חתמה על שתי הודעות לעובד, אחת בתחילת ההעסקה ושניה לאחר שחזרה מאילת, התביע ה ברכיב זה נדח ית.

26. השלמת שכר ושעות נוספות
התובעת טוענת שעבדה בשעות כדלקמן:
בימים א', ד' ה' – 8.5 שעות בממוצע.
בימים ב', ג' – 10 שעות בממוצע.
בימי ו' – 5 שעות בממוצע.
לטענתה, עבדה כ-8 שעות נוספות לשבוע וזכאית לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות.

התובעת צרפה לתצהירה, נספח יא', רישומי שעות ממספר חודשי עבודה.
ברישומים שהוגשו יש שעות עבודה משתנות:
בחודש פברואר 2014: 8, 5.5, 6, 9, 5, 6.5 ועוד.
בחודש אוגוסט 2013: 7, 9, 6, 9, 8, 10, 5, 6 ועוד.

27. בעדות התובעת אישרה כי היא זו שרשמה את השעות שבנספח יא'. התובעת נשאלה לגבי יתר החודשים, שלגביהם לא צרפה רישומים והשיבה:

"ת. אוניל קרעה אותם. זה היה במקום העבודה. את המסמך הזה לקחתי. יש לה עוד חומר שהיא היתה ממלאה בשעון של כרטיס ובעלה היה החותם. למה היא לא הביאה את זה?"

לאחר שהעידה כך, הודיע ב"כ הנתבעת כי הנתבעת הביאה עימה לדיון כרטיסי עבודה של התובעת. מסמך זה לא גולה בגילוי המסמכים ולא צורף לתצהיר התובעת ולכן הדיון נעצר, על מנת לאפשר לב"כ התובעת לעיין במסמכים.

לאחר שעיין בהם, נמשך הדיון תוך שב"כ התובעת הבהיר כי יטען לעניין זה במסגרת הסיכומים.

28. מכל מקום, מעדות התובעת עולה כי לא עבדה את מכסת השעות שטענה בתצהירה. התובעת אישרה כי בימי שישי עבדה 3.5 שעות, כי בחודש ינואר עבדה 5 שעות ליום בלבד והיו ימים שלא עבדה, כלל.
לדבריה:
"ש. כמה עבדת ביום שישי 3.1.14
ת. משעה 10:00 עד 13:30. 3.5 שעות.

ש. ביום ראשון 5.1.14 עבדת 5 שעות, ואחר כך 4 שעות וביום שלישי לא עבדת בכלל. ב- 26.1.14 עבדת רק שעתיים. איך זה מסתדר עם זה שעבדת 10 שעות ליום.
ת. חודש ינואר וחודש פברואר זה חודשים קשים בתחום כי אנשים לא באים לעשות מניקור ופדיקור ואוניל היתה משחררת אותי ואומרת לי לבוא וללכת כי לא היתה הרבה עבודה אבל לימים שהיו עבודה באוגוסט ובספטמבר בתקופת החגים עבדתי כמו משוגעת. אני הייתי מגיעה והיא היתה אומרת לי שאני יכולה ללכת כי אין עבודה."

29. מדוחות הנוכחות שצרפה הנתבעת, אף כי באיחור ניכר, עולה שהתובעת עבדה הרבה פחות שעות מהשעות שטענה בתצהירה.
על אף כל אלה, בסיכומי התובעת נתבע סכום בהתייחס לשעות שנטענו בתצהיר אף שכאמור, הוכח שאין קשר בינם לבין הפירוט שבדוחות העבודה, הן אלה שערכה הנתבעת והן אלה שערכה התובעת.
זאת ועוד, הוכח כי בשתי תקופת העבודה, שכרה של התובעת עמד על שכר שעתי. לכן, אף אם עבדה בשעות נוספות, הרי שזכאית לתוספת עבור שעות נוספות (25% ו- 50%) ולא מעבר לכך.

30. לאור האמור, התביעה לשעות נוספות לא הוכחה והיא נדחית.

31. דמי חגים
התובעת טוענת כי בתקופה הראשונה הועסקה על בסיס שעתי ולא קיבלה תשלום על ימי חג. לטענתה, בתקופה זו היו 13 ימי חג.

הנתבעת נשאלה בעניין זה והעידה:

"ש. שילמת לתובעת תשלומים עבור חגים?
ת. כן. בסוף החודש היא היתה אומרת שהיו ימים של בחירות ודברים כאלה והיא היתה מקבלת תשלום. היתה לי חבילה של החתמות שהיא היתה חותמת אבל זה נעלם שילמתי גם דמי הבראה אבל גם זה נעלם. יש גם אחת הלקוחות שהקלטתי אותה בטלפון והיא דיברה עם התובעת והתובעת אמרה אז מה אם חתמתי. אז מה אם קבלתי כסף. אני רוצה כסף. לא נעים לי להביא את הלקוחה. גם החזר הוצאות נסיעה אותו הדבר. אם לא הייתי משלמת היא לא היתה נשארת. אדם לא נשאר במקום שלא משלמים לו".

32. בהעדר הוכחה לתשלום דמי חג, זכאית התובעת לתשלום עבור 13 ימי חג, כפי שתבעה, סה"כ 3,867 ₪.

33. פדיון חופש
התובעת דורשת תשלום עבור 26 ימי חופש, לפי 265 ₪ ליום חופשה.
בהעדר ראיה לתשלום דמי חופשה או לתשלום פדיון חופש, זכאית התובעת לתשלום פדיון חופש עבור 26 ימים לפי שכר 33 ₪ לשעה כפול 8 שעות (בהעדר ראיות לגבי חלקיות משרה) סה"כ 6,864 ₪.
כפי שנקבע לעיל, טענת התובעת לזכאות למשכורת חודשית החל מחודש 7/14, לא הוכחה.

34. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה
מהראיות עולה כי הנתבעת לא הפרישה סכומים לקרן פנסיה בגין התובעת, זאת בניגוד להוראות צו ההרחבה הכללי בעניין פנסיית חובה.
על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי חלף הפרשה לפנסיה בשיעור 6% מהשכר במרכיב פיצויים ו-6% מהשכר במרכיב תגמולים.
טענת הנתבעת כי שילמה את הסכומים במזומן לידי התובעת, לא הוכחה.
התובעת זכאית לפיצוי כאמור מחושב לפי 33 ₪ לשעה.
בהעדר ראיה באשר לחלקיות המשרה, יחושב השכר לפי 186 שעות לחודש, עבור 20 חודשים (שתי תקופות העבודה, בניכוי 6 חודשי עבודה ראשונים).
התובעת זכאית לפיצוי במרכיב גמל (6%) סך 7,360 ₪ ולסכום זהה במרכיב פיצויי פיטורים (סעיף 51 לכתב התביעה).

35. התביעה לפיצוי בגין זיכוי מס נדחית, בין היתר משלא הוכח שיעור המס הרלבנטי להיום.

36. קיזוז מהשכר
לטענת התובעת, הנתבעת קיזזה משכר חודש ינואר 2015 סך 1,500 ₪.
הנתבעת טענה מנגד, כי מדובר היה בשכר שעתי ולא בשכר חודשי וכי הנתבעת נעדרה ולכן לא היתה זכאית לתשלום זה.

37. משקבענו כי גם לאחר החזרה לעבודה היה השכר שכר שעתי ולא חודשי, הרי שהתובעת לא הוכיחה שבוצעה הפחתה מהשכר אלא שהשכר שולם על פי שעות שעבדה בפועל.
לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

40. שכר עבודה לחודש פברואר 2015
התובעת דורשת תשלום עבור 10 ימי עבודה בחודש פברואר 2015.
על פי המסמכים שצוינו לעיל, התובעת לא עבדה ביום 6/2/15 וכן ביום 11/2/15.
אם כן, בחודש פברואר 2015 עבדה 8 ימים בלבד.
משלא הוכח תשלום שכר חודש פברואר, על הנתבעת לשלם לתובעת שכר עבודה בסך 2,112 ₪.

41. דמי הבראה
בהעדר ראיה לתשלום דמי הבראה, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום שתבעה – 4,356 ₪.

42. החזר הוצאות נסיעה
הנתבעת לא הוכיחה ששילמה לתובעת החזר הוצאות נסיעה. טענתה, כי שילמה והדברים היו רשומים אלא שהרישומים אבדו, לא הוכחה.
התובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה בסך 250 ₪ כפי שתבעה, סה"כ 6,500 ₪.

43. אי הנפקת תלושי שכר
הנתבעת אישרה בעדותה ששילמה לתובעת סכומי כסף שלא באו לידי ביטוי בתלושי השכר.
די בכך כדי להצביע על כך שהנתבעת לא מילאה את החובה על פי חוק ולא הנפיקה תלושים המשקפים את התשלומים ששולמו בפועל.

בקביעת גובה הפיצוי נתנו דעתנו להתנהלות של התובעת, לכך שהוכח כי לתובעת היה אינטרס שהשכר לא ירשם באופן מלא בתלושי השכר, שכן קיבלה תשלומים מאת המוסד לביטוח לאומי בתקופה שבה עבדה והשתכרה.

בשים לב לכך, אנו מעמידים את הפיצוי לתובעת על סך 3,000 ₪.

44. הלנת שכר
נוכח קביעותינו לעיל בדבר התנהלות הצדדים, לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר, אף לו היו מספר מקרים שבהם השכר שולם באיחור ולא במועדים הקבועים בחוק.

45. התביעה שכנגד
תיקון ציוד
הנתבעת טוענת כי התובעת פעלה בניגוד להנחיות והפעילה כסאות פדיקור ללא מים, דבר שגרם לשריפת מנועים של הכיסאות.
הנתבעת צרפה חשבונית ובה עלות רכישת הכיסא. לטענתה, לא היה כדאיות לתקן את הכיסאות ולפיכך נאלצה למכור אותם תמורת 2,000 ₪. בגין כך תבעה סך 23,840 ₪.
עוד טענה שהתובעת עשתה לעצמה טיפול בלייזר וכי שברה את המנורה של מכשיר הלייזר ובגין כך תבעה 5,260 ₪.
עוד טענה לנזק למחשב ולעלות תיקון דיסק קשיח בסך 2,018 ₪.

46. רכיבי תביעה אלה לא הוכחו. ראשית, לא הוכח שהאחריות לכך היתה של התובעת, שהרי היו עובדות נוספות במכון במקביל לתובעת.
שנית, גובה הנזק לא הוכח ובנוסף, לא הוכח כי יש להשית את מלוא הנזק על התובעת.

47. פיצוי אי מתן הודעה מוקדמת
כפי שקבענו, היתה זו התובעת שהתפטרה מעבודתה.
התובע אישרה שעזבה ללא מתן הודעה מוקדמת. הדבר עולה מהמסרונים שהוצגו, כמובא לעיל.
בנסיבות אלה, על הנתבעת לשלם לתובעת דמי הודעה מוקדמת, מחושבים לפי שכר אחרון לשעה כפול 186 שעות (בהעדר ראיה לחלקיות משרה) סה"כ 6,183 ₪.

48. אובדן הכנסות
הנתבעת דורשת פיצוי עבור ביטול טיפולים על ידי לקוחות עקב עזיבת התובעת.
התביעה ברכיב זה דינה להידחות.
ראשית, התובעת רשאית היתה לעזוב את העבודה בכל עת כמובן, תוך מתן הודעה מראש. לאחר שעזבה, רשאית לעבוד בכל עבודה ולשרת את הלקוחות שבאות לטיפול.
שנית, באשר לנספח יא' לתצהיר הנתבעת, יומן הטיפולים והתורים שבוטלו, לא הוכח קשר בין ביטול טיפולים לבין עזיבת התובעת.
שלישית, לא הוכח שכל הלקוחות שביטלו עברו לקבל טיפולים אצל התובעת ולכן לא הוכחו העלויות של הטיפולים.

49. הפרת התחייבות להגבלת עיסוק
הנתבעת דורשת פיצוי בסך 50,000 ₪, בגין הפרת התחייבות של התובעת שלא לפנות לקוחות של בית העסק, לאחר סיום העבודה.
התביעה ברכיב זה נדחית אף היא.
ראשית, התובעת העידה שעברה לעבוד בחנות בראשו לציון. לא הוכח שלקוחות מבית העסק בתל אביב, עברו לקבל שירות מהתובעת בראשון לציון.
שנית, לא הוכח שחל איסור על התובעת לטפל בלקוחות שבאים אליה למקום העבודה החדש.
שלישית, לא הוכח שהתובעת פנתה ללקוחות והודיעה על עזיבה ומעבר למקום אחר.
רביעית, לא הוכח קשר כלשהו בין הנזק שנגרם לנתבעת כתוצאה מעזיבת התובעת, ככל שנגרם, לבין הפיצוי הנתבע.

49. לשון הרע
התביעה ברכיב זה נדחית , בראש ובראשונה מהטעם שבכתב התביעה שכנגד לא פורט מה נאמר, למי נאמר ומתי.
הטענות המופיעות בכתב התביעה שכנגד נטענו בעלמא, ללא פירוט מינימלי ודי בכך כדי לדחות את התביעה ברכיב זה.
ראו לעניין זה עע (ארצי) 7192-02-13 די.אס.פי. גרופ בע"מ נ' אלי אסולין (מיום 16/9/13).

50. סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובעת:
א. דמי חג בסך 3,867 ₪.
ב. פדיון חופש בסך 6,864 ₪.
ג. פיצוי אי הפרשה לפנסיה בסך 7,360 ₪ במרכיב גמל ו- 7,360 ₪ במרכיב פיצויי פיטורים.
ד. שכר חודש פברואר בסך 2,112 ₪.
ה. דמי הבראה בסך 4,356 ₪.
ו. דמי נסיעות בסך 6,500 ₪.

כל הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

51. מהסכומים להם זכאית התובעת כמפורט לעיל יופחתו סכומים אלה:
א. 10,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18/5/14 ועד לתשלום בפועל.
ב. 15,900 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/2/15 ועד לתשלום בפועל.

52. התביעה שכנגד על כל רכיביה, נדחית.

53. בשים לב לתוצאות פסק הדין כמו גם להתנהלות התובעת כמתועד לפרוטוקול הדיון, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ט, (04 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (עובדים) גב' שושנה שורק

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים) מר איתן קירשנר

קלדנית: רינת אברג'ל