הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 57469-05-13

17 אוגוסט 2016

לפני:
כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי - שופט בכיר

נציג ציבור עובדים מר אורי נדיב
נציג ציבור מעסיקים מר יוסי שוורץ

התובע
שלמה הרשקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד חן שטיין
-
הנתבעת
מר מערכות אבטחה ותקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חדוה הס-קיבש

פסק דין

מר שלמה הרשקוביץ ז"ל (להלן גם: "המנוח" או "מר הרשקוביץ" או "העובד" ), עבד אצל הנתבעת כ- 9 שנים ועד שפוטר במרץ של שנת 2012; ומכאן תביעתו שהוגשה לבית הדין.

מר הרשקוביץ – יש לציין – עבד באותו מקום עבודה כבר משנת 1992; ואולם בשנת 2003 היו "חילופי מעבידים" באותו מקום עבודה; והנתבעת הנוכחית (להלן גם: "המעסיק" או "החברה") באה בנעליו של תאגיד אחר (להלן גם: "המעסיק הראשון").

למרבה הצער, הסתלק המנוח לבית עולמו עוד טרם שהסתיים ההליך השיפוטי בביה"ד; ויורשיו (להלן גם: " התובעים" או "היורשים"), באו בנעליו לעניין התביעה הנוכחית.

היורשים טוענים ותובעים בהליך זה "הפרשי פיצויי פיטורים". לדברי התובעים נותרה החברה חייבת למנוח סך של 44,518 ₪ בקשר לכך (עמ' 10 לפרוטוקול) . עוד נטען כי המעסיק היה צריך להימנע מביצוע הפיטורים, ובמקום זאת לדאוג למנוח לתעסוקה המתאימה למצבו הבריאותי. משלא עשה כן – כך לפי טענת היורשים – יש לזכותם בפיצוי כספי.
לפי התובעים גם שימוע כדין לא נעשה למנוח עובר לפיטוריו. התובעים חותמים את בקשתם בתביעתם הנוכחית בתביעות ל"פדיון חופשה" ו"יתרת דמי הבראה", זכויות ממוניות שהיו מגיעות למנוח עם פרישתו מעבודתו; ולא נתקבלו אצלו במלואן.

נדון ונכריע בכל אחת מתביעות התובעים; ולאו דווקא על פי הסדר שהוצגו בכתב התביעה.

פיצוי על "פיטורים שלא כדין":

כאשר מעביד מפעיל את הכוח שבידו לפטר עובד, עליו לעשות כן בתום לב ומתוך שיקולים רלוונטיים (דב"ע נב/4-4 ארגון מורי ביה"ס העל יסודיים נ. מועצה אזורית מנשה, סע' 3 ג' לפס"ד מיום 28.1.92).

אין חולק, כי במקרה דנן לקה המנוח למרבה הצער – תקופה ארוכה קודם לפיטוריו – בנכות של 92%. מהעדים שהעידו – וגם היורשים לא שללו זאת – ניתן ללמוד בברור כי חלה ירידה תפקודית משמעותית בעבודת העובד, והמעסיק ניסה למצוא פתרון למצוקתו. העדים גם מספרים על הצעות לתפקידים אחרים, הצעות שלא צלחו. אנו מ ודעים לכך כי מטבע הדברים, למרבה הצער המנוח אינו יכול להעיד ולשלול את דברי העדים מטעם המעסיק; ואולם ההתרשמות הכללית היא כי אכן המעסיק התנהג כמצוות הפסיקה תוך "הקפדה על שקיפות ונתוני אמת" (ע"ע 277/09 יצחק רוזנברג נ. מד"י, סע' 22 לפס"ד מיום 3.5.10).

קיימים נימוקים ממשיים לפיטורים. המנוח הבין אותם והיה מודע להם, וגם היה ברשותו זמן ממושך (כמעט שנה) להתגונן בפניהם. יש לזכור, כי בסופו של יום , קנה המיד ה לבחינת תקפותם של פיטורים יהיה שונה בבחינתם אצל גוף פרטי, לעומת בחינתם בגוף ציבורי או "דו-מהותי" (ע"ע 375/99 החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא בע"מ נ. עבד אלחמיד ג'אבר, עמ' 14 לפס"ד מיום 13.7.00).

"זכות השימוע" אינה קבועה בחוק. היא תקפה ונוהגת מכוח הפסיקה; וממילא יכולה ללבוש צורה של "שמיעה מתמשכת", כמו במקרה דנן. שכן, מקורה של הזכות הוא "בזכות לכבוד במקום העבודה" (ע"ע 666/09 מולי אורן נ. מבטחים, סע' 38 לפס"ד מיום 1.4.12). לא שוכנענו כי התובע קופח ב"הליך פיטוריו", באופן שמצדיק הענקת פיצוי כספי ליורשים.

התביעה ל"פיצוי על פיטורים שלא כדין" תידחה.

"פדיון חופשה":

על פי הבנתנו והתרשמותנו, קיים היה "רצף זכויות" לעניין ותק במקום העבודה בעת חילופי המעבידים – קרי – בעת שהתובע עבר לעבוד מהמעסיק הראשון לחברה. מכאן, כי סבירה הטענה שהוא קופח במשהו , בעת הענקת "פדיון חופשה" עם סיום עבודתו, ובכפוף להתיישנות הזכות לצבירת חופשה.

אמת, התובע חתם בשעתו על "כתב ויתור"; ואולם חופשה היא "זכות מגן", ולא היה פער זמנים בין עבודתו אצל המעסיק הראשון לחברה. לפיכך, ההנחה היא כי "הוויתור" לא היה חופשי מלחץ של המעסיק הראשון והחברה (השווה: דב"ע נה/3-164 אלקטרה נ. משה גורין, סע' 6 לפס"ד מיום 5.2.96).
מדובר לכן בוויתור שמשקלו מועט, ויש לפצות את היורשים בשל קיפוח המנוח בעת מתן "פדיון החופשה".

התובעים לא פירטו את הנזק האמתי שנגרם ; ובדרך של אומדן תוך התחשבות ב"משכורת הקובעת" (עמ' 10 לפרוטוקול), שהייתה גבוהה למדי (22,680 ₪), יפסקו לזכות התובעים סך של 12,000 ₪.

התביעה להפרשי "פיצויי פיטורים":

בתקופת עבודתו הראשונה (אצל המעסיק הראשון) עבד המנוח 131 חודשים (עמ' 10 לפרוטוקול). כשסיים לעבוד אצל המעסיק הראשון, הוא קיבל פיצויי פיטורים שחושבו לפי שכרו אז.

לפי התובעים, מאחר ואצל החברה "משכורתו הקובעת" הייתה גבוהה יותר (22,180 ₪ לעומת 18,900 ₪), זכאי היה המנוח ל"פיצויי פיטורים" שייקחו בחשבון את 131 החודשים בעבודתו אצל המעסיק הראשון לפי "משכורת קובעת" גבוהה ב- 3,780 ₪
(18,900 ₪ - 22,680 ₪); אותה יש לכפול ב- 131 חודש, ובסה"כ הגיע לו לפי הטענה
49,518 ₪ נוספים לפיצויי הפיטורים שקיבל בפועל.

טענתם של התובעים היא עקרונית נכונה. אכן זכאי העובד כי פיצויי הפיטורים שישולמו לו, ישולמו לפי "משכורת אחרונה", שעה שברור כי מדובר היה ברצף זכויות באותו מקום עבודה. ואולם, בדרך כלל נוהגים להפחית באופן משוערך פיצויי פיטורים שנתקבלו בגין תקופת עבודה ראשונה, שעה שהעובד זוכה לפיצויי פיטורים בגמר עבודתו בתקופת העבודה כולה ( ע"ע 491/07 מיכאל מדניק נ' קיבוץ גבולות בע"מ, סע' 28 לפס"ד מיום 1.2.10).

איש מהצדדים לא ערך עבורנו חישוב מדויק של הפחתת התמורה שנתקבלה כפיצויי פיטורים מהמעסיק הראשון באופן משוערך; לא נותר לנו אלא לנקוט בדרך של אומדן גם כאן; ולקבוע שהיורשים יזכו לתוספת של 42,000 ₪, כהשלמה לפיצויי הפיטורים שקיבל המנוח מהחברה.

הפרשי "דמי הבראה":

לפי הבנתנו, גם אם נתעלם מ"כתב הוויתור" שו ויתר המנוח בתום עבודתו אצל המעסיק הראשון, אזי השפעת "גריעת הותק" אין לה משמעות. שהרי , ממילא תביעה ל"דמי הבראה" שהוגשה לאחר תום יחס העבודה מתייחסת לשנתיים בלבד. והרי, באותן השנתיים המדוברות , המנוח כבר הגיע ל"שיא הותק" בתשלום דמי ההבראה; ולא נראה בעינינו נכון "לגלגל" את החישוב לאחור בעניין קיפוח ב"תוספת ותק". שכן, במקרה כזה , אנו מרוקנים מתוכן את הוראת ההתיישנות, בת השנתיים.

התביעה להפרשי "דמי הבראה" - תידחה.

פיצויי הלנה:
מדובר בתביעה ל"פיצויי הלנת פיצויי פיטורים" בהתייחס להפרשי הפיצויים.

גם אם סכום ההפרש היה במחלוקת כנה; אזי בשים לב להלכה המשפטית היה מקום לרגישות מצד הנתבעת, ולא לעכב תחת ידה את מלוא סכום הפרשי פיצויי הפיטורים.

לפיכך הנתבעת תוסיף להפרשי פיצויי הפיטורים שנפסקו כאמור, סך של 5,000 ₪ כפיצויי הלנה מופחתים.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה הקטן, באופן שהנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל של 59,000 ₪ (42,000 ₪ הפרשי פיצויי פיטורים; 5,000 ₪ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים; 12,000 ₪ "פדיון חופשה").

הוצאות:

התובעים זכו רק בחלק קטן מתביעתם, ולפיכך כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ו, (17 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר א. נדיב

ד"ר יצחק לובוצקי, שופט

נ.מ. מר י. שוורץ