הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 56088-07-14

11 פברואר 2018
לפני:כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא
מר איתן קירשנר – נציג ציבור (מעסיקים)

התובעים
.1 אלכסנדר יגודינץ (ת.ז. XXXXXX959)
.2 ברוך ווביט (ת.ז. XXXXXX569)
3. אלכסיי פרידמן (ת.ז. XXXXXX782)
4. חן ברגי (ת.ז. XXXXXX956)
5. יצחק מהרטו (ת.ז. XXXXXX836)
6. זוון טונוסיאן (ת.ז. XXXXXX610)
ע"י ב"כ עו"ד דניאל אל דרור

-

הנתבעים
.1 ידיעות אחרונות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד לינוי גולדנר זוהר
.2 המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון ו/או רונית סגל

פסק דין

רקע עובדתי

1. הנתבעת הינה חברה הרשומה כדין בישראל והעוסקת, בין היתר, בהוצאה לאור של העיתון ידיעות אחרונות ( להלן: "העיתון" ).

2. (א) התובע 1 מר יגודינץ אלכסנדר, עבד בעיתון מיום 26.10.11 ועד ליום 12.8.13
בתפקיד מלגזן במחלקת אקספדיציה בחוזה עבודה אישי, כעובד שעתי.
- העתק הסכם העבודה האישי של התובע 1 צורף כנספח 1 לתצהיר העיתון.
התובע 1 סיים עבודתו בעקבות תאונת עבודה שקרתה לו ובהתבסס על אישור רפואי של רופא תעסוקתי, לפיו יכול לעבודה רק חצי משרה ויש מגבלות על העסקתו.
בסיום עבודתו נערך לתובע 1 גמר חשבון.

(ב) התובע 2 מר ברוך ווביט עבד בעיתון מיום 12.8.12 ועד ליום 22.8.13 בתפקיד מלגזן במחלקת אקספדיציה בחוזה עבודה אישי, כעובד שעתי.
עם סיום עבודתו נערך לו גמר חשבון.
- העתק הסכם העבודה של הנתבע 2 צורף כנספח 2 לתצהיר העיתון.

(ג) התובע 3 מר פרידמן אלכסיי עבד בעיתון מיום 7.7.12 ועד ליום 28.11.13 בתפקיד מלגזן במחלקת אקספדיציה בחוזה עבודה אישי, כעובד שעתי.
התובע 3 סיים עבודתו בעקבות תאונת עבודה שנגרמה לו והתבסס על אישור רופא תעסוקתי לפיו אינו יכול לעבוד כמלגזן.
עם סיום עבודתו נערך לו גמר חשבון.
- העתק הסכם העבודה של התובע 3 צורף כנספח 3 לתצהיר העיתון.

(ד) התובע 4 מר ברגי חן עבד בעיתון מיום 13.11.07 ועד ליום 29.5.12 בתפקיד עובד אקספדיציה בחוזה עבודה אישי, כעובד שעתי.
- העתק הסכם העבודה של התובע 4 צורף כנספח 4 לתצהיר העיתון.
עם סיום עבודתו נערך לו גמר חשבון. התובע 4 חתם על כתב ויתור וסילוק במסגרתו הצהיר כי קיבל מהעיתון את כל התשלומים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו ואין לו כל תביעות כלפי העיתון.
- העתק כתב הוויתור עליו חתם התובע 4 צורף כנספח 4 א' לתצהיר העיתון.

(ה) התובע 5 מר מהרטו יצחק עבד בעיתון מיום 16.10.10 ועד ליום 29.5.12 כעובד במחלקת האקספדיציה בחוזה אישי, כעובד שעתי.
-העתק הסכם העבודה של התובע 5 צורף כנספח 5 לתצהיר העיתון.
עם סיום עבודתו נערך לו גמר חשבון. התובע 5 חתם על כתב ויתור וסילוק במסגרתו הצהיר כי קיבל מהעיתון את כל התשלומים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו ואין לו כל תביעות כלפי העיתון.
- העתק כתב הויתור צורף כנספח 5 א' לתצהיר העיתון.
(ו) התובע 6 מר טונסיאן זוון עבד בעיתון מיום 21.6.05 ועד ליום 20.4.12. בתחילת עבודתו עבד במחלקת אקספדיציה בחוזה אישי כעובד שעתי, ובשנת 2011 עבר לתפקיד דפס במחלקת הרוטציה בחוזה עבודה אישי, כעובד חודשי.
לתובע 6 ישנם שני הסכמי עבודה כאשר המאוחר מבניהם הוא מיום 25.10.11 ובמסגרתו ויתר על כל טענה או תביעה בגין תקופת ההסכם הקודם.
העתק הסכם העבודה הראשון צורף כנספח 6 לתצהיר העיתון.
העתק הסכם העבודה השני צורף כנספח 6 ב' לתצהיר העיתון.
עם סיום עבודתו נערך לו גמר חשבון.

טיעוני התובעים
3. לטענת התובעים פסק הדין של בית הדין הארצי בעס"ק 11/08 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח' אשר ניתן ביום 9.5.10 ( להלן: " פסק הדין הארצי " ) קבע תחולתם של ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה על הנתבעת ובהם:
- הסכם עבודה קיבוצי כללי בענף הדפוס- עיתונים יומיים ( להלן: "הסכם המו"לים").
- הסכם קיבוצי כללי לתעשיית הדפוס על ענפיו, הכריכה , תעשיות לוחות אופסט והצינקוגרפיה ( להלן: " הסכם הדפוס " ) .

4. חרף תחולתם של ההסכמים הקיבוציים כאמור וצווי ההרחבה בענף הדפוס על יחסי העבודה בין הצדדים, לא קיבלו התובעים את כל זכויותיהם בקשר עם עבודתם מהעיתון.

5. התובעים הינם עובדי המשמרת השלישית . בהתאם לסעיף ח3 להסכם המו"לים " המשמרת השלישית תתחיל בשעות שבין 18:00-22:00 בערב".
בהתאם לסעיף ט(4) להסכם המו"לים העיתון חייב לשלם תוספת של 23% בעבור עבודת לילה לכל עובדי המשמרת השלישית משעה 18:00 ואילך. אולם בפועל, הוסכם בין הצדדים בסעיף 5 א (2) לחוזה האישי כי הנתבעת תשלם תוספת לילה בשיעור 25% וכי שכר הבסיס ותוספת הלילה יחשבו ביחד לשכר רגיל של העובד ( סעיף 5 א(3) ).

6. בנוסף לתוספת הלילה ובהתאם לסעיף ח(2) להסכם המו"לים ו/או סעיף ח"ב (2) להסכם הדפוס ו/או צו ההרחבה נקבע אורך המשמרת השלישית ותוספת תשלום בגינה :
" במשמרת השלישית עובדים ביום חול 6 שעות ובמוצאי שבת 4 שעות, הכל בתשלום של 8 שעות " – דהיינו על כל שעת עבודה במשמרת השלישית ביום חול קיימת תוספת בשיעור של 33% לשכר הרגיל ותוספת בשיעור 50% לשכר הרגיל במוצאי שבת.
לטענת התובעים הנתבעת לא קיימה הוראה זו ולא שילמה להם את התוספת ולכן הם זכאים להפרשי שכר.

7. בנוסף טוענים התובעים כי לא שולם להם גמול שעות נוספות במלואו. בהתאם לסעיף ט(3) להסכם הדפוס ו/או צו ההרחבה וסעיף י(3) להסכם המו"לים, עובדי המשמרת השלישית זכאים לתוספת בשיעור 73% בגין כל שעת עבודה החל מהשעה השביעית ועד השעה 2:00 בלילה ולתוספת בשיעור 100% בגין כל שעה אחרי 2:00 בלילה.
בפועל העיתון שילם להם גמול שעות נוספות בעד השעה השביעית והשמינית- 25% ומעבר לכך 50%.
לאור האמור טוענים התובעים כי הם זכאים להפרשי שכר בגין שעות נוספות.

8. התובעים טוענים כי בהתאם לפרק י"ד סעיף 3 לצו ההרחבה ו/או לפי פרק יד סעיף 2 להסכם הדפוס הם זכאים למענק חג של חודש ימים ( המכונה משכורת יג ) בשנה, מחציתו בערב פסח ומחציתו בערב ראש השנה המחושב לפי שכרם הרגיל X 8 שעות X 30 יום.

9. כמו כן טוענים התובעים כי הם זכאים להפרשי דמי חגים ולתשלום דמי חג בגין ימי האחד במאי שחלו בשנים 2012-2013.
לטענת התובעים בהתאם לפרק י"ג לצו ההרחבה או להסכם הדפוס ו/או מכוח סעיף י"ד(5) להסכם המו"לים, בהיותם עובדי לילה, הם זכאים לחופשה שנתית נוספת מיוחדת עבור 18 ימי עבודה בשנה. כמו כן לטענתם יש לחשב את פדיון החופשה השנתית לפי בסיס של 8 שעות עבודה ליום.

10. לטענת התובעים העיתון הפריש דמי גמולים לקרן הפנסיה משכרם אשר משקף יום עבודה חלקי בן 6 שעות בלבד בעוד שעל פי דין היה עליו להפריש דמי גמולים על בסיס שכר עבודה שמשקף יום עבודה של 8 שעות.
כמו כן העיתון לא הפריש לקרן השתלמות בשיעור 7.5% משכרם כפי שמתחייב מפרק כה סעיף ( א) להסכם המו"לים.

11. התובע 2 טוען כי הוא זכאי להפרשי דמי הבראה . התובעים 1,3,4, ו- 5 טוענים כי זכאים להפרשים בגין דמי הודעה מוקדמת. והתובעים 1,4, ו- 5 טוענים כי הם זכאים להפרשי פיצויי פיטורים.

12. התובעים טוענים כי החל מחודש אוקטובר 2010 העיתון שלא כדין משכרם של התובעים 4,5,6 בגין " קרן פעולות ועד" ובגין " תרומה" ועל כן הם זכאים להחזר בגובה הניכויים.

13. התובעים 1 ו- 3 טוענים כי הם זכאים להשלמת דמי פגיעה בגין חודשיים.

התובעים 1 ו- 3 נפגעו בתאונות עבודה והוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגעי עבודה ושולמו להם תשלומים שונים בקשר עם פגיעתם ( דמי פגיעה, גמלת נכה נזקק, גמלת נכות מעבודה ) אולם המוסד לביטוח לאומי חישב את הגמלאות הנ"ל על בסיס שכרם הרבע שנתי שקדם לפגיעה כפי שהוא רשום בתלושי השכר כאשר אלו אינם משקפים את השכר האמיתי לו זכאים התובעים.

לפיכך מתבקש בית הדין להצהיר כי מעבר לשכר הקבע שנתי כפי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי זכאים התובעים להשלמת שכר כמפורט בכתב התביעה או לחילופין לפיצוי בגין התנהלות העיתון אשר סיכל זכויותיהם במוסד לביטוח לאומי וחברת הביטוח.

14. כמו כן מתבקש בית הדין להצהיר כי חישוב דמי האבטלה של התובעים 1, 3 ו- 4 צריך להתבסס על תלושי השכר בתוספת הפרשי שכר עבור 6 חודשים שקדמו למועד זכאותם.

15. התביעה הועמדה על סך – 807,586 ₪.

טיעוני העיתון
16. התובע 4 ברגי חן והתובע 5 מהרטו יצחק, חתמו בסיום עבודתם בעיתון על כתבי ויתור וסילוק ולכן יש לדחות תביעתם על הסף.

17. פסק הדין הארצי לא קבע תחולתם של ההסכמים הקיבוציים על עובדי העיתון המועסקים בחוזים אישיים בידיעת ובהסכמת נציגות העובדים.

בנוסף לטענת העיתון, אילו היו התובעים מועסקים על פי ההסכמים הקיבוציים הרי שהיו משתכרים סכומים נמוכים בהרבה. העיתון שילם לעובדים שקלט בחוזים אישיים סכומים גבוהים בהרבה וזאת על יסוד ההנחה וההסכמה המשותפת כי ההסכם האישי ממצה את תנאי ההעסקה.

18. התובעים הועסקו על פי הסכמים אישיים ותנאי ההעסקה שהובטחו להם על פי אותם הסכמים קוימו ושולמו במלואם. התובעים אינם זכאים ליהנות " מכל העולמות" גם מתנאים מיטיבים בחוזה אישי וגם מתנאים שונים מכוח הסכמים קיבוציים.

תצהירים ועדויות
19. מטעם כל אחד מהתובעים הוגש תצהיר עדותו הראשית. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' ורד סוטו- אורגד, המשמשת כסמנכ"ל משאבי אנוש בעיתון.

דיון והכרעה
משמעות פסק הדין הארצי
20. כאמור, לטענת התובעים על פי פסק הדין הארצי (עסק 11/08 ),ההסכמים הקיבוצים שהם הסכם המו"לים, הסכם הדפוס וצו ההרחבה לתעשיית הדפוס, חלים על העסקתם.

התובעים דוחים את טענת הנתבעת ולפיה פסק הדין לא התייחס לעובדים דוגמתם המועסקים על פי הסכמים אישיים. לטענתם במסגרת פסק הדין הארצי התייחס בית הדין לקבוצות העובדים הקיימות בנתבעת, לרבות עובדים בחוזים אישיים ובהמשך פסק הדין הוא אינו מסייג את התחולה של ההסכמים על קבוצה זו או אחרת מתוך כלל העובדים אותם מנה קודם לכן.

21. לאחר בדיקת טענות הצדדים ועיון מעמיק בפסק הדין הארצי, הגענו למסקנה כי אין לקבל את טענות התובעים באשר לתחולת ההסכמים הקיבוציים על העסקתם, להלן נימוקינו.
פסק הדין הארצי עניינו בסכסוך קיבוצי שהגישה ההסתדרות, נציגת העובדים המאורגנים ושעניינו בקביעת הסדרי עבודה.

במסגרת פסק הדין נדונה שאלת חוקיות סידור העבודה שהחיל העיתון על עובדיו המאורגנים בלבד, כשטענתה העיקרית של ההסתדרות הייתה כי " סידור העבודה במחלקת ההפצה הונהג ללא הידברות או משא ומתן עמה, בהתראה של יום אחד ותוך אפליית העובדים המאורגנים. לטענת ההסתדרות, סידור העבודה הוחל רק על העובדים הקבועים במחלקה ... זאת בעוד העובדים בחוזים האישיים, העובדים הזמניים ועובדי הקבלן המשיכו לעבוד באותה מתכונת ". ( ההדגשות כאן ובהמשך אינן במקור – ש.ט ) (סעיף 10 לפסק הדין הארצי).

אף בית הדין בהתייחסו לשאלה שבמחלוקת קובע במפורש: "חוקיות יישום סדרי העבודה במחלקת ההפצה בעיתון בשלהי פברואר 2005 וזכאותם של העובדים לפיצוי בעטיו, היא העומדת להכרעתנו בערעור זה. במסגרת הדיון בסוגיה זו, נדרש לקביעת התשתית הנורמטיבית החלה על היחסים בין הצדדים, ולעתירתם של העובדים להצהרה המורה לידיעות אחרונות לנהוג בשוויון בין עובדי מחלקת ההפצה בכל הנוגע לחלוקת שעות העבודה". (סעיף 12 לפסק הדין הארצי).

בהתייחסו לטענת האפליה בחלוקת השעות הנוספות קובע בית הדין: "ההסתדרות טענה לפני בית הדין האזורי ולפנינו, כי מאז שינוי סדרי העבודה במחלקה, "מקפח" העיתון את העובדים המאורגנים בכל הנוגע לחלוקת השעות הנוספות. לטענתה עובדים בחוזים אישיים ועובדי קבלן כח אדם מועסקים במשמרות ארוכות, בעוד העובדים המאורגנים אינם זוכים לאותה מכסה של שעות נוספות. בית הדין האזורי קבע כי ההסתדרות "לא הוכיחה, ולו לכאורה, קיומה של עילה לביסוס טענת הפליה כנגד העובדים המאורגנים בעיתון". ואף לא הוכיחה קיומו של נזק בשל ההפליה הנטענת. בית הדין האזורי התרשם כי אף כי ההסתדרות לא הציגה נתונים מלא ים לביסוס טענת ההפליה.
לדידי, מנתוני סידור המשמרות שהניחה ההסתדרות לפני בית הדין האזורי, שלא נסתרו, עולה הרושם כי העובדים המאורגנים במחלקה זוכים לנתח קטן יותר מ"עוגת" השעות הנוספות בהשוואה לעובדים אחרים במחלקה. עם זאת, נוכח קביעותיו של בית הדין האזורי כי מדובר בנתונים חלקיים, אין בהתרשמות זאת די על מנת לקבוע כי ההסתדרות הרימה את הנטל בעניין קיומה של הפלייה בחלוקת השעות הנוספות במחלקה.
מכל מקום, אנו שבים ומצהירים, כי חלוקת המשמרות והשעות הנוספות במחלקת ההפצה נדרשת להיות נקייה מהפליה כלפי העובדים המאורגנים" (סעיף 23 לפסק הדין הארצי).

בסיכום בפסק הדין הארצי נקבע, בד בבד עם הקביעה כי הסכם הדפוס והסכם המולי "ם חלים על עובדי דפוס ידיעות אחרונות כי על העיתון להימנע מאפליית העובדים המאורגנים בכל הנוגע לחלוקת המשמרות והשעות הנוספות.

למעשה במסגרת הסכסוך ההסתדרות עצמה טענה לשוני בין העובדים המאורגנים לעובדים בחוזים אישיים וטענה לאפליית העובדים המאורגנים. ההסתדרות טענה כי השינוי בסדרי העבודה במחלקת ההפצה גרם לקיפוח העובדים המאורגנים בכל הנוגע לחלוקת השעות הנוספות.

22. הנה כי כן נציגות העובדים בעיתון ( במחלקת הדפוס ) יצרה בעצמה ולמצער הסכימה,
לאבחנה בין העובדים הקבועים המאורגנים לבין העובדים בחוזים אישיים ופעלה כלפי התובעים כעובדים שאינם מועסקים על פי ההסכם הקיבוצי אלא בהסכמים אישיים אשר תנאי העסקתם שונים מאלו שנקבעו בהסכמים הקיבוציים. מהלך הדיון כולו נוהל בהנחה – בלתי מעורערת – לפיה קיימים שני סוגי עובדים בשתי מערכות שכר שונות.

ומכאן כי אף הקביעה בפסק הדין הארצי המתייחסת לתחולת ההסכמים הקיבוציים הינה יפה ונכונה אך ורק כלפי העובדים הקבועים המאורגנים ואינה מתייחסת לעובדים שאינם מאורגנים .

23. חיזוק לאמור מצאנו בפסק דין אחר של בית הדין הארצי עסק 28/07 הסתדרות העובדים הכללית החדשה, איגוד עובדי הדפוס התקשורת והאומנים ועד עובדי הדפוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח' שניתן ביום 13.1.08 ובו נדונה השאלה האם ההחלטה על פיטוריהם של שמונה עובדים במחלקת ההפצה של העיתון התקבלה כדין או שמא מדובר בהחלטה פסולה שהתקבלה לכאורה על רקע חברותם של העובדים בארגון עובדים.

גם במסגרת פסק דין זה עמד ביה"ד הארצי על מסגרות ההעסקה השונות הקיימות במחלקת הדפוס כשהוא מבחין מראש בין עובדים המועסקים בתנאי הסכמים קיבוציים לבין עובדים בחוזים אישיים ( ראו פסקה 3 לפסק הדין ) .

באותו פסק הדין (עסק 28/07), טענה ההסתדרות כי עילת הפיטורים האמתית של העובדים ( שכולם היו מאורגנים ומועסקים בתנאי ההסכמים הקיבוציים ) מכוונת לפגיעה בכוח העבודה המאורגן בעיתון, שכן הראיות מצביעות על כך שבד בבד לפיטורי העובדים המאורגנים נעשתה קליטה רציפה של עובדים חדשים לא מאורגנים בחוזים אישיים .

בית הדין הארצי דן בשאלת האפליה שבפיטורים וזאת תוך שיצא מהנחת היסוד כי אכן קיימות מתכונות ההעסקה שונות בעיתון וכי קיימת אבחנה בין עובדים המועסקים בהסכמים קיבוציים לבין עובדים לא מאורגנים המועסקים בחוזים אישיים.

בבית הדין הארצי בשום שלב, לא עלתה טענה כנגד חוקיות מסגרות ההעסקה אלה ונקודת המוצא בפסק הדין היא כי קיימת אפשרות של העסקת עובדים מאורגנים ( שעליהם חל הסכם
קיבוצי ) והעסקת עובדים לא מאורגנים ( המועסקים בחוזים אישיים ) זה לצד זה באותו מקום עבודה . ( ראו סעיפים 15-16 לפסה"ד וכן פסה"ד בעניין דלק המצוטט שם ).

24. עולה עוד כי על אף שבמשך שנים רבות מועסקים בעיתון ( במחלקת הדפוס ) עובדים בחוזים אישיים, נציגות העובדים מעולם לא טענה כי יש להחיל עליהם הסכמים קיבוציים שונים. גם במסגרת תיק זה שבפנינו ההסתדרות אינה צד להליך ולא הובאה כל עמדה של נציגות העובדים ביחס לתובעים או להליך המתנהל. נציין גם כי אף התובעים עצמם לא באו משך כל תקופת העסקתם בדרישות כאלה או אחרות הקשורות לתנאי העסקתם ושניים מהם אף חתמו על כתבי ויתור בסיום עבודתם בעיתון.

25. בנסיבות המתוארות המסקנה היא כי ההסכמים הקיבוציים להם טוענים התובעים לא הוחלו על עובדים בחוזים אישיים כדוגמת התובעים וקביעת בית הדין הארצי אין משמעותה החלת אותם ההסכמים הקיבוציים על העובדים בחוזים האישיים.

אשר על כן התביעה שכולה עוסקת בדרישות לתנאי שכר ותנאים נלווים מכוח אותם הסכמים – דינה להידחות.

חלות ההסכמים הקיבוציים נוכח ההסכמים האישיים
26. מעבר לכל האמור הוכח כי עקב עבודתם בשעות הערב והלילה קיבלו התובעים תוספת אישית בהתאם להסכם האישי עליו חתמו, בשיעור 25% לכל שעת עבודה למן השעה הראשונה
( להלן: "תוספת הלילה" ).

בנוסף נקבע בחוזה העבודה האישי של התובעים כי שכר הבסיס ותוספת הלילה יחשבו יחד לשכר הרגיל של העובד, שממנו יבצע העיתון הפרשות והפקדות, ואכן העיתון הפריש במהלך השנים עבור התובעים לקרן הפנסיה תשלומים בגין תוספת הלילה.

זכויות אלה אינן קיימות בהסכמים הקיבוציים ( בהסכם המו"לים נקבעה הזכות לתוספת לילה בלבד החל מהשעה 2:00 ולא מכל שעות הערב, ובשיעור של 23% בלבד ומבלי שהתוספת תילקח בחשבון לחישוב השכר ממנו יבוצעו ההפרשות הפנסיוניות ).

27. התובעים מתעלמים מעניין זה ומבקשים לקבל את ההטבות שניתנו להם במסגרת ההסכם האישי ו"להלביש" על השכר ששולם להם בפועל, שאינו זהה לשכר התעריפי המפורט בהסכמים הקיבוציים ואף עולה על שכר המינימום, את מכלול הזכויות שמכוח ההסכמים הקיבוציים.

28. אנו דוחים תביעה זו. לא ניתן על בסיס שכר אישי לדרוש את מכלול הזכויות מכח ההסכמים הקיבוצים, שמבוססים על שכר בסיס אחר נמוך משמעותית. מדובר במעשה כלאיים שאין לקבלו.

בע"ע 19590-07-14 אהרון נופך נגד אוניברסיטת בר אילן (פסק דין מיום 14.11.2016 ) קבע בית הדין הארצי כדלקמן – "... דווקא דרישת המערערת – להנות בו זמנית מהשכר הגבוה יותר על פי הסולם המיוחד ומכל תוספות השכר והזכויות הצמודות לשכר המגיעות לעובדים האוניברסיטה על פי הוראות הסכם 1978 וההסכמים וההסדרים הקיבוציים האחרים – נגועה בחוסר תום לב, שכן יש בה ניסיון "להנות מכל העולמות". לטענת המערערים, אין פסול בתביעה ל"טוב מבין שני העולמות" ותביעה כזו אינה נגועה בחוסר תום לב. זאת, נוכח הוראות סעיפים 21 עד 23 לחוק הסכמים קיבוציים, אשר בהם נקבעה הנורמה כי העובד זכאי להסדר הטוב מבין ההסדרים החלים עליו. אין בידינו לקבל טענה זו של המערערים.
בהתאם לפסיקה, עת העובד הוצא מתחולת ההסכם הקיבוצי, ונחתם עימו חוזה אישי המעניק לו מכלול זכויות עדיף בהשוואה לזכויות עלפי ההסכם הקיבוצי, אולם בנושא ספציפי אחד – כגון פנסיה – ההסדר שבהסכם הקיבוצי עדיף, תביעה להנות במקביל הן ממכלול הזכויות העדיף על פי החוזה האישי והן מההסדר הספציפי הטוב יותר שבהסכם הקיבו צי, היא תביעה הנגועה בחוסר תום לב, בהיותה נסיון להנות מכל העולמות –מכלול הזכויות העדיף שבחוזה האישי וההוראה המיטיבה שבהסכם הקיבוצי".
(ראו גם: ע"ע 1339/02 נתן נגד מדינת ישראל פד"ע לט 721).

בעיקרם נכונים הדברים גם בענייננו.

29. יצוין כי בהסכם האישי של כל אחד מן התובעים נקבעה הוראה ולפיה לא יחולו על תנאי העסקתם הסכמים קיבוציים כלשהם ואם למרות האמור בחוזה יקבע כי העובד זכאי לתמרה או לזכות כלשהי על פי ההסכם הקיבוצי, תיערך בין הצדדים התחשבנות רטרואקטיבית מיום תחילת תוקפו של החוזה האישי באופן שלעיתון לא תיגרם עלות יתר, מעבר למה ששולם הלכה למעשה. ( סעיפים 8ג' -8ד' להסכם האישי ) .

29. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

באשר להוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד – בהתחשב בהיותם של התובעים גמלאים אנו מחייבים אותם בהוצאות מופחתות לטובת העיתון בסך – 1,000 ₪ לכל תובע אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ח, (11 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איתן קירשנר
נציג ציבור ( מעסיקים)

שמואל טננבוים, שופט
סגן נשיא