הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 55669-12-16

25 יוני 2019

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) גב' הילנה ערד שטיינבך

התובעת
מעיין ירונסקי ת.ז. XXXXX947
ע"י ב"כ: עו"ד רם בן שבתאי
-
הנתבעות

  1. אילנה גור מוזיאון פרטי (ע"ר) 580321321
  2. אילנה גור בע"מ ח.פ. 511776171
  3. אילנה גור ת.ז. XXXXXX474

ע"י ב"כ: עו"ד תמיר ניסני

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתה מתקופת עבודתה וסיומה וכן, תביעה שכנגד אשר הגישו הנתבעות כנגד הת ובעת, בטענה לנטילת כספים שלא כדין.

רקע עובדתי
2. התובעת, גב' ירונסקי מעיין, בוגרת תואר ראשון בפקולטה לאומנות ומדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, הועסקה כאשת מכירות ב"מוזיאון אילנה גור", ברחוב מזל דגים 4 ביפו העתיקה ( להלן: "המוזיאון"), החל מיום 7.12.10 ועד ליום 18.10.16 , מועד סיום עבודתה.
3. הנתבעת 2, חברת אילנה גור בע"מ, הפעילה עד לחודש 12/12 את המוזיאון ( להלן: "הנתבעת 2" ). הנתבעת 3, גב' אילנה גור, הינה בעלת מניות ודירקטורית בנתבעת 2, בצוותא עם בעלה, מר לווינגרוב ליאונרד, אשר אף הוא בעל מניות בנתבעת 2 ( להלן בהתאמה: "הנתבעת 3" ו - " מר לווינגרוב"). הנתבעת 1, אילנה גור מוזיאון פרטי ע.ר. 580321321, היא עמותה רשומה בישראל אשר החליפה את הנתבעת 2 והפעילה את המוזיאון החל מחודש 1/13 ( להלן: הנתבעת 1 ) ואילך .
4. תקופת העסקת התובעת במוזיאון מפוצלת לשתי תקופות, החל מיום 7.12.10 ועד ליום 31.12.12, תקופה בה הועסקה התובעת על ידי הנתבעת 2 כאשת מכירות במוזיאון, במשרה חלקית (להלן: התקופה הראשונה). במהלך התקופה הראשונה, השתכרה התובעת שכר שעתי (30 ₪ לשעה) וכן שולמה לה עמלת מכירות בגובה של 3 אחוז. פעילות הנתבעת 2 נוהלה על ידי מר לווינגרוב והגב' סאני מרשנסקי ( להלן: גב' מרשנסקי).
5. בתחילת שנת 2013, לאור הפסדים כספיים וחובות אותם צברה הנתבעת 2, החליט מר לווינגרוב להורות על הפסקת פעילות הנתבעת 2 במוזיאון והעברת פעילותה לעמותה, הנתבעת 1.
6. בשל הפסקת פעילות הנתבעת 2 פוטרה התובעת ביום 31.12.12 אולם המשיכה לעבוד באופן רצוף במוזיאון וחתמה על הסכם העסקה חדש עם הנתבעת 1 ( הסכם העבודה מיום 20.10.12, צורף כנספח 3 לכתב התביעה, להלן: התקופה השנייה).
7. בהסכם העבודה נקבע כי התובעת תועסק במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, בתמורה למשכורת חודשית בסך של 4,500 ₪ ועמלה בשיעור של חמישה אחוז (5%) מכל המכירות אשר תבצע בפועל. החל מחודש 1/13 קודמה התובעת לתפקיד מנהלת המכירות של המוזיאון, כאשר בתפקיד זה עבדה עד ליום 20.10.15.
8. בחודש 4/15, הופסקה עבודת ה גב' מרשנסקי על ידי הנתבעת 1, ועד למועד זה שימשה היא כמנהלת הנתבעת 1 ואחראית על הנהלת החשבונות. הנתבעת 1 בחרה בגב' אלינור סולן להחליף את גב' מרשנסקי כמנהלת הנתבעת 1 וביקשה מהתובעת למלא את תפקידה של גב' מרשנסקי כמנהלת החשבונות ומורשית חתימה בנתבעת 1. התובעת הסכימה להצעה זו של הנתבעת 1.
9. בהמשך לכך, לאור התפטרות גב' סולן מעבודתה ועזיבתה את המוזיאון לקראת חודש 10/15, פנתה הנתבעת 1 לתובעת וביקשה ממנה להחליף את גב' סולן בתפקידה כמנהלת הנתבעת 1. בין הצדדים הוסכם כי מינויה של התובעת למנהלת הנתבעת 1 יהיה בגדר תפקיד זמני. התובעת הסכימה להצעת הנתבעת 1 והחל מיום 12.11.15, מונתה למנהלת הנתבעת 1, תפקיד בו כיהנה עד למועד סיום עבודתה בחודש 10/16.
10. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 18.9.16 אמרה הנתבעת 3 לתובעת כי עליה לקחת את תיקה האישי ולהסתלק מהמוזיאון. לאחר לאירוע זה, סיימה התובעת את עבודתה במוזיאון ביום 18.10.16. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לראות באירוע זה ובהתנהלות הצדדים לאחר מכן, כפיטורים או התפטרות.
11. מן הראוי לציין כבר כאן, כי מחלוקת עיקרית נוספת אשר שרועה בין הצדדים, נוגעת לשאלה מה היה גובה שכרה של התובעת במהלך תקופת עבודתה. בתמצית, התובעת הציגה מסמך אשר כותרתו " זיכרון דברים" (נספח ת8 לתצהירה), בו נכתב כי שכרה במהלך תקופת עבודתה בנתבעת 1, יועלה בהדרגה מסך של 4,500 ₪ לסך של 6,000 ₪. כן נכתב במסמך זה, כי יועלו עמלות המכירה מ - 5% ל - 7%. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת האם מדובר בהסכם מחייב, כטענת התובעת, או שמא מדובר בהסכם בלתי חוקי ובנטילת כספים שלא כדין על ידי התובעת, כטענת הנתבעת 1.
השאלות השנויות במחלוקת
12. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות:
מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה - האם התובעת התפטרה או פוטרה?
האם התובעת זכאית לתשלום בגין פיצויי פיטורים ומה היה גובה שכרה הקובע של התובעת? האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים?
האם התובעת זכאית לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש?
האם התובעת זכאית לתשלום פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות, פדיון דמי הבראה, פדיון דמי חופשה, פדיון דמי מחלה?
האם התובעת זכאית לתשלום בגין יתרת שכר עבודה שלא שולם?
האם התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 ( להלן: חוק הגנת השכר)?
האם התובעת זכאית לתשלום בגין שכר עבודה ראוי - שכר נוסף אותו דורשת התובעת בגין עבודתה בתפקיד ניהולי בעמותה?
האם יש להורות על הרמת מסך וחיובה באופן אישי של הנתבעת 3?
האם דין התביעה שכנגד אותה הגישו הנתבעות כנגד התובעת, להתקבל?
להלן נדון בשאלות אלו.

העדים
13. בהליך זה נשמעה עדותה של התובעת. מטעם הנתבעות נשמעה עדותם של הנתבעת 3 ושל בעלה, מר לווינגרוב, במסגרת עדות מוקדמת, טרם ישיבת ההוכחות. עוד העידו מטעם הנתבעות, מר אושרי בסיל, רואה החשבון של הנתבעות וכן מר אמיר בר, אחד מספקי המוזיאון.
דיון והכרעה
נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים
14. השאלה הראשונה בה עלינו להכריע הינה שאלת נסיבות סיום יחסי העבודה, דהיינו, האם התובעת פוטרה או התפטרה.
15. לטענת התובעת, מילאה את תפקידה בנאמנות ובהצטיינות והגדילה את מכירות המוזיאון, אף כי התפקידים אשר ניתנו לה על ידי הנתבעת 1, מנהלת חשבונות ומנכלי"ת, גזלו ממנה זמן רב אשר בעבר היה מוקדש כולו לקידום המכירות. התובעת הבינה כי הנתבעות מפרות את ההסכמות עמה ואין בכוונתן למצוא מחליפים לתפקידים הזמניים אליהם מונתה בשל כך, פנתה אל מר לווינגרוב וביקשה תוספת לשכרה בגין תפקידים אלו ולחילופין להפסיק לבצעם.
16. מר לווינגרוב השיב כי הנושא ייבדק ובחודש 8/16 השיב לתובעת כי בקשתה להעלאת שכר נדחית. לטענת התובעת, באותה שיחה הובהר לתובעת על ידי מר לווינגרוב כי ככל שהדבר אינו מוצא חן בעיניה רשאית היא להתפטר אולם הנתבעת 1 לא תפטר אותה ולא תשלם פיצויי פיטורים.
17. לאחר הבקשה להעלאת שכרה, החל יחס הנתבעות כלפיה להתדרדר והן הפגינו חוסר שביעות רצון מעבודתה. ביום 18.9.16 נאמר לה באופן מפורש על ידי הנתבעת 3, כי היא מפוטרת, לעיני עובדים, ספקים ולקוחות, תוך שהיא צועקת על התובעת ואף מנסה להשליך את חפציה האישיים אל מחוץ למוזיאון. לאחר שחלפה כשעה, הנתבעת 3 הודיעה לתובעת כי נמצאה לה מחליפה, הגב' גבריאלה זאוברמן, אשר עשתה דרכה למוזיאון, והתובעת התבקשה ללמדה את התפקיד אשר בצעה עד לאותו מועד.
18. התובעת ציינה כי הנתבעת 1 נמנעה מלמסור לה מכתב פיטורים, בעוד התובעת מילאה את חובתה על פי דין והמשיכה לעבוד בימי ההודעה המוקדמת, במשך 30 יום, עד ליום 18.10.16. בשל כך טענה התובעת כי יש לקבוע כי פוטרה מעבודתה והיא זכאית לפיצויי פיטורים.
19. הנתבעות טענו מנגד כי אין להכיר בפיטורי התובעת ויש לראות בה כמי שהתפטרה מעבודתה. לטענת הנתבעת 1, התובעת מעלה בכספיה, כאשר החל מחודש 7/15, בתפקידה כמנהלת הנתבעת 1 וכמנהלת החשבונות, הורתה כי על תשלום עמלות מכירה, בגין מכירות חפצי אומנות לברונית, הגב' דה – רוטשילד ( להלן: הברונית), גם באופן רטרואקטיבי, אף כי לא הייתה זכאית לעמלות מכירה אלו.
20. לעמדת הנתבעת 1, המכירות לברונית בוצעו מתוקף הקשר החברי בין הנתבעת 3 לברונית ועל כן התובעת לא הייתה זכאית לעמלות מכירה בגין מכירות אלו. עוד טענה הנתבעת 1, כי התובעת הגדילה את שכרה ועמלות המכירה להן הייתה זכאית, שלא כדין. לטענת הנתבעת 1, התובעת חששה כי לאור כוונתו של מר לווינגרוב לשוב לישראל, ייחשפו המעילות אותן ביצעה לפיכך, החלה לפעול באופן אשר יוביל לפיטוריה.
21. לעמדת הנתבעת 1, ביום 18.9.16 ידעה התובעת כי הנתבעת 3 עתידה להגיע בשעות הבוקר למוזיאון וכן ידעה כי מחליפתה בתפקידים הנוספים עתידה להגיע, לכן החליטה מיוזמתה להתפטר.
22. עוד טענו הנתבעות כי ביום 18.9.16 הגיעה הנתבעת 3 למוזאון והבחינה בשאריות מזון מפוזרות בתוך המוזאון, וכן תיקה האישי של התובעת הונח בין חפצי האומנות על כן , הנתבעת 3 העירה לתובעת והורתה לה לקחת את חפציה אשר הונחו בין חפצי המוזאון.
23. לטענת הנתבעות, אין לראות באירוע זה כפיטורים, והתובעת החליטה על דעת עצמה כי הוויכוח עם הנתבעת 3 , מעשה פיטורים הוא . יש לראות באירוע זה קיום ההתחייבויות כלפי התובעת למצוא לה מחליפה לביצוע התפקידים של מנכ"לית ומנה"ח. לאור כל האמור, טענו הנתבעות כי יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה מעבודתה.
24. הלכה פסוקה היא כי פיטורים או התפטרות הם אקט חד צדדי של צד לחוזה עבודה בו הוא מביא לידיעת הצד שכנגד בצורה ברורה את כוונתו להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.
משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע הדברים אלא מהתמונה כולה ( ראו-דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב 41).

25. עוד נפסק, כי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות ( ראו – דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).
בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.
בהתאם להלכה, כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומם ( דב"ע ( ארצי) נו/3-201 שמש ירושלים בע''מ - מאיר ניסימיאן, עמ' 5, פורסם בנבו, ניתן ביום 26/5/97).

26. אשר לדעתנו- בבוחננו את הסוגיה האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, בחנו את מעשיו של כל צד והתנהגותו במישור הכרונולוגי האחרון של יחסי העבודה. לאחר ששקלנו את מכלול הטענות, העדויות והראיות, מצאנו כי התובעת הרימה את הנטל המוטל על כתפיה והוכיחה כי פוטרה מעבודתה, ונפרט .

27. מצאנו את גרסת התובעת בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה עדיפה על פני גרסת הנתבעות, ושוכנענו בטענת התובעת כי פוטרה מעבודתה כאשר לנתבעת 1 לא הייתה מוטיבציה להמשיך ולהעסיקה, מהטעמים הבאים -

28. ראשית, מצאנו כי גרסת התובעת עקבית ומפורטת. התובעת הצהירה ופירטה כיצד פנה אליה מר לווינגרוב וביקש ממנה לשמש כמנהלת הנתבעת 1: " בחודש אוקטובר 2015 התפטרה הגב' אלינור סולן מתפקידה כמנכ"ל העמותה וכמנהלת ההדרכה ועזבה את המוזיאון בכלל. לני אשר שהה בארץ התקשר אלי טלפונית, כשאני בחופשת מחלה בהתאוששות מניתוח ואמר לי ששוב אין לו על מי לסמוך והוא צריך לחזור לניו יורד ויחזור עוד חודש וימצא מחליף קבוע אך בנתיים הוא מבקש ממני לשאת בתפקיד שלה באופן זמני כאמור וכך שוב התבקשתי למלא את מקומה של עובדת שעזבה, הפעם הגב' סולן עד למציאת מחליף. שוב טענתי כי אין בידי ניסיון כמנכ"ל ובוודאי שאינני יודעת לנהל עמותה. אך שוב הובטח לי כי מדובר במטלה זמנית וזאת עד שימצא מחליף ורו"ח אושרי בסיל שהינו גם עו"ד ידוע ומוערך ישמש כעוזרי ואוכל לסמוך את ידי עליו. כאמור בכפוף להבטחות אלו וזמניות התפקיד הנוסף ובלית ברירה גם הסכמתי לזה" (ס' 40 לתצהירה של התובעת).

29. התובעת הבהירה כי בניגוד להבטחות אשר ניתנו לה על פיהן מדובר בתפקידים זמניים התברר כי: "לא חיפשו לי כלל מחליף, וכך מצאתי את עצמי מבצעת את תפקידה של סאני מרשנסקי במלואו...ככל הנראה היה נוח...שאני ממלאת את התפקידים הנוספים ללא שכר...לכן בחודש אוגוסט 2016 קיימתי פגישה עם לני והבהרתי לו כי אינם עומדים בהבטחות שלהם והתפקידים הנוספים אינם זמניים כלל...אינני מקבלת עליהם כל תגמול וביקשתי תוספת לשכרי ותגמול על עבודתי" (ס' 44 – 45 לתצהיר).

30. בהמשך הצהירה התובעת כי בקשתה להעלאת שכר סורבה :"...לני טען בפני כי בדק את כל נתוני השכר שלי...ועולה מהם כי " אני מרוויחה יפה" ושאל אותי בצורה מתריסה אם אני יודעת כמה כסף עשיתי עד עתה?...הוא השיב לי...שהרווחתי מספיק אך הוא מוכן להעלות לי את שכר הבסיס ושאוותר על חלק מאחוזי המכירה. כאשר סירבתי אמר לי שקיבלתי מעל ומעבר והבקשה חצופה ו"את תעשי הכל או כלום..." וככל שלא מוצא חן בעיני, אני יכולה לקום ולהתפטר שכן הם מצדם, לא יפטרו אותי ולא ישלמו לי פיצויי פיטורין" (ס' 46 לתצהירה של התובעת).

31. התובעת פירטה את קרות האירועים גם ביום הפיטורים: "ביום ראשון שלאחר מכן, קרי 18.916, הגעתי לעבודה כרגיל...במוזיאון למעלה היו מבקרים, כאשר לפתע אילנה אשר שהתה בקומת המגורים ירדה לחנות בקומה התחתונה בדרכם החוצה והתחילה לשוחח עמי על שני לקוחות מחוג מכירה שהתעניינו...באחת מהעבודות של האמנית יוליה סגל...לפתע תוך כדי שיחה החלה הגב' גור להרים עלי את קולה ולגדף אותי ואת אשת המכירות הכפופה לי...תוך שהשיח בינינו קולני אומרת לי " את מפוטרת, אני לא מעוניינת שתעבדי פה יותר, קחי את הדברים שלך ותלכי" ובד בבד נכנסה מאחורי הדלפק והרימה תיק גב שהיה מונח שם, בחשבה שהוא שלי ( אף שהיה של אחד ממבקרי המוזיאון אשר ביקש להשאיר אותו שם למשמורת) וניסתה להשליך אותו מהחנות אך חדלה כאשר אמרתי לה שהוא לא שלי, וחוזרת על המילים " תלכי מפה". השבתי לה כי כבר הזמנתי שליח להפקדה בבנק ולאחר ההפקדה אני אלך... תוך כדי שמעתי את הגב' אילנה גור משוחחת בטלפון לידי עם חברתה, כשהיא אומרת לה שהיא דוחה את הפגישה ביניהן כי הרגע פיטרה אותי, תוך שהיא נוקבת בשמי...(ס' 52 – 55 לתצהירה של התובעת).

32. התובעת הצהירה כי נאמר לה במפורש כי הובאה מחליפה אשר עתידה למלא את תפקידה: "כשעה לאחר מכן לערך, אילנה התקשרה אלי מקומת המגורים והודיעה לי כי בדרך מחליפתי הגב' גבריאלה זאוברמן, וכי עלי להמתין לה וללמד אותה כל שאני יודעת.
כשעה לאחר מכן לערך, אילנה התקשרה אלי מקומת המגורים והודיעה לי כי בדרך מחליפתי הגב' גבריאלה זאוברמן וכי עלי להמתין לה וללמד אותה כל שאני יודעת" (ס' 55 לתצהירה של התובעת).

33. עדות התובעת הייתה מפורטת ועקבית לאמור בתצהירה, חרף חקירתה הממושכת וכך העידה:
"ש. אמרת שאילנה אמרה לך ללכת הביתה למה לא הלכת?
ת. זה יום ראשון בבוקר, ובימי ראשון אני לוקחת את כל הכספים שנאספים בסופ"ש מכל הקופות ומהמכירות ואני מכינה מסמכים לבנק , ומציינת את זה אצלי כמה כסף הועבר לבנק ואני מזמינה שליח, מאחר והשליח עדין לא הגיע הברירה היחידה הייתה לעזוב את השליח והמקום בחרתי להישאר כדי שהכסף יגיע לבנק כי אף אחד אחר במוזיאון לא יכל היה להפקיד את הכספים ולא יכולתי להשאיר אותו עם הסכומים האלה.
ש. את אומרת שאילנה ירדה לשוחח עימך לפתע החלה להרים עליך את קולה לטענתך, איך זה מסתדר שבן אדם שמדבר על מכירות לפתע מתפרץ?
ת. היא לא מדברת איתי על מכירות. למה אילנה מדברת איתי על זוג מכריה, כי יום לפני כן בשבת מתקשרת אלי המוכרת שהייתה באותו יום במוזיאון וסיפרה לי שהגיעו שני מכרים של אילנה ומעוניינים לקנות עבודה של יולי סגל, אילנה מתערבת לה במכירה ומתחילה לצעוק עליה על כל מיני דברים שלא קשורים ולא מעניינה וביישה אותה מול לקוחות , היא סיפרה לי כמה זה היה נורא, כשהיא יורדת למטה היא עדין כועסת על מה שהיה אתמול כי לדעתה המוכרת עשתה משהו לא בסדר, אמרתי לאילנה אל תתייחסי לעובדות באופן הזה כי המוכרת חזרה הביתה ובכתה והיא דיברה איתי ואמרתי לה שזה לא מעניינה כי היא לא יודעת את הליכי המכירה שלה, ואז היא התחילה לצעוק זה התחיל להתלהם, ואני לא מגיבה טוב שצועקים עלי.
ש. זה פעם ראשונה שאילנה צעקה עליך ואמרה לך ללכת הביתה?
ת. לא. זה לא פעם ראשונה שהיא אמרה לי ללכת הביתה, זה פעם ראשונה שמיד אחרי שהיא צעקה עלי היא באה לתפוס תיק שהוא לא שלי ולזרוק אותו החוצה ולהתיישב אחרי שהכל נרגע ואמרה לחברה שלה שהיא לא נפגשת איתה באותו יום כי היא פיטרה אותי והמשיכה ואמרה לחברה שלה בטלפון ש 8 שנים זה יותר מידי, לאחר מכן היא עלתה למעלה ושעה אחרי זה היא מעדכנת אותי להישאר במקום כי המחליפה שלי מגיעה.
ש. ומתי שלחת ללני מייל?
ת. באותו ערב.
ש. באותו ערב לא בחרת להגיד את כל זה וגם בתצהיר שלך , במכתב שכתבת ללני לא צירפת לראיות שלך ?
ת. למה לא?
ש. בהתכתבויות שלך לני אומר לך להישאר?
ת. לני אמר לי שאילנה אימפולסיבית ואם אילנה אמרה לי לנקות ולא להשאיר לכלוך אחרי אז אני צריכה להקשיב לה והוא גם אומר שהוא יגיע איתי להסדר על פי הדין" (עמ' 26 לפ', ש' 16 - 32, עמ' 27 לפ', ש' 1 - 14).

34. גם במקום אחר בחקירתה, הבהירה התובעת כי פוטרה מעבודתה:
" ש. מתי התחלת להיוועץ עם עו"ד?
ת. לאחר שאילנה הודיעה שהיא מפטרת אותי והביאה את גבריאלה להחליף אותי " (עמ' 16 לפ', ש' 12 - 13).

35. שנית, מצאנו כי טענות התובעת וגרסתה, נתמכות בעדותם של עדי הנתבעות. הנתבעת 3 העידה כי מדובר בתחושה אישית קשה וממושכת אותה חשה כלפי התובעת, אשר " הגיעה עד מעל הראש", כאשר לטענתה התובעת ניהלה את המקום כאילו היה ביתה:
" ש. את כותבת ב- 18.9.16 את אומרת לתובעת להסתלק מהמוזיאון?
ת. אני לא יכולה להגיד לה , כי זה לא בסמכותי לפטר. כעסתי עליה , היא התחילה לנהל את המקום כאילו זה הבית של בעלה.
...
ש. את אומרת בתצהירך סעיף 20 שבעלך אמר לך שאמורה להגיע בחורה בשם גבריאלה שתשמש כמנכלית העמותה , זה נכון ?
ת. הוא לא אמר לי. הוא אמר לי שהוא צריך עוד בחורה שתלמד את כל העשייה של המוזיאון. זה הוא אמר לי . והתחילה ללמוד בחנות.
ש. את הבחורה את הכרת ?
ת. כן. לא ממש, היא..
ש. התכוונתי איתרת את את הבחורה ?
ת. לא ממש. הכרתי חברה של הבחורה.
ש. את צועקת על התובעת, בתצהירך אמרת שהתיק לא היה במקום והמוזיאון היה לא נקי, זה נכון?
ת. אני צועקת עליה, כי אני מאוד כועסת עליה וזה היה נכון שצעקתי עליה. בתיק זה כבר לא היה קיים הסיפור.
ש. מה זאת אומרת לא היה קיים הסיפור ?
ת. היא כבר הגיעה עד מעל הראש" (עמ' 9 לפ', ש' 24 -16 , עמ' 10 לפ', ש' 1 – 13).

36. גרסת התובעת קיבלה חיזוק גם באמצעות עדותו של מר אמיר בר, ספק המוזיאון, אשר היה עד לחילופי הדברים בין התובעת לנתבעת 3 והעיד כי :
"ש. בתצהירך אתה מציין שלא שמעת את כל השיחה?
ת. כן.
ש. אתה מציין ששמעת את אילנה אומרת למעיין תלכי הביתה?
ת. נכון.
ש. אתה גם מציין ששמעת שהיא אומרת עופי לי מהעיניים נמאסת עלי תיקחי את הדברים שלך ולכי?
ת. נכון.
ש. אתה גם מאשר או תאשר לי שאילנה ניגשה לאזור הדלפק לקחת תיק ולהעיף אותו החוצה?
ת. כן.
ש. התיק הזה לא היה מונח בתוך מדפי המוזיאון נכון?
ת. הוא היה על אחד הכיסאות" (עמ' 28 לפ', ש' 27-31, עמ' 29 לפ', ש' 1 – 5).

37. ממכלול העדויות עד כה, מצטיירת תמונה ברורה על פיה התובעת הוכיחה כי הנתבעת 1 לא חפצה עוד בהמשך העסקתה. נוסף על כך, התובעת הציגה הודעת דוא"ל אשר נשלחה לה על ידי מר לווינגרוב ביום 16.9.16, במסגרתה הביעה את אי שביעות רצון הנתבעת 1 מהתנהלות התובעת ( צורפה כנספח 24 לתצהיר התובעת).

38. אל מול עדויות אלה נצבת עדות התובעת ממנה עלה כי תכננה להמשיך ולעבוד במוזיאון , וכך העידה:
" ש. בדיוק שסיימת למשוך את מה שלטענתך העמותה הייתה חייבת לך בדיוק באותו חודש היה לך ריב עם אילנה ופירשת את זה כהודעת פיטורים?
ת. הכספים האלה הגיעו לי, במהלך השנה התחלתי למשוך את הכספים בסכומים יותר גבוהים ממה שמשכתי לפני כן, כל הסכומים האלה היו שלי ולא הייתה לי שום כוונה לעזוב, ואני כבר תכננתי מול הברונית מה הולך להיות הפריט הבא שאנחנו נרכוש עבורה, בפעם האחרונה שהיא הייתה שוחחנו עם פריט נוסף שהיא התענינה בו ולא נכנס למכירות של אותו פעם אבל זה ישב לה בראש" (עמ' 23 לפ', ש' 27 – 31, עמ' 24 לפ', ש' 1-2).

39. מר לווינגרוב העיד אף הוא כי התובעת " רצתה שיתייחסו אליה", בעוד הוא והנתבעת 3 פעלו כדי לאתר לתובעת מחליף:
"ש. ב-18.9.2016 מגיעה בחורה בשם גבריאלה, לטענתה היא באה להחליף את מעיין, אתה לא הודעת למעיין שהיא מגיעה, נכון?
ת. אני אענה על השאלה. במשך שנים מעיין רצתה שיתייחסו אליה, אחרי שהיה לה ויכוח עם אילנה, אני ניסיתי להרגיע אותה, ביקשתי מאדם אחר לבוא על מנת.. מעיין מעולם לא פוטרה.
ש. מי מצאה את גבריאלה?
ת. אילנה גור" (עמ' 7 לפ', ש' 25 - 31).

40. שלישית, גרסת התובעת קיבלה חיזוק באמצעות תכתובת דוא"ל אשר הוחלפה בזמן אמת בין התובעת לבין מר לווינגרוב. התובעת הוכיחה כי עוד באותו היום, 18.9.16, שלחה מכתב בו הודיעה למר לווינגרוב כי פוטרה על ידי הנתבעת 3, תיארה את מעשה הפיטורים וביקשה לוודא כי ישולמו לה כל זכויותיה ( נספח ת26 לתצהיר התובעת). מר לוינגרוב אישר לתובעת בחוזר כי פוטרה על ידי הנתבעת 3 :

Hi Maayan, "
True, ilana fired you ….however:
1. Ilana's an artist, very emotional, as you know, and acted impulseively
…".
(דוא"ל מיום 23.9.16, צורף כנספח ת25 לתצהיר התובעת)

41. בהמשך הדוא"ל נכתב על ידי מר לונגרוב כי בכוונתו לדון במצב עם התובעת ולהגיע להסכם לתשלום לזכויותיה:
. "2.You work for the Amuta and ilana does not have the legal right to fire you.
3.By law, you must receive a 30 day notice for termination in writing.
With the above mentioned being so, and I plan to be in Israel in a month, I will personally discuss the situation with you to arrive at a legal, mutually beneficial arrangement.
Until then, your employment remains as is.
All the best.
Lenny"

42. חרף דבריו אלו של מר לווינגרוב, לא הגיע מר לווינגרוב להסכם כלשהו עם התובעת על מנת להסדיר את זכויותיה. לא נעלם מעינינו, כי בדוא"ל זה ניסה מר לווינגרוב לטעון כי פיטורי התובעת נעשו מאחר והנתבעת 3 הינה אמנית, אשר פועלת באופן אמוציונלי אולם, כפי שציינו לעיל, התרשמנו כי מדובר בתחושה נמשכת של הנתבעת 3 כלפי התובעת, אשר שיקפה את היעדר רצונה מהעסקת התובעת.

43. עוד שקלנו בהקשר זה, את טענת הנתבעת 1, על פיה הנתבעת 3 לא הייתה מוסמכת לפטר את התובעת. אין בידינו לקבל טענה זו הואיל והנתבעת 1 לא הוכיחה כי פעלה בניגוד לדברי הנתבעת 3, וביקשה להמשיך ולהעסיק את התובעת. מהתמונה העובדתית ומהראיות אשר הוצגו בפנינו, עולה כי טענת הנתבעת 1 כי התובעת לא פוטרה, נטענה כלפי חוץ, בעוד מעשיה שיקפו את החלטת הנתבעת 3 לסיים את עבודת התובעת ותמכו בה. יצוין, כי התובעת הוכיחה כי לאחר יום 18.9.16, הנתבעת 3 חדלה כליל מלדבר אתה ואף איתרה מחליפה לתפקידה, הגב' זאוברמן גבריאלה ( ס' 55-57 לתצהירה של התובעת, אשר לא הופרך).

44. הוספנו ושקלנו האם יש לקבל את טענת הנתבעת 1, כי מחליפת התובעת, הגב' זאוברמן, הובאה על מנת להחליף את התובעת בתפקידה הניהולי בלבד, אולם לא מצאנו לקבלה. טענה זו הופרכה באמצעות דוא"ל אותו הציגה התובעת, אשר נשלח על ידי גב' זאוברמן למר לווינגרוב ביום 25.9.16, בו מציינת גב' זאוברמן במפורש כי הגיעה על מנת להחליף את התובעת, מבלי לציין כי מדובר בהחלפה בכל הקשור לתפקיד הניהולי בלבד:
"Dear Lenny,
Firstly I would like to say Hello and introduce. I am Gabriella I am replacing Mayan. Hopefully we get the chance to speak and meet soon…".

45. התובעת הצהירה כי הנתבעת 3 אף הבהירה כי גב' זאוברמן תחליף אותה בכל תפקידיה: "...אילנה התקשרה אלי מקומת המגורים והודיעה לי כי בדרך מחליפתי הגב' גבריאלה זאוברמן, וכי עלי להמתין לה וללמד אותה כל שאני יודעת. שאלתי את אילמה במפורש האם המחליפה תחליף אותי רק כמנהלת העמותה והאדמיניסטרציה או בהכל? אילנה הבהירה לי באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי גבריאלה תחליף אותי בהכל. ליתר ביטחון מכיוון שהייתי המומה מהמהלך, שאלתי שוב וזו חזרה ואמרה שגבריאלה מחליפה אותי בכלל. המתנתי למחליפתי, זו הגיעה תוך שעה קלה והתחלתי בהליך חפיפה מסודר.
56.אדגיש כי זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את שמה של מחליפתי ו/או בכלל ידעתי כי מינו לי מחליפה, לא דובר על כך לא על ידי לני בפגישתנו שהתקיימו זה מכבר ולא על ידי אילנה איתה דיברתי בכל יום...לאחר הגעת גבריאלה הפסיקה אילנה לתקשר עימי כלל" (ס' 55 - 57 לתצהירה של התובעת, אשר לא הופרכו על ידי הנתבעת 1).

46. כמו כן, הנתבעת 3 העידה כי העובדת הובאה כעובדת אשר מטרתה ללמוד את כל העשייה של המוזיאון ולא לשמש כמנהלת בלבד:
" ש. את אומרת בתצהירך סעיף 20 שבעלך אמר לך שאמורה להגיע בחורה בשם גבריאלה שתשמש כמנכלית העמותה , זה נכון ?
ת. הוא לא אמר לי. הוא אמר לי שהוא צריך עוד בחורה שתלמד את כל העשייה של המוזיאון. זה הוא אמר לי . והתחילה ללמוד בחנות" (עמ' 9 לפ', ש' 31-32, עמ' 10 לפ', ש' 1-2).

לאור כל האמור לעיל , אנו דוחים את טענת הנתבעת 1 כי מחליפת התובעת הובאה באופן זמני בלבד ולתפקיד ספציפי אחד מבין תפקידי התובעת.

47. רביעית, טרם הכרעתנו במחלוקת בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה, הוספנו ושקלנו בכובד ראש את טענת הנתבעת 1, כי התובעת כלכלה את צעדיה, ובחרה להתפטר מעבודתה, בשל המעילה אותה ביצעה בכספי הנתבעת 1. לאחר ששקלנו את מלוא הראיות והעדויות, מצאנו כי דין טענה זו להידחות מכל וכל, מהטעמים עליהם נעמוד להלן.

48. עיקר טענות הנתבעת 1 כלפי התובעת בנוגע להתנהלותה הכספית, נגעו להעלאת שכרה שלא כדין ונטילת עמלות מכירה להן לא הייתה זכאית. מצאנו כי טענת הנתבעת 1, לפיה ההסכם להעלאת שכר התובעת נכרת שלא כדין, לא הוכחה כלל וכלל. התובעת הציגה נוסח כתוב של ההסכם מיום 23.3.15 ( צורף כנספח ת8 לתצהירי הנתבעת 1) בו נכתבו הדברים הבאים :
"זיכרון דברים:
בהמשך להבנות בע"פ שהושגו בין
מעיין ירונסקי - מנהלת חנות המוזיאון ( החל מתאריך 20.12.12)
לבין הגברת סאני מרשנסקי - מנהלת מוזיאון אילנה גור ונציגת אילנה גור מוזיאון
פרטי ( ע"ר)....
בפגישה שנערכה בחודש מרץ 2014, הוסכם בין הצדדים, הדברים להלן:
שמשכורת הבסיס החודשית תעלה בחצי השנה הראשונה של שנת 2014 מ - ארבעת
אלפים חמש מאות ₪ ברוטו (4,500) לחמשת אלפי וחצי ₪ ברוטו (5,500).
ולאחר מכן, בתום החצי שנה תעלה המשכורת מחמשת אלפי וחצי ₪ לששת אלפים
₪ ברוטו 6,000) עד להודעה חדשה בה ידונו שוב הצדדים בנושא המשכורת ויגיעו
ביניהם החלטות/הסכמות חדשות.
בנוסף לכך, האחוזים מכל מכירה שהתבצעה בפועל ע"י מעיין ירונסקי ( לרבות
מכירות מחנות און ליין) יהיו 7% מהסכום הכללי של המכירה. בהתאם לכך, ייערך
חשבון אחת לחודש על סך המכירות שבוצעו באותו חודש וינוהל רישום קבוע של
עמלות מכירה שניתנו ע"י המוזיאון ... מלבד זאת, כל תנאי הסכם העבודה הראשון,
שנערך ונחתם בעמותה בתאריך 20.12.12 נותרים בעינם" ( מצורף כנספח ת8
לתצהירי התובעת).

49. אומנם העתק ההסכם אשר הוצג על ידי התובעת לא היה חתום אולם, התובעת הבהירה בחקירתה כי לא נשמר בידיה ההסכם המקורי, אשר מצוי אצל הנתבעת 1, והדגישה כי מר לוינגרוב היה מודע להעלאת שכרה:
" ש. למה הוא לא חתום?
ת. המסמך המלא ככל הנראה נמצא אצל סאני במשרדים אני לא יודעת איפה זה, אני שמרתי את זה אצלי במחשב וכשלני הגיע לארץ אחרי שהוא פיטר את סאני היא הולכת ולא מגיעה יותר לעמותה ואין את מי לשאול.
ש. אז למה אין מייל בינך לבין לני שאת מראה לו את המסמך ?
ת. כי הוא בארץ והוא רואה את המסמך הזה ויודע על קיומו פעמים פעם אחת בנוכחות אושרית שאני שואלת מה זה אומר להיות מורשת חתימה בחשבון הבנק ומה זה אומר מבחינתי מבחינת היבטים משפטים הראיתי לו את זה והוא אומר כל מה שסוכם מול סאני ימשיכו ויהיו תקפים כל הסכמי השכר מול סאני ימשיכו להיות בתוקף, ופעם שניה שאני מראה לו על שיחות תנאי השכר שקדמו לאחר שהוא פיטר את סאני זה כשאנחנו יושבים אני , אתי גרגיר וגברת סולן שהייתה מנכ"לית העמותה באותו זמן והוא בעצם מבקש מאיתנו מה הוא רוצה שכל אחת תעשה ואיזה דיווחים הוא רוצה על בסיס קבוע וגם אז הוא חזר ואמר שככל מה שסוכם עם סאני ימשיך ולא יהיו שינוים בהסכם.
ש. הספיק לך האמירה הזאת בעל פה שלכאורה מה שאמר לוינגרוב ועל זה את מבססת כתב תביעה?
ת. לני ואילנה היו כמו משפחה, ולכן לא הייתה לי שום סיבה לעשות את זה. לני גם אמר בתחקיר שבאתי וביקרתי אותו והוא לקח אותי להופעה".

50. התובעת חזרה על גרסתה בחקירתה, כאשר נשאלה על כך:
"ש. איך היא הגיעה איתך להסכמה כזו?
ת. ההסכם כולו נכנס לתוקף ב 2014 תראה את זה בתלושי השכר שלי, העלאה גם בשכר בסיס וגם באחוזים הרבה לפני שאני מתבקשת להתעסק בהנהלת חשבונות והרבה לפני שאני מתבקשת להיות מנכ"לית" (עמ' 19 לפ', ש'4-7).

51. נוסף על האמור, עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי העמלות ושכר הבסיס של התובעת הועלו עוד בחודש 4/14, בהתאם לסיכום בין התובעת לבין גב' מרשנסקי, עוד בטרם ניתנה לתובעת זכות חתימה במסמכי הנתבעת 1 ( העתק תלושי שכרה של התובעת צורף כנספח 31 לתצהירה).

52. זאת ועוד. מעדות רואה החשבון של הנתבעות, עלה כי הגורם אשר החליט ואישר את העלאת השכר של התובעת הייתה גב' מרשנסקי, מנהלת המוזיאון הקודמת ולא התובעת לבדה, זאת אף כי רו"ח בסיל נמנע מלהודות בכך במפורש:
"ש. גם עמלת המכירה שלה עלתה מ-5 ל-7%?
ת. לא. אין לי מושג. אני מקבל פיקס, היא לא אומרת לי ממה היא גוזרת, היא יכולה להגיד תשמע מגיע לי 10,000 עמלה ואני ארשום את זה בתלוש.
ש. בפברואר ואוגוסט 2014 מעין איך היא יכולה להגיד לך?
ת. לא מעין. הפורמטים אותם פורמטים. נשלח פורמט ואומרים תוציא
ל-XYZ ומעבירים הלאה.
ש. מי אמר לך לתת עמלה באוגוסט 2014 ואת גובה העמלה?
ת. הכל עבר, קיבלתי מסאני. אין לי אפשרות אחרת.
ש. ז"א שעליה בשכר קרתה בתקופה של סאני?
ת. אין לי מושג" (עמ' 32 לפ', ש' 9 - 18 ).

53. נציין כי הנתבעת 1 נמנעה מלזמן את גב' מרשנסקי לעדות, למרות שמדובר בעדה משמעותית להוכחת טענתה כי התובעת העלתה את שכרה שלא כדין.

54. מנגד, התובעת הוכיחה כי מלוא הנתונים הכספיים והדוחות נשלחו על ידה במהלך תקופת עבודתה, למר לוינגרוב, יו"ר הנתבעת 1 ( ס' 65 – 67 לתצהירה, העתק דוחות אשר נשלחו למר לוינגרוב, נספח 1 לכתב ההגנה שכנגד, תכתובת דוא"ל בין התובעת למר לוינגרוב נספח 2 לכתב ההגנה שכנגד). מר לוינגרוב בעדותו לא הכחיש כי קיבל דוחות חודשיים מהעמותה:
"ש. אני טוען שאתה דרשת וקיבלת מידי חודש דוחות, אתה מתכחש לזה ?
ת. לא". עמ' 5 לפ', ש' 17 – 18

55. מר לוינגרוב הודה כי יכול היה לקבל את מלוא הנתונים הכספיים ואף קיבל אותם מעת לעת וחתם על הדוחות הכספיים. לא נעלם מעינינו כי מר לוינגרוב טען כי חתם על הדוחות מבלי להבין את האמור בהם אולם, טענה זו נטענה באופן כללי ביותר ואין בה כדי לאיין את אחריותו למסמכים עליהם חתם :
"ש. זה נכון שקיבלת ממעיין דו"חות ונתונים תקופתיים לרבות השכר?
ת. לא, על בסיס קבוע. כלומר מידי פעם יכולתי לקבל את זה.
ש. אתה מסכים איתי שעד להגשת כתב התביעה שכנגד, לא העלת טענות שהיא העלתה לעצמה את השכר או טענות כאלה, אתה חתום על הדו"חות הכספיים שנשלחים לרשם העמותות?
ת. רואה החשבון מדי שנה הגיש דיווחים פיננסיים לרשות המיסים בישראל בעברית, ואני לא מסוגל לקרוא בעברית, ביקש ממני להגיש את המסמכים. לא היה לי רעיון בכלל מה נמצא בתוך המסמכים.
ש. האם חתמת?
ת. בוודאי, ביקשו ממני שאחתום" (עמ' 6 לפ', ש' 12 – 21).

56. עוד הוכח בפנינו, כי במהלך התקופה בה הועלה שכרה של התובעת, התובעת לא הייתה מורשית החתימה היחידה בחרה, אלא נדרשה גם חתימתו של רואה החשבון , מר בסיל ( פרוטוקול זכויות החתימה בתובעת מיום 17.4.15, צורף כנספח 3 לכתב ההגנה שכנגד).

57. כמו כן, רו"ח בסיל, סיפר בעדותו כי מר לוינגרוב היה מעודכן בזמן אמת בדוחות הכספיים של הנתבעת 1 אשר פירטו את התשלומים אותם שילמה הנתבעת 1 לתובעת, ואף חתם עליהם:
"ש. לני בדיון הקודם שלא היה לו מושג מה כתוב דוחות הכספיים וחתם עליהם בלי לדעת?
ת. אני אומר שלא. אין דבר כזה" (עמ' 33 לפ', ש' 32, עמ' 34 לפ', ש' 1).
"ש. תוכל לאשר שמעיין הכינה דוחות חודשיים ללני על פי בקשתו?
ת. אני יכול לאשר אב לאין לי שום ידיעה, אני לא ראיתי את הדוחות, אני יודע שהיא מגישה לו אני לא ראיתי את, אני יודע, כולם הכינו ללני דוחות, גם בתקופה של סאני הוא קיבל דוחות. זה לא עבר דרכי. תמיד לני קיבל דוחות " ( עמ' 33 לפ', ש' 5 -8).

58. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את טענת הנתבעת 1 לפיה התובעת העלתה את שכרה שלא כדין.

59. באופן דומה, מצאנו כי אין בסיס לטענת הנתבעות כי התובעת נטלה עמלות מכירה שלא כדין. בנוסף לשכר היסוד אשר שולם לתובעת, שולמו לתובעת עמלות מכירה, בגין מכירות אותן ביצעה עבור אחת מלקוחות המוזיאון ( הברונית דה - רוטשילד). הוכח בפנינו כי החל מחודש 2/2015 ועד לחודש 7/2016 מכרה התובעת לברונית בסך כולל של 653,000 דולר ארה"ב ( בהתאם לדו"ח הכספי אשר הופק על ידי רואה החשבון של הנתבעת 1, מר בסיל).

60. לא נעלם מעינינו, כי הנתבעת 1 טענה כי מכירות אלו בוצעו אך ורק בזכותה קשריה האישיים של הנתבעת 3 עם הברונית ( ס' 45 – 49 לתצהירה של הנתבעת 3) אולם, התובעת הוכיחה כי היא הייתה הגורם אשר הוביל למכירות משמעותיות לברונית ואף ביצע אותן בפועל. התובעת הצהירה כי בתקופת עבודתה ועד לפיטוריה רכשה הברונית פריטים בסך של כ – 912,000 דולר ארה"ב ( בתקופה של שנתיים), בעוד קודמתה בתפקיד מכרה לה בשנת 2010 מכירה אחת בלבד בשווי של כ-260,000 דולר ארה"ב בלבד ( ס' 25 לתצהירה של התובעת אשר לא הופרך).

61. התובעת הצהירה באופן מפורט כיצד בוצע הליך המכירה לברונית: "...הליך מורכב עדין וארוך...הברונית עצמה אשר הייתה מגיעה לפגוש אותי! גם מעבר לשעות הפעילות במוזיאון...הייתי עורכת לה סיור...מציעה לה קסטומיזציה של פריטים שאני ו/או היא אהבנו...צילמתי אותם, יצרתי ... טקסט שיווקי...דאגתי לייצורם אצל בעלי המקצוע...יש לציין כי תהליך שכזה נמשך לעיתים חודשים רבים ואף יותר מכך..." ( ס' 27 לתצהירה של התובעת). התובעת אף צירפה התכתבויות בינה ובין הברונית בנוגע למכירות המוזיאון (ת12-13). גרסת התובעת בעניין זה נמצאה אמינה ומהימנה עלינו ואין בטענת הנתבעת 1 לקשרים אישיים בין הברונית לנתבעת 3 ,כדי לאיין את תרומתה המכרעת של התובעת לביצוע המכירות בפועל וזכאותה לעמלות מכירה.
62. לסיכום, לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי המוטיבציה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים הייתה של הנתבעת 1. בהתאם לכך אנו קובעים כי התובעת הוכיחה את טענתה כי פוטרה מעבודתה.
פיצויי פיטורים
63. לטענת התובעת, זכאית היא לפיצויי פיטורים לאור פיטוריה . מאחר ומשכורתה נגזרת משכר יסוד ומעמלות יש לראות את משכורתה האחרונה כממוצע שכרה ב - 12 החודשים שקדמו לפיטוריה, בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן: תקנות פיצויי פיטורים).

64. לטענתה בגין התקופה החל מחודש 1/13 ועד לסיום עבודתה בחודש 10/16, זכאית היא לפיצויי פיטורים מהנתבעת 1, בסך של 107,761 ₪, בניכוי סך של 14,635 ₪ אשר שילמה הנתבעת 1 ,לכן זכאית היא לסך של 93,036 ₪. בגין התקופה שבין חודש 12/10 ועד לחודש 12/12, טענה התובעת כי היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 3,927 ₪ מהנתבעת 2.

65. הנתבעות טענו מנגד, כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים מאחר והתפטרה וכן ממילא נטלה כספים שלא כדין מהנתבעת 1. הנתבעות הודו כי שילמו לתובעת הפרשות על חשבון פיצויי פיטורים בסך של 14,635 ₪, בגין השנים 2014 - 2016 ( נספח 14 לתצהירו של רו"ח בסיל). מעבר לכך, אין התובעת זכאית לתשלום נוסף כלשהו.

66. בהתאם להלכה הפסוקה , המבחן הקובע האם הסכום המשולם כשכר עבודה מהווה תוספת שאינה חלק מהשכר המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, הוא במענה לשאלה המקדמית, האם התשלום שניתן לעובד היה מותנה בהתקיימות תנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב העובד לא מקבל את התשלום. תשלום שאינו מותנה בגורם מיוחד, הוא למעשה חלק משכר היסוד הנלקח בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים ( דב"ע מב/3-44 רות גולדברג נ' עיריית בת ים פד"ע יג (1) 338 (1982)).

67. בכל הקשור לתשלומים אשר שיעורם נגזר מהפדיון, קובעת תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים כדלקמן - " היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים". כלומר, ככל ששכרו של העובד משתלם " כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים ( ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ – רטר, פד"ע לט 49).

68. בהתאם לכך, נפסק כי עמלות המשולמות על בסיס אחוזים ממחזור המכירות או מן הרווחים הן חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים ( ע"ע170/03 יוסי עזרא – יהב פרוייקטים ומיחשוב 1991 בע"מ, פורסם בנבו, 15.11.2004 וכן ע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ, פורסם בנבו, 26.3.2002).

69. יישום ההלכה הפסוקה על ענייננו, מוביל למסקנה כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, על בסיס שכר היסוד וכן עמלות המכירה אשר שולמו לה. לתובעת שולמו עמלות בגין מכירות אותן ביצעה ממועד תחילת עבודתה. זכאותה לעמלות מכירה אף עוגנה בהסכם העבודה הראשון עם הנתבעת 2 ( צורף כת6). הנתבעת 1 לא הוכיחה כי תשלומי עמלות המכירה אשר שולמו לתובעת, היו בגדר בונוס אישי או הותנו בתנאי מיוחד. מעיון בתלושי השכר, אף עולה כי עמלות אלו אף היוו חלק משמעותי משכרה ושולמו לה באופן תדיר, מידי חודש בחודשו ( תלושי השכר של התובעת צורפו כנספחים ת5, ת31 לתצהירה של התובעת).

70. שקלנו את טענת הנתבעות לפיה היה קיים נוהג שלא להכליל את עמלות המכירה בשכר הקובע, אולם מצאנו כי הנתבעות לא הציגו תשתית ראייתית ולו לכאורה לשם הוכחת טענתן בדבר נוהג מסוג זה על כן, הטענה נדחית.

71. זאת ועוד. בכל הקשור לוותק התובעת בעבודתה, מקובלת עלינו עמדת התובעת, לפיה יש לחשב את הוותק החל מהמועד בו עבדה עבור הנתבעת 2 קרי, חודש 12/12. לא מצאנו כי יש מקום לקבל את טענת הנתבעת כי יש להפריד בין תקופת עבודתה עבור הנתבעת 2 עד לחודש 12/12 ובין תקופת עבודתה עבור הנתבעת 1, החל ממועד זה ועד לחודש 10/ 16 , נוכח העובדה כי התובעת המשיכה לעבוד ברציפות בתפקידה במוזיאון מיום תחילת עבודתה ועד סיומה .

72. ממוצע שכר הקובע ב - 12 החודשים האחרונים ( שכר יסוד+ עמלות) עמד על סך של 27,490 ₪. הנתבעת 1 לא הפריכה את תחשיב התובעת ולא הציגה תחשיב חלופי. בהתאם לכך, פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה עבור הנתבעת 1 (1/13 – 10/16, שלוש שנים ו – 10 חודשים), עומדים על סך של 27,490 ש"חX 3.83 שנים = 105,286 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 14,635 ₪, אשר שולמו לתובעת. לפיכך, זכאית התובעת להשלמת פיצויי פיטורים בסך של 90,651 ₪.

73. באשר לתקופה הראשונה בה עבדה התובעת תחת הנתבעת 2, החל מחודש 12/10 ועד ליום– 31.12.12, טענה התובעת כי היא זכאית לסך של 3,927 ₪ בגין פיצויי פיטורים. הנתבעות הכחישו את טענת התובעת .
עיון בתצהיר התובעת מלמד כי התובעת הצהירה כי שכרה המדווח לקרן הפנסיה על ידי הנתבעת 2 בגין תקופה זו עמד על סך של 1,788 ₪ ( ס' 102-104 לתצהירה של התובעת). הנתבעת 2 לא הפריכה את טענתה זו של הנתבעת ואת הנתונים אותם הציגה.

74. הנתבעת 2 הודתה כי נותרה חייבת לתובעת סך של 552 ש"ח בגין הפרשות לפיצויי פיטורים עבור תקופה זו ( נספח 14 לתצהירו של רו"ח בסיל). עם זאת, סכום זה חושב על ידי הנתבעת 2, על בסיס שיעורי ההפרשות בצו ההרחבה הפנסיוני לתקופה זו (3.34% ו – 4.18%). בעוד אין חולק כי התובעת פוטרה בסיום תקופת עבודתה הראשונה, לאור ההחלטה על סגירת פעילותה של הנתבעת 2 והעברתה לנתבעת 1 ( ס' 24 לתצהירו של רו"ח בסיל). לפיכך, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מלאים בגין תקופת עבודתה הראשונה.

75. בהתאם לתחשיב התובעת, והואיל ועבדה היא עבדה במהלך תקופת העבודה הראשונה במשך שנתיים וחודש (10/12-12/12), זכאית היא לסך של 2.083 שניםX 1,785 ₪ = 3,718 ₪ בגין פיצויי פיטורים. בהתאם להודאת הנתבעת 2, שילמה היא לתובעת סך של 500 ₪ בגין פיצויי פיטורים לתקופה זו ( נספח 14 לתצהירו של רו"ח בסיל). לפיכך, זכאית התובעת לתשלום מהנתבעת 2 בסך של 3,218 ₪ בגין פיצויי פיטורים לתקופה הראשונה. עם זאת , לאור סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים הקובע כי -"מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורים", ומשאין חולק כי התובעת עבדה באותו מקום עבודה במהלך כל תקופת עבודתה, על המעסיק האחרון קרי, הנתבעת 1 לשאת בתשלום פיצוי פיטורים בגין כל תקופת העסקתה.
76. בכל הקשור לטענת התובעת כי הינה זכאית לפיצויי הלנה, נציין כי בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כי התובעת זכאית לפיצויי הלנה, לאור מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה אשר במחלוקת. עוד מצאנו להבהיר כי משעה שממילא המעסיקה האחרונה הייתה הנתבעת 1 , נושאת היא בתשלום פיצוי פיטורים גם עבור תקופת עבודת התובעת בנתבעת 2 משמדובר באותו מקום עבודה בו עבדה התובעת ברצף.
פיצויי בגין פיטורים שלא כדין
77. לטענת התובעת, זכאית היא לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 53,835 ₪. הנתבעות טענו מנגד כי התובעת התפטרה לכן אינה זכאית לפיצוי כלשהו. עוד נטען כי התובעת סירב ה להתייצב בפני יו"ר הוועדה לשימוע או בירור על כן אינה זכאית לפיצוי בגין העדר שימוע. לחילופין נטען כי יש לראות את תכתובת הדוא"ל הענפה בין הצדדים כשימוע.

78. לא אחת נדונה זכות השימוע כזכות הטיעון, אשר עומדת לכל אדם באשר הוא. זכות זו הי א זכות ראשונית ומהותית, וחשיבות רבה נודעת לה עת נשקלת האפשרות לסיום העסקתו של עובד (ר' ע"ע (ארצי) 779/06 קורן – בית חולים אלי"ן, [פורסם בנבו] ניתן ביום 7.10.2007). חובת השימוע אף נגזרת מחובת תום הלב (ע"ע (ארצי) 300353/98 הרמן – סונול ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 29.12.2002). באשר לדרך בה יש לנהל את הליך השימוע נפסק, כי דרכי שמיעת המועמד לפיטורים הן רבות ומגוונות, וניתן להגשים את החובה במספר רב של אופנים (בג"ץ 5770/05 ויזל נ' מפכ"ל המשטרה [פורסם בנבו] ניתן ביום 23.8.2006).

79. על השיקולים אותם יש לשקול בעת פסיקת סעד בגין פיצויים שלא כדין, עמד בית הדין הארצי בעניין מנורה: " בענין ברד מנינו - מבלי להתיימר למצות - מספר שיקולים ... אשר כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי ...; אופיו של ההליך שקוים - ככל שקוים - והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות ( ראו ענין פלונית וענין אורן);האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, ...; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד .. ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד ... ועוד" ( ע"ע 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' יונתן רון, פורסם בנבו, ניתן ביום 6.9.18).
80. בנסיבות מקרה זה, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, מצאנו כי דין טענת התובעת לפיצוי בגין היעדר שימוע ,להתקבל. אין חולק כי בנסיבות מקרה זה, הנתבעת 1 לא ערכה לתובעת הליך שימוע טרם פיטוריה. בהתאם לפסיקה בבסיס חובת השימוע עומד הרציונל לפיו לא יהא זה הוגן להטיל על העובד סנקציה חמורה הפוגעת בהכנסתו, מבלי שיקבל הזדמנות להציג עמדתו בטרם קבלת החלטה על פיטוריו. רציונל זה לא קוים על ידי מי מהנתבעות נוכח העובדה כי התובעת , כפי שקבענו לעיל, פוטרה לאלתר מבלי שניתנה לה הזדמנות כלשהיא להשמיע טענותיה בטרם תתקבל החלטה בעניינה.
81. במסגרת החלטתנו בדבר גובה הפיצוי לו זכאית התובעת, שקלנו, בין היתר, את השיקולים הבאים - משך תקופת העבודה; התפקיד אותו בצעה התובעת; התנהלות הנתבעת 3 כלפי התובעת במועד פיטוריה לאלתר; האופן בו בחרה הנתבעת 3לנהוג לאחר פיטורי התובעת.
82. לאור האמור לעיל אנו סבורים כי יש מקום להפחית את גובה הפיצוי הנתבע על ידי התובעת בגין אופן פיטוריה, ולהעמידו על סך של 2 5,000 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש
83. לטענת התובעת זכאית היא לפיצוי בגין עוגמת נפש בנוסף לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסך של 50,000 ש"ח, בגין הנסיבות הקיצוניות של פיטוריה. הנתבעות טענו מנגד כי התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין עוגמת נפש ואף עליה לשלם לנתבעת 1 פיצוי בגין עוגמת נפש, לאור מעשיה.
84. הלכה פסוקה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש ייפסק בנסיבות חריגות ( ר' למשל ע"ע 480/05 ליאור בן שטרית נ' פלונית, פורסם בנבו, 8.7.2008). בנסיבות מקרה זה, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת אינה זכאית לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, מעבר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין הנפסק לעיל. לפיכך, טענת התובעת לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, נדחית.
פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות
85. התובעת טענה כי הינה זכאית לתשלום בגין היעדר הפרשות פנסיוניות מלאות במהלך תקופת עבודתה. בגין תקופת עבודתה הראשונה, החל מחודש 12/10 ועד לחודש 12/12, החלו להפריש לזכותה הפרשות פנסיוניות רק בחודש 6/12 על כן נותרו הנתבעות חייבות סך של 1,065 ₪ בגין היעדר הפרשות מלאות לקרן הפנסיה. בכל הקשור לתקופת העבודה החל מיום - 1.1.13 ועד ליום 18.10.16, טענה התובעת כי הנתבעות חייבות בגין היעדר הפרשות פנסיוניות סך של 10,362 ₪.
86. הנתבעות טענו מנגד כי אינן חייבות לתובעת תשלום כלשהו בגין הפרשות פנסיוניות לתקופת העבודה הראשונה. בתצהיריהן, הודו הנתבעות כי נותרו חייבות תשלום בגין תגמולים פנסיוניים סכום של 529 ₪ בלבד ( כמפורט בנספח 14 לתצהירו של רו"ח בסיל). בכל הקשור לתקופת העבודה השנייה, הנתבעות הודו כי הפרישו בחסר בגין רכיב הפנסיה סך של 3,914 ₪. לטענת הנתבעות, סכום זה שולם לתובעת בתלוש 12/16.
87. לאחר ששקלנו את העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת על פיה זכאית היא לתשלום פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות, להתקבל. עיון בתלושי השכר לתקופה הראשונה בין חודש 12/10 ועד לחודש 12/12(צורפו כת5 לתצהיר התובעת), מעלה כי הפער בין סכומי ההפרשות הפנסיוניות להן זכאית התובעת לשיטתה ובין הסכומים אותם ציינו הנתבעות, נובע מכך שתחשיב הנתבעות אינו כולל את סכומי עמלות המכירה אשר השתכרה התובעת במהלך תקופת עבודתה זו.
88. הואיל וקבענו כי יש להכליל את עמלות המכירה אשר שולמו לתובעת במסגרת שכרה הקובע , ולאור העובדה כי הנתבעות לא הפריכו את תחשיב התובעת, אנו מקבלים את טענת התובעת וקובעים כי על הנתבעת 2, מעסיקתה של התובעת במהלך תקופת העבודה הראשונה, לשלם סך של 1,065 ₪ כפיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות לתקופה זו.
89. בדומה, אנו מקבלים את טענת התובעת כי היא זכאית לתשלום פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות מלאות, בגין תקופת העבודה מחודש 1/13 ועד לחודש 10/16 , שעה שהנתבעת 1 לא הכלילה את תשלומי העמלות אשר שולמו לתובעת, במסגרת שכרה הקובע להפרשות פנסיוניות.
נציין כי התובעת הציגה תחשיב מפורט בגין ההפרשות הפנסיוניות להן היא זכאית בגין תקופה זו, בהתאם לשיעורים הקבועים בצו ההרחבה הפנסיוני לביטוח פנסיוני מקיף במשק ( סך של 2,705 ₪ לשנת 2013, סך של 4,325 ₪ לשנת 2014, סך של 2,102 ₪ לשנת 2015, סך של 1,230 ₪ לשנת 2016; ס' 80 לתצהירה של התובעת , וכן ר' דף פירוט הפקדות אשר מחברת הראל, אשר צורף כנספח 32 לתצהיר התובעת).
90. נוסיף, כי מעיון בתלוש השכר של התובעת לחודש 12/16 ( נספח 15 לתצהירו של רו"ח בסיל), עולה כי בתלוש צוין כי התובעת זכאית לסך של 3,914 ₪ בגין הפרשי פנסיה אולם, הנתבעת 1 הבהירה כי קיזזה סכום זה, מאחר ולשיטתה התובעת נותרה חייבת כספים לנתבעת 1, בגין משיכות שלא כדין אותן ביצעה. מאחר וכאמור לעיל, דחינו את טענת הנתבעת 1 כי התובעת ביצעה משיכות שלא כדין, אנו קובעים כי הנתבעת 1 לא הייתה רשאית לבצע קיזוז זה.
91. לאור האמור לעיל, תביעת התובעת ברכיב זה מתקבלת, ועל הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 10,362 ₪ כפיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות לתקופה החל מחודש 1/13 ועד לחודש 10/16.
דמי הבראה
92. לטענת התובעת, זכאית היא לתשלום דמי הבראה בעבור השנים 2013 -2014, במהלכן לא שולמו דמי הבראה ו בגין השנים 2015 - 2016 על כן, נותרה הנתבעת 1 חייבת לתובעת סך של 3,397 ₪ בגין דמי הבראה שלא שולמו.

93. הנתבעת 1 טענה מנגד כי התובעת הייתה זכאית לתשלום פדיון דמי הבראה בסך של 2,065 ₪ אולם, תשלום זה קוזז במסגרת תלוש 12/16, לאור החוב אותו חבה התובעת לנתבעת 1 בגין מעשיה ( ס' 63 – 64 לתצהירו של רו"ח בסיל, פירוט החוב צוין גם בנספח 14 לתצהירו).

94. אין חולק בין הצדדים כי התובעת עבדה באופן רציף במוזיאון החל מחודש 12/10 ועד לחודש 10/16 בסה"כ 5 שנים ו – 11 חודשים. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר תשלום הבראה, התשי"ז - 1957, ובשם לב לשנה בה הוגשה התביעה טרם ביטול תקופת ההתיישנות להבראה, זכאית התובעת לדמי הבראה עד שנתיים לפני תום תקופת עבודתה.

95. בעבור השנים הרביעית עד השביעית זכאי העובד לשבעה ימי הבראה בגין כל שנה, בהתאם להוראות צו ההרחבה. בהתאם לכך, בגין השנתיים האחרונות לעבודתה (10/14 – 10/16), אשר היו השנים החמישית והשישית לעבודתה, זכאית התובעת לשבעה ימי הבראה בגין כל שנה ובסה"כ ל – 14 ימי הבראה. בשנת 2016 עמד תעדיף דמי ההבראה על סך של 378 ₪. בהתאם לכך, זכאית התובעת לסך של 5,292 ₪ בגין תקופה זו.

96. הנתבעת 1 הוכיחה כי שילמה לתובעת בחודש 7/15 סך של 1,890 ₪ בגין דמי הבראה וכן בחודשים 7-8/16 סך של 2,268 ₪ בגין כל חודש ובסה"כ שולמו לתובעת סך של 6,426 ₪ דמי הבראה. לפיכך, אין התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין דמי הבראה מהנתבעת 1.

97. בהקשר זה יובהר, כי לא נעלמה מעינינו טענת התובעת לפיה הנ תבעת 1 ויתרה על טענת ההתיישנות אולם, אין בידינו לקבל טענה זו. ויתור על זכות צריך להיות במפורש ולא ניתן להקיש מהתחשיב אותו הגישה הנתבעת 1 בגין דמי הבראה, כי הסכימה לוותר על טענת התיישנות דמי ההבראה, אותה העלתה בכתב הגנתה (ס' 64 לכתב ההגנה).

דמי חופשה
98. לטענת התובעת, בהתאם לחוק חופשה שנתית, תשי"א -1951 ( להלן: חוק חופשה שנתית), יש לכלול את עמלות המכירה כחלק מהשכר הקובע לחישוב שווי יום חופשה. בהתאם לכך, בגין התקופה הראשונה עד ליום 31.12.12 זכאית התובעת לפדיון 6 ימי חופשה. לגרסת התובעת, הנתבעת 1, אשר נכנסה בנעלי הנתבעת 2 ביום 1.1.13, חייבת לשלם עבור ימי חופשה אלו.

99. באשר לתקופה החל מחודש 1/13, טענה התובעת כי ותק עבודתה בתחילת שנת 2013 עמד על שלוש שנים לכן הייתה זכאית ל - 28 ימי חופשה בגין תקופה זו ובסה"כ לפדיון של 34 ימי חופשה, אותם היה על הנתבעות לשלם בתלוש השכר לחודש 10/16.

100. באשר לערך יום חופשה טענה התובעת כי על פי תלושי השכר, שולמו ימי חופשה על בסיס שכר יסוד בלבד ללא רכיב של עמלות ולא בהתאם לשווי יום עבודה ממוצע של שלושה חודשים טרם הפדיון. לפיכך לטענתה זכאית היא לסך של 27,883 ₪, בגין הפרשי פדיון ימי חופשה.

101. הנתבעות טענו מנגד, כי התובעת הייתה זכאית לתשלום נוסף בגין פדיון דמי חופשה במועד סיום עבודתה, בסך של 5,130 ש"ח. הנתבעת 1 שילמה לתובעת סכום זה בתלוש 12/16, אותו הנפיקה לאחר סיום עבודתה אולם ,סכום זה קוזז כנגד הסכומים אותם הייתה חייבת התובעת לנתבעת 1 בשל מעשיה. לפיכך, אין התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין פדיון דמי חופשה.

102. נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על שכמי המעביד ( דב"ע לא/22 – 3 ציק ליפוט - קסטנר, פורסם בנבו, פד"ע ג' 215). סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א -1951 ( להלן: חוק חופשה שנתית), קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי החוק היא שלוש שנים. בהתאם להלכה הפסוקה, בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, העובד זכאי לתבוע את ימי החופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת. לפיכך, התובעת זכאית לפדיון דמי חופשה אותם צברה במהלך השנים 2013 -2016. כאמור לעיל, קבענו כי הנתבעת 1 לא הוכיחה כי התובעת נטלה כספים שלא כדין. על כן, לא ניתן לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת 1 בקשר לפדיון דמי החופשה להם זכאית.
103. לאור הוראת ההתיישנות ומאחר והתובעת הגישה את תביעתה בחודש 12/16, אין התובעת זכאית לתשלום פדיון דמי חופשה בגין השנים 2011 – 2012. לפיכך, טענת התובעת לפדיון דמי חופשה בגין תקופת עבודתה הראשונה, נדחית.

104. במהלך תקופת עבודתה השנייה, עבדה התובעת בהיקף משרה מלאה. מאחר והתובעת עבדה באותו מקום עבודה, ברציפות, ותק עבודתה בשנת 2013 עמד על של 3 שנים על כן , זכאית היא לימי חופשה כדלקמן: בגין שנת 2013 הייתה זכאית התובעת ל – 10 ימי חופשה, בגין שנת 2014 – 10 ימי חופשה, בגין שנת 2015 – 12 ימי חופשה, בגין שנת 2016 – 12 ימי חופשהX 11/12 = 11 ימי חופשה. בסה"כ הייתה זכאית התובעת לפדיון 33 ימי חופשה, בגין מלוא תקופת עבודתה במוזיאון. מתלושי שכרה של התובעת עולה כי התובעת ניצלה במהלך תקופת עבודתה 23 ימי חופשה ( כפי שהודתה גם התובעת בסעיף 60 לסיכומיה). לפיכך, זכאית היא לפדיון 10 ימי חופשה נוספים.

105. נוסף על כך, מקובלת עלינו טענת התובעת, לפיה את ערך החופשה היומי יש לחשב בהתאם לממוצע שכרה הרגיל בשלושת החודשים האחרונים לעבודה, הכולל גם את עמלות המכירה אשר שולמו לה, בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק חופשה שנתית.
הנתבעות לא הפריכו את התחשיב אותו הציגה התובעת לפיכך, אנו מקבלים את תחשיב התובעת וקובעים כי שכרה הכולל בגין שלושת החודשים האחרונים לעבודתה, החודשים 7-9/16, עמד על סך של 109,013 ₪ . מספר ימי העבודה בתקופה זו עמד על סך של 66 ימי עבודה. לפיכך, זכאית התובעת לתשלום בסך של 10 ימי עבודהX 1,651 ₪ = 16,517 ₪ בגין פדיון דמי חופשה.

106. נוסיף, כי מעיון בתלושי השכר במהלך תקופת העבודה אצל הנתבעת 1, עולה כי פדיון דמי החופשה אשר שולם לתובעת התבסס על ערך שכר יסוד בלבד. מאחר וכאמור לעיל, קבענו כי שכרה הרגיל של התובעת צריך לכלול גם את עמלות המכירה התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין פדיון דמי החופשה אשר נערך במהלך תקופת עבודתה, בגבולות תקופת ההתיישנות.

107. הנתבעת 1 לא הפריכה את תחשיב התובעת לעניין ערך יום חופשה ולא הציגה תחשיב נגדי. בהתאם לכך, אנו מקבלים את תחשיב התובעת לעניין ערך יום חופשה וקובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 27,883 ₪, בגין הפרשי ערך פדיון יום חופשה במהלך תקופת עבודתה, לפי הפירוט הבא - בחודש 4/14 נפדו 3 ימי חופשה, כאשר הנתבעות שילמו 250 ₪ ליום במקום 412 ₪ ונותרו חייבים סך של 574 ₪; בחודש 2/15 שולמו 2 ימי חופשה בסך של 250 ₪ ליום במקום 680 ₪ ליום ונותר הפרש בסך של 788 ₪ תמורתם ובחודש 7/16 שולמו 5.5 ימי חופשה לפי סך של 285 ₪ ליום במקום 1,745 ₪ ליום ונותרו חייבים 8,134 ₪ ; בחודש 10/16 פדו הנתבעות 12.5 ימי חופשה לפי שווי של 285 ₪ ליום במקום 1,694 ₪ ליום לפיכך, על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 17,887 ₪.

108. לסיכום, לאור כל האמור לעיל, זכאית התובעת לסך של 44,400 ₪ בגין פדיון דמי חופשה.

דמי מחלה
109. לטענת התובעת, זכאית היא להפרש בגין שווי ימי המחלה אותם נטלה, בהתאם לסעיף 5( ב) לחוק דמי מחלה, התשל"ו – 1976 ( להלן: חוק דמי מחלה), בסך של 7,318 ₪. הנתבעות טענו מנגד כי מלוא דמי המחלה שולמו לתובעת.

110. סעיף 5 לחוק דמי מחלה קובע כדלקמן – " (א)דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו. (ב)לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת – דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצרת הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החדשים שקדמו למחלתו".

111. בענייננו, קבענו כי שכרה הרגיל של התובעת כולל גם את עמלות המכירה אשר שולמו לתובעת. נוכח זאת, היה על הנתבעת 1 להכליל בחישוב דמי המחלה גם את עמלות המכירה כחלק משכר התובעת.

112. הנתבעת 1 לא סתרה את התחשיב אותו הציגה התובעת בדבר גובה שכרה לצרכי חישוב יום מחלה. בהתאם לכך, אנו מקבלים את תחשיב התובעת, וקובעים כי התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין פדיון דמי מחלה אשר שולמו במהלך תקופת עבודתה, בהתאם לתחשיב הבא - בחודש 12/15 שולמו לתובעת 4 ימי מחלה בסך של 285 ₪ ליום במקום בסך של 850 ₪ ליום לכן נותרו הנתבעות חייבות לתובעת סך של 2,261 ₪; בחודש 10/15 שולמו לתובעת 7 ימי מחלה בסך של 285 ₪ ליום במקום 892 ₪, לכן נותר הפרש בסך של 4,253 ₪; בחודש 11/14 שולמו 3 ימי מחלה לפי 286 ₪ ליום במקום 464 ₪ ונותר הפרש בסך של 534 ₪. בסה"כ זכאית התובעת ל - 7,318 ₪ בגין הפרשי פדיון ימי מחלה.

יתרת שכר עבודה בגין עמלה שלא שולמה
113. לטענת התובעת, הנתבעות חייבות סך של 945 ₪ בגין עמלת מכירה אשר לא שולמה. הנתבעות טענו מנגד כי התובעת אינה זכאית לתשלום עמלה בגין מכירה זו, מאחר ומעלה בכספיהן.

114. לאחר ששקלנו את העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת התובעת כי היא זכאית לתשלום נוסף בגין עמלה אשר לא שולמה לה, להתקבל.
כאמור לעיל, דחינו את טענת הנתבעת 1 כי התובעת מעלה בכספיה. התובעת הצהירה כי ביצעה מכירה " לגב' שולמית, לקוחה קבועה שלי, של מנורת ברונזה הידועה בכינויה " משחק החיות" בסך של 15,500 ₪", אולם לא שולמה לה עמלה בסך של 945 ש"ח ( ס' 72 לתצהירה). הנתבעות לא חקרו את התובעת בעניין זה ולא הופרכה גרסתה.
על כן, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 945 ₪ בגין עמלת מכירה אשר טרם שולמה.

שכר ראוי
115. לטענת התובעת, תפקידה הוגדר בהסכם העבודה והיה עליה לנהל את מכירות המוזיאון. בפועל, התובעת מילאה תפקידים נוספים, של מנהלת חשבונות ושל מנכ"לית, והקדישה מזמנה מבלי שקיבלה שכר נוסף בגין תפקידים אלו. התובעת עבדה עבור שכר בסיס בסך של 6,000 ₪, בעוד שכרה של גב' מרשנסקי אותה החליפה התובעת עמד על סך של 121,244 ₪ בשנת 2013 על כן, טענה התובעת כי היא זכאית לשכר ראוי בגין תפקידים אלו, לכל הפחות בגובה השכר אשר שולם לגב' מרשנסקי. בנוסף, טענה התובעת כי יש לשלם לה פיצויי פיטורים בגין רכיב השכר הראוי, בסך של 17,500 ₪.
116. הנתבעות טענו מנגד כי התובעת לא הצביעה על מקור בחוק או בדין המצדיק תשלום שכר ראוי או כל אסמכתא לכך, כי יש לשלם לה שכר נוסף מעבר לשכר החודשי אותו קבלה. עוד טענו הנתבעות כי ככל שתתקבל טענתה זו של התובעת ייווצר תקדים מסוכן על פיו כל עובד יוכל לקבוע לעצמו בדיעבד איזה שכר ראוי הוא לקבל. עוד טענה הנתבעת כי הואיל והתובעת נטלה עמלות שלא כדין מהנתבעת 1, שכרה בשנת 2016 אף היה שכר גבוה, והגיע ל – 50,000 ₪ לחודש. נוכח זאת, יש לדחות את תביעותיה ברכיב זה.
117. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות מצאנו כי דין טענת התובעת בעניין זה, להידחות. אומנם, התובעת מילאה תפקידים נוספים במהלך תקופת עבודתה אולם, אין חולק כי התובעת הסכימה לבצע תפקידים אלו. מעבר לכך היה ברור לתובעת, אשר באותו מועד הייתה ביחסים טובים עם הנתבעת 1 ומר לווינגרוב, כי לא ישולם שכר נוסף בגין תפקידים אלו ואף לא הובטח שכר נוסף על ידי מאן דהוא.
118 . לאור האמור לעיל, תביעות התובעת לקבלת שכר ראוי וכן פיצויי פיטורים נוספים בגין השכר הראוי, נדחות.
פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר
119. לטענת התובעת, זכאית היא לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין תלושי שכר שאינם תקינים, בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר. התובעת טענה כי כל תלושי השכר אשר נמסרו לה, החל מחודש 1/13 ועד לחודש 10/16 אינם תקינים שעה שהם מציינים אחוז משרה של 50% למרות שבפועל עבדה במשרה מלאה. בנוסף, טענה התובעת, כי תלושי שכרה אינם מציינים את צבירת ימי החופשה על פי חוק אלא צבירה של חצי יום חופש בלבד ואינם מציינים את צבירת ימי המחלה. כמו כן, התלושים אינם מגלים את האמת בדבר צבירת הזכויות הפנסיוניות.

120. הנתבעות טענו מנגד כי התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין הפרת חוק הגנת השכר, שכן התובעת שימשה כמנכ"לית ומנהלת חשבונות ו מתוקף תפקידה אמונה היא על תקינות תלושי השכר ועמידתם בדרישות החוק.

121. סעיף 26א(א) לחוק הגנת השכר, קובע כדלקמן: "לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר. (ב)  (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24( ג), בניגוד להוראות סעיף 24( א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24( ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק ( להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור; (2)   מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת; (3)   פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר".

122. בעניין פסיקת פיצויים בגין ליקויים בתלושי שכר, קבע בית הדין הארצי בע"ע 28228-03-15 איזבלה לוקס נ' ארז זיסמן (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.10.16) את הדברים הבאים: "בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנמסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפיצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר. בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר... תוך שבענייננו יש ליתן דגש על חומרת ההפרה שהביאה אי התקינות של החלק הארי של התלושים שנמסרו למערערת, מספר התלושים הלא תקינים... הפגיעה המיידית במערערת בעת מתן התלושים....".

123. לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים במקרה דנן, וכן את מכלול העדויות והראיות, מצאנו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר, מאחר והוכח כי בתלושי השכר אשר הונפקו לה, נפלו ליקויים.
עיון בתלושי השכר מעלה כי לא צוינה מכסת צבירת ימי המחלה של התובעת. כמו כן, צוין כי התובעת צוברת חצי יום חופשה לחודש, אף כי התובעת עבדה במשרה מלאה.

124. באשר לטענת התובעת כי היקף המשרה בתלושי שכרה במהלך תקופת עבודתה הראשונה היה שגוי, נציין כי עיון בתלושי השכר לתקופה הראשונה מעלה כי אומנם בחלק התחתון של התלושים לשנים 2011-2012 צוין כי היקף משרתה היה נמוך יותר ( שנת 2011 - על 36 שעות חודשיות ו - 6 ימי עבודה ובשנת 2012 - 41 שעות חודשיות ו - 6 ימי עבודה). עם זאת, בחלק העליון של התלוש, המפרט את כמות שעות העבודה בפועל, פורטה כמות שעות העבודה הנכונה בכל חודש.

125. לאחר שעיינו בתלושי השכר ובחנו את טיב הליקויים בתלושים, מצאנו כי טיב הליקויים לא היה חמור. עוד שקלנו בהקשר זה את טענת התובעת כי לא היה לה כל קשר להכנת תלושי השכר, אשר היו באחריותם הבלעדית של רואה החשבון אולם, מצאנו לדחותה משעה ש הוכח בפנינו כי התובעת קיבלה את תפקיד מנהלת החשבונות של החברה, שימשה כמורשית חתימה של הנתבעת 1 ואף כיהנה בתפקיד ניהולי - מנכ"לית הנתבעת 1 (ר' ס' 37-40 לתצהירה של התובעת).

126. רו"ח בסיל הבהיר כי את מלוא הנתונים לצורך תלושי השכר, קיבל, מידי התובעת: "יצוין, כי ריכוז נתוני המשכורות כלל את כל הנתונים הנדרשים לצורך תשלום שכר לעובדים (שעות העבודה של העובדים...ימי עבודה בפועל וסכומי העמלות...וכו'). באם משהו לא היה ברור הייתי יוצר קשר עם הגב' מעין ומקבל הבהרות לשם הוצאת תלושי השכר לעובדים..." (ס' 41 לתצהירו של רו"ח בסיל).
ובהמשך -"זאת ועוד. תלושי השכר היו נשלחים במייל אל הגב' מעין לצורך בדיקתה, וכל טעות שגילתה היתה מתוקנת במקום עפ"י בקשתה, כפי שהיה נהוג גם בתקופת הגב' סאני" (ס' 42 לתצהירו; ר' גם עדותו של רו"ח בסיל בעמ' 35 לפ', ש' 25 - 29).

127. להתרשמותנו, התובעת ניסתה להפחית את אחריותה לליקויים אשר נפלו בתלושים שעה שבפועל הייתה מעורבת גם בענייני השכר . עם זאת, איננו מתעלמים מחובת הנתבעת כמעסיקת התובעת לדאוג להנפקת תלושי שכר תקינים . נוכח העובדה כי הליקויים בתלושי השכר לא פגעו באופן מהותי ביכולת התובעת לעמוד על זכויותיה אך עם זאת אינם בגדר תלושי שכר תקינים, אנו מפחיתים את הסכום הנתבע ומעמידים אותו על סך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק הגנת השכר.

התביעה כנגד הנתבעת 3
128. לטענת התובעת, יש להכיר באחריותה האישית של הנתבעת 3 לתשלום הכספים להם זכאית היא. לטענתה מדובר בהעברת פעילות מגוף אחד למשנהו, כאשר תחילה, המוזאון פעל תחת חברה בבעלות הנתבעת 3. משהחברה נסגרה כתוצאה מחובות, הועתקה הפעילות לנתבעת 1, עמותה בה חברה הנתבעת 3 והנושאת את שמה של הנתבעת 3 ו בהמשך, הועתקה הפעילות והעסקת עובדי הנתבעת 1 לנתבעת 3 באופן אישי.
129. עוד טענה התובעת, כי העברת הפעילות לנתבעת 3 כעוסק מורשה, נעשתה בחודש 1/17, לאחר שהתובעת הגישה את תביעתה כנגד הנתבעת 1 בחודש 12/16. לפיכך, מדובר לטענתה בהתנהלות חסרת תום לב, אשר יש בה כדי להצדיק את הרמת המסך וחיוב הנתבעת 3 באופן אישי.
130. הנתבעות טענו מנגד כי הנתבעת 3 מעולם לא העסיקה את התובעת על כן לא קיימת יריבות משפטית ביניהן. עוד נטען כי הרמת מסך תבוצע כאשר יש שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי עניין השולטים בחברה, כגון תרמית או ערבוב נכסים. במקרה דנן לא נטען כי התקיימו מעשים מסוג זה על כן, התביעה כנגד הנתבעת 3 הינה קנטרנית ויש לדחותה מחמת היעדר עילה ויריבות, כמו גם את הדרישה להרמת מסך.
131. הפסיקה דנה במקרים בהם ישנה הצדקה להרמת מסך לדוגמה ,במקרים  בהם הוכח חוסר  תום לב מובהק הבא לידי ביטוי בהקמת חברות סדרתית (ראו- ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב – שיינפלד, [פורסם בנבו] ניתן ביום 16.2.2012). כמו כן במקרים בהם הוכח כי מדובר בהקמת  עסק הממשיך את פעילות החברה ומרוקןמתוכן את החברה מנכסיה (ראו- ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשטיין – G.S.S. ג'נסיוס סאונד סיסטם בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 1.11.11).
בעניין טוקו שף חזר בית הדין הארצי  על המקרים בהם יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות מעל לאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה (ראו- בר"ע 52353-08-16 א.ב טוקו שף בע"מ ואח' נ' ADMARIAM GAVR, [פורסם בנבו] ניתן ביום 13.11.2016), לפיהם הרמת המסך הינה החריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, אשר מהווה תרופה קיצונית. עוד נקבע כי על מנת לחייב בעל מניות בחובות החברה, על המבקש להוכיח בראיות התנהלות המצדיקה את חיובו האישי דווקא, ועליו להניח תשתית עובדתית המלמדת כי החברה: "נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו" (ראו בר"ע 24638-08-18 אמילי קיטשן בע"מ, [פורסם בנבו] החלטה מיום 18.6.2018, מפי כבוד השופט פוליאק).
132. נוסיף כי פעילות של הקמת עסק הממשיך פעילות של חברה שירדה מנכסיה, הוכרה לא אחת בפסיקת בתי הדין לעבודה כעילה להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 1138/04 מאיר – ידגר [פורסם בנבו] (7.11.2005); ע"ע (ארצי) 3903-05-11 איפראימוב – ר.צ. פלסטק בע"מ [פורסם בנבו] (4.12.2014), ע"ע (ארצי) 41428-01-13 מרדכי שחם נ' קובי ביטון [פורסם בנבו] (10.05.2018)), הד ברים מקבלים משנה תוקף מקום בו עובדים הועברו מהנתבעת 2 אשר כשלה לרעותה הנתבעת 1 ולאחר מכן אל הנתבעת 3.

יפים לעניינינו הדברים אשר נקבע בעניין ע"ע ( ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ נ' דליה ברגר ( פורסם בנבו, ניתן ביום 14.10.09) : "אנו סבורים כי בנסיבות אלה, מהלך של הקמה וניהול עסק הממשיך – ולו חלקית – את פעילות החברה, היה למעשה מהלך שרוקן את החברה מנכסיה – תיקי הביטוח. התנהלות מסוג זה מצדיקה אף היא את הרמת מסך ההתאגדות ואת חיוב המערערים באופן אישי בחיובי החברה כלפי המשיבה. מצב זה דומה למקרה בו בעלי מניות של חברה המצויה בקשיים כלכליים ועומדת בפני תביעה מצד מי מעובדיה, מקימים חברה חדשה ומעבירים אליה את פעילותה של החברה המצויה בקשיים, מצב המצדיק הרמת מסך על פי הפסיקה [ ראו לעניין זה ע"ע 1138/04 אהרון מאיר – שחר ידגר ( לא פורסם, 7.11.05)]. נציין כי אין נפקא מינא אם הדבר נעשה בתום לב ושלא מתוך כוונה להבריח נכסים או להונות את נושי החברה".

133. דברים אלו, החלים ביחס להרמת מסך ההתאגדות של חברה, נכונים גם ביחס לעמותה. סעיף 8 לחוק העמותות קובע כי - " מהיום שצויין בתעודת הרישום כיום הרישום תהיה העמותה תאגיד כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית". לפיכך, עמותה רשומה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת, המפרידה בין זכויותיה וחובותיה של העמותה לבין זכויותיהם וחובותיהם של החברים בה. האישיות המשפטית הנפרדת של העמותה יוצרת מסך המפריד בין זכויותיה וחובותיה של העמותה לבין זכויותיהם וחובותיהם של החברים בה, אשר עלול לאפשר ניצול לרעה של אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה.
134. בהתאם לפסיקה, העמותה אינה חסינה מהליך של הרמת מסך ההתאגדות, על פי הדוקטרינה אשר פותחה בפסיקה. בעניין ע"א 1683/03 ליניאל די. די. בי חיפה נ' עמותת החיפאים למען אדן [ פורסם בנבו], ניתן ביום 30.6.04) נפסק כי: "חוק העמותות התש"ם-1980 אינו קובע בסעיפיו סעד של הרמת מסך. בנושאים שונים מפנות הוראות חוק העמותות לסעיפי פקודת החברות ואולם לא לאלו שעניינם בהרמת מסך ( כיום בחוק החברות). יחד עם זאת, הלכה היא כי העמותה אינה חסינה מהליך של הרמת מסך ההתאגדות".
135. נקדים אחרית לראשית ונבהיר כי לאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות, מצאנו כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את הרמת המסך בין הנתבעת 1 לנתבעת 3. הוכח בפנינו כי פעילות המוזיאון הועברה " מיד אל יד", מהנתבעת 2, אל הנתבעת 1 ולבסוף אל הנתבעת 3 באופן אישי, כאשר ההחלטה על העברת פעילות המוזיאון לנתבעת 3 באופן אישי, התקבלה בחודש 1/17, כחודש אחד בלבד לאחר שהתובעת הגישה את תביעתה כנגד הנתבעת 1 ( בסך של כחצי מיליון ₪).
136. התוצאה אשר נבעה מהעברת פעילות המוזיאון לנתבעת 3, הייתה כי הנתבעת 1 נותרה עם חובות, בעוד הפעילות המניבה של מכירת חפצי האומנות של המוזיאון, הועברה אל הנתבעת 3. מצב זה הותיר את התובעת, אשר הועסקה על ידי הנתבעת 1, בפני שוקת שבורה ונגוע הוא בחוסר תום לב. התובעת הוכיחה כי המוזיאון פעל באמצעות חברה, היא הנתבעת 2, כאשר הנתבעת 3 היא אחת מבעלי המניות ( תדפיס רשם החברות צורף כנספח ת1 לתצהיר התובעת). בהמשך לכך, הנתבעת 2, החברה, נסגרה כתוצאה מחובות ( עדותו של מר לוינגרוב בעמ' 5 לפ', ש' 30-33).
137. פעילות המוזיאון וכן עובדיו הועברו לנתבעת 1, העמותה, כאשר הנתבעת 3 שימשה כחברה בנתבעת 1 ( עדותו של רו"ח בסיל בעמ' 31 לפ', ש' 10-18; ר' מכתב ב"כ הנתבעת 1 מיום 1.2.00, נספח 3 לתצהירו של נתבע 3).
פעילות הנתבעת 1 הופסקה אף היא שעה שנקלעה לקשיים כלכליים ( עמ' 31 לפ', ש' 29 - 32). לאחר מכן הנתבעת 3 החליטה לקחת את פעילות המוזיאון על עצמה, כעוסק מורשה, בניגוד לדעתו המקצועית של רואה החשבון. במסגרת העברת הפעילות, הועברו גם העובדים וגם פעילות המכירות של חפצי האומנות של המוזיאון אל הנתבעת 3 . רו"ח בסיל העיד בעניין זה:
"ש. אילנה גור עוסק מורשה לוקחת את הפעילות על עצמה?
ת. כן.
ש. זה היה בניגוד לדעתך?
ת. בניגוד לדעתי, אמרתי מעוד משנת 2009 כשאני רואה את ההפסדים של החברה בע"מ אין מקום לפעילות של מוזיאון בישראל ללא תמיכת המדינה, אמרתי זאת.
ש. היא מבצעת את המעבר, עוברים העובדים מהעמותה לעוסק מורשה?
ת. כן.
ש. לעמותה כרגע יש נכסים?
ת. אין כלום. נשארה עם חוב של 200,000 ₪ של ארנונה" (עמ' 32 לפ', ש' 14 – 32, עמ' 33 לפ', ש' 1 – 5).

138. הנה כי כן, הנתבעת 1 נותרה רק עם חובות, בעוד הפעילות המניבה של הנתבעת 1 ועובדיה הועתקה לנתבעת 3 באופן אישי . הפעילות המניבה העיקרית של הנתבעת 1 אשר הועברה לנתבעת 3 הייתה מכירת חפצי אומנות של המוזיאון כעולה מעדות רו"ח:
"... ומשם העמותה תוכל להמשיך לעבוד כי בעיקר המסה העיקרית הייתה מכירה של דברי אומנות. מוכרים דברי אומנות וזה בעצם הכנסה חזקה. זה הביזנז העיקרי" (עמ' 30 לפ', ש' 14 - 16).

139. עוד נציין כי התובעת הציגה בפנינו מכתב אשר נשלח על ידי הנתבעת 1 לעובדי המוזיאון, בו הובהר כי העובדים ייקלטו לעבודה על ידי " מוזיאון פרטי אילנה גור עוסק מורשה" וחוזה עבודה חדש ייחתם עם העובדים, בתנאי העסקה זהים" (המכתב צורף כת4 לתצהיר התובעת).
140. כמו כן משמיעת העדויות עולה כי מר לוינגרוב השתמש בכספים אישיים כדי לכסות את חובות הנתבעת 1 וכי הוצאות השייכות לנתבעת 3 נמשכו גם מחשבון החברה:
"ש. לני הביא כסף מהבית לכסות?
ת. כן.
...
ש. תוכל לאשר שהוצאות ששייכות לאילנה באופן אישי נמשכו גם מחשבון החברה בשנת 2016?
ת. כן. יש חוב בחברה של 11 מיליון שקל ללני. כל כסף שייכנס ממכירת המלאי זה כסף של לני ובכל זאת לא כיסה. יש לו חוב עצום. אלפי כספים העבירו לטובת המוזיאון" (עמ' 32 לפ', ש' 23 – 25, עמ' 33 לפ', ש' 1 - 4).

141. בנסיבות אלו בהן נמצאת התובעת מול מציאות עגומה על פיה החברה בה הועסקה נותרה ללא הכנסות או נכסים בעוד הפעילות הועתקה כחודש לאחר הגשת התביעה ישירות אל הנתבעת 3 , באופן אשר פגע ביכולתה לממש את זכויותיה. התנהלות מסוג זה מרוקנת מתוכן כל אפשרות למימוש זכויות התובעת על כן , מצדיקה היא את הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעת 3 באופן אישי בחיובי הנתבעת 1 כלפי התובעת.
התביעה שכנגד
142. הנתבעת 1, היא התובעת שכנגד, הגישה תביעה כנגד התובעת, במסגרתה חזרה התובעת שכנגד על הטענות אותן העלתה גם בהליך העיקרי, באשר למעשי הנתבעת שכנגד. בתמצית, כפי שפירטנו לעיל, התובעת שכנגד טענה כי הנתבעת שכנגד לא הייתה רשאית לגבות עמלות מהרכישות אותן רכשה הברונית מהמוזיאון, מאחר והמכירות לברונית בוצעו מתוקף יחסי החברות בין השתיים. כמו כן, טענה הנתבעת 1 כי התובעת העלתה את שכר הבסיס ואת גובה העמלות שלא כדין לשיעור של 7%, ללא ידיעת הנתבעת 1. לפיכך, טענה התובעת שכנגד כי הנתבעת שכנגד צריכה להשיב לה סך של 245,942 ₪, בגין עמלות אותן נטלה שלא כדין וסך של 59,160 ₪ בגין הפרשי שכר שלא כדין לשנת 2016.
143. עוד טענה התובעת שכנגד, כי היא זכאית לפיצוי בסך של 80,000 ₪ בגין מעילות אותן ביצעה הנתבעת שכנגד. כמו כן, הנתבעת שכנגד הסבה לה נזק תדמיתי בשל מעשיה ולכן עליה לשלם פיצוי נוסף בשיעור של 100,000 ₪.
144. הנתבעת שכנגד הכחישה באופן גורף את כתב התביעה שכנגד וחזרה על טענותיה בכתב התביעה העיקרי. לטענת הנתבעת שכנגד, מעולם לא מעלה בכספי התובעת שכנגד ומעולם לא ניצלה את האמון אשר ניתן בה. נהפוך הוא. חרף פיטוריה באופן מבזה, מילאה את ימי ההודעה המוקדמת עד תום ואף עבדה בחפיפה מלאה עם מחליפתה.
145. בניגוד לטענת התובעת שכנגד, הנתבעת שכנגד לא פעלה על דעת עצמה ואף העבירה דוחות מפורטים על הוצאות והכנסות, שכר ופעילות מידי חודש ודאגה לתרגמם לאנגלית עבור לווינגרוב, אשר שהה בחו"ל במשך זמן ניכר. כמו כן, הנתבעת שכנגד לא הייתה מורשית חתימה לבדה, אלא יחד עם רואה החשבון של הנתבעת 1 על כן, יש לדחות את טענת התובעת שכנגד כי פעלה במחשכים.
146. לאחר ששקלנו את כלל הטענות, העדויות והראיות, מצאנו כי דין התביעה שכנגד להידחות, מהטעמים הבאים -
147. טענות התובעת שכנגד הועלו עוד במסגרת ההליך העיקרי ו נדחו על ידינו, מהנימוקים אותם פירטנו לעיל. באשר לטענות התובעת שכנגד לפיהן הנתבעת שכנגד ביצעה מעילות כספיות נוספות והסבה לה נזק תדמיתי, כפי שציינו לעיל מדובר בטענות כבדות משקל, אשר לא הוכחו על ידי התובעת שכנגד. בהקשר זה, נוסיף ונפנה לאמור בתצהירה של התובעת, אשר ציינה באופן מפורש - " למען הסר כל ספק, תנאי שכרי והעסקתי בכלל היו ידועים וברורים הן לעמותה, הן ללני, יו"ר העמותה, הן לגב' אילנה גור והן לרואה החשבון והעו"ד מר אושרי בסיל ( שהוא גם בעל זכות החתימה בעמותה) וכל טענה אחרת כיום הינה בגדר השמצה שאין לה כל אחיזה במציאות!" (ס' 24 לתצהיר התובעת). התובעת אף הפנתה לתכתובת דוא"ל אשר הוחלפה בינה ובין מר לוינגרוב, בה צוין כי עמלת המכירה עומדת על 7 אחוז ( צורפה כנספח 9 לתצהירה של התובעת). נוכח זאת, טענות התובעת שכנגד למעילה כספית מצד הנתבעת שכנגד, נדחות.
148. נוסיף, כי התובעת שכנגד לא הציגה ראיות כלשהן בדבר נזק תדמיתי אשר נגרם לה כתוצאה מפעילות הנתבעת שכנגד. לאור כל האמור לעיל התביעה שכנגד , נדחית.
סוף דבר
149. הנתבעת 1 תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
פיצויי פיטורים ב סך של 9 3,896 ₪.
פיצוי בגין פיצויי פיטורים שלא כדין ב סך של 25,000 ₪.
פיצוי בשל היעדר הפרשות פנסיוניות לתקופת העבודה השנייה בסך
של 10,362 ₪.
פדיון ימי חופשה ב סך של 44,400 ₪.
השלמת דמי מחלה בסך של 7,318 ₪.
יתרת שכר עבודה שלא שולם ב סך של 945 ₪.
פיצוי בשל הפרת חוק הגנת השכר ב סך של 5,000 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

150. הנתבעת 2 תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
בגין פיצוי בשל היעדר הפרשות פנסיוניות לתקופת העבודה הראשונה, סך של 1,065 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

151. התביעה לחיוב הנתבעת באופן אישי מתקבלת - הנתבעת 3 תישא באופן אישי בחיובי הנתבעת 1, ביחד ולחוד .

152. התביעה שכנגד - נדחית.

153. הנתבעות יישאו בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 27,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום.
לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ט, (25 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים הילנה ערד שטיינבך