הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 54198-08-15

08 אוקטובר 2018

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' שטיינברך ערד הילנה

התובעת
1. feyori Keflazgi
ע"י ב"כ: עו"ד יובל אלון
-
הנתבעות

  1. קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון,תחזוקה וניקיון בע"מ, ע"י ב"כ עו"ד לירן כהן - ברנקוט
  2. א. דינמיקה אחזקות 2002 בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד פבל מורוז ועו"ד רחל עדן

פסק דין

1. בפנינו תביעת התובעת, לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתה מתקופת עבודתה וסיומה. לשיטת התובעת זכאית היא לתשלום זכויות סוציאליות שונות אשר לא שולמו במהלך תקופת עבודתה. עוד טוענת התובעת, כי פוטרה בשל הריונה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה) ולחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן: חוק עבודת נשים).

העובדות בתמצית
2. הנתבעת 1, קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון, תחזוקה וניקיון בע"מ (להלן: הנתבעת 1), הינה חברת ניקיון ושמירה, אשר התקשרה עם חברות שונות בהסכם למתן שירותי ניקיון, וביניהן עיריית ראשל"צ.

3. הנתבעת 2, חברת דינמיקה, היא חברה בע"מ אשר תחום עיסוקה במתן שירותי ניקיון למוסדות שונים (להלן: הנתבעת 2).

4. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת 1, בעבודות ניקיון (תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת 1 תכונה להלן לשם הנוחות: תקופת העבודה הראשונה). במהלך תקופת עבודתה הראשונה של התובעת, הוצבה התובעת לעבודה על ידי
הנתבעת 1 בבית ספר "סיני" בראשון לציון. בהמשך הוצבה התובעת לעבודה בבית ספר "דורות".

5. נציין כי בין התובעת לבין הנתבעת 1 שרועה מחלוקת באשר למועד תחילת עבודת התובעת אצל הנתבעת 1. לעמדת התובעת, מועד תחילת עבודתה בנתבעת 1 היה ביום 1.8.12 ומנגד לעמדת הנתבעת 1, עבודת התובעת החלה בחודש 1/13.

6. בחודש 8/14 זכתה הנתבעת 2 במכרז למתן שירותי ניקיון לעיריית ראשון לציון. החל ממועד זה, עברה התובעת לעבוד עבור הנתבעת 2 (תקופת עבודת התובעת בנתבעת 2 תכונה להלן: תקופת העבודה השנייה).

7. כבר כאן יצוין, כי בין התובעת ובין הנתבעת 1 שרועה מחלוקת, ביחס לשאלה מה היה מועד סיום עבודתה. לעמדת הנתבעת 1, מועד סיום עבודת התובעת בנתבעת 1 היה בחודש 7/14, עם זכיית הנתבעת 2 במכרז. לטענת התובעת הנתבעת 1 המשיכה לשמש כמעסיקתה במשותף של התובעת, בצוותא עם הנתבעת 2, עד לחודש 5/15.

8. במהלך תקופת עבודתה השנייה הוצבה התובעת לעבודה בבית ספר "ניצנים" בראשון לציון, ובהמשך הוצבה התובעת לעבודה על ידי הנתבעת 2, בבית ספר "בן גוריון" בראשון לציון ובעיריית ראשון לציון.

9. אין מחלוקת בין הצדדים כי בחודש 5/15 סיימה התובעת את עבודתה. עם זאת, הצדדים חלוקים האם הרקע לסיום עבודת התובעת היה בשל פיטורים או התפטרות. עוד נציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון על התובעת.

השאלות השנויות במחלוקת
10. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
מה הייתה תקופת עבודת התובעת בנתבעת 1?
האם יש להכיר בנתבעת 1 כמעסיקה במשותף בצוותא עם הנתבעת 2, גם במהלך תקופת עבודת התובעת עבור הנתבעת 2?
האם יש לחייב את הנתבעת 2 בחובות הנתבעת 1, בגין תקופת עבודתה בנתבעת 1?
האם התובעת התפטרה או פוטרה? בהתאמה לכך, האם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים ותשלום דמי הודעה מוקדמת ולתשלום פיצויי בגין פיטורים שלא כדין?
האם התובעת זכאית לתשלום שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה?
האם הנתבעת הפרה את הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה והוראות חוק עבודת נשים? כפועל יוצא משאלות אלו, האם התובעת זכאית לסעדים הכספיים הנתבעים על ידה מכוחם של שני חוקים אלו?

להלן נדון בשאלות אלו.

העדים והראיות
11. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה.
מטעם הנתבעת 2 העידו מר יואב יעקובי, מנהל הנתבעת, גב' חנה גולדנברג, אשר עובדת כמפקחת בנתבעת וכן מר מתי אדרעי, אשר עובד כמפקח בנתבעת 2. מטעם הנתבעת 1, הצהירו מר חרבג'י אוסמה, מנהל הכספים של הנתבעת 1 וכן גב' דבורה אזולאי, חשבת השכר של הנתבעת 1. למען שלמות התמונה, יצוין כי בדיון מיום 1.10.17 הודיעה התובעת, באמצעות בא כוחה, כי היא מוותרת על חקירת עדי הנתבעת 1 (פ' הדיון מיום 1.10.17, עמ' 166, ש' 20, עמ' 167 לפ', ש' 3).

דיון והכרעה
תקופת עבודת התובעת
12. בין הצדדים שרועה מחלוקת באשר לתקופת עבודת התובעת. לטענת התובעת, בחודש 8/12 החלה לעבוד עבור הנתבעת 1, כאשר עד לחודש 12/12, שולמה משכורת במזומן.
13. התובעת הפנתה לסעיף 5א לחוק הודעה לעובד, התשס"ו - 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד), אשר קובע כי בתובענות בהם מעסיק לא מסר לעובד הודעה בדבר תנאי עבודתו, נטל ההוכחה על המעסיק. לטענת התובעת, מאחר והנתבעות לא מסרו הודעה בכתב לתובעת, נטל ההוכחה עליהם באשר לתקופת עבודתה והנתבעות לא הרימו נטל זה. הנתבעות טענו מנגד כי בהתאם לתלושי השכר, התובעת החלה עבודתה בחודש 1/13 ולא הוכיחה גרסתה כי החלה לעבוד במועד המוקדם למועד זה.
14. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו לנכון לקבל את גרסת הנתבעות, לפיה תקופת העסקת התובעת החלה בחודש 1/13. עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי בתלושים מצוין במפורש כי מועד תחילת עבודתה היה בחודש 1/13 (צורפו כנספח א' לתצהיר התובעת).
15. חיזוק למסקנתנו זו, מצאנו בשלושת מכתבי התלונה אותם כתבה התובעת לנתבעות, בזמן אמת עת התגלעו מחלוקות בין התובעת לנתבעות. במכתבים אלו, אשר נכתבו במועדים שונים, חזרה וציינה התובעת במפורש כי מועד תחילת עבודתה בנתבעת 1 היה בחודש 1.13 (צורפו כנספחים ג'-ד' לתצהירה).
16. עוד יוזכר, כי הכלל הוא כי תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם (ע"ע(ארצי) 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ)- נגריית שירן, פורסם בנבו, ניתן ביום 18.3.13). התובעת לא הפריכה את האמור בתלושי השכר, ביחס למועד תחילת עבודתה.
17. יתרה מכך, לא מצאנו לקבל את טענת התובעת לפיה נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת. התובעת לא העלתה טענה בדבר היעדר קיומה של הודעה לעובד, בכתב התביעה או בתצהירה לפיכך, אין התובעת יכולה להעלות את טענתה זו בסיכומים ולטעון להיפוך הנטל.
18. נוכח האמור לעיל, אנו קובעות כי מועד תחילת עבודת התובעת בנתבעת 1 היה ביום 1.1.13. להלן נבחן את טענות התובעת באשר לחיוב הנתבעות 1 – 2 בצוותא, כמעסיקות במשותף.
האם יש להכיר בנתבעת 1 כמעסיקה במשותף יחד עם הנתבעת 2
19. לטענת התובעת, יש להכיר בנתבעת 1 כמעסיקה במשותף יחד עם הנתבעת 2 לאור היותה עובדת מוחלשת, אשר אינה דוברת את השפה העברית. נוכח זאת, לא ניתן לצפות מהתובעת להבין כי הנתבעת 1 חדלה להעסיקה.
20. לטענת הנתבעת 1, יחסי העבודה בינה לבין התובעת הסתיימו בחודש 8/14, עת נקלטה התובעת לעבודה בנתבעת 2 לפיכך, יש לדחות את טענות התובעת בגין רכיבי התביעה הנוגעים לתקופת עבודתה בנתבעת 2.
21. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענתה של התובעת כי יש להכיר בנתבעת 1 כמעסיקתה במשותף של התובעת, להידחות, מהטעמים הבאים -
22. ראשית, מעיון בשלושת מכתבי ההתראה אותם כתבה התובעת לנתבעות 1 – 2, באמצעות עמותת "קו לעובד" (צורפו כנספחים ג' – ד'), עולה כי במכתבים אלו הבהירה התובעת כי הועסקה בנתבעת 1 מיום 1.1.13 ועד ליום 1.8.14.
23. עוד עולה מהאמור במכתבים אלו, כי התובעת לא העלתה כל טענה כנגד הנתבעת 1, ביחס לתקופה שלאחר יום 1.8.14. יתרה מכך, שני המכתבים אותם כתבה התובעת, ביחס לטענותיה באשר לתקופת עבודתה שלאחר יום 1.8.14, הופנו אך ורק לנתבעת 2. מכאן, התנהלות התובעת בזמן אמת מלמדת כי הייתה מודעת לזהות מעסיקיה השונים ולאחריותם הנפרדת, בגין כל אחת מתקופות עבודתה.
24. שנית, מהעדויות עלה כי הנתבעת 1 הפסיקה את פעילותה עבור עיריית ראשל"צ בחודש 8/14. מר יעקובי, נציג הנתבעת 2, הצהיר כי בחודש 8/14, הנתבעת 2 זכתה במכרז למתן שירותי ניקיון לעיריית ראשל"צ (ס' 4 לתצהירו). בדומה, העיד גם מר אדרי, כי הנתבעת 1 הפסידה במכרז של עיריית ראשל"צ, והעירייה החליטה להעביר את מתן השירותים לנתבעת 2. התובעת, כמו יתר העובדים, סיימה את העסקתה בנתבעת 1. לבקשת התובעת, התראיינה והתקבלה לעבוד בנתבעת 2 (עמ' 98-99 לפ').
25. כמו כן מהעדויות אשר נשמעו בפנינו התברר כי נמסר לתובעת במפורש על חילופי המעסיקים ולכל אחת מהחברות היו מדי עבודה שונים. מר אדרי בעניין זה כי:
"ש. יש להם בגדים שהן לובושות?
ת. כן. מדים של החברה. בחברת ש. ניר הם לבשו מדים שלהם.
ש. שכתוב עליה ש. ניר?
ת. לדעתי כן.
ש. בדנמיקה איך נראים המדים?
ת. מדים שרשום חברת דינמיקה.
ש. עם החלפת המעסיק החלפתם להם מדים?
ת. כן.
ש. איזה עוד דברים עשיתם שהיא עוברת לעבוד בדינמיקה?
ת. המהלך הראשון שנעשה שהודעתי לה שאני מחליף לה בית ספר. במהלך השני החתמתי אותה על מסמכים שמחליפים חברה והיא ידעה שהחברה מתחלפת.
ש. באיזה שפה דברת איתה?
ת. היא מדברת עברית יפה מאוד" (עמ' 99 לפ', ש' 3 - 19).

26. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת 1 הייתה מעורבת באופן כלשהו בפעילות הנתבעת 2, לאחר חודש 8/14. אומנם, מנהל התובעת, מר אדרי, המשיך לשמש כממונה על התובעת אולם, מר אדרי הבהיר בחקירתו כי לא מדובר בהמשך העסקה רציף, אלא הוא פנה אל הנתבעת 2 לראיון עבודה כדי להתקבל לעבודה:
"ש. איך גויסת לדנימיקה?
ת. פניתי למנכל של החברה, ובקשתי והיו לו מספר פניות מאנשים. לקחו אותי לראיון והתקבלתי" (עמ' 98 לפ', ש' 21-23).

27. בדומה, העיד גם מר יעקובי כי הנתבעת 2 פעלה באופן נפרד מהנתבעת 1, כאשר אין מדובר בקליטה ישירה של העובדים ולעובדים אף נמסרו מדים חדשים:
"ש. אתם זכיתם במכרז של עיריית ראשל"צ ?
ת. כן במסגרת מכרז פומבי זכינו באזור מסוים והחלפנו את ש.ניר.
ש. את הליך גיוס העובדים על מי הטלת ?
ת. בד"כ מנהל העבודה הוא זה שמגייס את כ"א לאזור שלו. במקרה הזה גייסנו גם אותו לאזור הזה.
ש. מתי אכן אישר שהוא פנה אליכם ולמעשה ביקש להתגייס אליכם כשש. ניר סיימה את העבודות. האם חוץ ממתי שפנה אליכם, האם היו עוד עובדים שפנו אליכם או ביצעתם את הפניה לעובדים ?
ת. בד"כ העובדים לא מגיעים אלינו למשרד, אנו ירושלמים, זה מתבצע ע"י מנהל העבודה האזורי.
בטפסי 101 חדשים קליטת עובדים, תנאי העסקה – קבלת ביגוד, שהעובד אם הוא אומר שהוא עובד ותיק הוא צריך להציג תלושי משכורת.
ש. איך נראים המדים שלכם ?
ת. חלוק לבן עליו ככתוב בכחול א. דינמיקה.
ש. האם החלפתם לכל עובדים את המדים ?
ת. כל פרויקט חדש שאנו נכנסים אנו מחליפים את המדים לעובדים" (עמ' 104 לפ', ש' 1-18).

28. לאור האמור לעיל, דין טענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת 1 בחובות הנובעים מתקופת עבודתה של התובעת בנתבעת 2, כמעסיקה במשותף, להידחות.

האם יש להכיר בחבות הנתבעת 2 בגין רכיבי התביעה כנגד הנתבעת 1
29. התובעת הוסיפה וטענה כי יש לחייב את הנתבעת 2 בתשלום כל זכויותיה החל ממועד תחילת עבודתה בנתבעת 1, דהיינו, חודש 1/13. הנתבעת 2 הכחישה טענה מכל וכל, וטענה כי בתקופת העסקתה הראשונה של התובעת (חודש 1/13 – 8/14), מעסיקתה היחידה הייתה הנתבעת 1.
30. בעניין אצ'ילדייב, פסק בית הדין הארצי כדלקמן: "בענף הניקיון החלפת קבלנים הינה חזון נפרץ. בדרך כלל זוכות חברות הניקיון בעבודה באמצעות זכייה במכרז לתקופה מוגבלת. ככל שלא עולה בידי אותה חברה להמשיך ולזכות גם במכרז הבא הרי שהחברות מתחלפות. הנוהג המובן מאליו בענף הוא, כי במקום עבודה בו מתחלפים קבלני ניקיון, אחראי כל קבלן כלפי עובדיו לתקופה בה הוא סיפק את שירותי הניקיון במקום, ואינו אחראי לתקופות שלפני ואחרי תקופתו, לרבות אחריות לתשלום פיצויי פיטורים. הזכאות לפיצוי פיטורים קמה, איפוא, עם החלפת מתן השירות במקום העבודה" (ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב , פורסם בנבו, ניתן ביום 27.3.06).
31. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת התובעת לפיה יש לחייב את הנתבעת 2 גם בתשלום חובות הנתבעת 1, להידחות. התובעת לא הציגה תשתית עובדתית לפיה הנתבעת 2 הייתה מעורבת באופן כלשהו, במהלך תקופת העסקתה התובעת בנתבעת 1. בנסיבות מקרה זה, טענת התובעת בדבר שמירת הותק, נוגעת לחישוב זכויות סוציאליות תלויות ותק (כגון פדיון דמי חופשה ודמי הבראה). בהתאם לכך, חישוב זכויותיה אלו בגין תקופת עבודתה בנתבעת 2 ייעשה בהתאם לתאריך תחילת בנתבעת דהיינו1, חודש 1/13. עם זאת, אין בטענת התובעת כי מעסיקתה הקודמת הייתה הנתבעת 1, כדי להקים לנתבעת 2 אחריות או חבות כלשהי למלוא תשלום זכויות התובעת בגין תקופת עבודתה בנתבעת 1.
32. מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם ס' 33 לצו ההרחבה לענף הניקיון, אשר קובע מפורשות כי בעת חילופי מעסיקים בענף הניקיון – "העובד יהיה זכאי לקבל מהמעסיק היוצא תשלום בגין כל זכויותיו הסוציאליות עבור מלוא תקופת עבודתו אצל המעסיק היוצא וסיומה, לרבות תשלום מלא בגין פיצויי פיטורים בעבור תקופת עבודתו אצל המעסיק היוצא".
33. נוכח האמור לעיל, טענת התובעת כי על הנתבעת 2 לשאת בתשלום חובותיה גם ביחס לתקופת עבודתה בנתבעת 1, נדחית. להלן נבחן את טענות התובעת ביחס לרכיבי השכר השונים להם היא זכאית, בגין כל אחת מתקופות עבודתה -
תשלום שעות נוספות
תשלום שעות נוספות בגין תקופת העבודה בנתבעת 1
34. לטענת התובעת, במהלך תקופת העסקתה בנתבעת 1, לא שולם שכר בגין השעות הנוספות בהן עבדה התובעת. לגרסתה היקף עבודתה עמד על 12 שעות בממוצע בימים ראשון – שישי, במהלך תקופה בת 24 חודשים.
35. בגין תקופה זו זכאי התובעת לטענתה לתשלום 51 שעות נוספות בשיעור 125% וכן לסך של 81 שעות בשיעור 150%. התובעת ציינה כי מתוך התקופה בת 24 חודשים יש להפחית את חודשי יולי –אוגוסט, בהם היקף משרתה היה נמוך יותר (ס' 61 לכתב התביעה) לפיכך, דרשה התובעת תשלום בגין 20 חודשיםX 51 שעות X 6 ₪ = 6,120 ₪. מסכום זה הפחיתה התובעת את התשלום אשר שולם על ידי הנתבעת 1 במסגרת תלושי שכרה, בגין שעות נוספות, בסך של 4,212 ₪. לבסוף דרשה התובעת סך של 1,908 ₪ בגין השעות הנוספות אותן עבדה בשיעור 125%.
36. עוד טענה התובעת, כי הינה זכאית לתשלום שעות נוספות בגין השעות הנוספות אותן עבדה בשיעור של 150%, בסך של 19,440 ₪, בהתאם הבא: 1,620 שעות נוספותX12 ₪ X 20 חודשים= 19,440 ₪.
37. לטענת הנתבעת 1, התובעת לא הוכיחה את גרסתה בדבר מתכונת עבודתה ולא הציגה רישומים של השעות הנוספות בהן עבדה, עליהם ביססה את תביעתה. לטענת הנתבעת 1, התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף בגין שעות נוספות, מעבר לתשלומים אשר שולמו לה במהלך עבודתה בסך של 21,342 ₪.
38. בהתאם להלכה הפסוקה, לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, נטל ההוכחה בדבר מתכונת עבודתו של התובע מוטל על המעסיק. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.
39. בעניין ריעני, עמד בית הדין הארצי על האופן בו יש ליישם תיקון 24 לחוק הגנת
השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), וקבע כדלהלן: " לצורך יישומו של סעיף 26ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם:
... המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן
מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר
עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה
תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות" (ע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 29.3.17).

40. מן הכלל אל הפרט. נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר ששקלנו את מלוא הטענות, העדויות והראיות כפי שהוצגו בפנינו בהליך זה, מצאנו כי הוכח בפנינו כי התובעת עבדה במתכונת של שעות נוספות.
41. בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, בהיעדר דוחות נוכחות של התובעת במהלך תקופת עבודתה בנתבעת 1, נטל ההוכחה על הנתבעת 1, להפריך את טענת התובעת בדבר מתכונת עבודה אשר כללה שעות נוספות. הנתבעת לא הפריכה נטל זה, ושוכנענו בטענת התובעת כי נדרשה לעבוד שעות נוספות בהיקף עליו הצהירה. מסקנה זו עלתה מתלושי השכר של התובעת, בהם צוין כי התובעת נהגה לבצע שעות נוספות.
42. עם זאת, מצאנו כי גרסת התובעת באשר לכמות השעות הנוספות בהן עבדה, לא הייתה עקבית. התובעת הצהירה כי במשך השנה הראשונה, במהלכה עבדה בבית ספר "סיני" בראשון לציון, עבדה שישה ימים בשבוע מהשעה 8:00 בבוקר ועד השעה 18-19:00 בערב (ס' 9 לתצהירה), דהיינו כ - 11 שעות ביום, למעט בחודשים יולי - אוגוסט בהם היקף העבודה היה נמוך יותר (ס' 10 לתצהירה).
43. בחקירתה הודתה התובעת כי בחלק מתקופת עבודתה בנתבעת 1, עבדה 6 שעות ביום בלבד, ולא 12 – 13 שעות ביום כטענתה (עמ' 89 לפ', ש' 4 - 5). נוסף על כך, עיון בתלושי השכר של התובעת, מעלה כי היקף השעות הנוספות בהן עבדה עמד על 40 שעות נוספות בממוצע לחודש (כאשר תחשיב זה מבוסס על 20 חודשים בלבד, לאחר הפחתת חודשי יולי – אוגוסט, במהלכם היקף עבודתה של התובעת היה נמוך, בהתאם להודאת התובעת).
44. נוכח זאת, אנו מחילים את החזקה בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, ומחייבים את הנתבעת בתשלום 40 שעות נוספות לחודש, בגין כל אחד מ – 20 החודשים, אשר הנתבעת 1 לא הציגה דוחות נוכחות ביחס אליהם.
45. לאור האמור לעיל, התובעת זכאית לתשלום בהתאם לתחשיב הבא:
24.98 ₪ תעריף שעתיX 125% X 20 שעות נוספות חודשיות X 20 חודשים = 12,490 ₪.
24.98 ש"ח%X 150 X 30 שעות נוספות X 20 חודשים = 14,988 ש"ח.
12,490 ₪+ 14,988 ש"ח= 27,478 ₪.
46. מעיון בתלושי השכר של הנתבעת 1, עולה כי לתובעת שולם סך של 21,342 ₪ בגין שעות נוספות. לפיכך, התובעת זכאית ליתרת התשלום בסך של 6,136 ₪ בגין שעות נוספות.
שעות נוספות במנוחה השבועית
47. התובעת טענה כי היא זכאית לתשלום נוסף בגין שעות נוספות בהו עבדה ביום שבת, מאחר ובימי שישי עבדה עד השעה 22:00. לטענתה זכאית היא לתשלום בסך של 4 שעות עבודה בשבת, לתקופה ממוצעת בת שנה. הנתבעת 1 חזרה על טענתה כי מלוא התשלום בגין השעות הנוספות אותן עבדה התובעת שולם לה.
48. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת 1, לפיה שילמה לתובעת כספים בגין עבודתה בשבת. עיון בתלושי השכר של התובעת, מעלה כי בתלושים אלו לא צוין כי לתובעת שולם תשלום בגין עבודה בשבת. בהתאם לכך, אנו מקבלות את גרסת התובעת, באשר למתכונת עבודתה בימי שישי. כעולה מתחשיב התובעת, אשר לא הופרך על ידי הנתבעת 1, זכאית היא לתשלום בסך של 12ש"ח (ההפרש בגין תעריף שעתי בשבת בשיעור של 150% אותו תבעה התובעת)X 206 שעות (4 שעות עבודה בשבת X 12 חודשים X 4.3 שבתות בחודש) = 2,472 ₪.
49. לסיכום, על הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 2,472 ₪+6,136 ₪ = 8,608 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות.
תשלום עבור שעות נוספות בגין תקופת העבודה בנתבעת 2
50. לטענת התובעת, במהלך תקופת עבודתה בנתבעת 2, עבדה במתכונת של 10 שעות ליום, שישה ימים בשבוע. בהתאם לכך, טענה התובעת כי זכאית היא לתשלום בסך של 968 ₪, בגין עבודה בשעות נוספות, במהלך תקופת עבודתה אצל הנתבעת 2, וזאת בהתאם לתחשיב אותו פירטה בכתב תביעתה (ס' 65).
51. הנתבעת 2 טענה מנגד, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה בדבר זכאותה לתשלום גמול שעות נוספות, מעבר לסכומים אשר שולמו במהלך עבודתה.
52. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי דין תביעת התובעת לתשלום שעות נוספות מהנתבעת 2, להידחות. טענת התובעת כי הועסקה במשך 10 שעות בכל יום לא עלתה בקנה אחד עם עדותה. התובעת הודתה בחקירתה, כי עת עבדה בבית ספר ניצנים, עבדה 8 שעות ליום בלבד ובמהלך התקופה בה עבדה בבית ספר דורות, 5 שעות ביום בלבד:
"ש. בית ספר ניצנים?
ת. הייתי עובדת בשתי מקומות....
לשאלה שוב – מ 8 עד 16.00. ואחכ עברתי לדורות.
ש. כמה שעות בדורות בתקופה השניה?
ת. 5 שעות" (עמ' 89 לפ', ש' 8 - 12).

53. נוסף על האמור לעיל, טענת התובעת בדבר מתכונת עבודתה בשעות נוספות בנתבעת 2, אינה עולה בקנה אחד עם דו"ח הנוכחות של התובעת לחודש 1/15, כפי שצורף לתצהירו של מר יעקובי, נציג הנתבעת 2. מדו"ח זה עולה כי היקף העבודה היומי של התובעת עמד על 7 שעות (הדו"ח צורף כנספח ג' לתצהירו של מר יעקובי).
54. עיון בתלושי השכר של התובעת לתקופת עבודתה בנתבעת 2 (צורפו כנספח א' לתצהירה), מעלה כי לתובעת שולמו תשלומים בגין עבודה בשעות נוספות, במסגרת תלושי שכרה (כך למשל, בחודשים 9-11/14). התובעת לא התייחסה בסיכומיה לדו"ח שעות זה ולא הפריכה את האמור בו.
55. לאור האמור לעיל, מצאנו כי התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לתשלום שעות נוספות, מעבר לתשלומים אשר שולמו לה במסגרת תלושי השכר. נוכח האמור לעיל, תביעת התובעת לתשלום שעות נוספות בגין תקופת עבודתה בנתבעת 2, נדחית.
פדיון דמי חופשה
56. לטענת התובעת, בגין תקופת העסקתה בנתבעת 1, זכאית היא לתשלום עבור 34 ימי חופשה, בסך של 6,800 ₪. התובעת ציינה כי שולמו לה דמי חו פשה בסך של 1,649 ₪ בחודש 9/14 אולם, למעט סכום זה לגרסתה ,לא ניצלה ימי חופשה במהלך 34 חודשי העסקתה על כן, טענה לזכאות לתשלום פדיון דמי חופשה בסך של 5,151 ₪.
57. הנתבעת 1 הכחישה את טענות התובעת, וטענה כי בהתאם לתקופת עבודתה ו היקף משרתה זכאית התובעת לכל היותר לפדיון של 14.3 ימי חופשה מהם יש להפחית סך של 2,448 ₪, אשר שולם לתובעת בגין רכיב זה.
58. הנתבעת 2 טענה כי בגין תקופת העסקת התובעת בנתבעת 2 הייתה זכאית לתשלום עבור 10 ימי ח ופשה. התובעת ניצלה 5 ימי חופשה לכן זכאית היא לתשלום דמי חופשה בגין 5 ימים בלבד, בסך של 999 ₪.
59. נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על שכמי המעביד (דב"ע לא/22 – 3 ציק ליפוט - קסטנר, [פורסם בנבו] פד"ע ג' 215). הכלל הוא כי תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם (ע"ע(ארצי) 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ)- נגריית שירן, 18.3.13, להלן: עניין גולן), ועל הטוען כי רכיב מסוים שפורט בשכרו הוא פיקטיבי ומהווה שכר עבודה, הנטל להוכיח טענתו (ע"ע 300124/98 אהרונוביץ - ערוגות מושב עובדים, 10.6.02(.
60. בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים כי היקף עבודת התובעת עמד על שישה ימים בשבוע. לפיכך, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, הייתה התובעת זכאית לתשלום 12 ימי חופשה בגין שנות עבודה הראשונה והשנייה.
בגין תקופת עבודתה בנתבעת 1, עד לחודש 8/14, הייתה זכאית התובעת לתשלום 12 ימי חופשה בגין השנה הראשונה (1/13-1/14) ועוד 4 ימי חופשה בגין השנה השנייה (7/12 חודשים במהלכם עבדהX 12 ימי חופשה).בסה"כ זכאית הייתה התובעת לסך של 16 י מי חופשה בגין עבודתה בנתבעת 1. לפיכך, זכאית התובעת לתשלום בהתאם לתחשיב הבא: 16 ימי חופשהX 8 שעות X 24.98 ₪ = 3,197 ₪.

61. מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי הנתבעת 1 שילמה לתובעת תשלום בגין 4 ימי חופשה, בחודש 4/14, בסך של 799 ₪ (24.98 ש"חX 8 שעות). בחודש 9/14 שילמה הנתבעת לתובעת פדיון חופשה בסך של 1,649 ₪ (24.98 ש"ח X 66 שעות). לפיכך, זכאית התובעת לסך של 3,197 ₪, בהפחתת סך של 1,649 ₪ = 1,548 ₪ בגין פדיון דמי חופשה מהנתבעת 1.

62. בגין תקופת עבודתה השנייה, הייתה זכאי התובעת לתשלום בגין 5 ימי חופשה, בגין התקופה 8-12/14 (12 ימי חופשהX 4/12 חודשים)+ 5/12 חודשים X 13 ימי חופשה = 5.5 ימי חופשה, ובסה"כ ל – 10 ימי חופשה. הנתבעת 2 הוכיחה כי התובעת ניצלה 5 ימי חופשה (ס' 30 לתצהירו של מר יעקובי וכמפורט בתלושי השכר של התובעת מתקופת עבודתה בנתבעת 2 )לפיכך, התובעת זכאית לתשלום פדיון חופשה בגין תקופת עבודתה בנתבעת 2, בהתאם לתחשיב הבא: 5.5 ימי חופשה X 8 שעות X 24.98 ₪ = 1,099 ₪.

דמי הבראה
63. לטענת התובעת, זכאית היא ל תשלום עבור 14 י מי הבראה, על פי תעריף של 427 ₪ ליום ובסה"כ סכום של 5,978 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 900 ₪ אשר שולמו לתובעת עבור דמי הבראה. לפיכך, התובעת זכאית לתשלום דמי הבראה בסך של 5,078 ₪.
64. הנתבעת 1 הכחישה את טענת על פיה זכאית היא לתשלום דמי הבראה. לטענת הנתבעת 1, התובעת הייתה זכאית לכל היותר לתשלום בגין 10.1 ימי הבראה, כאשר שולם לתובעת סך של 2,691 ₪ בגין רכיב זה. הנתבעת 2 טענה כי מלוא דמי ההבראה להם הייתה זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה, שולמו.
65. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה, חלה על דרישת התובעת לדמי הבראה התיישנות לפיה ניתן לתבוע דמי הבראה עד שנתיים לפני תום תקופת עבודת התובעת. לפיכך, זכאית התובעת לתשלום דמי הבראה בגין התקופה השנתיים האחרונות לעבודתה בלבד. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, זכאית התובעת לתשלום בגין 7 ימי הבראה, בעבור כל שנה משלושת השנים הראשונות לעבודתה.
66. בהתאם לכך, זכאית התובעת לתשלום בגין 14 ימי הבראה, עבור השנתיים האחרונות לעבודתה. תעריף יום הבראה בענף הניקיון עומד על 423 ש"ח ולכן זכאית התובעת לתשלום בסך של 5,922 ₪.
67. על הנתבעת 2 לשאת בתשלום של 9/12 חודשים (בעבור תשעת החודשים במהלכם עבדה התובעת בנתבעת 2( 8/14- 5/15)X 423 ש"ח X 7 ימי הבראה = 2,221 ₪. מעיון בתלושי השכר עולה כי בגין תקופת עבודתה בנתבעת 2 שולמו לתובעת סך של 1,414 ₪ בגין דמי הבראה. לפיכך, על הנתבעת 2 לשלם לתובעת את יתרת תשלום דמי ההבראה בסך של 807 ₪.
68. מאחר והתובעת הועסקה על ידי הנתבעת 1 במשך 15 החודשים נוספים אשר קדמו לסיום עבודתה של התובעת 1, על הנתבעת 1 לשאת בתשלום בסך של 3,701 ₪, בגין דמי ההבראה בעבור תקופה זו. מעיון בתלושי השכר של התובעת בנתבעת 1, עולה כי הנתבעת 1 שילמה לתובעת סך של 2,961 ₪ בגין דמי הבראה, בתלוש 2/14.
69. בהקשר זה, שקלנו את טענת התובעת בכתב תביעתה, לפיה אין לנכות את דמי ההבראה אשר מפורטים בתלושי שכרה מהנתבעת 1 מאחר והתובעת לא קיבלה את השכר המצוין בתלוש 2/14 בסך של 9,959 ₪, אשר כלל תשלום של דמי הברא ה, אלא שכר בסך של 8,100 ₪ בלבד. לא מצאנו מקום לקבל טענת זו הואיל וטענה בדבר אי קבלת השכר המצוין בתלוש 2/14, הינה טענה עובדתית , אשר מנוגדת לאמור בתלושי השכר וכלל לא התובעת נזכרה בתצהיר התובעת.
70. בהתאם לכך, אנו קובעות כי על הנתבעת 1 לשאת בתשלום בסך של 3,701 ₪, בניכוי דמי ההבראה אשר שולמו לתובעת בסך של 2,961 ₪. על כן על הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 740 ₪ בגין יתרת דמי הבראה .
הפרשות פנסיוניות
71. לטענת התובעת, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, על הנתבעות היה להפריש לתובעת הפרשות פנסיוניות, בשיעור של 6% משכרה החודשי, בסך כולל של 9,486 ₪. הנתבעות לא עשו כן לכן, על הנתבעת 1 לשאת בתשלום בסך של 6,696 ₪ ועל הנתבעת 2 לשאת בתשלום בסך של 2,790 ₪.
72. הנתבעת 1 טענה כי הפרישה לזכות התובעת פיצויים בסך של 7,610 ₪ לקופת הגמל "כלל". עוד טענה הנתבעת 1 כי שילמה לתובעת באופן ישיר מידי חודש סכומים על חשבון תגמולי המעסיק, בסך של 2,306 ₪ לפיכך, התובעת אינה זכאית לתשלומים נוספים בגין הפרשות פנסיוניות.
73. הנתבעת 2 טענה כי הפקידה לזכות התובעת סך של 2,306 ₪ בחברת הביטוח "מנורה", בהתאם לשכרה בתקופה הרלבנטית. לגרסתה הכספים לא שויכו לתובעת מאחר והתובעת נמנעה מלהעביר לחברת הביטוח צילום דרכון לכן יש לראות את הנתבעת 2 כמי שמילאה אחר חובתה לתשלום הפרשות פנסיוניות כדין.
74. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת זכאי להפרשות פנסיוניות בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי הנתבעת 1 לא הוכיחה את טענתה, לפיה שולמו לתובעת מלוא ההפרשות הפנסיוניות להן זכאית התובעת.
75. הנתבעת 1 לא הפריכה את גרסת התובעת ממנה עולה כי לא שולמו לה תשלומים בגין רכיב זה. הנתבעת 1 צירפה לכתב הגנתה (נספח א') טבלה בה פורטו הסכומים אשר הועברו לכאורה לקופת גמל על שם התובעת. נבהיר כי מדובר במסמך פנימי של הנתבעת 1 ולא בדו"ח, או אישור או מסמך רשמי מטעם קופת הגמל לפיכך, אין במסמך זה כדי להוכיח כי הסכומים המפורטים בו אכן שולמו לתובעת בפועל.
76. זאת ועוד. עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי לא שולמו רכיבי שכר נפרדים, על חשבון תגמולי מעביד, כטענת הנתבעת 1. לאור האמור לעיל, דין תביעת התובעת לתשלום הפרשות פנסיוניות מהנתבעת 1, להתקבל. בהתאמה לכך, הנתבעת 1 תישא בתשלום בסך של 6,696 ₪, כפיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות.
77. אשר לחבות הנתבעת 2 בתשלום הפרשות פנסיוניות לתובעת, נציין כי הנתבעת 2 הוכיחה, באמצעות תצהירו של מר יעקובי, אשר לא נסתר, כי סכום ההפרשות הפנסיוניות להן הייתה זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה בנתבעת 2 עומד על סך של 2,306 ₪ בלבד (ס' 25 – 26 לתצהירו של מר יעקובי).עוד הוכח בפנינו, כי הכספים הועברו על ידי הנתבעת 2 לחברת "מנורה מבטחים", אולם לא שויכו לתובעת (דו"ח מחברת מנורה צורף כנספח ד' לתצהירו של מר יעקובי). מר יעקובי הצהיר כי הכספים הוחזרו לנתבעת 2 והתחייב כי כספים אלו יועברו לתובעת (ס' 26 לתצהירו).
78. בהתאם לכך, אנו מקבלות את תביעת התובעת כנגד הנתבעת 2 ברכיב זה, וקובעות כי על הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 2,306 ₪ כפיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות.

האם פוטרה התובעת תוך הרעה בתנאי עבודתה?
79. לטענת התובעת, הנתבעת 2 הרעה את תנאי עבודתה ופיטרה אותה פעמיים, בחודש 1/15 וכן בחודש 4/15. לאחר שהתובעת פנתה ל"קו לעובד", הנתבעת 2 החזירה את התובעת לעבודתה אולם , פיטרה את התובעת שוב בחודש 5/15.

80. הנתבעת 2 הכחישה את טענות התובעת וטענה כי התובעת היא אשר הפסיקה להגיע לעבודה מיוזמתה בחודש 4/15 ובהמשך לכך , גם בחודש 5/15, על דעת עצמה על כן, נטשה התובעת את עבודתה בחודש 5/15, ללא הודעה מוקדמת.

81. הלכה פסוקה היא כי פיטורים או התפטרות הם אקט חד צדדי של צד לחוזה עבודה בו הוא מביא לידיעת הצד שכנגד בצורה ברורה את כוונתו להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. עוד נקבע כי משנדרשים אנו להכריע בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע הדברים אלא מהתמונה כולה (ראו-דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ ,פד"ע ב 41).

82. נוסף על כך נקבע כי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות (ראו – דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון , בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.

83. מן הכלל אל הפרט. בבוחננו את הסוגיה האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים,
בחנו את מעשיו של כל צד והתנהגותו במישור הכרונולוגי האחרון של יחסי העבודה. במחלוקת הנוגעת לאירועים במישור האחרון לסיום יחסי העבודה בין הצדדים, ניצבו בפנינו גרסאות סותרות. לגרסת התובעת, הוצבה לעבודה בבית ספר "נ יצנים" בראשון לציון בחודש 8/14 ובחודש 11/14 גילתה כי היא בהריון. בחודש 1/15 הודיע לה מר מתי, אשר היה ממונה עליה מטעם הנתבעת 2, כי היא מפסיקה לעבוד באופן מידי, ללא הודעה מראש. נוכח זאת, פנתה התובעת לטענתה לעמותת "קו לעובד", אשר כתבה לנתבעת 2 מכתב התראה. רק לאחר כשבועיים, הוחזרה התובעת לעבודתה (ס' 21 – 24 לתצהירה של התובעת).

84. עוד טענה התובעת, כי הוחזרה לעבודה על ידי הנתבעת 1, בבית ספר "בן גוריון", אשר היה מקום עבודה חדש עבורה והנתבעת אף הפחיתה את היקף משרתה לשש שעות. התובעת פנתה בשנית ל"קו לעובד" על כן שולמו לה הסכומים החסרים (ס' 25 – 26 לתצהירה).התובעת הוסיפה וטענה, כי בחודש 5/15 הועברה לעבוד בעיריית ראשון, כאשר לאחר כשבועיים, נמסר לה על ידי מר מתי, כי היא מפוטרת. עוד טענה התובעת, כי איש לא ניסה ליצור א תה קשר לאחר מכן וכי פוטרה במהלך הריונה (ס' 31 – 33 לתצהירה).

85. הנתבעת 2 טענה מנגד כי במהלך תקופת עבודתה הקצרה של התובעת, התקבלו תלונות רבות על תפקודה. התובעת נהגה להציב בפני הנתבעת עובדה מוגמרת לפיה אינה מגיעה לעבודתה, כאשר אינה מעוניינת בכך. עקב התלונות אשר התקבלו כנגד התובעת, התבקשה התובעת לעבור לעבוד בבית ספר "בן גוריון", אף הוא בראשל"צ, במסגרת ההסכם בין הנתבעת 2 לעיריית ראשל"צ (ס' 8-11 לתצהירו של מר יעקובי).חרף ההתרעות, המ שיכה התובעת להתנהל כבעבר עד לאמצע חודש 4/15 , המועד בו הפסיקה להתייצב לעבודה. מנהל העבודה, מר מתי, ניסה להשיגה טלפונית, אך לא הצליח לעשות כן לפיכך, בלית ברירה שובצה עובדת אחרת למקום העבודה (ס' 12 – 14 לתצהירו של מר יעקובי).

86. לטענת הנתבעת 2 בחלוף כשבועיים, קיבל מר מתי פניה טלפונית מ"קו לעובד" במסגרתה נטען כי התובעת פוטרה בהריון. מר מתי הבהיר לנציג כי התובעת מעולם לא פוטרה אלא נעלמה מעבודתה וכי היא רשאית לשוב לעבודתה בכל רגע. לאחר שיחה זו שבה התובעת לעבודתה. מאחר ומקום עבודתה לא היה פנוי, שבוצה באופן זמני לפרק זמן של כ שבועיים לעיריית ראשון לציון, עד אשר אותר לתובעת מקום עבודה קבוע חדש(ס' 14 – 19 לתצהירו של מר יעקובי). משהתייצבה מפקחת הנתבעת 2 להסיע את התובעת למקום עבודתה החדש, סירבה התובעת לעשות כן, תוך שימוש במילים גסות ונ יבולי פה ונטשה את המקום. מאותו מועד לא שבה לעבודתה ולא ניתן היה ליצור איתה קשר (ס' 19-21 לתצהירו של מר יעקובי).

87. לאחר ששקלנו את גרסאות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי התובעת לא הוכיחה גרסתה באשר לפיטוריה על ידי הנתבעת 2.שוכנענו בגרסת הנתבעת 2 אשר נמצאה עדיפה ומהימנה עלינו על פני גרסת התובעת. להלן הטעמים למסקנתנו -

88. ראשית, מצאנו כי בגרסת התובעת התגלעו סתירות. עדות התובעת לא הייתה עקבית, משכנעת ומהימנה. בעוד בתצהירה טענה התובעת כי "בחודש נובמבר 2014 ידעתי שאני בהריון לאחר שעשיתי בדיקה" (ס' 21 לתצהיר). בטופס הבדיקה אותו צירפה התובעת לתצהירה (נספח ב'), צוין כי בדיקת ההיריון בוצעה רק כחודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 22.1.15.בחקירתה התברר כי בניגוד לאמור בתצהירה נודע לתובעת על הריונה רק בשלהי חודש 1/15:
"ש. מפנה לס' 21 לתצהירך – את מדברת על חודש 12, כמו כן את מפנה למסמך מיום 22.1.15 - איך את מסבירה זאת שאת מפנה לחודש 1 ולא חודש 12?
ת. בהתחלה בחודש 11/14 לא ידעתי שאני בהיריון, ידעתי בחודש הזה..
לשאלה שוב - בחודש 11/14 זה היום הראשון להריון.
ש. האם נכון שלא אמרת לאף אחד מדינמיקה על ההריון שלך?
ת. בחודש שלישי להריון, זה היה בחודש 1 - אמרתי שאני בהריון לקו לעובד.
ש. ואז הם שלחו מכתב והם החזירו אותך לעבודה?
ת. כן". (עמ' 89 לפ', ש' 21-25).

89. בהמשך חקירתה, הודתה התובעת כי למעשה לא סיפרה כלל לנתבעת 2 על דבר הריונה בחודש 1/15 (עמ' 89 לפ', ש' 26). משנ שאלה התובעת בחקירתה, האם ידוע לה כי הצבתה במשרדי עיריית ראשל"צ בחודש 5/15 בוצעה באופן זמני, על מנת להחליף עובדת אחרת שנעדרה מעבודתה, השיבה על כך בשלילה (עמ' 91 לפ', ש' 23). זאת, בניגוד לטענת התובעת בכתב התביעה, בו ציינה כי הועסקה במשרדי העירייה בחודש 5/15 "במקום עובדת שהייתה בחופשה" (ס' 19 לכתב התביעה).

90. זאת ועוד. עיון בדו"ח הנוכחות לחודש 1/15 (נספח ג' לתצהירו של מר יעקובי). מלמד כי התובעת לא נעדרה במשך שבועיים מעבודתה וזאת בניגוד לגרסתה. בחקירת התובעת, לא היה בפיה מענה כיצד טענתה בדבר פיטוריה והרעת תנאיה, עולה בקנה אחד עם האמור בדו"ח הנוכחות (עמ' 90-91 לפ'). בהמשך חקירתה, התובעת הודתה כי היא אשר הפסיקה להגיע לעבודתה מיוזמתה, בחודש אפריל 2015, בשל טענתה כי הנתבעת 2 הייתה חייבת לה כספים (עמ' 91 לפ', ש' 16-17). נוסף על כך, לא היה בפי התובעת מענה מדוע לטענתה פוטרה על ידי הנתבעת 2:
"ש. למה מתי פיטר אותך?
ת. לא יודעת למה הוא פיטר אותי. הוא היה מתנהג בסדר אך בסוף הוא פיטר אותי ולא יודעת למה (עמ' 87 לפ', ש' 24-26)

91. נוסיף, כי התובעת בחרה להכחיש באופן מוחלט את קיומו של האירוע אותו תיארה הנתבעת 2, במסגרתו הציעה הנתבעת 2 לתובעת להמשיך ולעבוד בבית ספר חדש, וחזרה על טענתה כי איש לא יצר א תה קשר:
ש. מפנה לס' 31 לתצהיר – האם נכון מה שאת כותבת כאן, אחרי 2/6 שנשלח מכתב מקו לעובד אף אחד לא יצר איתך קשר, האם אני צודק?
ת. כן. לא יצרו איתי קשר.
ש. חוזר על השאלה קודם – בס' 18-19 להגנה, יש פה ארוע מאוד ברור שסרבת להכנס לרכב כי רצו לקחת אותך למקום עבודה אחר בבית ספר, זה נכון?
בית הדין – בשלב זה לאחר שבית הדין העיר מספר פעמים לב"כ התובעת שלא להתערב בחקירה ולא להפריע בחקירה, ולא לענות במקום העדה, דבר המכביד על ניהול הדיון, מורה בית הדין לב"כ התובעת לנהוג בדרך ארץ ולחדול מהתערבותו בחקירת התובעת אחרת ישקול בית הדין חיוב בהוצאות.
המשך ח.נ.:
ת. לא אמרו לי" (עמ' 92 לפ', ש' 9 – 16).

92. לא שוכנענו בנכונות גרסת התובעת בעניין זה. התובעת הכחישה את הטענה באופן כללי, בעוד גרסת הנתבעת 2 באשר לקיומו של אירוע זה, הייתה מפורטת ועקבית ביותר.

93. שנית, בניגוד לגרסת התובעת, מצאנו כי עדויות עדי הנתבעת, מר יעקובי, גב' גולדברג ומר אדרי, היו עקביות, מהימנות ועלו בקנה אחד זו עם זו. גב' גולדברג, אשר שימשה כמפקחת על התובעת, הצהירה כי: "בחודש מאי 2015 אני קיבלתי הוראה ממתי, הממונה עליי, שעליי להסיע את התובעת למקום העבודה החדש. כאשר הגעתי לאסוף את התובעת ואמרתי לה כי אני מסיעה אותה למקום עבודה חדש, סירבה התובעת להיכנס לרכב, תוך כדי שהיא תועקת ועושה שימוש במילים גסות ועזבה" (ס' 2 – 3 לתצהירה של גב' גולדברג).
עדותה של גב' גולדברג עלתה בקנה אחד עם תצהירה, ושוכנענו במהימנות דבריה , וכך העידה היא :
"ש. התובעת טוענת שאינה מכירה אותך – מה את אומרת?
ת. שהיא משקרת.
...
ש. מתי עובד לפניך?
ת. כן.
ש. מאיפה באת לאסוף אותה?
ת. מבית ספר מקיף דתי ברח' הרצל בראשלצ.
ש. חיכית לה עם הרכב בחוץ ורצית להראות לה את מקום העבודה החדש.
ת. כן.
ש. איפה היה מקום העבודה?
ת. בבית ספר בראשון.
ש. את אומרת שהיא סרבה להכנס לרכב, יצאת אליה?
ת. יצאתי אליה ופתחתי לה את הדלת מאחור והיא החלה לגדף ולצעוק.
ש. היא הסבירה לך משהו?
ת. לא. היא צרחה" (עמ' 94 לפ', ש' 2 – 28).

94. עיון בעדותו של מר אדרי מעלה כי אף היא הייתה מפורטת ועקבית לתצהירו, ודבריו מהימנים עלינו:
"ש. לגבי קו לעובד שלחו לדינמיקה ב 2/6 מכתב – למה לא ענו על המכתב?
ת. פנו אלי מקו לעובד אחרי שהעובדת טרטרה אותנו, קבלנו תלונה ממספר לקוחות. הצענו לה לקחת אותה לעבוד בעיריה בראשלצ ואחכ לקחתי אותה למקומות אחרים לעבוד והיא לא רצתה. היא לקחה את רגליה והלכה ודברה בצורה לא מכובדת ומכוערת. התקשרו מקו לעובד אמרתי להם שהחברה לא פטרה אותה מעולם ולהפך אנו מוכנים שהיא תבוא לעבוד עתה. אם היא לא רוצה לעבוד מרצונה החופשי שתעשה מה שהיא רוצה. אף יום אחד קבעו איתה ברח' הרצל בבית ספר בראשון שלחתי מפקחת שתאסוף אותה והיא יצאה לה מהרכב וקללה אותה ולא באה לעבוד יותר אז מה אני יכול לעשות?" (עמ' 96 לפ', ש' 20-28).

מר אדרי חזר בעקביות על גרסתו, גם בהמשך חקירתו:
"ת. ...אני כבר לא עובד בחב' דינמיקה ולכן אין לי אנטרס. אני מובטל היום.
...
ש. התובעת היא זאת שיזמה את החזרה שלה לעבודה בעוד שהנתבעת דימניקה וש. ניר לא יזמו פעם אחת את החזרה שלה לעבודה?
ת. כמה שאתה לא מעודכן בעובדות. אני אומר לך שקו לעובד דיברו איתי ואמרתי להם שהיא תחזור לעבודה, והיא עזבה מיוזמתה והיא חזרה רק לפרוט'. ראיה לכך שעם חנה המפקחת לא עלתה לאוטו וקיללה אותה. אם היא רצתה לחזור לעבודה היא היתה עובדת ולא היתה מקללת את המעסיק ומתנהגת כך.
ש. אתה טוען שניסית להשיג את התובעת?
ת. עשרות פעמים.
ש. יש לך הוכחה לכך?
ת. המערכת שלנו במוסדות החנוך שיש ילדים בבית הספר, שהעובדת צריכה להגיע בשעה מסוימת לעבודה. במידה ואינה מגיעה מן הסתם אתה מתקשר ומתקשר כי בשעה 7 או 8 בבוקר אין לך עובדת שתחליף אותה בשעה כזו בבית הספר.
ש. האם יש לך הודעה או מסמך שהתקשרת אליה?
ת. אין לה וואטס אפ והודעות טקטס בטל'. אני אומר לך שהתקשרתי. זה שהיא קמה ועזבה את העבודה על פי דעתה היא יכולה להאשים רק את עצמה" (עמ' 97 לפ', ש' 6-28).

95. בדומה גם עדותו של מר יעקובי, נציג הנתבעת 2, מלמדת כי דווח לו על האירוע בזמן אמת -
"ש. אז אמרה התובעת ואישר מתי שהיא הוחזרה לעבודה ואז התרחש האירוע שעליו העידה חני, אותו אירוע שהתובעת קיללה אותה והיא לא רוצה לעבור לבי"ס אחר ?
ת. אני מכיר את האירוע, זה אירוע מאוד חריג.
ש. האירוע עם חני, שמעת מחני ?
ת. גם מחני וגם ממתי. זה אירוע חריג" (עמ' 103 לפ', ש' 24 – 25).

לאור מארג עדויות הנתבעת 2 אשר נפרש בפניניו , מצאנו כי עדויות עדי הנתבעת 2 היו מהימנות ועקביות, ועדיפות על עדות התובעת.

96. שלישית, בהקשר זה, שקלנו את הטענות הנוספות אותן העלתה התובעת בסיכומיה. לטענת התובעת, הוכיחה את טענותיה באמצעות הראיות אשר הגישה - שלושת המכתבים אותם שלחה התובעת ל"קו לעובד" (צורפו כנספחים ג'-ד' לתצהירה).

97. עיינו במכתבי התובעת לעמותת קו לעובד (צורפו כנספחים ג'-ד' לתצהירה של התובעת). מדובר בשלושה מכתבים, מהתאריכים 27.1.15, 28.4.15, 2.6.15. מצאנו כי המכתבים מתארים את טענות התובעת, כפי שהועלו בפני נציג עמותת קו לעובד אולם, אין בהם כדי להצביע על נכונות טענות אלו.

98. יתרה מכך, המכתב היחיד בו טענה התובעת כי היא מבקשת לחזור לעבודתה, היה מיום 2.6.15, כאשר למכתב זה לא צורף אישור מסירה או אישור משלוח בפקס, זאת בניגוד לשני המכתבים הנוספים אותם הגישה התובעת, להם צורפו אישורי משלוח כנדרש. היעדר אישור בדבר שליחת המכתב, מחזקת דווקא את גרסת הנתבעת 2, כי לא קיבלה מעולם מכתב זה ואף לא את גרסת התובעת. עוד נציין, כי מעיון במכתבים אלו, עולה כי נציג "קו לעובד", אכן שוחח מספר פעמים עם מר אדרי, כפי שפירט מר אדרי בתצהירו לכן יש בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעת 2.

99. באשר לטענת התובעת, לפיה הנתבעת 2 לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא פיטרה את התובעת מעבודתה, נציין כי בהתאם להלכה, הנטל להוכחת הפיטורים מוטל על הטוען לקיומם דהיינו, התובעת אשר לא הרימה נטל זה.

100. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלות את גרסת הנתבעת 2 באשר לאירועים האחרונים במישור יחסי העבודה בין הצדדים ודוחים את גרסת התובעת וטענתה כי פוטרה מעבודתה. שוכנענו כי התובעת בחרה לסיים את עבודתה בנתבעת 2, וסירבה להצעת השיבוץ אשר נמסרה לה.

פיצויי פיטורים שלא כדין-
101. כמפורט לעיל, מצאנו כי דין טענת התובעת כי פוטרה מעבודתה, להידחות. בהתאם לכך, גם דין טענת התובעת כי הינה זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, להידחות, בהיעדר מעשה פיטורים.

חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות-
102. לטענת התובעת, הנתבעת 2 הפרה את חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות הואיל ושינתה את מקום עבודתה של התובעת, העבירה אותה לבית ספר אחר ללא אישור ממשרד הכלכלה , תוך הפחתת משרת התובעת. עוד טענה התובעת כי פוטרה מעבודתה במהלך הריונה. נוכח זאת, טענה התובעת כי הינה זכאית לפיצוי מהנתבעת 1 2 בגין הפרת חוק עבודת נשים, בסכום כולל של 45,337 ₪ וכן לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בסך של 25,000 ₪.

103. סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, קובע כי לשם פיטורי עובדת בהריון אשר עבדה אצל מעסיק ה שישה חודשים לפחות, נדרש לפנות לקבלת היתר מאת שר העבודה והרווחה. בנוסף, סעיף 9א לחוק, קובע כי אין לבצע הרעה בהיקף המשרה או ההכנסה של העובדת, במהלך תקופת הריונה.

104. סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות קובע כי " לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות,..." וזאת בכל הנוגע לפיטורים או פיצויי פיטורים.
105. סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות, קובע את היפוך נטל ההוכחה בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות: "(א)בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי העניין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים".
106. מן הכלל אל הפרט. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות התובעת בדבר הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות, מצאנו כי דין טענותיה להידחות מהטעמים הבאים -

107. כפי שפירטנו לעיל, מצאנו כי התובעת לא פוטרה מעבודתה על ידי הנתבעת. כמו כן לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הנתבעת 2 לשבץ את התובעת לעבוד ה בבית ספר אחר בעיר ראשל"צ ("בן גוריון"). הנתבעת 2 הוכיחה כי מדובר בהחלטה סבירה שכאשר מקום העבודה ממוקם באותה העיר, במסגרת אותו הסכם בו זכתה הנתבעת 2.

108. התובעת לא הוכיחה כי בוצעה הרעת תנאים מסוג כלשהו, כאשר הוכח בפנינו כי גם במהלך תקופת עבודת התובעת בנתבעת 1, הועברה התובעת לעבוד בין בתי ספר שונים בעיר ראשל"צ, בהתאם לצרכי העבודה. התובעת אף אישרה כי מלוא הכספים אותם הייתה הנתבעת חייבת לתובעת, שולמו בזמן אמת, לאחר העלאת טענותיה (עמ' 91, ש' 14-15, ס' 19 לכתב התביעה).

109. זאת ועוד, הנתבעת 1 הוכיחה כי גם החלטתה להעביר את התובעת בחודש 4/14 לעבוד באופן זמני בעיריית ראשון, התקבלה משיקולים ענייניים בלבד וללא הרעת תנאים. נוכח זאת, אנו דוחות את טענות התובעת להפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות. מצאנו כי התובעת לא עמדה בנטל הראשוני ולא הביאה ראשית ראיה לכך כי החלטות הנתבעת בעניינה נעשו מתוך הפליה פסולה. שוכנענו כי התנהלות הנתבעת 2כלפי התובעת נעשתה משיקולים ענייניים, נוכח התנהגות התובעת וזאת ללא קשר להריונה, מהטעמים אותם ציינו לעיל.

פיצויי פיטורים-
110. התובעת טענה כי לאור פיטוריה מהנתבעת 2 ביום 18.5.18, על הנתבעת 2 לשלם לה פיצויי פיטורים עבור תקופת העסקתה, בסך של 13,175 ₪. לחילופין, טענה התובעת כי מכל מקום הינה זכאית לתשלום הפרשות לקופת פיצויים מהנתבעת 1 בסך של 9,486 ₪ ומהנתבעת 2 בסך של 2,790 ₪.

111. הנתבעת 2 טענה כי מאחר והתובעת התפטרה מעבודתה, הינה זכאית לכל היותר להפרשות לפיצויי פיטורים בשיעור של 6% משכרה, בגין תקופת עבודתה בנתבעת 2, בסך של 2,306.4 ₪. הנתבעת 1 חזרה על טענתה, לפיה הופקדו לזכות התובעת כספים בגין פיצויי פיטורים בקופת הגמל "כלל", בסך של 7,610 ₪.

112. נוכח הטעמים אותם מנינו לעיל, התובעת לא ה וכיחה את טענתה כי פוטרה מעבודתה לפיכך, תביעת התובעת לקבלת פיצויי פיטורים בשל נסיבות סיום יחסי עבודתה, נדחית. עם זאת, התובעת זכאית לתשלום הפרשות בגין פיצויי פיטורים, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון.

113. הסכומים אותם ציינו הנתבעות 1 – 2 כסכומי הפיצויים להם זכאית התובעת, התבססו על תחשיב בשיעור של 6% לפיצויי פיטורים אולם, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, התובעת זכאית להפרשות בשיעור 8.33% משכרה לפיצויי פיטורים, החל מחודש 3/14 (ס' 9 לצו משנת 2014). הואיל והנתבעות 1 – 2 לא הפריכו את תחשיב התובעת אנו מקבלות את תחשיב התובעת ברכיב זה, וקובעות כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 9,486 ₪ ועל הנתבעת 2 לשאת בתשלום בסך של 2,790 ₪, בגין הפרשה לפיצויי פיטורים.

טענת הנתבעת 2 לקיזוז תשלום דמי ההודעה המוקדמת-
114. עוד שקלנו את טענת הנתבעים לפיה התובעת נטשה את עבודתה ומשכך יש מקום לקזז מהתובעת סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. לאחר ששקלנו את העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת הקיזוז להידחות. אומנם, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי פוטרה מעבודתה ואולם גם הנתבעת 2 לא הוכיחה את טענתה כי דרשה מהתובעת להתייצב לעבודה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.

115. לאור האמור לעיל , מצאנו כי בנסיבות מקרה זה אין מקום אין להורות על קיזוז תשלום דמי הודעה מוקדמת מהסכומים המגיעים לתובעת על כן, דין הטענה להידחות.

סוף דבר-
116. הנתבעת 1 תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
בגין תשלום שעות נוספות, סך של 8,608 ₪.
בגין פדיון דמי חופשה, סך של 1,548 ₪.
בגין פדיון דמי הבראה, סך של 807 ₪.
בגין פיצוי בשל היעדר הפרשות פנסיוניות, סך של 6,696 ₪.
בגין הפרשה לפיצויי פיטורים, סך של 9,486 ₪.

כמו כן תישא הנתבעת 1 בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך המועד הנקוב לעיל.

117. הנתבעת 2 תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
בגין פדיון דמי חופשה, סך של 1,099 ₪.
בגין פדיון דמי הבראה, סך של 740 ₪.
בגין פיצוי בשל היעדר הפרשות פנסיוניות, סך של 2,306 ₪.
בגין הפרשה ל פיצויי פיטורים, סך של 2,790 ₪.

כמו כן תישא הנתבעת 2 בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך המועד הנקוב לעיל.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ט, (08 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציגת ציבור מעסיקים גב' הילנה עדר שטיינבך

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה

חתימה