הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 53616-01-18

04 אוקטובר 2019
לפני:
כב' השופט דורון יפת
נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד
נציגת ציבור (מע סיקים) גב' אידה שפירא

התובעת:
מאנל מוטווארנגה, דרכון N3133296
ע"י ב"כ: עו"ד זאב גיא

-
הנתבעים:
היורשים על פי דין של המנוח ישראל שיוביץ ז"ל
יעקב שיוביץ
בעצמו
דוד שיוביץ
אפרים שיוביץ

החלטה
לפנינו בקשה של הנתבע 1 מיום 27.6.2019 לביטול (חלקי) של פסק דיננו מיום 14.5.2019 שניתן כנגדו (להלן- הבקשה).
טרם נתייחס לבקשה, נביא את השתלשלות העניינים שהביאתנו עד הלום.
רקע וניהול ההליך
גב' מאנל מוטווארנגה (להלן – התובעת) הגישה ביום 23.1.18 תביעה כספית בסך 123,610 ₪ כנגד שלושת בניו של המנוח ישראל שיוביץ ז"ל אשר נפטר ביום 12.11.2017. הבנים הוכתרו בתביעה "כיורשים על פי דין של המנוח שיוביץ ישראל ז"ל".
לטענת התובעת, הנתבע 1 - מר יעקב שיוביץ (להלן- יעקב) "היה המוציא והמביא בכל ענייני הכספים והוא זה ששילם לתובעת את שכרה וטיפל בכל ענייני הכספים".
בין בא כוחה של התובעת לבין יעקב נתגלעה מחלוקת, האם כתב התביעה הומצא לאחרון כדין, אם לאו. חרף החלטת בית הדין מיום 27.6.2018 אשר אפשר תחליף המצאה ליעקב, עברה חלפה לה שנה מיום הגשת כתב התביעה, וכתב הגנה מטעם יעקב טרם הוגש לתיק בית הדין. הנתבעים מר אפרים שיוביץ ומר דוד שיוביץ (להלן- הנתבעים 2 ו-3, בהתאמה) הגישו כתבי הגנה מטעמם, במסגרתם ביקשו לדחות את התביעה על הסף, בין היתר לנוכח העובדה כי טרם ניתן צו ירושה.
ביום 9.1.19 התיק הועבר לטיפולי וביום 15.1.19 ניתנה החלטה, שלפיה על יעקב להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מיום המצאת כתב התביעה; ובד בבד, כי על התובעת להבהיר כיצד ניתן להמשיך בבירור התביעה בטרם ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה.
ביום 23.1.19 עדכן בא כוחה של התובעת כי כתב התביעה הומצא ל יעקב. לגבי המשך בירור התביעה, הפנה בא כוחה של התובעת להחלטה בתיק ס"ע 43789-12-11 NEUPANE GITA נ' עזבון המנוחה כהן ירושה ז"ל (מיום 3 1.1.2015) אשר ניתנה על ידי כב' השופט תומר סילוורה, ממנה עולה, כי ככל שהבן הביולוגי טוען כי אינו יורש על פי דין (חרף העובדה ש בהתאם לסעיף 10 (2) לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 ילדו של המוריש הוא יורש על פי דין), הרי שאם ברצונו לסתור חזקה זו, עליו להוכיח זאת באמצעות הוצאת צו ירושה ו/או צו קיום צוואה המורה אחרת .
ביום 29.1.2019 הוגשה בקשה נוספת על ידי יעקב למחיקת התביעה. לטענת יעקב, התובעת לא מילאה אחר החלטת בית הדין מיום 22.11.18, שכן לא הגישה את תצהיריה עד ליום 6.1.19. השני, כי נוכח "שלל ההלכות (של בתי משפט שלום ומחוזי –ד.י.) בעניין מחיקת תובענות נגד מי שעדיין לא הוכרזו כיורשים, וכי לא ניתן לתבוע יורשים פוטנציאליים כל עוד לא הוכרזו כיורשים". לחילופין, נתבקש בית הדין להורות על הפקדת ערובה ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה מהיום שהחלטת בית הדין תהיה חלוטה. במסגרת הבקשה ציין יעקב, כי כתב התביעה הומצא לו ביום 17.1.19. עוד באותו היום ניתנה החלטה ארוכה ומפורטת של מותב זה, במסגרתה נדחתה בקשתו של יעקב למחיקת התביעה, נקבע כי על יעקב להגיש כתב הגנה עד ליום 16.2.19, ועל התובעת להגיש תשובה לבקשת יעקב להפקדת ערבות. כן נקבע כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם – התובעת עד ליום 22.3.19 והנתבעים עד ליום 1.5.19.
ביום 11.2.19 הוגשה תגובת התובעת לבקשה להפקדת ערבון. ביום 20.2.19 הוגשה תשובה מטעם יעקב, וביום 23.2.2019 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשמת ערמונית מעודד, הדוחה את בקשתו של יעקב להפקדת ערובה, שכן התובעת הצליחה להוכיח קיומה של ראשית ראייה וכי תביעתה מבוססת על זכויות קוגנטיות אשר הנטל להוכיח כי התקיימו מוטל על המעסיק. עוד קבעה כב' הרשמת כי היכולת לפרעון באה כחלופה לראשית ראייה, ולא בנוסף לה.
בשלב זה וחרף החלטותיו של בית הדין, טרם הוגש כתב הגנה מטעם יעקב.
ביום 10.3.19 הוגשה בקשה למתן פסק דין חלקי כנגד יעקב בהיעדר הגנה. ביום 17.3.19 הגיש יעקב תגובה לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, תוך שהוא מפנה אל בית הדין שאלות הבהרה, אשר לפי טענתו, רק עם קבלת מענה לשאלות, יוכל להגיש כתב הגנה. עוד באותו היום ניתנה החלטה כי החלטותיו של בית הדין מנומקות, ולפיכך אין מקום להבהרתן. כן נקבע כי יעקב יישא בהוצאות התובעת בסך 1,500 ₪. עוד נקבע כי ככל שכתב הגנה לא יוגש עד ליום 21.3.2019 יינתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה.
ביום 29.3.19 הוגשה בקשה נוספת למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד יעקב . חרף החלטת בית הדין הקובעת כי עליו להגיש תגובה עד ליום 2.4.19, האחרון לא הגיש תגובתו לבקשה .
ביום 3.4.19 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, ביום 6.5.19 הוגש תצהיר עדות ראשי ת מטעם הנתבע מס' 2, וביום 7.5.19 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע מס' 3.
ביום 14.5.2019, בסמוך לדיון הוכחות שנקבע מראש לאותו יום, הוגשה הודעה מטעם יעקב, שלפיה אין באפשרותו להיות נוכח בדיון זאת בשל מצבו הרפואי, "עת נפל למשכב ונמצא באישור מחלה עד ליום 16.5.2019".
באותו יום ניתנה החלטה, שלפיה, "נוכח העובדה כי הנתבע 1 לא הגיש עד היום כתב הגנה ותצהיר מטעמו, וזאת חרף החלטות בית הדין, החוזרות ונשנות, מחד, ועת מונחת לפני בית הדין בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדו, מאידך, הדיון יתקיים במועדו. יוער, כי ההודעה (ולא בקשה) הוגשה מבלי שנמסרה במסגרתה עמדת התובעת".
ביום 14.5.19 התקיים דיון הוכחות בנוכחות התובעת והנתבעים 2 ו-3. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן, יישאו הנתבעים באופן שווה בתשלום של 22 אלף שקלים (כל אחד מהנתבעים 2 ו-3 ישלם סך של 11,000 ₪) בשלושה תשלומים שווים שיועברו לב"כ התובעת. להסכמות הצדדים ניתן תוקף של פסק דין. באותו המעמד חזרה התובעת על בקשתה למתן פסק דין חלקי בהיעדר הגנה כנגד יעקב (תוך שהסכימה להפחית באופן משמעותי את סכום התביעה). בקשתה התקב לה, ואכן נקבע כי על יעקב לשלם לתובעת סך של 11,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ודוק, ביום 27.6.2019 הוגשה הבקשה שבפנינו.
ביום 3.7.2019 הגישה התובעת תגובה לבקשה (להלן – תגובה) וביום 23.7.2019 הוגשה תשובת הנתבע 1 לתגובה (להן- תשובה) .
ביום 29.7.2019 ניתנה החלטה, שלפיה דיון במעמד הצדדים יתקיים ביום 3.10.2019.
ביום 24.9.2019 הגיש יעקב בקשה לדחות את מועד הדיון, שכן "זה עתה נקרתה למבקש הזדמנות פז עת נפתח לו פתח להשתתף בתפילות של ראש השנה ויום הכיפורים באומן שבאוקראינה, בעלות מזערית נוכח ביטול נסיעה של מכרו של המבקש כתוצאה מאילוצים בלתי צפויים".
בין לבין הוגשו תגובה והודעת עדכון מטעם התובע בעניין בקשת הדחיה וכן ניתנו החלטות של בית הדין בעניין.
אתמול התקיים דיון בבקשה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינו בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן שמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, החלטנו לדחות את הבקשה. ננמק את קביעתנו.
המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד מושתתת על שני אדנים: האחד, סיבת אי התייצבותו של בעל הדין; השני – סיכוי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר. ראה: רעא 8292/00  גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (מיום 27.2.2001)(להלן- עניין יוספי); ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פד"י מז (4) 133, 139.
אמנם אדנים אלה נבחנים על רקע זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות ולמיצוי יומו בבית משפט; וכידוע, מדיניותם של בתי הדין לעבודה, כפי שנקבעה זה מכבר בפסיקתו של בית הדין הארצי היא לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם. ואולם, זכות זו אינה עומדת בבדידותה, שכן על מבקש הביטול לשכנע כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו. במקרה דנא התרשמנו כי המבקש השתמש לרעה בהליך השיפוטי. נבאר.
ראשית, השתלשלות העניינים עליה עמדנו בהרחבה לעיל, מלמדת, כי יעקב עשה כל שלאל ידו, חרף החלטות בית הדין, על מנת לחמוק מהגשת כתבי טענות, ובעיקר שלא להגיש כתב הגנה. זאת, תוך זלזול בוטה של יעקב כלפי בית הדין והצד שכנגד, מכוח חובתו כבעל דין ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.
הדברים מקבלים משנה תוקף, חרף ניסיונות חוזרים ונשנים מצד ב"כ התובע להמציא ליעקב את כתב התביעה. יפים לעניינו הדברים שנאמרו בעניין יוספי: "לכך הצטרף הממצא כי לאורך זמן התחמק המבקש מדרישות המשיבים - ממצא הנשען על תכתובות ומסמכים; ואחרון - גם הקושי בהמצאת פסק הדין לידיו של המבקש תרם למסקנה כי התנהגותו לאורך זמן מצביעה על כוונה להתחמק מהמשיבים ולהתעלם מההליך השיפוטי. למסקנה זו נמצא ביסוס בחומר ובנתונים שהיו בפני בית משפט קמא". בקשות יעקב לדחות את מועד דיון ההוכחות, כמו גם את הדיון בבקשה לביטול פסק דין מחזקות את התרשמותינו בדבר כוונותיו של יעקב לחמוק מקיום ההליך השיפוטי.
בזיקה לכך יוער, כי אישור המחלה אשר הוגש על ידי יעקב בסמוך מאוד לדיון ההוכחות, אינו מעלה ואינו מוריד, שכן מדובר בנתבע שעשה כל שלאל ידו לחמוק מהדין, מחד, ועת הוגשו שתי בקשות למתן פסק דין בהעדר הגנה (ע' 10 ש' 1-3) עובר לדיון ובקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר הגנה במעמד הדיון, כאשר לבקשה השניה למתן פסק דין בהעדר הגנה מיום 29.3.2019 ביכר יעקב שלא ליתן כל תגובה.
שנית, עיון בכתבי טענות אשר מוגשים בחתימתו של יעקב מלמדים, כי מחד גיסא, האחרון מכיר משפט, אך מאידך גיסא, הוא מתנער מחובות הקבועות בדין ועושה דין לעצמו, חרף החלטות שיפוטיות ברורות. כך לדוגמא עד היום יעקב לא שילם הוצאות משפט בסך 1,5 00 ₪ אשר נפסקו כנגדו (ע' 9 ש' 7-9, 16).
שלישית ולמעלה מהנדרש, אמנם יעקב טוען כי אין כל תביעה כנגדו ואין כל בסיס לנטען כנגדו כל עוד אין צו ירושה או צו קיום צוואה, שכן התובעת לא טענה להע סקה משותפת. בהקשר זה ביקש יעקב במהלך הדיון להפנות לפסק דינה של כב' השופטת רובוביץ ברכש בסע"ש 1505-07-15 אלטזוס מריה לורדס - עזבון המנוחה הרונס אלכסנדרה סנדרה ז"ל (מיום 24.2.2019) (להלן- עניין לורדס) וכן לפסק הדין של בית המשפט העליון (כב' השופטת וילנר) ברע"א 4197/19 בסמה אבו ריא קסום נ' תאופיק חסן (מיום 9.9.2019) (להלן- עניין בסמה).
אלא מאי. בעניין לודרס מדובר בנסיבות שונות בתכלית; מכל מקום, בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על החלטת ביניים אשר דחתה בקשה לסילוק על הסף נדחתה, והנתבעים נדרשו להגיש כתב הגנה ואף התקיים דיון הוכחות בעניין . גם בעניין בסמה מדובר בנסיבות שונות בתכלית; כב' השופטת וילנר הציעה כפתרון ראוי למנות מנהל עזבון זמני- פתרון העשוי לייתר את עיכוב הדיון בתביעה המתבררת בבית משפט לענייני משפחה . שכן צו הירושה הוקפא בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה וטרם הוברר זהות כל היורשים.
בענייננו, ניתנה ביום 29.1.2019 החלטה על ידי אב בית הדין, הנסמכת על שני פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון (רע"א 10860/05 דונר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 15 (26.6.2007); רע"א 4779/05 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' בן דוד, פסקה 6 (15.3.2007)), מהם ניבטת גישה, שלפיה במקרים חריגים, כל עוד אין בידי תובע מידע אודות פעולה מצד היורשים הפוטנציאליים למינוי מנהל עיזבון או להוצאת צו ירושה, התובע רשאי לפנות ליורש על פי דין, כל זאת בכפוף לחלוף זמן סביר להסדרת ענייני הירושה.
אכן, כפי שציין כב' השופט פוגלמן, אין מדובר בדרך המלך (בע"ם 220/16 פלוני נ' פלוני ו-28 אח' (מיום 2.5.2016)). עם זאת , כפי שציינה כב' הרשמת (כתוארה אז) לקח כהן (ע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 5 (מיום 12.10.2010)), האפשרות האחרת היא כי התובע ייזום בעצמו הליך מתאים בבית משפט לענייני משפחה לשם קביעת זהות יורשיו של המנוח – אפשרות המקפלת בתוכה בזבוז מ שאבים וכסף, כמו גם בצורך לבסס את האינטרס אשר בשמו יוגש ההליך הנדון.
דומה כי עת מדובר בעובדת זרה, המשתכרת שכר מינימאלי למחייתה, האפשרות השניה עליה עמדה כב' הרשמת דנה לקח, אינה ריאלית מבחינתה והמשמעות היא כי תיוותר בפני שוקת שבורה. זאת, במיוחד במקרים שבהם ליורש פוטנציאלי אין תמריץ לפעול מסיבות כאלו ואחרות, להוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה. מכל מקום, בענייננו חלפו כשנתיים ימים ממועד מות המנוח, ובדיון בבקשה לא שמענו מצד יעקב כי נעשו פעולות אופרטיביות מצדו להוצאת צו ירושה או כי מונה מנהל עזבון זמני. הדבר גם לא עולה מכתבי בי-דין אשר הוגשו על ידו. לפיכך, אין כל תוחלת להצעתו בדיון (ע' 10 ש' 4-5), בעת הזו, אשר יש בה כדי ליתן הכשר לדרך הילוכו הקלוקלת.
רביעית, נוכח האמור בכתב התביעה ובכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבע 2, לפיו, יעקב היה המוציא ומביא בעניינה של התובעת, מחד, ובשים לב שאין בפיו של יעקב בבקשתו טיעונים כבדי משקל, המעלים הסתברות טובה כי הגנתו כלפי התביעה תתקבל, לא מצאנו איפוא טעמים טובים המצדיקים את ביטולו של פסק הדין. הדברים מקבלים משנה תוקף, עת שני אחיו של יעקב הגיעו במהלך הדיון בפני נו להסכם פשרה אל מול התובעת, במסגרתו חויבו ביחד ולחוד בסך של 22,000 ₪ (הנמוך משמעותית מהסעד שנת בע בכתב התביעה), כאשר בפסק הדין חויב יעקב אך בגובה מחצית סכום זה (11,000 ₪) , ולפנים משורת הדין ללא חיוב בהוצאות.
ואחרון, מהשתלשלות העניניים האמורה לעיל, מצטיירת תמונה עגומה של בעל דין, הוא יעקב, אשר בהתנהלותו בדרך לא דרך, מביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר, על הנפקות הנובעת מכך.
הבקשה נדחית.
הנתבע 1 יישא בהוצאות התובעת בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה.
ניתנה היום, ה' תשרי תש"פ, (04 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים,
מר משה בן דוד

דורון יפת, שופט

נציגת ציבור מעסיקים,
גב' אידה שפירא