הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 50639-11-13

לפני:
כב' השופטת עידית איצקוביץ – אב"'ד
נציגת ציבור עובדים, גב' דבורה פינקלשטיין
נציג ציבור מעסיקים, מר זהר זלמן אקשטין

התובעת
שושי סוכר, מ"ז 052225240
ע"י ב"כ עו"ד אביבה רוזנצוויג (מקמל) ועו"ד אלירן חבס
-
הנתבעת
חמשת הפסים בע"מ, ח.פ. 513579466
ע"י ב"כ עו"ד עודד ערמוני

פסק דין

1. לפנינו תביעה לפיצויי פיטורים, תשלום עבור שעות נוספות ופיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה ולפיצויים.

2. התובעת עבדה במכבסה שבבעלות הנתבעת החל מ-13.12. 2005 ועד ליום 10.8. 2013. עיקר עבודתה במכבסה היה גיהוץ.
התובעת התפטרה מעבודתה וקיבלה שחרור מכספי הפיצויים מחברת ביטוח "הראל"' בסך 12,575 ₪.

3. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת שהתפטרה בעקבות יחס מבזה ומשפיל מצד מנהלי הנתבעת , ובע קבות הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, ש הגיעו לכדי התעללות נפשית קשה. לגרסתה מדובר בהתפטרות שדינה פיטורים, בהתאם להוראות סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). לשיטתה היא זכאית לפיצויי פיטורים, שאף הובטחו לה על ידי מנהל הנתבעת. פיצויי הפיטורים שהופקדו על שם התובעת (בסך 12,575 ₪ כאמור) שוחררו עבורה, ולפיכך דרשה את תשלום היתרה.
עוד טוענת התובעת כי הנתבעת לא הפרישה לקרן הפנסיה את מלוא הכספים המגיעים לה ולפיכך היא זכאית לפיצוי.
עוד נטען כי במהלך כל תקופת העבודה ה תובעת עבדה שעות נוספת מבלי לקבל שכר עבורן. התובעת ערכ ה חישוב של הפרשי שכר המגיעים לה בגין השעות הנוספות, על בסיס רישומי נוכחות וצילום כרטיסי נוכחות שבידה. בהתאם לרישומים העמידה התובעת את דרישתה על סך של 29,007 ₪.

4. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי בתחילת העבודה סוכם עם התובעת כי ערך שכרה השעתי יכלול תשלום גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות.

לדברי הנתבעת במשך כל שנ ות עבודתה זכתה התובעת ליחס מתחשב והוגן ביותר מטעם מנהלי הנתבעת בכלל, וממר דורון (יענק'לה) מצרי (להלן: "יענקל'ה") בפרט.
למרות העליות והירידות בתפקוד התובעת לאורך השנים, בחרה הנתבעת, במידה רבה תוך התחשבות בנסיבותיה האישיות של התובעת, להמשיך להעסיקה. ביום 1.6.2013 הודיעה התובעת בעל פה ליענקל'ה שהיא מתפטרת בשל כוונתה לטפל באמה.
יענקל'ה ניסה לשכנע את התובעת להמשיך בעבודתה ללא הצלחה. התובעת ביקשה לקבל מכתב פיטורין לצרכי לשכת העבודה (קבלת דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי). לבקשה זו השיב מר מנחם פרידמן- מנכ"ל הנתבעת, כי מאחר שה תובעת התפטרה , לא יימסר לה מכתב פיטורין , הגם שישוחררו לזכותה כל כספי הפיצויים הצבורים.

ביום 15.8.2013 סיימה התובעת את עבודתה לאחר שהשלימה תקופת הודעה מוקדמת ולאחר שניצלה ימי חופשה צבורים. נסיבות התפטרותה אינן מזכות בפיצויי פיטורים.

הנתבעת הכחישה את זכאות התובעת להפרשי שכר בגין שעות נוספות בטענה כי יש לראות בשכר התובעת ככולל רכיב של תוספת גלובלית בגין שעות נוספות וכן טענה הנתבעת כי יש לנכות משעות העבודה של התובעת לפחות שלושת רבעי שעה ביום בגין הפסקה, כאשר לפחות חצי שעה היא הפסקה ברצף.
5. עדויות שנשמעו
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בדיון על תצהירה. כן העידה מטעם התובעת גב' שרה רשף ( להלן: "גב' רשף") אשר עבדה במכבסה תקופה מסוימת במקביל לתובעת אך סיימה לעבוד לפניה.
מטעם הנתבעת הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון מר יענקל'ה.
התובעת הגישה תלושי שכר וכן רישומי נוכחות ידניים שנערכו על ידה, לטענתה, תוך העתקה מכרטיסי הנוכחות שניתנו לה על ידי הנתבעת.
מטעם הנתבעת הוגשו רישומי נוכחות החל משנת 2012 בלבד מאחר שהייתה שריפה במכבסה והרישומים הקודמים הושמדו.

6. נסיבות סיום העבודה של התובעת וזכאותה לפיצויי פיטורים
התובעת הצהירה לגבי יחסי עבודה העכורים במקום העבודה במשך תקופה ממושכת . לפי עדותה, בשנתיים הראשונות לעבודתה שימש כמנהל המכבסה מר יענקל'ה והיחסים שביניהם היו מצוינים, מעולם לא היו מחלוקות ואווירת העבודה היתה טובה ורגועה.
אולם כשנתיים לאחר מכן, החל אחיו הגדול של מר יענקל'ה, מר שלמה מצרי, (להלן: "שלמה") לעבוד במכבסה כממונה עליה. לדברי התובעת, מר שלמה " מירר את חייה". לפי הצהרתה, "יחסו של שלמה כלפי היה מחפיר ומעליב כאשר היה משפיל אותי למול שאר העובדים במכבסה, כך למשל היה מעיף כביסה משולחן העבודה שלי לרצפה והייתי נאלצת להרימה מהרצפה" (סעיף 12 לתצהיר).
התקופה שבה עבד שלמה במכבסה היתה קצרה, כשלושה חודשים. לאחר עזיבתו חזר יענקל'ה לנהל את המכבסה ויחסי העבודה חזרו למסלולם במשך כשנה וחצי. ואולם, כעבור 4 שנים מתחילת עבודת התובעת, החל אחיו הקטן של יענקל'ה, מר גילי מצרי ( להלן: "גילי") לעבוד כמנהל הנתבעת. לדברי התובעת, מאז " הפכו חייה לגיהינום, כאשר כל יום בעבודתי הפך גרוע מקודמו עד כדי מצב שלא יכולתי להמשיך עבודתי בנתבעת".
התובעת תיארה מצב של התעמרות בה על ידי מר גילי, שעישן לידה על אף שביקשה שלא לעשות זאת מאחר שעברה התקף לב. בנוסף תיארה התובעת התנהגויות משפילות ומחפירות של גילי כלפיה, בין היתר " נהג גילי לעשות במכוון גרעפסים באוזני, לצעוק עלי כדרך קבע ולדבר אלי בצורה משפילה ואף לקלל אותי. היה קורא לי בפני העובדים מסריחה, מגעילה וכו'". (סעיף 16 לתצהיר התובעת).
התנהלות זו של מר גילי נמשכה לדברי התובעת כ-4 שנים עד שנאלצה לעזוב את העבודה כיוון שלא יכולה הייתה להמשיך לסבול את אווירת העבודה העכורה.
התובעת הוסיפה שכאשר פנתה ליענקל'ה, הבטיח לה זה לשלם לה את מלוא זכויותיה. לולא הבטחתו, לא הייתה עוזבת את עבודתה ( סעיף 21 לתצהיר התובעת).
גב' רשף עבדה במכבסה, עת הייתה חברת קיבוץ, עד שחדלה לעבוד בשל סיבות רפואיות. היה זה לפני סיום עבודתה של התובעת.
גם היא מתארת אווירת עבודה לא נעימה. לדבריה, גם בינה לבין יענקל'ה היו המון ריבים וויכוחים.
גב' רשף העידה על ששלמה וגילי קיללו אותה ואת התובעת, וציינה את התנהגותו של גילי אשר " עשה גרעפסים" במכוון ליד התובעת. אולם גב' רשף לא ידעה לציין מה הייתה הסיבה לסיום עבודת התובעת, מאחר שכאמור היא סיימה לעבוד לפניה.
התובעת עמדה בעדותה בדיון על כך שהתפטרה בשל ההתנהגות של " כל המשפחה, גילי, שלמה, יענקל'ה" ( עמ' 10 שורות 30-31 לפרוטוקול הדיון).
כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית האם היתה מתפטרת לולא ידעה שישולמו לה פיצויי פיטורים היא ענתה " בטח שלא אבל הוא ( יענקל'ה) הבטיח לי את זה כל הזמן" (עמ' 11 שורות 9, 10 לפרוטוקול הדיון).
לאחר מכן ניסתה התובעת לתקן את אמירתה עת ציינה שאמרה זאת כי לא הבינה את המילה ( ראו עמ' 12 שורות 1-6 לפרוטוקול).
סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים קובע:
"(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".
על מי שטוען כי התפטר כדין פיטורים הוטל הנטל להוכיח כי התפטרותו נבעה מנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים על פי חוק: הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות שבגינן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודה.
על מנת להיות זכאית לפיצויי פיטורים על פי חוק, על התובעת להוכיח:
א. כי התפטרותה נבעה מאותה הרעת תנאים או הנסיבות שבגינן לא ניתן לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה.
ב. שהיא דרשה את תיקון ההרעה/ התנאים הפוגעים, תוך אזהרה כי אם המצב לא יתוקן, היא תתפטר כדין פיטורים.
במקרה שלפנינו, התובעת טענה להתעמרות כלפיה מצד המנהלים, בעיקר שלמה וגילי. תחת ניהולו של האחרון, שהתנהג כלפי התובעת בצורה מעליבה ומשפילה, עבדה כ- 4 שנים.
בהתאם לעדותה של התובעת עצמה, הגורם להתפטרותה היה שהובטח לה שהיא תקבל פיצויי פיטורים, כאשר אף ביקשה מכתב פטורים "לצרכי לשכה בלבד", כפי שנכתב על ידה במסמך שהועבר למר יענקל'ה ( נספח נ/1 לתצהיר הנתבעת).
התובעת לא הוכיחה כי הסיבה להתפטרותה נעוצה קשורה בנסיבות שבגינן לא ניתן לדרוש ממנה להמשיך לעבוד. זאת הגם ששררו יחסי עבודה עכורים (יתכן מצד שני הצדדים).
הנטל על התובעת להוכיח כי התקיימו הנסיבות המצדיקות התפטרות בדין פיטורים וזכאות לפיצויי פיטורים, בהתאם לאמור בס' 11 (א') לחוק פיצויי פיטורים. אנו סבורים שנסיבות אלה לא הוכחו. כמו כן לא הוכחה הבטחתו של מר יענקל'ה לשלם לה פיצויי פיטורים על פי חוק, כאשר זה דאג לכתוב על אותו מכתב שכתבה התובעת ( נ/1): "לא הבטחתי. אמרתי שיש לך קופת פיצויים ונראה מה נוכל לעשות למענך".
אשר על כן אנו דוחים את התביעה לפיצויי פיטורים.

7. פיצוי בגין הפרשות לפנסיה
התובעת דורשת בתביעתה פיצוי על העדר הפרשות לפנסיה וטוענת שישנם הפרשים בין הסכומים שנדרש היה להפריש לבין אלה שהועברו בפועל, בסך 1,330 ₪.
מטעם " הראל ביטוח ופיננסים" הוגש אישור (נספח נ/ 4 לתצהיר הנתבעת) שלפיו נעשו הפרשות ( חלק עובד, חלק מעסיק ופיצויים) החל משכר חודש אפריל 2008 ועד לסיום עבודת התובעת.
על כן, ובהתאם לתחולת צו ההרחבה לענין הנהגת פנסיה במשק הפרטי, על הנתבעת היה להפריש עבור התובעת החל מחודש ינואר 2008 .
בחודשים ינואר-מרץ 2008 , לא נעשו הפרשות כדין לפי השיעור הנדרש באותה עת (0.833% לתגמולים ו-0.833% לפיצויים). הנתבעת מודה בכתב ההגנה בסכום הפרשה שהיא חייבת, בסך של 131 ₪ לכל חודש.
התובעת לא הוכיחה את חבות הנתבעת בגין הפרשות מעבר לסכום שבו מודה הנתבעת ועל כן יש לחייבה בהפרשות בסכום זה (131 ₪) בגין חודשים ינואר, פברואר ומרץ 2008.

8. שעות נוספות
התובעת דורשת תשלום עבור שעות נוספות ביחס ל כל התקופה. לצורך כך היא מתבססת על רישומי נוכחות ידניים שעל פי הצהרתה היא העתיקה מכרטיסי הנוכחות שהועברו לה על ידי הנתבעת כל חודש בחודשו.
הנתבעת הגישה כרטיסי נוכחות עם הערות בכתב ידה של התובעת החל מחודש מאי 2012 בלבד, מאחר שהכרטיסים הקודמים הושמדו בשריפה שהתחוללה במכבסה.
אין מחלוקת כי הנתבעת פעלה כדין בזמן אמת ודאגה לרשום באופן מהימן את שעות הכניסה והיציאה מהעבודה באמצעות כרטיס נוכחות - רישומים אשר חלקם הושמדו בשריפה. על כן הנטל הראייתי לא מוטל על הנתבעת להוכיח ש התובעת לא עבדה שעות נוספות כפי שהוצהר על ידה, על פי סעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").
עם זאת, אם יוכח שהתובעת עבדה שעות נוספות באופן החורג מיום העבודה או שבוע העבודה כפי שהוגדרו בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 ( להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") - היא תהיה זכאית לתשלום עבור שעות אלה בתוספת על פי חוק.
אין לקבל את טענת הנתבעת לגבי שכר הכולל תוספת בגין שעות נוספות. הדבר נוגד את הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר:
"עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 – רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על ידי שר העבודה".

אין מחלוקת כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובעת ולכן, משעה ששולם לה שכר כולל, יש לראות בו שכר על חשבון שכר רגיל בלבד, והיא זכאית לתשלום לרבות תוספת כחוק בגין השעות הנוספות שבהן עבדה.
יצוין כי טענה נוספת של הנתבעת היתה שבחודשים מסוימים שולם לתובעת בונוס בגין השעות הנוספות. אולם, לגרסת התובעת, תשלום הבונוס היה עבור תיקון בגדים שהתובעת עשתה בביתה, מחוץ לשעות העבודה ( ראו עמ' 9 ש' 19-25 לפרוטוקול הדיון).
מר יענקל'ה עצמו העיד בעניין מהות תשלום הבונוס, שאינו על עבודה נוספת " אלא כשיש בונוס, על כך שהיא התנהגה יפה, לא קיללה ולא ירקה על אנשים. חלקו על תיקונים...". (עמ' 17 שורה 2-3 לפרוטוקול הדיון).
לגרסת עד הנתבעת תשלום הבונוס לא נעשה תמורת עבודה בשעות נוספות.
טענה נוספת של הנתבעת בנוגע לזכאות התובעת לשעות נוספות היא שיש לנכות את זמן ההפסקה שהיה של חצי שעה רצופה לפחות.
סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע:
(א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.
(ב) הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות.
(ג) בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעסיקו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.

דרישת הסעיף היא שתהיה ביום עבודה של 6 שעות ומעלה, הפסקה של שלושת רבעי שעה, כאשר חייבת להיות הפסקה רצופה של חצי שעה לפחות. באותה הפסקה רצופה של חצי שעה רשאי העובד לצאת ממקום העבודה . בהתקיים תנאים אלה, זכאי המעסיק לנכות זמן הפסקה מזמן העבודה מאחר שאם סוכם אחרת, אותו זמן אינו חלק מיום העבודה של העובד.
בהתאם לעדות התובעת, הייתה לה הפסקת אוכל אך "כשהייתי עוברת את הרבע שעה צעקו לי מרחוק שנגמרה ההפסקה". לדבריה הייתה הפסקה אחת ביום בלבד. (עמ' 15 שורות 2-1 לפרוטוקול הדיון).
לדברי יענקל'ה הייתה הפסקה של רבע שעה בבוקר ועוד רבע שעה אחר הצהריים. (ראו עמ' 19 שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון).
יענקל'ה הוסיף שלא ניתן לשתות קפה על שולחן העבודה, מה שנראה לנו הגיוני נוכח מהות העבודה במכבסה . הוא הסכים עם עדות התובעת שלפיה ההפסקה נמשכה רבע שעה בלבד, ולא חצי שעה רצופה לפחות, כנדרש בחוק.
במהלך כל תקופת עבודתה של התובעת הנתבעת לא נהגה לנכות את זמן ההפסקה משעות העבודה, תוך שמדובר בהפסקות עבודה קצרות שלא מגיעות לזמן הנדרש בסעיף 20 לחוק הגנת השכר.
בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בעניין זמן ההפסקה, משהטענה מועלית לראשונה לאחר שהתובעת הגישה תביעה כנגדה.

9. השעות הנוספות המגיעות לתובעת
מרישומי הנוכחות שהגישה התובעת – המבוססים על כרטיסי הנוכחות ואשר מהימנים עלינו – עולה כי התובעת עבדה לעיתים קרובות מעבר ל- 8 שעות עבודה ביום , בשבוע עבודה רגיל של 6 ימים ( מיום א' עד יום ו').
גם מתלושי השכר שהונפקו על ידי הנתבעת עולה כי התובעת עבדה שעות נוספות לא מעטות.
התובעת דורשת תשלום בגין שעות נוספות עבור התקופה שלא התיישנה, החל משנת 2006. מעיון בתלושי השכר שלה עולה כי החל משנת 2006 שולם לה שכר יסוד, כאשר שעות העבודה הנקובות בתלוש השכר היו 205, קרי - יותר מהיקף השעות הרגילות שלא אמורות לעלות על 186 שעות לחודש.
החל מחודש מאי 2007 התשלום בוצע לפי מספר שעות, ובתלושים מופיע תעריף שכר שעתי. החל מדצמבר 2007 שוב מופיע שכר יסוד ומספר שעות 205. כך עד לחודש אוגוסט 2010.
מחודש נובמבר 2008 מופיע בתלושי שכר "שכר יסוד" ותחת שעות עבודה מופיע : "0". זאת עד לחודש מרץ 2009.
החל מחודש אפריל 2009 שוב מקבלת התובעת שכר שעתי ומצוין מספר שעות עבודה של כל חודש. כך למשל ניתן לראות שהתובעת עבדה 268 שעות בחודש אפריל 2009, 233 שעות במאי 2009, 234 ביוני 2009, וכך הלאה עד לחודש מרץ 2011.
החל מאפריל 2011 שוב מופיע שכר יסוד עם פירוט של מספר שעות, או שעות עבודה: "0". זאת, עד לסיום העבודה של התובעת בחודש אוגוסט 2013.
אנו סבורים שהתובעת זכאית לתשלום עבור שעות נוספות, בהתאם לסיכום של השעות שפורטו ברישומי הנוכחות שנערכו על ידה (נספח 6 לתצהירה).
עם זאת, בסיכום השעות עולה כי התובעת לא דייקה. להלן נביא מספר דוגמאות:
21.2.2010 כניסה 5:59 יציאה 18:55 – צריך להיות 12:56 שעות, נרשם : 13.
19.12.2010 כניסה 6:00 יציאה 19:26 – צריך להיות 13:26 שעות, נרשם : 13:30 .
7.6.2011 כניסה 6:23 יציאה 1 6:47 – צריך להיות 10:24 שעות, נרשם: 10:30 .
מהרישומים מעלה עולה כי התובעת " עיגלה" את שעות העבודה המזכות אותה בתשלום הפרשי שכר, אף שלא היתה רשאית לעשות זאת, והיה עליה לחשב את השעות במדויק.
כלומר, בניגוד להסבר שנתנה התובעת בעדותה בדיון - לא תמיד העיגול היה לטובת הנתבעת.
מכאן שלא ניתן להתבסס על חישובי התובעת לצורך חיוב הנתבעת בהפרשים בגין שעות נוספות.
על כן יש לחייב את התובעת בחישוב מחודש ומדויק בהתאם לפרמטרים שנקבעו בפסק הדין. החישוב יועבר לב"כ הנתבעת שיהיה רשאי להגיב ולהגיש חישוב נגדי. אם תיוותר מחלוקת, ימונה חשב שכר ששכרו ישולם בשלב ראשוני על ידי הנתבעת, שכפי שקבענו לעיל, חייבת בתשלום שעות נוספות.
יצוין כי הצדק עם ב"כ הנתבעת בעניין התיישנות פיצויי הלנת שכר בגין שעות נוספות. הדרישה הועלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 8.9. 2014, כאשר היא מתייחסת לשכר התובעת עד לחודש יולי 2013. כלומר, במועד זה חלפה למעלה משנה, שהיא תקופת ההתיישנות על פי סעיף 18(א) לחוק הגנת השכר.
מכאן שהתביעה לפיצויי הלנה התיישנה, ועל הנתבעת יהיה לשלם את הסכומים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

10. לסיכום

על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
א. סך של 131 ₪ בגין הפרשות לפנסיה ולפיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מ- 1.2.2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ב. סך של 131 ₪ בגין הפרשות לפנסיה ולפיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מ- 1.3.2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ג. סך של 131 ₪ בגין הפרשות לפנסיה ולפיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מ- 1.4.2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בגין שעות נוספות כפי שנקבע בסעיף 9 לעיל.
על ב"כ התובעת לערוך חישוב של הסכומים המגיעים לתובעת תוך 30 ימים מתאריך המצאת פסק הדין. החישוב יועבר לתגובת ב"כ הנתבעת שיהיה רשאי להגיב או להגיש תחשיב מטעמו בתוך 30 ימים מקבלת תחשיב התובעת.
אם תיוותר מחלוקת – ימונה חשב שכר ושכר טרחתו ישולם בשלב ראשון על ידי הנתבעת.
התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.
על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪.
11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏29 מאי 2016, ‏כ"א אייר תשע"ו, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' דבורה פינקלשטיין
נציגת ציבור עובדים

עידית איצקוביץ
שופטת, אב"ד

מר זהר זלמן אקשטין
נציג ציבור מעסיקים