הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 49859-02-16

14 מרץ 2019

לפני:

כב' השופטת שרון אלקיים
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' עליזה מעיין

התובע
MOHAMED ACHMED IBRAHIM
מספר דרכון 4628/137234
ע"י ב"כ: עו"ד צבי עצמון
-
הנתבעים

  1. א.ו.ר ת-מ המרכז לבית ולגן בע"מ ח.פ 514229400
  2. יצחק לוי ת.ז XXXXXX818
  3. א.ס.ד - ל. תשתיות ופיתוח בע"מ ח.פ 51202777

ע"י ב"כ: עו"ד אומר לובושיץ

פסק דין

  1. לפנינו תביעתו של מר IBRAHIM MOHAMED ACHMED ( להלן – התובע), נתין זר ממדינת אריתריאה לתשלום פיצויי פיטורים, גמול עבודה בשעות נוספות, שכר עבודה, פיצוי מכוח חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 ( להלן – חוק הגנת השכר), פיצוי מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד) וזכויות סוציאליות נוספות.
  2. תחילה, תביעת התובע הוגשה נגד א.ו.ר ת-מ המרכז לבית ולגן בע"מ ( להלן – הנתבעת 1 ) ומר יצחק לוי ( להלן – הנתבע 2 ). במעמד דיון קדם המשפט ביקש התובע לתקן את כתב תביעתו כך שתיכלל בו גם חברת " א.ס.ד. – ל.תשתיות ופיתוח בע"מ" (להלן – הנתבעת 3 ), הנתבעות 1 ו -3 יקראו להלן ביחד הנתבעות), ובית הדין התיר את התיקון.

3. ואלו העובדות כפי שהן עולות, מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם:
א. התובע, נתין זר מאריתריאה, עבד אצל הנתבעות.
ב. הנתבעות הן חברות פרטיות והנתבע 2 הוא בעל המניות בהן . הנתבעות מנהלות חנות המספקת מוצרים לבית ולגן ( להלן – החנות).
ג. לאורך כל תקופת העסקתו, עבד התובע במחסן הסמוך לחנות, ממנו סיפק סחורה ללקוחות הנתבעות ( להלן – המחסן או המגרש).
ד. עד לחודש מאי 2015 תלושי השכר הונפקו על ידי הנתבעת 1 והחל מחודש זה הונפקו תלושי השכר על ידי הנתבעת 3 .
ה. התובע עבד במתכונת של שישה ימים בשבוע.
ו. לתובע שולם שכר גלובאלי קבוע במזומן.
ז. התובע התפטר מעבודתו.
ח. עם הגשת כתב ההגנה, העביר ב"כ הנתבעים לידי ב"כ התובע המחאה על סך של 2,325 ₪ בגין שכרו האחרון של התובע עבור חודש נובמבר 2015.
ט. התובע טען בכתב תביעתו כי חל על הצדדים הוראות צווי הרחבה בענף הבניין אך טענה זו נזנחה בסיכומיו.
4. העדים והראיות:
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע 2, בעל המניות בנתבעות; הגב' לינוי דדון מנהלת החנות ( להלן – הגב' דדון); מר רון כהן, נהג משאית ומנוף ( להלן – מר כהן); מר רון לוי, בנו של הנתבע 2 ( להלן – מר רון לוי) ומר אביב לוי, עובד בחנות ( להלן – מר אביב לוי).
מר רון לוי ומר אביב לוי לא התייצבו לדיון ההוכחות שנקבע ליום 3.5.18 ותצהיריהם הוצאו מתיק בית הדין.
דיון והכרעה:
האם ניתנה לתובע הודעה על תנאי עבודה:
5. כידוע, סעיף 1 לחוק הודעה לעובד מטיל על המעסיק את החובה למסור לעובד הודעה על תנאי העסקתו, וזאת לא יאוחר מ-30 יום מהיום בו החל העובד בעבודתו.
6. התובע טען כי לא ניתנה לו כל הודעה על תנאי העסקתו על ידי מי מהנתבעות. לטענת הנתבעות, הוצגו ונמסרו לתובע כל תנאי העסקתו בעת קבלתו לעבודה ובהתאם להוראות החוק.
7. אשר לדעתנו ייאמר, כי הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעות לא מסרו לעובד הודעה על תנאי העסקתו. ונביא טעמינו להלן.
סעיף 5 א לחוק הודעה לעובד מטיל את הנטל להוכיח כי הודעה כמתחייב מחוק הודעה לעובד נמסרה לעובד על ידי המעסיק. הנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי נמסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו. הנתבעות לא צירפו לכתב ההגנה או לתצהירי העדות מטעמם כל מסמך המעיד על מסירת הודעה לעובד לתובע בהתאם לחוק הודעה לעובד.
למעלה מכך, בדיון קדם המשפט נשאל הנתבע 2 האם יש ברשותו הסכם עבודה שנערך עם התובע וזה השיב בשלילה.
8. לאור כל האמור, אנו קובעים כי לא נמסרה לעובד הודעה על תנאי העסקתו בהתאם לחוק הודעה לעובד. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק הודעה לעובד בסך 2,000 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.15 ועד למועד התשלום בפועל.

תקופת העסקת התובע:
מועד תחילת העסקת התובע:
9. לטענת התובע, הוא עבד בשורות הנתבעות החל מיום 1.8.13 ועד ליום 16.11.15 . עד חודש מאי 2015 תלושי שכרו הונפקו על ידי הנתבעת 1 שאז, אלה הונפקו על ידי הנתבעת 3.
לטענת הנתבעות, התובע החל עבודתו בשורות הנתבעת 1 בחודש מרץ 2014 והתפטר ביום 15.11.15 עת הודיע על התפטרותו והחליט לחדול מלבצע עבודתו. התובע דרש מהנתבע 2 לגייס עובד אחר שיבצע את תפקידו על מנת להתחמק מביצוע המוטל עליו. משהנתבע 2 לא הסכים להיענות לדרישות התובע, הודיע התובע באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת על התפטרותו ועזב את מקום העבודה.
10. בהתאם לתלושי השכר שצורפו התובע החל לעבוד אצל הנתבעת 1 בחודש מרץ 2014. בחודש מאי 2015 אופס ותק עבודתו והנתבעת 3 החלה להנפיק את תלושי שכרו באופן שציינה כי תאריך תחילת עבודתו הוא 1.5.15.
11. אשר לדעתנו יאמר כבר עתה, כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות והעדויות בתיק הגענו לכלל מסקנה כי התובע החל את עבודתו ביום 21.8.13 והעסקתו הסתיימה ביום 16.11.15. נפרט את הטעמים להלן.
12. לאור המחלוקת בין הצדדים אשר למועד תחילת ההעסקה ביקש התובע צו למתן פלט שיחות יוצאות ממנוי הטלפון ששימש את הנתבע 2 ( להלן – הבקשה). בית הדין נעתר לבקשה ופלט השיחות צורף לתצהיר התובע.
13. התובע העיד בתצהירו כי מספר הטלפון 054-XXXX413 שימש אותו עד תחילת עבודתו אצל הנתבעות שאז, נתן לו הנתבע 2 מכשיר טלפון שמספרו 053-XXXX140 שנועד לשמש אותו במהלך עבודתו אצל הנתבעות. זאת, מן הטעם שמספר הטלפון שהיה ברשותו היה מסוג " Big Talk". באמצעות מספר טלפון זה יצר הנתבע 2 קשר עם התובע.
הנתבע 2 העיד בתצהירו כי מעיון בפלט השיחות עולה כי בוצעו שיחות בודדות בחודש ספטמבר 2013 בלבד בין מספר הטלפון שלו לבין מספר המנוי שהתובע טוען כי שימש אותו. כמו כן, לא ניתן לקבוע על פי תיעוד שיחה טלפונית ממנוי מסוים אל מנוי אחר, שהתובע עבד באותו יום עבור הנתבעת 1 אם לאו. עוד העיד הנתבע 2 כי קרוב משפחתו של התובע העונה לשם רמדאן עבד אצל הנתבעת 1 טרם החל התובע את עבודתו וייתכן כי מנוי זה שימש את אותו קרוב משפחה ולא את התובע עצמו. לסיום טען הנתבע 2 כי מספר מנוי זה לא מוכר לו והוא לא מופיע ביומן החברה כמספר הטלפון של התובע.
14. כפי שנפרט גרסת הנתבע 2 לא רק שאינה משכנעת, אלא אף ברור למעלה מכל ספק, כי רצופה היא סתירות ואינה עולה בקנה אחד עם פלט השיחות.

15. ראשית נדחית טענת הנתבע 2 לפיה המספר אינו מוכר לו כלל. מעיון בפלט השיחות עולה כי מספר טלפון זה בבעלות הנתבע 2 והוא זה הנושא בתשלום עבורו, ודיי בכך על מנת לדחות הטענה.
נוסיף, כי בהקשר זה העיד הנתבע 2 כדלקמן:
"ש: תגיד לי את המספר 053-XXXX140 אתה מכיר?
ת: אתה מצפה ממני להכיר?
ש: אני אראה לך את המספר ואולי תיזכר.
ת: כן.
ש: סעיף 18 לתצהיר התובע.
ת: לא זוכר.
...
ש: אני מציג בפניך נספח 3 לתצהיר התובע, אני יכול להראות לך אני מראה לך שבתאריך, אני רק אוודא אני לא מטעה אותך, שבתאריך 1.8.2013 בשעה 12:43 חייגת למספר הזה,
...
ת: כן.
ש: בתאריך 1.8. באותו יום בשעה 1 גם חייגת למספר הזה,
ת: כן.
...
ש: אני מראה לך שבכל יום אני אעבור אתך עכשיו יש מספר שיחות מהנייד שלך מהמספר 050-XXXX297 תאשר לי שזה המספר שלך.
ת: כן זה המספר שלי.
ש: כל יום היה מספר שיחות למספר הזה, זה לא מרענן את זיכרונך במקרה?
ת: כל יום היה שיחות למספר הזה?
...
עו"ד עצמון: כן, תבדוק, הנה אני מציג בפניך.
...
ת: מה, אם כותב פה שאני ניהלתי שיחות עם המספר הזה אז כנראה שכן.
...
ש: אוקי ואז אני אומר לך שרוב השיחות שלך נעשו לחנות ולמספר הזה, יכול להיות שזה המספר שנתת לעובדים שעבדו במחסן?
ת: לא חושב.
ש: לא חושב?
ת: לא יודע, את היודע מה אני מסתכל 140 יכול להיות שזה מספר של איברהים, לא של איברהים של רמדן,
ש: של רמדן?
ת: של רמדן, יכול להית, יכול להיות זה היה טלפון של רמדן. יכול להיות.
ש: אוקי.
ת: אני לא יודע.
ש: ומתי רמדן אמרנו סיים לעבוד?
...
ש: אתה העברת את הטלפון הזה לתובע איברהים.
ת: יכול להיות לא זוכר,
ש: יכול להיות?
ת: לא זוכר במאת שלא זוכר." [כל הטעויות במקור, הערת המותב]

לאור הסתירות, ערפולי ובגידת הזיכרון, אשר ליוו את עדותו של הנתבע 2, ברי כי מהימנות ומשקל עדותו, נפגמו עד מאוד.
16. כמו כן, מעדות הנתבע 2 ומעדותה של הגב' דדון כפי שתובא להלן עולה כי ניתן לתובע מכשיר טלפון ששימש את העובד שקדם לו בעת עבודתו אצל הנתבעות. עדויות אלה מחזקות את גרסת התובע כי קיבל מכשיר טלפון לאחר שהתחיל לעבוד. ונביא דבריה כלשונם:
"ש: מה מספר הטלפון במחסן את יודעת?
ת: אין טלפון במחסן.
ש: אני מקריא לך מספר 053-XXXX140, אני גם אציג לך אותו כדי שאולי זה, את מכירה את המספר הזה?
ת: לא קופץ לי לראש לא זוכרת מספר כזה,
ש: בואי לפני שאת עונה תסתכלי במספר ואז.
ת: אוקי מה זה אומר מי זה עמי?
ש: אני שואל אותך לגבי המספר כל היתר לא רלוונטי.
ת: לא קופץ לי כרגע לראש, אני לא יודעת.
ש: איך היית יוצרת קשר עם התובע בזמן שהוא עובד?
ת: היה מתקשר לחנות.
ש: הוא היה מתקשר לחנות? אני אומר לך שהיה לו כרטיס big talk,
ת: אוקי.
ש: ולא היה לו שיחות יוצאות. איך הוא היה מתקשר לחנות?
ת: הוא היה מתקשר לחנות.
ש: מהמספר שלו?
ת: כנראה, אני לא יודעת,
ש: אני אומר לך שלא, שהחזיק כרטיס big talk ולא היו לו שיחות יוצאות.
ת: אוקי.
ש: יכול להיות שהוא התקשר ממספר אחר?
ת: אולי מאחד החברים שלו, אין לי תשובה על זה. לא יודעת.
ש: יכול להיות שאיציק הביא לו טלפון בתחילת ההעסקה ואמר לו שלצרכי עבודה מהמספר הזה יחייג?
ת: תשאל את איציק אני לא יודעת.
ש: איך העובד שעבד רמדן שעבד לפני התובע תקשר אתך?
ת: באמצעות טלפון.
ש: באמצעות טלפון שלו?
ת: היה לו טלפון אני לא יודעת אם זה איציק שנתן לו או ש-, היה טלפון."

הנה כי כן, גם עדותה של גב' דדון היתה רצופה ערפולי זיכרון המערערים ספק במהימנותה.
17. למרות שהנתבע 2 וגב' דדון העידו כי הם לא מכירים/זוכרים את מספר הטלפון, טענו הנתבעות בסיכומיהם כי מכשיר הטלפון שמספרו 053-XXXX140 משמש את עובד המחסן וכי מספר הטלפון שימש את האדם שבזמן אמת עבד במחסן בית העסק, בין אם מדובר בעובד שקדם לתובע, ובין אם שימש את התובע במהלך העסקתו. אנו סבורים כי תמוה הדבר מדוע בתצהירי הנתבעות, אין פירוט מדויק מתי סיים לעבוד עובד המחסן שעבד לפני התובע ושהנתבעות לא טרחו לצרף ראשית ראיה כדי לבסס את טענותיהן ולסתור את גרסת התובע.
18. שנית, מעיון בפלט השיחות עולה כי הנתבע 2 יצר קשר לראשונה עם התובע ביום 21.8.13 בשעה 7:13 בבוקר לטלפון האישי שהיה בבעלות התובע. חרף זאת, ולמרות שפלט השיחות היה בפני הנתבעות, הן לא סיפקו הסבר כלשהו לשאלה מדוע הנתבע 2 יצר קשר עם התובע כבר בחודש אוגוסט 2013, בעוד שלטענתן הוא החל עבודתו רק בחודש מרץ 2014.
נוכח כל האמור, אנו מקבלים את גרסת התובע לעניין זה וקובעים כי הנתבע 2 מסר לידי התובע מכשיר טלפון שמספרו 053-XXXX140 על מנת שישמש אותו בעבודתו והחל מחודש אוגוסט 2013 יצרו הנתבע 2 והתובע קשר באמצעות מספר טלפון זה.
19. שלישית, נדחית טענת הנתבעות כי בוצעו שיחות בודדות בחודש ספטמבר בלבד למספר הטלפון שלטענת התובע שימש אותו בעת עבודתו.
מעיון מוקפד בפלט השיחות עולים הדברים הבאים:
בחודש 9/13 בוצעו כ- 17 שיחות; בחודש 10/13 בוצעו כ–30 שיחות; בחודש 11/13 בוצעו כ- 26 שיחות; בחודש 12/13 בוצעו כ- 24 שיחות; בחודש 1/14 בוצעו כ- 17 שיחות ובחודש 2/14 בוצעו כ- 5 שיחות.
יוצא אם כן, כי מידי חודש התקיימו מספר רב של שיחות בין התובע לנתבע 2. נדחית אף טענת הנתבעות כי לא ניתן לקבוע על פי תיעוד שיחה טלפונית ממנוי מסוים אל מנוי אחר, שהתובע עבד באותו יום עבור הנתבעת 1 אם לאו. כאמור מעלה, הנתבעות לא סיפקו הסבר כלשהו לכך שיצרו קשר עם התובע כבר בחודש אוגוסט 2013 ולשיחות הטלפון הרבות שהתקיימו בחודשים 9/13 ועד חודש 2/14, והמסקנה המתבקשת היא כי התובע החל את עבודתו אצל הנתבעות כבר בחודש 8/13.
20. מאחר שלא הובאה בפנינו ראיה לכך שמספר הטלפון שניתן לתובע על ידי הנתבע 2 היה ברשותו טרם השיחה שהתבצעה על ידו למספרו הפרטי אנו קובעים כי התובע החל לעבוד ביום 21.8.13.
מועד סיום העסקת התובע:
21. באשר לתאריך סיום עבודת התובע אנו קובעים כי התובע סיים את עבודתו ביום 16.11.15 ונסביר.
22. הנתבעות ביקשו לתמוך את טענותיהם באמצעות עדותו של מר כהן שהעיד כי הוא עובד עצמאי שעבד על משאית ומנוף, שנתן שירותיו לנתבעות. מר כהן העיד כי הוא לא זוכר את התאריך המדויק בו התפטר התובע אך, הוא זוכר את פרטי המקרה. אנו סבורים כי אין בעדות זו כדי לבסס את טענת הנתבעות לעניין מועד סיום העסקת התובע.
23. הגב' דדון הצהירה כי התובע התפטר מעבודתו ביום 15.11.15 ואולם, במסגרת עדותה עומתה עם תעודת משלוח שצורפה לתצהיר התובע הנושאת תאריך 16.11.15 והעידה בפנינו כדלקמן:
"עו"ד עצמון: יש שם תעודת משלוח של חברת תעשיות רדי מיקס ישראל בע"מ,
העדה, גב' דדון: אוקי.
ש: את מכירה את החברה הזאת?
ת: כן.
ש: תאשרי לי שהחברה הזאתי מספקת לכם סחורה?
ת: סיפקה בעבר. כן.
ש: אוקי. בתאריך, יש שמה תאריך שנכתב במחשב את רואה? 16.11.2015.
ת: אוקי.
ש: מה יש לך לומר על זה?
ת: מה יש לי לומר. אין לי מה לומר.
ש: מקודם אמרת שהתובע סיים לעבוד יום לפני כן ב- 15.11,
ת: נו?
ש: איך זה מתיישב עם זה,
ת: אני לא יודעת אולי הוא הגיע לקחת דברים שלו וראה את המסמך אין לי תשובה על זה אני לא ישנה אתו במגורים שם, יכול להיות שהוא הגיע לאסוף סחורה שלו וראה את התעודה זרוקה שם אני לא יודעת אין לי תשובה לזה."

עדותה של הגב' דדון כפי שהובאה לעיל, אינה מספקת הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד הגיעה תעודת משלוח זו לידי התובע אם לא במסגרת תפקידו. כל זאת על אף העובדה כי תעודת משלוח זו אינה חתומה על ידי התובע ובשים לב לעובדה כי כל תעודות המשלוח שצורפו לתצהיר, גם מהתקופה שאין חולק לגביה, לא היו חתומות על ידי התובע בעצמו.
24. התובע הצהיר כי במסגרת תפקידו הוא היה אחראי על אספקת וקבלת סחורה במחסן הנתבעות. טענה זו לא נסתרה ויש בתעודת המשלוח להוות אינדיקציה למועד שבו סיים התובע את עבודתו.
נציין כי עדותו של התובע לעניין מועד סיום העסקתו היתה קוהרנטית ועקבית ולפיכך עדיפה ומהימנה על בית הדין גרסתו של התובע וקובעים כי התובע סיים את עבודתו ביום 16.11.15.
25. סיכומו של דבר אנו קובעים כי תקופת העסקתו של התובע מיום 21.8.13 ועד ליום 16.11.15 ובסה"כ 28 חודשים.
שכרו של התובע:
26. לטענת התובע, החל מראשית תקופת העסקתו שולם לו סך של 7,000 ₪ נטו לחודש במזומן וזאת, עד לחודש מאי 2015 שאז בשל הפחתה במתכונת עבודתו הופחת גם שכרו שהועמד על סך של 6,500 ₪ נטו לחודש. בהתאם לחוק הגנת השכר יש לראות בשכר זה כשכר כולל המשקף תשלום בעד 186 שעות בלבד. הנתבעות סיפקו לתובע תלושי שכר סתמיים שאינם משקפים את השכר ששולם לו בפועל.
לטענת הנתבעות, התובע עבד במשרה מלאה במתכונת חודשית ושולם לו שכר גלובאלי קבוע. בתחילת העסקתו שולם לתובע שכר גלובאלי בסך של 5,012 ₪ ברוטו לחודש ולאחר מכן הועלה שכרו לסך של 5,378 ₪ ברוטו לחודש וזאת עד למועד סיום העסקתו בנתבעת 1 בחודש אפריל 2015. החל מחודש מאי 2015 החל התובע להיות מועסק אצל הנתבעת 3 שאז, לבקשתו היקף העסקתו הופחת כך ששכרו עמד על סך של 4,650 ₪ ברוטו לחודש.
27. נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את גרסת התובע.
הלכה היא כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם וכי הנטל לסתור את תכנם מוטל על הטוען זאת, התובע בענייננו. לטעמנו, התובע לא עמד בנטל זה שכן גרסתו לא נתמכה בראיות אובייקטיביות נוספות ולא מצאנו כי ניתן לסמוך על עדותו היחידה בלבד בעניין זה.
לא נעלמה מעינינו העובדה כי הנתבע 2 והגב' דדון לא ידעו להשיב בחקירתם הנגדית מה היה שכרו של התובע והפנו שוב ושוב לתלושי השכר שצורפו. אולם, לטעמנו לא די בכך בכדי לסתור את הרישום בתלושי השכר ולקבל את גרסת התובע.
28. אשר על כן אנו קובעים כי שכרו של התובע הינו השכר אשר שולם לו בהתאם לרישום בתלושי השכר אשר מהווים את הראיה הטובה ביותר בענייננו. מתלושי השכר עולה כי שכרו השעתי של התובע עמד על סך 25 ₪ [שכר המינימום באותה התקופה]. נוכח זאת, זכויות התובע יחושבו בהתאם לשכר שעתי זה.
היקף העסקת התובע וגמול עבודה בשעות נוספות:
29. לטענת התובע, הוא עבד במתכונת עבודה קבועה של שישה ימים בשבוע. בימים א' – ה' עבד התובע בין השעות 6:30 – 19:00 ובסה"כ 12 שעות, לאחר הפחתה של חצי שעת עבודה בגין הפסקה. בימי ו' עבד החל מהשעה 6:30 ועד לשעה 14:00 ובסה"כ 7.5 שעות עבודה לאחר הפחתה של חצי שעת עבודה בגין הפסקה. החל מחודש מאי 2015 עבד התובע בימים א' – ה' עד לשעה 17:00 ובימי ו' עד לשעה 14:00.
לטענת הנתבעות, התובע עבד במתכונת עבודה של שישה ימים בשבוע. בימים א' – ה' עבד בין השעות 7:00 – 16:00 ובימי ו' בין השעות 7:00 – 13:00. החל מחודש מאי 2015 הופחתו שעות העבודה של התובע באופן משמעותי. מידי יום ניתנה לתובע הפסקה בת שעה עד שעה וחצי בה נהג התובע לנוח במגורים שניתנו לו על ידי הנתבעות בסמוך למקום העבודה. התובע לא עבד יותר מ-43 שעות שבועיות.
המסגרת הנורמטיבית
30. סעיף 26 ב לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן:
"(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה –
"גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית" – כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;
"פנקס שעות עבודה" – פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות.
(ג) בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת."
סעיף זה שינה את הכלל בתובענה האזרחית לפיו " המוציא מחברו – עליו הראיה". כך, שאם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות העבודה נטל ההוכחה מועבר מכתפי התובע לכתפיו ועליו להוכיח מה היו שעות עבודתו של העובד - התובע.

בע"ע ( ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ נקבע בזו הלשון:
"לצורך יישום הסעיף הנ"ל ניתן להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם:
המצב הראשון, כאשר בית הדין לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת היעדר רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק ' בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות'.
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמל חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב ' בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות'.
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי – לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה...."

31. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות והעדויות בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע עבד שעות נוספות ודין התביעה להתקבל בחלקה. הטעמים יפורטו להלן.
32. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד במתכונת של שישה ימים בשבוע. כמו כן, לא יכול להיות חולק בין הצדדים כי התובע עבד במשרה מלאה ולא נטענה כל טענה על ידי מי מהנתבעות בכל הנוגע להיקף משרתו של התובע. המחלוקת הנטושה בין הצדדים היא האם התובע הועסק בשעות נוספות אם לאו.
33. בענייננו, הנתבעות לא ערכו רישום מסודר של שעות עבודתו של התובע בניגוד לחובתן לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר המחייב ניהול פנקס שכר; ובניגוד לחובתן לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה ותקנות שעות עבודה ומנוחה, המחייב את המעסיק לנהל פנקס שעות עבודה המפרט, בין היתר, שעות עבודה ושעות נוספות. כמו כן, תנאי עבודת התובע לא הועלו על הכתב, וזאת בניגוד לחוק הודעה לעובד. מנגד, התובע לא הציג ראיות נוספות להיקף השעות הנוספות הנטענות על ידו מלבד עדותו שלו.
34. התובע העיד בפנינו כי החל את יום עבודתו בשעה 6 בבוקר ועד לשעה 19:00 זאת, בניגוד לנטען בתצהירו כי החל את יום עבודתו בשעה 6:30 , וכדבריו:
"ש: אוקי. מה היו שעות העבודה שלך?
ת: מ-6 עד 5 בערב, אחרי 5 הייתי צריך לסדר עד שעה 7 בערב.
ש: אז עבדת מ- 6 עד 7 בערב?
ת: כן הייתי עובד כך.
...
עו"ד לובושיץ': במהלך כל תקופת העבודה עבדת את השעות האלו?
העד, מר אחמד: כל הזמן חוץ מיום שישי."

בהמשך, העיד בפנינו התובע כי החל מחודש מאי 2015 עבד מספר שעות נמוך יותר וכדבריו:

"ש: אז למה אתה טוען תצהיר אחרת?
....
העד, מר אחמד: ב- 2005,
...
העד, מר אחמד: 15 הייתי עובד פחות שעות 10 שעות.
עו"ד לובושיץ: הוא הה עובד 10 שעות, בכול 2015?
העד, מר אחמד: מחודש חמישי.
ש: ושעות העבודה היו קבועות לא משתנות? זה השעות הקבועות?
ת: לא היה משתנה, אותו דבר.
ש: וניתנו לך הפסקות במהלך העבודה?
ת: כן, חצי שעה הייתי אוכל.
ש: לא מעבר לכך?
ת: בכלל."

35. מנגד, הנתבעות ניסו לבסס את טענתן כי התובע לא עבד שעות נוספות באמצעות תצהיר עדותו של מר רון לוי, בנו של הנתבע 2 שלטענתן החליף את התובע בעבודתו. אולם מר לוי לא התייצב לדיון והתצהיר נמשך מהתיק.
מאחר שהגב' דדון והנתבע 2 נחקרו לגבי דוחות הנוכחות שלכאורה מילא מר לוי וצורפו לתצהירו, נתייחס לדוחות הנוכחות.
נציין כבר עתה, כי מצאנו שעדויות הגב' דדון והנתבע 2 לגבי עבודתו של מר לוי אינן משכנעות. לאור הסתירות, ברי כי המהימנות והמשקל של העדויות, נפגמו עד מאוד. בשל חשיבות הדברים נפרט בהרחבה את העדויות בחלקים הרלוונטיים כלהלן.
36. הגב' דדון העידה כי מר רון לוי הוא למעשה בנו של הנתבע 2, וכיום הוא בן כ- 20 שנים כך, ששלוש שנים טרם דיון ההוכחות, בשנת 2015, מר רון לוי היה תלמיד תיכון בן 16. עוד העידה הגב' דדון כי מי שהחליף את התובע בעבודתו היה מר רון לוי שעבד בכל יום.
עת נשאלה הגב' דדון כיצד טענותיה מתיישבות האחת עם השנייה שכן, מר רון לוי היה תלמיד תיכון שעבד מידי יום בשעות פעילות המחסן המתנגשות עם שעות הלימודים השיבה כך:
"ש: ואיך זה הסתדר עם זה שהוא היה תלמיד תיכון?
ת: אז הוא כנראה סיים, את המדבר איתי על לפני שנים. אני עובדת 8 שנים בחברה אני לא יכולה לתת לך פרטים מדויקים, אתה רוצה אני אסתכל בתצהירים,
...
כב’ הש’ אלקיים: אף אחד לא מטעה, בשנת 2015 רון בן 16 הוא מחליף את התובע כך את אומרת והוא אומר לך איך זה מסתדר עם העובדה שהוא היה תלמיד בית ספר את יכולה להסביר את זה?
העדה, גב’ דדון: 2015 זה סוף 2015 הוא סיים.
כב’ הש’ אלקיים: כן.
העדה, גב’ דדון: הוא החליף אותו אני לא יודעת כמה זמן אחרי, אין לי מזמן ספציפי,
עו”ד עצמון: אני מזכיר לך שמדובר בבן דוד שלך.
העדה, גב’ דדון: נכון נו אז מה? אז אני עוקבת אחריו?
ש: את לא יודעת בן כמה הוא?
ת: אני יודעת שכרגע הוא חייל אני לא יודעת אם הוא בן 20 21 או 19.
כב’ הש’ אלקיים: נניח שהוא גם בן 20 גברתי , אז הוא היה תלמיד. הוא שואל אותך איך זה מסתדר עם מה שאת אומרת כרגע שהוא גם למד וגם עבד כל יום. הוא שואל אותך אם הוא עבד כל יום?
העדה, גב’ דדון: בתקופה לפני יכול להיות שהוא עבד פחות אבל ברגע שאיברהים הפסיק באיזה שהוא שלב הוא עבד קבוע. באיזה שהוא שלב הוא עבד קבע."

עוד עלה מעדותה כי אף אחד מהעובדים לא ממלא דוחות נוכחות. וכך העידה:

"ש: את מחתימה שעון נוכחות?
ת: לא.
ש: מישהו מהעובדים מחתים שעון נוכחות?
ת: לא.
...
ש: אני מציג בפניך נספח א' לתצהיר שצורך על ידכם של רון, את מכירה את הרישומים האלה את הדוחות נוכחות כביכול?
ת: אוקי אבל זה לא בחנות זה עובד מגרש, אני דיברתי על החנות.
ש: הבנתי.
ת: עובד מגרש ממלא שעון נוכחות,
ש: כל העובדים בעסק לא ממלאים,
ת: בחנות לא, אנחנו מקבלים גלובאלי.
ש: הבנתי. נשמע לך סביר שהבן של הבעלים שלשיטתך היה באותה תקופה בן 16 17 פחות או יותר דווקא הוא זה שמילא שעון נוכחות?
ת: הוא החליף את איברהים סביר להניח שממה שקרה כן. כל בן אדם גם אם זה משפחה. גם אני אחיינית ומגיע לי זכויות. זה שזה דוד שלי זה לא אומר כלום זה שזה הבן שלו אם אתה שואל אותי זה לא אומר כלום.
ש: ואיך זה מסביר את העובדה שאת לא מחתימה על שעון נוכחות היום?
ת: כי אני עובדת לפי גלובלי. אפילו חופשות הוא שואל אותי לפני שכר אם היה לי חופשה.
ש: אז אני אומר לך שאיברהים עבד לפי גלובאלי ולא החתים שעון נוכחות מה יש לך לומר על זה?
ת: כלום."

37. לשם השלמת התמונה נביא להלן את עדות הנתבע 2 בכל הנוגע לדוחות הנוכחות של בנו, מר רון לוי:
"ש: כל העובדים לא מחתימים נוכחות,
ת: כמעט כולם,
ש: תקשיב, ולא חותמים על הסכם עבודה?
ת: כמעט כולם.
ש: מי זה אלה שכן?
ת: לא זוכר מי שרוצה.
ש: מי שרוצה?
ת: מי שרוצה ימלא יבוא יגיד לי עבדתי עוד שעה נוספת יקבל.
ש: הבנתי.
...
ש: העובדים לא מקבלים גלובאלי?
ת: כולם גלובאלי אבל אפם לינוי מחר תגיד לי איציק חודש שעבר עבדתי 10 שעות נוספות היא תקבל.
ש: ואם היא עבדה 10 שעות פחות?
ת: אני לא מוריד.
...
ש: אז בפועל ללא קורה שלינוי או עובד יבוא ויגיד לך עבדתי עוד שעות נוספות תביא לי,
ת: כמעט ולא קורה. קרה בתקופות מסוימות מעט מאוד. אני אגיד לך לינוי למשל כבר שנתיים אין לה שעות נוספות,
ש: הבנתי ולכן גם אף אחד לא צריך להחתים נוכחות כי אין זה לא רלוונטי?
ת: כן, חוץ מאחד שעבד לא בצורה וסדרת,
ש: מי זה?
ת: רון לוי. הוא הבן שלי.
ש: כן.
ת: הוא בחודש מאי 2015 הוא היה במבחנים במבחני בגרות,
ש: כן.
ת: אז הוא היה מגיע בעצם היה כאילו בסוף שנת י"ב הוא היה מגיע בימים שזה הסתדר לו שהוא לא היה חייב ללמוד,
ש: כן.
ת: ועד אזור,
...
ת: ולקראת סוף יולי הוא סיים את המבחנים ואז הוא התחיל לעבוד בחנות ואחרי שאיברהים הלך הוא עבד במגרש.
...
ש: באיזה כיתה הוא היה ב- 2015.
ת: כיתה י"ב.
ש: הבנתי תגיד לי רגע.
ת: סוף י"ב זה היה.
ש: היה לו את המבחנים והוא התחיל לעבוד בחנות?
ת: הוא התחיל לעבוד תוך כדי מבחנים שלושה ארבעה ימים.
ש: תוך כדי הבגרות?
ת: ואז במקרה כזה ברור שצריך למלות דוח נוכחות זה לא,
ש: ויכול להיות שבגיל 16 תלמיד נמצא בכיתה י"ב
ת: הוא לא היה בגיל 16, אני ל איודע מאיפה הגעת לגיל 16. אתה שואל שאלות,
כב' הש' אלקיים: אדוני, יליד איזה שנה זו?
העד, מר לוי: לא, שאלה מיותרת כבודה.
כב' הש' אלקיים: אדוני,
העד, מר לוי: יש תאריך לידה,
כב' הש' אלקיים: בדיוק מה התאריך לידה,
העד, מר לוי: נובמבר 97. 12.11 אם אני לא טועה."

38. זאת ועוד, הנתבע 2 העיד כי מר רון לוי החל את עבודתו בחודש מאי 2015 וסיים את עבודתו בחודש מרץ 2016 מן הטעם שהתגייס לצה"ל בחודש אפריל 2016. עדות זו לא מתיישבת עם הטענה שמר רון לוי היה כבן 16 בשנת 2015.
39. המסקנה המתבקשת היא כי בעת העסקת מר רון לוי הוא היה כבן 18 שאז הייתה לו היכולת לעבוד בכל יום כפי שהעידה בפנינו הגב' דדון. משכך, בהתאם לגישת הנתבע 2, לא היה כל צורך למלא דוחות נוכחות ותמוה בעינינו שדווקא בנו הוא זה שמילא דוחות וכי הוא היה היחיד מבין כל עובדי הנתבעות שמילא דוחות נוכחות.
40. נוכח כל האמור, מתעורר ספק רב אודות אמינות הדוחות ואין אנו מוצאים לקבלם כראיה שיש בה כדי להעיד על שעות עבודתו של התובע. למעלה מכך, אנו סבורים כי דוחות נוכחות אלה דווקא עומדים כרועץ לנתבעות ומערערים את אמינותם.
41. שלישית, ביחס לשעות העבודה במחסן ותפקידו של התובע העיד בפנינו הנתבע 2 כי המחסן פועל בין השעות 7:00 - 16:00. כמו כן, העיד כי לא הייתה לתובע כל סיבה לעבוד מעבר לשעות הפעילות של המחסן ובפועל הוא לא עבד מעבר לשעות אלה. ואולם, אין אנו סבורים כך. נכון יהיה להביא את דברי הנתבע 2 כלשונם:
"ש: אוקי. תגיד לי מה שעות העבודה, מה השעות שהמחסן פתוח?
ת: 7 עד 4. יום שישי 7 עד 1.
ש: תגיד לי מי מסדר את המחסן מכין סחורה מפרק סחורה?
ת: העובד שבמחסן ואם אין עובד אני.
ש: כלומר התובע?
ת: התובע כן, בתקופה שהוא עבד. כשהוא היה טוב הוא סידר באמת יפה.
ש: אז אני אומר לך שיכול להיות שאחרי שהמחסן נסגר התובע מכין את הסחורה את ההזמנות ליום של מחרת, באים אנשים בבוקר,
ת: זה כמו שתגיד לי,
ש: אני שואל אותך שאלה, יכול להיות?
ת: כן אני אגיד לך, יכול להיות בטח, זה כמו שאתה תגיד לי שיכול להיות שלינוי פותחת את החנות ב-12 בלילה ומוכרת צבע.
ש: אני שואל אותך שאלה, זה יכול להיות,
ת: אין לו סיבה לעשות את זה.
ש: למה אין לו סיבה?
ת: לא יכול להיות לא יכול להיות, אין לו סיבה,
ש: לא יכול להיות?
ת: אין לו סיבה, תקשיב זה עסק קטן, הוא היה מאשר את זה אם היית שואל אותו, שמגיעים בקושי 6 7 לקוחות ביום מבקשים 10 בלוקים 5 שק מלט והולכים.
ש: כן.
ת: מגיעים עוד שתי משאיות ביום פורקים סחורה וכול מה שנשאר זה לסדר את הברדק שעשו 8 אנשים או 10 אנשי שנכנסו למחסן. איזה סיבה יש לי להעסיק אותו אחרי שעה 4?
....
ש: תגיד לי מקודם עמדה פה מנהלת החנויות לינוי ואמרה שכל יום היא מקבלת 400 טלפונים איך זה מתיישב,
ת: המון טלפונים, 200 לקוחות יש לנו בחנות.
ש: 200 לקוחות?
ת: בחנות המון לקוחות, החנות עובדת חבל על הזמן.
ש: הבנתי.
ת: במגרש אין עבודה זה לא, מגרש, אתה פשוט לא מכיר את העסק,"
42. עת נשאל התובע מה כוללת עבודתו במחסן העיד כי "...אם באים אנשים אני מקבל אותם, אם צריך לסדר סחורה אני מסדר. בטון, גבס אני מסדר, צבע אני מסדר, אם צריחך להעמיס צבע אני מעמיס." [כל הטעויות במקור, הערת המותב]
43. מר כהן העיד בפנינו כי הוא היה מגיע למחסן הנתבעות כמעט מידי יום ולפחות 3 – 4 פעמים בשבוע וזמן השהות שלו במחסן בכל פעם שהוא מגיע הוא נמצא במחסן כחצי שעה בממוצע. עוד העיד בפנינו מר כהן כי היו ימים בהם הגיע מספר פעמים למחסן באותו יום.
באשר לשעות פעילות המחסן העיד בפנינו מר רון כהן כי המחסן פועל בין השעות 7:00 ל- 16:00
44. יוצא אם כן, כי עדות התובע מתיישבת עם עדותו של מר כהן שכן, המסקנה המתבקשת מעדותו של מר כהן היא כי היו ימים בהם נדרש התובע לעבוד בשעות נוספות מעבר לשעות פעילות המחסן שכן, היה עליו למלא שקי חול ולסדר את המחסן לאחר אספקת הסחורה ללקוחות הנתבעות.
45. רביעית, בתלושי השכר מחודש 3/2014 ועד לחודש 1/2015 נרשם שהתובע עבד 200 שעות. מכאן אנו למדים שהתובע עבד שעות נוספות.
46. מסקנת הדברים מכל האמור, שהתובע הוכיח כי עבד שעות נוספות.
כאמור, הלכה ידועה היא כי תובע הדורש בתביעתו גמול עבודה בשעות נוספות הנטל להוכיח כי עבד מעבר ל- 60 שעות חודשיות מוטל על כתפיו. התובע בענייננו לא עמד בנטל. יתרה מכך, על בסיס התשתית העובדתית שנפרסה בפנינו והתרשמותנו מן העדויות ובין היתר בשים לב לשעות הפעילות של העסק, לעובדה שהתובע התגורר בחנות וכפועל יוצא נכח בעסק שעות רבות, וכן להפחתה בהיקף משרתו בחודש 5/2015, הגענו לכלל מסקנה כי התובע עבד במתכונת העסקה קבועה כמפורט להלן:
מחודש 8/2013 ועד לחודש 4/2015 – בימים א'-ה' מהשעה 07:00 ועד 17:00. וביום ו' מהשעה 07:00 ועד השעה 14:00. כפי שנפרט בהמשך, בכל יום ניתנה לתובע הפסקה של חצי שעה. מכאן שהתובע עבד 232 שעות בחודש.
מחודש 5/2015 ועד לחודש 10/2015 – בימים א'-ה' מהשעה 07:00 ועד 16:00. וביום ו' מהשעה 07:00 ועד השעה 13:00. כפי שנפרט בהמשך, בכל יום ניתנה לתובע הפסקה של חצי שעה. מכאן שהתובע עבד 206.5 שעות בחודש.
47. נציין כי אנו ערים לטענת הנתבעות כי ניתנה לתובע הפסקה בת כשעה עד שעה וחצי ואולם, אנו סבורים כי אין ממש בטענה זו. שכן, עדות הנתבע 2 לעניין זה לא הייתה מהימנה. תחילה טען הנתבע 2 בתצהירו כי ניתנה לתובע הפסקה בת כשעה עד שעה וחצי מידי יום. במסגרת חקירתו הנגדית התברר כי " ההפסקה" לכאורה ניתנה בין השעות 14:00 ל- 16:00 שאז לטענתו הסתיימה פעילות המחסן. כמו כן, העיד הנתבע 2 כי למעשה מדובר בשעתיים הפסקה ולא שעה וחצי כפי שהצהיר בתצהיר עדותו הראשית. עדות התובע לעניין זה הייתה מהימנה ואמינה עלינו ואנו מעדיפים אותה על גרסת הנתבעות וקובעים כי ההפסקה שניתנה לתובע עומדת על חצי שעה.
48. נוכח כל האמור, זכאי התובע לתשלום עבור שעות נוספות בהתאם לתחשיב הבא:
א. חודשים 8/2013-12/2014 [17חודשים]
44 שעות X 25 ₪ X 125%= 1,375 ₪
2 שעות X 25 ₪ X 150%= 75 ₪.
מאחר שבתלושי השכר של חודשים 3/2014 ועד 12/2014 שולם לתובע עבור 200 שעות, ובשים לב שהתובע אינו טוען כי עובר למועד שבו החלו הנתבעות להנפיק תלושי שכר שולם לו שכר נמוך יותר, אנו סבורים כי יש להפחית 14 שעות בשיעור 100% וסה"כ 5,950 ₪ [25 ₪ X 14 שעותX 17 חודשים].
הפועל היוצא כי התובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בגין חודשים 8/2013-12/2014 בסך של 18,700 ₪ [1,450 ₪ X17 חודשים – 5,950 ₪].
ב. חודשים 1/2015 – 4/2015 [4 חודשים]
44 שעות X 25 ₪ X 125%= 1,375 ₪
2 שעות X 25 ₪ X 150%= 75 ₪.
בתלושי השכר של חודשים אלה שולם לתובע עבור 186 שעות.
הפועל היוצא כי התובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בגין חודשים 1/2015 – 4/2015 בסך של 5,800 ₪ [1,450 ₪ X 4 חודשים].
ג. חודשים 5/2015-10/2015 [6 חודשים]
20.5 שעות X 25 ₪ X 125%= 640.5 ₪.
הפועל היוצא כי התובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בגין חודשים 5/2015-10/2015 בסך של 3,843 ₪ [640.5 ₪ X 6 חודשים].
49. סיכומו של דבר, התובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בסך של 28,343 ₪. סכום זה ישולם לתובע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.14 [למען הנוחות אמצע התקופה] ועד למועד התשלום בפועל.
50. למעלה מן הצורך נציין כי לא נעלמה מעיינינו טענתו החלופית ומטעמי זהירות של התובע לפיה הוא זכאי רק לדלתא עבור העבודה בשעות נוספות, בהתאם לשכר ששולם בפועל ולהיקף המשרה הנטען על ידו. לפי תחשיב שערך התובע ככל שתתקבל טענתו החלופית הוא זכאי לסך של 38,821 ₪.
כאמור, הנתבעות הכחישו בצורה גורפת כי שילמו לתובע 7,000 ₪ נטו וטענו כי התובע לא עבד שעות נוספות בכלל. כפי שקבענו לעיל, התובע לא הצליח לסתור את הרישום בתלושי השכר אך נדחתה טענת הנתבעות כי התובע לא עבד שעות נוספות. מכאן, שהטענה החלופית אינה רלבנטית.
חילופי המעסיקים:
51. בטרם נבחן את יתר הסעדים המבוקשים, עומדות בפנינו השאלות הבאות: האם יש לראות את הנתבעות כמעסיקות במשותף?
האם לתובע גמר חשבון בעת חילופי המעסיקים בתלושי השכר בחודש 4/2015?

52. לטענת התובע, תחילה הועסק התובע על ידי הנתבעת 1. החל מחודש מאי 2015 תלושי השכר הונפקו על ידי הנתבעת 3, בעוד שהתובע המשיך לעבוד באותו אתר ובאותם התנאים. השינוי היחיד שנעשה בהקשר לעבודתו הוא שינוי שם החברה המופיע על גבי תלושי השכר כמעסיקה.
לטענת הנתבעות, הנתבע 2 הוא בעל המניות הן בנתבעת 1 והן בנתבעת 3. חילופי המעסיקים נעשו עקב שינויים ארגוניים בנתבעת 1 וזכויותיו של התובע לא נפגעו עקב חילוף זה. חילופי המעסיקים שבוצעו נעשו בידיעתו והסכמתו של התובע ולראיה התובע שתק ולא אמר דבר בנדון במשך תקופה בת כ-6 חודשים בה עבד אצל הנתבעת 3.
53. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי חילופי המעסיקים נעשו למראית עין ויש לראות בנתבעות 1 ו-3 כמי שחייבות בזכויות התובע ביחד ולחוד. ונבהיר עמדתנו להלן.
54. הנתבע 2 שהוא בעל המניות בנתבעות 1 ו-3 העיד בפנינו כי הנתבעת 3 הייתה חברה לא פעילה במשך מספר שנים וכי חידש את פעילותה לאור המלצת רואה החשבון שלו. מעדותו מתעורר ספק אם הנתבעת 3 העסיקה עובדים נוספים מלבד התובע. נכון יהיה להביא חלק מעדותו2 כלשונה להלן:
"ש:תגיד לי למה נעשה שינוי בתלושי שכר של התובע?
ת: החברה א.ס.ד.ל תשתיות ופיתוח בע"מ הייתה חברה בבעלותי שביצעה עבודות תשתיות לחברת חשמל בשנות ה- 2000,
ש: כן.
ת: הפסיקה פעילות לכמה שנים ויצא איזה שהוא חוק מיסוי מה שאמר לי רואה החשבון שהוא ייעץ לי להחזיר אותה לפעילות לצרכי מיסוי והוא ייעץ לי להפקיד את הפעילות במגרש של חומרי בניין מהפעילות בחנות. בטענה שזה יחסוך לי מיסוי.
....
ש: אני אומר לך שהנתבעת 3 פרקטית לא פעילה, היא חברה מפרת חוק ברשם החברות,
ת: לא, יש לך טעות חמורה.
...
ש: תגיד לי אני אומר לך שבחודש מאי 2015 הוצאת לתובע תלושי שכר של הנתבעת 3 רק כדי לאפס את הוותק שלו. מה י שלך לומר על כך?
ת: שמה שאת האומר אתה אומר מה אני יכול להגיד על זה? אין לי מה להגיד."
55. עדות הנתבע 2 אינה מתיישבת עם עדותה של הגב' דדון שהעידה בפנינו כי כל העובדים האחרים מקבלים את משכורתם מהנתבעת 1. הגב' דדון ניסתה לערוך הבחנה בין עובדי החנות לעובדי " המגרש" (היינו, המחסן בו עבד התובע) ואולם, איננו מוצאים בהבחנה זו ממש שכן, כאמור התובע הוא העובד היחיד שהועסק במחסן. כמו כן, עת נשאלה הגב' דדון אודות פעילות הנתבעת 3 היא העידה כי הנתבעת 3 אמנם הייתה חברה שעסקה בתשתיות ועתה היא עוסקת במכירת מוצרים לבית ולגן בדומה לנתבעת 1 אך, לא ידעה להשיב לשאלה מדוע הנתבעת 3 לא מנפיקה חשבוניות ללקוחותיה, זאת למרות שהיא העידה כי היא מנהלת את העסק.
56. נוכח עדויות אלה, ניכר כי ההפרדה שנעשתה בין החברות שבבעלות הנתבע 2 היא למעשה הפרדה מלאכותית. התובע המשיך לעבוד באותו התפקיד, באותו המקום ותחת אותה הנהלה. ניסיונו של הנתבע 2 להראות כאילו היה עובד נוסף תחת הנתבעת 3 עלה בתוהו והעובד היחיד שקיבל תלוש שכר מאת הנתבעת 3 הוא התובע.
57. יש לציין כי מכתבי הטענות, התצהירים והעדויות עולה כי לנתבעות 1 ו-3 אותם לקוחות ונראה כי אין הפרדה מהותית בין פעילות הנתבעת 1 לפעילות הנתבעת 3 מלבד העסקת התובע.
58. זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר מחודש 5/2015 עולה כי לא נרשם מס' ח.פ של הנתבעת 3 ובמספר תאגיד נרשם "00000000". עובדה זו מעוררת ספק אשר למהימנות הרישום של הנתבעת 3 כמעסיקתו של התובע.
59. לאור כל האמור אנו קובעים כי הנתבעות 1 ו- 3 הן מעסיקותיו של התובע יחד ולחוד.

האם נערך לתובע גמר חשבון בחודש 4/2015
60. לטענת הנתבעות במועד חילופי המעסיקים נערך לתובע גמר חשבון ושולמו לו מכלול הזכויות להן היה זכאי בעת סיום העסקתו אצל הנתבעת 1. גמר חשבון זה נרשם בתלוש חודש 4/2015.
התובע הכחיש מכל וכל את קבלת התשלום האמור וטען כי מעולם לא שולם לו דבר מלבד שכר עבודה.
61. אשר לדעתנו ייאמר, כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות והעדויות הגענו למסקנה כי הנתבעת 1 לא ערכה לתובע גמר חשבון ולא שילמה לתובע פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות כפי שנרשם בתלוש חודש 4/2015.
62. הלכה ידועה היא כי על המעסיק להוכיח ששילם בפועל את הסכומים המופיעים בתלושי השכר וכי תלושי השכר אינם מהווים ראיה לתשלום בפועל שכן, מדובר למעשה בטענת " פרעתי" שהנטל להוכחתה מוטל על הטוען לה.
התובע לא נחקר בחקירתו הנגדית אודות תלוש השכר ומשכך, לא עלה בידי הנתבעות לסתור את גרסת התובע לפיה לא קיבל את הסכומים המפורטים. יתרה מכך הנתבעות לא צירפו ראשית ראיה כי בוצע תשלום בפועל.
זאת ועוד, הנתבעות צירפו טופס 161 וטופס 161 א'. בטופס 161 נרשם פרטי מעסיק " אור ת-מ המרכז לבית" ואילו בטופס 161 א' נרשם פרטי מעסיק "אור המכרז בע"מ". תקופת ההעסקה המפורטת בטופס 161 – 1/03/14 ועד ליום 30/4/2015 וחישוב פיצויי הפיטורים 6,238 ₪. טופס 161 נחתם על ידי המעסיק ביום 26.11.15 ועל גבי שני הטפסים מופיעה חותמת כי הטפסים התקבלו באגף מס הכנסה ביום 1.12.15.
לטעמנו, העובדה שהטפסים מולאו רק בסוף חודש 11/2015, לאחר שהתובע סיים את עבודתו, ולא בסמוך למועד שבו לטענת הנתבעות שילמו לתובע פיצויי הפיטורים, מערערת את מהימנות הרישום בתלוש השכר של חודש 4/2015.
63. נוכח כל האמור אנו קובעים כי לא נערך לתובע גמר חשבון עם חילופי המעסיקים ולפיכך אין מקום לקזז את הסכומים שנרשמו בתלוש חודש 4/2015..
פדיון חופשה
64. סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 מטיל על המעסיק חובה לנהל פנקס חופשה. חובת ההוכחה של הטענה כי ניתנה חופשה, ומה היה אורכה, מוטלת על המעסיק, כפועל יוצא מחובתו לנהל פנקס חופשה.
65. במקרה שלפנינו, הנתבעות לא ניהלו פנקס חופשות כמתחייב מן הדין, ולא עלה בידיהן להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהן להוכחת מספר ימי החופשה שניצל התובע.
אף על פי שבתלושי השכר נרשם כי נפדו ימי החופשה בכסף נראה כי לא כך הדבר. כך למשל, בחודשים 10/14- 12/14 נראה כי לכאורה שולמה לתובע תמורת חופשה. יחד עם זאת, לפי התלושים עבד התובע 200 שעות באותם חודשים והנתבעת 1 הפחיתה את שכר הבסיס של התובע כך שהשכר ששולם בפועל לידי התובע עמד על השכר ששולם לו מידי חודש. בחודשים 1/15-4/15 נרשם שהתובע עבד 186 שעות ומכאן שלא ניתנה לו חופשה בפועל.
החל מתלוש חודש 5/15 ועד למועד סיום העסקת התובע לא נצברו לזכותו ימי חופשה כלל.
66. נוכח האמור, ובהתאם לתקופת ההעסקה, התובע זכאי ל – 28 ימי חופשה בסך 5,600 ₪ [200 ₪ X 28 ימים]. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד למועד התשלום בפועל.

דמי הבראה
67. לטענת התובע, במשך כל תקופת העסקתו לא שולמו לו דמי הבראה ולפיכך, הוא זכאי ל – 11.5 ימי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו.
לטענת הנתבעות, בחודש 4/15 שולמו לתובע 6.5 ימי הבראה בתעריף 378 ₪ ליום כך, שהתובע קיבל סך של 2,457 ₪ עבור דמי הבראה. לכן, זכאי התובע לתשלום עבור 2.5 ימי הבראה נוספים בסך של 945 ₪ וזאת, מהנתבעת 3.
68. כידוע, עובד זכאי לדמי הבראה לאחר שהשלים שנת עבודה אחת. בשנה הראשונה זכאי העובד ל- 5 ימי הבראה ועבור השנה השנייה והשלישית זכאי העובד ל – 6 ימי הבראה.
הזכות לפדיון דמי הבראה תקפה רק עבור השנתיים האחרונות ליחסי העבודה. יוצא אם כן כי עבור השנה הראשונה זכאי התובע ל-5 ימי הבראה ועבור השנה השנייה הוא זכאי ל- 6 ימי הבראה ובסה"כ זכאי התובע ל- 11 ימי הבראה.
69. כפי שקבענו לעיל, לא שולמו לתובע הסכומים המפורטים בתלוש חודש 4/2015. נוכח קביעתנו זו, נדחית טענת הנתבעות בדבר תשלום דמי הבראה. משכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום בגין 11 ימי הבראה בסך של 4,158 ₪ [11 X 378 ₪]. סכום זה ישולם לידי התובע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד למועד התשלום בפועל.
דמי חגים
70. לטענת התובע, במהלך תקופת עבודתו חלו 17 ימי חג בגינם לא קיבל תשלום כלשהו. זאת, חרף העובדה כי עבד בימים הסמוכים למועדי החג.
לטענת הנתבעות, לאור העובדה כי התובע עבד במהלך כל תקופת העסקתו במתכונת העסקה של שכר חודשי, התובע לא זכאי לתשלום בגין דמי חגים כלל.
71. אשר לדעתו ייאמר כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין דמי חגים מאחר שהתובע קיבל את שכרו על בסיס חודשי ולא הוכח על ידו, ואף לא נטען, כי שכרו הופחת בשל ימי החג. לפיכך, שכרו החודשי של התובע טומן בחובו תשלום עבור דמי החגים והוא אינו זכאי לתשלום נוסף.
פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה:
72. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעות לא הפרישו כספים לקרן פנסיה עבור התובע. ואולם, לטענת הנתבעות התובע זכאי לפיצוי רק ביחס לחודשים ספטמבר 2014 עד אפריל 2015. שיעור ההפרשות לפנסיה בגין רכיב גמל בתקופת העסקתו עמד על 6% ובגין רכיב הפיצויים על שיעור של 6%.
73. נוכח קביעתנו לעיל כי תקופת העסקת התובע החלה ביום 21.8.13 ומתקיים רצף העסקה החל ממועד תחילת ההעסקה ועד לסיומה, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעות.
74. כידוע, עובד שלא היה מבוטח בקרן פנסיה טרם החל עבודתו זכאי להפרשות לקרן פנסיה בחלוף שישה חודשים מעת תחילת עבודתו. יוצא אפוא, כי התובע בענייננו זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה החל מהחודש ה-7 להעסקתו ובשיעור של 6% משכרו.
75. אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשת תגמולים לקרן פנסיה בסך של 6,138 ₪ [4,650 ₪ X 22 X 6%]. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.15 [למען הנוחות אמצע התקופה] ועד למועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר:
76. לטענת התובע, הנתבעות הפרו באופן גורף ושיטתי את הוראות חוק הגנת השכר, כך בין היתר, לא ציינו הנתבעות את שעות עבודתו, ציינו תשלומים כוזבים בתלושי השכר וכן, ציינו קיזוז ימי חופשה בתלושי השכר בעוד שהתובע מעולם לא קיבל חופשה בתשלום. על כן, זכאי התובע לפיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר.
לטענת הנתבעות, תלושי השכר שהונפקו לתובע הינם תלושי שכר תקינים ואין מדובר בתלושים פיקטיביים כי אם לכל היותר כוללים טעויות טכניות שנעשו בתום לב על ידי הנהלת החשבונות של הנתבעות.
77. סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח -1958 ( להלן – חוק הגנת השכר) קובע כי תלוש השכר יכלול את הפרטים המנויים בתוספת לפיה על תלושי השכר לכלול, בין היתר, את מספר ימי העבודה שבהם עבד העובד בפועל בתקופה שבעדה שולם השכר, ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה וכן, תשלומים אחרים נוסף על השכר הרגיל לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי מחלה ועוד.
בהתאם לסעיף 26 א(ב)(1) לחוק הגנת השכר מוסמך בית הדין לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בנסיבות בהן "...המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24( ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק ( להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור".
78. אשר לדעתו ייאמר, כי לאור הפגמים שנפלו בתלושי השכר- אי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות, רישום לא מדויק של שעות העבודה, צבירת ימי חופשה ומחלה, ובשים לב שתלוש חודש 4/15 אינו משקף נתוני אמת הגענו למסקנה כי התובע זכאי לפיצוי בסך 4,000 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד לתשלום בפועל.
נסיבות סיום העסקת התובע והודעה מוקדמת:
79. לטענת התובע, בעקבות שינוי החברה שהנפיקה עבורו את תלושי השכר ואיפוס הוותק שלו הוא פנה לנתבע 2 מספר פעמים ודרש לקבל תלושי שכר על שם הנתבעת 1. משדרישותיו לא נענו הודיע התובע על התפטרותו לא לפני שנתן הודעה מוקדמת על כך. בכל מקרה, זכאי התובע לפיצויי פיטורים וזאת, בשל שלילת זכויותיו הסוציאליות באופן גורף במשך כל תקופת העסקתו. לחלופין, צו ההרחבה בדבר הגדלת פנסיית יסוד קובע כי תשלומי המעסיקים עבור עובדיהם המבוטחים בפנסיית יסוד יעמדו על שיעור של 6%. צו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה קובע כי תשלומי המעסיקים יעמדו על שיעור של 12% ולפיכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 11,550 ₪.
לטענת הנתבעות, התובע עזב את מקום עבודתו ביום 15.11.16 באופן פתאומי ומבלי שנתן כל הודעה מוקדמת. ביום בו הודיע התובע על התפטרותו סירב התובע לבצע את עבודתו ודרש מהנתבע 2 לגייס עובד אשר יבצע את תפקידו ובכך הוא לא יידרש לבצע את המוטל עליו. עת סירב הנתבע 2 לדרישותיו, הודיע התובע באופן חד צדדי וללא כל הודעה מוקדמת על התפטרותו ועזב את מקום העבודה. התובע לא צירף ראיות להוכחת טענותיו. בהתאם לסעיף 2( ג) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 היה על התובע להודיע לנתבעות על התפטרותו בכתב ולציין את יום הוצאת ההודעה ואת יום הכניסה לתוקף של ההתפטרות. במועד חילופי המעסיקים נערך לתובע גמר חשבון במסגרתו שילמה לו הנתבעת 1 תשלום עבור דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים.
80. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע התפטר מעבודתו בדין מפוטר וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים. ונביא טעמינו להלן.
81. ראשית, לא עלה בידי הנתבעות להוכיח טענתן כי התובע נטש את מקום עבודתו. הנתבעות ניסו לחזק את טענתם באמצעות עדותו של מר כהן וזו לא הייתה מהימנה עלינו. מר כהן העיד בתצהירו כי התובע הודיע לנתבע 2 ביום 15.11.15 על התפטרותו ובאותו היום החל ב"שביתה איטלקית" עת דרש מהנתבע 2 לגייס עובד נוסף. בהצהרה זו כשלעצמה קיימת סתירה פנימית שהרי, אילו היה התובע מתחיל ב"שביתה איטלקית" הוא לא יכול היה להתפטר באותו יום שאז, לא היה מדובר בשביתה כלל. כמו כן, מה כהן העיד בפנינו כי הוא לא זוכר באיזה תאריך בדיוק סיים התובע את עבודתו אצל הנתבעות אך, הוא זוכר את נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים באשר להן העיד בפנינו כדלקמן:
"ש: איזה ברדק? בוא תספר לי.
ת: שבאתי למחסן ואיך אומרים הוא עשה קצת שבית האיטלקית מבחינת למלות שקי חול או דברים כאלה,
ש: אוקי.
ת: וזהו, היה איזה וויכוח קטן עם איציק הוא החליט שהוא עוזב.
ש: היית נוכח בכול ההתרחשות?
ת: הייתי רוב ההתרחשות הייתי,
ש: מה זה רוב?
ת: אני צמוד כי ברגע שאני מעמיס את המשאית הוא בדרך כלל איתי.
ש: ונשארת במחסן כדי לשמוע את כל ההתרחשות?
ת: אז איפה אני אהיה אני אלך הצידה?
ש: העמסת סחורה או לא העמסת סחורה?
ת: לא, הייתי במשאית וראיתי, הייתי ליד המשאית ותוך כדי זה אתה יודע ליד הקבינה הוויכוח,
ש: הבנתי.
ת: אמרתי אני לא אלך אעזוב את המקום ואלך.
ש: הבנתי ושמעת את כל ההתרחשות אתה יכול לספר לי מה היה?
ת: שמעתי בגדול, איך אני אגיד לך באנו להעמיס ראינו שאת השקים לא מולאו כמו שצריך כמו שזה היה בעבר, פחות יותר זה לא הבן אדם שהכרנו לפני תקופה, יותר בקצה עבודה שלו ירד, ואתה יודע,
ש: מה זה פחות או יותר הוא לא עובד באותה צורה שהוא עובד? כלומר דווקא ביום הספציפי הזה?
ת: יש הספק מסוים שאתה,
ש: שנייה לא סיימתי את השאלה, דווקא ביום הספציפי הזה או שכבר היה כמה ימים,
ת: זה היה כאילו לאט לאט, זהה תחיל ולאט לאט נהיה יותר כאילו מיואש כזה, לא רצה לעבוד."
מצד אחד, העיד מר כהן כי הוא נכח בעת ההתרחשות במחסן ומצד שני, העיד כי הוא עמד ליד המשאית עליה העמיס סחורה ושמע את ההתרחשות " בגדול". יש בסתירות אלה כדי לפגוע במהימנותו ובדבר היכולת שלו להעיד אודות נסיבות התפטרות התובע.
זאת ועוד, עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו של הנתבע 2 לפיה התובע היה עובד טוב בכל תקופת העסקתו כך, שלא יכול להיות כי " השביתה האיטלקית" הנטענת החלה בהדרגה כפי שהעיד בפנינו מר כהן. לפיכך, אנו סבורים כי אין בעדות זו כדי לבסס את טענת הנתבעות בדבר נסיבות סיום העסקת התובע.
82. שנית, הגב' דדון העידה כי היא לא נכחה בשיחה שהתנהלה בין התובע לנתבע 2 אך, התובע הגיע לחנות וביקש ממנה לומר לנתבע 2 כי הוא עזב את המקום. אנו סבורים כי אין בעדות הגב' דדון כדי לתמוך בגרסת הנתבעות באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע שכן, זו העידה שאינה יודעת כלל מה אירע והאם התובע שוחח עם הנתבע 2 אם לאו.
83. שלישית, עת נשאל הנתבע 2 אודות נסיבות סיום העסקת התובע התחמק הוא מלתת תשובה בנוגע לאותו יום בו נטש התובע לכאורה את מקום עבודתו.
84. כללו של דבר, משמצאנו סתירות בעדויות עדי הנתבעות, אנו מוצאים כי גרסת התובע עדיפה ומהימנה עלינו וקובעים כי התובע התפטר מעבדותו לאחר שהודיע על התפטרותו לפחות חודש מראש.
נוכח קביעה זו, נדחית טענת הקיזוז של הנתבעות ביחס לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
זכאות התובע לפיצויי פיטורים
85. עתה, ניצבת בפנינו השאלה האם התפטרות התובע היא בגדר התפטרות אחרת שדינה כפיטורים, המזכה בתשלום פיצויי פיטורים בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 ( להלן – חוק פיצויי פיטורים).
86. סעיף 11 ( א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כדלקמן:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."
87. עובד המבקש להתפטר בדין מפוטר מחמת הרעה מוחשית ביחסי עבודה או מחמת נסיבות בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, יידרש להוכיח את שלושה תנאים שנקבעו בפסיקה כלהלן:
"ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה " הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או ' נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת"
88. בהתייחס לתנאים אלה קבעה כב' השופטת רונית רוזנפלד כדלקמן:
"ראשית נציין, בקשר לתנאי הראשון אותו חייב העובד המתפטר להוכיח, בדבר קיומה של " הרעה מוחשית בתנאי העסקה" או " נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", כי בתנאי זה מנויים לאמיתו של דבר שני מצבים שאינם זהים, שבשניהם תקום לעובד זכאות לפיצויי פיטורים. כך, המצב הראשון, הוא מצב בו יש הרעה מוחשית בתנאי העסקתו של העובד. הרעה שכזו כשלעצמה, היא בבחינת נסיבות שבהן אין לצפות מעובד כי ימשיך בעבודתו אצל המעסיק, ובהתקיים יתר התנאים כפי שנקבעו בפסיקה, תקום לו זכאות לפיצויי פיטורים. המצב השני הוא מצב שבו קיימות נסיבות שכאלה, מבלי שהן תולדה של הרעה מוחשית כאמור. כגון, שעובד הועסק במשך כל תקופת עבודתו תוך פגיעה בזכויות קוגנטיות, ואפילו הסכים לכך. בנסיבות שכאלה אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו, אף אם לא כרוכה בכך " הרעה מוחשית" בתנאי העסקתו, ויש לראותן כעונות על דרישת הסעיף....הנה כי כן, בנסיבות מעין אלה, ובהתקיים יתר התנאים כפי שנקבעו בפסיקה, תקום לעובד זכאות לפיצויי פיטורים אם התפטר עקב אותן נסיבות.... שנית, אך ברור הדבר, כי ככל שהפגיעה בזכויותיו של העובד חמורה יותר, ופרושה על פני תקופה ארוכה יותר, כך תגבר ותתחזק ההנחה שבחוק כי אין לדרוש ממנו להמשיך להיות מועסק באותם התנאים. בהנחה זו, הטמונה בהוראת הדין, יש כדי להשליך על רמת ההוכחה הנדרשת מן העובד להוכחת תנאי הזכאות לפיצויי פיטורים לפי הוראת הסעיף. על כן, ככל שהפגיעה בעובד חמורה יותר, ופרושה על פני תקופה ארוכה, כך מן הסתם יידרש העובד לרמת הוכחה פחותה יותר. מכאן גם החריג כפי שנקבע לתנאי השלישי לזכאות לפי הוראת סעיף 11 לחוק לפיו " אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת".... וכך בפרשת דורי הובהר כי: "כלל הוא כי מוטלת חובה על העובד למסור למעסיק התראה על כוונתו להתפטר מחמת הרעת תנאי עבודה, אולם לפנינו חריג לכלל ... במקרה שבו הסיכוי שההרעה המוחשית בתנאי העבודה תבוטל הוא מזערי, לא מוטלת על העובד חובת להתרות בפני המעסיק על כוונתו להתפטר. ... יתרה מזו, יש לראות את התפטרותם זו כ"פיטורים", על שום שנבעה מאי-תשלום שכרם משך זמן ממושך" ..."
89. במקרה דנן, הנתבעות לא שילמו לתובע גמול עבור עבודה בשעות נוספות, לא ביצעו הפרשות לקרן פנסיה, נערכו חילופי מעסיקים באופן שהנתבעת 1 חדלה מלהעסיק את התובע והעסקתו הועברה לנתבעת 3 ועקב חילופי המעסיקים נפגעו זכויות התובע, לא שולמו לתובע זכויות סוציאליות ולא נערך לו גמר חשבון כדין. בנסיבות בהן נפגעו זכויותיו הקוגנטיות של התובע לאורך כל תקופת העסקתו, אין לדרוש מהתובע להמשיך בעבודתו וקמה לו הזכות להתפטר בדין מופטר.
90. התובע עבד 28 חודשים והשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על סך 4,650 ₪ [186 שעות X 25 ₪]. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 10,850 ₪ [4,650 ₪ X 28/12]. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.15 ועד למועד התשלום בפועל.
שכר עבודה עבור חודש 11/15
91. לטענת התובע, הוא זכאי לסך של 4,000 ₪ בגין ימי עבודתו בחודש נובמבר 2015. בסיכומיו טען התובע כי בחודש ינואר 2017 העבירו הנתבעות המחאה על סך של 2,325 ₪ עבור שכר חודש זה ומשכך, נותרו הנתבעות חייבות סך של 1,675 ₪. כמו כן, יש לפסוק פיצויי הלנת שכר החל מהמועד בו היה על הנתבעות לשלם לתובע את שכר עבודתו (9.12.15) ועד למועד התשלום בפועל בחודש ינואר 2017. בנוסף, יש לפסוק פיצויי הלנה עבור הסכום שטרם שולם.
לטענת הנתבעות, כפועל יוצא מהתפטרותו של התובע ממקום העבודה ועזיבתו הפתאומית, לא ניתן היה לשלם לו את שכרו עבור חודש נובמבר 2015 ( מחצית מחודש העבודה) בסך של 2,325 ₪ ולבצע עמו גמר חשבון מלא. סכום זה שולם לתובע עם הגשת כתב ההגנה בתיק.
92. אשר לדעתנו ייאמר, כי נוכח קביעתנו מעלה כי התובע עבד בחודשים האחרונים להעסקתו 206.5 שעות בחודש, אנו קובעים כי התובע עבד במחצית חודש נובמבר 103.25 שעות. מכאן שהתובע עבד שעות 94.25 שעות רגילות ו-9 שעות נוספות בשיעור 125% וזכאי לשכר בסך 2,637.5 ₪ [94.25 X 25 ₪ + 9 X 31.25 ש"ח].
כאמור, הנתבעות שילמו לתובע סך של 2,325 ₪ ועל כן, התובע זכאי לפרשי שכר בסך 312.5 ₪ .
93. באשר לטענת הנתבעות כי ניסו ליצור עם התובע קשר לאחר סיום יחסי העבודה אנו סבורים כי לא עלה בידיהם להוכיח כי הם אכן ניסו ליצור עם התובע קשר על מנת לערוך עמו גמר חשבון ולשלם לו את שכרו עבור חודש נובמבר. אולם, גם התובע לא טען כי הגיע למקום העבודה במועד תשלום השכר על מנת לקבל את שכרו. נוכח האמור, אנו סבורים כי יש להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.15.
האם יש להרים את מסך התאגדות הנתבעות 1 ו- 3 ולחייב אישית את הנתבע 2.
94. בבוא בית הדין להכריע בשאלת הרמת מסך ההתאגדות, נקודת המוצא היא הכלל לפיו יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. החריג לעיקרון זה הינו הרמת המסך, אשר נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נעשה ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה על ידי בעל מניות בה, תוך הסתתרותו מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות אשר המעביד לקח על עצמו.
95. סעיף 6 לחוק החברות מונה את המקרים בהם יש להרים את מסך ההתאגדות:
"(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)( א) או ( ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן ( א).
(ד) בסעיף זה ובסעיף 7, " בית המשפט" – בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה".

96. הסעד הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות הוא סעד קיצוני שינתן במקרים חריגים וקיצוניים "בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה ' באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה' או ' באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבכל המניה היה מודע לשימוש כאמור...'."
97. לעובד ניתן מעמד מיוחד כנושה ובכך הורחבו המקרים בהם ניתן יהיה להרים מסך כנגד בעל מניות מכוח חובת האמון ותום הלב הקיימת במסגרת יחסי העבודה. זאת, כאשר המעסיק פועל בחוסר תום לב או אם פעל בידיעה כי לא יעמוד בהתחייבויותיו. עוד נקבע, כי אין די בטענה להפרת חוזה עבודה או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמו, כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות.
98. אשר לדעתנו ייאמר, כי לא הוכח בפנינו כי מדובר במקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. בכתב התביעה התובע לא הצביע על כל עילה לצורך הרמת מסך ההתאגדות. כמו כן, יש לציין כי במסגרת סיכומיו טען התובע באופן כללי וסתמי כי יש לחייב את הנתבע 2 באופן אישי וזאת, מבלי שהובאה בפנינו ראיה לכך שהנתבע 2 עשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברות שבבעלותו.
על אף קביעתנו כי לא שולמו לתובע מכלול הזכויות להן הוא זכאי בעת סיום יחסי העבודה בין הצדדים וכי הנתבעות לא ערכו רישומים כמתחייב מן הדין, התנהלות אותה בית הדין רואה בחומרה רבה, לא הוכח בפנינו כי פגיעות אלה נעשו על ידי הנתבע 2 תוך ניצול מסך ההתאגדות ועל מנת לשמש כסות לנתבע 2 כדי לחמוק מתשלום זכויות התובע או להונאתו בידיעה כי אין הנתבעות יכולות לעמוד בהתחייבויות אלה. זאת ועוד, כאמור מעלה, הימנעות מקיום חוקי המגן במשפט העבודה אין בה כדי להוות תשתית מספקת לשם הרמת מסך ההתאגדות.
99. כללו של דבר, התביעה נגד הנתבע 2 נדחית בזאת.
טענת הקיזוז בגין מגורים:
100. לטענת הנתבעות, במהלך תקופת עבודתו של התובע סופקו לתובע מגורים הכוללים את כל החשבונות החלים על שטח המגורים לרבות, מים, חשמל, ארנונה וכבלים.
יחד עם התובע גרו שלושה דיירים נוספים. באשר לדמי השכירות נקבע בין הצדדים כי כל אחד מהדיירים ( כולל התובע) ישלמו סך של 500 ₪ לחודש שירוכזו על ידי התובע שיעבירם לנתבעות. התובע לא העביר לידי הנתבעות במשך כל תקופת העסקתו את דמי השכירות כמתחייב ולמעשה שלשל לכיסו את דמי השכירות בסך של 31,500 ₪ אותם יש לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובע, ככל שיפסק.
לטענת התובע, הוא לן בקונטיינר שהוצב באתר העבודה שבבעלות הנתבעות לאור בקשתם כי יישאר ללון באתר לשם שמירה עליו. זאת, מבלי שיגבה ממנו תשלום עבור הלינה בקונטיינר. הנתבעות מעולם לא גבו מהתובע תשלום בגין הלינה באתר וברור כי התובע לא היה מסכים לכך.
101. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול העדויות שהובאו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין הטענה להידחות. ונביא טעמינו להלן.
102. אין מחלקות בין הצדדים כי התובע התגורר במקום העבודה. מהעדויות עולה כי התובע התגורר במחסן הנתבעות ולא סופקו לו מגורים נפרדים ממקום עבודתו.
103. באשר לדמי השכירות אנו סבורים כי יש לקבל את גרסת התובע כי הוא לא נדרש לשלם תמורה לנתבעות שכן, הנתבעות לא הציגו בפנינו חוזה שכירות או כל ראיה אחרת שיש בה כדי להעיד על דרישת תשלום כלשהי.
104. לא מצאנו לנכון לדון בטענת התובע כי הוא שמר על המחסן מעבר לשעות העבודה אצל הנתבעות שכן, טענה זו לא נטענה על ידו בכתב התביעה ובוודאי שלא הוכחה.
105. זאת ועוד, לא הוכח בפנינו כי ביחד עם התובע התגוררו עוד שלושה דיירים. על אף שדיי בכל האמור כדי לקעקע את גרסת הנתבעות נציין כי לא סבירה בעינינו טענת הנתבע 2 כי התובע, שעבד במשך 28 חודשים, נדרש לגבות תשלום דמי שכירות מחבריו ותשלומים אלה לא הועברו לידי הנתבע 2. מדובר בתקופה לא מבוטלת ובסכום מצטבר גבוה. וטענת הנתבע 2 כי "אין לו זמן להתעסק" עם גביית דמי השכירות מעוררת תמיהות. זאת ועוד, הנתבע 2 העיד כי הוא לא זוכר את שמותיהם של הדיירים שהתגוררו במחסן, הוא לא פנה לדיירים האחרים שלטענתו התגוררו במחסן בדרישה לתשלום אלא, האמין לדברי התובע כי לא שולמו לו דמי השכירות על ידי הדיירים האחרים במשך 28 חודשים המהווים למעשה זמן לא מבוטל של למעלה משנתיים. דברים אלה אינם אמינים עלינו ואנו סבורים כי התובע התגורר במחסן ומבלי שנדרש לשלם דמי שכירות בגין מגורים אלה.
106. כללו של דבר, דינה של טענת הקיזוז להידחות.
סוף דבר:
107. הנתבעות 1 ו-3 ישלמו לתובע ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הודעה לעובד בסך 2,000 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.15 ועד למועד התשלום בפועל.
ב. גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 28,343 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.14 [למען הנוחות אמצע התקופה] ועד למועד התשלום בפועל.
ג. פדיון חופשה בסך 5,600 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד למועד התשלום בפועל.
ד. דמי הבראה בסך של 4,158 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד למועד התשלום בפועל.
ה. פיצוי בגין אי הפרשת תגמולים לקרן פנסיה בסך של 6,138 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.15 [למען הנוחות אמצע התקופה] ועד למועד התשלום בפועל.
ו. פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך 4,000 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד לתשלום בפועל.
ז. פיצויי פיטורים בסך 10,850 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.15 ועד למועד התשלום בפועל.
ח. הפרשי שכר בסך 312.5 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.15 ועד למועד התשלום בפועל
108. לאור תוצאת פסק הדין, דחיית התביעה נגד הנתבע 2 וההוצאות בגין תיקון כתב התביעה , יישאו הנתבעות בשכ"ט ב"כ התובע בסך 4,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ט, (14 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם

מר יהונתן דקל
נציג ציבור (עובדים)

שרון אלקיים, שופטת

גב' עליזה מעיין
נציגת ציבור (מעסיקים)