הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 48522-01-17

לפני:

כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב"ד
נציג ציבור עובדים מר גבריאל נבו
נציג ציבור מעסיקים מר משה הרץ

התובע
מוחמד מחמוד עמארנה ת.ז. XXXXXX874
ע"י ב"כ עו"ד ח 'אלד אבו עקל ועו"ד ג'וליאנה זהראן
-
הנתבעים

  1. א.ק. מצליח חברה לעבודות בניין ותשתית בע"מ ח.פ. 512380635
  2. עזרא מצליח ת.ז. XXXXXX151

ע"י ב"כ ניר בורשטיין

פסק דין

לפנינו תביעה של מר מוחמד מחמוד עמארנה ( להלן – התובע) כנגד א.ק. מצליח חברה לעבודות בניין ותשתית בע"מ ( להלן – החברה או הנתבעת) וכנגד מר עזרא מצליח ( להלן – עזרא או הנתבע), להשלמת פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, גמול שעות נוספות, דמי חגים, דמי נסיעות ודמי אש"ל. סכום התביעה: 66,562 ₪.

בדיון מיום 13.9.18 נמחק מהתביעה הרכיב של פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה ( עמ' 13 ש' 12-13 לפרוטוקול הדיון).

רקע

מדובר בתביעה שנייה שהוגשה על ידי התובע כנגד החברה וכעת מוגשת גם כנגד עזרא. התביעה הראשונה נמחקה.

התובע הגיש את התביעה הראשונה ( תיק ד"מ 65755-12-15) כנגד החברה בלבד, על סך 25,993 ₪ ( להלן – התביעה הראשונה).
לאחר שהוגש כתב הגנה, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה.

ביום 2.10.16 ניתנה החלטת בית הדין ( על ידי כבוד הרשמת מרב חבקין) שבה נדחתה בקשתו של התובע לתיקון כתב התביעה והתובע חויב בהוצאות משפט של החברה בסך 1,200 ₪. כפי שעלה בדיון, הוצאות אלה לא שולמו על ידי התובע.

ביום 4.11.16 ניתנה החלטה שלפיה הועברה התביעה לשמיעת הוכחות לפני מותב מוסמך, שכן התביעה כללה רכיבים שאינם בסמכות רשם.

ביום 18.1.17 ניתן פסק דין ( על ידי כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי) שלפיו התביעה נמחקה משום שלא הוגשו תצהירי התובע.

ביום 22.1.17 הוגשה התביעה שלפנינו.

ביום 4.6.17 ניתנה החלטה על ידי ראש ההרכב, שלפיה בהתחשב בסיכויי התביעה אל מול הנזק האפשרי לנתבעים כתוצאה מההליכים שהתנהלו, חויב התובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים בסך 2,500 ₪.
ביום 5.7.17 הוגשה על ידי ב"כ התובע הודעה על הפקדת הערובה בהתאם להחלטה.

התיישנות

התובע התייחס בכתב התביעה לתקופה החל מחודש פברואר 2010 ועד לסיום עבודתו, וזאת נוכח תקופת ההתיישנות.

טענות התובע

התובע טען בכתב התביעה כי שני הנתבעים היו מעסיקיו לאורך כל תקופת עבודתו, וכי עזרא הוא הבעלים הרשום של החברה.

התובע עבד אצל הנתבעים בתור פועל בניין החל מחודש דצמבר 2008 ועד אשר פוטר בחודש דצמבר 2010. בסיכומים טענה ב"כ התובע כי התובע פוטר בחודש אוגוסט 2010.

מתכונת העבודה של התובע הייתה מיום ראשון ועד ליום חמישי בכל שבוע, החל מהשעה 06:30 ועד השעה 16:00. לאחר מכן, הוא המשיך לעבוד בחוות הנתבעים מהשעה 16:00 ועד השעה 22:00. התובע לן בחווה של עזרא. הנתבעים לא שילמו לתובע גמול בגין שעות עבודה נוספות.

התובע פוטר מעבודתו לאחר שעזרא הודיע לו כי הפרויקט שבו עבד הסתיים ואין לו יותר עבודה. הנתבעים הפרישו לקופת פיצויי הפיטורים של התובע סך 4,810 ₪. התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים. כמו כן, התובע לא קיבל הודעה מוקדמת לפיטורים בניגוד לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת).

על הצדדים חל צו הרחבה בענף הבנייה ( להלן – צו ההרחבה). לפי צו ההרחבה התעריף ליום עבודה בתקופה הרלוונטית לתביעה היה בסך 191 ₪, ואילו התובע עבד 18 ימים בממוצע בחודש וקיבל שכר יומי בסך 174 ₪. על כן התובע עתר להפרשי שכר.

התובע חזר לביתו פעם בשבוע. בניגוד לצו ההרחבה, במהלך כל תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעים לא שולמו לו דמי נסיעות.
נוסף על כך, בהתאם לצו ההרחבה, התובע זכאי להחזר דמי אש"ל.

התובע לא קיבל דמי חגים למרות זכאותו.

בסיכומים טענה ב"כ התובע כי לא שולמו לתובע דמי הבראה - הטענה לא עלתה בכתב התביעה ולא התבקש סעד כזה, לכן לא נוכל להתייחס לכך במסגרת פסק הדין.

טענות הנתבעים

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי מדובר בתביעה קנטרנית שיש בה שימוש לרעה בהליכי משפט. התובע, תושב הרשות הפלסטינית שמתגורר בשטחי יהודה ושומרון, הגיש את תביעתו בשיהוי רב, למעלה מ-6 שנים לאחר סיום עבודתו. יתרה מכך, התובע לא ציין בתביעתו כי הגיש את אותה התביעה ( עם שינויים קלים) בחודש דצמבר 2015. התביעה הראשונה נמחקה משום שהתובע לא קיים את הוראות בית הדין. התובע הגיש תביעה זו תוך עקיפת החלטות בית הדין, בחוסר תום לב דיוני.
לנתבעים נגרם נזק ראייתי כבד מכיוון שאין להם בחלוף השנים את היכולת לברר באופן מדויק מה אירע עם התובע.

הנתבע ביקש לסלק את התביעה כנגדו על הסף בטענה כי היא חסרת בסיס ועילה וכי אין יריבות בינו לבין התובע. אין כל קשר בין עזרא לחברה, פרט לכך שעזרא הוא אביו של מנהל חברה. בין התובע לעזרא לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק ומעסיקתו של התובע היא החברה בלבד.

התובע כתושב שטחים עבד בחברה באמצעות שירות התעסוקה בהתאם להיתרי עבודה כפי שנדרש על פי החוק. שכרו וזכויותיו של התובע שולמו לו על ידי שירות התעסוקה. שירות התעסוקה הוא זה שאחראי על תשלום הזכויות הסוציאליות של התובע כעובד, והנתבעת שילמה לשירות התעסוקה בהתאם לדין.

כפי שהתובע טען בתביעה הראשונה, הוא התפטר מעבודתו בנתבעת בשל ביטול או אי חידוש רישיון עבודה בישראל. בחלוף תקופה קצרה לאחר התפטרותו מהחברה, עבד התובע כ-3 חודשים אצל עזרא שהוא קבלן בנייה גם כן, ובסוף אותה שנה הפסיק התובע באופן חד צדדי להגיע לעבודה.

החברה איתרה מספר סכומים שהיא שילמה לתובע מעבר לתשלומים לשירות התעסוקה, אשר מכסים את כל זכויותיו של התובע. החברה שילמה לתובע עבור הלוואות ועל חשבון מפרעות מעבר לשכרו בסך 11,000 ₪. סכום זה לא הוחזר על ידי התובע.
כמו כן, לאורך תקופת עבודתו של התובע בחברה שולמו לו סכומים גבוהים יותר מאלו ששולמו לו באמצעות שירות התעסוקה. הנתבעת איתרה שוברי תשלום וספחי צ'קים ששולמו לתובע בסך 43,200 ₪. בסכומים אלו יש כדי לכסות כל חוב נטען על ידי התובע. חלק מהסכומים שולמו באמצעות צ'קים של חברה שותפה – "מצליח זאבי תשתיות פיתוח ויזמות בע"מ". אם בית הדין יקבע כי התובע זכאי לתשלום סכום כלשהו, יש לקזז מכל סכום שייפסק בסך 54,200 ₪.

הנתבעים טענו כי דמי אש"ל הם בגדר זכויות נלוות שאינן ניתנות לפדיון לאחר סיום יחסי עבודה.

עוד טענו הנתבעים שהתובע אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת לאור נסיבות סיום עבודתו, עת הוא התפטר מעבודתו.

התובע לא זכאי להפרשי שכר שכן קיבל שכר מלא באמצעות שירות התעסוקה, ואף קיבל סכומים נוספים מהנתבעת.

אשר לטענת התובע בנוגע לשעות נוספות, לגרסת הנתבעים התובע לא עבד " בחווה של הנתבעים" לאחר שעות עבודתו כפועל בניין, כפי שהוא טוען. יתרה מכך, התובע לא טען טענה זו בתביעתו הראשונה. לעיתים התובע לן בביתו של עזרא ואכל על חשבונו, אך התובע לא עבד בביתו של עזרא או בחווה שלו . התובע הוא פועל בניין ולא עסק בניקיון או בכל תחום עבודה אחר.

החברה הפרישה באמצעות שירות התעסוקה הפרשות המכסות את כלל הזכויות של התובע, ובין היתר שילמה לתובע את דמי החגים שלהם הוא היה זכאי.

לתובע הייתה הסעה למקום עבודתו בחברה, לכן הוא אינו זכאי לתשלום בגין דמי נסיעות.

ראיות

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו בדיון באמצעות מתורגמן.
יצוין שהתובע הרבה להשיב לשאלות בחקירתו כי אינו זוכר.
כמו כן, גרסתו של התובע לא נתמכה בכל עדות אחרת.

לתצהיר התובע צורף ריכוז נתונים חודשיים של משרד הפנים ממנו עולה כי מחודש פברואר 2010 ועד לחודש אוגוסט 2010 המעסיקה של התובע הייתה החברה, וכי מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש דצמבר 2010 המעסיק של התובע היה עזרא ( אין דיווח על עבודה בחודש ספטמבר 2010). במסמך זה מופיע שכר ברוטו של התובע ומספר ימי עבודתו בכל חודש.
כמו כן, לתצהירו צורפו תלושי המשכורת שלו ממשרד הפנים מחודש יולי 2010 ( המעסיקה היא החברה) וחודש אוקטובר 2010 ( המעסיק הוא עזרא). נוסף על כך, צורפו רישיונות העסקה של התובע על שם החברה ( מחודש נובמבר 2009 ועד לחודש מאי 2010, ומחודש מאי 2010 ועד לחודש נובמבר 2010).

מר אלי מצליח, מנהל החברה, הגיש תצהיר עדות ראשית, אך כיוון שלא הגיע לדיון הנתבעים ויתרו על עדותו ותצהירו הוצא מהתיק ( עמ' 14 ש' 25-26 לפרוטוקול הדיון).

מטעם הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עליהם בדיון: עזרא, שהוא אביו של אלי מצליח, וקובי מצליח (להלן – קובי) אחיינו של עזרא, מנהלו הישיר של התובע בחברה ומנהל עבודה בחברה "זאבי מצליח תשתיות פיתוח ויזמות בע"מ", חברה שותפה של נתבעת 1.

לתצהירי הנתבעים צורפו מסמכים שונים מהתביעה הראשונה. כמו כן, צורף העתק תדפיס רשם החברות ביחס לחברה, שלפיו אלי מצליח הוא הדירקטור ובעל המניות של החברה, וכן צורפו העתקי צ'קים לפקודתו של התובע.

עובדות

לפי הדיווחים לשירות התעסוקה בנוגע להעסקת התובע, התובע עבד מחודש דצמבר 2008 ועד לחודש אוגוסט 2010 בחברה.
לאחר מכן, התובע עבד מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש דצמבר 2010 אצל עזרא.

על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנייה משנת 2010.

לעיתים התובע לן בקרוון בחצר ביתו של עזרא וכן אכל והתקלח שם.

התובע שב לביתו פעם אחת בשבוע ( לסוף השבוע וחזר לעבודה ביום ראשון).

טענת השיהוי

התובע לא התייחס בתצהירו לטענת השיהוי שהועלתה בכתב ההגנה.
אין מחלוקת כי התובע סיים את עבודתו בשנת 2010.
כאמור, התובע הגיש את התביעה הראשונה, אשר נמחקה, בחודש דצמבר 2015 – חמש שנים לאחר שסיים את עבודתו.
התובע הגיש את התביעה שלפנינו בחודש ינואר 2017 – שבע שנים לאחר שסיים את עבודתו.
לשאלת ב"כ הנתבעים מדוע הוא הגיש את התביעה בשיהוי, השיב התובע כי הוא לא הכיר את ההליכים ולא ידע איך עליו להגיש תביעה ( עמ' 6 ש' 22-24 לפרוטוקול הדיון).

אנו סבורים שהן התביעה הראשונה והן התביעה שלפנינו הוגשו בשיהוי.
ואולם, הגם שהשיהוי יכול להיחשב לצרכי אמינות של התובע, וגם כדי להקל על הנתבעת מבחינה ראייתית נוכח הזמן שחלף, אין בכך כדי להצדיק סילוק התובענה על הסף – לגבי התקופה שלא התיישנה.

תקופת העבודה של התובע ומי היה מעסיקו

התובע הצהיר כי עזרא הוא הבעלים של חברה.
התובע העיד כך:
"ש. אתה תובע שני נתבעים – את החברה ועזרא?
ת. זו חברה אחת. א.ק. מצליח זה קובי ועזרא. הדוד שלי ואביו של אלי.
ש. אתה תובע את החברה ועזרא?
ת. כן. שניהם אותו דבר. אותה חברה.
ש. למה אתה תובע את עזרא באופן אישי, ולא את קובי ואלי?
ת. כי אצל עזרא עבדתי אצלו בבית אחרי עבודה".
(עמ' 8 ש' 25-30 לפרוטוקול הדיון).

התובע העיד כי ברוב הימים הוא עבד בביתו ובחצרו של עזרא בעבודות ניקיון ( עמ' 6 ש' 17-18 לפרוטוקול הדיון).
בנוגע לכל שאלות ב"כ הנתבעים ביחס לתביעה הראשונה שהגיש התובע כנגד החברה בחודש דצמבר 2015, שם לא נטען כי הוא עבד בניקיון, השיב התובע כי אינו זוכר ( עמ' 7 ש' 8-19 לפרוטוקול הדיון).
התובע העיד כי לעזרא היו שני סוסים והוא היה מנקה את החווה ואת ביתו של עזרא. התובע העיד כי בביתו של עזרא הם החליפו את הדשא בדק מעץ וכי רוב הזמן הוא עבד בבית ומחוץ לבית בניקיון ( עמ' 11 ש' 22-26 לפרוטוקול הדיון).
מנגד, עזרא הצהיר כי הוא קבלן בניין למעלה מ-50 שנה וכי במשך השנים הוא העסיק עובדי שטחים רבים כפועלי בניין. הוא הכיר את התובע כשהוא עבד אצלו כפועל בניין תקופה קצרה מאוד בסוף שנת 2008. לאחר מכן התובע עבר לעבוד בחברה, שעוסקת גם היא בתחום הבנייה, והיא הנפיקה על שמה אישורי עבודה עבורו. כך גם עולה מריכוז הנתונים החודשיים של משרד הפנים – התובע עבד בחודש דצמבר 2008 ובחודש ינואר 2009 אצל עזרא ולאחר מכן עבר לעבוד בחברה.
עזרא הצהיר כי אמנם הוא אביו של מנהל החברה ( אלי), אך אין כל קשר בינו לבין חברה. הוא הצהיר שהוא עוסק בקבלנות בניין, ובשנים האחרונות היקף עבודתו ירד, ואילו החברה היא בבעלות בנו ועוסקת בביצוע עבודות בהיקפים גדולים.

עזרא הצהיר כי לאחר שהתובע החל לעבוד בחברה, פנה אליו בנו אלי וביקש ממנו לאפשר לתובע ללון בביתו, כדי שלא ייסע מדי יום לכפרו בשטחים ויחזור לעבודה למחרת. התובע היה בעל אישור לינה בישראל. עזרא הצהיר כי מאחר שיש לו ניסיון של שנים באירוח עובדים ולאור העובדה שהוא דובר בשפה הערבית, הוא הסכים לארח את העובד בחצר ביתו בשעות שלאחר סיום עבודתו בחברה. עזרא הצהיר שלתובע היה חדר משלו בו הוא לן, וכי התובע אכל בביתו על חשבונו, השתמש במקלחת, השתמש בחשמל ועוד. לא מדובר היה במעשה יום יומי אבל במצטבר התובע לן בביתו ימים רבים. עזרא הצהיר כי התובע לא עבד בביתו ולא עשה שום פעולה שהיא בבחינת עבודה.

עזרא העיד כי הוא בעל החברה "עזרא מצליח חברה לעבודות בניה בע"מ". הוא העיד כי אין לו קשר לחברה של אלי וקובי ( נתבעת 1), מלבד קשר משפחתי אליהם ( עמ' 17 ש' 29-33 לפרוטוקול הדיון).
לשאלת ב"כ התובע מדוע בתלוש הוא לא מופיע כחברה בע"מ אלא בשמו הפרטי, השיב עזרא כי לפני כן הוא עבד כעצמאי והוא לא שינה את שמו בשירות התעסוקה ( עמ' 18 ש' 14-16 לפרוטוקול הדיון).
עזרא העיד בנוגע לתובע כך:
"ש. הוא אמר שהוא היה בחוה ועשה עבודות בדשא, ועבודת ניקיון בתוך הבית ומחוצה לו?
ת. בחיים לא. אשתי לא תכניס אותו לעבוד אצלה בבית. שיתסכל עלי התובע בעיניים ויאמר לי אם הוא עבד אצלי בבית.
הוא לא עשה עבודות בחצר הבית. הוא היה מגיע מהעבודה היה יושב והפועלים שלי היו מכינים לו אוכל. הוא אכל והתרחץ.
ש. הוא עשה עבודות ניקיון בחצר הבית שלך?
ת. יש פה בלבול. יש לי בבית חצר שהוא שייך לבני ויש לו סוסים וציפורים נדירות. אצלי הוא לא עבד. אני אף פעם לא ראיתי שהוא עובד אצל הבן שלי. אני מוכן להישבע שהוא בחיים לא עשה עבודה בבית של בני או שלי. שם בני הוא קובי ( לא קובי שנמצא באולם)".
(עמ' 18 ש' 3-11 לפרוטוקול הדיון).

עזרא העיד כי התובע ישן בשטח ביתו בקרוון עם טלוויזיה ומים ( עמ' 18 ש' 17-22 לפרוטוקול הדיון).

קובי הצהיר כי במהלך עבודתו של התובע בחברה, ולבקשתו, הסכים אלי שהתובע לא ייסע בכל יום לכפרו בשטחים וקישר בינו לבין עזרא. עזרא הסכים שהתובע יישן אצלו. לפי תצהירו של קובי, עזרא אירח את התובע בביתו והתובע קיבל לינה ואוכל על חשבונו של עזרא והוא לא נדרש לעבוד.

קובי העיד שלאחר שסיים את עבודתו בחברה, התובע חזר לעבוד אצל עזרא לפי בקשתו ועשה אישור חדש מחודש אוקטובר ועד חודש דצמבר (2010). כמו כן, קובי העיד כי עזרא הוא עצמאי ( עמ' 15 ש' 12-15 לפרוטוקול הדיון).

אנו סבורים כי לא הוכח שעזרא הוא הבעלים של החברה, כפי שטוען התובע. מעיון בחומר שהוגש עולה כי במידע על פרטי החברה מופיע אלי מצליח, בנו של עזרא, כדירקטור ובעל המניות של החברה ( נספח א לכתב ההגנה).

קיימת חזקה עובדתית שלפיה מי שדיווח על העסקת העובד לרשויות ומי שעל שמו היה היתר העסקה - הוא זה שהעסיק את העובד בפועל. בריכוז נתונים חודשיים של משרד הפנים מופיע כי התובע עבד בחברה עד לחודש אוגוסט 2010 ולאחר מכן הוא עבד אצל עזרא – שעוסק בקבלנות בניין בתיק עוסק מורשה נפרד מהחברה – החל מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש דצמבר 2010 ( נספח א לכתב התביעה). נוסף על כך, התובע צירף לתצהירו תלוש משכורת של חודש אוקטובר 2010 שבו מופיע עזרא כמעסיק של התובע. יובהר כי ברישיון העבודה של התובע המעסיקה של התובע עד לחודש נובמבר 2010 הייתה החברה.
התובע לא הצליח לסתור את הדיווחים של רשות התעסוקה. על כן אנו קובעים כי הוא עבד בתקופה החל מחודש דצמבר 2008 ועד לחודש אוגוסט 2010 בחברה, ולא עבד אצל עזרא ב תקופה זו.

התובע עבד אצל עזרא מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש דצמבר 2010 בעבודות בניין – בהעסקה נפרדת . על כן יש לבחון את הזכאות של התובע מעזרא רק בהתייחס לתקופת העבודה אצלו – מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש דצמבר 2010 .

היקף העבודה של התובע

בהתאם לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959 (להלן: "חוק שירות התעסוקה") הנפקת תלושי השכר ותשלום שכרו של התובע בוצעו כאמור באמצעות מדור התשלומים של שירות התעסוקה. הלכה היא כי במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה, הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים נאמנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה - מוטל נטל כבד ( ע"ע ( ארצי) 660/05 חברת אביסרור משה ובניו בע"מ נ' אסמאעיל קיסיה, מיום 19.3.07).

לפי ריכוז הנתונים החודשיים של משרד הפנים תקופת עבודתו של התובע בחברה הייתה מחודש פברואר 2010 ועד לחודש אוגוסט 2010 ( על שאר התקופה חלה התיישנות).
אשר למספר ימי העבודה של התובע, התובע הצהיר שהוא עבד 18 ימים בממוצע בחודש. בריכוז נתונים חודשיים של משרד הפנים מופיע מספר ימי העבודה שהתובע עבד בכל חודש ( נספח א לכתב התביעה). אנו קובעים כי ימי עבודתו של התובע היו בהתאם לרישומים הללו.

לעניין היקף עבודתו של התובע, התובע הצהיר והעיד שהוא עבד בחברה מיום ראשון ועד ליום חמישי בכל שבוע, החל מהשעה 06:30 ועד השעה 16:00. לאחר מכן, הוא עבד בחווה של עזרא החל מהשעה 16:00 ועד השעה 22:00, ושם גם לן ( עמ' 10 ש' 13-15 לפרוטוקול הדיון).

מנגד, קובי הצהיר כי הוא הכיר היטב את התובע משום שהוא היה מנהלו הישיר בחברה. קובי הצהיר והעיד כי התובע עבד 5 ימים בשבוע בין השעות 07:00 ועד 15:00 ( או מהשעה 06:45 ועד השעה 15:20). עוד הצהיר כי התובע יצא להפסקה במשך כ-45 דקות עד שעה במהלך עבודתו.
קובי הצהיר כי הוא ניהל את יומני העבודה בכל פרויקט ורשם את שעות העבודה של כל עובד, אולם בשל הזמן הרב שחלף אין לו אפשרות לאתר את היומנים.
אשר לשעות העבודה יודגש כי בכתב התביעה בתביעה הראשונה, התובע טען כי הוא עבד מיום ראשון ועד ליום חמישי מהשעה 07:00 ועד השעה 15:00, ובימי שישי הוא עבד מהשעה 07:00 ועד השעה 13:30. בבקשה לתיקון כתב התביעה בתביעה הראשונה, התובע שינה את גרסתו וטען כי הוא עבד מיום ראשון ועד ליום חמישי מהשעה 06:30 ועד השעה 16:00 ולאחר מכן המשיך לעבוד בחווה של עזרא מהשעה 16:00 ועד השעה 22:00. כאמור, בהחלטה מיום 2.10.16 נדחתה בקשתו של התובע לתיקון כתב התביעה. תביעה זו נמחקה והתובע הגיש תביעה חדשה בתיק זה ובה חזר על הטענות כפי שהופיעו בבקשה לתיקון כתב התביעה בתביעה הראשונה. ב"כ התובע התייחסה לכך בסיכומים והפנתה לתצהיר של התובע שצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה בתביעה הראשונה. בתצהיר נכתב כי התובע לא הצליח להיפגש עם בא כוחו בשל המצב בשטחים, ומשום שבשיחות הטלפון ביניהם ב"כ התובע לא הצליח להבין את דרישותיו נוכח העובדה שהתובע סובל מליקויי שמיעה חמורים.

אנו סבורים שהתובע לא הוכיח את טענתו בנוגע למתכונת העבודה. יובהר כי מדובר בפרטים ועובדות שהתובע היה אמור לדעת כבר בתחילת ההליך. התובע לא הסביר מדוע שינה את גרסתו העובדתית. התובע לא הוכיח את טענתו ולא המציא כל ראיה התומכת בטענתו. על כן אנו מקבלים את גרסת החברה בנקודה זו וקובעים כי התובע עבד מהשעה 07:00 ועד השעה 15:00 .

תביעה להפרשי שכר

התובע הצהיר כי הוא עבד בהתאם לשכר דרגה ראשונה בענף הבניין חמישה ימים בשבוע. נוסף על כך, התובע הצהיר כי הוא עבד ב-79% משרה.
תלושי המשכורת שהוצגו לפנינו הם עבור חודש יולי 2010 וחודש אוקטובר 2010 בלבד ( שאר התלושים משנת 2010 לא הוצגו).
אנו מקבלים את טענת התובע כי לפי תלושי המשכורת שהונפקו לו על ידי רשות התעסוקה, בתקופה שבין חודש פברואר 2010 ועד לחודש אוגוסט 2010 השכר שדווח היה בסך 154 ₪ ליום , ובתקופה שבין חודש אוקטובר 2010 ועד לחודש דצמבר 201 0 השכר שדווח היה בסך 174 ₪ ליום עבודה.

לפי סעיף 15 לצו ההרחבה, שכרו של העובד לא יפחת מהשכר התעריפי לפי דרגתו של העובד ובהתייחס לשיעור משרתו.
לפי סעיף 16 לצו ההרחבה, שכר המינימום החודשי של התובע בהתאם לדרגה הראשונה הוא בסך 4,350 ₪.
לפי סעיף 19 ב' לצו ההרחבה, שוויה של כל שעת עבודה הוא החלק ה-182 מסך השכר התעריפי (23.9 ₪). התובע היה זכאי לשכר עבודה יומי בסך 191 ₪ (שכר עבודה שעתי בסך 23.9 ₪ * 8 שעות עבודה ביום).

שכר העבודה של התובע בתקופה החל מחודש פברואר 2010 ועד לחודש אוגוסט 2010 היה צריך להיות בסך 24,448 ₪ (תעריף יומי בסך 191 ₪ * 128 ימי עבודה) . התובע קיבל שכר עבודה בסך 19,712 ₪.
היתרה בגין התקופה שבה עבד התובע בחברה היא בסך 4,736 ₪.
אנו מקבלים את טענות התובע בנוגע להפרשי שכר וקובעים כי התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר מהחברה בסך 4,736 ₪ עבור תקופת עבודתו מחודש פברואר 2010 ועד לחודש אוגוסט 2010.

לגבי התקופה שהתובע עבד אצל עזרא – שכר העבודה שקיבל היה בסך 10,092 ₪. התובע היה זכאי לשכר עבודה בסך 11,078 ₪ (תעריף יומי בסך 191 ₪ X 58 ימי עבודה) . היתרה בגין תקופה זו בסך 986 ₪.
על כן , אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר מעזרא בסך 986 ₪ עבור תקופת עבודתו מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש דצמבר 2010 .

נסיבות סיום העבודה של התובע

התובע הצהיר כי הוא פוטר מעבודתו בחודש דצמבר 2010, לאחר שעזרא הודיע לו כי הפרויקט שבו הוא עבד הסתיים ואין לו עוד עבודה בשבילו. כאמור, בסיכומים טענה ב"כ התובע כי התובע עבד בחברה עד לחודש אוגוסט 2010. על כן אנו נבחן אם התובע פוטר על ידי החברה בחודש אוגוסט 2010.

התובע העיד כי הוא החל לעבוד בישראל לפני 35 שנה וכי היו לו הרבה מעבידים ישראלים פרט לנתבעים. התובע העיד כי הוא לא עבד לאחר שנת 2010, כיוון שהנתבעים הפסיקו את אישור הכניסה שלו לישראל. לפי עדותו הוא לא עבד לאחר שסיים לעבוד אצל הנתבעים גם בשטחים ( עמ' 7 ש' 22-29 לפרוטוקול הדיון). בהמשך התובע העיד כך: "אני אומר מה שכתוב שאני לא יכול להיכנס כי הם הפסיקו את אישור הכניסה ואסור לי להיכנס. אם תופסים אחד ללא אישור תופסים אותו" ( עמ' 8 ש' 1-4 לפרוטוקול הדיון).
לשאלת בית הדין למה לא חודש האישור שלו, השיב התובע כי קובי ועזרא אמרו לו שבינתיים אין להם עבודה ואז הם הפסיקו את האישור שלו. הם התקשרו אליו ואמרו לו שזה יום העבודה האחרון שלו ואין יותר עבודה, והם מפסיקים את האישור שלו ( עמ' 8 ש' 7-11 לפרוטוקול הדיון).
קובי, כאמור מנהלו הישיר של התובע בנתבעת, הצהיר כי התובע עבד כפועל בניין בפרויקטים שונים של הנתבעת וזאת לאחר שהוא עבד תקופה קצרה אצל עזרא, טרם תחילת עבודתו בחברה, וכך הוא הכיר אותו ואת אלי.
קובי הצהיר כי התובע עבד מחודש דצמבר 2008 ועד שהחליט יום אחד בחודש אוגוסט 2010 שלא להגיע לעבודה בנתבעת, והודיע לו שהוא לא יגיע כי לא מחדשים לו את רישיון העבודה.
קובי העיד שהוא עובד בחברה במשך 20 שנה וש הוא בקיא בהוצאת רישיונות לעובדי שטחים. לפי עדותו, היה סוכן בשם הרצל שהיה בעל ייפוי כוח לחתום במקומו כדי להוציא רישיונות עבור עובדיו ( עמ' 13 ש' 24-33, עמ' 14 ש' 1-2, 9-12 לפרוטוקול הדיון).
קובי העיד כי כיום החוקים השתנו והמעסיק נדרש לחתום בעצמו על רישיונות ומחויב למצוא מקום לינה לעובד.
קובי העיד כי רישיון הכניסה מחודש אוטומטית בכל חודש כשהוא משלם על העובדים ( באמצעות רשות התעסוקה). עוד העיד קובי כי הוא לא ביטל אישורי כניסה כי הוא היה צריך עובדים ( עמ' 14 ש' 13-21 לפרוטוקול הדיון).
נוסף על כך, קובי העיד לגבי התובע כי התברר לו שהוא קיבל עבודה אחרת בישראל עם משכורת גבוהה יותר, ולכן הוא לא הגיע לעבודה יותר ( עמ' 15 ש' 1-4 לפרוטוקול הדיון).

קובי העיד כי במהלך החודשים יולי ואוגוסט קבלני התשתית נמצאים בלחץ לסיים תשתיות עירוניות בתוך השכונות ויש צורך בכוח אדם, לכן התובע לא פוטר על ידי החברה ( עמ' 15 ש' 7-11 לפרוטוקול הדיון).

עזרא הצהיר כי במהלך שנת 2010 אמר לו התובע כי מאחר שהסתיים לו היתר העבודה הוא לוקח חופשה מהעבודה בחברה למשך מספר חודשים, והוא ביקש ממנו לבחון את האפשרות שהוא יעבור לעבוד עבורו לתקופה קצרה. עזרא הסכים לכך והתובע עבד אצלו החל מחודש אוקטובר 2010 ועד לחודש דצמבר 2012 ואז הוא עזב מיוזמתו. עזרא הצהיר כי כל מה שהגיע לתובע בתקופת עבודתו הקצרה אצלו, שולם לו ואף למעלה מכך.
גם בתקופה זו התובע לן בביתו ואכל על חשבונו של עזרא מבלי שעבד בביתו.
לשאלת ב"כ התובע מדוע התובע הפסיק לעבוד אצלו בחודש דצמבר 2010 השיב עזרא כי יכול להיות שהתובע מצא מקום יותר טוב ששילמו לו יותר וכי הוא לא שאל אותו לגבי כך, כשהתובע אמר לו שהוא רוצה ללכת ( עמ' 19 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון).

קובי הצהיר כי לאחר תקופה קצרה בה התובע הפסיק להגיע לעבודה בחברה, הוא ביקש לחזור לעבוד אצל עזרא כפועל בניין. התובע עבד אצל עזרא בתחום הבנייה במשך כ-3 חודשים והחליט לאחר מכן לעזוב את העבודה שם.
קובי הצהיר כי התובע היה איתו בקשר גם כשהוא עבד אצל עזרא וכי עזרא לא פיטר אותו.

בתביעה לפיצויי פיטורים נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את מעשה הפיטורים. יסוד הפיטורים וההתפטרות כאחד, הוא באופן שהצד הפועל נתן ביטוי ברור לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום. לעיתים מתבטאת פעולה לסיום יחסי העבודה בדברים פורמליים, ולעיתים ניתן ללמוד על קיומה מהתנהגות של הצד שלו מייחסים את כוונת סיומם של יחסי העבודה ( דב"ע ( ארצי) ל/3-18 נח בנצילוביץ נ' "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב' 41 (1970)).

משלא נעשה אקט פורמאלי של פיטורים או של התפטרות, חייב המבקש להוכיח מעשה זה ולהראות קיומה של התנהגות, מצב עובדתי אשר אינו מותיר כל ספק לגבי כוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום ( דב"ע ( ארצי) נב/7-1 ברוך שומינר נ' הממונה על תשלום הגמלאות, משרד האוצר, מיום 22.1.92).

השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות נקבעת לפי בדיקה של מיהו הצד הפועל על מנת להביא לניתוק היחסים ( ראו תב"ע ( ארצי) שם/3-116 שלום סלמה נ' מדינת ישראל, פד"ע יב 375 (1981)).
נוסף על כך קבעה ההלכה הפסוקה כי בעת הכרעה בשאלה מי מהצדדים רצה להביא לידי סיום היחסים, תיבחן גם שאלת המוטיבציה להביא לניתוק היחסים ( דב"ע ( ארצי) לח/2-2 בית החולים ביקור חולים נ' מגדלנה הגלברג, פד"ע ט 276 ).

לתובע היה היתר עבודה על שם החברה מחודש מאי 2010 ועד לחודש נובמבר 2010. התובע הפסיק לעבוד בחברה בחודש אוגוסט 2010, כשהיתר העבודה היה עדיין בתוקף. על כן התובע לא הוכיח כי פוטר מעבודתו בחברה על ידי הפסקת היתר העבודה שלו.
משהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי פוטר מעבודתו בנתבעת, תביעתו להשלמת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת נדחית.

שעות נוספות

התובע לא הוכיח כי הוא עבד אצל עזרא במקביל לעבודתו בחברה וכן לא הוכיח את מתכונת העבודה הנטענת, כפי שנאמר בסעיף 11 לעיל.
על כן דין טענתו בדבר עבודה בשעות נוספות בחווה של עזרא להידחות.

דמי חגים

לפי צו ההרחבה, עובד זכאי ל-10 ימי חופשת חגים בשנה, ואולם אין תשלום בעבור יום חג הנופל על המנוחה השבועית של עובד.

התובע הצהיר כי הוא משתייך לדת המוסלמית והוא זכאי לדמי חגים בהתאם. התובע העיד כי הוא לא עבד בחגים המוסלמים ולא קיבל כסף על כך ( עמ' 13 ש' 7-10 לפרוטוקול הדיון). התובע לא פירט את החגים המוסלמים שבגינם הוא תבע תשלום.
מנגד, קובי הצהיר כי לפני כל חג, הוא ביקש מהתובע להגיע לעבודה והסביר לו שהם צריכים אותו בעבודה, והתובע סירב לכך.

בנסיבות בהן הוכח שהעובד עבד באופן סדיר בהתאם לסידור עבודה שנקבע על ידי המעסיק, חזקה כי הוא זכאי לדמי חגים והנטל להוכיח כי הוא נעדר מעבודתו בימים הסמוכים לימי החג שלא בהסכמת המעסיק מוטל על המעסיק ( ראו ע"ע ( ארצי) 778/06 איוון מטיאשצ'וק נ' שלג לבן (1980) בע"מ, מיום 28.5.07).

החברה לא הוכיחה כי התובע אכן לא הגיע לעבודה בסמוך לימי חג.
בתלושי השכר שהוצגו לא מופיע כי שולם לתובע בגין דמי חג ( חלק מתלושי השכר חסרים לכן לא נוכל להתייחס אליהם). ואולם, התובע לא פירט את דרישתו ולא ציין אילו ימי חג מוסלמיים היו בתקופת עבודתו – שלא במנוחה השבועית שלו. על כן דין תביעתו בגין רכיב זה להידחות.

דמי נסיעות

התובע הצהיר כי במהלך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעים לא שילמו לו עבור דמי נסיעות.
התובע הצהיר כי הוא לן במקום העבודה והיה שב לביתו פעם אחת בשבוע.

התובע העיד כי הוא נסע מהמעבר לצומת מורשה. הוא העיד כי הייתה הסעה שהוא היה משלם עליה מכיסו והוא קיבל קבלות על הנסיעות. התובע העיד כי אינו זוכר כמה הוא היה משלם עבור הנסיעות האלו.
לשאלת בית הדין כיצד הגיע מביתו למחסום השיב התובע כי הוא שילם 10 ₪ עד המחסום וחזרה גם כן 10 ₪. אחר כך מהמעבר עד רמת השרון הוא שילם 20 ₪ וגם בחזור הוא שילם 20 ₪. התובע העיד כי הוא נסע לעבודה ביום ראשון וחזר ביום חמישי או ביום שישי ( עמ' 12 ש' 20-33 לפרוטוקול הדיון).

מנגד, קובי הצהיר כי במהלך עבודתו של התובע בחברה, ולבקשתו, הסכים אלי שהתובע לא ייסע בכל יום לכפרו בשטחים וקישר בינו לבין עזרא. עזרא הסכים שהתובע יישן אצלו.
קובי הצהיר כי החברה דאגה לתובע להסעות למקום עבודתו על חשבונה – הסעה של החברה או נסיעה במונית. לפעמים קובי הסיע את התובע ושאר העובדים מהמחסום למקום העבודה, תלוי באיזה פרויקט התובע עבד בכל שלב.
אשר להוכחת זכאות להחזר דמי נסיעה נפסק כי על העובד מוטל הנטל להוכיח זכאותו כאמור, לרבות מה היו הוצאותיו ומתי הוציאן בפועל (ראו דב"ע נו/ 64- 3 צדוק ויולט נ' גאולה בלדב, מיום 10.9.96). עוד נפסק כי יש לנהוג בגמישות בעניין דרכי ההוכחה אם ברור שהעובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע למקום העבודה (ראו דב"ע (ארצי) נא/3-60 עטאללה בלוט נ' תחנת דלק בר-כוכבא, מיום 15.8.91).

בהתאם לצו ההרחבה, מעסיק חייב להשתתף בדמי נסיעות, ותקרת הסכום היומי בתקופה הרלוונטית הייתה 22.70 ₪ ליום.

הנתבעת לא הוכיחה ששילמה לתובע החזר על הוצאות נסיעה, שכן בתלושי השכר לא מופיע תשלום עבור דמי נסיעות. כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה כי היא דאגה לתובע להסעות. על כן זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה בגובה הסכום הקבוע בצו ההרחבה, על בסיס מספר ימי העבודה בפועל, ביחס לתקופה שמחודש פברואר 2010 ועד לחודש אוגוסט 2010 (28 שבועות).

התובע נסע פעמיים בשבוע – ביום ראשון הוא נסע לעבודה וביום חמישי או שישי הוא חזר לביתו.
אנו מקבלים את הצהרת התובע לגבי הסכומים שהוא שילם עבור נסיעותיו (10 ₪ עד המחסום ו-20 ₪ עד העבודה – סה"כ 30 ₪ לכל כיוון). ואולם, אין לחייב יותר מהמקסימום היומי שנקבע בצו ההרחבה.
התובע זכאי לסך של 1271.2 ₪, אולם, מאחר שלא ניתן לחייב בסכום גבוה מזה שנתבע, אנו קובעים כי התובע זכאי לדמי נסיעות בסך 1,056 ₪, כפי שנקוב בכתב התביעה.

דמי אש"ל

התובע העיד כי במהלך השבוע הוא לן במקום עבודתו והביא את האוכל שלו מביתו. עוד העיד כי הייתה באזור גם חנות " מגה" וכי לעיתים עזרא נתן לו " שאריות" מהאוכל שלו ( עמ' 13 ש' 1-6 לפרוטוקול הדיון).

לפי צו ההרחבה, כל עובד שנדרש ללון מחוץ למקום הלינה הרגיל שלו עקב דרישת המעסיק יקבל מהמעסיק ארוחת בוקר, צהריים ערב ולילה או תמורתם.
ראשית, לא הוכח כי הייתה דרישה של המעסיק שהתובע ילון מחוץ לביתו, אלא נראה שכוונת הנתבעת הייתה להקל על התובע בנסיעותיו.
יתרה מזו, התובע לא הוכיח את זכאותו לרכיב זה ולא הציג קבלות בדבר ההוצאות שלו. על כן דין דרישה זו להידחות.

דמי הבראה

כפי שנאמר לעיל, ב"כ התובע טענה בסיכומים כי התובע לא קיבל דמי הבראה. הרכיב לא נתבע בכתב התביעה ולא כומת, על כן דין רכיב זה להידחות.

טענות קיזוז

הנתבעים ביקשו לקזז מכל סכום שייפסק לתובע סכומים כדלקמן:

פיצויי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות

על מנת לבסס את טענת הקיזוז, על החברה להוכיח כי התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת כדין. לפי קביעתנו לעיל, התובע לא הצליח להוכיח כי הוא פוטר ולכן תביעתו בגין פיצויי פיטורים נדחתה. ואולם, באותה מידה, לא הביאו הנתבעים ראיות מספיקות על מנת להוכיח את טענתם אשר לעזיבת התובע מבלי שהוא נתן הודעה כדין, על כן לא ניתן לקבל את טענת הקיזוז בגין תמורת ההודעה המוקדמת.

סך של 54,200 ₪ עבור תשלומים ששולמו לתובע מעבר לשכרו

החברה צירפה לכתב ההגנה העתקי צ'קים בסך 11,000 ₪ שלכאורה שולמו לתובע עבור הלוואות ועל חשבון מפרעות מעבר לתשלומים ששולמו באמצעות שירות התעסוקה ( נספח ב לכתב ההגנה). כמו כן, החברה צירפה העתקי צ'קים בסך 43,200 ₪ שלכאורה שולמו לתובע מעבר לתשלומים באמצעות שירות התעסוקה ( נספח ג לכתב ההגנה). נוסף על כך, לתצהירי הנתבעים צורף העתק מסמך פירוט עובר ושב של חשבון בנק שלפיו אחד הצ'קים לפקודתו של התובע נפרע ( נספח ט"ו לתצהירי הנתבעים).

התובע העיד כי לרוב שכרו שולם לו במזומן, וכי 3-4 פעמים ניתנו לו צ'קים שהוא לא היה יכול לפרוע אותם עד אשר מצא ישראלי שפרע לו אותם ונתן לו כסף מזומן. התובע העיד כי מכיוון ששמו לא הופיע במחשב שבבנק אז הוא לא היה יכול לפרוע את הצ'ק ( עמ' 10 ש' 9-12 לפרוטוקול הדיון).

אכן כלל הצ'קים שצורפו הם לפקודת התובע. ואולם, לא הוכח כי הצ'קים הללו אכן נמסרו לתובע ונפרעו על ידו. גם האסמכתה בדבר פירעון אחד הצ'קים לא מלמדת אותנו כי אכן הצ'ק נפרע על ידי התובע עצמו.
אנו סבורים כי לא הוכח על ידי הנתבעת כי העתקי הצ'קים שצורפו על ידה נפרעו על ידי התובע, וכי שולמו לתובע תשלומים מעבר לשכרו, או שמדובר בהלוואות. על כן הנתבעת לא הוכיחה את טענת הקיזוז ודינה להידחות.

לסיכום

נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת א.ק. מצליח חברה לעבודות בניין ותשתית בע"מ לשלם לתובע סכומים כדלקמן:

סך 4,736 ₪ בגין הפרשי שכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סך 1,056 ₪ בגין דמי נסיעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

אנו מחייבים את עזרא מצליח לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 986 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

שאר רכיבי התביעה נדחים.

נוכח התוצאה אליה הגענו, לעומת סכום התביעה, אנו קובעים כי אין צו להוצאות. לכן, ניתן לשחרר את הפיקדון לזכות התובע, דרך ב"כ התובע.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ט, (21 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר גבריאל נבו,
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד

מר משה הרץ,
נציג ציבור מעסיקים