הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 47682-10-11

19 יוני 2016

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציגת ציבור (עובדים) גב' גל טלית
נציג ציבור (מעסיקים) מר רפאל וייס

התובעת
מועצת בתי העלמין היהודים בתל רגב
ע"י ב"כ: עו"ד מ. עזורה
-
הנתבע
שלום לוי
ע"י ב"כ: עו"ד י. דולב, עו"ד ע. פפר

המתייצב בהליך
הממונה על השכר
ע"י ב"כ: עו"ד א. גלילי

פסק דין
עניינה של התביעה דנן בכספים אשר שולמו על ידי מועצת בתי העלמין היהודיים בתל רגב (היא התובעת) למר שלום לוי (הנתבע) בגין כהונתו כיו"ר התובעת בין השנים ינואר 2000 – ספטמבר 2008 . התביעה דנן הוגשה בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר קבע (בדיעבד) את גובה השכר לו היה זכאי הנתבע בתקופת עבודתו.

עיקר העובדות הצריכות לעניין :
התובעת [להלן: "המועצה"] היא תאגיד שהוקם מכח תקנות שירותי הדת היהודיים (מועצת בתי העלמין היהודיים בתל-רגב), התשנ"ח-1998. התקנות פורסמו בתאריך 20.9.1998, ומכוחן עוסקת המועצה בתפעול בתי העלמין באזור עליו הופקדה. יאמר מיד כי המועצה הינה גוף "גוף מתוקצב" כמשמעו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב.
בסמוך להקמתה, מונה התובע לתפקיד יו"ר המועצה, תוך ששר הדתות קבע לעניין שכרו כי "דירוג השכר יהיה כיו"ר מועצה דתית".
יובהר, כי על-פי חוזר מנכ"ל משרד הדתות (סא/1 – דצמבר 2000) טבלאות השכר של ראש מועצה דתית שמונה עד ליום 30.11.1998 (להלן : "ראש מועצה ותיק") שונות מטבלאות השכר של ראש מועצה שמונה לאחר תאריך זה (להלן : "ראש מועצה חדש").
מאחר שמר לוי הציג שני "כתבי מינוי" שנמסרו לו, כאשר בכל אחד מהם מצויין תאריך אחר , במהלך תקופת ההעסקה התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לטבלת השכר הרלוונטית, לפי ישולם שכרו של מר לוי, כאשר הגורמים המוסמכים במשרד הדתות עמדו על כך שישתכר לפי טבלת השכר ליו"ר חדש.
על רקע האמור, במהלך שנת 2006 מר לוי עתר לבית המשפט המחוזי (תיק ע"ש (ת"א) 1236/06 לוי נ' פרקליטות מחוז ת"א אזרחי)לקבלת סעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לשכר לפי טבלת השכר של ראש מועצה ותיק.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה (פסק דין מיום 19/3/07) והורה לשלם למר לוי שכר לפי טבלת השכר של ראש מועצה ותיק.
בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי , ובמקביל להגשת ערעור לבית המשפט העליון (תיק עא 4069/07 שנפתח ביום 9.5.07), שילמה המועצה למר לוי הפרשי שכר לתקופה שמחודש ינואר 2000. בהמשך הדברים ועד לסיום העסקתו (עד ספטמבר 2008), שולם שכרו לפי טבלאות יו"ר ותיק .
מספר חודשים לאחר סיום העסקתו של התובע, בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וביום 30/6/09 קבע כי התובע היה זכאי לתנאי שכר של ראש מועצה חדש ולא של ראש מועצה ותיק .
על רקע החלטת בית המשפט העליון, ביום 16/8/09 הנחה משרד הדתות את המועצה לבוא בדברים עם מר לוי על מנת להגיע להסכמות בדבר השבת הכספים ששולמו לו ביתר בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי , וכן לקיים בדיקה ביחס לסכומים ששולמו לו אגב פרישתו.
המו"מ שנוהל בין המועצה לבין מר לוי לא צלח, שכן מר לוי הסכים להשיב סכום בסך 51,387 ₪ בלבד, שכן לטענתו עמדה לו זכאות לקזז מהחוב סכומים שונים . לנוכח האמור, הוגשה התביעה דנן.
יאמר מיד, כי מלכתחילה הוגש ונוהל ההליך בפני בית הדין האזורי לעבוד ה בחיפה. הטיפול בתיק הועבר לבית דין זה אך ביום 22 /9/14 וזאת בהתאם להחלטת סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופטת ו. וירט ליבנה, לאחר שהוברר כי המועצה מבקשת להעיד מטעמה את רו"ח חיים קרוכמל, המכהן כנציג ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

המחלוקת שבין הצדדים:
המועצה הגישה לבית הדין תחשיב שנערך על ידי רו"ח חיים קרוכמל, המשמש כרו"ח של המועצה, בו מפורטים סכומי ההשבה בגין הפרשי שכר והפרשות לקרן השתלמות, פנסיה וגמל לכל אחת משנות עבודתו של התובע (2000-2008) . עיון בדוחות החישוב מעלה כי עיקר הסכום שולם לתובע בשנים 2007-2008 בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי , ואולם החשבון המצרפי מתייחס גם לשכר ששולם (לעיתים ביתר ולעיתים בחסר ביחס לשכר לו היה זכאי) לכל אורך תקופת העבודה.
לטענת המועצה, סכום ההש בה (ברוטו) לכל תקופת ההעסקה, כולל הפרשי ריבית והצמדה , עומד על סך 714 ,714 ₪ (נכון ליום 28.2.11).
לטענת המועצה, על מר לוי להשיב לתובעת את הפרשי השכר בסכומי "ברוטו" על מנת שלאחר שישיב את הסכומים, יפנה לרשויות המס ויתבע החזרים.
מר לוי טוען , כי יש לה ימנע מלהורות על השבה בנסיבות העניין, וזאת מן הטעם שהתביעה להשבה התיישנה. עוד טוען מר לוי כי קיבל את הסכומים בתום לב מוחלט, והסתמך עליהם ועל כן, מטעמים של צדק, יש לה ימנע מלהורות על השבתם.
לטענת מר לוי יש לדחות את טענת המועצה בדבר הוספת הפרשי ריבית והצמדה, וזאת בשים לב לכך שבשנת 2007 בעת ששולמו לו הפרשי שכר בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא התווספו עליהם הפרשי ריבית והצמדה. עוד מצביע מר לוי , על כך שהמועצה נמנעה מלנהל ע מו מו"מ בתום לב, על אף הנכונות שלו להשיב כ- 50,000 ₪.
עוד טוען מר לוי, כי יש לקזז מסכום החוב תשלומים שונים להם היה זכאי בגין תקופת עבודתו ונסיבות סיומה (כפי שיפורט בהמשך הדברים) . הוא טוען כי המועצה נהגה בחוסר תום לב בעת שסירבה לקיים כל דיון בטענותיו לקיזוז סכומים מסכום ההשבה ועמדה על ביצוע ההשבה במלואה.
מר לוי טוען כי בנסיבות העניין וככל שנותר חוב הרי שיש לחשבו בערכי "נטו" שכן בשל חלוף הזמן הוא לא יוכל לתבוע החזרים מרשות המיסים.
הממונה על השכר בסיכומיו מצטרף לטענות המועצה לפיה אין ליחס כל משקל לטענות ההסתמכות ותום הלב שהעלה התובע, שכן מרבית הכספים שולמו לו בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בשנים 2007-2008 וזאת במקביל לכך שערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה תלוי ועומד.
המדינה איננה מקבלת את טענות התובע בדבר סכומים שיש לקזז מהחוב, ועם זאת בנסיבות המיוחדות והחריגות של העניין, היא מסכימה לכך שההשבה תתבצע בערכי נטו. עם זאת המדינה מציינת כי יש להוסיף לסכומים שנתבעו על ידי המועצה , גם השבה בגין ימי מחלה ששולמו לתובע ביתר.

הכרעה
נבהיר, כי בנסיבות העניין, בשים לב לעובדה שמלכתחילה (בשנת 2006) מר לוי עתר לבית המשפט המחוזי לקבלת "סעד הצהרתי" בלבד, בעניין שכרו, וזאת בטרם חלפו 7 שנים מתחילת העסקתו, ובשים לב לכך שהמחלוקת שבין הצד דים בשאלת השכר הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט , נכון יהיה לראות את עילת התביעה להשבה כאילו נוצרה ביום 30/6/09 (עם קביעת בית המשפט העליון בעניין השכר לו היה זכאי מר לוי). יובהר כי משנמנע מר לוי בשנת 2006 מלהגיש תביעה כספית, כנגד הנתבעת, אין לתמוהה על כך שהנתבעת נמנעה בזמן אמת מלהגיש מטעמה "תביעה שכנגד".
זאת ועוד, עיון בתחשיבו המפורט של רו"ח קרוכמל מעלה כי בתקופה שלפני אוקטובר 2004 (7 שנים לפני הגשת התביעה דנן) הסכומים שקיבל התובע ביתר (בשנים 2001 ו 2003) נופלים מהסכומים שקיבל בחסר (בשנים 2000, 2002, 2004). כך, בנסיבות דנן, ההתיישנות פועלת כנגד האינטרס של מר לוי, לבצע חישוב כולל של כל התקופה.
נשוב ונבהיר, כי הסכומים ששולמו לתובע ביתר (בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי) בשנים 2007-2008 עולים על סך החוב בחישוב מצטבר לכל התקופה), כאשר אין כל ספק כי ביחס לשנים 2007-2008 תביעת ההשבה לא התיישנה.
איננו רואים כל ממש בטענת מר לוי לפיה הסתמך בתו ם לב על הסכומים ששולמו לו ושינה מצבו לרעה. מדובר בכספים ששולמו בעת שהליך ערעור שהגישה המדינה היה תלוי ועומד. ככל שמר לוי לא חישב את צעדיו בשים לב לערעור התלוי ועומד, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו , מה גם ש מעדותו בפנינו בדבר הכנסותיו ונכסיו, התרשמנו כי מצבו הכלכלי איתן, וכי יש בידיו אמצעים להשבת הסכום במלואו . מכל מקום , בנסיבות העניין אין בידי נו לקבל את טענת מר לוי לפיה יש הצדקה להורות על המנעות מהשבה לפי הכללים המקובלים בפסיקה ביחס לחוק עשית עושר ולא במשפט.
בנסיבות העניין, בשים לב לכשלים בהתנהלות המדינה במשך שנים, אשר הולידו אי בהירות באשר לגובה הזכאות לשכר (קשיים עליהם עמד בית המשפט העליון), אנו סבורים כי הסכמתה החריגה של המדינה, כי סכום ההשבה יחושב בערכי נטו הייתה ראויה . בהקשר זה ומאחר שתחשיבה של רו"ח ויקטוריה אדלר מטעם מר לוי לא נסתר ( המועצה אף הודיעה בסיכומיה כי בחנה את התחשיב ולא מצאה בו טעות חשבונאית) אנו מאמצים את תחשיבה של גב' אדלר וקובעים כי בגין תשלומי שכר ותנאים סוציאליים ביתר, על מר לוי להשיב למועצה 414,562 ₪. מסכום זה יש לנכות 5 1,387 שכבר הושבו למועצה על ידי מר לוי, ו כן סכומים נוספים כפי שיפורט להלן.
למען הסר ספק יובהר, כי ככל שעומדת זכאות להשבת סכומי מס הכנסה ששולמו ביתר (לרבות ביחס לסכום שכבר הושב בסך 51,387) , הרי שזכות זו תעמוד למועצה בלבד, ולא למר לוי.

קיזוזים מסכום ההשבה
מר לוי העלה בכתב הגנתו מספר טענות קיזוז בשל סכומים להם לטענתו היה זכאי, בגין תקופת כהונתו כיו"ר המועצה ו נסיבות סיומה, סכומים שלטענתו יש לקזז מסכום ההשבה.
עיקר טענותיו של מר לוי נשענות על סיכום ישיבה שהתקיימה במועצה ביום 22/9/08 , מספר ימים לפני סיום כהונתו כיו"ר, בנוכחותו ובהשתתפות חברי המועצה [להלן: "סיכום הישיבה"]. בנוסף הוצג, סיכום דיון של ישיבה שהתקיימה כשבוע קודם לכן , ביום 16/9/08 בהשתתפות מר לוי ו שלושה חברי מועצה, ובה נדונו תנאי סיום עבודתו וגובשה ההמלצה בעניין .
אין חולק כי סיכום הישיבה בדבר "תנאי הפרישה" לא הועבר לאישור הממונה על השכר במשרד האוצר. לנוכח האמור, ובהתאם להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב יש לאמור בסיכום הישיבה תוקף משפטי מוגבל, אך ורק ככל שהוא עולה בקנה אחד עם תנאי השכר שאושרו על ידי הממונה על השכר לבעלי תפקידים מקבילים, בהתאם לחוזרים שפורסמו בעניין תנאי העסקתם של יו"ר מועצות דתיות (נציין כי לתצהיר התובע צורף חוזר מנכ"ל משרד הדתות מיום 16/7/02 במסגרתו נקבעו שכר ותנאים נלווים לראשי מועצות דתיות וסגניהם בשכר, לא הובא בפנינו כל חוזר נוסף / אחר).

פדיון חופשה:
מר לוי טוען כי בסיכום הישיבה, המועצה התחייבה לשלם לו פדיון חופשה בגין 88 ימי חופשה ואולם בפועל שילמה פדיון חופשה בגין 55 ימים ב לבד. לנוכח האמור, לטענתו, הוא זכאי לפדיון עבור 33 ימים נוספים בסך 47,119 ש"ח .
רו"ח קרוכמל טען כי תשלום 55 ימים בלבד נובע מהכללים שנקבעו בחוזר מנכ"ל משרד הדתות.
כפי שכבר ציינו מטעם התובע הוגש לתיק בית הדין חוזר מנכ"ל משרד הדתות מחודש יולי 2002 שעניינו שכר ותנאים נלווים לראשי מועצות דתיות וסגניהם בשכר.
מדובר בחוזר שפורסם כשנה וחצי לאחר החוזר נשוא פסק דינו של בית המשפט העליון (סא/1 – דצמבר 2000 שבו נעשתה הבחנה בין יו"רים שמונו לפני 30/11/98 לבין יו"רים שמונו לאחר אותו מועד).
גם החוזר מחודש יולי 2002 יוצר אבחנה בין שתי קבוצות יו"ר, הפעם ההבחנה היא בין אלה שמונו לפני 27/9/00 ואלה שמונו לאחר אותו מועד.
אשר לתובע, הגם שנפלו פגמים בהודעת המינוי שלו, בהתאם לקביעת בית המשפט העליון, נדמה כי יש לראותו כמי שמונה לפני 27/9/00. כך מפרט בית המשפט העליון:
"על רקע זה בא כתב המינוי השני מתאריך 24.5.1999 שבו הודיע השר לענייני דתות, לפי סמכותו הקבועה בסעיף 3 לתקנות, על מינויו של המשיב ליושב ראש במועצת בתי העלמין היהודיים בתל רגב; "דירוג השכר" – כך נכתב – "יהיה כיו"ר מועצה דתית". אכן, במועד שבו נחתם כתב המינוי השני עדיין לא נחתמה הודעה בדבר הרכב המועצה – הדבר נעשה כשבוע לאחר-מכן. עם זאת, כתב המינוי השני נעשה לאחר כניסתן של התקנות לתוקף ובסמוך לקביעת הרכב המועצה כולו."
על פי חוזר יולי 2002 (נספח ת/16 לתצהיר התובע) ביחס ל זכאות לימי חופשה ופדיון חופשה של יו"ר מועצה דתית שמונה לפני 27.9.00 נכתב כדלקמן:

ובהמשך:

לנוכח האמור, איננו מוצא ים ממש בטענת המועצה לפיה תקרת הימים לפדיון חופשה עומדת על 55 ימים. מאחר שמר לוי מונה לפני 27.9.2000 הוא היה זכאי לפדיון 70 ימי חופשה, ומששולמו 55 ימים בלבד, זכאי הוא לקזז מסכום ההשבה פדיון 15 ימי חופשה בערכי נטו.
מאחר שהצדדים לא הגישו תחשיבים ביחס לפדיון 15 ימים, לא כל שכן בערכי "נטו" הרי שבית הדין פוסק קיזוז מסך ההשבה בגין 15 ימי חופשה בערכי נטו בדרך של הערכה בסך 10,000 ₪.

פדיון מחלה:
מר לוי טוען כי המועצה התחייבה לשלם לו פדיון של 8 ימי מחלה בגין כל שנת עבודה ובסה"כ טוען כי הוא זכאי לתשלום בסך 114,240 ₪ בגין פדיון ימי מחלה.
המדינה טוענת כי מעדותו של רו"ח קרוכמל עולה כי ערב פרישתו היה מר לוי ביתרת ימי מחלה שלילית (-32 ימים) לפיכך לטענתה יש לדרוש ממר לוי להשיב למועצה כספים בגין ימי מחלה ששולמו לו ביתר בסך 37,649 ₪.
ראשית יש להבהיר, כי על פי חוזר מנכ"ל משרד הדתות סב/1 מיולי 2002 כפי שצורף לתצהיר התובע וסומן ת/16 ליו"ר מועצה דתית אין זכות לפדיון דמי מחלה (בין אם מונה לפני 27/9/00 ובין אם מונה לאחר מועד זה). לא ברור כלל, על אילו אדנים נשענת טענתו של התובע בדבר זכאותו לפדיון ימי מחלה, ולפיכך התביעה נדחית.
אשר לטענת המדינה, בדבר ניצול ימי מחלה ביתר, הרי שמדובר בהרחבת חזית שכן כתב התביעה איננו כולל עילת תביעה שעניינה בהשבת ימי מחלה ששולמו ביתר וטענה בהקשר זה הועלתה על ידי המדינה לראשונה בשלב ההוכחות, מבלי שהיתה כרוכה בתיקון כתבי הטענות. לנוכח האמור לעיל גם טענת המדינה בהקשר זה נדחית.

הפרת הסכם לתקופה קצובה
התובע טוען כי מונה לשתי קדנציות בנות 5 שנים כל אחת ועל אף האמור כיהן בתפקידו בפועל 9 שנים וארבעה חודשים. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגובה 8 חודשי שכר בצירוף תנאים נלווים ובסך הכל 344,962 ש"ח. בנוסף נתבע סכום נוסף בגין פגיעה בזכויותיו הפנסיוניות בשל קיצור תקופת הכהונה .
אין בידינו לקבל טענ ות אלה של הנתבע.
כפי שעולה מהמסמכים שלפני, ביום 30/9/03 הוארך כתב המינוי של מר לוי למשך חמש שנים , דהיינו , כהונתו הסתיימה ביום 30/9/08 כדין, בסיום תקופת הכהונה שאליה מונה(וראה גם החלטת בית המשפט העליון).
אין בידינו לקבל את טענותיו החלופיות של מר לוי לפיצוי בגין העדר שימוע. בנסיבות העניין, משמדובר בסיום כהונה שניה, איננו סבורים כי חלה על גורם כלשהו חובה לקיים למר לוי הליך של "שימוע" מה גם שבזמן אמת מר לוי כלל לא ביקש להשיג על ההחלטה להחליפו. המדובר בטענה שאף לא נטענה בכתב התביעה ולפיכך דינה להדחות מחמת הרחבת חזית וכן לגופה.

החזר הוצאות משפט
לטענת מר לוי הנתבעת התחייבה בפניו כי תשא בהוצאות המשפטיות שהיו לו בסך 176,300 ₪ בגין הליך משפטי אותו הוא נאלץ לנהל לטענתו בשל תפקודו כיו"ר הוועדה (לתצהיר צורפו קבלות ממשרדי עו"ד חיים משגב (כ- 60,000 ₪ בגין השנים 2004-2010) ועו"ד דוד ליבאי (116,000 ₪ בשנים 2011-2012), במסמכים לא פורטו השירותים המשפטים שקיבל מר לוי וא ולם לטענתו כולם נוגעים להליך המשפטי אשר טיבו לא הוברר בפנינו עד תום (התובע אף לא צירף הפניה לפסקי הדין שניתנו בעניינו).
אשר לזכאות להחזר הוצאות, גם בעניין זה מפנה מר לוי לסיכום הישיבה מיום 22.9.08 (ת/4 לתצהיר התובע ) בו צויין כדלקמן:

ראשית יש לציין כי בסיכום הדיון עליו מסתמך מר לוי אין מדובר בהתחייבות לשאת בהוצאות משפטיות, אלא בהעברת הדיון בעניין הסיוע בהוצאות לו ועדה שיהיו חברים בה רו"ח, עו"ד וגזבר המועצה. לא הובאה בפנינו כל ראיה לכך שהועדה התכנסה, לא כל שכן אישרה את תשלום ההוצאות המשפטיות או את חלקו.
לגופו של עניין, מעדותו של מר לוי עולה כי מדובר בהליך פלילי שנוהל נגדו בבית משפט השלום, שם הורשע בעבירה שיוחסה לו (לא הוברר בפנינו מה היה מהות האישום) ונגזרו עליו 300 שעות עבודות שירות. ערעור שהגיש כנגד פסק הדין המרשיע נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.
יש להבהיר כי בזמן אמת, כאשר התנהלו ההליכים המשפטיים בעניינו של מר לוי, בעת ש עדיין כיהן כיו"ר המועצה, המועצה לא נשאה בעל ות ההוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול ההליך הפלילי , ולא ברור מה המקור הנורמטיבי לדרישת השיפוי לאחר שמר לוי הורשע בשתי ערכאות.
נבהיר כי ככלל, אין לראות באיש ציבור שנמצא אחראי לביצוע עבירה פלילית כמי שפעל במסגרת תפקידו וזכאי לשיפוי בגין ההוצאות המשפטיות שהיו כרוכות בניהול ההליך הפלילי . הדברים הם בבחינת תרתי דסתרי שהרי מילוי התפקיד הציבורי לא אמור להיות כרוך בביצוע עבירות פליליות (בוודאי לא עבירות מן הסוג המצריך מחשבה פלילית).
אין לשלול את האפשרות כי במקרים מיוחדים תהיה הצדקה לאישור שיפוי בגין הוצאותיו המשפטיות של איש ציבור שהורשע בפלילים, לפיכך הצענו לתובע למסור לב"כ המדינה העתק מפסקי הדין שניתנו בעניינו על מנת שהעניין יבחן על ידי הממונה על השכר. מהראיות שבידינו לא ברור האם פסקי הדין הועברו לעיון הממונה על השכר על מנת שיבחן את בקשתו של מר לוי לשיפוי, ומכל מקום משלא הובאו בפנינו הכרעת הדין המרשיעה ופסק הדין בערעור, לא שוכנענו כי בעניינו של התובע מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות שיפוי כלשהו בגין הוצאותיו המשפטיות, לא כל שכן כאשר אלה לא אושרו על ידי המועצה.

תשלום בגין יעוץ
מר לוי טוען כי בסמוך לסיום עבודתו, המועצה התחייבה לרכוש ממנו שירותי יעוץ לצורך העברת חפיפה למחליפו. בהקשר זה מפנה מר לוי לסיכום הישיבה מיום 22.9.08 (ת/4 לתצהיר התובע).
לטענתו, הגם שהשירות ניתן על ידו בפועל , המועצה נמנעה מלשלם לו בגין שירותי הי יעוץ והחפיפה ליו"ר החדש (אשר הסתכמו ב - 25 ימי עבודה) בגינם הוא תובע קי זוז סכום בסך 69,339 ₪.
לטענת המועצה דין טענותיו של מר לוי להידחות, שכן מעולם לא נחתם בין המועצה לבין מר לוי הסכם המחייב את המועצה בתשלום "דמי יעוץ".
עיון במסמכים שבתיק מעלה כי בישיבה מיום 22/9/08 אשר התקיימה בראשות מר לוי, ערב סיום תפקידו (תוך שצויין בפרוטוקול כי מר לוי ל א השתתף בהצבעות ), סוכם כדלקמן:

לא הוצג בפנינו הסכם שנחתם בין המועצה לבין מר לוי בהתאם לסיכום האמור, ואולם הוצג מכתב בכתב ידו של מר לוי שהופנה ביום 9/11/08 למר בנימין הסה מנכ"ל חברה קדישא חיפה, אשר שימש כגזבר המועצה (ת/8), ובו הצעה של התובע ליתן שירותי יעוץ כעצמאי, במשרדי המועצה בתל רגב, על בסיס יומיים בשבוע בשכר (ברוטו כולל מע"מ) בסך 2830 ₪ ליום (לטענת התובע 1330 ₪ נטו ליום).
לא הוצגה בפני תשובתו של מר הסה למכתבו של מר לוי, ואולם בחלוף כחודשיים שלח מר לוי למר הסה, מכתב שכותרתו תשלום לווי הפרויקט – מכפלות בקשתות. בפתח המכתב צויין : "בהתאם לסיכום בינינו מועבר אליך בזאת פירט של ימ י עבודה שהשקעתי עבור הפרויקט ולפי הצעתי שהועברה אליך ביום 9/11/08.
המכתב כולל פירוט של המועדים בהם התייצב מר לוי לשם מתן יעוץ בתל רגב ממנו עולה כי מר לוי השקיע 25 ימי עבודה וכן צויין על גבי המכתב בכתב יד "כ 40% מהזמן נוצל להעברת התפקיד ליו"ר החדש.
צודקת המועצה כי בין הצדדים לא נחתם הסכם מחייב, והדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לעובדה שמר לוי כלל לא זימן את מר הסה לעדות בעניין. עם זאת, המועצה לא הכחישה את טענתו של מר לוי כי הת ייצב בתל רגב במשך 25 ימי עבודה, וזאת, בי ן היתר, על מנת להעביר חפיפה למחליפו בתפקיד. עם זאת, גם התובעת לא מצאה לזמן את מר הסה, שבמועדים הרלוונטים לתביעה שימש כגזבר המועצה, ואף לא חלקה על טענתו של מר לוי מדבר ביצוע העבודה בפועל.
בנסיבות העניין, יש לפסוק למר לוי שכר ראוי בערכי נטו, על מנת לקזזו מסכום ההשבה.
לאחר שנתנו דעתנו למכלול נסיבות העניין ובכלל זה להיקף ההעסקה הנטענת (על אף אי הוודאות הכרוכה בהערכתו של מר לוי את עבודתו בביצוע חפיפה) , ההשוואה לשכרו של מר לוי בתפקידו כיו"ר, והעובדה שלא קיבל חודשי הסתגלות, אנו מורים כי עבור עבודתו במועצה לאחר סיום כהונתו יהיה מר לוי זכאי לקיזוז 20,000 ₪ (נטו) מסכום ההשבה.

טענות נוספות
בשולי הדברים יובהר כי אין בידינו לקבל את טענת מר לוי בדבר הלנת שכרו בין השנים 2000-2004, גם אילו היה ממש בטענה, הרי שזו התיישנה , מה גם שמדובר במחלוקת כנה לעניין הזכאות לשכר, אשר אף בתי המשפט נחלקו לגביה.
כך גם לעניין טענתו לפיה היה צריך להשוותו לראש מועצה דתית בישוב שבו אוכלוסיה העולה על 250,000 תושבים. מדובר בטענה חדשה, אשר לא הועלתה על ידי מר לוי לא בפני בית המשפט המחוזי ולא בפני בית המשפט העליון, אשר פסק דינו לעניין זכאות התובע לשכר יוצר השתק פלוגתא. בבחינת למעלה מהצריך יצויין כי הנתבעת נותנת שירותי קבורה בלבד, ולא ברור מה הבסיס העובדתי / המשפטי לדרישת התובע להשוותו ליו"ר מועצה דתית בעיר שבה מעל 250,000 תושבים.
אין בידינו לקבל גם את הטענה לפיה יש להימנע מפסיקת הפרשי ריבית והצמדה כאשר דרך המלך בהשבה היא בפסיקת ריבית והצמדה, מה גם שלפי התרשמותנו היה על מר לוי לה יערך לאפשרות שיתבע להשיב את הכספים ששולמו לו כאשר ערעור המדינה תלוי ועומד. למעשה, בנסיבות העניין מצאנו כי מר לוי לא נפגע מכך שבשנת 2007 שולמו לו הפרשים בלא תוספת ריבית והצמדה, שכן ממילא אילו שולמו הסכומים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, הרי שמר לוי היה נדרש כיום להשיב סכומים גבוהים יותר.

כללו של דבר
בהתאם למפורט לעיל, מסכום ההשבה נטו (414,562 ש"ח) בו חב מר לוי ינוכו הסכומים הבאים : הסכום שכבר שולם על ידי התובע ( 51,387 ש"ח), וסכומים נוספים בגין יתרת פדיון חופשה (10,000 ש"ח) ובגין דמי יעוץ (20,000 ש"ח).
בתוך 60 יום ישיב מר לוי למועצה סכום בסך 333,175 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לחילופין התובע רשאי להשיב את הסכום ב 48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים (החל מיום 1/8/16 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין.
בנסיבות העניין, ובשים לב להתנהלות הצדדים , לא מצאנו לחייב מי מהצדדים בתשלום הוצאות משפט.
ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ו, (19 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' גל טלית
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר רפאל וייס
נציג מע סיקים