הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 47570-04-17

לפני:
כב' השופטת שרה מאירי

התובע:
משה סימניאן
ע"י ב"כ: עו"ד לוטם מסיקה

-
הנתבעת:
שופרסל בע"מ שופרסל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שרית גליבטר-בין

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת למחיקת סעיפים 44 ו – 113 מתצהיר התובע, בשל הרחבת חזית אסורה, למסכת העובדות שפורטה בכתב התביעה וזאת מכח תקנה 40 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב-1991.

טענות הנתבעת
בסעיף 44 לתצהירו הוסיף התובע טענה חדשה, לפיה לכאורה הנתבעת לא טרחה לזמנו לשיחת שימוע טרם קבלת החלטה על שינוי תנאי העסקתו ועל שיבוצו בסניף נתניה. כמו כן, בסעיף 113 לתצהירו, תחת הפרק " פיצויים בגין פיטורים ללא עריכת שימוע כדין", טען כי עת נסגר המחסן ולפני שהתקבלה ההחלטה על שיבוצו, לא נערכה לו שיחת שימוע ולא ניתנה לו הזדמנות להביא עמדתו.
כל שטען התובע בכתב תביעתו בנוגע לפיטורים ללא עריכת שימוע, מתבסס על השימוע שנערך לתובע לפני קבלת החלטה על סיום העסקה ולא על השימוע שהיה על הנתבעת לערוך לו לפני קבלת ההחלטה על שיבוצו מחדש, 7 חודשים קודם לכן.
המדובר בעילת תביעה חדשה, ללא בקשה לתיקון כתב התביעה.
טענות התובע
דין בקשת הנתבעת להדחות, משהתובע טען במסגרת פירוט המסכת העובדתית ( סעיפים 12, 38, 39, 86, 87 לכתב התביעה), כי ההחלטה על העברתו מהמחסן נעשתה תוך התנהלות קלוקלת אשר במסגרתה הנתבעת לא יצרה עימו קשר, לא עדכנה אותו לעניין גורלו התעסוקתי ואף החליטה להציבו בסניף בנתניה תוך הרעה בתנאי העסקתו על רגל אחת ובלי שישמעו טענותיו.
בנוסף, בפרק של " פיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע" נרשם במפורשות ( סעיף 99 לכתב התביעה) עניין קבלת ההחלטה על העברתו של התובע מהמחסן תוך הרעת תנאיו ללא עריכת שימוע.
המדובר בטענה אשר נכללה ונתבעת במסגרת רכיב התביעה לפיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע, על כן לא מדובר בהרחבת חזית כפי שמנסה הנתבעת לטעון.

ולהכרעתי-
בטרם אכריע לגופא, להלן ציטוט הסעיפים אשר התבקש למחקם מהתצהיר:
"44. יצוין בעניין זה כי הנתבעת לא טרחה לזמן אותי לשיחת שימוע בטרם קבלת ההחלטה על שינוי תנאי העסקתי ועל שיבוצי בסניף בנתניה – והכל נעשה מעל לראשי, ללא התחשבות במצבי ובגילי, כאילו הייתי לא קיים".
"113. כפי שפורט בהרחבה עת נסגר המחסן ולפני שהתקבלה החלטה על שיבוצי לא נערכה לי שיחת שימוע ולא ניתנה לי כל הזדמנות ראויה להביע את עמדתי או את בקשותיי ורצונותיי".
להלן הסעיפים הרלוונטיים שראיתי לנכון לצטט מתוך כתב התביעה, אליהם הפנה התובע בתגובתו:
בסעיף 12 לכתב התביעה נטען כי:
"כבר עתה יובהר, כי במהלך התקופה שמאז הודעת מנהלי המחסן על סגירתו כאמור ומשך חודשים רבים, לא יצרה הנתבעת קשר עם התובע ולא טרחה ליידע אותו בקשר לשיבוצו וגורלו התעסוקתי אצלה, זאת בזמן שמרבית עובדי המחסן בגעש אשר עבדו שם יחד עם התובע שובצו והועברו למקומות עבודה אחרים בנתבעת, מה גם שכל פניה מני רבות של התובע אל מנהלי המחסן בגעש לשם בירור גורלו התעסוקתי בנתבעת, נענתה שוב ושוב בתשובה לפיה נציג מטעם הנתבעת אמור להגיע ולשוחח עמו על שיבוץ חדש אצלה".
בסעיף 38 לכתב התביעה נטען כי:
"התובע יטען, כי ראיה לכך ששיבוצו לעבודה בסניף היה בלתי מתוכנן, נלמד בבירור מכך שתנאי עבודתו לא נבחנו ו/או סוכמו מראש עובר לשיבוצו, ורק עם הגעתו לסניף בפעם הראשונה נערכו בין יואל ואריאלה תיאומים בקשר לתנאי עבודתו, זאת מבלי שתינתן לו כל אפשרות להביע דעתו בקשר לכך ובשים לב לכך שהתובע בכובעו כעובד הנתבעת נותר מחוץ לתמונה – כאשר כאמור מדובר בהרעה בתנאי עבודתו, שלא לדבר על ההשפלה והזלזול שיש בהתנהלות מסוג זה כלפי עובד".
בסעיף 39 לכתב התביעה נטען כי:
"כאמור שיבוצו של התובע לעבודה בסניף נעשה ללא חשיבה מקדימה ו/או בחינת צרכיו – דבר אשר היה מצופה מנתבעת סבירה לעשותו, זאת בשים לב למכסת המשרות העצומה העומדת לרשותה. היה מצופה מהנתבעת לדאוג לתנאיו הסוציאליים של התובע, ולשיבוץ הולם וראוי יותר ובשים לב למשך תקופת עבודתו אצלה, גילו המבוגר והיותו מועסק אצלה בקביעות, ולנסות להתאים לו ' חליפה' אשר תענה על צרכיו, בטח ובטח שלא להשיב לו כתשובה באופן פוגע, מזלזל ומשפיל כאחד " לא טוב לך הדלת פתוחה"".
בסעיף 99 לכתב התביעה נטען כי:
"כאמור לעיל, מרגע סגירת המחסן בגעש חפצה הנתבעת להיפטר מהתובע ולגרום לו להתפטר. ניתן לראות זאת החל מהתנהלותה לאחר סגירת המחסן כאשר התובע מצא עצמו כשהוא ממתין לשיבוצו על ידי הנתבעת, זאת מבלי שאף אחד מטעמה יצר עימו קשר, וכלה בהצבתו בתפקיד שונה מהתפקיד אליו גויס, תוך שינוי והרעת תנאי עבודתו ושכרו, יחד עם התעמרות והתנכלות בלתי פוסקת מצד מנהליו בסניף בנתניה שכללה בין השאר את השפלתו לעיני כל והוצאת דיבתו רעה".
הנה כי כן, בהתאם למפורט בכתב התביעה, ברי כי התובע אכן טען כי תפקידו שונה ללא כל התייעצות עימו, בלי שתנאי עבודתו נבחנו או סוכמו מראש.
על אף שהתובע לא השתמש במילים " עריכת שימוע" בטרם מעברו, ממכלול הדברים עולה כי הכוונה הייתה זהה.
הלכה פסוקה היא כי ביה"ד יעשה שימוש בסמכותו לתקן או למחוק כל עניין בכתב טענות, במשורה ובמקרים חריגים בלבד, וזאת כאשר ברור על פניו כי האמור בכתבי הטענות, מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו.
משכך, לא מצאתי לנכון למחוק את הסעיפים המבוקשים מתצהיר התובע.
יחד עם זאת, ועל אף המסכת העובדתית שתוארה, ברי כי במסגרת עילות התביעה ל"פיצויים בגין פיטורים ללא עריכת שימוע כדין", עתר התובע לפיצויים בגין שימוע שנערך לו " שלא כדין" (כטענתו) בעת סיום העסקתו, ולא לפיצויים בגין אי עריכת שימוע בטרם המעבר לתפקידו החדש.
כך נטען בסעיף 101 לכתב התביעה:
" כפי שפורט בהרחבה התובע פוטר מעבודתו שלא כדין תוך שהשימוע אשר נערך לו אינו עומד בתנאים אשר נקבעו בפסיקת בתי הדין לעבודה ואשר כאמור נערך למראית עין בלבד – ועל כן בהתאם לפסיקה יש לראות את הנתבעת כמי שפיטרה את התובע מבלי (כך במקור) שערכה לו שימוע כלל" (ההדגשות אינן במקור).
ובסעיף 102 לכתב התביעה:
"השימוע התקיים כאשר הנתבעת כבר קיבלה את ההחלטה על פיטוריו של התובע..." (ההדגשות אינן במקור).
ובסעיף 106 לכתב התביעה:
"על כן מתבקש ביה"ד הנכבד לקבוע כי דרך קבלת ההחלטה בעניינו של התובע לקה בפגם מהותי היורד לשורשה של ההחלטה וכי ההחלטה בעניינה (כך במקור) של התובע התקבלה שלא כדין ובהתאם להורות על סעד..." (ההדגשות אינן במקור).
סוף דבר
הבקשה נדחית, משאין מקום למחיקת הסעיפים שנתבקשו בהנמקה האמורה כמוסבר לעיל; העובדות הן כפי שנטענו, אך אינן בסיס לעילה הנדונה, שכ"עילה" לא נטענה.
הנתבעת תוכל להגיש תצהיר משלים תוך 15 יום מהיום, ככל שחפצה היא להתייחס באופן מפורט יותר לסעיפים 44 ו-113 לתצהיר התובע.

בנסיבות – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט, (26 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.