הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 4742-04-15

20 פברואר 2018
לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט

התובע:
ניסים חסון
ע"י ב"כ עו"ד ראובן בורק ואח'
הלשכה המשפטית בהסתדרות העובדים הכללית החדשה

-
הנתבעות:
1. מדינת ישראל
ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

2. א. כפיר אחזקות בע"מ
3. איי.אס.אס ישראל שירותי כח אדם בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור ואח'

4. אי.אס.אס. מיקור חוץ בע"מ
5. טי.אנד.אם מיקור חוץ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נועם ודעי ואח'

ה ח ל ט ה

1. לפני בקשת הנתבעת 1 (להלן: "המדינה") לסילוק התביעה בהיעדר כימות, ולחלופין להורות לתובע לפעול לכימות תביעתו.

2. על פי כתב התביעה עותר התובע למתן צו הקובע כי המדינה היא מעסיקתו מתחילת העבודה בה, למתן צו המחייב את המדינה לקלוט את התובע כעובד קבוע ולשבצו במשרה תקנית, ולמתן צו המחייב את המדינה לערוך חישוב של הכספים והזכויות אשר היו מגיעים לתובע לו היה מועסק על ידה כעובדה בהשוואה לשכר והזכויות ששולמו בפועל מתחילת העבודה ואילך ול פצות את התובע בשיעור ההפרשים.

3. לטענת המדינה אין לתובע להטיל את מלאכתו על בית הדין או על הצד שכנגד.
כמו כן נקודת המוצא הינה שככלל לא יידרש בית הדין לעבודה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת את תביעתו, וזאת חרף הקושי והט רחה בכימות התביעה.
על הלכה זו חזר בית הדין הארצי במספר החלטות.
בענייננו התובע קיבל את שכרו מאת חברות חיצוניות ואין בידי המדינה כל ידיעה בעניינים האמורים, ומנגד התובע מיוצג על ידי ההסתדרות שהיא השותפה למדינה בקביעת שכרם של עובדי המדינה, כך שיש בידי התובע את הידע, המקורות הנורמטיביים, הכלים ואף את המומחים לצורך כימות תביעתו.
המדינה, ככל נתבע אחר, זכאית לכך כי ההליך שבו היא עשויה להתחייב יתנהל בתוך מסגרת ברורה ומתוחמת מבחינת היקפה הכספי של התביעה.

4. התובע מבקש לדחות את הבקשה אשר הוגשה בשיהוי ניכר, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה וזמן קצר לפני היום בו התיק קבוע להוכחות - 25.2.18, ולמרות שתצהירי התובע הוגשו לבית הדין בחודש ספטמבר 2017.
אכן הכלל הוא שבתי המשפט לא יידרשו לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו התובע יכול לכמת את תביעתו ולתבוע סעד כספי, אך קיימים חריגים לפיצול הדיון כאשר אחד מהם הוא מקרה בו מוגשת התובענה במהלך התקיימותם של יחסי העבודה, שכן במקרה כזה המחלוקת משליכה גם על זכויות עתידיות.
בענייננו מתקיים החריג הקבוע בפסיקה לכלל של כימות התביעה, שכן הסעד המבוקש הוא בראש ובראשונה הצהרה על זהות המעסיק ומעמד התובע. יחסי העבודה בין התובע למדינה נמשכים גם כיום, הכרעת בית הדין ביחס לזהות המעסיק היא קריטית ביחס לכימות התביעה.
ככל שבית הדין יפסוק כי התובע הוא עובד מדינה, סביר להניח שהמדינה תכבד את פסק ה דין, לרבות עריכת בדיקה האם התובע זכאי להפרשים כספיים וסביר להניח כי התביעה הכספית תתייתר.
מאידך אם בית הדין יקבע כי על התובע לכמת את תביעתו יאלצו הצדדים להתחיל מאפס.

5. ביום 14.2.18 הגישה המדינה בקשה למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף וכן ביקשה להורות כי מועד הדיון הקרוב יתקיים כמועד קדם משפט.
עוד הוסיפה המדינה כי העד מטעם נתבעת 2 לא יוכל להגיע לדיון ולא ברור אם התצהיר אשר הוגש מטעם נתבעת 2 יהווה את ראיותיה.
המדינה עומדת על קבלת תצהיר מהנתבעת 2 ועל חקירת העד מטעמה.
ביום 18.2.18 הגישה המדינה הודעה נוספת לפיה משיחה שקיימה עם ב"כ נתבעת 5 עולה כי ב"כ נתבעת 5 אינה מודעת להתנהלות ולהחלטות שבתיק, ולפיכך גם לא התייצבה לדיון ולא הגישה תצהיר מטעמה.
המדינה עומדת על הגשת תצהיר גם מטעם הנתבעת 5 וחקירת המצהיר.

ההכרעה –

6. אקדים ואציין כי כידוע לא בנקל תסולק תביעה על הסף, אלא ייעשה על מנת שבית הדין ידון ויכריע בתביעות לגופן. משכך, ככל שדורש כתב התביעה תיקון על מנת לאפשר בירור כלל הסוגיות שבמחלוקת באופן ראוי, הרי שבית הדין יאפשר ויעדיף את התיקון על פני סילוק על הסף.

7. תביעת התובע הינה לסעד הצהרתי ולמתן "צו המחייב את המדינה לערוך חישוב של הכספים והזכויות אשר היו מגיעים לתובע לו היה מועסק על ידה כעובד מן המניין בהשוואה לשכרו ולזכויות ששולמו בפועל מתחילת העבודה ואילך, ולפצות את התובע בשיעור ההפרשים".
זוהי למעשה תביעה לתשלום הפרשי שכר ועל התובע לכמת את תביעתו על אף הקושי והטרחה הכרוכים בכך.
ההצהרה כי התובע הינו עובד מדינה אינה בפני עצמה, ובהתאם לכתב התביעה מטרתה להעניק לתובע זכויות כספיות , כאשר התובע מבקש להעביר את הנטל לחישוב הזכויות לכתפי המדינה. בענין זה אין לי אלא לאמץ את החלטתה של כב' השופטת ברוינר ישרזדה בפ"ה 35854-04-17 חיים מויאל – משפט המשפטים ואח' (25.10.17) כדלקמן:
"כפי העולה מן הפסיקה שחלקה צוטט על ידי הצדדים (וכן ע"י הנתבעת 2 בכתב הגנתה) (ע"ע 220/03 אילן ארגס - רשות הנמלים בישראל (28.02.2006); ע"ע 74/06 רשות השידור -משה אסולין (20.9.2006; עע (ארצי) 1193/04 מרים רפפורט ו-22 אחרים - רשות שדות התעופה (30.1.2006), (להלן: ענין ארגס, ענין אסולין, ענין רפפורט)), דרך המלך היא כימות תביעה וככלל אין להתיר הגשת תביעה לסעד הצהרתי שתגרור אחריה, ככל שיזכה בה התובע, ניהול הליך נוסף לבירור תביעתו הכספית. הדבר נובע בין היתר מטעמי אגרה (מניעת נסיון להתחמק הימנה), מן הטעם שהנתבע זכאי לדעת באופן ברור מהו היקף החשיפה שלו בהליך המתנהל נגדו, מן החשש מהארכת ההליכים שלא לצורך ונוכח הכלל כי אל לו לתובע לצפות כי בית הדין או הצד שכנגד יעשו עבורו את המלאכה.
עצם העובדה שהתובע דכאן מאשר כי אינו יודע כיצד לחשב את זכויותיו וכי ידרש לעלויות נכבדות על מנת שיוכל לעשות כן,ומאידך מבין כי יהא עליו במידת הצורך לכמתן בהמשך הדרך, מצביעה על כך שאין עסקינן בחוסר יכולת לכמת את התביעה , אלא בחוסר נכונות לשאת בכך. זוהי כשלעצמה אינה הצדקה לפטור התובע מחובתו לכמת התביעה.
כמו כן אינני מסכימה עם טענת התובע כי ראוי להחיל עליו את החריג לחובת הכימות שנדון בפסיקה דלעיל הנוגע לתובע שעודנו ממשיך בעבודתו. בעניננו אין לומר כי ליבת התביעה היא דווקא העתיד שכן אין התובע טוען רק כי מעתה ואילך יש לראות בו עובד הנתבע 1 אלא כי יש לעשות כן ביחס לכל תקופת עבודתו, ואף טוען כי זכאי לחישוב שכרו מחדש ולתשלום הפרשים המגיעים. אף אם ניתן לומר כי לא ניתן לכמת בצורה קונקרטית וידועה הפרשי שכר הצפויים בעתיד (ובכגון אלה ספק אם אכן נדרש כימות- להבדיל ממתן מסד נתונים לצרכי כימות), הרי שאין לומר כך ביחס להפרשי שכר בגין העבר".

8. כאמור, התובע מבקש להעביר את הנטל לערוך את החישובים על המדינה.
ראשית, הנטל לבסס את התביעה מוטל על התובע והתובע לא הצביע על כל מניעה לחשב את הסכומים להם הוא טוען כי היה זכאי לו היה עובד מדינה. מאידך לצורך הסעד הכספי יש להפחית את הסכומים אשר קיבל התובע ממעסיקיו בפועל. מדובר במידע המצוי בידיעתו של התובע ולא בידיעת המדינה.

9. לא נעלם מעיני כי הבקשה הוגשה בחודש ינואר 2018 לאחר שהתקיים קדם משפט ביום 16.7.17 והטענה לא עלתה.
אמנם המדינה טענה בכתב ההגנה כי יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר כימות, אך לא טרחה להגיש בקשה מפורשת ונפרדת, וכאמור לא חזרה על טענה זו בקדם המשפט.

10. אכן החלטה על כימות התביעה בשלב זה תגרור את דחיית הדיון.
יחד עם זאת יש להבהיר כי הימשכות ההליך נבעה מכך כי מלכתחילה הוגשה התביעה על ידי 12 תובעים אשר עניינם של 11 מהם הסתיים בפשרה וביום 12.1.17 הודיע התובע כי הוא מבקש להמשיך את ההליכים.
בנוסף, כאשר נשקלת מצד אחד המטרה לסיים את ההליך ומאידך את העובדה כי פסק דין הצהרתי ממילא לא יסיים את ההליך, וכי התובע מראש תבע סעד כספי רק שנמנע מלכמת אותו, אני סבורה כי דווקא יעילות הדיון מחייבת את תיקון כתב התביעה וכימותו.

11. לפיכך אני מורה כדלקמן:
התובע יגיש עד ליום 15.4.18 כתב תביעה מתוקן בו יכמת באופן מפורט את תביעתו הכספית וישלם אגרה כנדרש.
לכתב התביעה המפורט יצורף תצהיר עדות ראשית משלים.
הנתבעות תגשנה כתב הגנה מתוקן (ככל שהן עומדות על הגשתו) בצרוף תצהירים עד ליום 1.6.18.
הדיון הקבוע ליום 25.2.18 מבוטל.
מועד ההוכחות יתקיים ביום 16.7.18 שעה 09:00.

12. לא מצאתי לחייב את התובע בהוצאות בגין תיקון התביעה וזאת לאור התנהלות המדינה והשלב בו הועלתה הבקשה.

13. בטרם סיום אעיר כי נדחית בקשת המדינה לחייב את הנתבעות 2 ו- 5 להגיש תצהיר מטעמן.
כל אחד מהנתבעים בוחר כיצד לנהל את הגנתו.
יחד עם זאת, לאור הודעת הנתבעת 2 כי העד מטעמה לא נמצא בארץ, תבהיר הנתבעת 2 עד ליום 1.3.18 האם היא מבקשת להעיד עד אחר מטעמה.
התיק יעלה לעיוני ביום 17.4.18.

ניתנה היום, ה' אדר תשע"ח, (20 פברואר 2018), בהעדר הצדדים.