הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 47373-08-17

19 ספטמבר 2019

לפני:

כב' השופטת שגית דרוקר

התובע
GOTTOM TESFAMARIAM
ע"י ב"כ: עו"ד דוד בר חוה
-
הנתבעת
דא דא & דא רוטשילד בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אורי רשף
פסק דין

1. התובע, מר GOTTOM TESFAMARIAM, נתין אריתריאה, עבד במסעדה בבעלות הנתבעת כעובד מטבח.

2. לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו לתשלום זכויות על פי משפט העבודה והמגן, ובכלל זה - פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי חגים, דמי הבראה, דמי חופשה, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית, דמי נסיעות ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. כמו כן נתבעו פיצויים בגין אי עריכת חוזה עבודה , הנפקת תלושי שכר פיקטיביים ובגין היעדר שימוע.

3. רקע עובדתי
א. התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 25.11.14 ועד ליום 28.5.17.
ב. התובע השתכר שכר שעתי, אך גובה השכר אינו מוסכם ויידון להלן.

טענות הצדדים:

4. לטענת התובע, מסגרת עבודתו הייתה 7 ימים בשבוע שכלל ה גם עבודה בשעות נוספות. שכרו היה שעתי ועד לחודש 3/15 עמד על 28 ₪. בתקופה שבין 4/15 ועד 8/16 עמד על 32 ₪ ובתקופה שמ-9/16 ועד לסיום העסקתו עמד על 35 ₪.
התובע לא קבל במועד תחילת העסקתו הודעה על תנאי העסקה וכיוון שהפירוט בתלושי השכר אינו משקף את השכר שהוסכם עימו, על הנתבעת להוסיף ולשלם לו את כל הזכויות המגיעות לו כעובד ובכלל זה : פדיון חופש, פדיון הבראה, דמי חגים, דמי גמולים לפנסיה והחזר הוצאות נסיעה. לתובע, שולם שכר המהווה מכפלת השכר השעתי שסוכם איתו במכפלת מספר השעות שעבד בפועל, למרות שעבד שעות נוספות רבות ולכן זכאי הוא להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית. התובע פוטר מעבודתו על ידי "גבי" מנהל ושותף בנתבעת ללא הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע כדין.

5. לטענת הנתבעת, התובע השתכר שכר שעתי בהתאם למפורט בתלושי השכר וקיבל את כל זכויותיו כמפורט באלה. סוכם ע ם התובע, שכר שעתי נטו שהשתנה מעת לעת ואשר כלל את כל זכויותיו הסוציאליות לרבות נס יעות, הבראה, שעות נוספות וחופשה. בתום תקופת ההעסקה התובע נטש לאלתר את מקום עבודתו ועל כן בנסיבות אלה יש להורות על קיזוז הודעה מוקדמת מכל סכום שייפסק ככל שייפסק לזכותו.

6. בתיק זה התקיימה ישיבת הוכחות אחת במסגרתה נשמעה חקירתו הנגדית של התובע ושל מר שגיא עברון (להלן: "שגיא") אחד ממנהלי ובעלי הנתבעת שהעיד מטעמה.

7. בתביעה שבפנינו, חלוקים הצדדים באשר לגובה שכרו היומי של התובע והזכויות המגיעות לו הנובעות ממחלוקת זו לרבות שאלת תוקפם של תלושי השכר שהוצאו לו. נוסף על כך חלוקים הצדדים, באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע והזכויות הנובעות ממחלוקת זו לרבות תמורת הודעה מוקדמת או קיזוז רכיב זה ככל שייקבע שהתובע זכאי לזכויות כלשהן. להלן נדון בסוגיות אלה כסדרן.

8. לאחר ששמענו את עדותו של התובע, ועדותו של שגיא ולאחר עיון בכתבי הטענות וחומרי הראיות שהוגשו בפנינו, נחה דעתנו כי דין מרבית התביעה להתקבל. גרסת התובע בהקשר לגובה שכרו והזכויות שלא שולמו לו ונסיבות סיום העסקתו הייתה עקבית ועל כן מצאנו אותה מהימנה. עדותו נסמכה על מסמכים שצירף. מנגד, הנתבעת לא הוכיחה טענותיה ולא השכילה להוכיח גרסתה והעד מטעמה לא היה בקיא באופן ניהול הנתבעת בכל הקשור לזכויות ותנאי העסקתו של התובע ועל כן אין בידנו לקבל גרסתה ולהלן נבאר.

שכרו השעתי של התובע

9. לטענת התובע שכרו השעתי עד לחודש 3/15 עמד על 28 ₪ נטו, בתקופה שבין 4/15 ועד 8/16 עמד שכרו של התובע על סך של 32 ₪ נטו, ובתקופה שבין 9/16 ועד למועד בו פוטר מעבודתו עמד שכרו השעתי על סך של 35 ₪ נטו. לטענת הנתבעת סוכם עם התובע שכר שעתי נטו שכלל את כל הזכויות הנילוות להם היה זכאי התובע כמפורט בתלושי השכר שניתנו ל ו.
את הדיון בשאלת גובה השכר והיקף ההעסקה, יש לפתוח בהפניה לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") וחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") והפסיקה המתייחסת להוראות אותם חוקים.

10. חוק הודעה לעובד מחייב מעסיק למסור לעובד בתוך 30 יום מתחילת העסקתו, פירוט תנאי עבודה ובכלל זה "סך התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר, ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגתו" .

סעיף 5א לחוק הודעה לעובד, קובע כדלקמן:
"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה... תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר ...".

11. חוק הגנת השכר מחייב מעסיק בניהול פנקס שכר ובו רישום של מספר ימי העבודה שבהם עבד העובד בפועל בתקופה שבעדה שולם השכר. גם כאן היעדר רישום מעביר את נטל ההוכחה על המעסיק, המבקש לסתור את גרסת העובד על היקף העסקתו בשירותו.

12. בהתאם לאמור בסעיף 5א לחוק הודע לעובד, בהליכים בהם תנאי העבודה (לרבות השכר המוסכם) שנוי במחלוקת בין הצדדים , כבמקרה שלפנינו, תהייה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר אותו עניין השנוי במחלוקת ולא די בטענה כללית של המעסיק כי במועד תחילת העסקתו נמסרה לעובד הודעה. אין חולק שהודעה כאמור לא הוצגה בפנינו. לפיכך, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בדבר השכר המוסכם ומשלא הוצגה בפנינו הודעה על תנאי העסקה מצאנו שיש לקבל את גרסת העובד וכי המעסיקה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא סתרה את טענות העובד וזאת בין השאר לאור עדותו של שגיא, אשר לא ידע להסביר את האמור בתלושי שכר התובע, שכרו השעתי דרך חישוב הזכאות לשכר, גמול שעות נוספות והזכויות אותן קבל התובע בהתאם לאותם תלושים.

13. במקרה שלפנינו לאור עדותו של מר שגיא, אשר לא ידע להסביר את רכיבי השכר בתלושי השכר ובפרט לעמוד על אופן תשלום השכר השעתי בשים לב לשעות עבודת התובע מביאה למסקנה שתלושי השכר שהוציאה הנתבעת לתובע אינם אמינים עלינו ואין בידינו לקבל את אלה כמשקפים את המוסכם בין הצדדים. בשים לב לעובדה, שלא ניתן הסבר משכנע ביחס לזכויות ששולמו לתובע מכוח האמור בתלושי השכר עליהם עוד נעמוד בהמשך הן בעניין גובה שכרו השעתי ונסיבות סיום העסקתו , כפי שנבאר להלן , מצאנו שיש ליתן אמון מלא בגרסת התובע ויש לדחות את גרסת הנתבעת בעניין גובה שכרו השעתי של התובע לרבות שעות עבודתו והזכויות הנילוות לכך.

14. באשר להודעה על תנאי העסקה – לטענת התובע לא נמסרה לו הודעה על תנאי העסקתו (סעיף 46 לתצהיר התובע) לטענת הנתבעת היא מסרה לתובע הודעה על תנאי ההעסקה בתחילת העסקתו. טענה עובדתית זו לא הוכחה על ידי הנתבעת שכן לא הוצגה בפנינו הודעה כאמור. גם לא הוצג נוסח דומה שהנתבעת עושה שימוש בו במסגרת העסקת העובדים בכלל, ולאו דווקא בעניינו של התובע. בנסיבות אלה ונוכח התרשמותי נו הכללית מעדות העד מטעם הנתבעת (שגיא) כפי שפורט בהקשרים שונים בפסק הדין, לא מצאנו סיבה לקבל דווקא את גרסת הנתבעת בנושא זה ולהעדיפה על עדות התובע , שהעיד שמעולם לא נמסר לו מסמך.

15. משלא הוצגה הודעה כאמור בכתב, הרי שהנתבעת פעלה בניגוד להוראות חוק הודעה לעובד למועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה, התשס"ב - 2002 (להלן - חוק הודעה לעובד). לגבי חוק זה נקבע שהדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה (ע"ע (ארצי) 154/10 שניידר - ניצנים אבטחה, 3.5.11) . יתרה מזאת, וכפי שפורט לעיל, אם הנתבעת הייתה נוהגת כדין, הצגת ההודעה על תנאי העבודה היתה מייתרת את המחלוקות בנושא שכרו של התובע.

16. בהתאם לסעיף 5 לחוק הודעה לעובד, לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לפסוק פיצויים על הפרת הוראות חוק זה, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.

מכיוון שהפרת הדין בנושא זה גרמה גם לנזק ראייתי לתובע, כפי שפורט לעיל בדיון לגבי גובה שכרו של התובע והשאלה אם שולמו לו סכומים נוספים פרט לשכר השעתי, אנו מוצאים שהתובע זכאי לפיצויים ברכיב זה. שיעור הפיצוי נתון לשיקול דעת בית הדין ולא יעלה על 15,000 ₪. מאחר והתובע תבע במסגרת רכיב זה סך של 2,000 שח אנו מורים שהנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך 2,000 ₪ בהתאם לנתבע בגין הפרה זו.

תלושי השכר שהונפקו לתובע:

17. לטענת התובע, תלושי השכר אינם משקפים את שעות עבודתו בפועל ואת השכר ששולם לו בעטיין של אותן שעות כאשר לטענתו בפועל שולם לו שכר בהתאם לשכרו השעתי במכפלת השעות שעבד מבלי ששולמו לו זכויות נילוות. מנגד טענה הנתבעת שהתלושים משקפים את שעות עבודתו, שכרו והזכויות הנילוות ששולמו לתובע ואת הסכמות הצדדים לפיהן סוכם עימו תשלום שכר שעתי נטו , הכולל את כל הזכויות הנילוות להם זכאי התובע.

18. נציין, שאין בידנו לקבל גרסת זו של הנתבעת, שנטענה בעלמא ב יחס לרשום בתלושי השכר. הנתבעת לא הציגה בפנינו רישום של שעות עבודת התובע וטענה ש תלושי השכר משקפים את שעות עבודת התובע בפועל. מנגד, הציג התובע 5 פלטי רישום של שעות נוכחות מקופת המסעדה (להלן: סליפים") שנותרו ברשותו. בכותרת סליפים אלה נרשם שמו של התובע בתרגום לעברית - טספמריאם גוטאם. סליפים אלה מתייחסים לחודשים 10/15, 11/15, 1/16, 2/16,ו- 10/16 שהם חלק מתקופת ההעסקה הנטענת ואשר מוסכמת על הצדדים. לטענת התובע, סליפים אלה מציגים את שעות עבודתו המרובות לאותם חודשים כאשר תחשיביו במסגרת כתב התביעה ביחס לאותם חודשים נעשו בהתבסס על אותם סליפים . משלא הוצג על ידי הנתבעת תיעוד נגדי ביחס לשעות עבודת התובע – יש מקום לקבל סליפים אלה כמשקפים שעות עבודת התובע בהם .

19. מסליפים אלה עלה שבחודש 10/15 עבד התובע 293.37.44 שעות, בחודש 2/16 עבד התובע 255.38.21 שעות ומסליפ לחודש 10/16 עלה שהתובע עבד 285.02.13 שעות. שני הסליפים הנוספים שהוצגו בפנינו המתייחסים לחודשים 11/15 ו-1/16 בשים לב לעובדה שעשויים אלה מנייר טרמי, הרשום בהם נמחק ברובו ואינו קריא למעט סכום השעות הכולל אותו עבד התובע באותם חודשים 248 שעות עבודה בחודש 11/15 ו- 252 שעות עבודה בחודש 1/16.

20. כאמור, מטעם הנתבעת לא הוצגו דוחות נוכחות והעד מטעם הנתבעת, שגיא בפניו הוצגו הסליפים לא ידע לזהות סליפים אלה ואף טען כי ייתכן והינם של עובד אחר ואין לשייכם בהכרח לתובע (עמ' 7 לעדותו מיום 3.7.19 שורה , 31-32, עמ' 8 שורות 7-8). על אף טענתו זו של שגיא, הוא לא ידע להבהיר כיצד נערכו דוחות נוכחות של התובע בתקופת העסקתו מלבד העובדה כי אלה היו ממוחשבים (עמ' 6 שורה 19). לפיכך, משלא הוצגו רישומי דוחות נוכחות אחרים מטעם הנתבעת שניתן יהיה לאמוד על אמיתות האמור בתלושי השכר ולאור עדותו של העד מטעמה, שגיא, שלא ידע לבאר, מה היה סוג דוחות הנוכחות שהחתים התובע בשעה שעבד בנתבעת האם כדוגמת הסליפים שהוצגו לו במסגרת הדיון - הרי שלא מצאנו סיבה שלא לקבל סליפים אלה כראיה מזמן אמת התומכת ומשקפת את טענות התובע בדבר שעות עבודתו בפועל. לאור האמור הננו מקבלים את הסליפים שהוצגו כמשקפים את שעות עבודת התובע.

21. עיון בשלושת הסליפים הקריאים בהצלבה אל מול תלושי השכר של אותם חודשים, מעלה , שבחלקם אין קורלציה בין השעות אותם ביצע התובע בפועל בהתאם לסליפים לבין שעות העבודה שנרשמו בתלושי השכר ובאחרים לא פורטו השעות הנוספות והתוספת ששולמה בגין אלה כאשר לטענת הנתבעת במסגרת כתב ההגנה שהוגש נטען שהתוספת הגלובאלית המצויינת בתלוש השכר כוללת גם שעות נוספות אך גם דמי חגים שהגיעו לתובע מבלי שבוצעה אבחנה בתלוש.

22. כך לדוגמא עיון בסליפ חודש 10/15 מעלה שהתובע ביצע 293 שעות עבודה כאשר בתלוש השכר נרשם שהתובע עבד 234 שעות. מעבר לעובדה שמלוא שעות העבודה אותם ביצע התובע בהתאם לסליפ לא קיבלו ביטוי בתלושי השכר הרי שעיון בתלוש מעלה שלא שולמו לתובע באותו חודש נתון שעות נוספות אף לא בהתייחס לשעות העבודה המפורטים בתלוש העולים על 186 שעות. באשר לשני החודשים הנוספים 2/16 ו-10/16 אומנם קיימת הלימה בין שעות עבודת התובע המצוינות בסליפים שהציג התובע לשעות שנרשמו בתלושי השכר אך בהעדר הפרדה בתלוש לא ניתן להחתקות אחר תשלום שעות נוספות לתובע ובפרט תשלום בשיעורים משתנים.

פיצוי בגין תלושים פיקטיביים

23. כיוון שהנתבעת לא סיפקה כל הסבר לתוכנם של התלושים (כך ביחס לרכיב תוספת גלובאלית אשר כלל לטענת הנתבעת תשלום בגין שעות נוספות ודמי חג ולא ידעה לאבחן בין תעריפי שעות נוספות ועבודה בחג על פי תעריפיהם השונים), ולאור היעדר הלימה בין דוחות הנוכחות שהמציא התובע אותם מצאנו אמינים ואשר אינם תואמים תלושי השכר ובהעדר דוחות נגדיים מטעם הנתבעת - אין מנוס מהמסקנה שהפירוט המופיע בתלושי השכר אינו משקף את הסכומים ששולמו לתובע בפועל או פרטים אחרים הנוגעים לעבודתו ואשר על הנתבעת היה לפרט כדבעי במסגרת תלושי השכר (כגון: מספר השעות שעבד התובע בימי חול, מספר השעות הנוספות, מספר השעות שעבד בשבת או בחג והשעות הנוספות בגין עבודה באלה על פי התעריפים השונים).
בנוסף, כפי שפורט לעיל בהרחבה, לפחות בחלק מהתלושים לא נרשמו מלוא השעות שעבד התובע, ועל כן, ברור ששולם לתובע שכר שעתי ללא התוספות בגין עבודה בשעות נוספות. למעשה מדובר בתלושים שאינם משקפים נאמנה את התשלומים שבוצעו לזכות התובע ככל שבוצעו.

24. נזכיר כי על פי הוראת סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר) והתוספת לחוק, על תלושי השכר לכלול שורה ארוכה של פרטים הנוגעים לעובד, ובכלל זה את שכרו הרגיל, את השכר ששולם בגין עבודה בשעות נוספות ואת מספר שעות העבודה שעבד.

25. על פי סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר, בית הדין רשאי לפסוק פיצויים לדוגמא, אם הוא מצא שהמעביד לא מסר לעובדו ביודעין תלוש שכר שלא פורטו בו הפרטים הדרושים בהתאם להוראת סעיף 24(א) לחוק. כן נקבעה חזקה לפיה אם ההפרה בוצעה בשני חודשים בתקופה של 24 חודשים, חזקה כי ההפרה בוצעה ביודעין, אלא אם המעסיק הוכיח אחרת.
על פי הפסיקה, פיצויים בהתאם לסעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר, הינם פיצויים לדוגמה עונשיים, בעלי אופי הרתעתי (ע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ – זואילי, 16.11.11, להלן - עניין דיזינגוף קלאב).

בעניין דיזינגוף קלאב נקבעו מספר אמות מידה לבחינת הזכאות לפיצויים לדוגמה, ביניהן תום לבם של הצדדים, מהות הפגיעה בעובד ונסיבותיו האישיות של העובד, מהות הפגיעה בעובד כתוצאה מההפרה, מידת ההפרה וחומרתה, משך ההפרה, האם ההפרה בוצעה ביודעין ובכוונה תחילה, האם מדובר בהפרה שיטתית של אותו מעביד במקום העבודה וכן שיקול ציבורי הרתעתי.

בהתאם לחוק, על תלוש השכר לשקף נכונה את פרטי עבודתו של העובד. זאת לא נעשה בעניינו של התובע. בנסיבות אשר פורטו לעיל בהרחבה, לגבי תוכנם של תלושי השכר, בשים לב למשך תקופת העבודה ולפן ההרתעתי של הפיצויים לפי סעיף 26א'(ב) לחוק, אנו סבורים כי יש להשית על הנתבעת את סכום הפיצויים שתבע התובע בסך 3,000 ש"ח בגין הפרת הוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר.

נסיבות סיום העסקת התובע:

26. לטענת התובע, הוא פוטר לאלתר על ידי "גבי" מנהל ובעלי הנתבעת לאחר שהתלונן בפניו על כך שאינו משובץ למשמרות כבעבר (סעיפים 11-12 לתצהיר התובע) בהתאמה לעדות התובע מיום 3.7.19 עמ' 4 שורות 17-25) מנגד טענה הנתבעת שהתובע הוא זה שהתפטר מעבודתו ומשהתפטר יש לקזז מזכויותיו דמי הודעה מוקדמת.

27. הנתבעת נמנעה מלזמן את גבי לעדות מטעמה שיסתור טענות התובע בדבר פיטורי האחרון על ידו לאלתר. הימנעות הנתבעת מהבאתו של גבי לעדות שיסתור טענות התובע – פועלת לחובת הנתבעת.

28. לפיכך, מקובלת עלינו גרסת התובע שהייתה אמינה עלינו ועקבית אודות סיום היחסים ביוזמת הנתבעת, ללא מתן הודעה מוקדמת שלא נסתרה על ידי הנתבעת. לפיכך, התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת מתקבלת. כפי שקבענו אין בידי נו לקבל את טענת הנתבעת באשר לתלושי השכר כמשקפים את שכרו השעתי של התובע ומכאן שאין בידי נו לקבל את החישוב הנגדי שערכה הנתבעת. התובע זכאי לתשלום הודעה מוקדמת בהתאם לנתבע על ידו בסכום של 6,440 ₪ ולתשלום פיצויי פיטורים בסך של 15,732 ₪.

29. זאת ועוד, משהתקבלה גרסת התובע לפיה פוטר לאלתר ללא שימוע, ובהעדר טענה נגדית ביחס לסך הנתבע בגין רכיב זה תשלם הנתבעת לתובע את הסך הנתבע על ידו גם בגין רכיב זה בסך של 5,000 ₪.

הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית

30. חישובי התובע נעשו על יסוד גרסתו כי בידיו סליפים המשקפים נאמנה את שעות עבודתו ככל שאלה לא השתקפו בתלושי השכר ולגבי יתר התקופה בהתאם לשעות שנרשמו בתלושי השכר ובהתאם לגובה השינויים בשכרו כפי שפורט בתצהירו כאשר לטענת התובע שולם לו שכר בגין שעות עבודתו בלבד מבלי ששולמה לו התוספת בגין שעות נוספות וגמול עבודה בחג. כפי שפירטנו לעיל, גרסת התובע בעניין האמור התקבלה על ידינו. התובע הציג סליפים מתוך מערכת הנתבעת שלא נסתרו על ידה וחישובי התובע אף הם לא נסתרו על ידי הנתבעת שכן לא הוצג תחשיב נגדי מטעמה.

31. כיוון ששוכנענו, שלתובע שולם שכר רק במכפלת השכר השעתי במספר השעות שעבד, ללא תוספת בגין עבודה בשעות נוספות או בימי המנוחה השבועית, יש לקבל את התביעה להפרשי שכר, סך הכל על פי חישוביו של התובע זכאי הוא להפרשי שכר בגין שעות נוספות ובימי המנוחה בסך של 28,921 ₪. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.16 (מחצית התקופה) ועד התשלום בפועל.

ביטוח פנסיוני

32. אין חולק, שהנתבעת לא ביטחה את התובע בהסדר פנסיוני כלשהו. לטענת הנתבעת, התובע סרב לביצוע הפרשות משכרו וסיכל כל אפשרות שהנתבעת תפקיד עבורו כספים לקופת פנסיה משכך טענה הנתבעת, יש לדחות תביעתו ברכיב זה. טענות אלה של הנתבעת נטענו בעלמא מבלי שהובאה כל הוכחה בצידה ובהעדר הודעה על תנאי העסקה שיכולה היתה לשפו ך אור על הסכמות הצדדים הנטענות על ידי הנתבעת – הרי שיש לדחותה.

33. בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008, היה על הנתבעת להפריש לזכות התובע לאורך תקופת העסקתו הפרשות בשיעורים 6% עד 6.5% בהתאם להוראות הצו והחל מהחודש השביעי להעסקתו.
חישובי התובע לא נסתרו על ידי הנתבעת ובהעדר חישוב נגדי מטעמה זכאי התובע לסך של 9,487 ₪ בגין העדר הפרשות לפנסיה.

דמי נסיעות

34. משהתקבלה גרסת התובע באשר לתשלום שכר שעתי בלבד מבלי ששולמו לו זכויות נילוות כאשר נקבע שהתלושים שניתנו לתובע היו פיקיביים הרי שהתובע זכאי להוצאות נסיעה שלא שולמו לו.
מכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע הוצאות דמי נסיעה בהתאם למעוגן בצו הרחבה כללי במשק, בדבר השתתפות מעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה. בהתאם לקבוע בצו ההרחבה, שיעור ההשתתפות הוא בהתאם לעלויות התחבורה הציבורית (לרבות התייחסות לתעריף חודשי מוזל) ובכפוף לתקרה שנקבעה.

35. בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע, שהזכאות לדמי נסיעה איננה מותנית בשימוש בתחבורה ציבורית בפועל, אלא שדי בכך שהמרחק היה מצדיק, על פי מבחן אובייקטיבי, שימוש ברכב (דב"ע (ארצי) נו/46-3 רונית עילם נ' אטלס שירותי כ"א בע"מ (1996). עוד נקבע כי ככל שלא הוכח אחרת, חזקה שעובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטר ממקום עבודתו, כי אינו זקוק לתחבורה ציבורית (ע"ע (ארצי) 100/06 עיריית טירה נ' עבד אלרחמן קשוע, מיום 22.5.06).

36. כללו של הדבר התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בהתאם לנתבע על ידו לפי תעריף חופשי חודשי בגוש דן 246 ₪ במכפלת חודשי העסקתו 29 חודשים ובסה"כ זכאי התובע לסך של 7,134 ₪ בגין רכיב זה.

התביעה לדמי חגים:

37. בתלושי השכר לא צוין תשלום בגין ימי חג. הנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות של התובע אשר יכלו לסתור את טענותיו.

38. עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים שהמסעדה היתה פתוחה גם בחגים וממספר השעות המצוין בסליפים ומטענות התובע עלה שהתובע עבד שעות מרובות וככל הנראה עבד בכל החגים וקבל בגין עבודתו זו שכר רגיל ועל כן זכאי לתוספת. עיון בטבלאות שצרף התובע מעלה שהוא עבד בחודש 4/15 בו חל חג הפסח 296 שעות, כך גם בחודש 5/15 בו חל חג שבועות 247 שעות, ובחודש ספטמבר בו חלו ראש השנה, יום כיפור וסוכות 259 שעות וכיוצ"ב.

39. לאור האמור, ובשים לב לעובדה שהתקבלה תביעת התובע לתשלום עבודה ביום המנוחה השבועי ובחג לא מצאנו שהתובע זכאי בנוסף לדמי חגים.

פדיון חופשה

40. הנתבעת כאמור, לא הציגה דוחות נוכחות ו/או פנקס חופשה, למרות שבנושא של פדיון חופשה הנטל מוטל עליה. (דב"ע לא/3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג 251).
התובע טען, ששולם לו במהלך כל תקופת העסקתו סך של 6,939.55 ₪ בגין רכיב זה וכי הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 1,891 ₪ המהווים יתרה בג ין 31.54 יום להם היה זכאי במשך כל תקופת עבודתו.
לטענת הנתבעת שולם לו סכום מצטבר של 7,055 ₪ כמפורט בתלושי שכר התובע לחודשים 9/16 ו5-17. עיון בתלושי שכר התובע מעלה שהתובע שגה בחיבור תמורת החופש ששולמה לו שכן נלקח על ידו סכום הגילום ולא הסכום לתשלום כאשר הסכום ששולם לתובע בגין רכיב זה הינו כמפורט על ידי הנתבעת. עם זאת, אין בידינו את חישובי שני הצדדים ביחס לזכאות התובע ברכיב זה. שכן התובע זכאי לשווים של 29 ימי חופש לפי תעריף שעתי של 35 ₪ שהם סך של 8,120 ₪ בהינתן כי התקבלה גרסתו לעניין שכרו השעתי וזאת בניכוי הסכומים ששולמו לו משך תקופת העסקתו כפי שטענה הנתבעת בסך של 7, 055 ₪.

41. בשים לב לאמור, על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופש בסך של 1,065 ₪.

דמי הבראה:

42. בעניין האמור טען התובע, שאף לאחר קיזוז רכיב זה מתלושי השכר (סה"כ שולם לו על פי אלה לטענתו 4,725 ש"ח ) עדיין נותרה הנתבעת חבה לו הפרשים בגין רכיב זה בסך של 611 ₪ שכן התובע היה זכאי לתשלום מאת הנתבעת בעבור 14.12 יום בגין כל תקופת העסקתו ששווים 5,337 ש"ח. מנגד טענה הנתבעת שלתובע שולם משך כל תקופת העסקתו סך של 5,472 ₪ והפנתה לתלושי שכר לחודשים 11/15, 2/17 ו-5/17. אלא שעיון בתיק מעלה שלא הוגש תלוש שכר חודש 11/15 על ידי מי מהצדדים . בהעדר תלוש שכר לחודש 11/15 ומשנטל ההוכחה בעניין האמור מוטל על הנתבעת להוכחת טענתה הרי שהתובע זכאי להפרשי דמי הבראה שלא שולמו לו לטענתו.

43. התובע טען,ששולם לו במהלך תקופת העסקתו סך של 4,725 ₪ ושהנתבעת נותרה חייבת לו סך של 611 ₪ המהווים יתרה בגין 14.12 יום להם זכאי התובע. בשים לב לאמור, זכאי התובעברכיב זה לפדיון הבראה בסך של 611 ₪.

סוף דבר

44. לאור המקובץ לעיל התביעה מתקבלת ברובה, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך של 15,732 ₪.
ב. דמי הודעה מוקדמת בסך של 6,440 ₪.
ג. דמי נסיעות בסך של 7,134 ₪.
ד. גמול שעות נוספות ועבודה במנוחה השבועית בסך של 28,921 ₪.
ה. דמי הבראה בסך של 611 ₪.
ו. פדיון חופשה בסך של 1,065 ₪.
ז. פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 5,000 ₪.
ח. פיצוי בגין היעדר הפרשות לפנסיה בסך של 9,487 ₪.
ט. פיצוי בגין היעדר הודעה לעובד בסך של 2,000 ₪.
י. פיצוי בגין תלושים פיקטיביים בסך של 3,000 ₪.
לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית גחוק מיום הגשת התביעה (23.8.17) ועד למועד התשלום בפועל.

45. משהתקבלה התביעה ברובה תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

46. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ט, (19 ספטמבר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .