הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 45342-06-16

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב" ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' הילה ידיד-ברזילי
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר בר-אל

התובעת
דפנה קמרט
ע"י ב"כ: עו"ד אורי בן ארי
-
הנתבעים
1. סטודיו קראפט בע"מ

2. טרייטן גלובל בע"מ
3. אפק א.ר.מ.ע בע"מ
4. אביתר בן שלום
5. מיכאל סימוני
הנתבעים 2-5 ע"י ב"כ: עו"ד עמי ורוד

6. רונן פריד
ע"י ב"כ: עו"ד עידן עשוש ועו"ד אורית זילוני-קליינמן

פסק דין

ביום 22.06.16, הגישה התובעת כתב תביעה זה כנגד הנתבעים.
הנתבעת 1, היא חברה בע"מ אשר עסקה ביצור ועיצוב מוצרים מבטון ( להלן: "הנתבעת 1" או " סטודיו קראפט").
הנתבעת 2 ( להלן: "הנתבעת 2" או " טרייטן גלובל") היא חברה בע"מ אשר החזיקה 62 מניות של סטודיו קראפט ( בהתאם לתדפיס רשם החברות מיום 18.05.16) ( נספח 1 א' לתצהיר התובעת).
הנתבעת 3 ( להלן: "הנתבעת 3" או " אפק") היא חברה בע"מ בבעלות טרייטן גלובל [ בעלת 100% מניות; נכון לתדפיס רשם החברות מיום 25.02.16; בהתאם לתדפיס רשם החברות מיום 16.11.15, אביתר ומיכאל החזיקו כ"א ב- 50% ממניות אפק ( נספחים 1 ב' ו- 1ה' לתצהיר התובעת].
הנתבעים 4 ( להלן: "הנתבע 4" או " אביתר") ו- 5 (להלן: "הנתבע 5" או " מיכאל") (להלן: "השותפים") מחזיקים ב- 50% מניות טרייטן גלובל כ"א ובעבר החזיקו במניות של סטודיו קראפט ושל אפק.
השותפים היו רשומים כדירקטורים ובעלי מניות של 31% בסטודיו קראפט, כ"א; כן שימשו כדירקטורים ובעלי מניות בסך 50% בטרייטן גלובל וכדירקטורים באפק ( נכון לתדפיס רשם החברות מיום 25.02.16).
הנתבע 6 ( להלן: "הנתבע 6" או "רונן") היה במועדים הרלוונטיים לתביעה בעל מניות ודירקטור בסטודיו קראפט וכן שימש כמנהלה הישיר של התובעת. כמו כן, החזיק ב- 31% מניות בסטודיו קראפט (נכון לתדפיס רשם החברות מיום 25.02.16 ).
מטעם התובעת העידו התובעת עצמה; מר יעקב גולדמן, עובד לשעבר בסטודיו קראפט (להלן: "גולדמן"); מר אסי שרעבי, עובד לשעבר בסטודיו קראפט (להלן: "שרעבי"); מר ג'ון מאווין, עובד לשעבר בסטודיו קראפט (להלן: "ג'ון"). הגם שהתובעת הודיעה בדיון קד"מ מיום 24.11.16, כי היא תעיד לעצמה, הגישה תצהירים של 3 עדים נוספים. בדיון ההוכחות מיום 21.05.18, הסבירה כי הגישה " תצהירים קצרים ונקודתיים" ועדותם רלוונטית למצבה הכלכלי של סטודיו קראפט ולשיטת מנהליה שלא לשלם שכר וזכויות סוציאליות לעובדיה האחרים; במעמד הדיון ניתנה החלטה כי אין רלוונטיות לתצהירים הנוספים שהוגשו לעילה או הכרעה כלשהי הנדרשת בתביעתה של התובעת, יחד עם זאת התאפשרה עדותם והובהר כי לעניין יהא ביטוי בהכרעתנו.
מטעם הנתבעת 1 לא היה ייצוג ולא הוגש תצהיר מטעמה. הגם שבתחילה הוגש כתב הגנה ביחד עם הנתבעים 2 - 5, ניתנה החלטה ביום 28.08.17 לבקשת ב"כ הנתבעים 2- 5 הופסק ייצוגה לאור " חילוקי דעות מקצועיים ועניינים", אשר התגלו ביניהם.
מטעם הנתבעים 2- 5 העידו אביתר; מיכאל; רו"ח אבי אברמוביץ; הגב' גילה רוטברג, מנהלת חשבונות וחשבת שכר של אפק ושל טרייטן גלובל.
הנתבע 6 העיד לעצמו.

טענות התובעת
התובעת הועסקה בסטודיו קראפט כמנהלת משרד, מיום 09.03.14 ועד ליום 31.05.16 , לאחר שגוייסה לעבודה ע"י רונן, אשר היה מנהל ובעל מניות יחיד בסטודיו קראפט.
הסכם ההעסקה הראשון שלה נחתם ביום 03.04.14 ונכנס לתוקפו ביום 09.03.14 ( להלן: "הסכם העסקה הראשון").
בדצמבר 2014, אביתר ומיכאל נכנסו כשותפים בסטודיו קראפט, כנגד מימון וניהול משותף. משיחסי התובעת עם רונן היו טובים, הוסכם כי התובעת תקבל 3 מניות סטודיו קראפט. תנאי ההעסקה החדשים של התובעת, נקבעו תחילה בינה לבין רונן בעל פה.
מאחר ולתובעת רישיון לעריכת דין, ואף עבדה כעורכת דין שכירה קודם להצטרפותה לסטודיו קראפט, התבקשה להכין את הסכם השותפות. התובעת הציעה כי כל אחד ייוצג על ידי עו"ד מטעמו, אך אביתר עדכן כי הוא מייצג את עצמו ואת מיכאל ורוני מסר לה כי במידה ויהיה צורך הוא יפנה לעו"ד בעתיד, וביקש מהתובעת לעלות על הכתב את ההסכמות בין השותפים וזאת בתיאום עם יועצו העסקי, מר אודי בנימיני.
כן, ביקש מהתובעת כי תעלה על הכתב את הסכם העסקתה אשר סוכם כאמור בע"פ עם רונן; התובעת שלחה אליו טיוטת הסכם להערותיו ביום 24.03.15 בדוא"ל, בצירוף הטיוטה האחרונה להסכם השותפים ( נספח 4 לתצהיר התובעת).
ביום 29.03.15 נחתם הסכם כוונות ובעלי מניות מייסדים בין מיכאל, אביתר ורונן ( להלן: "הסכם השותפות"). אביתר הודיע לתובעת כי אין צורך כי הסכם העסקתה החדש יצורף להסכם השותפות, ולאחר שהיא ורונן יחתמו, יש להעבירו אליו. ביום 31.03.15 מסרה התובעת את הסכם ההעסקה שנחתם בינה לבין סטודיו קראפט ביום 29.03.15 ( להלן: "הסכם העסקה השני") למיכאל במשרדי הנתבעת 3, ויידעה על כך את אביתר באמצעות דוא"ל [ נספח 6 לתצהיר התובעת; הדוא"ל צורף כנספח 7].
בהסכם השותפות ( סעיפים 4.1.6 ו- 4.2.7.6), נקבע כי כל החלטה שתתקבל על ידי דירקטוריון הנתבעת ( רונן, אביתר ומיכאל), תתקבל בהסכמה מלאה של 100%. כלומר, ניתנה זכות וטו לכל אחד מחברי הדירקטוריון.
בנספח ה' להסכם השותפות, אשר נחתם בין מיכאל, אביתר, רונן לבין התובעת, קובע כי התובעת תועסק כשכירה בנתבעת 1 בהתאם להסכם ההעסקה השני וכי " לא תפוטר אלא אם יתברר כי פעלה במרמה והפרת אמונים כנגד החברה, ובניגוד עניינים ואינטרסים לחברה ולפעילותה".
ביום 16.04.15, נערך ונחתם פרוטוקול מאסיפת מועצת המנהלים של אפק, לפיו אפק תהיה ערבה לסטודיו קראפט " לכל דבר ועניין ולכל פעילות שהיא" [הפרוטוקול חתום ע"י היו"ר, אביתר ( נספח 9 א' לתצהיר התובעת)]. משעלה חשש אצל התובעת, כי חתימתו של אביתר בלבד אינה מספיקה, שלחה לשותפים פרוטוקול זהה לחתימתם, וביום 19.8.15 חתמו אביתר ומיכאל על כתב ערבות זהה ( נספח 9 ג' לתצהיר התובעת) (להלן: "כתב ערבות של אפק").
למרות שהסכם השותפות קבע שפעילותה של סטודיו קראפט תתבצע מהחשבון החדש בבנק פועלים, החליטו רונן והשותפים להמשיך ולהפעיל את החשבון הקודם בבנק מזרחי, בין היתר על מנת לשמר את ההלוואה אשר ניטלה בחשבון וע"מ לקבל תוספת של מסגרת עו"ש לזו שניתנה בחשבון בפועלים. בפועל, המשיכו להתנהל מרבית ענייניה הכספיים השוטפים של סטודיו קראפט בחשבון הישן בבנק מזרחי.
במהלך חודש מאי 2015, פנה רונן לתובעת וביקש ממנה להוסיף את עצמה כמורשית חתימה בחשבון הבנק של סטודיו קראפט בבנק מזרחי והתובעת פעלה לפי בקשתו, וזאת ע"מ לייעל את ההתנהלות מול הסניף, שכן התובעת מתוקף תפקידה, נהגה להפקיד כספים והמחאות בסניף בבנק מזרחי. רונן רצה כי יהיה באפשרותה גם לחתום על ההמחאות לתשלום לספקים ומשכורות לעובדים אשר ממילא הוכנו ונרשמו פיזית על ידי התובעת ( סעיף 25 לתצהיר התובעת; נספח 10 לתצהירה, מיום 14.07.15).
התובעת פעלה בהתאם להנחייתו של רונן, בהנחה שהדבר מקובל על השותפים ומתוך הנחה שהדבר מייעל את העבודה. בנוסף, התשלומים והמשיכות שנעשו מחשבון בבנק מזרחי דווחו באופן מסודר לאביתר ולאיציק לוי, מנהל החשבונות של אפק ( להלן: "איציק") (נספחים 12 -13 לתצהירה).
ביום 24.12.15 נקבעה פגישה בין רונן, השותפים והתובעת במשרדי אפק, ע"מ לחתום על שטרי העברת המניות בנתבעת, בהתאם להסכם השותפות. להפתעת רונן והתובעת, המתין להם הסכם חדש לחתימתם. כשביקשה התובעת לדעת מדוע ההסכם החדש לא הועבר לעיונה, אביתר ואיציק השיבו כי המדובר בהסכם בסיסי המיועד לרשם החברות לצורך רישום העברת המניות בלבד. איציק ביקש מהתובעת לעבור על ההסכם במהירות, שכן מגיע עו"ד ע"מ לאמת את חתימות הצדדים. התובעת עברה על ההסכם, נעשו מספר שינויים וההסכם נחתם ( להלן: " ההסכם") (נספח 14 לתצהירה).
בדרכה חזרה מהפגישה, נזכרה התובעת, כי בהסכם, לא ניתן ביטוי לזכות הוטו. על כן, התקשרה למחרת (25.12.15) לאיציק ומסרה לו כי יש לתקן את ההסכם ולעגן בו את זכות הוטו של רונן והשותפים.
על אף פניות חוזרות ונשנות להסדרת זכות הוטו, איציק ואביתר לא הסדירו את העניין בהסכם ( נספחים 15 ו- 16 לתצהירה).
ביום 22.02.16 נקבעה פגישה בין התובעת, רונן והשותפים במשרדי אפק, שמטרתה, כפי שנמסרה לתובעת ולרונן, הגדרת תפקידים בסטודיו קראפט.
כאשר הגיעו התובעת ורונן לפגישה, נתבקשה להמתין בחוץ. לאחר 40 דקות, התבקשה להצטרף לפגישה, ולתדהמתה, נמסר לה על ידי אביתר, כי מדובר בשיחת שימוע לפני פיטורין.
אביתר מסר לתובעת בע"פ 4 סיבות לזימונה לשימוע: חתימתה על הסכם ההעסקה השני, ללא ידיעת השותפים; ביצוע העברה בנקאית ע"י התובעת ביום 20.01.16 , אשר לא אושרה ע"י השותפים; ביטול כרטיס אשראי של סטודיו קראפט והזמנת כרטיס חדש; העובדה כי התובעת מורשית חתימה בחשבון בבנק מזרחי.
ע"מ שתוכל להתכונן לטענות אשר הועלו כלפיה, הוסכם כי השימוע יתקיים ביום 03.03.16 ואביתר מסר לתובעת מעטפה סגורה ובה מכתב זימון לשימוע. כמו כן, אביתר הודיע לתובעת כי עד למועד השימוע, התובעת מושעית מעבודתה בסטודיו קראפט [ בתצהירה ציינה כי בדיעבד התברר לה כי השותפים הקליטו את הפגישה עם רונן ועִמה, מה שמעיד על הערכותם לקראת דיון משפטי צפוי. תוך שטענה כי ההקלטות שהועברו אינן הקלטות רציפות].
כאשר פתחה בביתה את מכתב הזימון לשימוע, הופעתה לגלות כי צויין בו כי היא מוזמנת לשימוע לפני פיטורין עקב " הפרת אמונים", שהינה ע"פ סעיפים 3.2 ו- 3.3 להסכם ההעסקה השני של התובעת, העילה בגינה יכולה סטודיו קראפט לפטרהּ, ללא תשלום פיצויים לפי שווי מניותיה במעסיקה ( נספח 22 לתצהירה).
ביום 02.03.16 שלח רונן לתובעת מכתב לביטול הזימון לשימוע. באותו היום התקבל דוא"ל תגובה מאביתר (נשלח גם לרונן), הטוען כי לרונן אין זכות לבטל את השימוע וכי השימוע יתקיים במועד שנקבע.
בתגובה, השיב רונן כי הוא חוזר על דבריו ואין לו מה להוסיף ( נספחים 33 - 34 לתצהיר התובעת).
בעקבות הזימון לשימוע, מצבה הנפשי והפיזי של התובעת התערער, והיא שהתה בחופשת מחלה מ-03.03.16 . התובעת שבה לעבודתה בסטודיו קראפט ביום 13.3.16.
ביום 10.4.16, גילתה התובעת כי ההרשאה הבנקאית לתשלום הפרשות לפנסיה שלה בוטלה בחשבון בבנק המזרחי. רונן מסר לתובעת כי תשלום משכורות חודש מרץ מתעכב, משום שהשותפים לא מוכנים להעביר כספים לתשלום המשכורות וכי סוכם ביניהם כי המשכורות ישולמו לאחר הפקדת תקבולים מלקוחות.
ביום 25.04.16 הועברו משכורות חודש מרץ לחלק מעובדי סטודיו קראפט וביום 01.05.16 הועברו משכורות חודש מרץ ליתר העובדים, פרט לתובעת ולרונן.
רונן מסר לתובעת כי אביתר מבקש לטפל בעניין המשכורות שלו ושל התובעת, אשר לא הועברו אליהם, בפגישה שנקבעה בינם לעורכי דינם ביום 10.05.16.
לאחר הפגישה, התברר לתובעת כי סוכם כי עורכי הדין של רונן ושל השותפים כי יפעלו לקידום מתווה אשר לפיו רונן יעביר את מניותיו בסטודיו קראפט לשותפים וכי נושא המשכורות שלא הועברו יתבררו ביניהם לאחר מכן.
התובעת מסרה לרונן כי הדבר אינו מקובל עליה וכי היא עומדת על קבלת תלושים ומשכורותיה לחודשים מרץ ואפריל 16', וכן את ההחזרים של הוצאות סטודיו קראפט, ששולמו ע"י התובעת מכספה ( נספחים 36 א' ו-ב' לתצהירה).
רק ביום 22.5.16 התברר לתובעת ולרונן כי השותפים העבירו מניותיהם בסטודיו קראפט לטרייטן גלובל. באותו היום התקבלה טיוטא ראשונה למתווה שבין רונן לבין השותפים, ממנו עלה כי אינו כולל כל התייחסות לסוגיית המשך העסקתה של התובעת ותשלום שכרה.
התובעת פנתה לייעוץ משפטי, וביום 23.5.16, מסר ב"כ התובעת לנתבעים מכתב המודיע על כוונתה להתפטר בדין מפוטרת בגין הרעת תנאים וכן הודעה מוקדמת לפני התפטרות.
ביום 25.05.16 התבקשה התובעת ע"י רונן להכין רשימה המפרטת את התשלומים המגיעים לה. התובעת נשאלה אם תסכים בנוסף לתשלומים אלה לקבל תשלום בסך 20,000 ₪ עבור העברת 3 מניותיה ופיצוי על הנזק שנגרם לה ולסילוק מלא וסופי של דרישותיה. התובעת הכינה רשימת של הסכומים המגיעים לה, וצירפה אותה לדוא"ל של רונן ביום 26.05.16 , בצירוף טופס 161 לחתימתו ומכתב לשחרור כספים לחברת הפניקס חברה לביטוח ( נספח 38 לתצהירה).
מאחר ולא התקבל כל מענה להודעה מיום 23.05.16 ולרשימה שהכינה התובעת, מסרה התובעת ביום 31.05.16 , הודעה על סיום עבודתה בדין מפוטרת, תוך שציינה כי מבקשת היא שיתאמו עִמה מועד להשבת הקטנוע שברשותה והעברת הבעלות הפורמלית בו לסטודיו קראפט ( להלן: "הודעה על סיום העסקה") (נספח 39 לתצהירה).
הרמת מסך ההתאגדות: בכתב תביעתה, התובעת טוענת כי רונן היה מעסיקה הישיר, קיבל אותה לעבודה, ביטל את השימוע ואת השעייתה, ומסר לה כי זכויותיה יקבלו מענה במתווה המתגבש בינו לבין השותפים, כשבסופו של יום התובעת נותרה " מול שוקת שבורה". רונן הפר את חובת תום הלב המוגברת כלפיה, כשהחזיר אותה לעבוד בסטודיו קראפט, שעה שלא יכול היה לקיים את ההתחייבויות כלפיה ותשלום שכרה.
אביתר ומיכאל חתומים אישית על נספח ה' להסכם השותפות, ומכאן בין היתר אחריותם האישית לפרעון חובה של סטודיו קראפט לתובעת. כמו כן, הם הפרו את חובת תום הלב המוגברת כלפיה, התנכלו לה, השפילו אותה וגרמו לה לנזק כלכלי, בריאותי ונפשי. עצם התנהלותם מהווה מארג נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות.
לאחר זימונה לשימוע, התובעת איתרה מייל מיום 21.01.16, אשר ככל הנראה הגיע בטעות לסטודיו קראפט, ובו אביתר מבקש מעורך דינו, לטפל בהעברת מניותיהם בסטודיו קראפט לטרייטן גלובל, וזאת בניגוד לסעיף 4.2.12.2 להסכם השותפות (בו צויין במפורש כי בעלי המניות יהיו רשאים להעביר את מניותיהם לגורם חיצוני רק לאחר שניתנה זכות ראשונים לבעל מניות אחר), וזאת על מנת להבריח נכסים, לחמוק מהתשלומים המגיעים בין היתר לתובעת, מכוח יחסי עובד-מעסיק.
לחילופין, מבוקש לחייב את רונן והשותפים מכח חבות אישית כנושאי משרה בתאגידים.
התובעת עתרה בתביעתה לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין, הליך שימוע לא תקין, והשעייתה בניגוד לדין, לחילופין, לחייב את הנתבעים לשלם לה את הפיצוי המגיע לה בגין פיטוריה שלא כדין בהתאם לשווי 3 מניות בסטודיו קראפט; שכר עבודתה לחודשים 03-05 .16; ותלושי שכר לחודשים אלה; פיצויי פיטורים; הלנת שכר; ביטוח מנהלים לחודש 03-05 .16; קרן השתלמות לתקופה של 03-05 .16; פדיון חופשה; דמי הבראה; פיצוי בגין עוגמת נפש.

טענות נתבעים 1 - 5
הסכם ההעסקה השני עליו חתמה התובעת, נחתם ע"י רונן והתובעת בלבד. וזאת בניגוד לסעיף 4.2.7 להסכם השותפות, לפיו לא תתקבל החלטה בסטודיו קראפט אלא בהסכמה פה אחד של כל השותפים.
התובעת הייתה שותפה לניסוח הסכם השותפות, על כן היא מושתקת מלטעון כל טענה כנגד ההסכם.
לאור כל האמור, הסכם ההעסקה הראשון, הוא ההסכם היחיד שחל עליה.
באשר להרמת מסך כנגד אביתר ומיכאל, המדובר ב"הרמת מסך כפולה" אשר אינה מוכרת בשיטת משפטנו, ודינה להדחות. אביתר ומיכאל אינם בעלי מניות בסטודיו קראפט, שהיא מעסיקתה היחידה של התובעת, ומעולם לא היו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין השותפים.
שיטת המשפט הישראלית אינה מכירה בהליך של הרמת מסך בין חברה לבין מי שאינו בעל מניות בה, ו/או מעולם לא היה מנהלה הישיר של התובעת.
מעולם לא היו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לאפק. אין ליתן תוקף לערבותה של אפק כלפי סטודיו קראפט לתשלום חובות. התובעת היא זו שניסחה את "פרוטוקול אסיפת הדירקטוריון" של אפק. התובעת מנסה ליצור עילת תביעה. פרוטוקול האסיפה אינו מהווה ערבות.
אפק מעולם לא הסכימה לערוב כלפי סטודיו קראפט, אלא לערבות ספציפית כלפי בנק הפועלים בלבד(!), להבטחת החזרת מימון, אשר אפק בעצמה או באמצעות אחרים דאגה להעמיד לטובת סטודיו קראפט מבנק הפועלים. בנסיבות אלה, לא הייתה כוונה לערוב לחיובים אחרים.
אין עילה להרמת מסך כלפי הנתבעים 2 - 5. המדובר בבעלי מניות או מנהלים אשר שמו את כל יהבם בניסיון להחיות את סטודיו קראפט, אגב הזרמת מאות אלפי שקלים לחברה, מתוך מטרה לשמר את החברה בחיים ולהבטיח כי תוכל להמשיך לעבוד ולעמוד בהתחייבויותיה כלפי העובדים, הנושים והלקוחות.
אין מדובר במקרה הנמנה עם " המקרים הקיצוניים" בהם " הצדק מחייב" הרמת מסך ההתאגדות וכתב התביעה אינו מגלה כל עילה להרמת מסך.
הנתבעים 2 - 5, עשו ועדיין עושים כל שלאל ידם ע"מ לחזק את סטודיו קראפט, משקיעים בה כספים רבים, אשר " ירדו לטמיון" נוכח מחדליה של התובעת. סטודיו קראפט הינה חברה פעילה ואין כל עילה להרמת מסך ההתאגדות ( בסעיף 2 לסיכומיהם מציינים הנתבעים 2 - 5 כי סטודיו קראפט כיום אינה פעילה אך קיימת ויש כספים צבורים אצלה).
במסגרת הסכם אשר נחתם ביום 02.06.16, בין טרייטן גלובל לבין רונן ( להלן: "הסכם העברת המניות"), רונן ;;;העביר לטרייטן גלובל את מלוא מניותיו בסטודיו קראפט, כאשר טרייטן גלובל בעצמה ו/או באמצעות מי מטעמה, העמידה אשראי בהיקף של מאות אלפי ₪ לסטודיו קראפט. במסגרת אותו הסכם, דאגה סטודיו קראפט לשלם לכלל עובדיה את מלוא שכרם ולהסדיר את פעילותה כלפי לקוחותיה וספקיה. טענות התובעת כי הנתבעים דאגו " לרוקן" את סטודיו קראפט מנכסיה, היא טענת שווא, חסרת בסיס עובדתי.
משיקולי מס בלבד, אביתר ומיכאל היו בעלי מניות בסטודיו קראפט למספר ימים בודדים בלבד. הם מעולם לא היו בעלים של סטודיו קראפט.
החל מיום 03.03.16, לא עבדה התובעת בסטודיו קראפט, לא נדרשה לעבוד ולא ביצעה בפועל עבודה כלשהי.
בחודש ינואר 2016, פנתה התובעת לסמנכ"ל הכספים של אפק, בבקשה לבדוק זכאות לקבלת קרן השתלמות בסטודיו קראפט; לטענתה הזכאות נובעת מהסכם אשר חתמה התובעת עם סטודיו קראפט ממרץ 2015.
הנושא הועבר לבדיקת אביתר ומיכאל, והתברר לשותפים כי בהסכם בין התובעת לרונן, נקבעו תנאים שלא הוסכמו על ידי סטודיו קראפט, בהתאם להסכם השותפות, משלא ניתנה להם הסכמת השותפים.
התובעת זומנה עם רונן לישיבה, ע"מ לבדוק הכיצד טוענת היא לקיום הסכם ותנאי עבודה חדשים.
עוד התברר לשותפים כי התובעת ורונן החלו לבצע פעולות בנקאיות בבנק מזרחי, אותו בנק אשר הוחלט כי לא ישמש לפעילות השוטפת של סטודיו קראפט.
בניגוד למוסכם, רונן והתובעת מסרו לבנק מזרחי פרוטוקול, לפיו, לכאורה קיבלה סטודיו קראפט החלטה בדבר שינוי זכויות חתימה בבנק מזרחי, ואלו ניתנו לרונן ולתובעת. החלטה זו נוגדת את הסכם השותפות, בעטיו זכויות החתימה בסטודיו קראפט נתונות לאביתר, מיכאל ורונן.
בנוסף, הזמינה התובעת כרטיס אשראי ללא אישור.
מחדליה של התובעת גררו את בנק מזרחי ל"סאגה", בה אישר הבנק תשלומים שלא עפ"י פרוטוקול תקין של סטודיו קראפט, ונוצרה יתרת חוב לבנק מזרחי.
כל פעולותיה של התובעת בבנק מזרחי נעשו שלא כדין, בניגוד לדין והיא אחראית לכל נזק שנגרם לסטודיו קראפט בעניין זה.
התובעת זומנה לשימוע לאור העובדה כי לא מילאה אחרי הוראות הנהלת סטודיו קראפט וסירובה לבצע את התפקיד לשמו התקבלה לעבודה, כמנהלת המשרד. ניתנה לתובעת הזדמנות להמשיך את עבודתה ואולם היא סירבה לקיים שיג ושיח עם השותפים.
התובעת בחרה שלא להגיע לשימוע, וזאת על אף המייל ששלח אליה אביתר, בו הודיע לה כי השימוע יערך ויתקיים כסדרו.
משהבינה סטודיו קראפט, כי התובעת אינה מתייצבת לשימוע, נשלחה לתובעת הודעה SMS בה תזכורת כי זומנה לשימוע וכי ממתינים הם לקיום השימוע כאמור ( מוצג ט' לתיק מוצגי נתבעים 2 - 5). התובעת בחרה להתעלם מהמייל ומההודעה, ואף לא טרחה להודיע לסטודיו קראפט ו/או מי מטעמה האם, מתי ובאיזה אופן בכוונתה להתייצב לשימוע ו/או לעבודה. דין אי התייצבות לשימוע, כהודעה מטעם התובעת בדבר סיום עבודתה.
רונן לא היה מוסמך לבטל את השימוע, על כן התובעת מושתקת מלטעון כל טענה בדבר " ביטול זימונה לשימוע". בנסיבות אלה, טוענת סטודיו קראפט, כי החל מיום 03.03.16, חדלו להתקיים יחסי עובד-מעסיק בינה לבין התובעת.
על כן, יש לדחות את טענות התובעת כי עבדה בסטודיו קראפט עוד 3 חודשים אח"כ ואת דרישותיה לעניין זה.

טענות הנתבע 6
התובעת הועסקה ע"י סטודיו קראפט, ולא קיימת יריבות בין התובעת לבינו, במעמדו כבעל מניות לשעבר וכנושא משרה לשעבר, משכך, דין התביעה כנגדו להדחות.
רונן ביקש לבטל את זימונה של התובעת לשימוע, כמו גם השעייתה, במחיר של סכסוך עסקי עם שותפיו, לאחר שהתברר לו כי מדובר במעשה מכוון שנועד לצורך המנעות מתשלום שווי המניות המוחזקות על ידי התובעת.
רונן היה מוכן לשלם לתובעת 20,000 ₪ מכיסו הפרטי, לפנים משורת הדין ומעבר למחויבויותיו החוקיות, החוזיות והמוסריות, כדי למנוע עימותים מיותרים בינו לבין השותפים.
בעקבות מחלוקות בלתי ניתנות לגישור, שנתגלעו בינו לבין השותפים, ובכלל זה זימונה של התובעת לשימוע, החליט רונן להעביר את כל מניותיו בסטודיו קראפט, לנתבעים 3-5 ללא תמורה, כחלק מהסכם להעברת מניות שנחתם ביום 02.06.16. בתמורה לכך, הנתבעים 3-5 נטלו על עצמם לפטור את רונן מכל התחייבות, ערבות או חוב של סטודיו קראפט.
בהיותו נושא משרה ומנהלה הישיר של התובעת, היה מוסמך לבטל את זימונה לשימוע ולקבל כל החלטה הנוגעת לתנאי העסקתה בסטודיו קראפט.
זכות הווטו בהסכם השותפות, נוגעת להחלטות דירקטוריון בלבד, בעוד שהחלטה בעניינה של התובעת אינה מצריכה ישיבת דירקטוריון, אלא מדובר בהחלטה עסקית שוטפת.
חרף ביטול השימוע של התובעת, זימנו אותה השותפים לשימוע מחודש כדי לפטר אותה בעילה של הפרת אמונים.
התובעת המשיכה לעבוד עד ליום 31.05.16, בידיעתם המלאה של השותפים, עד שהתפטרה. כך למשל, השותפים קיבלו מהתובעת מיילים חודשיים בנוגע לתשלום משכורת לעובדים לפי דו"חות שעות, קבלות וחשבוניות ולא נקטו בשום פעולה יזומה בנדון, על אף היותם נושאי משרה, דירקטורים ובעלי מניות בסטודיו קראפט. כך שהם מושתקים מלטעון כל טענה הנוגדת עובדה זו.
במשך 3 חודשים, לא שולמו משכורותיהם של התובעת ושל רונן. תשלום המשכורות מתבצע באמצעות TOKEN הדורש את חיבורם של רונן ושל אביתר כמורשי חתימה בסטודיו קראפט. לאור הסכסוך העסקי, סירב אביתר למלא את חלקו ולהורות על תשלום המשכורות של רונן ושל התובעת, בעוד שהסכים לשלם את משכורות לכל יתר העובדים כרגיל.
רונן הבהיר לתובעת באופן חד משמעי, כי הגם שבסמכותו לבטל את השימוע, אין הוא יכול לערוב או להתחייב לכך ששכרה ישולם, לאור סירובם של הנתבעים 1 -5, כך שהדבר נתון לבחירתה ולשיקולה.
במהלך חודש מאי 16', בטרם חתם רונן על הסכם העברת המניות, ניסה להסדיר את זכויותיה של התובעת. משסירבו השותפים לקיים כל דיאלוג בנושא זכויותיה ( דבר שהובהר לתובעת בזמן אמת), רונן הציע לתובעת סכום של 20,000 ₪ לסיום הסכסוך. הסכום שהוצע לתובעת לא היווה משכורת ולא חלף משכורת.
משהוכנס רונן לתביעה והושאר, ולאור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שיהיו לו עקב ניהול ההליך, ההצעה אינה עומדת על הפרק.
אין כל הצדקה להרמת מסך ההתאגדות כנגדו. מעסיקתה היחידה של התובעת הייתה סטודיו קראפט. לא הוכח כי נטל סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה הכלכלית של סטודיו קראפט לפרוע את חובותיה בזמן שכיהן כנושא משרה. לא הוכח כי השתמש באישיות המשפטית הנפרדת כדי להונות או לקפח נושה. לא הוכח כי ידע על ערבוב נכסים לכאורה ועל פעולות לא חוקיות או אחרות של מי מיתר הנתבעים.
אין לייחס לו אחריות אישית, בהיותו נושא משרה לשעבר, שכן המדובר בעילה נזיקית.
במסגרת הסכם העברת המניות לנתבעים 3-5, הוסכם כי יהיה פטור באופן מוחלט מכל התחייבויות, ערבויות וחובות של סטודיו קראפט.
משלא מתקיימות עילות להרמת מסך התאגדות, דין התביעה כנגדו להדחות.

ולהכרעתנו-
הסכם ההעסקה החל על התובעת
התובעת החלה לעבוד עפ"י הסכם העסקה שנחתם ביום 03.04.14. לטענתה, עם החתימה על הסכם השותפות ביום 29.03.15, נחתם עִמה הסכם העסקה באותו היום (הסכם העסקה שני) , כאשר על ההסכם חתומים התובעת ורונן בשם סטודיו קראפט ( עמ' 15 שורה 18).
לטענת אביתר ומיכאל, הם כלל לא ידעו כי התובעת הוחתמה על הסכם העסקה שני, וההסכם נחתם ללא ידיעתם. ההסכם החל על התובעת, הוא הסכם ההעסקה הראשון. בנוסף, בהסכם השותפות נקבע כי זכויות החתימה הם לכל השותפים ביחד, וכל ההחלטות בסטודיו קראפט אמורות להתקבל ע"י כל השותפים, לרבות העסקתה של התובעת בהתאם להסכם החדש, שהיה אמור להחתם גם ע"י אביתר ומיכאל.
אין חולק כי נחתם הסכם שותפות ביום 29.03.15.
הסכם השותפות קובע בסעיף 4.1.11 כי:
"כל עוד לא יוחלט אחרת, דפי תכהן כמנהלת תיקי לקוחות, כשכירה, בהתאם להסכם עבודה אישי המצורף כנספח ד' להסכם זה".
בסעיף 4.2.2 להסכם השותפות נקבע כי:
"מניות החברה יחולקו כדלהלן...דפי-3% בהתאם לנספח ה' להסכם זה...בעל מניות שיש לו זכות בפחות מ – 10% ממניות החברה לא ישתתף בערבויות הבנקים ולא תהיה לו זכות הצבעה".
בנספח ה' להסכם השותפות נקבע בין היתר כי:
"דפי עובדת בסטודיו והינה יד ימינו של רוני"; "דפי תועסק כשכירה בחברה ותזכה ל – 3% ממניות החברה בהתאם לסעיף 4.2.2 להסכם...ובהתאם להסכם עבודה אישי המצ"ב..."
ברי כי מתן 3% ממניות סטודיו קראפט, הוסכם ע"י כל השותפים. עוד עולה מהסכם השותפות, כי התובעת הייתה אמורה להיות מועסקת בהתאם להסכם עבודה אישי אשר צורף להסכם השותפות.
השותפים לא טענו, ולא הוכח, כי ראו את הסכם העסקה הראשון של התובעת ואישרו אותו במסגרת הסכם השותפות ( מה שסביר שהיו אמורים לבצע).
בהסכם השותפות לא צויין כי על התובעת חל הסכם עבודה אישי מיום 03.04.14 [שכן אם זו הייתה הכוונה, נניח כי היה מצויין כך במפורש בהסכם], או ממועד אחר.
הסכם ההעסקה השני נחתם בין סטודיו קראפט לבין התובעת, והוא חתום כאמור רק ע"י רונן בשם סטודיו קראפט וע"י התובעת.
ביום 24.03.15, התובעת שלחה דוא"ל תגובה לאביתר (לשינויים אותם ביקש אביתר להכניס להסכם השותפות) , ונכתב בו:
"היי אביתר, מצורף ההסכם עם השינויים – הם מודגשים בצבעי צהוב. צירפתי גם את הסכם ההעסקה שלי כפי שהוסכם עליו בעל פה עם רוני בזמנו, ונוסיף אותו להסכם עם נספח ג'..." (נספח 32 לתצהיר התובעת).
ביום 31.03.15, שלחה התובעת דוא"ל לאביתר בצירוף הסכם השותפות, עם הסכם ההעסקה (השני) שלה, ונכתב בו בזו הלשון:
"...מסרתי גם למיכאל את הנספחים של ההסכם – ההסכם שלי ושל רוני. תחתמו עליהם ושילחו לנו אותם במייל כשתוכלו..." (נספח 7 לתצהיר התובעת).
אביתר העיד בפנינו כי הוא " מקבל ביום מעל 100 מיילים", ולא מצליח לקרוא את כולם ויכול להיות שלא ראה ולא קרא את המייל שנשלח אליו עם הסכם ההעסקה השני של התובעת ( עמ' 37 שורות 28 – 32).
התקשינו לקבל טענתו זו של אביתר, שהרי מדובר בדוא"ל שנשלח אליו, דוא"ל המיידע על הסכם זה, לפני ואחרי חתימת הסכם העסקה השני, ניתן להניח כי ידע על הסכם ההעסקה השני עליו חתומה התובעת מול סטודיו קראפט.
אין זה עולה על הדעת כי אביתר לא ידע כי יש הסכם העסקה חדש עם התובעת. למעלה מכך כי נשלחו לאביתר 2 הודעות דוא"ל בצירוף ההסכם השני עליו חתמה התובעת; בהסכם השותפות ובנספח ה' נרשם מפורשות כי התובעת זכאית ל- 3% ממניות החברה.
אביתר העיד בפנינו כי ידע ששכרה של התובעת עודכן ל- 9,000 ₪:
"ש. מה היתה לידיעתך המשכורת ששולמה לתובעת לאחר חתימת הסכם הכוונות בעת כניסת השותפים להסכם?
ת. אם אני לא טועה אני מנסה כעת להזכר, בערך חודש או חודשיים לפני שנכנסנו לסטודיו, היקף המשרה של דפנה היה כחצי משרה. כאשר נכנסנו לסטודיו חודש או חודשיים לפני שנכנסנו, היא עברה למשרה מלאה ולפי זה השכר שלה עודכן, אני חושב כ-9,000 ₪".
(עמ' 44 שורות 21 – 25).
יודגש כי התובעת עבדה מחודש 04/15 עד לחודש 02/16 ( לפחות) בשכר של 9,000 ₪, וזאת בידיעתו של אביתר, שכן ההרשאה להעברת משכורות היתה בסמכותו ובסמכות רונן ( סעיף 49 לתצהיר רונן).
לכל זאת נוסיף, כי אביתר ומיכאל ידעו ואף טענו כי הקטנוע אשר ניתן לשימוש התובעת לא הוחזר בסיום העסקתה. יצויין כי הקטנוע ניתן לתובעת בהתאם לסעיף 11 להסכם ההעסקה השני. אביתר בחקירתו הודה כי ידע שלרשות התובעת קטנוע, וכי הוא שהפנה אותה לסוכנות שתזמין דרכם את הקטנוע ( עמ' 45 שורות 1 - 3).
לאור הראיות שהוצגו בפנינו הגענו למסקנה כי אביתר ידע על קיומו של הסכם ההעסקה השני. כך גם ידע על סעיף 11 המאפשר לתובעת לרכוש קטנוע, אחרת לא היה מאפשר לתובעת לרכוש קטנוע על חשבון סטודיו קראפט (ובפועל על שמה).
כך גם ידע כי הוענקו לה 3% מניות בחברת סטודי ו קראפט וידע על העלאת שכרה ועל הגדלת/שינוי היקף עבודתה, בהתאם להסכם ההעסקה השני.
כמו כן, כפי שנקבע בהסכם ההעסקה השני (סעיף 3) , כי התובעת תפוטר רק אם יתברר כי פעלה במירמה והפרת אמונים כנגד מעסיקה, וכך גם נקבע בנספח ה', עליו חתומים השותפים [סעיף אשר לא היה קיים בהסכם ההעסקה הראשון], כך גם ביטאו השותפים ב"זימון לשימוע" את סיבת השימוע ב - "הפרת אמונים".
לא נוכל שלא להזכיר כי בפועל אין בפנינו חתימה של מורשי החתימה הרלוונטיים במועד חתימת ההסכם ההעסקה השני – יחד עם זאת, אין חולק כי ניתן היה להסכים בע"פ וכי בפועל נהגו הצדדים על פיו.
אשר על כן, מסקנתנו היא כי הסכם העסקה החל על התובעת הוא הסכם העסקה השני מיום 29.03.15.

פיטורין או התפטרות ומועד סיום העסקה
התובעת זומנה לשימוע לפני פיטורין ליום 03.03.16, במכתב שנמסר לידיה ביום 22.02.16 ( נספח 22 לתצהיר התובעת), בהנמקה של הפרת אמונים.
ביום 02.03.16, רונן שלח לתובעת דוא"ל ( עם עותק לאביתר ולמיכאל), בצירוף מכתב המבטל זימון שיחת השימוע.
באותו היום, שלח אביתר דוא"ל לרונן ( עם עותק לתובעת ולמיכאל) כי אינו רשאי לבטל את הזימון לשימוע, הזימון לשימוע נדון והוחלט ברוב דרוש ובאישורו של רונן. כמו כן, הודיע אביתר כי יגיע לשימוע כפי שנקבע לצורך עריכתו.
בתגובה לכך, ענה רונן כי "אין לי אלא לחזור על מה שנכתב" ( נספחים 33 - 34 לתצהיר התובעת).
ביום 03.03.16, שלח אביתר מסרון לתובעת: "בוקר טוב דפי, הוזמנת לשיחת שימוע. אני ממתין" (מוצג ט' לתיק מוצגי נתבעים 2 – 5).
מיום 03.03.16 עד ליום 10.03.16, התובעת שהתה בחופשת מחלה [נספח 35 לתצהירה; נציין כי לא מצאנו בכל נספחיה כי ה ֶעבירה, בזמן אמת, אישור המחלה למי מהנתבעים; (ולמצער:) גם לא דוא"ל או מסרון המודיע על מחלתה והעדרותה!!]. עוד ראוי לציין כי תמוה, שלא לומר יותר מזה, כי הגם שביום 22.02.16, זומנה לשימוע ליום 03.03.16, ביום בו אמור היה להתקיים השימוע פנתה לרופא – ואעפ "כ, לא הודיעה ולא שלחה הודעה מיידית , כמצופה .
התובעת טוענת כי שבה לעבודתה ביום 13.03.16 ( סעיף 41 לכתב התביעה).
לטענת אביתר ומיכאל, הם כלל לא ידעו כי התובעת שבה לעבודתה, ומשלא הופיעה לשימוע, ראו בהעלמותה, כהתפטרות. מאז זימונה של התובעת לשימוע ועד להודעת התפטרותה, לא ביצעה התובעת עבודה כלשהי בסטודיו קראפט. על כן, יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 03.03.16 ( סעיף 5.8 לתצהיר אביתר).
רונן הצהיר והעיד כי התובעת לא פוטרה וכי השותפים ידעו כי היא שבה לעבודתה הסדירה. כמו כן, הבהיר רונן לתובעת כי אין כל ערובה לכך כי תקבל את שכרה, לאור המחלוקות בינו לבין השותפים בנוגע להעסקתה בסטודיו קראפט. רונן מדגיש בתצהירו, כי לא " השיב" את התובעת לעבודה, אלא לכל היותר, התפטרה ביום 31.05.15 ( סעיף 24.4 לתצהירו; עמ' 55 שורות 8 - 24).
ביום 03.04.16, התובעת שלחה דוא"ל (בין היתר למיכאל, אביתר ואיציק; אך לא לרונן), בדבר תשלומי משכורות לעובדי סטודיו קראפט עבור חודש מרץ 16' ( נספח 36 א' לתצהיר התובעת). ראוי לציין כי צירפה לדוא"ל זה את אישור המחלה.
ביום 03.05.16, התובעת שלחה דוא"ל בהתייחס למשכורות העובדים לחודש אפריל 16' ( נספח 36 ב' לתצהיר התובע)].
לטענת התובעת, משלא קיבלה שכרה עבור 3 חודשים ואף נשלח מכתב מבא כוחה ביום 23.05.16 לנתבעים 1 - 3, אשר לא נענה, הגישה התפטרותה ביום 31.05.16 ( נספחים 37 ו- 39 לתצהירה).
אין חולק כי רונן היה מנהלה הישיר של התובעת ומי שעבדה מולו בזמנים הרלוונטיים לתביעה והיה אף בעל מניות ודירקטור בסטודיו קראפט.
בענייננו עולה כי היתה מחלוקת בין בעלי המניות/דירקטורים ( רונן והשותפים) האם לזמנה לשימוע.
אין חולק כי רונן ביטל את זימונה של התובעת לשימוע. התובעת, כמי שראתה את רונן כמנהלה הישיר, לא ראתה צורך להגיע לשימוע ( ושהתה במחלה ביום השימוע). לגרסתה, משממועד השימוע ועד לחזרתה לעבודה, לא נאמר לה אחרת, שבה לעבודתה הסדירה ביום 13.03.16 ( נזכיר שוב כי אין כל ראייה כי מי מהנתבעים ידע על מחלתה) .
אביתר ומיכאל לא הודיעו חד משמעית לתובעת כי הם רואים באי הופעתה לשימוע כהתפטרות; מאידך , אין לשכוח כי גם התובעת , שידעה היטב כי סטודיו קראפט אינו מנוהל " רק ע"י רונן" – חדלה מהוכיח גם את חזרתה לעבוד ה, כטענתה.
כאן ראוי להזכיר עוד כי התובעת עצמה טענה כי איציק ואביתר לקחו ממשרדי הנתבעת מסמכים והארד דיסק ומחשב נייד עליו עבדה התובעת(סעיף 40 לתביעתה). די בטענתה זו כדי להטיל עליה נטל ראייתי כבד להוכחת הטענה כי שבה לעבודה בתום ימי המחלה.
הלכה פסוקה היא שע"מ לקבוע האם המדובר בפיטורים או בהתפטרות, חייבת להיווצר וודאות כי אכן הצד הפועל התכוון לסיים את יחסי העבודה והודיע על כך לצד השני, כך שהביטוי אינו משתמע לשתי פנים ויש לנקוט במעשה המעיד על כוונה חד משמעית לסיום יחסי העבודה [ראה לעניין זה בר"ע (ארצי) 4138-10-13 סמדר מזרחי נ' אורית פוניס (פורסם בנבו, 07.04.14)].
כמו כן, ההבחנה תהיה על בסיס השאלה מי מבין הצדדים הביא בפועל לסיום היחסים [ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 207/08 עז-רום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) נ' עיצאם מוחמד אשכנתא ו 87 אחרים (פורסם בנבו, 13.01.12)].
הנתבעים 2 - 5 לא נתנו הסבר וכלל לא התייחסו לדוא"ל שנשלחו ע"י התובעת ביום 03.04.16 וביום 03.05.16 .
כמו כן, לא הבהירו מדוע לא ענו למכתבו של בא כוח התובעת מיום 23.05.16 והתעלמו ממנו כליל.
ברי כי לא הודיעו לתובעת באופן חד-משמעי כי רואים הם באי הופעתה לשימוע , כ"התפטרות"; אף לא הודיעו כי החליטו לפטרה.
יצויין ויודגש כי היה והנתבעים ראו בתובעת כ"מפוטרת" היה צריך לערוך לה גמר חשבון בתלוש שכרה האחרון (חודש 02/16), ולמצער , בחודש 03/16, מה שלא נטען וממילא לא הוכח כי כך נעשה.
רונן, מי שהיה מנהלה של התובעת ועבד ביחד איתה במשרד, הצהיר והעיד כי התובעת עבדה עד ליום 31.05.16. מעבר לטענתו הסתמית – אין בפנינו ראייה אחת לעבודתה!! [יוער כי גם עדיה העידו על התנהלות הסטודיו כלפי עובדים, אך לא על עבודתה בפועל בתקופה האמורה... מה שאומר דרשני!!].
לא שוכנענו כי התובעת אכן עבדה בחודשים 03-05.16. לבד מ- 2 הודעות הדוא"ל על משכורות שנשלחו ע"י התובעת, לא הגישה התובעת ראייה כלשהי, ולו "רומזת" , כי עבדה בפועל.
עוד יש לציין כי אף מנספח 16 לתצהיר התובעת, עולה כי המסרונים בין התובעת לשותפים מסתיימים ביום 22 .02.16. לא נוכל שלא לתהות אף מהתעלמות התובעת מהשותפים ומהאירועים שקרו בסטודיו קראפט בתקופה שמעת זימונה לשימוע ועד למועד שנקבע לקיומו.
התובעת הצהירה כי ביום 10.04.16 גילתה כי ההרשאה הבנקאית לתשלום הפנסיה שלה בוטלה בחשבון של סטודיו קראפט בבנק מזרחי (סעיף 67 לתצהירה). לא ברור מדוע התובעת, כזכור, עו"ד במקצועה , לא פנתה בעניין זה לשותפים או לרו"ח, ע"מ לברר מדוע הופסקו ההפרשות לפנסיה (ודאי אם אכן עבדה במועד זה).
התרשמנו כי התובעת התעלמה ב"מתכוון" מכל מה שאירע במעמד ה"זימון לשימוע" והמשיכה להתנהל, כך או אחרת, תוך הסתמכותה על רונן (לטענתה).
ערים אנו לכך כי עולה מראיות התובעת כי רונן והשותפים הסכימו על הצורך בזימונה לשימוע. יחד עם זאת, רונן חזר בו מהסכמתו ולפיכך , התובעת נקלעה ל"מחלוקת" בין שותפים/מנהלים, וככל הנראה מצאה לאמץ את שיטתו של רונן.
לעניין תמלילי ההקלטות(22.02.16) אשר צורפו על ידי אביתר, מדובר בתמלילים קטועים. הגם שהוצהר ע"י אביתר, כי המדובר בהקלטה שבוצעה באמצעות מצלמות האבטחה הנמצאות במשרדי אפק, עולה מהתמלילים שלא נכללו בהם משפטים שלמים אשר נאמרו.
עוד עולה כי נאמר ע"י רונן שבהוראתו ניתנה לתובעת הרשאה לחתימה בבנק מזרחי, ע"מ להוריד ממנו את עומס העבודה ( עמ' 2- 3 לתמליל ההקלטה; נספח 17 א' לתצהיר התובעת), מה שמעיד על מחלוקת נוספת שהיתה בין רונן לשותפים, מחלוקות, אליהן "נקלעה" התובעת בסיום עבודתה.
לאור התשתית הראייתית שהונחה בפנינו, משלא הוכח בפנינו כי אכן עבדה התובעת החל מ-10.3.19, מסקנתנו היא כי יחסי העבודה הופסקו בתום חופשת המחלה של התובעת. לא שוכנענו כי עבדה בפועל בחודשים בין 03-05.16. על כן, מועד סיום עבודתה הוא ה- 10.03.16.

שכר עבודה לחודשים 03-05/16 , המנעות ממסירת תלושי שכר וביטוח מנהלים
משקבענו לעיל כי מועד סיום עבודת התובעת הוא ביום 10.03.16, נדחים רכיבי התביעה הנתבעים מכוח עבודתה בחודשים אלו.
יחד עם זאת, עד ה- 02.03.16 כולל, זכאית התובעת לשכר עבודה, בהיותה בהשעייה (עד השימוע). כך, אין חולק כי התובעת זכאית לימי מחלה ע" פ החוק, משהציגה, ולו בדוא"ל מ-3.4.16 אישור מחלה הנושא התאריך 3.3.16.
בהתאם, על הנתבעת לשלם לתובעת שכר(עד כולל 2.3.) ודמי מחלה(מ-3.3.16 ועד 10.3.16 כולל), בצרוף תלוש שכר כדין.
באשר לתלושי השכר – ברי כי משלא הוכחה עבודתה ומשלא קבענו זכאות לשכר עבודה, אין זכאית התובעת לתלושי שכר (למעט לחודש מרץ 16' כקביעתנו).
באשר לביטוח מנהלים, משקבענו כי זכאית התובעת לתשלום בימים שעד 10 ב מרץ כולל, על סטודיו קראפט להפריש לביטוח כמתחייב בגין תקופה זו.

פיצויי פיטורין
התובעת עתרה לפיצויי פיטורים בסך של 5,990 ₪, עבור תקופת עבודתה הראשונה, בהתאם להסכם ההעסקה הראשון ( מיום 09.03.14 ועד ליום 31.01.15; ע"פ שכר ממוצע של 7,058 ₪). כך, משהסכם העסקה השני קובע כי תשלום הפיצויים יהיה לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.
בנוסף, עתרה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ולצו עשה כלפי סטודיו קראפט,
למתן הודעת פיטורין וסיום תקופת העסקת התובעת ביום 31.05.16.
לא נעלם מעינינו כי התובעת טענה בתביעתה לזכאות לפ"פ, כמתפטרת בדין פיטורין. כ"כ, אין חולק כי היה על הנתבעת להוציא לתובעת אישור על תקופת עבודתה, כמו גם להתריע כי התובעת "נעלמה".
קבענו לעיל כי מועד סיום עבודתה של התובעת הוא 10.03.16.
משלא הוגש תחשיב נגדי מטעם מי מהנתבעים, סבורים אנו כי קמה לתובעת הזכאות לפיצויי פיטורים בסכום שנתבע . בהתאם, סטודיו קראפט תשלם לתובעת סך 5,990 ₪, בתוספת ה"ה וריבית כחוק מיום 01. 04.16 ועד התשלום המלא בפועל וכן תשחרר לתובעת את הכספים המצויים על שמה בביטוח המנהלים, כאמור בהסכם ההעסקה השני.
לא נעלם מעינינו כי נטען בזימון לשימוע וכנגד התובעת כי מדובר בהפרת אמונים (באופן היכול לשלול זכאותה לפ"פ כאמור בהסכם ההעסקה השני). יחד עם זאת, הגם שעולות תהיות מהתנהלות התובעת כעובדת בסטודיו קראפט – אין בפנינו לקבוע כי אכן מדובר ב"הפרת אמונים". כך גם איננו מקבלים כי יש לראות בהתפטרותה, כהתפטרות בדין פיטורין ב-31.5.16, ולו משלא עבדה עד מועד זה .
משמחלוקת כנה ואמיתית בנסיבות הפסקת העבודה ו לזכאות לפיצויי הפיטורים, ומשרק בפסיקתנו קמה הזכאות לפיצויי פיטורים – יישאו הפיצויים שנפסקו לעיל ה"ה וריבית כחוק מיום 01.04.16 ועד התשלום בפועל.
[בשולי הדברים לא נוכל שלא לציין כי התרשמנו, שהצדדים כולם, כך או אחרת, רצו בסיום יחסי העבודה (כ"א בזמנו)].

קרן השתלמות
לטענת התובעת, לא הופרש עבורה כלל לקרן ההשתלמות וזאת בניגוד לסעיף 7.3 להסכם ההעסקה השני. על כן, עתרה לסך של 2,502 ₪ [834 ₪ (11,122 ₪ שכר עבודהX 7.5%) X 3 חודשים( 03-05.16)].
לטענת הנתבעים 1 - 5, התובעת לא עבדה מיום 03.03.16 ומש חל הסכם ההעסקה הראשון, אין לה זכאות להפרשות לקרן השתלמות.
סעיף 7.3 להסכם העסקה השני קובע כי:
"בתום שנה מיום החתימה על ההסכם, תבצע המעסיקה עבור המנהלת הפרשות לקרן השתלמות לפי בחירת המנהלת, וזאת עד לתקרה הפטורה ממס כיום ( להלן: "קרן ההשתלמות"), (בנוסף להפרשותיה כמפורט בסעיף 7.1). הצדדים יישאו בהפרשה של קרן ההשתלמות כמפורט להלן: 7.5% על חשבון המעסיקה ו – 2.5% על חשבון המנהלת. מוסכם ומובהר, כי היה ויחול מס על ההפרשות לקרן ההשתלמות ו/או על חלקן, תישא המנהלת בעלות המס". (ההדגשה הוספה).
משקבענו כי על התובעת חל הסכם ההעסקה השני, היה על סטודיו קראפט לבצע הפרשות החל מיום 30.03.16 ( תום שנה מיום חתימת ההסכם). משהתובעת סיימה עבודתה ביום 10.03.16, נדחית תביעתה ברכיב זה.

פדיון ימי חופשה ודמי הבראה
התובעת עתרה לסך 3,188 ₪ כפדיון חופשה (6.02 X 530 ₪) ולסך 1,890 ₪ (378 ₪ X 5 ימים) לדמי הבראה לשנת עבודתה האחרונה בסטודיו קראפט.
לטענת הנתבעים 1 - 5, התובעת אינה זכאית לדמי חופשה והבראה, בשל הנסיבות אשר הובילו לסיום עבודתה של התובעת, משהנסיבות היו כה חמורות עד שיש בהן לשלול את זכאותה לתשלומים אלה [ הנתבעים מסתמכים בטענתם זו על פס"ד סע"ש (ת"א) 39969-04-14 בראל וינר נ' אקסודיה בע"מ ( פורסם בנבו, 18.07.16) (להלן: "פס"ד וינר")].
לא רק שפס"ד וינר אינו פס"ד מנחה, בכל הכבוד הראוי, הרי שעובדות המקרה שם שונות מהמקרה דנא. בפס"ד וינר נקבע כי התובעת שהתה בחופשה בת חודש ימים ללא אישור המעסיק. יתרה מכך, נקבע כי על אף הפרת המשמעת החמורה, התובעת זכאית לפדיון החופשה(!).
בענייננו, לא הוכח כי התובעת פוטרה מחמת " הפרת משמעת חמורה", ואף לא הוכחו " ההפרות" אשר נטענו בזימון לשימוע; על כן נדחית טענת הנתבעים והתובעת זכאית לימי חופשה ולימי הבראה כחוק.
לאור כל האמור לעיל, ומשלא הוגש תחשיב נגדי מטעם מי מהנתבעים, מקבלים אנו את תחשיבי התובעת ברכיב זה לתקופת עבודה עד ליום 10.03.16 כולל .
התובעת זכאית לפדיון חופשה בסך של 2,120 ₪ [4 ימים (כעולה מתלוש 02/16 ובתוספת הימים במרץ ) X 530 ₪] , בצירוף ה"ה וריבית מיום 01. 04.16 ועד התשלום בפועל.
כמו כן, התובעת זכאית לדמי הבראה בסך של 1,890 ₪ (משלא הוגש תחשיב נגדי מטעם הנתבעים ) בצירוף ה"ה וריבית מיום 01. 04.16 ועד התשלום המלא בפועל.

פיצוי בגין פיטורין שלא כדין
לטענת התובעת, אביתר ומיכאל רצו לקיים " הליך שימוע" ללא כל הודעה מוקדמת ואף נמנעו תחילה מלפרט את טענותיהם כלפיה. כל התנהלותם הצביעה על כך כי גמרו אומר לפטרהּ עוד טרם השימוע, תוך רמיסת זכויותיה ובחוסר תום לב. השותפים יצרו והפנו אליה "יש מאין" טענות מופרכות, אשר הפכו אותן למעשים של " הפרת אמונים", ע"מ לשלול את שכרה ופיצויי הפיטורים ואת שווי מניותיה בסטודיו קראפט, בהתאם לסעיפים 3.2 ו -3.3.
ההחלטה להשעותה עד להליך השימוע, נתקבלה תוך הפרת זכותה לשימוע בטרם קבלת ההחלטה על השעייתה.
השותפים היו מודעים כל העת לכך כי שבה לעבודתה לאחר ביטול השימוע, ולו רצו לפטר אותה, יכלו לעשות זאת בכל עת.
על כן, עתרה לפיצוי בגובה של 4 חודשי שכר (סך של 44,488 ₪) ולחילופין, לשלם לה פיצויים בגין פיטורין שלא כדין בהתאם לשווי מניותיה בסטודיו קראפט, לפי השווי שנקבע במתווה בין רונן לשותפים ובסך של 12,093 ₪ למניה ( לפי מפתח של 31 מניות כנגד נשיאה בחוב אישי של רונן בסך 400,000 ₪), ובסה"כ 38,708 ש"ח.
בנסיבות העובדתיות בהן שוכנענו, בהִנתן כי עסקינן בעובדת, עו"ד בהכשרתה, ובעסק פרטי – לא שוכנענו כי בטרם השעייתה היה על הנתבעת לערוך שימוע, ודאי כך , עת הובהר כי התובעת מושעית תוך תשלום שכר.
בהתאם נדחית טענתה בהקשר זה.
באשר לתשלום שווי המניות – לא הוכח בפנינו כי שווי מניה היה בסך של 12,093 ₪. לא שוכנענו כי ניתן למדוד את שווי המניות בהתאם ל"נשיאה בחוב אישי" של רונן.
ע"מ לקבוע את שווי המניות, היה צורך בקביעת שווי החברה ( סטודיו קראפט) [ראה לעניין זה רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' שאול ממן ( פורסם בנבו 28.08.12)].
לא הוצגו בפנינו נתונים בדבר שוויה של סטודיו קראפט, ואף לא הוגשו חוו"ד מתאימות לכך. יתר על כן, שווי מניותיה, כשותפה, ספק אם מצוי הוא בסמכותנו, בהקשר להעברתן/מכירתן.
בהתאם לקביעתנו לעיל, זכאית התובעת לפיצויי פיטורין. כ"כ לא הוּכחה בפנינו " הפרת אמונים" של התובעת כנגד מעסיקתה , כהגדרתה בסעיף 3.2 להסכם ההעסקה השני. אין לשכוח כי בפועל, לא התקיים שימוע טרם הפסקת העבודה ומאידך, אף לא התקבלה תשובת התובעת לטענות בזימון לשימוע. כך גם לא הוכח בפנינו כי התובעת פוטרה שלא כדין.
אשר על כן, נדחית תביעת התובעת ברכיב זה.

הלנת שכר
לטענת התובעת, שכרה לחודש 03-05/16 לא שולם כלל, כמו כן, שכרה הולן באופן שיטתי ושולם מאוחר, עבור החודשים 02-03/15, 05/15, 07/15, 09-11/15, 01/16. על כן, ומששכרה הולן יותר מ-3 פעמים במהלך שנה רצופה, יש לפסוק לה פיצויי הלנה על כל התקופה. כמו כן, התובעת עתרה לסך של 19,468 ₪, עבור הלנת שכר לחודשים 03-05/16.
התובעת לא הציגה ראיות לכך כי שכרה שולם באיחור במהלך תקופת עבודתה, ו/או כי פנתה לממונים עליה, במועדו, כי שכרה מתעכב. זאת כאשר, התובעת עצמה הייתה אחראית לעמוד בקשר עם הממונים עליה לצורך תשלום משכורות לעובדים בכלל ולעצמה בפרט.
לפיכך, משלא שוכנענו בזכאותה נדחית תביעתה ברכיב זה.

פיצוי בגין עוגמת נפש
התובעת עתרה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪, וזאת לאור ההאשמות שהוטחו בה בעת זימונה לשימוע, ללא קבלת פירוט הטענות, השעייתה מעבודתה בניגוד לרצונה בטרם התקיים שימוע, פיטוריה בניגוד לדין וכי נאלצה לעזוב את מקום עבודתה, ללא יכולת לקבל זכויות להן היא זכאית מביטוח לאומי ועוד.
ערים אנו לעובדה כי במקרה דנן התובעת נקלעה " לסכסוך שותפים".
התובעת העידה בפנינו כי ידעה שמצבה הכלכלי של סטודיו קראפט " תמיד היה לא טוב" (עמ' 12 שורה 17).
לא מצאנו פגם בזימון התובעת לשימוע. הנטען כנגדה נותר בינה לבין מעסיקתה, הא ותו לא. התובעת לא התייצבה לשימוע. אין היא מוכיחה אח"כ קשר כלשהו עם מעסיקתה ודאי לא עבודה או פגיעה בה, חלילה, ע"י הפצת הנטען לאוזני עובדים אחרים , או טענה אחרת בנדון.
אין חולק כי אין זה נעים לאדם לקבל טענות ממעסיקו, אך אין בכך עדיין כדי לזכותו בפיצוי בגין עגמת נפש. ודאי כך, כשעסקינן ביד ימינו של בעל מניו ת/מנהל, מחד ומאידך, כשהבהירה כי המצב הכלכלי לא היה שפיר, ממילא . בפועל, לא הוכחה עגמת נפש/נזק שנגרם לה.
יתר על כן, טענתה בהקשר זה תמוהה, שלא לומר יותר מכך – התובעת הוזמנה לשימוע בעילה של הפרת אמונים. התובעת הושעתה עד לקיומו, וטוענת כי קיבלה שכרה עד לשימוע. התובעת לא התייצבה לשימוע וטענות המעסיקה פורטו בטרם השימוע(מועד שנדחה לבקשתה). בנסיבות אלה – נדחית תביעתה ברכיב זה.
משקבענו כי מחד, לא התקיים שימוע ומאידך, נטען כנגד התובעת כאמור – אין בפנינו אינדיקציה כלשהי לזכאות התובעת לפיצוי בגין האמור (הגם שעלו תהיות מחד מהתנהלותה ומאידך לא הוכחה "הפרת אמונים").
לפיכך נדחית התביעה ברכיב זה.

הרמת מסך
לטענת התובעת, סטודיו קראפט חדלה מלפעול בסביבות חודש יוני 2016, עת פיטרה את כל עובדיה וכיום אינה פעילה וריקה מתוכן. בנוסף, אביתר ומיכאל לא טרחו לפרק את סטודיו קראפט, ע"מ לאפשר לעובדיה לקבל את זכויותיהם באמצעות הביטוח הלאומי. לסטודיו קראפט לא היה הון עצמי וקיומה נשען על קבלת הלוואות ומינוף בלתי סביר ביחס להונה העצמי. מימון דק הוא אחת העילות בדין להרמת מסך ההתאגדות.
הקמת טרייטן גלובל נועדה להברחת נכסים של סטודיו קראפט, קליטת פעילותה, מתוך מטרה להתחמק מתשלומי חובות. עוד טוענת התובעת כי אביתר הודה בעדותו ( עמוד 42 שורה 29) כי פעמים רבות הועברו כספים לסטודיו קראפט לצורך תשלום משכורות וכיסוי חובות. בנוסף, אפק ערבה לסטודיו קראפט ולחשבון הבנק ממנו שולמו והועברו משכורות לעובדיה ולספקיה. טרייטן גלובל ערבה לאפק ואביתר ומיכאל ערבו לטרייטן גלובל.
באשר לרונן, הרי הוא זה "שהחזיר " את התובעת לעבודה, בשעה שידע כי אין ודאות כי סטודיו קראפט תשלם לה את שכר עבודה ( עמ' 53 שורה 6). משהפר את התחייבותו כלפי התובעת להסדיר את עניינה במסגרת הסכם העברת המניות ומשידע ששכרה לא ישולם, יש עילה להרמת מסך כלפיו, ולחילופין, עילה המצדיקה ראייתו כמעסיק במשותף של התובעת מאז השיב אותה לעבודה.
בהתאם לתדפיס רשם החברות מיום 10.05.16, כל מניותיהם של אביתר ומיכאל הועברו לטרייטן גלובל.
אפק חתמה על ערבות לסטודיו קראפט בזו הלשון ( נספחים 9 א' ו-9ג' לתצהיר התובעת):
"התאגיד יהיה ערב לחברת סטודיו קראפט בע"מ ח.פ. 513758987 לכל דבר ועניין ולכל פעילות שהיא".
לטענת הנתבעים, כתב הערבות נוסח לבקשת בנק הפועלים, עפ"י דרישת הבנק, שכן אפק חתמה בבנק הפועלים על כתב ערבות להבטחת חובות סטודיו קראפט כלפי בנק הפועלים. לא הייתה שום כוונה לערוב לחיובים אחרים.
פטורים אנו מהכרעה בשאלת כוונת הערבות ותקפותה, משאין אנו דנים ע"פ הדין ב"ערבות" וממילא לא נקבע זכאות של עובד על בסיס טענת ערבות.
כל טענות/ראיות התובעת באשר לאירועים שארעו לאחר שנסתיימה עבודתה (ולו במהלך ולאחר מאי 16') אין בהן כדי להצדיק מהותית ומשפטית חבותם של מי מהנתבעים 2- 5.
בהתאם להסכם מכר המניות מיום 02.06.16, רונן העביר מניותיו לטרייטן גלובל ( נתבעת 2), שמנהליה הרשומים הם אביתר ומיכאל. בתמורה להעברת מניותיו, רונן הוסר מכל ערבויותיו לסטודיו קראפט, סיים את עבודתו וכהונתו כמנהל סטודיו קראפט.
הנה כי כן, רונן הוצא ממעגל המנהלים, ולא מצאנו לחייבו באשר לפעולות סטודיו קראפט או מנהליה, בעת סיום עבודת התובעת.
עוד עולה כי רונן סיים העסקתו בסוף מאי 16', ולא שוכנענו כי היה באפשרותו ו/או ביכולתו להבטיח את שכרה של התובעת בנתבעת . נזכיר כי אף הוא קיבל שכר עד לחודש אפריל 16' (סעיף 5.4 להסכם מכר המניות).
עוד שוכנענו כי התובעת ידעה על מצבה הקשה של סטודיו קראפט. אין שחר לטענותיה כי "הסתמכה" על הבטחותיו של רונן, משידעה כי שכרה מועבר ע"י אביתר. לא נוכל שלא להזכיר, כי ניכר היה קשר מיוחד בין התובעת לרונן, שאף דאג לה וניסה לגונן עליה גם במהלכים שטרם סַיים יחסי העבודה – ו דאי לא מצאנו פעולה בה עשה כנגדה או גרם לה לנזק.
אשר על כן, נדחית תביעתה של התובעת גם כנגד רונן.
אין בסיס לטענות התובעת, לפיהן משהושקעו כספים ע"י נתבעים 2- 5, לצורך תשלום לעובדים ולספקים, היה בכך " עירוב נכסים", מחד ומאידך, לא הוכח בראיות כי הוצאו כספים מסטודיו קראפט והועברו בניגוד לדין, לנתבעים 2 - 5.
לא נעלמה מעינינו עדות אביתר, כי סטודיו קראפט הפסיקה להיות מיוצגת, משהחליטו " לשנות כיוון, בהחלטה עסקית נטו" שמשמעותה " לפעול לעשיית צדק ולהחזרת הכספים שהושקעו מטעמנו בסטודיו ונלקחו מאיתנו ברמייה" ( עמ' 38 שורות 2 – 9).
התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחה כי החלטות שהתקבלו ע"י השותפים היו לרעת סטודיו קראפט.
הגם שסטודיו קראפט הפסיקה לפעול, ואחרי הפסקת יחסי העבודה של התובעת עם סטודיו קראפט, הרי ששולמו התשלומים לעובדים, וזאת גם ע"פ הודאת התובעת כי תשלומי העובדים שולמו [פרט לשכרה ולשכרו של רונן (סעיף 67 לתצהירה)].
נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא כי יש ליתן תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של החברה.
החריג ל"עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" נקבע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), המאפשר להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל מניה בה " אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן" וזאת " במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה":
"(א) (1) ...
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)( א) או ( ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו..."
הרמת מסך ההתאגדות היא חריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד [ראה לעניין זה בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE (פורסם בנבו, 13.11.16)].
הכללים להרמת מסך ההתאגדות חלים על ביה"ד לעבודה, ובמהלך השנים פותחו דינים ספציפיים המותאמים למשפט העבודה ולמאפייניו המיוחדים וזאת נוכח חוסר האיזון הבסיסי בין העובד למעסיק [ ראה לעניין זה בג"ץ 132/15 ר-צ פלסטק בע"מ נ' איפראימוב פאולינה ( פורסם בנבו, 05.04.17); ע"ע ( ארצי) 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש עתונות-אילת בע"מ ( פורסם בנבו, 17.12.02), פסקה 15; ע"ע ( ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ומלונאות רחביה בע"מ ( פורסם בנבו, 19.01.03), פסקה 22].
באשר להרמת מסך ב"אשכול חברות" – למען הזהירות נציין כי אי ן בפנינו בסיס עובדתי ראייתי לחבות הנתבעים 2- 5 לפי ההלכה. יחד עם זאת, בהתאם להלכה נקבע כי בנסיבות בהם ישנם יחסי קרבה בין החברות לבין בעלי השליטה – הדבר ישמש בסיס להרמת המסך ביניהם [ ראה לעניין זה ע"ע 1359/00 עמיאל כהן נ' כימיקלים לישראל בע"מ ( פורסם בנבו, 08.06.03), פסקה 7 ; רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, פ"ד נד(2)712].
עם זאת, נקבע כי אף בדיני עבודה, נקודת המוצא היא כי יש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד [ראה לעניין זה ע"ע (ארצי 15288-12-10 בוימל אלון נ' חיים פלזן (פורסם בנבו, 08.05.12)].
לא הוכח כי בפעילותם, הנתבעים ניסו לחמוק מחובות לנושים ולעובדים. לא נטען וממילא לא הוכח כי העובדים הועברו מחברה אחת לאחרת. לא הוכח כי היה ערוב נכסים בין החב רות. לא הוכח קשר בין התובעת כעובדת סטודיו קראפט – לנתבעים 2-5 באופן המחייבם לשאת בחובות הנתבעת 1.
לא הוכחו מחדליהם של הנתבעים 2- 5, בניהול סטודיו קראפט ו/או כי לקחו סיכון בלתי סביר בניהולה. לא הוכח בפנינו כי העסיקו עובדים, בידיעה כי אין באפשרותם להמשיך ולשאת בתשלום שכרם. כך גם לא הוכח כי היתה "הברחת נכסים", של השותפים מסטודיו קראפט; לא הוכח מינוף דק; לא הוכח כי השותפים עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות, בעצם העברת המניות (שעל שמם) והנכסים לטרייטן גלובל, והתובעת לא תמכה טענותיה אלה בראיות.
אשר על כן, נדחית טענת התובעת לעניין הרמת מסך גם כנגד הנתבעים 2- 5.

טענת קיזוז
הנתבעים 1 - 5 טענו כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובעת, ככל שיפסק, סכום של כ-24,156 ₪, המהווה את שווי האופנוע המוחזק בידי התובעת, ובגין השבת כספים אשר משכה התובעת שלא כדין מחשבון סטודיו קראפט.
הנתבעים לא הוכיחו ולא תמכו בראיות מהו " סכום הכספים" אותם משכה התובעת מסטודיו קראפט בניגוד לדין. (אין בפנינו מתי כך או כי כל הפעולות הכספיות שביצעה התובעת לא היו באישורו של רונן).
על כן טענת הקיזוז לעניין זה נדחית.
באשר לשווי הקטנוע, בהודעה על סיום העסקה, התובעת ציינה בסעיף 3, כי מבקשת היא להחזיר את הקטנוע הרשום על שמה, ומבקשת כי יתאמו איתה מועד להשבת הקטנוע והעברת הבעלות על שם סטודיו קראפט.
לא הוכח בפנינו כי יצרו קשר עם התובעת לצורך ביצוע העברת הבעלות, או כי מכתבה נענה ע"י מי מהנתבעים.
כמו כן, הצהירה התובעת ( סעיפים 14 ו-77 לתצהירה), כי התעקשה להעביר את הבעלות ישירות בדואר ישראל, על מנת לוודא כי ההעברה אכן תבוצע ותוסר ממנה אחריות לקטנוע (מכתב סיום העסקה ; נספח 39). מנגד, לא ממש מצאנו מאמץ של הנתבעת לתפוס החזקה בקטנוע במהלך השנים, או להוכיח שוויו.
אשר על כן, ומשנדחית טענת הקיזוז – הקטנוע האמור שנשאר על שמה ובחזקתה של התובעת, יוחזר לסטודיו קראפט ולבעלותה , בתוך 30 יום.

סוף דבר:
נציין כי לא התרשמנו מגרסת התובעת, כמשקפת נכונה את ההתרחשות בזמן אמת , ודאי וודאי בקשר עם הנתבע 6.
לאור כל האמור לעיל – הנתבעת 1 תשלם לתובעת את הסכומים שנקבעו בתוך 30 יום בצירוף ה"ה וריבית כחוק מיום 01.04.16 ועד לתשלום בפועל.
הנתבעת 1 תשא בהוצאות ושכ"ט התובעת בסך של 2,500 ₪ (בקביע ת סכום זה שקלנו את סכום התביעה, עילותיה והיקפה, גם מול תוצאתה) שישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו ה"ה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
התובעת תשלם לנתבע 6 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,700 ₪ , שישולם תוך 30 יום אחרת הסכום יישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
התובעת תשלם לנתבעים 2- 5 יחדיו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,700 ₪, שישולם תוך 30 יום אחרת הסכום יישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח אדר ב' תשע"ט, (04 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (עובדים) גב'
הילה ידיד-ברזילי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. (מעסיקים) מר
מאיר בר-אל

נחתם ע"י נ.צ. ביום 4.4.19.