הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 44838-03-17

08 נובמבר 2018
לפני:
כב' השופט אורן שגב

המבקש
תובע והנתבע שכנגד :
עידן פלדה
ע"י ב"כ: עו"ד איציק אבישר ואח'
-
המשיבים
הנתבעים והתובעים שכנגד:

  1. בני רמת גן- דור העתיד
  2. עיריית רמת גן
  3. ברנרד ברנר

ע"י ב"כ: עו"ד א. מנור ואח'

החלטה
לפניי בקשת התובע להורות לנתבעת להמציא לו את המסמכים הספציפיים הבאים:
כל הסכם שנחתם בשנים האחרונות בין הנתבעת 1 או בין העמותה המנהלת או שניהלה את מחלקת הנוער באגודה ובין עיריית רמת גן, לרבות הסכם העברת השליטה או זכויות הנהול באגודה שנערך בין הצדדים;
מסמך המכיל פירוט ואסמכתאות בגין כל ההלוואות או בגין כל הכספים שהועברו ע"י הנתבע 3 או מי מטעמו לידי הנתבעת 1 או לידי התאגידים אשר ניהלו או מנהלים אותה, ולהיפך, כל הכספים שהועברו לנתבע 3 או למי מטעמו מהגופים הנ"ל החל משנת 2004 ועד למועד העברת האסמכתאות המבוקשות;
לטענת המבקש, המצאת המסמכים הנ"ל תאפשר לו "לעמוד כדבעי על זהות התאגיד הנוכחי המנהל את האגודה או את קבוצת הנוער האגודה ואת המשמעויות הנובעות מכך [...] כיון שנודע לתובע כי לאחרונה נחתם הסכם בין הנתבע 3 בשם האגודה לבין חברת "שחקן אמיתי", אשר ייתכן והיא זו המנהלת בפועל את האגודה כיום ולא הנתבעת 1" (סעיפים 5 ו- 7 לבקשה). בנוסף לכך, המסמכים הנ"ל דרושים לו " לצורך הוכחת עירוב הנכסים האקוטי והרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע 2, מר ברנר, ובין הנתבעת 1 ו/או כל תאגיד אחר אשר ניהל בעבר ו/או מנהל בהווה את האגודה, כאמור בפרק ח' לכתב התביעה... " (סעיף 8 לבקשה).
המבקש טען עוד, כי "[...] ידוע כי מר ברנר פועל, בשם האגודה, לעירוב נכסיהם הנפרדים של התאגידים המנהלים את האגודה, באופן המשמש כל כולו להתחמקות מתשלום חובות האגודה – ועל מנת שהתובע לא יעמוד בפני שוקת שבורה עם קבלת פסק דין המחייב את הנתבעים בתשלום הסכומים הנתבעים בתו בענה זו ובשל החשש כי כבר כיום הנתבעת 1 אינה התאגיד המנהל את האגודה או כי בעתיד לא תהא זו המנהלת את האגודה" (סעיף 4 לבקשה).
המשיבים התנגדו לבקשה והקדימו וטענו כי הוגשה ללא תצהיר התומך בעובדות המופיעות בה, וכי הדבר מהווה המשך ישיר לאופן בו הגיש את בקשתו הקודמת, שלא היתה מנומקת ומפורטת. לגופו של עניין, טענו כי דין הבקשה להידחות גם מן הטעם שאין רלוונטיות למסמכים שנתבקשו לעילות התביעה שנתבעו. עוד הוסיפו, כי המסמכים נוגעים, בין היתר, גם לצדדים שלישיים, שאינם צד להליך, וכי יש לאזן את האינטרס של התובע לקבלם אל מול אינטרס ההגנה על הפרטיות של אותם צדדים שלישיים.
המשיבים הוסיפו וטענו, כי למרות שהתובע עבד אצל הנתבעת למשך תקופה של חודש וחצי בלבד (בעונת המשחקים 2016-2017) , המסמכים שהוא דורש לקבל זכות עיון בהם, מתייחסים לתקופות ארוכות הרבה יותר. בהקשר זה טענו, כי אין מחלוקת כי קיבל את מלוא שכרו בגין עבודתו בנתבעת כמאמן קובצת נערים (ב ניגוד לקבוצת הבוגרים – מושא כתב התביעה).
המשיבים הטעימו, כי הבסיס לדרישת המסמכים הוא חששו של התובע כי לא יצליח לגבות את סכום פסק הדין, ככל שייפסק לטובתו פיצוי כלשהו, ואין בכך כדי להצדיק מתן עיון במסמכים, במיוחד שעה שמדובר בהסכם שנחתם עם צד ג', שלא היה מעסיקו. המשיבים הוסיפו, כי גם בכל הקשור לעילת התביעה הנוגעת להרמת מסך, לא עומדת לתובע הזכות לקבל מסמכים, שכן לא טען לכל מעשה תרמית מצד הנתבע, אלא נהפוך הוא. בכתב התביעה נטען, כי הנתבע 3 נטל הלוואות שונות עבור הנתבעת על מנת שזו תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
יתר טענותיו של המבקש, המשיכו המשיבים וטענו, נשענות על השערות, מסקנות וחששות שאין להן כל ביסוס ראייתי מנימלי, ובהיעדר ראשית ראיה, ולמצער, תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות הנ"ל, מדובר על מסע דיג, שאין לאפשרו. המשיבים הוסיפו כי לא ברור על אלו "גופים מנהלים" מדובר בבקשתו של המבקש בהקשר של מסמכי ההלוואה וכי באופן כללי מדובר בבקשה כוללנית, גורפת ומכבידה לקבל מסמכים הקשורים לכספים וחשבונות מ- 14 השנים האחרונות.

אשר להכרעתי –
לאחר שנתתי את דעתי לטעמי הבקשה ולתגובת המשיבים, החלטתי לדחות אותה, ולהלן נימוקיי.
נזכיר מושכלות ראשונים, בתמצית. הלכה מושרשת בשיטת משפטנו הנה כי צדדים להליך משפטי מחויבים לגלות זה לזה את המסמכים הרלוונטיים למחלוקת הנדונה בהליך – וזאת על מנת להגשים את התכליות של גילוי האמת, עשיית צדק בהליך השיפוטי וייעול הדיון מעצם ניהולו "בקלפים גלויים" (תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991; בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ. פרופ' עוז, מיום 14.5.2008; להלן – עניין עוז; ע"ע 22749-09-10 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נק עיזבון המנוחה טלי אורן בלזר ז"ל, מיום 27.01.2011; להלן – עניין טבע תעשיות).
חובת הגילוי נובעת גם מיחסי האמון שבבסיסם של יחסי העבודה, ומעקרון היסוד של שקיפות (ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י, מיום 21.9.2010; להלן – עניין מכתשים). ומכאן, שהשאלה הראשונה אותה יש לברר בעת דיון בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים להליך. המבחן שנקבע לצורך כך הוא מבחן כפול – ראשית האם קיימת "זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי" (ההיבט הצר), ושנית מהי מידת תרומתו של הגילוי לקיומו של "דיון יעיל" בהתחשב בכלל נסיבות ההליך (ההיבט הרחב) – לרבות מהות הסעד המבוקש בהליך ומידת הפגיעה במבקש ככל שהמידע לא יימסר לו (פסק דינה של השופטת (כתוארה אז) נילי ארד בע"ע 494/06 מדינת ישראל, נציבות המים – קלרה אבנצ'יק, מיום 28.3.07; להלן – עניין אבנצ'יק; ע"ע 129/06 טמבור בע"מ – אברהם אלון, מיום 7.5.2006), כפי שמופיע בעניין טבע תעשיות.
ככל שמתקיים מבחן הרלוונטיות על שני היבטיו, יש לעבור ולבחון האם קיימים אינטרסים נגדיים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו, תוך עריכת איזון המתאים לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (עניין עוז; ע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר אילן – ד"ר צמח קיסר, מיום 24.3.2005; ע"ע 19213-07-10 מוחמד ראשד חמאמדה – דורון עובד ניהול ושיווק פרויקטים בע"מ, מיום 16.11.2010).
מלאכת האיזון נעשית על פי אמות מידה של מידתיות (עניין מכתשים), כאשר שלבי הבדיקה משליכים זה על זה. היינו, ככל שהמסמך המבוקש רלוונטי יותר למחלוקות מושא ההליך וחיוני יותר לצורך גילוי האמת – ייתכן שהאינטרס לגלותו יגבר על אינטרסים אחרים מעורבים, ולהיפך (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ. רנדי בע"מ, מיום 15.10.2008). בית הדין אף רשאי לאזן בין האינטרסים השונים באמצעות פתרונות ביניים (עניין אבנצ'יק).
באשר לפגיעה אפשרית בפרטיות, הנלווית להליך גילויו של מסמך מסוים, נפסק כי יש לערוך איזון בין הערכים המתנגשים: מחד – יעילות הדיון והשאיפה לרדת לחקר האמת, העומדות בבסיסה של תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991; ומאידך – הגנה על פרטיות, שהנה ערך חוקתי (ראה עניין מכתשים).
בעניין מכתשים, הניח בית הדין הארצי, מפי כב' השופטת כב' השופטת וירט-ליבנה, שורה של הנחיות שתסייענה לערכאה הדיונית, הדנה בבקשה כגון דא, לערוך את האיזון הנדרש. ההנחיות הרלוונטיות לענייננו הן:
התייחסות למבחן הרלוונטיות תוך בחינה פרטנית של טיב החומר שגילויו מתבקש, היקפו, שיעור הפגיעה בפרטיות ומקורו של המידע;
חשיבות המסמכים המבוקשים לצורך גילוי האמת ומתן הזדמנות לתובע להוכיח את תביעתו, לרבות השאלה האם קיימת דרך חלופית להוכיח את עילת התביעה לרבות קיומו של נוהג או אפליה;
אל מול הזכות לפרטיות של בעל דין, יש להעדיף, ככלל, את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב"קלפים פתוחים";
ומן הכלל אל הפרט
על מנת לבחון את הרלוונטיות של המסמכים שנתבקשו, אפנה לכתב התביעה על מנת לבדוק את עילות התביעה. בכתב התביעה מטעמו, התובע דורש פיצויי בגין הלנת שכר עבודה, פיצויים בגין הפרת הסכם העסקה, פיצויים בגין הוצאת לשון הרע ופיצויים בגין פגיעה בפרטיות. התובע תבע כל אחד מהמשיבים וטען, כי הנתבעת 1 היתה בזמניםהרלוונטיים לכתב התביעה עמותה רשומה שהחזיקה והפעילה את קבוצת כדורסל הבוגרים בעירוני רמת גן והיתה מעסיקתו, הנתבעת 2 – עיריית רמת גן, היתה המנהלת והמפעילה, הלכה למעשה, את אגודת הכדורסל העירוני , ואילו הנתבע 3 – מר ברנר, היה בכל הזמנים הרלוונטיים יו"ר האגודה ובעליה של העמותה ועמותת הנוער, אשר החזיקה, הפעילה וניהלה את מחלקות הנוער, הנערים והילדים של האגודה והוא היה הרוח החיה מאחורי כל פעילויותיהן.
ה מבקש טען, כי מר ברנר הלין את שכרו, פרסם כנגדו פרסום פוגעני, הפר את הסכם העבודה עמו ופגע בזכותו החוקתית לכבוד. בחלק הדן בדרישה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 3, טען המבקש, כי יש לחייב את האחרון באופן אישי וישיר, שכן הוא עושה בעמותות כבתוך שלו, " ...ובמסגרתן הכל פועלים בהתאם למדיניותו ולגחמותיו. שליטתו המוחלטת של מר ברנר באגודה הנה כה מרכזית ודומיננטית, עד כי למעשה לא ניתן כלל להפריד בין אגודת עירוני רמת גן בכדורסל לבין הלה" (סעיף 129 לכתב התביעה).
המבקש הוסיף, כי חברי הוועד המנהל משמשים כחותמת גומי, כפופים ומצייתים למר ברנר שהנו המוציא והמביא באגודה וחולש על כל התנהלותה, למן החתמת הצוות המקצועי וכלה בניהול מו"מ ואישור תשלומים ; מר ברנר הנהיג מתכונת העסקה פוגענית ושלוחת רסן, הלווה לעמותו שונות אשר החזיקו, ניהלו והפעילו את האגודה מליוני שקלים כהלוואת בעלים, ו"לאור האמור לעיל, ומטבע הדברים, ברי כי מר ברנר אף משך מיליוני שקלים מהעמותות" (סעיף 137 לכתב התביעה.
מסכם המבקש וקובע, כי מר ברנר אף הפעיל את האגודה מחשבונותיו הפרטיים ומכאן, שהוא מערבב את נכסי העמותו עם נכסיו הפרטיים. בהמשך, הוסיף המבקש, כי בשל רצונו של מר ברנר להתחמק מחיוב בתשלום הסכומים המפורטים בכתב התביעה, "קיים חשש כי מר ברנר יחליט להפסיק את פעילותה של הנתבעת 1 ולהעביר את ניהול האגודה לידי עמותה חדשה אשר תוקם באופן ייעודי לשם כך, כפי שעשה בעבר, וכפי שקורה בעולם הספורט חדשות לבקרים" (סעיף 140 לכתב התביעה).

המסמכים שנתבקשו
האם קיימת "זיקה ברורה" בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בכתב התביעה בהליך העיקרי והאם יש בגילוי המסמכים שנתבקשו כדי לתרום לקיומו של "דיון יעיל" בהתחשב בכלל נסיבות ההליך? התשובה לשאלות אלה שלילית, ואפרט.
ראשית לכל, הצדק עם המשיבים, כי הבקשה כוללנית, גורפת ומכבידה וכלולות בה טענות עובדתיות לכאורה ללא שום ביסוס ראייתי ראשוני, ולמצער, אף ללא תצהיר שיתמוך בשלל הטענות הללו. לטעמי, די בכך כדי לדחות את הבקשה, ואבהיר.
המבקש דורש עיון במסמכים על פני תקופות ארוכות מאוד, שחורגות באופן משמעותי מהתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, ומתקבל הרושם, כי אכן מדובר במסע דיג לצורך ניהול מעין מסע צלב כנגד מר ברנר. מסמכים אלה, אינם נחוצים לניהול יעיל של התביעה, שכן, בכתב התביעה יוחסו למר ברנר מעשים שעשה לכאורה באופן אישי, כגון: הלנת שכר יזומה על ידו ופרסום פוגעני לכאורה. לצורך חיובו של מר ברנר בשני רכיבים אלה, ככל שיוכחו בראיות , אין צורך להרים את מסך ההתאגות, ולמצער, בכל הקשור להלנת שכר לכאורה, אין צורך להמציא ראיות בנוגע לעירוב נכסים לכאורה.
די בכך שיוכח שמר ברנר הוא זה שהורה או שהיה אחראי באופן אישי , כמנהל האגודה, על אי תשלום שכר עבודתו של המבקש, או אפילו ידע כי שכרו לא משולם ולא עשה דבר כדי למנוע את הלנת השכר , כדי שבית הדין ישקול לחייבו באופן אישי ואין צורך לשם כך, לקבל את צביר המסמכים שהנתבעת 1 אי פעם חתמה עליהם מול צדדים שלישיים .
הוא הדין לגבי מסמכי ההלוואות שנתבקשו . מעבר לעובדה שאין כל תמיכה ראייתית, ולו מינימלית, לטענה, וכאמור לעיל, אפילו תצהיר לא הוגש, בית דין זה אינו עוסק באחריותו של מר ברנר לניהולה התקין של העמותה – הנתבעת 1 ובוודאי שלא ניהולן של עמותות אחרות. ככל שהמבקש יוכיח כי מר ברנר עיוול כלפיו בפרסום לשון הרע, פגע בפרטיותו או היה קשור באופן כלשהו להלנת שכרו, בית הדין לא יידרש לשלל המסמכים הרבים שנתבקשו במסגרת הבקשה באופן כה גורף וכוללני לצורך הכרעה ברכיבי התביעה . ככל שלמבקש טענות כלפי מר ברנר במישור דיני העמותות ומנהל תקין, עליו למצות את זכויותיו בערכאה המתאימה לכך וממילא בית הדין אינו האכסניה לכך .
המסמכים שהתבקשו נועדו כדי לאשש חשדות שונים שמקננים בלבו של התובע בנוגע להתנהלות לא תקינה לכאורה של מר ברנר. כאמור לעיל, אין בכך כדי להוות עילה למתן צו לגילוי מסמכים בכלל, ולגילוי המסמכים הרבים שנתבקשו, בפרט. נימוקים שנשענים על אמירות כגון: "ידוע למבקש כי...", "נודע לו לאחרונה כי..." ו"... יעמוד מול שוקת שבורה" – כל א לה אינם יכולים להוות נימוק לגילוי מסמכים. המבקש אינו רשאי לסמן לעצמו מטרה על בסיס טיעונים חסרי ביסוס ראייתי מינימלי, ולבקש כי הצד שכנגד יספק לו את אשפת החיצים שברצונו לשלוח את המטרה שסימן. זוהי אינה מטרתו של הליך גילוי המסמכים.
כך גם ביחס לחששו של המבקש כי מר ברנר יבצע פעולות שונות של חיסול עמותות והקמת עמותות חדשות. הדרך להפיס את דעתו של המבקש ביחס לאירועים שאולי יתרחשו בעתיד, אינה ע"י מתן צו גורף למסמכים שביקש, אגב פגיעה בפרטיותם של מי שאינם צד להליך המשפטי.
המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, היא כי המסמכים שנתבקשו אכן אינם רלוונטיים, באשר לא הונחה תשתית ראייתית מנימלית לטענות, לחשדות ולהשערות שהועלו ע"י המבקש.

אחרית דבר
הבקשה נדחית והמבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ל' חשוון תשע"ט, (08 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.