הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 43810-12-15

02 ספטמבר 2019

לפני:

כב' השופט אורן שגב

התובעת
ד"ר ענבל קדמן –אייזיק ת.ז. XXXXXX525
ע"י ב"כ: עו"ד יוסי טמשה ואח'
-
הנתבעת
קופת חולים כללית מרכז רפואי קפלן
ע"י ב"כ: עו"ד גיא גולן ואח'

פסק דין

האם התובעת זכאית לתשלום מענק בגין תקופת התמחותה בבית החולים קפלן במחלקה הפנימית בסך 150,000 ₪, בנוסף למענק שקיבלה בסך 300,000 ₪ בזכות העובדה שבחרה להתמחות ברפואה פנימית, שהוגדרה ע"י משרד הבריאות כמקצוע במצוקה?
זוהי השאלה בה עלי לדון בתיק זה. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, לרבות עמדתו של הממונה על השכר באוצר, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, ולהלן אפרט את הטעמים שעמדו בבסיס הכרעתי.

פתח דבר
התובעת, ד"ר ענבל קדמן-אייזיק, רופאה במקצועה (להלן – ד"ר קדמן) סיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות יתרה ולאחר מכן סיימה שנת סטאג' בבית החולים קפלן (להלן – בית חולים קפלן), השייך לנתבעת - קופת חולים כללית (להלן – הנתבעת).
בסוף תקופת הסטאג', נבחרה ד"ר קדמן לסטאג'רית מצטיינת, ולטענתה, הוצעו לה מספר הצעות להתמחות בבתי חולים שונים ובמחלקות שונות , ובכללן הצעה להתמחות במחלקה הפנימית בבית חולים קפלן, שם כאמור עשתה את הסטאג'.
על מנת לדרבן אותה לבחור במחלקה הפנימית בבית החולים קפלן, הציעו לה מנהליה לחתום על התחייבות, לפיה היא תבצע את תקופת ההתמחות ברפואה פנימית בבית החולים קפלן, ובתמורה תקבל מענק בגובה 150,000 ₪, שישולם לה ב- 3 פעימות של 50,000 ₪ כל אחת (להלן – מענק ההתמחות בקפלן). לאחר ששקלה את ההצעה, החליטה ד"ר קדמן לקבלה, ובחודש 08/2011 נחתם בין הצדדים הסכם המסדיר את התחייבויותיהם ההדדיות. הסכם זה אושר מראש ע"י משרד האוצר.
חודשים אחדים לאחר מכן, נחתם בין מדינת ישראל לבין הארגון המייצג של הרופאים בישראל הסכם קיבוצי, אשר קבע, כי כל רופא שיתמחה במקצוע שהוגדר כמקצוע במצוקה, יקבל מענק כספי (להלן – מענק מקצועות במצוקה ). המטרה היתה ברורה – תמריץ ועידוד רופאים להתמחות במקצועות במצוקה, כפי שנקבעו ע"י משרד הבריאות.
בסמוך לאחר מכן, ולאחר שד"ר קדמן כבר קיבלה את התשלום הראשון בסך 50,000 ₪, הודיעה לה הנתבעת על ביטול מענק ההתמחות בקפלן וקיזזה באופן חד צדדי את התשלום הראשון מתוך השלושה, שכבר שולם לה.
השאלה העומדת להכרעה היא אפוא, האם הנתבעת פעלה כדין, או שמא ד"ר קדמן זכאית לקבלת 2 המענקים מכוח ההתחייבויות עליהן חתמה .

תמצית טענות הצדדים
לטענת ד"ר קדמן, מענק ההתמחות בקפלן מעולם לא בוטל ע"י הנתבעת ולא הוצגה כל ראיה לסתור בנושא;
ההסכם הקיבוצי קבע, כי אין בהוראותיו כדי לפגוע בתוקפם של הסכמים והסדרים קודמים;
משרד האוצר הוא הגורם שאישר את 2 המענקים, כל מענק וטעמיו. לפיכך, אילו היתה כוונה לשלול את מענק ההתמחות בקפלן, היה הדבר נקבע מפורשות;
ד"ר קדמן מילאה 3 שנים ו- 9 חודשים מתוך 4 שנות ההתמחות, והסיבה לכך שחסרו לה 3 חודשים נעוצה במצב בריאותה, אשר הובאו לגביו תימוכין, ואשר מנע ממנה אובייקטיבית להשלים את מלוא התקופה. כך או כך, מדובר בתקופה זניחה ביחס לכלל תקופת ההתמחות ואין בעובדה זו כשעצמה כדי לאיין את זכותה, שמעולם לא בוטלה, לקבלת 2 המענקים. משרד האוצר אף אישר כי אם קיימת הצדקה לאי השלמת תקופת ההתמחות, הדבר לא ישלול את זכאותו של המתמחה לקבל את המענק המובטח;
ד"ר קדמן הסתמכה על מענק ההתמחות בקפלן ושינתה את מצבה לרעה. בהיותה סטאג'רית מצטיינת, עמדו בפני ד"ר קדמן אפשרויות נוספות להתמחות, בין היתר, בקרבת מקום מגורי הוריה בירושלים, ואלמלא ההתחייבות ליתן לה מענק, היתה בחירתה שונה; לא ניתנה ע"י הנתבעת כל הודעה על ביטול ההסכם, וזאת בניגוד לסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים);
לטענת הנתבעת, ד"ר קדמן מבקשת ליהנות מ-2 מענקים שתכליתם ומהותם זהה, כאשר מענק מקצועות במצוקה הרחיב ולמעשה "בלע" וביטל את מענק ההתמחות בקפלן. ד"ר קדמן מסרה 2 התחייבויות זהות , באופן השולל את תביעתה לקבלת 2 המענקים ;
אין אף מתמחה שקיבל 2 מענקים, ו דרישת ד"ר קדמן משמעה הפלייתה לטובה ביחס לכל יתר המתמחים, וזאת בניגוד לעיקרון השוויון;
תביעתה היא לתשלום שכר חריג ובלתי חוקי, בניגוד לסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב;
הנתבעת הודיעה לד"ר קדמן בהתנהגות ובעל פה על ביטול המענק הראשון והאחרונה לא פנתה אל הנתבעת בטענה כלשהי במשך למעלה מ- 3 שנים, דבר המצביע על כך שד"ר קדמן קיבלה, בהתנהגותה, את ביטול המענק הראשון;
ד"ר קדמן הפרה את התחייבותה והפסיקה את ההתמחות בטרם חלפו 4 שנים ואין בסיס עובדתי לטענתה, כי הדבר נבע מסיבות רפואיות ;
הסיכום עם ד"ר קדמן בדבר קליטתה להתמחות במחלקה הפנימית בבית החולים נעשה ללא הבטחה כלשהי למענק כספי והפעם הראשונה בה נודע לה על האפשרות לקבל מענק היתה בחודש 08/2011, לאחר שכבר התחילה את התמחותה;
לא היתה כל כוונה, כי יהיו רופאים שייהנו מכפל מענק ולכן תוכנית המענקים הארצית רוקנה מתוכן את תוכנית המענקים הספציפית של בית החולים;
אין בסיס לטענת ד"ר קדמן ביחס להוראות סעיף 116 להסכם הקיבוצי, שכן מעבר לעובדה שמדובר בהרחבת חזית אסורה, הרי שתוכנית המענקים הארצית לא היתה חלק מההסכם הקיבוצי, וממילא הוראות ההסכם הקיבוצי תקפות וחלות במישור היחסים שבין הצדדים להסכם הקיבוצי. לפיכך, האמור בהסכם אינו רלוונטי לתוכנית שמכוחה ניתן מענק ההתמחות בקפלן. כך או כך, ממילא תכנית קפלן בוטלה במשתמע ע"י התוכנית הארצית, ולכן גם בהתאם לסעיף 116 עצמו, ד"ר קדמן אינה זכאית לקבלת 2 המענקים;
קבלת 2 המענקים במקביל, משמעה זכות חריגה שיכולה לקום רק מכוח הוראה ברורה וחד משמעית ועל כן, אין לקבל את טענת ד"ר קדמן, לפיה תכנית קפלן והמענק מכוחה לא בוטלו. מסמך ההתחייבות עליו חתמה ד"ר קדמן לצורך קבלת מענק ההתמחות בקפלן, הנו מסמך גנרי וקבוע ולא ניתן לייחס משמעות למקרה בודד ותיאורטי מבחינת המדינה, כעניינה של ד"ר קדמן. לפיכך, גם לא היה צורך, כטענת ד"ר קדמן, שתהיה הוראה מפורשת המבטלת את מענק ההתמחות בקפלן לנוכח קבלת המענק הכללי. נהפוך הוא. על מנת להכשיר תשלום מענק כפול וגבוה מכל מענק שישולם למתמחה אחר, היה צורך באמירה מפורשת המאפשרת תשלום חריג כאמור;
חתימתה של ד"ר קדמן על הבקשה לקבלת המענק הארצי, משמעה כי היא ביקשה להחיל עליה זכות מאוחרת ועודפת למענק מכוח התוכנית הארצית;
למעשה, מענק ההתמחות בקפלן לא ניתן לד"ר קדמן בשל הסכמתה להתמחות בבית החולים הנ"ל, כי אם בשל הסכמתה להתמחות במקצוע רפואה פנימית, שהוגדר כמקצוע במצוקה שסובל ממחסור במתמחים;
בניגוד לטענת ד"ר קדמן, לא התקיים סיכול, שכן אין המדובר בהסכם בין 2 צדדים, כי אם בהחלטה מנהלית של הנתבעת להעניק לה מענק כספי, כנגד חתימת ד"ר קדמן על מסמך התחייבות. בנוסף, סיכול מתרחש רק בנסיבות שלא ניתן לצפות אותן מראש בעוד שבמקרה דנן, היתה לד"ר קדמן האפשרות להמשיך את התמחות בבית החולים קפלן, ללא ביצוע תורנויות, ועל כן לא היתה מניעה מצדה לקיים את התחייבות.

עמדת הממונה על השכר
ביום 19.12.18, במקביל להגשת הסיכומים מטעמה, הגישה הנתבעת בקשה להורות לממונה על השכר במשרד האוצר (להלן – הממונה) להגיש את עמדתו ביחס לסוגיה שעומדת להכרעה בתיק זה. ביום 13.01.19 ניתנה החלטת בית הדין בבקשה, המורה לממונה להגיש עמדתו, וזו הוגשה לתיק ביום 07.05.19 (להלן – עמדת הממונה).
כאמור בהחלטתי הנ"ל, הממונה כבר הביע דעתו בתשובתו לפניית הנתבעת, אשר צורפה על ידה לתיק, כי אין להעניק כפל מענק בגין אותה עילה, אך כפי שנקבע באותה החלטה, הואיל ומכתב הפנייה של הנתבעת אל הממונה לא הוצג, קבעתי, כי אין במכתב כשלעצמו, כדי להשליך, לעת ההיא, על העניין בו על ביה"ד להכריע, מעבר לעובדה שתשובת הממונה, כשלעצמה, אינה מפתיעה ועולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון, השכל הישר והנוהג המשפטי, לפיהם אין לשלם כפל מענק בגין אותה עילה.
לפיכך, נתבקש הממונה ליתן עמדתו, האם המענק הספציפי שהובטח למתמחים בבית החולים קפלן קשור באופן כלשהו (הסכמי או תקציבי) למענק הכללי שהוענק לכלל המתמחים במדינת ישראל במקצועות שהוגדרו כמקצועות במצוקה.
בנייר העמדה מטעמו, הקדים הממונה והבהיר, כי עמדתו מתייחסת אך ורק לתחום סמכויותיו מכוח 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן – חוק יסודות התקציב), אשר לפיו בטלים שינויים בתנאי שכר וגמלאות שהסכים או הנהיג גוף מתוקצב או נתמך, אם אינם תואמים את המקובל בשירות המדינה, ולא קיבלו את אישורו של שר האוצר, שסמכויותיו בעניין זה הואצלו לממונה.
להלן תמצית עמדתו של הממונה:
תכליתם של 2 המענקים היא, בין השאר, לעודד רופאים להתמחות במקצועות שהוגדרו מקצועות במצוקה, ובפרט מקצוע הרפואה הפנימית. לפיכך, אין לאשר תשלום כפל מענקים בגין אותה עילת זכאות, שכן הדבר עולה כדי חריגת שכר, בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב;
תכליתו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב היא להשיג ריסון תקציבי ע"י מניעת חריגות שכר בגופים מתוקצבים ונתמכים ע"י אוצר המדינה, בהיעדר אישור של שר האוצר. סעיף זה מבטא את האינטרס הציבורי שבשמירה על מסגרת התקציב ולכן ניתן להגביל מכוחו, לצרכים ראויים, את חופש ההתקשרות שבין מעסיק ציבורי לבין עובדיו. בהתאם, סעיף 29ב לאותו חוק, מסמיך את הממונה להורות לגוף מתוקצב להפסיק לשלם תשלום חורג ואף לתבוע השבת סכומים שנתקבלו שלא כדין;
ביום 01.05.11 אישר הממונה על השכר לנתבעת להעניק מענקים כספיים לצורך גיוס של עד 10 מתמחים ל- 3 מחלקות: פנימית, כירורגית ואורתופדית בבית החולים קפלן. הרקע היה חוסר מקומי ממשי במתמחים בתחומים האמורים. המענק הועמד על 150,000 ₪ לתשלום ב- 3 פעימות על פני 3 שנות ההתמחות הראשונות מתוך כלל שנות ההתמחות הנדרשות מכל מתמחה, בהתאם לתחום התמחותו. ביום 25.08.11 נחתם הסכם קיבוצי בין מדינת ישראל ומעסיקים נוספים לבין הר"י, אליו צורף מטעם הממונה מכתב ליו"ר הר"י הנושא את הכותרת: "מענקים לפריפריה ולמקצועות במצוקה". מטרת התוכנית הארצית היתה לעבות את שורות הרופאים העוסקים במקצועות במצוקה ו/או מתגוררים ועובדים בפריפריה, על ידי מתן מענקים, זאת בכדי שהרופאים העומדים בפני בחירת מקצוע התמחות ומקום ביצועה, יעדיפו להתמחות במקצועות שהוגדרו מקצועות במצוקה ו/או יעברו להתמחות בפריפריה. בין המקצועות נכלל גם תחום הרפואה הפנימית וגובה המענק הועמד על 300,000 ₪ למתמחה שיתמחה במקצוע במצוקה או יתמחה במקצוע אחר בפריפריה. מתמחה שיבחר לקיים את 2 הקריטריונים ויתמחה במקצוע שהוגדר מקצוע במצוקה בבתי חולים שהוגדרו בפריפריה, יקבל מענק מוגדל בסך 500,000 ₪;
ביחס ל- 2 המענקים, חתמה ד"ר קדמן על התחייבות זהה, במסגרתה התחייבה להתמחות ברפואה פנימית בבית החולים קפלן למשך 4 שנים, וזאת החל מיום 01.06.2011.
ביום 27.07.15 הבהיר המשנה לממונה במכתב שמוען לראש אגף פרט ושכר בשירותי בריאות כללית בעניינה של ד"ר קדמן, כי תכלית המענקים בהתאם לכללי מסמך המענקים המכונן, כמו גם תכלית המענק המיוחד למתמחים בבית החולים קפלן, היתה להביא רופאים למקצועות במצוקה בכלל, ולמקצוע הרפואה הפנימית בפרט, וכי לא היתה כל כוונה כי רופא יקבל מענק כפול בגין אותה התמחות שביצע. בהתייחסו לתשלום 2 המענקים במקביל, ציין המשנה לממונה על השכר, כי לא ניתן לשלם את שני המענקים, באופן שהסכום המשולם הכולל יעלה על 300,000 ₪.
שני המענקים ניתנו במסגרת "תוכנית אב מתגלגלת" לעידוד התמחות או עבודת מומחים בקטגוריות משתנות בהן אותר חוסר ברופאים. הרציונל העומד בבסיס 2 המענקים, זהה – עידוד מתמחים לבצע התמחות במקצועות ובבתי חולים בהם אותרה מצוקה.
העובדה כי ניתנו במסגרת תוכנית המענקים הארצית, בגין אותה שנה, או בשנים אחרות, מענקים בקטגוריות ובתנאים הנבדלים זה מזה, אינה מלמדת כי מדובר במענקים מתחומים שונים ולמטרות שונות ובנסיבות העניין, תשלום 2 המענקים כנגד התחייבות זהה, מהווה כפילות.
יתרה מכך, בהתאם לסעיף 14.7 למסמך המענקים, היתה ד"ר קדמן רשאית להשלים את התמחותה במקצוע הרפואה הפנימית בבית חולים אחר ועדיין להיות זכאית למענק, בהיות מקצוע הרפואה הפנימית מקצוע במצוקה. לפיכך, לא היתה מבחינתה תלות בבית החולים קפלן דווקא;
במקרים אחרים, אף מתמחה לא קיבל כפל מענקים וכך, מי שהתמחה במקצוע שהוגדר מקצוע במצוקה ועשה זאת במסגרת בית חולים בפריפריה, לא קיבל 300,000 ₪, כי אם 500,000 ₪ - מענק שנקבע כקטגוריה בפני עצמה לסוג מקרים זה. הממונה הביא בנייר העמדה מטעמו דוגמאות נוספות (סעיפים 41-42 לנייר העמדה מיום 07.05.19). כל הדוגמאות שהובאו מדגימות את הכלל, לפיו מדובר במענקים שניתנו לאותן תכליות, ובהיעדר היגיון ליתן 2 מענקים בעבור אותה התחייבות ותחת אותה "מטריית תכלית";
ככלל, מדינת ישראל אינה נוהגת לתגמל או לתת הטבת שכר בגין אותה זכאות באופן שהעובד נהנה מכפל זכות, ולכן בהתאם לסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, נדרשה הנתבעת לקזז מד"ר קדמן את הסכום ששולם לה במסגרת הפעימה הראשונה בסך 50,000 ₪. כלל זה הנו כלל יסודי ואין חובה לציינו בכל מסמך ומסמך היוצא תחת ידיו של הממונה, יחד עם זאת, במספר חוזרים שפורסמו בשנים 2015, 2016, 2017 ו- 2018 הודגש, כי לא ישולם כפל מענקים;
הלכה למעשה, שני המענקים תוקצבו ע"י המדינה, אלא שהמענק ההתמחות בקפלן שולם באמצעות כסף ייעודי שהועבר לבית החולים ע"י המדינה, בעוד שמענק מקצועות במצוקה שולם ישירות ע"י המדינה. כך או כך, בית החולים הוא גוף ציבורי נתמך, המקבל בתור שכזה, תקציבים מאוצר המדינה, כך שבכל מקרה מדובר בכספי ציבור. בנוסף, הפיקוח על תשלום מענקים נעשה בהתאם להוראותיו של סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, ובהתאם לכלל, לפיו המדינה אינה מאשרת כפל מענקים, הרי שגם ד"ר קדמן אינה זכאית לכך ותנאי שכרה, לו יאושר לה גם מענק ההתמחות בקפלן, מהווה חריגת שכר אסורה, וזאת ללא קשר לאופן התקצוב. וכך, גם אם חלק מהמענקים היו משולמים מכספי תרומות, הנתבעת לא היתה רשאית להשתמש בהם לתשלום מענקים, באופן החורג מן הנהנוג במדינה, רק מן הטעם שמדובר במקור כספי חוץ תקציבי;
מענק ההטבות בבית החולים קפלן אושר ע"י משרד האוצר גם בבתי חולים נוספים ובמקצועות מסויימים עוד לפני יום 01.01.2011 והדבר היה בבחינת 'החלוץ ההולך לפני המחנה' לאישור תוכנית מענקים עתידית, רחבת היקף;
בהיעדר אישור מטעם הממונה על השכר, הנתבעת לא היתה רשאית לשלם לד"ר קדמן כפל מענקים, ואילו עשתה כן, היה הדבר עומד בניגוד לסעיף 29(א) לחוק. בהתאם, ביטול מענק ההתמחות בקפלן נעשה בהתאם להוראותיו של סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב, ולא נדרשה פעולת ביטול קונסטיטוטיבית מטעם הנתבעת;
הפעלת שיקול הדעת בקביעה האם ד"ר קדמן סיימה את תקופת ההתמחות אם לאו, מסור לנתבעת וטעונה אישור של הממונה על השכר, וזאת מתוקף ההתחייבות עליו חתמה ד"ר קדמן כתנאי לקבלת מענק ההתמחות בקפלן.
בניגוד לטענת ד"ר קדמן, לא ניתן להפריד את החוזה לחלקיו, שכן מדובר בהתחייבות להתמחות בפועל במשך פרק זמן מוגדר מראש, ולא ניתן לתת את המענק בגין חלק יחסי מהתקופה הנ"ל, שכן אין מדובר בתשלום שכר, ובהתאם לכך, רופא אינו יכול להתחייב להתמחות במשך תקופה של שנה וחצי בלבד ולקבל בגין כך 50% מהמענק שהובטח למי שיסיים 3 שנות התמחות מתוך סך כל שנות ההתמחות בהן הוא חייב בהתאם לתחום התמחותו.

ההליכים בתיק
ביום 13.06.18 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו ד"ר קדמן וד"ר איתן חבר, סגן מנהל המרכז הרפואי קפלן בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה ומר גור גולני, מנהל מחלקת פרט בחטיבת משאבי אנוש בהנהלה הראשית של הנתבעת.

דיון והכרעה
אין חולק, כי בזכות כישוריה והישגיה הבולטים במהלך תקופת הסטאג', הציעה הנהלת בית החולים לד"ר קדמן להיכלל בתוכנית המענקים שאושרה ע"י משרד האוצר ביחס ל- 10 מתמחים באותו בית חולים, בתנאי שתתמחה ברפואה פנימית, שהוגדר "מקצוע במצוקה". בתמורה להתחייבותה להשלים תקופת התמחות של 4 שנים בבית החולים, הובטח לד"ר קדמן תשלום מענק כספי בסך 150,000 ₪ ב- 3 פעימות של 50,000 ₪ כל אחת.
לטענת הממונה על השכר, שלא נסתרה, התוכנית היתה חלק מתוכנית אב כוללת לעידוד רופאים להתמחות באחד מהמקצועות שהוגדרו מקצועות במצוקה ובאזורים שבהם אותר מחסור במתמחים, קרי, בערי שדה. בהתאם, חודשים אחדים לאחר שחתמה על ההתחייבות ואף הספיקה לקבל את התשלום הראשון מבין השלושה בסך 50,000 ₪, הצטרפה ד"ר קדמן לתוכנית מענקים נוספת, שעניינה זהה – עידוד רופאים להתמחות במקצועות שהוגדרו מקצועות במצוקה בפריפריה. בדומה לתוכנית הראשונה, גם כאן, הוגדרו מקצועות במצוקה, ובכללם, תחום הרפואה הפנימית, בו בחרה ד"ר קדמן להתמחות, ובנוסף, הוגדרו בתי חולים בפריפריה, שהתמחות בהם תזכה במענק של 300,000 ₪. ביחס לרופאים שיתחייבו למלא אחר 2 הקריטריונים בצוותא חדא, היינו, התמחות במקצוע שהוגדר מקצוע מצוקה בבית חולים שהוגדר בית חולים במצוקת מתמחים, הובטח מענק מוגדל בסל 500,000 ₪.
הנה כי כן, הרציונל שעמד בבסיס שתי תכניות המענקים היה זהה והשאלה העומדת להכרעתי היא, האם יש בעובדה שד"ר קדמן קיבלה את המענק הכללי בסך 300,000 ₪, כדי לאיין את זכותה לקבל את מענק ההתמחות בקפלן, או שמא, כדברי הנתבעת ובהתאם לעמדת הממונה על השכר, מדובר בכפל מענקים, כשהמענק הארצי מכיל באופן אינהרנטי את מענק ההתמחות בבית החולים קפלן.
סבורני, כי יש לבכר בעניין זה את עמדת הממונה, במובן זה שבנסיבות המקרה, תשלום 2 המענקים עולה כדי חריגת שכר אסורה, כהגדרת המושג בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, וזאת משמדובר במענקים שניתנו למען אותה מטרה ומהטעם שביחס לשניהם, ד"ר קדמן מילאה את אותה התחייבות ממש.
אקדים ואציין, כי ראיתי לדחות את טענת ד"ר קדמן, כי העובדה שלא הוצג מכתב הפנייה של הנתבעת אל הממונה על השכר, יש בה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתגובתו. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שללא קשר לתוכן הפנייה אליו, עמדת הממונה על השכר, אשר ניתנה לאחר שהוגשו הסיכומים בתיק, מתבססת, בפן העובדתי, על עובדות שאינן שנויות במחלוקת , על מסמכים שנחתמו ע"י שני הצדדים, וכן על האופן בו יישם הממונה בנייר העמדה מטעמו את פרשנות הוראות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב על עובדות המקרה כאן. אתייחס להלן לטענותיה של ד"ר קדמן, כפי סדרן.
באשר לטענתה, כי מענק ההתמחות בקפלן מעולם לא בוטל ע"י הנתבעת, מקובלת עלי עמדתו העקרונית של הממונה, לפיה אין המדובר בחוזה בין 2 צדדים, אשר ביטולו מצריך מתן הודעה ע"י הצד המבטל, בהתאם להוראות 20 לחוק החוזים, ואבהיר.
בהיותה גוף מתוקצב, הנתבעת פועלת, בין היתר, במסגרת הוראותיו של חוק יסודות התקציב. עוד אין חולק, כי התקציב לכל אחת משתי תכניות המענקים, מקורו בכספי ציבור, ואין נפקות לאופן התשלום. העובדה שבמסגרת תכנית מענק ההתמחות בקפלן, הנתבעת שימשה כצינור להעברת כספי המדינה לידיה של ד"ר קדמן , בעוד שבתוכנית הארצית, המדינה שילמה את המענק באופן ישיר למתמחים , אינה מעלה ואינה מורידה, ובעניין זה, מקובלת עלי עמדת הממונה.
החובה החלה על הנתבעת לפעול בריסון תקציבי מכוח הוראותיו של חוק יסודות התקציב, אינה תלויה באופן התשלום לעובדים. לפיכך, ביטול מענק ההתמחות בקפלן, נעשה אף הוא בהתאם להוראותיו של סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב, וכדברי הממונה על השכר, לא נדרשה פעולת ביטול קונסטיטוטיבית מטעם הנתבעת ודי ב קבלת הוראה מטעם הממונה על השכר.
מעבר לכך, מקובלת עלי טענת הנתבעת עצמה, לפיה עצם הקיזוז של הסכום ששולם לד"ר קדמן על חשבון הפעימה הראשונה, מהווה כשלעצמו, בנסיבות העניין, הודעה מספקת לכך, ואין לגזור גזירה שווה מהחובה המוטלת על צד לחוזה להודיע על ביטול חד צדדי, כאמור בחוק החוזים.
ד"ר קדמן גם אינה יכולה להיבנות מההוראה בהסכם הקיבוצי ובהתחייבות עליה חתמה, לפיה לא תהיה פגיעה בהסכמים קודמים. ראשית, המענק אינו שקול לשכר עבודה והרציונל העומד בבסיסו הוא עמידת מקבל המענק בהתחייבות ספציפית ונקודתית שנטל על עצמו. במובן זה, ובניגוד לשכר עבודה, העובד אינו זכאי לחלק היחסי במענק אם השלים רק חלק מהתקופה לה התחייב, בדיוק באותה מידה שאינו יכול מלכתחילה להתחייב לתקופה קצרה יותר מאשר נקבעה בתנאי התוכנית, בתמורה לקבלת החלק היחסי מסכום המענק הכולל. במקרה דנן, אין חולק ששכר העבודה של ד"ר קדמן, כמו גם יתר תנאי שכרה ועבודתה, לא נפגעו. שתי תכניות המענקים לא שינו ולא התכוונו לשנות הסדרים והסכמים קיימים ככל שהדבר נוגע לתנאי עבודתם של מקבלי המענקים השונים .
אכן, כדברי ד"ר קדמן, לא נקבע באופן מפורש כי המענק הארצי גובר או מאיין את מענק ההתמחות בקפלן, ואולם, בעניין זה, מקובלת עלי עמדת הנתבעת והממונה על השכר, לפיה מדובר בהתחייבות גנרית ומכאן האופן בו נוסחה. חשוב מכך, מדובר בכלל נוהג במדינה שלא לשלם כפל תשלום בגין אותה עילה. העובדה (שאין עליה חולק) שמשרד האוצר הוא הגורם המאשר בשני המקרים, אינה יכולה לסייע במקרה זה לד"ר קדמן, שכן, בהיעדר הוראה מפורשת מטעם הממונה על השכר, לא ניתן לאשר תשלומים חריגים .
באשר לטענת ד"ר קדמן, כי שינתה את מצבה לרעה שעה שהתחייבה להתמחות בבית החולים קפלן, שכן יכלה להתמחות בכל מקום אחר בו היא חפצה, אציין, כי לא מצאתי לקבל את הטענה בשל היעדר ראיות שתתמוכנה בה.
ד"ר קדמן לא הביאה גם כל ראיה לכך שמישהו זולתה קיבל כפל מענקים, ושהיא הופלתה לרעה ביחס אליו. בהתאם לעמדת הממונה, שלא נסתרה, במסגרת תכניות המענקים שאושרו, רופא יכול היה לקבל סכום מקסימלי של 500,000 ₪ רק אם התמחה במקצוע שהוגדר מקצוע במצוקה באחד מבתי החולים בפריפריה. אחרת, הסכום המקסימלי שקיבלו כל המתמחים שענו על הקריטריונים, ללא יוצא מן הכלל, הגיע לסכום מקסימלי של 300,000 ₪. הדוגמאות שהובאו בעמדת הממונה, ושלא נסתרו, הדגימו ותמכו בטענות הנתבעת והממונה, לפיהן לפיו מדובר במענקים שניתנו תחת "מטריית תכלית" אחת.

סיכום ביניים
הוכח, כי מדובר ב-2 תכניות שתכליתן אחת: הענקת מענקים לרופאים מתמחים במקצועות שהוגדרו מקצועות במצוקה או בבתי חולים בהם קיימת מצוקת מתמחים. הרציונל זהה: עידוד רופאים ע"י המדינה למלא את החסרים הקיימים בישראל בזמנים הרלוונטיים בתחומי התמחות מסוימים מחד גיסא, ובאזורים מסוימים ברחבי המדינה מאידך גיסא .
בהיותה גוף מתוקצב, חלות על הנתבעת בין היתר, הוראות חוק יסודות התקציב. הנתבעת כפופה להוראותיו של הממונה על השכר, שלו הואצלה הסמכות להכריע בכל הנוגע לחריגות שכר במגזר הציבורי, לרבות הוראה למעסיק ציבורי להשיב לעצמו סכומים ששילם בחריגה מהכללים הנוהגים, ללא היתר.
ד"ר קדמן לא הניחה תשתית ראייתית לכך שהוצע לה בפועל תקן התמחות במחלקה אחרת בבית חולים אחר ועל כן, לא הוכיחה כי נגרם לה נזק ממשי בפועל. ד"ר קדמן גם לא הניחה תשתית ראייתית לכך, שאלמלא המענק הכספי, היתה מתמחה במקום אחר, ולחילופין, כי רק בזכות המענק שהובט ח לה, הסכימה להתמחות בבית החולים קפלן. הדברים עלו גם בחקירתה הנגדית כשנשאלה בנוגע למועד חתימתה על מסמך ההתחייבות.
ביטול מענק ההתמחות בקפלן ע"י הנתבעת , נעשה מכוחו של סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב ובהתאם להוראתו של הממונה על השכר , ואין להחיל על עובדות המקרה את הוראות סעיף 20 לחוק החוזים בנוגע למתן הודעת ביטול.
בנוסף לכל האמור לעיל, מקובלת עלי עמדת הנתבעת והממונה על השכר, לפיה לא ניתן להפריד את החוזה לחלקיו, שכן המשוואה מוגדרת מראש: תקופת התמחות במקצוע שהוגדר מראש, בבית חולים מסויים ולפרק זמן מסויים. ד"ר קדמן או כל מתמחה אחר, לא יכלו להתנות כי יקבלו רק חלק מהמענק בגין התמחות רק בחלק מהתקופה.
בנוסף, מקובלת עלי טענת הנתבעת והממונה על השכר, לפיה סעיף 116 להסכם הקיבוצי אינו חל על תכנית המענקים הארצית, שכן מדובר בסעיף סטנדרטי, לפיו הסכמים והסדרים קודמים בין הצדדים להסכם הקיבוצי, ימשיכו לחול, אלא אם תוקנו או בוטלו באופן מפורש. תכנית המענקים של בית החולים קפלן, נעשתה באופן חד צדדי ע"י הנתבעת, ללא כל קשר להסכם או להסדר קיבוצי כזה או אחר, ואילו ד"ר קדמן מצדה, חתמה על כתב התחייבות. בכתב התחייבות זה, הסכימה ד"ר קדמן, בין היתר, לכך שכל תנאי העסקתה, לרבות תקופת ניסיון בעבודה, ימשיכו להיות בהתאם למסגרת עבודתה הקיימת בבית החולים. אין חולק, כי המענק מטיבו הנו תשלום חד פעמי הניתן תמורת התחייבות ספציפית ומוגבלת בזמן ובמקום, ואינו יכול להיחשב כ"חלק מתנאי העבודה" הרגילים. כך או כך, בהתאם לסעיף 26(ב) לחוק יסודות התקציב, שמורה לממונה הזכות לדרוש ביטול כל תנאי בחוזה שעולה כדי חריגת שכר, אף אם נקבע בהסכם עבודה של עובד מסוים כי הוא חל.
מן המקובץ עולה, כי הנתבעת פעלה כדין עת שללה מד"ר קדמן את מענק ההתמחות בקפלן לאור העובדה שהיא קיבלה את המענק הכללי של מקצועות במצוקה בסך 300,000 ₪. הנתבעת פעלה כך מתוקף הוראתו של הממונה על השכר באוצר, שהפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 26(ב) לחוק יסודות התקציב, והכל לאור המסקנה כי מדובר בכפל מענקים בגין תקופת התמחות אחת מצדה של ד"ר קדמן.

השלמת תקופת ההתמחות
משמצאתי לאמץ את עמדת הנתבעת ואת עמדת הממונה בכל הנוגע למהות 2 המענקים, התוצאה המתבקשת היא דחיית התביעה.
לאור התוצאה דלעיל, מתייתר הצורך לדון בטענת הנתבעת, לפיה יש לשלול את מענק ההתמחות בקפלן גם בשל העובדה שד"ר קדמן לא השלימה את תקופת ההתמחות.
יחד עם זאת, על מנת שפסק הדין לא ייצא חסר, אציין, כי סבורני, כי לאור המסמכים הרפואיים שהוצגו ע"י ד"ר קדמן במסגרת כתבי הטענות מטעמה, ואשר תוכנם לא נסתר, אכן נמנע ממנה שלא בטובתה להשלים את תקופת ההתמחות עד תומה, ומכל מקום, המסקנה כי עזיבתה קשורה קשר הדוק למצב בריאותה, הגיונית יותר מאשר המסקנה, כי החליטה להשליך מאמץ של 3 שנים ו-9 חודשים, על כל הכרוך בכך מבחינת הפסד המענק, בגלל רצונה להתמחות במקום אחר. טענה זו נטענה ע"י הנתבעת ללא כל ביסוס וראיתי לדחותה.
אלא שאין בקביעתי זו כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי, וזאת מן הטעם שסבורני, כי הנתבעת הצליחה לשכנע כי שני המענקים אכן נובעים מאותו מקור ומשרתים את אותה תכלית, ומשמדובר בתקופת התמחות אחת בלבד, המסקנה המתבקשת היא כי מדובר בכפל מענקים.

אחרית דבר
התביעה נדחית.
חרף דחיית התביעה, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות, שכן סבורני, כי בתביעתה, העלתה ד"ר קדמן סוגיה עקרונית, וכי טיעוניה, הגם שלא ראיתי לקבלם, הנם טיעונים בעלי טעם.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ט, (02 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .