הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 43736-09-14

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים), גב' שולמית עתניאל שמואלי
נציג ציבור (מעסיקים), מר אבי ענתבי

התובע
SOLOMON ANDEMARIAM
ע"י ב"כ עוה"ד שחר דוד ורוזי נמר
-
הנתבעות
1. בלדי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליאב עמר

2. א.ב.מ.א שירותים ופרוייקטים בע"מ
3. יוליה מיצל
ע"י ב"כ עו"ד יוליה שבשאי

פסק דין

1. התובע, נתין אריתריאה, הועסק בקצביות המופעלות על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן – בלדי), באמצעות הנתבעות מס' 2 ו -3. המחלוקת העיקרית בהליך זה היא האם יש לראות את בלדי כמעסיקתו של התובע ועל מי יש להטיל את חובת תשלום זכויותיו הסוציאליות של התובע.
עוד חלוקים הצדדים בשאלה מהם צווי ההרחבה החלים על הצדדים. מבחינה עובדתית, הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע ואם שולמו לו כל זכויות לפי משפט העבודה המגן, לרבות תמורת עבודה בשעות נוספות.
2. רקע עובדתי
א. בלדי היא חברה העוסקת בשיווק מוצרי בשר ומפעילה קצביות בפריסה ארצית.
ב. התובע הועסק בקצביות בבעלות בלדי שפעלו בתוך מרכולים, במרכול " מגה" ביד אליהו בתל אביב ובהמשך במרכול אחר בעיר יהוד.
מועד תחילת העבודה שנוי במחלוקת, אך כל הצדדים הצביעו על שנת 2011 כשנה שבה התובע החל לעבוד בבלדי.
ג. בלדי התקשרה עם קבלני שירות לצורך העסקת עובדים, ביניהם התובע ( רישיונות לפעול כקבלני שירות, לנתבעות מס' 2-3 צורפו כנספח נ/1 לתצהיר מטעם בלדי).
ד. ביום 25.8.11 בלדי התקשרה עם הנתבעת מס' 2 (להלן - א.ב.מ.א.) שהיא חברה בבעלות מר אמיל ביירמוב ( להלן – ביירמוב; נ/10 לתצהיר ביירמוב).
ה. ההתקשרות בין בלדי וא.ב.מ.א. נמשכה עד לחודש נובמבר 2012.
ו. מתלושי שכר שהתובע צירף לתצהירו עולה כי בתקופה בה הועסק על ידי א.ב.מ.א.. קיבל תלושי שכר מגורמים שלישיים שלא היו צד להליך שהתנהל בפנינו ( כך למשל, הוצגו תלושי שכר לחודשים 7-9/12 בהם שם המעסיק נרשם: "יבדושצ'וק קונסטנטין" וכן תלוש לחודש 10/12 בו שם המעסיק נרשם: "עוקשי אביחי").
ז. בין בלדי ובין א.ב.מ.א התגלע סכסוך כספי בנוגע לתמורה המגיעה לא.ב.מ.א. על רקע זה הצדדים הצדדים ניהלו תובענה בבית משפט השלום בשאר שבע ( ת"א 50439-10-13), אשר הסתיימה בפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 ( עובדה זו עולה מעיון בתיק במערכת נט המשפט. במסגרת התובענה שבפנינו צורפו לתצהירו של ביירמוב מספר כתבי טענות ומסמכים מההליך שהוזכר: כתב הגנה - נ/5, תצהיר נתבעת נ/6-נ/7, חוות דעת נ/8, כרטסת הנהח"ש - נ/9, הסכם התקשרות – נ/10).
ח. אין מחלוקת שהחל מחודש מאי 2012 בלדי שילמה לא.ב.מ.א תמורה הנופלת מהתמורה החוזית שסוכמה ביניהן , על רקע קשיים אליהם נקלעה בלדי.
ט. ההתקשרות בין בלדי ובין א.ב.מ.א. הגיעה לסיומה בחודש אוקטובר 2013.
י. ביום 27.9.12 בלדי התקשרה עם הנתבעת מס' 3 (להלן – מיצל; נספח מ/1 לתצהיר מיצל).
יא. החל מיום 1.12.12, התובע עבר לעבוד אצל מיצל, אך המשיך להיות מוצב בקצביה של בלדי.
יב. אין מחלוקת, על פי הודאתה של מיצל, כי בתחילת העסקתו של התובע על ידי מיצל, התובע הועסק על ידי קבלני משנה שמיצל התקשרה עימם ( לטענתה, כיוון שהתובע התעקש לקבל את שכרו במזומן). מיצל החלה להנפיק לתובע תלושים בעצמה, מחודש נובמבר 2013.
יג. אין מחלוקת שהתובע היה עובד שעתי וגם אין מחלוקת כי בחלק מתקופת עבודתו, שולמו לו 24 ₪ לשעה. עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלה מה היה שכרו של התובע לכל אורך תקופת העבודה, ובמיוחד בתחילתה ( אם השכר ההתחלתי עמד על 24 ₪ או שעמד תחילה על 23 ₪ לשעה ורק לאחר שהתובע החל לעבוד אצל מיצל, שכרו עלה).
יד. במועד שנוי במחלוקת, במחצית השניה של שנת 2014, התובע סיים לעבוד בקצביה של בלדי, בנסיבות שגם הן שנויות במחלוקת, ואשר יידונו בפסק הדין.
3. ההליך והעדים
א. מלכתחילה התביעה הוגשה רק כנגד בלדי, אך בעקבות הנטען בכתב ההגנה, כי לא העסיקה את התובע, אלא הנתבעות מס' 2-3, כתב התביעה תוקן וצורפו נתבעות נוספות ( א.ב.מ.א. ומיצל; החלטת סגנית הנשיאה, כב' השופטת יהלום, מיום 11.5.15).
ב. בישיבת הוכחות העיד התובע, כעד יחיד מטעמו. בדיון נכח מתורגמן וחלק מעדותו של התובע נשמעה באמצעותו, אך חלק ניכר מחקירתו הנגדית של התובע התקיים ללא סיוע מתורגמן, מאחר שהתובע השיב עצמאית לשאלות בטרם תורגמו לו.
ג. מטעם הנתבעות העידו: גב' זיו סנעטי, מנהלת משאבי אנוש בבלדי ( להלן - סנעטי), ביירמוב שהוא כאמור מנהלה של א.ב.מ.א. וכן מיצל.
4. להלן תמצית טענות התובע:
א. התובע הועסק על ידי הנתבעות מחודש ינואר 2011 ועד למועד פיטוריו ביום 22.2.14.
ב. על הצדדים חלות בעניינו הוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון, ולחילופין - בענף כח אדם.
ג. א.ב.מ.א. ומיצל שימשו כקבלני כח אדם שהעסיקו אותו באמצעות קבלני משנה אחרים, תוך קיפוח זכויותיו. על כן יש לראות בשלוש הנתבעות כמעסיקותיו במשותף ולחייבן בתשלום כל זכויותיו - פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה והבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי העסקה.
5. להלן תמצית הגנתה של בלדי –
אין לראות בבלדי כמעסיקתו של התובע, כיוון שא.ב.מ.א. ומיצל הן שהיו מעסיקותיו. בכל מקרה, על בלדי לא חלות הוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון.
6. להלן תמצית הגנתן של א.ב.מ.א. ומיצל –
א. הנתבעות הן קבלניות כח אדם והתובע הועסק על ידי כל אחת מהן, מיום 1.9.11 ועד להתפטרותו בחודש מאי 2014, בשתי תקופות נפרדות.
ב. לטענת א.ב.מ.א., התובע עבד אצלה רק מחודש ספטמבר 2011 ועד סיום התקשרותה עם בלדי.
עקב הפרת החוזה על ידי בלדי, אשר הפחיתה באופן ניכר את התמורה ששולמה לה, לא היה באפשרותה של א.ב.מ.א. לשלם לתובע את זכויותיו כנדרש. בנסיבות אלה, כאשר בלדי לא שילמה את התמורה החוזית המוסכמת ואילצה את א.ב.מ.א. להפסיק את ההתקשרות, יש להטיל על בלדי את מלוא האחריות בגין עריכת גמר חשבון לתובע.
א.ב.מ.א. הודתה בסיכומיה שהיה עליה לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 2,760 ₪, פידיון הבראה בסך 2,411.5 ₪, דמי חגים בסך 1,472 ₪ וחלק המעסיק בתגמולים לפנסיה בסך 1,540 ₪ ( סעיפים 20-23 לסיכומיה).
ג. לטענת מיצל היא שילמה לתובע את זכויותיו הסוציאליות בגין תקופת עבודתו אצלה, כמפורט בתלושי שכרו והתובע הוא שהתפטר מעבודתו. על כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

דיון והכרעה
7. בפתח הדברים וטרם שנידרש לפרטי טענות הצדדים ולשאלות שבמחלוקת, מצאנו לציין כי בהליך זה עולה תמונה עגומה של העסקה מקפחת של עובד זר, באמצעות קבלני משנה, במהלך בלתי לגיטימי של " שרשור מעסיקים" ותוך קיפוח זכויותיו של התובע כעובד וניסיון להתחמק מתשלום זכויותיו, תוך הטלת האחריות על גורמים שונים שהיו מעורבים בהעסקתו של התובע.
לאור זאת, אנו סבורים כי לבד מהנימוקים שיפורטו בהמשך, התוצאה הצודקת ביותר במצב דברים זה, בו על פי תלושי השכר, היו לכל הפחות חמישה גורמים שונים שהיו מעורבים בהעסקתו של התובע ( הנתבעות, קבלני המשנה שמיצל הודתה בקיומם ושמות המעסיקים על תלושי השכר בתקופה שהתובע הועסק על ידי א.ב.מ.א.), יש לראות בבלדי כמעסיקתו של התובע, במשותף עם א.ב.מ.א. ומיצל.
8. כיוון שהצדדים נחלקו כמעט בכל נתון רלוונטי לחישוב זכויותיו של התובע, בסעיפים הבאים יקבעו נתוני היסוד – תקופת העבודה, השכר, הוראות צווי ההרחבה הרלוונטיים ונסיבות סיום העבודה.
תקופת העבודה
9. לטענת התובע, הוא הועסק על ידי בלדי, באמצעות א.ב.מ.א. ומיצל, מיום 1.1.11 ועד ליום 22.2.14 ( סעיף 10 לתצהיר התובע).
על תלושי השכר שנמסרו לתובע מא.ב.מ.א., מועד תחילת העבודה המוקדם ביותר הוא 1.9.11. רישום זה מתיישב עם החוזה שבין א.ב.מ.א. ובלדי, שנחתם ביום 25.8.11.
לא הוצגו תלושי שכר המעידים על העסקה על ידי א.ב.מ.א. או מיצל, קודם לספטמבר 2011.
עם זאת, התובע הציג ספח נלווה להמחאה מיום 8.5.11, עליו נרשם כי סכום של 6,875.8 ₪ שולם בגין " סלומון – בלדי מגה שכר נטו לחודש 4/11". השם של מנפיק ההמחאה מחוק ואינו ברור, אם כי ברור שאינו שמה של א.ב.מ.א.
10. אשר למועד סיום עבודתו, התובע העיד שפוטר ביום 22.5.14 ( עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 12, עמוד 11 שורה 16, עמוד 12 שורה 14). זאת בניגוד לגרסה בתצהירו, לפיה פוטר בחודש פברואר 2014.
11. לטענת בלדי, התובע הועסק בקצביות שבבעלותה רק באמצעות א.ב.מ.א. ומיצל, במהלך תקופת ההתקשרות החוזית ביניהן ( ספטמבר 2011 עד נובמבר 2012 עם א.ב.מ.א. ומדצמבר 2012 עם מיצל; סעיפים 6-8 לתצהיר סנעטי).
לטענת א.ב.מ.א., היא העסיקה את התובע מיום 1.9.11 ועד לחודש נובמבר 2012. ( סעיפים 3-17 לתצהיר ביירמוב, עדותו בעמוד 18 שורות 22-24, סעיף 16 לסיכומי הנתבעות 2-3).
לטענת מיצל, העסיקה את התובע מיום 1.12.12 ועד להתפטרותו בחודש מאי 2014, והפנתה לדוחות הנוכחות ותלושי השכר של התובע ( סעיפים 3, 16 לתצהיר מיצל, דוחות נוכחות לחודשים אפריל - מאי 2014 מ/5, תלושי שכר - מ/6 ומ/3 לתצהירה).
12. אף שהתובע טען שהוא החל לעבוד אצל הנתבעות בחודש ינואר 2011, אין כל ראיה או ראשית ראיה שתתמוך בגרסת התובע לגבי נקודת הזמן שבה החל לעבוד אצל הנתבעות.

כאמור לעיל, הראיה היחידה שיש בה לסתור את גרסת הנתבעות לפיה העסקתו של התובע בקצביות של בלדי החלה לפני יום 1.9.11, היא ספח ההמחאה שהתובע הציג, ממנו עולה לכאורה שהתובע קיבל שכר בגין עבודתו אצל בלדי, כבר בחודש אפריל 2011. עם זאת, מהראיה שהוצגה לא ניתן לקשור בין התובע ובין א.ב.מ.א. או מיצל, שאין חולק שהן היו המעסיקות הישירות של התובע. לכל היותר ניתן להסיק מכך שבחודש אפריל 2011 התובע אכן עבד בשרות בלדי, באמצעות גורם שלישי לא ידוע. גם אין ראיה לכך שלאחר חודש זה, התובע המשיך לעבוד אצל בלדי, עד שהחל לעבוד אצלה בחודש ספטמבר 2011, באמצעות א.ב.מ.א.

כאמור, לא הובהר באמצעות מי הועסק התובע ושמו של הגורם ששילם לתובע את שכרו אינו מופיע בצורה ברורה על גבי הספח שהוצג. עם זאת, מאחר שלתובע שולם שכר בגין חודש זה, אנו מקבלים הטענה לפיה התובע עבד בשירות בלדי בחודש אפריל 2011, שלא באמצעות הנתבעות. עם זאת, בהעדר ראיות לעבודה בפועל או קבלת שכר בחודשים מאי – אוגוסט 2011, נקבע בזאת כי לאחר חודש אפריל 2011, התובע עבד באופן סדיר אצל בלדי רק מהמועד בו בלדי התקשרה עם א.ב.מ.א, (1.9.11) והוא המשיך לעבוד בקצביה עד למועד סיום עבודתו.

13. עניין זה ( ספח ההמחאה לשכר חודש 4/11) אמנם אינו קושר בין התובע ובין מעסיקותיו הישירות – א.ב.מ.א. ומיצל, אולם הוא מלמד על קשר מסוים ( קשר של עבודה בפועל) בין התובע ובין בלדי ומבחינה זו הוא מהווה נימוק נוסף להטלת האחריות על בלדי וקביעה שגם היא היתה מעסיקה של התובע, במשותף עם שתי הנתבעות הנוספות בהליך.

14. אשר למועד סיום עבודתו של התובע – לא נוכל לקבל את גרסת התובע לפיה סיום העבודה היה בחודש פברואר 2014. הוצגו בפנינו דוחות נוכחות לחודשים אפריל - מאי 2014 ואף התובע אישר בחקירתו הנגדית שהוא עבד עד לחודש מאי 2014 ( עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 16).

על כן מתקבלת גרסתה של מיצל לגבי מועד סיום עבודתו של התובע – ביום 20.5.14.

15. לסיכום פרק זה – נקבע כי התובע עבד אצל בלדי בחודש אפריל 2011, ובהמשך עבד אצל בלדי, באמצעות מי מהנתבעות מס' 2-3, החל מיום 1.9.11 ועד ליום 20.5.14 סך הכל, 33.75 חודשי עבודה.

מחודש ספטמבר 2011 ועד לחודש נובמבר 2012 (15 חודשים) התובע הועסק על ידי א.ב.מ.א ומחודש דצמבר 2012 ועד ליום 20.5.14 (17.75 חודשים) התובע הועסק על ידי מיצל.

שכרו של התובע
16. לטענת התובע, שכרו האחרון עמד על 26 ₪ לשעה. על פי התחשיב שהתובע הציג במסגרת פירוט תביעתו לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, ב - 29 חודשי עבודתו הראשונים שכרו עמד על 24 ₪ לשעה וב - 11 חודשי עבודתו האחרונים השכר עמד על 26 ₪ לשעה.

בחקירתו הנגדית בבית הדין, התובע ציין ששכרו נע בין 23 ₪ ל - 26 ₪ לשעה ( עמוד 12 שורה 21, עמוד 10 שורה 18).

17. א.ב.מ.א טענה ששכרו של התובע עמד על 23 ₪ לשעה ( כשהתמורה החוזית ששולמה לה עמדה על 30 ₪ לשעה; סעיף 4 לתצהיר ביירמוב). במסגרת חקירתו הנגדית, ביירמוב טען שבחודש אוגוסט 2012 שכרו של התובע עמד על 22.04 ₪ ( עמוד 19 שורה 21).

18. תלושי השכר שניתנו לתובע בתקופה בה הועסק על ידי א.ב.מ.א. אינם תורמים להכרעה במחלוקת לגבי שכרו ההתחלתי של התובע. בתקופה זו שולם לתובע שכר כולל והתלושים אינם מפרטים את השכר השעתי. גם לא ניתן לגזור מהנתונים שפורטו בתלוש השכר את שכרו השעתי של התובע.

נוסף למחדלים אלה, המהווים הפרה של הוראות הדין ביחס לפירוט הנדרש בתלושי שכר הנמסרים לעובד, א.ב.מ.א גם לא מסרה לתובע הודעה בדבר תנאי עבודתו ( עדות ביירמוב, עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 4-5 והודאתו המפורשת בעמוד 21, שורה 12).

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא שא.ב.מ.א. לא עמדה בחובות המוטלות עליה כמעסיק, בכל הנוגע למסירת הודעה לעובד ולעריכת תלושי שכר. עניין זה נזקף לחובתה ומעביר אליה את הנטל להוכחת שכרו של התובע ( סעיף 5 א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002).

19. לאמור לעיל יש להוסיף שעל פי החוזה עם בלדי, בלדי שילמה לא.ב.מ.א " מקדם" של 28% משכר היסוד של התובע. טענת ביירמוב לפיה שולם לתובע סך של 23 ₪ לשעה אינה מתיישבת עם שיעור המקדם ועם טענתו לפיה ערך שעת עבודה עמד על 30 ₪. בכל מקרה, מקדם של 28% ביחס לסכום של 23 ₪ נופל מ 30 ₪ לשעה (29.44 ₪).

20. בניגוד לחסר הראייתי מצד א.ב.מ.א. (המהווה גם הפרה של הדין) והפרכות בעמדתה לגבי שכרו של התובע, התרשמנו שהתובע דובר אמת בכל הנוגע לשכר ששולם לו. נזכיר שהתובע אישר את גרסתה של א.ב.מ.א. בנוגע לשכרו ההתחלתי. המחלוקת היא בשאלה מתי שכרו של התובע הועלה ובאיזו תקופה שכרו עמד רק על 23 ₪ לשעה. בעניין האחרון לא הוצגו ראיות או נתונים מספיקים כדי להכריע. מאחר שמחדליה של א.ב.מ.א. חמורים יותר מהחסר הראייתי מצדו של התובע ( שלא ציין מתי שכרו הועלה), מתקבלת הגרסה העולה מתצהיר התובע ( בהקשר של החישוב של התמורה בגין עבודה בשעות נוספות). לשם פישוט החישוב, נקבע כי התובע השתכר 24 ₪ לשעה לכל אורך תקופת עבודתו בא.ב.מ.א.

21. בתחילת עבודתו אצל מיצל (בחודשים דצמבר 2012 - מאי 2013), שכרו של התובע עמד על 24 ₪ לשעה. החל מחודש יוני 2013 ועד לסיום עבודתו, בחודש מאי 2014, שכרו של התובע עלה ל - 26 ₪ לשעה.

כפי שיפורט בהמשך (במסגרת הדיון בשאלה אם התובע זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות), מצאנו שתלושי השכר מתקופת עבודתו של התובע אצל מיצל תואמים לדוחות הנוכחות של התובע מאותה תקופת עבודה. משום כך יש לדחות את טענות התובע בכל הנוגע למהימנות תוכנם של הנתונים המפורטים בתלושים אלה. על כן נקבע ששכרו של התובע בתקופת עבודתו אצל מיצל תואם את הנתונים העולים מתלושי השכר.

תחולת צווי הרחבה
22. לטענת התובע, חלות בעניינו הוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון ( י"פ 6065 תש"ע, 22.2.10), מאחר שבלדי היא רשת העוסקת בממכר מזון ( בשר). כלומר, תחום עיסוקה של הנתבעת נכנס בגדר הגדרת " רשת שיווק מזון" שבצו ההרחבה.
לחילופין נטען שעל הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם ( י"פ 5326, התשס"ד, 1.9.2004).
23. בצו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון נקבע שהוא יחול על " רשת שיווק מזון", שזו הגדרתה:
"1. רשת המפעילה לפחות 2 חנויות לממכר מזון ( כסניפים עצמאיים או כזכיינים) לרבות מוצרי צריכה אחרים כרשת ארצית או אזורית;
2. חנות לממכר מזון ( כסניף עצמאי או כזכיין) לרבות מוצרי צריכה אחרים ששטח המכירה שלה עולה על 500 מ"ר."
על פני הדברים נראה כי בלדי היא "רשת המפעילה לפחות 2 חנויות לממכר מזון", שכן אין חולק שהתובע עבד גם בסניף מגה בתל אביב וגם בסניף ביהוד.
בתשובה לטענת בלדי ( סעיף 4 לסיכומיה), יש לציין שהעובדה שבלדי אינה מוכרת מוצרי צריכה, אינה מוציאה אותה מגדר צו ההרחבה, כיוון שמדובר בהגדרה מרחיבה ולא בדרישה מצטברת (" לרבות").
שקלנו בדעתנו אם יש לראות בבלדי כמי שעוסקת במכירת מזון בסיטונאות, נוכח פעילותה במתחמי מרכולים, ובשים לב לכך שלמעשה, היא מתקשרת עם רשתות השיווק המוכרות עבורה את הבשר ואין היא מוכרת אותו ישירות ל"צרכן הקצה". עם זאת, מאחר שבעניין עובדתי זה לא הובאו ראיות כלשהן וטענה זו גם לא נטענה על ידי בלדי, וכאשר מהראיות שהוצגו בהליך זה עולה שבלדי מפעילה דוכנים לממכר מזון ( קצביות), מצאנו שעל נסיבות העסקתו של התובע חלות הוראות הצו בענף רשתות שיווק מזון.
24. לא נעלמה מעינינו העובדה שהצדדים לא טענו שהתובע הועסק באמצעות קבלני כח אדם, ולכאורה נכון היה לקבוע שהוראות צו ההרחבה בענף חברות כח אדם חל על המקרה. עם זאת, אנו סבורים כי יש להחיל על נסיבות המקרה את הוראות צו ההרחבה בענף רשתות המזון. ראשית, אפילו היה מדובר בהעסקה אותנטית באמצעות קבלן כ"א, התובע הועסק כמעט שלוש שנים אצל אותו " משתמש" באותו תפקיד. שנית, התובע עבד כקצב ברשת קצביות, היינו בליבת פעילותה של בלדי ( לעניין זה ר' עדותה של סנעטי כשנשאלה מה ההבדל בין התובע ובין עובדי בלדי בקצביה – עמוד 15 לפרוטוקול, ושורות 10-14 וכן בעמוד 16, שורות 1-2).
ועיקר הדברים – לאור הראיות ששמענו, אין ספק בלבנו כי מדובר בהתקשרות מלאכותית עם קבלן המספק כח אדם, כאשר העסקתו של התובע נעשתה תוך קיפוח זכויותיו. למעשה, לא היתה הצדקה עניינית או ניהולית להעסיק את התובע באמצעות חברות כח אדם, בשים לב לתפקיד שהתובע ביצע במקום עבודה זה ובשים לב לתקופת עבודתו.
נסיבות סיום עבודתו של התובע
25. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו ביום 22.2.14. לדבריו, באותו יום הוא פנה לאדם בשם שרון, שהיה ממונה עליו, וביקש לצאת לחופשה. בתגובה הוא פוטר מעבודתו ( סעיף 10 לתצהיר התובע). במסגרת חקירתו הנגדית התובע חזר על הטענה לפיה עבודתו הגיעה לסיומה ביום 22.2.14 ( עמוד 6 שורות 9-28). לדבריו אותו היום היה יום שבת והוא הודיע לשרון שהוא יעדר למחרת היום עקב מחלה ובתגובה, הוא פוטר מעבודתו. בהמשך, התובע אישר כי עבד עד לחודש מאי 2014 ( עמוד7 שורה 12, עמוד 11 שורה 16, עמוד 12 שורה 14).
משקבענו לעיל כי התובע סיים לעבוד ביום 20.5.14, ממילא נדחית גרסתו לפיה פוטר ביום 22.2.14.
בסעיפים הבאים נתייחס גם לגרסתה של מיצל לאירועים, התומכת בדחיית גרסתו של התובע.
26. אין חולק שמיצל העסיקה את התובע בשנת 2014. על פי עדותה, התובע הוא שנטש את עבודתו בחודש מאי 2014 ולא ניתן היה ליצור עמו קשר ( סעיף 17 לתצהירה, עמוד 25 שורות 12-13; עמוד 23 שורה 33).
בהתייחס לשרון שהוזכר בעדותו של התובע, מיצל טענה שבאותו שלב לא היה לה קשר איתו ( עסקי או קשרי עבודה), וזאת על רקע מחלוקת כספית בין השניים, כך שאין בסיס לטענה לפיה שרון פיטר את התובע ( סעיפים 12-16 לתצהיר מיצל, עמוד 23 שורה 24 עד עמוד 24 שורה 6).
27. גרסת התובע לעניין נסיבות סיום עבודתו היתה בלתי עקבית. כך בנושא מועד סיום העבודה ( כפי שכבר פורט לעיל). כך גם בשאלה מה היה תוכן שיחתו של התובע עם שרון ( יציאה לחופשה או היעדרות בשל מחלה, ר' עדות התובע בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 9-28). לעומת עדות זו, עדותה של מיצל היתה עקבית ולפיה שרון לא שימש כאיש קשר מטעמה. כלומר, במועדים הרלוונטיים ( פברואר או מאי 2014), שרון גם לא יכול היה לשמש כממונה על התובע מטעמה של מיצל.
נוסיף שהתובע לא זימן את שרון לעדות וגם עניין זה צריך להיזקף לחובתו של התובע.
לסיכום הדיון לעיל, התובע לא הוכיח שהוא פוטר מעבודתו.

28. משנדחתה גרסתו של התובע, לפיה פוטר מעבודתו, נדחות התביעות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. עם זאת, לאור הוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק ( סעיף 6.12 ובמיוחד ס"ק (6), (9) ו – (10)), התובע זכאי להפרשות המעסיק ברכיב הפיצויים ( החל מהחודש השביעי לעבודתו) בסך של 7,127 ₪, בהתאם לחישוב הבא:
שכר התובע בחודשים מרץ-מאי 2014 ( לרבות דמי מחלה): 8305.7 ₪, 6% משכר זה – 498.3 ₪;
בתקופה שמחודש יוני 2013 עד פברואר 2014, שכרו של התובע עמד על 26 ₪ לשעה ועל פי הראיות, עבד במשרה מלאה, על כן הוא זכאי לחלק המעסיק בפיצויים בסך 2,611.5 ₪ (6% X 9 חודשים X 26 ש"חX 186 שעות);
בתקופה שמחודש מרץ 2012 עד מאי 2013, שכרו של התובע עמד על 24 ₪ לשעה ועל פי הראיות, עבד במשרה מלאה, על כן הוא זכאי לחלק המעסיק בפיצויים בסך 4,017.6 ₪ (6%X 15 חודשים X 24 ש"חX 186 שעות).
29. כיוון שנקבע כי יש לראות בבלדי כמעסיקתו של התובע, יש לחייבה בתשלום רכיב זה. הדברים נכונים גם לגבי מיצל, ששימשה כמעסיקתו האחרונה של התובע ( סעיף 30( א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958; סעיף 1( ב) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963).

זיהוי המעסיק
30. התובע עבד בקצביה שבלדי הפעילה והועסק על ידי קבלני כח אדם - א.ב.מ.א. ומיצל ( יוער כי למרות שהוצגו רישיונות לפעול כקבלני שירות בתחומי שמירה אבטחה וניקיון, הצדדים התייחסו אל הנתבעות מס' 2-3 כמי שפעלו כקבלני כח אדם ואף בחוזי ההתקשרות איתן נקבע שמדובר בחוזים לאספקת כח אדם. לעניין זה אין נפקות מעשית, לאחר שהגענו למסקנה כי יש לראות גם בבלדי כמעסיקה של התובע ומשנקבע כי בנסיבות העניין, חלות על הצדדים הוראות צו הרחבה בענף רשתות שיווק מזון).
לטענת התובע, יש לראות בבלדי כמעסיקתו, במשותף עם א.ב.מ.א. ומיצל. כבר ציינו בתחילת פסק הדין ונחזור ונציין כי מהראיות שהוצגו בפנינו והעדויות שנשמעו, מצטייר מקרה חמור בו קופחו זכויותיו של התובע, כאשר העסקתו באמצעות קבלני כח האדם נעשתה בניגוד לדין, תוך שרשור מעסיקים וקיפוח זכויותיו.
31. נושא זיהוי המעסיק ביחסי עבודה משולשים נדון בהרחבה בע"ע ( ארצי) 478/09 חסידים – עיריית ירושלים, 13.1.11 (להלן – פרשת חסידים), שם נפסק ( ההדגשה הוספה- ד.ו.):
"שאלת זהות המעסיק במערכת יחסי עבודה משולשים הינה סוגיה המגיעה לפתחו של בית דין זה לעיתים מזומנות. הדבר נובע משורת סיבות שאין זה המקום להיכנס אליהן, לרבות תפיסות ניהוליות הקוראות למיקור חוץ של פונקציות שאינן מהוות את ליבת העסק; בעיות תקינה ותקציב של השירות הציבורי; הצורך הכלכלי בתבניות העסקה גמישות; ובמקרים מסוימים גם ניסיונות להתחמק ממחויבויותיו לפי דין של מעסיק, על ידי הסטה מלאכותית של יחסי העבודה לקבלן כוח אדם או קבלן שירותים.
...מערכת יחסי עבודה משולשים כתוצאה ממיקור חוץ נוצרת בשל שני סוגים שונים של התקשרויות – ' מיקור חוץ' של כוח אדם, בו מספק קבלן משנה כוח אדם הפועל בחצריו של המשתמש, ונועד במקורו למשימות זמניות; ומיקור חוץ של פונקציות, בו מעביר המשתמש את האחריות לביצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו ( ראו בקשר להבחנה זו את פסק דינה של השופטת רונית רוזנפלד בעב' 11/07 אל אור אילת תפעול ואחזקות בע"מ – מדינת ישראל, מיום 11.8.08; פסק דינו של הנשיא סטיב אדלר בע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי – ראיד פאהום, מיום 2.11.2008; להלן – עניין פאהום; וכן אמירה גלין, מיקור חוץ ( outsourcing) 'מתמקרים' החוצה: ההיבט הניהולי והארגוני, שנתון משפט העבודה ז' 43 (1999))."

בעבר, ובהתאם לנפסק בעניין כפר רות ( דב"ע נב/142-3 אלהרינאת–כפר רות, פד"ע כד 535 (1992); דב"ע נד/96 -3 מ.ב. מחלקת הבניה של הקבוץ הארצי בע"מ – חליל עבד אלרחמן עאבד, פד"ע כט 151 (1995)), נקודת המוצא היתה כי המשתמש הוא המעסיק, אלא אם יוכח שקיימת התקשרות אותנטית בינו לבין הקבלן ובין הקבלן לבין העובד וכי מטרת ההתקשרות אינה מנוגדת לתקנת הציבור ולא נועדה להתחמק מחובות המשתמש כמעסיק.
כיום חל שינוי בהנחת היסוד שנזכרה לעיל ונקודת המוצא היא כי הקבלן הוא מעסיקו של העובד, אלא אם יוכח כי מתכונת ההעסקה הנדונה נועדה לקפח את זכויותיו של העובד או שאין היא " עולה בקנה אחד עם ' כללי המשחק' המקובלים לסוג זה של העסקה" (ע"ע ( ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי – פאהום, 2.11.08; ע"ע ( ארצי) 602/09 מדינת ישראל – אלוני, 24.1.12; ע"ע ( ארצי) 6818-10-10 המוסד לביטוח לאומי – דיין, 24.4.12; ע"ע ( ארצי)16612-10-11 פדוא - מדינת ישראל, 20.8.15).
על יסוד העקרונות שהוצגו לעיל, יש לבחון את פרטי ההתקשרות בין בלדי לנתבעות ומהותה.
32. בחוזה שבין בלדי לא.ב.מ.א אין כל התייחסות לנושא של שמירה על זכויות העובדים. מדובר בחוזה קצר ודל מבחינת תוכנו, בו סוכמו התחייבותיה של א.ב.מ.א לאספקת כח אדם והתמורה הקבלנית כדלקמן ( סעיף 10 לחוזה, נ/2 לתצהיר סנעטי):
"המזמין ישלם לחברה עבור שירותיה על כל עובד, מקדם של 28% כנגזרת מברוטו העובד. התשלום לא כולל נסיעות ולא כולל מע"מ.
7% עבור ש"נ עובדים כלליים 30 ₪
6% דמי נסיעה"

העובדה שבחוזה אין כל התייחסות לחובה לפעול על פי הדין ולדאוג לשמירה על זכויות העובדים, מלמדת כי הצדדים היו לכל הפחות אדישים להתחייבויותיהם.
33. א.ב.מ.א צירפה חוות דעת רו"ח רודד רוינגולד, מיום 11.11.14, במסגרתה חושבו הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובדים בשלוש השנים הראשונות לעבודתם, באחוזים משכר היסוד ( שכר המינימום). בתחשיב אין התייחסות ספציפית לרכיב של גמול בגין עבודה בשעות נוספות ( להבדיל מעלויות אחרות – 10%). הסכומים גם אינם מגלמים את הרווח הקבלני המשולם לחברת כח האדם שהעסיקה את התובע.
כאמור, בהתאם לחוזה שבין בלדי לא.ב.מ.א., בלדי שילמה 28% מעבר לשכר העובד וכן תוספות נוספות בגין דמי נסיעה וגמול בגין עבודה בשעות נוספות. תוספת בשיעור זה מהווה תוספת מספקת בגין תשלום זכויות סוציאליות, בשים לב לכך שעל פני הדברים " מקדם" של 25% מהווה תמורה מספקת בגין זכויות העובדים ( ע"ע ( ארצי) 3575-10-11 עמיר - חברת החדשות הישראלית, 21.1.15) ובשים לב לכך שהתקשרות עם חברת כח אדם תכליתה העסקה זמנית ( נתון הרלוונטי לחישוב דמי חופשה והבראה). עם זאת, ספק אם תוספת של 7% מהווה תמורה מספקת בגין עבודה בשעות נוספות. כך בעניינו של התובע, מקום בו על פי דיווחי הנוכחות, התובע עבד שעות רבות במשך היום, כך שהיה זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בשיעור של 125% ו-150%. כמו כן, בקביעת מקדם של 28% לא נלקח בחשבון הרווח הקבלני שאף אותו יש לגלם בתמורה המשולמת על ידי המשתמש ( בעניין זה ר' בהרחבה - פסק דינה של כב' הרשמת ( כתוארה אז) פלד ב - דמ 18556-11-13 דבאבסה – ע.ר. צים שיווק ישיר בע"מ, 9.3.15).
יתרה מזאת וכפי שיפורט להלן, בפועל, החוזה בין הצדדים לא יושם לכל אורך תקופת ההתקשרות והחל מחודש מאי 2012 הפך לחוזה הפסד. ברי כי התקשרות בחוזה הפסד פירושה חוזה אשר בהכרח יביא לפגיעה בזכויות העובדים.
34. אין חולק, כפי שגם עולה מהראיות, שהחל מחודש מאי 2012 ועד לסיום ההתקשרות בין בלדי לא.ב.מ.א. (בחודש נובמבר 2012) בלדי ניכתה 10% מהתמורה החוזית המוסכמת, וזאת על רקע קשיים אליהם נקלעה.
ביירמוב טען באריכות בנושא והבהיר כי הצדדים סיכמו על הפחתה זמנית של חודשיים בתמורה החוזית, כשלאחר פרק זמן זה התמורה הקבלנית תועלה מ-30 ₪ ל-32 ₪ לכל שעת עבודה ( סעיפים 17-38, 40-53 לתצהירו, נספחים נ/5-נ/10 לתצהיר). למעשה, אין חולק כי בשים לב לסכומים שהעבירה בלדי לא.ב.מ.א, א.ב.מ.א לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיה עובדיה ( סעיף 17, 51 לתצהיר ביירמוב) וכפי שביירמוב אישר במפורש בעדותו בבית הדין –
"אני לא יכול לשלם ב-27 ₪ תנאים סוציאליים"
(עמוד 21 שורות 11-12, ר' גם בעמוד 20 שורות 27-28).
גם סנעטי אישרה שלאור הפחתת התמורה החוזית שהגיעה לא.ב.מ.א, החוזה בין השתיים הפך להפסדי ( עמוד 14 שורות 11-23, עמוד 15 שורות 25-30, עמוד 17 שורות 22-23).
35. אם לא די באמור לעיל, הרי שא.ב.מ.א התקשרה עם קבלני משנה לצורך העסקתו של התובע ולמעשה גם היא לא העסיקה אותו ישירות. מטבע הדברים, כאשר גורם נוסף מעורב בהעסקת העובד ומבקש להרוויח ממודל העסקה מורכב ובלתי לגיטימי זה, משמעות הדברים היא שעלות ההעסקה של העובד מתייקרת. ביירמוב אישר את הדברים, בעדותו לפיה הוא "לא עבד בהתנדבות" ( עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 2). על פי עדותו, באופן זמני בלבד, הוא לא גזר רווח מהעסקת העובדים ולא גבה עמלה נוספת, מתוך ציפייה שהתמורה החוזית שא.ב.מ.א. תקבל מבלדי תועלה בהמשך ( שם בשורות 1-3).
36. לדעתנו, גם אם בלדי הפרה את החוזה עם א.ב.מ.א. (עניין החורג לחלוטין מסמכות בית הדין ומהדרוש לצורך ההכרעות בהליך זה, העוסק בזכויותיו של העובד, התובע), אין בכך לפטור את א.ב.מ.א מאחריות לעובדיה. בכלל זה, בראש ובראשונה, תשלום כל המגיע להם על פי משפט העבודה המגן. לכל הפחות, כקבלן כ"א, חובתה הראשונית היא לפעול על פי הדין, ללא תלות בסכומים המתקבלים מהמשתמש.
37. לצד זה, מקום בו בלדי התקשרה בחוזה עם א.ב.מ.א. מתוך ידיעה שמדובר ב"חוזה הפסד" שיקשה על א.ב.מ.א לעמוד בהתחייבויותיה כלפי העובדים, יש להטיל אף על בלדי את האחריות להעסקת העובדים שפעלו בחצריה ועבורה. למעשה, בדרישה להפחתת התמורה לא.ב.מ.א., בלדי נהגה באדישות בוטה בכל הנוגע לזכויות העובדים.

38. עד כאן ביחס להתקשרותה של בלדי עם א.ב.מ.א. לאור המתואר לעיל, יש לראות בבלדי, שנהנתה מפרי עמלו של התובע, אך גלגלה את האחריות להעסקתו אל כתפי א.ב.מ.א, תוך אדישות לשאלת הגינות ההעסקה או חוקיות תנאי העבודה, כמעסיקתו של התובע במשותף עם א.ב.מ.א.
39. לאחר סיום ההתקשרות עם א.ב.מ.א., בלדי התקשרה בחוזה עם מיצל. בחוזה עם מיצל נקבעו תנאים הדומים לאלה שנקבעו עם א.ב.מ.א ( מ/1 לתצהיר מיצל):
"10. המזמין ישלם לחברה עבור שירותיה על כל עובד, מקדם של 26% כנגזרת מברוטו שעות רגילות ב 100% העובד + לשעה נוספת יתוסף מקדם של 7%+ לנסיעות יתוסף מקדם של 6% + מע"מ"
גם בחוזה זה אין כל התייחסות לסוגיית זכויות העובדים, למעט סעיף כללי לפיו הקבלן מתחייב לשלם לכל העובדים את כל הנדרש על פי הדין ( סעיף 8 ב').
ביום 27.3.14 נחתם חוזה שני עם מיצל, בו התייחסות מפורטת לזכויות העובדים ( נספח נ/2 לתצהיר סנעטי): החובה לשלם לעובדים את הזכויות הסוציאליות המגיעות להם על פי דין, מסירת הודעה בדבר תנאי העסקה והחזקת הרישיונות וההיתרים המתאימים. עוד הוסכם שמיצל תמנה בודק מוסמך ותעביר דוחות מתאימים לבדיקת בלדי ( סעיף 3 להסכם, על תתי סעיפיו). כמו כן נקבע בחוזה שמיצל לא תעסיק קבלני משנה, אלא בהסכמה מראש ובכתב ( סעיפים 3.12 ו - 10 לחוזה), וכן שהפרת זכויות העובדים תחשב כהפרה יסודית שתקנה לבלדי זכות ביטול מיידית של החוזה ( סעיפים 4.2.4 -4.2.3 לחוזה).
כפי שיתואר להלן, הסכמות מאוחרות אלה לא יושמו על ידי הצדדים בתקופת עבודתו של התובע. וותקו של התובע לא נשמר מתקופת העסקה קודמת ( א.ב.מ.א), והוא גם הועסק על ידי קבלני משנה.
גורמים מתווכים
40. הצדדים הזכירו בעדויותיהם אדם בשם שרון מדר ( להלן – שרון). התובע הזכיר ששרון טיפל בעניינו, הביא אותו למקום העבודה והסביר לו את תנאי העבודה ( עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 28-32). סנעטי הבהירה שאותו אדם שימש למעשה כמתווך, שדאג לגייס עובדים וקישר את בלדי עם חברות כח אדם ( עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 12-13). ביירמוב העיד בהקשר זה שבלדי התנתה את ההתקשרות עם א.ב.מ.א בהעסקת שרון כמפקח מטעם א.ב.מ.א, וכי א.ב.מ.א נדרשה לשאת בעלות שכרו. לטענתו, שרון הוא שגייס את העובדים, ביניהם התובע, פיקח על עבודתם וטיפל בכל נושא העסקתם ( עמוד 18 לפרוטוקול, שורה 27 עד עמוד 19 שורה 14, עמוד 21 שורה 21).
ביירמוב צירף תמליל שיחה שקיים עם שרון לאחר שהסתיימה ההתקשרות בין א.ב.מ.א לבלדי ( נ/1 לתצהיר ביירמוב). השיחה נסבה אודות התביעה שהגישה א.ב.מ.א נגד בלדי ועל התמורה שסוכמה בין השתיים. מתמליל זה עולה כי שרון מייצג את בלדי. כך למשל, בעמוד 6 לתמליל, שורה 15, נשמע ביירמוב אומר: " אתה לא קשור לאמבה" (צ"ל: א.ב.מ.א - ד.ו). ואילו בעמוד 9 לתמליל שורה 25 נשמע שרון אומר: "אל תתבע את הלקוחות שלי".
מיצל העידה ששרון הוא שיצר עמה קשר והציע לה להתקשר עם בלדי בחוזה לאספקת שירותי כח אדם. לדבריה, שרון דרש ממנה שהיא תשלם לו " דיבידנד", אך היא סירבה לכך ועקב זאת נוצר ביניהם נתק של ממש. לדבריה, בשנת 2013 שרון פעל בסניפי בלדי ואף הודיע לבלדי שמיצל מעוניינת להפסיק את ההתקשרות עמה. בתגובה, מיצל הבהירה לבלדי ששרון אינו מוסמך לפעול בשמה בכל צורה שהיא. מיצל גם ציינה שמי ששימש כמפקח מטעמה היה אדם אחר, עובד בשם אילאי ( סעיפים 11-14 לתצהיר מיצל ועדותה בעמוד 23 שורה 24 עד עמוד 24 שורה 6). תימוכין לכך ניתן למצוא גם בעדות התובע שהזכיר אדם בשם אלי שהיה מביא לו את השכר מפעם לפעם ( עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 19-26) ויתכן שכיוון לאילאי, נציגה של מיצל.
41. התמונה המצטיירת מכלל העדויות שנשמעו לגבי מעורבותו של שרון בהעסקת עובדי קבלן אצל בלדי היא שבלדי פנתה לשרון ובתיווכו התקשרה עם הנתבעות מס' 2-3. אותו אדם, שרון מדר, פיקח על עבודתו של התובע בפועל בתקופת עבודתו של התובע בא.ב.מ.א.
למרות ששרון לא העיד בהליך, מכלל העדויות שנשמעו מצטיירת תמונה עגומה לפיה מדובר באדם ששימש כמתווך, שעיקר תפקידו אספקת עובדים לבלדי, באמצעות גורמים שלישיים.
כפי שנמשיך ונתאר בסעיפים הבאים, "שרשור ההעסקה" לא נעצר בשרון או בנתבעות מס' 2-3, אשר התקשרו עם גורמים נוספים אשר שילמו בפועל את שכרו של התובע ואף הנפיקו לו תלושי שכר.
העסקה באמצעות קבלני משנה
42. אין חולק שא.ב.מ.א לא העסיקה את התובע ישירות, אלא באמצעות קבלני משנה. כפי שכבר תואר לעיל, מתלושי השכר שהוצגו עולה שמי שהנפיק לתובע את תלושי השכר עד לחודש ספטמבר 2012 היה אדם בשם יבדושצ'וק קונסטנטין ( להלן - קונסטנטין). בחודש אוקטובר 2012 הונפק לתובע תלוש שכר על ידי עוקשי אביחי.
א.ב.מ.א טענה שההתקשרות נעשתה באמצעות קבלן מאחר ש"זה בתחילת הדרך שלנו, היה לנו קשה להחזיק מפקח בדרום ובכל מיני מקומות אז השתמשנו בקבלן משנה. שילמתי לשרון שיפקח על קבלני המשנה ועל מקומות העבודה שם." ( עדות ביירמוב בעמוד 20 לפרוטוקול, שורות 6-8).
ביירמוב העיד שאינו זוכר אם בדק את תלושי השכר שהונפקו לתובע, ולטענתו בדק מידי חודש בחודשו, 10% מתלושי השכר של עובדיו באופן מדגמי. ביירמוב גם העיד שקבלן המשנה, קונסטנטין, לא מסר לתובע הודעה על תנאי עבודתו ( עמוד 20 שורות 4-5, עמוד 21 שורות 9-12).
43. גם מיצל לא העסיקה את התובע באופן ישיר עד אוקטובר 2013, אלא באמצעות קבלני משנה. החל מחודש נובמבר 2013 מיצל החלה להנפיק לתובע תלושי שכר על שמה, באופן רציף עד סיום עבודתו אצלה. קודם לכן הונפקו לתובע תלושי שכר על שם המעסיקים הבאים:
מקס ארייס בע"מ - בחודשים דצמבר 2012- ינואר 2013- מועד התחלת עבודה אשר נרשם בתלוש - 1.12.12;
מיצל – בחודש פברואר 2013- מועד התחלת העבודה אשר נרשם בתלוש - 1.2.13;
א.ב. עתיד - בחודשים מרץ- אפריל 2013;
מרינה סרוויס בע"מ - בחודשים מאי- אוגוסט 2013;
דגש ניהול פרויקטים – בחודש ספטמבר 2013.
(בתלושי השכר שהנפיקו שלושת הגופים – א.ב. עתיד, מרינה סרוויס בע"מ ודגש ניהול פרוייקטים, נרשם שהתובע החל לעבוד ביום 1.12.12).
44. מיצל טענה שהתקשרה עם קבלני משנה כיוון שהתובע ביקש לקבל את שכרו במזומן. לטענתה, קבלני המשנה הסכימו לשלם לתובע במזומן, אך בסופו של דבר היא החליטה לחדול מכך ולהעסיקו באופן ישיר ( עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 17-19).
אשר לדעתנו - אופן תשלום השכר לעובד אינו מצדיק העסקה עקיפה באמצעות קבלני משנה עלומים. על פי הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, דרך המלך היא תשלום השכר לעובד במזומן (" שכר עבודה ישולם במזומנים" – סעיף 2( א) לחוק), הגם שהחוק מאפשר תשלום שכר בדרכים נוספות. כלומר, הטענה לפיה העובד ביקש לקבל שכר במזומן ובגלל דרישה זו הונפקו לו תלושי שכר על ידי גורמים שלישיים, אינה יכולה להתקבל. נוסיף כי טענתה של מיצל גם אינה מתיישבת עם העובדה שהיא עצמה הנפיקה לתובע תלוש שכר עוד בחודש מרץ 2013 ( בגין חודש 2/13).
45. בשאלה אם בלדי היתה מודעת להעסקתו של התובע באמצעות גורמים נוספים, נשמעו עדויות סותרות. ביירמוב העיד שבלדי לא ידעה על כך שהוא התקשר עם קבלני משנה ( עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 31-32), בעוד שמיצל העידה שבלדי היתה מודעת לצורת התקשרות זו. לדבריה, היא גם הודיעה על כך לתובע בעל פה (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 8-17):
"ת. כן, בלדי ידעו על זה. בלדי ביקשו לראות תלושי שכר של העובדים, זו היתה זיו. אני לא יכולה לענות אם היא ראתה את התלושים של קבלני המשנה.
ש. את מי יידעת בבלדי לגבי קבלני המשנה?
ת. את זיו, אני חושבת.
ש. זיו ידעה שהונפק תלוש שכר על ידי חברה אחרת?
ת. נראה לי שכן.
ש. האם מישהו יידע את העובד?
ת. כן, אני.
ש. יש לך משהו להראות בכתב?
ת. לא זה לא היה בכתב."

46. לא מצאנו כל היגיון או הצדקה לצורת העסקה זו של התובע. לא נוכל להשתחרר מהתחושה שתופעה פסולה זו, בה גורמים רבים מנצלים את האפשרות להעסיק עובדים באמצעות גורמים שלישיים לשם השאת רווחים לעצמם, היא פועל יוצא מהעובדה שהתובע זר בישראל וספק אם הוא מודע לכלל זכויותיו כעובד במדינתנו. מכל מקום, ברור שמדובר בתופעה פסולה ופוגענית .
ביירמוב העיד שלא בדק את תלושי של התובע, אף שלטענתו בדק באופן מדגמי 10% מתלושי השכר שהנפיק קבלן המשנה ( עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 9-10). עניין זה שולי, נוכח עדותו לפיה כלל לא ניתן היה לשלם לתובע זכויות סוציאליות, כיוון שבלדי קיצצה בתמורה ששילמה לא.ב.מ.א.
בתקופת ההתקשרות עם מיצל הוחלפו מספר קבלני משנה. גם בהקשר זה, לא הוכח שמיצל עקבה אחר תלושי השכר שהונפקו לתובע. למרות שמיצל טענה אחרת, העובדה שמיצל אישרה ש"איפסה" את וותקו של התובע, מהווה הודאת בעל דין לפיה לא נהגה כדין עם התובע ( עמוד 24 שורות 30-31). בנסיבות אלה, אפילו היתה מתקבלת עדותה לפיה בחנה את התלושים של הגורמים השלישיים, ספק אם היה מקום לתת לעניין זה נפקות או משקל כלשהו.

47. גם בלדי טענה שהיא בדקה את התנהלותן של חברות כח האדם ווידאה שהן מילאו את החובות המוטלות עליהן כלפי העובדים. נטען שמדי חודש בחודשו, בלדי בחנה 10% מתלושי השכר של העובדים ( סעיפים 12-14 לתצהיר סנעטי ועדותה בעמוד 18 שורות 1-5). ביירמוב הכחיש את הדברים ( עמוד 20 שורות 29-30).
לנוכח נסיבות ההעסקה שנגלו ונפרשו בהרחבה בהליך זה, איננו מקבלים את הטענה לפיה בלדי פעלה על פי חובותיה שבדין, שהיא וידאה ולא מצאה שזכויות העובדים המועסקים בחצריה ואשר מפרי עמלם היא נהנית, אכן מקויימות כדין. אם אכן בלדי היתה בודקת את תלושי השכר של התובע, ולכל הפחות תלושים מדגמיים אחרים של עובדי הנתבעות, היתה מוצאת כי הללו העסיקו את העובדים באמצעות קבלני משנה, שלא כדין ( בעניין זה ר' עדות ביירמוב לפיה הוא העסיק 30 עובדים במסגרת ההתקשרות עם בלדי - עמוד 20 שורות 11). סנעטי עומתה עם עניין זה במסגרת חקירתה הנגדית, אך לא היה בפיה הסבר ענייני ( עמוד 18 שורות 2-4).
מהטעמים המפורטים לעיל נקבע שבלדי לא פיקחה באופן אפקטיבי על העסקת התובע ולא דאגה שיקבל את כל המגיע לו על פי הדין, ממעסיקותיו הפורמליות, הנתבעות מס' 2-3, עמן היא התקשרה.
העסקת התובע
48. אין חולק שהתובע עבד בקצביות שהפעילה בלדי וביצע עבודה זהה לזו שביצעו עובדי בלדי. נתבעות מס' 2-3 שימשו למעשה כצינור להעברת שכרו, אך בחיי היום יום שבמקום העבודה, התובע עבד אצל בלדי ועבורה וקיבל הוראות מנציגיה. בעניין זה מקובלת עלינו עדותו של ביירמוב עמוד 19 שורות 14-17):
"ש. התובע עשה את אותה עבודה שעובדי בלדי עשו?
ת. כן.
ש. כל הקשר שלכם היה בתשלום השכר של התובע?
ת. כן"
גם מיצל מסרה דברים דומים (עמוד 25 שורות 19-23) :

"ש. מה היה הקשר בינן לבין העובד למעט הנפקת תלוש השכר?
ת. לא היה קשר, מי שנתן לו הוראות בעבודה היה נציג של בלדי. ליום חופש הוא היה פונה לבלדי והם היו מעבירים לי את הבקשה. אם היו לו תלונות, היה פונה למפקח או לבלדי. העבודה שלו היתה כמו כל עובד של בלדי. נכון שהוא החתים טביעת אצבע בבלדי כמו כל עובדי בלדי."

למעשה, התובע ביצע עבודה זהה לזו שביצעו עובדי בלדי במשך תקופה של למעלה מ – 30 חודשים. בלדי היא שפיקחה על עבודתו, אליה הוא פנה במקרה שנעדר מעבודתו וגם ניהול הנוכחות של התובע בוצע באמצעות שעון ביומטרי ( טביעת אצבע), ככל יתר עובדי בלדי ( עדות סנעטי בעמוד 15 שורות 1-14).
העסקתו של התובע לא היתה זמנית במהותה והיא נמשכה למעלה מתשעה חודשים, כך שחרף הוראות סעיף 12 א' לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, התובע המשיך לעבוד בשירות בלדי, באמצעות קבלני כח אדם.
טענתה של בלדי, לפיה היא לא קלטה את התובע לאחר שהשלים תשעה חודשי העסקה ( עדות סנעטי, בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 5-6), מאחר שהנתבעות מס' 2-3 לא אישרו זאת ( שם בשורות 24-26) היא דחוקה בעינינו ואין בה כדי להצדיק את העובדה שבלדי פעלה בניגוד לדין.
יוער כי בעניין זה ביירמוב העיד אחרת. לפי עדותו " אני רציתי שייקחו אותו ואני פניתי לבלדי שאני רוצה להחליף את העובד הזה, אבל הם לא אישרו לי. הם חשבו שהוא עובד טוב ורצו שהוא יועסק באמצעותי." (עמוד 21, שורות 5-6).
49. לסיכום, בלדי העסיקה את התובע לתקופה ארוכה יחסית, בעבודות זהות לאלו שביצעו עובדיה. למעשה, לא הוצגה הצדקה עניינית להתקשרות עם חברות כח האדם, ומלכתחילה, היה על בלדי להעסיק את התובע באופן ישיר, ולכל הפחות לקולטו כעובד מן המניין בחלוף תשעה חודשי העסקה, בהתאם להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996. מכאן יש לקבוע כי עצם ההתקשרות של בלדי עם הנתבעות מס' 2-3 לא היתה אותנטית ומכל המקובץ נראה כי תכליתה היתה התנערות מאחריות לתשלום זכויותיו של התובע.
50. זאת ועוד - אף שלא הובהר עד תום מה טיב הקשר בין בלדי לשרון, מהעדויות עולה שבלדי פנתה לשרון כ"מתווך" אשר יצר את הקשר עם הנתבעות מס' 2-3, על מנת שהן יעסיקו את התובע בפועל. עניין זה מחזק את המסקנה לפיה בלדי ביקשה להרחיק את עצמה מהעסקה ישירה של התובע ומהחובות הכרוכות בכך ( תשלום זכויות כחוק).
כמו כן, התעלמותה של בלדי מנושא זכויותיו של התובע והעובדה שהיא לא פעלה לשמירה עליהן או לפחות בדקה כי הן משולמות כדין, מהווה הפרה של חובת הפיקוח המוטלת עליה כמקבלת שירות. בהקשר זה נציין כי עד לחודש נובמבר 2011 שרון ( ששימש למעשה כנציג של בלדי), היה מעורב בהעסקת התובע ואין זה סביר בעינינו שלא היה מודע לאופן המקפח בו התובע הועסק ולהפרות הדין שהיו כרוכות בכך - העסקה באמצעות קבלנים עלומי שם ואי תשלום זכויות סוציאליות.
51. יתרה מזאת, בלדי התקשרה בחוזה הפסד עם א.ב.מ.א. והחל מחודש מאי 2012, התמורה הקבלנית ששילמה לה נפלה מהסכומים שהגיעו לתובע בגין שכר וזכויות סוציאליות. לאור כל האמור, יש לקבוע כי בלדי הפרה את חובותיה כמשתמשת וכי היא פעלה בחוסר תום לב. בנסיבות אלה יהא זה אך צודק לראות בה כמעסיקתו של התובע ולחייבה לשאת בתשלום הזכויות המגיעות לתובע (השוו לנפסק בעב ( ת"א) 3054/04 שמואלוב – משה פונס שרותי נקיון ואחזקה בע"מ, 10.12.06; ע"ע ( ארצי) 273/03 שוואב – מדינת ישראל, 2.11.06).
הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011 במסגרתן הוטלה אחריות על משתמש - מזמין שירות, בכל הנוגע לשמירה על זכויות עובד המועסק באמצעות קבלן כח אדם או קבלן שירות (בעניין זה ר' ה"ח הממשלה תשס"ח מס' 363, עמ' 376). בלדי התייחסה להוראות חוק אלה במסגרת תצהירה של סנעטי וטענה שדאגה לבדוק את תלושי השכר שהנפיקו קבלני כח האדם, אך טענה זו הופרכה בהליך.

52. לסיכום האמור לעיל, מאחר שבלדי התקשרה עם הנתבעות מס' 2-3 על מנת להתחמק מאחריות לתשלום זכויותיו של התובע ואף היתה מודעת לאפשרות המסתברת כי זכויותיו מקופחות בפועל, בשים לב להתקשרות ההפסדית עם א.ב.מ.א, יש לראות בה כמעסיקתו של התובע ולחייבה לשאת בתשלום הזכויות המגיעות לו בגין כל תקופת העסקתו אצלה.

גמול עבודה בשעות נוספות
53. לטענת התובע, הוא עבד בשעות נוספות, אך לא שולם לו גמול מתאים, אלא שכר רגיל בגין כל שעות עבודתו ( מכפלת השכר הרגיל במספר השעות שעבד, ללא התוספת של 25% או 50% בגין עבודה בשעות נוספות). לדבריו, הוא עבד בממוצע 240 שעות בחודש ובהתאם תבע ברכיב זה 15,712 ₪ ( סעיפים 26-31 לתצהיר התובע).
בתמיכה לתביעה ברכיב זה, התובע הפנה לתלושי השכר שקיבל במהלך עבודתו ( לא הוצגו כל התלושים), אך הוסיף וטען שמדובר בתלושים פיקטיביים. כך למשל, רכיב ההבראה שצוין בתלוש היווה למעשה שכר עבודה ( סעיף 37 לתצהיר התובע).
54. לטענת הנתבעות, הן שילמו לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות כנדרש ( סעיף 23 לתצהיר מיצל, תלושי שכר מ/3, דוחות נוכחות מ/4; סעיף 33 לתצהיר ביירמוב, דוחות נוכחות נ/11). עם זאת, במסגרת עדותו אישר ביירמוב כי לא כל העובדים קיבלו גמול בגין עבודה בשעות נוספות ( עמוד 22 שורות 18-28).

55. אין חולק שהתובע קיבל את הסכומים נטו המפורטים בתלושי השכר ואף קיבל את התלושים לידיו מדי חודש ( עמוד 7 שורה 28 עד עמוד 8 שורה 27).
56. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה שבמהלך תקופת עבודתו בא.ב.מ.א, שולם לתובע שכר כולל, מבלי שיש בתלושים אינדיקציה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות.
כך למשל, בחודש אוגוסט 2012 שולם לתובע שכר בסך 8,947.56 ₪ בגין שכר עבודה. בנוסף שולמו לו 234.93 ₪ בגין נסיעות ושכר הנטו שלו עמד על 8,432 ₪;
בחודש ספטמבר 2012 שולם לתובע סך 6,818 ₪ בגין שכר עבודה, 676 ₪ בגין דמי חג, ו - 234 ₪ בגין נסיעות ( נטו – 7,195 ₪);
בחודש אוקטובר 2012 שולמו לתובע 7,308.04 ₪ בגין שכר עבודה, 234 ₪ בגין דמי נסיעות ( נטו - 7036 ₪).
בהתייחס לתלושי השכר בגין תקופה זו, לכל הפחות ניתן לומר שאין כל פירוט של הגמול ששולם לתובע ואין אבחנה בתלושים בין השכר הרגיל ובין התמורה ששולמה לו ( אם שולמה) בגין עבודה בשעות נוספות.
בנסיבות אלה, יש לקבוע כי התובע זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות לתקופת העסקתו בא.ב.מ.א מחודש ספטמבר 2011 ועד לחודש נובמבר 2012.
57. התובע עתר לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 384 ₪ לחודש (11,136 ש"ח ל-29 חודשים) בגין 25% ו-50% לשעות הנוספות שביצע לטענתו (240 שעות בחודש קרי, 54 שעות נוספות). טענתו בדבר היקף שעות עבודתו מתיישבת עם דוחות הנוכחות ( ר' נספחי נ/11 לתצהיר ביירמוב; לעיתים התובע עבד מעבר ל-240 שעות בחודש).
בהעדר תחשיב נגדי, טענות התובע וחישוביו מתקבלים והוא זכאי בגין תקופת עבודתו אצל א.ב.מ.א. להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 5,760 ₪ בגין 15 חודשי עבודתו בא.ב.מ.א. לאור הנפסק לעיל לגבי חבותה של בלדי, על א.ב.מ.א ובלדי לשאת בתשלום זה ביחד ולחוד.
58. שונים הדברים לגבי תקופת עבודתו של התובע אצל מיצל. מעיון בתלושי השכר ובדוחות הנוכחות, עולה שמיצל שילמה לתובע שכר וגמול בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לשעות העבודה שפורטו בדוחות הנוכחות.
טענת התובע לפיה שעות עבודתו לא תאמו לתלושי השכר ( עמוד 7 שורה 26 עד עמוד 8, שורה 7), אינה נכונה לגבי תקופת עבודתו אצל מיצל. בנוסף, התובע העיד כי שולם לו שכר ( רגיל) בגין כל שעות עבודתו ( עמוד 8 שורות 8-10) ובהמשך טען שהנתבעות לא שילמו לו תמורה בגין כל שעות העבודה ( עמוד 8 שורות 17-27) ועדותו בעניין זה היתה בלתי עקבית.
גם טענת התובע, לפיה תלושי שכרו היו פיקטיביים וכי סכום הנטו שהועבר לידיו היווה תמורה בגין שכר עבודה בלבד, נטענה בעלמא. משמצאנו שתלושי השכר שהונפקו על ידי מיצל לגבי תקופת עבודתו של התובע אצלה תאמו לנתונים שפורטו בדוחות הנוכחות, ומשהתובע אישר שקיבל את הסכומים המצויינים בתלושים, נדחית טענת התובע כי מדובר בתלושים פיקטיביים וכי אין לתת אמון בתוכנם.
59. לאור המסקנה אליה הגענו, אנו רואים עצמנו פטורים מהכרעה לגבי עדותה של מיצל בנושא התמורה החוזית שקיבלה בגין עבודתו של התובע ( עמוד 25 שורות 5-6, עמוד 26 שורות 1-4).

60. אשר לחודש אפריל 2011, לגביו נקבע שהתובע עבד בבלדי, אך לא באמצעות מי מהנתבעות מס' 2 -3 - לא הוצגו ראיות כלשהן לגבי העבודה בחודש זה, למעט תשלום שכר בגינו. אין כל ראיה בשאלה מה היה מספר ימי העבודה של התובע ואיש מהצדדים לא הציג כל ראיה לגבי שעות העבודה ( דוח נוכחות או כל רישום אחר). נוכח אי הבהירות הראייתית ובשים לב לכך שבשום שלב לא נטען שבלדי העסיקה ישירות את התובע, לא מצאנו לפסוק לזכותו גמול בגין עבודה בשעות נוספות בגין אותו חודש.

פדיון חופשה
61. לטענת התובע, הוא לא ניצל ימי חופשה לאורך כל תקופת עבודתו, ואף אם יש אינדיקציה לתשלום דמי חופשה בתלוש השכר, מדובר ברכיב פיקטיבי. ברכיב זה נתבעו 8,213 ₪ (41.33 ימי חופשה; סעיפים 32-35 לתצהיר התובע). במסגרת חקירתו הנגדית, התובע אישר שניצל ימי חופשה בחודש מאי 2014 ( עמוד 12 שורה 14).
62. א.ב.מ.א הודתה בחובתה לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 2,760 ₪, בהתאם לנתוני השכר ותקופת ההעסקה בה הודתה (23 ₪ לשעה X 8 שעות עבודה ביום X 15/12 חודשי עבודה X 12 ימי חופשה; סעיף 20 לסיכומי א.ב.מ.א).
לטענת מיצל התובע אינו זכאי לפדיון חופשה, כיוון שהוא ניצל 4 ימי חופשה בחודש מאי 2014, נוסף על 11 ימי חופשה בחודש נובמבר 2013, בגינם שולמו לו דמי חופשה בסך של 2,145 ₪ ( סעיף 19 לתצהיר מיצל).
63. על פי המפורט בתלושי השכר, בחודש נובמבר 2013 שולם לתובע סך של 2,145 ₪ בגין " פדיון חופש". בהתאם לדוחות הנוכחות, באותו חודש התובע נעדר מעבודתו שלושה ימים בלבד. משלא ניתן ל"פדות" ימי חופשה במהלך תקופת העבודה ומשדמי החופשה צריכים להשתלם בגין ימי חופשה בפועל, אין להביא בחשבון סכומים שלא שולמו בגין ניצול חופשה בפועל כגמול בגין ימי חופשה ( ע"ע ( ארצי) 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ, 27.3.06). על כן יש לזקוף לזכות התובע רק את הסך של 624 ₪ בגין שלושה ימי חופשה שיש להם ביטוי בדו"ח הנוכחות (26 ₪ לשעה X 8 שעות X 3 ימים).
בחודש מאי 2014 התובע ניצל ימי חופשה והודה בכך. כלומר, דמי החופשה ששולמו לו באותו חודש (842 ₪), עובר לסיום העבודה, שולמו כדין.
לסיכום האמור לעיל, מיצל שילמה לתובע דמי חופשה כדין בסך 1,466 ₪ (842+624).
64. בגין כל תקופת עבודתו, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 7,020 ₪ (26 ₪ לשעה X 8 שעות עבודה ביום X 12 ימי חופשהX 33.75/12), ובניכוי הסכום ששולם לו בפועל, הוא זכאי לסך של 5,574 ₪.
על בלדי ששימשה כמעסיקתו בכל התקופה הנדונה בהליך זה, לשלם סכום זה לתובע.
מכיוון שהזכות לפדיון חופשה מתגבשת בסיום ההעסקה, גם במקרה של חילופי מעסיקים ( סעיף 3( א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951; ע"א 415/90 מזרחי נ' הנאמן על נכסי אריה שטנדר פושט-רגל, פ"ד מו (4) 601, 606 – 607 (1992)) ומכיוון שמיצל היתה מעסיקתו האחרונה של התובע גם עליה לשאת בתשלום פדיון החופשה.
כמו כן, נוכח הודאת א.ב.מ.א לפיה היא חבה לתובע סך של 2,760 ₪ בגין רכיב זה, יש לחייבה לשאת בסכום זה, ביחד ולחוד עם שתי הנתבעות הנוספות בהליך.
פדיון הבראה
65. לטענת התובע, הוא לא קיבל דמי הבראה במהלך עבודתו ועל כן תבע פדיון של 13.33 ימי הבראה, בסך 4,974 ₪. בהקשר זה נטען שדמי ההבראה שפורטו בתלוש שכרו של התובע לא שולמו לידיו בפועל, אלא שמדובר ברכיב פיקטיבי ( סעיפים 36-39 לתצהיר התובע).
מיצל טענה שהיא שילמה לתובע דמי הבראה בסך 1,870 ₪, כמפורט בתלוש השכר לחודש דצמבר 2013 ( סעיף 20.1 לתצהיר מיצל). א.ב.מ.א הודתה שהתובע זכאי לדמי הבראה בסך 2,411.5 ₪ ( סעיף 21 לסיכומי הנתבעות 2-3).
66. לאור וותקו של התובע והוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון, בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, התובע זכאי לדמי הבראה בסך 4,738 ₪ ( סעיף 6.7 לצו ההרחבה; (7 ימי הבראה X 0.667 +6 ימי הבראה X 1.333) X 374 ₪ ליום הבראה). בניכוי הסכום ששולם לתובע בפועל, הוא זכאי ליתרה בסך 2,868 ₪.

על בלדי לשאת בתשלום זה במלואו, ביחד ולחוד עם שאר הנתבעות.

בהתאם להודאתה של א.ב.מ.א, עליה לשלם לתובע 2,412 ₪ בגין פדיון הבראה.

כיוון שא.ב.מ.א הודתה בחוב בסך 2,412 ₪ ואין לפסוק לתובע יותר מכפי זכאותו על פי הדין, על מיצל להוסיף לדמי הבראה ששילמה לתובע בתקופת עבודתו, את ההפרש, בסך 456 ₪.
דמי חגים
67. לטענת התובע הוא זכאי לדמי חגים בסך 4,736 ₪, בגין 24 ימי חג. גם בהקשר זה טען התובע שרכיב " חגים" שפורט בתלושי שכרו היה פיקטיבי ( סעיפים 40-42 לתצהיר התובע).
א.ב.מ.א. הודתה שהתובע זכאי לדמי חגים בסך 1,472 ₪, בגין 8 ימי חג ( סעיף 22 לסיכומי הנתבעות מס' 2-3).
לטענת מיצל, היא שילמה לתובע דמי חג כמפורט בתלושי שכרו ( סעיף 21.1 לתצהירה).
68. התובע אינו זכאי לדמי חגים בגין שנת 2011, בשים לב לוותקו, משלא השלים שלושה חודשי עבודה בתקופה בה חלו ימי חג.
69. בגין שנת 2012, התובע זכאי לשמונה ימי חג אשר חלו בשנה זו ובה הועסק על ידי א.ב.מ.א.
מתלושי השכר של התובע עולה שבתקופת עבודתו בא.ב.מ.א, שולמו לו דמי חג בסך 676 ₪ ( בחודש ספטמבר 2012). עם זאת מאחר שביירמוב העיד שלא ניתן היה לשלם לתובע סכומים על חשבון זכויות סוציאליות ( עמוד 21 שורות 11-12, ר' גם עדותו בעמוד 20 שורות 27-28), אין לנו אלא לקבל את טענות התובע כי הרישום בתלושים שניתנו בתקופת עבודתו של התובע באמצעות א.ב.מ.א אינו משקף את רכיבי השכר בגינם בוצע התשלום.
על כן בגין תקופת עבודתו של התובע אצל א.ב.מ.א התובע זכאי לדמי חגים בסך 1,536 ₪ (24 ש"חX 8 שעות X 8 ימי חג).
70. כפי שנקבע לעיל, תלושי השכר שהונפקו לתובע בתקופת עבודתו אצל מיצל היו מהימנים וביחס אליהם אין יסוד לקבל את טענתו כי מדובר ברישום פיקטיבי. מהתלושים עולה שהתובע קיבל דמי חג כמפורט להלן:
מרץ 2013 - 193 ₪
אפריל 2013- 384 ₪
מאי 2013 - 192 ₪
ספטמבר 2013- 806 ₪
אפריל 2014- 223 ₪
סך הכל: 1,798 ₪
התובע עותר לתשלום בגין 8 ימי חג לשנת 2013. על פני הדברים, כעולה מהפירוט שהובא לעיל, דמי חג בגין שנה זו שולמו לתובע כדין.
71. למעלה מהדרוש, כיוון שהתובע עבד עד מאי 2014, מצאנו שהתובע זכאי לדמי חג גם בגין חג הפסח (15.4.14), אך אינו זכאי לדמי חג בגין שביעי של פסח ויום העצמאות, מכיוון שלא עבד ביום שלפני החג וביום שלאחריו (21.4.14, 6.5.14). כך שלמעשה ובהתחשב בסכומים ששולמו לו במהלך כל עבודתו אצל מיצל, נותרה לזכותו יתרה בת 74 ₪ (9 ימי חג X 8 שעות ביום X 26 ש"ח לשעה בניכוי 1,798 ש"ח ששולמו לתובע).
כיוון שלא נתבעו דמי חגים בגין שנת 2014 ובשים לב להפרש הזעום שמצאנו, לא מצאנו מקום לחייב את מיצל בסכום נוסף בגין רכיב דמי חגים.
72. לסיכום הדיון בנושא דמי חגים – התובע זכאי לדמי חגים בסך 1,536 ₪. על בלדי וא.ב.מ.א לשלם לתובע את הסכום במלואו, ביחד ולחוד.
דמי גמולים לפנסיה
73. אין חולק שהתובע לא בוטח בקרן פנסיה. לא יכולה להיות מחלוקת בדבר זכאותו של התובע לביטוח פנסיוני ( בר"ע ( ארצי)31555-04-17 א. אפיקים שירותי ניהול בע"מ - KIDANE , 4.5.17 ור' גם סעיף 6.12 לצו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון).

ברכיב זה נתבעו 11,104 ₪, המהווים 6% משכרו של התובע ( סעיפים 43-44 לתצהיר התובע).
לטענת הנתבעות מס' 2-3, התובע זכאי להפרשות בחלוף 9 חודשים, בהתאם לצו ההרחבה בענף כח אדם ( סעיף 22 לתצהיר מיצל).
לטענת א.ב.מ.א, בגין תקופת עבודתו של התובע בשירותה, התובע זכאי ברכיב זה ל – 1,540 ₪ ( סעיף 23 לסיכומיה) ואילו מיצל הודתה בזכאות התובע בסך 4,605 ₪ ברכיב זה ( סעיף 89 לסיכומים).
74. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף רשתות שיווק החל על הצדדים, התובע זכאי לביצוע הפרשות פנסיוניות בשיעור של 6% לאחר שהשלים שישה חודשי העסקה ( סעיף 6.12 לצו ההרחבה).
כלומר, התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות כדין בסך 7,127 ₪ כמפורט בסעיף 28 לפסק הדין העוסק בשיעור ההפרשות על חשבון פיצויי פיטורים.
75. מאחר שעל פי הדין, המעסיק האחרון מחויב לשאת בתשלום רכיב הגמל שלא שולם לתובע ( סעיף 30 לחוק הגנת השכר), על מיצל לשאת בסכומים אלה, ביחד ולחוד עם בלדי.
עם זאת, מאחר שא.ב.מ.א הודתה בחבותה בסך 1,540 ₪ יש לחייבה לשלם לתובע את הסכום בו הודתה. כלומר, עד סכום 1,540 ₪, החבות היא של כל הנתבעות, ביחד ולחוד.
על בלדי ומיצל לשלם לתובע גם את היתרה ( בסך 5,587 ₪), ביחד ולחוד.
הודעה בכתב על תנאי עבודה
76. לטענת התובע, הוא לא קיבל כל הודעה בדבר תנאי עבודתו ועל כן עתר לפיצויים בסך 2,000 ₪ ( סעיפים 13-15 לתצהיר התובע), בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002).
77. א.ב.מ.א אישרה שלא מסרה לתובע הודעה כדין. ביירמוב העיד בהקשר זה כי קבלן המשנה, קונסטנטין, היה אמור להעביר לתובע הודעה מתאימה אך לא עשה כן וכי הוא עצמו לא ווידא שהתובע קיבל הודעה כאמור ( עמוד 19 שורה 30, עמוד 20 שורות 4-5, עמוד 21 שורה 12).
א.ב.מ.א הפרה את חובתה להעביר לתובע הודעה בדבר תנאי עבודתו. א.ב.מ.א אף לא העסיקה את התובע באופן ישיר והתחמקה מחובותיה, ואף מתלושי שכרו של התובע לא ניתן להבין מה שכרו הקובע. בנסיבות אלה, יש לחייב את א.ב.מ.א בפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 2,000 ₪ ( הוא הסכום שנתבע ברכיב זה).
משנקבע כי יש לראות בבלדי כמעסיקה של התובע, עליה לשאת בפיצויים ברכיב זה, ביחס ולחוד עם א.ב.מ.א.
78. שונים הדברים לגבי מיצל. לטענתה, היא מסרה לתובע הודעה בכתב לעובד בדבר תנאי עבודתו וזו גם הוצגה ( נספח מ/2 לתצהירה, ההודעה נושאת תאריך 1.12.12). התובע לא התייחס למסמך זה במסגרת תצהירו, אף שזה צורף לכתב ההגנה ( נספח ה' לכתב ההגנה). רק במסגרת סיכומיו התובע הכחיש שחתם על הטופס וטען שמיצל לא הציגה את הגורם שהחתים את התובע ( סעיף 46 לסיכומי התובע).
בשים לב לגרסתו המאוחרת של התובע ואי התייחסותו לגרסתה העובדתית של מיצל במסגרת תצהירו, הטענות המועלות לראשונה בסיכומיו נדחות. כיוון שמיצל הציגה הודעה בכתב, נושאת את מועד תחילתו של התובע, ובהעדר תגובה ראייתית ממשית מצד התובע לעניין זה, התביעה כנגד מיצל ברכיב זה נדחית.
79. לסיכום – בתובענה זו נפרשה בפנינו תמונה עגומה שלד עתנו מהווה דוגמה שלילית לניצול האפשרות החוקית בהעסקת עובדים שלא בהעסקה ישירה (שוק עבודה שניוני). כבר ציינו בתחילת פסק הדין שמדובר במקרה חמור של קיפוח זכויותיו של עובד, כאשר העסקתו באמצעות קבלני כח האדם נעשתה בניגוד לדין, תוך "שרשור" בלתי לגיטימי בין מעסיקים וגורמים רבים שזהותם לא ידועה, כאילו היה חפץ העובר מיד ליד.
הלכה למעשה, מדובר בהתקשרות מלאכותית עם קבלן המספק כח אדם, כאשר העסקתו של התובע נעשתה תוך קיפוח זכויותיו. בחלק משמעותי מתקופת העסקתו (במסגרת העסקתו על ידי א.מ.ב.א), תלושי השכר שנמסרו לתובע אינם ברורים, כלל לא ניתן לדעת בגין מה שולמו לו סכומים ששולמו בפועל ומתחילת ההליך הודה המעסיק באותה תקופה, כי נותר חייב סכומי כסף לתובע, שלא שולמו לו עד היום. למעשה, לא היתה הצדקה עניינית או ניהולית להעסיק את התובע באמצעות חברות כח אדם, בשים לב לתפקיד שהתובע ביצע בקצביות של בלדי ובשים לב לתקופת עבודתו.
בלדי, שבחצריה התובע עבד והיא זו שנהנתה מעבודתו, התקשרה עם קבלני כ"א שהעבירו את האחריות על התובע לאחרים. גורמים רבים, רובם עלומים, היו מעורבים בהעסקתו של התובע. כל העדים התייחסו בעדותם למתווך שככל הנראה היה אמון על אספקת העובדים לבלדי, באמצעות הקבלנים. מעבר לכך, קבלני כ"א העבירו את האחריות להעסקת התובע לגורמים נוספים. הדעת נותנת שכל אחד מהם זכה לרווח מצורת העסקה זו, אך אף גורם לא פעל לשמירה על זכויותיו של התובע כעובד. חומרה יתירה אנו מוצאים בכך שהעובד שבו מדובר אינו תושב הארץ, אינו דובר את השפה ואינו מכיר את מנהגיה וחוקיה.
לא זו אף זו – בלדי הפחיתה את התמורה החוזית ששולמה לאחד מקבלני כ"א, ובכך סיכלה את האפשרות להעסקה הוגנת של התובע או לתשלום כדין של כל זכויותיו.
בנסיבות אלה, חיובה של בלדי לצד שתי הנתבעות הנוספות (קבלני כ"א והמעסיקים הישירים והפורמאליים) היא התוצאה הצודקת והנכונה.

80. סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים הבאים, ביחד ולחוד, על פי המפורט להלן:

א. הנתבעת מס' 1 (בלדי) והנתבעת מס' 3 (מיצל) ישלמו לתובע ביחד ולחוד את חלק המעסיק בהפרשה לפיצויים, בסך 7,127 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.14 ועד התשלום בפועל.

ב. הנתבעת מס' 1 (בלדי) והנתבעת מס' 2 (א.ב.מ.א) ישלמו לתובע ביחד ולחוד הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 5,760 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.7.12) ועד התשלום בפועל.

ג. פדיון חופשה בסך 2,760 ₪, שישולם לתובע על ידי כל הנתבעות ביחד ולחוד.
לסכום הנפסק לעיל יווספו על ידי הנתבעת מס' 2 (א.ב.מ.א) הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.12, ואילו שתי הנתבעות האחרות ( בלדי ומיצל – הנתבעות מס' 1 ו – 3), ישלמו סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.14 ועד התשלום בפועל.
בנוסף, הנתבעת מס' 1 (בלדי) והנתבעת מס' 3 (מיצל) ישלמו לתובע את יתרת פדיון החופשה בסך 2,814 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.14 ועד התשלום בפועל.

ד. פדיון הבראה –
הנתבעת מס' 1 (בלדי) תשלם ברכיב זה לתובע סך 2,868 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.14, ביחד ולחוד עם הנתבעות הנוספות, על פי הפירוט הבא –
חבות הנתבעת מס' 2 (א.ב.מ.א) ברכיב זה היא 2,412 ₪ ( למען הסר ספק - ביחד ולחוד עם הנתבעת מס' 1).
חבות הנתבעת מס' 3 (מיצל) ברכיב זה היא 456 ₪ ( למען הסר ספק - ביחד ולחוד עם הנתבעת מס' 1).

ה. דמי חגים בסך 1,536 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.12 ועד התשלום בפועל, אשר ישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעת מס' 1 (בלדי) והנתבעת מס' 2 (א.ב.מ.א).

ו. דמי גמולים לפנסיה ( חלק המעסיק בתגמולים) –
כל הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 1,540 ₪ ברכיב זה.
בנוסף, הנתבעת מס' 1 (בלדי) והנתבעת מס' 3 (מיצל) ישלמו לתובע סכום נוסף ( ביחד ולחוד), בסך 5,587 ₪.
הסכום הכולל הנפסק ברכיב זה (7,127 ₪), יישא הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה המזכה - 1.1.13 - ועד למועד התשלום בפועל.

ז. פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002), בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי עבודה בסך 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.12 ועד התשלום בפועל, אשר ישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעת מס' 1 (בלדי) והנתבעת מס' 2 (א.ב.מ.א).

ח. כל הנתבעות ישלמו ביחד ולחוד את הוצאות התובע בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ח, (16 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים.

שולמית עתניאל שמואלי, נציגת ציבור (ע)

דגית ויסמן, שופטת

אבי ענתבי, נציג ציבור (מ)