הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 42991-08-17

19 אוקטובר 2017
לפני:
כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב גרינברג
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אהובה גנור

התובע:
TESFAGABER HABTOM
ע"י ב"כ: עו"ד יניב אלנקרי
-
הנתבעות:

  1. טוטאל פתרונות כ"א בע"מ
  2. טוטאל קשת עובדים בע"מ
  3. טוטאל מיקור חוץ בע"מ
  4. תזס נכסים בע"מ
  5. י.ש. ארדגל בע"מ
  6. מדינת ישראל

הנתבעת 6 ע"י ב"כ:פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

פסק דין

בפנינו בקשה לסילוק על הסף מטעמי חוסר סמכות ענינית שהוגשה על ידי מדינת ישראל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים היא המבקשת/הנתבעת 6 .

הרקע לבקשה

1. טוען התובע בתביעתו כי הנתבעות 3-1 הם חברות מקבוצת טוטאל אשר עיסוקן בהשמת עובדים וחלקן החזיק, בעבר, ברשיון ממשרד הכלכלה למתן שירותי כח אדם מכח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996 (ר' סעיפים 6-2 לכתב התביעה).

3. הנתבעת 4 היא, כך עולה מכתב התביעה, חברת אחזקות המחזיקה ב 50% ממניות הנתבעות 3-2 והנתבעת 5 מחזיקה ב 50% הנותרים של מניות הנתבעות 3-2 (ר' סעיפים 10-9 לכתב התביעה).

4. ביחס לנתבעת 6 ציין התובע: "הנתבעת 6 הינו (כך במקור – י.ז.ג) משרד האמון על בקרה ועל מניעת פגיעה בעובדים לרבות התובע. הנתבעת 6 פעלה בניגוד להוראות החוק ולא פיקחה אחר יתר הנתבעות. ככל שפעלה בנדרש מעימה היה התובע מקבל את מלוא זכויותיו כדין" (ר' סעיף 13 לכתב התביעה).

הבקשה

5. הנתבעת 6, המבקשת, הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף. טוענת המבקשת, כי לבית הדין לא מוקנית סמכות לדון בתביעה נגדה הן לאור הוראת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 והן מאחר ואין היא עומדת במבחן מהות הסכסוך כפי שהתווה בג"ץ. כלומר: מאחר והתובע מודה שיחסי יחסי העבודה התקיימו ביננו לבין הנתבעות 5-1 בלבד, מהות הסכסוך בין המבקשת לבין התובע אינה קשורה בטבורה למערכת יחסי עובד ומעביד (ר' סעיפים 7-4 לבקשה).

6. עוד טענה המבקשת, כי "פעולות והחלטות הניתנות במסגרת תפקידה של המדינה כגוף הממונה על שמירת חוקי העבודה, הן פעולות מנהליות ושלטוניות המבוצעות בכובעה של המדינה כריבון ואין בהן כל אלמנט של סכסוך עבודה" (ר' סעיף 8 לבקשה).

7. בתגובתו לבקשה ציין התובע, כי בחוק העסקת עובדים על קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן – "חוק העסקת עובדים") נקבע, כי המבקשת אמונה, בין היתר, על פיקוח אחר קבלני כח אדם ו/או שירותים ומשלא פיקחה אחר הנתבעות 5-1 נגרמו לתובע עוולות, כך בלשון התגובה, ובין היתר, אי תשלום שכרו וקיפוח זכויותיו (ר' סעיפים 3-1 לתגובה).

8. עוד ציין התובע בתגובתו, כי סעיף 23 לחוק העסקת עובדים קובע כי תובענות הנוגעות לחוק זה הינן בסמכותו הענינית של בית הדין לעבודה (ר' סעיף 5 לתגובה).

9. לבסוף טען התובע כי מחיקת תביעה על הסף תעשה במשורה על מנת ליתן לתובע את יומו (ר' סעיף 6 לתגובה).

10. בתשובתה ציינה המדינה, כי פעולותיה והחלטותיה כגוף הממונה על שמירת חוקי העבודה "אין בהן אלמנט של סכסוך עבודה כאשר המדינה איננה המעביד" (ר' סעיף 2 לתשובה).

11. כמו כן הבהירה המבקשת, כי חובת הפיקוח לה היא מחויבת, לכאורה, מכח חוק העסקת עובדים, "מאפשרת למדינה למנות מפקחים מטעמה ולפעול בהתאם למדיניותה בהקשר המינהלי-פלילי" (ר' סעיף 5 לתשובה). משכך עמדה המבקשת על בקשתה לסילוק התביעה נגדה על הסף.

דיון והכרעה

12. בע"ע (ארצי) 294/99 ניסים לוי – התאגדות לחינוך גופני הפועל אשדוד (2000) נקבע:

"על מנת שבית הדין ירכוש סמכות ענינית צריך שיתקיימו שני תנאים: הראשון – הלגיטימציה של הצדדים, קרי זהות הצדדים – עובד ומעביד והשני – עילת תביעה שהיא מתחום יחסי עובד ומעביד".

13. בית המשפט העליון בע"א 2618/03 פי. או . אס (רסטורנט סליושנס) בע"מ – ליפקונסקי (פ"ד נט (3) 497, 508) (להלן – "פרשת ליפקונסקי") קבע אף הוא:

"סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה בענינים מסוימים מחד, וסמכותם הכללית והשיורית של בתי-המשפט האזרחיים – המעוגנת בעקרון שלטון החוק מאידך, מגבשות איזון כדלקמן: ענינים שבסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, אך לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא ענינים אלה".

(ההדגשה במקור – י.ז.ג)

14. עינינו הרואות, כי מצווים אנו לפרש את סמכותו של בית הדין לעבודה בדווקנות בהתאם למצוות המחוקק וכפירוש שניתן לדברי המחוקק על ידי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה.

15. בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן – בסט שירותי קרור בע"מ (2017) (להלן – " פסק דין גיספאן) נקבעו דברים אלה היפים אף לעניננו:

"בענין רוחם נקבע, כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו: האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק ; מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה ; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזקיות שאינן בסמכותו של בית הדין לעבודה" .

16. עיון מעמיק בכתב התביעה מגלה, כי מקור הסכסוך בין הצדדים הוא שלילתן של זכויות מכח דיני העבודה שנגרעו מן התובע בשל התנהלות הנתבעות 3-1. כך לגרסתו. התובע מגולל בכתב התביעה את דרך ההתנהלות, מנקודת מבטו, של הנתבעות 3-1, אשר "ריכזו" את העסקת העובדים הזרים, בהיותה "פעילות מסוכנת", "בתאגידי קש נטולי זכויות ונכסים" (ר' סעיף 41-39 לכתב התביעה), התנהלות אשר מקימה עילה להרמת מסך ההתאגדות וחיובן של הנתבעות 5-4 בחובן של הנתבעות 3-1 כלפי התובע.

17. בחינת עיקרי עובדות כתב התביעה, כלשונו של התובע, מלמדת, כי תלושי שכרו של התובע הונפקו על ידי הנתבעת 1 והנתבעת 3 (ר' סעיף 46 לכתב התביעה) וכי לטענתו זכאי הוא לפיצויי פיטורים לאור פיטוריו המידיים עם הפסקת התקשרות בין מזמינת השירות לקבוצת טוטאל, לדמי הודעה מוקדמת וכיוצא בזה זכויות מכח משפט העבודה.

18. למעט טענתו של התובע כלפי המבקשת, שנזכרה לעיל, לפיה ככל שהיתה מפקחת על הנתבעות היה התובע מקבל את זכויותיו, לא הועלתה כלפיה כל טענה נוספת ולא נתבע ממנה כל סעד אופרטיבי. משמע, אף לגרסת התובע, לא מתקיים התנאי הראשון מכוחו קונה בית הדין לעבודה סמכות לדון בתובענה בין צדדים ניצים והוא זהות הצדדים: עובד ומעסיקו.

19. התנאי השני (והשלישי) מכוחו קונה בית הדין סמכות לדון בתובענות הוא כי עילת התביעה היא מתחום יחסי עובד ומעסיק. אין חולק, כי התובע כלל לא עמד על קבלת סעדים כלשהם מן המבקשת. די בכך, כדי לקבוע, כי בהעדר כל עילת תביעה נגדה שרבובה לכתב התביעה אינו כדין. למעלה מן הצורך נבחן, את "עילת התביעה" הנטענת של התובע כלפי המבקשת, היונקת חיותה מחוק העסקת עובדים.

20. סעיף 19 לחוק העסקת עובדים קובע כהאי לישנא:

"19. (א) השר רשאי להסמיך מפקחים, מבין עובדי משרדו, לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, למעט ההוראות לפי סעיף 10(א).
(א1) שר הפנים רשאי להסמיך מפקחים, מבין עובדי משרד הפנים, לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה לגבי מי שנותן שירותי כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל, ובכלל זה פיקוח על ביצוע הוראות לפי סעיף 10(א).
(א2) על הסמכת מפקחים לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 5ב(ב) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, בשינויים המחויבים."

21. סעיף 20 לחוק העסקת עובדים קובע סנקציות מן התחום הפלילי-מינהלי כלפי מי שהפרו חלק מן הוראות חוק העסקת עובדים ואילו סעיף 21 מטיל אחריות במישור הפלילי-מינהלי על נושא משרה בתאגיד שמפר את חובתו למנוע ביצוען של עבירות על ידי התאגיד בו הוא משמש כנושא משרה.

22. טענותיו של התובע כלפי הנתבעת 6 הן טענות מן התחום המינהלי. למעשה, תוקף התובע את מדיניות הממשלה - אשר משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים הוא הזרוע הביצועית שלה בכל הנוגע למתן רשיונות לחברות כח אדם ושירותים - אשר "התרשלה", כך לגרסתו, בהוצאתן מן הכח אל הפועל של סמכויות האכיפה שלה.

23. אלא, שאף אם יש מקום לבחינת טענותיו של התובע, אשר לדידו נגרמו לו, בשל מדיניות אכיפה לקויה של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים על מקבלי הרשיונות להקמת חברות כח אדם, בית הדין לעבודה איננו הערכאה המתאימה לשטוח בפניה טיעוניו אלה.

24. הסמכות לדון בתוקפה של החלטה שלטונית מסור לבית המשפט הגבוה לצדק. כך, למשל, נדונה בשנת 2004 עתירה, שביקשה כי בית המשפט הגבוה לצדק יורה "לממשלה לבטל את דרישתה להתנות מתן היתרים לעובדים זרים בחתימת המעסיקים על התחייבות לפיה הם מתחייבים לשלם לעובד זר שכר מינימלי שלא יפחת מהשיעורים הקבועים בהחלטת הממשלה" (בג"ץ 9722/04 פולגת ג'ינס – ממשלת ישראל (2006)) .

25. בהכרעתו קבע בג"ץ דברים אלה היפים אף, על דרך ההקש, אף לעניננו:

"עם זאת, בצד שיקולי המדיניות הכללית, ניצב הפרט, הנושא בעולה ובעלותה של המדיניות הכלכלית. מדיניות הרשות הציבורית, גם כשהיא מקדמת את האינטרס הציבורי הכללי, עלולה לפגוע בפרט או במגזר אוכלוסיה מסוים. מדיניות שלטונית סבירה אמורה לאזן איזון ראוי בין עניינו של הפרט הנפגע לבין התועלת הטמונה במדיניות לחברה כולה. איזון זה נדרש במסגרת מבחן הסבירות של המדיניות השלטונית. בתחומי החתירה לכלכלה ציבורית נכונה, על השלטון לשים את לבו לשאלה האם הפעלת המדיניות כרוכה בפגיעה בפרט, ומהו היקף הפגיעה, והאם הוא אינו חורג מהמידתיות הראויה בנסיבות העניין. השפעת המדיניות על עיסוקם של פרטים, או על סקטור ציבורי מסוים הוא שיקול רלבנטי שיש לקחתו בחשבון. מדיניות העסקת עובדים זרים צריכה להתחשב, בין יתר שיקוליה, בהשפעה שיש לה על עיסוקם של פרטים ולהתחשב באמצעים שניתן לנקוט בהם כדי למתן פגיעה בעוסקים".

26. כלומר: ככל שמבקש התובע לטעון, כי למדיניות אי הפיקוח בה נוקט משרד הכלכלה, לטענתו, השלכות והשפעה על סקטור שלם של עובדים זרים, מוזמן הוא להעלות את טיעוניו בפני בית המשפט המוסמך אשר יבחן האם יש מקום לחייב את המדינה - להבדיל מההרשאה שניתנה לו בנוסח החוק, כיום, המותירה לשיקול דעתו של המשרד סוגיה זו - להכשיר מפקחים אשר יפקחו על ביצוע הוראות החוק.

27. אכן, הלכה פסוקה היא שבתי הדין לעבודה מוסמכים לדון בתובענות שעניינן תקיפה מנהלית של החלטות שלטוניות אולם תנאי מקדים לקיומם של דיונים מסוג זה הוא כי יתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לתובענה. כפי שנקבע בבג"ץ 578/80 ג'מיל אחמד גנאים - עבד-אל לטיף מואסי (פ"ד לה (2) 29, 44): " הדין היום הוא, כי לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתוקפה של פעולה שלטונית, שעושה רשות שלטונית ושעילתה ביחסי עובד-מעביד". אין בקביעה זו כדי להוות אסמכתא לכך שבכל עת בה מתבקשת בחינתן של החלטות מתחום המשפט המינהלי הסמכות הייחודית לדון בהן תוקנה לבית הדין לעבודה. ההיפך הוא הנכון.

28. כאשר ביקש המחוקק להקנות לבית הדין לעבודה סמכות לדון בהחלטה מינהלית עשה כן מפורשות. נפנה בהקשר זה לסעיף 13ד. ל חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 בו נקבע: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו". והדברים מדברים בעד עצמם.

29. אף שסילוק על הסף ניתן במשורה "ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" (ר' דב"ע (ארצי) נו/3-140 כי"ל – כימיקלים לישראל בע"מ – שור, פד"ע ל' 152, 156) , נכתב בפסק דין גיספאן הנזכר לעיל, כי אף שסעד של סילוק על הסף ניתן במקרים חריגים, "סילוק תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות ענינית שונה, שכן מחיקתה מטעם זה אינה מונעת ברור התובענה בבית המשפט המוסמך".

30. למותר לציין, כי המבקשת יכול ותהיה צד דרוש ונחוץ בהליכים כאלה או אחרים אך על הצד המעוניין לצרפה להסביר בצורה בהירה מדוע נוכחות ה נדרשת באותו הליך ואין די בהפניית האצבע לסמכות זו או אחרת המוקנית למדינה בכדי להוות טעם מספיק לצירופה, שאם לא כן תדרש המדינה להיות צד בכל הליך והליך ( לאור סמכויות הפיקוח המוקנות לה על חוקי העבודה כולם).

31. אנו מורים, איפוא, על סילוק התביעה כנגד המבקשת, על הסף.

32. התובע ישא בהוצאות המבקשת בסך של 3,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ח, (19 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

הגב' אהובה גנור
נציגת ציבור מעסיקים

יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת

מר יעקב גרינברג
נציג ציבור עובדים