הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 42680-06-13

08 ספטמבר 2016

לפני:

כב' השופט אורן שגב
נציג ציבור (עובדים) מר הרצל גבע
נציג ציבור (מעסיקים) גב' שרה חורש

התובעת
יופדוב מרינה ת.ז. XXXXXX772
ע"י ב"כ: עו"ד הפלד אתי
-
הנתבעת
ניומן סנטר נ סי בע"מ ח.פ. 513785865
ע"י ב"כ: עו"ד בנימין דקל

פסק דין

האם התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בגין סיום עבודתה אצל הנתבעת? זוהי השאלה בה עלינו לדון בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים
התובעת הועסקה אצל הנתבעת כמרצה להנהלת חשבונות במכללה שבבעלות הנתבעת במשך תקופה שנויה במחלוקת.
לטענתה, עבדה מחודש אפריל 2002 ועד לחודש מרץ 2012, כאשר במהלך תקופת עבודתה הוחלפו מספר פעמים שמות המעסיקים ואולם, סוכם כי רצף זכויותיה יישמר החל מיום 01.04.2002.
לטענת התובעת, החל מחודש ספטמבר 2011 חלה הרעה בתנאי העסקתה, באופן ששעות עבודתה צומצמו ושכרה ירד בכ- 50% ואף יותר. חרף זאת, המשיכה לעבוד מספר חודשים נוספים אצל הנתבעת בתקווה כי היקף המשרה יגדל בעתיד, אלא שמשנכזבו תקוותיה, סוכם בינה לבין מעסיקיה כי היא תצא לחופשה ללא תשלום החל מיום 01.03.2012 ועד ליום 31.12.2012.
לקראת סוף תקופת החל"ת, שלחה התובעת מכתב וביקשה לחזור לעבודתה מיד עם סיום החל"ת, היינו ביום 01.01.2013, אך הנתבעת דחתה אותה בלך ושוב ורק ביום 21.01.2013 התקיימה פגישה בינה לבין מנהל הנתבעת לצורך דיון בחזרתה לעבודה. בתום הפגישה הנ"ל, הבטיח לה, לדבריה, כי יעדכן אותה.
ביום 07.03.2013 קיבלה מכתב שכותרתו סיום יחסי עובד ומעביד, ובו הודעה על שלילת פיצויי הפיטורים.
לדבריה, ניסיונותיה ליישב את המחלוקות בדרכי שלום, לא צלחו ומכאן התביעה, במסגרתה היא תובעת לקבל פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצוי בגין נזקים לא ממוניים ועוגמת נפש .
בכתב ההגנה, הכחישה הנתבעת את תקופת העסקה הנטענת של התובעת וטענה כי בין השנים 2002 ועד 2006, התובעת עבדה אצל מר ברסקי לאוניד, כאשר מנהל הנתבעת היה בזמנים הרלוונטיים עובד שכיר בלבד.
בהמשך לכך, טענה הנתבעת כי התאגדה בשנת 2006 בלבד ועל כן לא יכלה להעסיקה קודם לכן. הנתבעת הכחישה באופן כללי את יתר טענותיה של התובעת והטעימה כי הסכמתה שהתובעת תצא לחל"ת לא כללה הסכמה כי התובעת תעבוד בעסק מתחרה, כהגדרתה.
מטעם התובעת העידה היא בעצמה ומטעם הנתבעת – מר ישראל ליבו פייגין.

דיון והכרעה
נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ואלו הם טעמינו.

תקופת ההעסקה
כאמור, התובעת מבקשת כי יראו בארבע השנים שקדמו לעבודתה בנתבעת, ואשר במהלכן עבדה באותו מקום אצל מעסיק אחר בשם ברסקי ליאוניד, כחלק מתקופת עבודתה לצורך חישוב פיצוי הפיטורים המגיעים לה.
בעדותה בפנינו השיבה לשאלת בית הדין מדוע היא רואה בנתבעת כמי שנטלה על עצמה מחויבות לרצף זכויות, השיבה:
" כי סהכ הוא קיבל חברה עם כל צוות עובדים באותו מקום, אנו המשכנו למחרת אחרי שהוא קיבל את החברה, לעשות אותו דבר. אנו המשכנו לעבוד באותם כתות של סטודנטים, לעשות את אותו דבר ובאנו לאותו מקום. תכלס חוץ מזה בזמנו היתה אסיפה של מורים וולידימיר הבטיח לכולם לא לדאוג הזכויות שלכם שמורות. אתם ממשיכים ללא שנוי להמשיך לעשות אותו דבר וכל הזכויות שמגיעים לכם אתם תקבלו." (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורה 11 ואילך).

כשנשאלה מתי התקיימה אותה שיחה, השיבה כי הדבר היה "בשנת 2006, בזמן החלפת חברות ובזמן החלפת שמות המעסיקים" (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורה 19). בהמשך העידה כי הכוונה, כפי שהיא הבינה אותה, היתה לקבלת כל הזכויות המגיעות על פי דין, לרבות פיצויי פיטורים, ללא הבחנה.
סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:
"מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים ."
אין חולק, כי התובעת עבדה החל משנת 2002 באותו מקום עבודה אצל מעסיק אחר בשם ברסקי ליאוניד. אותו ברסקי אף העסיק את מר ישראלי, הבעלים של הנתבעת, כשכיר, אלא שלימים, רכש מר ישראלי את העסק ממעסיקו הקודם והמשיך להעסיק את התובעת בצורה רציפה.
לפיכך, ובהיעדר ראיה לסתור, התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת כשלזכותה שנות הוותק שצברה אצל המעסיק הקודם, שהפעיל את אותה מכללה.
חיזוק לכך, אנו מוצאים בעדותו של מר פייגין:
"ש: במעבר בין שנת 2006 שלקחת על עצמך להקים את הנתבעת, מה קרה לכל אותם עובדים שעבדו קודם אצל לאוניד ועברו לעבוד תחתייך לכל מה שקשור לתנאים? מה קרה בשיחה שהתקיימה?
ת. הדאגה העיקרית של העובדים היתה שלאוניד יפטר אותם ושאני בתור בעל חברה חדש אקח עובדים נוספים, ואמרתי להם שאני אקח את כולם ואני רוצה שימשיכו לעבוד.
ש. התייחסת לכל מה שקשור לרצף הזכויות שלהם במעבר?
ת. לא.
ש. פ"פ?
ת. לא."
(עמ' 12 מול שורה 30 ואילך).

אין בידינו לקבל את גרסתו של מר פייגין כי לא התייחס לזכויותיהם של העובדים הקיימים, אותם קלט כמעסיק בחברה אותה הקים לצורך הפעלת המכללה. בין אם עשה כך ובין אם לאו, מחובתו היה לעשות כך ויש להניח כי ידע או היה עליו לדעת כי העובדים (אותם ניהל כמנהל שכיר אצל המעסיק הקודם) אינם סחורה העוברת מיד ליד כי אם עובדים בעלי זכויות. זאת ועוד, הנתבעת לא טענה כי זכויותיהם שולמו ע"י המעסיק הקודם ולא הציגה בפנינו את מסמך ההתקשרות עמו ועל כן, טענתה של התובעת, כי הובטחה לה וליתר העובדים רציפות זכויות, לא רק שלא נסתרה, אלא מתיישבת עם דרישת סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים ועם הרציונאל העומד בבסיסו.
הימנעותה של הנתבעת מלהציג את מסמכי ההתקשרות עם מר ולדימיר ישראלי ממנו רכשה את העסק, על עובדיו, ובכללם התובעת, אומרת דרשני ופועלת לרעתה.
לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת אחראית לתשלום זכויותיה של התובעת גם בגין תקופת העסקתה אצל המעסיק הקודם, היינו מחודש אפריל 2002 ועד לחודש מרץ 2012.
לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים
מעיון במכתבה של הנתבעת מיום 24.04.12 בנספח ד' עולה כי לתובעת אכן אושרה חופשה ללא תשלום מיום 01.03.2012 ועד ליום 31.12.12.
ממכתבה מיום 29.11.12 (נספח ה' לכתב התביעה) עולה כי בסמוך לפני תום תקופת החל"ת המוסכמת, ביקשה לשוב למשרתה באותו היקף משרה ערב יציאתה לחל"ת, היינו 120 שעות עבודה בחודש בממוצע ובאותו שכר.
ממכתבה הנוסף מיום 25.02.13, שנשלח לאחר שקודמו לא נענה, הלינה התובעת כי לא קיבלה הצעת עבודה ואף לא מכתב פיטורים, וזאת חרף הסיכום עם מנכ"ל הנתבעת מיום 21.01.13, במהלכה הבטיח לה, לדבריה, כי תקבל תשובה סופית (נספח ו' לכתב התביעה).
מתגובתו מיום 07.03.13 של ב"כ הנתבעת עולה כי בפי הנתבעת מספר טענות:
התובעת הגיעה למשרדי הנתבעת לצורך בחינת חזרתה לעבודה בתום תקופת החל"ת;
בתקופת החל"ת התובעת קיבלה דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי;
התובעת דחתה את הצעתו של מנהל הנתבעת לעבוד כמרצה בקורס הנהלת חשבונות, שעמד להיפתח במכללה, ועל כן, רואים אותה כמי שבחרה להתפטר;
בתקופת החל"ת, חרף קבלת דמי אבטלה, התובעת עבדה אצל מתחרה של הנתבעת כמרצה להנהלת חשבונות ובכך עברה עבירה פלילית;
עצם העבודה אצל מתחרה ("גבעת וושינגטון אשדוד") שוללת את זכאותה "לכל זכות סוציאלית בגין פיטורין, בסיון יחסי עובד ומעביד. זאת, אף אם סיום יחסי העובד והמעביד הינו ביוזמתה של מרשתי";
מן הטעם שסירבה להצעת העבודה שהוצעה לה ולחילופין, בשל יתר הנימוקים לעיל, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

בתצהירו, שב מר פייגין מטעם הנתבעת באופן תמציתי ולאקוני על עיקרי הטענות שהועלו בכתב ההגנה ובעדותו בפנינו כשנדרש לאשר כי ערב יציאתה לחל"ת היתה הפחתה משמעותית בהיקף משרתה של התובעת השיב (עמ' 13 לפרוטוקול מולשורה 7 ואילך) :
"אנו הפסקנו לעבוד עם הפקוח של משרד התמ"ת. באותה תקופה שהתובעת עבדה רוב הקורסים היו בפקוח משרד התמ"ת למרות שהיו כמה וכמה קורסים בהנה"ח שלא היו בפקוח של התמ"ת. אנו החלטנו לפתח תחום חדש, הנה"ח מעשית שהוא יותר קשור למציאות של העבודה. הקורסים של התמ"ת הם היו רוב התכנית של הקורסים לא היו פרקטיים לתלמידים שיוצאים לשוק העבודה. אנו החלטנו בתאום עם כמה מעסיקים, לשנות את התכנית באופן דרמטי ולהתאימה לדרישות של המעסיקים."
כשנשאל האם היתה בעיה להשיג אישור של משרד העבודה, השיב כי לפי החוק בישראל, מנה"ח לא חייב להיות בוגר של קורס שהוא בפיקוח משרד התמ"ת וכי השגת אישור כאמור כרוכה ב" בהתחייבות שלנו לעבוד לפי התכנית של משרד התמ"ת שהוא רחוק מהמציאות ואנו באותה תקופה עשינו ניתוח וסקר בין התלמידים שסיימו את כל הקורסים, בסביבות 20 קורסים, ואחוז התעסוקה הכי נמוך בצורה דרמטית היה דוקא בקורסים שהיו בפקוח של משרד התמ"ת. אנו פתחנו קורס הנה"ח מעשית, והצעתי לתובעת לקחת בקורס הזה בחלק של התאוריה. בקורס הזה יש תאוריה שהיא, וגם הצעתי לה תוך כדי הזמן הפנוי שלה אולי ללמוד כמה תוכנות שאנו התכוונו לתת בקורס הזה, של הנה"ח כדי לשלבה בקורס הזה." (עמ' 13 מול שורה 17 ואילך).
כשעומת עם הטענה כי במשך תקופה ארוכה התובעת לא זכתה למענה ממנו השיב: "לא היה נהוג בינינו להתכתב במכתבים. אני הופתעתי שהתחלתי לקבל ממנה מכתבים. שהתקרב סוף תקופת החלת ציפיתי שהיא תחזור לעבוד. במקום זה קבלתי מכתבים שדורשים ממני להחזיר אותה. אז דברתי איתה בטל' ואמרתי למה את כותבת מכתבים תבואי לפגישה, ואנו נסכם ותחזרי אין בעיה. אנו רוצים אותך." (עמ' 13 לפרוטוקול מול שורה 32 ואילך). עוד העיד כי היתה לו היכולת להשיבה לעבודה באותה מתכונת שבה עבדה ערב החל"ת ובחקירתו הנגדית פרט כי יכלה להשתלב בחלק מהחלקים של הקורס, למרות ש לא היה לה ניסיון בהוראה מעשית אלא רק תיאורטית, שכן היא לא מנהלת חשבונות אלא בעלת תעודת הוראה.
כשנשאל האם אסר עליה לעבוד בתקופת החל"ת במקום עבודה אחר, השיב: "לא. זה היה ברור בשבילי שהיא לא עובדת במקומות אחרים." כשנשאל האם החתים אותה על מסמך כלשהו בקשר לכך, השיב בשלילה.

אשר להכרעתנו –
בטרם נתייחס לשאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים בנסיבות דנן, נתייחס לאחת מהטענות החלופיות של הנתבעת ביחס לשלילת פיצויי הפיטורים מהתובעת, טענות שנוח היה להן לולא נטענו כלל, ובמה דברים אמורים?
ראשית לכל , אין כל בסיס משפטי לטענות הנתבעת לפיה, התנהגותה של התובעת שוללת ממנה פיצויי פיטורים. העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי עבדה במוסד חינוכי אחר בתקופת החל"ת, שעה שהדבר לא נאסר עליה, וספק אם היה יכול להיאסר עליה בנסיבות העניין, אין בה ולא כלום לעניין שלילת פיצויי פיטורים, ככל שאלה מגיעים לה.
גם הטענה כי קיבלה דמי אבטלה בתקופת החל"ת שעה שלמעשה עבדה, ובכך לכאורה עברה עבירה פלילית, הנה טענה מאולצת שלא רק שלא נתמכה בראיה כלשהי, אלא שגם אין בה בשום אופן כדי לשלול ממנה את פיצויי הפיטורים, ככל שאלה מגיעים לה על פי דין.
הנתבעת אינה פועלת עבור המוסד לביטוח לאומי או בשמו וככל שסברה כי נעברה לכאורה עבירה פלילית, פתוחה הייתה בפניה הדרך לברר זאת ישירות מול הגורם המוסמך במוסד לביטוח לאומי, ולא להחליט כי היא שוללת פיצויי פיטורים מהתובעת. אנו סבורים כי הדברים שנכתבו בהקשר זה במכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 07.03.13 אל התובעת מהווים לכאורה ניסיון להלך עליה אימים באופן בלתי ראוי ולמצער, ניסיון לעטות אצטלה חוקית כביכול על הסירוב הלא מוצדק לשלם לה פיצויי פיטורים.
לאור האמור לעיל, אנו דוחים את טענת הנתבעת כי הייתה זכאית בנסיבות העניין לשלול מהתובעת את פיצויי הפיטורים המגיעים לה. אנו סבורים כי לא הונחה בפנינו כל תשתית ראייתית, ולו לכאו רית, להתנהלות פסולה מצדה של התובעת, ובוודאי שלא כזו אשר עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים ומן הראוי היה שהדברים ייבדקו היטב ע"י הנתבעת בטרם קיבלה את החלטתה הנ"ל .
באשר לטענה כי יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה, אין בידינו לקבלה. בתצהירו הלאקוני, לא הציע מר פייגין כל גרסה עובדתית מפורטת ביחס להצעת העבודה שלכאורה הציע לתובעת, כפי שנטען על ידו בעדותו וכפי שנטען ע"י ב"כ הנתבעת בסיכומים.
ניתן היה לצפות כי תינתן מטעמו גרסה מפורטת להצעה שהציע לכאורה, היקפה והשכר הנלווה לה. תחת זאת, מטעמיו שלו, בחר להתמקד בהתנהלותה הפסולה לכאורה של התובעת אשר שוללת ממנה פיצויי פיטורים ולטעון כי מדובר בניסיון סחיטה של פיצויי פיטורים (סעיף 1.8 לתצהירו).
יש להצר על השפה והסגנון בהם בחר נציג הנתבעת לעשות שימוש בתצהירו, שכן למעט הכפשת התובעת, אין בתצהירו ולא כלום כדי לתמוך, ולו בקירוב, בטענות הנתבעת.
בנוסף, בניגוד לעדותה של התובעת אשר הייתה סדורה ופשוטה, התקשינו לקבל את עדותו של נציג הנתבעת, ונבאר.
אין חולק כי יציאתה של התובעת לחל"ת, אשר נעשתה בהסכמה, נעשתה על רקע קיצוץ משמעותי בהיקף משרתה. מר פייגין בתצהירו וגם בעדותו בפנינו לא טען כי מצבה הכלכלי של הנתבעת השתפר או כי נפתחו תקנים שאפשרו להשיב את התובעת למשרתה בטרם יציאתה לחל"ת (גם בהיקף המצומצם יותר מאשר לו טענה התובעת במכתבה מיום 29.11.12 - נספח ה' לכתב התביעה).
משכך, ובהיעדר כל ראיה שניתן יהיה ללמוד ממנה כי אכן השתנו הנסיבות באופן שניתן היה לקלוט את התובעת בחזרה לעבודה באותו היקף משרה ובאותו שכר, אנו דוחים את גרסת הנתבעת כי התובעת סירבה להצעת עבודה ועל כן יש לראות אותה כמי שהתפטרה.
נוסיף, כי התנהלות הנתבעת בכל הקשור למתן תגובה למכתביה של התובעת ביסס את מסקנתנו כי הלכה למעשה, לא הייתה לנתבעת כל אפשרות לשוב ולקלוט את התובעת לשורותיה.
לא נעלמה מעינינו העובדה שנציג הנתבעת הודה כי משרד התמ"ת הסיר את הפיקוח מהמכללה, אלא שלא הוצגו בפנינו ראיות כי זהו הגורם שהוביל לירידה במספר הנרשמים. מכל מקום, לא הוצגה כל ראיה כי הדבר הגדיל את מספר הנרשמים, באופן שניתן היה להסיק שמצבה של הנתבעת השתפר וכעת היא יכולה לשוב ולהעסיק את התובעת במשרתה ערב היציאה לחל"ת.
כל אלה גרמו לנו להטיל ספק באמינות דבריו של מר פייגין בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מול השורה 14 ואילך והדבר הובילנו למסקנה הבלתי נמנעת, כי לא הייתה בידי הנתבעת כל הצעה ממשית להשבתה של התובעת לעבודה.
לאור כל האמור לעיל, ברי כי יש לראות בה כמי שפוטרה מעבודתה, על כל המשתמע מכך מבחינת זכאותה לפיצויי פיטורים מלאים.
התובעת תבעה סך של 8,870 ₪ במכפלת 11 שנות עבודתה. הנתבעת מצדה לא הציגה כל חישוב נגדי.
כאמור, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים החל מ- 04/2002 ועד לחודש 03/2012 וסה"כ – 10 שנים. מתלושי השכר הספורים שהוגשו ע"י התובעת (הנתבעת לא הגישה תלושי שכר), עולה כי התובעת השתכרה שכר שעתי בסך 45 ₪ (כך ע"פ תלוש 02/2012).
בהיעדר תמונה מלאה בנוגע לשכרה ב- 12 החודשים האחרונים, אין בידינו לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לה, שכן איננו מקבלים את החישוב שהיא ערכה, כאמור לעיל, הן מבחינת מספר שנות העבודה והן מבחינת היקף השכר.
לפיכך, אנו מורים לתובעת להמציא לתיק בית הדין את תלושי השכר ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתה. עם קבלת תלושי השכר, ייערך חישוב בנוגע לסכום המגיע לה ויינתן פסק דין משלים.
אשר לזכאותה לתמורת הודעה מוקדמת - משקבענו כי הנתבעת לא אפשרה לתובעת לחזור לעבודתה, היא זכאית להודעה מוקדמת, אשר שוויה יפסק בפסק הדין המשלים.

נזקים לא ממוניים ועגמת נפש
הלכה היא כי בית הדין לעבודה לא ימהר לפסוק פיצויים בגין נזקים לא ממוניים, אלא במקרים חריגים. מצאנו כי במקרה דנן, לאור התנהלותה של הנתבעת, כפי שתואר לעיל, מן הראוי לפסוק ל טובת התובעת פיצוי בגין עגמת נפש ולאחר ששקלנו את הדבר, אנו פוסקים לטובתה בגין רכיב זה סך של 5,000 ₪.

פיצויי הלנה
בכתב התביעה מטעמה עתרה התובעת, בין היתר, להשתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
לאחר שנתנו דעתנו לסיבות שעמדו בבסיס סירובה של הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים, ומשקבענו כי לא היה כל הצדק שבדין למנוע ממנה את תשלומם המלא במועד, אנו פוסקים לטובתה סך של 10,000 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

פדיון חופשה שנתית
בהתאם לתלוש השכר מחודש פברואר 2012, אשר צורף לכתב התביעה, עומדת לתובעת יתרת זכות של 0.5 יום חופש. שכרה השעתי האחרון של התובעת עמד על 45 ₪. הואיל והיקף משרתה של התובעת השתנה, הרי שבהיעדר תלושי שכר בשנה האחרונה להעסקתה, לא ניתן לקבוע את היקף משרתה לצורך קביעת שוויו של יום עבודה.
סכום זה ייקבע עם קבלת תלושי השכר כאמור לעיל ויקבל ביטוי בפסק הדין המשלים.

אחרית דבר
התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובעת את רכיבי התביעה הבאים:
פיצויי פיטורים;
תמורת הודעה מוקדמת;
פדיון ימי חופשה;
הלנת שכר – סך של 10,000 ₪;
נזק לא ממוני – סך של 5,000 ₪;
שווי רכיבי התביעה בס"ק א' עד ג' לעיל ייפסק עם קבלת תלושי השכר במסגרת פסק דין משלים .
בנוסף לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת השתתפות בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.
בתוך 7 ימים ממועד קבלת פסק דין זה, תגיש התובעת את 12 תלושי השכר האחרונים לתקופת עבודתה ויינתן פסק דין משלים ביחס לגובה פיצויי הפיטורים וסכום פדיון דמי החופשה שנפסקו לטובתה.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ו, (08 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

הרצל גבע
נציג ציבור עובדים

אורן שגב, שופט

שרה חורש
נציג ציבור מעסיקים