הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 42656-11-16

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים) מר איס ר באומל

התובעת
מונריסה ארז, מס' דרכון EC8313237
ע"י ב"כ עו"ד שושנה אטד
-
הנתבעים
1. החסויה ליאונורה אבולעפיה ת"ז: XXXXXX974
באמצעות האפוטרופוס בני אבולעפיה
2. האפוטרופוס בני אבולעפיה ת"ז: XXXXXX765
ע"י ב"כ עו"ד מני בן מאור

פסק דין

התובעת היא מטפלת סיעודית שטיפלה בנתבעת במשך 6 שנים. בין התובעת לבנה של הנתבעת נרקם קשר זוגי. בין ילדיה של הנתבעת נתגלע סכסוך משפחתי. התובעת פוטרה לאלתר מעבודתה. האם פוטרה התובעת כחלק מסכסוך משפחתי או שמא פוטרה בשל רשלנותה בטיפול בקשישה – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובעת היא מטפלת סיעודית שהגיעה לארץ בחודש 2/2010.

2. מיום 21/2/10 טיפלה התובעת בנתבעת 1. התובעת והנתבעת 1 התגוררו במשק במושב רשפון.

3. הנתבע 2 הוא בנה של הנתבעת 1 והוא אפוטרופוס על אמו. תחילה שימש בנה של הנתבעת, אמנון, כאפוטרופוס אולם בשל ניגוד עניינים הועברה האפוטרופס ות לנתבע 2 .

4. בבית הנתבעת 1 מתגורר שמואל, בנה של הנתבעת 1.

5. בין התובעת לשמואל נרקם קשר זוגי.

6. בחודש 7/2014 מונה לנתבעת אפוטרופוס (הנתבע 2).

7. בחודש 12/2014 יצאה התובעת לחופשת מולדת.

8. בשנת 2014 עברה הנתבעת 1 להתגורר בשוהם יחד עם התובעת.

9. שכרה החודשי של התובעת עמד על 5,900 ₪ (חברת הסיעוד שילמה לתובעת 2,300 ₪ והנתבעת 1 שילמה לתובעת 3,600 ₪). בעבור שבת שילמה נתבעת 1 לתובעת 280 ₪ וכן שולמו דמי נסיעות בסך 80 ₪.

10. התובעת הייתה יוצאת לשבת אחת פעם בחודש.

11. ביום 31/3/15 נפלה הנתבעת 1.

12. ביום 6/5/15 נפלה הנתבעת 1 שוב.

13. ביום 10/5/16 נפלה הנתבעת 1 בפעם השלישית ופונתה לביה"ח.

14. ביום 11/5/16 שוחררה הנתבעת 1 מביה"ח לביתה.

15. ביום 11/5/16 החלה לעבוד בבית הנתבעת 1 מטפלת אחרת.

טענות התובעת:

16. התובעת עותרת לחלף הודעה מוקדמת כיוון שלטענתה פוטרה באופן מידי (5,900 ₪) ו הפרשי הלנת שכר ₪. עוד טוענת התובעת כי היא זכאית להפרשי פיצויי פיטורים (24,425 ₪), פדיון ימי חופשה (11,800 ₪), פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (11,800 ₪), החזר סך של 2,000 ₪ שנדרשה התובעת לשלם למטפלת המחליפה כשיצאה לחופשת מולדת, פיצוי בגין עוגמת נפש (100,000 ₪) ופיצויים עונשים (20 משכורות).

17. שאר טענות התובעת יועלו במסגרת פסק הדין.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים הציעו לשלם לתובעת את כל הכספים המגיעים לה (נספחים ח', ט', י' לכתב ההגנה ).

2. התביעה היא קנטרנית וחסרת תום לב והוגשה מטעמים פסולים תוך ששמואל מנסה לחבל בשמירה הקפדנית של הנתבע 2 על הנתבעת 1.

3. התובעת פעלה מאחורי גבו של הנתבע 2 ובניגוד לטובתה של הנתבעת 1. התובעת הייתה מונעת מאינטרסים אישיים שלה ושל שמואל.

4. הנתבעים שילמו לתובעת בעבור ימי חופשה ואושרו לה ימי חופשה בפועל.

5. עד לסיום העסקתה של התובעת לא הועסקה מטפלת אחרת.

6. דמי ההבראה שולמו בתלוש השכר.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה .

נסיבות סיום העסקה:

מהעדות הצטיירה תמונה עגומה של יחס משפיל של בני משפחה של מטופלת כלפי המטפלת הסיעודית וכל זאת על רקע סכסוך משפחתי המתנהל בבתי משפט, כאשר כל חטאה של המטפלת הסיעודית, ה יא התובעת בתיק כאן, שהפכה להיות בת זוגו של אחד מבניה של המטופלת.

בתצהירו טען הנתבע כי ביום 6.5.16 ביקש לזמן את התובעת לשימוע אולם התובעת סירבה לדבר עם הנתבע. לא הוכח על ידי הנתבע כי ביקש לערוך לתובעת שימוע (הודעת ווצאפ, מסרון, שיחת טלפון).

הנתבע צירף תיעוד בכתב ידו אודות השתלשלות הזימון לשימוע (נספח ו' לתצהיר הנתבע) ואנו תוהים מדוע לא תיעד הנתבע באמצעים אלקטרוניים את ניסיונו לזמן כביכול את התובעת לשימוע (צילום, הקלטה). איננו נותנים אמון בתיעוד זה.

העובדה כי הגיעה מטפלת מחליפה בו ביום מעידה כי הנתבע תכנן את פיטוריה של התובעת בטרם ערך לה לטענתו, שימוע.

אכן קיימות גרסאות באשר לנפילת התובעת ביום 10.5.16 (בסעיף 59 לתצהיר התובעת היא הצהירה כי ביום 10.5.16 כשלקחה את הנתבעת מהשירותים, הנתבעת החליקה מידה של התובעת כשסייעה לנתבעת לקום אולם במ כתב שחרור מבית חולים נכתב כי התובעת נפלה במקלחת וקיבלה מכה מהדלת של המקלחת) . לא הוכח כי הדבר נעשה בזדון ולכן, אין לכך כל השלכה לזכויותיה הכספיות של התובעת.

הרקע לגירושה של התובעת הוא הוצאת צו מניעה זמני שהוציא שמואל שאסר על הנתבע להוציא את הנתבעת מביתה (נספח ב' לתצהיר התובעת) . הצו ניתן ביום שבו גורשה התובעת. סמיכות הזמנים בין שני האירועים מעידה כי אכן הנתבע פגע באחיו באמצעות התובעת.

הנתבע טען כי הגיע לבית הנתבעת ביום 11.5.16 על מנת למסור לתובעת מכתב פיטורים . לטענת הנתבע, התובעת סירבה לקבל את המכתב ולא הסכימה לארוז את חפציה ולהתפנות (ס' 38, 40 לתצהיר הנתבע). האמור בסעיפים אלו בתצהיר הנתבע מעיד שהנתבע גירש את התובעת ולא אִפשר לה להישאר אפילו לא מספר ימים על מנת להתארגן למקום לינה.

הנתבע שהפך לאפוטרופוס של המטופלת פיטר את התובעת ביום בהיר שהיה ערב חג וסוף שבוע, ללא כל התראה וללא כל שיחה מקדימה תוך שהוא "זורק" אותה ומגרשה במלוא מובן המילה מבית המטופלת, שהיה ביתה בשש השנים האחרונות. לבסוף הנתבע אף הזמין משטרה על מנת לוודא שהתובעת תצא את הבית (עמ' 10 לפ' שורות 14 -32 לעדות הנתבע).

אף אם נקבל את טענת הנתבע כי התובעת החלה צועקת ומשתוללת (ס' 22 לסיכומי הנתבע) לא ניתן לשפוט את התובעת שכן מ ה כבר יכלה לעשות בנסיבות העניין ברם הנתבעים לא הוכיחו בראיות התנהגות זו של התובעת.

ליבו של הנתבע לא נכמר כאשר התובעת יצאה את הבית וביקשה מהנתבע להישאר לסוף שבוע או לקחת את חפציה באופן מסודר. התובעת נותרה מחוץ לבית מהרגע לרגע כשבידיה שקיות אשפה עם בגדיה. עדותה של התובעת היה קוהרנטית אולם ראוי היה שיזומן מתורגמן לדיון.

הגדיל לעשות הנתבע ואף על פי שידע שהוא נותר חב לתובעת כספים בגין תקופת עבודתה, לטענתו בסך 35,149 ₪, לא שילם לה אפילו לא את הכספים שהודה שהוא חייב לה. רק לאחר קדם המשפט שילם הנתבע את החוב שהודה בו. התובעת הפכה לכלי משחק בידו של הנתבע במסגרת הסכסוך המשפחתי בין האחים של הנתבע.

התובעת, אשר טיפלה במשך שנים באמו של הנתבע, הפכה לפתע לעובדת רשלנית אשר בעטיה נפגעה האם, ולא היא. לוּ סבר הנתבע כי התובעת מתרשלת בתפקידה, היה עליו להשגיח על אמו באמצעים שונים. העובדה שהאם נפלה אינו אומר דבר שכן, לצערנו, נפילות רבות נגרמות לקשישים גם כאשר המטפלת המסורה נמצאת בבית ומשגיחה על המטופל. לא הוכח כי הנפילות נגרמו מהרשלנות של התובעת.

האופן המכוער בו סיים הנתבע את יחסי העבודה עם התובעת מעידה על פיטורים שלא כדין ועל עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת. משכך, אנו מחייבים את הנתבעים בפיצוי של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש על הדרך בה נזקרה מבית הנתבעת וסך של 10,000 ₪ בגין פיטוריה של התובעת שנעשו ללא שימוע ולאלתר .

חלף הודעה מוקדמת:

התובעת הייתה זכאית להודעה מוקדמת בטרם פיטוריה. התובעת כאמור פוטרה לאלתר משכך היא הייתה זכאית לחלף הודעה מוקדמת בסך 5,900 ₪. על פי הדין, התובעת איננה זכאית להלנה בגין חלף הודעה מוקדמת.

דמי חופשה:

הנטל להוכיח כי דמי החופשה שולמו לתובעת מוטל על המעסיק. על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, על המעסיק חלה חובה לנהל פנקס חופשות שבו מפורטים ימי החופשה בתשלום אשר נטלו עובדיו. מעסיק אשר אינו מנהל פנקס חופשות עליו נטל הראיה להוכיח כי אכן נתן לעובדו ימי חופשה בתשלום (דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', 253).

טוען הנתבע כי אחיו, שמואל, עת היה מיופה כוח של הנתבעת 1, שילם לתובעת את דמי החופשה. טענה זו לא הוכחה כלל, לא במסמכים ולא בעדויות. הנתבע לא הוכיח מתי ניתנה החופשה בתשלום לתובעת. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להתקבל במלואה בסך 11,800 ₪.

טענת ההתיישנות נטענה לראשונה בסיכומים ולכן דינה להידחות בשל הרחבת חזית.

תשלום שכר לחודש 05/16 :

התובעת עבדה וטיפלה בנתבעת עד ליום 11.5.16. באותו יום קיבלה התובעת את משכורת חודש 4/16. התובעת זכאית לתשלום שכר עבודה בעבור 11 ימי עבודה בחודש 5/16 בסך של 2,163 ₪. לא הוגש תחשיב נגדי ולא נטענה טענת החרבת חזית.

תשלום עבור המטפלת המחליפה :

אין חולק שהתובעת נסעה לחופשת מולדת במשך 45 יום.

הנתבע לא הוכיח כי שילם למטפלת המחליפה שכר. כלום חשב הנתבע כי התשלום ישולם למטפלת המחליפה "מן השמיים"? הרי מאן דהוא שילם לעובדת שכר במשך 45 יום. משכך אנו מקבלים את תחשיבי התובעת ומחייבים את הנתבעים בסך של 2,000 ₪. העובדה שהתובעת תבעה "רק" סכום זה מעידה על הגינותה (סכום זה בוודאי שלא משקף שכר עבודה ל- 45 יום) .

הפרשות לפנסיה:

הנתבע לא הפריש לתובעת כספים לפנסיה. התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה. לכן, על הנתבעת לשלם לתו בעת סך 12,649.68 ₪ על פי החישוב הבא:

3,600 (שכר חודשי) X 11 (חודשי עבודה) (2/10 – 12/10) X 2.5% (אחוז הפרשת מעסיק) = 990 ₪;
3,600 (שכר חודשי) X 12 (חודשי עבודה) (1/11 – 12/11) X 3.33% (אחוז הפרשת מעסיק) = 1,438 ₪;
3,600 (שכר חודשי) X 12 (חודשי עבודה) (1/12 – 12/12) X 4.16% (אחוז הפרשת מעסיק) = 1,797.12 ₪;
3,600 (שכר חודשי) X 12 (חודשי עבודה) (1/13 – 12/13) X 5% (אחוז הפרשת מעסיק) = 2,160 ₪;
3,600 (שכר חודשי) X 29 (חודשי עבודה) (1/14 – 5/16) X 6% (אחוז הפרשת מעסיק) = 6,264 ₪.

פיצויי פיטורים :

הנתבעים מחויבים לשלם את זכויותיה של התובעת על פי השכר ששולם על ידם. בחברת הסיעוד הופרשו הכספים בעבור התובעת על החלק ששולם על ידם.

אין דעתנו כדעת הנתבעים כי חישוב פיצויי הפיטורים יעשה על בסיס שכר עבודה חודשי של 3,600 וה"שכר הנוסף" בשיעור של 2,300 ₪ לחודש ששולם ע"י חברת הסיעוד, איננה חלק מהשכר הקובע. הנתבעת מקבלת סכומים אלו בגין קצבת סיעוד וחברת הסיעוד מהווה צינור בלבד להעברת הכספים לנתבעת. חברת הסיעוד איננה המעסיקה של התובעת ואכן יש לקזז כספים ששולמו על ידי חברת הסיעוד אולם האחריות היא על הנתבע ים.

השכר הקובע של התובעת הוא 5,900 X 75 חודשי עבודה / 12 (6.25) שהם סך של 36,875 ₪ בגין פיצויי פיטו רים. חברת הסיעוד העבירה ליד התובעת סך של 12,450 ₪. לכן, נותרו הנתבעים חייבים לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים סך של 24,425 ₪.

סוף דבר:

על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
שכר חודש 5/16 בסך 2,163 ₪;
חלף הודעה מוקדמת בסך 5,900 ₪;
פיצויי פיטורים בסך 24,425 ₪;
פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪;
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪;
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 12,650 ₪;
החזר בגין השכר ששולם למטפלת המחליפה בסך 2,000 ₪;
פדיון חופשה בסך 11,800 ₪.

הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.19 ועד התשלום בפועל בקיזוז הסך ששולם לתובעת לאחר הגשת התביעה.

הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד 13,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ‏י"ז אלול תשע"ט ( ‏17 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
מר איסל באומל

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

הוקלד ע"י: רינת אברג'ל/נרמין סטל/אסף כהן