הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 42441-12-18

20 אוגוסט 2019
לפני:
כב' השופט אלעד שביון

המבקשת (הנתבעת):
עיריית אריאל
ע"י ב"כ עו"ד דן שווץ

-
המשיבה (התובעת):
סבטלנה ספוז'ניקוב
ע"י ב"כ עו"ד אורנה שמריהו

החלטה

לפנינו בקשת המבקשת (הנתבעת) לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, הפרת הוראות חוקת העבודה החלה על הצדדים, שיהוי וחוסר תום לב וניקיון כפיים (להלן: "הבקשה").

רקע עובדתי :
ביום 19.12.18 הגישה המשיבה (התובעת) כתב תביעה כנגד המבקשת לפיצויים מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - "חוק עבודת נשים") ומכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן - "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") בסך כולל של 669,895 ₪.
בכתב התביעה טוענת המשיבה כי עבדה במבקשת כמנהלת לשכת מנכ"ל החל מיום 1.6.15. בחודש יולי 2018, לאחר שהודיעה למנכ"ל המבקשת על הריונה הוחלט לדבריה לאייש את תפקידה בעובדת אחרת, להותירה ללא מעש ולבסוף להעבירה לעבוד כעובדת בספרייה וכל זאת לטענתה רק בשל הריונה. על רקע האמור ומאחר ולגרסתה היא הופלתה וקופחה אך בשל הריונה הוגשה התביעה.

ביום 13.3.19 הוגש כתב הגנה וכן הבקשה מושא ההחלטה דנן.
בכתב ההגנה הכחישה המבקשת את הטענות כלפיה והבהירה כי כל שינוי שנעשה במתווה העסקתה של המשיבה במהלך הריונה נעשה באופן זמני, עבורה ובהסכמתה. בתוך כך, ציינה המבקשת כי לכל אורך הריונה של המשיבה, הריון שהיה בסיכון גבוה, היא דאגה לה וב יקשה להקל עמה עד כמה שאפשר במיוחד בזמן עמוס ורגיש של בחירות מוניציפאליות והכל בהסכמה.
לפיכך, טוענת המבקשת בכתב ההגנה כי המשיבה עושה שימוש ציני ב מצבה כדי לנסות לתת תוקף לעילות וסכומי התביעה שפורטו בכתב התביעה.

ביום 30.6.19 התקיים דיון קדם משפט במעמד הצדדים במסגרתו נקבע כי המבקשת תודיע לבית הדין עד ליום 11.7.19 האם היא עומדת על בקשתה.

ביום 10.7.19 הודיעה המבקשת כי היא סבורה שדין התביעה להידחות על הסף ולכן היא מבקשת ליתן החלטה בבקשה.

עיקר טענות המבקשת:
המשיבה לא מיצתה הליכים קודם להגשת התביעה.
בטרם הגשת התביעה, לא טרחה המשיבה לפנות לממונים עליה או לשלוח למבקשת ולו מכתב התראה אחד. במידה והייתה יודעת המבקשת כי המשיבה מסתייגת ממינוי ממלאת המקום הזמנית ו/או מניודה הזמני, להם נתנה המשיבה הסכמתה, הייתה המבקשת מדברת עמה על מנת לפתור את הדברים בצורה הטובה והראויה ביותר, כפי שראוי לעשות במקום עבודה. קל וחומר במקום עבודה ציבורי. מיצוי הליכים אינו כלל טכני פורמאלי. הידברות ישירה עם הצד שכנגד עשויה לייתר את ההתדיינות בין כתלי בית המשפט.

המשיבה הפרה את הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן - "חוקת העבודה") וההליכים הקבועים שם ליישוב סכסוכים.
לפי סעיפים 82 עד 84 לחוקת העבודה בכל העניינים הנוגעים לעובדים בקשר עם העבודה ותנאיה או מילוי חוקת העבודה, דנה ההנהלה תחילה עם ועד העובדים והסניף לפי יוזמת אחד הצדדים. בהיעדר הסכמה עובר המו"מ להתנהל בין דרגים גבוהים יותר וככל שעדיין קיימים חילוקי דעות, נמסרת ההכרעה לבוררות מוסכמת בין שני הצדדים. המשיבה הפרה הוראות אלה של חוקת העבודה להן היא מחויבת ולא פעלה בהתאם למנגנון הקבוע שם.

התביעה הוגשה בשיהוי, שמשמעותו זניחת עילות התביעה.
כך, בסביבות חודש יולי 2018, עקב ההיריון בסיכון גבוה של המשיבה, סוכם בין הצדדים כי תימצא לה ממלאת מקום שהיא תחפוף בעצמה כדי שהיא תוכל לקחת צעד אחורה. המשיבה הסכימה לכך מאחר והיה ידוע כי התקופה הנוכחית היא תקופה עמוסה ורגישה, תקופת בחירות לראשות ומועצת העיר שחלה פעם ב-5 שנים. ביום 28.8.18 התייצבה ממלאת המקום של המשיבה בלשכת המנכ"ל לצורך חפיפה.
המשיבה לא הראתה כל התנגדות למינוי ממלאת המקום ו/או לניודה הזמני המתוכנן וכן לא פנתה לאף גורם בעירייה בתלונה על כך וזאת עד למועד הגשת התביעה בחודש דצמבר 2018.

התנהלות המשיבה עולה לכדי חוסר תום לב: לכל אורך הריונה של המשיבה המבקשת תמכה בה באופן מלא ואף העלימה עין מהיעדרויותיה ללא אישור רפואי; המשיבה הסכימה לכך שתמונה לה ממלאת מקום עוד בחודש יולי 2018 מאחר ומדובר היה בתקופת בחירות בה יהיה מוטל עליה עומס כבד; המשיבה מעולם לא פנתה לממונים עליה בטענה לאפליה ו תנאיה של המשיבה מעולם לא הורעו.
די בעובדות אלה, ואף בעיון קל בשיחות בין הצדדים, אשר הקליטה המשיבה בעצמה מבעוד מועד וצורפו לכתב התביעה, בכדי להיווכח כי למשיבה לא נגרם כל קיפוח או הרעת תנאים או חוסר שוויון כלפיה וכי המרחק בין טענות המשיבה לבין המציאות הוא מרחק שנות אור.

עיקר טענות המשיבה:
הבקשה הוגשה ללא תצהיר שתומך בה בניגוד להוראות סעיף 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובע, כי לכל בקשה יצרף בעל דין תצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. תקנה זו אומצה בבתי הדין לעבודה מכוח ס' 33 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.
אי צירוף התצהיר מהווה פגם מהותי ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

המבקשת היא שמתנהלת בחוסר תום לב וניקיון כפיים.
המבקשת טוענת כי המשיבה הפרה את הוראת סעיף 82 לחוקת העבודה בכך שפנתה ישירות לבית הדין. כמפורט בכתב התביעה, המבקשת היא שהעבירה את המשיבה מתפקיד מנהלת לשכת מנכ"ל לעבודה בספרייה, ללא מכרז כדין וכל זאת מבלי שהיא דנה על כך עם ועד העובדים. ויודגש, כי המשיבה, בניגוד לטענת המבקשת, לא הסכימה לשינוי תפקידה ותמלילי השיחות בין הצדדים מוכיחים זאת.
יצוין, כי גם לאחר חזרתה של המשיבה מחופשת לידה היא לא הוחזרה לתפקידה כמנהלת לשכת מנכ"ל. וזאת, למרות שמדובר בעובדת שחזרה מחופשת לידה וחרף האמור המבקשת עשתה דין לעצמה ושוב לא פנתה אל ועד העובדים.
לפיכך, עולה תמונה של מבקשת שהגישה את בקשתה בחוסר ניקיון כפיים, כאשר היא משתמשת בחוקת העבודה והוראותיה רק כשהנושא מתאים לה.
במצב זה ומכיוון שמדובר גם על תביעה כספית אין המשיבה מחויבת בפנייה אל ועד העובדים.
המשיבה לא השתהתה בהגשת כתב התביעה. עוד בהיות המשיבה בחופשת לידה, היא הגישה את התביעה כנגד המבקשת ולא המתינה עמה שנים. יתרה מכך, לפי תמלילי השיחות בין הצדדים המשיבה הלינה על ההעברה מתפקידה ב"זמן אמת".

לאור האמור ובהסתמך על מדיניות בתי הדין לעבודה המעדיפה לברר תביעות לגופן, דין הבקשה להידחות.

בתמיכה לאמור בתגובה, צורף תצהיר המשיבה.

במסגרת תשובה מטעם המבקשת היא שבה על טענותיה כאמור בבקשה.

דיון והכרעה :
הלכה היא כי סעד של מחיקה או דחייה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין לעבודה אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור התביעה לגופה, על פני סילוקה (עע (ארצי) 746/07 אלי גור - מכתשים - מפעלים כימיים בע"מ (28.4.08)) .

ככלל, אין בית המשפט בוחן מהם סיכויי התובע להצליח בתביעתו. אפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו. עם זאת, מכיר הדין בקיומם של מקרים יוצאים מן הכלל בהם יורה על מחיקת התביעה או דחייתה כאשר ברור לו שלא יעלה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש אף אם יוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו (ע"ע 734/06 סמר ג'הג'אה - מועצה מקומית ערערה (24.06.08)).

אקדים ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, לרבות בקדם המשפט ובהודעת המבקשת מיום 10.7.19 הגע תי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

היעדר פנייה מוקדמת למעסיק:
אף אם המשיבה לא הלינה בפני הממונים עליה על איתור ממלאת מקום זמנית עבורה ו/או ניודה הזמני (טענה אותה היא מכחישה), אין בכך כדי לחסום את דרכה מלפנות לבית הדין לעבודה. כך גם, אין באי שליחת מכתב התראה מצידה למעסיק קודם להגשת התביעה כדי לשנות מהאמור לעיל.

מבלי להביע עמדה במחלוקת בין הצדדים האם הייתה בענייננו פניה מוקדמת למעסיק אם לאו, יצוין כי - ראוי שבכל מערכת יחסים שהיא, קל וחומר במערכת יחסי עבודה שהיא מערכת יחסים מתמשכת שחלה בה חובת תום לב מוגברת, תיערך הידברות בין עובד למעסיק קודם לפניה לערכאות משפטיות. עם זאת, אין בהיעדרה כדי לשלול את זכות הגישה לערכאות.

אשר לפסק הדין אותו אזכרה המבקשת בסעיף 15 לבקשה, בג"ץ 4934/08 עו"ד ברק מלכית - ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט (25.6.08), הרי שאין לו רלבנטיות למקרה דנן. נסיבות המקרה שם עסקו בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק ואכן, תנאי מוקדם לפניה אליו (בשונה מפניה לבית דין זה) הוא פנייה מוקדמת של האזרח לרשות כדי לשטוח בפניה את טענותיו.

לפיכך, הבקשה לדחות את התביעה על הסף בנימוק זה נדחית.

הפרת הוראות חוקת העבודה והמנגנון הקבוע שם ליישוב סכסוכים:
סעיפים 82 עד 84 לחוקת העבודה אליהם מפנה המבקשת ועליהם היא מסתמכת בבקשה קובעים כדלקמן :

"82. מו"מ בין ההנהלה והועד - בכל העניינים הנוגעים לעובדים בקשר עם העבודה ותנאיה או מילוי חוקת העבודה, תדון ההנהלה תחילה עם ועד העובדים והסניף לפי יוזמת אחד הצדדים. אם ועד העובדים אינו מסכים להחלטת ההנהלה, עובר הענין הנדון למו"מ בין ההנהלה ובין המרכז. כל הוראה של ההנהלה שיש בה משום פגיעה בענייני העובדים או בניגוד לחוקה, הוצאתה לפועל נדחית עד לגמר הדיונים לפי הסעיף הבא.

83. חובת דיון תוך שבועיים - הבירור בין ההנהלה ובין ועד העובדים והסניף לא יארך יותר משבועיים, ולאחר הערעור מצד ועד העובדים בהתאם לסעיף 82 לא יארך הבירור בין ההנהלה ונציגות המרכז ליותר משבועיים, אלא אם יתעכב מחמת הצורך להמציא תעודות או לקבוע עובדות ולפי הסכמה בין הצדדים.

84. הכרעה במקרה של חילוקי דעות - כל העניינים שהרשות המקומית לא הגיעה עליהם לידי הסכם עם נציגות מרכז הפקידים, יעברו להכרעת הנהלת מרכז השלטון המקומי ומרכז הפקידים. בכל מקרה של חילוקי דעות בין נציגי הנהלת מרכז השלטון המקומי ובין נציגי מרכז הסתדרות הפקידים תימסר ההכרעה לבוררות מוסכמת בין שני הצדדים, תוך חודש ימים."

בבר"ע (ארצי) 5/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - עיריית דימונה (13.5.99), עמד בית הדין הארצי לעבודה על מהות הליך זה שבחוקת העבודה, שעניינו יישוב חילוקי דעות שבין הצדדים לו, תוך שהוא מציין שם את הדברים הבאים:

"38. סעיף ישוב חילוקי הדעות שבחוקה מקנה לנציגי העובדים מחד, ולנציגי המעבידים מאידך, את הכח והסמכות ליישב את חילוקי הדעות שביניהם, ויוצר בכך את האיזון המתאים הדרוש לפתרון הוגן ומאוזן של מחלוקות, שהצדדים להסכם הקיבוצי שותפים לו, ובו בחרו כדרך הנאותה לישוב המחלוקות שביניהם. על בית הדין לעודד הפעלת השימוש במנגנון זה עד כמה שיותר. דרך זו של ישוב חילוקי דעות באופן פריטטי היא עתיקת יומין, ומזכירה את בוררות הזבל"א במקורותינו (חושן משפט הלכות דיינים יג)".

המדיניות הנוהגת בבתי הדין לעבודה היא ככלל לעודד יישוב סכסוכים במנגנונים שהצדדים ליחסי העבודה קבעו לעצמם.

מדיניות זו נובעת הן מהעובדה שכל המצטרף לגוף בו פועל מנגנון של שיפוט פנימי, יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות הקשורים בפעילות אותם גופים (עע (ארצי) 7882-11-12 עופר עיני - דוד וזנה (6.8.13)).

עם זאת, נסיבות המקרה שלפנינו מצדיקות חריגה ממדיניות זו ואפרט.

בתיק עע (ארצי) 163/06 שרה אכשטיין נ' איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור, בע"מ, 1.7.08, נקבע כדלקמן:

"ככלל, מורה החוק ונקבע בפסיקה, כי הכרעה בהוראה קוגנטית בחוק או במשפט לא תובא לבוררות. סעיף 3 לחוק הבוררות שכותרתו "סייג להסכם" קובע: "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים".

בהתאם ניכרת המגמה בפסיקה "לשלול דיון בבוררות, כשהסכסוך מתייחס לחוקים אשר מטרתם להגן על הציבור או על חלק ממנו וכשאלה הם חוקים שאין להתנות עליהם"[7] "במיוחד כן בזכויות מוקנות בחוקים מתחום יחסי העבודה שביסוד מטרתם אינטרס ציבורי מובהק להגן על העובד"[8]. לפיכך "זכות שנוצרה בחוק מגן אינה יכולה לשמש נושא להסכם בוררות ותבוא בגדר תחולת הסייג שבסעיף 3 לחוק".[9]

בנדון זה נפסק, כי אין למסור להכרעה בבוררות עניינים אלה: קביעת מעמד "עובד"; עצם קיומה של הזכות הקוגנטית, או שלילתה; או הכרעה עובדתית בעלת נפקות לזכות סטטוטורית כגון, התפטרות, פיטורים ונסיבות ההתפטרות[10], כמו גם סכסוך שעניינו בהגנות ובתרופות המוענקות לעובד בחוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות[11]. על כן "מימוש הזכות להגשת תלונה כדין או פגיעה בה אינן יכולות לשמש נושא להסכם בוררות בין הצדדים. בהתאם, אף סכסוך בשאלה אם הפגיעה בעובד נבעה מהגשת תלונה נגד המעביד לא ידון במסגרת בוררות".

בפרשת אבין (ע"ע (ארצי) 1504/04 ד"ר ללה אבין - מכבי שירותי בריאות (8.3.05)) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי גם הזכויות המוגנות בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 ובחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997, באות במשפחת זכויות המגן, לאור אופיין הציבורי הקוגנטי של הוראות חוק אלה. ככאלה נקבע שם, כי הן אינן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים ולבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בהן.

בענייננו, המנגנון ליישוב חילוקי הדעות שבין הצדדים מורכב תחילתו מהידברות בין הצדדים ליחסי העבודה על דרך של משא ומתן ובהיעדר הסכמה בהכרעה בבוררות מוסכמת.

לנוכח האמור ומשעסקינן בתביעה המבוססת על חקיקת מגן ובפיצוי כספי בגין הפרתה הנטענת, הסמכות לדון בתביעה מוקנית באופן ייחודי לבית הדין לעבודה ולא ניתן לברר אותה במסגרת בוררות. לפיכך, הבקשה לדחיית התביעה מנימוק זה, נדחית.

שיהוי :
הטענה לשיהוי בהגשת התביעה היא חסרת בסיס ונדחית.

על יסוד האמור בכתב התביעה, עילת התביעה בגין טענות המשיבה לאפליה וקיפוח על רקע הריונה קמה לה רק בחודש ספטמבר 2018, עת הגיעה מחליפתה לתפקיד (ס' 10 לכתב התביעה). לפיכך, ומשתביעה בגין כך הוגשה ביום 19.12.18, קרי בחלוף שלושה חודשים מאז, לא ניתן לומר כי התביעה הוגשה בשיהוי.

גם אם עילת התביעה הייתה קמה לתובעת בחודש יולי 2018, שאז כפי שטוענת המבקשת, סוכם עם המשיבה כי תימצא לה ממלאת מקום (ס' 25 לכתב ההגנה), גם אז אין בפנינו כל שיהוי. גם אז, התביעה הוגשה תוך פרק זמן קצר, פחות מחצי שנה, ממועד ביצוע העוולות הנטענות על ידי המשיבה.

למעלה מן הצריך, יצוין כי אפילו הייתה מוגשת התביעה בשיהוי, הלכה פסוקה היא כי דחיית תביעה בעילה זו תהיה רק במקרים חריגים, שבהם התקיימו התנאים הבאים:

קיימת הוכחה ברורה שההשתהות בהגשת התביעה עלתה כדי זניחת זכות התביעה, או וויתור או מחילה על זכות התביעה.
קיימת הוכחה בדבר שינוי מצבו של הנתבע לרעה ובכלל זה קיפוח האפשרות להוכיח הגנתו.
קיימת הוכחה שהשיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע.
(ראו: עסק 400094/97 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מדינת ישראל משרד הביטחון (6.9.04) .

בנסיבות שלפנינו, לא ניתן לומר כי המשיבה השתהתה בהגשת התביעה כפי שמנסה המבקשת לטעון. בנוסף, ממילא גם לא קופחה אפשרות המבקשת להוכיח את הגנתה.

לפיכך, הבקשה לדחות את התביעה בנימוק זה, נדחית.

חוסר תום לב וניקיון כפיים:
טענות לחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים הן טענות עובדתיות ועל המבקשת היה להגיש תצהיר בתמיכה להן. משלא הוגש תצהיר, די בכך כדי לדחות את טיעוניה בנדון על הסף, מבלי להידרש להן.

למעלה מן הצריך, יצוין כי אפילו היה מוגש תצהיר, הרי שטענות מסוג זה הן טענות שמצריכות בירור עובדתי לגופו של עניין ואין לדחות בגינן תביעה על הסף.

לפיכך, הבקשה לדחות את התביעה בנימוק זה, נדחית.

סוף דבר :
הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

הוראות לגבי המשך ניהול ההליכים בתיק:

התיק ייקבע להוכחות בפני מותב. מועד הדיון יישלח לצדדים בדואר.

זמן החקירות המוקצב לכל צד הינו שעתיים. ככל שיותיר הזמן, לפי שיקול דעת ביה"ד, יישמעו סיכומים בעל פה במועד זה.

הצדדים יגישו את העדויות הראשיות שלהם ושל עדיהם בתצהירים, בצירוף כל המסמכים שברצונם להסתמך עליהם. העתקי התצהירים והמסמכים יועברו ישירות לצד השני.

על התובעת להגיש התצהירים כאמור עד ליום 10.11.19 והנתבעת עד ליום 10.1.20.

לא יוגשו תצהירי התובעת במועד, תימחק התובענה עפ"י תקנה 44 (3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991 ללא התראה נוספת. לא יוגשו תצהירי הנתבעת במועד, תחשב הנתבעת כמי שאין בדעתה להגיש ראיות.

סירב עד לאמת דבריו בתצהיר, או שלא עלה בידי צד לבוא עימו בדברים, יגיש אותו צד למזכירות בית הדין, בקשה להזמנת אותו עד שיעיד בפני בית הדין במועד ישיבת ההוכחות. בבקשה האמורה, יפורטו הסיבות בגינן מבוקש להעיד עדים שלא בתצהיר, תמצית העדות והרלוונטיות שלה להליך. הבקשה תוגש לא יאוחר ממועד הגשת תצהירי הצד המבקש.

על הצדדים והמצהירים להתייצב בבית הדין במועד שייקבע להוכחות, לצורך חקירה שכנגד על תצהיריהם.
עד 14 יום לפני מועד הדיון שייקבע להוכחות, יגישו הצדדים עותק נייר מלא מהתצהירים ונספחיהם למזכירות ביה"ד (לא לסריקה).

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ט, (20 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.