הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 41749-09-18

16 יוני 2019
לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
נציג ציבור (עובדים) גב': ניצה פרידמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר: אבי אילון

התובע:
אור רייס
ע"י ב"כ עו"ד שלום בר
-
הנתבע:

  1. אקסטרים ועולם הטיפוס (2014) בע"מ
  2. אריאל קוניק

ע"י ב"כ עו"ד ליבנה קציר

החלטה
1. לפני בקשת הנתבע 2, מר אריאל קוניק ( להלן – המבקש) לדחייה או מחיקה על הסף של התביעה שהגיש נגדו, כמו גם כנגד אקסטרים ועולם הטיפוס (2014) בע"מ ( להלן – החברה), מר אור רייס ( להלן – המשיב), מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות.
עובדות הרקע הדרושות לצורך הכרעה בבקשה
2. המשיב הועסק על ידי החברה, משך שנתיים מיום 1.8.16 עד ליום 1.7.18, כמנהל סניף בכפר סבא.
3. לטענת המשיב בכתב התביעה, הוא פוטר שלא כדין, בחוסר תום לב, משיקולים זרים ותוך הצגת מצגי שווא שקריים. החברה והמבקש הונו את המשיב, שילמו לו בונוסים בחסר וכאשר פנה בדרישה לבירור זומן לשימוע לפני פיטורים, כאשר בסופו של תהליך שנמשך תקופה ארוכה ( אשר פרטיו אינם דרושים לצרכי החלטה זו בשלב זה, ולגביו קיימת בין היתר מחלוקת האם שהה המשיב בחופשה באישור, אם לאו) אף פוטר.
4. עוד נטען בכתב התביעה כי המבקש הינו דירקטור בחברה, מנהל ובעלים בפועל, המשתמש במסך ההתאגדות כדי להתחמק מחובותיו כלפי עובדיו בכלל והמשיב בפרט: המבקש רשם אצל רשם החברות את החברה כחברת בת של חברה אחרת אותה הוא מנהל, ודאג שבדוחות יופיע שמו של רואה החשבון כבעלים, ולא שמו שלו, על מנת לטשטש את עקבותיו ולהקשות על נושיו. המבקש מנהל את עסקיו במימון דק כאשר על החברה ועל חברת האם מוטלים שעבודים בסכום של כ – 5,000,000 ₪. כמו כן נטען, כי החברה והמבקש לא העבירו לקרנות הפנסיה את התשלומים הנדרשים החל מחודש מרץ 2018, וסכומים שנוכו משכרו של המשיב לא הועברו ליעדם. לפיכך, כמו גם מכוח עקרון תום הלב, במקרה זה אין להפריד בין החברה למבקש ויש להטיל על האחרון אחריות אישית כבעלים ומנהל בפועל.
5. בהמשך לאמור, נתבעו בכתב התביעה הסעדים הבאים: פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, פיצוי בגין עגמת נפש, שכר עבודה או פיצוי בגין אבדן השתכרות, דמי הודעה מוקדמת, אבדן דמי אבטלה בהיעדר מכתב פיטורים, פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים, השלמת דמי הבראה, הפרשים בגין אי ביצוע הפקדות מלאות לפנסיה ופיצויים, החזר ניכויים שלא כדין, הפרשי בונוסים והחזר תשלום הוצאות בהן נשא המשיב מכיסו.
6. במסגרת כתב ההגנה, אשר הוגש במאוחד עם הבקשה דנן, הוכחשו כל טענות המשיב וכן נטען כי הועסק כדין בהתאם להסכם העסקתו והחברה פעלה בהתאם. המבקש הינו דירקטור ותו לא, ואף לא היה מנהלו הישיר של המשיב.
7. עוד נטען כי החברה לא הייתה מרוצה מתפקודו של המשיב והתנהלותו בחוסר אמינות, אי עמידה ביעדי החברה, תלונות מצד לקוחות ויחס לא תקין, על כן זומן לשימוע. בין היתר נטען גם כי התובע הפסיק על דעת עצמו ללא הודעה מוקדמת או הסבר להגיע למקום העבודה ביום 1.7.18, ולמעשה התפטר ונטש את העבודה ולפיכך אין לו זכות לפיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת, או לפיצוי בגין הפרת חובת השימוע, או לפיצוי בגין אבדן דמי אבטלה וודאי שלא נגרמה לו כל עגמת נפש. כך אף אינו זכאי להשלמת שכר, השלמת דמי הבראה, השלמת הפרשות או בונוסים, או תשלום הוצאות.
עיקרי טענות המבקש
8. כתב התביעה הינו כללי ואינו מפרט את העובדות המהוות את עילת התובענה כנגד המבקש, בניגוד למצוות תקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין לעבודה). מדובר בנסיון בוטה, זדוני וחסר תום לב להרמת מסך על אף שבכתב התביעה לא ניתן כל הסבר מדוע המבקש נתבע באופן אישי, תוך שימוש ב"שיטת מצליח" וזילות בסדרי הדין.
9. החברה הינה פעילה, סולבנטית, מפעילה תשעה סניפים ומעסיקה עובדים רבים, והמבקש אינו בעל מניות בה, אלא דירקטור. משכך, אין כל מקום להרמת מסך כנגד המבקש וניכר כי התביעה האישית כנגד המבקש הוגשה אך על מנת להפעיל לחץ על החברה לשלם למשיב סכומים שאינו זכאי להם.
10. כמופיע בתלושי שכרו של המשיב, הועסק על ידי החברה ולא על ידי המבקש, כך שאין ביניהם כל יריבות. לא ברור מה מקומו של דירקטור להיתבע בתביעה שמהותה רכיבי פיצויים הנובעים מיחסי עובד – מעסיק. מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, מוזמנת ומתוזמנת ובה נסיון לקבלת תשלומים מופרזים שלא כדין מהמבקש, תוך שימוש בכלל לפיו " המטרה מקדשת את האמצעים".

עיקרי טענות המשיב
11. הבקשה לא הוגשה בהתאם לסדרי הדין בנפרד מכתב הטענות ולא גובתה בתצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בה. מעבר לכך, מדובר בבקשה כוללנית, שטענותיה עלומות.
12. הטענה כי המבקש הינו דירקטור בלבד, ואינו בעל מניות אינה פוטרת אותו מאחריות כלפי המשיב, ודאי לא בשלב המקדמי של ההליך, כאשר אין מחלוקת שהמבקש הינו מנכ״ל החברה, כפי העולה אף ממכתב הזימון לשימוע אשר צורף לכתב התביעה.
13. בניגוד לנטען בבקשה, המשיב פירט ונימק מדוע נתבע המבקש באופן אישי ויש להטיל עליו אחריות אישית, אף אם נקט באמצעים שונים לטשטוש עקבותיו כבעל מניות, כמו גם מכוח עקרון תום הלב: היות שתכנן את פיטוריו ממניעים זרים, שימש כמנהל ובעלים בפועל, שימש כדירקטור והיווה את הרוח החיה בחברה, ניהל את עסקיו במימון דק ולא העביר לקרנות הפנסיה סכומים שנוכו משכרו של המשיב.
14. במקרה דנן אין לחרוג מדרך המלך המתווה בבתי הדין מדיניות של שימוש בסעד המחיקה על הסף ביד קמוצה ובמשורה. בשלב מקדמי זה, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי אין מקום להרמת מסך ההתאגדות בין החברה למבקש ולא ניתן לקבוע כי התביעה אינה יכולה לעמוד כנגד המבקש נוכח הנימוקים לעיל.
דיון והכרעה
15. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שעיינו בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה ובתשובה באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, כפי שיבואר להלן.
16. בטרם נדון בבקשה לגופה, יצוין כי צודק המשיב בטענתו כי ראוי היה לתמוך את הבקשה בתצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות. עם זאת, על אף שבתי הדין לעבודה אימצו את הנוהג להגיש בקשות בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד -1984, אין בתי הדין כבולים לדרך זו ואין בידינו לדחות את הבקשה מן הטעם הפרוצדוראלי בלבד שלא הוגש תצהיר [בר"ע (ארצי) 6254-12-14 גלית פיטרמן - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (6.10.15)]. בהקשר זה שקל נו את העובדה שממילא לא קיימת בין הצדדים מחלוקת באשר לתפקידו של המבקש כדירקטור, ואי רישומו כבעל מניות על פי דין אצל רשם החברות, היא הטענה העומדת בבסיס הבקשה שבפני נו.
17. שאיפתם של בתי המשפט ושל בתי הדין לעבודה היא להכריע בהליכים הבאים לפניהם לגופו של עניין.
על פי ההלכה הפסוקה, סעד המחיקה על הסף מופעל על ידי בית הדין במשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר [ דב"ע ( ארצי) מז/3-15 אפנר יצחק ואח' - מפעלי הדסה לחינוך, עבודה ארצי, כרך כ(2), 242 (1987); דב"ע ( ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ - כלפון, פד"ע כב, 518 בעמ' 521 (1991); דב"ע ( ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל, פד"ע כג 274 (1991)].
"הסעד של מחיקה או דחייה על הסף של הליך אזרחי הוא סעד מרחיק לכת, ועל כן יש לנהוג לגביו זהירות יתרה ולהפעילו רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו... השימוש בסעד זה בהליך אזרחי בבית הדין לעבודה, הוא על פי תקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב- 1991 ובין היתר ב"שים לב למיוחד שבמשפט העבודה וביחסי העבודה...". [דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3 (1994); בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד כט(1) 573 (1995); ברע ( ארצי) 16226-04-14 ה.א.ר.י השבחת נכסים בע"מ - משה מנו (13.4.14)] "
18. מן האמור עולה כי בית הדין ייעתר לבקשת דחייה על הסף במקרים קיצוניים ונדירים, בהם שוכנע כי אף אם יוכיח התובע את האמור בכתב תביעתו, לא יזכה לסעד, שכן על פי הדין החל, אותן עובדות אינן מצמיחות עילת תביעה. אין המקרה שלפנינו נופל בגדרי חריג זה. על פי ההלכה, בכל מקום בו קיים ספק בדבר אחריותו של צד, שומה על בית הדין לברר העובדות הנטענות לאשורן ולפסוק על פיהן.
19. דחיית תובענה על הסף היא תוצאה היוצרת מעשה בית דין, ולפיכך יש לנהוג בבקשות אלו בזהירות רבה ולהפעיל את הסמכות רק במקרים קיצוניים ]ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 386 ( מהדורה אחת עשרה, 2003)[.
מן הכלל אל הפרט
20. במקרה הנדון לא שוכנענו כי אף אם יוכיח המשיב את כל אשר נטען בכתב התביעה במלואו, לא יועיל לו הדבר, שכן על פניו - ועל אף שאיננו מחווים דעה לכאן או לכאן לגופו של עניין בשלב זה ובהיעדר ראיות - ככל שיצלח התובע להראות כטענתו כי המבקש פעל לטשטוש עקבותיו, שכן הינו בעלים בכוח ובפועל וכי פעל בחוסר תום לב, אפשר שיהיה בכך כדי להוביל לחיובו האישי כנתבע בדין.
21. זאת בין היתר בהתחשב בכך שעל פי כתב התביעה קיימת טענה בדבר אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, אשר יכולה להוות על פי הפסיקה עילה להרמת מסך כשלעצמה [ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03); ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשטיין - G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ ואח' (31.10.11)].
22. לא נעלם מעיננו כי ההסכמה בין הצדדים בשלב זה הינה כי המבקש הינו דירקטור בלבד, וכי במצב המשפטי שלאחר תיקון סעיף 6 לחוק החברות, תשנ״ט – 1999 בשנת 2005 וביטול סעיף 54(ב), לא חלה עוד הרמת מסך כנגד מנהלי חברה, שכן יוחדה לבעלי מניות בלבד [ראו: אירית חביב סגל דיני חברות 320 (2007)].
אולם, נוכח הטענות בכתב התביעה, וכפי שנקבע לא זה מכבר בעניין בר״ע (ארצי) 48847-03-19  עזיז עאצי - מחמוד כחיל (27.3.19), מקום שבו מדובר בטענות עובדתיות המצריכות בירור, אין לשלול את הרלוונטיות שלהן בנקודת הזמן הנוכחית טרם שהתקיים שלב ההוכחות, ויש ליתן שהות לליבון המחלוקת בדבר הבקשה להרמת מסך במישור העובדתי והמשפטי.
סוף דבר
23. נוכח המצב המשפטי והעובדתי, לא שוכנענו כי מדובר במקרה קיצון בו על בית הדין להיעתר לבקשה למחיקה על הסף ואנו סבור ים כי בשלב מקדמי זה די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה ולהותיר את התביעה כנגד המבקש על כנה .
הבקשה נדחית, שאלת ההוצאות תישקל בסיום ההליך.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ט, (16 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נ.צ.ע. ניצה פרידמן

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. אבי אילון