הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 40783-06-15

11 יוני 2017

לפני:

השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) מר חיים זהבי
נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי

התובע
דיראר עיסא
ע"י ב"כ: עו"ד בן חיים יריב
-
הנתבעת
ש. י. ג. לוגיסטיקה (1991) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד מנחם לפידור ועו"ד דגנית לפידור- זינגר

פסק דין

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי חגים ותשלום בעבור שעות נוספות.
לאחר ששמענו את סיכומי הצדדים בעל פה היום, להלן הכרעתנו.

הנתבעת הינה חברה העוסקת בהפצת תרופות בקירור. התובע הועסק בנתבעת החל מיום 18.7.11 ועד ליום 23.2.15, מועד שבו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות השנויות במחלוקת: בעוד התובע טוען כי הוא פוטר, וזאת בעקבות שלילה זמנית של רישיון הנהיגה שלו, הרי שהנתבעת טוענת כי התובע התפטר, כי היא אפשרה לו לשוב לעבודה לאחר תקופת השלילה, אולם התובע לא התייצב לעבודה.

גרסת התובע בכתב התביעה בנוגע לסוגיה המרכזית שבמחלוקת שעניינה תשלום השעות הנוספות, הייתה כי הוא הועסק בנתבעת בימים א'-ה' החל מהשעה 7:00 ועד לשעה 19:00 לעתים אף מאוחר יותר, ואילו בימי ו' הוא עבד החל מהשעה 7:00 ועד השעה 12:00. על בסיס טענה זו, עתר התובע לתשלום תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות על בסיס ההנחה כי הוא עבד בקביעות ולאורך כל תקופת העסקתו בהיקף הנ"ל וכן , על בסיס ההנחה כי לא ניתנו לו הפסקות במהלך יום העבודה. בנוסף, תחשיב התובע לעניין התמורה עבור עבודה בשעות נוספות מתבסס על ההנחה כי שכר הבסיס עמד על 6,500 ₪ לחודש. זאת שעה שלטענת הנתבעת שכר הבסיס עמד על 6,000 בלבד, כאשר התובע קיבל בנוסף תשלום בסך של 500 ₪ שכונה בתלוש השכר "בונוס", אך היווה למעשה תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות, כפי שנכתב בהודעה לעובד.

הנתבעת אכן הציגה לבית הדין טופס הודעה לעובד, חתום על ידי הנתבעת מיום 18.7.11, אשר בה נכתב כי התובע יעבוד בהיקף של משרה מלאה בת 48 שעות בשבוע, 6 ימים בשבוע, בין השעות 7:00 – 17:00 ובימי שישי מ-7:00 עד 10:00; כי טווח השעות הללו יכלול שעה של הפסקה בבית וכי בנוסף ישולם לתובע "בונוס" עבור שעת עבודה בין 17 :00-16:00 בין אם התובע עבד ובין אם לא. עוד נכתב בטופס ההודעה כי על העובד להודיע למנהלת החשבונות על שעות העבודה הנוספות מדי חודש.

בין הצדדים נטושה המחלוקת ביחס לשאלה האם טופס ההודעה נמסר לעובד, אם לאו: בעוד הנתבעת טוענת כי הטופס נמסר באמצעות מנהל הנתבעת, מר גרגורי כץ (להלן – כץ), הרי שהתובע טוען כי הוא איננו חתום על ההודעה וכי ההודעה לא נמסרה לידיו.

אשר לדעתנו ייאמר - כי לא מצאנו מקום לפקפק בגרסת הנתבעת וגרסת העד, מר כץ, שלפיה התובע אכן קיבל לידיו את טופס ההודעה לעובד, על אף שלא חתם עליו ובשים לב לכך שהחוק אינו מחייב את חתימת העובד. מעדותו של מר כץ אין ללמוד, כפי שנטען על ידי התובע, כי הוא לא הועסק בנתבעת בתקופה הרלבנטית ומשכך - לא יכול היה למסור את ההודעה לתובע. לא למותר לציין גם כי תוכן ההודעה, על פניו, נראה אותנטי ולא נראה כי מדובר כמסמך שנוסח בדיעבד לאחר הגשת התביעה. נראה כי ככל שהיה מדובר במסמך בדיעבד כאמור, הרי שסביר להניח שהוא היה מנוסח, ככל נראה, באופן "מוצלח יותר" מבחינה משפטית. מכאן, נעבור למשמעות כפי שעולה מתוכנה.

מקובלת עלינו גרסת הנתבעת שלפיה, ההודעה לעובד אכן נמסרה לתובע וכי בין הצדדים הוסכם שיום העבודה של התובע יכלול שעת הפסקה בביתו ובנוסף הוסכם כי תשלום, אשר כונה "בונוס", אכן יהווה תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות גלובליות. זאת, גם אם הנתבעת, באמצעות מנהלה מר כץ שאיננו משפטן, לא ניסח את הדברים מבחינה משפטית בצורה המיטבית.

זאת ועוד אחרת, שוכנענו כי התובע אף לא עבד בהיקף השעות כפי הנטען בתצהירו. דהיינו - שוכנענו כי התובע אכן עבד שעות נוספות, אולם לא בהיקף הנטען בתצהיר ואף לא בהיקף קרוב לכך. בהקשר זה יצוין כי מעיון בתלושי השכר ובדוחות הנוכחות בתקופה שבה התובע דיווח על שעות העבודה עולה כי התובע לא עבד בהיקף הנטען על ידו. בהקשר זה מפנים אנו לתקופה שבה שולם לתובע בנוסף על הבונוס גם תשלום נוסף בעבור שעות נוספות, וזאת החל מחודש דצמבר 2013 ועד לסיום העבודה. כמו כן עיון בדו"חות הנוכחות של התובע, שבהן צוינה שעת הכניסה בלבד, לתקופה שקדמה לדצמבר 2013, מלמד כי התובע לא החל את יום העבודה בשעה 7:00 באופן עקבי וכי יום העבודה החל לרוב מאוחר יותר. לא למותר לציין כי גם טופס ההודעה לעובד, שבו נכתב כי התובע זכאי לשעת הפסקה וכן כי התובע ידרש לעבוד עד שעה 17:00 לכל המאוחר , אינו מלמד כי התובע נדרש לעבוד או עבד בהיקף הנטען על ידו.

מעבר לכך ייאמר כי התובע דיווח על שעות נוספות בחודשים מרץ ואפריל 2012, שאינם תואמים את טענתו ביחס לדפוס העבודה הקבוע. מדיווחים אלה עולה כי התובע סיים את עבודתו בשעות הצהריים המאוחרות במועדים מסוימים. אישוש לכך ניתן למצוא גם בנספח 9 לתצהיר מר גרגורי כץ.

לאור כל האמור, שוכנענו כי התובע לא עבד בהיקף השעות הנוספות כפי הנטען בתצהירו. אולם, בה בעת שוכנענו גם כי התובע עבד שעות נוספות בהיקף פחות מכך וכן כי התשלום שכונה "בונוס" בא לבטא תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות גלובליות. בשולי הדברים נציין כי איננו מתעלמים מטענת הנתבעת שלפיה , לא חל על התובע חוק שעות עבודה ומנוחה , אולם סבורים אנו כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית הדין הארצי ביחס לפרשנות המצמצמת שיש ליתן לחריגם שבחוק. משהנתבעת הייתה יכולה לפקח על שעות העבודה של התובע. בנוסף אף איננו מקבלים את הטענה כי התובע סירב לדווח על שעות העבודה חרף ההנחיה שניתנה לו, כאשר הרושם המתקבל מן הראיות, לרבות עדותם של עדי הנתבעת וכן נספח 1 לתצהיר גרגורי הינו - כי התובע נדרש אך ורק לדווח על הגעתו לעבודה על מנת שיהיה תיעוד לכך שהוא אכן עבד בימים מסוימים.

מנגד, ערים אנו גם לעדות העדים הנוספים שהעידו מטעם התובע, אשר באו לתמוך בטענתו באשר להיקף העסקתו. אולם, משהעדים הללו לא עבדו שכם אל שכם עם התובע, אלא בקווי חלוקה אחרים, הרי שאין להסתמך על עדותם בהקשר הזה.

בנסיבות הללו, יש לחשב את התמורה המגיעה לתובע בתקופה שעד לחודש דצמבר 2013 על בסיס היקף העבודה בשעות נוספות מדווחות, כפי שהוא עולה מתלושי השכר בתקופה שמדצמבר 2013 ואילך (חישוב ממוצע) בניכוי הסך של 500 ₪ שאותו קיבל התובע בגין עבודה בשעות נוספות גלובליות. על פי התחשיב שערך התובע, אשר לא נסתר בתחשיב נגדי, עולה כי הסכום לו זכאי התובע מסתכם בסך של 11,960 ₪.

אשר לתביעה לתשלום דמי חגים הרי שיש לדחותה, היות והתובע היה עובד חודשי.

אשר לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, מעבר לסכומי ההפרשה שהפרישה הנתבעת על פי צו ההרחבה, הרי שיש לדחותה. שכן שוכנענו בגרסת הנתבעת שלפיה התובע התפטר. בהקשר זה נדגיש כי סיום העבודה של התובע היה פועל יוצא של שלילת רישיון הנהיגה של התובע שעבד בנתבעת כנהג. דבר שלא היה בשליטתה של הנתבעת. התובע התקבל לעבודה בתור נהג ואלה היו כישוריו. התובע לא הר אה מקור חוקי המחייב את הנתבעת בנסיבות הללו להעסיק אותו בתפקיד אחר ואף לא הצביע על אפשרות להציע לו תפקיד אחר לתקופה זו. במיוחד, שעה שה עסקת התובע כנהג לא הייתה פועל יוצא של כוח עליון, אלא של התנהלות התובע שהביאה לשלילת רישיון זמנית. התובע אף לא הצביע על תמריץ שהיה לנתבעת להפסיק את העסקתו ומהתנהלות הנתבעת אשר שילמה לתובע את שכר העבודה בגין החודש האחרון לעבודתו ואף תשלום ביתר לפני המועד, בלא שניתנה לה תמורה מלאה עבור כך ניתן ללמוד כי הנתבעת הייתה מעוניינת בהמשך העסקתו של התובע ולא חפצה להביא אותם לידי סיום.

לאור כל האמור, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת נדחית. כמו כן נדחית התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בהיעדר הוכחה וכן התביעה לתשלום דמי חגים.

אשר לתביעה לתשלום הפרשי שכר (בגין עבודה בשעות נוספות) , הרי שאנו מחייבים את הנתבעת בתשלום הפרשים כאמור על בסיס התחשיב כמפורט לעיל והקביעות העובדתיות המפורטות אף הן לעיל, בסך של 11,960 ₪ מסכום זה יש לקזז את חוב השכר ששולם ביתר לתובע כך שהסכום הסופי שיש לשלם בגין שעות נוספות מסתכם בסך של 9,000 ₪. על הסך של 9,000 ₪ יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מאמצע התקופה שבין תחילת העבודה לבין 30.11.13.

אשר להוצאות המשפט, הרי שצודקת הנתבעת כי יש להביא בחשבון את העובדה שהסכום שנפסק הינו נמוך משמעותית מן הסכום הנתבע, אולם מאידך - יש להביא בחשבון את מכלול ההתנהלות של הנתבעת ובכלל כך אי ניהול רישום כפי המתחייב על פי החוק של שעות עבודה של התובע. דבר שלו היה נעשה, ייתכן שהייתה נמנעת הגשת התביעה. בנסיבות אלה, מצאנו מקום דווקא לחייב את הנתבעת בהוצאות בסך של 9,000 ₪.

הסכומים שנפסקו, כמפורט בסעיפים 16 ו- 15 לעיל, ישולמו תוך 30 יום מן המועד שבו יומצא פסק דין זה לנתבעת.

ניתן ביום 8.6.17 נחתם ביום 11.6.17 בהעדר הצדדים .

מר חיים זהבי, נציג ציבור עובדים

נטע רות, שופטת

מר אברהם גלאי, נציג ציבור מעסיקים