הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 40438-04-16

07 יולי 2019
לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר
נציג ציבור (מעסיקים) מר מנחם אקרמן

התובע
אלירן מאיוסט
ע"י ב"כ: עו"ד קרן שאול סיון.
-
הנתבעים
רכבת ישראל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד חיה ארמן ממשרד עוה"ד הרצוג פוקס נאמן .

פסק דין

עסקינן בתביעתו של מר מאיוסט אלירן כנגד רכבת ישראל בע"מ, להשבה לעבודה ולפיצוי כספי בגין פיטוריו מהנתבעת, לטענתו שלא דין.

להלן התשתית העובדתית כעולה מחומר הראיות
הנתבעת הינה חברת ממשלתית וחלות עליה תקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), התשס"ב-2005 (להלן: תקנות החברות הממשלתיות או התקנות).
התובע נקלט לעבודה בנתבעת כחניך בקורס עוזר נהג קטר, במעמד של עובד ארעי ביום 15.1.12 והועסק עד ליום 25.6.13.
במסגרת הליך קליטת התובע לעבודתו נדרש הוא למלא מספר טפסים, בין היתר, תצהיר בדבר קרובי משפחה המועסקים ברכבת ישראל לרבות בן/בת זוג, הורה, הורה הורה, בן/בת, אח/אחות, גיס/גיסה, דוד/דודה, בן אח/אחות או בת אח של אחות, חותן/חותנת, חם/חמות, חתן/כלה, נכד/נכדה, בן דוד/דודה, או בת דוד/דודה.
כמו כן צוין בסיפא של טופס זה כי: "ידוע לי כי מסירת פרטים לא נכונים, לרבות חלקיים, תביא להפסקה מיידית של עבודתי בחברה".
התובע מילא ביום 23.12.11 טופס זה וציין בטופס זה כי אין לו קרוב/ת משפחה המועסק/ת ברכבת ישראל.
גיסו של התובע מר שי בלונדי מילא ביום 13.5.13 הצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים ברכבת ישראל, זאת במסגרת הגשת מועמדותו לתפקיד נהג נוסעים. בטופס זה ציין כי יש לו קרוב משפחה המועסק ברכבת ישראל – גיסו – מר אלירן מאיוסט.
כפועל יוצא מכך ביום 29.5.13 זימנה הנתבעת את התובע לשימוע לפני החלטה באשר להמשך העסקתו בחברה וציינה במכתב זה: "1. בהנהלת החברה התגבשה כוונה לסיום עבודתך בחברה, וזאת בשל הצהרה שקרית שניתנה על ידך עם קבלתך לעבודה בחברה. בטרם תתקבל החלטה סופית בעניין, ועל מנת שתינתן לך הזדמנות להשמיע את טענותיך ואת עמדתך בנושא סיום העסקתך, הינך מוזמן לשימוע למשרד הח"מ בתל אביב סבידור ביום 6.6.13 בשעה 9.00. 2. ונפרט: הינך מועסק ברכבת ישראל מיום 15.1.12 כחניך בקורס נהג משא. בטרם קבלתך לעבודה ובמסגרת הליך הגיוס נדרשת להצהיר על כל קרובי משפחתך המועסקים בחברה. בטופס ההצהרה צויין במפורש, כי מסירת פרטים לא נכונים, לרבות חלקיים, תביא להפסקה מיידית של עבודתך בחברה. למרות זאת, לא הצהרת כי גיסך, שי בלונדי, מועסק בחברה. העתק מטופס ההצהרה מצ"ב למכתב זה. 3. לפיכך, הינך מוזמן לשימוע בטרם קבלת החלטה על המשך העסקתך בחברה. ..." (ר' נספח 6 לתצהיר הנתבעת).
ביום 20.6.13 התקיים שימוע לתובע. בשימוע נכחו התובע, מר ערן בן דוד, יו"ר ועד מרחב דרום וגב' מעין רביד מטעם המעסיק.
ביום 20.6.13 ניתנה החלטה בשימוע: "1. ביום 6.6.13 נערך לעבוד שימוע בפני טרם קבלת החלטה על המשך העסקתו בחברה. 2. בחנתי בקשב רב את דברי העובד ושקלתי אותן בכובד ראש, אולם לא מצאתי כי יש בהם כדי ליתן נימוק מספק להצהרתו הכוזבת כי אין לו קרוב משפחה ברכבת. העובד חתם על טופס ספציפי, מיוחד ומפורש בדבר "הצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים ברכבת ישראל". העובד הצהיר כי אין לו שום קרוב משפחה ברכבת, לרבות גיס, כי כל הפרטים עליהם חתם הם נכונים וכי ידוע לו שמסירת פרטים לא נכונים תוביל להפסקה מיידית של העסקתו. 3. לאור כל זאת, החלטתי כי עבודתו של העובד בחברה תסתיים לאלתר תוך שהחברה תשלם לעובד חלף הודעה מוקדמת כדין. .." (ר' נספח 8 לתצהיר הנתבעת).
ביום 25.6.13 יצא מכתב בדבר הודעה על הפסקת העסקתו של התובע (ר' נספח 9 לתצהיר הנתבעת).
במהלך שנת 2016, טופס ההצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים ברכבת ישראל השתנה, באופן שניתן הסבר בכוכביות בנוגע להגדרת גיס, גיסה, דוד, דודה. וכן נוספה דרישה כי טופס זה ייחתם בפני גורם נוסף תוך שצוין על הטופס: "פרטי הטופס ומשמעות ההצהרה הובהרה בנוכחתי".
ביום 20.1.16 הוציאה הרכבת הודעה במייל לעובדיה כמצוטט: "עובדים יקרים, להזכירכם, על פי נהלי החברה ותקנות החברות הממשלתיות, חלה חובה על כל עובדי החברה להצהיר בדבר קרובי משפחתו המועסקים בחברה וכפי שמוגדרים בטופס ההצהרה. עובדים קבועים אשר לא הצהירו על קרובי משפחתם או שמוצאים לנכון לתקן את הצהרתם הקודמת, נדרשים למלא טופס עדכני של הצהרת קרבת משפחה עד ליום 31.1.16. אנו קוראים לכל העובדים הקבועים, אשר הצהרת קרובי המשפחה שמילאו אינה מדוייקת, לנצל הזדמנות זו לתיקון הפרטים בהבהרה ללא נקיטת צעדים משמעתיים בגין הצהרה כוזבת. לאחר מועד זה, וככל שיתגלה כי העובד לא הצהיר בדבר קרבת משפחתו, תנקוט נגדו החברה בהליך משמעתי במסגרתו ידון המשך העסקתו בחברה. באשר לעובדים חדשים בחברה, לרבות עובדים ארעיים, הרי שבעניין זה, החברה לא תגלה סולחנות בנושא והיא תפעל לסיום העסקתם" (להלן: המייל המתקן. ר' נספח 7 לתצהיר התובע).
בהתאם להחלטת בית הדין מיום 29.8.17 בנוגע לבקשת התובע לגילוי מסמכים, הוגש תצהיר מטעם גב' מעין רביד, ממונת יחסי עבודה, בחטיבת משאבי אנוש ולוגיסטיקה בנתבעת, בו ניתנה הצהרה בדבר רשימת העובדים, למעט התובע, שנמצא כי בשנת 2013 הגישו הצהרה שגויה/כוזבת בקשר עם הצהרת קרובי משפחה. במסגרת הצהרה זו הצהירה גב' רביד על 2 עובדים ארעים שזומנו לשימוע בשל הצהרה כוזבת ופוטרו ועל עובד קבוע נוסף שזומן לוועדת בירור שניה, ביחס להצהרה שמולאה בשנת 2005 (8 שנים עובר לזימון) והוחלט, כי לאור הזמן שחלף ומשנושא קרבת משפחתו של אותו עובד נדון בעבר במסגרת דו"ח מבקר המדינה, ולפנים משורת הדין, לא להטיל על עונש משמעתי (ר' נספח 9 לתצהיר התובע).
ביום 23.12.18 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעו עדות התובע ועדות עד הנתבעת מר ירון הדרי.
טענות הצדדים
לטענת התובע, לא עלה בדעתו כי מילא את תצהיר קרובי המשפחה שלא כנדרש. לטענתו עסקינן בהצהרה עליה נדרש לחתום, במסגרת אסופת מסמכים ללא כל הנחייה ספציפית לגבי תצהיר קרובי משפחה, נוהג שבהמשך תוקן על ידי הרכבת, ובסיטואציה כזו ברור שיכולה בקלות ובתום לב ליפול טעות באיזה מהפרטים שמדווח עליהם. עוד טוען התובע כי גם הרכבת סברה כי הטעות שנפלה בעניינו של התובע, הינה טעות אפשרית ומתקבלת על הדעת, שכן לאחר פיטוריו של התובע זיהתה את הבעייתיות בטופס ההצהרה על קרובי משפחה המועסקים בחברה, באותה סוגיה לגביה נטען כלפי התובע כי לא הצהיר כנדרש ואכן הטופס עודכן ונוספו לו הגדרות ספציפיות והסבר מיוחד לגבי הביטויים, גיס, דוד, גיסה ודודה. כמו כן בעקבות הישנותם של מקרים הדומים למקרה בגינו פוטר התובע, הוסיפה הרכבת דרישה מהותית בדבר חתימה ואישור של עד באשר להבהרת פרטי הטופס ומשמעות ההצהרה בפני עובד , טרם חתימתו על הטופס. לטעת התובע, אין הוא היחיד שנכשל בטעות זו. התובע הבהיר וטען כי לא היתה לו כל כוונה להסתיר או להסוות קרבה כלשהי בינו לבין גיסו וכי המידע היה ידוע לכל סביבת עבודתו מתחילת העסקתו לרבות למנהליו הישירים, כפי שציין בשימוע. ובכל מקרה גיסו מסר נתון זה אז ברור שלא היה מה להסתיר. עוד טוען התובע כי הוא נשוי ואב ל-2 בנות והדבר גרם לו נזק רב באובדן העסקתו ופרנסתו.
עוד טען התובע כי הרכבת פעלה מתוך אפליה הואיל ולמיטב ידיעתו של התובע עובדים קבועים מילאו הצהרות שגויות בין אם בשגגה או בכוונה והעסקתם לא הסתיימה ולא הוטלה עליהם סנקציה כלשהי. עוד טוען התובע כי הרכבת אף הוציאה ביום 20.1.16 הודעה לפיה עובד שיתקן את הצהרתו בנוגע לקרובי משפחתו לא יפוטר כל עוד הוא עובד קבוע וזאת בשונה מעובד ארעי, דבר המחדד את האפליה שנעשתה על ידי הנתבעת. לטענת התובע, במקרה של הפרות משמעת חמורות יותר הנתבעת לא פעלה במסגרת פיטורים, דוגמת עישון סמים. משכך טוען התובע לאפליה פסולה.
משכך עתר התובע להשבתו לעבודה וכן לקבלת פיצוי כספי בסך של 162,016 ₪ לתקופה של 32 חודשים בגין השכר שנגרע ממנו וכן פיצוי כספי של 8 משכורות בסך של 93,704 ₪.
מנגד לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף משהוגשה בשיהוי ניכר וכי במועד פיטוריו של התובע, 3 שנים עובר להגשת תביעתו, לא היה לתובע כל טענה נגד הליך פיטוריו.
עוד טוענת הנתבעת כי חלות עליה תקנות החברות הממשלתיות וכן נוהל העסקת קרובי משפחה לרבות מיום 22.3.2010 (נוהל העסקת קרובים), המסדירות בין היתר את חובת המועמד לעבודה בחברה למלא טופס הצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים בחברה לפי הטופס הייעודי לכך, כתנאי לקליטתו.
לטענתה, תופעת העסקת קרובי משפחה ברכבת ישראל, בדומה לחברות ממשלתיות נוספות, לרבות סוגיית אי הצהרת עובדי החברה בדבר קרובי משפחה המועסקים בחברה, נבחנה על ידי מבקר המדינה מספר פעמים והחברה נדרשה לאכיפת הסוגיה לאורך השנים. מנתוני דו"חות מבקר המדינה שפורסמו בשנים האחרונות עלה כי שיעור גבוה מקרב העובדים המועסקים בחברה הינם קרובי משפחה. דוחות אלה קבעו כי על החברה לפעול לצמצום היקף העסקת קרובי משפחה בחברה, בהתאם להוראות תקנות החברות הממשלתיות אשר תכליתן הינה למנוע תופעה פסולה זו ולקדם את חופש העיסוק של כלל הציבור.
לטענת הנתבעת התובע פוטר בגין מתן הצהרה כוזבת וכפועל יוצא מכך זומן לשימוע. לתובע ניתנה הזדמנות לטעון את מלוא טענותיו כפי שפורטו במכתב הזימון לשימוע. לטענת הנתבעת התובע מילא 2 טפסים בצורה כוזבת שעה שלא ציין את קרבת משפחתו לגיסו שעבד ברכבת במועד בו מילא את הטפסים וכן אף לא ציין דבר בטופס זיקה לגורמים ברכבת ישראל. עוד טוענת הנתבעת כי פיטורי התובע לא נגועים באפליה והדוגמאות שנתן התובע הן כלליות וללא פירוט מינימלי נדרש. לטענתה, בפיטוריו של התובע לא נפל פגם והם לא היו נגועים באפליה. התובע פוטר בשל הצהרה שקרית שנתן לנתבעת עוד בטרם קליטתו לחברה תוך פגיעה באמון ששרר במערכת יחסי העבודה.
הנתבעת טוענת כי הדרישה למילוי טופס הצהרה בדבר קרבת משפחה נועדה להתמודד עם נורמות פסולות של העדפת מקורבים על פני עובדים מוכשרים לתפקיד. הנהלת החברה התמודדה ומתמודדת לעקר את הנורמה הפסולה בדרך של העמקת חובת הגילוי הנדרשת מהמועמד על קרובי משפחה המועסקים בחברה בשלב הגשת המועמדות. הנתבעת רואה בחומרה רבה מתן הצהרה כוזבת על ידי מי מעובדים ובכל עת שהתברר לה כי עובד כלשהו הצהיר הצהרה כוזבת בטופס קרבת משפחה, זימנה אותו לשימוע ושקלה את המשך העסקתו.
לטענת הנתבעת אין להשיב את התובע לעבודה כי לא נפל פגם בהפסקת העסקתו וגם אם נפל נוכח חלוף הזמן אין להורות על השבתו לעבודה בנתבעת.

להלן הכרעתינו
אין חולק כי הנתבעת הינה חברה ממשלתית וככזו חלות בעניינה תקנות החברות הממשלתיות.
תקנה 5 א' לתקנות החברות קובעת, כמצוטט:
"(א)עובד חברה המועמד לתפקיד אחר בחברה או מועמד לקידום בדרגה, ימסור לחברה הצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים בחברה לפי טופס הקבוע בתוספת; אין באמור בתקנה זו כדי לגרוע מחובת העובד למסור מידע לחברה לפי כל דין.
(ב) בלי לגרוע מהוראות כל דין אחר, החברה לא תקדם בדרגה, ככל שהדבר נתון לשיקול דעת החברה, או בתפקיד, עובד החברה שלא ימסור מידע כנדרש בהתאם לאמור בסעיף קטן (א).
(ג) עובד חברה ימסור לחברה, מדי שנה בשנה, הצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים בחברה לפי הטופס שבתוספת, וכן ימסור הצהרה מתקנת מיד עם היוודע לו על שינוי במידע שמסר בהצהרה האחרונה."( סעיף (ג) תוקן ב2014).
הגדרת "קרוב משפחה" בתקנות הינה –" בן זוג, לרבות ידוע בציבור, הורה, הורה הורה, בן, בת, אח, אחות, גיס, גיסה, דוד, דודה, בן-אח, בת-אח, בן-אחות, בת-אחות, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד או נכדה, לרבות קרבת משפחה שנוצרה עקב אימוץ או קרבת משפחה חורגת, ולעניין תקנות 3(2), 5 ו-5א – גם בן דוד, בת דוד, בן דודה, בת דודה;"
מעבר לאמור, הנתבעת אף הוציאה ביום 10.9.07 נוהל העסקת קרובי משפחה בו נכתב כי:
" 1.1 ברכבת ישראל מועסקים עובדים רבים ומטבע הדברים יתכן כי יש ביניהם קרובי משפחה או שבמהלך העסקתם נוצרה קרבה זו. 1.2 תקנות החברות הממשלתיות... הותקנו על מנת להסדיר העסקתם של קרובי משפחה בחברות ממשלתיות ובהן רכבת ישראל . נוהל זה מטמיע את הוראות התקנות האמורות. 2. מטרה- מטרת נוהל זה להסדיר העסקת קרובי משפחה של עובדים ברכבת ישראל, לעגן מנגנון לאישור חריגים ולקבוע מנגנוני דיווח של עובדים ומועמדים לעבודה וכן מנגנוני בקרה להעסקת קרובי משפחה כאמור, על פי כל דין ובהתאם למדיניות רכבת ישראל".
בסעיף 9.1 לנוהל זה נקבע כי: " ... בעת הגשת מועמדות למשרה ברכבת ישראל, על פי נוהל 13-3-01 – איוש משרות, ימלא המועמד את ההצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים ברכבת ישראל ולפי הטופס הקבוע בנספח ג' .." (ר' ת/4).
כמו כן בסעיף .10.1 לנוהל זה (שנכנס רק בשנת 2015) נקבע כי: "10.1 כל עובד רכבת ישראל יידרש למסור, מידי שנה בשנה, הצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים בחברה לפי הטופס הקובע בנספח ג' לנוהל 13-03-01 – איוש משרות. והמשך נקבע: 10.3 סמנכ"ל משאבי אנוש ולוגסטיקה יגיש למנכ"ל ולדירקטריון דו"ח הכולל את כל אלה: פירוט של מספר קרובי המשפחה, של עובדי החברה שנקלטו בשנת החולפת ותפקידהם בחברה. קרבת משפחה של כל אחד מהם לעובד בחברה ותפקידו. פירוט של כל העובדים שהם קרובי משפחה המועסקים באותה יחידה בברה, עובדים בשיתוף פעולה או תחת יחסי כפיפות... המספר הכולל של עובדים שהם קרובי משפחה המועסקים בחברה".
כפועל יוצא מכך נדרש גם התובע, כמו יתר עובדי הנתבעת למלא הצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים ברכבת ישראל לרבות בן/בת זוג, הורה, הורה הורה, בן/בת, אח/אחות, גיס/גיסה, דוד/דודה, בן אח/אחות או בת אח של אחות, חותן/חותנת, חם/חמות, חתן/כלה, נכד/נכדה, בן דוד/דודה, או בת דוד/דודה. כמו כן צוין בטופס זה כי: "ידוע לי כי מסירת פרטים לא נכונים, לרבות חלקיים, תביא להפסקה מיידית של עבודתי בחברה".
אין חולק כי התובע מילא ביום 23.12.11 טופס הצהרה בדבר קרובי משפחה וכי ציין בטופס זה כי אין לו קרוב/ת משפחה המועסק/ת ברכבת ישראל, הגם שבאותו מועד גיסו עבד ברכבת ישראל ,כעולה מהצהרת גיסו של התובע מיום 13.5.13 שם ציין את התובע כגיסו שלו.
עיון בכתב התביעה של התובע מעלה כי הנימוק של התובע לאופן בו מילא את טופס הצהרה של קרובי המשפחה היה: " ... עסקינן בהצהרה אשר התובע נדרש לחתום עליה, במסגרת אסופת מסמכים "מכובדת" ללא כל הנחייה ספציפית לגבי תצהיר קרובי המשפחה.. וברור כי בסיטואציה זו, יכולה בקלות ובתום לב ליפול טעות באיזה מהפרטים שמדווח עליהם התובע, בוודאי כזה אשר נתפס על ידי התובע כפרט שאין צורך לדווח על אודותיו".
מנגד עיון בפרוטוקול השימוע מעלה כי התובע טען בנדון כי: "חשבתי שמדובר רק בקרבה ראשונה ולכן ישר חתמתי" ואילו יו"ר ועד עובדים מר ערן בן דוד טען בשימוע בנוגע לאמור כי: "גיס לא תמיד נחשב קרוב משפחה, לפעמים היחסים אינם קרובים".
עיון בתצהיר התובע מעלה כי הצהיר בנדון: "מתוך היותי אדם כן וישר, סברתי כי פעלתי בתום לב מוחלט עת מילאתי את תצהיר קרובי המשפחה, כלל לא שמתי לב כי המונח "גיס/גיסה" מופיע בהצהרה וכי חשבתי לתומי כי מדובר בתצהיר הרלוונטי רק לקרובי משפחה מדרגה ראשונה, ומשכך כלל לא נתתי את דעתי לעובדת עבודתו של גיסי ברכבת".
מנגד עיון בחקירתו הנגדית של התובע העיד הוא: "ש: המאמצים הכבירים האלה לא כללו את קריאת הטופס? ת: זה לא שלא כללו את קריאת הטופס, זה לא דם מדמי ולא קרבת משפחה" (ר' עמ' 4 שורות 19-20).
עיון באסופת המסמכים עליה חתם התובע מעלה כי לא חתם על כל המסמכים באותו יום אלא בימים שונים והתובע אף אישר זאת בחקירתו הנגדית (ר' עמ' 5 שורות 17-20), כך שלא מדובר באסופת מסמכים שנחתמו יחדיו באותו מועד.
כמו כן בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי אכן היה לו זמן לקרוא את הטפסים בשונה מהאמור בתצהירו:
"ש: ז"א שהיו לך חודשיים למלא טפסים ולמרות זאת אתה טוען שלא היה לך מספיק זה לעיין בטפסים? ת: זה לא שזה לא מספיק זמן. לא חשבתי להצהיר על גיס זה קרוב משפחה, הוא לא דם מדמי. אבל את יכולה לראות שהוא הצהיר עליי. למה להיכנס לזה אם אני יודע שהוא מצהיר עליי? מהיום הראשון של כל עובדי תחנת מיון אשדוד ידעו שיש לי גיס ברכבת. לא הסתרתי מאך אחד" (ר' עמ' 5 שורות 24-31).
יצוין כי עיון בהצהרתו של גיס של התובע מעלה כי הוא הצהיר על כך שהתובע הוא גיסו רק ביום 13.5.13, זאת במסגרת הגשת מועמדותו לתפקיד נהג נוסעים. בעוד שהתובע החל את עבודתו ב1/12. קרי הרבה לאחר המועד בו החל התובע לעבוד ומשכך לא ניתן לקבל את עדותו של התובע בנדון.
ערים אנו לטענת התובע כי "כולם ידעו" על קרבה זו שלו לגיסו, אולם התובע לא הביא כל ראיה או עדות שתתמוך בגרסה זו ומשכך הדבר יפעל לחובתו. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את טענתו בנדון. הא ראיה כי ברגע שהנתבעת ידעה על קרבה זו פעלה בנדון וזה נעשה תקופה ארוכה לאחר תחילת העסקתו של התובע.
יתרה מזאת, גם אם נקבל את טענת התובע כי מנהליו ידעו על הקרבה המשפחתית אין אנו סבורים כי זה רלוונטי לאי מילוי הצהרה קרובי המשפחה בהתאם למצב הדברים בפועל ואין הדבר מהווה נימוק או סיבה לאופן מילוי הטופס.
מקובלת עלינו בנקודה זו עדותו של מר ירון הדרי בנקודה זו: "ש: בדיעבד, בעקבות השימוע, בדקת את טענתו שכולם יודעים שיש לו גיס בחברה? ת: לא. הטענה הזאת מבחינתי לחלוטין לא רלבנטית, גם אם היא נכונה. עובד צריך למלא את הטופס ההצהרה עם האזהרה, לקרוא אותו טוב ולכתוב את האמת. ואם יש לו איזה שהוא ספק, אז הוא צריך לעצור ולשאול מישהו מהחברה את מה שהוא רוצה לשאול... אבל אין שום סיבה למלא שקר בדבר הזה ואין לי שום סיבה ללכת ולברר אם אנשים בסביבתו ידעו או לא ידעו" (ר' עמ'/ 13 שורות 1-7).
כמו כן עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי אישר שראה את הטבלה שמופיעה בטופס ההצהרה של קרובי המשפחה ואף גם ראה את המילה גיס בטופס זה: "ש: מפנה לטבלה שבטופס, אני מניחה שראית אותה? ת: כן ש: אחרי שקראת את הטבלה, עדיין חשבת שאתה צריך להצהיר רק על דרגה ראשונה? ת: כן, לא חשבתי שאני צריך להצהיר על גיסי. ש: למרות שהמילה" גיס" כתובה שם? ת: כן"( ר' עמד 6 שורות 32-33).
משכך יש להסיק כי התובע ראה וקרא את מלוא טופס הצהרת קרובי משפחה ומשכך ברי כי ידע גם את המשמעות של אי מילוי פרטים כנדרש בכל הנוגע להמשך העסקתו, כפי שצוין בסיפא של הצהרת קרובי המשפחה.
כמו כן, גם לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת התובע כי חשב שיש להצהיר רק על קרובי משפחה בעל "קשר דם" שעה שהתובע בעצמו העיד כי מבחינתו ברור שהיה מצהיר על אשתו, למרות שאין ביניהם קשר דם (ר' עמ' 6 שורות 26-31).
למותר לציין כי עיון בטופס ההצהרה על קרבת משפחה, מעלה כי לא צוין שם שיש להצהיר רק על קרובי משפחה בעלי קשר דם או מקרבה ראשונה בלבד והתובע אף הודה בכך בעדותו (ר' עמ' 6 שורות 17-25).
יתרה מזאת, אין חולק כי התובע הינו בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים (ר' עמ' 6 שורות 1-2 וכן ר' פרוטוקול השימוע). משכך תמוהה עמדתו בכל הנוגע למילוי הצהרת קרובי משפחה, לרבות טענתו כי לא ידע שעליו למלא כי יש לו גיס, שעה שהנתון מופיע בטופס בצורה ברורה .
משעלו סתירות בגרסתו של התובע, ומשבסופו של יום התובע לא מסר סיבה של ממש לאי מילוי נכון של הטופס אין אנו מקבלים את גרסת התובע כי מדובר בטעות בתום לב. עיון בטפסים מעלה כי הם ברורים ואין כל סיבה לבלבול או לטעות ונראה כי אין צורך להכביר במילים בנוגע לכך.
ערים אנו לטענת התובע כי גם אם היה מצהיר כי גיסו עובד בנתבעת במועד מילוי הטפסים, הרי שלא היתה מניעה להמשיך להעסיקו הואיל ולטענתו אין ביניהם יחסי כפיפות או ניגוד עניינים ומשכך לא היה צורך בהפסקת העסקתו ולכל היותר היה ניתן להעביר את עניינו לוועדת חריגים כפי שעולה מהתקנות ומהנוהל של הנתבעת בנדון, ומשכך החלטת הנתבעת לפיטוריו אינה מידתית.
בהקשר זה יצוין כי עיון בסעיף 11 לתצהירו של מר הדרי שלא נסתר מחדד את הצורך בהצהרה על קרבת משפחה, לרבות גם ככלי בקרה ומעקב לעמידת החברה ביעד צמצום תופעת העסקה של קרובי משפחה שיכולים בין היתר להביא למצבי ניגוד עניינים: "מובן כי הדרישה למילוי טופס הצהרה על קרובי משפחה נועדה לא רק על מנת להתמודד עם נורמות פסולות של העדפת קרובים על פני עובדים מוכשרים לתפקיד, אלא... לשמש כלי בקרה ומעקב אחר עמידת החברה ביעד לצמצום התופעה הפסולה ".
מעבר לאמור, שעה שהתובע לא מילא את טופס ההצהרה בדבר קרבת משפחה בזמן אמת נמנעה מהנתבעת האפשרות בכלל לבחון את הדברים (ר' סעיפים 15-16 לתצהירו של מר הדרי). יתרה מזאת, גם במסגרת ניהול ההליך התובע לא הביא כל ראיה או הצהרה של גיסו ממנה ניתן להסיק כי אכן אין מניעה שהיו ממשיכים לעבוד יחדיו נוכח הנדרש בתקנות ובנוהל הנתבעת.
מעבר לאמור שוכנענו כי סיבת הפסקת העסקתו של התובע היתה קשורה רק בנוגע לטענת הנתבעת למילוי כוזב של הצהרת התובע וללא קשר לנימוקים אחרים.
האמור עולה בקנה אחד עם מכתב הזימון לשימוע מיום 29.5.13 ממנו עולה כי הנתבעת זימנה את התובע לשימוע בשל הצהרתו הכוזבת לטענת הנתבעת: "1. בהנהלת החברה התגבשה כוונה לסיום עבודתך בחברה, וזאת בשל הצהרה שקרית שניתנה על ידך עם קבלתך לעבודה בחברה. בטרם תתקבל החלטה סופית בעניין, ועל מנת שתינתן לך הזדמנות להשמיע את טענותיך ואת עמדתך בנושא סיום העסקתך, הינך מוזמן לשימוע למשרד הח"מ בתל אביב .." (ר' נספח 6 לתצהיר הנתבעת).
גם עיון בהחלטה מיום 20.6.13 מעלה כי סיבת פיטורי התובע היתה בשל הצהרת הכזב ולא בגלל נימוק אחר, כעולה מהמצוטט: "1. ביום 6.6.13 נערך לעבוד שימוע בפני טרם קבלת החלטה על המשך העסקתו בחברה. 2. בחנתי בקשב רב את דברי העובד ושקלתי אותן בכובד ראש, אולם לא מצאתי כי יש בהם כדי ליתן נימוק מספק להצהרתו הכוזבת כי אין לו קרוב משפחה ברכבת. העובד חתם על טופס ספציפי, מיוחד ומפורש בדבר "הצהרה בדבר קרובי משפחה המועסקים ברכבת ישראל". העובד הצהיר כי אין לו שום קרוב משפחה ברכבת, לרבות גיס, כי כל הפרטים עליהם חתם הם נכונים וכי ידוע לו שמסירת פרטים לא נכונים תוביל להפסקה מיידית של העסקתו. 3. לאור כל זאת, החלטתי כי עבודתו של העובד בחברה תסתיים לאלתר תוך שהחברה תשלם לעובד חלף הודעה מוקדמת כדין. .." (ר' נספח 8 לתצהיר הנתבעת).
האמור עולה בקנה אחד גם עם סעיף 18 לתצהירו של מר הדרי שלא נסתר לפי זימונו של התובע לשימוע היתה בשל הצהרת כזב: "ב. כשמתבררת הצהרת מועמד/עובד ככזב נוקטת החברה בהליך שימוע בדבר המשך העסקה. 18. אין צורך להכביר במילים בחשיבות שמייחסת החברה למידת מהימנות ההצהרות של המועמדים לעבודה בחברה בדבר קרובי משפחה ובדבר זיקה לגורמים בחברה שעלולה ליצור ניגוד עניינים לפיכך במסגרת הטופס, חותם המועמד על הצהרה בנוסח הבא: "הנני מצהיר/ה כי כל הפרטים שמסרתי לעיל הם נכונים. ידוע לי כי במסירת פרטים לא נכונים, לרבות חלקיים, תביא להפסקה מיידית של עבודתי בחברה" 19. אין חולק כי הצהרה זו והסנקציה שנקבעה במקרה של הפרת חובת גילוי זו ( הפסקת עבודה), נועדו לתכלית ראויה של הבטחת הליכי קבלה לעבודה שווים לכל, סנקציה שבלעדיה חובת הגילוי תיוותר ריקה מכל תוכן. 20. בהתאם גם במקרים אחרים שהתברר לחברה, כי עובד כלשהו הצהיר הצהרה כוזבת בטופס ההצהרה על קרובי משפחה, זימנה אותו החברה לשימוע ושקלה את המשך העסקתו בחברה. ...".
עיון בחקירתו הנגדית של מר ירון הדרי מעלה כי תצהירו לא נסתר בנקודה זו: "ש: אפשר לומר שזה מערך השיקולים ששוקלים כשעובד מגיע לעמוד בפני פיטורים? ת: לא. לא שהוא עומד בפני פיטורים על זה שהוא מילא טופס שקרי של קרבת משפחה. אני מזכיר שהוא פוטר לא בגלל שהוא קרוב משפחה, אלא בגלל שהוא שיקר במילוי הטופס" (ר' עמ' 10 שורות 7-10).
כמו כן, בהמשך מבהיר מר הדרי את נושא תום הלב בכל הנוגע למילוי הצהרת קרבת משפחה: "ש: כלומר יכולה להיות שעובד ימלא את הטופס, יחתום ויצהיר שאין לו קרובים, ובכל זאת יסתבר שיש לו קרובים ברכבת ת: הסבירות לדבר הזה היא מאוד נמוכה ובעיקרון אם יודע שיש לו קרובים, אז לא אמורה לקרות טעות כזאת בתום לב, מאחר והטופס ברור והעובד אמור להיות בעל יכולת לקרוא אותו ולהבין אותו וכתובה שם אזהרה שאיננה משתמעת, לפחות לטעמי, לשתי פנים ולכן אני לא רואה סיבה כלשהי לטעות בטופס הזה בתום לב" (ר' עמ' 12 שורות 8-13).
יצוין כי חלה על התובע במעמדו כעובד חובת גילוי ונאמנות למקום העבודה שלטעמינו מחייבת אותו במתן הצהרה מלאה על קרובי משפחה המועסקים בשירות הנתבעת, במיוחד שעה שמדובר בנתבעת שהינה חברה ממשלתית. עוד יצוין כי שוכנענו כי התובע קרא את הטופס ומשמילא את הטופס חזקה עליו שידע גם כי הצהרה חלקית או לא נכונה תוביל לפיטוריו ומשכך יכול היה התובע לצפות מראש את המשמעות של הצהרתו לעניין סיום העסקתו בשל כך וזאת במנותק משאלת משמעות יחסי הקרבה אל מול שאלת ניגוד העניינים.
ערים אנו לטענת התובע כי הנתבעת לא שקלה את נסיבותיו האישיות, עם זאת עיון בפרוטוקול השימוע מעלה כי התובע נשאל בנדון והתובע ציין בכל הנוגע לנסיבותיו האישיות כי יש לו משפחה ומשכנתא, לא שוכנענו כי הנתבעת לא התייחסה לכך או כי מדובר בנסיבות ייחודיות שיש להתייחס אליהם באופן שונה או ייחודי, שעה שמדובר על נסיבות שרלוונטיות לעובדים רבים ככל הנראה ואין בהם דבר חריג בנסיבות העניין (ר' סעיף 36 לתצהיר מר הדרי).
יובהר כי לאחר ששמענו את כלל הראיות והעדים בתיק זה לא שוכנענו בתום ליבו של התובע בעת מתן ההצהרה על קרובי משפחה המועסקים בנתבעת. לא שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובע לפיה סבר כי המדובר רק בקרובי משפחה מדרגה ראשונה. במידה והמעסיק היה חפץ באזכור קרובי משפחה מדרגה ראשונה, אזי הוא היה מציין במפורש, כי בקטגוריית רישום קרובי משפחה, כוונתו הנה לקרובי משפחה מדרגה ראשונה, בלבד ולא כך הדבר.
לאור האמור לעיל, ובהתחשב בעובדה כי גיסו של התובע היה עובד של הנתבעת במועד בו התקבל התובע לעבודתו, אנו קובעים, כי התובע אכן ביצע רישום כוזב כשהעלים את העובדה הנ"ל מידיעת הנתבעת והצהיר כי אין לו קרובי משפחה העובדים בנתבעת.
כמו כן שוכנענו כי דרישת הנתבעת להצהיר בכל מקרה על קרבת משפחה לכלל עובדיה, במנותק משאלת בחינת ניגוד העניינים עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות והנוהל ונועדה לתכלית ראויה. בנסיבות הללו, אין אנו רואים מקום להתערב בהחלטת הנתבעת על סיום העסקתו של התובע. משכך אין אנו סבורים כי יש להורות על השבתו של התובע . כמו כן כפועל יוצא מכך לא שוכנענו כי נפל פגם כלשהו בהליך הפסקת העסקת התובע ומשכך לא שוכנענו כי יש לפסוק פיצוי כספי לטובת התובע.
ערים אנו לטענת הנתבעת כי התובע מילא גם בחוסר תום לב את תצהיר הזיקה האישית אולם משלא כתובה הבהרה כי גם קרובי משפחה נכנסים לקטגוריה זו לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבעת בנדון, שעה שהדברים אינם ברורים דיו.
למעלה מהדרוש נציין כי גם אם היינו סבורים שנפל פגם כלשהו בהחלטת הנתבעת בנוגע להפסקת העסקתו של התובע לא היינו מורים על השבתו לעבודתו, שעה שהגיש את תביעתו רק בחלוף יותר משלוש שנים ממועד סיום העסקתו.
מעבר לאמור הלכה פסוקה היא כי דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין הייתה ועודנה מתן סעד של פיצוי כספי ולא סעד של אכיפת יחסי העבודה. גם במקרים שבהם נפל פסול בפיטורים, נקבע כי יש להעדיף סעד של פיצוי על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד, מקום בו יש ביכולתו של הפיצוי להיטיב את נזקו של העובד בצורה נאותה. (ר' בג"צ 4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב [פורסם בנבו]).

האם הוכחה טענת האפליה כנגד הנתבעת
טענתו המרכזית של התובע כי הוא הופלה לרעה בהשוואה לעובדים קבועים בחברה וכן לעובדים אחרים שביצעו עבירות משמעת חמורות יותר ולא פוטרו.
נדמה שאין צורך להכביר מלים על משקלו ומעמדו של עקרון השוויון בשיטתנו המשפטית.
"עקרון השוויון – ובו כלל איסור ההפליה – הינו עקרון-יסוד במשטר דמוקרטי, והוא 'מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו' (בג"ץ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר ואח' [פ"ד כג(1) 693], בעמ' 698, מפי השופט לנדוי). הפליה בין אדם לאדם פוגעת בחוש הצדק השוכן עמוק-עמוק בלבנו, והמשפט נחלץ בכל-כוחו ובכל-מאודו להגן על המקופח שלא-כדין ועל מי שהופלה לרעה. כללי השוויון ואיסור הפליה אין הם אלא כללי צדק והגינות שחברה מתוקנת לא תוכל היות בלעדיהם. אמר על כך השופט ברק בבג"ץ 953/87, 1/88 פורז נ' ראש עירית תל-אביב-יפו ואח', סיעת העבודה בעירית תל-אביב-יפו ואח' נ' מועצת עירית תל-אביב-יפו ואח' [פ"ד מב(2), בעמ' 332:
"הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם" (ר' בג"ץ 6051/95 – אפרים רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נא(3), 289, עמ' 313).ו
עם זאת, שיווין אין משמעותו זהות מוחלטת. בהינתן שונות רלוונטית, הרי שיש הבדלים והבחנות שאין לראות בהם פגיעה בשוויון. מעבר לאמור כי לבסס טענת אפליה יש לבסס את העילה שבנדון כמפורט בחוקים הרלוונטיים כמו חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בע"ע (ארצי) שושנה כרם נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו) מיום 26.7.07 נפסק:
"יתרה מזאת, כאמור לעיל יתכן שעובדים המבצעים עבודות אשר הלכה למעשה יש ביניהן קווי דמיון לא מבוטלים, יבדלו בתנאי השכר ובשאר הזכויות, בשל שיוכם לדירוג שונה. ככלל, אין פסול קטגורי בהשגת תנאי עבודה משופרים במשא ומתן לקבוצות עובדים מסויימות, ואין בכך כדי להעניק זכויות לקבוצות עובדים אחרות, כל עוד עומד המעסיק בהוראות הדין הרלוונטיות, המפורטות בפסק דינו של חברי השופט צור. וכבר נפסק בעבר בעניין זה, כדלקמן:
"... בענייננו ביקשו לראות את האפליה בכך שלמעשה מוטלים על השומרים התובעים מטלות זהות לאותן המטלות המוטלות על שומרי כנסת ב"תקן לשכת קצין הכנסת" במשרות הנושאות משכורת משטרתית של מפקח. טענת אפליה תמיד טובה ובכך הסכנה שבטענה. לא כל שוני בתנאי עבודה, ובענייננו בשכר עבודה, משמעו "אפליה" שבית-משפט יעשה לסילוקה. כשמדובר בתנאי עבודה, קיימת שורה של סימני היכר, אשר אם בשל אלה משתלם שכר שונה או מקיימים תנאי עבודה שונים, התוצאה תהיה בגדר "אפליה פסולה". סימני היכר אלה הם בדרך כלל גזעו, מינו, דתו, השקפתו המדינית, מוצאו הלאומי והמוצא החברתי של העובד (סעיף 1 לאמנת העבודה הבינלאומית למניעת אפליה משנת 1958שאושרה על-ידי ישראל; פסק-הדין בעניין עדנה חזין, [2], בע' 371-372). בענייננו לא טענו שהפרש בין שכרו של כל-אחד מהמשיבים ובין השכר שמקבל איש משמר הכנסת שדרגתו סמל יסודו באחד המבחנים האמורים לעיל. אלא מאי? טענו, שעבודה שמבצע כל-אחד מהמשיבים זהה לעבודה שמבצע איש משמר הכנסת בדרגת סמל. התשובה לכך היא בשני מישורים.
המישור האחד - במשפט העבודה טרם הוכר הכלל המוכר כבר במספר מדינות, למשל גרמניה ואוסטריה, לפיו מחובת "ההגינות ותום הלב" באה חובה ליתן שכר שווה בעד עבודה שווה אף עת השוני אינו נובע מהמבחנים האמורים לעיל.
המישור השני - שיטת השכר בישראל, והיא ביסודה בנויה על (דירוגים) ודרגות..." (ר' דב"ע מב/33 - 2 מדינת ישראל - גבריאל אזולאי פד"ע ט"ו 105).
בע"ע (ארצי) 746/06 נקש מיכאל נק בנק לאומי לישראל בע"מ נקבע כי:
"ככל שיש הצדקה עניינית לקביעת תנאים שונים לקבוצות עובדים שונות וקביעה זו אינה מונעת משיקולים פסולים, אין מדובר באפליה. האבחנה שנעשתה בין העובדים הבלתי מקצועיים לשאר עובדי הבנק היא במתחם הסבירות. אין בהחלטה לא להעניק לקבוצה זו קביעות משום אפלייה מאחר שמדובר בהתייחסות שונה לקבוצות שונות". (ר' ע"ע (ארצי) 746/06 נקש מיכאל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] (06.11.07)).
יפים לעיננו דברי כב' הנשיאה בינייש (כתוארה אז) בבג"צ 1758/11 גורן – הום סנטר פורסם בנבו 17.5.12, שם נקבע כי די בכך שהמעסיק יוכיח כי " תוצאה מפלה לכאורה אינה מבוססת על אחד השיקולים האסורים אלא על שיקול או שיקולים אחרים, הרי שבכך הוא יעמוד בנטל להוכיח כי לא הפלה את העובד "מחמת" אחד השיקולים האסורים".
עיון בתביעה ובתצהירו של התובע עולה כי אכן התובע טוען מספר רב של פעמים את טענת אפליה אולם אין כל טענה כי מדובר באפליה הקשורה לעילות המוכרות בהקשר זה כמו: גזע, מין, דת, השקפה מדינית, מוצא לאומי ומוצא חברתי של התובע. די באמור כדי לדחות את טענתו של התובע. קרי התובע לא הביא ראשית ראיה כדי ללמד על אפליה מחמת אחת מהעילות הרלוונטיות שמפורטות בסעיף 2 א' לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
עיון בסעיף 19 לתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר כמצוטט:
"למיטב ידיעתי, במקרים נוספים בהם עובדים ארעיים ו/או קבועים מילאו הצהרות שגויות, בין אם בשגגה ובין אם בכוונה, לא הסתיימה העסקתם של אותם עובדים ולא הולטה עליהם סנקציה אחרת: א. כך למשל ורק למשל, לא הופסקה עבודתו של עובד ארעי במחלקת מטענים, שהתקבל לעבודה בחברה כאשר גיסו היה מועסק במחלקת נוסעים. ב. גם עבודתו של עובד ארעי במחלקת מטענים, לא הופסקה, למרות שדוד (אח של אביו) הועסק גם הוא במחלקת מטענים בעת שהתקבל לעבודה בחברה. ג. עוד לא הופסקה עבודתו של עובד ארעי במחלקת מטענים, למרות שאחיו הועסק במחלקת נוסעים בעת שהתקבל לעבודה בחברה. ד. כך גם עובד ארעי במחלקת מטענים, המשיך לעבודה בחברה למרות שגיסו עבר במחלקת נוסעים, כבר בעת שהתקבל לעבוד בחברה. ה. אדגיש כי בניגוד לסנקציה של פיטורים שהושתה עליי, לעובדים אחרים ניתנה הזדמנות לחזור ולשנות את הצהרתם ולהמשיך ולעבוד בחברה. 20. כלומר העסקת קרובי משפחה אינה דבר אסור בעצמו וכל אותם עובדים כנ"ל יכלו, בעקבות ה"מחילה" ( להלן) לשנות הצהרתם ולזכות בהישארותם בחברה".
יצוין כי לפי הצהרתו של התובע בתצהירו עולה כי קבוצת ההשוואה אליה השווה את עצמו הוא עובדים ארעיים כעולה מסעיף 19 לתצהירו.
עם זאת עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי הדוגמאות אותם הביא בסעיף 19 עוסקות למעשה בעובדים קבועים ולא בארעיים. יתרה מזאת התובע לא נתן פירוט בנוגע למפורט בסעיף 19 לתצהירו ולא הביא כל ראיה או עדות שתתמוך בהצהרותיו אלו ונוכח האמור לא שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכחת טענתו.
מנגד עיון בסעיף 20 לתצהיר מר הדרי מעלה כי מסר הוא נתונים ספציפיים מהם עולה כי אכן בין השנים 2012-2016 פוטרו 10 עובדים ארעיים בשל אי הצהרה על קרבת משפחה ומנגד 3 עובדים במעמד ארעי שלא דיווחו על קרבה משפחתית לא פוטרו וכן הביא אף 2 דוגמאות של עובדים קבועים שלא מילאו את הצהרת קרובי המשפחה כנדרש ופוטרו, כמפורט תצהירו כמצוטט:
"20.8 בחודש אוגוסט 15, זומן לשיחת שימוע העובד א.ב.ח, עובד ארעי, שבמועד קבלתו לעבודה, לא הצהיר בטופס ההצהרה על קרובי משפחה על כך שבן דודו מועסק בחברה. במסגרת השימוע, התברר כי במסגרת ראיון קבלה שנערך לעובד לאחר חתימתו על טופס ההצהרה על קרובי משפחה, העובד ציין כי בן דודו מועסק בחברה. בנסיבות אלה, הוחלט להמשיך את העסקתו בחברה".
בנוגע לעובד ארעי נוסף הוצהר בסעיף 20.11 כי: "בחודש דצמבר 2015 , זומן לשימוע העובד י.א, עובד ארעי, אשר לא הצהיר בטפסי הצהרה על קרובי משפחה על כך שדודו למחצה מועסק בחברה. במסגרת שימוע, התברר כי במועד חתימתו על טפסי ההצהרה, לאור נסיבות משפחתיות מיוחדות, הוא לא ידע כי דודו (למחצה) מועסק אף הוא בחברה וכי הדבר נודע לו רק לאחר מועד החתימה. בנסיבות אלה, הוחלט להמשיך את העסקתו בחברה".
בנוגע לעובד ארעי נוסף הוצהר בסעיף 20.12 לתצהיר כי: " בחודש אוגוסט 2016, זומן לשיחת שימוע העובד ל.כ, עובד ארעי, שבמועד קבלתו לעובדה, לא הצהיר על כך שגיסו מועסק בחברה. במסגרת השימוע, הוכיח העובד כי לאור נתק משפחתי עם גיסו, הוא סבר כי גיסו אינו מועסק עוד בחברה. בדיעבד הסתבר כי גיסו שהה בביתו בשל תקופת מחלה ממושכת. בנסיבות אלה הוחלט להמשיך את העסקתו בחברה".
מנגד עיון בסעיף 20.6 מעלה כי עובד קבוע שלא הצהיר על קרבת משפחה לא פוטר כי:
" בחודש יולי 2013, זומן לוועדת בירור העובד ר.פ, עובד קבוע, שלא הצהיר בשנת 2005 על כך שדודו מועסק בחברה. לאור הזמן הרב שחלף מועד מתן ההצהרה ומשנושא קרבת משפחתו של העובד לדודו נדון במסגרת דו"ח מבקר המדינה, ולפנים משורת הדין, הוחלט שלא להטיל עליו עונש משמעתי. משכך, אין בסיס לטענת התובע בסעיף 33 לתצהירו, לפיה הנימוק היחיד להחלטת החברה שלא לסיים את העסקתו של ר.פ הינה כביכול היותו עובד קבוע".
מנגד עיון בסעיף 20.7 לתצהיר מר הדרי מעלה כי עובד קבוע שלא הצהיר על קרבה משפחתית של בן דוד פוטר: "בחודש אוגוסט 2015, הסתיימה העסקתו של ר.א, עובד בעל ותק של כ-25 שנים בחברה שבתחילת שנת 2015 לא הצהיר על כך שבן דודו מועסק בחברה".
ואילו בסעיף 20.12 לתצהיר פירט מר הדרי כי עובד קבוע נוסף בעל ותק של 26 שנה לא פוטר: "בחודש אוקטובר 2016, זומן לוועדת בירור העובד ש.נ עובד קבוע בעל ותק של 26 שנים בחברה, שלא הצהיר בתחילת שנת 2016 כי בנו מועסק בחברה. בתום הבירור, הוחלט להטיל על העובד את העונש החמור הבא: קנס של שבועיים בפועל, העברה למעמד ארעי לתקופה של שנה וחצי, מתן אזהרה חמורה".
תצהירו של מר הדרי בנוגע לאמור לא נסתר כעולה מחקירתו הנגדית: "...אמרתי שתלוי מה הנסיבות. יש נסיבות מאוד קיצוניות. אם מסתכלים על רשימת האירועים שבהם ערכתי שימועים לעובדים ארעיים שנמצאים ברשימה, וגם אלה שלא נמצאים ברשימה שערכתי להם שימועים על בסיס הטענה שהצהירו הצהרת שקר, אולי משהו כמו 2 מתך סדר גודל של 15, הגעתי למסקנה שאכן לא היה בידם לדעת שיש להם קרוב משפחה בחברה ובמקרים האלה באמת, מתוקף שיקול הדעת של עורך השימוע, החלטתי במקרה אחד או שניים להשאיר את העובד בחברה" (ר' עמ' 12 שורות 14-21).
כמו כן עדותו של מר הדרי עולה בקנה אחד עם הצהרתו בסעיפים 22-25 לתצהירו: "לאור האמור לעיל, אין כל בסיס לטענות התובע כאילו נקטה החברה איפה ואיפה ביחס לעובדים שהעבירו דיווחים כוזבים בנוגע לקרובי משפחה שלהם המועסקים בחברה. החברה קיימה הליך פרטני שקול וענייני בטרם קיבלה את החלטתה ביחס לכל עובד ועובד לנסיבותיו. החברה נהגה בעניינו של התובע כפי שנהגה בעניינם של עובדים אחרים אשר דיווחו דיווח כוזב בדבר העדר קרבה משפחתית. עובדי החברה שנמצא שמסרו דיווח כוזב זומנו לשימוע בדבר המשך העסקתם, ולאחר בחינת עמדתם ונוכח נסיבות העניין במרבית המקרים העסקתם הסתיימה. יחד עם זאת, במספר מקרים חריגים, בהם בעקבות השימוע הונחה דעתה של החברה כי הייתה הצדקה עניינית לאי הדיווח או בשל נסיבות חריגות (שלא התקיימו בעניינו של התובע) חזרה בה החברה מכוונתה לסיים את העסקת העובד. המדובר בשיקול דעת ניהולי מובהק שהופעל באופן ענייני בכל מקרה ומקרה לנסיבותיו".
משכך נראה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת טענת אפליה במקרה שלו. עיון בעדות של עד הנתבעת שלא נסתרה מעלה כי אכן הליך הפסקת העסקה של עובדים שלא מילאו נכון את הצהרת קרובי המשפחה, נבחן לגופו של עניין בהקשר הספציפי של האירועים ועולה כי היו גם מקרים של עובדים קבועים שפוטרו במידה ולא הצהירו על קרבה משפחתית. מנגד לעיתים גם עובדים ארעים לא פוטרו הגם שלא הצהירו על קרבה משפחתית. שוכנענו כי הדברים נבחנו על ידי הנתבעת בהקשר לנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
ערים אנו לטענת התובע בנוגע למייל משנת 2016 שעשה אבחנה בין עובדים קבועים לארעיים בכל הנוגע להמשך העסקה תוך תיקון הדיווח בנוגע להצהרת קרובים. אולם לא שוכנענו כי יש בכך כדי לשנות ממסקנתנו. מדובר במייל שאינו רלוונטי לתובע , שעה שבמועד הוצאת מייל זה התובע לא עבד יותר בשירות הנתבעת ומדובר במייל שיצא לאחר יותר משנתיים ממועד סיום העסקת התובע ומשכך אינו רלוונטי לעניינו.
מעבר לאמור, אכן הנתבעת הציגה הבדלים בין העובדים הארעיים לקבועים, הרלוונטיים בכל הנוגע להוצאת מייל זה. עיון בתצהירו של מר הדרי בנקודה זו מעלה כי הצהיר בנדון כי:
"יש לתת את הדעת לשוני בין הליך סיום העסקה החל על עובדים ארעיים לבין ההליך החל על עובדים קבועים וזאת בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים בחברה, ולמכלול הנסיבות הספציפיות לכל מקרה ומקרה, אשר יש גם בהם כדי להשפיע על ההחלטה האם העסקתו של עובד שלא דיווח על קרבה משפחתית תסתיים, אם לאו" (ר' סעיף 22 לתצהירו של מר הדרי).
כן נציין כי יש הבדל לטעמינו למשך תקופת העסקה בין עובד ארעי לעובד קבוע ולמועד בו התגלו הדברים בכל הנוגע למשך תקופת העסקתו וההסתמכות שלו בכל הנוגע להמשך העסקתו. כמו כן מחומר הראיות עולה כי יש גם שוני בהליך סיום העסקת עובדים קבועים אל מול עובדים ארעיים, לרבות בנוגע לתקנון המשמעת.
מעבר לאמור בכל הנוגע לעובדים קבועים, לא מן הנמנע כי מדובר על עובדים שעובדים מספר עשורים ובמועדים אלו המדיניות בכל הנוגע להצהרה ולהעסקת קרובי משפחה היתה שונה לגמרי בהשוואה למועד נשוא התביעה. משכך הדברים יותר רלוונטיים לעובדים עם ותק נמוך יותר כדוגמת העובדים הארעיים.
עיון בעדותו של מר הדרי מעלה כי תצהירו לא נסתר וחודד בנקודה זו: "...בעיקרון לעובד ארעי, כיוון שיש הבדל מאוד גדול בהתייחסות של ההסכם הקיבוצי לעובדים קבועים או לעובדים ארעיים. למעשה אין תקנות המשמעת יש בהסכם קיבוצי, הוא לא חל על עובדים הארעיים. ז"א שכל מקרה של עבירת משמעת לעובד ארעי אמורה להגיע כדי שימוע לפני פיטורים, בניגוד לעובדים קבועים שיש להם תיק עם עבירות ולעיתים בירורים משמעתיים" (ר' עמ' 12 שורות 21-28).
כמו כן עיון בעדותו של מר הדרי מעלה כי המייל משנת 2016 בכל הנוגע לאפשרות תיקון ההצהרה לעובדים קבועים בלבד נעשה אל מול ובהסכמת הוועד (ר' עמ' 17 שורות 16-21).
ערים אנו לטענת התובע כי הנתבעת בעצמה מצאה לנכון לתקן את הצהרה קרובי המשפחה במועד מאוחר יותר. אכן אין חולק כי הטופס של הצהרת קרובים שונה במהלך 2016 וכן אין חולק כי הנתבעת יצאה במייל לפיו ניתן לבצע תיקונים בהצהרה בנוגע לעובדים הקבועים.
עם זאת עיון בתצהירו של מר הדרי מעלה כי הוא מבהיר את הרקע להוצאת מייל זה: "בשנת 2014, פורסם תיקון לתקנות החברות הממשלתיות, אשר החמיר את הדרישות שנהגו עד אז לעניין גיוס קרובי משפחה, במסגרתו נקבע שחברה ממשלתית לא תקבל מועמד לעבודה, אם באותה חברה עובד קרוב משפחה שלו ושיעור קרובי המשפחה המועסקים בחברה עולה על 5% מכלל עובדי החברה, אלא בהתקיים שורת תנאים מהותיים ושרשרת אישורים ניהוליים הדורשים, בנסיבותיה של רכבת ישראל, גם אישורי הדירקטריון, נוהל העסקת קרובי משפחה בחברה עודכן בהתאמה לתיקון זה. בעקבות פרסום התיקון... ולאחר קיים היוועצות עם ועד העובדים בנדון, קיבלה הנהלת החברה החלטה לעשות מאמץ מיוחד על מנת למפות באופן מקיף ויסודי את קשרי המשפחה הקיימים בין עובדי החברה, זאת על מנת לפעול ביתר שאת למיגור התופעה של העסקה אסורה של קרובי משפחה ועל מנת לוודא כי הדיווח הנמסר בקשר להעסקת קרובי משפחה מכוח התקנות הינו עדכני ומדוייק. בהתאם לכך, ביום 20.1.2016, שלחה החברה הודעת דואר אלקטרוני לכל עובדי החברה שכותרתה "ההזדמנות והחובה להצהיר על קרובי משפחה המועסקים ברכבת. במסגרת הודעה, הזכירה החברה לעובדיה, כי על פי נהליה ותקנות החברות הממשלתיות, חלה חובה על כל עובד בחברה להצהיר בדבר קרובי מפחתו המועסקים בחברה, בהודעה הובהר, כי עובדים קבועים, להבדיל מעובדים ארעיים, רשאים לעדכן את ההצהרה הקודמת שניתנה על ידם עד סוף חודש ינואר 2016, מבלי חשש שינקט נגדם צעדים משמעתיים כלשהם. עוד הובהר, כי לאחר מועד זה, ככל שהחברה תגלה כי עובדים (קבועים או ארעיים) נתנו הצהרה כוזבת בדבר קרובי משפחה, המועסקים ברכבת, היא תנקוט נגדם בהליך משמעתי במסגרתו יישקל המשך העסקתם בחברה. . הודעה זו ניתנה כאמור בתחילת שנת 2016, דהיינו כשנתיים וחצי לאחר מועד סיום העסקתו של התובע בחברה, ומשכך אין לה כל רלוונטיות לעניינו של התובע ...".
תצהירו לא נסתר בנקודה זו והוא הבהיר במסגרת עדותו את הסיבה לשינוי הטופס: "ש: נכון שעשיתם את השינוי הזה כי נפלו טעויות בהבנה של הטופס? ת: עשינו את התיקונים הללו לבקשתי האישית, מאחר ורציתי לראות כמה שפחות אנשים שמגיעים אליי בנסיבות הללו, עם טענות שנראו לי על פניו הזויות ושקריות , ועל מנת שהטענות לא תוכלנה בכלל להעלות בפניי, אז השתדלתי לחדד את הדברים באופן כזה שמי אשר יגיע אלי לשימוע בהקשר כזה לא יוכל כלל לטעון את אותן טענות ולא בגלל שלרגע חשבתי שהטופס בתצורתו הקודמת לא היה ברור דיו, ולראיה במקום העבודה הנוכחי שלי , נמל אשדוד אין את שני החידודים הללו ואנחנו נוהגים באותו אופן בדיוק לגבי אנשים שלא מצהירים אמת" (ר' עמ' 14 שורות 5-12).
ובהמשך:
"ש: מפנה לסעיף 10.1 לנוהל המעודכן. האם זאת הסיבה שהחברה יצאה בתחילת 2016 בקריאה לעדכון ההצהרה? ת: החברה עשתה. ואני מקווה שממשיכה לעשות, פעולות שונות על מנת להבטיח באמת שהיא עומדת בדרישות רשות החברות של החוק בענייני קרבה משפחה ומעת לעת עשתה החברה צעדים שונים על מנת לשפר ולדייק את המידע שיש בידה בנושא זה... העדפת קרובי משפחה בוודאי ובוודאי שהיא תופעה פסולה. העסקת קרובי משפחה, ככל שהיא נוגדת לחוק או נעשית על בסיס נתונים שקריים של מועמד כזה או אחר, גם היא פסולה" (ר' עמ' 11 שורות 1-12).
ערים אנו לטענת התובע בנוגע לאפליה אל מול מספר עובדים שלטענת התובע ביצעו עבירות משמעת חמורות הקשורות לשימוש בסמים בזמן משמרת (ר' סעיף 16 לתצהיר התובע).
עם זאת נתונים אלו שהובאו בסעיף 26 לתצהירו של התובע מתבססים על כתבה בחדשות ערוץ 2 ומשכך לא שוכנענו כי יש להתבסס על נתונים אלו.
מנגד עיון בסעיף 37 לתצהירו של מר הדרי מעלה כי הבהיר הוא כי אין מה להשוות בין המקרים: "עוד אציין כי הניסיון להשוות בין סיום העסקת התובע על רקע הצהרת כזב לבין הליכים משמעתיים שנערכו לעובדים שנתפסו מעשנים סמים... נדון לכישלון, שכן מדובר במקרים שונים בעלי נסיבות שונות שאינן ברות השוואה. מכל מקום, החברה סיימה את העסקתם של עובדים, לרבות עובדים קבועים, על רקע עבירת משמעת חמורות, לרבות גניבה ועישון סמים...".
גם בחקירתו הנגדית העיד מר הדרי בנדון כי: "... להערכתי הם הושעו, הם הגיעו לוועדת בירור שניה ושם למיטב זכרוני הוועדה החליטה על פיטוריהם ובוועדת השנים המתיקו את עונשם, ... הם כמובן טענו שהם לא עישנו סמים..." (ר' עמ' 16 שורות 20-27).
ערים אנו לכך כי הנתבעת שינתה את זהות ה מצהיר לפני דיון ההוכחות אולם לא שוכנענו כי יש באמור משום פגם כלשהו בכל הנוגע למהימנות העד, במיוחד שעה שניתנה החלטת בית הדין המתירה את האמור. כמו כן ערים אנו לפסק הדין שהפנה התובע במהלך הדיון בנוגע לתיק שנדון בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה ( 33345-11-14) עם זאת אין אנו סבורים כי מדובר על נסיבות דומות, מדובר על נסיבות אישיות שונות ועל שונות בתשתית העובדתית וזאת מעבר לעובדה כי מדובר בפסק דין שאינו מחייב את מותב זה.
ממכלול האמור לא שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח כי נפל פגם בהליך הפסקתו העסקתו או כי הוא הופלה לרעה. שוכנענו כי התובע לא טרח לעדכן את הנתבעת על קשרי המשפחה שהיו לו עם גיסו במועד קבלתו לעבודה, הגם שידע שעליו לעשות כן. מנגד שוכנענו כי הנתבעת שהינה חברת ממשלתית מחויבת לשמור על אמון הציבור ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה רשאית היא להחליט על מדיניות של אי קבלת מצב של הצהרת עובד שכזו והובלת מצב כזה להליך של בחינת המשך העסקה כפי שהיה בעניינו של התובע. כמו כן לא שוכנענו כי הנתבעת הפלתה לרעה את התובע באופן המקנה לו פיצוי כלשהו.
משכך שוכנענו כי יש לדחות את כלל רכיבי התביעה.
משהתביעה נדחתה, התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 8,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.
ניתן להגיש ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו.

נציג ציבור עובדים, מר מרדכי נגר

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר מנחם אקרמן

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ט, (07 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .