הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 39773-12-16

27 דצמבר 2018

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (עובדים) - מר אברהם בן קרת
נציגת ציבור ( מעסיקים) - גב' רונית סבה

התובעת
מורין ללוש, ת"ז XXXXX768
ע"י ב"כ עו"ד אזי כהן

-

הנתבעת
עיריית רחובות
ע"י ב"כ עו"ד ד. סטריקובסקי ואח'

פסק דין

בפנינו תביעת התובעת לסעדים הנובעים מטענתה כי תנאי העסקתה כסייעת בגני ילדים, הורעו על ידי הנתבעת, עקב ותוך כדי היותה בהריון, עד כדי כך שלא יכלה להמשיך בעבודתה.
רקע עובדתי
התובעת עבדה בנתבעת חודשים ספורים בשנת 2012 כעובדת ניקיון ולאחר מכן, החל מחודש ספטמבר 2015 ועד חודש יולי 2016 עבדה כסייעת בגני ילדים. התובעת חתמה ביום 11.10.15 על הסכמות בדבר תנאי העסקתה , כפי שפורטו במסמך שכותר תו "קבלה לעבודה סייעות מ"מ" (נספח א' לתצהירה של גב' דקלה לוי מטעם הנתבעת. להלן - ההסכם). במהלך תקופה זו עבדה התובעת כממלאת מקום בכ-10 גנים שונים ( סע' 5 לתצהירה; עמ' 6, ש' 19). התובעת שובצה לעבודה בהתאם לצורך של הנתבעת ושכרה שולם על בסיס שעתי (עמ' 7, ש' 2; עמ' 6, ש' 29).
במהלך חודש 5/2016 נודע לתובעת כי היא בהריון ובסמוך לאחר מכן הודיעה על כך לגב' דקלה לוי, אחראית כוח אדם ותל"ן בגני ילדים בנתבעת, אשר במסגרת תפקידה אחראית לשיבוץ סייעות לעבודה בגני הילדים (להלן – דקלה).
החל מחודש 11/2015 שובצה התובעת בגן "כרכום", למשך 5 ימים בשבוע (סע' 8 לתצהיר התובעת). טענת דקלה כי שיבוץ זה התאפשר עקב צורך נקודתי של סייעת נוספת לגן, לא נסתרה.
במהלך החודשים יולי- אוגוסט 2016 שהתה התובעת בחופשת קיץ ובמהלכה קיבלה דמי אבטלה. הנתבעת הציעה לתובעת לעבוד בקייטנות במהלך חופשת הקיץ, אך היא סירבה.
בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם בסוף חופשת הקיץ ניסתה דקלה ליצור קשר עם התובעת לצורך שיבוצה, אם לאו והאם התקיימה ב-30.8.16 שיחה בין התובעת לבין דקלה בעניין שיבוץ התובעת לשנה הבאה . אין חולק כי ביום 7.9.16 התקיימה בין השתיים שיחה ביוזמת התובעת, אשר הקליטה את השיחה וצירפה לתצהירה את תימלולה.
בסופו של יום, התובעת לא חזרה לעבוד לאחר חופשת הקיץ.
ב- 20.10.16 ילדה התובעת בשעה טובה.
לאחר חופשת הלידה לא ביקשה התובעת לחזור לעבודתה (במועד זה כבר הוגשה התביעה דנן) .
ההליך שהתקיים בפנינו
לאחר תום ההליכים המקדמיים, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית – התובעת כעדה יחידה מטעם התביעה ואילו מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהן של גב' גלית אנגל, סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת ושל דקלה. כל העדות נחקרו בחקירות נגדיות ביום 10.4.18 והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב.

עיקר טענות הצדדים
לטענת התובעת, הנתבעת פגעה בהיקף משרתה ובתנאי עבודתה, מחמת הריונה. כך, בעוד שעד לחופשת הקיץ עבדה התובעת בגנים קרובים לביתה והתאפשר לה לסיים עד השעה 14:00 על מנת שתוכל לחזור ולטפל בילדיה, הרי שלאחר חופשת הקיץ, ניתנו לה אפשרויות שיבוץ מרוחקות מביתה, באופן שלא התאפשר לה לטפל בילדיה כפי שנהגה קודם לכן . דקלה אישרה בעדותה שהתובעת הציבה בפניה את שתי המגבלות האמורות ואף על פי כן, לאחר חופשת הקיץ, הנתבעת לא עמדה בהן.
במשך 8 חודשים עבדה התובעת בגן "כרכום", תוך שהייתה שביעות רצון מלאה מתפקודה.
החלטתה של התובעת לא לעבוד בחודשי הקיץ לא צריכה להיזקף לחובתה, שכן הנתבעת אישרה שעבודת הקיץ הינה אופציונלית ואינה הכרחית, כך שהתובעת יכלה להרשות לעצמה להעדיף לבלות עם ילדיה בחופשה ולקבל דמי אבטלה, מבלי שהדבר יפגע בזכותה לשיבוץ לאחר חופשת הקיץ.
טענת הנתבעת כי ניסתה ליצור קשר עם התובעת כבר בשלהי חודש 8/2016 הופרכה. בנוסף, חרף הריונה של התובעת, אשר חייב את הנתבעת לשמור על תנאי העסקתה של התובעת, בחרה הנתבעת לפגוע בתנאים אלו והציעה לתובעת הצעות עבודה שלא עמדו במגבלות שהוסכמו עמה ולא שמרו על תנאי העסקתה. הרעת תנאי עבודתה של התובעת מבלי לקבל את אישור הממונה על חוק עבודת נשים, מנוגדת לחוק.
התובעת הופלתה לרעה על רקע ההיריון, כאשר דקלה סירבה לשבץ אותה לעבודה עם ילדים קטנים, למרות שהתובעת חזרה והדגישה שאין כל מניעה בריאותית לכך. מהשיחה המוקלטת עולה בבירור שדקלה נמנעה משיבוץ התובעת לגנים מסוימים, מתוך חשש מתגובת הגננת והסייעות לכך שהיא משבצת אליהם סייעת בהריון וגם בכך דקלה הפלתה לרעה את התובעת, מחמת הריונה.
לאחר פנייתו של ב"כ התובעת לנתבעת, מיום 25.10.16, המשיכה הנתבעת ועמדה על עמדתה בדבר שיבוץ חלקי של התובעת, מבלי לשנות ממנה. למעשה מעדויות הנתבעת עולה כי לאחר 1.9.16 לא ניתן היה לשבץ את התובעת להיקף משרה דומה לזה שהיה לה בגן "כרכום", לאורך 5 ימים בשבוע, אלא רק למילוי מקום מזדמן.
על יסוד אלו עותרת התובעת לפיצוי מכוח חוק עבודת נשים ומכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כמו גם לחיוב הנתבעת בתשלום הפסדי שכרה של התובעת, בשיעור 150%. בנוסף עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה.
לטענת הנתבעת, בעוד שהתובעת הציגה עצמה בכתב התביעה ובתצהירה כמי שעבדה בנתבעת 52 חודשים רצופים , הרי שהוכח כי את עבודתה כסייעת החלה רק בספטמבר 2015, כאשר מספר שנים קודם לכן עבדה בנתבעת חודשים ספורים כעובדת ניקיון , מבלי שקיים רצף תעסוקתי לעבודתה מושא תיק זה.
עבודתה של התובעת כסייעת הייתה על בסיס מילוי מקום ולפי צורך ולא עבודה בעלת היקף משרה קבוע, או קביעות מסוג כלשהו. בהתאם להסכם, התובעת הצהירה על נכונות להישלח לכל גן בעיר, כאשר ידוע לה ש בימים א-ה שעות העבודה הן עד 14:30.
לקראת תום חופשת הקיץ נעשו ניסיונות להשיג את התובעת, ללא הצלחה ואילו התובעת עצמה, אשר סירבה לעבוד במהלך חופשת הקיץ, לא בדקה מיוזמתה כל אפשרות לשיבוץ. הוצע לתובעת לעבוד 5 ימים בשבוע, כל יום בגן אחר, אך היא סירבה לכך ודרשה גן קבוע. מהשיחה המוקלטת מיום 7.9.16, עולה שגם אז התובעת סירבה להצעות השיבוץ שהוצעו לה, למרות שהיו במסגרת ההסכם עליו חתמה. בשים לב לאופי משרתה של התובעת, הנתבעת לא הייתה מחויבת במסגרתה להיקף משרה מסוים, או לגן מסוים ולכן לא הייתה הצדקה לדחיית ההצעות שהעלתה הנתבעת בפני התובעת.
מעדותה של התובעת עלה כי כבר בחופשת הקיץ היא פנתה להסתדרות לבירור זכויותיה והומלץ לה להקליט את השיחות עם הנתבעת, דבר שעשתה לראשונה ב-7.9.16. בשל כך, נסתרת טענתה של התובעת לפיה התקשרה לפני 7.9.16 ואמרו לה שאין לה שיבוץ, שכן לו הייתה שיחה כזו מן הסתם הייתה מוצגת הקלטתה.
התנהלותה של התובעת במהלך חופשת הקיץ, עת בחרה שלא לעבוד, דומה להתנהלותה לאחר תום החופשה ואין לקבל את גרסתה כאילו אכן חפצה לשוב לעבודה. לטענת הנתבעת התובעת "תכננה מראש מהלכיה באופן שיאפשר לה לנצל את הריונה לטובת הוצאת כספים מהעירייה". כך, גם לאחר חופשת הלידה לא ביקשה התובעת לחזור לעבודתה ולכל הפחות לצמצם נזקיה. אף לאחר שב"כ הנתבעת הבהירה כי היא נכונה לשבץ את התובעת ל-5 ימים בשבוע, דחתה התובעת את ההצעה.
העובדה שהתובעת שובצה למשך מספר חודשים במשרה שהייתה נוחה לה, לא מקימה חובה לנתבעת לדבוק באותם תנאים בדיוק ולא מקימה לתובעת זכות לשפר את מעמדה, רק מחמת הריונה.
הנתבעת הייתה מרוצה מעבודתה של התובעת ולכן לא היה לה אינטרס להפסיקה. דקלה העידה שגם כאשר לא יכלה להציע לתובעת שיבוץ קבוע ל-5 ימים בשבוע, אלא ל-3 בלבד, הייתה נותנת לה עדיפות לשיבוצים נוספים מחמת הריונה ואולם התובעת לא אפשרה זאת.
הכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נפרט טעמינו.
בכתב התביעה טענה התובעת כי עבדה בנתבעת 52 חודשים החל מ-1.3.12. הנתבעת הבהירה בכתב ההגנה שהטענה אינה נכונה וכי למעט מספר חודשים בשנת 2012 בהן עבדה כעובדת ניקיון, לא עבדה בין השנים 2013-2015, עד אשר החלה לעבוד כסייעת. למרות זאת, בתצהיר העדות הראשית מטעמה חזרה התובעת על הטענה לעבודה למשך 52 חודשים ורק בחקירתה הנגדית אישרה את טענת הנתבעת. אין מדובר בטעות גרידא, שכן בטענתה זו יצרה התובעת מצג לפיו עבדה בנתבעת תקופת עבודה ממושכת, אשר יש בה כדי ליצור הסתמכות על תנאי עבודה מסוימים. כך, בסעיף 16 לתצהירה, הוסיפה התובעת וטענה כי "מניסיון העבר" ידעה כי הנתבעת אמורה ליצור עימה קשר לאחר חופשת הקיץ ואילו בחקירתה הנגדית אישרה שלא היה לה "ניסיון" כנטען, שכן הייתה זו חופשת הקיץ הראשונה שלה בעבודתה כסייעת. או אז העלתה טענה חדשה, לפיה התכוונה ל"ניסיון העבר" של סייעות אחרות (עמ' 6, ש' 10).
מצג עובדתי מטעה זו, פוגע באמינות גרסת התובעת.
גם טענת התובעת לפיה הנתבעת קיבלה את דרישותיה לעבוד בקרבת הבית ולא יאוחר מהשעה 14:00, בשונה מההסכם, הוכחה כלא נכונה. למעשה, הנתבעת הציעה לתובעת גם עבודות אחרות, אלא שהתובעת בחרה מתי לקבל את ההצעה ומתי לאו (עמ' 7, ש' 6).
לאור האמור לעיל, אנו דוחים כבר כעת את טענת התובעת לפיה תנאי עבודתה כללו מחויבות של הנתבעת לשבצה בקרבת ביתה ולכן דוחים את הטענה כי הפרה של תנאים אלו, בהיותה בהריון, הינה אסורה.
יתרה מכך, התובעת לא הציגה במסגרת ראיותיה כל אסמכתה לטענה לפיה הגנים שהוצע לה לעבוד בהם לאחר חופשת הקיץ, היו מרוחקים מביתה באופן בלתי סביר, או באופן ששינה מהותית את יכולתה של התובעת להמשיך בעבודתה כסייעת. כך, בעוד שבסע' 5 לתצהירה פירטה התובעת את מרחקי הגנים בהם עבדה עד חופשת הקיץ מביתה, לא ידעה להעיד מהם המרחק בין ביתה לבין הגנים שהוצעו לה אחרי חופשת הקיץ (עמ' 10, ש' 6). מכאן, שכלל לא הוכחה הטענה כי הנתבעת הציעה לתובעת לעבוד בגנים הרחוקים באופן בלתי סביר מביתה.
גם טענת התובעת כי בגנים אחרים נדרשה לעבוד עד 14:30 בעוד שבגן כרכום עבדה עד 14:00 אינה מתקבלת. ראשית, על פי ההסכם שעת סיום העבודה הינה 14:30; שנית, דו"חות הנוכחות שצורפו לתצהירה של התובעת מעידים כי עבדה עד 14:30 ולא עד 14:00 כפי שטענה (לדוגמא – חודשים 6/16-2/16) ומכל מקום כך דיווחה ובהתאם שולם שכרה.
לאור האמור לעיל, אנו דוחים גם את טענת התובעת כי דינה לבין הנתבעת התקיימו הסכמות בעל פה, לפיהן הייתה הנתבעת מחויבת להעסיק אותה בגן קרוב לביתה או עד השעה 14:00 בלבד.
לטענת התובעת היא הייתה זכאית לקבל עבודה ב"משרה מלאה" לאחר חופשת הקיץ. זכותה זו קמה, לדידה, מכוח תקופת עבודתה בגן "כרכום" משך כ-8 חודשים. הנתבעת למעשה הסכימה עם טענתה זו של התובעת, שכן לפי עדותה של דקלה, קיימת לה הנחיה לשבץ עובדת בהריון באותו היקף בו עבדה במהלך ההיריון (עמ' 14, ש' 9,20). לפיכך, אנו מקבלים זאת כהנחה מוסכמת שהנתבעת הייתה צריכה לפעול על מנת לשבץ את התובעת ל-5 ימי עבודה עד הלידה.
מכאן נובע, שמקובלת עלינו הטענה כי היה על הנתבעת לפעול על מנת לנסות ולשבץ את התובעת בהיקף דומה ככל שניתן לזה שבו עבדה התובעת בהיותה בהריון, גם אם תוך מתן עדיפות לתובעת על פני ממלאות מקום אחרות, מנת שלא יפגע שכרה לקראת חופשת הלידה. יחד עם זאת, כפי שנראה להלן, אף שהנתבעת בתחילה לא פעלה בהתאם למחויבותה, כפי שהיא עצמה הצהירה עליה, הרי שגם כאשר ביקשה הנתבעת לתקן את הדבר, התובעת סיכלה כ ל אפשרות להעסיקה, על מנת שניתן יהיה ללמוד האם אכן הנתבעת פגעה בזכותה זו ואם כן – באיזה היקף (וראו- עמ' 15, ש' 11) .
השיחה המוקלטת בין התובעת לבין דקלה –
מראשיתה של השיחה עולה כי אין מדובר בשיחה הראשונה שקיימו השתיים ביחס לשיבוצה של התובעת לשנת הלימודים שהחלה. התובעת מתחילה את השיחה בטענות על שיבוצה ועל ייעוץ שקיבלה מההסתדרות באשר לזכויותיה. ככל שהייתה זו שיחה ראשונה מאז חופשת הקיץ, ניתן היה לצפות לתגובה מופתעת מדקלה, אך תגובתה לדברים מעידה לדידנו, כי מדובר בשיחת המשך לשיחה קודמת שניהלו השתיים בעניין שיבוץ התובעת לאחר חופשת הקיץ (הדברים עולים גם מסע' 8 למכתב ב"כ התובעת מיום 20.9.16, כפי שצורף כנספח 8 לתצהירה) . נובע מכך, שאנו דוחים את טענת התובעת כאילו המתינה עד 7.9.16 ורק אז התקיימה השיחה הראשונה בינה לבין דקלה.
לאור זאת, אין לנו אלא לקבל את עדותה של דקלה לפיה, עוד קודם לשיחה שהתקיימה ביום 7.9.16 התקיימה שיחה נוספת בה הוצע לתובעת שיבוץ למשך 5 ימים, כל יום בגן אחר, אך היא סירבה לו (סע' 9 לתצהירה). לא נסתר מעינינו שבשיחה המוקלטת דקלה לא מציינת כי הצעה כאמור הועלתה לפני מספר ימים בפני התובעת ואולם בשקילת כלל העדויות – מחד עדות התובעת, אותה דחינו כלא נכונה, המכחישה קיומה של שיחה קודמת, ומאיד ך עדות דקלה המציינת קיומה של שיחה קודמת ומפרטת תוכנה (וראו גם עדותה בעמ' 13, ש' 2 ואילך) – אנו מעדיפים את עדותה של דקלה. תמיכה לעדות זו ניתנת גם בהתנהגותה המאוחרת של התובעת, כאשר הוצע לה במפורש ע"י ב"כ הנתבעת לעבוד 5 ימים בשבוע והיא דחתה את ההצעה (ראו סע' 37 להלן).
נכונותה של הנתבעת לשבץ את התובעת לעבודה מחד, והעדר נכונותה של התובעת לעבוד מאידך, עולה גם מהמשך השיחה. מהעמוד השני לתמלול השיחה עולה בבירור כי בשלב זה דקלה נכונה לשבץ את התובעת לעבודה לפחות 3 ימים בשבוע ("את רוצה מחר? יש לי מחר עבודה לתת לך...ל-3 ימים, כל פעם בגן אחר, אין לי שום בעיה...השאלה אם מבחינתך את רוצה לעבוד את מבינה?"). בהמשך דקלה מבקשת מהתובעת לרשום את הגנים שהיא תשובץ אליהם, דבר המעיד על נכונות ורצינות בהצעתה לתובעת. התובעת מנגד חוזרת ומתעקשת על זכותה לעבוד במשרה מלאה וחרף אמירותיה כי היא מעוניינת לעבודה, לא נכונה לקבל אפילו את העבודה החלקית שהוצעה לה באותו שלב . יתרה מכך, מדבריה של התובעת עולה כי היא אינה נכונה לעבוד "לפי קריאות" (עמ' 6, ש' 3) ומבקשת למעשה שי בוץ קבוע, כל זאת בניגוד להסכם עמה.
כאשר דקלה מציעה לה עבודה בגן המדע, התובעת מיד דוחה את ההצעה בטענה שהגן רחוק מביתה. כאמור לעיל, לא הוכחה בפנינו הטענה כי מדובר בגן אשר רחוק משמעותית ביחס לגנים אחרים בהם עבדה וכאשר נשאלה התובעת האם ידוע לה שהמרחק בינו לבין ביתה הינו כ-4 ק"מ בלבד, לא ידעה להשיב (עמ' 9, ש' 8).
בסופה של השיחה, כאשר נראה שהיא אינה מתקדמת, אומרת דקלה לתובעת: "אשמח מאוד לפגוש אותך, לראות אותך ולהסביר לך את הדברים". התובעת לא קבעה להיפגש עם דקלה ולא ניסתה לקדם את סוגיית המשך העסקתה.
מהאמור לעיל אנו מסיקים, שהתובעת קיימה את השיחה בעיקר כהכנה לתביעה דנן ולא במטרה לחזור לעבודה. כפי שהתובעת עצמה העידה, כמו שהיא הייתה בררנית בהסכמתה לעבודה לפני ההיריון ובלא קשר להריון, כך המשיכה גם לאחר חופשת הקיץ. מכל מקום, לא עולה מהשיחה המוקלטת נכונות של התובעת לחזור לעבודה כסייעת ממלאת מקום והעובדה שבחרה שלא להיפגש עם דקלה למרות הזמנתה של האחרונה, תומכת במסקנה זו.
אם לא די בכל אלו, הרי שלאחר ששלחה התובעת מכתב באמצעות ב"כ (20.9.16) השיבה הנתבעת כי הוצעה לתובעת עבודה משך 5 ימים בשבוע וההצעה בתוקפה עומדת (צורף כנספח 8 לתצהיר התובעת). אכן, מכתב התשובה התקבל בידי ב"כ התובעת לאחר שהתובעת כבר ילדה ואולם, העובדה שהתובעת בחרה שלא לקבל את ההצעה לפחות לאחר חופשת הלידה, מלמדת אף היא על חוסר נכונות לעבוד.
מכל האמור לעיל, אנו דוחים את טענת התובעת לפגיעה בתנאי העסקתה או להפלייתה על רקע הריונה, אלא קובעים כי התובעת היא שסיכלה את המשך העסקתה על פי דין.
בטרם סיום נתייחס לדברים שאמרה דקלה בשיחה המוקלטת, בהם ציינה את דבר הריונה של התובעת, כמצדיק אי שיבוצה בגנים לגילאים הקטנים (הדברים החסרים הינם במקור) :
"...לך משהו של גילאי שלושה קטנטנים ואת בהיריון חודש תשיעי, את מבינה? כדי לסגור פינה? ומה הגננת תגיד לי...צריך החלפות, צריך זה, טיטולים פיפי קקי מה אני יכולה לעשות? אז מה אני עושה בזה?" (עמ' 4, ש' 8)
ובהמשך:
"גם אם אני רוצה לתת לך סייעת שנייה לקטנטנים שזה גילאי שנתיים אני לא יכולה לתת לך כי זה החלפות זה קקי זה פיפי, את חודש 9 את לא תתכופפי את לא" (עמ' 6, ש' 18).
מקובלת עלינו טענתה של התובעת, כי לאחר שהיא עצמה לא העמידה מגבלות שההיריון מעמיד בפניה, כגון קושי בהתכופפות, לא הייתה אמורה דקלה להגביל את עבודתה של התובעת מסיבות אלו.
יחד עם זאת, כפי שהובהר לעיל, ובשים לב לכך שבנתבעת קיימים גנים רבים, משהוצעו לתובעת גנים אחרים, הרי שגם אם החלטתה של דקלה למנוע מהתובעת גנים מסוימים מחמת ההיריון הינה פסולה, מרגע שהוצעו לתובעת גנים אחרים, ממילא שלא הופלתה התובעת מחמת הריונה. זאת בשים לב לכך שלא נמסרו לנו פרטים ביחס לגנים בהם לא שובצה התובעת מחמת ההיריון לעומת הגנים בהם הוצע לתובעת לעבוד.
סוף דבר
על יסוד כלל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו שהנתבעת פגעה בתנאי העסקתה של התובעת או הפלתה את התובעת מחמת הריונה. משכך, הרי שהפסקת עבודתה של התובעת, אינה עולה כדי התפטרות ולכן אף נדחית טענתה לפיצוי פיטורים.
לפיכך, התביעה נדחית. בשים לב לכך שגם התנהלות הנתבעת לא חפה מטעויות, כפי שהבהרנו לעיל, ישא כל צד בהוצאותיו.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ט, (27 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' רונית סבה
נציגת מעסיקים

מיכל נעים דיבנר
שופטת

מר אברהם בן קרת
נציג עובדים