הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 39175-10-14

20 נובמבר 2017

לפני:

כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' הלן הרמור
נציגת ציבור מעסיקים גב' כרמן קלינגר

התובע:
AMHA BARAHI
ע"י ב"כ עו"ד ליאב עמר
-
הנתבעות:

  1. י.ב שיא משאבים בע"מ
  2. קפלן את לוי בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ויקטור ברק

פסק דין

1. התובע הועסק כעובד ניקיון רחובות ברשויות מקומיות. בפנינו תביעה שהגישה עם סיום עבודתו.

התשתית העובדתית

2. התובע, נתין זר מאריתריאה, הועסק בניקיון רחובות ברשויות מקומיות באמצעות הנתבעות 1-2.

הנתבעת 1, חברת י.ב שיא משאבים בע"מ ( להלן: שיא משאבים), היא קבלן שירות, המספק שירותי ניקיון, בין היתר, לגופים ציבוריים.

הנתבעת 2, חברת קפלן את לוי בע"מ ( להלן: קפלן), היא קבלן שירות, המספק שירותי ניקיון בין היתר לגופים ציבוריים, לרבות לעיריית רעננה ועיריית רחובות שאת הרחובות שלהם ניקה התובע.

התביעה שבפנינו הוגשה מלכתחילה גם כנגד שתי נתבעות נוספות – עיריית פתח-תקוה ועיריית רעננה – אך ביום 14.11.16 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התביעה כנגד עיריית פתח תקווה ועיריית רעננה תדחה. עוד קודם לכן, ביום 4.10.16 העיד התובע בעדות מוקדמת ( בפני כב' הרשמת מרב חבקין). ביום 16.7.17 התקיים דיון הוכחות בתיק במסגרתו העידו הגב' יאנה ברויטמן, הבעלים ומנכ"ל שיא משאבים, ומר עזיז עאצי, הבעלים של קפלן.. עם סיום שלב ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

קבילותו ומשקלו של תצהיר התובע

3. שיא משאבים טענה, הן בתצהיר ברויטמן והן בסיכומיה, שיש להורות על מחיקת תצהיר התובע, וכפועל יוצא לדחותו את תביעתו על הסף. זאת, מאחר שלא צורף לתצהיר, הכתוב בשפה העברית שהתובע אינו שולט בה, תצהיר כדין של המתרגם.

דין טענתה זו להידחות על הסף, שכן לאחר שהיא הועלתה בפתח דיון ההוכחות, ניתנה על ידינו ההחלטה הבאה ( עמ' 14 ש' 13 לפרוטוקול):

"המדובר בתיק ישן במיוחד, שנפתח עוד בשנת 2014, וכלל לא ברור לנו מדוע הוגשה הבקשה לזימון המתורגמן רק עה, בעל-פה, בפתח דיון ההוכחות. בנסיבות העניין, אין מקום לדחיית דיון ההוכחות, וחקירות המצהירים מטעם הנתבעות יתקיימו היום. ככל שבתום הדיון יעמוד ב"כ הנתבעת 2 על בקשתו לזימון המתורגמן כעד, יינתן לו פרק זמן ( קצר) להגשת בקשה מסודרת בעניין בכתב, שבה תינתן החלטה לאחר קבלת עמדת התובע".

מאחר שהנתבעת לא הגישה, בהתאם להחלטה האמור, כל בקשה לאחר דיון ההוכחות, יש לראותה כמי שויתרה על זימון המתורגמן ועל טענותיה בקשר לקבילות התצהיר.

למעלה מהנדרש, נבהיר שבכל מקרה, לדעתנו לא היה מקום בנסיבות להוצאת התצהיר מהתיק. כב' השופטת חני אופק גנדלר התייחסה בעניין Bahata )ברע 21010-01-17 Bahata Mesgena נ' קפלן את לוי, 19.1.17), לכך שלהגשת תצהיר בעברית של בעל דין זר, שאינו בקיא בעברית, תתלווה התייחסות מפורטת לזהות המתרגם, וכן הצהרת המתרגם בנוגע לתהליך התרגום ( ובהחלטת זו היפנתה גם לפסיקת בית המשפט המחוזי בעניין פרנקו ( עא ( ת"א) 1100/01 FRANCO נ' גל חום שוקי פסח (1.7.04)), ובית המשפט העליון בעניין נאשף ( ע"א 146/81 נאשף נ' נאשף (24.7.84)). כעולה מכל מאלה, אין בפקודת הראיות [ נוסח חדש], תשל"א-1971 הוראה מפורשת המחייבת הגשת תרגום של תצהיר בעברית לשפה הזרה המובנת לחותם התצהיר. נפסק, שאין לשלול התצהיר הערוך בשפה העברית מראש או לבטלו. משקלו של התצהיר יבחן בפועל בחקירה הנגדית של המצהיר. עוד נקבע שכאשר מעמיד בעל דין בספק את אמיתות התרגום או את הבנת המצהיר, עליו הנטל להניח את התשתית העובדתית לכך.

4. במקרה שלפנינו, התובע הודה בחקירתו כי " אני לא קורא עברית, אני גם לא מדבר טוב עברית." (ע' 7, ש' 6). למרות זאת, התובע הגיש תצהיר ערוך בשפה העברית, כאשר בפתח תצהירו ציין: "הבהרה: כלל הטענות המשפטיות והחישובים בתצהיר נכתבו על ידי עורך דיני, שלו הידע והמומחיות לכך. כמו כן טרם החתימה על התצהיר תרגמו לי את זה בשפה הטיגרית". עם זאת, התצהיר הוגש ללא ציון זהות המתרגם. האם די בכך כדי להביא לפסילת התצהיר? לטעמנו, לא. עם זו, התובע העיד שתצהירו תורגם לו בעל פה ולא בכתב, כך ש"עו"ד שלי דיבר אתו בעברית והוא תרגם לי בטיגרית" (ע' 5, ש' 22), ובאשר למבצע התרגום, העיד כי התרגום בוצע על ידי " בחור שהיה שם אצלו [ עו"ד – הערה שלנו] שכחתי את שמו, הוא תרגם.", והוסיף כי " אם אני זוכר השם שלו אברהם" (ע' 5, ש' 18; ע' 7, ש' 10). לא מצאנו סיבה שלא לקבל עדות זו של התובע בדבר תרגום התצהיר הערוך בשפה העברית לשפתו על ידי מתורגמן, שבא כוחו הקריא בפניו את התצהיר.

5. נוכח האמור, ועל אף שהיה על התובע להגיש תצהיר הכולל התייחסות לזהות המתרגם, וכן הצהרת המתרגם בנוגע לתהליך התרגום שערך. הרי שאין מקום להורות על פסילת תצהיר התובע מטעם זה.

זהות המעסיק ותקופות העסקה

6. התובע טוען שהנתבעות 1-2 היו מעסיקותיו במשותף במשך תקופת עבודה רצופה, מיוני 2012 עד ספטמבר 2014.

7. כידוע, הפסיקה מבחינה בין העסקה במשותף לבין מצב דברים שבו עובד מסויים עובד בו זמנית אצל שני מעסיקים ( ע"ע 751/05 מדינת ישראל נ' משרד הדתות נ' הרב עמאר (3.2.08); ע"ע 142/03 סהר נ' פיקאסו (14.6.05)). לאחר בחינת מסכת הראיות והעדויות על רקע הלכות אלה, החלטנו לדחות את טענתו זו, וננמק:

ראשית התובע טען בתצהירו שהועסק בניקיון רחובות ברצף מיוני 2012 עד ספטמבר 2014, ורק לאחר שהתקבלו על ידי בא כוחו תלושי השכר " הבנתי שהנתבעות 1 ו-2 פיצלו ביניהן את הדיווח על עבודתי בהתאם לרצונן" (ס' 3-4 לתצהירו). אולם, מחקירתו של התובע כלל לא הוכחה טענה זו, והתובע אף לא יכול היה להבהיר במסגרתה משמעותה ( ע' 4, ש' 16; ע' 7, ש' 3). התובע לא יכול היה להבהיר מדוע הוא תובע את שיא משאבים והשיב בעניין זה כי " אני לא יודע. לפי החוקים באתי לעו"ד שלי והעו"ד תבע אותם" (ע' 4, ש' 31). התובע אף הודה בעדותו כי " אני לא יודע אם היו 2 חברות, אני עבדתי שם ומכיר רק את עזיז" (ע' 8, ש' 14);

שנית ברויטמן העידה שהתובע הועסק על ידי שיא משאבים בניקיון רחובות בערים שונות רק בין אפריל לנובמבר 2013 ( ס' 7-8 לתצהירה). בחקירתה הבהירה שהתובע הועסק רק בנס ציונה על אף ש"היה אמור לעבוד בעוד מקום, אבל בסופו של דבר עבד רק שם" (ע' 15, ש' 4). כמו כן, המנהל הישיר של התובע מטעם שיא משאבים היה לירון, שהיה המנהל מטעמה בנס ציונה, הגם שהיו עוד מפקחים ( ע' 16, ש' 13). ברויטמן העידה שבמהלך כל תקופת העסקתו של התובע בשיא משאבים שולמו על ידה מלוא שכרו וזכויותיו הסוציאליות על פי דין וכן הונפקו לו תלושי שכר ( ס' 9-10 לתצהיר ברויטמן);

שלישית עזיז העיד בתצהירו שהתובע הועסק על ידי קפלן בעבודות ניקיון במהלך החודשים יוני 2012 עד ספטמבר 2014, אם כי לא באופן רצוף, כשבחודשים דצמבר 2012 עד מאי 2013 הוא לא הועסק על ידה, כך שתקופת עבודתו המצטברת עומדת על 21.5 חודשים ( ס' 9-11 לתצהירו). בחקירתו מסר שהתובע " הוא עזב בין 2012 ל-2014 כמה פעמים, היה עוזב וחוזר, עבד בפתח-תקוה וגם ברעננה?", כשבסוף תקופת העסקתו בקפלן, התובע הועסק ברעננה ( ע' 19, ש' 11, 20; ע' 20, ש' 9). ואכן, התובע העיד שהועסק בהתחלה בפתח תקווה ואחרי שנה ושלושה חודשים העבירו אותו לעבודה ברעננה ( ע' 7, ש' 18, 26), וטען שפוטר מעבודתו על ידי עזיז עת הועסק ברעננה ( ע' 8, ש' 16, 26);

רביעית שיא משאבים והתובע הגישו תלושי שכר עבור החודשים אפריל עד נובמבר 2013 שבהן צוינה שיא משאבים כמעסיקה, ותאריך תחילת עבודתו 1.4.13. כמו כן, הוגשו על ידי קפלן והתובע תלושי שכר שהוציאה האחרונה לתובע עבור החודשים יוני עד נובמבר 2012, וכל עבור החודשים מאי 2013 עד ספטמבר 2014, שבהן צוין תאריך תחילת עבודה 1.6.12. אכן, צוין על גבי כל תלושי השכר שהונפקו לתובע כי נערכו על ידי " מיכפל מיקרו מחשבים (1983) בע"מ" עבור אותו מספר לקוח. ברם, לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית מספקת כדי לקבוע שלשתי הנתבעות היתה הנהלת חשבונות משותפת. גם מריכוזי השכר שהוגשו עולה לכאורה הפרדה בין שתי הנתבעות. כך, ריכוז נתוני השכר של התובע בקפלן לשנת המס 2012 מעיד שהועסק בה בשנה זו בחודשים יוני- נובמבר בלבד; הריכוז לשנת 2013 מעידים שהועסק בה בשנה זו בחודשים מאי- דצמבר, והריכוז לשנת 2014 מעיד שהועסק בה בחודשים ינואר-ספטמבר. ריכוז הנתונים בשיא משאבים לשנת המס 2013 תומך בטענתה של שיא שהוא הועסק בה בשנה זו בחודשים אפריל-נובמבר בלבד.

חמישית הוגש טופס " הודעה בדבר תנאי עבודה" מיום 1.4.13 ולפיו התובע קיבל הודעה על תנאי עבודתו אצל המעסיקה שיא משאבים בניקיון רחובות בעיר נס ציונה שתחילתה ביום 11.4.13 ( מוצג ת'2), וכן טופס " הודעה בדבר תנאי עבודה" נוסף מיום 20.5.13 בדבר תנאי עבודתו אצל המעסיקה שיא משאבים בניקיון רחובות בעיר בת ים שתחילתה ביום 13.5.13 ( מוצג ת'3). זאת ועוד. הוגש טופס " הודעה בדבר תנאי עבודה" של התובע בדבר תנאי עבודתו אצל המעסיקה קפלן כעובד ניקיון שתחילתה ביום 1.6.12 ( צורף כנספח לתצהיר גילוי מסמכים של קפלן).

שישית הוגשו על ידי שיא משאבים דוחות נוכחות של התובע שמולאו באופן ידני ובהם צוינו בכתב יד חודשי עבודה אפריל עד נובמבר 2013 ( צורפו כנספח לתצהיר גילוי מסמכים של שיא משאבים). כמו כן, כרטיסי עבודה של התובע בקפלן שמולאו באופן ידני עבור החודשים יוני 2012- דצמבר 2012, וכן עבור החודשים מרץ 2013- נובמבר 2013 ( צורפו כנספח לתצהיר גילוי מסמכים של קפלן). התובע אומנם הגיש כרטיס נוכחות עבור ינואר 2013 של קפלן ( צורף כנספח לתצהיר התובע), אולם לא מצאנו שיש בכך כדי להוכיח שרישום הנוכחות של התובע בוצע על ידי הנתבעות 1-2;

שביעית שיא משאבים הגישה אישור מנורה מבטחים ביטוח בע"מ מיום 8.6.15 לפיו התובע מבוטח בביטוח רפואי מיום 15.8.13 עד ליום 1.12.13 ( נספח לתצהיר גילוי מסמכים של שיא משאבים) עוד הוגש אישור חברת כלל ביטוח לפיו התובע מבוטח בביטוח רפואי לעובד זר מיום 30.7.12 עד ליום 28.1.13 על שם קפלן ( ת/7);

שמינית התובע אומנם העיד במהלך חקירתו שמי שקיבלו לעבודה, נתן לו הוראות במקום העבודה, שילם שכרו, ואף דאג לו להסעות היה רק עזיז מנהל העבודה ( ע' 5, ש' 32; ע' 6, ש' 1, ע' 7, ש' 14; ע' 9, ש' 24). אולם התובע לא התייחס בתצהירו כלל לעובדת היותו של עזיז הגורם היחיד שניהל עבודתו, ושילם שכרו במהלך כל התקופה ( ע' 8, ש' 10), ואנו לא שוכנענו שניתן לקבוע על סמך עדותו זו, שבמהלך כל התקופה הנדונה היה אכן עזיז הגורם הבלעדי שניהל עבודתו ושילם שכרו;

תשיעית לא הוכחה שותפות בין הנתבעות 1-2 במהלך התקופה, כל שכן, כזו המצדיקה קביעה בדבר העסקה במשותף. התובע הגיש לעניין זה רק פרוטוקול ועדת מכרזים מיום 10.3.15 ( צורף כנספח לתגובה לבקשה למחיקת כתב התביעה). אולם מהאחרון עולה שקפלן מספקת לשיא משאבים רכבי טיאוט ושירותי תיקון רכבים במקומות מסוימים. ברויטמן הכחישה זאת בעדותה ואף טענה שבין השתיים הייתה " יריבות מרה" באותה עת ( ע' 15, ש' 15). הנ"ל הבהירה כי " הכרתי את עזיז [ מנהל העבודה של קפלן – הערה שלנו] רק ב-2015, ב-2013 לא רק שלא היינו שותפים ולא מכירים, אלא היינו יריבים, אני עתרתי נגדו כדי להוציא אותו מעבודה בטיילת, לא היו לנו אותם אתרים, ולא אותם עובדים, בחיים לא עבדתי לא בפתח-תקוה ולא ברעננה" (ע' 15, ש' 26; ע' 16, ש' 1). הנתבעות 1-2 הגישו אף פרוטוקול דיון ופסק דין בעתירה מנהלית שהגישה שיא משאבים, בין היתר, כנגד קפלן ( עת"מ 1005-14 י.ב.שיא משאבים נ' עיריית תל אביב (12.8.14)).

ולבסוף התובע לא הציג כל נתון, ואין הדבר עולה אף מהראיות, שיש בו כדי לבסס קביעה לפיה הנתבעות הפרידו העסקתו באופן מלאכותי, על מנת להתחמק מחובה או תשלומים על פי דין.

8. באשר לתקופת העבודה, הרי שמסמכי ההעסקה, ובעיקר תלושי השכר וריכוז נתוני השכר, אינם תומכים בטענת התובע. כפי העולה מחקירת התובע, הוא קיבל במהלך תקופת עבודתו תלושי שכר, הגם שלטענתו עזיז " לפעמים נותן תלושים ובאמצע לא נותן תלושים זה מה שיש." או " כאשר היה נותן מזומן ולא [ לא] הביא תלוש. " (ע' 6, ש' 14, 20). התובע אף הודה שהעביר את כל תלושי השכר שקיבל במהלך עבודתו לבא כוחו ( ע' 6, ש' 19). אנו לא שוכנענו בעדות התובע בדבר אי מסירת תלושי שכר עבור חודשי עבודה מסוימים, לגרסתו, בשל תשלום השכר במזומן ( ע' 6, ש' 16, 20; ע' 6, ש' 32; ע' 7, ש' 1). נוכח האמור, הרי שהעובדה שאין ברשות התובע עצמו תלושי שכר עבור החודשים 12/2012- 3/2013, יש בה כדי להעיד על כך שלא הועסק באותה תקופה.

9. נוכח האמור, אנו קובעים שהתובע הועסק על ידי קפלן מיוני ועד נובמבר 2012 וכן החל ממאי 2013 עד ספטמבר 2014. במהלך החודשים אפריל 2013 עד נובמבר 2013 התובע הועסק בשיא משאבים.

תחולת צו ההרחבה בענף הנקיון וצו העסקת עובדים בגופים ציבוריים

10. על יחסי העבודה בין הצדדים צו ההרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה משנת 1979, וכן ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 4.12.12 שקיבל תוקף מכוח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופיים ציבוריים, התשע"ג-2013 ( להלן: חוק העסקת עובדים).

כמו כן, ומשהועסק התובע בפועל בניקיון ברשויות מקומיות, ובהיעדר טענה לסתור, חלות על העסקתו גם הוראות צו העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, התשע"ג-2013 ( להלן- "צו העסקת עובדים"), שהוצא מכוח חוק העסקת עובדים, וזאת החל ממועד פרסומו של הצו ביום 1.9.13.

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

11. התובע טען בכתב תביעתו שבספטמבר 2014 פוטר על ידי המנהל עזיז " ללא כל הודעה מוקדמת ו/או התראה", ועל כן הוא זכאי לתשלום פיצוי פיטורים. לחלופין, טען שהוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח זכאותו לביצוע הפקדות לקופת פיצויים בשיעור 8.33% מהשכר שאינן ניתנות להחזרה למעסיק " ע"פ הסכם ההתקשרות בין הנתבעות", וכן על פי צו ההרחבה בענף הניקיון.

12. הנטל להוכיח זכאות התובע לפיצוי פיטורים מכוח מעשה פיטורים מוטלת על התובע הטוען לכך. ההכרעה בשאלה מי מהצדדים הביא את יחסי העבודה לידי גמר מתקבלת על יסוד מכלול העובדות הרלוונטיות. במקרה שלפנינו, לאחר בחינת עדויות הצדדים – לא הוגשו לנו כל ראיות בכתב בקשר למחלוקת זו – הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא הוכיח שפוטר, וננמק.

התובע העיד בתצהירו כי " במהלך חודש 09/2014 פוטרתי על ידי המנהל עזיז, בעקבות העובדה כי ביקשתי את זכויותיי הסוציאליות שלא שולמו לי" וכי פיטוריו בוצעו " ללא הודעה מוקדמת, ונאמר לי ללכת מידית הביתה, ושלא אקבל יותר שכר." (סעיפים 14-18 לתצהירו). בחקירתו הוסיף שהוא דרש תשלום גמול שעות נוספות בפניותיו למר עזיז והאחרון בתגובה " התעצבן ואמר לי לך." (ע' 7, ש' 1), ובמקום אחר " זה היה ברעננה. ביקשתי את השעות נוספות שעבדתי והוא התעצבן וסילק אותי." (ע' 8, ש' 16, 24). אנו מתקשים לקבל גרסה זו. מעבר לכך שאינה באה לידי ביטוי במפורש בתצהיר, שם נטען רק לאי תשלום זכויותיו הסוציאליות של התובע, הרי שמעדותו של התובע נוכחנו שאינו מכיר את הדין, וזאת אף במסגרת ההליך הקיים ( ע' 4, ש' 22; ע' 8, ש' 22; ע' 9, ש' 9). כך שספק בעינינו שהתובע אכן פוטר כטענתו על רקע טענה שהעלה לתשלום גמול שעות נוספות ( ולא מיותר לציין בקשר לכך שהתביעה שבפנינו כלל אינה כוללת רכיב תביעה שכזה).

לעומת זאת, עזיז העיד בתצהירו שהתובע " נטש את עבודתו אצל הנתבעת ללא כל הודעה מוקדמת" (סעיף 9) . עוד הבהיר שלנתבעת מדיניות רבת שנים לפיה אינה מפטרת עובדים שכן האחרונה " זקוקה נואשות לכח אדם" ואף פרט שהאחרונה מחויבת לספק לעירייה כמות עובדים מסוימת ועל כן נקלעת לעיתים קרובות למצבים של היעדר כח אדם, ובשל כך אף מוטלים קנסות ( ס' 16-17). בחקירתו הוסיף שבמועד סיום עבודתו, התובע הועסק על ידי קפלן בעיריית רעננה עת " עזב בלי להודיע" ואף " באמצע החודש בזמן החגים" (ע' 19, ש' 11).

נוכח האמור, הרי שלא מצאנו סיבה להעדיף את עדותו של התובע על פני עדותו של עזיז בנוגע לנסיבות סיום עבודתו של התובע בניקיון בעיריית רעננה בספטמבר 2014. מכאן, שהתובע לא הוכיח שפוטר.

13. נעבור עתה לבחון האם זכאי התובע, כטענתו בסעיף 27 לכתב תביעתו, לפיצויי פיטורים מלאים בגין אי ביצוע הפקדות המעסיק לפיצויי פיטורים בהסדר פנסיוני ( השוו: ע"ע 47715-09-14 ‏ ‏ריעני נ' אליאסי שיווק (29.3.17)).

בסיכומיהן שיא משאבים רק הודתה בזכאות התובע שהועסק על ידה בחודשים אפריל עד נובמבר 2013 לשחרור כספי פיצויים שהופקדו בעדו בפועל בסך 372.68 ₪, ויתרת הפקדות ברכיב זה בסך 1,463.83 ₪ ( סעיף 20 לסיכומיה). בעוד קפלן הודתה בזכאות התובע לשחרור הפקדות המעסיק בקופות פיצויים בסך כולל של 3,784 ₪, ויתרת פיצויים בסך 4,144.11 ₪ בלבד ( סעיף 42 לסיכומי קפלן). כמו כן, הגישה בצרוף לכתב ההגנה ריכוז נתוני שכר של התובע עבור שנות המס 2012 – 2014. ולפיהם צוינו בשנים 2012- 2013 הפקדות לפיצויים בשיעור 8.33% ( נספחים א' לכתב ההגנה של קפלן).

14. צו ההרחבה בענף הניקיון משנת 1979 מחייב מעסיק בביצוע הפקדות לפיצויים, אולם אינו כולל הוראה בדבר האישור הכללי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. זאת ועוד. הסעיף בצו הדן בתנאים סוציאליים קובע את חובת המעסיק לביצוע הפקדות " לשם הבטחת התנאים הסוציאלים המקובלים". כמו כן, הסעיף הדן בפיצויי פיטורים קובע את זכאות העובד לפיצויי פיטורים " בהתאם לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג ובשעור הקבוע בחוק זה", וכן את חיוב המעסיק בהשלמת דמי הפיצויים עד לשיעור לו זכאי העובד על פי החוק, באם הפיצויים הצבורים בהסדר הפנסיוני אינם מכסים שיעורם על פי החוק. העולה מהאמור, שהפקדות המעסיק לפיצויים מטרתן להבטיח את התנאים הסוציאליים של העובד, והן אינן באות במקום פיצויי הפיטורים על פי סעיף. מכאן, שאין לתובע, כטענתו, עילת תביעה המבוססת על סכומי ההפקדה שהיה על המעסיקה להפקיד בעדו לקופת הפיצויים על פי צו ההרחבה משנת 1979. כמו כן, משחלות על התובע הוראות צו ההרחבה הענפי, לא חלות עליו הוראות צו ההרחבה לפנסיה חובה במשק ( סעיף 4 לצו ההרחבה לפנסיה חובה במשק).

עם זאת, ובהיעדר טענה אחרת מטעם הנתבעות, הרי שהחל מיום 1.9.13, התובע היה זכאי לביצוע הפקדות המעסיק לפיצויים מכוח צו העסקת עובדים, העומדות על 8.33% מהשכר המבוטח, הפקדות ההבאות במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים לפי סעיף 14. לסך המדוייק המגיע לתובע מכוח זאת נתייחס בהמשך פסק הדין, במסגרת הדיון ברכיב התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות חלק המעסיק ברכיב הפיצויים והתגמולים בהסדר פנסיוני.

15. משקבענו שהתובע התפטר, הרי שאין הוא גם זכאי להודעה מוקדמת, כטענתו. בנסיבות סיום עבודתו. יחד עם זאת, לא מצאנו מקום להיעתר לטענת הקיזוז של קפלן בעניין זה. קפלן העלתה בכתב הגנתה טענת קיזוז בלתי מכומתת לפיה היא " זכאית על פי דין לקזז מסכומים המגיעים לעובד, ככל שמגיעים, את סכום הפיצוי המופיע בחוק ההודעה המוקדמת" (סעיף 25 לכתב ההגנה). בעוד בתצהירה ובסיכומיה נאמדה זו על ידה בשיעור של 4,650 ₪ ( סעיף 32 לתצהיר עזיז; סעיף 59 לסיכומי קפלן). אין אנו סבורים שהוכחו נסיבות סיום העסקה בין הצדדים באופן המצדיק קבלת טענת קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות של העובד, בין היתר בשים לב לכך ש הטענה לא הועלתה בזמן אמת על ידי המעסיקה אלא רק כמענה לתביעה שעניינה זכויות משפט העבודה המגן.

דמי חגים

16. התובע טען בכתב תביעה ששולמו לו דמי חגים רק בחודשים 4/14- 6/14. על כן, לטענתו היה זכאי בעד תקופת העסקתו לתשלום דמי חגים בהיקף של 13 ימי חג לפי לוח השנה העברי, כמפורט בטבלה שבסעיף 40 לכתב התביעה. ערך יום חג חושב לפי יום עבודה בן 8 שעות, ושכר שעה בסך 24.98 ₪. משכך, עתר לתשלום דמי חגים בסך 2,597 ₪. בסיכומיו, התובע פירט שהיה זכאי לדמי חגים בהיקף של 19 ימי חג, תוך פירוט ימי החג, שערכם בסך 3,855 ₪. התובע פירט את דמי החגים ששולמו לו בפועל על ידי קפלן בחודשים 9/13, 4/14- 6/14, בסך 1,459 ₪. ומשכך, טען ליתרת דמי חגים בסך 2,396 ₪.

מנגד, טענה קפלן שהתובע היה זכאי רק ל-15 ימי חג בכל תקופת עבודתו, ומששולמו לו בפועל דמי חגים בסך 2,084 ₪, הרי שהוא זכאי ליתרת דמי חגים בסך 838.76 ₪. שיא טענה שהתובע אינו זכאי לדמי חגים עבור אפריל עד יולי 2013, ובסך הכל זכאי ל-5 ימי חג, כאשר ערך יום חג חושב על ידה לפי יום עבודה בן 8 שעות וחלקיות משרה של 78%. משכך, טענה שהוא זכאי לדמי חגים בסך 721.34 ₪.

17. בהתאם לסעיף 2 לצו ההרחבה משנת 1979, עובדים זכאים לתשלום דמי חגים עבור ימי החג המפורטים בסעיף זה, בתנאי שהועסקו בסמוך להם או שלא עבדו בם מחמת סיבה מוצדקת ומוסכמת. התובע אינו זכאי לדמי חגים עבור ימי מנוחה בהם לא עבד. מאחר שכפי העולה מדוחות הנוכחות, התובע הועסק גם בימי שישי, אנו קובעים שהוא זכאי לתשלום דמי חגים אף עבור ימי חג שחלו בימי שישי.

נוכח האמור, במהלך תקופת העסקתו בקפלן, התובע היה זכאי בשנת 2012 ל-5 ימי חג, בשנת 2013 ל- 5 ימי חג, ובשנת 2014, ל- 6 ימי חג. בתקופת העסקתו בשיא משאבים בשנת 2013, התובע היה זכאי לדמי חגים עבור 6 ימי חג. נוכח האמור, ובהתאם לגדרי התביעה, נכון הוא לחייב הנתבעות 1-2 במחצית מדמי החגים עבור ימי החג שחלו במהלך תקופת העסקתו של התובע במקביל אצלן. ערך יום חג יעמוד על 200 ₪ לפי יום עבודה בן שמונה שעות ושכר שעתי של 24.98 ₪.

18. בהתאם, הרי שהתובע זכאי לתשלום דמי חגים משיא משאבים בהיקף של 3.5 ימי חג. משכך, התובע זכאי לדמי חגים בשיעור בו הודתה שיא משאבים בסך 721.34 ₪. עבור תקופת העסקתו בקפלן התובע זכאי לתשלום דמי חגים בהיקף של 13.5 ימי חג. הנטל להוכיח את תשלומם של דמי חגים מוטל על קפלן. על פי תלושי השכר, השכר ששולם לתובע על ידי קפלן כלל דמי חגים בסך כולל של 1,663 ₪. נוכח האמור, התובע זכאי מקפלן לתשלום יתרת דמי חגים בסך 1,037 ₪.

חופשה שנתית

19. התובע טען בתביעתו שעבור תקופת עבודתו הוא זכאי ל- 28 ימי חופשה, בעוד בפועל שולם לו עבור 9 ימים בלבד, ועל כן טען שהוא זכאי לפדיון 19 ימים, בסך של 3,796 ₪ לפי ערך יום חופשה המחושב לפי יום עבודה בן שמונה שעות, ושכר שעתי בסך של 24.98 ₪.

שיא משאבים טענה שהתובע היה זכאי בעד תקופת עבודתו אצלה לחופשה בסך 1,154.15 ₪ לפי ערך יום חופשה המחושב בהתאם ליום עבודה בן שמונה שעות, וחלקיות משרה של 78%. לתובע שולם בפועל עבור חופשה סך 984 ₪, ומשכך טענה שנותרה חייבת בתשלום חופשה בסך 170 ₪ בלבד.

קפלן טענה שהודיעה לתובע שאינו רשאי לצבור ימי חופשה בהתאם לסעיף 7 לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951, ומשכך, תביעתו התיישנה. לגופו של עניין, טענה שהתובע היה זכאי ל- 21.52 ימי חופשה המחושבים לפי יום עבודה בן שמונה שעות ושכר שעתי של 25 ₪, ועל כן מסתכמים לסך 4,304 ₪. בפועל שולמו לתובע דמי חופשה בסך 773.38 ₪. על כן, התובע זכאי לפדיון חופשה, בסך 3,530.62 ₪.

20. בכתב ההגנה לא טענה קפלן שהודיעה לתובע שלא ניתן לצבור ימי חופשה. עדותו של מר עזיז, בסעיף 23 לתצהירו, לפיה " הנתבעת הבהירה בפני התובע, חזור והבהר, כי נאסר עליו לצבור את ימי החופשה וכי עליו לנצלם", לא הוכחה, ואינה עולה בקנה אחד עם תלושי השכר שלפיהם נצברו לתובע ימי חופשה, כך שיתרת החופשה עבור שנה מסוימת צורפה ליתרת השנה אחריה, ובספטמבר 2014 יתרת ימי החופשה עמדה על 17.5 ₪. מכל מקום, אין בעדות זו כדי להוכיח שקפלן יידעה את התובע בדבר זכותו לחופשה ואיפשרה או יזמה את יציאתו לחופשה. כל שכן, לא הוכח סירוב של התובע לצאת לחופשה. משכך, אין לראות באי לקיחת החופשה צבירה בלתי חוקית, וכויתור התובע על חופשה או חלק ממנה ( ע"ע 197/03 ‏ ‏פרי שר אסייג נ' חנה גורן הפקות (16.6.05)).

21. מכל מקום, סעיף 7 לחוק מגביל את זכות הצבירה של העובד לימי חופשה, כך שבמועד סיום יחסי העבודה, ניתן לפדות רק את ימי החופשה שהיה העובד זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת ( ע"ע 547/06 כהן נ' אנויה (8.10.07); ע"ע 6204-07-11 אודר הנדסה ובנין נ' צ'יפריאן (8.12.14)). תקופת עבודתו הכוללת של התובע הייתה מיוני 2012 עד ספטמבר 2014, ומשכך, אין הגבלה על פדיון החופשה.

התובע, שיש לראות בו כמי שהועסק בשבוע עבודה בן שישה ימים, היה זכאי ליום חופשה עבור כל אחד מחודשי עבודתו. באשר לערך יום חופשה, הרי שקפלן הסכימה לחשב ערך יום חופשה לפי יום עבודה בן שמונה שעות ושכר שעתי של 25 ש"ח. מה גם, שעל פי תלושי השכר של קפלן ערך יום חופשה מלא הוא בתעריף של 199.84 ₪, ולתובע שולם בפועל לפי ערך זה או בחלקיות של 0.95 % או 0.92 %. בעוד על פי תלוש השכר של שיא משאבים עבור נובמבר 2013 שולמו לתובע דמי חופשה.

22. נוכח האמור, ומאחר שבפועל שילמה שיא משאבים לתובע בתלוש השכר עבור נובמבר 2013 פדיון חופשה בהיקף של 5.3 ימים ולפי תעריף יום חופשה בסך 185.6 ₪, בסך כולל של 983.68 ₪, הרי שיש לחייבה רק בתשלום יתרת חופשה בה הודתה בסך 170 ₪.

באשר לקפלן, הרי שקפלן שילמה לתובע בפועל עבור 4 ימי חופשה במהלך תקופת העבודה. נוכח האמור, אנו מחייבים את קפלן בתשלום פדיון חופשה לתובע בשיעור בו הודתה בסך 3,531 ₪.

דמי הבראה

23. התובע טוען ששולמו לו דמי הבראה רק מדצמבר 2013, ועל כן הנתבעות נותרו חבות בתשלום דמי הבראה בסך 2,805 ₪. צו ההרחבה בענף הניקיון משנת 1979 קובע כי עובד יהיה זכאי עבור השנה הראשונה עד השלישית ל-5 ימי הבראה. עם זאת, די בכך שהשלים העובד שנת עבודה במקום העבודה, אף אם לא הייתה רצופה, על מנת שיהא זכאי לקצובת הבראה. הדבר נלמד מהוראות צו ההרחבה הכללי במשק אליהן מפנה הצו, הקובעות שבחישוב תקופת הזכאות של שנת עבודה, אין להתחשב בתקופת היעדרות בה לא התקיימו יחסי עבודה אלא רק בתקופת העבודה בפועל. כך, שמגולמת ההנחה שתקופה בה לא התקיימו יחסי עבודה אינה שוללת בהכרח רציפות בקביעת ותק הזכאות. בענייננו זה, ההפסקה ביחסי העבודה בין הצדדים, לא עלתה בכל מקרה על שישה חודשים, כך שניתן לקבוע שלא נפגעה הרציפות במקום העבודה של התובע, בהיקש מסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים. נוסיף ונציין שצו העסקת עובדים קובע בעניין זה שאף עובד שעבד פחות מ-12 חודשים בשנה, יהיה זכאי, בעד אותה שנה, לדמי הבראה חלקיים בעד החלק היחסי של השנה שבו עבד.

24. בהתאם לצו ההרחבה משנת 1979, התובע זכאי בעד שלוש השנים הראשונות לעבודתו ל-5 ימי הבראה שנתיים, בעוד שבהתאם לצו העסקת עובדים, עובד הניקיון יהיה זכאי ל-7 ימי הבראה שנתיים. אומנם עובד זכאי למספר ימי הבראה שנתיים שיחושבו בהתאם לחלקיות משרתו, אולם הצדדים לא טענו דבר בעניין זה בסיכומיהם, ועל כן תחושבנה זכויות התובע לדמי הבראה בהתאם למשרה מלאה.

25. בהתאם, יש לחייב את שיא משאבים בדמי הבראה יחסיים רק בעד התקופה שמספטמבר 2013, שיחושבו במעוגל בסך 493 ₪. באשר לקפלן, הרי שהתובע הועסק במצטבר סך כולל של 23 חודשי עבודה. התובע זכאי עבור שנת 2012 ל- 928 ₪ ( לפי החישוב: 6/12 * 5 ימים * 371 ₪); עבור שנת 2013 ל- 623 ₪ ( לפי החישוב: 4/12 *5* 374 ₪) ול-493 ₪ ( לפי החישוב: /2 4/12 * 7* 423 ₪). ועבור שנת 2014, התובע זכאי לדמי הבראה בסך 2,221 ₪ ( לפי החישוב: 9/12 * 7 * 423 ₪). סך הכל התובע היה זכאי לתשלום דמי הבראה בסך 4,265 ₪. התובע הודה בסעיף 69 לסיכומיו, והדבר אף נתמך בתלושי שכרו, ששולם לו בפועל על ידי קפלן סך 2,192 ₪ עבור דמי הבראה. משכך, יש לחייב קפלן בתשלום יתרת דמי הבראה בסך 2,073 ₪.

קרן פנסיה

26. על פי צו ההרחבה בענף הניקיון משנת 1979, וההסכמים הקיבוציים המאוחרים שהגדילו את תשלומי המעסיקים לפנסיה מקיפה, התובע היה זכאי לביצוע הפקדות המעסיק ברכיב התגמולים בשיעור 6% מחודש העבודה הראשון. כמו כן, והחל מספטמבר 2013, עם כניסתו לתוקף של צו העסקת עובדים, התובע היה זכאי לביצוע הפקדות המעסיק ברכיב התגמולים בשיעור 7% מהשכר המבוטח הכולל אף דמי הבראה.

27. התובע ערך בכתב התביעה תחשיב בנוגע לשיעור ההפקדות להן הוא זכאי בשיעור 6% עבור החודשים 6/11-8/13, ובשיעור 7% מ- 9/13 (סעיף 44 לכתב התביעה). בתחשיב זה ההפקדות נאמדו על ידו בסך כולל של 8,177 ₪. לא מצאנו בטיעוני הנתבעות טענה הסותרת את תחשיב התובע או את השכר המבוטח הנטען על ידו. בגדרי תביעה זו, ביחס לחודשי העבודה שבהם הועסק התובע במקביל אצל שתי הנתבעות 1-2, תחויב כל אחת מהן במחצית משיעור ההפקדות.

28. עבור תקופת עבודתו של התובע בשיא משאבים, התובע היה זכאי לביצוע הפקדות חודשיות מאפריל ועד אוגוסט 2013 בשיעור 6% משכר יסוד נטען של 4,300 ₪, ומספטמבר ועד נובמבר 2013, בשיעור 7% משכר יסוד נטען של 4,646 ₪. וכן מהחלק היחסי בחבות בדמי הבראה מספטמבר 2013. משכך, יש לחייב שיא משאבים בפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות ברכיב התגמולים בסך 1,292 ₪.

עבור תקופת עבודתו של התובע בקפלן, התובע זכאי לביצוע הפקדות חודשיות בשיעור 6% משכר יסוד נטען של 3,890 ₪ ביוני 2012, מיולי 2012- ספטמבר 2012 משכר יסוד נטען של 4,100 ₪, ומאוקטובר 2012 עד אוגוסט 2013 משכר יסוד נטען של 4,300, ומספטמבר 2013 משכר יסוד נטען של 4,646 ₪. כמו כן, מהחלק היחסי בחבות בדמי הבראה מספטמבר 2013. משכך, יש לחייב קפלן בפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות ברכיב התגמולים בסך 5,933 ₪.

באשר לרכיב הפיצויים, הרי שיש לחייב שיא משאבים בפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות ברכיב הפיצויים עבור ספטמבר 2013- נובמבר 2013, בסך 622 ₪. כמו כן, יש לחייב קפלן בגין אי ביצוע הפקדות ברכיב הפיצויים עבור ספטמבר 2013 – ספטמבר 2014, בסך 4,096 ₪.

29. בכתב התביעה התובע טען שמנובמבר 2013 " נחזה בתלושי השכר" ניכוי בגין הפקדה לקופת גמל בסך כולל של 2,680 ₪, ועולה מהתלושים שבוצעו ניכויי שכר עבור חלק העובד בביצוע הפרשות לקרן פנסיה אולם לתובע " לא ברור היכן הכספים מצויים". התובע טען כי ככל שאכן בוצעו בעדו הפקדות בהסדר פנסיוני, הרי שיש להורות לנתבעות להמציא לתובע מסמכי העברת בעלות על הפוליסות. לחלופין, ככל שהנתבעות לא הפקידו את הכספים שנוכו עבור תגמולים או שאלה הופקדו בחסר, הרי שהוא זכאי לטענתו להשבת הסכומים שנוכו ולא הופקדו.

בסיכומיו התובע הוסיף ופירט שבוצעו ניכויי שכר בתלושי שכרו עבור יולי 2013 – אוגוסט 2014 עבור פנסיה או קרן השתלמות, כמפורט בטבלה שצורפה לסיכומיו, בסך כולל של 3,690 ₪.

30. עיון בתלושי שיא משאבים, מעלה שבחודש נובמבר 2013 אכן צויינו בעמודת " נתונים נוספים" סכומים עבור גמל מעביד ופיצויים, ובמקביל צוין בניכויי חובה עבור קופת גמל סך 290.81 ₪. כמו כן, בתלושי קפלן עבור יולי 2013 – ספטמבר 2014 צוין בעמודת " נתונים נוספים" סכומים עבור גמל מעביד, ובמקביל צוין בעמודת ניכוי חובה, ניכויים עבור " כלל 152" בחודשים יולי עד דצמבר 2013, וניכויי חובה עבור " מנורה 152" בחודשים ינואר עד יולי 2014, ועבור " מנורה 137" בחודשים 8/14- 9/14. הנתבעות 1-2 לא הכחישו או סתרו את טענות התובע בנוגע לביצוע ניכויי שכר עבור חלק העובד ברכיב התגמולים, כפי הבא לידי ביטוי בתלוי השכר.

מכל האמור עולה, שאכן שבוצעו ניכוי שכר על ידי שיא משאבים בסך 290.81 ₪ בשכר נובמבר 2013. שיא משאבים אף הודתה בכך שחלק העובד ברכיב התגמולים שהועבר לטענתה להסדר פנסיוני עומד על 290.81 ₪ ( פסקה ב' לתצהיר ברויטמן; סעיף 20 לסיכומי שיא משאבים). בעוד על ידי קפלן בוצעו ניכוי שכר עבור הסדר פנסיוני בתקופה יולי 2013- ספטמבר 2014, בסך כולל של 3,616.75 ₪. קפלן אף הודתה כי חלק העובד ברכיב התגמולים שהועבר לטענתה להסדר הפנסיוני עומד על סך 3,616.75 ₪ ( סעיף ב' לתצהיר עזיז; סעיף 43 לסיכומי קפלן). נוכח האמור, ומאחר שתביעת התובע בכתב התביעה בגין אי ביצוע הפקדות ברכיב התגמולים עומדת על סך כולל של 10,857 ₪ ( סעיף 49 לכתב התביעה), ועסקינן בניכוי שכר עבור חלק העובד ברכיב התגמולים. שלטענת הנתבעות אף הועברו להסדר פנסיוני. אנו מקבלים טענת התובע בסיכומיו שנוכה משכרו חלק העובד ברכיב תגמולים בסך כולל של 3,690 ₪.

31. כבר נפסק שאין די בהצגת נתונים מתלושי שכר בנוגע לביצוע הפרשות סוציאליות אלא " כלל הראיה הטובה ביותר דורש הצגת אישור מקרן הפנסיה על העברת הכספים, או כל מסמך אחר המעיד על תשלומם" (ברע 29175-07-12 ניצנים נ' פנטה (14.11.12)). שיא משאבים טענה הן בסעיף ב' לתצהיר ברויטמן והן בסעיף 20 לסיכומיה, שבפועל בוצעו על ידה הפקדות בעד התובע ברכיב תגמולים ופיצויים " בקופה ייעודית" של המעסיקה. עם זאת, אישור בכתב או מסמך אחר המוכיח זאת לא הוגשו על ידה.

בדומה קפלן טענה הן בסעיף ב' לתצהיר עזיז והן בסעיפים 42-42 לסיכומיה, שהיא ביצעה הפקדות ברכיב פיצויים ותגמולים עבור התובע בהסדרים פנסיונים בחברות הביטוח כלל ומנורה, אולם אישורים ומסמכים בנוגע לכך הוגשו רק בסיכומיה, עת צורפו על ידה במסגרתם, וללא קבלת רשות, רק מסמך " מצב פוליסות לביטוח חיים" מטעם מנורה מבטחים מיום 15.10.17, ולפיו ערך פדיון של הפוליסה הרשומה על שם התובע הוא 4,561.7 ₪ ( נספח ב' לסיכומים), וכן ריכוז תקבולים עבור שנת 2014 שבפועל בוצעו עבור מבוטח במעמד עצמאי/פוליסה לביטוח פרט, וריכוז תקבולים עבור שנת 2013 ( נספחים ג' לסיכומים).

32. נוכח כל האמור, אין בידינו לקבוע שניכוי השכר המפורטים למעלה אכן הופקדו בפועל בהסדר פנסיוני עבור התובע. כמו כן, אין בידינו לקבוע שיש לקזז מהסכומים הפסוקים הפקדות שבוצעו בפועל כנטען על ידי הנתבעות 1-2 עבור התובע בהסדר פנסיוני. מה גם, שאין חולק שהנתבעות 1-2 לא שיחררו בפועל לטובת התובע את כספי התגמולים והפיצויים חלק העובד והמעסיק שהופקדו בעדו, כטענתן, בהסדרים פנסיונים. ככל שהנתבעות 1-2 אכן הפקידו את הכספים הנטענים על ידן כאמור, הן רשאיות כמובן לשלם את הסכומים הפסוקים באמצעות הכספים שהופקדו שם.

קרן השתלמות

33. התובע טען שהיה זכאי לביצוע הפקדות בקרן השתלמות בשיעור חודשי של 7.5% עבור 12 חודשי עבודתו, מכוח " צו ההרחבה בגופים ציבורים". התובע חישב ההפקדות לקרן השתלמות בשיעור הנגזר משכר בסך 4,646 ₪ ודמי הבראה, כך שנאמדו על ידו בסך כולל של 4,403 ₪ ( סעיף 50 לכתב התביעה). בסיכומיו התובע פירט שהיה זכאי לביצוע ההפקדות האמורות מכוח סעיף 5 לצו העסקת עובדים מיום 1.9.13, וזאת עבור החודשים 9/13-9/14, הנגזרות מהשכר לפי סעיף 2 לצו, ומדמי ההבראה. בהתאם, התובע היה זכאי לטענתו לביצוע הפקדות חודשיות בסך 353 ₪ עבור 13 חודשי עבודה. עם זאת, הוא עתר לחיוב הנתבעות בסך 4,403 ₪ בלבד, כנתבע על ידו בכתב התביעה.

קפלן טענה בעניין זה שזכאות התובע לביצוע הפקדות לקרן השתלמות היא מכוח צו ההרחבה בענף הניקיון משנת 2014, ועל כן תחולתה מאוקטובר 2014. מאחר שהתובע נטש לטענתה עבודתו בספטמבר 2014, הוא אינו זכאי לתשלום עבור רכיב זה. שיא משאבים טענה בדומה שמאחר שהתובע נטש עבודתו אצלה בנובמבר 2013, הוא אינו זכאי ממנה לביצוע הפקדות לקרן השתלמות.

34. בהתאם לצו העסקת עובדים, ובהיעדר טענה לסתור, התובע היה זכאי לביצוע הפקדות חודשיות לקרן השתלמות מיום 1.9.13 בשיעור 7.5% מהשכר המחושב לפי סעיף 2 וכן מדמי ההבראה. נוכח האמור, הרי ששיש לחייב שיא משאבים בחלקה היחסי בביצוע הפקדות עבור החודשים ספטמבר 2013- נובמבר 2013, בסך 560 ₪. כמו כן, יש לחייב קפלן בפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות בעד חודשי העבודה 9/13- 9/14, בסך 4,211 ₪.

ניכוי ביתר בעד דמי ביטוח רפואי

35. התובע טען בכתב התביעה שהנתבעות ביצעו ניכויים ביתר בשכרו עבור ביטוח רפואי בניגוד " לתקנות עובדים זרים", עת בחודשים 5/14- 8/14 בוצע ניכוי עבור כך בסך 238 ₪, החורג בסכום חודשי של 160 ₪ מהמותר. על כן, עתר להשבת סך כולל של 640 ₪, בצירוף פיצויי הלנה מלאים.

36. בהתאם לתקנות עובדים זרים ( שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב-2001 במועד שלעניין, עמד סכום הניכוי המרבי עבור דמי ביטוח רפואי על 124.73 ₪. בתלושי השכר של קפלן עבור 5/14 – 9/14, בוצע ניכוי שכר בגין " השתת' בטוח" בסך 238 ₪, סכום החורג בסך 113 ₪ מהסכום המרבי האמור. קפלן טענה להגנתה באופן סתמי וכללי בלבד כי " לתובע נערך ביטוח רפואי ע"י הנתבעת, ולפיכך נוכו כספים בגין ביטוח רפואי כדין" (סעיף 52 לסיכומי קפלן).

37. נוכח האמור, אנו מחייבים את קפלן בהשבת סך 565 ₪ בגין ביצוע ניכוי שכר ביתר עבור ביטוח רפואי, ובצירוף פיצויי הלנת שכר בסך 435 ₪,, כך שבסך הכל היא תחוייב ברכיב זה בסך של 1,000 ₪.

טענת הקיזוז בגין נקודות זיכוי במס הכנסה

38. שיא משאבים העלתה בכתב ההגנה טענת קיזוז שעניינה נקודות זיכוי ביתר שחישבה לתובע במעמד של עובד זר. לטענתה, מס הכנסה הודיע לה בשומת מס הכנסה עבור השנים 2008-2010, שלעובדים מבקשי מקלט, במעמד התובע, לא מגיעות נקודות זיכוי, ועל חיובה בערכן הכספי. עוד הוסיפה שהגישה ערר על החלטת פקיד השומה אולם השגתה נדחתה באוקטובר 2013. וערר שהוגש על החלטת פקיד השומה תלוי ועומד בימים אלה בבית המשפט המחוזי. על רקע האמור, עתרה לקזז מכל סכום שיפסק לתובע את ערכן הכספי של נקודות הזיכוי המהוות, לשיטתה, יתרת מס הכנסה בה הוא מחויב. טענת הקיזוז נאמדה על ידה בסך 2,828 ₪ על סמך ריכוז נתוני השכר.

39. בסיכומיה שיא משאבים אינה מתייחסת כלל לטענת זו. ומשכך, אין לנו אלא לקבוע שטענתה זו נזנחה על ידה בסיכומיה, והיא נדחית.

לסיכום

40. התביעה התקבלה בחלקה בלבד. הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פדיון חופשה בסך 170 ₪.

ב. פדיון דמי הבראה בסך 493 ₪.

ג. דמי חגים בסך 721.34 ₪.

ד. פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות ברכיב תגמולים בסך 1,292 ₪.

ה. החזר ניכויי שכר עבור הסדר פנסיוני בסך 291 ₪.

ו. פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות ברכיב פיצויים בסך 622 ₪.

ז. פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות בקרן השתלמות, בסך 560 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.13 ( כמחצית התקופה) ועד המועד לתשלום בפועל, מלבד הסכומים בסעיפים א'-ג', שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.13 ועד המועד לתשלום בפועל.

41. הנתבעת 2 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פדיון חופשה בסך 3,531 ₪.

ב. פדיון דמי הבראה בסך 2,073 ₪.

ג. דמי חגים בסך 1,037 ₪.

ד. החזר ניכוי שכר ביתר עבור דמי ביטוח רפואי בסך 1,000 ₪.

ה. פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות ברכיב תגמולים בסך 5,933 ₪.

ו. החזר ניכוי שכר עבור הסדר פנסיוני בסך 3, 339 ₪.

ז. פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות ברכיב פיצויים בסך 4,096 ₪.

ח. פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות בקרן השתלמות בסך 4,211 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.13 ( כמחצית התקופה) ועד המועד לתשלום בפועל, מלבד הסכומים בסעיפים א'-ב' שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.14 ( סיום העבודה) ועד המועד לתשלום בפועל.

42. בנוסף, הנתבעת 1 תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪, והנתבעת 2 בסך 8,000 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי. ערעור יש להגיש תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ח, (20 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים.

גב' הלן הרמור,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' כרמן קלינגר ,
נציגת ציבור מעסיקים