הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 3885-03-16

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציגת ציבור (עובדים) גב' אורה נורי
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' רונית עזר

התובעת
גלינה מילר
ע"י ב"כ עו"ד עדי דראל
-
הנתבעת
הדס גוכמן בקורת מבנים ושרותי הנדסה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יהודה אליה

פסק דין

1. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת ופוטרה.
התובעת הגישה תביעה לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי על אופן הפיטורים וזכויות נוספות.

2. הנתבעת הגישה נגד התובעת תביעה שעניינה פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה וכן פיצוי על נזק שנגרם כתוצאה מפעולות שעשתה התובעת.

3. התיקים אוחדו והתבררו בפנינו.

4. במסגרת ההליך העידו התובעת וגב' בתיה גוכמן מטעם הנתבעת.

הנתבעת הגישה דוחות של חברת איתוראן, שהופקו בהתייחס לרכב שהיה בשימושה של התובעת. התובעת עמדה על חקירת נציגה של חברת איתוראן ולפיכך העידה בפנינו גב' רוית חורב מטעם חברת איתוראן.

בתום שמיעת העדויות, הוגשו סיכומים בכתב.

5. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א. הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בתחום ליקויי בניה ועבודות הנדסיות.
ב. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת מחודש אפריל 2012 ועד לפיטוריה בחודש פברואר 2016.

6. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

7. שעות נוספות
התובעת טענה במסגרת כתב התביעה ובתצהיר כי עבדה בין 12 ל- 14 שעות ליום. לדבריה :
"8. בכל תקופה עבודתי כאמור, עבדתי בין 12 – 14 שעות עבודה יומיות (למעט ימי ו' או ערבי חג, בהם עבדתי פחות שעות). נשלחתי על ידי הנתבעת לעבודה במקומות מרוחקים בשעות ערב מאוחרות ו/או בשעות בוקר מוקדמות (ויובהר כי אני אם יחידנית ומטפלת באימי החולה גם כן). הנתבעת "קבעה" לי ביקורות ובדיקות מבנים בימי שישי בשעות מאוחרות (לאחר שעות הצהריים) וללא כל התחשבות – "כי אפשר היה" !!

9. לא ניתנו לי דוחות השעות למרות בקשותי החוזרות ונשנות, דוחות שהוחזקו עד כה בידי הנתבעת ועל פי תלושי השכר שברשותי עולה כי שולמו שעות נוספות בגין 25 שעות בחודש בממוצע. אבהיר כי עבדתי למעלה מ- 60 שעות עבודה נוספות בכל חודש".

8. במהלך עדותה התברר שהאמור בתצהיר אינו משקף את אופי העבודה של התובעת בפועל.

ראשית, התברר כי התובעת קיבלה דו"חות נוכחות מידי חודש ועברה על הדו"חות עם עובד הנתבעת "אלעד" מידי חודש בחודשו, לעיתים פנים מול פנים ולעיתים טלפונית.

כך הודתה בחקירתה:
ת. לא אמרתי שאף פעם לא קיבלתי דו"חות נוכחות. כל פעם הייתי מבקשת והיו כמה מקרים שלא הייתי מקבלת. בסע' 9 התכוונתי לכמה מקרים.
ש. אז למה כתבת שלא נתנו לך את הדו"חות?
ת. אני יכולה לקרוא לאט לאט אבל לפעמים אני לא מבינה מה רשום. עורך הדין שלי הסביר לי.
ש. למה לא הוצאת מכתב לחברה שאת מבקשת דו"חות נוכחות?
ת. לא היה לי בראש לעשות את זה. לא ידעתי שצריך או מותר לעשות את זה. לא נולדתי בארץ. השאלה היתה למה לא שלחת מכתב עם בקשה לדו"חות נוכחות. לא שלחתי מכתב. בקשתי בעל פה.
ש. מציג בפנייך את דו"חות הנוכחות. האם נכון שכל חודש הייתי מקבלת דו"ח כזה?
ת. אני ראיתי אותו כשעשינו סדר בשעות עבודה. זה היה בהתחלת כל חודש, עם אדון אלעד, ראיתי אותם אבל לא קיבלתי את זה ביד.
ש. האם נכון שכל חודש ישבת עם אלעד והייתם עוברים דו"ח דו"ח ומוסיפים הערות בכתב יד?
ת. לא נכון.
ש. אנ מציג לך דוחות לדוגמא 11/12. כתוב בכתב ידו של אלעד "לא להוריד מימי החופש ....".
ת. אני רואה שזה רשום. אני לא יודעת של מי כתב היד. דיברנו באופן כללי שאם יש לי שעות נוספת אפשר לקזז ליום חופש. זאת אומרת לקחת יום חופש במקום שעות נוספות.
...

ש. אני מחזיק דו"חות נוכחות מהיום הראשון שעבדת ועד שעזבת, שכל תחילת חודש היית יושבת עם אלעד ....
ת. לפעמים זה היה נעשה דרך הטלפון כשאני בדרך למשהו. אני מאשרת שזה היה נעשה כל חודש. לפעמים במשרד ולפעמים מחוץ למשרד. לא עברנו על כל יום. אם יש שעות שהכל מודפס, לא עברנו עליהם, רק בימים שחסרה כניסה או יציאה.
ש. אז אני אומר לך שגם כשיש כניסה ויציאה עדיין הטענות שלך מוספות על כל דו"ח, את מבקשת להוסיף חניונים, נוזל רכב.
ת. נוזל רכב בטח כי זה לא רכב שלי. אני לא יודעת להגיד אם כל חודש אבל לפעמים היו הערות שלי.
ש. אבל אמרת שכל תחילת חודש היו מדברים איתך על דוח הנוכחות והייתי מדברת עם אלעד והייתם מתאמים ביניכם?
ת. כן.
ש. זאת אומרת שמה שכתוב בדוח הנוכחות הייתי מודעת אליו בזמן אמת?
ת. אני מקווה שהוא רשם לפי מה שאני אמרתי".

9. שנית, התברר שבמהלך השעות המדווחות כשעות עבודה, התובעת עבדה עבור מעסיקים אחרים.
בעניין זה צרפה הנתבעת דו"חות מחברת איתוראן. מהדו"חות עולה כי במספר בלתי מבוטל של מקרים, התובעת דיווחה על שעות עבודה בנתבעת בעוד שביצעה עבודה עבור גופים אחרים.
לדוגמא, הובהר כי ביום 14/7/15 הציגה לנתבעת אישור מחלה, בעוד שעל פי דו"ח חברת איתוראן, היתה באותו יום ביישוב מעלה חורון, משעה 8:00 בבוקר עד 15:44.

התובעת נשאלה מה עשתה שם באותו מועד:
"ת. אני לא זוכרת.
ש. יכול להיות שעשית עבודה לבדק בית (חברה אחרת, ה.י.) שם?
ת. לא זוכרת. אם יש מסמכים ....

ובמועד אחר, ביום 21/10/14 בשעות 16:31 עד 18:27 דווחה על ידי איתוראן שהיתה באלעד ברחוב חוני המעגל ואילו לנתבעת דיווחה שעבדה באותו יום עד שעה 18:56.
בעניין זה הוצג לתובעת דו"ח ביקורת שערכה עבור חברה אחרת – תפארת, בגין האתר ברחוב חוני המעגל באלעד, כאשר צויין בדו"ח שהיתה באתר ביום 21/10/14.

על כך העידה:
"ש. אני מציג בפנייך את כל המסמכים שמעידים שדיווחת דיווח שקרי שנמצאת בעבודה אבל בפועל את עובדת בחברה מתחרה עם הציוד של הנתבעת ומכינה עבורם דו"ח.
ת. כנראה שלא היה פעם אחת שביקשו ממני להכין עבודות אחרי העבודה. כנראה סוכם מול אלעד שאני צריכה זמן בשביל להכין את הדו"ח בבית, אז היינו מדברים שאני צריכה לנסוע לשם ואני סוגרת יום עבודה בלי הפסקות ואחרי זה חוזרת הביתה ועושה עבודות של הכנת הדוח.
ש. מה שאת אומרת זה שכל העבודות הפרטיות שלך נעשו אחרי שעות העבודה?
ת. עד כמה שזכור לי כן, או שלקחתי חופש".

לאחר תשובה זו נשאלה על ידי בית הדין והשיבה:

"ש. מה זה הדוח שהוצג לך של חב' תפארת?
ת. זה עבודת בדק בית.
ש. זו עבודה שאת צריכה להיות במקום , לראות את הדירה ואח"כ את מכינה דו"ח?
ת. כן.
ש. הדוח שהוצג לך מדבר על דירה באלעד?
ת. כן.
ש. אם אומרים לך שאת הייתי בשעות ארבעה עד שש בערב באלעד, אז היית באלעד?
ת. כן. הייתי באלעד. זה היה בדרך הביתה. אני גרה ברחובות והמשרד בכפר סבא, אז בדרך הביתה.
ש. היית שעתיים באלעד?
ת. משהו כזה.
ש. ודיווחת לנתבעת שזה שעות עבודה שלך.
ת. דיברתי עם אלעד. אמרתי שאני צריכה בדרך הביתה לעשות עניינים שלי ואח"כ בבית, אני אכין את הדוח. הכוונה דוח של עבודות שנתנו לי לעשות בנתבעת. שאלתי אותו איך שנוח לו, שאני אעביר כרטיס עכשיו ואח"כ אגיד כמה שעות להוסיף או שאני מסיימת את העבודה ומעבירה כרטיס שהיה יום שלם ולא יהיו הפרדות ואח"כ אני ממשיכה עם העבודות בבית. לא היתה התנגדות".

10. הנתבעת העלתה את הטענה בעניין עבודה אצל מעסיקים אחרים, במסגרת כתב ההגנה.
התובעת הכחישה זאת מכל וכל. בתצהירה נאמר:
"הנתבעת "ממציאה אירועים" ובשל חשיבות העניין אתן התייחסות פרטנית לסעיפי המשנה בסעיף 57 הנ"ל:
א. לסעיף א' – ביום זה הודעתי כי זומנתי בדחיפות לבית הספר של בני וזמן זה הושב על ידי כשלא יצאתי להפסקה באותו היום ובתיאום כמובן.
ב. לסעיף ב' – בזמן הרלוונטי ביצעתי השלמות לדו"חות קודמים – דבר שהיה מקובל שבזמן העבודה נשלח הבודק להשלמות. לקרית עקרון נסעתי פעם לקחת את אימי מבית החולים.
ג. לסעיף ג' – באלעד בוצעה עבודה ללקוח "הדס" בשם "תפארת" בזמנים הרלוונטים.
ד. לסעיפים ד' ו-ה' – אינני זוכרת ואין לי רישום בעניין (המדובר בשנת 2014 .. יוזכר).
ה. לסעיף ו' – המדובר בכתובת סמוכה, יש ונסעתי לאכול א. צהריים.

הנה כי כן, החברה לא הראתה ולא הוכיחה (ולו בראשית ראיה) עבודה שבוצעה על ידי בזמן העבודה אצלה – כי לא היה כך מעולם !! ".

ואולם מעדות התובעת עולה באופן ברור כי בשעות שדיווחה עליהן כשעות עבודה עבור הנתבעת , ביצעה עבודות עבור חברות אחרות, חלקן חברות מתחרות בנתבעת.

דוגמא נוספת שהוצגה, ביום 26/3/15, שבו על פי דו"ח איתוראן, שהתה ברחוב קרן היסוד 13 בעפולה וביצעה עבודה עבור חברה מתחרה.
התובעת השיבה על כך:
"... נגיד אם הייתי בעפולה, הייתי צריכה לחזור הביתה ולעשות עבודות אז עשיתי שם שעתיים שאני צריכה להיות ויוצאת משם ומעבירה כרטיס, חוזרת הביתה ועושה את הדו"ח".

עוד העידה:
"ש. האם נכון שבזמן העבודה עדיין ביצעת עבודות לחברות מתחרות?
ת. זה לא מדוייק. עשיתי הרבה עבודות חוץ מעבודות בדיקה עצמה, כמו הכנת דוחות, תמחור, בבית ובשביל להתקזז ולחסוך על הנסיעות, עשיתי הערכה של היום והמשכתי לעבוד בבית ולא העברתי כרטיס".

11. ועוד, אישרה התובעת כי כאשר היתה מקבלת מהנתבעת סידור עבודה במקום מסויים, נהגה לבצע באותו מקום עבודות גם עבור חברות מתחרות.
כך העידה:
"ש. בזמן שהיית מקבלת סידור עבודה מבתיה, נניח בעפולה, היית מתאמת עם החברות המתחרות שיתנו לך גם עבודה?
ת. הם היו שואלים אותי אם במקרה ביום הזה אני בעפולה.
ש. כל המקרים הספציפיים האלה זה צירוף מקרים שאת מקבלת סידור עבודה ובמקרה מתקשרים מחברה מתחרה לשבץ אותך באותם מקומות?
ת. בעפולה זה היה במקרה. באלעד זה היה מתואם למיטב זכרוני. הם היו מתקשרים אליי ולא אני אליהם.
ש. את אומרת שהבדיקות היו סמוכות לבדיקות של הנתבעת. זאת אומרת שאם את נוסעת לעפולה היו מנחשים את זה בחברה במתחרה, מתקשרים אלייך ובמקרה יוצא שיש לנו אותה עבודה באותו מקום ובאותו היום?
ת. אין ניחוש. יש הרבה לקוחות והם מתקשרים לכל המהנדסים ושואלים אם מישהו נמצא במקום מסויים. במקרה יצאתי שם".

12. הנה כי כן, עולה מעדותה של התובעת ומהדו"חות שצורפו, כי הדיווחים ה יומיים והחודשיים על שעות העבודה , אינם משקפים את שעות העבודה של התובעת עבור הנתבעת.
עולה כי התובעת לא מסר נתוני אמת לנתבעת אודות שעות העבודה וכי דיווחה על שעות עבודה אשר במהלכן ביצעה עבודה עבור חברות אחרות.
הנתבעת הציגה מספר דוגמאות לכך. כל שהיה לתובעת להגיב הוא:

"יש מקרים ספציפיים, אחד פה אחד פה אבל זה לא היה כל הזמן".

13. די בכל האמור כדי לשלול את טענת התובעת לפיה עבדה בשעות נוספות מעבר לאלה ששולמו לה, ולא קיבלה על כך תשלום.
יתר על כן, מעדותה עולה כי לא דיווחה למעסיקה דיווחי אמת, כי בשעות שבהן טענה שביצעה עבודה עבור הנתבעת, ביצעה עבודות פרטיות תוך שימוש ברכב שמסרה לה הנתבעת לצרכי עבודה.

14. התובעת מפנה להוראות הסכם העבודה שבו נקבע:
"4. שעות העבודה של העובד לא יופחתו מ- 200 שעות עבודה חודשיות כולל ימי שישי וערבי חג, השכר הוא שכר גלובלי. במקרה ושעות העבודה יהיו מעבר ל- 200 שעות חודשיות, השעות הנוספות ישולמו כחוק. יש להפחית זמן הגעה מהבית למשרד וחזרה".

מתלושי השכר עולה כי שולם שכר רגיל עבור 200 שעות. מעבר לכך, שולמו שעות נוספות.

15. צודקת התובעת בטענתה כי משרה מלאה על פי חוק היא בת 186 שעות ולא 200 שעות כפי שנקבע בהסכם.
יחד עם זאת, כפי שהוכח בפנינו, התובעת לא עבדה עבור הנתבעת בכל השעות שדיווחה. בחלק בלתי מבוטל מהשעות שדיווחה, ביצעה עבודות פרטיות ועבדה עבור מעסיקים אחרים, ללא שיידעה את הנתבעת על כך. לכן, אין התובעת זכאית לתשלום עבור שעות נוספות מעבר למה ששולם.

למעלה מהדרוש נציין כי לו היתה זכאית לתשלום בגין ההפרש בין 200 ל- 186 שעות, היה זה לכל היותר לפי תעריף 25% או 50% בלבד עבור 14 שעות לחודש, שכן התשלום לכל שעה כפי שסוכם עימה בהסכם העבודה , שולם במלואו.

16. סוף דבר, התביעה לתשלום שעות נוספות נדחית.

17. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה
עיון בתלושי השכר מעלה כי בוצעה הפרשה לקרן פנסיה.
הנתבעת לא התיחסה לסוגיה זו בסיכומיה ולפיכך לא ברור האם מסרה לתובעת מכתב לשחרור הכספים אם לאו.
מכל מקום, על הנתבעת למסור לתובעת מכתב לשחרור הכספים המופקדים בקרן הפנסיה, במלואם, וכן לחתום על הטפסים הנדרשים לשם שחרור הכספים.

18. פיצוי אי הפרשה לקרן השתלמות
בהסכם העבודה אין איזכור של קרן התשלמות.
התובעת טוענת לזכאות לקרן השתלמות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבניין.
הנטל להוכיח כי חלות על הנתבעת הוראות צו ההרחבה בענף הבניין, מוטל על התובעת.
הובהר כי הנתבעת עוסקת בנושא של פיקוח על ליקויי בניה, בבניינים חדשים וישנים.

צו ההרחבה בענף הבניין מרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף, החל על:
"כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או התשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחים ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה..."

הגדרת "עובד":
"כל עובד ומנהל עבודה באתרי בניה (כהגדרת המונח בהסכם זה) המועסק בתפקיד שאינו משרדי".

הגדרת "אתר בניה":
"מקום אשר מתבצעת בו עבודת בינוי ו/או תשתיות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או עבודה מסוג אחר כמפורט בהגדרת מעסיק לעיל".

"מעסיק" מוגדר כמי שמעסיק עובדים באחד מהתחומים המנויים לעיל.

עולה אם כן, כי הוראות ההסכם צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי בענף הבניין אינן חלות על הנתבעת, אשר אינה עוסקת בתחומים מהתחומים שמונה ההסכם וצו ההרחבה.
לפיכך, התביעה לקרן השתלמות נדחית.

19. דמי הבראה
התובעת דורשת תשלום דמי הבראה עבור השנה האחרונה לעבודתה, סה"כ 6 ימים.
עיון בתלושי השכר מעלה כי לא שולמו דמי הבראה בשנה האחרונה לעבודה. הנתבעת אף אינה מתייחסת לסוגיה זו במסגרת הסיכומים.
לפיכך, התביעה ברכיב זה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובעת דמי הבראה בסך 2,268 ₪.

20. פדיון חופש
התובעת דורשת פדיון חופש עבור 46 ימים. לטענתה, בתקופת העבודה לא היתה בחופשה.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי אכן התובעת לא שהתה בחופשה, אלא שלטענתה, מכיוון שהדיווחים של התובעת אינם נכונים, לא מן הנמנ ע שניצלה ימי חופש ולא דיווחה על כך.

21. הנטל להוכיח כי העובד ניצל ימי חופשה בפועל, מוטל על כתפי המעסיק, הנתבעת.
במקרה שבפנינו היו התובעת ונציג של הנתבעת עוברים על דוחות הנוכחות מידי חודש. משכך, הנתבעת היתה מודעת לכך שהתובעת עובדת מידי יום ולא מנצלת ימי חופש. הטענות לעניין רישום כוזב בדוחות הנוכחות, אינן מאיינות את חובתו של המעסיק לוודא כי העובד ינצל ימי חופשה בפועל, ויקבלם בתשלום.

22. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופש כפי שתבעה, סה"כ 18,906 ₪.

21. נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד
גב' בתיה גוכמן מטעם הנתבעת, הצהירה אודות הנסיבות שהביאו לזימון התובעת לשימוע ואודות הליך השימוע.
לדבריה, במהלך חודש נובמבר 2015 קיבלה שיחת טלפון מלקוח לא מרוצה שטען כי התובעת שעובדת בחברה הנתבעת, ערכה עבורו דו"ח ויש לו מספר טענותיו לגביו. לטענתה, בררה ומצאה שאין לחברה הנתבעת לקוח בשם זה וכששאלה את הלקוח כיצד הגיע לחברה הנתבעת, השיב הלקוח שהתובעת מציגה עצמה כעובדת עצמאית של הנתבעת וכי הפנתה אותו לאתר של הנתבעת כדי להתרשם מהניסיון הרב שיש לה. עוד טען שהתובעת השאירה בידיו כרטיס ביקור.
לדברי גב' גוכמן, בעקבות דברים אלה שכרה שירותי חוקר פרטי אשר מצא ממצאים שונים (שיפורטו להלן במסגרת הדיון בשאלת פיצויי פיטורים והתביעה שכנגד).
לדברי גב' גוכמן, בעקבות ממצאי החוקר, התובעת זומנה לשימוע שבמהלכו הועלו בפניה הטענות אך היא הכחישה את כולן.
לטענתה, בתום הפגישה:
"התובעת השאירה את המפתחות על השולחן ולא חזרה לעבודה".

עוד טענה כי התובעת המשיכה להחזיק בציוד של הנתבעת, שלא השיבה.

22. בעדותה אישרה גב' גוכמן שלא קיים פרוטוקול לשימוע. כמו כן, עורך השימוע, עו"ד גור, לא העיד מטעם הנתבעת.

23. מהראיות עולה שהתובעת הוזמנה לשימוע "מהיום למחר".
לדברי התובעת :

"14. בסמוך ליום סיום עבודתי, בשעה 18.00 לערך, קיבלתי הודעה מהנתבעת ולפיה אני מוזמנת לשימוע שייערך למחרת היום בשעה 12.00.
15. התייצבתי לישיבת השימוע – שנערכה שלא כדין {על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי}, ללא אפשרות להתכונן, בה הודיעו לי שלא להגיע לעבודה !! פיטורין וללא הודעה מוקדמת, וזאת בשל העובדה כי נתתי שירות ביקורת מבנים מחוץ למסגרת העבודה. אבהיר ואטען כי לא נערך לי "שימוע" אמיתי ואין המדובר בשימוע כדין, בנפש חפצה ותוך הטיית אוזן קשבת לעובד".

התובעת נשאלה האם התקשרה לגב' גוכמן כדי לברר על מה השימוע.
לדבריה:
"ת. קודם כל, היא אמרה לי את זה בשבע בערב או שש או שמונה כשהתכוונתי לנסוע הביתה. לא ידעתי מה שימוע ושאלתי אותה. היא אמרה שהיא מזמינה אותי לשיחה בענייני עבודה. שאלתי אותה על מה מדובר כדי שאוכל להתכונן או לתת תשובות ולא קיבלתי תשובה.
ש. אז למה באת לשימוע אם לא קיבלת תשובות?
ת. אמרו לי ענייני עבודה אז באתי".

24. מהראיות עולה כי הליך השימוע נעשה באופן בלתי תקין.

התובעת זומנה לשימוע בשעות הערב, לשימוע שנועד למחרת.

לתובעת לא נמסר מכתב מסודר אודות הסיבות לזימון לשימוע.
במיוחד אמורים הדברים נוכח ההאשמות החמורות שהועלו כלפי התובעת. דברים אלה, המעוגנים לכאורה בדו"ח של חוקר פרטי, היה על הנתבעת להעלות בפני התובעת קודם לשימוע, על מנת לאפשר לה להערך ול כלכל צעדיה, לרבות להתייעץ או להיות מלווה בעורך דין.

לא נערך פרוטוקול לשימוע. קיומו של הפרוטוקול חשוב ונחוץ במיוחד במקרה שבפנינו, שבו קיימת מחלוקת כיצד הסתיים ההליך, האם בפיטורים כפי שטוענת התובעת, או שמא בהתפטרות כפי שטוענת הנתבעת.
לו היה נערך פרוטוקול, הדברים היו נכתבים בו בזמן אמת.
נציין בעניין זה כי עורך הדין שערך את השימוע מטעם הנתבעת, לא זומן על ידה למתן עדות. בנסיבות אלה, קיים קושי לקבוע מה בדיוק נאמר והאם ההליך אכן נוהל באופן תקין. בכתב ההגנה נטען פעם אחת כי גב' גוכמן לא נכחה בשימוע ובמקום אחר נטען אחרת.

25. לאחר ששמענו את העדות ועיינו בחומר שבתיק, שוכנענו כי התובעת פוטרה מעבודתה.

ראשית, הטענות שהועלו כלפיה היו חמורות ביותר וכפי שציינה הנתבעת, הביאו לחוסר אמון מוחלט. לכן, סביר שהתובעת בסופו של דבר פוטרה מעבודתה ולא התפטרה .

שנית, על הנתבעת היה מוטל הנטל לערוך פרוטוקול של ישיבת השימוע.
העדר הפרוטוקול והעדר עדות מזמן אמת ומהגורם שערך את השימוע, שיכולה היתה לשפוך אור על המחלוקת, הינו פגם שאמור לעמוד לצידה של התובעת.

26. משהתובעת פוטרה, עלינו לדון בשאלת זכאותה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. כן נדון בשאלת הפיצוי, ככל שמגיע, בגין הליך הפיטורים הבלתי תקין, לרבות העדר מכתב פיטורים.

27. בכל הנוגע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, טענה הנתבעת טענות חלופיות. הטענה הראשית היא כי התובעת היא זו שעזבה את העבודה כשהיא משאירה את מפתחות הרכב על השולחן. לחלופין, נטען כי ככל שיקבע שהתובעת פוטרה, הרי שפוטרה בנסיבות השוללות פיצויי פיטורים.

28. הטענות שהועלו כלפי התובעת ואשר הביאו לפיטוריה, טענות ש התובעת למעשה הודתה בהן, הינן טענות חמורות ביותר.
ביצוע עבודה עבור מעסיק מתחרה, תוך שימוש ברכב של הנתבעת ותוך דיווח על שעות אלה כשעות עבודה וקבלת שכר תמורתן מהנתבעת, הינן פעולות חמורות של מעילה באמון המעסיק ושליחת יד ברכושו.

התובעת טענה שהדבר היה בידיעת הנתבעת. להוכחת טענתה ציטטה מכתב ההגנה של הנתבעת, שם נטען שהתובעת הפחיתה בתקופה האחרונה את שעות העבודה. טענה זו של התובעת לא הוכחה.
מסקנתנו, לאחר ששמעתנו את העדויות, היא כי הנתבעת לא היתה מודעת לכך שהתובעת עובדת במקביל, עבור חברות מתחרות. לו היתה יודעת, סביר להניח שלא היתה מסכימה.

היטיבה לתאר זאת גב' גוכמן בעדותה:
"... ברגע שהיא הולכת ועושה בדיקה בדירה מסויימת ובאה שכנה ואומרת לה בואי תעשי לי באופן פרטי אצלי בבית, היא תכנס בעקבות השיחה לדירה ולא אומרת שהיא שכירה ומקבלת שכר אלא שהיא פרילנסרית והיא יכולה לעשות ביקורת בשושו ואף אחד לא אמור לדעת. ככה היא רוכבת על חברת הדס...".

29. בנסיבות החמורות שהוכחו בפנינו ואשר התובעת למעשה הודתה בהן, אני סבורות שיש לשלול את הזכאות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, אך זאת באופן חלקי בלבד.

נדגיש כי עצם הפיטורים הינם עונש, ובמיוחד לתובעת לאור מצבה המשפחתי כפי שפורט בכתבי הטענות.

עוד נציין כי דו"ח החוקר נערך בחודש נובמבר 2015. התובעת הוזמנה לשימוע ופוטרה בחודש פברואר 2016. לו המעשים הנטענים היו כה חמורים, יש להניח שהיתה מפוטרת בסמוך לקבלת דו"ח החוקר.

בנוסף, התובעת לא הוזהרה לפני פיטוריה, כי עליה לחדול ממעשיה אלה וכי לו תמשיך, יביא הדבר לפיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים.

30. בנסיבות שהובאו בפנינו מצאנו כי יש לשלול 30% מפיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת.
התובעת זכאית אם כן, לפיצויי פיטורים בסך 26,486 ₪ (37837 ₪ כפול 70%) ולדמי הודעה מוקדמת בסך 6,909 ₪ (9,870 ₪ כפול 70%).

32. בכל הנוגע להליך השימוע, אף שקבענו שנפלו פגמים מהותיים בהליך, אנו סבורים כי לאור הנסיבות החמורות שהתבררו ואשר התובעת הודתה בהן, יש להעמיד את הפיצוי על סך 9,000 ₪.

33. תביעת הנתבעת
במסגרת התביעה שהגישה הנתבעת נגד התובעת, טענה להפרות שונות מטעם הנתבעת המזכות אותה, לטענתה, בפיצוי.
בכלל זאת נטען להפרת חובת תום הלב ופגיעה במוניטין ולפיצוי בגין כך בסך 400,000 ₪. עוד נטען להשבת עלות הכשרה בסך 64,000 ₪, שימוש ברכב של הנתבעת בסך 249,600 ₪, שימוש בציוד של הנתבעת בסך 124,800 ₪, תשלום הודעה מוקדמת בגין התפטרות וכן השבת עלות חוקר פרטי.

34 חובת ההגינות והחובה לנהוג בתום לב עומדות בבסיסם של יחסי העבודה. כך נקבע בעניים ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח', (מיום 18/12/03 ):

"בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים... יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי המשיבים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו.. ".

וכן בעניין ע"ע (ארצי 62/08 לבל דוד נ' חברת הדקה ה-90 בע"מ ( מיום 27/12/09):

"יחסי העבודה כיחסי שיתוף מתמשכים, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם, ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד הן חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה מפורשת בין הצדדים... כאשר מדובר בעובד בכיר, מוטלות עליו חובות אמון ונאמנות מוגברות כלפי מעסיקו...".

וכן ראו ע"ע (ארצי) 2912-11-10 מנחם מן, בוריס טפר ואח' נ' ספיר ספרינט בע"מ, ( מיום 14/11/11), שם נקבע כי בבסיס יחסי עבודה תקינים עומד תנאי מכללא בחוזה העבודה, לפיו העובד יקדיש את כל זמנו, מרצו וכישוריו לביצוע עבודתו אצל מעסיקו.

בעניין ע"ע (ארצי) 1828-10-11 זפרן – האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", (מיום 28/11/12) נקבע:

"... חובת תום לב מוגברת ויחסי אמון במהלך יחסי העבודה, הוכרו כאינטרס לגיטימי ייחודי המצדיק הגבלת עיסוק פרטי נוסף במהלך העבודה, גם אם משמעותה פגיעה עקיפה במימוש חופש העיסוק. חובת האמון כוללת חובתו של העובד להימנע מכניסה למצב של ניגוד עניינים בין עבודתו הראשית, לבין העבודה הנוספת הפרטית, בה הוא מעוניין לעסוק בתקופת יחסי העבודה; כמו גם חובה למנוע מצב בו, בתקופת העבודה, העובד יקדיש מירב שימת הלב והמסירות לעיסוק האחר. בה במידה על העובד להימנע משימוש במידע שאינו מגיע לכדי 'סוד מסחרי', אך מהווה 'מידע קונפידנציאלי' של המעסיק. התנהלות מעין זו, עשויה אף היא, במקרים המתאימים, להיחשב כהפרה של חובות האמון ותום הלב".

34. הפרת חובת תום לב ופגיעה במוניטין
הנתבעת הוכיחה כי בתקופה שבה התובעת הועסקה על ידה, עבדה במקביל עבור חברות אחרות, מתחרות לנתבעת, תוך שהיא עושה שימוש לשם כך ברכב של הנתבעת ותוך שהיא מדווחת על שעות העבודה כאילו עבדה עבור הנתבעת ואף קיבלה בגין כך שכר עבודה ושעות נוספות.
הדברים פורטו בהרחבה לעיל במסגרת הדיון בשאלת זכאות לפיצויי פיטורים.
מעדות התובעת עולה כי בעודה עובדת עבור הנתבעת, במשרה מליאה, ביצעה עבודות עבור חברת תפארת ועבור חברת בדק בית, שתיהן חברות מתחרות לנתבעת.

בכלל זאת אישרה כי ביצעה בדיקה רכוש משותף בבניין בן 26 קומות בהוד השרון, עבודה שלוקחת לדבריה "כמה ימים" עבור חברה אחרת ולא עבור הנתבעת והכל תוך שימוש ברכב של הנתבעת וכאשר היא מדווחת לנתבעת על שעות אלה כשעות עבודה. כמו כן הובאו דוגמאות נוספות, כמפורט לעיל.

מעדות התובעת עולה שעבור כל בדיקה שביצעה עבור חברת בדק בית, קיבלה 1,500 ₪. בעניין זה טענה התובעת:

"ש. בדו"ח 2015 של הרו"ח, מופיע שהיתה לך הכנסה של 134,729 ₪. מקודם אמרת שלוקחים עבור בדיקה 1,600 ₪.
ת. לא אמרתי.

ש. אז מה עלות של בדיקה?
ת. אני לא קובעת מחירים. איתי סגרו 500 ₪ לבדיקה. כמו שהסברתי קודם, אני הייתי לוקחת את כל הסכום כי בדק בית לא יכלה לתת חשבוניות ללקוח ואח"כ הייתי מעבירה להם. כל לקוח שילם משהו אחר.

ש. אנחנו פנינו לבדק בית דרך חברת חקירות והזמנו בדיקה. התפלאנו לגלות שאת הגעת לבדיקה הזו ואת חייבת את הלקוח על אותה בדיקה ב- 1,600 ₪. ההכנסות שלך בנויות לפי חשבוניות שאת מוציאה?
ת. כן.

ש. אם הרו"ח שלך רשם שההכנסות שלך הם 134,000 ₪ ואנחנו יודעים על 1,600 ₪ אז זה אומר שב- 2015 עשית 98 בדיקות ואם נכפיל אותם ב- 4 שעות, זה אומר שעשית עוד 394 שעות. אם תוסיפי את זה ל- 60 שעות נוספות בנתבעת, אז כל יום זה 18 שעות.
ת. זה לא הגיוני. אני עשיתי גם שרטוטים ופרוייקטים שלא קשורים לבדק בית. 134,000 זה כולל גם עבודות שלא קשורות לבדק בית".

הנה כי כן, לא רק שביצעה עבודות עבור חברת בדק בית, אלא שניהלה הנהלת חשבונות עבור חברה זו, קיבלה עבורה כספים והעבירה אותם לאותה חברה. והכל בעודה עובדת בנתבעת במשרה מליאה.

נציין כי התובעת אישרה שלא היה כל מניעה לקבל עוד עבודות מהנתבעת וכי הנתבעת מעסיקה מהנדסים עצמאיים ויש לה די עבודות. לטענתה, ביקשה הלאה בשכר והנתבעת לא הסכימה, אך בכל הנודע לעבודות נוספות שיכולות היו להגדיל את הכנסתה – לא היתה לה תשובה לכך.

35. פעולות אלה שעתה התובעת, מהוות מעילה באמון הנתבעת ופעולה בחוסר תום לב, המזכות את הנתבעת בפיצוי.

בכל הנוגע לגובה הפיצוי, נשאלה גב' גוכמן על פי מה חושבו הסכומים שנדרשו במסגרת כתב התביעה, 400,000 ₪. לדבריה, החישוב נערך על ידי רואה החשבון, בהתבסס בין השאר על עלויות פרסום של הנתבעת וכן קידום מכירות.
הנתבעת לא הציגה ראיה כלשהי להוצאות הפרסום הנטענות וכן לא הציגה ראיה להפסד ממשי שנגרם לה כתוצאה מפעילותה של התובעת. הנתבעת אישרה כי יש לה עבודות רבות, כי היא מעסיקה עובדים רבים וכן מפקחים עצמאיים וכי אינה סובלת מחוסר בעבודות.

36. טענה נוספת לנתבעת, כי התובעת עשתה שימוש בטפסים "טמפלטים" של הנתבעת, במסגרת החברות איתן עבדה.
בעניין זה נטען כי "המסטר" של הטמפלטים של הנתבעת, נמצא בידי התובעת. התובעת הכחישה עובדה זו בעדותה.
עוד טענה התובעת כי כל החברות עובדות על פי ספר תקן וכן טענה כי היא הכינה לעצמה טמפלט של דוחות, המבוסס על התקנים הישראליים.

על מנת להוכיח שהטמפלטים שבהם השתמשה התובעת, שייכים לנתבעת והינם בבחינת סוד מסחרי, היה על הנתבעת להוכיח כי היא זו שפיתחה את המסמכים לראשונה. הנתבעת לא עש תה כן. למעט אמירה בעלמא בתצהיר גב' גוכמן, לא הובאה ראיה לכך שהמסמכים פותחו על ידי הנתבעת או כי מדובר במידע סודי של הנתבעת. נציין כי כלל לא הוצגו על ידי הנתבעת מסמכים במסגרת התביעה שהגישה, ובכלל זאת לא הוצגו דוגמאות למסמכים כאמור.

37. סיכומו של דבר, הנתבעת הוכיחה מעשים של התובעת שהם בבחינת פעולות בחוסר תום לב ומעילה באמון.
הנתבעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק בפועל כתוצאה מפעולות אלה של התובעת. כן לא הוכיחה כי הופרו הוראות חוק עוולות מסחריות, באופן המזכה בפיצוי מכח חוק זה.

38. בשים לב לכלל הראיות שהובאו בפנינו ולהיקף העבודה הפרטית של התובעת, כפי שהוכח, כמו גם לשימוש שנעשה ברכב של הנתבעת, אנו קובעים כי על התובעת לשלם לנתבעת פיצוי בגין הפרת חובת האמון וחובת תום הלב, בסך 20,000 ₪.

38. הכשרה
הנתבעת טענה כי הכשירה את התובעת לעבודה, על ידי מר גוכמן, בעליה של הנתבעת.
בכלל זאת נטען כי התובעת הגיעה לעבודה והציגה עצמה כבעלת נסיון בתחום. לטענת גב' גוכמן, לאחר תחילת העבודה הובהר שאין לתובעת את הנסיון הנדרש ולכן נאלצו להכשירה לעבודה, לרבות לימוד של רזי המקצוע, הדרכה וליווי על ידי מר גוכמן במשך שמונה חודשים, לימוד נושא ליקויי בניה, לימוד כיצד להעלות את הליקויים על הטפסים המתאימים, הכשרה למתן חוות דעת משפטיות ועוד.

39. התובעת אישרה בעדותה כי כאשר הגיעה לעבוד בנתבעת לא היה לה נסיון בתחום ביקורת מבנים וכי מר גוכמן הכשיר אותה לעבודה.
עוד אישרה כי כאשר החלה לעבוד בנתבעת לא היתה לה את הכשירות לתת חוות דעת מומחה בבית משפט וכי רק לאחר שהחלה לעבוד, נשלחה לבית המשפט לאחר שהנתבעת טיפלה ברישומה כעדה מומחית.

30. כל אלה אינם מצדיקים פסיקת פיצוי לטובת הנתבעת בגין הכשרה.

ראשית, הנתבעת נהנתה משרותיה של התובעת במשך תקופה בלתי מבוטלת, לאחר שהכשירה את התובעת לעבודה. אף שהתברר כי התובעת עבדה במקביל אצל חברות מתחרות, הרי שאין חולק שביצעה עבודה עבור הנתבעת ושהנתבעת היתה שביעת רצון מהעבודה שבוצעה שאחרת, התובעת היתה מפוטרת זמן רב קודם לפיטוריה בפועל.

שנית, לא הוכחה הטענה לשמונה חודשי הכשרה. הנתבעת לא טענה כי בחודשים אלה התובעת לא ביצעה עבודה כלל וממילא לא הוכיחה שמדובר בשמונה חודשים או בפרק זמן אחר כלשהו.

שלישית, לא הוכח "עלות" של רישום התובעת כעדה מומחית. רישום זה נועד בסופו של דבר לתועלתה של הנתבעת אשר בפועל שלחה את התובעת לבתי שפט להעיד כעדה מומחית. לכן, אין כל הצדקה לחייב את התובעת לפצות את הנתבעת בגין כך. בוודאי לא בסכומים שנתבעו.

31. נוכח האמור, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עלות הכשרה. התביעה בעניין זה נדחית.

32. שימוש ברכב החברה ובציוד החברה
התובעת הודתה כי לצורך העבודות הפרטיות שביצעה, השתמשה ברכב של הנתבעת.
התובעת לא הודתה כי השתמשה בציוד שניתן לה על ידי הנתבעת לצורך העבודות הפרטיות, אולם התרשמותנו היא כי לא היה לה ציוד אחד עבור עבודות של הנתבעת וציוד שני עבור עבודות פרטיות. לכן אנו קובעות שנעשה שימוש גם בציוד של הנתבעת לצורך ביצוע העבודות

33. משעשתה שימוש בציוד וברכב של הנתבעת לצורך ביצוע עבודות פרטיות, ובכלל זאת נסיעות למקומות מרוחקים כגון עפולה, אלעד ועוד, על התובעת לפצות את הנתבעת בגין שימוש זה.
בכל הנוגע לגובה הפיצוי, לא הוצג תחשיב כלשהו על ידי הנתבעת. הסכומים הנתבעים: 249,000 ₪ עבור שימוש ברכב ועוד 124,800 ₪ עבור ציוד, הינם סכומים מופרזים שלא נתמכו בראיה כלשהי.
הנתבעת אף לא הציגה נתונים גולמיים שמהם ניתן לגזור, ולו בקירוב, סכום פיצוי. כך, לא הוצגה ראיה לגבי עלות השימוש החודשי ברכב של התובעת, עלות חודשית של דלקן, ביטוחי רכב וכל כיו"ב.

34. בהעדר ולו ראשית ראיה באשר לגובה הנזק, לא ניתן לפסוק פיצוי בגין שימוש בציוד וברכב של הנתבעת לצורך ביצוע עבודות פרטיות. יחד עם זאת, בפסיקת פיצוי בגין הפרת חובת אמון וחוסר תום לב, התחשבנו גם בסוגיה זו.

35. הודעה מוקדמת
משקבענו שהתובעת פוטרה ללא תלשום הודעה מוקדמת, הרי שהתביעה ברכיב זה נדחית.

36. עלות חוקר פרטי
לא מצאנו לנכון לחייב את התובעת בתשלום ראש נזק זה. יחד עם זאת, בקביעת סכם הפיצוי כמפורט לעיל, נלקחה בחשבון גם סוגיה זו.

37. סוף דבר
תביעת התובעת מתקבלת כדלקמן.
הנתבעת תשלם לתובעת:
א. דמי הבראה בסך 2,268 ₪.
ב. פדיון חופש בסך 18,906 ₪.
ג. פיצויי פיטורים בסך 26,468 ₪.
ד. דמי הודעה מוקדמת בסך 6,909 ₪.
ה. פיצוי בגין העדר שימוע בסך 9,000 ₪.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

38. במסגרת תביעת הנתבעת, תשלם התובעת לנתבעת פיצוי בסך 20,000 ₪, בצירוף הפריש הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

39. בשים לב לתוצאות ההליך, לדחיית חלק הארי של תביעת התובעת ולקביעתנו אודות התנהלות התובעת בעבודתה, אנו קובעות כי התובעת תישא בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 26/9/18, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים גב' נורי

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציגת מע סיקים גב' עזר