הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 38645-07-16

29 אפריל 2019

לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום

התובעת
אנדריה צ'יטה
ע"י ב"כ עו"ד נעמנה

-

הנתבעים
.1 דבורה לפלר ז"ל

.2 מתן שרותי רווחה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרון גלסנר

.3 יהודית שחם לפלר
.4 אברהם משה לפלר
ע"י ב"כ עו"ד שני אלקבץ

פסק דין

1. התובעת, אזרחית רומניה, הועסקה כמטפלת סיעודית בגב' דבורה לפלר ז"ל , שנפטרה לאחר הגשת התביעה.

התובעת הגישה תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה.

2. להלן יפורטו ההליכים בתיק:
א. התביעה הוגשה נגד המטופלת ונגד חברת מתן שירותי רווחה בע"מ.
ב. התובעת העידה בעדות מוקדמת ביום 28.7.16 ולאחר מכן עזבה את הארץ.
ג. ביום 31.12.16 הגישה הנתבעת 1 בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות. ביום 1.2.17 חויבה התובעת בהפקדת 1,200 ₪.
ד. ביום 17.5.17 הודיע ב"כ הנתבעת כי הנתבעת 1 נפטרה. לפיכך, ההליכים נמשכו כנגד יורשי המנוחה, שני ילדיה, על פי צו ירושה.
ה. משלא הופקדה ערובה על ידי התובעת, נדחתה התביעה (החלטה מיום 3.6.18).
ו. לבקשת התובעת, חודשו ההליכים בתיק לאחר שהתובעת חוייבה בתשלום הוצאות משפט ושילמה אותם וכן הפקידה את סכום הערובה.
ז. ביום 13.1.19 נשמעה עדות יורשי המנוחה. כמו כן הוחלט על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2, בהסכמה.
ח. בתום שמיעת העדויות, הוגשו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א. התובעת הועסקה כמטפלת סיעודית של גב' דבורה לפלר ז"ל (להלן – המנוחה) מחודש מאי 2010 ועד יוני 2016.
ב. ההעסקה היתה באמצעות חברת מתן, נתבעת 2, ותשלום הפרשים על ידי המנוחה.

4. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

5. שעות נוספות
בכתב התביעה נתבעו סכומים בגין שעות נוספות.
בסיכומי התובעת לא חזרה על הטענה ובצדק – זאת נוכח פסיקת בג"ץ 10007/09 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה.

6. הפרשי שכר עבודה
בתצהיר העדות הראשית טענה התובעת שקיבלה שכר עבודה כדלקמן:

"שולם לי שכר עבודה עבור 6 ימי עבודה בשבוע 14 שעות ליום ושהייה של 24 שעות בבית הנסעדת לפי הפירוט הבא:
. במשך 3 השנים הראשונות סך של 2,900 ₪ (בשנים 2010-2013).
. במשך 6 חודשים סך של 3,000 ₪ (בשנת 2013).
. במשך שנה סך של 3,200 ₪ (בשנת 2014).
. במשך שנה נוספת 3,400 ₪ (ובשנת 2015-2016).
. החל מחודש 3/16 ועד לסיום יחסי עובד ומעסיק (60/16) סך של 3,687 ₪ (בשנת 2016).
בתוספת דמי כיס בסך 100 ₪ לשבוע".

בעדות בפני כב' הרשמת ריכטמן, העידה התובעת שקיבלה דמי כיס בסך 100 ₪ לשבוע ובתקופה האחרונה הועלה הסכום ל-135 ₪ לשבוע.
לטענתה, מדובר "בזמן קצר מאוד" וכן העידה שהיתה חותמת אצל הבן של הנתבעת על הסכומים שהיתה מקבלת.

7. בנה של המנוחה, מר אברהם לפלר, העיד ששולם לתובעת 100 ₪ לשבוע ולאחר מכן 135₪ לשבוע וכי התובעת חתמה על התשלום שקיבלה. מהמסמכים שהוגשו, החתומים על ידי התובעת, עולה שהחלה לקבל 135 ₪ לשבוע בחודש פברואר 2016, ארבעה חודשים לפני סיום העבודה.

8. בסיכומי התובעת, חזר בא כוחה וטען לזכאות להפרשי שכר מינימום, זאת תוך התעלמות מהסכומים ששולמו לתובעת מידי שבוע.
כמו כן, התעלם מהניכוי המותר על פי החוק והתקנות, בגין מגורים של התובעת בבית המנוחה ודמי כלכלה.
בחינת הסכומים הנכונים, מעלה כי שולם לתובעת שכר מינימום באופן מלא.

כך, בשנת 2015 עמד שכר המינימום על 4,650 ₪.
השכר של התובעת עמד על 3,400 ₪ לחודש, בצירוף 400 ₪ דמי כיס סה"כ 3,800 ₪. בנוסף, ניתן היה לנכות מהשכר 654 ₪ בגין מגורים וכלכלה. מדובר בסכומים העולים באופן משמעותי על שכר המינימום.
כך גם בהתייחס לכל שנות העבודה.

משכך, התביעה להפרשי שכר נדחית.

10. פיצויי פיטורים
בכתב התביעה טענה התובעת כי פנתה לנתבעת בדרישה לתשלום הזכויות המגיעות לה, לרבות שעות נוספות ומשדרישתה לא נענתה, התפטרה.

התובעת חתומה על מכתב, בשפה הרומנית, בו נאמר שהיא מפסיקה את עבודתה בבית המנוחה וחוזרת לביתה.
התובעת טענה שאולצה על ידי בני המשפחה לחתום על המכתב, כדי שיוכלו לקבל מטפלת חדשה.

בין אם חתמה על המכתב ביוזמתה ובין אם עשתה כן לבקשת בני המשפחה, התובעת לא הוכיחה כי התפטרה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.
ראשית, לא הוכח שקופחו הזכויות. כאמור, לתובעת שולם שכר העולה על שכר המינימום.
שנית, לא הוכח שהתובעת פנתה לנתבעת או לילדיה בדרישות שונות שלא קויימו. ודאי שלא הוכחה פניה בדרישות לזכויות סוציאליות הקבועות בחוק.

11. ב"כ התובעת מפנה לעדות ילדיה של המנוחה, לפיה הכינו המחאה לתשלום עבור פיצויי פיטורים, אך בסופו של דבר לא שילמו את הסכום לתובעת.

העיד על כך מר אברהם לפלר:

"אז לא הייתי מודע לעניין אם מגיע לה פיצויי פיטורים או לא. מתן נתנו לי את החישוב שלהם ואמרתי שאם מגיע לה אני אשלם בלי לערער. בדיעבד אני מבין שזה שיק גדול מידי. בזמנו לא נכנסתי לדקויות".

העד נשאל האם ההתפטרות היתה בהסכמה והשיב שהתובעת נתנה הודעה של שבועיים שלושה ולאחר מכן התפטרה. לטענתו, לו התובעת היתה מסכימה לקבל את השיק שהכין לה בזמנו "כל הסיפור היה נגמר" אך משסירבה לקבל את השיק, אין הוא חייב לשלם לה פיצויי פיטורים.

12. סיכום הראיות מעלה כי התובעת לא הוכיחה שבנסיבות ההתפטרות, היא זכאית לפיצויי פיטורים. הוכח שהיתה הסכמה לשלם לה, בעת העזיבה וביצוע גמר חשבון, פיצויי פיטורים, אך התובעת סרבה לקבל את הסכום שהוצע ובסופו של דבר סכום הפיצויים לא שולם.
משלא הוכחו נסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, לא ניתן לחייב את הנתבעים לשלם את הפיצויים. הסכמתם לתשלום לפנים משורת הדין, שסורבה על ידי התובעת, אינה מקנה לתובעת זכות לקבל פיצויי פיטורים.

13. יצויין כי הנתבעים הראו בסיכומיהם ששולמו לתובעת על ידי מתן פיצויי פיטורים בסך 25,688 ₪.

14. סוף דבר, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.
בנסיבות ההתפטרות, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

15. ימי חג
התובעת אישרה בעדותה שקבילה תשלום על ימי חג בשנת 2010. לטענתה שקיבלה על 8 ימים ולא על תשעה.
הנתבעים העידו שלא נותרו בידיהם מסמכים המעידים על תשלום ימי חג מעבר לתשלום בשנת 2010 ובשנת 2016.
יחד עם זאת, כעולה מסיכומי הנתבעים, התובעת קיבלה תשלומים מחברת מתן, לאורך השנים, בגין דמי חג ובסה"כ קיבלה עבור ימי חג 8,193 ₪.

16. בסיכומי התובעת אין התייחסות פרטנית לימי חג אלא טענה כללית לפיה התובעת זכאית לתשלום בסך 8,708 ₪.
עיון בכתב התביעה מעלה כי נתבעו 54 ימי חג, ללא פירוט.

17. אף אם נלך לשיטת התובעת, ונחשב זכאותה ל-54 ימי חג, הרי שהתובעת קיבלה תשלום על ימי חג בסך 8,193 ₪ מהנתבעים ומחברת מתן ולכן, לכל היותר, זכאית להפרש בסך 515 ₪.
לאור האמור, לאור המסמכים שצורפו המעידים על תשלום ימי חג, לאור תשלום על ימי חג מחברת מתן ובהעדר פירוט של ימי החג על ידי התובעת, התביעה ברכיב זה נדחית.

18. דמי הבראה
התובעת דורשת תשלום בסך 4,356 ₪ עבור דמי הבראה.
הנתבעים הציגו אישור על תשלום דמי הבראה בסך 2,646 ₪ ביום 1.7.16.
כמו כן, מתלושי השכר של חברת מתן, עולה ששולם 812 ₪ לשנת 2016 ו-1,575 ₪ לשנת 2015.
מכאן שעבור השנתיים האחרונות לעבודה, שולמו לתובעת דמי הבראה בסכום המגיע לה ואף מעבר לכך.
התביעה ברכיב זה נדחית.

19. פנסיה
הנתבעת פירטה בכתב ההגנה את סכומי ההפרשות לפנסיה שהיה עליה לשלם, בהתאם לשכר המינימום ולשעורי ההפרשות הנקובים בצו ההרחבה הכללי בעניין פנסיית חובה.
התובעת לא הציגה תחשיב נגדי.
לפיכך, החישוב מטעם הנתבעים מתקבל והתובעת זכאית לתשלום בסך 14,178 ₪. הוכח שהתובעת קיבלה תשלום בגין פנסיה בסך 10,334 ₪ על ידי חברת מתן, בעת סיום העבודה.
לסיכום, על הנתבעים לשלם לתובעת הפרשי פנסיה בסך 3,844 ₪.

20. סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד.
הנתבעים ישולמו לתובעת הפרשי פנסיה בסך 3,844 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כל יתר הרכיבי התביעה נדחים.

21. יש לחייב את התובעת בהוצאות בגין ההליכים בתיק, הבקשות שנאלצו הנתבעים להגיש עקב התנהלות התובעת לרבות אי הפקדת ערובה להוצאות, וכן לאור דחיית חלק הארי של התביעה.
לאור האמור אני קובעת כי סכום ההוצאות שהפקידה התובעת בקופת בית הדין, יועבר לב"כ הנתבעים כהוצאות ושכ"ט עו"ד.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ט, (29 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .